שיעור צהריים 29.11.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 46, מאמר "גוף ונפש"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 46, מאמר "גוף ונפש".

במסגרת הקריאה של "כתבי בעל הסולם" מתחילתם עד סופם, אנחנו הגענו למאמר הזה. זאת הסיבה בעצם. חוץ מזה, בואו נראה מה חכמת הקבלה מתכוונת במילים האלה "גוף ונפש". סך הכול הבעיה בהגדרות האלו, היא איך אנחנו מגדירים אותם. זה הכול בא בהרגשה שלנו, בתפיסה שלנו. בינתיים התפיסה שלנו היא תפיסה ארצית שאנחנו מרגישים מה שנכנס, מתגלה בתוך הרצון לקבל שלנו. אם אנחנו משתנים, אם מתחילים לתפוס לא בתוך רצון לקבל, אלא ברצונות להשפיע, אז הדברים משתנים, ההרגשה משתנה, אנחנו משתנים, ולגוף ונפש יש ודאי אז הגדרות אחרות.

גוף ונפש

"בטרם אבאר את העניין הנשגב הזה, חשוב לי לציין, הגם שנדמה לכל מעיין שאי אפשר, לבאר ולקרב דבר כזה אל השכל האנושי, אלא על פי יסודות ועיונים פילוסופיים מפשטים, כרגיל בביאורים מסוג זה - אכן, מהיום שמצאתי טעם בחכמת הקבלה, והתמסרתי אליה, התרחקתי מהפילוסופיה המפשטת וכל אביזרייהו, כרחוק מזרח ממערב, וכל מה שאכתוב כאן, מדובר מבחינה מדעית טהורה, בדיוק נמרץ, על פי הכרה פשוטה בדברים שמושיים מעשיים.

ואע"פ שבהמשך מכתבי אזכיר מדבריהם, אין זה אלא להראות ההבדל, בין מה שיוכל להעלות השכל האנושי העיוני, לבין מה שאפשר להבין מתוך שכל התורה והנבואה, המיוסדת על יסודות שמושיים (כפי שהבאתי בקונטרס ב' ד"ה מהות הקבלה).

ואני רוצה לבאר היטב בזה, את המושגים "גוף ונפש", כפי שהם באמת - כי האמת והשכל הבריא אחד הם. היות שהאמת מוכן לכל אדם, והיינו רק - על פי רוח התורה הקדושה, ולהוציא כל המובנים המשובשים שהשתרשו בהמון העם, והלקוחים בעיקר משיטות מפשטות, אשר רוח תורתינו הקדושה רחוקה מהם בתכלית."

בינתיים הוא רק נותן לנו הגדרה, יחס שלו למושגים האלו, ועד כמה שהם ממש לא מובנים. האמת שהם תלויים ברמת תפיסת האדם, עד כמה שהוא מתקן את כלי קליטה שלו. במה שאנחנו עוסקים, אנחנו עוסקים בחכמת הקבלה. יותר נכון כדאי היה אולי להגדיר אותה כחכמת הקליטה, את חכמת הקבלה. אבל זה בדיוק שייך לחכמה הזאת.

ג' שיטות במושג גוף ונפש

"הנה מצאנו אשר כללותם של השיטות, המפוזרות בעולם, במושגים של "גוף ונפש", מקובצים בשלש שיטות כדלקמן:

א': שיטת האמונה

שיטת האמונה, שאין דבר בנמצא, זולת נפש או רוח. שלדעתם נמצאים עצמים רוחניים נבדלים זה מזה, באיכות, הנקראות נפשות בני-אדם, ויש להם מציאות הקיימת בפני עצמה, בטרם שבאה ומתלבשת בגוף האדם. וגם אחר כך כשהגוף מת, אין ענין המיתה חל עליו כלל, מטעם שהרוחני הוא עצם פשוט. והמובן של המיתה לדעתם, אינו יותר מפירוד בין היסודות, שהעצם נבנה מהם, שזה יתכן כלפי גוף גשמי, שנמצא לו הרכבה מאיזה יסודות, אשר המיתה חוזרת ומפרידה אותם.

מה שאין כן הנפש הרוחני, שהיא כולה עצם פשוט, מבלי שום ריבוי, ועל כן לא יתכן שיקרה לה פירוד של מה, אשר הפירוד הזה יבטל את בנינה. ולפיכך הנפש היא נצחית עומדת וקיימת לעולם.

והגוף לפי הבנתם, הוא, כמו איזה מלבוש לעצם הרוחני הזה, אשר הנפש הרוחני מתלבש בו, ומגלה כל כוחותיו על ידו, שהן: המדות הטובות וכל מיני השכלות. כמו כן, היא נותנת חיים ותנועה אל הגוף, ומשמרתו מכל פגע, באופן שהגוף כשהוא לעצמו, אין בו לא חיים ולא תנועה ולא כלום, רק חומר מת, כמו שאנו רואים אותו, אחר הפרדת הנפש ממנו - בשעת המיתה - וכל סימני החיים שאנו רואים בגוף האדם, כל אלו הם גילויים מכחות הנפש בלבד."

הדברים הם ידועים, מובנים, כך אנחנו מקבלים את זה שיש גוף, וישנה איזו רוח בתוך הגוף שהיא מחייה אותו. לא רק מחייה כמו שאנחנו רואים, אלא היא גם מובילה את הגוף, היא מכוונת אותו, היא ממש אחראית אפשר להגיד על כל פעולות הגוף. והגוף ללא נפש, הוא מת. והחיים שלו, זה חיי הנפש. זאת שיטה אחת, תפיסה אחת שאנחנו כך מקבלים, שהיא נקראת "שיטת האמונה".

"ב': שיטת מאמיני השניות

שיטת מאמיני השניות. שלדעתם הגוף, בריה שלמה, עומד, וחי, וניזון, ושומר על קיומו בכל מה שצריך. ואינו זקוק כלל לסיוע של איזה עצם רוחני כל שהוא.

אולם הגוף הזה אינו נחשב כלל לעצמותו של האדם, ועיקר עצמותו של האדם, היא הנפש המשכלת, שהיא עצם רוחני, כדעת בעלי השיטה הראשונה.

ההבדל בין שתי השיטות הללו, הוא רק במושג הגוף בלבד. אשר לאחר התפתחות חכמת תורת הגוף ותורת הנפש בעולם במדה מרובה, מצאו וראו אשר ההשגחה הכינה במכונת הגוף מצדו עצמו, כל צרכי החיים, ועל כן לא נשאר לדעתם, בשביל תפקידה של הנפש בתוך הגוף, רק השכלות ומדות טובות בלבד, מסוגם הרוחני - באופן שהם מאמינים בשניות, כלומר, בשתי השיטות יחד, אלא שהם אומרים, שהנפש הוא סיבה אל הגוף, זאת אומרת שהגוף הוא תולדה הנמשך מהנפש."

יש כאן תוספת לגוף שהוא בעצמו היה יכול להיות קיים, והנפש היא מצטרפת אליו, ומלווה אותו, ומוסיפה.

"ג': שיטת המכחישים

שיטת המכחישים מציאות רוחנית, והמכירים רק בחומריות. ובעלי שיטה זו כפרו לגמרי, במציאת איזה עצם רוחני מפשט, בתוך בנין הגוף. והוכיחו בעליל, אשר גם שכלו של האדם, אינו אלא רק פרי של הגוף. והציגו את הגוף, בדמות מכונה חשמלית המתוקנת עם חוטים המתמשכים מהגוף אל המח, והם מופעלים על ידי פגישתם עם דברים חיצוניים מהגוף, ושולחים אל המח את הרגשתם, כאב, או עונג, והמח מורה לאבר מה לעשות. והכל מתנהל על ידי החוטים וגידים המתוקנים לזה, אשר הם מרחיקים את האבר, מהדבר הגורם לו כאב, ומקרבים את האבר, לדבר הגורם לו תענוג, ועל פי הדרך הזה, הם הולכים ומבארים את כל המסקנות של האדם במאורעות החיים.

ומה שאנו מרגישים בחינת השכלות ודרכי הגיון, בתוך מוחינו, הוא רק צילום, מהנעשה בתוך הגוף, באורח גשמי. ומותר האדם על כל בעלי חיים - אשר המוח שלו מפותח בשיעור כזה, אשר כל המאורעות שבגוף, מצטיירים במוחו, כצילום המורגש לאדם בבחינת שכל והגיון. באופן שכל השכל ומסקנותיו, אינו אלא פרי הנמשך ונגלה ממאורעות הגוף.

ויש גם מבעלי השיטה הב', שמסכימים לגמרי עם שיטה זו. אלא מוסיפים עליה, את העצם הרוחני הנצחי, שנקרא נפש המתלבשת בפנימיות מכונת הגוף. אשר הנפש הזאת, היא עצם האדם, ומכונת הגוף רק - מלבוש עבורה.

הנה ערכתי כאן בדרך כללית, כל מה שהעלה המדע האנושי, במושגי "גוף ונפש" עד זמנינו זה."

אין יותר מה להוסיף. או שגוף קיים בפני עצמו ולגמרי לגמרי לא זקוק לאיזו מציאות מיוחדת שהיא תהיה בו, שנקראת "נפש", שהוא ביולוגי לגמרי. או שיש עוד משהו שנקרא "נפש", שהיא גם קיימת בתוך הגוף ויש לה בפני עצמה איזה חיּות, וזכות קיום, ויש קשר ביניהם. אמנם שהם שניים הקיימים לחוד, זה לחוד וזה לחוד. או שישנה רק הנפש הזאת, או שיש רק הגוף הזה.

זאת אומרת, יש כאן בעצם שלוש אפשרויות. גוף לחוד בלבד. נפש לחוד בלבד, או גוף ונפש ששניהם קיימים יחד, אחד בתוך השני. זה בעצם כל השיטות המדעיות שיש לנו עד כה. תלוי מתי הם התפתחו, למה אדם נמשך. אבל פחות או יותר אפשר להכניס לזה, או למיקס, לערבוביה ביניהם את כל השיטות שאדם להביא על גוף ונפש.

גוף ונפש במובן המדע על פי תורתנו הקדושה

"עתה אבאר את העניין הנשגב הזה, על פי תורתנו הקדושה, כפי שבארוה לנו חז"ל. כבר כתבתי בכמה מאמרים, אשר אין מלה אחת בפי חז"ל, ואפילו בחכמת הקבלה הנבואית, שתהיה מיוסדת על בסיס עיוני.

כי עובדה היא, וגלוי לכל, אשר האדם, הוא מטבעו, בעל ספיקות. וכל מסקנה שהשכל האנושי, קובע אותה לודאית - כעבור זמן יסתפק בזה! ומכיון שכן, מכפיל חוזק עיונו, וממציא לו מסקנה אחרת, ושוב קובע אותה לודאית.

ואם הוא בעל עיון אמיתי, נמצא הולך וסובב מסביב לעיגול הזה, כל ימי חייו. היות, שודאות של אתמול, נעשה לו לספיקות היום. וודאות של היום, נעשה לו לספיקות מחר. באופן שאי אפשר לקבוע ליותר מיום מסקנה בגדר של ודאי המוחלט."

זאת אומרת, הגישה שלנו היא שכל הדברים הם סך הכול מצטברים במודעות של האדם, והוא קובע לפי רמת ההתפתחות שלו, מה נקרא "גוף ונפש", מהם החיים שלו, והכול לפי ההתפתחות. מפני שאנחנו נמצאים עוד בשלבי ההתפתחות, אז עוד מוקדם לנו לקבוע בוודאות, מה זה נקרא "גוף ונפש", מה זה "העולם", ובכלל הקיום שלנו, מי אנחנו? אנחנו את זה עדיין לא מבינים. היחס שזה תלוי מההתפתחות שלנו, הוא יחס הנכון. אנחנו רואים את זה מהמציאות. אבל מה בדיוק גוף ונפש, אנחנו עדיין לא יכולים לקבוע.

הנגלה והנסתר

"המדע של זמנינו, כבר בא לידי התפתחות להבין הדבר הזה, על שיעורו האמיתי, והחליטו, שאין ודאי מוחלט בהמציאות.

אולם חז"ל הבינו את הדבר, ובאו להכרה זו, בכמה אלפי שנה לפניהם. לפיכך בנוגע לענינים הדתיים, הדריכו ואסרו עלינו, לא לבד שלא לקבוע איזה מסקנה על בסיס עיוני, אלא שאסרו עלינו גם להסתייע בעיונים כגון אלה, ואפילו בדרך של משא ומתן בלבד."

זאת אומרת, לא לקבוע שום דבר כהחלטי. זאת אומרת, אין משהו וודאי שאנחנו יכולים להגיד זהו, זה מה שקיים, וכך קיים, ואלו התכונות, ואלו ההגדרות, ואנחנו מקבלים אותם כאמתיים. לא, אלא כל דבר הוא נתון לשינוי, בהתאם לעד כמה שאנחנו לפי התפתחות שלנו נגדיר אותו כל פעם יותר ויותר שונה, ונקווה שקרוב יותר כל פעם לאמת.

אבל בכל זאת מה שיכולים לעשות, אנחנו מוגבלים, נמצאים העולם הגדול שגם אותו לא מבינים, לא מבינים את עצמנו, ואז יוצא שמה שאנחנו יכולים להגיד רק לעת עתה עד כמה שאנחנו תופסים את המציאות, ויכולים מתוך זה לתת הגדרות לעצמנו, ולמציאות שנתפסת בנו.

"חז"ל חילקו לנו את החכמה לשני עניינים: נגלה, ונסתר. חלק הנגלה כולל, כל מה שאנו מבינים מתוך הכרתינו הפשוטה, ואת העיונים הנבנים על בסיס מעשי, בלי שום עזר וסיוע של העיון, על דרך שאמרו חז"ל: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"."

זאת אומרת, אך ורק לפי הכלים הטבעיים שבנו. שמוסכם על כולם, שזה מתוק, וזה מר, וזה קשה, וזה רך, וכל מיני דברים. לפי החושים שלנו שלא נכנסים לשום ויכוח, אלא יש לזה הסכמה טבעית של כולם.

"וחלק הנסתר כולל, כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים נאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה, ותפיסה כללית בהם. אלא אי אפשר לנו להתקרב אליה במידה מספקת לבקורת השכל הבריא, מבחינת הכרה פשוטה. וזהו שנקרא בשם נסתר, שייעצו לנו לקבל הדברים מבחינת "אמונה פשוטה". ואסרו עלינו בכל הנוגע לדת, באיסור חמור, אפילו להסתכל בדברים הגורמים להתעוררות העניין והחקירה בהם." "אולם, השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים, החלים על סוגים של ידיעות מסויימות, כפי שההמון חושב, אלא הם חלים רק על התודעה של האדם, כלומר, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם, מתוך התנסות ממשית, מכונים אצל האדם בשם "נגלה". וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, מכונים אצלו בשם "נסתר".

באופן שאין לך אדם בכל הדורות והזמנים, שלא יהיה לו שני החילוקים הללו, כשבחלק הנגלה שלו מותר לו לעיין ולחקור, מתוך שיש לו בסיס ממשי. ובחלק הנסתר לו, אסורה עליו אפילו איזו שמץ של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיס ממשי."

קריין: מתחילת "הנגלה והנסתר".

כן "הנגלה והנסתר". לפי הפרצופים רואה שהכול נסתר.

הנגלה והנסתר

"המדע של זמנינו, כבר בא לידי התפתחות להבין הדבר הזה, על שיעורו האמיתי, והחליטו, שאין ודאי מוחלט בהמציאות.

אולם חז"ל הבינו את הדבר, ובאו להכרה זו, בכמה אלפי שנה לפניהם. לפיכך בנוגע לענינים הדתיים, הדריכו ואסרו עלינו, לא לבד שלא לקבוע איזה מסקנה על בסיס עיוני, אלא שאסרו עלינו גם להסתייע בעיונים כגון אלה, ואפילו בדרך של משא ומתן בלבד.

חז"ל חילקו לנו את החכמה לשני עניינים: נגלה, ונסתר. חלק הנגלה כולל, כל מה שאנו מבינים מתוך הכרתינו הפשוטה, ואת העיונים הנבנים על בסיס מעשי, בלי שום עזר וסיוע של העיון, על דרך שאמרו חז"ל: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"."

שאלה: מה האבסולוט? מה הדבר שלא משתנה? כי הם אומרים שהכול משתנה.

ודאי שהכול משתנה כי מדובר כלפי האדם המשתנה. אין דבר מחוצה לאדם שאני יכול להגיד שככה זה. אני מספיק מבין שכל מה שקורה במציאות קורה כלפיי לפי התפיסה שלי, לפי התכונות שלי שמשתנות וכן הלאה. לכן לא מדובר כאן על משהו בפני עצמו שיש לו קיום, צורה ומעמד, אלא הכול לפי מה שאני קובע. עכשיו, אם אני קובע, אני צריך לקבוע מתוך התפיסה שלי, מתוך התכונות שלי. על מה מדובר? התכונות האלה אמיתיות? לא. משתנות? לא, וכן הלאה. ומפני שכמו שהוא אומר שהאדם הוא בעל ספקות, ומה שיש לו היום מחר ודאי שלא, לכן אני צריך לדעת איך אני מחלק את המציאות.

תלמיד: וזה הדבר שהכול נמדד ביחס לתפיסה שלי ומשתנה, זה הדבר הקבוע שאני יכול להגיד שזה אבסולוט? אני יכול לעבוד כלפי זה?

זה שהכול משתנה מפני שאני משתנה, זה בטוח. לא קבוע אלא בטוח.

תלמיד: גם על זה אני יכול להטיל ביקורת ולהגיד שמחר גם זה ישתנה. אם כך אין אחיזה בכלום.

אז אין אחיזה. אין אחיזה, זאת אומרת ישנה אחיזה בדברים שבעיני משתנים. ככה אני. אני לא יודע איפה אני קיים ולפי מה אני תופס את המציאות, לפי מה אני קובע שהמציאות היא כזאת או אחרת, אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, שהכול משתנה מפני שאני משתנה.

תלמיד: במה אתה נאחז?

אני נאחז בזה שהכול משתנה. והכול עלול להשתנות מהיום לעוד רגע. למה זה לא טוב?

תלמיד: יש חוסר ודאות.

אם התפיסה הזאת היא תפיסה מדעית, אז זאת כבר תפיסה. אני יכול לקבל אותה ממש כעובדה, שאין יותר בטוח בחיים שלנו מדבר שמשתנה. והיחס הזה לעולם המשתנה הוא יחס נכון, מדעי, על פי המחקר, על פי הניסיון. למה זה לא טוב?

תלמיד: כי אתה באוויר.

אז באוויר, אבל אם זאת האמת אז האוויר זה אמת.

"וחלק הנסתר כולל, כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים נאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה, ותפיסה כללית בהם. אלא אי אפשר לנו להתקרב אליה במידה מספקת לבקורת השכל הבריא, מבחינת הכרה פשוטה. וזהו שנקרא בשם נסתר, שייעצו לנו לקבל הדברים מבחינת "אמונה פשוטה". ואסרו עלינו בכל הנוגע לדת, באיסור חמור, אפילו להסתכל בדברים הגורמים להתעוררות העניין והחקירה בהם.

אולם, השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים, החלים על סוגים של ידיעות מסויימות, כפי שההמון חושב, אלא הם חלים רק על התודעה של האדם, כלומר, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם, מתוך התנסות ממשית, מכונים אצל האדם בשם "נגלה". וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, מכונים אצלו בשם "נסתר".

באופן שאין לך אדם בכל הדורות והזמנים, שלא יהיה לו שני החילוקים הללו, כשבחלק הנגלה שלו מותר לו לעיין ולחקור, מתוך שיש לו בסיס ממשי." וזה כלפיו בצורה אישית "ובחלק הנסתר לו, אסורה עליו אפילו איזו שמץ של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיס ממשי."

והוא יכול לטעות. בטוח שיטעה. אז גם השמות האלה, נגלה ונסתר, שאנחנו יכולים איכשהו לחלק את המציאות שלנו שמתראה בנו, גם הם משתנים מרגע לרגע.

בסדר? לא בסדר, מה לא בסדר?

תלמיד: המאמר הזה עושה סחרחורת.

סחרחורת זה טוב. גם זה עובר.

תלמיד: ממה בדיוק חז"ל מזהירים? מה האיסור החמור שצריך להיזהר, במה להסתכל?

שאתה תדע שיש חלק נגלה בתפיסת המציאות שלך וחלק נסתר. אז החלוקה הזאת היא אישית, שאתה קובע. וכל אחד ואחד אם הוא מתאמץ, הוא יכול לחלק את תפיסת המציאות שלו לנגלה ונסתר. בחלק הנגלה אין לו שום ספק כי זה נכנס לוודאות. והחלק הנסתר זה חלק שהוא לא יודע, זה לא נתפס בתפיסה שלו, בכלים שלו ולכן אסור לו שם לחקור, וגם [לא] לקבל את הדברים האלה, כאילו מתוך תיאוריה מתוך הוכחות אולי חיצוניות, או להאמין אולי לחברים או למישהו שם, אלא הוא נסתר. אז תפיסת המציאות שמתחלקת לנגלה ונסתר, זו התפיסה שלי.

תלמיד: ומה זה הנגלה?

נגלה מה שאני יכול להגיד בוודאות, שזה נגלה לי.

תלמיד: אבל הוא אמר שאין ודאי מוחלט במציאות.

אין ודאי מוחלט במציאות כשזה מחוצה לי, אבל בתפיסה שלי, את התפיסה שלי אני מחלק לנגלה ולנסתר. ונגלה אני מקבל כוודאי שכך הוא, אבל האם זה כך באמת, אני לא יודע, אלא לפי התפיסה שלי כך זה.

שאלה: אם אדם רוצה להבין בשכל, מה חכמת הקבלה אומרת על המושג "גוף ונפש", הוא לא מקבל תשובה.

אף אחד לא יכול לקבל תשובה לפני שהוא מגיע לגילוי משלו. איך אתה אחרת תחלק לו את המציאות שהוא מרגיש, הוא לא מרגיש אותה עד כדי כך כדי לחלק.

תלמיד: בעל הסולם טורח במאמר הזה ובעוד מאמרים, להסביר מה לא לשלול. נגיד את השיטות האחרות שברור מה הן אומרות. המאמר תכף מסתיים ואנחנו לא נקבל תשובה.

אל תחשבו שהוא מבלבל אתכם וסובב אתכם ורוצה להגיד שהמדע לא בסדר, או דתות לא בסדר, לא. הוא מסביר לך באמת בצורה הכי פשוטה ופרקטית. אתם עוד לא כל כך תופסים את ההסבר שלו, לא רגילים לרוח שלו. הוא מסביר לך באמת בלי לסובב אתכם, כי כאן זו הבעיה איך אנחנו יכולים להבין את המציאות שבה אנחנו קיימים.

אנחנו קיימים, אני מרגיש את עצמי קיים, אני מרגיש את עצמי קיים באיזו מציאות. במציאות הזאת אתם קיימים, עוד כל מיני דברים, גופים וכן הלאה. מה קורה לי במציאות הזאת? איך אני יכול לקבוע אם זה נכון, לא נכון, אם היחס שלי צריך להיות כך או אחרת, אני לא יודע. אז הוא מסביר איך האנושות, שזו גם שאלה מה היא אנושות ומה קורה להם.

אבל לאט לאט, כמו לילדים קטנים, הוא מסביר, "אתה יודע שהעולם זה מה שאתה מרגיש. ושאתה מרגיש אז יש דברים שאתה יכול לקבל שהם אמיתיים, קיימים ומה שאתה רואה זה באמת קיים ונכון. ויש דברים שהם לא בדיוק נכונים ולא בדיוק קיימים, רק נדמה לך, ומהיום למחר ישתנה". אחר כך הוא יסביר לך מה אתה צריך לעשות, במה להשתנות כדי לראות את העולם בצורה יותר ברורה.

אולי לקרוא כמה פעמים עד שזה יתיישב, אבל אין כאן מקום כל כך להתבלבל. לאט לאט. אלה דברים מאוד מאוד פשוטים, אלמנטריים. רק אנחנו לא כל כך חושבים עליהם ולכן מה שהוא קובע כאן, בשבילי, פתאום אני פותח פה ואני לא יודע מה לעשות, על מה הוא מדבר על העולם ומה קורה לו? זאת אומרת אני לא כל כך נכנס להגדרות שלו. אבל הוא מסביר בצורה מאוד פשוטה.

שאלה: האם הנסתר זה מה שטרם התגלה לפי בעל הסולם, או שזה משהו אחר? הוא אומר לחלק את המציאות לנגלה ונסתר. מה זה הנסתר?

איפה כתוב על נסתר?

קריין: "וחלק הנסתר כולל, כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים נאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה, ותפיסה הכללית בהם."

תלמיד: יש לנו הכרה או שזה נסתר מאיתנו? אני לא מבין מה זה הנסתר לפי בעל הסולם. אני גם לא מבין מה זה הנגלה, אבל נתחיל בנסתר.

"נגלה" זה נקרא שאין לי שום ספק בזה שזה קיים לפי תפיסתי הפשוטה. "נסתר" נקרא שאני לא יכול בצורה פשוטה, טבעית לתפוס את הדבר הזה או התופעה הזאת ויש לי בזה מין תחושה. אבל אני לא יכול להגיד שככה זה לפי דעתי, לפי תפיסתי ולכן זה נקרא נסתר ממני. יש דרגות במידות התפיסה של נגלה ונסתר.

תלמיד: אז על הנגלה אמרנו שאין ודאי במציאות. אם מה שנגלה זה מה שאני כבר תופס, אז זה ודאי בשבילי. ומה שנסתר זה מה שעוד לא תפסתי, עוד לא גיליתי. אז זה אמור להיות ודאי במציאות.

יש ויש, כן. אני רואה שיש המון אנשים שמסתכלים על איזו תופעה ומדברים עליה בצורות לגמרי שונות זה מזה וזו כל הבעיה של בני האדם. מה שנראה לאחד כך לשני זה נראה אחרת, אז זה נגלה או נסתר? לכל אחד זה נגלה או נסתר בצורה שונה.

תלמיד: רק בעל הסולם ועוד שכמותו, תופסים את המציאות בצורה נכונה וזה כן ודאי.

גם אצלם זה לא. גם הם בני אדם וגם אצלם זה מה שאתמול היה כך, היום זה יכול להיות כך בנסתר. אבל בנגלה זה כבר נגלה.

תלמיד: אז מה שהם גילו זה נגלה וגם מה שאני. יש לי דברים שגיליתי והם כבר נגלים לי, לא כמו בעל הסולם אבל קצת לפחות.

כן, נכון.

תלמיד: למה בעל הסולם אומר בסוף הקטע שקראנו "ובחלק הנסתר לו, אסורה עליו אפילו איזו שמץ של חקירה," מה זאת אומרת?

כי מאיפה אתה תגיע לחקירה, באיזה כלים? אם זה נסתר ממך, זה נסתר מהכלים שלך. איך?

תלמיד: אבל מישהו סיפר לי שיש כזה דבר, זה מה שהוא הסביר לפני כן. זה נסתר, שמישהו אמר שיש כזה דבר.

נניח כך.

תלמיד: האנשים הנאמנים האלה שהוא כתב עליהם פה, שקראנו עליהם.

כן.

תלמיד: ועכשיו נניח שאני רוצה לעשות את זה, אני חייב לחקור את זה. איך אחרת אני אהפוך את זה לנגלה? איך משהו נהיה נגלה, אם אסור לחקור בנסתר.

לא, זה לא נכון. "נגלה" זה נקרא שזה מתגלה בחושים שלי, שאין לי בזה שום ספק. ו"נסתר" שזה עדיין לא נגלה בצורה כזאת.

תלמיד: את זה אני מבין. אבל איך עוברים ממשהו שהוא נסתר למשהו שהוא נגלה?

לפי ההתפתחות. שמה שאתמול היה נסתר, יכול להיות שהיום, על ידי כל מיני פעולות, התרחבה התפיסה שלי, והוא נעשה נגלה.

תלמיד: אז למה הוא אומר שאסורה עליו אפילו איזה שמץ של חקירה?

כל עוד שזה נסתר אסורה לי החקירה בזה, כי אין לי כלים, ובטח שאטעה.

תלמיד: אבל עדיין אני יכול לעשות פעולות, כדי שזה יהפוך לנגלה.

כן, אבל זה לא נקרא שאתה חוקר את זה, אלא אתה מתקן את עצמך כדי שתהיה לך תפיסה יותר נכונה.

המותר והאסור בשימוש המדע האנושי

"לפיכך, אנו ההולכים בדרכי חז"ל, אין אנו רשאים להשתמש עם המדע האנושית, אלא עם אותם הידיעות שהוכחו מהנסיון הממשי, ואין לנו צל של ספק במציאותם. ולכן לא נוכל לקבל מכל שלוש השיטות הנ"ל שום עיקר דתי. ומכל שכן במושגים של "גוף ונפש", שהם "העיקרים הכוללים והנושאים של כללות הדת". ורק מהידיעות של תורת החיים, הלקוחים מהנסיון, ושאין אדם היכול להסתפק באמיתותם, מהם נוכל לקבל."

זאת אומרת, לא דתי, לא חילוני, לא רוחני, לא גשמי, לא חשוב על מה מדובר, אנחנו מחלקים את המציאות לפי מה שאנחנו מגלים לפי התכונות שלנו. וגם בתכונות שלנו אנחנו צריכים למיין בדיוק במה אנחנו קובעים, שזה וודאי וקיים, ובזה אפשר לנו להתעסק ולקבל את זה כוודאי. אבל את כל הדברים האחרים, לא.

עד כדי כך שמה שאומרים לי המדענים, מה שאומרים לי הדתיים, החילוניים, לא חשוב מי ומה, אני כאדם מקבל רק את "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", נקודה. כל היתר, זה ספק שאתה יכול לקבל איך שאתה רוצה. אבל תדע שזה ספק ואסור לך להתייחס לזה כמו לקיים באמת.

"ומובן, שהוכחות כאלו, אי אפשר שימצאו בשום ענין רוחני, אלא רק בענינים גופניים, המסודרים לתפיסת החושים. לפיכך, יש לנו הרשות להשתמש בשיעור מסויים, רק בשיטה השלישית, העוסקת רק בעניני הגוף, ובכל אותם המסקנות שהוכיחו על פי הנסיון, שלא יצוייר בהם שום חולק.

ויתר הסברות המשותפות מהגיון הן משיטתם, והן משיטות אחרות, פסולים לנו ואסורים לנו, וכל המשתמש בהם עובר על הלא תעשה "אל תפנו אל האלילים", כמבואר.

אולם שיטה שלישית זו, זרה ומאוסה מאד, לרוח האנושי. וכמעט שלא נמצא שום משכיל אמיתי שיוכל לקבלה. כי לפי דבריהם נמחקה וחלפה לה כל הצורה של האדם, כי עשו אותו למין מכונה, הפועלת והולכת על ידי כוחות אחרים. ולדעתם אין לאדם כל בחירה חופשית מרצונו עצמו, אלא נדחף והולך על ידי כוחות הטבע, וכל עשיותיו המה בעל כורחו. ואם כן אין לו לאדם שום "שכר ועונש", כי אין דין עונש או שכר חל על מי שאין לו חופש הרצון.

ודבר כזה רחוק מהדעת בתכלית, ולא רק מהדתיים, מאמיני שכר ועונש, שמתוך האמונה בהשגחתו ית', אשר כל כוחות הטבע מושגחים ממנו ית'. ובטוחים שנמצא בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה.

אלא שיטה זו מוזרה עוד יותר ללא דתיים, אשר לפי דעתם, כל אחד מסור בידי הטבע העוור, חסר דעה ומטרה. והם בני בינה והשכל, נמצאים כמשחק בידיו, שמוליך אותם שולל, ומי יודע להיכן? לפיכך נמאסת שיטה זו, ולא נתקבלה כלל בעולם." אבל יכול להיות שהיא אמתית, כי פועלים לפי הניסיון, לפי העובדות.

"ודע, שכל שיטת תופסי השניות, לא באו אלא לתקן את המעוות הנ"ל. ולפיכך החליטו שהגוף הזה, שהוא מכונה בעלמא לשיטה השלישית, אינו כלל האדם האמיתי. ועיקר האדם, הוא דבר אחר לגמרי, בלתי נראה, ובלתי נתפש בחושים. כי הוא עצם רוחני, המלובש בגניזה בתוכיות הגוף. והוא "האנכי" של האדם ה"אני", אשר הגוף וכל מלואו, נחשב כבחינת רכוש אל האני הזה, הרוחני הנצחי, כמו שהאריכו בזה.

אולם לא רק שכל השיטה הזאת צולעת על ירכה, כמו שהודו בעצמם, אשר אינם יודעים לבאר איך עצם רוחני, שהוא "הנפש", או "האני", יוכל להניע את הגוף, או להכריע עליו באפס מה. כי על פי הדיוק הפילוסופי עצמו, אין לרוחני שום מגע עם דבר גשמי, ואינו פועל עליו כלל, כמו שכתבו בעצמם."

איפה הפסקתם להבין? את החלק האחרון הזה? "המותר והאסור בשימוש במדע האנושי" או לפני זה?

שאלה: השאלה, מתי התחלנו להבין.

טוב. שוב. "גוף ונפש".

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 46, מאמר "גוף ונפש".

לרשום שאלות, אחרי כל קטע וקטע נשמע את השאלות, אולי נוכל לענות.

גוף ונפש

"בטרם אבאר את העניין הנשגב הזה, חשוב לי לציין, הגם שנדמה לכל מעיין שאי אפשר, לבאר ולקרב דבר כזה אל השכל האנושי, אלא על פי יסודות ועיונים פילוסופיים מפשטים, כרגיל בביאורים מסוג זה - אכן, מהיום שמצאתי טעם בחכמת הקבלה, והתמסרתי אליה, התרחקתי מהפילוסופיה המפשטת וכל אביזרייהו, כרחוק מזרח ממערב, וכל מה שאכתוב כאן, מדובר מבחינה מדעית טהורה, בדיוק נמרץ, על פי הכרה פשוטה בדברים שמושיים מעשיים."

אז קודם כל, הגישה שלו. אין פילוסופיה, פסיכולוגיה, כל מיני פילופסיכו, שום דבר לא קיים, אלא על פי המדע בלבד. זאת אומרת, מתוך הניסיון שלנו במציאות שבה אנחנו קיימים. זה הכול. מה הוא אומר? "מדובר מבחינה מדעית טהורה, בדיוק נמרץ, על פי הכרה פשוטה בדברים שמושיים מעשיים.

ואע"פ שבהמשך מכתבי אזכיר מדבריהם, אין זה אלא להראות ההבדל, בין מה שיוכל להעלות השכל האנושי העיוני, לבין מה שאפשר להבין מתוך שכל התורה והנבואה, המיוסדת על יסודות שמושיים (כפי שהבאתי בקונטרס ב' ד"ה מהות הקבלה).

ואני רוצה לבאר היטב בזה, את המושגים "גוף ונפש", כפי שהם באמת - כי האמת והשכל הבריא אחד הם. היות שהאמת מוכן לכל אדם, והיינו רק - על פי רוח התורה הקדושה, ולהוציא כל המובנים המשובשים שהשתרשו בהמון העם, והלקוחים בעיקר משיטות מפשטות, אשר רוח תורתינו הקדושה רחוקה מהם בתכלית.".

זאת אומרת, כל הבעיה היא שאנחנו לא הולכים לפי השכל הבריא.

שאלה: אז בעל הסולם אומר שכל מה שאתם יודעים עד עכשיו זה לא נכון?

הוא לא אומר את זה. איפה זה כתוב?

תלמיד: "כי האמת והשכל הבריא אחד הם. היות שהאמת מוכן לכל אדם, והיינו רק - על פי רוח התורה הקדושה, ולהוציא כל המובנים המשובשים שהשתרשו בהמון העם,". על מה הוא מדבר?

הוא מדבר על כך שכולכם מבולבלים, והוא בא כדי לנקות לכם את השכל. זה הכול.

תלמיד: אבל באיזה מובן הוא מתכוון שאנחנו מבולבלים? הוא מתכוון למשהו.

מבולבלים, שאתם לא יודעים מה האמת ומה השקר, ואיך להסתכל על הדברים, ואיך להחליט, זה נכון או לא, וזה קיים או לא. כשאתה מסתכל על הדברים, נראה לך כך. אם היית מסתכל על זה בצורה נכונה, היית רואה דברים אחרים. בעיניים אחרות, היית מחליט אחרת, וכן הלאה.

והעניין הוא, שאתה בעל דמיון ומבולבל, ואתה לא מתייחס למציאות בצורה מעשית, פשוטה, לפי מה שקיים ולא קיים. אתה מוסיף למציאות כל מיני דמיונות שלך. אתה בעל דמיון, וזה מה שמקלקל לך את התפיסה האמתית. אם היית נשאר בצורה פשוטה ריאלית לראות את המציאות, היית יותר קרוב לאמת.

אבל זה לא רק בעניין של הגופים, הנפשות, הנשמות, וכן הלאה. זה בכלל בעניין תפיסת המציאות, בניהול המציאות. אתה מוסיף לזה כל מיני דברים שאתה לא רואה אותם, רק מפני שאתה רוצה שכך זה ייראה, מפני שזה נראה לך. זאת אומרת, לא בצורה מדעית פשוטה.

תלמיד: עוד הוא מוסיף ואומר, "והלקוחים בעיקר משיטות מפשטות,".

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל מה שמבלבל אותנו.

שום דבר לא מבלבל אותך חוץ מכך שאתה מבלבל את עצמך.

קריין: ב"מהותה של חכמת הקבלה" בעל הסולם אומר, "שאין הקבלה משמשת משמות וכינויים, זולת מבחינת הריאלית והממשיות שבהם. וזה הכלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה". וכאן צריך שתדע, שמלת השגה, פירושה מדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון "כי תשיג ידך". דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", ו"השכלה", וכדומה."

שאלה: אז מה יישאר מהמציאות אם ננקה אותה מכל הדמיון?

יישאר ממנה ממש מה שיש בה. מה יישאר? לא יודע, כי אני צריך ממש לנקות את תפיסת המציאות מהדמיון שלי, מה שאני מוסיף למה שאני כאילו רואה. אני צריך לעשות איזה מסנן על התפיסה שלי, שאז אני אדע מה האמת, ומה אני מוסיף לאמת. ואני עושה את זה בצורה אינסטינקטיבית. מוסיף.

אני רואה משהו, ואני יכול כבר להסביר, ונדמה לי שכך וכך. פתאום בא מישהו, ועוצר אותי, ואומר "רגע. תעצור את עצמך. תחלק את ההתרשמות שלך לשני דברים. למה שאתה יכול להגיד "כן. זה קיים בוודאות, ולמה שאתה מוסיף". תחלק, ואת מה שאתה מוסיף זרוק, תיפטר מזה, ותשאיר רק את הוודאי".

תלמיד: אמרת פעם שכל מה שאנחנו רואים לא קיים, ועכשיו מתחיל להיות לי ברור שמה שאני מגלה היום, הוא לא יהיה נכון למחר.

אל תבלבל אותנו. מה שאמרתי, אמרתי. עכשיו אתה לומד דף נקי.

ג' שיטות במושג גוף ונפש

"הנה מצאנו אשר כללותם של השיטות, המפוזרות בעולם, במושגים של "גוף ונפש", מקובצים בשלש שיטות כדלקמן:"

זאת אומרת, עכשיו בעל הסולם מסביר לנו איך האנושות פיתחה לעצמה איזו שיטה של תפיסת המציאות, איפה היא קיימת. זאת אומרת, אדם שקיים על פני כדור הארץ, איפה הוא קיים? במה הוא קיים? מה הוא תופס? מה קורה? איך הוא מתייחס למציאות שלפניו? אז האנושות בסך הכול פיתחה לזה ג' גישות כאלה. שיטות תפיסה.

"א': שיטת האמונה

שיטת האמונה, שאין דבר בנמצא, זולת נפש או רוח. שלדעתם נמצאים עצמים רוחניים נבדלים זה מזה, באיכות, הנקראות נפשות בני-אדם, ויש להם מציאות הקיימת בפני עצמה, בטרם שבאה ומתלבשת בגוף האדם. וגם אחר כך כשהגוף מת, אין ענין המיתה חל עליו כלל, מטעם שהרוחני הוא עצם פשוט. והמובן של המיתה לדעתם, אינו יותר מפירוד בין היסודות, שהעצם נבנה מהם, שזה יתכן כלפי גוף גשמי, שנמצא לו הרכבה מאיזה יסודות, אשר המיתה חוזרת ומפרידה אותם.

מה שאין כן הנפש הרוחני, שהיא כולה עצם פשוט, מבלי שום ריבוי, ועל כן לא יתכן שיקרה לה פירוד של מה, אשר הפירוד הזה יבטל את בנינה. ולפיכך הנפש היא נצחית עומדת וקיימת לעולם.

והגוף לפי הבנתם, הוא, כמו איזה מלבוש לעצם הרוחני הזה, אשר הנפש הרוחני מתלבש בו, ומגלה כל כוחותיו על ידו, שהן: המדות הטובות וכל מיני השכלות. כמו כן, היא נותנת חיים ותנועה אל הגוף, ומשמרתו מכל פגע, באופן שהגוף כשהוא לעצמו, אין בו לא חיים ולא תנועה ולא כלום, רק חומר מת, כמו שאנו רואים אותו, אחר הפרדת הנפש ממנו - בשעת המיתה - וכל סימני החיים שאנו רואים בגוף האדם, כל אלו הם גילויים מכחות הנפש בלבד."

זה ברור, בצורה טבעית כך האנושות כולה, כביכול מחלקת את הדברים. יש לך גוף ויש משהו שמחייה אותו, מזיז אותו, וזה נקרא "נפש". זו השיטה שכך מתייחסת לחיים, גוף ונפש. הגוף יכול להיות חי יותר, חי פחות, חולה, בריא, צעיר, זקן, אבל בסופו של דבר, יש לו חיים ביולוגיים משלו. והנפש היא שמחיה את הגוף, מתקנת, מלווה, דוחפת אותו לכל מיני פעולות. זאת שיטת האמונה, כך הם מבדילים.

שאלה: מה לא נכון בה?

אני לא יודע אם כן נכון או לא נכון, רק בשבילי זו לא עובדה. אני לא ראיתי את הנפש. אמנם גופים אני רואה, אבל אני לא רואה שיש איזו נפש שיוצאת מהגוף, שקיימת מחוצה לגוף, שחוזרת אליו. זו בשבילי לא ודאות אלא רק הנחה שכך זה קורה.

כי אם תדבר נניח עם הרופא שנמצא לידך, הוא יגיד לך איזו נפש? גוף חי, חי. אחר כך יש פירוק של חומרים ואז הוא נקרא מת. מה אתה מייחס אליו איזו נפש? זו לא נפש, אלא אלה תאים שנקראים חיים, שיש בהם איזו סירקולציה של חומר וכוח, ותאים שיש בהם סירקולציה של חומר וכוח בדרגה פחותה יותר, נמוכה יותר, שהם כבר לא נקראים חיים בצורה ביולוגית כבשר החי אלא כבשר המת, אבל הוא בכל זאת קיים אלא שכבר אין בו רוח חיים שמזיז אותו.

תלמיד: מה מניע את הגוף הגשמי בשר ודם?

אני לא יודע, אני לומד.

תלמיד: ומה הקשר בין הגוף הגשמי בשר ודם, לבין תפיסת המציאות הרוחנית, איפה המגע, הקשר ביניהם?

שאלות יפות, אבל לי אין תשובות. אני לומד מה שהוא כותב.

קריין: כותב בעל הסולם במאמר "החרות".

"אין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם," שרוצים לקשור איך זה משפיע על זה, "לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה."

אתה לומד את חכמת הקבלה, שם תמצא תשובה.

ב': שיטת מאמיני השניות

שיטת מאמיני השניות. שלדעתם הגוף, בריה שלמה, עומד, וחי, וניזון, ושומר על קיומו בכל מה שצריך." בלי נפש שמחייה אותו, שנמצאת בו או לא נמצאת ואז הוא מת. אלא הגוף בפני עצמו, חי, הוא לא צריך שום נפש. "ואינו זקוק כלל לסיוע של איזה עצם רוחני כל שהוא. אולם הגוף הזה אינו נחשב כלל לעצמותו של האדם, ועיקר עצמותו של האדם, היא הנפש המשכלת, שהיא עצם רוחני, כדעת בעלי השיטה הראשונה."

זאת אומרת, יש גוף שיש לו חיים משלו, כמו שאומרים הרופאים והחוקרים למיניהם מחוקרי הטבע. חוץ מזה יכולה להתלבש בו איזו מהות אחרת, מיוחדת שנקראת נפש. היא יכולה להתלבש ויכולה לא להתלבש, הגוף חי וקיים בפני עצמו, יש לו לזה כוחות משלו והוא לא זקוק בעצם לכלום לקיומו כגוף. זה ברור, זה הגיוני, אבל זה לא נכון.

"ההבדל בין שתי השיטות הללו, הוא רק במושג הגוף בלבד. אשר לאחר התפתחות חכמת תורת הגוף ותורת הנפש בעולם במדה מרובה, מצאו וראו אשר ההשגחה הכינה במכונת הגוף מצדו עצמו, כל צרכי החיים, ועל כן לא נשאר לדעתם, בשביל תפקידה של הנפש בתוך הגוף, רק השכלות ומדות טובות בלבד, מסוגם הרוחני - באופן שהם מאמינים בשניות, כלומר, בשתי השיטות יחד, אלא שהם אומרים, שהנפש הוא סיבה אל הגוף, זאת אומרת שהגוף הוא תולדה הנמשך מהנפש."

הוא קצת קופץ, כי עדיין לא מובן למה הגוף הוא תולדה מהנפש. אבל מה שברור, שלגוף יש כוח חיות משלו, הוא יכול להיות חי או יכול להיות מת, וחוץ מזה יש לו נפש שהיא עושה תוספות, מה בדיוק הוא לא כותב. האם הנפש הזו ישנה בכל גוף חי, מה היא מוסיפה בדיוק? הוא אומר שבכל זאת השיטה קיימת בפני עצמה והיא די מתקבלת.

אני חושב שאתם מקבלים את השיטה הזאת. אם אתה מטפל באדם, אתה מטפל בגופו. אתה מגלה שבגופו יש לו כל מיני תופעות שצריכים לטפל בהן, אז אתה מוסיף לו כל מיני חומרים ועל ידי זה אתה מאזן אותו. מאזן את חילוף החומרים, זה בעצם כל מה שהרפואה עושה.

חוץ מזה יכולים להיות עוד שיבושים שהם לא בדיוק שייכים לתפקוד הגוף. את זה אתם משייכים לנפש או לא?

תלמיד: כן, נניח אדם נמצא בדיכאון, אדם נמצא באיזו מחלה נפשית שזה לא בדיוק מתקשר למה שקורה בגוף.

לתפקוד הגוף? אני שמעתי שהיום מגלים דיכאון וכל מיני דברים כאלה גם בבעלי חיים.

תלמיד: כן, דיכאון אצל בעלי חיים יש הרבה אצל אלה שחיים עם אנשים.

במיוחד אלה שחיים עם אנשים.

תלמיד: אלה שבדיכאון, גם הכלבים שלהם בדיכאון.

ואחרת לא? לפי הדיכאון של הכלב בעל הבית נדבק בדיכאון? אתה יכול להגיד "כן", כי מה ההבדל בגופים? אני לא צוחק, מה ההבדל בין גופי לגוף של הכלב? אין שום בעיה, אז למה שאני לא אדבק ממנו גם בדיכאון?

שאלה: כל התפיסה של הפסיכואנליזה של פרויד וכל ההתפתחויות האלה, נחשבות "הנפש" לפי איך שהם תופסים את זה לדעתם? לאיזו קטגוריה זה נכנס? איך בעל הסולם מתייחס לזה?

הוא לא מתייחס לזה בכלל, כי זה פרי דמיון של האנשים שלקחו את אי הוודאות ורצו להפוך אותה לוודאות. אבל בינתיים מרוויחים כסף, כבוד וכן הלאה. הם מאמינים בזה.

"ג': שיטת המכחישים

שיטת המכחישים מציאות רוחנית, והמכירים רק בחומריות. ובעלי שיטה זו כפרו לגמרי, במציאת איזה עצם רוחני מפשט, בתוך בנין הגוף. והוכיחו בעליל, אשר גם שכלו של האדם, אינו אלא רק פרי של הגוף. והציגו את הגוף, בדמות מכונה חשמלית המתוקנת עם חוטים המתמשכים מהגוף אל המח, והם מופעלים על ידי פגישתם עם דברים חיצוניים מהגוף, ושולחים אל המח את הרגשתם, כאב, או עונג, והמח מורה לאבר מה לעשות. והכל מתנהל על ידי החוטים וגידים המתוקנים לזה, אשר הם מרחיקים את האבר, מהדבר הגורם לו כאב, ומקרבים את האבר, לדבר הגורם לו תענוג, ועל פי הדרך הזה, הם הולכים ומבארים את כל המסקנות של האדם במאורעות החיים.

ומה שאנו מרגישים בחינת השכלות ודרכי הגיון, בתוך מוחינו, הוא רק צילום, מהנעשה בתוך הגוף, באורח גשמי. ומותר האדם על כל בעלי חיים - אשר המוח שלו מפותח בשיעור כזה, אשר כל המאורעות שבגוף, מצטיירים במוחו, כצילום המורגש לאדם בבחינת שכל והגיון. באופן שכל השכל ומסקנותיו, אינו אלא פרי הנמשך ונגלה ממאורעות הגוף.

ויש גם מבעלי השיטה הב', שמסכימים לגמרי עם שיטה זו. אלא מוסיפים עליה, את העצם הרוחני הנצחי, שנקרא נפש המתלבשת בפנימיות מכונת הגוף. אשר הנפש הזאת, היא עצם האדם, ומכונת הגוף רק - מלבוש עבורה.

הנה ערכתי כאן בדרך כללית, כל מה שהעלה המדע האנושי, במושגי "גוף ונפש" עד זמנינו זה."

מסכימים עם מה שהוא אומר. הגיוני, בסדר, כך האנושות מקבלת את התפיסה של גוף ונפש בחיים שלה, במציאות שלה. מה נשאר לנו? לקבל משהו מהם או את שלושתם או לא אכפת לנו מה.

אם אני רוצה לדעת מה היא המציאות שבה אני קיים, אז העולם בכל זאת מתחלק לאני והעולם. העולם זה מה שאני תופס או בחלום או באמת, לא חשוב, אבל כך אני מחלק את המציאות בינתיים. איך אני יכול בכל זאת להגיע לתפיסה אמתית? כנראה שזה ישנה את דרכי. מתוך השיטות הללו אני לא יכול לעשות זאת, זה ברור לי. לכן הוא ממשיך.

שאלה: יש פה דבר מאוד מאוד ברור, שיש גוף ויש לו עיניים, הוא חי בפני עצמו.

ואם יש איזו רוחניות, אז גם כן לא נורא, היא נכנסת לגוף והיא קיימת. הרוחניות הזאת יכולה להיות, יכולה לא להיות, יותר או פחות, אבל הגוף הוא קיים.

תלמיד: הגוף קיים והוא תופס את העולם כי יש לו ידיים, רגליים, עיניים והכול. והכול מצטייר בראש וכולם עכשיו מסכימים עם זה. אבל החלק הרוחני, ה"אני" הזה, לא מובן.

אני לא הייתי אומר מה זה החלק הרוחני, פשוט אני לא רואה את המציאות שאני קיים בה. זאת אומרת, אני קיים באיזו מציאות והמציאות הזאת לא מספיק מתגלה לי, ואז אני יוצא בחוסר תפיסת המציאות. אז לאותו חוסר תפיסת המציאות, אולי לה אני קורא "רוחניות".

אם הייתי תופס אותה בצורה ברורה, לא הייתה לי שום בעיה. אז הייתי משייך את זה אליי, באיזו צורה אני לא יודע. אבל מאיפה באה בעצם השאלה על הגוף, הנפש, מתוך זה שאני נמצא עדיין בסימן שאלה. מאיפה בא לי סימן השאלה? כנראה שחסרה לי תפיסת המציאות. לכלב לא חסר, לילד הקטן לא חסר, לי חסר. אני מרגיש במציאות שלי איזה מרכיב שהוא חשוב לי, הוא קובע מה יקרה בעוד רגע, איך אני עכשיו מתקיים, מה אני מחליט. כל הדברים האלה הם בסימן שאלה אצלי. לכן אני רוצה לגלות מה יקרה אחרי המוות. אם לא המוות, בכלל לא הייתי חושב על כלום. זה כל העניין שלי, יש לי הרגשה שאני מאבד את החיים, את הגוף, כל מה שקורה לו. אם לא הייתי מאבד אותו, [לא הייתי מחפש] איפה הנשמה, איפה הנפש, לא היה חסר לי שום דבר. בסך הכול מה שחסר לי, חסר לי לדעת למה אני חי ומת.

תראה מה שדוחף אותי לחקירות, קיום גופני. אז הנפש שאני הולך לחקור שייכת אם כך לגוף. כי דווקא זה שהגוף מפסיק לחיות, להתקיים, זה מה שדוחף אותי לחפש אם יש עוד איזה עצם בי שנקרא "נפש". עד כמה הסיבה היא נבזית, פחותה.

גוף ונפש במובן המדע על פי תורתנו הקדושה

זה גם לא מובן. במובן המדע על פי תורתנו הקדושה, זה סיבוב לא נעים. תגיד על פי המדע או על פי תורה, אלא השילוב הזה הוא לא כל כך מסתדר.

"עתה אבאר את העניין הנשגב הזה, על פי תורתנו הקדושה, כפי שבארוה לנו חז"ל. כבר כתבתי בכמה מאמרים, אשר אין מלה אחת בפי חז"ל, ואפילו בחכמת הקבלה הנבואית, שתהיה מיוסדת על בסיס עיוני.

כי עובדה היא, וגלוי לכל, אשר האדם, הוא מטבעו, בעל ספיקות. וכל מסקנה שהשכל האנושי, קובע אותה לודאית - כעבור זמן יסתפק בזה! ומכיון שכן, מכפיל חוזק עיונו, וממציא לו מסקנה אחרת, ושוב קובע אותה לודאית.

ואם הוא בעל עיון אמיתי, נמצא הולך וסובב מסביב לעיגול הזה, כל ימי חייו. היות, שודאות של אתמול, נעשה לו לספיקות היום. וודאות של היום, נעשה לו לספיקות מחר. באופן שאי אפשר לקבוע ליותר מיום מסקנה בגדר של ודאי המוחלט."

זה ברור, מה פתאום זה שייך על פי תורתנו הקדושה, אני לא יודע. אבל מה הוא אומר? הוא אומר דבר מאוד הגיוני, ואנחנו כבעלי ניסיון רואים שזה כך. אין שום דבר ודאי אלא לשעה שבה אני קובע. יכול להיות שאתה קבעת את זה אתמול, אז אתה נמצא כבר בוודאות אחרת וכך כל אחד ואחד. אז אין לנו אם כך במה לסמוך גם על מה שאנחנו תופסים, על המדע. נמצאים בכל זאת בסימן שאלה, אז איך ממשיכים במחקר המציאות שלנו, באיזה חיים?

הנגלה והנסתר

"המדע של זמנינו, כבר בא לידי התפתחות להבין הדבר הזה, על שיעורו האמיתי, והחליטו, שאין ודאי מוחלט בהמציאות."

זאת אומרת, גם הודאי זה לא ודאי אלא רק לעת עתה. אז מה נשאר? כלום.

"אולם חז"ל הבינו את הדבר, ובאו להכרה זו, בכמה אלפי שנה לפניהם. לפיכך בנוגע לענינים הדתיים, הדריכו ואסרו עלינו, לא לבד שלא לקבוע איזה מסקנה על בסיס עיוני, אלא שאסרו עלינו גם להסתייע בעיונים כגון אלה, ואפילו בדרך של משא ומתן בלבד.

חז"ל חילקו לנו את החכמה לשני עניינים: נגלה, ונסתר. חלק הנגלה כולל, כל מה שאנו מבינים מתוך הכרתינו הפשוטה, ואת העיונים הנבנים על בסיס מעשי, בלי שום עזר וסיוע של העיון, על דרך שאמרו חז"ל: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"." זאת אומרת, בלי שכל, בלי חכמה שיכול לגלות כל אחד ואחד, לא לפי הידיעות שלו אלא אני רואה והוא רואה אותו דבר, כן, רושמים שזו עובדה, בלבד. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". צריך להיות דיין, בלי שכל רק לפי העובדות.

"וחלק הנסתר כולל, כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים נאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה, ותפיסה כללית בהם." זו כבר בעיה מה שהוא כותב כאן. אני לא יודע למי אני מאמין, למי אני לא מאמין. אני לא רואה, אז עד כמה שאני יכול לשמוע ולקבל כעובדה מה שאני שומע ממישהו, סך הכול מבשר ודם. "אלא אי אפשר לנו להתקרב אליה במידה מספקת לבקורת השכל הבריא, מבחינת הכרה פשוטה." זאת אומרת, אני לא תופס את זה בצורה פשוטה, שזו עובדה. הם כן תופסים בצורה פשוטה, שזו בשבילם עובדה. הם רואים דברים שאני לא רואה, אז בשבילם זו עובדה, ודאות ובשבילי זה לא קיים. אז מה אני מקבל מזה? "וזהו שנקרא בשם נסתר," כלפי. "שייעצו לנו לקבל הדברים מבחינת "אמונה פשוטה"." מה זה אמונה פשוטה? זאת אומרת, שאני מקבל את זה כאילו שזה קיים בתכונות, בתפיסות שלי. אבל לא קיים, אני יודע שזה לא כך ולפי התכונות שלי אני עוד לא תופס, אלא אני סומך עליהם. יש כאן משהו מאוד מאוד לא ברור.

כמו ילד קטן כלפי הגדולים. הוא בצורה טבעית מאמין לגדולים, נדבק אליהם ומה שהם רואים, כך הוא מקבל. מה שהם מדברים הוא גם מדבר, הוא לא יודע מה. אבל מקבל מה שקורה למישהו אחר כעובדה. עובדה לגדול אין ספק, אלא זה נקרא אמונה פשוטה לקטן. "ואסרו עלינו בכל הנוגע לדת, באיסור חמור, אפילו להסתכל בדברים הגורמים להתעוררות העניין והחקירה בהם."

זאת אומרת, אין לנו במה לחקור. אתה לא יכול להבין, להרגיש ובהתאם לזה לחקור בצורה מדעית. אז מה נשאר לך? לקבל את זה בצורה פשוטה, באמונה פשוטה, כאילו שזה קיים. תסתכלו על ילדים קטנים מה קורה להם. זאת אומרת, הם לא תופסים את המציאות, בחלק שלא תופסים הטבע דוחף אותם לראות דרך הגדולים.

לכן הם נתפסים עלינו, אנחנו לוקחים אותם על הידיים ואז הם רוצים זה וזה, לחקור ולהבין, זאת אומרת, אנחנו בצורה כזאת צריכים להיות גם בידיים של הגדולים ואז אנחנו יכולים להשלים את המציאות שלא מקבלים. אבל להשלים אותה באמונה פשוטה, כדבר שקיים.

"אולם, השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים, החלים על סוגים של ידיעות מסויימות, כפי שההמון חושב, אלא הם חלים רק על התודעה של האדם, כלומר, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם, מתוך התנסות ממשית, מכונים אצל האדם בשם "נגלה". וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, מכונים אצלו בשם "נסתר"." שעדיין לא נגלה, שעדיין לא גילה.

"באופן שאין לך אדם בכל הדורות והזמנים, שלא יהיה לו שני החילוקים הללו, כשבחלק הנגלה שלו מותר לו לעיין ולחקור, מתוך שיש לו בסיס ממשי. ובחלק הנסתר לו, אסורה עליו אפילו איזו שמץ של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיס ממשי."

שאלה: השגה ונגלה זה אותו דבר?

אני לא יודע.

שאלה: על איזה חכמה הוא מדבר, על חכמת הקבלה, או על החיים שלנו?

הוא מדבר על חכמת תפיסת המציאות, זה הכול. אני לא יודע קבלה, השפעה, לא יודע כלום.

תלמיד: נגיד ברפואה, אפשר להגיד או שזה משהו אחר.

מה ברפואה? רפואה זה מדע, מה שאנחנו תפסנו מתוך המחקר זה בשבילנו כעובדה, כקיים, כוודאות.

תלמיד: אבל זה כל הזמן מתפתח.

ודאי שמתפתח. הוא דיבר על זה שהכול מתפתח. הוא אומר על הנגלה והנסתר שהדברים האלה כל הזמן משתנים בהתאם לתפיסה שלנו, להתפתחות שלנו. מה שהיה אתמול בסימן שאלה, היום זה בוודאות.

תלמיד: אפשר לראות את זה על רופא ומטופל. אני מסביר לו ולא מרגיש שזה באמת קורה בגוף שלו ושזה באמת כך, אבל אם הוא מאמין והולך ועושה את זה, הוא מבריא. יש דברים שאני רואה מול עייני, אם לא הולך ועושה, אז מה קורה עם האדם. איך הוא מת מסרטן נגיד שהוא לא רוצה לטפל בו. זאת תפיסת המציאות של אדם בעולם הזה.

נגיד. מה הלאה?

תלמיד: אבל אין פה השגה אצל האדם.

יש לו תוספת מהרופא. הרופא רואה יותר מהאדם "חכם עיניו בראשו". ולכן הוא מקבל עזרה על ידי הרופא, כך אנחנו חיים.

תלמיד: זה מה שהוא רוצה להסביר על תפיסת המציאות?

אם אנחנו יכולים להתחבר לחכמים, שיש להם תפיסת מציאות נכונה ואנחנו מוכנים להיות כלפיהם כמו ילדים קטנים כלפי הגדולים, אז אנחנו יכולים מהם, דרכם לקבל מה שחסר לנו בינתיים, עד שגדלים. ילדים, אם אתה זורק אותם בין החיות ביער, אז הם יגדלו כמו חיות. אם אתה מביא אותו למצב טוב לקבוצה טובה, לטיפול טוב, אז אתה מקבל ממנו אדם מוצלח. הכול תלוי בסביבה.

למה? כי מה שהוא לא משיג בעצמו הוא מקבל מהסביבה וכך מתקדם. אבל הכול תלוי במידת הביטול שלו כלפי הסביבה, עד כמה מבטל את עצמו.

שאלה: גם כשאני מקבל מהחכמים, מפי אנשים נאמנים כמו שהוא כותב. עדיין מה שאני שומע אני מקלקל את זה כבר בתוכי. בין מה שהחכם אומר לבין מה שאני תופס.

לא. לכן אתה צריך להיות בקבוצה שמלמדת אותך איך להתבטל כלפי הדעות הגדולות של הגדולים, של החכמים. ואז אם אתה נמצא בתוך הקבוצה, אז אתה כבר מכייל את עצמך להתבטל בצורה כזאת שהדעה של החכם תכנס בך ותתלבש בך. וזה יהיה אצלך כמו ראיה.

תלמיד: מה הופך נסתר לנגלה?

על ידי זה שאתה כך עושה, אתה הופך את הנסתר לנגלה.

תלמיד: ואז יש משהו שהופך להיות אובייקטיבי, יש משהו משותף ביני לבין החכם?

כבר שאלות כאלה שלא נוכל לענות עליהן.

(סוף השיעור)