שיעור צהריים 16.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 538, "שמעתי", מאמר כ"ב, "תורה לשמה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 538, מאמרי "שמעתי", מאמר כ"ב מאמר "תורה לשמה".

אנחנו שמענו וקראנו הרבה פעמים שכל המטרה שלנו היא לשנות את הרצון שלנו מקבלה להשפעה, שבזה אנחנו נהיה דומים לבורא. אנחנו לא יכולים להיות ברצון להשפיע כמו הבורא, אלא אנחנו יכולים לשנות את הכוונה שלנו על פני הרצון לקבל, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זאת אומרת, להשתמש ברצון לקבל שלנו שאותו אנחנו לא יכולים לשנות, אבל לסדר כך את כל הפעולות שלנו שהן יהיו בכוונה כדי שמהפעולות האלה תהיה השפעה לבורא.

וכאן השאלה, לבורא אנחנו לא יכולים לתת שום דבר, להשפיע שום דבר, "אם צדקת מה תיתן לו"¹, אין לו מה לתת, ולכן מה שאנחנו צריכים זה לעזור לנבראים להגיע למצב שאנחנו כולנו נשפיע לבורא.

זאת הסיבה שהבורא שבר את הכלי הכללי של אדם הראשון, הנשמה שהוא ברא, הרצון לקבל, שבר אותה כדי שיהיה בכל חלק וחלק השבור נטייה לעל מנת לקבל ואז תהיה לנו עבודה להפוך את הכוונה הזאת על מנת לקבל, לכוונה על מנת להשפיע. ואת זה אנחנו נעשה כדי לקדם את עצמנו לבורא, לעשות לו בזה נחת רוח, שיוכל להתגלות בנו ושהגילוי שלו בנו זה יהיה כמתנה שלנו כדי להנות לו. זאת בעצם כל העבודה שלנו בסיכום קצר.

בדרך אנחנו רוכשים הרבה הבחנות, מצבים, שסך הכול בהם, על ידם אנחנו לומדים מה זה באמת סוד ההשפעה, תכונת הבורא, הטבע שלו וכך מגיעים לדבקות. במילים פשוטות "תורה לשמה" זה נקרא מה שמביא אותנו לעל מנת להשפיע. ו"שלא לשמה" זה שאנחנו עדיין נמצאים ברצון על מנת לקבל. זה בתנאי שאנחנו רוצים להגיע לעל מנת להשפיע. מי שלא רוצה להגיע לעל מנת להשפיע, לתורה לשמה, לא נמצא גם בתורה שלא לשמה, אלא בכלל מחוצה להתקדמות הזאת לדבקות בבורא.

אז בואו אנחנו נמשיך ללמוד. בעצם כל חכמת הקבלה, כל שיטת התיקון, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה [ללמוד] איך אנחנו מגיעים לתורה לשמה.

קריין: מאמר "שמעתי" כ"ב "תורה לשמה".

כב. תורה לשמה

"עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]".

"אית דין [יש דין]" נקרא, שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה.

וכן להיפוך, כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים מיום ליום, עד לתכלית השיפלות שישנם במציאות.

כשמסתכלים על ב' מצבים האלו, אז רואים "שאית דין, ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]". מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום. אז רואים "שאית דין צדק [שיש דִּין צדק]". פירוש, שרואים שדוקא זהו הדרך הטובה ביותר, ומסוגל וראוי להגיע אל האמת.

וזהו שנקרא "שהדין הוא צדק", שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות התכלית. היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית.

לכן אם לומדים על מטרה זו, להבין זאת "שאית דין ואית דיין", זה נקרא "תורה לשמה". וזה הפירוש מאמר חז"ל "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". ולכאורה היה צריך לומר "שמביא לידי מעשים". היינו, שיוכל לעשות מעשים הרבה, לשון רבים ולא לשון יחיד.

אלא הענין הוא כנ"ל, שהלימוד צריך להביא לו רק לבחינת אמונה. והאמונה נקרא "מצוה אחת", שהוא "המכריע את כל העולם כולו לזכות". והאמונה נקרא "עשיה", מטעם שמדרך העולם הוא, שמי שעושה איזה דבר, מוכרח להיות מקודם איזה סיבה, שהוא יחייבו לעשות בתוך הדעת. וזה כמו יחס משותף שכל עם עשיה.

אבל בזמן שהוא דבר למעלה מהדעת, שאין הדעת נותן לו לעשות את הדבר, אלא להיפוך, אז מוכרחים לומר, שבמעשה זו אין שום שכל, אלא מעשה לבד. וזה פירוש "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו וכו' לכף זכות". וזה הפירוש "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה", היינו לבחינת עשיה בלי דעת, הנקרא "למעלה מהדעת"."

שאלה: למה אנחנו לא מתחברים?

למה אנחנו לא מתחברים? לפי מה שאני מבין מלמעלה אין שום מניעה אלא הכול תלוי ברצון המשותף שלנו. ש"איש את רעהו יעזורו", אנחנו צריכים להראות אחד לשני עד כמה כל אחד כן רוצה להתחבר אפילו אם לא כל כך בטוח שהוא רוצה, אבל בכל זאת, להשפיע כך על החברים שיבינו שהוא כן רוצה, וכך כל אחד כלפי האחרים, ואז כשאנחנו נעשה כאלה פעולות בינינו, שכל עשירייה משחקת כאילו היא נמצאת ממש בנטייה גדולה לחיבור, אז בזה אנחנו כבר מראים לבורא שאנחנו כן מוכנים, רוצים שזה יקרה, וחוץ מזה מתחברים בינינו כדי להתפלל, לבקש, ובטוח אז אנחנו במהרה מקבלים את תכונת לשמה.

תלמיד: אנחנו כרגע עושים מספיק כדי לעורר את תשומת הלב שלו?

אתה שואל אותי עלינו וכרגע, לפי התוצאות אני לא אומר שאנחנו מצליחים. ואמרתי לך עכשיו מה צריך לעשות, לסכם בינינו שאנחנו כן רוצים להחזיק את עצמנו בנטייה להשפעה מבינינו אל הבורא, שכל אחד דואג שהחברים יתקרבו ל"לשמה", ושכל אחד יתפלל עבור החברים שיקבלו "לשמה", ואז יוצא ש"המתפלל בעד חברו זוכה תחילה", ואז כולנו נקבל בחינת לשמה ונתחבר למעלה מזה, למעלה מהאגו שלנו, וזה מה שיקרה לנו.

שאלה: יש לי שאלה בנושא הזה של "לשמה". היום דיברנו על תפילה, ולימדת אותנו שהתיקון האמיתי הוא רק שאני פונה לדרגת העליון ומבקשת ממנו כוחות. היום לימדת אותנו שאחרי פניה כזאת נכונה כבר הבורא יכול לענות לנו. אנחנו כבר יכולים לקבל את הכוח הזה דהשפעה, אנחנו נרצה לדאוג לעשירייה, לבקש עליהם, להתמלא מהכוח הזה שמגיע מלמעלה והמחשבות שלנו יהיו רק על השפעה. זה מה שלימדת אותנו בשיעור.

ואילו בפועל בעשיריות מה שקורה זה שיש לנו פגישות, בפגישות אנחנו עושות מאמצים, אנחנו מתפללות יחד, ואחרי חיבור כזה לפעמים אנחנו מרגישות בתוכנו שינויים. אנחנו מאוד מעריכות אחת את השנייה, שמחות לראות אחת את השנייה, האגו שלנו מאוד מרוצה, ובמצב הזה אנחנו כל אחת הולכת לחיים גשמיים שלה.

כלומר, בפגישה עצמה אנחנו באותו רגע מרגישים את המענה של הבורא, אנחנו מאוהבות אחת בשנייה ובזה כאילו הכול מסתיים. איך להמשיך לעבוד עם המענה הזה שקיבלנו מלמעלה? איך עם הכוח הזה שקיבלנו מלמעלה אנחנו יכולות להשתמש לתיקון ולא רק לחיבור בינינו?

שאלה מאוד טובה כי באמת העבודה העיקרית שלנו היא אחרי פנייה לבורא, אחרי חיבור, על ידי הכוח הזה של חיבור שאנחנו מקבלים ממנו, שאנחנו לא נתרחק, שאנחנו נשתדל להחזיק את החיבור הזה בכל הגלים שעוברים עלינו, על כל אחד ועל כולם יחד. ואז אנחנו נלמד מזה עד כמה אנחנו צריכים להיות ערים בלשמור את הקשר אפילו שהשגנו קשר קטן, חלש, אבל בלשמור עליו, וזה עיקר העבודה שלנו ושאנחנו שומרים עליו, אנחנו מתחילים להיות יותר גדולים, יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר קשורים, מאוחדים, וכאן העבודה.

לא בעיה כל כך לקבל מלמעלה התעוררות, כל אחד קיבל התעוררות מלמעלה ולא פעם, השאלה היא מה הוא עושה אחר כך עם ההתעוררות הזאת, עד כמה הוא שומר עליה, עד כמה הוא רוצה על ידי ההתעוררות הזאת להיות קשור [באופ] קבוע לחברים שלו ובכלל לעולם וכן הלאה.

לכן כל העבודה שלנו היא להתפלל על כוח השפעה ואחר כך להתפלל על זה שאנחנו נשמור את כוח ההשפעה הזה, ושהוא לא יעזוב אותנו וכך אנחנו, כשנשמור על כוח ההשפעה שקיבלנו מהבורא, אנחנו נלמד כל מיני אופני היחסים שלו אלינו, על ידי מה הוא רוצה להרחיק אותנו ממנו, לבלבל אותנו וכן הלאה.

ובזה עיקר העבודה שלנו, כאן עיקר החכמה שלנו שאנחנו רוכשים, כאן אנחנו באמת נרגיש יותר איך הבורא מתייחס אלינו, מה הוא רוצה מאיתנו. זה כמו בלמודים בבית ספר, כל הזמן נותנים לכם שיעורי בית, ואתם צריכים לשבת בבית או בכיתה ולעשות, והעיקר זה השיעורים האלה, לפתור את השאלות, הבעיות.

בחכמת הקבלה זה העיקר כי כאן אנחנו לומדים לחיות בתכונות חדשות, ביחסים חדשים, בעולם חדש. שנלמד קצת לשמור על כוח ההשפעה שבינינו על פני כל ההפרעות, אז אנחנו מתוך זה נתחיל להרגיש את העולם הרוחני, את היחס שלנו לבורא, איך אנחנו מחזיקים בו דרך זה שמחזיקים כל אחד באחרים, וכך אנחנו נתחיל לייצב את עצמנו ברוחניות.

שאלה: איך נוכל לדעת שהמעשה שאנחנו עושים הוא מעל הדעת ולא מתחת לדעת?

אם אני רוצה דרך החברים להשפיע לבורא, אפילו שיכול להיות שאני כאן טועה ופועל בזה בצורה אגואיסטית, אבל אם אני רוצה להשפיע דרכם לבורא, אפשר להגיד שזה כבר "למעלה מהדעת".

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר, שלשמה זה ללמוד שיש דין ויש דיין. זה נשמע מאוד אגואיסטי, שאנחנו למדים להשיג משהו בתוך הדעת.

אנחנו צריכים ללמוד את היחסים של הבורא לבריאה, ומזה אנחנו לומדים את הטבע שלו וכך אנחנו מתקדמים להיות כמוהו.

שאלה: לגבי המושג הזה של "לשמה", אתה בכל זאת תמיד מגלה את עצמך כיותר בהרגשת העצמי, הדאגות של עצמי, רצונות לעצמי. איך לצאת מזה לכיוון הבורא, לכיוון החברים ולא להישאר בתוך עצמי?

האדם לא עוזב את עצמו, הוא משנה רק את כיוון המחשבה שלו. זאת אומרת לאן הוא מכוון בליבו, לחברים ולבורא ולעולם מחוץ לאגו שלו, או עדיין מכוון לתוך האגו שלו. וגם זה לא חשוב, העיקר שהוא נמצא בדרך ורוצה לתקן את הדברים.

שאלה: איך כולנו יחד בעשירייה בהיותנו נמצאים בדאגה אחד עבור השני, נוכל להגיע מלא לשמה ללשמה?

כך להמשיך, אנחנו רוצים להגיע לאהבת חברים, ומאהבת החברים להגיע לאהבת הבורא. הבורא זה הסכום של היחס שלי לחברים. אין דמות כזאת כמו בורא, אין. זה מה שלמדנו מכל מיני דתות, אמונות למיניהן, אין דבר כזה, הבורא זה הכוח הכללי של הטבע, שאין לו צורה ולא דמות ולא שם ולא כלום, אלא כוח השפעה בלבד. וגם לא אותו כוח השפעה שאנחנו יכולים לתאר בעצמנו, בתכונות שלנו, אבל איכשהו בינתיים נסכים שגם כך זה טוב. אחר כך נראה איך אנחנו יכולים להתקרב מפעם לפעם לדרגות השפעה יותר ויותר מנותקות מהשכל והרגש האגואיסטי שלנו, ואז נתאר אותו כל פעם בצורה אמיתית יותר.

שאלה: למה החושים שלנו סתומים לתפיסת המציאות הרוחנית?

כי הם סתומים ברצון האגואיסטי שלנו, שאת הכול אני רוצה לדעת, להרוויח, להרגיש, על מנת לקבל.

שאלה: האם יש הבדל בין מצב שבו אדם נמצא בלשמה לבין מצב שכל העשירייה נמצאת בלשמה, ומה ההבדל?

אם כל העשירייה נמצאת בלשמה, אז היא כבר מתחילה לעלות במדרגות של העולמות, מעשיה ליצירה, לבריאה, וכן הלאה. אלה כבר דברים גדולים, אם כל העשירייה יכולה כך לסדר את עצמה. ואם רק אדם אחד, אז בינתיים הוא נמצא במצב שהוא מתקדם, אבל מתקדם כיחיד ולא יכול להשיג ממש רוחניות, אלא רק במידה שהוא נכלל איתם ומעלה אותם.

שאלה: נתת לנו עצה להתפלל עבור החברים שהם יזכו לשמה. האם בזה אתה לא מגביה את עצמך מעל החברים, הרי החברים הם בעצם תשע הספירות האחרות בשבילך?

כל אחד חייב להתפלל עבור הזולת, וזה לא נקרא שאני רואה את הזולת נמוך יותר ממני. אני מתפלל עבורו, עבור כל חבר וחבר, שיעלה עוד ועוד בדרגות ההשפעה.

אני מבין את השאלה שלך, שכביכול זה נקרא שאני מוריד את החבר. למה מוריד? אני צריך לקבל אותו שהוא נמצא כבר בגמר התיקון, אז במה הוא יכול להיות חבר שלי? "חבר" מהמילה חיבור, שאנחנו מתחברים, ובמידת ההתחברות אנחנו עולים יחד. ואנחנו תמיד בונים פרצוף רוחני שכולנו כלולים יחד במלכות אחת.

שאלה: לפי המאמר מדובר הרבה על כך שהאדם עובר דרך משהו שנקרא "לדון", מה זה לדון את האדם, ולמה אחרי הדין האדם מגיע לפעולה, מה היא הפעולה הזאת?

האדם צריך לשפוט את עצמו בעצמו. מה הוא רוצה? למה הוא מתכוון? איך באמת הוא רואה שלפניו יש בעיה, להשיג את תכונת ההשפעה שנקראת לשמה. איך הוא יכול להשיג את זה? רק דרך זה שיעשה פעולות על מנת להשפיע. אילו פעולות רוחניות יש לו על מנת להשפיע? הרי הוא עוד לא הגיע לרוחניות, כולו אגואיסט. אבל אם הוא נמצא בעשירייה אז הוא משתדל לעזור להם איכשהו להתקדם לקראת הבורא, הוא משתדל לבקש מהבורא עזרה עבור החברים, וזה בטוח עוזר, ועוד איך עוזר. בזה אנחנו צריכים להשתמש.

שאלה: בסוף הטקסט כתוב "גדול התלמוד שמביא לידי המעשה, היינו לבחינת עשייה בלי דעת, הנקרא למעלה מהדעת". מה זה אומר שאנחנו צריכים ללמוד להיות למעלה מהדעת? שאנחנו לא צריכים לזרוק את הדעת, שהדעת עדין צריכה להיות שם ואנחנו צריכים רק להתעלות. מה מלמד אותנו הטקסט הזה לגבי מה שצריכים לעשות בקבוצה, איך צריכים לפרש את זה?

כל פעם שאני רוצה להגיע לאיזה מצב רוחני, אני מתאר לעצמי שאני רוצה כביכול לעלות למעלה מהמצב הנוכחי. זה נקרא לעלות במדרגות הרוחניות. איך אני עושה את זה? לומד, כותב, מפזר את החומר שלי, עובד בהפצה, עובד בחיבור בין החברים, כל דבר שעל ידו אני יכול לייצב את המצב הרוחני, הכללי והפרטי. וזה שאני לא מרגיש עדין באמת שום שינוי, זה עוד יותר צריך לחייב אותי לעשות פעולות נכונות.

שאלה: האם אנחנו צריכים לשמור על הדעת, להיות מודעים אליה ולהתעלות מעליה?

אבל אין לנו דעת. יש לנו רק אפשרות לעשות פעולות ללא שכל, אפילו ללא רגש, כי "דעת" זה נקרא שאני כבר משיג. אבל ברוחניות לא יכול להיות שהשגה היא לפני שאני עובד. אלא אחרי שאני עובד ועושה מספר פעולות נכונות, זה נקרא שאני ממלא את סאת היגיעה שלי, אז בצורה כזאת אני יכול לקוות שאני אקבל דעת, "דעת דקדושה", וכך אני אתקדם.

שאלה: כיצד אנחנו יכולות לשלוט או להקטין את כמות האגו שיש בתוך התפילה שלנו בעשירייה, כדי בכל זאת להגיע ללשמה?

רק לעבוד למען הקבוצה והחברות. רק זה יעזור לכן. וזה מה שאנחנו לומדים בכל המאמרים, בכל החומר של חכמת הקבלה. היא לא מתעסקת בשום דבר אחר, אלא איך להעלות אותנו מדרגת לא לשמה, ללשמה. מדרגת קבלה לדרגת השפעה. מדרגת הניתוק לדרגת החיבור.

שאלה: מה אפשר להוסיף לעבודה שלנו כנשים כדי שהגברים ישמחו על ההשתתפות הפעילה שלנו בשיעורי הבוקר?

מה חסר לכן בנוסף למה שאתן קיבלתן? את זה אני לא מבין. מה אתן עוד רוצות חוץ מזה שיש לכן כניסה לשיעורים, יכולת לשאול, לקבל תשובה. מה עוד?

תלמידה: זה באמת מתנה ענקית. הזדמנות.

תעני לשאלה שלי.

שאלה: אנחנו מאוד מודות לך. בנוסף, אין לנו משהו נוסף אבל שהגברים יסכימו לזה.

הם הסכימו למה שאני עושה, שאני נותן לכן אפשרות לשאול. מה עוד אתן רוצות? אם תשתמשו נכון בכל מה שאני נותן לכן זה די ומספיק להיכנס לרוחניות מעל הראש. תחשבי על זה, במקום לדרוש ממישהו עוד משהו.

שאלה: אני מרגיש שיש שאלות ויש תשובות אבל איך אנחנו כעשירייה נוכל להרגיש את זה יחד?

תתחילו לכתוב יחד. היום יש לכולם מחשבים, לכל אחד, תתחילו לכתוב כל אחד חצי משפט או משפט והשני גומר את המשפט והשלישי ממשיך משפט חדש, ורביעי גם גומר את המשפט וככה זה. תתחילו על ידי זה להתכתב, כשאתם כותבים מכתב לבורא.

שאלה: המעבר מ"לא לשמה" ל"לשמה" זו התגברות, האם זה כוח שמגיע מלמטה, כוח שלנו? או כוח שמגיע מלמעלה מהבורא? ואיך שניהם משתלבים ביחד?

מעבר מלא לשמה ללשמה נמצא רק בידי הבורא. רק בידי הכוח העליון. זה שינוי הטבע ולכן אנחנו יכולים רק לעשות לזה כל מיני מאמצים שנקראים "יגיעה" ואחרי שאנחנו גורמים ליגיעה וגומרים את היגיעה, את סאת היגיעה, זאת אומרת לפי כמות ואיכות שאנחנו צריכים לתת, אז הבורא מעלה אותנו לדרגת לשמה.

שאלה: האם זה מגיע רק בהמשך הדרך?

בכל מדרגה ומדרגה רוחנית אנחנו צריכים לעשות פעולות ב"לא לשמה" שלפנינו ועל ידי זה אנחנו מקבלים מתנה "לשמה", וכך כל פעם ופעם.

שאלה: מה זה אומר ללכת לפי חוקי האמת של התורה?

תורה זה נקרא חוק ההשפעה. תורה זה חוק רוחני, חוק הטבע. יש תורת החשמל, תורת המתמטיקה, תורת הפיזיקה, תורה זה נקרא ידע, ויש חכמת הקבלה, תורת הקבלה מלמדת את האדם איך להגיע לתכונת הבורא. אז צריכים להשתמש בחוקי התורה, זאת אומרת במה שכבר מושרש בטבע שלנו כדי שעל ידי פעולות השפעה, אפילו שאנחנו לא כל כך משפיעים, בזה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, לא כאור הפנימי אלא כאור מקיף והאור המקיף הזה הוא משפיע עלינו, וכך אנחנו מתחילים לקלוט בתוכנו יותר ויותר תכונות השפעה שזה נקרא לשמה.

שאלה: את המצב הזה כשאדם מרגיש שהדרך שהוא הולך בה עכשיו היא לא הדרך הנכונה אלא יש עוד דרך שהיא למעלה מהדעת, זה מה שהוא מתאר פה וזה מה שנקרא "לא לשמה"?

תמיד אנחנו מתקדמים ככה, תמיד. תמיד אנחנו נמצאים בדרך לא נכונה ורוצים לכוון אותנו למטרה יותר נכונה, כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: אז האם כשהוא משיג את זה בדעת זה כבר נקרא "לא לשמה" כי הוא כבר משיג את המצב ההפוך?

אני לא מבין למה אתה מתכוון.

תלמיד: כתוב פה שהוא משיג בבירור בדעת שאין דרך אחרת חוץ מאמונה למעלה מהדעת.

זה כבר כן, הוא לא משיג את המצב, הוא משיג את מה שנקרא התורה, שיטת התיקון.

תלמיד: האם "לא לשמה" נקרא שמשיג את המצב ההפוך מהמצב הרצוי?

למה? הוא משיג את המצב הרצוי, הוא משיג כוחות על מנת להשפיע, כוחות החיבור, דבקות.

תלמיד: אבל אם הוא משיג רק את הידיעה שזה צריך להיות ככה, אבל הוא עוד לא שם.

אז שימשיך וימשיך ועוד ועוד, עד שיגלה את המצב האמיתי.

תלמיד: ומאיפה הביטחון שהוא נמצא עכשיו ב"לא לשמה" והוא הולך לכיוון "לשמה"?

מזה שמשיג את ה"לשמה". הוא רואה, מרגיש את המצב שלו שמוכן להשפיע לכל החברים ולבורא ויש לו אפשרויות כאלה ואז הוא מבין שהוא נמצא כבר ב"לשמה".

תלמיד: זה כביכול כמו שהוא משיג וחוזר משיג וחוזר, כמו עליה וירידה?

גם עליות וירידות, אבל אי אפשר להסביר, זה מגיע להרגשה ואז אדם מבין שהוא כבר מתקרב לתפיסה.

תלמיד: איך נבדוק אם העשירייה באמת בנטייה נכונה, איך זה בא לביטוי בפועל כלפי החברה וכלפי ההפצה?

אם אתם יכולים לסכם ביניכם פעולות השפעה, אז כבר אתם נמצאים בדרך נכונה.

תלמיד: האם כשחלק מהחברים עושים תפקידים בהפצה וחלק פחות רוצים, זה גם כיוון נכון, או שצריך נטייה למטרה כזו שכל הקבוצה תמלא תפקידים בהפצה.

לא, כל אחד לפי הטבע שלו. יש כאלה שנמשכים להפצה וראויים לעשות הפצה טובה ויש כאלה שאוי ואבוי אם יתקרבו להפצה, רק יכולים לגרום נזק. צריכים לשמור על ההפצה שלנו שהיא תהיה איכותית ונקייה.

תלמיד: במצבים של חוסר כוחות אני ממש נכנע לעשירייה, ואין לי יותר כוחות לזה. מה המטרה במצב הזה?

כדי שתתפלל, דווקא זה מצב של תפילה. כשאדם מגיע לכלל אפס, לחוסר אונים, אז זה הזמן של התפילה, אין רגע מאושר בעולמו של אדם כמיואש מכוחותיו עצמו ותרופה אין, כי אז ראוי לפתוח את התפילה לבורא והבורא עוזר לו מידו הרחבה.²

קריין: אני רק רוצה להבהיר שתפקיד בהפצה יכול להיות גם לבוא ולסדר ספרים במחסן ויכול גם להפיץ קליפ שלך שכבר קיים, זה לא שבהכרח הוא כותב משהו בעצמו.

נכון.

קריין: אני אומר את זה כי לפי מה שאמרת לא כל אחד ראוי לעסוק בהפצה. למה התכוונת?

כנראה לזה שהשואל מתכוון לכתוב שם משהו, לתת שיעורים אולי.

שאלה: אתה אומר תמיד שאם אנחנו רואים אצל מישהו מהחברים חיסרון, זה כנראה חיסרון שלנו. אבל אם אני רואה מישהו שהוא למשל משקר ומאחר ואני מרגישה ממש דחיה מזה כי כך חינכו אותי, האם זה יכול להיות חיסרון שלי?

אני לא יכול להסביר לך. אולי קצת. כשאני מסתכל על האדם ואני רואה שהוא משקר ומלוכלך וחושב משהו ואפילו חושב עלי רע, אז יחד עם זה אני גם מבין מאיפה זה נובע, מהטבע שלו. ואת הטבע שלו הוא מקבל מהבורא והוא צריך לעמוד נגד הטבע שלו, להתמודד ולתקן. לכן אין לי אליו ממש טענה למה הוא כזה, על זה כתוב "לך לאומן שעשני" אלא אני צריך רק לעזור לו לראות את הרע שבו ושהוא יגלה אותו ולא אני, ואחר כך שיהיה לו אפשרות לתקן. בסופו של דבר אני צריך לקרב את האדם הזה שיגלה את הרע ויתקן אותו כמה שיותר מהר.

שאלה: למה הבורא לא נותן לנו להתחבר, הרי אנחנו מאוד רוצים, אנחנו עושים את כל המאמצים, האם הוא חושב שאנחנו לא מוכנים ואנחנו צריכים עוד להיות בתוך האגו?

הבורא עוזר לכם בכול, זה שאתם לא יכולים להתחבר ביניכם, זה בגלל שהאגו הקטן שלכם, הקטן באמת, בדרגה הקטנה ביותר כשמתעורר, אתם לא יכולים להתגבר עליו. אתם לא יכולים לבקש על פניו של האגו הזה שהבורא יחבר ביניכם. אז תפסיקו להאשים את הבורא במה שקורה ביניכם אלא רק תבינו מאיפה זה נובע, שנותנים לכם את מה שאתם כן מסוגלים לעשות ואתם לא מתייחסים לזה נכון.

אל תגידי לי שאתן עושות את הכול ולא מקבלות ולא יכולות ואין לכן תיקון, אני אגיד לך שזה שקר. אלא אתן עצלניות, אני אומר ברצינות, ולא רוצות לתת כוחות לחיבור, לסגור את העיניים ולהתחבר. הבנת?

תלמידה: תודה.

לא צריכים לבכות, זה דווקא טוב.

שאלה: כשאנחנו מקבלים תענוג מהפצה, את האור, האם אנחנו מעבירים אותו לעשירייה שלנו?

אם את רוצה למסור אז בבקשה, את יכולה למסור את זה לעשירייה, ודאי. אבל אם את לא רוצה, אם את לא עושה לזה מאמצים, אז זה לא יקרה.

שאלה: כדי להגיע ל"לשמה", האם חסר לנו איזשהו אומץ כדי להתגבר על האגו?

אתן צריכות להצטער כמו התלמידה שבוכה עכשיו. זה טוב מאוד, אני שמח שהיא נותנת כזאת תגובה, יש לה לב, יש לה יחס יפה וטוב, היא תצליח. זה מה שחסר, תקנאו בכאלה דברים.

שאלה: כשאני אקבל דעת האם אני אוכל להבחין מראש מתי המעשה שלי הוא "לשמה" ומתי הוא "לא לשמה", מתי זו קבלה ומתי זו השפעה, האם זו הכוונה בדעת?

את קובעת? לא. את אף פעם לא יכולה לקבוע שום דבר, את יכולה רק לתת כוחות. מרגע זה והלאה אני רוצה להשפיע לעשירייה שלי רק דברים טובים, שיתחברו, שיבינו, שירגישו, שאנחנו יחד נוכל להתפלל לבורא לשכנע אותו לעזור לנו, שאנחנו נעזור לכל יתר עשיריות ועוד ועוד. אבל אני לא יכולה לקבוע מה יש ומה יהיה.

תלמידה: אז מה זה "דעת", מה נראה בדעת?

מה שמקבלים מלמעלה על התפילה שלנו, שם אנחנו מבררים את הדעת. ואז אנחנו עולים למעלה מהדעת הזו, מכוח האמונה לדרגה עוד יותר גבוהה. לכן כל פעם עולים באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה ההבדל בין "לשמה" ל"לא לשמה" מצד העלייה מלמטה למעלה?

אין דבר כזה "לשמה" או "לא לשמה" מלמעלה למטה, יש רק בעליה במדרגות ממטה למעלה.

שאלה: לגבי תפילה נכונה. אנחנו לומדים ביומיים האחרונים שצריך להתפלל עבור החברות ואז נענה תחילה. זה קצת מבלבל, יש את התפילה שאני מכירה שאני מבקשת מהבורא שיפתח לי את הלב שאני אוהב את החברות, לא חשוב מה הן מרגישות כלפיי, אני לא צריכה כלום לעצמי אני רק רוצה לאהוב אותן. זו תפילה אחת שאני מכירה. ויש את התפילה שחברות אומרות שהן מתפללות שהחברות יתחברו, אבל זה כאילו להוציא את עצמך משם. לכן זה לא אתן אלא אנחנו צריכות להתחבר. מה הנכון?

נכון. אם אני מתפלל, אני מתפלל כמו שכתב הרב"ש, שהוא מתפלל על החברים שגם הוא נמצא בתוכם. כמו שאנחנו אומרים בתפילה "על הצדיקים ועל החסידים ועל ... ועלינו"³, ככה נוסח התפילה שלנו.

תלמידה: שאנחנו נתחבר ביחד כולם.

כולנו, אבל האחרון הוא אותו אדם שמבקש.

תלמידה: איך אפשר להתחבר אחרון, אם מתחברים אז מתחברים.

אל תהיי חכמה, קודם תעשי. אני לא אוהב שאלות שאנחנו צריכים לפתור אותן כרגע, לא לשאול אותן אלא לבצע.

שאלה: לפעמים אני מוצא בעבודה כזאת נקודה שדווקא בה הייתי רוצה להפוך להיות לסיבה להתקדמות החברים שלי, ושהנקודה הזאת תבער בי ותחיה בי. איך אני כל פעם מחפש ומוצא ומרגיש את הנקודה הזאת, רק להיות הסיבה להתקדמות החברים?

אתה צריך כל הזמן למצוא את הנקודה הזאת וכל הזמן לפתח אותה ולא לעזוב אותה אף פעם. ואם אתה מאבד אותה, אז תדע שזה קורה בהשגחה מלמעלה, שאת זה עושה הבורא. אבל אתה צריך להשתדל לתפוס את הנקודה הזאת ולהחזיק אותה כל הזמן.

שאלה: איך אנחנו יכולים כל פעם להחיות יותר ויותר את העשירייה שלנו בהתקרבות לבורא? אנחנו מאוד רוצים את זה, אבל אנחנו גם מבינים שזה תלוי בחיבור בינינו.

אני כבר נתתי אלף פעם את אותה תשובה. להתפלל יחד לבורא שיחבר ביניכם, כדי שאתם תשיגו בזה כוח השפעה משותף וממנו תתחילו להשפיע לבורא.

שאלה: איך לפתוח את הלבבות שלנו לאהבה אמיתית כדי להיות כלי אחד?

אני לא יכול להגיד לך, כבר אין לי יותר מילים. המצב הזה נקרא "איש את רעהו יעזורו", תנסו לדבר אחד עם השני בצורה כזאת שאתם באמת רוצים לפתוח את הלב לחברים ואז זה יקרה.

קריין: מאמר כ"ב "תורה לשמה" ב"שמעתי".

"עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]"." זה מה שאנחנו רוצים לדעת, להשיג, "שיש דין ויש דין". אנחנו רוצים להכיר כוח עליון שהוא שופט ומתקן ומכוון, עושה הכול בטבע, אותו אנחנו צריכים להכיר.

"אית דין [יש דין]" נקרא, שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה.

וכן להיפוך, כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים מיום ליום, עד לתכלית השיפלות שישנם במציאות.".

"כשמסתכלים על ב' מצבים האלו, אז רואים "שאית דין, ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]". מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת," על פי השפעה, "אז תיכף נענשים על המקום. אז רואים "שאית דין צדק [שיש דִּין צדק]". פירוש, שרואים שדוקא זהו הדרך הטובה ביותר, ומסוגל וראוי להגיע אל האמת.

וזהו שנקרא "שהדין הוא צדק", שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות התכלית." כשאנחנו לומדים ועושים כל מיני פעולות, אחרי כמה שנים אנחנו מתחילים להרגיש שאם אני אלך כך אז אני מכוון לכוח השפעה, ואם אני הולך אחרת, אני לא אגיע לכוח השפעה. "היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית."

שאלה: אם כל זה רואים בתוך הדעת אז נגמרה הבחירה. מה הכוונה למדרגה הזאת?

מה זאת אומרת? אנחנו כל פעם צריכים לעלות בפעולות ההשפעה, בפעולות שאנחנו לא רוצים לעשות אותן. אבל כדי להגיע לשמה, אנחנו כן משקיעים כוחות בהשפעה.

תלמיד: אבל יש מטרה מאוד ברורה מול העיניים כל הזמן, שרוצים להגיע לשמה?

בבקשה תרשום, אני אגיד לך את המרשם. אם תעשה כל פעם כלפי הקבוצה, כלפי "בני ברוך" הכללי וכלפי העולם, פעולות השפעה, אז בטוח שאתה תגיע לשמה. מה הסוד?

תלמיד: אבל אם המצב הזה קבוע אז גמרנו, זה פשוט הופך להיות הכי חשוב וכל היתר פחות חשוב?

זה הופך להיות לקו החיים. ואם הולכים בו אז זוכים להכול.

שאלה: איך אני יכול לזהות באופן נכון בלי כל העיוותים של האגו, את השיפוטים האלה, האם אני צריך לסמוך על עצמי או על העשירייה?

אני צריך לראות את החיים, שיש באמצע החיים מכאן ועד אינסוף, קו אחד ברור. אם אני הולך בהשפעה, בנתינה, בחיבור, אני בטוח מעורר את הכוחות הטובים עלי. במידה שאני עושה את זה לא ברצון, זה נקרא שאני הולך למעלה מהדעת. במידה שאני עושה את זה עם הרצון, אז בתוך הדעת, אבל אני צריך כל הזמן להשתדל להיות בכוח השפעה. ויש לי קבוצה שקודם כל אני צריך לחשוב עליה, כל הזמן איך אני משפיע לקבוצה את ההשפעה שלי הטובה.

שאלה: מה זה אומר שיש דין ויש דיין בעשירייה?

בעשירייה אין. אנחנו מדברים על הבורא. יש דין ויש דיין זה הבורא, הוא נמצא למעלה מהעולם.

שאלה: יש לנו ספק לגבי העונש שמדובר כאן בטקסט. על מה מדובר כאן בעניין העונש?

העונש זה שאדם מרחיק את המטרה מעצמו, שהוא נעצר בדרך ולא מגיע לפי המהירות הנכונה למטרה, זה העונש. ועונש יותר גדול שהוא פחות מרגיש את הבורא, פחות מרגיש את הרוחניות, פחות מרגיש את הקבוצה. זה העונש הגדול.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו עובדות יחד כדי להגיע לשמה כקבוצה. אבל לפעמים יש לנו מצבים אינדיבידואלים של ניתוק, קיים משהו שנקרא "כאב" ברוחניות?

כן, ודאי ועוד איזה. יש ברוחניות הרבה כאבים והרבה מצבי הנאה, פי מיליארד יותר ממה שבעולם שלנו. למה את שואלת?

תלמידה: כי לפעמים הירידות שאנחנו חוות יוצרות כאב, כי הן רוצות להגיע. זו שיחה מתמדת בעשירייה, איך להגיע למשהו יותר חזק בחיבור?

אם רוצים להגיע לחיבור יותר חזק ולא מסוגלים ומרגישים דחייה, כאב, זה טוב מאוד. צריך לצרף את הנטייה לחיבור וכאב שלא יכולים עדיין להגיע לחיבור, וזו ממש התפילה החזקה.

שאלה: בעבר הייתה מן הרגשה שאנחנו יכולות להטות את הכף של העולם בכל רגע שאנחנו עושות הפצה. והיום יש באמת ספק, האם נוכל להציל את העולם, האם נוכל למנוע את האסונות, האם באמת מה שאנחנו נעשה עכשיו יעזור או שבכל זאת העולם יצטרך לעבור את כל המשבר הגדול? זה ממש מעלה פחד וספק, מה עושים עם זה?

תכתבי בבקשה, על זה כתוב "לא עליך העבודה לגמור, ולא אתה בן חורין להיפטר ממנה" אלא להמשיך... זהו. אנחנו לא רוצים לקבוע לבורא כל מיני תנאים שיהיה כך וכך, איפה השכר שמגיע לי וכן הלאה. אלא אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, "כשור לעול וחמור למשא". אני רק דואג לעול ולמשא, להיות או שור או חמור. ויותר מזה, מה שבעל הבית מחליט אני אעשה.

שאלה: אפשר להגיד שהמהפך מלא לשמה לשמה, קורה כשהאגו שלי מתחיל לתמוך בפעולות השפעה?

אגו שתומך בפעולות השפעה, לא. אולי נראה את זה בינתיים במדרגה הראשונה, כאילו הכול מסתדר והכול נראה לוגי, וברור יותר מקודם שהיה מבולבל. אז אתה מקבל את זה כאילו שהאגו שלך עוזר לך בדרך. חכה, עוד מעט אתה תראה שטעית.

שאלה: אני מבין עכשיו את ההרגשה של האגו. ואיך לא הייתי אומר לצמצם אותו, להגביל אותו, אבל לזהות אותו. אז אני שם אותו בצד אחד ועכשיו הבעיה היא, הגבול בין מה הוא האגו וההשפעה שלו עלי, לעומת ההשפעה לחברים. וההבנה של ההכנסה של הבורא לעשירייה ועבודה יחד עם הבורא. אני לא מצליח להבין את החלק של ההשפעה, מיד אחרי שאני מצמצם את האגו. אתה יכול לעזור?

אתה עוד לא צמצמת את האגו אף פעם, ולכן אל תטעה את עצמך. מה שאתה צריך לעשות בינתיים כמה שאתה יכול, להכניע את עצמך כלפי הקבוצה, וממש לשרת ולעזור להם בכל וכול. ואז אתה תתחיל להרגיש איפה אתה נמצא.

שאלה: האם יש איזה סימן מהבורא, שהעשירייה מתקדמת בכיוון הנכון?

אתם לא תקבלו אף פעם שום דבר שיכול להיכנס בכלים דקבלה ושאתם תבינו שאתם מתקדמים נכון. אתה יכול לקבל הוכחות להתקדמות נכונה, אם כל פעם יש לך סתירות, סטיות, חוסר הצלחות בעבודה רוחנית. רק על ידי זה הבורא מקדם אתכם.

שאלה: כיצד אני מרגיל את עצמי לעבודה בהשפעה?

רק על ידי קבוצה. יחד עם הקבוצה אנחנו לומדים, אנחנו קוראים עוד פעמיים ביום איזה מאמר, בימי ראשון אנחנו נמצאים בסעודה שלנו בערב, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אם הבורא הוא כוח, כיצד נוכל לבקש כוח מכוח. כיצד לבנות את התפילה שתפעל על כוחות הטבע?

פשוט מאוד, מילים שלך הפשוטות. תתחיל לכתוב את המילים האלה בעט, אם לא אז במחשב ואז אתה תתחיל לראות מה יוצא לך. זה מאוד עוזר.

שאלה: איך לבקש נכון עבור הקבוצה, אם יש רק שני חברים פעילים בקבוצה וכל השאר בכלל לא מגיעים ומשתתפים. האם לבקש עבור החבר הנוסף או עבור הקבוצה באופן כללי?

אני לא יודע מה לעשות אם יש רק שני חברים. גם זה אפשר, מיעוט הרבים שניים, אבל בכל זאת זה מאוד עצוב לשמוע. אני במקומם הייתי מצטרף לאיזו קבוצה אחרת. בכל זאת הקבוצות שלנו היום הן קבוצות וירטואליות, אז מה הבעיה? תראו מאיפה אנחנו נמצאים, מאירופה עד רוסיה, בלטיה, אמריקה לטינית, טורונטו, גרמניה, ארגנטינה, איפה לא. אז אין טעם להיות בקבוצה עם עוד חבר אחד. צריכים להיכנס לקבוצות כאלו שיש שם אפילו עד 10 אנשים, 8, 10. ואז כך תיכנסו לכוח חזק וטוב.

שאלה: מה המצב החדש הזה שנכנסנו אליו, שבו נשים וגברים לומדים יחד?

אנחנו עשינו כך בשבת. ביום חול במשך השבוע נותנים לנשים לשאול שלוש שאלות או לשאול שלוש פעמים. אני מעוניין בזה מפני שאני רואה בנשים חלק גדול בלתי נפרד מהכלי הרוחני שלנו. אני רואה בהן כוח פוטנציאלי רוחני מאוד חשוב ורצינות גדולה. יש נשים שנמצאות איתנו יחד עשר וחמש עשרה שנה ואני מאוד מכבד אותן.

זה שלפעמים אני נראה כרגזן, זה לא אומר על היחס הלבבי והחם שלי אליהן, אלא אני רואה בהן כוח גדול מאוד. הייתי אומר שהכוח הנשי הוא הביטוח שלנו כדי שאנחנו לא ניפול אלא נתקדם בדרך. "אישה שומרת על בעלה" כך כתוב בתורה, אז הנשים שלנו, כל קבוצת הנשים, הן ישמרו עלינו. אני אומר לכם הגברים את זה, כדי שתבינו כמה אנחנו צריכים אותן עוד יותר ממה שהן צריכות אותנו.

תלמיד: איך גברים צריכים להתייחס למצב החדש הזה?

שזה טוב, שיש לנו עוד חברים בכוח שלנו יחד. אנחנו לא שמים לב לשינויים במין ולכלום, אלא חשוב לנו באמת שיש עוד חברים, חברות, נאמנות, עוזרות בכל הדברים. לכן אני מאוד שמח שיש לנו כוח גדול, יותר מחצי מבני ברוך הן נשים, לכן בואו נמשיך וכן נגדל.

תלמיד: איך אתה רואה את ההשתתפות המעורבת עד עכשיו, אתה מרוצה, היית רוצה אחרת, יותר טוב?

לא, אני רואה את זה כדבר יפה וטוב בינתיים. אני עוד לא יכול להגיד איזה מצבים נקבל בעתיד, אני לא יודע. כי מה שאנחנו עושים זה משהו חדש שלא היה בפרקטיקה בחכמת הקבלה, בלימוד הקבלה, שיש שתי קבוצות גדולות של אלפים מצד הגברים ומצד הנשים. אני מאוד מקווה שאנחנו פותחים בזה ממש שלב חדש בהפצת חכמת הקבלה לכל האנושות.

תלמיד: אתה יכול לרמוז איך אתה רואה בעתיד את צורת הלימוד החדשה שלנו?

העיקר בשבילנו, בשלב שאנחנו עכשיו לומדים, זה בכל זאת להבין ולהשיג את "ענין לשמה". ומי שנמצא איתנו, אפילו שנראה לו שהוא מאוד רחוק ולא רוצה ומנוגד לזה, כדאי לו להמשיך כי אז אנחנו כן נגיע ל"לשמה". זה העיקר בשבילנו, מה שאנחנו ממש יום יום, בוקר בוקר לומדים.

ובאמת בחכמת הקבלה אין יותר חוץ מזה, אין. כל חכמת הקבלה היא איך להגיע ללשמה, לעל מנת להשפיע, להשפעה, לחיבור. מה שאין כן כל יתר חלקי לימוד התורה מדברים על הדברים ששייכים לעולם הזה, גשמיים, והם לא מדברים על החיבור, על הוויתור ועל כל הדברים האלה, לא מדברים על לשמה.

שאלה: המצב שהטקסט מדבר עליו, להבין שיש שיפוט או שופט בעבודה בתוך הדעת. איך להגביר את המשקל של העבודה כדי להרגיש את הלב שפונה אל הבורא, או שהשיפוט הזה בא להראות לנו שמשהו לא בסדר, שחסר משהו בקבוצה?

אם אני מכוון את עצמי לתיקון העולם, לתיקון הקבוצה, פועל לזה ומעורר את החברים שלי בכמה שאפשר יותר להשפעה ולחיבור, בכך אני מקרב את עצמי ללשמה. תוך כמה חודשים אני צריך להרגיש שאני מתחיל להבין מה זה נקרא לשמה, אני מתחיל להרגיש איפה זה צריך להתבאר לי יותר ויותר. אנחנו נטפל בזה. אבל עכשיו בינתיים צריך לעשות את כל הפעולות האפשריות בינינו לחיבור ולכיוון הבורא.

שאלה: האם אני יכולה להשפיע לחברות רק כשאני יחד איתן בשיעורים ובהפצה?

ודאי שאת יכולה להשפיע, מי עוד יכול להשפיע? רק את שנמצאת בקבוצה שלך.

תלמידה: השאלה, האם אני יכולה להשפיע רק בשיעורים ובהפצה?

לא, את צריכה לחשוב על זה יום ולילה, כמה שיותר. כל שעות היממה, כמה שאפשר להיות במחשבה שאני משפיע על הקבוצה שלי, דרך הקבוצה על כל הכלי של בני ברוך, דרך כל בני ברוך על כל האנושות, ויחד כל שלושת הרמות האלו לבורא. ואז בטוח שתוך זמן קצר ככל שאתם מכוונים את עצמכם לכיוון הזה, אתם תרגישו שאתם מתקרבים ללשמה.

שאלה: איך לשמור על החיבור עם החברים כל הזמן, כי אני מפחד לאבד אותו, אני מפחד שאני שוב אגיע למצב של רשע?

אני הייתי כותב לי על היד "לשמה", "קבוצה", כל מיני כאלה דברים כדי לא לשכוח. וכשאני נמצאתי באיזה מקום, הייתי מסתכל על הידיים, וכבר הייתי חוזר למצב הנכון. הרב"ש היה צוחק כשהיה רואה את זה, זה נכון, אבל מצד שני לא היה לו מה להגיד, כי מי עוד יזכיר לי? אני דאגתי.

שאלה: הדיין הוא הבורא, הבורא הוא תכונת ההשפעה, כלומר תכונת השפעה דנה את האגו שלי ואיכשהו מוחקת את הגבולות כדי שנוכל להיכנס ללשמה, נכון?

אני לא אענה לך אחרת תתבלבלי, תעשי מה שאני אומר לכולם לעשות.

שאלה: בקשר להזכיר לעצמנו על העבודה כל יום, אז אני כבר עשיתי את זה, ואני רוצה להגיד שהדרך שלנו היא החיים שלי, אין לי דבר שהוא יותר חשוב שבשבילו אני חיה.

אני מכיר אותך אולי מעל 20 שנה, בטח שאת איתנו.

תלמידה: הבעיה שכנראה יש לי אגו גדול מדי ואני נמשכת יותר להפצה ופחות לעבודה בעשירייה. העבודה בעשירייה לפעמים ממש דוחה אותי, אני מאוד עסוקה בהפצה ומשם אני גדלה, מלמדת והכול, אבל העבודה בעשירייה מאוד מאוד קשה לי. האם יש אנשים שיש להן יותר נטייה להפצה ופחות לעבודה בעשירייה?

נכון, ישנם אנשים שיותר נמשכים להפצה וישנם כאלה שיותר להוראה ועוד כל מיני סוגים. את צריכה לעבוד איפה שאת יכולה להביא תועלת מקסימאלית.

תלמידה: כלומר, אם אני עושה כל יום הפצה וכל היום עסוקה בזה, אני יכולה נגיד רק פעם אחת להתחבר לעשירייה, זה גם בסדר?

כן.

שאלה: המאמר אומר ש"הדין זה הדרך הטובה ביותר והוא מסוגל וראוי להגיע לאמת", האם הדין כולל גם את החסדים? האם זה דין טוב או לא?

אני לא עונה על שאלות כאלו כי הן חכמות מדי. העיקר להמשיך קדימה לכיוון ההשפעה לעשירייה, לדאוג לעשירייה כמו שאמא דואגת לתינוק, זה כול מה שצריך. לא צריכים לזה הרבה שכל, בפרט נשים יכולות להבין את זה יותר עמוק מגברים.

קריין: אנחנו בשורה "לכן אם לומדים על מטרה זו,".

"לכן אם לומדים על מטרה זו, להבין זאת "שאית דין ואית דיין", זה נקרא "תורה לשמה"." אם אנחנו נחשוב לגלות מה זה דין ומה זה דיין, זאת אומרת איזה חוקים יש לפנינו כדי להגיע לחיבור, להשפעה, אז אנחנו נגיע לתורה לשמה. "וזה הפירוש מאמר חז"ל "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". ולכאורה היה צריך לומר "שמביא לידי מעשים". היינו, שיוכל לעשות מעשים הרבה, לשון רבים ולא לשון יחיד.

אלא הענין הוא כנ"ל, שהלימוד צריך להביא לו רק לבחינת אמונה." השפעה. "והאמונה נקרא "מצוה אחת", שהוא "המכריע את כל העולם כולו לזכות". והאמונה נקרא "עשיה", מטעם שמדרך העולם הוא, שמי שעושה איזה דבר, מוכרח להיות מקודם איזה סיבה, שהוא יחייבו לעשות בתוך הדעת. וזה כמו יחס משותף שכל עם עשיה.

אבל בזמן שהוא דבר למעלה מהדעת, שאין הדעת נותן לו לעשות את הדבר, אלא להיפוך, אז מוכרחים לומר, שבמעשה זו אין שום שכל, אלא מעשה לבד. וזה פירוש "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו וכו' לכף זכות". וזה הפירוש "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה", היינו לבחינת עשיה בלי דעת, הנקרא "למעלה מהדעת"."

זאת אומרת, להשפיע כמה שאפשר לעשירייה, לקבוצה הכללית של בני ברוך ולכל העולם. מבינים, לא מבינים, לעשות ממש פעולות כאלו, העיקר זה בעשירייה. ואז להחזיק את העשירייה חזק, כי אתם תקבלו כוחות כנגדם, כנגד כוחות ההשפעה, ועוד יותר להתגבר בהשפעה, ועוד יהיו כוחות כנגד. הבורא תמיד מסדר לנו מצב שנהיה מאוזנים בשני הקווים האלו, ואנחנו נצטרך כל פעם לגדל, להחזיק את הקו האמצעי.

שאלה: יש קו מאוד דק בין לרצות לעזור לחבר ולתת לו דוגמה ולא לראות את עצמנו יותר גדולים ממנו. איך במהלך הפעולות האלה אנחנו עדיין ממשיכים להיות קטנים?

זו שאלה טובה לסדנה.

שאלה: התשובה שנתת קודם לחברה קצת טלטלה אותי ולא כל כך ברורה ואני אשמח להבהיר אותה. אם כל חברה עושה איפה שנוח לה, אם יותר קל לי בהפצה אז אני אהיה בהפצה, אז איזה כוח יש להפצה אם אני לא עושה קודם עבודה בעשירייה בחיבור בינינו?

לא, ודאי שעל זה אין מה לדבר. אבל לא להשקיע את כל הכוחות בחיבור בקבוצה, אלא גם צריכים לתת להפצה. על זה יש לנו את מאמרי רב"ש שאומר שאדם צריך גם את זה וגם את זה וגם את זה.

שאלה: כתוב ""והאמונה נקרא "מצוה אחת", שהוא "המכריע את כל העולם כולו לזכות".", אתה יכול להסביר את זה בבקשה?

אם אני רוצה להשתדל להיות כבורא, אז אני מכריע את העולם לכף זכות, לכף ההשפעה, מקדם את העולם לכף ההשפעה.

שאלה: במאמר כתוב שהלימוד מביא לאמונה. איך הלימוד יכול להביא לאמונה, והאמונה כאן היא מעשה בעצם?

"אמונה" זה נקרא כוח השפעה. בזה שאנחנו לומדים, אנחנו מעוררים מאור המחזיר למוטב, הוא משפיע עלינו, ואז אנחנו מגיעים לכוח השפעה ויכולים להשתמש בו. זה נקרא שכוח האמונה נמצא בנו. אמונה זה כוח ההשפעה, לא להתבלבל. אני מבין שאתם כל הזמן מקבלים פירוש כמו שמקובל ברחוב.

(סוף השיעור)

---

1. אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (איוב ל"ה, ז')↩

2. "אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו ,כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'." (בעל הסולם, אגרת נ"ז)↩

3. עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל (וְעַל זִקְנֵיהֶם) וְעַל פְּלֵיטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם, וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ (תפילת ברכת הצדיקים)↩