שיעור בוקר 21.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 161,

אותיות א'-ב'

התייעצתי עם הרבה חברים, לא ידעתי ממה להתחיל, ובגלל שהזמן הוא לוחץ כדאי לנו לעבור קודם כל על "פתיחה לחכמת הקבלה", ואחר כך לגשת ל"תלמוד עשר הספירות". בואו נשתדל לעבור את זה כמה שיותר בצורה אינטנסיבית, לא על חשבון העומק, אבל שהשאלות יהיו לעניין.

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה". כתבי בעל הסולם, עמוד 161.

פתיחה לחכמת הקבלה

אות א'

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, (מכות כ"ג ע"ב). ונודע שזכות הוא מלשון הזדככות, והוא ע"ד שאמרו ז"ל לא נתנו מצות אלא לצרף בהן את ישראל (ב"ר רפמ"ד) ויש להבין ענין הזכות הזה שאנו משיגין ע"י תורה ומצות, וכן מהי העביות שבנו שאנו צריכים לזכותה ע"י תורה ומצות."

מה כתוב? יש לנו איזו עביות, ולמי שמגיע לפי המצב שלו בכלי הכללי דאדם הראשון השבור להתחיל כבר להתקרב לגילוי הבורא, לחיבור עם הבורא, הוא מקבל התעוררות מלמעלה. זה נקרא שהקדוש ברוך הוא רוצה להעלות אותם, שיהיו "ישראל", "ישר אל", שיהיו מכוונים אליו. על ידי מה הוא מקרב אותם אליו? על ידי תורה ומצוות. אז אנחנו צריכים לברר מה זה נקרא תורה ומצוות, לא כמו שמדברים אנשים דתיים, אלא מה ששייך לתיקון הנשמה.

"וכבר דברנו מזה בספרי, פנים מסבירות, ותלמוד עשר הספירות. ונחזור כאן בקיצור, כי מחשבת הבריאה היתה כדי להנות לנבראים כפי מתנת ידו הרחבה ית' וית', ומכאן הוטבע בנשמות רצון וחשק גדול לקבל את שפעו ית', כי הרצון לקבל הוא הכלי על מדת התענוג שבשפע, כי לפי מדת גדלו ותוקפו של הרצון לקבל את השפע, כן הוא מדת התענוג והחמדה שבשפע לא פחות ולא יותר, והם מקושרים זה בזה עד שאין לחלק ביניהם זולת בהיחס, שהתענוג מיוחס לשפע, והרצון הגדול לקבל את השפע מיוחס לנברא המקבל. ובהכרח ב' אלה נמשכים מהבורא יתברך, אלא שיש לחלק בהם על דרך הנזכר, אשר השפע הוא מעצמותו יתברך, כלומר, שהוא נמשך יש מיש, והרצון לקבל הכלול שם, הוא השורש של הנבראים, כלומר, הוא השורש של חידוש, שפירושו יציאת יש מאין, כי בעצמותו ית' ודאי שאין שם בחינת הרצון לקבל ח"ו. וע"כ נבחן שהרצון לקבל האמור, הוא כל חומר של הבריאה מראשה ועד סופה, עד שכל מיני הבריות המרובות ומקריהן שאין להן שיעור, ודרכי הנהגתן שכבר נתגלו והעתידים להתגלות, אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של הרצון לקבל, וכל מה שיש בהן באותן הבריות, דהיינו כל מה שמקובל ברצון לקבל המוטבע בהן, כל זה הוא נמשך מעצמותו ית' יש מיש, ואינו כלום מבחינת הבריאה המחודשת יש מאין, כי אינו מחודש כלל, והוא נמשך מנצחיותו ית', יש מיש."

נקרא שוב.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, (מכות כ"ג ע"ב). ונודע שזכות הוא מלשון הזדככות," הבורא ברא רצון לקבל, ורוצה גם לזכות אותו, לעשות אותו יותר נקי ממה שהוא. מה יש ברצון לקבל שהבורא ברא, שבכל זאת הוא ברא, וצריך עוד לתקן אותו, לנקות אותו? "והוא ע"ד שאמרו ז"ל לא נתנו מצות אלא לצרף בהן את ישראל (ב"ר רפמ"ד)". זה שאנחנו מנקים את הרצונות שלנו מעל מנת לקבל, זה נקרא שאנחנו עושים בזה מצוות, ציווי מהבורא. הבורא ברא אותנו מלכתחילה מלוכלכים, על מנת לקבל, ורוצה שאנחנו נזמין את הניקוי, שאנחנו נרצה לנקות את עצמנו מעל מנת לקבל, מכוונה על מנת לקבל. "ויש להבין ענין הזכות הזה שאנו משיגין ע"י תורה ומצות, וכן מהי העביות שבנו שאנו צריכים לזכותה ע"י תורה ומצות." מהי העביות, האם הרצון לקבל האגואיסטי או רק כוונות על מנת לקבל? איך אנחנו מבררים אותה? איך אנחנו מגלים אותו חומר או כוונה או מחשבה שצריכים לנקות? זו בעיה להביא את עצמנו למצב שאנחנו מבינים מהו הלכלוך, ולדעת על ידי מה אנחנו יכולים לנקות את עצמנו מהלכלוך, באיזו צורה אנחנו צריכים להיראות בלי לכלוך. ולמה דווקא אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולה הזאת, מזה שאנחנו מלוכלכים ועד זה שאנחנו נקיים, למה אנחנו צריכים לעשות אותה ביגיעה שלנו, בעבודה שלנו, בעצמנו. "ונחזור כאן בקיצור, כי מחשבת הבריאה היתה כדי להנות לנבראים כפי מתנת ידו הרחבה ית' וית'," אם הוא רוצה לתת לנו תענוגים והכול לטובתנו, אז בשביל מה הכניס אותנו לעבודה כזאת של ניקוי ותיקון?

"ומכאן הוטבע בנשמות רצון וחשק גדול לקבל את שפעו ית', כי הרצון לקבל הוא הכלי על מדת התענוג שבשפע, כי לפי מדת גדלו ותוקפו של הרצון לקבל את השפע, כן הוא מדת התענוג והחמדה שבשפע לא פחות ולא יותר,". זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות ברצונות לקבל הגדולים, כי כמה שהאדם ברצון שלו הוא גדול, הוא יכול לקבל תענוגים רוחניים יותר גדולים, ולכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כשאנחנו גדלים גם ברוחניות, שם דווקא אנחנו מגלים עד כמה הרצון לקבל הוא נעשה יותר ויותר גדול. ואנחנו צריכים להבין את זה ולהסכים עם זה שרק לתיקון אנחנו צריכים. והרצון לקבל כמה שהוא גדול וכמה שהוא גדל, זה הכול לטובתנו כדי לקבל בזה יותר הבנה, הכרה, גילוי ותענוג.

"ובהכרח ב' אלה נמשכים מהבורא יתברך, אלא שיש לחלק בהם על דרך הנזכר, אשר השפע הוא מעצמותו יתברך," השפע בא מהבורא "כלומר, שהוא נמשך יש מיש," מקיים "והרצון לקבל הכלול שם, הוא השורש של הנבראים," זה עדיין לא נבראים, אלא רק השורש של הנבראים, הרצון לקבל. "כלומר, הוא השורש של חידוש, שפירושו יציאת יש מאין, כי בעצמותו ית' ודאי שאין שם בחינת הרצון לקבל ח"ו." הוא יוצא כביכול מהבורא, ומתפתח מחוצה לו עד שאנחנו מרגישים את עצמנו מנותקים מהבורא, ולגמרי לגמרי אפילו לא מזהים אותו. "וע"כ נבחן שהרצון לקבל האמור, הוא כל חומר של הבריאה מראשה ועד סופה, שאין בכל המציאות חוץ מהבורא, והרצון לקבל שהוא ברא, שקיים מחוצה לבורא "עד שכל מיני הבריות המרובות ומקריהן שאין להן שיעור," כל מיני צורות "ודרכי הנהגתן שכבר נתגלו והעתידים להתגלות, שבכל הבריות האלה "אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של הרצון לקבל, וכל מה שיש בהן באותן הבריות, דהיינו כל מה שמקובל ברצון לקבל המוטבע בהן, כל זה הוא נמשך מעצמותו ית'" מה שמקובל בתוך הרצון לקבל זה נמשך מהבורא עצמו "יש מיש, ואינו כלום מבחינת הבריאה המחודשת יש מאין," לא שייך לרצון אלא שייך למילוי. "כי אינו מחודש כלל, והוא נמשך מנצחיותו ית', יש מיש."

יש לנו כאן שני דברים, יש בורא שהוא ברא את הרצון לקבל מחוצה לו, ואז אנחנו קיימים ברצון לקבל. וכל העבודה שלנו היא למלאות את עצמנו, כשהמילוי בא מהבורא. לכן כמה שאנחנו מתקרבים אליו מצד אחד לפי השתוות הצורה, זאת אומרת אם רוצים להשפיע כמוהו אנחנו מתקרבים, ובהתאם לזה, במידה הזאת אנחנו יכולים למלאות את עצמנו. יוצא, שיש בנו שני דברים הפוכים, מצד אחד אנחנו צריכים להיות יותר ויותר ברצון לקבל, מצד שני אנחנו צריכים למלאות את עצמנו יותר ויותר ברצון להשפיע. שני דברים מנוגדים. מזה אנחנו צריכים להיות נכללים, קיימים, וזה כל הקושי בעבודה שלנו. נברר איך זה מתקיים בנו ונגדל בזה.

שאלה: למה הוא מדבר רק על ישראל ולא על כל העולם?

"ישראל" זה נקרא "ישר אל". מי שמשתוקק לזה, מי שמשתוקק לתיקון, לבורא, למילוי, לגילוי הבריאה, באמת משתוקק, הוא נקרא "ישר אל". זו ההגדרה שמגיעה אלינו מהמקובלים שהם בעצמם לא היו יהודים, וכשהם התחברו ביניהם והתחברו לבורא, לפי זה הם קראו לעצמם "יהודים", ולפי הכיוון שלהם קראו לעצמם "ישר אל", ישראל. לפני זה, זה לא היה. לפני שהתחברנו בבבל העתיקה סביב אברהם, לא היה מושג כזה ישראל, יהודים, כי עוד לא היו אנשים שרצו על ידי חיבור ביניהם להגיע לחיבור עם הבורא. זו לא לאומיות וזו לא אומה, אלא קבוצת אנשים שמכוונים את עצמם לבורא, מזה זה התחיל בבבל העתיקה. וזה כתוב, יש לנו על זה את הסיפור מהתורה ועוד סיפורים.

למה זה גם שייך לכל העולם? כי הקבוצה הזאת בסופו של דבר צריכה לפי תכנית הבריאה להתרחב, וכל העולם ירצה להשתוקק לאותו מילוי, לאותה המטרה. ולכן כולם יקבלו על עצמם חיבור, כמו שכתוב בתורה, וכולם יהיו כאיש אחד בלב אחד, וכן הלאה.

שאלה: בעל הסולם שואל כאן מהי אותה עביות שאנחנו צריכים להיטהר ממנה ולזכך אותה על ידי תורה ומצוות. איך מזדככים את העביות באמצעות תורה ומצוות?

אתה שואל מה שמעניין אותך, ואני עונה על מה שצריך להיות לכולם. אני מצטער, זה לא הנושא. איך עושים, נראה אחר כך, על זה כל הפתיחה.

שאלה: מה זה אומר להיות גדול מחברו?

גדול מחברו זה נקרא שמשיג יותר מהחבר, נמצא יותר קרוב לבורא מהחבר, הוא נקרא יותר גדול. למה הוא נעשה יותר גדול, יותר קרוב לבורא? מפני שיש לו רצון לקבל גדול יותר, אבל הוא תיקן אותו בעל מנת להשפיע ולכן נעשה יותר קרוב לבורא.

שאלה: מה זה להגביר תורה ולהאדיר? מה זה הפועל האדרה?

תורה היא אמצעי, ואנחנו צריכים ללמוד את האמצעי הזה איך להשתמש בו, ועל ידו איך אנחנו מתעלים לקראת הבורא.

שאלה: אמרת שאם הרצון גדל, זה לטובתנו. איך זה לטובתנו? מלמדים אותנו אחרת.

אם הרצון לקבל גדל, זה לטובתנו, כי יש לנו מה לתקן. להשיג בזה מדרגות יותר גדולות, ולעשות בזה יותר נחת רוח גם לחברים וגם לבורא.

שאלה: האם אני מרגיש את הבורא בעשיריה באמצעות צמצום הרצון לקבל?

אנחנו מרגישים את הבורא אחרי צמצום וקניית הכוונה על מנת להשפיע. במידה שהכוונה על מנת להשפיע מתחילה להיות בנו על פני הרצון לקבל, בה אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: בטקסט הוא מזכיר שמטרת הבריאה הייתה להנות לנבראיו. בהתחלה נאמר שהכלי והתענוג היו באיחוד גמור. אז למה נצרך הפירוד הזה?

הפירוד הזה נצרך כדי לתת לאדם יכולת להרכיב אותם בחזרה יחד. כמו שאתה קונה לילד קטן כל מיני משחקים שהוא צריך לחבר אותם. למה במפעל עשו אותם שלמים ואחר כך חתכו אותם לחתיכות? כדי שהילד יידע איך לחבר. כך אנחנו, מזה אנחנו לומדים את שלימות הבריאה ומהות הבורא.

שאלה: אני רואה את החבר כדמות עם רצון הפוך. איך לרכוש רצון של חבר, על פני חשיבות של רצון עצמי?

זה נקרא כל הפוסל במומו פוסל. כמה שאתה מקולקל, אתה רואה את החברים מקולקלים. על זה נדבר אחר כך.

שאלה: למה הכרחי להיות דבוק או מזוכך?

לפי הזיכוך אנחנו קרובים לבורא ומגיעים למטרת הבריאה. זיכוך זה נקרא ניקוי הרצון לקבל מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע.

קריין: טור ב' למעלה אות ב'.

אות ב'

"וכפי האמור, כלול הרצון לקבל, בהכרח תכף, במחשבת הבריאה, בכל ריבוי ערכים שבו, ביחד עם השפע הגדול שחשב להנותם ולהעניקם. ותדע, שז"ס אור וכלי, שאנו מבחינים בעולמות עליונים, כי הם באים בהכרח כרוכים יחד, ומשתלשלים יחד ממדרגה למדרגה, ובשיעור שהמדרגות יורדות מאת אור פניו ומתרחקות ממנו ית' כן הוא שיעור ההתגשמות של הרצון לקבל הכלול בשפע. וכן אפשר לומר להיפך, אשר כפי שיעור התגשמות של הרצון לקבל בשפע, כן הולך ויורד ממדרגה למדרגה, כמ"ש להלן. עד המקום הנמוך מכולם, דהיינו שהרצון לקבל מתגשם שם בכל שיעורו הראוי, נבחן המקום ההוא בשם עולם העשיה, והרצון לקבל נבחן לבחינת גופו של אדם, והשפע שמקבל נבחן למדת תוכנו של החיים שבגוף ההוא. ועד"ז גם בשאר בריות שבעוה"ז. באופן, שכל ההבחן שבין העולמות העליונים לעוה"ז, הוא, כי כל עוד שהרצון לקבל הכלול בשפעו ית', לא נתגשם בצורתו הסופית, נבחן שעודו נמצא בעולמות הרוחנים, העליונים מעוה"ז, ואחר שהרצון לקבל נתגשם בצורתו הסופית, הוא נבחן שכבר הוא מצוי בעוה"ז."

שאלה: מה זה המצב המיוחד כל כך בעולם הזה, שנקרא "נתגשם בצורתו הסופית"?

בצורתו הסופית שאי אפשר לצאת ממנו, אי אפשר להבחין בו שום דבר. זה פשוט שליטת הרצון לקבל הנמוך, הגס, בצורה השלמה. שאין חוץ מהרצון לקבל שום הבחן אחר. ולכן אלו שנמצאים בדרגה הזאת, ברצון לקבל, הם לא יכולים לאבחן את עצמם, להבחין, לזהות את עצמם שהם נמצאים במצב הכי נמוך, מסוים, שהרצון לקבל שולט בהם. הם לא יכולים לזהות את זה. כי אין משהו כנגד המצב הזה. לכן נקרא שהתגשם בצורתו הסופית.

תלמיד: איך יתכן קיום במציאות שאין משהו כנגדו?

יש. ודאי שיש כוח עליון. אבל לא כלפי אלו שקיימים בדרגה הזאת בעולם הזה. אלא אדם מתחיל לקבל התעוררות שנקרא התרוממות, נקודה שבלב, הרצון להשפיע שמתעורר. ואז הוא מתחיל כבר לעשות פעולות שמוציאות אותו מדרגת העולם הזה, לדרגה העליונה יותר.

תלמיד: עוד לפני ההתעוררות של הנקודה שבלב. איך יכול להיות מצב שהוא מתייצב, קיים בכלל, אם אין משהו כנגדו?

האור העליון ממלא את כל המציאות. זה לא שייך כלפי האדם שמזהה או לא מזהה. אלא במידה שאדם קיים, זאת אומרת, בזה שאדם קיים בדרגה הזאת של העולם הזה, הוא לא מזהה מאיפה הוא, ולאן הוא וכלום. יש לו רק רצון לקבל והוא משתדל למלאות אותו במה שאפשר בדרגה הזאת. זה הכול. אין לו שום הבנה, הבחנה, הרגשה בזה שקיים טבע אחר.

שאלה: מה זה אומר שהרצון לקבל משיג את גודלו המקסימלי במקום השפל ביותר, הוא הופך איכותית ליותר גדול?

הרצון לקבל מתפתח, ומתפתח גם לכיוון זה שהוא מגלה את עצמו יותר ויותר. הוא לא נעשה חדש. כלפי האדם המשיג הוא נעשה חדש. אבל הוא מתפתח, פותח את עצמו יותר ויותר בהתאם למדרגה. וכך אנחנו גדלים. עוד נדבר על זה.

שאלה: מהו החלק שאומר שהוא לא מתגלה במאה אחוז לתוך הבריאה?

הרצון לקבל מתגלה מאפס ועד מאה אחוז בהתאם לכמה שהאדם יכול לייצב אותו שהוא יהיה בעל מנת להשפיע, הדומה לבורא. ממדרגת אפס ועד מאה אחוז. זו העבודה שלנו.

הבורא כל פעם מעלה רצון לקבל. אנחנו מרגישים ברצון לקבל הזה רע. אם אנחנו מבינים שזה מגיע מלמעלה כי "אין עוד מלבדו", ואנחנו צריכים להוסיף לזה רצון להשפיע, זה נקרא "המתקת הרצון לקבל", אז אנחנו גדלים נכון. וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות על ידי הלימוד שלנו.

ואם לא, הרצון לקבל בכל זאת יגדל יותר ויותר, ואז אנחנו ניכנס לכל מיני צרות ובעיות. או בדרגות דומם, צומח, חי, כמו שעכשיו אנחנו רואים בעולם הזה מה קורה, או בדרגת המדבר אפילו, על ידי מלחמת עולם שלישית ורביעית שנמצאות באופק. נקווה שלא נגיע לזה.

שאלה: איך אפשר לאבחן בין שני המצבים, בין זה שאני עיוור לגמרי ולא יכול להבחין בין ימין לשמאל או בין הסתרה ראשונה והסתרה שניה?

אנחנו נלמד אתכם יחד.

(סוף השיעור)