שיעור בוקר 11.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם. עמ' 406. מאמר "השלום", כותרת: חיוב הזהירות בחוקי הטבע  

קריין: אנחנו לומדים את מאמר "השלום" של בעל הסולם, הגענו לכותרת "חיוב הזהירות בחוקי הטבע", עמ' 406.

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.

ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול הרחמים.

ומשפט הזה, מוסכם מכל חברי האנושיות, לבלי חולק. ואני יכול להוסיף, ולהטעים את הדבר, על בסיס דתי, וליתן לו צורת משפט כזה: כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית.

כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה.

ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו, ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט, לדעתי.

ואני חושב, שאינו כדאי למי שהוא, לחלוק עלי. על הצורה הזו, שנתתי להמשפט, מתוך שדברי המשפט אחד הם. כי מהו החילוק:

אם אומרים, אשר המשגיח נקרא "טבע", דהיינו חסר דעה וחסר תכלית,

או לאומרים, אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו?

כי סוף סוף, כלנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה, לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע. וכלנו מודים, שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר, על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש, אשר יענישהו הטבע. ואסור למי שהוא, לרחם עליו. הרי, שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו, רק בהמוטיב:

א. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי,

ב. ולדעתי הוא מטרתי.

וכדי שלא אצטרך, מכאן ואילך, להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו:

א. טבע,

ב. ומשגיח.

אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר."

בעל הסולם רוצה להסביר לנו שאם אנחנו מדברים על הטבע או א-להים זה אותו דבר, על חוקי הטבע או מצוות הא-להים זה גם אותו דבר, ויש לפנינו פשוט חוק, אנחנו נמצאים בתוך חוק שנקרא "הטבע", ואם אנחנו מקיימים את החוק הזה אז טוב לנו, אם לא מקיימים אז רע לנו, וגם לכל הסביבה, בעקבות העבודה הלא נכונה שלנו, הקשר הלא נכון שלנו, גם רע. זאת אומרת יש כאן איזה מקרה מאוד מיוחד, אנחנו כאילו נמצאים בתוך איזו בועה, שהבועה הזאת מתקיימת לפי הרצון שלנו, השתוות שלנו עם החוק, ואנחנו קובעים בעצם, רוצים או לא רוצים, אבל אנחנו קובעים איך החוק הזה פותח לנו את הבריאה וכך אנחנו מרגישים אותה, כאילו שאנחנו נמצאים ביער הקסום והכל תלוי במידת הקשר הנכון שלנו עם הטבע.

תלמיד: מה זה היער הקסום?

זו הבועה שאנחנו בעצמנו מייצבים אותה במידת ההשתוות שלנו עם החוק שלו, של היער. אנחנו לא רואים את היער בצורה נכונה, נגיד את הבורא, לא רואים אותו, אלא אנחנו רואים את ההקרנה שלנו עליו, עד כמה אנחנו מסכימים עימו או לא מסכימים.

תלמיד: לפעמים היער הקסום נראה כמו גיהינום אפל, לא כמו יער קסום.

כך אתה עושה אותו. מה אתה רוצה? אתה עושה אותו כך. תיקח דוגמה אחרת, נניח משפחה, משפחה זו בועה כזאת פרטית, אתה בונה שם את היחסים שלך. אתה יכול להגיד "כן, אבל לי יש טבע משלי, לה יש טבע משלה, אנחנו לא מסוגלים, לא אני בראתי את עצמי", אלה דברים נתונים, על זה לא מדברים, זה למעלה מאיתנו, אנחנו כבר נולדנו כך. משנולדנו ומצאנו זה את זה עכשיו עלינו להשתדל להתחבר.

תלמיד: מהו החוק שהבן אדם לא קולט ולכן היער הקסום הופך לו לגיהינום אפל, מה הוא לא קולט?

הוא לא קולט קודם כל שהוא המקרין את הסרט. הסרט עצמו זה אור אין סוף, אור הלבן, הכול יפה וטוב. וכל הצורות השחורות האלה, דמויות למיניהן, מה שאדם מביא לאותו הסרט, זה הוא בעצם מתאר לעצמו.

שאלה: מהי המשמעות הנגזרת מהמשפט כי "כל המקלקל את חוקי הטבע", שהוא ברא אותנו כרצון לקבל ואנו באים במטרה להשפיע, היינו הפוך מהטבע שלנו. מה המשמעות של זה בנוגע למשפט שעכשיו קראנו?

חוקי הטבע זה חוק אחד שכל התהליכים, כל הכוחות, כל החוקים, הכול מצטבר ומצטבר ומתחבר יחד למנגנון אחד אינטגרלי שבו פועל החוק הזה, שהמערכת הזאת נפעלת על ידו בצורה אידיאלית, בבת אחת בכל החלקים, בכל הכיוונים, לכולם וכן הלאה, זה בעצם הטבע עצמו. הטבע הזה כלפינו נראה מקולקל, וגם הקלקול הזה שאנחנו מגלים בטבע הוא קלקול חלקי, שהטבע פותח לנו יותר ויותר את הקלקולים שאנחנו עושים כדי לתת לנו אפשרות כל פעם לתקן את עצמנו, להתחבר, לראות את הטבע יותר מושלם וכן הלאה.

תלמיד: אין פה עניין של פגיעה בטבע הבריאה כשאני הופך את עורי ורוצה להידמות לבורא? אני קיבלתי רצון לקבל, אני צריך לקבל, עכשיו אני הופך את הכלי ב-180 מעלות ואני רוצה לעשות השפעה, אני הולך נגד חוקי הטבע.

נגד חוקי הטבע האגואיסטיים, נכון. אז מה?

תלמיד: כתוב פה "כל המקלקל את חוקי הטבע", הרי זה חוק טבע שאני צריך לקבל.

אתה שומע מה שאני אמרתי? בטבע יש חוק אחד, חוק שכולנו, כל החלקים, מחוברים ביניהם בצורה אידאלית. יש בטבע גם חוק שיש בתוך הבועה הזאת של הטבע יצור מיוחד שנקרא אדם שהוא פועל בכוונה מלכתחילה כביכול לטובת עצמו ולרעת האחרים. למה ניתנה לו כזאת אפשרות? כדי שהוא יבין באיזו צורה אחרת הוא יכול להתנהג. לכן הצורה שבה הוא נמצא היא מלווה בהרגשה רעה. ועל ידי הרגשה רעה, שהוא שואל את עצמו למה אני מרגיש רע, הוא לאט לאט מגיע למצב שמתקן את מעשיו עד שמגיע לתיקון.

שאלה: לגבי חוקי הטבע שעליהם כותב בעל הסולם, מאיזה חוקים בטבע אני צריך להיזהר?

חוק אחד. לפעול לטובת הזולת.

תלמיד: כן, אבל לא טוב לי. הוא כותב פה "ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו". כאילו לא טוב לו והוא גם טיפש. כל האנושות טיפשים?

אני לא יכול להתווכח איתך.

תלמיד: אני שואל.

אתה שואל כל הזמן אותו דבר, בכל מיני אופנים קצת שונים אבל אותו דבר, למה הבורא עשה את הרע?

תלמיד: לא שאלתי למה הוא עשה.

זו סך הכול המהות של השאלות שלך. אנחנו לומדים כאן איך אנחנו יכולים להבין את הבריאה כדי להתקדם, להתקרב, כי אנחנו כל הזמן מרגישים שנפתח לנו משהו עוד יותר גרוע, עוד יותר גרוע, ואנחנו צריכים לאתר שזה לא גרוע, שאלו כוחות שמכוונים אותנו למטרה הנכונה.

תלמיד: זאת אומרת אם רע לי אני צריך להבין שמכוונים אותי למטרה הנכונה?

כן, אם רע לי סימן שכן, אדם צריך לברך על הרע כמו על הטוב. אם רע לי אני צריך להשתמש בזה, בהרגשה הזאת כדי לכייל את עצמי עוד יותר נכון למטרת הבריאה. אלא בשביל מה נתן לי הרגשה כזאת? בשביל מה האדם מרגיש שכואב לו במשהו? כדי לטפל בכאב, אחרת ימות.

תלמיד: איך אני יוצא מהלופ הזה שרע לי?

תחשוב איך אתה יכול לרפא את עצמך.

תלמיד: על ידי החברים.

כן.

קריין: אנחנו ממשיכים בפסקה "ומעתה".

"ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה.

וכשנסתכל בדרך כללית, יש לנו לעסוק, בתוך החברה, רק בשני מצות, שאפשר להגדיר אותם, בשם:

א. "קבלה"

ב. ו"השפעה".

דהיינו, שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה. ואם יעבור, על אחת מב' המצות הללו, יענש, לבלי רחמים, כאמור.

והנה, במצות "הקבלה", אין אנו צריכין להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף על יד. ומשום זה, לא יארע לנו שום הזנחה.

אולם, במצוה השניה, שהיא "השפעה לחברה", אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד, אלא שגם העונש, מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך, אין המצוה הזאת משומרה כהלכתה. ולפיכך, מטוגנת האנושיות על האש, במרחשת איומה. והחרב והרעב ותולדותיהם, לא פסקו ממנו עד הנה.

והפלא שבדבר, אשר הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.

הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

זה כל כך אקטואלי, כל כך מתאים לזמננו, שאנחנו נמצאים בתחילת המכה הראשונה מהעולם החדש האינטגראלי שהטבע רוצה להפיל עלינו כדי שאנחנו נזדהה עמו, שנהיה כולנו מקושרים בצורה הדדית זה עם זה בצורה טובה, ואנחנו לא רוצים. באמת אנחנו נמצאים רק בתחילת ההתפתחות הזאת, וכאן אנחנו צריכים להבין שאו שזה ילך בדרך הטובה או בדרך הרעה, אבל בטוח שזה ילך באחד משניים.

אנחנו נמצאים כבעלי הבחירה כאן וצריכים לחשוב, להבין, איך אנחנו בכל זאת מסובבים את ההגה לכיוון הטוב שנתפתח בטוח, ובטוח שנתפתח לקשר הדדי. קיבלנו את המכה הראשונה העולמית ההדדית הגלובלית וכבר באיזה מצב אנחנו נמצאים, זה מרסק לנו את כל היסוד שלפיו היינו חיים במאה השנה האחרונות לפחות עם הכלכלה, עם החינוך, עם התרבות, עם כל דבר, ואנחנו לא יודעים עכשיו איך לסדר שום דבר. אבל עוד לא התחילה המכה בעצם, וכבר אנחנו לא יודעים מה לעשות, רק רוצים עם הכלים הישנים לגשת לבנות דבר חדש.

איך זה אפשרי? איך אפשר לחזור למה שהיה? איזה טיפשים אנחנו. לכן אנחנו צריכים דווקא עכשיו לפרסם מה שכתוב כאן ולהסביר לכל האנושות שאין דרך חזרה, אלא בואו נלמד ממה שאנחנו כבר מסוגלים ללמוד לפחות לשלבים הבאים הקטנים שנעשה אותם בצורה הטובה.

שאלה: כתוב שבמצווה השנייה בהשפעה לחברה העונש לא מגיע מיד. האם אנחנו מקבלים עונש בגלל שלא נותנים נכון ומה זאת אומרת שהעונש לא מגיע מיד?

אנחנו לא נותנים שום דבר. אנחנו רוצים רק לקבל זה מזה, לסחוט, לקבל, לגנוב וכן הלאה, ולכן הטבע מעניש אותנו בכל מיני צורות ואנחנו לא יודעים עבור מה בדיוק. כך זה היה קודם במשך ההיסטוריה, ואנחנו ברחנו כל הזמן מהמכה למצב הבא, ובמצב הבא קיבלנו מכה עוד יותר גדולה לכן ברחנו ממנו למצב עוד יותר מתקדם, וכך היינו הולכים וכל הזמן מצטיידים באגו יותר גדול, ברצון לקבל יותר חזק.

מה שאין כן, עכשיו הגענו למצב שאנחנו צריכים להבין שהעבודה שלנו צריכה להיות אחרת. פעם לא חשבנו על זה ועכשיו אנחנו חייבים לחשוב על העבודה שלנו שהיא תהיה בחיבור, זה נקרא שאנחנו נכנסנו למערכת חדשה, לדור האחרון, למצב שבו אנחנו חייבים להבין שעכשיו מגמת הטבע השתנתה לעומת מה שהיה קודם.

כולם רואים שאנחנו נמצאים באיזה מצב חדש. המצב החדש הזה הוא שהטבע מביא לנו מכות כאלו שאנחנו לא צריכים הצטיינות בטכניקה, בטכנולוגיה, בשום דבר, רק דבר אחד יעזור לנו, החיבור בינינו, בין בני האדם, למערכת אחת. ואם לא נעשה את זה, הטבע יעניש אותנו בצורה מאוד מאוד קשה. זאת אומרת עכשיו ההצלחה שלנו במדע, בחינוך, בתרבות, במזון, ברפואה, בכל מיני דברים כאלו, תלויה במידת החיבור בינינו בלבד.

שאלה: למה בעל הסולם קורא לקבלה מצווה ואיך אנחנו שומרים על האיזון בין קבלה להשפעה?

אנחנו לא צריכים לעשות שום איזון בין קבלה להשפעה אלא רק על ידי העבודה הנכונה שלנו בקבוצה. כמה שאנחנו יכולים להשפיע, כמה שאנחנו צריכים לקבל, את אותה הרשת, היחס, האיזון בין כוחות הקבלה וההשפעה, הכול אנחנו קובעים בקבוצה, כך בקבוצות ובכל המציאות.

שאלה: איך לברר ולקיים בדיוק את מצוות ההשפעה?

בזה שאני חושב איך יהיה טוב לכולם.

שאלה: למה זה בנוי כך שלא נוכל לקיים את המצוות השנייה, מדוע העונש לא מגיע לנו מיד כשאנחנו לא מקיימים את מצוות ההשפעה לחברה?

כדי לתת לך בחירה חופשית. אם העונש על זה שאתה לא עושה את הדבר הנכון היה מגיע לך מיד, אז היית כמו חיה, כמו בהמה, היית ממש נטול בחירה חופשית, מחשבה ורצון משלך.

וכך אומרים לך, אנחנו נותנים לך אפשרות להיות ילד טוב, תנסה במשך חודש ימים, אתה יכול? כן אז כן, ואם לא, אנחנו נתחיל ללחוץ עליך בצורה כזאת שאתה תהיה ילד טוב, אבל כבר על ידי הלחצים שלנו, ורצוי שתעשה את זה בעצמך. כאן יש עניין של דרך תורה ודרך ייסורים, כדי לתת לך אפשרות בכל זאת להתקדם, אחרת תהיה סתם מחויב לעשות את כל הדברים האלה של החיבור תחת הלחץ, תחת המקל. ומה יהיה עם האדם שבך, הוא לא יתפתח, הרצון שלך לא ישתנה, אתה לא תרצה חיבור. כך נותנים לך זמן, נניח חודש ימים, כדי שתנסה להשיג רצון להתחבר.

שאלה: למה אנחנו מחויבים במצוות השפעה לזולתו? מה יש מאחורי זה?

הזדהות עם הבורא, דביקות בבורא, מטרה, מטרת הבריאה.

תלמיד: ומה זה אומר קבלה והשפעה ביחס לזולת?

קבלה והשפעה הם ביחס לזולת, אלא כלפי מה עוד אתה יכול להבדיל, למדוד ולדרג קבלה והשפעה?

תלמיד: אבל מה זה אומר קבלה והשפעה ביחס לזולת?

זה אומר סולם המדרגות שאותו אתה צריך לרכוש, כמה שיותר קבלה, כמה שיותר השפעה וכך אתה עולה ועולה, עד שאתה מגיע לדרגת הבורא.

תלמיד: מהו היחס לשאר החוקים, חוקי הפיזיקה, הביולוגיה, וכולי?

הם כולם נכללים באותו חוק של השפעה וקבלה בצורה הנכונה, אין באף חוק של פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, לא חשוב מה, אין באף חוק טבע שנמצא בדרגות דומם, צומח וחי, אלא תוצאות מדרגת המדבר. כי זה הגובה, זו בחינת ד' עצמה, הגבוהה, הכוללת את כולם.

תלמיד: אני לא מדבר על ביקורת, איזה ביקורת כבר יכולה להיות פה? אם אני לא משפיע לחברה, אז אני מתרחק ממנה, אני לא יכול לעבוד בצורה נכונה.

הוא מסביר לך איך לצאת מזה. איך אתה יכול לצאת מהקונכייה, איך אתה יכול לצאת מהבועה שלך הקטנה. אם אתה לא תעשה את המאמצים שלך בחברה אתה לא תוכל לפרוץ מהבועה שלך הקטנה החוצה, כמו אותה תולעת שחיה בתוך הצנון.

ככה זה יהיה. אז מה יש לנו עכשיו לדבר אם אנחנו חיים בתוך הצנון? בחושך ובמרירות. צריכים להשתדל בכל מה שרק אפשר, לצאת. גם אתה, גם אני, כולם. כמה שיותר מהר.

תלמיד: המאמר הזה הוא פתרון פרקטי. אנחנו עושים כנס, שואלים מה לעשות, אבל הנה, יש מה לעשות.

למה, אין לנו מה לעשות?

תלמיד: אני מתכוון שאנחנו מזמינים אנשים מהרחוב ואנחנו אומרים, "תראו, הדאגה לחברה היא עבור הבורא". זאת אומרת צריך לחבר את שני הגורמים האלה. זה מה שכל אדם צריך לעשות.

נכון, אז מה השאלה?

תלמיד: האם זאת יכולה להיות הגישה שלנו בהסבר אחרי הכנס? זאת אומרת הנקודה הפרקטית ביותר, מה אנשים יקבלו אחרי הכנס?

עכשיו וגם בכנס וגם אחרי הכנס צריכים לפרסם את היחס הנכון של האדם לעולם. אחרת אנחנו נקבל עוד יותר מכות מהקורונה או ממשהו אחר, לא חשוב. זה מה שעומד לפנינו. עומד לפנינו עולם שרוצה לפתוח את עצמו. זה כמו צירי לידה, ואנחנו צריכים להיות מוכנים ולסייע לזה. צריכים להסביר לאנשים שאנחנו נמצאים עכשיו בצירי לידה לעולם החדש, והם צריכים לראות את זה גם בחיים שלהם, עד כמה שכל החיים משתנים.

הם חושבים שיחזור למצב שהיה, זה לא יחזור, זה יהיה רק יותר גרוע. אנחנו רוצים, נגיד להחזיר עכשיו את הילדים לבתי הספר, אנחנו לא נוכל להחזיר אותם לבתי ספר. תהיה לנו עם זה בעיה גדולה. אנחנו רוצים לחזור לעבודה, אנחנו לא נוכל לחזור לעבודה, ועוד ועוד. אנחנו לא נוכל לפתוח בוטיקים ומסעדות וכל מיני דברים כאלה, אמנם שרוצים עכשיו לעשות.

תעשה כמה שאתה רוצה הפגנות שאתה רוצה ללכת בלי מסיכה, זה לא יעזור. נגד חוק הטבע אתה לא יכול לעשות כלום. אנחנו מתחילים להתייחס לחוקי הטבע כמו לחוקים שקבעה הממשלה. מה שקבעה הממשלה אתה יכול לעשות עם זה מה שאתה רוצה. אבל מה שהטבע קובע, כבר לא. וצריכים להבדיל בין אלו לאלו.

עכשיו מה שיש לפנינו, זה להסביר שאנחנו צריכים ללכת לקראת החיבור. רוצים או לא רוצים, זה לא משנה. רק איפה שלא רוצים, צריכים להשקיע יותר את כוחות ההסברה. ולהשתדל.

שאלה: מדוע אדם שעדיין לא התפתח ונמצא בדרגת בהמה ולכן נפרד מהחברה, מוענש. איזו אחריות יש לחברה על תיקונו?

עונש זה תיקון. אנחנו חושבים שזה עונש. זה כמו ילד שמקבל מההורים שלו עונש, אז הוא חושב שההורים רעים. ועונש זה עונש. הוא לא מבין שזה התיקון שהם פועלים מתוך זה שהוא יתקן את עצמו ויתקיים נכון. אותו הדבר אנחנו, כמו ילדים קטנים, עם אותו שכל.

תלמיד: איך אדם יכול לפתח רגישות למצוות ההשפעה, לחוקי ההשפעה?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שעכשיו מיום ליום אנחנו נכנסים למערכת יותר אינטגרלית. מערכת יותר אינטגרלית נקרא שאנחנו מקבלים הזנה דרך כולם, דרך כל בני העולם. ולכן אם אנחנו לא נהיה קשורים איתם בקשר הטוב, לנו יהיה רע. זה הכול. השאלה היא, אם מבינים את זה, אז מבינים. לא מבינים? אז נלמד על זה מתוך המכות. אבל כך זה יהיה.

שאלה: שוחחתי עם כלכלן בכיר אתמול על המצב הכלכלי בארץ ובעולם, והתשובה הייתה פשוטה, חווינו רעידת אדמה ועכשיו עומדים על החוף ומחכים לצונאמי. האם יש מוצא מהתחזית הקודרת הזו? או שדווקא צריך לשמוח שככה הכלכלה האגואיסטית תסיים את דרכה?

לא. אנחנו יכולים להציל את הכול. אנחנו לא צריכים לחכות למכות. כל מצב ומצב אנחנו יכולים לתקן אותו. יש ודאי זמנים שנקרא שניתן כוח למשחית ואז כאילו אין ברירה, כמו נגיד ההשמדה שהייתה במלחמת העולם השנייה. אבל גם עד שזה מגיע, יש זמנים ושלבים וכן הלאה.

ולכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו יכולים לתקן את הדברים בדרך ולא לתת להם להתפתח לצורה יותר גרועה, ותמיד זה יהיה בצורה יותר גרועה אם אנחנו לא נעצור את זה. אז רצוי כמה שיותר מהר לעצור.

"חיוב הזהירות בחוקי הטבע"

"ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה."

אנחנו התפתחנו במשך אלפי שנים בצורות כאלו שמתאימות לדרגת חי, בהמה. אנחנו בנינו בתים, התחתנו, הבאנו ילדים, דורות, דורות, אנחנו סידרנו את עצמנו בכל מיני צורות חברתיות שמתאימות להתפתחות שלנו, לכל עם ובכול הדוגמאות, עד שהגענו למצב שכיסינו את כל כדור הארץ. אנחנו הגענו למצב שיכולים באמת כביכול לשלוט בחיים שלנו, עם הרפואה, עם המדע, עם הטכנולוגיה, עם הכול.

אז כביכול את ההתפתחות הגשמית אנחנו סיימנו. גם הגענו ל"אובר". למה ליותר מידיי התפתחות? כי אנחנו כבר מתחילים לדבר על זה שההתפתחות הגשמית שלנו, מפני שהיא אגואיסטית, היא הורסת את כדור הארץ, ובסופו של דבר אנחנו כך הורסים את עצמנו.

זאת אומרת כאן אנחנו רואים את הסוף להתפתחות הגשמית. ויש לנו כאן רק יציאה אחת, או שאנחנו ממשיכים בהתפתחות הגשמית ובזה ממש קוברים את עצמנו במו ידינו, או שאנחנו מעלים את עצמנו לדרגה הבאה. והטבע עכשיו מזמין אותנו לדרגה הבאה, למה שנקרא, "התפתחות רוחנית". זו התפתחות אחרת לגמרי, מעניינת מאוד.

זאת אומרת שאנחנו כאן מתחילים לפתח כלים חדשים, רצונות חדשים, מילויים חדשים. וסך הכול המגמה היא אותה מגמה, להגיע למילוי, להגיע להתפתחות, להגיע לידיעה, אבל המגמה הזאת היא דורשת מאתנו התקשרות מיוחדת בינינו.

אנחנו מבינים את זה. גם הבנו את זה מתוך ההתקשרות הקודמת, אבל בכל זאת עכשיו זה נדרש מאתנו בדרגה יותר עליונה. שאנחנו באמת נתקשר כך ולא ב"תן וקח" כמו בדרכי המסחר, שאנחנו כל כך הצלחנו בזה בכמה עשרות שנים האחרונות, "לכו תתפרנסו זה מזה", אלא מתוך קריאת התורה "לכו תתפרנסו זה מזה" אנחנו הגענו למצב שאנחנו צריכים לפרנס זה את זה בצורה פנימית, רוחנית, רגשית. וזה כבר לא הולך כל כך טוב. כי בצורה יפה להתקשר זה לזה אנחנו לא מסוגלים.

לכן בפעם הראשונה יש כאן התנגדות בינינו לטבע. הטבע רוצה מאתנו התקשרות פנימית, לבבית, שאנחנו נבנה מנגנון משותף בינינו, כמו משפחה אחת. "איש את רעהו יעזורו" וכולי, כל אותם החוקים של החברה המתוקנת, ואנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים בינתיים, לא שלא רוצים, אלא בינתיים, אנחנו נמצאים במצב שלא כל כך מבינים לְמה זה נחוץ.

וכאן יש לנו עכשיו בינתיים את "נקודת המעבר", בין שאנחנו היינו מתפתחים לפי הרצון האגואיסטי שלנו, שכל אחד רק דואג לעצמו, והיינו חיים בהתאם לזה במערכת הטבע שכך היה מעוניין לפתח אותנו, לבין שאנחנו עכשיו נכנסים למצב שהטבע רוצה לפתח אותנו בצורה אחרת. כי כולנו שייכים למערכת אחת אינטגראלית שנקראת אדם, הדומה לכוח האחד העליון, כדי שאנחנו נהיה כמוהו. נעבוד עימו בהדדיות. בדבקות, מה שנקרא.

וכאן יש לנו עבודה חדשה, להיות כל הזמן מקושרים בינינו יותר ויותר עד שמגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד. וכאן הנקודה שלנו שאנחנו נמצאים בתפר בין שני הדורות, בין הדורות הקודמים, דורות כאלו שהיו מתקיימים מהרצון לקבל שלהם איכשהו לבין הדור החדש, דור המשיח שהוא דור שעובר להתפתחות על ידי החיבור בין כל החלקים כמה שאפשר.

[ולמרות] שלא רוצים ודאי שום חיבור, כל אחד עומד בגובה של האגו הגדול שלו, שפיתח בגלגולים במשך אלפי גלגולים ושנים מצד אחד, ומצד שני שאין לנו ברירה אנחנו חייבים להתקשר כאיש אחד בלב אחד. זאת אומרת להבין ולהרגיש את עצמנו כמערכת אחת וזה מאוד קשה, זה לא יאומן, איך אפשר לדרוש מאיתנו את זה?

אבל ישנם חכמים שכבר עברו את השלבים האלה והם אומרים שכן אפשר, שאנחנו נעשה את זה אפילו אם לא רוצים, הכוח העליון יסדר אותנו כך שאנחנו כן נרצה. ואנחנו רואים באותן המכות שממש מתחילות עכשיו להתגלות, באותם הכוחות שמתחילים להתגלות שהדברים האלה הם מאוד רציניים א'. ב' הם גלובליים בינלאומיים, ממש כולם מתפשטים סביב כדור הארץ, הם לא עוזבים אפילו איזה אי קטן בודד בתוך האוקיינוס, גם שם קורה אותו דבר.

זאת אומרת לא חשוב איפה ומה, המכות האלה מכות של וירוס הקורונה דרך זה, מספיק, כל היתר אפשר להכניס לכזאת ירידה, נפילה שאי אפשר לתאר. סך הכול על ידי מרכיב אחד קטן, הווירוס הקטן הזה אפשר לעשות, אתם רואים. יש הרבה אמצעים לטבע לא חסר. המון אמצעים יש בטבע כדי לסדר אותנו.

אתמול בחדשות ראיתי [כתבה] על המדוזות, איך ועד כמה שהן עכשיו ממלאות את כל האוקיינוסים והימים, ממש בצורה כזאת שעוד מעט האוניות לא יוכלו לשוט בים, עד כדי כך, תחנות הכוח שצריכות מים לא יוכלו לקרר את עצמן בגלל שהמדוזות האלה שימלאו את כל הצינורות וכל הביובים שם. עכשיו מגיע הארבה לכל מיני מקומות, יש המון המון אפשרויות לטבע לכופף אותנו בצורה הדרגתית רכה, אבל בסך הכול לחיבור. ולכן בחרנו ללמוד את מאמר השלום, שזה ממש יסוד של כל היחס שלנו לטבע לחברה בזמננו.

שאלה: שמעתי שאנחנו מפרנסים זה את זה רוחנית, מה זה בדיוק?

אף אחד לא יכול לקבל שום דבר אם האחרים לא מעבירים לו. עכשיו זה יתגלה. זאת המכה הבאה. אתה יודע, לפני היציאה מהאגו, ממצרים, יש לך עשר מכות, אז אחת מהמכות היא שאתה מרגיש שאתה לא יכול לאכול איזו חתיכה שיש לך ביד, אתה לא יכול עם היד להגיע לפה. לא יכול. יש לך יד כזאת קצרה חס ושלום, שאתה לא יכול. אתה רואה איך אני מחזיק? ככה אני מחזיק את החתיכה, ואני לא יכול להביא אותה לעצמי. אני יכול להביא רק אליך, ואתה לי, וכך כל אחד לאחר. זה מה שאנחנו נגלה. זהו. זאת אחת מהמכות.

כך נלמד על הקשר בינינו ואיך זה עובד. איזה קווי תקשורת באמת יש בינינו. הקומוניקציה שקיימת, וסך הכול הכוחות האלה שיתגלו בקשר בינינו הם יהיו "השדה אשר ברכו ה'". שדרך הקווים האלו אנחנו נמלא כל אחד דרך כולם, כך הוא ימלא את הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אם אין יחס נכון בין אנשים האדם לא יכול להתקיים?

הוא לא יכול. בהמה מתקיימת, האדם לא. אנחנו בנינו את הציוויליזציה שלנו יפה, טובה. היא לא יכולה להתקיים בלי קשר. תראה מה קורה עכשיו. וירוס הקורונה ישבור את כל הקשרים הקודמים אם אנחנו לא נלך בצורה הדרגתית, בצורה חכמה בעצמנו לעשות את זה.

אנשים רוצים לחזור לכל העבודות שהיו להם קודם. זה לא ייקרה. ברור שזה לא ייקרה. אנחנו צריכים, בוא נגיד, חצי מכל כמות האנשים האלה שעכשיו עובדים, אנחנו רוצים רק חצי. ואת החצי השני אנחנו לא צריכים, הילדים צריכים ללכת לבית ספר. בשביל מה? מה קורה להם בבית ספר? הם יכולים ללמוד בבית ולבוא לבית ספר רק לכל מיני תרגילים, לסדנאות, לשיעורי ספורט. וכל היתר בית ספר הוא מקום לא טוב. וככה זה.

עכשיו שמעתי שאומרים שחסרים לנו, נגיד בישראל, כמעט מיליון מורים, מטפלים, כל מיני דברים. בשביל מה? למה? נשארות האימהות בבית, הילדים בבית, הגברים עובדים וזהו. ואלו שרוצות לעבוד, נשים, גם יעבדו מהבית. נגיד, לדוגמה. אני לא אומר שכך זה צריך להיות בדיוק. אבל זה טוב. מזה רק יהיה טוב.

קריין: הפסקה הבאה.

"וכשנסתכל בדרך כללית, יש לנו לעסוק, בתוך החברה, רק בשני מצות, שאפשר להגדיר אותם, בשם:

א. "קבלה"

ב. ו"השפעה".

דהיינו, שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה. ואם יעבור, על אחת מב' המצות הללו, יענש, לבלי רחמים, כאמור.".

שאלה: מה ברור?

מה קראת?

תלמיד: "שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה.".

זאת אומרת, הוא חייב להיות קשור למערכת תן וקח, ושזה יהיה באיזון. כמה שהוא יכול לתת, כמה שהוא יכול לקבל. הכול מחושב על ידי מערכת שהיא בנויה מראש. ואנחנו צריכים רק להתאים את עצמנו לאותה מערכת, להרגיש את עצמנו איך אנחנו נכללים בה בצורה אינטגראלית הדדית בין כולם לכולם, ואת ההרמוניה הזאת שאנחנו נרגיש, אנחנו נרגיש בה את הכוח העליון שממלא אותה, אותה רשת קשר.

קריין: "והנה.."

אני רואה שאה שאתה לא מרוצה.

תלמיד: לא, אתה מתאר את ההרמוניה, כולם היו רוצים להרגיש את ההרמוניה ואת האיזון ואת הכל. מה אנחנו לא קולטים שבגלל זה לא מרגישים את ההרמוניה והאיזון?

אז בוא נרצה להיות מחוברים בצורה כזאת בינינו.

תלמיד: ומהי נוסחת ההתקשרות שתביא אותנו לזה?

לטובת כולם. זה נקרא לטובת הבורא. הבורא זה נקרא "הכולל". בוא אנחנו נעשה את זה. זה לא מפריע, אף אחד לא תופס את השני, ההיפך, אנחנו רק צריכים לעזור זה לזה. בשביל מה לנו להגיע לאותו מצב על ידי מכות נמרצות, מלחמת העולם, מי יודע מה. אם אנחנו יכולים עכשיו בקלות לעשות. כשאתה נמצא בנקודה ויש ממנה שתי דרכים, אחר כך אתה כבר זהו, אתה נכנס לדרך אחת גמרנו, אתה כבר הולך. רק עכשיו יש לך אפשרות.

תלמיד: לקבל צרכיו מהחברה כל אחד מוכן.

גם כן לא. צריכים לדעת איך לקבל את זה. זו צריכה להיות מערכת אינטגראלית במידה שאני משתלב בה כמה שאני נותן אני מקבל ואני כל הזמן דואג לאיזון שזה יהיה. אני לא יכול לדרוך כאן ולמשוך כאן, אני צריך לדאוג שהמערכת הזאת תהיה כל הזמן בצורה אינטגראלית מתקיימת. אני צריך לדאוג עבור כולם. כי אני לא אקבל אם זה לא יעבור דרך כולם אלי.

זו הרגשה כזאת פנימית שהיא גם יחד עם זה פותחת לך את כל המציאות, אתה מתחיל לראות שהכול זה פשוט נמצא במקום אחד, בכלי אחד, והבורא שורה בכולם. לזה צריכים להגיע. וחס ושלום ללכת עכשיו להמשיך אותם החיים כמו שהיו קודם. מי היה נהנה מהם? בואו נחזור ל-10 או 20 שנה אחורה. תראה איך כולם היו מקללים את החיים הלאה, כולם היו כבר מחכים שיכול להיות שעוד מעט בא סוף העולם, משבר גדול, רעב, מלחמת עולם שלישית, עוד כל מיני דברים, מי היה מרוצה בטיפול בילדים, בחיי המשפחה, אף אחד.

ובכל העולם זה כך. תראה כמה עוני, כמה פשע. אז על מה אנחנו מצטערים? לחזור לאותו מצב? גם היינו מדברים על אותו מצב שהיינו, שעוד מעט זה בכלל הכול נגמר, שכל העולם אין לו שום זכות קיום, הוא נגמר. אז אם נגמר, מה העניין? לזה לחזור?

"והנה, במצות "הקבלה", אין אנו צריכין להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף על יד. ומשום זה, לא יארע לנו שום הזנחה.

אולם, במצוה השניה, שהיא "השפעה לחברה", אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד, אלא שגם העונש, מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך, אין המצוה הזאת משומרה כהלכתה. ולפיכך, מטוגנת האנושיות על האש, במרחשת איומה. והחרב והרעב ותולדותיהם, לא פסקו ממנו עד הנה."

זאת אומרת צריכים לאזן קבלה והשפעה. מה זו קבלה? שגם כמה שאני מקבל, אני בזה יכול ומחויב להשפיע, להעביר את זה לאחרים. כמה שאני משפיע, אני צריך להשפיע כדי לרוקן את עצמי ולהשפיע לאחרים. חייבת להיות סירקולציה כזאת, איזון כל כך מדויק בין זה לזה. רק בתנאי שאנחנו כל הזמן חושבים איך אנחנו ממלאים את האחרים, במידה הזאת אנחנו מפנים את הכלים שלנו לקבלה מפני שאנחנו רוצים להשפיע. זה נקרא לקבל על מנת להשפיע. שאני רוצה להתקשר לאחרים כדי למלא אותם, ואז אני מגלה שאני צריך למלא את עצמי כדי למלא אותם. זה כמו עבודה עם גלגלתא עיניים ואח"פ, עלי עליון ותחתון. שתמיד רק ככה זה יכול להיות.

שאלה: אתה אומר שאנחנו כבר לא נחזור לצורה הקודמת. אנחנו צריכים להשפיע. אז אם אנחנו מדברים על החברים של הקבוצה העולמית שלנו, איזה עצה היית נותן? אני לא רואה מוטיבציה גדולה להתפתח בעבודה השוטפת שלי. אני רואה שהכול מאוד משתנה. איזה עצה אתה יכול לתת? כל אחד צריך למצוא את המקום שלו בהפצה, במסירת הידע הזה. מה התפקיד שלנו?

כשאנחנו מדברים על עצמנו אז אנחנו צריכים לדאוג רק להתפתחות רוחנית שלנו, כדי לקבוע בינינו רשת קשר נכונה. והרשת הזאת אני מקווה שהיא תתבהר לנו גם בכנס הקרוב ואנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו שייכים באמת לרשת אחת, ומזה כבר יהיה לנו כוח וגישה גם לכל העולם. והעולם גם יתחיל להרגיש. אם אנחנו נתחיל לארגן שדה שתופס אותנו, שמחבר אותנו יחד, העולם יתחיל להרגיש שיש משהו בעולם חוץ מווירוס הקורונה הזה. שיש בעולם איזה כוח שהוא מחבר, שהוא יכול לרפא, הוא יכול לתת לנו לאן להתקדם, לתת לנו הסברה. יש על מה להישען. הוא ירגיש בנו שאנחנו כמו מטה שאפשר להחזיק וללכת.

תלמיד: אנחנו צריכים להראות את עצמנו לאנשים בשביל זה?

לכנס שבו אנחנו רוצים לקבוע, בינינו קודם כל, רשת אחידה, יפה, טובה, שכולנו קשורים זה לזה, גברים, נשים, כל אלפים, אלפים רבים. ואז מתוך הרוח שנקבל בכנס אנחנו נוכל להופיע לפני כולם והם ירגישו שזו רוח חדשה ממש.

תלמיד: זאת אומרת במקרה שלנו, של החברים בקבוצה העולמית, אתה מציע שנתרכז בחיבור.

לא, חס ושלום. אנחנו רק קדימה ורק לחיבור, ולא חשוב באיזו עבודה אתה עובד וההתקדמות בכל מיני דברים אחרים. זה ממש שולי. העיקר זה החיבור בינינו. בזה אנחנו ממשיכים כחברה שיכולה לתת לעולם דוגמה איך להתקדם. אתם מבינים איזו אחריות זאת? אין יותר בעולם ארגון שהוא כך מציג את עצמו ויוצא לפני כולם ויש לו מה להראות ויש לו כוחות לזה. זה דבר אחד. וזה גם כלפי הבורא, גם כלפי כל האנושות, גם כלפינו. אין לך פשוט שום דרך אחרת.

שאלה: היום אנחנו תורנים יחד עם קבוצת הולנד, העשירייה של בלטיה מספר אחד ועשירייה אחד של הולנד. לגבי מה שאמרת, האם יהיה הבדל בעבודה של החיבור בין העבודה שלנו ועבודה של אומות העולם בנושא החיבור? האם יהיה הבדל או שכולם יהיו בני ברוך אחד גדול?

הבדל יהיה רק בזה שאנחנו נשאר מובילים עד מתי שצריכים אותנו, והם יבואו ויתחברו אלינו ויהיו בכיתה כביכול יותר נמוכה, אבל אחר כך כן נתחבר כולם. יש ודאי מדרגות דומם, צומח, חי, מדבר גם במין האנושי אבל כולנו נתחבר.

שאלה: איך אני יכול לעשות פעולת השפעה?

פשוט מאוד תשתדל להתחבר עם כולם ולהעביר להם ידיעה על מטרת הבריאה, מטרת החיים, מטרת הקיום, מטרת המכה שאנחנו עכשיו כולנו עוברים, בשביל מה זה? למה זה? תראה מה שאנחנו כותבים, אני כותב על זה גם בטוויטר שלי כמעט יום יום, תראה במאמרים שיוצאים, יש לך מה לתת לעולם. אתה יכול להיות רק צינור וזה מספיק כדי לשפוך כל מה שיש לנו לעולם. לתרגם את זה לטורקית נגיד, לכל שפה שתהיה.

שאלה: שמעתי שנוסחת ההתקשרות היא לטובת כולם וזה באמת טוב כל עוד זה לא בא על חשבוני. נגיד לטובת כולם שאני אסגור את המסעדה שלי, אבל זה בא על חשבוני, אז מה נוסחת ההתקשרות כשהפרט מרגיש שלטובת כולם בא על חשבונו?

קודם כל זה שאתה סוגר את המסעדה שלך זה לא בגללנו אלא כמו שכתוב "לך לאומן שעשאני"¹, זה הבורא מסדר ככה את כל הדברים האלה. זה דבר אחד, ודבר שני, שאתה צריך בכל זאת לקבל את כל השינויים האלה שהם לטובה. אז יש כאלו שמפסידים מיליארדים ויש כאלה שמפסידים משכורת שלהם של כמה אלפים שם במשהו. לכן אני לא חושב שיש כאן מה לבכות, זה הכרחי, ואם אתה יכול לשמור על מקום העבודה שלך, תשמור.

אנחנו לא אומרים שאתה צריך להרוס את מה שהיה, אנחנו מסבירים רק את סיבת השינויים שאנחנו עוברים, שהשינויים האלה הם מגיעים כדי לחבר אותנו יחד, ותתארו לכן רק דבר אחד אני רוצה בסוף השיעור להגיד, אנחנו הולכים לחיבור, אנחנו זה בני ברוך ואחרינו גם כול האנושות, ברגע שאנחנו מגיעים לחיבור, העולם שלנו מתחיל להיעלם, להתאדות, הוא נעלם מההרגשה שלנו כי הוא כולו נמצא בהרגשה שלנו ואז הוא עף כאילו כמו ערפל ואין העולם הזה. יש רק כוחות ואנחנו ככוחות נמצאים בקשר בינינו ועם האור העליון בזה המציאות האמיתית עד שהמערכת הזאת גם היא יותר ויותר מתעדכנת ומגיעה למציאות של העולם אין סוף.

לכן על המסעדה שאתה בוכה שהיה לך קודם זה דבר מאוד מאד זמני, ותראה, אני לא רוצה להגיד לך מושגי הזמן של מיליארדי שנים, זה הכול יעבור מהר כמו הערפל.

(סוף השיעור)

---

1. "לך לאומן שעשאני" (תלמוד בבלי, תענית כ', ב' גמרא(.↩