שיעור בוקר 02.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1517,

אגרת נ"ו

קריין: "כתבי רב"ש" כרך ב', עמוד 1517, אגרת נ"ו.

אגרת נ"ו

ב"ה ד' סיון תשכ"ב פה אנטוורפן, יע"א

"לכבוד...

מפני שאני נע ונד, אז המכתבים לא מגיעים לי בסדר. רק בשבוע שעבר קיבלתי את המכתבים הראשונים מארץ ישראל אני כתבתי כבר ד' מכתבים לירושלים לאלו שכתבו אלי, והם ...

ובקשר להמאמר שאתה רוצה שאבאר זה באריכות יותר, אז אני חוזר עוד הפעם את כל המאמר.

הנה אמרו חז"ל: "אמר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר, שמסרו לו מפתחות הפנימיות, ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל" [באיזה ייכנס]. ופירש רש"י: יראת שמים דומה לפתחים חיצוניים שדרך להם נכנסים לפנימיים. כך, אם ירא שמים הוא, נעשה חרד לשמור ולעשות, ואם לאו אינו חש לתורתו. "מכריז רבי ינאי, חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד" [חבל על מי שאין לו חצר ועושה שער לחצר] (שבת ל"א).

ויש לשאול:

א. רבה בר רב הונא מדמה יראת שמים לחצוניות ותורה לפנימיות, שאומר "ומפתחות חיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל", זאת אומרת אם אין לו יראת שמים איך יכנס להפנימיות. ורב ינאי מדמה יראת שמים להפנימיות. כי אמר שיראת שמים דומה לדרתא, ותורה רק לתרעא היינו לשער, ששער הוא חיצוניות. נמצא הוא סובר שתורה היא חיצוניות.

ב. מאי מוסיף רב ינאי על רבה בר רב הונא, ואמר חבל, ונותן משל ר' ינאי.

הנה ידוע שתכלית הבריאה הוא להטיב לנבראיו. ובכדי שנוכל לקבל את הטוב מה שהוכן בעדינו, אנחנו זקוקים להכשרה, שהוא ענין השתוות הצורה. שהפירוש הוא שיהיה כל כוונתו רק להשפיע, ולא לקבל לעצמינו.

ואחר זה זוכין לאור הגנוז המלובש בתורה הפנימית (כשמשיגים את האור הגנוז המלובש בתורה הפנימיות, נקרא אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא). שעל זה אמרו חז"ל "אין טוב אלא תורה" ועליה נאמר "הנחמדים מזהב" וכו' היינו שאור החיים המתוק לחיך, מלובש בתורה הפנימיות.

וזה ידוע שאדם עיר פרא יולד, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכמו שאמרו חז"ל, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מפני המאור שבה מחזירו למוטב" (ירושלמי חגיגה).

וכבר פירשתי המאמר הזה, כי זה קשה להבין, איך שייך לעזוב את ה' ולשמור את התורה. איך יתכן תורה בלי הקדוש ברוך הוא, שעל זה דרשו "אותי עזבו", אלא התירוץ כתוב בצידה - מפני המאור שבה מחזירה למוטב.

שהפירוש, בזמן שהאדם רוצה לקרב את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, שכל זמן שהאדם עדיין משוקע בתאוות רעות, אין הקדוש ברוך הוא יכול לקרבו. כי אז עדיין האדם במדת השקר, והכתוב "דובר שקרים לא יכון נגד עיני". וכשאדם במדת הגאות, אומר הקדוש ברוך הוא, "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", וכדומה.

אלא, על ידי זה שהאדם ישמור את התורה, שהמאור שבתורה מחזירו למוטב, היינו שיצא אז מהמידות רעות, הנקרא לקבל, ויוכל לעסוק בבחינת להשפיע, שזה נקרא שמחזירו למוטב, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך" (תהלים מ"ה).

היינו, שכל מעשיו שהוא עושה הוא רק להשפיע להמלך. ורק לאחר זה הקדוש ברוך הוא מקרבו. והאדם הזה זוכה לאמונה בקביעות (כמו שכתוב בהסולם להקדמת ספר הזהר).

לכן, בכדי שהאדם ישיג יראת שמים, ויוכל לעשות מעשים טובים, אין לו עצה אחרת, כמבואר מדברי הירושלמי, רק "תורתי שמרו". היינו, על ידי התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. ואחר כך, שיחזור למוטב, היינו שישיג יראת שמים על ידי התורה, אז יזכה לתורה הפנימיות, היינו האור תורה שמלובש בהתורה החיצוניות.

כמו שאמרו חז"ל: אור שנברא ביום א', שראה אדם מסוף העולם עד סופו, ונסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהם של דור המבול ודור הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים עמדו וגנזו. והיכן גנזו - בתורה.

ובזה נוכל לפרש את דברי רבה בר רב הונא, שמדמה יראת שמים למפתחות חיצוניות, ותורה לפנימיות.

כי כוונתו לאדם שרוצה לזכות לפנימיות התורה, ששם כל החיים והטוב והעונג, מטרם שמשתדל לקנות יראת שמים, נמצא שחסר לו ההכשרה המותאם שיהיה ראוי לקבל את האור הגנוז, כמו שכתוב "וימנע מרשעים אורם" (עיין "מסילת ישרים" בתחילתו). ומטרם שהאדם מתקן מעשיו הרעים, ויש לו בחינת יראת שמים, אין הוא מוכשר לקבל את הטוב.

נמצא, שיראת שמים נקראת חיצוניות, היינו על ידי יראת שמים יהיה מוכשר לקבל את התורה הפנימיות. לכן דעתו, מי שרוצה לקבל פנימיות התורה, מטרם שיש לו יראת שמים, הרי זה דומה למי שיש לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל. הלא אין לו יראת שמים, ואינו מוכשר לקבל את הטוב והעונג.

על זה נתרגש רבי ינאי ומכריז, חבל דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד. היינו, מדברי רבה בר רב הונא משמע, שמי שרוצה לזכות לפנימיות התורה, ראשית כל הוא מוכרח לקנות יראת שמים, שזהו חיצוניות לפנימיות התורה.

נמצא שעיקר הוא, שהאדם צריך לקנות יראת שמים. שאז יהיה יראת שמים דומה לחדר, שיכולים לשים בתוכה חפצים ורהיטים נאים וחפצי יקרי ערך. מה שאם כן, אם אין לו מקום להכניס את הדברים, דברים לא יכולים לתת לו. ואצל רבי ינאי יהיה יראת שמים דרתא, היינו בית, שבתוכו יכניס את פנימיות התורה.

לכן, כשראה שעיקר מה שהאדם צריך להתיגע ולקנות בעולם, הוא היראת שמים, שזהו כל הבית קיבול על התענוגים העליונים. וכשראה שבני אדם לומדים תורה כל ימיהם, ואין כוונתם לקנות יראת שמים על ידי זה, היות שענין למוד התורה צריך להיות על דרך הירושלמי הנ"ל, בדרשה "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו - שהמאור שבה מחזירו למוטב", שהכוונה שעל ידי למוד התורה יזכה להיות טוב.

היינו, שעל ידי המאור שבתורה, הגם שעדיין לומד שלא לשמה, מסבת שעדיין לא זכה ליראת שמים, ואיך יכול ללמוד לשמה מטרם שזכה לבחינת אמונה, שענינו יראת שמים, אלא על ידי המאור שבתורה שלא לשמה, זוכה אחר כך ליראת שמים שנקרא שמחזירו למוטב.

נמצא, שהתורה דשלא לשמה, הוא השער שדרך בו נכנסין ליראת שמים, שנקרא דרתא היינו בית (בית קבול על הטוב שבפנימיות התורה). לכן הוא מוסיף על דברי רבה בר רב הונא ואמר, חבל מי שאין לו דרתא, היינו שעדיין אין לו יראת שמים, ותרעא לדרתא עביד.

כי סדר העולם הוא, מי שחושב לבנות לו בית, הוא יכול לסדר לו דלת לצורך הבית שיהיה לו אחר כך. אבל אם הוא לא חושב לבנות לו בית, לאיזה צורך הוא עושה לעצמו דלת.

לכן מכריז רב ינאי, בשלמא [בהנחה ש] שהאדם דואג ליראת שמים שהוא בית, כדאי לו ללמד תורה, כי התורה יביא לו את המאור, שעל ידי המאור הוא יזכה ליראת שמים, שמכונה בשם בית, להכניס בתוכו את פנימיות התורה.

אבל אם הוא לא דואג לזכות ליראת שמים, כי אין לו צורך ביראת שמים, ולמה לו להטריח את עצמו לבלות את הזמן שיש לו בחיים בתורה, כי זה רק דלת להכנס להבית, שמכונה יראת שמים.

אבל אם אין בדעתו לקנות יראת שמים, נמצא שמטריח את עצמו בחנם, ללא תועלת. כי ענין התורה דשלא לשמה, הוא רק פתח שעל ידו נכנסין ליראת שמים. ואז כשיש לו יראת שמים, שייך לומר, שלומד תורה לשמה. אבל כשאין לו יראת שמים, שאין לו אמונה, נשאלת השאלה לצורך מי הוא לומד.

מה שאם כן כשהאדם רוצה לקנות לעצמו יראת שמים, והרע שבקרבו לא נותן לו את הכח שיוכל להאמין בה', אז נתנו לנו חז"ל עצה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. היינו שיזכה ליראת שמים ובחינת אמונה בה', שידע לשם מי הוא לומד. וזה נקרא בית.

והלומד תורה לשמה, שהכוונה שיש לו יראת שמים, אז זוכה לדברים הרבה. כמו שאמר רבי מאיר (באבות), שנעשה כמעין המתגבר ומגלין לו רזי תורה. שסודות התורה בחינת הטוב והעונג, וזה תכלית הבריאה שמקבל טוב ועונג.

היוצא מכל הנ"ל, דלת נקרא תורה שלא לשמה, שפירושו שעדיין אין לו יראת שמים. ודרתא, שהוא בית, נקרא יראת שמים. כי לאחר שמקבל את המאור התורה שנמצא בשלא לשמה, אז הוא זוכה לשמה, היינו לאמונה בה', שאז יעשה הכל לשם שמים. ואחר כך הוא זוכה לתורה הפנימית, שהוא הטוב והעונג שנקרא רזי תורה, כמו שכתוב במשנה אבות.

אני חושב שביארתי זה די היטב, ואם יש לך מה להעיר על זה, תכתוב לי אז אדע מה לתקן.

התחלתי את המכתב ורק היום (ט"ז סיון) גמרתי אותו. השבוע קבלתי מכתבך מיום ח' סיון, אני מודה לך מאד על הפרטים שאתה כותב לי, נא להמשיך.

ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל הסולם זצקל"ה."

שאלה: מה ההבדל בין ללמוד את התורה לבין לשמור את התורה?

יש הרבה צורות להתייחס לתורה, כמו סייג לתורה, כל מיני כאלה דברים. אני חושב שללמוד את התורה זה ללמוד, ולבצע את מה שלומדים, אחרת הלימוד עצמו הוא לא לימוד. לשמור את התורה זה משהו אחר, זה כבר להיכנס לתוך מה שהתורה כותבת, דורשת, ולהשתדל לקיימה.

תלמיד: הוא כותב, "כל זמן שהאדם עדיין משוקע בתאוות רעות, אין הקדוש ברוך הוא יכול לקרבו. כי אז עדיין האדם במדת השקר, והכתוב "דובר שקרים לא יכון נגד עיני". וכשאדם במדת הגאות, אומר הקדוש ברוך הוא, "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", וכדומה". זו עדיין למידה.

כן.

תלמיד: ואחר כך הוא כותב, "היינו, שכל מעשיו שהוא עושה הוא רק להשפיע להמלך". זה כבר תהליך של לשמור את התורה.

כן.

שאלה: אני רואה את התורה כקשר בינינו לבין הבורא, זאת הדרך של הבורא אלינו, דרך התורה, בכל מיני צורות, בכל מיני רמות ובכל מיני אופנים. היראה שאמורה להגיע מאיתנו, אז כבסיס ניתנו לנו חיים, ואנחנו לא רוצים סתם למחזר אותם, לבזבז אותם, לא בשביל לקבל או לא לקבל, אלא כדי להיות חלק מאותה המערכת. איך אנחנו את אותה יראה מגדילים בעשירייה? כי אז תהיה לנו עוצמה אחרת.

אנחנו רוצים שמהחיבור שלנו תעלה מאיתנו יראה כלפי הבורא. והיראה הזאת תהיה ככלי לקבלת אור התורה שימלא אותנו וייתן לנו את כל התיקונים.

תלמיד: האם פרקטית יש דרך שאנחנו כעשירייה יכולים לעבוד על זה?

כן, ודאי. פרקטית, אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בכל משפט ומשפט של התורה, ושהחיבור שלנו יהיה כלפי הבורא כמין הזמנה להשפעתו.

שאלה: כתוב, "כי לאחר שמקבל את המאור התורה שנמצא בשלא לשמה, אז הוא זוכה לשמה, היינו לאמונה בה', שאז יעשה הכל לשם שמים". מה זה "זוכה לשמה"?

לזכות לזה שכל המעשים שלו יהיו על מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה על ידי המאור שנמצא בתורה?

כן.

שאלה: אם נרצה לסכם את האיגרת, אז יראת שמיים זה אומר שכל הפעולות שאני עושה הן לשם שמיים, לכבוד הבורא.

כן.

תלמיד: ואין סיכוי לקבל תורה אם לא מגיעים למצב הזה.

ודאי.

תלמיד: כל העבודה שלנו היא לעבוד על הכוונה של כל המעשים שאנחנו עושים.

כן. לעשות הכול לשם שמיים זה לטובתנו. כי אחרת היינו עושים על מנת לקבל, וזו כבר פריצה.

שאלה: מתי ואיך נגיע למצב שתהיה לנו יראת שמיים?

אם אתם מתכוונים לזה, אז אתם יכולים להתקרב, לשאול ולשמוע תשובה.

שאלה: מה הם התנאים לקבלת יראת שמיים?

שכל מה שאני עושה זה אך ורק כדי להגיע לזה. לא צריכים יותר מיראת שמיים, אבל רק כשהיא כבר מכוונת אותנו למטרת הבריאה.

שאלה: איך לעבור מפחד מעונש ליראת שמיים?

על ידי התפילה. כולם מתחילים מפחד מעונש ואחר כך עוברים ליראת שמים.

שאלה: מה הם סודות התורה, ומדוע הם מטרת הבריאה?

סודות התורה אלו סודות שאנחנו לא מבינים ולא מרגישים בינתיים, וכך מגיעים למטרת הבריאה.

שאלה: הוא כותב שיראת שמיים דומה לחדר ששמים בתוכו חפצים יקרי ערך, מקום להכניס דברים. איך בונים את החדר הזה בעשירייה, את המקום הזה להכניס דברי ערך?

מחיבור החברים.

תלמיד: האם החיבור יוצר מקום?

כן.

תלמיד: האם אלו סך היגיעות שלנו?

כן, כדי להתחבר למקום שנקרא "חדר", ושם נאסוף את כל מה שמקבלים מהבורא.

תלמיד: איך שומרים על הדברים האלה שיישארו בחדר? מהי השמירה כאן?

רק על ידי הכוונה, לא יותר.

תלמיד: האם מטרת החדר היא לשמור על כל הדברים יקרי הערך?

כן, אלו שהם יקרים לנו.

תלמיד: בסופו של התהליך, מה קורה עם הדברים האלה?

לא יודע.

תלמיד: כרגע אנחנו שומרים על הדברים כדי שיהיה לנו כוח להמשיך את העבודה?

כן. אנחנו שומרים את הדברים האלה בשביל הבורא. מתי ואיך מוסרים לו ומה קורה אחר כך, אני לא יודע.

שאלה: המאור שבתורה מחזירו למוטב, האם זה אומר שהוא מביא אותו ליראת שמיים?

כן.

תלמיד: אז מה זה התנאי "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו"?

זה יראה.

תלמיד: הוא שם דגש על התורה, שהמאור מחזירו למוטב. אבל מה זה אומר "הלוואי אותי עזבו"?

שיעזבו את הבורא, לרצות אותו ולהגיע אליו.

תלמיד: לתועלת עצמם?

כן, זו הכוונה.

(סוף השיעור)