שיעור בוקר 19.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 135,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות ד' – ז'

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 135, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות". אות ד'.

אני רק רציתי להוסיף, שאלו אותי אתמול אחרי השיעור על "פרד"ס". צריכים להבין שפרד"ס זו השגה מורכבת, כוללת בסך הכול, באדם שמשיג את הרוחניות. כי יש לו בהשגה שלו, פשט, רמז, דרוש, סוד, שסופרים מלמעלה למטה, שזה עולם אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, השגה שלו בארבע דרגות, בארבעה עולמות. פשט שייך לאצילות, רמז לבריאה, דרוש ליצירה וסוד לעשייה.

אדם שנמצא בארבע דרגות ההשגה האלו נקרא שנכנס לפרד"ס. לפני זה יש לו חלק מזה. גם כל החלקים האלה, אמנם לא מגיע לפשט ולדרוש נגיד, לא חשוב, בכל זאת מתחלק לפרד"ס. אז יש לו הארה קטנה במשהו כנגדו, אבל יש השגה כנגד ארבע הבחינות האלו. זה מה שרציתי להוסיף, יכול להיות שאנחנו נדבר על זה הלאה. אבל לא שיש לו רק זה או רק זה או רק זה, לבעל השגה בדרך כלל יש משהו מארבע הדרגות האלה איכשהו יחד.

אות ד'

"ומזה תשפוט לחכמת האמת, אשר כל החכמות החיצוניות כלולים בתוכה, שהמה שבע נערותיה הקטנות, כנודע, והוא שלימות מין האדם, והמטרה שכל העולמות בשבילה נבראו, כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, אשר ע"כ גדרו לנו חז"ל (אבות ד', משנה ה'), דאשתמש בתנא חלף, ע"ש, כי אסרו לנו להנות בסיבתה, הנאה של כלום לחיי הבשרים. והיא שעמדה לנו עד היום הזה, להחזיק בחיל וחומה, על חכמת האמת, וכל נכרי וזר, לא יתפרץ להיכנס אליה פנימה, גם לא ישומו בכליהם, לצאת ולסחור עמה בשוק, במקרה החכמים החיצונים כי כל הנכנסים כבר נבדקו בשבע בדיקות, עד שהיה בטוחים מכל חשש וחשד של כלום.

ואחר הדברים והאמת הזה, אנו מוצאים לכאורה, סתירה גדולה מקצה אל הקצה, בדברי חז"ל, דאיתא בזוהר דבעקבתא דמשיחא עתידא חכמתא דא להתגלות, אפילו לצעירי ימים. אשר לפי האמור נמצינו למדים, שבעקבתא דמשיחא, יהיה כל הדור ההוא בתכלית הגובה, עד שאין אנו צריכים לשום שמירה, ויתפתחו מעיינות החכמה, להשקות כל הגוי כולו. אמנם במסכת סוטה מ"ט וסנהדרין צ"ז ע"א, אמרו ז"ל דבעקבתא דמשיחא חוצפה יסגה וכו' חכמת הסופרים תסרח וכו' ויראי חטא ימאסו וכו'. והנה מפורש שאין עוד כדור הזה לרוע ואיך מכלכלים לב' המאמרים האלה שודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים." איך יכול להיות שמצד אחד כל הדור יהיה כפני הכלב, חוצפה יסגה, יהיו אגואיסטים גדולים, ומצד שני שאפילו לצעירי הימים חכמת הקבלה תתגלה. איך יכול להיות ששני הדברים האלה ההפוכים זה מזה באים בדור אחד. "והענין הוא, כי כל שמירה המעולה, ונעילת הדלת על היכל החכמה, הוא, מפחד האנשים שרוח קנאת סופרים שבהם, מעורב בכח התאוה, והכבוד, ואין קנאתם מוגבלת, בחפץ החכמה ומושכלות לבד. ובזה נמצאים ב' המאמרים הנ"ל צדקו יחדיו, שבא זה ולימד על זה, כי מאחר שפני הדור כפני הכלב, כלומר שצוחין ככלבא הב הב, ויראי חטא ימאסו, וחכמת חכמים תסרח בהם, ממילא מותר להרחיב שערי החכמה, ולהסיר השמירה המעולה, להיותה בטוחה מאליה, מחמס ועושק, ואין עוד פחד מתלמיד שאינו הגון, שיטול אותה למכור בשוק, להמון עם, החומרים, היות שלא ימצא להם קונים על סחורה זו, כי כבר נמאסת בעיניהם, וכיון שאין עוד תקוה לנחול תאוה וכבוד על ידיה, נעשת בזה, בטוחה ומשומרת מאליה, שכל זר לא יקרב, זולת אוהבי חכמה ותושיה לבד, ולפיכך יוסר כל בדיקה מהנכנסים, עד שגם צעירי ימים יוכלו לזכות בה."

ברור, זה פשט.

שאלה: זה לא כל כך ברור, כי אנחנו רואים גם בדור שלנו שיש אנשים שלוקחים את החכמה כביכול, שהם קוראים לה כך, וסוחרים בה, כן עושים מזה הרבה כסף, הרבה כבוד.

כן, אבל מי צריך את הכסף והכבוד, שייקחו. הם לא יכולים בזה לבלבל את הדור ובכלל את כל הדורות, כמו שפעם היו ממציאים איזו תורה חדשה, ממש דת או משהו. היום לך לשוק ותנסה למכור. אנחנו נעמיד אותך ברחוב עם הספרים שלנו, ספרי קבלה אמיתיים, בעל הסולם, רב"ש, מה שאתה רוצה, וכל ספר בעשרה שקלים, בחמישה שקלים, תצעק כל היום "בעל הבית השתגע", בוא נראה מי יבוא.

תלמיד: הדרך שלנו היא דווקא מסננת מצוינת.

כן, אז מה אתה מפחד? אין לך מה לפחד. מי שיבוא, יבוא. מי שיישאר, הוא משוגע לחכמה הזאת. מי שיגלה שהוא סתם משוגע אז יצא, אחד משניים.

תלמיד: נראה שיותר אנשים הולכים לכל מיני קמעות.

זה מאין ברירה. זה מבלבול, מאין ברירה, מסכנים שמחפשים בזמנים שלנו ממש איזה עוגן בחיים. פעם הייתי יודע, יש לי אישה, ילדים, בית, פרה, חלקת אדמה, כמה עצים שאני אוכל פירותיהם וזהו, אבל זה שלי, אני יודע, אני חי מזה. היום אין, היום אתה תלוי באלף סיבות ואתה לא יודע מה יקרה איתן. מיום ליום יכול להיות שעפים ממך ואתה לא יודע מה יקרה לך היום ולא רק למחר וזו בעיה. אז ודאי שקמעות, ודאי שעתידות, והעולם נעשה גם קשור לאלף דברים, כולם תלויים זה בזה שזה עוד מוסיף חוסר בטחון. ושמונה מיליארד אנשים זה לא צחוק, תראה מה שקורה.

זאת אומרת האדם היום הוא באמת נמצא במצב שאף פעם לא היה כל כך זקוק, באמת זקוק לשיטת הקיום הנכונה, אבל אין לו. ולאט לאט כך על ידי הרבה גורמים מקדמים אותו למצב שיחליט שהוא חייב, הוא חייב איזה עוגן בחיים. וכל "הקדושים" האלה למיניהם, [שאומרים לו] במה לתלות את הקיום שלו פחות או יותר בטוח, נעלמים מהאופק.

תלמיד: זאת אומרת, זה שמשתמשים בשם קבלה תחת כל הדברים האלה שעושים.

זה טוב.

תלמיד: זה לא קשור למה שהוא כותב פה. הוא כותב שבעצם החכמה עצמה תהיה מוגנת, לא זה שמשתמשים בה?

לא, סתם משתמשים. זה טוב שמשתמשים גם בזה, כי לאט לאט זה מאבד את התוכן הריק ותישאר חכמת הקבלה. יבינו. ככה מבררים. כשאתה בא לחכמת הקבלה אתה יודע מה זה? גם לא. עד שמבררים בדיוק על מה מדובר.

"ובזה תבין אמרם ז"ל, סנהדרין צ"ח ע"א, אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב שתמוה מאד דכל כמה שימצא איזה זכאים בדור, יהיה מעכבים הגאולה, אלא יתמו הזכאים חלילה מהארץ, ואז יהיה היכולת לביאת המשיח, אתמהא.

אמנם צריך להבין מאד מאד, שזה ענין של הגאולה, וביאת המשיח המקוה לנו בב"א, הוא ענין תכלית הגובה של שלימות ההשגה והדעת כמו"ש ולא ילמדו עוד איש את רעהו לדעת את ה' כי כולם ידעו אותי מגדלם ועד קטנם וכו', אלא שעם שלימות הדעת נשלמים גם הגופות כמ"ש ישעיה ס"ה, הנער בן מאה שנה ימות וכו' וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם, כמ"ש ישעיה י"א כי מלאה הארץ דעה את ה' וכו' וכמו"ש וינהרו אל ה' ואל טובו וכו' והתגברות הדעת הזה הוא ענין התפשטות מלכות המשיח אל כל האומות ולאפוקי מהמון עם גסי החומר, שלהיות דמיונם דבוק בשלימות כח האגרוף, וע"כ נחקק בדמיונם, ענין התפשטות מלכות ישראל על האומות, אך ורק במין שליטה הנוהג מגופות על גופות, ליטול שכרם משלם בגאוה גדולה, להתגאות על כל בני חלד, ומה אעשה להם אם כבר חז"ל דחו כל אותם, וכמותם מקהל ה', באמרם כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד. וכן לאפוקי מאותם הטועים, ושופטים דכשם שמציאות הגוף, בהכרח שיהיה מוקדם בזמן, למציאות הנשמה, והמושכלות השלימות, כך, שלימות הגוף וצרכיו, מוקדמים בזמן להשגת הנשמה, ושלימות המושכלות, באופן שגוף חלש נמנע מהשגת מושכלות שלימות, שזה טעות מר וקשה ממות, היות שלא יצויר כלל ועיקר גוף מושלם, בטרם שהשיג דעת השלם, להיותו לפי עצמו, שק מנוקב ובור נשבר, לא יכיל משהו תועלת לא לו ולא לאחרים. זולת, עם השגת הדעת השלימה, שאז עולה גם הגוף לשלימותו עמה בקנה אחד ממש, וזה הדין נוהג בין בפרטים ובין בהכלל יחד, ועיין כל זה, בזוהר פרשת שלח בענין המרגלים, שהאריך בזה עש"ה".

הפצת חכמת הקבלה היא ממש מכסה על כל מה שאנחנו מדברים. והתפשטות מלכות דמשיח זו הפצת חכמת הקבלה וזה מה שאנחנו עושים. זאת אומרת אנחנו מזמינים את המשיח הזה, הכוח שמושך את כול האנושות מהדרגה התחתונה הזאת לגובה ההשגה והקיום, ולא במשהו אחר ודאי. אין בזה שום גאווה אלא ההיפך, שרות שאנחנו צריכים לתת לכל האנושות.

שאלה: יש פה גם קונפליקט.

זה כרגיל, בכל דבר יש לך דבר והיפוכו. אם יש בורא ונברא תמיד יש לנו שניים המנוגדים זה לזה. במה?

תלמיד: אף אחד לא יכול לגשת לחכמה כי הוא לא רוצה בעצם, הדור לא ראוי, לא מעניין אותם, מי שנכנס כאילו החכמה מוגנת. מצד שני היא צריכה להתפשט לכולם ולהגיע לכולם, אבל הם לא רוצים אותה. איך היא תגיע לכולם אם הם לא רוצים?

זה תלוי בך, זה התפקיד של עם ישראל. שמצד אחד הוא נמצא בין אומות העולם אלו שלא רוצים חכמת הקבלה. מצד שני, הוא קשור לבורא, יש לו חלק מבינה, חלק ממלכות ואז חייב להשפיע על כולם ולעורר בהם גם את הקשר הזה בין בינה ומלכות.

איך יכול להיות? מפני שהייתה מקודם שבירת הכלים, ובטוח שתכונות הבינה נפלו לתכונות המלכות ויש בכל אחד, רק צריכים לעורר. אז לעורר כל אחד ואחד במה שרק אפשר זה התפקיד שלנו. אבל הכנות כבר ישנן, בשבירת הכלים נכנסו כל הכלים דבינה לכל הכלים דמלכות, הייתה ערבוביה מספקת ממש לכל כלי וכלי. חלקי הבינה התפשטו בכל כלי, ואתה צריך רק להביא דרכך את המאור המחזיר למוטב. איך? בזה שאתה מארגן עשיריות נכון. האמת שמארגנים ממך, כי ישראל נמצאים בשליטת הבורא ולכן אין כאן כל כך עבודה שלנו, רק להשתדל להחשיב מה הבורא עושה בנו. ואז אתה תרגיש שהוא עושה בך כל מיני פעולות, והפעולות האלו הן מה שמאפשרות לך גם לצאת לקהל.

אות ה'

"ובזה תבין מש"כ בזוהר דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה, והגם ששלימות הדעת מקוה לנו, בביאת משיח צדקינו, אמנם כתיב יהיב חכמתא לחכימין וכו' ואומר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, וע"כ להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, זה בזה, והבן היטב."

שאלה: מה קשור שיש כמה צדיקים ובגללם לא תגיע גאולה? במה הם מפריעים?

כתוב שהמשיח שבדור כולו זכאי או כולו רשע. או כולם רשעים או כולם זכאים. האמת, שזה וזה קיים יחד.

יש לנו כלים שבורים. נניח שאנחנו עושים כול מה שניתן, מזמינים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, הוא משפיע עלינו, מאיר עלינו, מברר את הכלים, לא אנחנו, ודאי, האור מברר את הכלים. אנחנו עושים כל מיני פעולות מה שתלוי בנו והאור מאיר. מה הוא מברר? אלו כלים צדיקים, אלו כלים רשעים. זה מה שכתוב, משיח בא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו רשע. תלוי איך אתה מסתכל על זה. אבל תמיד יהיה לך עד גמר התיקון, עד המשיח שממש עושה את התיקונים האחרונים, שהכלים שלך מחולקים בצורה ברורה לשני חלקים.

תלמיד: אז התשובה היא שכל עוד יש את הבירור הזה, אי אפשר להגיע לתיקון?

דווקא כשיש לך בירור שאלו הרשעים ואלו הצדיקים, אתה יכול לעשות את הבירור והתיקון. מתי דווקא בא המשיח? מתי שברור לך, חתוך שזה זכאי וזה חייב, בכל אחד ואחד.

תלמיד: אז כולו, זה בעצם שביררתי שאלה רשעים ואלה צדיקים, זה השיקול פה?

כן. חכה, תראה איך הוא אומר על זה.

שאלה: מה זה "דעת השלם"?

"דעת השלם" זה נקרא שכתר נותן פקודה לחכמה ובינה להתקשר יחד, ואור החכמה מתפשט באור החסדים בצורה השלימה.

תלמיד: איך זה מתבטא, התבנית הזאת שציירת עכשיו באנושות?

זה נקרא "דעת השלם". זאת אומרת, ספירת דעת, זאת מידת התפשטות אור החכמה באור החסדים. אין כזאת ספירה, אלא לפי ההזמנה מלמטה יש לך אור חכמה שמתלבש באור החסדים מלמעלה.

תלמיד: ומה זאת התגברות דעת השלם?

התגברות דעת השלם, זה שיש התגברות מלמטה, שכן רוצים מלמטה לתקן את הכלים כך שאור חכמה יתפשט באור החסדים מלמעלה עד למטה, ימלא את כל הרצונות. זה נקרא "בעל מנת להשפיע" כבר. וקודם לפני זה בא המשיח, האור המתקן.

תלמיד: ומה יש לפני דעת השלם? יש שלבים של דעת?

יש שלבים, שלבים, בירורים. יש שלבי דעת, אבל זה לא דעת השלם. כי אין לך אף פירור מהרצון לקבל שיתוקן כל צורכו, כי תמיד יש לך עוד חלקים ששם אסור לברר, לא יכולים לברר, ו"דעת השלם" זה נקרא שכבר חכמה ובינה נכנסים לרצון לקבל, מתקנים וממלאים אותו כולו.

תלמיד: מה מעורר את הדעת?

חיסרון מלמטה, אין ספירת דעת. חיסרון מלמטה לקשור אור חסדים בהארת חכמה שיקרה, שיהיה לא בהארת חכמה, שיהיה ממש באור החכמה השלם.

תלמיד: ואם אומות העולם באים אלינו בטענה, זה כי לא עוררנו את הדעת?

זה טוב מאוד שבאים אלינו בטענה. זה נקרא שהרצונות לקבל מעוררים את אלו שקשורים לחלקי הבינה, שהם ייתקנו ויתקשרו לחלקי הבינה. ישראל מהבינה, זה חלקי הבינה שנפלו למלכות והתערבבו עם המלכות, ועכשיו הם יכולים לעלות בחזרה כמו עוגה בוויסקי, יכולים לעלות בחזרה וכך לגרום להתקשרות בינה וחכמה יחד. רק אנחנו מסוגלים לעשות את זה. אנחנו בעצם שייכים לספירת דעת, כי ישראל זה אותם חלקים מהבינה שנפלו למלכות.

תלמיד: ומה ישראל מפיצה, דעת או חכמה?

ישראל מפיצה דבר אחד, שאנחנו כולנו חייבים להשתתף בזיווג בין חכמה לבינה. אנחנו כולנו צריכים לעלות לחכמה ובינה, לזווג אותם בספירת דעת, דעת השלימה. והשלימה זה כבר העתיד, שיכולים להעלות רצונות לקבל אמיתיים ולא התכללות מט' ראשונות, אלא מלכות בעצמה, ובזה חוזרים כל הכלים שנקראים "אומות העולם", רצונות לקבל שלא יכולים בעצמם להצטרף לתיקון, חוזרים גם כן לזיווג.

תלמיד: אמרת קודם שאנחנו צריכים להיות רגישים למה שהבורא עושה אתנו, ועם הכוח הזה לצאת להפצה.

זה מלמעלה למטה, כן, להמשיך את פעולת הבורא. כי בעצם, חלקי הבינה שנפלו למלכות ונכללים במלכות, ולכן הם רגישים לחזור למעלה בחזרה, הם נקראים "ישר א-ל", " ישראל". ויש בהם כל מיני חלקים, כרגיל, אם אתה מסנן אותם, כאלה שיותר רגישים לעלייה, לנטייה לבורא, פחות, יש כאלה שמתוך זה שיש להם יחס לזה דווקא מתנגדים. זה כרגיל בבירורים.

אבל אומות העולם הן גם כן נמצאות בסמוך לישראל, וגם שייכות לישראל. יש כאן עניין של גלות, יש עניין של אומות העולם שמצטרפות לזה מתוך בניית עשר הספירות. זאת מערכת, תחשבו על זה יותר, אתם תראו איך שזה דווקא מסתדר בצורה מערכתית. אתה יכול לחלק לשבעים אומות, אתה תמצא הכול במערכת.

תלמיד: מהי פעולת ההמשכה? במה יש להמשיך את הבורא? הוא פועל.

לא, אנחנו ממשיכים. כמו שאתה עושה בעשירייה, אנחנו בעשירייה צריכים להתחבר בעשירייה, ומתוך העשירייה להתחיל לצעוק עליו, מה אנחנו צריכים לעשות, מה אנחנו דורשים ממנו. זה לא חשוב שמקבלים התעוררות ממנו. יש כאן חלק שבזה אנחנו צריכים להיות שייכים לתיקון. אתה לא יכול להשאיר הכול ככה.

ודאי שנגיע לתיקון, אבל בדרך בעתו. אם זה בדרך בעתו אתה לא עושה שום נחת רוח לבורא. זה כל ההבדל בין דרך אחישנה לבעתו, שזו עבודת ישר א-ל, ישראל. שאנחנו נמצאים בין הקליפות, בין אנשים שלא רוצים, שמתנגדים, שכל העולם נגד זה וכן הלאה, דווקא כדי להראות מתוך המצבים האלו שיש לנו איזה יחס לבורא, שאנחנו כן נמשכים אליו. וזה הוא שמעורר אותנו, אבל יכול להיות שתהיה לנו בזה איזו השתתפות עצמית. והפירור הזה הקטן, הוא דווקא עושה נחת רוח גדול. זה כמו תינוק שמחייך לאימא, כמה היא שמחה, את כל העולם היא מוכנה לתת עבור החיוך הקטן שלו.

תלמיד: להיות רגישים לפעולת הבורא, זה לא מספיק?

יכול להיות שאתה אגואיסט.

תלמיד: מה הפירור הנוסף שצריך להוסיף לזה?

על מנת להשפיע. שאתה עושה את זה כדי לשמח אותו.

שאלה: בעל הסולם מדבר על התפשטות חכמת הקבלה, שמתוך זה תגיע הגאולה, המאור המחזיר למוטב. בסוף הפסקה הראשונה, בפרק ה' הוא אומר, "ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו". הכול קשור בהתפשטות חכמת הקבלה, מהי ההתפשטות של חכמת הקבלה ברוב עם?

העמך צריך להשתתף במשהו. אין לך אף כלי שלא קבל בזמן השבירה התערבות עם הט' ראשונות. יש משהו, הם צריכים לדעת, איך מגיעה ההתערבות הזאת? בזה שהם אנטישמים היום, בזה שכל העולם מתעורר נגד ישראל. תראה מה שקורה, זאת רק התחלה. אתם תראו שלא יהיה נושא בכל כלי התקשורת, בכל העולם, בכל מה שאנשים חיים, לא יהיה נושא אחר, ישראל, ישראל, ישראל, כל הזמן.

זאת רק ההתחלה. אתם תראו, משנה לשנה, משנה לשנה, זה יקבל כאילו שיגעון עולמי, ממש. אנחנו חושבים "זה בא והולך, בא והולך", לא, זה כבר לא הולך, זה רק בא.

תלמיד: אז איך אתה קושר את מה שאמרת כרגע, להתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם?

אני מדבר על אלו שיכולים על ידי התפשטות חכמת הקבלה לעשות פעולות, ובזה, מתוך זה שנכללים גם כן מכל העמים, להתחיל לקחת את כולם לכיוון הנכון. וכל העמים כבר מתעוררים, אנחנו רואים שעל ידי האנטישמיות, אנטי ישראליות, אנטי יהודיות, אנטי, אנטי, לא חשוב. לא יכולים אחרת כי הם מהשבירה. אבל פתאום עכשיו הם רק עושים את זה כאיזה פעולות בלתי מבוארות, בוא נגיד.

אחר כך הם יתחילו להשיג "באיזה שיגעון אנחנו נמצאים, בוא נראה, על מה מדובר? ישראל היא 0.2% מאוכלוסיית העולם, תראה מה שהם עושים, מה קורה כאן, איזו תופעה, היסטורית, גיאוגרפית, פוליטית, כלכלית, מדינית, מדעית, מה קורה"? לאט לאט הם יתחילו ממש לברר מה לעשות. ומתוך זה כאן אנחנו צריכים כבר לדעת איך להסביר את זה.

תלמיד: אם הבנתי אותך נכון, בעצם בתוך המערכת הזאת של התפשטות חכמת הקבלה נמצאות הגזענות והאנטישמיות, שהן בעצם איזה ניצוץ מתוך הסיפור הזה, ובסוף יש שלב מסוים שהאנושות תבין שהם בעצם חלק מחכמת הקבלה, תבוא להם הבנה כזאת? זאת התפשטות החכמה ברוב עם?

האנושות בהתאם לעד כמה שאנחנו נמשוך את המאור המחזיר למוטב, תתחיל להרגיש עד כמה שהיא תלויה בזה, עד כמה שהיא מחויבת להיות קשורה לזה.

שאלה: אבל הם צריכים להבין שזאת חכמת הקבלה?

לא, בלי כל כך חכמת הקבלה, א-לוהות, גישה לכוח עליון, התקשרות לכוח עליון. את חכמת הקבלה היא לא צריכה, את חכמת הקבלה אתה צריך. ישראל צריכה את חכמת הקבלה, כל אומות העולם לא. הן צריכות ידיעה, איפה אנחנו נמצאים, למה אנחנו נמשכים, מי משחק איתנו, מי ממרמר את החיים שלנו, מה יהיה, איך להיטיב את החיים, זה מה שהם רוצים. מתוך כל הדברים האלה, כמה שיתכללו מחכמת הקבלה יתכללו, כמה שלא, לא. העיקר להשתתף בפועל. אם הם יתחילו סביב אלו שמושכים לישר א-ל להתחבר, להתעגל לעיגולים, אז זה בסדר.

תלמיד: אז איך זה מתקשר לגאולה שמדבר עליה בעל הסולם, שאתה מתאר כרגע?

חכה, זה יהיה. אתה צריך בכל זאת לדבר על חיבור.

תלמיד: עכשיו כשהגזענות עולה ועולה, האם היא צריכה לעלות גבוה עוד ועוד כדי שישאלו את השאלה, למה התמסרנו, למה התמכרנו ומה זה עושה לנו?

אני לא יודע, זה יבוא בשילוב דברים, לא כמו שאתה אומר.

תלמיד: איפה אנחנו בתמונה של התפשטות חכמת הקבלה בתקופה הזאת כשהאנטישמיות והגזענות רק עולה?

אתה צריך להיות קשור לעשיריות ולהתחבר לכוח עליון, בזה אתה תתחיל להבין מה אתה צריך לעשות כלפי התחתונים. לא לחפש בתחתונים ובכל מיני מצבים צדדיים פתרון. תתקשר לעשירייה ותתקשר לבורא, ומשם אתה תביא את החכמה מה ואיך לעשות.

תלמיד: היום כשאנחנו במהלך של הפצה, מה עלינו לעשות בהתאם למה שהוא כותב?

חיבור בעשירייה והתקשרות לבורא. להגיד עוד כמה פעמים? אתה רואה שאתה לא רוצה לשמוע?

תלמיד: אני מרגיש את זה רק בשיעור בוקר, לאחר מכן זה נעלם.

זו בעיה שלך.

שאלה: האם אנחנו דנים במצבים שהם מצבים רוחניים פנימיים או חוויות בפועל בעולם הגשמי?

אנחנו לא דנים בשום חוויות בפועל בעולם הגשמי, לא אכפת לנו העולם הגשמי. אנחנו אפילו מסתכלים על כל התהליך שהעולם הגשמי עובר, כתהליך רוחני. איזו גשמיות יש כאן? יש כוחות שפועלים ועמים ובני אדם שעל ידי כוחות נכנסים לתנועה, כמו גרגירי חול באוויר נסחבים לכיוון אחד או לכיוון השני וכן הלאה. תלוי בהם משהו? כלום. אבל תלוי בך איזו רוח אתה תביא, את זה הם מרגישים ולכן הטענות אליך.

קריין: אנחנו ממשיכים בעמוד 137 טור א' שורה שלישית מלמעלה.

"ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה, והבן היטב.

וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה, ולא היה כן בזמן הקודם מפני היראה מתערובת תלמידים שאינם מהוגנים, כמו שהארכנו לעיל, וממילא היה זה לעיקר הסיבה של אריכת הגלות בעוה"ר עד היום הזה, והיינו שאמרו חז"ל אין משיח בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, היינו שכולם יהיה פרושים מרדיפה אחר התאוה והכבוד, שאז יהיה אפשר לקבוע מדרשות ברבים, להכינם לביאת מב"ד כנ"ל. או בדור שכולו חייב דהיינו בדור כזה, שפני הדור הוא כפני הכלב, ויראי חטא ימאסו, וחכמת סופרים תסרח בהם וכו', אשר אז לאידך גיסא, יהיה אפשר להסיר השמירה היתירה, וכל הנשאר בבית יעקב ולבו דופק להשגת החכמה והתכלית, קדוש יאמר לו ויבוא וילמוד כי אין עוד חשד ופחד, פן ואולי לא ישאר עומד על מדותיו ויצא ויסחור אותה בשוק, כי כבר אפס קונה מההמון כולו, וכבר החכמה מאוסה בעיניהם באופן שאין להשיג תמורתה, לא תאוה ולא כבוד, ולפיכך כל הרוצה לכנוס יבוא ויכנוס, וישוטטו רבים ויתרבה הדעת בכל אותם הכדאים לה, ובזה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו ופדות נפשינו בב"א.

ועפ"י הדברים האלה, הסרתי מעלי טענה גדולה, בזה שהרהבתי מכל הקודמים אותי, ובאתי בספרי [פנים מאירות ומסבירות] זה, בגילוי יסודות החכמה שדרכן לכסות, שעד הנה לא עבר בה אדם עוד, דהיינו מהות העשר ספירות לכל משפטיהם, בישר וחוזר, ופנימי ומקיף, וסוד ההכאה, וסוד ההזדככות אשר המחברים שקדמוני, בכונה פזרו הדברים הנה והנה, וברמיזות דקות, באופן שידו של אדם אינו ראוי לקבץ אותם אשר אנכי באורו יתברך שהופיע עלי, ובעזרת רבותי קבצתי אותם, וגליתי הדברים די באר, ובצביונם הרוחני, למעלה מן המקום ולמעלה מהזמן. והיו יכולים לבוא עלי בטענה גדולה, ממה נפשך, אם אין פה נוספות על רבותי, א"כ האר"י ז"ל ורח"ו ז"ל, בעצמם והמחברים האמיתיים מפרשי דבריהם, היו יכולים לגלות ולבאר הדברים בביאור גלוי, כמו שעשיתי אנכי, ואם נפשך לאמר שלפניהם היה גלוי, א"כ מי הוא המחבר הזה, אשר ודאי, זכות גדול היה לו להיות עפר ואפר תחת כפות רגליהם ז"ל, לומר שנחלתו שפרה לו ה' יותר מנחלתם. אמנם כן, לא הוספתי על רבותי, ולא באתי בחדשות כמו שתראה במראה המקומות, ע"י החיבור, שכל דברי כבר רשום וכתוב, בשמנה שערים, ובעה"ח, ומבוא שערים, מהאר"י ז"ל, ולא הוספתי עליהם אף מלה אחת, אלא המה כיונו לכסות הדברים, וע"כ פזרו אותם אחת הנה ואחת הנה, והוא מפני שדורם לא היה עוד כולו חייב, והיו צריכים לשמירה יתירה, כנ"ל, משא"כ אנו שבעוה"ר נתקיימה בנו כל דברי רז"ל האמורים מראש לעקבתא דמשיחא, שבדור כזה שוב אין פחד מלגלות חכמה, כמו שהארכנו לעיל, וע"כ דברי מגולים ומסודרים."

זה ברור יחסית, אין כאן שום דבר מיוחד. הוא מסביר בפשטות מה קורה, שהוא לא אסף שום דבר, אלא הוא רק מסדר את הדברים, כי הם היו מפוזרים, הם היו מבולבלים. וודאי שהם דברים גבוהים וכמה שהוא משיג, הוא ככה עושה את עצמו כבא ומסדר את הדברים, מעתיק אותם, עושה פעולת תיוק, בוא נגיד כך, כאילו עבודות הכי, הכי פשוטות כדי להגיש את זה לדור. וחס ושלום ודאי לא לשנות את דברי האר"י, אותו הוא מכבד מעל הכול. זו העבודה שלו. לכן אני מאוד מקווה שעל ידי החיבורים שלו, אנחנו נוכל להבין מה בעצם אבי החכמה שלו, האר"י ז"ל רצה לתת לנו.

שאלה: יוצא מההקדמה, לפחות עד עכשיו, שכאילו כל התיקון מאוד תלוי בהפצת חכמת הקבלה, ובכלל רואים על המקובלים שהם משקיעים את כל החיים שלהם רק בזה.

כן, עד כמה שאפשר בדור. היו כאלה שרק היו מלמדים, כמו הבעל שם טוב, היו כאלה שהיו מפיצים אחר כך, ועוד. אבל בכל זאת מקסימום התפתחות החכמה.

תלמיד כלפי המגמה הזאת מה מוסיף כל העבודה של החיבור בעשירייה, העבודה על הקשר? איך זה משלים את העבודה?

איכות. אין לך חכמה, אין לך מה להפיץ אם אתה לא מתקבץ בעשיריות ולא מפיץ. זה מה שבעל שם טוב עשה במיוחד, הוא חיבר את התלמידים לקבוצות ודרך זה הראה לכולם שכך צריכים להפיץ את התורה. "מניין", זה מושג עתיק מאוד, הוא מגיע מיתרו, ממשה, מאותם הדורות, שאם אתה מקבל תורה, עליך לממש את התורה בכלים השבורים כדי להתחיל לתקן אותם, להתחיל להיכנס למדבר ולהתחיל להשיג. אפילו את דרגות הבינה אתה לא יכול להשיג, אם אתה לא מאורגן בעשיריות.

תלמיד: העשיריות מוסיפות כוח להפצה? מה עושה העשיריה?

לא. כשאתה לומד בעשיריות, שאתה מאורגן בעשיריות, יש לך קשר עם מקור האור, כי אתה עושה כלי שמותאם לאור, ואז אתה יכול לקלוט נכון את המסר העליון, לדלל אותו, לפשט אותו, לארגן אותו להפצה, ולהתחיל לפעול בכל מיני דרגות ואופנים מתוך העשירייה.

תלמיד: יוצא שכל היכולת של האדם למסור את השיטה תלויה בעד כמה יש לו קשר בעשירייה, זה מה שמאפשר לשיטה לזרום דרכו?

כן. אחרת מה שלא יקרה, אם אדם יסתובב לבד ללא עשירייה, הוא לא יפיץ את חכמת הקבלה, לא תצא חכמת הקבלה. זאת אומרת, חכמת החיבור שדרכה אפשר לגלות את הבורא. מה אתה מפיץ? אתה מפיץ שיטה שעשירייה מתחברת, בונה ביניהם מעיין תנאים רוחניים בהתקשרות ביניהם, ואז הופכת להיות למקלט של הכוח האלוקי, זה כוח המניין.

ואז כשהם מקבלים את זה, הם הופכים להיות כעשר ספירות, כפרצוף, כגוף הפרצוף, והם מתחילים בהשתוות הצורה ביניהם לקלוט את הכוח הזה בתוכם, בראש, תוך, סוף. ואז הם הופכים להיות כמין לא רק קולט, אלא גם מעבד את הקליטה ומשיג את מה שקולטים וגם מולידים את הפרצוף הבא תחתיהם וממלאים אותו, וכך מתקנים הלאה והלאה את כל הבריאה. בלי שאתה תתארגן לעשירייה, אתה לא תוכל לעשות כלום. אתה הרי תוצאה מהשבירה, ואתה צריך להגיע חזרה לעשר ספירות.

תלמיד: את ההכרחיות להפצה שאנחנו רואים על המקובלים, מאיפה זה מגיע להם, דרך קשר עם העשירייה או שזה דחף?

הצורך למסור את השיטה מגיע מזה שאם אתה רוצה לעשות נחת רוח לבורא, אז אין לך שום פעולה אחרת. מכוונת הבריאה להגיע להשתוות הצורה, במה אתה משווה את צורתך לבורא? כמו שהבורא דואג לנבראים כדי לתקן אותם ולמלא אותם, אתה ממשיך את הפעולה שלו במה שניתן לך. במה עוד אתה יכול להיות בהזדהות עימו? זה כמו הורים, אומרים שבעל ואישה שמתחברים ביניהם עושים את פעולת הבורא. לא מן הסתם זה נקרא "זיווג", גם אצלנו ברוחניות, ההתקשרות שלנו לבורא נקרא זיווג, לידה וכן הלאה.

תלמיד: פעולת חיבור של עשירייה גורמת לנחת רוח?

עושה, אבל זה לא מספיק.

תלמיד: מה הבדל?

היא עושה נחת רוח בזה שהיא עושה עבודת הכנה, אבל במה היא מרבה את התיקון בעולם? במה היא מולידה? רק בזה שהיא יוצאת להפצה, רק בזה שהיא מולידה מעצמה עוד פעולות. אתה יכול להגיד, אבל בכל אחד ואחד יש מלא כלים שבורים, שיתקנו אותם. הם לא יכולים לתקן אותם. הם יכולים להגיע רק ללהשפיע על מנת להשפיע בצורה מינימלית, חפץ חסד בלבד, חיים ביער, אין בשביל מה לחיות, רק לזה. כדי לחיות בשביל משהו יותר, אתה צריך בת מלך שהיא חולה, ואז אתה צריך לעשות פעולת הפצה, פעולת השפעה, פעולת בירור, תיקון.

תלמיד: מה בדיוק העשירייה מולידה בזה שהיא עושה פעולת הפצה? כשיש הפצה מה בדיוק זה מוליד שגורם לנחת רוח?

עוד כלים, כדי שבהם הם יכולים להמשיך את הפעולה שלהם. העשירייה מתרחבת, מולידה, עוד ועוד צורות השפעה, ובזה היא דומה לבורא. אם אתה לא לוקח כלים חיצוניים ומשתדל במשהו לבנות מהם פעולות השפעה בתוכם, אתה לא דומה לבורא, אתה לא נקרא "אדם".

שאלה: אתה יכול להסביר מאיפה בא הדחף הפנימי להפיץ? הרבה פעמים זה בא לבד אף אחד לא אומר, כמו אברהם אבינו למשל.

מאור חוזר. מניצוץ. הניצוץ שלנו, זה האור חוזר שהיה לאדם הראשון. ומהניצוצים האלה בא לנו דחף גם לעשות פעולת השפעה, הפצה.

תלמיד: באמת הדוגמה הכי הטובה זה אברהם. אף אחד לא אמר לו להפיץ, לא היה לו רב שאמר לו להפיץ, הוא לבד התחיל לפזר את זה. הדחף הפנימי הזה, המקור הזה זה מהמאור?

מבפנים שיש לך ניצוץ מהמסך שהיה לך ונשבר, עוד מאדם הראשון. והמאור שמאיר, מעורר את הניצוץ הזה.

תלמיד: לכאורה נראה שהתנאים שהיו לאברהם היו שונים, הוא פשוט יצא החוצה לרחובות ודיבר. אצלנו לפזר את זה הדברים זה דרך אמצעי תקשורת. תוכל להסביר מה הדחף הזה?

כן, אנחנו משתדלים. אנחנו לא עושים את זה מתוך דחף. אנחנו רוצים לעשות שזה לא יהיה מתוך דחף, אלא מתוך הכרחיות שאנחנו מחליטים.

שאלה: שאנחנו עובדים בעשירייה לפי כללי רב"ש, כל אחד צריך להתבטל כלפי החבר כדי להרגיש אותו, להתכלל בו, להרגיש את החיסרון שלו, מנגנון מאוד ברור. אבל בהפצה אנחנו לא אומרים שצריך להתבטל כלפי החיצוניים, אז איך אני יכול לקלוט בכלל את החיסרון שלהם? באיזו צורה?

שאתה מעורר אותם והם נמשכים אליך. אתה יכול להיות איתם יחד רק בזה שאתה משתתף בצערם, זאת אומרת בכמה שחסרה להם באמת שיטת התיקון, אבל לא בצרות שלהם. את הצרות הכלליות אנחנו מרגישים ומבינים, אנחנו נמצאים בשביל זה בעולם אחד. אבל מתוך זה שאתה קולט את המצב הכללי שלהם שהוא ממשך בחוסר אונים, אתה קולט גם את החסרונות, את השתוקקויות שלהם למעלה. הם לא מרגישים שיש להם נחיצות לדבקות בבורא, את זה אתה צריך לעורר ולממש

שאלה: הוא כותב בסוף סעיף ד' שלא יכול להיות גוף שלם בלי דעת, בלי שהראש מחובר עם הבורא. ובסעיף ה' הוא כותב שצריך קודם להפיץ בהמון העם. איך זה לא סותר אחד את השני?

למה סותר? אנחנו קיבלנו דחף להגיע לבורא, לגלות אותו, מצד אחד. מצד שני אנחנו מתחילים ללמוד שצריכים להיות קשורים למציאות, להפצה. ואז, או מאין ברירה, או בהכרת החשיבות אנחנו צריכים לעשות את זה. כל אחד עד כמה שהוא מבין את הדברים האלה כרצוי ומצוי.

אבל זה לא חשוב כל כך. אתה מדבר על הפצה. האם אנחנו חייבים, או לא? חייבים. למה? כי זו מטרת הבריאה. זה מה שניתן לבן אדם, או בעתו או אחישנה. אז אין כאן כל כך ברירה. אם אתה רוצה לעשות נחת רוח לבורא אז אין לך שום פעולה אחרת חוץ מכמו שהוא מעורר אותך, כך לסייע לעורר עוד כלים שבורים לתיקון. אין שום פעולה אחרת לעשות נחת רוח.

שאלה: האור מאיר ומברר את הכלים, ואנחנו רק עושים פעולות. איזה פעולות קודמות, עשירייה והחיבור בה, ומתוך זה לצאת להפצה, או לצאת להפצה והיא עוזרת לנו להתחבר. מה קודם למה?

גם וגם. אנחנו כבר, נגיד עשר שנים האחרונות עוסקים בעשירייה. עדיין לא הגענו למצב שיש לנו באמת הרגשה מה זה עשירייה מחוברת. שיש לנו דוגמה של עשירייה מחוברת, שכבר קשורה לאור העליון שיכול להאיר בה, לחבר שם את כל החלקים למערכת אחת. אין עדיין. אז אנחנו לא נמצאים בהפצה? צריכים גם להפיץ ולעבור את כל המצבים. כל הדברים האלה עושים, כמו שכתוב, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות, תעשה".

שאלה: האם גם את אומות העולם צריך יהיה לארגן בעשיריות?

אני חושב שלא. אני חושב שאנחנו לא צריכים לארגן אותם ממש בעשיריות. אני לא יודע, זה דברים עדיין די מעורפלים. נראה לי שהם יתארגנו סביב אותם האנשים שמשתוקקים לאיחוד לבורא. לכן בכל אומה ואומה, בכל שבעים האומות, זה לא אומות שאתם מכירים עכשיו, רוסים, אנגלים, גרמנים, צרפתים, איטלקים, לא. אומות זה משהו אחר. זה לפי האופי, לפי עוצמת המשיכה לבורא.

זה יכול להיות סינון ובירור קצת שונה, אפילו לא קצת, ממה שאנחנו מכירים היום את העמים. וכשהם יתחילו להרגיש נטייה לבורא, אז אני חושב שבכל הקבוצות שאנחנו נראה, איכשהו יתעוררו עשיריות שיהיו כמעבר מעשיריות של ישראל לעשיריות האלו. ואחריהן כבר יהיו הקבוצות של אומות העולם. צריכים לסדר את זה לכלי הכללי. אני לא יודע. אין חכם כבעל ניסיון. הניסיון הזה עדיין לא נמצא. נראה לי שכך זה יכול להיות, אבל להגיד על בטוח, נחכה, נממש מה שצריך ונראה.

שאלה: האם ישנם איזה הרגשות, או אינדיקטורים שמאפשרים למדוד את רמת הקשר בתוך עשירייה כלשהי?

עדיין לא, אבל אחר כך, כן. תלוי על פני איזה הפרעות אתם יכולים להתחבר. לפי זה נמדד. מתגלה עביות שמבדילה ביניכם, שאתם שונאים זה את זה, פחות, או יותר ואתם על פני זה, מתחילים להתגבר ולהתחבר בלשמור על ההתנגדות ביניכם. אתם כבר נמצאים ממש עובדים בשני המצבים האלה בצורה ברורה.

אני לא רוצה לשאול את העשיריות כאן מי בכלל נמצא בזה. אבל תבדקו את עצמכם, האם אתם נמצאים פעם בזה, או לא. האם ברור לכם שאתם נמצאים עכשיו באיזה מצב שאתם לא רוצים להתחבר, בחלקם או בכולם בעשירייה, ואיך אתם עושים מעל זה מאמצים כדי כן להיות מחוברים בלי לפתור את הפערים וההתנגדויות, התנגשויות, כל מיני מריבות ביניכם. בפנים, למטה, אתם רוצים להרוג זה את זה, ולמעלה מזה אתם מגיעים לאהבה זה לזה. האם אתם יכולים כך לבנות את עצמכם? אם אתם יכולים, זה נקרא עשירייה. אם לא יכולים, זה עדיין לא עשירייה. זה הכול. תנאי פשוט, רק שתי קומות. "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: זאת אומרת שצריכה להיות השתוות צורה בצורה החיצונית ותחושה בכל אחד מחברי העשירייה?

כל חברי העשירייה חייבים להרגיש עד כמה בכל אחד בוער אגו והתנגדות לחיבור, ועד כמה למעלה מזה הם מבינים שחייבים למרות זאת, בשמירה על הדחייה, שמירה על הדחייה, להיות בחיבור. ועל שתי הקומות האלה אנחנו צריכים לשמור, ובין שתיהן אנחנו נגלה את נוכחות הבורא בנו. בעביות שמגיעה מהקומה התחתונה, ומזכות שמגיעה מהקומה העליונה, כך אנחנו נרכיב את הכלי הזה לגילוי הבורא. אך ורק בצורה כזאת. כדאי לעשות בזה תרגילים. אם אתם לא מגלים דחייה זה מזה, סימן שאתם לא מנסים להתחבר. זה חוק.

שאלה: אנחנו אומרים שהמשיח זה כוח. הרבה אנשים בטוחים שמשיח זה אדם. איך אנשים יכולים לקבל שהמשיח זה למעשה כוח?

אני לא יודע איך להסביר את זה. מי שלומד את חכמת הקבלה, אצלו זו לא בעיה. מי שלא לומד את חכמת הקבלה, תמיד יחשוב על המשיח כמו על בן אדם. היה לי פעם בחור כזה, כשהייתי עוד גר ברחובות. הוא היה מגיע ממש על חמור לבן, כמה פעמים, והיה אומר, "אני היום עולה לירושלים". כעבור כמה ימים בא, "אני עליתי עד שער הגיא". וככה כל פעם קצת יותר ויותר. וזה באמת כך. אנשים נתנו לו כסף, החזיקו אותו, הוא היה מעורר אותם, הם היו גם מרחמים עליו, היה בחור טוב. אז אנחנו לא עוסקים בזה.

שאלה: התענוג זאת ההשתוקקות אל הבורא?

תענוג יכול להיות מהשתוקקות לבורא, אם אדם נהנה מזה שהוא משתוקק לבורא, זו כבר השתוקקות מהשפעה.

שאלה: אם אני רואה דחייה מהעשירייה, האם אני חייב להצדיק את זה?

להצדיק כן, אבל אתה לא צריך לתקן את זה, אתה לא צריך להגיע לאיזה חיבור עם החברים באותו מישור, יש התנגדות, יש סכסוך, אנחנו צריכים למעלה מהסכסוך לראות איך אנחנו למעלה מעליו קיימים.

אתה יודע אפשר לראות איפה זה? במשפחה. אני חושב שאין משפחה שאין בה מריבות, ובמשפחה חייבות להיות מריבות, ומעל המריבות הם חיים. לא שוכחים על מה שהיה, כי אתה יכול להדליק כל רגע את המריבות שוב, אבל הם חיים למעלה מהמריבות, זה לא שזה דבר רוחני, אבל כך ישנה הרגשה כזאת, שאני עכשיו לא מתעסק בזה, אני מתעסק בחיבור, ודאי שלמטה יש לנו שם, לא יודע מה, זאבים, ועקרבים, ונחשים, ביחסים בינינו, אבל למעלה בינינו ישנם יחסים כאלה טובים, שאנחנו מחזיקים אותם, חייבים לחיות בשתי הקומות, אי אפשר אחרת, אחרת אתה תחזיק, אחרת הם הולכים להתגרש מיד, הם חושבים שפעם הבאה זה יהיה אידיאלי, רק באותה קומה תהיה אהבה וזהו, אז הם יהיו בעביות אפס, מקסימום, גם כן לא, כי הרי כל הזמן זה מגיע ומעורר.

בקיצור, מה שאנחנו צריכים זה ללמוד לחיות בשתי מקומות, זה פוליטיקה, זה יחס מגוון למצב שבו אני חייב לחיות, לא ילד קטן, אלא תמיד זה שנאה וזו אהבה, ושניהם יחד מחזיקים זה את זה. השנאה כחום, כאש, אהבה כמתחממת מזה, דווקא מתחממת מזה, דווקא עוד יותר בוערת, לא יכול להיות אחד ללא שני, פלוס בלי מינוס, אלא צריכים אנחנו להבין איך לשלב את הדברים האלה בהרגשה שלנו, וזו בעיה, אנחנו רוצים בצורה הטבעית, אינסטינקטיבית, למחוק.

שאלה: האם זכינו בזה שנבחרנו ללמוד את חכמת הקבלה? כי נראה שהכול קבוע מראש.

גם בזה אנחנו צריכים ללכת, גם כך וגם כך. הכול נקבע מראש, והכול ידוע מראש, ואין בזה שום חדש תחת השמש, והבורא רואה מסוף עולם ועד סופו, וודאי שאין כאן איזה הפתעות מצד אחד, מצד שני אנחנו חייבים בכל הכוח, מתחילת החיים עד סוף החיים, להשתדל לעשות נחת רוח לו, כאילו בכל רגע ורגע אני בונה את העולמות, זה הכול, למה? ככה.

אם אנחנו עושים את הדברים האלה יחד אז אנחנו מרגישים ביניהם את המציאות הרוחנית, שהיא לא מסתדרת לפי הלוגיקה שלנו, לפי הזמנים, לפי הסדרים האלה, לא מסתדרת, היא אחרת לגמרי, צריכים לעשות איזה סיבוב בראש, ואנחנו עושים את זה אך ורק כשאנחנו עושים פעולות, למרות שבהגיון שלנו אין להם שום מקום.

שאלה: מאיפה מופיעה התחושה שהאגו שורף מבפנים?

התחושה שאני נשרף והתחושה שאני רוצה לשרוף את האגו, זה מגיע מהאגו, אם אני סובל ממנו אני רוצה להתפטר ממנו, וזה לא טוב, הגישה הזאת היא ממש לא נכונה.

שאלה: מהו לעורר כלי שבור, והאם ההתעוררות הזאת מתרחשת בי, מחוצה לי, או בתוך העשירייה?

כלי שבור זה העשירייה שלי שאני עדיין לא יכול לראות אותם למעלה מהשבורים, בצורה שהם מחוברים.

שאלה: עביות יש, דחייה יש, חוזרים להתחבר בעבודה בעשירייה, והרב מדבר גם להגיע למצב של אהבה, האם ההתגברות עצמה היא אהבה, או שזו דרגה נוספת שאנחנו צריכים לקבל?

יש ביניכם, בכולם, כמו שאנחנו עכשיו רואים, אתם עשרה, יש ביניכם כאסח, מריבות, אי הסכמה בכל מיני דברים, אתם משאירים את זה כמו שיש, אפילו יכולים לדבר על זה קצת כדי לקבוע שזה אנחנו, עד כמה שאנחנו דוחים זה את זה לא רוצים להסתכל זה על זה, דבר אחד, דבר שני, איך אנחנו למעלה מזה מתחילים להיות מחוברים בצורה ההפוכה, זאת אומרת, אני שונא, אני אוהב, אני דוחה, אני מתחבר, אני לא רוצה להסתכל עליו, אני דווקא מסתכל, תעשו את ההתגברות הזאת, אחד מעל השני, שאתם מבינים שכך אתם בונים את הכלי הרוחני. רק בצורה כזאת. יש לכם, עכשיו זה מתגלה גם כן לכלי האיטלקי, שם פתאום מריבות. אנחנו חושבים, מה המריבות, בשביל מה שוב איזה מריבות. אנחנו לא מבינים שבצורה כזאת נותנים לנו הזדמנות לבנות כלי יותר ויותר גדול.

לכן אנחנו צריכים להיות שמחים שפתאום לא רוצים לדבר זה עם זה. מה אני רוצה להגיד, להתייחס בצורה יצירתית למה שהבורא עושה איתנו, יצירתית, שזה יפה. כמה שהוא מעורר בינינו סכסוך זה מכבר, זה לא חדש, זה הכול בא מהשבירה. זה הכול נמצא שם בתוך בור של נחשים ולאט לאט זה מתגלה ולמעלה מזה אנחנו יכולים לבנות עוד ועוד שכבת החיבור, ולכן לשמוח על הרע כמו על הטוב, שאחד ללא השני לא יכול לתת לנו את עוצמת הכלי, אז בוא אנחנו נהיה קצת יותר גדולים ונתחיל לבנות את עצמנו בצורה נכונה. ו"כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", בואן אנחנו נתגאה עד כמה שכל קבוצה וקבוצה יש לה התנגשות, יצר רע יותר גדול, חיכוכים יותר גדולים, זה לא צחוק. אם יודעים להתגבר על זה, יש במה להתגאות, וצריכים לשמור תמיד על האיזון כמה שאפשר. מכסים רע בטוב, מה קורה לנו עם הרע אם כיסיתי את זה? מה הלאה? למה לא מופיע יותר? איפה הנחש הזה? למה לא עולה? כנראה שלא נותנים פיתיון, אין לו בשביל מה לעלות. אנחנו צריכים עוד להתקרב להיות בניסיון, מנוסים בכל הדברים האלה, גם ברע וגם בטוב, גם בטוב וגם ברע. אתם יכולים לראות את זה גם במשפחה. אם לא עושים קצת חיכוכים לא יכולים לברר את האהבה. אז יש כאלה שבאמת יודעים לעשות קצת כאילו דקירות קלות. כי בזה מעלים רגישות ביחסים בין בני אדם. אנחנו בנויים כנבראים מרע וטוב, אי אפשר אחד ללא שני. זה מובן לכם אני חושב, יש כאן בכל זאת אנשים מבוגרים.

אות ו'

"ועתה בנים שמעו לי, כן החכמה בחוץ תרונה, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם מי לה' אלי, לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם, כי לא נבראתם לחזור אחר מעשה דגן, ותפוחי אדמה אתם וחמוריכם באבוס אחד. וכמו שלא יהיה מטרת החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילו, כן לא יהיה מטרת האדם, לשמש את כל גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי, אבל מטרת החמור לשמש האדם הנעלה הימנו כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש להשי"ת ולהשלים כונתו כמו שאמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני, ואומר כל פעל ה' למענהו, כי השי"ת חושק ומתאוה אל השלמתינו כמו שאמרו בבראשית רבה פ"ח בדבר בריאת האדם, וז"ל שהמלאכים אמרו לפניו יתברך, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך, אמר להם הקב"ה, א"כ צונה ואלפים למה וכו' למה הדבר דומה למלך שהיה לו מגדול מלא מכל טוב, ואין לו אורחים מה הנאה למלך שמלאו וכו'. מיד אמרו לפניו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מאי דהניי לך עכ"ל, לכאורה יש להרהר אחר המליצה הזאת, כי איפוא מצוי ועומד, זה המגדל המלא מכל טוב, אשר בזמנינו זה, באמת, שהינו ממלאים אותו אורחים על כל גדותיו. אמנם כנים הדברים, כי הנך רואה שלא טענו המלאכים, על שום בריה מכל הבריות שנבראו בששת ימי בראשית, זולת על מין האדם לבד, והוא להיותו נברא בצלם אלקים, ומורכב מעליונים ותחתונים יחד, והמלאכים שראו את זה, כן תמהו ונבהלו, איך נפש הרוחני זכה וברה תרד מרום המעלה, ולבוא ולדור בכפיפה אחת, עם גוף הבהמי המזוהם הזה, והיינו שתמהו הצרה הזאת למה לך. ולזה הגיע להם התשובה, שמכבר נמצא מגדל מלא מכל טוב, וריקן מאורחים, וכדי למלאותו באורחין, למציאותו של אדם זה, המורכב מעליונים ותחתונים יחד, אנו צריכין, ולסיבה זו, בהכרח שתתלבש הנפש הזכה וברה, בצרה של הגוף המזוהם הזה, ומיד הבינו זה, ואמרו עביד מאי דהניי לך [עשה מה שטוב לך].

ותדע שזה המגדל המלא מכל טוב, יורה כללות העונג והטוב, שבשבילו ברא את הנבראים, ע"ד שאמרו ז"ל שמדרך הטוב להטיב, וע"כ ברא העולמות, כדי להנות לנבראיו. (והארכנו ענינו בפמ"ס ענף א' ומשם תדרשנו), וכיון שאין ענין עבר ועתיד נוהג בו ית' צריך להשכיל שתיכף כשחשב לבראות נבראים ולהנות אותם תיכף יצאו ונתהוו מלפניו יתברך, הם וכל מילואיהם מהעונג והטוב, יחד, כמו שחשב עליהם. והיינו דאיתא בספר "חפצי בה" מהאר"י ז"ל שכל העולמות עליונים ותחתונים כלולים בא"ס ב"ה, עוד מטרם הצמצם בסוד הוא ושמו אחד, ע"ש בפ"א. ומקרה הצמצום, שהוא השורש לעולמות אבי"ע המוגבלים עד לעוה"ז, קרה, מפאת כללות שרשי הנשמות בעצמם, מחשקם להשוות צורתם ביותר להמאציל ית' שהוא ענין דביקות. כמו שנתבאר שם, שפירוד ודביקות בכל רוחני, לא יתכן, זולת בערכין של שיווי הצורה, או שינוי הצורה, ומתוך שרצה יתברך להנותם נטבע בהמקבלים בהכרח הרצון לקבל הנאתם, שבזה נשתנה צורתם הימנו יתברך, להיות צורה זו אינו נוהגת כלל ועיקר בגדר המאציל ית' דממי יקבל ח"ו. ולתיקון זה נעשה הצמצום והגבול, עד ליציאת עוה"ז, למציאות התלבשות נשמה בגוף גשמי, שבהיותו עוסק בתורה ועבודה ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, תשוב צורת הקבלה להתאחד בעל מנת להשפיע. והוא שיעור הכתוב ולדבקה בו וכו' כי אז משוה צורתו ליוצרו, אשר שיווי הצורה הוא דביקות ברוחני כאמור וכשנגמר ענין הדביקות, בכל חלקי הנשמה על מילואם, ישובו העולמות לבחי' א"ס, כמו שהיו מטרם הצמצום. ובארצם ירשו משנה, כי אז יוכלו לשוב ולקבל כל העונג והטוב המוכן להם מכבר בעולם א"ס ב"ה, כאמור, ונוסף עוד כי עתה מוכנים לדביקות אמיתי, בלי שינוי צורה כלל, כי כבר גם הקבלה שלהם אינה להנאת עצמם, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, ונמצאים משתוים בצורת השפעה להמאציל יתברך, וכבר הרחבתי דברים אלו בטוב טעם, בפמ"ס בענף א' עש"ה."

המצב הכללי מובן. הוא חוזר על זה הרבה פעמים, ודאי שתמיד יש איזה מין חידוש במילים או בשינוי הלשון, אבל כבר שמענו את זה רבות.

שאלה: אני מרגיש שיש כאן פנייה אישית מאוד רגשית, של בעל הסולם אל כל אחד מאיתנו. הוא כותב בתחילת האות, "ועתה בנים שמעו לי, ... כי לא נבראתם לחזור אחר מעשה דגן, ותפוחי אדמה אתם וחמוריכם באבוס אחד.. אבל מטרת החמור לשמש האדם הנעלה הימנו כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש להשי"ת ולהשלים כונתו".

צריכים עוד להוסיף משהו לזה? אפשר, אני לא יודע. מה אתה מרגיש שחסר כאן? או שזה סתם דברי התפעלות?

תלמיד: לא, זה טקסט מאוד מרגש. זה נבלע כאילו בתוך הרבה דברים, אבל ממש מרגיש שזה מנגן על הלב.

נכון.

תלמיד: ומה עושים חוץ מלהתרגש מזה?

שינגן כמה שיותר, שיגיע להתפעלות. כן, זה מה שצריכים. להשתדל להרגיש איך הבורא מנגן עליך, להיות לזה רגיש, להיות לזה מוכן. לברר, להזמין אותו, אתה כמו כינור שהבורא מנגן עליו.

כל הבריאה היא פניית הבורא לנברא, בכל מיני צורות, דרך צלילים, דרך כלים למיניהם, דרך הכול. זה הכול שפה, זאת שפת הבורא. עד כמה שאדם יכול לקלוט את השפה הזאת, להרגיש אותה, להבין, לתת תגובה רגשית בהתאם לזה, זה נקרא שהוא מתייחד עם הבריאה ועם הבורא בתוכה.

תלמיד: ומה זה נקרא להתנתק מאבוס האחד, שהחמור והאדם לא יהיו באותו אבוס?

שלא בצורה פרגמאטית פשוטה בהמית, אתה מתייחס למציאות, אלא אתה רואה בה ממש ניגון של הבורא.

שאלה: למה בעל הסולם משתדל בכל כוחו להוכיח שאין צורך לשנות את התורה אלא להתכלל ברבותיו הקדושים ולהעריך את עשר הספירות בכל עניין ובניין, מהו כל עניין ובניין?

האם הוא רוצה לכתוב [משהו] חדש? הוא רוצה להביא לך איזו שיטה יותר חדשה? השיטה בעצמה היא נובעת מהבריאה. "אין חכם כבעל ניסיון", אדם שרואה את הבריאה, שמרגיש אותה, קולט אותה, זה מה שהוא מסביר לאחרים. בזה הוא נקרא חכם, שתופס את יחס הבורא לנבראים, יודע להסביר את זה בצורה יותר קרובה לנבראים. זה מה שהוא עושה.

תלמיד: איך כל אחד מאיתנו יכול להיות בעל הסולם?

טוב אם יש לך רצון כזה. ודאי שקנאה היא דבר טוב מאוד וכדאי לשמור עליה וגם לפתח אותה. איך? כתוב "כל אחד צריך להיות כמשה רבנו", בבקשה. אין לנו אדם שהשיג יותר ממשה, אין.

אות ז'

"ובזה תבין אמרם ז"ל, אשר השכינה בתחתונים צורך גבוה, שמאמר הזה מתמיה מאד. אמנם עולה בקנה אחד עם האמור במדרש הנזכר, שדימו הענין למלך שיש לו מגדל מלא מכל טוב, ואין לו אורחים, אשר ודאי, לאורחים יושב ומצפה, דאם לא כן, נמצא כל ההכנה ללא הועיל ולתוהו, וכדומה, למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנתו, שהיה חביב לו ביותר, וע"כ, מיום הולדו חשב בעדו מחשבות, וקבץ כל הספרים והחכמים המצוינים שבהמדינה, ועשה בעדו בית מדרש לחכמה, וקבץ כל הבנאים המצוינים ובנה לו היכלי עונג, וקבץ כל בעלי הניגון ושיר ועשה לו בתי זמרה, וקבץ ממיטב המבשלים והאופים שבמרחבי המדינה והמציא לו מכל מעדני עולם וכו'. והנה נגדל הבן ובא בשנים, והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות, והוא סומא אינו רואה ואינו מרגיש, מיופי הבנינים, והוא חרש לא ישמע בקול שרים ושרות, והוא חלה במחלת צוקר, אינו רשאי לאכול אלא פת קיבר לבד, והנה כדי בזיון וקצף.

ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק, אני ה' בעתה אחישנה ופירשו בסנהדרין צ"ח לא זכו בעתה זכו אחישנה. היות שיש ב' דרכים להשגת המטרה הנזכרת:

או ע"י תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה יקויים בהם אחישנה, כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו יוגמר התיקון, כמובן.

ואם לא יזכו לתשומת לב, יש דרך אחר, שנקרא דרך יסורין, ע"ד שאמרו ז"ל סנהדרין צ"ז אני מעמיד להם מלך כהמן, ובע"כ חוזרים למוטב, והיינו בעתה כי ע"ז יש זמן קצוב. וירצו בזה.

להורות לנו, שלא דרכיו ית' דרכינו וכו', וע"כ לא יארע לו ית' מקרה מלך בו"ד הנ"ל, אשר טרח והכין כ"כ גדולות ונצורות, בשביל בנו החביב, ולבסוף נמצא מתאנה מכל וכל, וכל הוצאתו וטרחתו לשוא ולתוהו לבזיון וקצף, אולם השי"ת כל מעשיו בטוחים ונאמנים, ודין אונאה אין נוהג בו ח"ו, והיינו שאמרו ז"ל, לא זכו בעתה, ומה שלא יעשה החפץ יעשה הזמן וכמ"ש בפמ"ס סוף ע"א, בשיעור הכתוב התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הנני ע"ש, דיש דרך היסורין שמסוגל למרק כל חומר וגשם, עדי שיבין, איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית, כי ישוב ויתדבק בשרשו וישלים הכונה."

שאלה: כתוב שהבורא יצר את הכול לטובתו, איך זה יכול להיות? אם הוא לא חושב על עצמו, כך למדנו, ואין לו שום מחשבה על עצמו, איך זה שעשה את הכול לטובתו?

לטובתו, הכוונה כדי לממש את התכנית שלו, המטרה שלו, זה נקרא לטובתו.

שאלה: בקטע נאמר שנוצרו הרבה דברים טובים בשביל הילד, אבל הילד הוא חרש, סומא, הוא לא יכול לקבל את כל הטוב הזה. האם אפשר לומר שכל השפע הזה אלה החסרונות של החברים שאתה לא מסוגל לקחת בעשירייה?

לא. חסרונות החברים שאני לא יכול לקחת בעשירייה, לא כדאי לחשוב לכיוון זה.

שאלה: האם תוכל לומר מה לעשות אם נוצרת הרגשה שהחברים בנו ביניהם יחסים דיפלומטיים, "אני לא נוגע בך, אתה לא נוגע בי"?

בדרך כלל זה קורה, שאנחנו משתדלים בקבוצות להגיע לאיזשהו מצב של "אל תיגע בי, אני לא נוגע בך". וזה אם כך לא קבוצות ולא קבוצת מקובלים אפילו במקצת. אם לא חושבים איך להגדיל את החיבור על כל הפשעים, זו לא קבוצת מקובלים. קבוצת מקובלים לא חושבת להיות ביחסים טובים, הם רוצים להיות ביחסים יותר קרובים זה לזה על פני כל הדעות המנוגדות, המריבות, שהכול נמצא ביניהם ושזה לא יפריע אחד לשני. הם שמחים בזה שיש להם מריבות, מתוך זה שיש להם על מה להתגבר ולהתקרב זה לזה.

רק תבינו את הגישה, הגישה צריכה להיות הפוכה. ואם אין מריבות, אם אין דחיה, אם אין שנאה, אז אין תנאים לחיבור האמיתי הרוחני. החיבור הרוחני הוא מעל השנאה, ושניהם צריכים להיות שקולים זה כנגד זה. אנחנו ודאי רוצים בצורה אגואיסטית להיות באחד או להיות בשני, אבל לא בשניים. זאת אומרת, אנחנו לא רוצים לקשור עביות עם צמצום, עם המסך, עם אור חוזר, לא רוצים לקשור את זה יחד. אם לא, אז אנחנו לא יכולים להגיע למצב שהנברא שהוא הפוך מהבורא ייכנס למגע עם הבורא.

הנברא לא יכול לבטל את עצמו. לכן אפשר להתקשר עם הבורא, רק בתנאי שאתה מתעלה מהטבע שלך. אתה לא מבטל את הטבע שלך, רק מתעלה מעליו, ומההרגשה שבה אתה נמצא, אתה בונה צורה הפוכה. זה נקרא שאת העביות שאתה מרגיש אתה הופך על ידי הפעולות, על ידי עזרה מהקבוצה, על ידי זה שאתה מבקש כוח עליון מלמעלה, אתה בונה מעל העביות שלך צמצום, מסך ואור חוזר.

אם לא עושים את זה נלך הביתה וזהו, נעשה חיים, או נחכה לסוף החיים. כי היחס הזה חייב להיות ברור לנו, ועד כמה שזה עומד לפנינו ואנחנו לא רוצים את זה, דוחים, שוכחים, זאת קודם כל הבעיה.

תלמיד: מה לעשות אם היחסים האלה כבר קיימים?

איזה יחסים קיימים?

תלמיד: שאין את הוויכוחים האלה, את המתח הזה בינינו.

אם אין ויכוחים, אם אין מתח, אז אין לכם מה לעשות. אז אתם תלמדו, תלמדו הלאה, מה שאפשר תעשו, כל מיני פעולות, כמו ילדים טובים וזהו. שום דבר זה לא ייתן לכם בינתיים, עד שהבורא ירחם עליכם וייתן לכם מצבים של סכסוך, חיכוך, שנאה, ואז יהיו לכם ממש תנאים לבנות כלי רוחני.

רק תגידו לי עם מה אתם רוצים להגיע לעולם, אם לא כדי להסביר לו ש"על כל פשעים תכסה אהבה"? מה אברהם עשה בקבוצה שלו? כל ההשתלשלות מלמעלה למטה הייתה עד שהתגלתה שנאה בבבלים, ואז היה תנאי, התגלה התנאי שעל כל פשעים אפשר לעשות אהבה. וזה מה שהיה, "ואהבת לרעך כמוך", זה כאשר כבר שונאים זה את זה, ואז "יופי, עכשיו אנחנו יכולים להתחיל באהבה בינינו". ואם אתם לא קולטים את הדבר הזה, אז צריכים להמשיך לעבוד על זה יותר או שאנחנו נלך הביתה, כי חכמת הקבלה, הרוחניות בנויה על אמונה, היינו השפעה למעלה מהדעת, למעלה מהקבלה.

תלמיד: אתה יכול בבקשה לעזור לצאת מהמצב הזה? מה הצעד הבא מהשיעור הזה ואילך?

לדבר על זה יותר ויותר, עד כמה שאנחנו צריכים להיות בשני הרגשות האלה שנאה ואהבה יחד. גם תבוא הביתה, תסביר את זה לאשתך. אני אומר ברצינות, תסביר לה את העיקרון הזה, תראה איך שזה עובד, לא עובד. אבל אנשים שבונים את החיים שלהם, רוצים או לא רוצים, איכשהו הם משתדלים כך להיות. ברור להם מה שקורה, שתחת כל מילה יפה, טובה, יכולה להיות מילה שיכולה לפוצץ את המצב. זה כך?

תלמיד: כן.

נקווה שזה לא רק אצלך, אלא אצל כולם. אז למה שלא נתייחס למצבים האלו שאנחנו כולנו כך נמצאים, גם בחברה האנושית. תראו איזו אפשרות נפתחת להסביר לכולם מה לעשות, כמה שנאה יש בחברה. אני צריך להסביר לכם איזו שנאה ישנה בכל החברה הישראלית? רק איך אנחנו נהנים מזה שישנה שנאה, בואו נבנה למעלה מזה חיבור. "אבל אנחנו שונאים זה לזה, אני לא יכול להסתכל עליו", דווקא בואו נעשה חיבור. אין חברה שנמצאת יותר מפוצלת מהיהודים. למה? יש להם מפתח לבנות את החיבור.

בבקשה, תתארגנו אולי אתם רוצים לעשות מפלגה, שתהיה עוד אחת, אבל זה "האני מאמין". עם זה אפשר לצאת לאט לאט, להתחיל להסביר מה אנחנו חושבים, למה אנחנו מתכוונים במילה חיבור. זה לא פשוט, זה לא כמו שכולם אומרים, עכשיו אנחנו עושים חיבור, נשכח מהכול, נעשה חיבור, אין עבר, אין כלום ומיד נכשלים בזה. אנחנו לא, "החכם עיניו בראשו", אנחנו לוקחים את כל השלילה הזאת, את כל השנאה הזאת, ומעליה מתייחסים אליה בצורה יצירתית. אנחנו צריכים לעשות כיסוי על השנאה ואז היא תהפוך לאהבה שהיא מכסה את השנאה, שומרת על השנאה, כי בלי שנאה גם האהבה בעצמה לא קיימת.

ולכן אני אומר לכם, זו שיטה שאנחנו צריכים לפתח אותה ולהגיש לעולם. יהיה לנו לא פשוט להסביר את זה מצד אחד, מצד שני כולם יבינו שזה משהו שאין אותו, ויכול להיות שרק על ידי זה אנחנו יכולים להינצל מההשמדה, מהמוות, מסוף האנושות, מסוף המשפחה, כל מקום איפה שיש שניים.

שאלה: שנאה כולם מבינים, אבל מה זה אהבה מעל השנאה, מה זה אהבה?

מה זה אהבה? בשנאה אני שונא מה שיש בשני שאני לא יכול לסבול אותו. באהבה אני אוהב מה שיש בו, ממש אוהב. אבל אתה שונא או אוהב? אני שונא ואני אוהב, למה? כי בין שניהם אני מגלה את החיים הנצחיים שלי, הרוחניים, העולם הרוחני, אני מגלה נצחיות, שלימות, אני מגלה את הממד העליון שאני עכשיו לא מגלה, רק מדבר על זה, אבל דווקא שם אני יכול לגלות את זה, זה אמונה למעלה מהדעת, לא חשוב איך לדבר על זה, אבל זה משהו נצחי ושלם. דווקא בגישה כזאת אני מגלה את המצב הרוחני.

תלמיד: אז אותו הדבר שאני שונא אני אוהב?

כן, ודאי.

תלמיד: אז מה מתלבש במה?

שנאה באהבה.

תלמיד: שנאה מתלבשת באהבה?

אני לא יכול לבטא את זה. נגיד אתה אומר לאשתך, את הדברים האלו והאלו אני שונא בך ואת הדברים האלו ואלו אני אוהב בך.

תלמיד: כן.

איך זה מתיישב עם זה? אם אתה מייחס את זה לישות אחת אתה בין שניהם מגלה מצב שלישי שזו הרוחניות, שם נמצאת הרוחניות. לכן דווקא בשמירה על הרע, לגדל את הטוב, לשמור על שניהם ולהיכנס בקשר ביניהם. הנברא לא יכול להגיע לרוחניות, למציאות הבורא בצורה אחרת, כי מהבורא יוצאים שניהם. אם הוא מייחס את שניהם לבורא, ואני לא נמצא, אני רק רוצה להתכלל ביניהם, אני קיבלתי הזדמנות על ידי פיצול, על ידי שבירה, על ידי תפילה, לנסות בחיבור לעשות משהו, קיבלתי הזדמנות להיכנס בין שני המצבים הללו, שנאה ואהבה, אז בין שניהם נמצא הבורא.

שאלה: אז יוצא נניח, שאני שונא בה מה שאני שונא בה, והיא שונאת בי מה שהיא שונאת בי?

עזוב אותה, אתה תדבר על עצמך.

תלמיד: אז הכול בי יוצא, גם שנאה, גם אהבה.

גם שנאה, גם אהבה, ואתה משתדל את שתיהן לייחס למקור אחד, קודם כל. אחר כך כבר אתה.

תלמיד: אז בשתיים האלה, גם בשנאה וגם באהבה, מתגלה הבורא, כאילו מתגלה המקור.

אם אתה כך מתחיל להתייחס אליו, אז כן. אלא את מי אתה רוצה לראות בכל המציאות? מי פועל בכול? אשתך? היא ניתנה לך כדי שדרכה תכיר את הבורא.

תלמיד: ואותו הדבר בין החברים?

הרבה יותר. כי בין החברים אתה בונה ממש כלי רוחני, שאתה יכול לנהל אותו כמו עם הגה, איך אתה מסובב את כל הכלי הזה, ומגלה את כל היחסים של הבורא אליך, בהתאם לכמה שאתה יכול לסובב את היחסים שלך, של העשירייה, אליו. אתה הופך להיות כאן בעל המעשה.

תלמיד: אז כל השנאה שמתעוררת לחברים, זו שנאה בעצם לבורא?

בטח, אלא למי עוד יש לך? כל העולם הוא עולם המדומה.

תלמיד: וכל האהבה שאנחנו בונים זו אהבה לבורא?

כן.

שאלה: לפני שאתה שולח את כולנו הביתה, כפי שאמרת קודם, שאם אנחנו לא עושים את זה, אז עדיף שנלך, לפני זה כדאי שנבהיר משהו. פעם אתה מסביר לנו את החיבור בצורה רגשית, להתחבר במעגל, ופעם אתה מסביר את זה בצורה מכאנית, כמערכת מכאנית, שזה כמו בחשמל מינוס ופלוס, וצריך במחשבה ליצור את שני הכוחות המנוגדים האלה. אם נדבר בצורה פרקטית, איך אנחנו יוצרים את שני הכוחות האלה בכדי לתת כלי לבורא?

להיות בפלוס ומינוס, במערכות ובכל מיני הפעולות האלה, כמו שבעל הסולם מסביר לך בתע"ס, בלי מילת התרגשות, למרות שהוא מדבר שם עם מלא רגש, אבל בכל זאת לא במילים שטחיות, ולאט לאט אתה תגיע להתפעלות, להתרגשות.

תלמיד: האם להשתדל להחזיק בתפיסה שלנו את כולם בשלמות ובדבקות עם הבורא, את כל החברים, ואת כל האנושות אפילו, ומצד שני, יש פה את הקומה הראשונה, המקולקלת כביכול, אלא שני הכוחות שאנחנו יוצרים במחשבה? זה נקרא "הכול במחשבה"?

המחשבה זה לחבר בין שנאה ואהבה, ולראות דרכן במאמץ, מקור אחד שלהן.

תלמיד: והאחד, האמצעי הזה, שמאחד את שניהם זו הפנייה לבורא?

כן. "אני ה' בעיתה אחישנה". תחבר את בעיתה ואחישנה, ואתה מגיע לה'.

תלמיד: אז הבורא זה האמצעי?

כן, בטח.

שאלה: בטוח שאנחנו לא מבינים מה זו אהבה, אבל ננסה קצת לפתוח את המילה שנאה. מה זו שנאה?

אתה גם לא מבין את זה, אני מבטיח לך.

תלמיד: בגלל זה אני שואל.

אי אפשר להבין את האחד ללא השני. כי זו שנאה בהמית, שנאה לא רוחנית. מה זו שנאה? אני לא יודע. זה שאני שונא, אני לא יודע, משהו, את המשקפיים של החבר, את הצעיף של החבר השני, מה זה? הוא מתלבש כמו צייר. וחבר נוסף, הפרצוף שלו עצוב, הוא כל הזמן מרגיז אותי. וכך כל אחד ואחד.

תלמיד: אבל זה חיצוני, בטח לא לזה אתה מתכוון.

לכן אני אומר, אנחנו לא יכולים להבין מה זו שנאה. זו לא השנאה שעליה מדובר.

תלמיד: נניח שיש שני מקובלים, והם מתייחסים לנקודה שבלב, לתכונת ההשפעה שיש בכל אחד מהם.

זה מתגלה מעליהם, למרות שהם לא רוצים לפתוח את זה, למרות שהם לא מצפים לזה, אבל זה מתגלה כשנאה ביניהם. אי אפשר להגיד שיש לזה יסוד. פשוט, אתה לא יכול לסבול אותו. תסביר, למה? "אני לא יכול לסבול אותו, אני לא רוצה שהוא יהיה קיים, ממש בכל העולם, אני לא רוצה שיהיה לו מקום". השנאה היא ממש רוחנית.

תלמיד: לזה אולי מתכוונים, שיושבים כל התלמידים של רבי שמעון, שהם כולם בהשגה ורוצים לשרוף אחד את השני? למה לשרוף אחד את השני? הוא כמוני, הוא מקובל.

לשנאה אין הסבר כמו לאהבה. אין. זה מתגלה מתוך הכלים השבורים, מה אתה רוצה? מתוך הכלים השבורים. יש בינינו כלים שבורים? זו סתם בהמיות. וכשמתגלה השנאה זה כבר כלי רוחני, ולכן אין לי הסבר גשמי, אני לא יכול להסביר לך. אתה חשבת שעל האהבה אתה לא יכול [לדבר], ועל השנאה, כן. אבל גם על השנאה לא. על הדברים האלה אנחנו לא יכולים, אין מילים.

שאלה: אמרת קודם, איך למעלה מהשנאה מתחילים להיות מחוברים בצורה הפוכה. אני שונא, אז אני אוהב, אני לא יכול להסתכל עליו, אז אני דווקא מסתכל עליו.

למה, איך? כי זה מגיע מהבורא. אם הוא גילה שנאה, אז צריכה להתגלות אהבה, ואני צריך לפנות אליו, ולהתפלל שעל כל צורות השנאה, סימני השנאה, הוא יגלה עכשיו אהבה. "אהבה" זה נקרא הוא, השנאה זו העתקה, ההיפך ממנו. ואני מתייחס לשתיהן בצורה שווה, העיקר לגלות אותו. ואותו, אני כנברא, יכול לגלות רק משניהם, לא מהאחד או מהשני. אני צריך להיכנס למרחב הרוחני. אני לא יודע מה זה, איפה זה, זה הולך בצירים אחרים לגמרי, לא בזמן, לא במקום, לא בשום דבר. איך אני אכנס לרוחניות הזאת? אז נתנו לי את זה בצורה כזאת, בין שנאה לאהבה, שאתה מתכוון למקור אחד, אתה יכול לעשות את זה.

תלמיד: האם בכוחי להסתכל עליו גם כשאני לא רוצה להסתכל עליו, או שבכוחי רק לבקש את העזרה?

על מי להסתכל? לא הבנתי.

תלמיד: על החבר. אמרת בצורה הפוכה, אני לא יכול להסתכל עליו אז אני דווקא מסתכל עליו.

זה הרב"ש כותב כך, אבל אני לא יכול להסתכל עליו, הוא כותב כך במאמרים. אתם לא זוכרים? מה יש לכם? אתם צעירים. "אבל אני לא יכול להסתכל עליו, אני לא יכול לסבול אותו", אני זוכר שהוא כתב את זה. זה כתוב ברב"ש.

תלמיד: בהמשך אמרת, "אתה הופך את השנאה על ידי כך שאתה מבקש עזרה מלמעלה ועל זה יש צמצום, מסך ואור חוזר".

כן, אתה בונה בין שתיהן, בין האהבה והשנאה, אתה בונה את עצמך. מפני שגם שתיהן מגיעות מהבורא. המלכות עם כל השבירות, עם כל הדברים, עם כל הזבל, מגיעים ממנו, ואתה צריך על זה לבקש ולפנות לבורא, שיביא את הצד השני. ובין בעיתו ואחישנה, בין שני אלו, השנאה והאהבה, אתה בונה את העולם שלך. כי אין בריאה אלא שהיא כוללת את שניהם, אז אתה בזה מעמיד את העולם הרוחני שלך, בין שנאה ואהבה, בין אנטי הבורא והבורא, ואז זה שלך.

תלמיד: אני נתקע הרבה פעמים בעבודה שלפעמים אני מבקש, או לפעמים ההיפך, אני עושה ולא מבקש. ותמיד זה לא 100% לכאן ולא 100% לכאן. אני מקווה שהשאלה ברורה.

לא ברורה, ולא צריכים. מספיק.

שאלה: כל הדיון הזה התחיל מזה שאמרת לחברים שאנחנו שומרים מרחק אחד מהשני, ולא מתקרבים.

אתם הורגים את הרוחניות שלכם בזה.

תלמיד: זו נקודה כזו שאני חושב שהגיע הזמן שנברר אותה אחת ולתמיד. מה זה אומר?

האם הרוחניות היא יותר חשובה מכל המצבים האלו, שאתם מפחדים לגשת, להתקרב ולעשות משהו ביניכם.

תלמיד: ברור, אבל רב חילוקי הדעות הם גם כך כלפי הרוחניות, כלפי ההשתתפויות שלנו בפעילויות כאלה ואחרות, בשיעורים.

לא, על זה אני לא מדבר, זה שטויות.

תלמיד: אז מה זה להתקרב אחד לשני? על בסיס מה? מה זה לא לגעת, מה זה כן לגעת? במה אנחנו נוגעים? המחויבות המשותפת שלנו היא מאוד ברורה, אנחנו צריכים להשיג מטרה רוחנית בינינו, אנחנו צריכים להשיג חיבור בינינו. כדי להשיג את החיבור, יש מספר פעולות שאנחנו צריכים להתחייב כלפיהן. כלפי זה אנחנו לא נוגעים אחד בשני? איפה מקום המגע?

יש בניכם כאילו יחסים יפים, טובים, ואתה שואל למה הבורא לא מעורר בינינו שנאה?

תלמיד: מה זה להתקרב? אמרת שאנחנו לא נוגעים אחד בשני, למה אתה מתכוון כשאתה אומר לנו דבר כזה?

אתם מחפשים להיות בלב אחד, ברצון אחד, בפעולה פנימית אחת, כך שתרגישו כל הזמן במשך כל היום, למרות שאתם לא נמצאים יחד פיזית, אבל זה לא חשוב, תרגישו כל הזמן שאתם נמצאים בלב אחד, או לא?

תלמיד: סליחה שאני אומר, אבל זו פעולה של כל אחד כלפי העשירייה, זו לא פעולה של עשירייה.

זו פעולה של עשירייה שרוצה להגיע למרכז העשירייה, להיות בלב אחד, כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: איך אפשר להתייחס אחד אל השני על הבסיס הזה?

אני לא יודע, על זה אתה תחשוב. אבל זאת הבעיה. אם לא תעשו את זה, אתם לא מתקרבים לרוחניות. רוחניות זה נקרא שאתם פעם ראשונה נוגעים במרכז העשירייה, שכול אחד משתוקק להיות מחובר לבבית עם כולם. כמו שיש לך לב במשך 24 שעות, כך במשך 24 שעות אתה נמצא עם כל הלבבות יחד. למה? ככה. איפה שאתה לא נמצא, בכול דבר אתה נמצא איתם יחד, לא חשוב מה שאתה עושה, אלא כל המחשבות וכל הרצונות במקום אחד, "מוחא וליבא" זה נקרא.

לא רוצים? לא צריך. תעשו את זה, תקבלו כבר טיפול מלמעלה. אם לא תעשו, אתם כך יכולים להמשיך, גם זה בסדר, רק בדרך "בעתו".

שאלה: תלמידי רבי שמעון רצו להרוג אחד את השני ובכל זאת הם נשארו ביחד.

אחד לא שייך לשני. הם הודו לבורא שנתן להם כאלו מצבים. מה אתה חושב, מדובר על דבר שלילי? מדובר על דבר גבוה, רוחני. לכן הם יכלו לכתוב את ספר הזוהר, כי הייתה ביניהם כזאת שנאה.

תלמיד: אבל מצד שני למדנו על הברית, והברית נבנית על אהבה שצריכים להיזכר בה במצב שיש נפילה.

מה זה להיזכר? שהיא נמצאת בפנים.

תלמיד: כדי להגיע למצב כזה כמו שהיה אצל תלמידיו של רבי שמעון, שהם שנאו אחד את השני ובכל זאת נשארו יחד, האם לא צריך קודם כל לבנות אהבה חזקה מאוד?

איך אתה יכול? על סמך מה? אתה לא יודע ממה לבנות אהבה. אלא מתוך שנאה שהיא ברורה לך, שהיא מגולה, מעליה אתה יכול לבנות אהבה, שכל שנאה אתה מכסה באהבה, עושה ציפוי. כבר בעשיית הציפוי אתה צריך להרגיש כמו מין מזוכיסט כזה כביכול, אתה נהנה מזה שאתה מצפה את השנאה באהבה, כי בזה אתה ממש עושה נחת רוח לבורא.

תלמיד: בתיאוריה זה מאוד ברור.

כנראה אין לך תמיכה מחברים, לבד אתה לא יכול. לבד אתה הולך לשרוף את כולם. כשמתגלה השנאה, אתה לא יכול להצדיק שום דבר, אתה לא יכול. להיות למעלה מהשנאה, אתה צריך תמיכה מהסביבה. אך ורק על ידי הסביבה, יחד עם הסביבה, כשכל אחד מחזיק את היד המשותפת, אתם מכסים ביד המשותפת הזאת את השנאה באהבה, עושים ממש ציפוי.

תלמיד: אני מסתכל עכשיו ואני רואה, אם אנחנו במצב שלנו היינו מקבלים שנאה כזאת כמו שמדובר, כולם היו בורחים לכל הרוחות, אף אחד לא היה מחזיק מעמד.

לכן לא מתגלה השנאה, וזה צריך לעורר בכם דאגה. כי שנאה היא כל חומר הדלק, זו עביות. אתה יודע איזו עביות צריכה להתגלות, אפילו לעובר. מה זה לעובר? תתאר לעצמך, אתה צריך עכשיו לברוח מהמציאות הזאת ולהעדיף התבטלות למעלה מהראש, כלפי העליון, זאת אומרת כלפי פעולת ההשפעה. ככה זה, אין על מה לדבר. ולפניך, זה לא שאתה שוכח, זה לא שאתה נמצא באיזו אופוריה, הכול מחושב ואתה חותם ואתה עושה את זה. זה לא רגע, זה ג' ימי הקליטה, אתה לא יודע מה זה. זה ממש בצורה שאתה עושה את זה. אז איך אפשר בלי תמיכה מהקבוצה ויחד עם כולם, ולפי ההשפעה מכל כתבי מקובלים, ועל ידי הדרכה מהמורה ועל ידי פנייה לבורא? את כול זה צריך לחבר יחד ולבצע. ולא לברוח מזה.

שאלה: בתוך המשפחה מתגלה שנאה חזקה והיא כנראה בהמית.

לא. שום דבר לא מתגלה לצורך בהמי, אין דבר כזה. הכול לצורך רוחני שלאט לאט אנחנו מתקרבים ומבינים את זה יותר ויותר.

תלמיד: ופה אנחנו לא מתקרבים למצבים כאלה בכלל.

בקבוצה לא.

תלמיד: זה משהו דומה? אנחנו צריכים לגלות משהו דומה כמו שמתגלה שנאה בתוך המשפחה?

כן. תנסו. תנסו להתייחס לכל דבר שמתגלה בצורה מטרתית.

תלמיד: איך בירורים בתוך המשפחה עוזרים גם לגבר וגם לאישה?

תעשה הכול בקבוצה, תעזוב את המשפחה. אם תעשה הכול בקבוצה, תראה שמזה גם תבין מה לעשות במשפחה.

שאלה: תיארת קודם את השנאה שצריכה להיות בין חברים שבאים להתחבר, שלא מספיק לי שהוא יהיה רחוק ממני, אני רוצה שלא יהיה לו בכלל מקום בעולם, כן?

כן, זאת השנאה. מה אתה רוצה להגיד בזה?

תלמיד: זה נשמע בדיוק כמו השנאה של האנטישמים ליהודים.

אני לא רוצה לדבר על זה, אנחנו מדברים על משהו מסוים.

שאלה: האם השנאה צריכה להתבטא בעשירייה בצורה גלויה או שזה יכול להתגלות רק בתוכי?

היא צריכה להתגלות בליבם של החברים שירגישו כמה עכשיו מתגלה בהם הרשימו השבור, והם ירגישו שזה הרשימו השבור. זה משהו שלא יכול להיות במציאות העולם הזה, למה? כי גם החיבור שלנו בעשירייה הוא לא מהמציאות של העולם הזה.

ועכשיו אנחנו מרגישים כל כך שנאה, ואנחנו לא יכולים להתקרב זה לזה, יפה. אבל אנחנו חייבים להתקרב זה לזה. זה המשבר שהיה בבבל. לכן חוץ מקבוצת אברהם שהתחילו להתחבר זה עם זה לפי השיטה שלו, כל היתר התפזרו. השנאה שהתגלתה זרקה אותם לכל הכיוונים על פני כדור הארץ.

תלמיד: האם מספיק שתהיה רק דחייה?

אני לא יודע מה זה "דחיה".

תלמיד: לא שנאה ממש, אלא דחיה.

לא, זה לא מספיק. אבל נתחיל ממה שיש. תתחילו לכסות את זה ממש אבל באהבה. תתחילו לברר כמה שאפשר יותר מה זאת אהבה על פני אותם מצבים שאתם עוברים, אבל הם חייבים להיות מנוגדים.

תלמיד: אם השנאה לא מתגלה בעשירייה, מה זה אומר?

זה סימן שאתם לא מתקרבים זה לזה.

שאלה: בטקסט שקראנו בסוף אות ו' כתוב "ובארצם ירשו משנה".

כן, ברצון לקבל הזה יתגלה כפול, גם רצון לקבל גדול וגם אור עליון גדול.

תלמיד: האם מישהו פעם השיג דבר כזה ואיך השיגו את זה?

משיגים את זה בכל דרגה ודרגה רוחנית. "בארצם", זאת אומרת ברצון שלהם שהם מכסים את השנאה באהבה, זאת אומרת בצמצום, מסך ואור חוזר, זה נקרא "לכסות את השנאה באהבה" במילים אחרות, אז אנחנו משיגים את האור העליון. איפה הוא מתפשט? מאותו רצון שאנחנו יכולים עכשיו לעבוד איתו בעל מנת להשפיע, זה נקרא "בארצם ירשו משנה".

שאלה: איזה יחס צריך להיות כלפי החברים בעשיריות אחרות או כלפי הכלי העולמי, רק גילויים של אהבה?

לעזור לכולם בצורה יפה בלבד, אבל כל העבודה הרוחנית היא בעשירייה שלך בלבד, בינתיים. אחר כך נתחיל להתחבר לעשיריות יותר מכוונות. וכמה שמגלים סכסוכים אנחנו שמחים והולכים למעלה מהם, ומשתדלים למצוא את השיטה איך אנחנו חיים דווקא מעל הסכסוכים ושמחים להיות בסכסוכים. "לברך על הרע כמו על הטוב". יש בזה מלא חומר בתהילים, בפרקי אבות, במה שלא תרצה, ממש, בכל מקום יש דבר כזה.

שאלה: דברנו על זה בעשירייה ואנחנו יודעים איך לעבוד עם זה. אבל מה עושים עם אלה שמרגישים שהם התלמידים היחידים שלך והם מעל כולם והם מתנשאים מעל העשירייה והקבוצה. מה עושים במקרים כאלה?

אין לי תלמידים מיוחדים. אין לי אף תלמיד מיוחד. אני מצפה למצב שתהיה לי קבוצה שתיקרא "קבוצת התלמידים שלי" שהם יהיו כאחד. ולפני זה כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, הוא עדיין לא תלמיד. תלמיד הוא זה שמממש את שיטת בעל הסולם בתוך הקבוצה. נקודה.

בדרך כלל אנשים שחושבים שהם התלמידים שלי ומבינים את מה שאני אומר, אני רוצה שהם יתנו לנו דוגמה, איפה הם מממשים את זה. בלי מימוש אתה אפס, אתה צריך להראות את העבודה שלך בפועל ואז נראה אם אתה תלמיד או לא.

אני רואה באמריקה הלטינית קבוצות 5, ו-6. אני מבין שאלה עשיריות, אבל כבר שני אנשים הם עשירייה?

תלמיד: אלו עשיריות חדשות, ועשינו אותן לפי הנוכחות כמו שביקשת, ועכשיו כולם יכולים להשתתף ולדבר והם באמת נמצאים בעשיריות.

אז אם אני רואה שני אנשים בקבוצה 6 באמריקה הלטינית, הם עשר באמת?

תלמיד: לא תמיד, יש עשיריות שעכשיו יש יותר ויש עשיריות שיש פחות.

אני מתייחס לקבוצה כמו לקבוצה. למשל בקבוצת מינסק אם היו יושבים שניים לא הייתי נותן אפשרות לשאול, אבל אם היום הם שישה, שבעה, אני כן נותן אפשרות לשאול.

שאלה: אני זוכר שעברתי מטקסס ללוס אנג'לס התגלתה לי שנאה מאוד חזקה כלפיהם. למה עכשיו אני לא מרגיש את אותה שנאה שהרגשתי פעם?

אני אגיד לך למה, כי אתה התרגלת למצב הזה, טוב לך שם, אני רואה עליך, ולכן אתה לא זז. אני לא חושב שהיום המצב שלך יותר טוב מהמצב שהגעת לקבוצה, נראה לי שההיפך.

תלמיד: מה לעשות?

תחשוב.

שאלה: האם נכון לומר, שהבורא מעורר בחברים שנאה רוחנית כלפיי, רק כאשר אני מביע אהבה וביטול כלפי החברים בעשירייה?

יחס הבורא לאדם מתגלה במכות שאדם מקבל, כל אשר אוהב השם יוכיח¹. לכן יש נפילות, חוסר אונים, שאתה לא יודע מה לעשות, שיש לך ממש רצון להפסיק את הכול, לא רק את הלימוד, אלא בכלל עם החיים האלו, וכן הלאה. אלו המצבים שהבורא מתקרב לאדם.

כי האדם הוא הפוך מהבורא לפי הטבע שלו אז מההתקרבות הוא מרגיש רע. קודם כל הוא מרגיש התרוקנות הכלים שלו. כשהבורא מתקרב האדם יכול להרגיש שהוא מתמלא? לא, הוא מתרוקן. היה לו קודם איזה מילוי אגואיסטי או איכשהו, ועכשיו כשהבורא מתקרב אני מרגיש רע. אתם מבינים עד כמה זה ההיפך ממה שאנשים חושבים? כוח השפעה מתקרב אלי, אני יכול להרגיש בזה טוב? לא, ודאי שלא. רק שלא יתקרב, זה מה שאני רוצה. מתעורר כוח הגנתי.

שוב אני אומר, אם אנחנו לא נהיה בקבוצה ששם נתחיל לברר אבחנות רוחניות, אנחנו לא נדע אף פעם את האמת, אנחנו נשפוט הכול לפי הגשמיות. מספיק כבר.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שאנחנו בעצמנו לא מעוררים שנאה זה כלפי זה, אלא רק אהבה, ויוצא שבתשובה לאותה אהבה שאני משדר, מקרין כלפי החברים, שאני רוצה לתת, למלא אותם בה, הבורא בתגובה מעורר בי שנאה כלפי החברים, ושנאה בחברים כלפיי, האם זה נכון?

נכון, ולמה זה רע? זה נקרא שהוא מגלה עוד ועוד שכבות מהכלי השבור, כדי שנתקן, אלא מה חשבת? זאת העבודה שלו. הבורא ברא יצר רע, ברא, זה לא שפעם הוא ברא, אלא בכל רגע ורגע "המחדש מעשה בראשית", כל הזמן הוא מחדש את היצר הרע בנו. ואנחנו צריכים ממש להחזיק את עצמנו בצורה בריאה, בהבנה, בהרגשה, בכוח ללכת ממש כנגד זה.

אם אתה מסדר את הדברים האלה בצורה נכונה, אתה רואה שאתה והבורא פועלים יחד, רק שהוא מצד אחד, ואני מהצד השני, אנחנו נמצאים זה מול זה.

שאלה: אם יש חבר שמזלזל בחברים בצורה גלויה או מאחורי הגב, מזלזל בהנהלה, במבנים של הקבוצה, האם זה נחשב לשנאה רוחנית?

לא, זו לא שנאה רוחנית. שנאה רוחנית היא זו שאני מתגבר עליה באהבה. אז אני הופך את השנאה לרוחנית. לפני זה היא לא רוחנית. ככה זה.

שאלה: השנאה הרוחנית יכולה להתגלות בחבר אחד, או שהיא חייבת להתגלות בתוך כל העשירייה?

גם וגם.

תלמיד: החיכוכים חייבים להיות חיצוניים או שהם חיכוכים פנימיים, ודווקא רואים את האהבה בצורה חיצונית?

תתחיל באהבה, וכנגד זה אתה תגלה את השנאה. בלי שתתחיל באהבה, זו לא תהיה שנאה. זה סתם משהו עממי כמו בעולם הזה.

תלמיד: רואים את השנאה שמתגלה בחוץ או שזה משהו שפועל בפנים?

לא, למה בחוץ? איפה רואים בחוץ? שום דבר לא נראה בחוץ. אנחנו צריכים לעשות פעולה, פעולה שהיא יוזמת את יחס הבורא אלינו. ואם אנחנו מתייחסים באהבה, אז מגלים שנאה. שוב, עוד יותר מתייחסים באהבה, ומתגלה שנאה עוד ועוד. אבל בשנאה ובאהבה, בינתיים, אנחנו מגלים את העולם הרוחני שלנו, את המרווח, את הצמצום, המסך והאור חוזר, כל הדברים האלה שם מתגלים ובונים את הפרצוף.

שאלה: האם התנאי הוא לייצב ערבות בינינו בעבודה, שנהיה בדעה אחת כלפי הוראת הדרך, אפילו אם אנחנו לא מפרשים נכון את ההוראה?

אתם צריכים להתייצב כלפי המטרה. כלפי המטרה אפשר להגיע דרך שנאה ואהבה, כשהאחת מכסה את השנייה. אתם צריכים להשתדל להיות כך, להתקבץ סביב הפעולה הזאת יחד, ואז אתם פועלים נכון, עושים את הצעד הנכון.

שאלה: אם התקרבות הבורא כלפינו מורגשת כמכות, האם עלינו להודות על החושך? ואם זה כך, למה אנחנו מנסים להפחית את החושך, את המכות שבאות על ישראל על ידי ההפצה?

לא, אנחנו לא רוצים להפחית בשום דבר. אדרבא. אתה מדבר על הפחתת האנטישמיות? ההיפך.

תלמיד: כן. אנחנו אומרים נטפל באנטישמיות, נסביר ואז היא תפחת.

נסביר, אבל לא להפחית, לא להוריד אותה, זה לא יעזור, ההיפך, שהיא תגדל כמה שיותר עד שיבינו, ואנחנו צריכים יחד עם זה להגביר את ההפצה, להגביר את ההסבר שלנו, אני לא רוצה שהאנטישמיות תיעלם מהעולם, כי זה נגד מה שהבורא עושה, הוא מעורר את הדברים האלה. אני מבין למה הוא עושה זאת, ויחד עם זה אני גם מבין עד כמה אנחנו, בני ברוך, אלו שהם ישר-אל צריכים בזה להתערב, ולמה אנחנו צריכים להגיע. זה הכול בשבילנו, הבורא עושה את זה מהצד הרע, מעורר את השנאה, ואנחנו צריכים להסביר למה אנחנו צריכים לעשות הכול באהבה, ולהשתדל שהעולם יבין ויממש את זה. זה הכול. אין בזה שום בעיה.

כל החיים דיברתי על אנטישמיות, אלא שעכשיו היא מתגלה בפועל. וזה באמת [קורה] כשאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מסוגלים לטפל בה, ובזה ההתקדמות שלנו. בעצם, השנאה הפנימית, היא לא ליהודים בעולם הזה, השנאה במקור, היא איך היצר הרע, האגו, מתייחס לחוכמת הקבלה, לכיוון לבורא, לדבקות בבורא. אם האנטישמים היו מבינים על מה מדובר, מה מדבר בתוכם, הם היו שונאים רק אותנו. רק אותנו בכול מקום.

שאלה: לגבי האנטישמיות. היהודים כל הזמן מתלוננים שכולם שונאים אותם בכל הארצות. למה היהודים חושבים שצריך לאהוב אותם?

אני לא יכול להגיד לך מה הם חושבים, כי בכל זאת לא תבין את זה, כי אתה לא מרגיש את יחס העולם לזה, לכן אני לא יכול להסביר לך. אבל אם היית נכנס יותר לחוכמת הקבלה, ואני מקווה שתיכנס יותר פנימה, תרגיש שנאה לחוכמת הקבלה מכולם. זו האנטישמיות האמיתית. למקור. מה מבדיל בין קבוצת אברהם לכול הבבלים? זו שיטת החיבור, שעל כל פשעים תכסה אהבה, דיברנו היום הרבה, על איך בין שתי הרמות האלו, שנאה ואהבה, אנחנו צריכים לגלות את העולם הרוחני.

זאת השנאה. השנאה נובעת מכמה דברים. קודם כל, מתוך זה שהרצון לקבל, שאין לו נקודה שבלב, לא נמשך לזה. ישנם כאלה שנמשכים, אבל הם מיואשים, וכבר עוזבים ונופלים בחזרה לשנאה הרגילה, יש בזה הרבה מאוד אופנים. זאת צורת האנטישמיות. אם אנחנו מבינים את זה, אז כולנו צריכים להתחבר לזה ולהמשיך לפעול, זה מצד אחד. מצד שני, את האנטישמיות הרגילה, העממית, שמתגלה, לא ברמה הרוחנית, אלא ברמה הגשמית כמו שאנחנו רואים בעולם הזה, יכולים להבין רק אילו שנמצאים תחת השנאה הזאת. מי שלא נמצא תחת השנאה הזאת, לא מרגיש אותה, הוא לא מרגיש. ולכן, לדבר איתכם על זה, זה סתם, לא שאני חס ושלום, מתייחס אליכם בזלזול, אבל על האנטישמיות אני לא יכול לדבר איתכם. אתם יכולים להפיץ, משהו לעשות, לפי מה שאנחנו ממליצים לפרסם אולי, עד כמה שזה אפשרי במסגרת שלכם, אבל את זה אי אפשר להרגיש, את ההרגשה הזאת אי אפשר להעביר מהאחד לשני. לכן אנחנו מדברים כאן רק על דבר אחד, אנחנו חייבים להפיץ את שיטת התיקון, ובזאת נצליח, בטוח שזו התרופה הכי טובה ונכונה לאנטישמיות.

(סוף השיעור)

---

1. "כי את אשר יאהב יהוה יוכיח וכאב את בן ירצה" (מ"ג משלי ג יב)↩