שיעור בוקר 30.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב'. חלק ו'. עמ' 440, דף ת"מ. "הסתכלות פנימית"

הסתכלות פנימית

"צריכים לדעת, שעולם הנקודים הוא השורש הראשון שעולמות אבי"ע נמשכים ממנו, כי כאן נתקן והושרש ענין השיתוף דמדת הרחמים בדין, בבחינת התחלה ראשונה. שהוא סוד עשרה מאמרות שהעולם נברא בהם. שפירושם עשרה כלים להתלבשות האור העליון. כמו שכבר הארכנו בזה לעיל באו"פ בתחלת חלק ד'. אבל בג' פרצופי א"ק הקודמים לא היו שם אלא בבחינת מאמר אחד, שפירושו, שאור העליון התלבש רק בכלי אחד, הנקרא מלכות, אבל הט"ס הקודמות להמלכות, היו נקיים לגמרי מבחינת כלי.

ולפיכך צריכים להבין היטב השתלשלות הענינים המובאים בדברי הרב שבחלק זה. ואיך הם באים ומתקשרים בדרך סבה ומסובב, מג' פרצופים הקודמים. ונבאר מתחלה סדר האצילות של פרצוף הנקודים הזה, מהפרצוף העליון שלו הנקרא ס"ג דא"ק."

למדנו שיש גלגלתא, ע"ב, ס"ג, הגענו לס"ג ולאחר ס"ג יש כבר משהו שהוא לא כל כך מובן, עולם הנקודים, כאן הוא רוצה להסביר לנו מהו עולם הנקודים.

אות א'

"כבר נתבאר אשר הגורם העיקרי להתהוות כל פרצוף חדש, הוא ענין הביטוש דאו"מ ואו"פ זה בזה, כי זה המסך, והאו"ח שהוא מעלה, הממשיך ומלביש האו"פ של הפרצוף, הנה במדה כזו שהוא מלביש וממשיך את האו"פ נמצא מדחה מן הפרצוף את אור המקיף השייך להפרצוף. כנ"ל (דף רי"ג (אות ד' באו"פ סעיף ז'). והביטוש הזה של האו"מ מזכך את המסך מעביותו עד שמעלהו לשורשו דהיינו שמזכך אותו לגמרי מבחינת העביות דגוף עד שמשתוה להמלכות של ראש דאותו הפרצוף, שזה נבחן שהמסך עלה ונכלל בהמסך שבמלכות דראש, בהזווג ממטה למעלה אשר שם, ואז מתחדש המסך דגוף בעביות חדשה, המעלה קומה חדשה דע"ס בראש תוך סוף, וקומה חדשה הזו נבחן לפרצוף חדש ובן אל הפרצוף הקודם, שבו נעשה דבר ההזדככות והזווג החדש. כנ"ל (בחלק ג' בתשובה ר"י עש"ה). ואותו האור של פרצוף החדש הנולד, הוא בחינת חלק מאור המקיף של פרצוף העליון. כי אין האו"מ מתגלה רק ע"י אצילות פרצופים ונשמות של התחתונים. בסוד דחז"ל, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. שפירושו כל אוצר הנשמות הכלולים באו"מ העליון הכולל. וז"ס הביטוש דאו"מ באו"פ, כי זה כל אורח גילויו. כמבואר.

והנך מוצא, שהמסך דגוף שהוא המסך דטבור, הוא עיקר הפועל האצילות דתחתון. כי הוא העולה להתכלל בזווג עליון של ראש, והוא המעלה את הרשימות של הע"ס הנשארות אחר הסתלקות האורות של הגוף דעליון, אל המאציל, שהיא המלכות דראש. כמ"ש בחלק ד' בתשובה ר"י הנ"ל באורך, עש"ה. וטעם הדבר, כי בהקדושה נמצאים תמיד ההעלמה והגילוי עולים כאחד, ובכל מקום שאתה מוצא העלמה תדע ששם הוא מקום הגילוי ג"כ, שהם נאחזים זה בזה, כדמיון הפתילה והאור בהנר. וכל כיסוי והעלם הוא ההכנה היחידה, לבחינת הגילוי שלה, באופן, שלולא אותה ההעלמה, לא היה שום מציאות להגילוי ההוא, כמו שאין מציאות לאור הנר זולת הפתילה.

וכבר ידעת, שהמסך דטבור הזה, במציאותו הראשונה דהיינו בפרצוף הא' דא"ק, היה הגורם היחיד למציאות החושך וחלל הפנוי בהעולמות, וכל ההפרש מעולם הא"ס ב"ה שמילא את כל המציאות לבין פרצוף הא"ק, שהוא רק בחינת קו דק של אור, נתהווה בסבת מסך דטבור הזה, שעכב על אור העליון ולא נתנו להתפשט ולמלאות את כל המציאות כדרכו, ועשה סוף וסיום על אור העליון בנקודה האמצעית, כמ"ש כל זה בחלקים הקודמים באורך. ואע"פ שענין העיכוב והכאה על אור העליון עשה המסך בהמלכות דראש, אמנם נודע שהמסך דראש אינו מעכב לאור העליון. אלא בבחינת "כח" לבד, משום שגם בחינת הלבשה אינו נוהג כלל בראש, ומכ"ש עיכוב על הלבשה, אלא כל הנרשם בבחי' "כח" יוצא ומתגלה בהגוף ב "פועל" ובחינת ההלבשה שעשה באו"ח דראש, דהיינו על ט"ס הראשונות מתגלה בט"ס ראשונות דגוף, שמקומם מכונה, מפה עד הטבור והעיכוב ודחיה שעשה בראש, מתגלה בהמלכות דגוף, שמקומה מכונה מטבור עד סיום רגלים, באופן שמסיום רגלים ולמטה, נעשה חושך גמור, כי כבר נפסק שם הקו אור שנמשך מא"ס ב"ה. ונודע, שנקודת הסיום הזה, היה אז בבחינת עוה"ז, דהיינו כדור ארצנו ממש, בסוד הכתוב ועמדו רגליו על הר הזיתים."

שאלה: הוא כותב פה "הביטוש הזה של האו"מ מזכך את המסך מעביותו עד שמעלהו לשורשו" האם מדובר על העשירייה בעבודה, כי ביטוש האור המקיף באור הפנימי הרי לא נעשה סתם באוויר?

יש כוחות בטבע הנקראים רצון להשפיע ורצון לקבל, אלה שני כוחות מנוגדים וכאן מסבירים לנו באיזו התחברות הם פועלים, פעילים.

תלמיד: אבל מה היא פעולת הביטוש בעשירייה? אלה לא מילים בעלמא.

ביטוש זה כששניים אומרים דברים מנוגדים, אני אומר זה לבן והוא אומר זה שחור.

תלמיד: ואז מה?

אז הדעות שלנו מבטשות זו את זו.

תלמיד: זאת אומרת, ביטוש זה כשאנחנו שוללים ומכאסחים זה את זה?

לא, זה לא שייך למגע פיזי.

תלמיד: הכוונה שלי שזה נעשה בפה על ידי דיבור?

בפה כן.

תלמיד: כלומר, אנחנו אומרים דברים קשים זה לזה, אז איך לצאת מהביטוש ולבנות משהו?

תבין שברוחניות הביטוש מצביע על ניגוד וזה מצב שלא יכולים לסבול אותו.

תלמיד: הוא אומר שזה מזכך את המסך, מה זה אומר?

המסך נעלם.

תלמיד: מה משמעות הפעולה, איך אני גורם למסך הזה להיעלם ומה קורה כתוצאה מזה?

אתה גורם למסך להיעלם בזה שאתה לא מסכים עם המצב הנוכחי.

תלמיד: וזה גורם להתקדמות?

זה גורם להתקדמות, כי אז אתה הרי בכל זאת לא יכול להישאר במצב שהיית ואתה מחפש מצב חדש, יותר טוב.

תלמיד: הוא אומר שזה מעלה לשורש, מה זה אומר שהוא מעלה אותו לשורש?

כן, מעלה לשורש מהיכן שמגיעים האורות והכוחות.

תלמיד: זאת אומרת כתוצאה מעבודת הביטוש נצטרך להגיע לשיווי צורה עם הבורא?

בסופו של דבר כן.

שאלה: לגבי העלייה של המסך דגוף מסך דטבור למעלה הוא כותב "וטעם הדבר, כי בהקדושה נמצאים תמיד ההעלמה והגילוי עולים כאחד, ובכל מקום שאתה מוצא העלמה תדע ששם הוא מקום הגילוי" מה הכוונה ההעלמה והגילוי ביחד?

כי שתי הפעולות האלו העלמה וגילוי הן תוצאה מהשתוות ואי השתוות הצורה בין הפרצוף רצון לקבל לבין הרצון להשפיע. ולכן על ידי הפעולות האלו אנחנו רואים שהבריאה מתקדמת.

שאלה: הוא כותב, "כל כיסוי והעלם הוא ההכנה היחידה, לבחינת הגילוי שלה" אז מה אנחנו צריכים לחפש? את מה שנעלם מאיתנו או את מה שמתגלה לנו?

תלוי לאן אנחנו נמשכים. האם אנחנו רוצים לגלות את החיבור בינינו או את הפער בינינו.

תלמיד: ולמה כדאי לשאוף להימשך?

תלוי באיזו פעולה אתה נמצא ומה אתה רוצה לגלות.

תלמיד: נתת לנו היום תרגיל לעבוד על החיבור בינינו עשר דקות ברצף. מה אנחנו צריכים לגלות שם שזה נעלם מאיתנו או שאנחנו מרגישים את החיבור?

לגלות כמה אנחנו יכולים, רוצים ומסוגלים לייצב את החיבור בינינו ולהחזיק בו.

תלמיד: ואם אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מסוגלים, מגלים את הפער בינינו דווקא?

אם אנחנו מגלים את הפער בינינו דווקא, אז אנחנו רואים כמה הפער הזה מדגיש יותר ויותר באיזה מצב אנחנו נמצאים ואז פונים לבורא ומבקשים ממנו.

תלמיד: הוא גם נותן פה דוגמה של פתילה ונר, שאין מציאות לאור הנר זולת הפתילה, אז מה פה הנעלם ומה פה הגילוי שבא אחריו?

לא יכול להיות האחד ללא האחר, לא יכול להיות אור הנר בלי הפתילה.

תלמיד: אז מה אנחנו מגלים שנעלם, תכונת ההשפעה? הבורא?

לאט לאט נעלמת תכונת ההשפעה שנמצאת בשמן.

תלמיד: ומתוך זה באה דרישה לאור?

כן.

שאלה: בערב אנחנו לומדים תע"ס, שיעורים מאוד חזקים, הקריין מקריא ואנחנו רואים קטעי ארכיון. היה שם קטע ארכיון בו אתה אומר שאדם חייב להרגיש את הדברים האלה כמתרחשים בו, אחרת הוא לא מושך עליו את המאור ומפספס את הלימוד, ולי היה את הרושם שהדברים האלה לא קורים לאדם אלא אלה כוחות, שצריך להשתוקק להרגיש אותם. איך נכון להתייחס לכתבים בתע"ס?

אולי לא הבנתי את השאלה, אבל לכתבים בתע"ס צריך להתייחס ככתבים שנכתבו על ידי בעל הסולם, הוא עיבד וסידר אותם כך שנוכל לקרוא בהם יחד כפי שקראנו זאת עם רב"ש, ורב"ש עם הקבוצה שלו ועם בעל הסולם. כך גם אנחנו צריכים לקרוא.

תלמיד: האם אדם שיושב בשיעור צריך לדמיין שהדברים האלה מתרחשים בתוכו?

לא כדאי לדמיין.

תלמיד: אז מה כן?

מדובר על דברים רוחניים שאדם אולי יכול באמת לדמיין אותם ברצון לקבל שלו ברצון להשפיע.

תלמיד: אני דובר עברית ולפעמים לאחר שקוראים שורה אחת אני הולך לאיבוד ולוקח לי כמה דקות לחזור, אני מרגיש שאני מפספס ובטח דוברי שפות אחרות גם, לפעמים יש ניתוקים כאלה, איך כל הזמן להחזיק את הלימוד?

כשהתחלתי ללמוד את תלמוד עשר הספירות העברית שלי הייתה מאוד גרועה. לקח לי הרבה זמן ללמוד את השפה, לכן מעל כל מילה כתבתי תרגום והספר היה מאוד מקושקש. לא נראה לי שזו בעיה גדולה, עברתי את זה. נראה לי שלאחר פחות משנתיים התגברתי.

שאלה: בעניין העלמה וגילוי, מה שהופך את ההעלמה לגילוי הוא המסך?

כן.

שאלה: רשום לי פה שהכול תלוי במסך, כן. זאת אומרת, כשהאדם כאילו רואה חושך, אם יש לו את המכשיר הזה, המסך, והוא יכול לשים אותו, פתאום הכול מתמלא באור, בהבחנות והכל, כן?

כן.

תלמיד: אבל תמיד כשאנחנו שואלים מה חסר לנו, אתה אומר "חיבור".

זה אותו דבר.

שאלה: אתה יכול להסביר למה זה אותו דבר, מה הקשר בין שניהם?

כי המסך מקרב את שניהם, את הדברים ההפוכים, אור וכלי, ומסדר להם קשר.

שאלה: כן, ולמה החיבור עושה את זה?

מה זאת אומרת?

שאלה: מה מחברים?

מחברים אור וכלי.

שאלה: לא, כשאתה אומר חיבור בעשירייה נגיד, מה זה אומר לחבר?

רצונות, כּוונות, הכוונות, אותם מחברים יחד.

שאלה: למדנו על נשמת אדם הראשון, על כך שהיא נשברה, ואנחנו מחברים רסיסים של הנשמות או משהו כזה. אז מה בדיוק אנחנו מחברים? עדיין לא מובן לי, כי נשמת אדם הראשון הייתה מחוברת. אם כל המטרה הייתה לחבר אותה, היא כבר הייתה מחוברת. האם יש משהו שצריך להוסיף שם?

נשמת אדם הראשון עברה שבירה וכל החלקים שלה נשברו והתרחקו זה מזה. המטרה שלנו היא לייחד אותם שוב, כך שיוכלו להתמלא באור אינסוף.

תלמיד: אבל כבר הייתה נשמה מחוברת, אז יש איזו תוספת פה, אחרת המצב הזה כבר היה קיים.

כן.

שאלה: אז מה התוספת?

התוספת היא היגיעה שלנו, ההבנה שלנו, הרצון שלנו שכך זה יהיה, ואנחנו עושים זאת על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, זו תוספת גדולה מאוד. זה ההבדל בין שאיזו מכונה עושה, ובין האדם, שהוא עושה את זה מכל הלב. אלה הם דברים שונים מאוד.

שאלה: כשאתה אומר לנו "חיבור בעשירייה" נניח, היום הצעת תרגיל שבו נשב עשר דקות לפני השיעור ונחשוב על חיבור, צריך להחזיק את התמונה המלאה הזאת של מה שאנחנו רוצים לחבר.

כן. בכך להיכנס לחיבור בינינו.

תלמיד: ולהגיע עד המטרה של להשפיע נחת רוח לבורא עד כמה שמסוגלים?

כן. הכול תלוי באותה כוונה שאנחנו מייצבים בעשר דקות.

שאלה: קראנו שיש ב-ג' הפרצופים הראשוניים כלי אחד שפועל, ובעולם הניקודים עשרה כלים.

כן.

שאלה: ואחר כך קראנו באות א' שמהפה עד הטבור זה נחשב ט' ספירות, ומהטבור ומטה זה אותה מלכות. למה זה לא נקרא עשרה כלים, למה זה רק כלי אחד?

עשרה כלים זה נקרא "עשרה צמצומים", "עשרה מסכים" ו"עשרה חיבורים", אלה הן פעולות רבות.

שאלה: זאת אומרת, ה-ט' ספירות שמהפה עד הטבור זה מילוי ולא כלי?

כן.

שאלה: רציתי לשאול על המסך, על מה שבעל הסולם כותב פה, בין תחתון לעליון. הקשר בין התחתון לעליון הוא תמיד קורה דרך המסך?

כן.

שאלה: למה המסך הוא המקשר?

כי הוא כלול משניהם. אחד רוצה להשפיע לשני, והשני רוצה להשפיע לראשון.

שאלה: המסך של התחתון, מה יש בתוכו מהעליון אם הוא כלול משניהם?

כשהוא רוצה להתקשר לעליון, והמסך של העליון מתקשר לתחתון מפני שהוא רוצה להשפיע לתחתון, לעזור לו.

שאלה: אז הם מתקשרים במסכים? איפה נוצר הקשר בין התחתון לעליון?

כן, במסכים.

שאלה: במה בדיוק הקשר?

כמו בביטוש פנים ומקיף, כשאנחנו רואים שהמסך מהטבור מתחיל לעלות בהדרגה לפה ואז להיעלם, כך אנחנו בעצם מגלים את הקשר בין כל מסך ומסך עם הפרצוף.

שאלה: מאיפה התחתון מביא מסך, אם לא העליון מביא לו אותו?

מתפילה, כן, ודאי שמהעליון. עזרה תמיד מקבלים מלמעלה.

שאלה: אז את המסך הוא מקבל מהעליון בסוף?

כן.

שאלה: ומה היא התפילה אז?

שייתן לו מסך.

שאלה: ובשביל תפילה הוא לא צריך מסך?

לא.

תלמיד: בשביל יכולת להתפלל.

לא. הוא יכול לצעוק בלי שום מסך.

שאלה: מה התוספת של המסך בקשר בין העליון לתחתון?

התוספת של המסך בקשר לעליון ולתחתון זה הכוח שמקשר אותם.

שאלה: לא מספיקה ההתקשרות שיש בתפילה? כי גם בתפילה נוצר קשר. התחתון מבקש והעליון מגיב. זה גם קשר.

אם אתה כבר נמצא בתפילה ממך לעליון, אז אתה כבר נמצא בקשר.

שאלה: אז בשביל מה צריך מסך? למה הקשר של התפילה לא מספיק, למה צריך מסך בשביל להתקשר ביניהם?

יכול להיות שהקשר הזה מספיק, ויכול להיות שאתה רוצה עכשיו להגיע לקשר מאוד מסוים.

שאלה: שאותו אתה לא יכול להשיג בתפילה?

יכול להיות שכן, אבל אתה צריך בשביל זה לגלות מצב חדש, יחס חדש, קשר חדש ובקשה חדשה.

שאלה: מה שאני מנסה לברר הוא, מה נותן המסך בקשר בין התחתון לעליון? כי גם בתפילה נוצר קשר בין תחתון לעליון.

תפילה לא מקשרת. מסך כן מקשר.

שאלה: הקשר בין אדם לעשירייה שלו הוא כמו בין תחתון לעליון?

קשר בין תחתון ועליון הוא כמו קשר בין אדם לעשירייה.

תלמיד: מה המשותף בין האדם לעשירייה?

המשותף הוא שכל אחד מקבל מזה כוח של עשירייה.

תלמיד: הוא מקבל כוח, אבל איזה מסך משותף יש ביניהם?

תלוי באיזה מצב הם נמצאים.

תלמיד: נאמר שנמצאים בביטול משותף, מסכימים להתבטל אחד כלפי האחר ולעבוד ביחד. מה שייך לעשירייה, והאם אדם יכול להגיד שהוא תרם לזה?

זה שייך לעשירייה, כי כל אחד ואחד מהעשירייה מתבטל כלפי האחרים, ואז כוח הביטול שלהם מתאחד, ויוצא שכל אחד מהם מקבל את אותה תוצאה שכוח הביטול הזה משיג.

תלמיד: וזה בעצם המסך המשותף שהעשירייה מקבלת?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שלאדם אין מסך, המסך הוא רק בעשירייה.

כן. גם לאדם יכול להיות מסך אבל במקרים מיוחדים.

תלמיד: אבל על זה אנחנו לא מדברים, זאת לא השיטה.

כן. השיטה שלנו היא עשירייה.

תלמיד: אז איך משהו בלי מסך יכול להתחבר למשהו עם מסך?

לא יכול. יכול להיות שאחד ימסור לאחר, יכול להיות שהם מתחברים ביניהם ומשתתפים במסכים, אבל בלי מסך, אין מה לעשות.

תלמיד: איך העשירייה מתחברת לרב?

העשירייה מתחברת לרב אך ורק על ידי השתתפות יחד בהשגת מטרה משותפת.

תלמיד: ויש מסך משותף לעשירייה או לכלי העולמי עם הרב?

כן. דרך חיבור בינינו שאנחנו רוצים להגיע על ידי החיבור שלנו לבורא.

תלמיד: ואפשר לומר שזה כוח או מסך משותף של הכלי העולמי עם הרב?

כן.

שאלה: לאן הולך האור הפנימי אחרי ביטול, הוא ממלא אור חוזר?

כן.

שאלה: האם זה נכון שהמסך נותן לרצון לקבל כוונה על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: אמרת שחיבור אלה רצונות וכוונות שמחברים יחד. איך מחברים יחד רצונות וכוונות?

על ידי האור העליון שפועל על שניהם, הוא מאחד אותם ומחבר אותם כאחד.

תלמיד: האם צריכים לבקש את זה?

כן.

תלמיד: האם לתאר את הרצונות והכוונות של החברים כך שהם קרובים לזה ככל האפשר, זה גם נקרא לבקש את זה?

כן.

תלמיד: כתוב, האור של פרצוף חדש שנולד, הוא חלק מהאור מקיף העליון.

כן.

תלמיד: אני מבין שהאור המקיף העליון נדחה על ידי העליון.

האור המקיף כולל בתוכו את הכול.

תלמיד: ואז החלק של הפרצוף הבא מממש עוד חלק ממנו?

כן. כולם כאילו לוקחים מהאור המקיף הזה עוד קצת ועוד קצת ומכניסים תחת המסך בעל מנת להשפיע, עד שמקבלים את כולו בגמר התיקון.

שאלה: לא ברור למה יש מקום מטבור עד הסיום?

מטבור לסיום נמצא מקום לעולמות אבי"ע.

תלמיד: נניח שפרצוף שעושה חשבון על האור כמה לקבל, למה בכלל יש מקום מטבור עד הסיום?

רצונות לקבל נמצאים שם?

תלמיד: כל הרצונות לקבל נמצאים מהפה עד הטבור, הוא מקבל כמה שיכול, ומה שלא יכול לקבל הוא דוחה.

אבל יתר הרצונות שלא יכול להשתמש בהם בעל מנת להשפיע, נמצאים מטבור ולמטה.

תלמיד: אבל אין לו נתונים על זה.

מה זה אין לו נתונים? הכול נמצא בראש הפרצוף.

תלמיד: אבל אור ישר שמכה במסך לא נותן למסך נתונים על המצב מטבור עד הסיום. הוא נותן לו נתונים מה הוא כן יכול לקבל ועם זה הוא עובד.

אתה מדבר על פרצוף מסוים?

תלמיד: אני מדבר באופן כללי, כל פרצוף. מאיפה יש לו נתונים על מה קורה מטבור עד הסיום?

מטבור עד הסיום יש לו נתונים בראש הפרצוף. הראש כולל הכול.

תלמיד: אילו רצונות יש שם?

רצון לקבל עם כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: כל הרצון לקבל הכללי?

כל מה שיש בפרצוף יש בראש.

שאלה: אנחנו עשירייה תורנית והיום עשינו הכנה שונה. קיבלנו ממך הכוונה איך להיכנס לשיעור, שהאדם מגיע ונכנס לחיבור בעשירייה עם כוונה משותפת. אנחנו מרגישים שאתה מזמין אותנו להיכנס אתך ביחד לשיעור, בחיבור משותף של כל עשירייה, כל הכלי העולמי ביחד. איך יראה שיעור אם אנחנו נעשה הכנה חזקה וניכנס כך לשיעור, מה יהיה שונה בשיעור?

ניכנס ונראה בדרך, אחרת זה סתם יהיה בלבול.

תלמיד: האם כל אחד צריך לעשות הכנה גם בדרך לפה, ולרצות להיכנס ממש ביחד עם כולם?

כן. ברגע שקמים, קופצים מהמיטה, מתחילים לחשוב איך אני עובר את היום, מה אני צריך להשיג, עם מי אני צריך להתחבר וכן הלאה.

(סוף השיעור)