שיעור בוקר 13.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 443 אותיות מ"ב – מ"ה

אות מ"ב

"והנה נתבארו ה' עולמות, שהם כוללים כל המציאות הרוחנית, הנמשכת מא"ס ב"ה עד עוה"ז. אמנם, הם כלולים זה מזה. ויש, בכל עולם מהם, כללות ה' העולמות, כנ"ל ה' ספירות כח"ב תו"מ, שבהן מלובשים ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה' העולמות, כנ"ל.

ומלבד ה' הספירות, כח"ב תו"מ, שבכל עולם ועולם, יש גם ד' בחינות, דצח"מ רוחניים, אשר:

א. נשמת האדם - היא בחינת מדבר אשר שם,

ב. ובחינות החי - הן המלאכים שבאותו עולם,

ג. ובחינות הצומח - נקראות בשם לבושים,

ד. ובחינות הדומם - נקראות בשם היכלות.

ונבחנות כמלבישות זו את זו.

כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם - מלבישות על ה' ספירות, כח"ב תו"מ, שהן אלקיות, שבאותו עולם (וענין י' הספירות, שהן אלקיות, יתבאר להלן, ב"המבוא לספר הזוהר").

ובחינות החי, שהן המלאכים - מלבישות על הנשמות.

והצומח, שהם הלבושים - מלבישים על המלאכים.

ובחינות הדומם, שהן היכלות - מסבבות על כולם.

וענין ההתלבשות הזו, משוערת בענין, שהם משמשים זה לזה, ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז (לעיל, אות ל"ה-ל"ח). וכמו שאמרנו שם, שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד, להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם.

וע"כ, אין תפקידן, אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות, דומם צומח וחי, אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל, את בחינת המדבר, אשר שם, שהיא נשמת האדם. ע"כ נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו".

שאלה: לאן לשייך את בחינות דצח"מ אם הם לא אור ולא ספירות?

דצח"מ הם הרצונות שכך מסודרים בעולם שלנו ומשפיעים זה על זה - דומם, צומח, חי, מדבר.

תלמיד: אנחנו יודעים שהכול כלול באדם, אז איך להתייחס לדצח"מ? כי הוא כותב שיש אור נרנח"י, יש ספירות כח"ב תו"מ, אבל איפה נכנס דצמ"ח?

הוא כותב שיש נשמת אדם, מלאכים, לבושים והיכלות. נשמת אדם היא הכי פנימית ועליה מלבישים מלאכים, עליהם מלבישים לבושים ועליהם היכלות. כך הם משפיעים אחד על האחר וכל המבנה הזה הוא כך מתקדם. הוא מקבל רשימות חדשות, אורות חדשים וכך מתקדם.

שאלה: רב"ש אמר לך על הסוס "תראה זה מלאך". האם החיות הן מלאכים?

כן.

תלמיד: איך מתייחסים לכלב, לסוס, לציפור?

שהם בדרגה פחות מבני אדם, ובני אדם משפיעים עליהם וקובעים את המקום שלהם, והם נמשכים לבני אדם כדי להיות בקרבתם ולקבל מהם מזון.

תלמיד: במשפחה אנחנו מתבטלים בפני הילד, האם צריך להכניס גם את החיה הביתה?

לגמרי לא. אנחנו מדברים על הכול בצורה רוחנית, ולא צריכים לסדר את העולם הגשמי שיש לפנינו - דומם, צומח, חי ובני אדם - במדרגות רוחניות. זו לא חובה ולא צריכים.

שאלה: אנחנו לומדים שהכול מושג בכלים של האדם, וכאן אנחנו קוראים שיש נשמות, מלאכים, לבושים על הנשמות האלה. איך להבין את זה בהינתן שהכול מורגש בכלים של האדם?

בסופו של דבר כל האורות מלמעלה באים דרך נשמת בני אדם ואחר כך נכנסים לדרגות יותר קטנות. וכל המ"ן שמעלים עולה מהדרגות הקטנות ביותר עד הדרגה הגבוהה.

תלמיד: אז מה הם המלאכים, הלבושים?

אלו כוחות הטבע. כמו שיש כוח משיכה, אז במקום זה תגיד שיש מלאך.

תלמיד: אנחנו מחלקים את הכול לאורות וכלים, אין עוד כוחות אחרים בעולם. אז בהקשר הזה האם מלאכים ולבושים הם אורות או כלים?

אלו כוחות, והכוחות האלה פועלים על הרצונות, על ידי זה הרצונות נעים במרחב הרוחני ומתקרבים למקורות האור או מתרחקים ממקורות האור.

תלמיד: איך אנחנו משיגים את הכוחות האלה, האם ברצונות רוחניים?

אנחנו משיגים כוחות רוחניים על ידי העבודה הפנימית שלנו בהתחברות בינינו.

שאלה: אמרת שדרגת האדם קובעת איפה נמצאת דרגת החי במערכת והדרגה הזאת מקובעת. אנחנו כשמפתחים את עצמנו בדרגת המדבר, מלכתחילה אנחנו גם מקבלים מקום קבוע במערכת, אבל אחר כך כשאנחנו מתפתחים אנחנו משנים את המקום שלנו במערכת, כלומר יש לנו אפשרות לזוז, להתקדם במערכת.

אני לא מבין את המערכת שלך. מה אתה בונה שם?

תלמיד: אמרת שדרגת החי במערכת ביחס לדרגת האדם זו דרגה של מקובל.

מה זה אומר מקובל?

תלמיד: דיברנו על מלאכים שהם תוכנה ואין להם חופש בחירה, רצון חופשי. והאדם כשהוא נולד, אז הוא מקבל את הנתונים האלה אבל יש לו אפשרות להתפתח מהדרגה הזאת לדרגה יותר עליונה.

כן, הוא יכול.

תלמיד: יוצא שאנחנו הדרגה היחידה שיכולה להתפתח בתוך המערכת, זאת אומרת לשנות את הנקודה ההתחלתית שלה.

הוא יכול להתקרב לבורא, זה הכול. אין לו שום חופש אחר.

תלמיד: אני מצטער, משורש הנשמה כך החידושים שאתה נותן לנו מתפתחים.

בסדר, אני בינתיים מוכן להמתין בסבלנות.

שאלה: האם הדיבור על לבוש הוא רק כשכולם מתלבשים זה בזה ומתפתחים באופן הדדי?

כן, ודאי שכך זה קורה. הדוגמה הכי קרובה אלינו היא העשירייה, שאף אחד לא יכול להתפתח אם הוא לא משפיע על כל העשירייה.

שאלה: הוא כותב "שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד, להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם". מה הכוונה בלהתעלות?

להתעלות, זה אומר לקבל מדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: האם אפשר לקשור את זה לזוהר?

כן.

תלמיד: אמרת שעלינו להידבק בינינו. מה זה להידבק בינינו ואיך אנחנו מתקדמים על ידי קריאה בזוהר?

אנחנו רוצים להתקדם עד גובה הבורא, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".

תלמיד: ראינו סרט על רבי שמעון שנכנס למערה ואמר לחברים שלו, "חברים, עכשיו נכנסנו למערה", והוא שם סכין בין השיניים ואמר, "עכשיו מתחילים לעבוד". האם גם אנחנו צריכים סכין בין השיניים כדי להתקדם בזוהר?

אני לא מכיר את הסכין בין השיניים.

תלמיד: בסרט היה קטע כזה, הוא שם סכין בין השיניים ואמר "עכשיו נתחיל לעבוד".

כן, זה נכון.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להבין סכין מהבית?

לא. אתם נמצאים במקום, בבניין שלנו שהוא כמו מערה. אז נגיד שזו המערה ואנחנו נכנסים לתוכה ורוצים לראות את עצמנו כשייכים למקור רוחני אחד, שהוא פועל עלינו ומקרב אותנו, מחבר אותנו ומביא אותנו למצב של אדם הראשון.

תלמיד: אתה כל הזמן אומר, תידבקו ביניכם. איך אפשר להידבק בינינו?

על ידי רצון.

תלמיד: מה קורה עם הרצון הזה?

כל אחד יגלה את הרצון שיש בו, בכל אחד יש רצון, כי הבריאה היא רצון, וכל דבר חוץ מהרצון זה רק נדמה לנו, זה נקרא "העולם המדומה", כלומר כל אדם זה רצון, ואנחנו צריכים להדביק את הרצונות שלנו זה לזה כך ששוב נהיה רצון אחד, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: כשקוראים בזוהר מה צריך להיות היחס בינינו? מה צריכים להרגיש? איך צריכים להתנהג?

אנחנו צריכים להתקרב אחד לאחר בפנימיות הלב ובסופו של דבר להרגיש שנמצאים ברצון אחד, והרצון הזה הוא הבורא.

תלמיד: יש עוד פעולות שצריך לעשות בקריאת הזוהר?

יכול להיות שכן, אבל זו מטרה.

תלמיד: איזה פעולות נוספות יכולות לקדם אותנו?

כל דבר שמקרב בינינו.

תלמיד: אפשר לקבל דוגמה?

אני לא יודע, יש הרבה פעולות. כשאתה פועל למען הקבוצה, למען החברה.

תלמיד: מה אני צריך לראות בעשירייה?

אתה צריך לדאוג שהחברים בעשירייה יהיו מחוברים ובחיבור שלהם הם ירצו להיות כאחד, ומתוך המאמץ הזה להיות כאחד, הם יגלו שהאחד הזה הוא גם הבורא.

תלמיד: אנחנו צריכים להתבטל יותר כלפי החברים, לוותר יותר לחברים, להיות באותו ראש? כשאתה אומר לקרוא בזוהר ולהידבק בחברים זה לא מספיק, צריך גם לדעת איך להיות בהתגברות מול החבר. אתה שואל למה אנחנו נרדמים, זה מפני שרק קוראים, לא עושים שום עבודה חוץ מזה. כך אני חושב.

לא, כל אחד עושה עבודה חוץ ממך.

תלמיד: איזו עבודה עושים?

כל אחד בודק את עצמו עד כמה הוא יכול להיות יותר מחובר לחברים.

תלמיד: העניין הוא שאם חבר אחד מעליב את האחר, רק אומר איזה משפט, החבר נעלב, קם מהכיסא והולך. אומרים לחבר, תקבל את מה שאומרים לך החברים, תסתום את הפה, כי בעצם זה לטובתך, אבל החבר קם והולך. על זה אני מדבר, חסר כוח התגברות.

בסדר, גם זה טוב. אז הוא הרגיש, כולנו הרגשנו שחסר לו כוח התגברות. עכשיו צריך לעבוד על הכוח הזה.

תלמיד: איך עושים את זה? אתה יכול לתת סימני דרך איך לא לברוח?

מעלים את כוח החיבור כך שהוא יהיה יותר מכוח התגברות, מכוח הפירוד.

שאלה: וזה מקדם אותנו גם בקריאה בזוהר?

כן. אנחנו תמיד נמצאים בשני כוחות מנוגדים, כוח טוב וכוח רע, השפעה וקבלה, חיבור וריחוק, וכן הלאה. לכן אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג שכוח החיבור יגדל יותר ויותר, שנתקרב מיום ליום על פני כוח הריחוק יותר ויותר, וכך נתקדם.

שאלה: אז באמת תראה שאף אחד לא יישן פה, יתחיל בלגן.

עזוב את הביקורת שלך, תעשה מה שאתה יכול בעשירייה שלך.

תלמיד: אבל אמרת שכולנו נרדמים.

אני לא יכול לדבר איתך כי אתה איש שמנוסה בכל מיני וויכוחים לפי המקצוע שלך ולכן נשאיר את זה כך.

שאלה: כתוב שבחינות החי שהם מלאכים מלבישות על הנשמות. האם זה אומר שאפשר לתאר את תכונות הנשמה על ידי שימוש בשמות בעלי חיים?

לא. אנחנו לא יכולים על ידי שום שמות לעשות תיקונים בטבע. ככל שנדע על זה, זה לא יעזור, אלא רק על ידי כך שנחבר בין הרצונות הפנימיים שלנו וכך נבנה את מערכת הקשר בינינו ודרך מערכת הקשר הזו נזרים ממש כוחות אהבה, חיבור, רק על ידי זה אנחנו נתקן את הבריאה.

שאלה: מה ההבדל בין העבודה בעשירייה לבין העבודה בהפצה? אנחנו מתחילים להפיץ מאיזושהי דחייה רצינית, כי לכל אחד יש כל מיני עקרונות שלו, הרגלים, תכונות, וכשעושים הפצה יחד, גם גברים, גם נשים, יוצא שצד אחד לא מקבל את האחר, אבל לאט לאט אנחנו מתחילים ללכת כלפי איזו מטרה, ואז מתאספים כאיש אחד בלב אחד. למה זה קורה בהפצה אבל בעשירייה זה לא קורה? בהפצה אנחנו הופכים להיות כאחד ודואגים למי שמגיע, איך לעבוד כך גם בעשירייה?

אין לכם כזאת מטרה אחת. אין מטרה אחת לכולם, אתם לא מולידים ילד אחד שהוא משותף לכולם. תחשבו על זה.

שאלה: לגבי הקריאה בספר הזוהר, מעבר לזה שכשמתחילים לקרוא זה כמו להיכנס לאמבטיה של מים חמים ואין חשק לצאת בכלל, האם יש חשיבות לצורת הקריאה? כי שמתי לב שאתה מבקש שהקריינים יקראו לאט, אז אני מבינה שיש חשיבות להתעכב על כל מילה ולא לרוץ ולהפוך דפים כמו שאתה קורא לזה. זה נכון לקרוא כך?

כן.

שאלה: האם מספיק שאדם לא עוזב את המקום שבו הוא מרגיש את לב האבן שלו, כלומר הוא לא עוזב את "שדה הקרב" מה שנקרא. ואם כן, איך לעשות את זה? איך לעשות כך שהאגו שלך לא יבלבל אותך ואתה תישאר כל הזמן בבקשה? מה צריך לעשות?

תחשוב רק על החברים, כלום חוץ מזה, ואת עצמך פשוט תוציא מהתמונה.

תלמיד: אבל צריכות להישאר איזה שאלות, נניח אתה מעיר לנו שאנחנו ישנים, רדומים ולא שואלים שאלות, או שאולי לא צריכות להיות שאלות.

השאלות האלה ייפתרו עם הזמן. תחשוב על החברים והכול יתסדר.

שאלה: כתוב שהדומם, צומח וחי עוזר לנשמת האדם, שזו הדרגה הרביעית. האם אני יכול לכוונן את עצמי כך שהדומם, צומח, וחי יהיו התחזוקה ואז לא לשים אליהם יותר מדי משקל, ושהם יהוו בסיס לכוונה הנכונה?

יכול להיות שכן אבל בדרך כלל אנחנו צריכים להבין שהשלבים האלה של דומם, צומח, חי הם שלבים מהותיים, יש מהות ביניהם. הדומם לא שווה לצומח, הצומח לא שווה לחי, אלא יש בכל אחד מהם רמות של חיים חדשים, אחרים, התקשרות מיוחדת בין החלקים, וכך אנחנו צריכים להתייחס אליהם.

תלמיד: זה ברור, וברור לי שאני לא יכול לעשות את ההבחנה, אני פה, אני שם וכולי. אבל בכל מצב שאני לא אהיה, אני יודע שהקבלה של האור היא זו שמשנה אותי, ואת שאר החלקים, אני יכול לגרום להם לתמוך בלהזיז את האלה שלא שייכים, ולאפשר זמן, חיבור, בירור וכולי. זאת הכוונה.

כן.

שאלה: איך לאפשר לספר הזוהר לעבוד עלינו כאשר אנחנו מחוברים בעשירייה?

קודם כל, בלי להתחבר בעשירייה הזוהר לא משפיע עלינו. כשאנחנו מתחברים לעשירייה אנחנו רוצים שהזוהר ישלוט עלינו, ישפיע עלינו, יתפשט עלינו, וימלא אותנו. רק בצורה כזאת, כי לפחות לפי המבנה החיצוני שלנו אנחנו דומים לצורה שספר הזוהר דורש מאיתנו.

בלי להתחבר לעשירייה אנחנו לא נותנים לזוהר להשפיע עלינו, זה כאילו שאנחנו לא קוראים אותו, ולא עוסקים בו.

אות מ"ג

"והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תכף, בחינת נפש דקדושה. ולא נפש ממש, אלא בחינת אחורים של הנפש, שפירושו, בחינה אחרונה שלה, המכונה, מפאת קטנותה, בשם "נקודה".

והיא מלובשת בלב האדם, כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו, בלבו של אדם.

ודע הכלל הזה, שכל, הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם, ואפילו בכל חלק קטן, שאך אפשר להפרט, שיש באותו עולם. באופן, כמו שיש ה' עולמות בכלל המציאות, שהם ה' ספירות כח"ב תו"מ, כנ"ל, כן יש ה' ספירות כח"ב תו"מ בכל עולם ועולם. וכן יש ה' ספירות, בכל חלק קטן, שבאותו עולם.

והנה אמרנו, שעוה"ז נחלק על דצח"מ. והם, כנגד ד' הספירות חו"ב תו"מ כי:

א. דומם - נגד מלכות,

ב. וצומח - נגד תפארת,

ג. וחי - נגד בינה,

ד. ומדבר - נגד חכמה,

ה. והשורש של כולם - הוא נגד כתר.

אמנם, כאמור, שאפילו פרט אחד, מכל מין ומין שבדצח"מ, יש בו ג"כ ד' בחינות דצח"מ. באופן, שגם בפרט אחד, שבמין המדבר, דהיינו אפילו באדם אחד, יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה."

שאלה: כתוב כאן שכל אדם נולד עם האחוריים של נפש דקדושה. אני זוכר שסיפרת שרב"ש ידע לפתוח את הנקודה שבלב אצל האנשים. איך הוא עשה את זה? אם אפשר לספר.

זה לא הזמן, ולא המקום.

שאלה: לגבי הטקסט של הזוהר, יש תחושה של יתר דבקות בעשירייה. עם זאת באותו זמן מורגש גם פחד מהנפילה. איך להתמודד עם זה? כי זאת תחושה של יותר חיבור, אבל יש יותר פחד ליפול.

זה יפה מאוד. רק בהתקרבות ביניכן ולבורא. כך לא תאבדו את הקשר ביניכן, ואת הקשר עם הבורא, והכול יתקדם לאותה המטרה. אין מה לעשות. הפחד יהיה, והפחד הזה הוא טוב, הוא שומר עליכן.

תלמידה: אבל זה נראה כל פעם יותר קשה.

אז מה? ודאי שזה יהיה יותר קשה, מה יש?

אות מ"ד

"ומטרם י"ג שנה, לא יצויר שום גילוי, אל הנקודה שבלבו. אלא לאחר י"ג שנה, כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כונה, דהיינו בלי אהבה ויראה, כראוי למשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו, להתגדל ולהראות פעולתה.

כי מצות אינן צריכות כונה.

ואפילו המעשים, בלי כונה, מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו. אלא רק בשיעור דרגה הא' שבו, המכונה "דומם". ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא הולך ובונה את התרי"ג אברים של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה. וכשנשלם בכל תרי"ג מצוות, מבחינת המעשה, נשלמו בזה כל תרי"ג אברים, של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה:

שרמ"ח איבריה הרוחניים - נבנים ע"י קיום רמ"ח מצות עשה.

ושס"ה גידיה הרוחניים - נבנים ע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה.

עד שנעשית לפרצוף שלם דנפש דקדושה. ואז הנפש עולה ומלבשת את ספירת המלכות, אשר בעולם עשיה הרוחני. וכל פרטי דומם צומח חי הרוחניים, שבעולם ההוא, הנמצאים כנגד ספירת המלכות ההיא דעשיה, משמשים ומסייעים את פרצוף הנפש דאדם, שעלה שם, דהיינו בשיעור שהנפש משכלת אותם, שהמושכלות ההן נעשות לה מזון רוחני, הנותן לה כח, להתרבות ולהתגדל, עד שתוכל להמשיך, אור ספירת המלכות דעשיה, בכל השלמות הרצויה, ולהאיר בגוף האדם. ואור השלם ההוא, מסייע לו לאדם, להוסיף יגיעה בתורה ומצות, ולקבל יתר המדרגות.

וכמו שאמרנו, שתכף, עם לידת גופו של האדם, נולדה ומתלבשת בו, נקודה מאור הנפש, כן כאן, כשנולד לו פרצוף הנפש דקדושה, נולדת עמה גם נקודה, ממדרגה העליונה ממנה, דהיינו בחינת אחרונה מאור הרוח דעשיה, המתלבשת בפנימיות פרצוף הנפש.

וכך הוא הדרך בכל המדרגות: שכל מדרגה, שנולדה, יוצאת בה תכף בחינה אחרונה, ממדרגה העליונה אליה. כי זה כל הקשר, בין עליון לתחתון, עד רום המעלות. וכך בסגולת נקודה זו, שיש בה מעליונה, היא נעשית מסוגלת לעלות למדרגה העליונה. ואכמ"ל.

שאלה: אמרת שאסור לנו לאבד את הקשר עם הבורא. מה זה אומר? איך לעשות את זה?

להרגיש את הקשר בינינו, ובמרכז הקשר בינינו כל הזמן נהיה מכוונים לבורא. לא חשוב באיזו מדרגה.

שאלה: כתוב שנפש האדם מתלבשת במלכות של עולם העשייה. זו המדרגה הרוחנית הקרובה ביותר אלינו?

כן.

תלמיד: מה זאת נפש האדם שמתלבשת במלכות עולם העשייה?

המדרגה הרוחנית הנמוכה שלנו.

תלמיד: מה זה, זו דרגת חיבור בעשירייה?

כן.

תלמיד: מה הכוונה שדרגת החיבור הזאת עולה ומתלבשת במלכות העשייה?

בזה שאנו מתאספים יחד, אנו יכולים להשיג את התוכן הפנימי של החיבור שלנו.

תלמיד: מה זה התוכן הפנימי?

אני לא יודע, תנסה להשיג ואז תדע.

תלמיד: איך אנחנו בעשירייה בעבודה שלנו יכולים להגיע למצב הזה של הנפש, כדי שאחר כך נוכל להתעלות ממנו?

על ידי חיבור, על ידי חיבור ביניכם בעשירייה, אתם רוצים להגיע לכזה חיבור שיורגש בכם כהרגשה משותפת שנקראת "נפש".

תלמיד: פשוט מעניין שאצלנו החיבור בעשירייה, זה דבר אחד קבוע שעליו אנחנו עובדים. וכאן יש כל מיני פרטים, משהו נקרא נפש, משהו נקרא מלכות דעשייה. איך אפשר להבחין בין כל הדברים האלה בכל מה שקורה בחיבור בעשירייה?

כשתגיע למצבים האלה, תתחיל להבחין ביניהם.

שאלה: מה זה אומר שכאשר האדם נולד, הוא נולד עם החלק אחוריים דנפש, נקודה מאור הנפש?

שבתוך הרצונות שלו יש מילוי רוחני שנקרא "אחוריים דנפש דקדושה".

שאלה: איך מתקרבים בפנימיות הלב? איך מפתחים הרגשה כזו שהיא לא מתוך הרצון לקבל?

אנחנו חייבים להתחבר בינינו, וכל אחד מוכן לוותר על ההרגשה הפרטית שלו רק כדי להיות בהרגשה כללית משותפת.

שאלה: מה זה אומר להיות בדבקות בינינו בפועל?

אנחנו בפועל רוצים רק דבר אחד, להרגיש את נקודת החיבור בינינו.

שאלה: ביחס לדומם, צומח, חי, ומדבר. מה זה אומר שהדומם הוא היכל של הכול בעולם, ואיך זה מתקשר להתפתחות הרצון?

הדומם זו המדרגה הכי תחתונה, ולכן היא יכולה להיות יסוד לכל יתר המדרגות שיצמחו ויתגלו מתוכה. הכול בא מהדומם.

שאלה: מהם הרצונות הדוממים בתוכנו?

אלו אותם הרצונות שאנחנו צריכים לעלות לדרגות יותר עליונות.

שאלה: האם הנשמות מחולקות לדומם, צומח, חי, מדבר, או שכל אדם עלי אדמות מחויב לעלות לרמת המדבר?

גם זה, וגם זה.

שאלה: מה היחס הרוחני שאנחנו צריכים לגבש לגבי הרצונות של דומם, צומח וחי?

אנחנו צריכים להרגיש עד כמה שאנו כלולים מהם.

שאלה: כרגע בשיעור יש בחדר שלנו נציגות מעשיריות שונות. האם אנחנו צריכות לעבוד על החיבור בין החברות בחדר כדי לקלוט את אור הזוהר? איך אנחנו יכולות לעשות את זה אם אנחנו נפגשות רק פעם אחת בשיעור הבוקר במהלך היממה?

גם זה טוב, תעשו גם את זה.

אות מ"ה

"ואור הנפש הזה, מכונה בשם אור "הדומם דקדושה" דעולם עשיה. והוא, להיותו מכוון, נגד הטהרה, של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם, כנ"ל. וכן פעולת הארתה ברוחניות, דומה לבחינת מין הדומם שבגשמיות, שנתבאר לעיל באות ל"ה, שאין לו תנועה פרטית לחלקיו, אלא רק תנועה כוללת, מקיפה לכל הפרטים בשוה." ככה זה בדרגת הדומם.

"כן האור, של פרצוף הנפש דעשיה, אע"פ שיש בו תרי"ג אברים, שהם תרי"ג מיני שינוי צורות, בדרכי קבלת השפע, מ"מ אינם נכרים בו, אלו השינוים, אלא רק אור כולל, שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, בלי הכר הפרטים שבו."

שאלה: רציתי לדעת הכול וגם רוב החברים רוצים לדעת, ובשביל לדעת אנחנו יכולים לשאול הרבה שאלות, ועכשיו הבנתי שאני לא צריך לדעת אלא להרגיש או להבין איך לתפוס את הבורא. איך לעשות את זה?

על ידי החיבור שלכם עם החברים אתם בונים כלי כזה, כמו הרשת של הדייגים שאיתה הם תופסים דגים, אז אתם צריכים באותו האופן לבנות את הרשת שלכם על ידי הרצונות שלכם ששזורים יחד כדי שתוכלו לתפוס בה את הבורא. ואז יהיה לכם כלי משלכם, רשת ובה האור, הבורא שיתגלה ברשת הזאת, בכלי הזה. זה מה שאתם צריכים לעשות.

שאלה: בטקסט הוא אומר שכל דרגה חדשה שנולדת מיד מתגלה מתוך הדרגה אחרונה של הדרגה שלפניה, האם זה עלייה וירידה?

לא, זה פשוט התכללות המדרגות, שכל מדרגה שמתגלה, מתגלה עימה איזה חלק מהמדרגה שאחריה. ואז אנחנו יכולים במימוש המדרגה הנוכחית, גם להתחיל לממש את העיבור של המדרגה שאחריה.

תלמידה: הטקסט אומר, "ומטרם י"ג שנה, לא יצויר שום גילוי, אל הנקודה שבלבו. אלא לאחר י"ג שנה, כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כונה, דהיינו בלי אהבה ויראה, כראוי למשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה,". מדוע בגשמיות עם ישראל עשה את הפעולה הזאת של לחגוג את בר המצווה?

כך זה כנגד ענף ושורש, אבל אין בזה שום סימן רוחני, שילד בגיל שלוש עשרה מקבל איזשהו אור מיוחד ומרגיש שהוא נמצא בו ושהוא נמצא באיזו השגה מיוחדת? לא, אלא ככה זה נהוג, לא יותר מזה.

שאלה: ב-מ"ד כתוב "כי מצות אינן צריכות כוונה". מהי הכוונה פה, על מה מדובר?

אפילו מעשים בלי כוונות, יכולים לעזור לנו להיכנס לתיקונים, אבל רק להיכנס לתיקונים, להגיע לרמת הנפש, לא יותר. לכן כך אנחנו צריכים לעשות. כלומר יש פעולות שאם אדם עושה אותן, הוא נמצא באיזו התאמה לאור העליון.

תלמיד: אנחנו במצב שלנו צריכים להיות בכוונות?

בכוונות ודאי, אבל הוא אומר לך שאפילו פעולות בלי כוונות, הן דברים טובים אם הן נמצאות בהתאמה לפעולות רוחניות.

שאלה: תרי"ג איברים של הנשמה זה בהתאמה לתרי"ג מצוות?

כן.

תלמידה: אז יוצא שאנחנו באות לאהבת הזולת בעולם העשייה?

כן, מתחילים מעולם העשייה.

שאלה: שמעתי שאמרת מקודם שצריך לעזוב את ההרגשה הפרטית ולעבור להרגשה המשותפת. איך עושים את זה?

שלא דואגים כל אחד לעצמו אלא דואגים לכל העשירייה.

תלמידה: אבל איך עושים את זה בפועל?

מה שיכולים לעשות עושים, ומה שלא יכולים מתפללים לקבל כוח שנוכל לעשות.

תלמידה: מה זה בעצם "כוונה"? זה מחשבה, זה רצון, זה כלי, מה זה?

"כוונה" זה מה שאני מתכוון שייצא מהמצב הנוכחי.

תלמידה: אני יכולה להגיד לעצמי בראש שאני מתכוונת למשהו, אבל הלב שלי מתכוון למשהו אחר. אז מה יוצא בפועל?

בפועל לא יוצא כלום, הראש לא יכול לפעול כי זה רק מחשבה, וזה רק לבירור, אבל אחרי הבירור הלב צריך לרצות, ואם הלב לא רוצה? בראש ברור לי, ביררתי שאני חייב לאהוב את כולם, כך בראש מובן לי, אבל בלב אני לא יכול, לא מסכים, לא מסוגל לבלוע את כול המחשבה הזאת, מה לעשות?

תלמידה: זה מה שאני שואלת, כי שנים בן אדם יכול להיות תקוע בזה שהוא אומר לעצמו שהוא כזה.

נכון, לכן מה שיש לי בלב, את זה מרגיש הבורא, וזה מה שהוא מוכן לבצע, אבל מה שיש לי במחשבות, בראש, לא.

תלמידה: אז מה משכנע את הבורא לתת לי כוונה אמיתית, אם אף פעם הלב שלי לא רוצה בה באמת?

את מתכללת עם החברות ומלקטת מהן אחת, אחת, עוד קצת, עוד קצת, כאלה כוונות ומבקשת מהבורא שיהיו גם לך כוונות כאלו, ולאט, לאט את מתקרבת למצב שבאמת יש לך תפילה.

תלמידה: איך מלקטים מהחברות כוונות? ובכלל לא בטוח שלהן יש כוונה אמיתית אז מה אני אלקט מהן בדיוק?

תתקרבי אליהן, זה הכול, אין כאן שום דבר מיוחד שאי אפשר לבצע.

תלמידה: נכון, אני מנסה להתקרב כל הזמן, לי נראה שזה לא מספיק, שזה לא נכון, שהכוונה לא מדויקת. יופי שאני מנסה להתקרב, אז מה, אבל מתי זה יפעל באמת על הכוונה שלי?

אני לא יכול להגיד לך, הכול תלוי בידיים שלך. נראה שאת צריכה להשתחוות לפני החברות ולבקש מהן עזרה.

שאלה: האם העבודה שלנו היא לחבר את הנקודות שבלב שבכל חברי העשירייה, או שמספיק שני חברים כדי להרגיש אור הנפש?

לא, ודאי שמיעוט הרבים שניים. אני מבין אותך, אבל בכל זאת אתה לא יכול לזרוק את האחרים ולהגיד אני עם הבחור הזה בונה את אור הנפש, זה לא טוב.

תלמיד: ההתחלה היא משניים אבל ואז מתקדמים?

לא, ההתחלה היא צריכה להיות בעשירייה, אבל אם אין עשירייה אז כתוב מיעוט הרבים שניים, כי אפילו בשניים אפשר לבנות מערכת.

(סוף השיעור)