שיעור צהריים 25.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1612, מאמר 20. "ענין הרצון לקבל - א'"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1612, מאמר 20 "ענין הרצון לקבל".

כמו שאנחנו יודעים הרצון לקבל הוא עיקר הבריאה. הטבע שלנו, מה שאנחנו מדברים, מרגישים או רואים, מדברים בינינו, מתקשרים, הכול על ידי הרצון לקבל. כשאני פונה למישהו, אני פונה לרצון לקבל שלו. כשאני מבקש משהו, אני מבקש מהרצון לקבל שלי. כשאנחנו רוצים להתחבר יחד באיזו קבוצה, אנחנו מחפשים חברים שלכולם יש משיכה לאותו רצון לקבל שאנחנו נמצאים סביבו.

זאת אומרת הרצון לקבל זה העיקר, ועליו אנחנו כל הזמן מדברים. אומנם מילולית אנחנו לא מדברים על הרצון לקבל, אבל אנחנו כל הזמן מתחשבים עימו, מדברים עימו, מתייחסים אליו, כי אין לנו עוד דאגה בחיים שלנו מלבד איך למלא את הרצון לקבל.

ענין הרצון לקבל

"יש להבין בענין שמבואר שתכלית המטרה היא, שהאדם צריך להגיע למצב, שיהיה מקבל על מנת להשפיע. והנאה זאת מותרת, מה שאין כן הנאה לעצמו אסורה.

ויש להבין הלא סוף כל סוף הוא נהנה מזה, כי אחרת אין שום מציאות שיוכל להשפיע. כי אין שום מציאות בעולם שהאדם יוכל לעשות איזו פעולה בעולם אם אין לו הנאה מהמעשה זה.

למשל, אם רוצח בא לאדם ומבקש ממנו שיתן לו את הונו, והוא מקיים את דברו ונותן את מבוקשו, אז אנו מוכרחים לומר שיש להאדם הנאה מזה שנותן לו את הונו, אחרת לא היה נותן לו מאומה.

כי איזה הבדל יש אם אדם נותן את כספו בכדי שיתנו לו תמורת זה בית או בגדים, שיש לו הנאה, כי על ידי הכסף הוא ישיג דברים יותר חשובים אצלו מכסף. כי בזמן שהאדם זקוק לבית, אז הבית יותר חשוב לו מכסף, אחרת לא היה נותן את הכסף.

כמו כן כאן אצל רוצח, יותר חשוב לו החיים שהוא מקבל עכשיו תמורת הכסף, היינו שמחליף הנאה קטנה בעד הנאה גדולה. היוצא מזה, שאין שום פעולה בעולם, שהאדם עושה אם לא שמקבל הנאה.

נמצא לפי זה שבזמן שהאדם משפיע לה', בטח שיש לו הנאה מזה, אחרת לא היה משפיע. אם כן מהו ההבדל, אם האדם מקבל הנאה מבחינת קבלה, או שמקבל הנאה מבחינת השפעה.

והענין הוא, כי עיקר האיסור, שיש בבחינת הקבלה, הוא, מטעם הידוע, שהוא הנהמא דכסופא, שעל זה בא התיקון, שיהא מקבל בעל מנת להשפיע. כי אז, אם הנאתו בזה שהוא משפיע, כבר אין לו בושה.

כי בזמן שהאדם נותן לחבירו מתנה, אנו מוכרחים לומר, שיש להנותן הנאה מזה. אבל אם ההנאה באה על ידי השפעה, אז לא שייך בושה, כי העשיר לא מתבייש מזה שהוא משפיע להעני, אף על פי שיש לו הנאה מזה.

מהו ההבדל בזה שנחלקה נשמת אדם הראשון לס' רבוא נשמות. וב"פנים מסבירות" מביא משל על זה, שזה בדומה למלך שרצה להעביר אוצר גדול, והיה מפחד לתת זה ביד אחד שמא יגנוב. מה עשה, חילק אותו לפרוטות קטנות ונתן את זה ביד הרבה אנשים, שעל ידם יעביר האוצר למקום אחר.

ויש להבין, מהו ההבדל אם יש לאדם אחד רצון גדול ואינו יכול להתגבר עליו, או שיש לו רצון קטן ואינו יכול להתגבר.

ויש לומר, שסוף כל סוף אנו רואים שהאדם, על תאווה קטנה הוא יכול להתגבר, ועל גדולה קשה לו. ומה שאנו אומרים, שתמיד הוא בבחינת מחצה על מחצה, זהו דווקא לאחר שנתחלקה הנשמה לפרטים, ומשום זה נאסר לו עץ הדעת, משום שיש שם יותר ממחצה, ולא יהיה לו מקום לבחירה. לכן עכשיו יש לכל אחד רק חלק רצון שיהיה מקום לבחירה.

ענין רצון לקבל הוא מהות האדם, שנקרא דבר מחודש יש מאין. מה שאין כן שאר דברים, היינו כל המילואים, נמשכים יש מיש, הנקרא יצירה, היינו יש מיש, אלא שכל מיני מילואים שישנם בעולם נמשכים יש מיש, היינו שהבורא כולל אותם. מה שאין כן דברים השלילים, היינו החסרונות והיסורים, הוא דבר מחודש."

לאט לאט נתחיל לקרב לעצמנו את המאמר, זה מאמר חשוב מאוד.

שאלה: המאמר מתחיל מזה "שתכלית המטרה היא, שהאדם צריך להגיע למצב, שיהיה מקבל על מנת להשפיע. והנאה זאת מותרת, מה שאין כן הנאה לעצמו אסורה."

מה הגדר, איזו הנאה מותרת ואיזו הנאה אסורה?

רק לפי הכוונה. אם אני מקבל והכוונה שלי היא לקבל, ליהנות, אז הדבר הזה הוא אסור בהחלט. ואם אני מתגבר על הרצון לקבל שלי ומקבל איזו הנאה לא מפני שאני רוצה לקבל, אלא מתוך זה שאני רוצה להשפיע למישהו, אז זה לא נקרא שאני מקבל את ההנאה הזאת, אלא אני מקבל אותה על מנת להשפיע. וכך אנחנו מחלקים את כל הפעולות שלנו לעל מנת לקבל או לעל מנת להשפיע.

תלמיד: הבורא רוצה שנהנה?

כן.

תלמיד: עכשיו עשית חלוקה, הכוונה היא הקובעת. אם אני רוצה ליהנות זה פסול, אם אני רוצה לגרום הנאה זה מותר.

כן.

תלמיד: עזוב רגע אותי, הבורא רוצה שאני איהנה כנברא, אז מאיפה זה מגיע שההנאה שלי היא פסולה, למה היא נפסלת?

מתוך זה שאתה רוצה לקבל את התענוג מפעולת הבורא. אתה רוצה לקבל תענוג מזה שהבורא שולח לך הנאה. ואם אתה רוצה באמת ליהנות, אז אתה חייב לסדר את היחס שלך לתענוג כך שאתה מקבל אותו כדי להשפיע בזה נחת רוח לבורא.

שאלה: איך השורש של הרצון לקבל קשור עם הבורא?

השורש של הרצון לקבל נמצא ברצון לקבל שלנו. אנחנו יכולים לקשור את התענוג שאנחנו מקבלים לכך שמקבלים אותו מהבורא, או שלא מקבלים אותו מהבורא, לא רוצים לקבל, אלא רוצים להחזיר, להשפיע, למסור, ואז יוצא שהתענוג שלנו לא קשור עם נתינה לבורא או שאנחנו כן יכולים לגרום תענוג לבורא. כאן אנחנו יכולים להיות באיזה חשבון. לכן אם אני יכול לקבל תענוג מהבורא, אז אני שמח שאני יכול לעשות זאת ואני מתקרב לבורא בזה שאני רוצה לקבל ממנו, אבל יש כאן שאלה, כי אם אני באמת אקבל את התענוג הזה לעצמי, אז ברגע שאני אמשוך אותו, אני אחתוך את הקשר ביני לבורא.

וכאן זו הנקודה בעבודה הרוחנית שלנו, אנחנו רוצים לקבל תענוג מהבורא מפני שהוא רוצה לתת לנו, לכן כדי לגרום לו תענוג אני רוצה לקבל ממנו תענוג, ואז אנחנו נמצאים במצב שאחד קשור לאחר שנקרא "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: מתוך מה שהסברת עכשיו אני מבין שההנאה מגיעה מבורא ובנקודה הזאת אני לא רוצה לאבד את הקשר שלי איתו אלא לחזק אותו בעזרת התענוג. איך בנקודה הזאת בכל זאת לחזק את הקשר עם הבורא ולהשפיע לו ולא לקבל לעצמי?

אם אתה עושה צמצום על הקשר בינך לבין הבורא, כלומר אתה לא חותך את הקשר, קוטע אותו, אלא פשוט לא מקבל את התענוג, אתה עוצר את עצמך כדי לבסס את היחסים ביניכם, אז כל עוד לא ביססת את היחסים עם הבורא, אתה לא מקבל כלום. אבל ברגע שאתה עושה חשבון ורואה שאתה יכול ליצור כזה תנאי שהבורא ייהנה מהפעולה שלך, אז אתה מתחיל לממש אותה.

תלמיד: איך אני יוצר את התנאי הזה של לבסס את היחסים בצורה נכונה כדי שהבורא ייהנה מהפעולה שלי?

בשביל זה צריך להפסיק לקבל מהבורא את מה שהוא רוצה לתת, לעצור, להבין, להרגיש באיזה מצב אתה נמצא כלפי הבורא. כלומר כאן אתה עושה צמצום על הרצון שלך לקבל ובוחן באיזה אופן אתה יכול להיות קשור עם הבורא מבלי להפר את התנאי הזה, כלומר בלי לקבל.

תלמיד: הוא ייתן לי את ההבנה של איך, באיזה אופן אני יכול להיות קשור עימו מבלי להפר את הקשר?

תסובב אותו כך וכך, הנה והנה. לסובב זה פלירט במילים אחרות.

תלמיד: עם הבורא?

כן, עם הבורא, זה נקרא פלירט, ריקוד. יש כל מיני מילים לתאר את ההתקשרות הזאת בין הבורא לנברא ובין הנברא לבורא, אבל בעיקרון זה כמו ריקוד.

תלמיד: הפלירט הזה הוא בא כתוצאה מבקשה, תפילה, איך?

כן, בעיקרון הבורא מרגיש את זה.

שאלה: אם אדם מקבל את התענוג האגואיסטי כהרגל רע שלא ניתן להיפטר ממנו וההרגל הזה פשוט הורג אותו והוא סובל מתוך הצורך ליהנות לעצמו והוא רוצה להיפטר מהייסורים האלה, האם זה בכל זאת קבלה לעצמו כדי להקל את הייסורים?

הכול תלוי בכוונה, לְמה אני רוצה להיפטר מהקבלה, האם כדי שיהיה לי נעים יותר, חם יותר וכן הלאה. או שאני רוצה להיפטר מהקבלה כדי להיות קרוב יותר לבורא. וגם כאן יש כמה שאלות, עד כמה הרצון שלך להיות קרוב יותר לבורא הוא אגואיסטי או לא. כי יכול להיות שבאמת אתה רוצה בזה רוצה לתת לו תשומת לב, לשרת אותו וכן הלאה.

שאלה: בבורא אין רצון לקבל, הוא ברא אותו יש מאין. איך הבורא יכול להרגיש את הנברא שנמצא רק ברצון לקבל? איך הנברא יכול להזמין אותו אל תוך הרצון שלו לקבל?

אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה, מתוך אקסיומה, ואחרי זה אנחנו פותחים אותה, שכל מה שהאדם עושה ביחס לבורא, הכול גלוי כלפי הבורא. אין בזה שום דבר שאפשר להסתיר.

תלמיד: כלומר גם בקבלה, גם בהשפעה, הבורא מרגיש את זה לחלוטין?

בטח שהבורא מרגיש. אנחנו נמצאים בו, בתוכו.

שאלה: האם אפשר לאסור על קבלת תענוג מהשפעה? ואם כן, איך ולמה?

תענוג מקבלת התענוג או תענוג מהשפעת התענוג, זה בעצם לא כל כך חשוב, אלא חשוב מי הוא הנהנה. אנחנו עושים כל מיני חשבונות ופעולות בכוונה שאני עושה את זה בעל מנת להשפיע. זאת אומרת שמזה יצא תענוג ממני לבורא, מהפעולות שלי לבורא, וזה מה שאני רוצה כתוצאה מהעבודה שלי.

שאלה: מה נותן יותר הנאה לבורא, לקבל ממנו את מה שהוא רוצה לתת לנו? או לקבל ממנו את מה שאנחנו רוצים לקבל ממנו?

אם אני מברר בדיוק מה היחס שלי עם הבורא, אני מגיע למצב שאני נהנה ממה שאני מקבל ממנו, ממה שהוא שולח לי, אני מקבל ונהנה. אבל זאת פעולה שצריכה להיות כתוצאה מפעולה קודמת. אחרי שאני עושה צמצום, מסך, ואור חוזר. כי אני לא רוצה ליהנות מהבורא, אני לא רוצה ליהנות מהפעולה שלי עצמה, אלא אך ורק כדי להנות לו.

שאלה: אם אני נותן לחברים, כי אני רוצה להשפיע, אבל אין לי הנאה מזה וגם להיפך, דחייה, מה עלי לעשות? מה חסר בפעולות שלי כדי להגיע ליחס נכון עם הבורא?

למה אתה אומר שמזה שאתה רוצה להשפיע לחברים אין לך הנאה?

תלמיד: בכלים שלי אני לא מרגיש משהו מזה לי, ואני לא יודע מה לבורא, מה הוא מרגיש מזה? אני משתדל לדאוג לחברים, כל מה שהם מבקשים אני עושה, אבל אני מרגיש שהטבע שלי לא נותן לי, ושאני לא מצליח לשנות את הטבע שלי כך שהוא יהיה בנטייה לבורא, או ליהנות מזה.

טוב. אני לא יודע איך לענות לך. השאלה היא נכונה, אבל איך לענות כדי שלא תתבלבלו? העיקר בשבילנו זה להשפיע תענוג לבורא. ואז אנחנו פותחים את עצמנו, ומתחילים להרגיש תענוג ממנו, ואז מגיעים למצב שאנחנו משתווים עם הבורא. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: איך לתת לבורא את הפתח הזה שאני אתחיל להרגיש שהוא ממש עובד עלי, עובד על הלב שלי?

תן לו הזדמנות להשפיע לך. בזה אתה עושה לו טובה, זה הכול.

שאלה: כדי להיות נבראים שדומים לבורא, אנחנו בעצם משתמשים באגו שלנו עם כוונה על מנת להשפיע. אז במאבק הזה שיש לי עם הבורא, מה אני צריכה לבקש ממנו, כדי שהוא יעזור לי?

את מה שחסר לך כדי להשפיע לו, זה מה שאת צריכה לקבל ממנו. פשוט תפני אליו בבקשה שאת רוצה לקבל כלים להשפיע לו, לבורא. ואם הוא ייתן לך, אז את יכולה להשתמש איתם, ואת כבר נמצאת בקשר עם הבורא.

שאלה: כשהאדם מזהה את ההזמנה של הבורא, אבל הוא רואה גם את השפלות של עצמו בתגובה להזמנה הזאת. איך הוא מתגבר על החוסר השתוות הצורה הזאת ועל הכאב שהוא מרגיש מזה?

הוא מתגבר מתוך זה שנמצא בקשר עם הבורא, ועם החבר שהוא רוצה להשפיע לו, והאדם צריך לתת לו תשובה, לעשות צעד אחד קדימה לקראתו, וכך הם מתחברים.

שאלה: מה אנחנו עושים כדי לברר אם התענוג והשמחה שהבורא גילה בינינו, זה בכל זאת מהשפעה, או שזה רצון לקבל? איך לדעת ולברר?

עוד מוקדם קצת לברר. עכשיו עלינו לפתוח, לגלות את כל היחסים השונים שבינינו להסדיר, ולסדר אותם בצורה נכונה, ואז נוכל לאסוף אותם יחד. מה אני נותן לבורא בכל מיני נסיבות, איך הוא משפיע עלי בצורות שונות. כשאני יכול לחבר את ההרגשות האלה, ולהביא אותן עד לדרגת ההשפעה, ובצורה כזאת אני מתקרב לבורא.

אחר כך אני אתן עוד כמה דוגמאות.

שאלה: האם בתהליך של השפעה עם הכוונה הנכונה, בעצם, מי שמתקן את עצמו זה רק המשפיע?

כן.

שאלה: האם עלינו לעשות את הבירור של היחס שלנו כלפי הבורא עם השכל שלנו, ומה יחייב אותנו לעשות את זה?

כן. אנחנו צריכים לברר את היחס שלנו לבורא בשכל שלנו. ולמה? כי תמיד הקשר הוא בעצם שכלי.

שאלה: האם אנחנו מבינות נכון ששבירת נשמת האדם הראשון לחלקים קרתה בגלל שלא היה להם כוחות לבחור בתיקון?

נכון.

שאלה: אנחנו יכולים להזמין תענוג בבורא רק בכוונה או גם בפעולות?

בכוונה. הפעולות הן חסרות חשיבות, הן יכולות להיות פעולות של קבלה או השפעה, זה לא משנה. העיקר זה הכוונה.

שאלה: אני עוד מעט מתכוון להתחתן. אני בשמחה עצומה, כל הזמן מודה לבורא על המתנה הזאת. אני מבין שזה ממנו, אני כל הזמן זוכר שזה ממנו, וכל הזמן מודה לו על זה. מה עוד אני יכול לעשות כדי להנות לבורא?

תשאל אותו. אני לא יודע, אני לא המזכיר שלו או מישהו שבמיוחד קרוב אליו. תברר אצלו, מה אתה יכול לעשות כדי להנות לו, לשמח אותו? ככה תשאל.

תלמיד: כלומר לצאת איתו לקשר ישיר?

בטח.

שאלה: האדם הרי בהכרח צריך להרגיש בושה כלפי הבורא לפני שהוא נכנס לעבודה הרוחנית האמיתית?

כן.

תלמידה: יש הרגשה שהאדם מרגיש בושה כתוצאה ממה שקרה, ולמעשה עליו להרגיש את הבושה על הכוונה שלי כלפי הבורא. זה נכון?

נניח.

תלמידה: ואני רוצה להרגיש את הבושה הזאת ביחס לכוונה כלפי הבורא, אבל קשה לי לתאר את זה. האם אני יכולה ללכת בדרך כזאת, שבה שאני מבררת את הכוונה כלפי העשירייה שלי, כלפיך המורה, ואני כאילו מבקשת את המתנה הזאת בצורת הבושה כלפי הכוונה שלי בגשמיות של איך שאני רואה אותך, את הקבוצה?

תנסי. ומה שיצא לך מזה, כבר תספרי לנו.

שאלה: איך שאתה מדבר עכשיו בשבילנו כאילו בורא עולם בכיס שלנו, ואנחנו לא מרגישות את זה. איך אנחנו הופכות כל תענוג גשמי כדי לתת הנאה לבורא?

כל התורה בעצם מיועדת לזה שאנחנו נהפוך את התענוגים הרגילים שלנו בחיים שלנו, לכאלו שהם יכולים להגיע לבורא ולהיכנס בו, והוא יקבל אותם וייהנה מהם. לכן תראו שכך זה עובד.

תלמידה: זה אומר שכל דבר שאני נהנית ממנו, עכשיו אני צריכה לחשוב על בורא, ש"אני עכשיו נהנית במקומך", או שאני נותנת לו את התענוג. איך זה עובד?

אני לא יכול להסביר לך את זה, אבל לכיוון זה כמו שאת חושבת עכשיו, כדאי להתקדם עוד כמה צעדים.

תלמידה: אז איך לתת לו את ההזדמנות כדי שאני אוכל להשפיע לו?

לבקש.

שאלה: האם הקבוצה או העשירייה, תמיד צריכים להיות לנגד עיניי בכל היחס הזה ביני לבורא?

רצוי.

תלמידה: אז איך לייצב נכון את כל הפעולה הזאת של לתת נחת רוח לבורא עם הקבוצה בתוך התמונה?

לא להתרחק מהקבוצה. להיות בתוכה. ולעשות את כל השינויים בקבוצה, בקשר ביניכן, זה גם בתוך הקבוצה.

שאלה: אז כל הרצון שלי ליהנות לבורא, הוא מכך שאני רוצה להיטיב לקבוצה, לשנות את היחס שלי אליהן?

כן. דרכן לבורא. הייתי אומר שכך יותר נכון.

שאלה: יש את היחס שלי לבורא, את היחס שלי לקבוצה ואת היחס שלי כשאני רוצה לבקש מהבורא עבור הקבוצה. זה בעצם תמיד נכנס לקטע שאני רוצה להשפיע להן להתקדמות, כך אני יוצאת לקחת את הרצונות ולהשתמש לעצמי?

נכון.

שאלה: מה בונה בתוכנו את המסך, לקבל את התענוג מהבורא?

המסך בונה בנו את הקשר הנכון, בין הרצון שלי לרצון הבורא. כתוב על זה "עשה רצונך כרצונו" כדי שהוא יעשה רצונו כרצונך.

תלמידה: זה בכל זאת עבודה של השכל?

זה מתבסס על השכל.

שאלה: למה יש לנו רצונות שונים, אם לכולם יש אותה נשמה?

לכל אחד נשמה שלו.

תלמידה: ההבדל הוא בזה, שהנשמה שייכת כל אחת לספירה אחרת?

כן.

תלמידה: האם תוך כדי שאנחנו עושים את התיקון של הנשמה ששייכת לספירה מסוימת, גם משתנה הספירה בהתאם?

לא.

שאלה: מתי זה קורה שאדם מגיע לתענוג מהשפעה?

זאת שאלה. האדם מגיע להנאה מהשפעה, כאשר הבורא רוצה בזה.

תלמידה: ואיך להגיע לרצון הזה כלפי הבורא?

לבקש מהבורא.

שאלה: ברוחניות אני מקבלת כשאני משפיעה. אני משתדלת לחפש במה עוד אני יכולה לתת, אבל הבורא כאילו מגביל אותי, אני עושה את זה דרך מאמץ אף על פי שתענוג מהשפעה אי אפשר להשוות לשום דבר. אז איך לתת יותר?

תארי לעצמך שסביבך האנשים הקרובים ביותר אליך, היקרים ביותר לך, ונסי לכוון את עצמך להשפעה כלפיהם.

שאלה: במצב שיש נגיד ארוחה ואני אוכלת אוכל, אז הכול ברור לי, יש אותי ויש את הבורא. אבל במצבים אחרים יש חברים, יש עוד אנשים, אז על מה אני צריכה לשים את הדגש במצבים האלה, פשוט להגיע לאחדות במצב שאני מרגישה שכולם נפרדים ממני?

למה נפרדים? את צריכה להשתדל להחזיק את כולם בחיבוק פנימי. ובתוך החיבוק לתת לכל אחד ואחד.

שאלה: דיברנו על זה, לעשות את רצונך כרצונו זה הרצון של הנשמה, אלה אותם הרצונות?

אותם הרצונות. ברגע שאת תקלפי אותם מכל יתר הקליפות והעטיפות שלהם, והם יישארו נקיים אז הם ישתלבו, ותרגישי שזה הכלי הרוחני שלך. והאור שייכנס בו, זה יהיה גילוי הבורא לך.

תלמידה: איך להבין במה נבדל רצון הנשמה מרצון הבורא?

רצון הנשמה שזה הרצון להשפיע לבורא, להידבק בו, ורצון הבורא זה להיפך, זה כלפיך.

שאלה: אתה מדבר על הקשר עם הבורא ואתה מתאר את זה כאילו קיימים רק אני והבורא. אבל בשביל זה אני צריכה לבטל את האני שלי, מה נשאר אחרי שאני מבטלת את ה"אני"?

הבורא נשאר. רק הבורא.

שאלה: איזה יחס צריך להיות בין האדם עם הבורא בפנים ליחס עם הדיבור של הקבוצה. אני מרגישה ש90% אני מדברת עם החברות שלי, ועם הבורא רק כשאני ממש צריכה כבר.

זה נורמאלי.

תלמידה: אבל זה בכלל צריך להיות 50 על 50. על מה להסתמך כדי להבין שהעבודה הפנימית שלי היא נכונה?

העבודה הפנימית שלך היא נכונה אם את כל הזמן מרגישה את הבורא ודרכו מרגישה את כל העולם.

תלמידה: אז זה יוצא שהדרך תמיד דורשת מאמצים נוספים.

כן.

שאלה: לבורא אין רצון לקבל, הוא ברא אותו יש מאין. בסוף נגלה שאין עוד מלבדו וגם אותנו אין, זאת אומרת אנחנו רצון לקבל שלו.

כן.

שאלה: הבירורים שבהם אנחנו מדברים על הבורא זה צמצום, דביקות, לקבל עבורו. אנחנו עושים את זה בזמן השיעור, בזמן הפגישות עם העשירייה או בזה שמחבקות את החברות בתוך הלב, אבל בכל זאת אנחנו לבד. מתי הבירורים האלה קורים?

נכון מאוד, תמשיכו ותרחיבו.

שאלה: בכלי המתוקן התענוג מורגש מתכונת ההשפעה שקיבלנו. מזה שאנחנו דומים לבורא ומזה שהוא נותן את המתנה הזו כתוצאה מהקשר איתו. האם נכון שיש שני תענוגים, האחד שהוא נותן לי את תכונת ההשפעה והאחר שדווקא הוא זה שנותן לי.

כן.

תלמידה: והתענוג מהמתנה, מההשפעה זה תענוג בלב, והתענוג מזה שאנחנו מרגישים את הנותן זה תענוג בשכל?

שבינתיים יהיה כך. אבל בעיקרון זה נאמר בצורה נכונה.

שאלה: במאמר נאמר שאסור להתקרב לעץ הדעת טוב ורע כי הדעת היא יותר גדולה, כבדה מהכול. אז דעת היא התענוג הכי גדול בעולם?

כן.

תלמידה: בחיבור שלנו בעשירייה אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו משפיעים, נותנים לבורא?

אני חושב שבהדרגה תגיעו לזה.

תלמידה: ועלינו לברר האם אותה התפעלות שאנחנו מרגישות היא עבור לקבל או עבור להשפיע או שהכוונה חשובה כאן?

הכוונה.

שאלה: איך אני יכולה להבין שהרצון שלי תואם לרצון הבורא?

לפי איך שהוא מתייחס אלייך. לכן את גם מרגישה.

תלמידה: אם הרצון שלי תואם לרצון של הבורא הוא מיד מתממש. אפשר על זה להסתמך?

כן.

תלמידה: ובמה התענוג?

במה? זה תלוי מה רוצה האדם.

שאלה: פעם שמעתי אותך אומר שלכל אחד יש נשמה משלו. למה אנחנו לא מדברים על זה כל יום ויותר מפעם אחת ורק על זה? נראה לי שבכלל לא צריך להיות לאדם משהו יותר חשוב מזה.

תתאספו ותדברו בכל הזדמנות

תלמיד: בקבוצה אנחנו מדברים על זה אבל הייתי רוצה שהכלי העולמי גם ידבר.

תציע לכולם.

שאלה: אנחנו עובדים עם המקורות, מחזקים את הכוונה, אבל עדיין לא נותנים לאור להיכנס לתוכנו, האם כדי ללמוד לשלוט בתהליך הזה צריך ללמוד כל הזמן להתחזק בכוונה.

כמובן.

תלמידה: במה תלוי מתי אני ארגיש את זה, אשלוט, האם מהנקיות או מהמאמצים?

מנקיות המאמץ.

תלמידה: ואם תיאורטית כל הזמן עושים את זה, זה התענוג האינסופי?

נניח שכך. פשוט תבינו שהרבה פעמים אני מדבר איתכם כמו מבוגר המדבר עם ילד, כמו מורה עם תלמיד וכן הלאה. כלומר, יש כאן כל מיני מהלכים של באיזה אופן ניתן לכוון את האדם בצורה נכונה כלפי המטרה כדי שהוא יתחיל בעצמו להשיג אותה. בעצמו, זה העיקר, ובזה מסתכמים הכיוונים האלה, אבל אנחנו נתגבר על כל זה, נעבור את זה.

שאלה: האם אפשר להשתוקק לזהות האם הבורא נהנה מאיתנו או לא, או שעל ידי כך ניכנס עוד יותר לרצון לקבל?

אפשר לקבוע ובהדרגה נעכל, ניישם את זה.

(סוף השיעור)