שיעור בוקר 04.03.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ח, עמ' 2078,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות של"א – של"ג,

כרך ו', חלק ט"ז, דף א' תתקי"ב, עמ' 1912, אותיות מ"ב – מ"ה

קריין: אנחנו ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ח, עמוד 2078, "לוח השאלות לענינים", שאלה של"א.

זה יהיה לנו קשה.

קריין: שאלה של"א.

"שלא) מה"פ שלא יכול לצאת בבריאה רישא בי"ג תי"ד."

אנחנו לומדים שראש דאצילות זה ראש דפרצוף אריך אנפין שהוא בעצם מנהל את כל התיקון. האמת שהוא ארגן את כל הקלקול, את כל שבירת הנשמה, נשמת אדם הראשון, וגם את כל התיקון הוא מארגן. אבל מה שהוא מארגן הוא מארגן כלפי עולם האצילות, ולמטה מפרסא הפקודות שלו לא עוברות. זאת אומרת, הוא לא יכול בתיקונים שלו להגיע למטה מפרסא. כי כל התיקון של עולם האצילות הוא שמעלים למעלה מפרסא מעולמות בי"ע, ושם, בעולם האצילות שזה נקרא "אצלו", שם מתקנים את כל השבירות.

ולכן, מה היתה השאלה?

קריין: השאלה היא:

"שלא) מה"פ שלא יכול לצאת בבריאה רישא בי"ג תי"ד."

למה אין למטה מפרסא, בהתאם למה שנמצא למטה מפרסא, אותו ראש כמו שלמעלה מפרסא? ראש בי"ג תיקוני דיקנא, זה ראש דאריך אנפין שעומד למעלה מפרסא, הוא מתקן את עולם האצילות. למה אין אותו דבר כלפי עולמות בי"ע? אלא למטה מפרסא לא קיים, לא עובר.

מה הוא אומר?

קריין: תשובה בדף ב' צ"ג עמוד 2093, של"א.

"שלא) רישא בי"ג תי"ד, רומז לע"ב דמזלא, שהם המוחין דע"ב דאו"א וזו"ן דאצילות, והוא אינו יכול לעבור למטה מפרסא דאצילות. (אות רי"ג)."

זאת אומרת, כל הפקודות, כל הפעולות של הראש דאריך אנפין הן באור החכמה. ומפני שאור החכמה לא עובר למטה מפרסא, לכן אי אפשר לארגן ראש למטה מפרסא שיתפקד כמו שהראש למעלה מפרסא בי"ג תיקוני דיקנא.

קריין: שאלה של"ב.

"שלב) למה אבא דבריאה ו"ק בלי ראש."

קריין: תשובה.

"שלב) כי המוחין שלו נמשכין מאו"א המזדווגים בהרכנת ראש, שהוא בעת התלבשותם בישסו"ת שלמטה מחזה דא"א, שאז אין לאו"א דאצילות עצמם רק ו"ק בלי ראש. (אות רי"ד)."

קריין: שאלה של"ג.

"שלג) למה נעשו חג"ת דא"א לרישא מגולה."

קריין: תשובה.

"שלג) כל המוחין דבריאה, אינם אלא הארת רגלין מה"פ אצילות, שאינם מאירים מהם אלא בחינת תנה"י לבד:" מכל פרצוף ופרצוף. "תנה"י דעתיק ותנה"י דא"א וכו'," זאת אומרת, מכל פרצופי אצילות. "כמ"ש הרב בע"ח שמ"ב פי"ג, וא"כ לא היו צריך לצאת החג"ת דא"א, אלא משום שהנה"י דעתיק דאצילות מתלבשים בחג"ת דא"א, ע"כ כשנמשכו הנה"י דעתיק לבריאה, ירד עמהם גם לבושם, שהוא חג"ת דא"א. ולפיכך אין החג"ת דא"א נחשבים לבחינת הבריאה כלל, אלא שהם גם בבריאה מלבוש לעתיק שהוא רישא מגולה. (אות רכ"ג)."

כל זה לא כל כך מובן, אנחנו לא למדנו. יותר טוב שנחזור שוב לאותו המקום בחלק ט"ז, בעמוד תתקי"ב, אות מ"ב, 1912.

קריין: דף א' תתקי"ב, 1912, אות מ"ג.

אות מ"ג

"הנה אדם הראשון לא היה לו שום חלק מן האי עלמא, שהוא עולם העשיה כלל. אמנם גופו היה מעולם היצירה, ונפשו מעולם הבריאה, ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות, ונשמתו מן ז"א דאצילות, ונשמה, לנשמה מן אבא ואמא דאצילות."

קריין: אות מ"ד.

אות מ"ד

"וטעם הדבר למה לא היה לו חלק בעולם העשיה, הוא במה שנבאר סדר העולם והתחלקותו, כי הנה מקום החורבה שבו, הוא בחינת נגד הקליפּה. וישוב העולם מחולק לחלוקות רבות: ישוב חוצה לארץ הוא כנגד העשיה, וארץ ישראל כולה כנגד היצירה. וזמ"ש בפ' ויקהל בדר"ט ע"א, רקיעין דעשיה קיימי על ארעא דישראל למגנא כו'. ומקום בית המקדש כנגד הבריאה. ומקום קדש הקדשים הוא כנגד היכל קדש הקדשים העליון של הבריאה."

קריין: שוב מ"ד.

אות מ"ד

"וטעם הדבר למה לא היה לו חלק בעולם העשיה, הוא במה שנבאר סדר העולם והתחלקותו, כי הנה מקום החורבה שבו, הוא בחינת נגד הקליפּה. וישוב העולם מחולק לחלוקות רבות: ישוב חוצה לארץ הוא כנגד העשיה, וארץ ישראל כולה כנגד היצירה. וזמ"ש בפ' ויקהל בדר"ט ע"א, רקיעין דעשיה קיימי על ארעא דישראל למגנא כו'. ומקום בית המקדש כנגד הבריאה. ומקום קדש הקדשים הוא כנגד היכל קדש הקדשים העליון של הבריאה."

קריין: אות מ"ה.

אות מ"ה

"ונמצא, כי אדם הראשון לפי שממקום כפרתו נברא, לכן היה אז העולם תמיד בסוד בריאה, ואחר שחטא נתהווה ביומין דחול. וכבר ביארנו בפרשת פקודי דרנ"ד ע"ב, כי אדם הראשון נברא על ידי זווג ז"א ונוקביה שעלו למעלה בהיכל אבא ואמא, ושם נזדווגו פנים בפנים, והולידו לאדם וחוה."

קריין: "אור פנימי", אות מ"ג.

פירוש אור פנימי לאות מ"ג

"גופו היה מעולם היצירה, ונפשו מעולם הבריאה, ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות. ונשמתו מז"א דאצילות, ונשמה לנשמה מאו"א דאצילות. צריכים כאן להתבוננות יתירה, בכדי להשוות מאמר הזה הקצר עם מאמר הרחב המובא לאחר מכאן, וכן עם שאר המאמרים המובאים בענין זה. ויש לדעת, כי טרם החטא דעצה"ד, היה לאדם ב' בחינות נר"ן: כי היה לו נר"ן מבי"ע, וגם נר"ן מאצילות. וגם היה לו מלבוש חיצון עליהם, בדומה לגוף החומרי של עכשיו, שעליו נאמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה וכו'. ומובא להלן, שהעולמות כולם היו במדרגה עליונה יותר משהם עתה, כי מחזה דיצירה של עתה ולמטה היה מדור הקליפות. וז"א דאצילות היה במקום אבא, והנוקבא במקום אמא. והבריאה במקום ז"א דאצילות, וג"ר דיצירה במקום הנוקבא דאצילות, וששה תחתונות דיצירה במקום ששה ראשונות דבריאה של עכשיו, וג"ר דעשיה במקום הד"ת דבריאה של עכשיו, וששה תחתונות דעשיה, במקום ששה עליונות דיצירה של עכשיו, כי הסיום רגלין היה במקום החזה דיצירה של עכשיו, עי' להלן אות נ"ה כל ההמשך.

אנחנו למדנו את זה הרבה פעמים, שפרצוף דאדם הראשון היה מסתיים על חזה דיצירה.

"והנה מלבושו החיצון של אדה"ר נעשה ממלכות דעשיה שנקראת עפר מן האדמה, אמנם מבריאה דמלכות זו, נברא מקום בית המקדש, אבל העשיה כולה היתה אז למעלה מחזה דיצירה של עתה, כנ"ל. ואח"כ היה לו נר"ן מבי"ע, נפש רוח היה לו מעשיה ויצירה, ונקראים ג"כ בחינת גופו של אדה"ר, כי הו"ק נקראים גוף כנודע. ונשמה היתה לו מבריאה. ואח"כ היו לו נר"ן מאצילות: נפש מנוקבא דאצילות, שהיתה מלובשת בעולם היצירה, כנ"ל, ובשביל התלבשותה של הנוקבא בעולם היצירה שהוא בחינת ז"א, ע"כ נבחן הנפש הזאת בשם רוח. ורוח היה לו מז"א דאצילות המלובש בעולם הבריאה, ובשביל התלבשותו של הז"א בבריאה, שהיא בחינת נשמה וישסו"ת כנודע, ע"כ נבחן הרוח הזה בשם נשמה. ונשמה לנשמה היה לו מזו"ן דאצילות, הנמצאים אז במקום אבא ואמא.

וזה אמרו "גופו היה מעולם היצירה" היינו בחינת נפש רוח שלו, שהם נקראים ו"ק או גוף היו שניהם מעולם היצירה, כי העשיה של אז היה עומד למעלה מחזה דיצירה, ונבחן משום זה, שגם הנפש שלו שקיבל מעשיה היא ג"כ בחינת יצירה בערך של עכשיו.

וזה אמרו "ונפשו מעולם הבריאה" כלומר בחינת הנשמה היה לו מעולם הבריאה, והיא מכונה בשם נפש כלפי הנפש דאצילות. וז"ש "ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות" היינו מחלק הנוקבא המלובשת בג"ר דיצירה אז, כנ"ל, ונקרא בשם רוח, משום ההתלבשות בעולם היצירה שהוא בחי' ז"א ורוח. וז"ש ונשמתו מן ז"א דאצילות" היינו מחלק הז"א המלובש בעולם הבריאה, כנ"ל, ונקרא נשמה, אע"פ שכל הבא מז"א הוא רק רוח, הרי זה מטעם התלבשותו בבריאה, שהוא בחינת נשמה ובחי' ישסו"ת. וז"ש "ונשמה לנשמה מאבא ואמא" היינו מזו"ן שעלו והלבישו לאו"א, כי ז"א עלה אז במקום אבא, ונוקבא עלתה במקום אמא, כנ"ל."

זאת אומרת, אין כאן שום בעיה במה שהוא מספר לנו, רק עניין של המקומות. מפני שמשהו מתלבש, עומד במקום משהו אחר, אז מקבל שם אחר. זהו, הוא לא סיפר לנו שום דבר חדש. יש לנו פרצופים, הם עולים למעלה או יורדים למטה. לפי המקום שלהם, אנחנו קוראים להם בשמות אחרים, כלום חוץ מזה.

(סוף השיעור)