שיעור בוקר 20.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטע ממאמר הרב"ש "ענין למעלה מהדעת",

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 284

אנחנו מדברים בזמן האחרון כל הזמן על חשיבות האמונה למעלה מהדעת, כי זאת בעצם הקומה הרוחנית שאנחנו צריכים להקים, לסדר למעלה מהקומה שלנו שנקראת "דעת".

דעת זה נקרא היגיון, רצון ושכל אנושי שאנחנו פועלים בו, לפי ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ככה בכל החושים שלנו, בכל חמשת החושים שאנחנו מסודרים בעולם הזה, זה נקרא "דעתי", דעת. ודרגה יותר עליונה, זה שלא אני שולט ברצון שלי, בחושים שלי, בשכל שלי אלא הבורא שולט בלבד, רק הבורא ולא אני בכלל.

הדרגה הזאת שלמעלה ממני שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, היא נקראת "דרגת אמונה". שאני יכול להיות שייך לה בתנאי שאני מאמין. מה זה מאמין? שאני רוכש את תכונת ההשפעה, שאני רוכש את תכונת הבינה, שאני מתעלה מעלי ואומר שבאמת "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", אלא אני מקבל שהבורא הוא השולט. וכמה שאני אוכל לקבוע על עצמי שבאמת בכל המציאות פועל רק הבורא, זה קובע את הדרגה הרוחנית שלי, היינו באמונה למעלה מהדעת.

ולכן כל העבודה שלנו מכאן ועד גמר התיקון היא איך לרכוש יותר ויותר את דרגת האמונה למעלה מהדעת. יש 125 מדרגות שכל אחת מהן מתחלקת ועוד מתחלקת, אבל בסך הכול נגיד 125 מדרגות שאנחנו צריכים לפסוע בהן, לעלות עליהן. שכל פעם כוח ההשפעה שלנו שנקרא אמונה הוא יהיה יותר גדול בניגוד לכוח הקבלה שבנו שנקרא "דעת".

אז בואו נראה מה כותב על זה רבי ומורי רב"ש.

קריין: הרב"ש, "ענין למעלה מהדעת". קטע מס' 1 מכתבי רב"ש א', עמ' 284. מתחילת המאמר עד עמ' 285.

"בענין למעלה מהדעת. יש להשתמש עם כלי זו הן בין אדם לחבירו, והן בין אדם למקום. אבל יש הבדל ביניהם. כי בין אדם למקום, הכלי הזו צריכה להישאר לעולמים. היינו, שאף פעם אסור לזלזל בכלי זו שנקראת "אמונה למעלה מהדעת"." למה? כי אנחנו לא מבינים אותו, אנחנו לא מרגישים אותו, אנחנו כל הזמן הולכים לרכוש אותו מאפס, מלא יודע, לא מרגיש, לידוע ומרגיש יכול להיות. זאת אומרת מחוסר הכרה להכרה. ולכן אני צריך לקבל את שליטת הבורא ששורה בכל העולם שלי בצורה השלמה, זה נקרא "אמונה". זאת אומרת, אני נמצא בהרגשה, בידיעה כמה שאני מסוגל שהבורא הוא השולט היחידי בכל עולמי. וזה למעלה מהטבע, למעלה מהדעת, אבל.. "מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח.

אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חסרון חבירו ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו.

אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח. מדובר כלפי החבר. נגיד דרך הציור, אם הוא רואה, איך שהחברים עומדים במדרגה גבוהה ממנו, והוא רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול החברים, והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן, שנקבע לשמור סדר ביאתם לבית הכנסת, והם יותר מתעניינים לכל מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד בכל מה דאפשר, וכל דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, הם תיכף לוקחים את זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.

בודאי זה פועל עליו, שיתן לו כח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו. ובעת הלימוד הגוף שלו מתענין יותר בהשעורים, כי אחרת הוא יהיה המפגר בין החברה. וכמו כן בכל דבר בקדושה הוא מוכרח לקבל יותר ברצינות, משום שהגוף לא יכול לסבול שפלות. ועוד יותר מזה, הגוף שלו, בעת שהוא מסתכל על החברה, והוא רואה בתוך הדעת, איך שכולם עובדים לשם שמים, אז גם הגוף שלו גם כן נותן לו לעבוד לשם שמים.

והסיבה שהגוף עוזר לו לעבוד לשם שמים, היא כנ"ל, היינו שאין הגוף מוכן לסבול שפלות. אלא כל גוף הוא בעל גאוה, ואינו מוכן להשלים עם המציאות, שחברו יהיה יותר גדול ממנו. נמצא לפי זה, שבזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים.

וזה שאמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו.

זאת אומרת, אפילו מצד הלידה אין הוא משתוקק לתאוות גדולות, ואין לו המשכה גדולה לתאוות כבוד, מכל מקום מצד הקנאה הוא יכול לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד. אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.

נמצא, שיש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים."

זאת אומרת, צריכה להיות חברה, אני צריך לקנאות בהם, כי על ידי קנאה ובכמה שאני מקנא בהם, אני מפתח אצלי יכולת לעלות לדרגה שלהם. וכך זה אפילו שאני לא למדתי, ואפילו שאני לא עשיתי כלום, אלא אם אני יודע להשתמש נכון בקנאה אני מושך על ידי הקנאה את האור העליון, והוא מעלה אותי לדרגה של החברים.

זה פלא אבל תראו איך שזה קורה. מאיפה אתם חושבים שהילדים שלנו שנולדים תוך כדי שהם גדלים הם רוכשים את כל מה שיש לנו ועוד עוקפים אותנו, נעשים עוד יותר חכמים, עוד יותר מבינים בעסקי העולם הזה בהכול, מאיפה זה בא? זה בא רק על ידי זה שהם מקנאים, הם מסתכלים עלינו ורוצים לעשות כמונו. זה "חינוך של קופים", שילד עושה בדיוק מה שהוא רואה בגדולים, הוא מסתכל ורוצה להעתיק את זה. ואז מתוך זה מגיעה לו קנאה, וזה נקרא "קנאת סופרים תרבה חכמה", ולכן הם נעשים חכמים, מבינים, ונעשים עוד יותר חכמים מאיתנו.

לכן זה שאנחנו מסתכלים על האחרים, על החברים, ורואים שהם יותר גדולים מאיתנו, על ידי זה בטוח שאנחנו נגדל. עכשיו השאלה, אז איזו חברה אני צריך שתהיה? כמה שהחברה תהיה יותר גדולה, מאנשים שיהיו בעיניי כמה שיותר גדולים, ואני אראה את עצמי כלפיהם הכי קטן, ואז בטוח אני אתקדם. ולא שאני אתקדם בשכל בלבד, אני אתקדם גם כן בתכונות שלי, בתכונות שלי שאין לי אותן, אבל אני מסתכל עליהם, יש להם, ומתוך הקנאה יהיה לי.

שאלה: מאחורי כל חבר עומד הבורא, וכל מילה, כל פעולה של החבר זאת השפעה עלי, במי אני צריך לקנא?

אתה לא יכול לקנא בבורא, כי לקנא אפשר רק במה שאתה מסוגל. לכן אתה יכול כך להגיד, שאני מקנא, אם הייתי במקומו, אבל זה לא ריאלי, זה רק מילים. מה שאין כן בחבר, יש לך ממש קנאה, כי הוא כמוני ופתאום הוא יותר ממני. ובמה יותר? אני כאן יכול לספור במה שהוא יותר, ואני יכול לתאר לעצמי עד כמה שאני יכול להיות כמוהו.

ולכן כאן הקנאה עוזרת. שאני מתוך כמה שאני מקנא מזמין עליי מהבורא את הכוח שמטפל בי, והכוח הזה הופך להיות אצלי לתכונות חדשות, רוחניות, וכך אני מתקדם. לכן "קנאת סופרים תרבה חכמה", כמה שאנחנו מקנאים זה בזה, אנחנו בזה נעשים יותר חכמים.

שאלה: אני צריך להיות רק קטן, או אני צריך להיות גם שווה, וגם גדול יותר מהחברים כדי לעזור להם לגדול?

אתה צריך להיות גם קטן, גם שווה וגם גדול. לא בבת אחת אבל בזמנים שונים.

שאלה: איך להשתמש נכון בקנאה? שזה לא יהיה דבר שלילי מצד הטבע, כי יש מצב שאני רואה חבר כזה גדול ואני קטן, והרצון לקבל רוצה למחוק את הגדלות שלו, זה כמו אש בוערת.

זאת קנאה לא מועילה, אלא קנאה הורסת. קנאה שהיא בונה זאת קנאה שאתה רוצה להיות כמוהו ועוד יותר ממנו. אבל לא שאתה רוצה להקטין אותו, משהו לעשות עימו, אלא אתה רוצה על ידו לגדול כלפי הבורא.

תלמיד: אז איך אני עושה את זה, איך אני משתמש נכון בקנאה?

פשוט כך תרגיש, כך תחשוב, זאת כבר תפילה.

שאלה: רב״ש אומר שהקנאה זה בעצם המניע הכי גדול. אם אני לא מרגיש קנאה לחברים שלי, אני מרגיש שמחה, גאווה, אבל לא קנאה, מה זה אומר, עד כמה זה חמור? האם זה בעצם שאין מספיק חשיבות לרוחניות?

אם אתה לא מקנא בחברים, אתה לא מחשיב אותם כגדולים. אתה מחשיב אותם כחברים, אבל לא כגדולים, גדולים ממך. חייבת להיות כאן עוד קנאה. אתה צריך לראות אותם גדולים, צריך לצייר איזה ציור שהם באמת גדולים ואז לקנא.

שאלה: אפשר להגיד שהקנאה המועילה יכולה להיות רק במקרה שיש גדלות החברים וגדלות המטרה?

גדלות המטרה, גדלות הבורא, גדלות החברים, גדלות אלו שהם מחוצה לי, היא מביאה אותי למטרה, זאת קנאה טובה.

שאלה: איך חבר שנמצא הרבה מאוד שנים בדרך, איך הוא יכול לפתח קנאה? הוא בדרך כלל מרגיש שהוא יודע יותר, הוא נמצא יותר זמן בדרך, הוא קרוב יותר אולי לרב או לכל מיני תהליכים, איך חבר כזה יכול לייצר תחושת קנאה כלפי חברים אחרים בעשירייה שלו?

זה לגמרי לגמרי לא שייך מי יותר ומי פחות, כמו רבי יוסי בן קיסמא. זה לגמרי לא שייך, אני חייב לפתח קנאה ואני יכול לפתח קנאה כלפי כל אחד ואחד. למה? כי לכל אחד יש שורש נשמה משלו. ואם אני מסתכל עליו, אני רואה שהוא מיוחד, שהוא יותר קרוב לבורא.

אני לא מסתכל שהוא יותר קרוב לבורא בהשוואה איתי, אלא הוא מהנקודה שלו, ודאי שיותר קרוב לבורא ממה שאני, כי אין לי בכלל את הנקודה שלו. ולכן יש לי יסוד לקנא בכל אחד ואחד.

תלמיד: אז הקנאה היא לא במה שהוא יכול לראות בעיניים, אלא במה שקראת לו, שורש הנשמה של החבר.

כן, קנאה יסודית כזאת.

תלמיד: זה משהו שהמאור נותן לנו להרגיש בסופו של דבר, או שזה משהו שאנחנו יכולים בעצמינו לעורר אותו?

לא, זה המאור שנראה בחבר, שנמצא בחבר, שאף פעם לא יכול להיות בי, הוא היסוד שאני אקנא בו. מתי אני אוכל להגיע למצב שהקנאה הזאת תהפוך לחיבור ואהבה? בגמר התיקון, ששם כולנו מתחברים בכלי אחד.

אבל עד אז אני מסתכל עליו, יש בו מה שאין בי. ובאמת לא יכול להיות בי, רק בגמר התיקון, בחיבור עמו. ולכן יש לנו מקום להתקדם בלי שום בעיה.

שאלה: שמענו ממך שאדם צריך לקנא בשורש הנשמה של חברו. האם הפעולה של הקנאה היא פעולה אקטיבית, זאת אומרת שהאדם צריך לחפש, כמו שלחפש את מעלות חברו, ממש לחפש בחברו כל מיני תכונות כדי שיוכל לקנא בהן?

כן, כך צריכים, אבל כלפי שורש הנשמה, עניתי שיש במה לקנא תמיד בכל אחד ואחד. אפילו במתחיל ביותר, כמו רבי יוסי בן קיסמא.

שאלה: במובן הגשמי זה מובן שמקנאים באדם, למשל שקנה מכונית, אבל ברוחניות, במה אתה יכול לקנא, ביחס הרוחני?

אני כבר עניתי על השאלה הזאת, שברוחניות אנחנו יכולים לקנא אפילו בקטנים ביותר, כמו רבי יוסי בן קיסמא, מכל שכן בשווים לנו, בגדולים, יש מקום לקנאה תמיד. רק צריכים לפתוח קצת את תשומת הלב ואתה תראה עד כמה שאחרים הם יותר קרובים לבורא ממך.

הם יותר מחוברים ביניהם ואתה כאילו נמצא מחוצה לעיגול שלהם וזה אוכל אותך מאוד ואתה לא יודע מה לעשות ונראה לך שהם כבר מדברים ביניהם איך לזרוק אותך. כי מה, הם לא יכולים להיות אתך יחד, עם אדם כזה שמראה את עצמו בצורה כל כך גרועה. שלא רוצה להתחבר עם אף אחד.

כי נראה לך שהם מגלים עד כמה שאתה בלב, לא רוצה חיבור ובאמת בליבך, אתה לא רוצה חיבור, והם מגלים את זה ונראה לך שהם מגלים, ומפעם לפעם נדמה לך שהם יבואו אליך ויגידו לך, "אתה יודע, תעזוב אותנו, אתה לא משלנו." וכך זה לפעמים באמת יכול להיות, כי הבורא משחק איתנו בכל מיני צורות.

תלמיד: זאת דוגמה שלילית, אפשר לשמוע איזושהי דוגמה חיובית?

היא יכולה להיות רק בזה שאדם משקיע כוחות כדי לקנאות בחברים, כדי לתאר אותם כל הזמן הרבה יותר טובים ממנו, ולהבין שזה מגיע מהבורא. שהבורא בצורה החיובית ולא שלילית רוצה למשוך אותו, ואז הוא מודה לבורא ומתפלל עבור החברים שיש, שיש כאלה חברים שהבורא סידר אותם אליו ואז הוא מרוצה מכולם, מהבורא ומחברים, ואפילו מעצמו שהוא הצליח לפענח נכון את המעמד הזה ולממש אותו.

שאלה: במה ההבדל בין קנאה ובושה?

בעברית זה ממש אותו דבר, הבושה שאנחנו מדברים עליה כאן זה כלפי החברים שאני מרגיש את עצמי שמודד את עצמי כלפי החברים. ויש בושה עבור עצמי, כלפי התכונות שלי, כלפי הפעולות שלי שעשיתי.

נגיד, עשיתי משהו שאני מתבייש, זו בושה כלפי עצמי ופעם אחרת אני רואה את עצמי כלפי החברים, ורואה עד כמה שאני שפל, נפול, כמה שאני נמוך, שקרן, לא משקיע כמו שהם, וזה כבר קנאה אחרת. קנאה כלפיי או כלפי התכונות שלי או קנאה כלפי החברים.

שאלה: אני מנסה לראות את החברים כגדולים ולקנא בהם. זה אומר על זה שבעיקרון אף אחד בעשירייה לא מחזיק אותי. אני יכול להגיע לגמר תיקון בכל עשירייה ובכל מצב של העשירייה?

לא. אני חייב להיות בעשירייה מסוימת, ואיתה דווקא אני צריך להתקדם, אני צריך להגיע איתם לקשרי אהבה. וזה מגיע מתוך ההתקשרות שלנו בדרגות העולם הזה, ואחר כך בדרגות רוחניות.

שאלה: אני לא רוצה שזה ישמע פילוסופי, אבל אם " אין עוד מלבדו" וכל המציאות שאני רואה היא מדרגה עליונה יותר ממני, אז אני יכול להסתכל על זה בצורה כזאת ובצורה כזו אני מקנא במציאות שאני רואה, כולל החברים?

תנסה. העיקר לקנאות. כי קנאה זה הכוח התקדמות.

שאלה: איך לרצות להתחבר בלב?

פשוט לחשוב על זה כל הזמן ולראות כמה שאין לך את זה, וכמה כתוב על זה, ושבלי זה אי אפשר, בלי חיבור אי אפשר להתקרב לבורא, כי כל צעד קדימה זה נקרא שאנחנו מחוברים יותר, יותר צמודים זה לזה. ולכן חיבור זו ההתקדמות. עוד חיבור, עוד התקדמות. רק בצורה כזאת. עד שאנחנו כולנו מגיעים לפירוד הכי גדול שיש, לנקודה אחת שבה אנחנו נכללים.

שאלה: למה להצדיק את החבר בתוך הדעת עדיף? ואם לא יוצא לי, אז זה אומר באמונה למעלה מהדעת?

להצדיק את החבר בשכל זה מה שאנחנו צריכים. כי כלפי החברים עובד רק השכל. אמונה זה כלפי הבורא, שכל כלפי חברים.

שאלה: אמרת שאני קודם צריך לראות כל חבר כעולה במעלות, ואז אני יכול לקנאות. מה אחרי זה, אחרי הקנאה? אני מתלבש בתכונות שלהם?

אחרי הקנאה אתה מגיע למדרגת הידיעה ואחר כך שוב קנאה, ושוב ידיעה וככה זה. קנאה כל הזמן צריך להיות מורגש שהיא נמצאת או בכוח פוטנציאלי או בכוח ממשי.

שאלה: איך לעזור לחבר שמרגיש את עצמו כמושפל, קטן, נמוך, כך גם את העשירייה? הוא שומע רק את זה שמשפילים אותו.

לתת לו כמה שיותר דוגמאות חיוביות, במקרה כזה שנראה לכם ככה כמו שהוא מרגיש,. לתת לו דוגמה מה אתם עושים.

שאלה: אדם נולד עם תכונות מולדות ולפעמים התכונות הן רעות. האם התכונות הטובות שהוא רוכש מהחברה יכולות לכסות על אותן תכונות המולדות הרעות?

נגיד שכן.

שאלה: תכונות החבר בהן אני מקנא, הן בשביל לעורר את התכונות שבי או ביחס לתכונות שבי שמקנאות בחבר?

זה אך ורק תכונות שלך כלפי החבר, כי אתם צריכים להגיע לחיבור. כל מטרת הבריאה שכולנו נתחבר לגמרי.

שאלה: בעניין לקנא בשורש הנשמה של החבר. לא ברור, דווקא ככל שרואים עד כמה החבר מיוחד, עד כמה נקודת הייחודיות שלו בולטת, אדם מרגיש שאין לו מה לקנא בחברו. כאילו, הוא אדום, אתה ירוק. מה ירוק מקנא באדום?

בכל זאת, הוא נמצא כלפי הבורא בדרגה, בבירור, בכוח, בהבנה, בהרגשה יותר ממני. אז יש מקום לקנאה. "קנאת סופרים תרבה חכמה.", זה כלי. קנאה זה הכלי. שאני עם הרצון לקבל שלי מקנא ברצון כביכול, ברצון לקבל שלו, עד שאני מגיע ממש כאילו למקומו. זה כוח אדיר, קנאה. זה יותר גרוע מהאהבה.

תלמיד: כן. על המנוע אני לא מדבר. ברור שזה כוח נפלא, אבל איך אפשר לקנא בנקודת ייחודיות של חבר שהוא, זה מה שהוא? זה לא אתה.

כן, אבל זה לא יעזור לך. בכל זאת. נקודה שלו זה נקודה שלו. אבל אם הוא מהנקודה שלו יותר קרוב לבורא, והבורא מתייחס אליו כך, ואז גמרנו. לא יעזור לך. אחרת לא היינו יכולים לעזור אחד לשני. וודאי שכולנו שונים. כל אחד מנקודה שלו. אז כאילו אין לי שום אפשרות לקנאות באחר כי אני לא נמצא במקומו. זה נכון. אבל שאני והוא יצאנו בניתוק מהבורא, והוא פתאום נמצא בחיבור ואני לא, אני מקנא. לא מקנא במידת החיבור שלו, את זה אני לא יכול להרגיש, אלא מקנא שהוא נמצא בחיבור.

שאלה: האם זה נכון לומר שלהגיע לאהבה עבור החבר שבו אני מקנא זו המדרגה הבאה שלי?

לא. אבל על ידי זה אתה עולה למדרגה הבאה שלך. אנחנו צריכים להבין כאן שהקנאה היא האמצעי לעלות ממדרגה למדרגה כל פעם. אמצעי לעלות ממדרגה למדרגה ממדרגה למדרגה. ככה זה. זה רק על ידי קנאה. לכן זה נקרא "קנאת סופרים תרבה חכמה". "סופרים" זה מי שסופרים איפה הם נמצאים. אז הם מתקדמים בסולם החכמה. כי האור העליון הוא אור החכמה. וכשמתגברים על הקנאה הם מפתחים את אור החסדים.

שאלה: כדי שיבוצע באמת חיבור הוא אמור מצדו, באופן הדדי גם לקנא בי שאני יותר קרוב ואז נוצר החיבור?

זו לא חובה שהוא יקנא בך. למה אתה שואל? מה זה חשוב לי? חשוב לי איך אני מתקדם. אני יכול להתקדם על ידי זה שאני מקנא, ויכול להיות שאני מתקדם על ידי זה שאני נותן סיבה לחבר לקנאות בי. גם זה.

תלמיד: אני חשבתי משהו ששני הרצונות האלה צריכים לעבוד בו זמנית, הוא לכיוון שלי, אני לכיוון שלו ואז נפגשים.

זה לא חייב להיות בו זמנית.

שאלה: לנסות לברר יותר את הנקודה הזאת של הייחודיות. נניח יש חבר. האם זה עוזר לדמיין שבגלל שהחבר בנקודה ייחודית הוא בקשר מאוד מיוחד עם הבורא שאין לי, ואני גם רוצה קשר כזה? אני רוצה לכלול אותו. אני רוצה כאילו לבלוע את הקשר שלו עם הבורא לתוך הכלי שלי. האם זו דרך נכונה להסתכל על זה?

אפשר תנסה. כן.

שאלה: האם יש איזו עצה איך לחזק יותר את העניין של "על כל פשעים תכסה אהבה" אצלי ואצל החברים, מבלי לזלזל בדברים רעים שמתגלים, מחלוקות או שזה דברים טובים?

אסור לך לחשוב שזה בא מהחבר. זה בא מהבורא, ואתה לא רואה את החבר, אלא אתה רואה את הציור שהבורא מצייר לך. ולכן אתה צריך ככה להסתכל על כולם, שזו התמונה שהבורא מצייר. ואיך אתה צריך לראות את התמונה הזאת? כולם נמצאים צדיקים גמורים. אתה מקנא בכולם. אתה מבקש מהבורא להיות כמותם.

תלמיד: זה ברור שזה בא מהבורא, אבל לא לבטל אותם אלא לשמוח, לברך על הדברים האלה, הם דווקא דברים שבונים.

ודאי שלברך, אם אתה זוכר שזה בא מהבורא כבר אתה נמצא בקשר עימו בהתקדמות. כבר יש לך נקודת הקשר עם הבורא, כבר יש לך נקודת השמחה לפתח אותה.

תלמיד: אם באופן אינסטינקטיבי אתה מרגיש שזה מתחבא, הגוף לא רוצה לקנאות ותמיד אפשר להצדיק את זה שאתה לא מקנא, החברים גדולים בסדר, אז אני לא מקנא אני דווקא רוצה לטובתם.

תחפש איך לקנאות.

תלמיד: יש פעולות בעשירייה שאפשר באמת לחזק אחד את השני ואת העניין של קנאה, שתהיה אש קנאה?

כן. דברו ככה, תגיד לאיזה חבר תראה עד כמה שהחבר השלישי, תראה עד כמה שהוא מתקדם, עד כמה שהוא מבין, מרגיש, תעשו. "קנאת סופרים תרבה חוכמה". זהו. אתם חייבים לפתח אותה.

שאלה: ביחס לקנאה, האם יכול להיות קנאה בין עשירייה אחת לשנייה?

אני לא חושב שעשירייה צריכה להתעסק בעשירייה השנייה בעניין העבודה הרוחנית, כמה שאנחנו יותר, כמה שהם יותר, זה עדיין לא. לא כדאי בינתיים להתעסק עם זה, זה יבלבל אותנו.

שאלה: לאדם יש רצונות, מהקבוצה הוא מקבל רצון חזק יותר לכבוד. מה זה הרצון הזה שהוא רוכש מהקבוצה שהוא לא בא לו מהטבע, זה משהו שהוא הפוך אליו?

זו שאלה מורכבת. איזה תכונות, איזה רצונות אני מקבל מהעשירייה? יכול להיות שאני מקנא במשהו אחד ומקבל מהעשירייה תכונות אחרות, רצונות אחרים, זה לגמרי לא שייך זה לזה. העיקר כוח הקנאה, זה כוח התקדמות. ואיך שהוא יתבטא בי זה כבר לא עניין שלי.

זאת אומרת אני דוחף את עצמי קדימה ועל ידי מה באמת אני אתקדם? על ידי איזה כוחות, איזה תכונות, פרטיות, שכל פעם יתעוררו אלו על פני אלו, על פני אלו, על זה אני לא יכול עכשיו לדבר אתכם. זה עניין של ספירות פרטיות, התכללות הספירות, וזה כמו שאנחנו ספרנו בספירת העומר, בעבור שתיקנתי חסד בנצח, בזה ובזה, אנחנו עכשיו לא יכולים על זה עוד לדבר. יבוא זמן ונדבר.

שאלה: כשאני מסתכל על כל חבר וחבר ומגלה כמה שהוא מיוחד וככה בין חסותו של הבורא ומבין שכך המערכת עובדת, פתאום אני מרגיש שמתחילה להתפתח בי גם הסתכלות שאם ככה זה עובד אז אולי גם אני כזה מיוחד ויש גם לי קשר מיוחד כזה עם הבורא, שאין לאף אחד אחד. איך אני אמור לברר את נקודת הסתכלות הזאת שפתאום מתבהרת בי?

זה שאתה מברר את היחסים שלך עם האחרים, עד כמה שאתה רוצה לספוג מהם את כל התכונות והאור העליון שיבוא דרכם אליך, זה נקרא שאתה בונה את עצמך. כי סך הכול אתה זה התוצאה מהאור העליון שעבר דרך כל החברים ומאיר לנקודה שלך, שהיא נקודת המלכות.

שאלה: אני יודע שאין עוד מלבדו, האם יחד עם הקנאה לא יכולה להתפתח טענה לבורא על חוסר הצדק שהוא נותן לחבר אחד יותר כוחות להתקדם ולמישהו פחות?

אני לא חושב, בזמן שאני רוצה לעלות על ידי קנאה מהחברים, אני לא חושב על זה שמישהו יותר מישהו פחות, יותר חשוב לי שאני מקנא. אני צריך לראות את הקנאה כדבר חיובי, כי אם אין לי קנאה זו בעיה גדולה מאוד, כנראה שאני מרגיש את עצמי צדיק, שלם, זה לא טוב.

(סוף השיעור)