בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 16.11.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*אמונה למעלה מהדעת*

1. כל יום ויום אנחנו צריכים לראות רק כמה אנחנו מתקרבים לנושא זה, מבינים באותם המושגים, ובאמת שהדבר הזה, אמונה למעלה מהדעת, נעשה יותר מובן, יותר קרוב. אנחנו רוצים שזה ייכנס בנו, שנחיה בזה וניכנס בכלל לחיים כאלו שהם כבר בתוך המושג הזה, אמונה למעלה מהדעת, כלומר שהנתינה לבורא הופכת להיות בשבילנו הדבר החשוב ביותר. דרך החברים, כשאנחנו מוכנים להתחבר איתם, ומתוך זה נתינה לבורא, זה הכיוון שלנו בכניסה לעולם העליון.

2. *האדם רוצה להגיע למצב שאין לי כלום לעצמי, וכל מה שיש לי אני נעשה בנטייה לעליון, ואז מכתר דתחתון הוא הופך להיות למלכות דעליון, כלומר לא דורש לעצמו שום דבר, רק להיות מבוטל כלפי העליון*. אלה לא 2 מדרגות אלא 2 מצבים, יותר נכון 2 צורות של יחס מהתחתון לעליון. *אני מסכים לכך שאין לי כלום, ואני רוצה רק להיות מבוטל, מצומצם כלפי העליון. מה שהעליון רוצה, שיעשה איתי, אני לא רוצה שום דבר אלא רק להתבטל אליו*.

3. אני לא יודע מה זה מלכות ומה זה כתר, *אני יודע רק דבר אחד, אם אנחנו מתחברים יחד ולא דורשים לעצמנו כלום, אז אנחנו נכללים בעליון*. אם אנחנו מתחברים יחד, לא דורשים לעצמנו כלום, אנחנו נדבקים ונכללים בעליון. בצורה כזאת העליון מתחיל לעבוד עלינו ואז אנחנו הופכים להיות למלכות דכתר דעליון. אל תתבלבל בין השמות כתר דמלכות, מלכות דכתר. *פשוט אני מביא את עצמי למצב שאני מתבטל, ואז אני נכלל בעליון*.

4. ש: מה זה אומר לא לדרוש מהבורא כלום?
   ר: *תנסה לחשוב מה זה שאתה לא דורש מהבורא כלום, חוץ מביטול אליו*. אתה מגיע לאיזושהי עבודה, לאיזשהו בעל הבית ואתה לא רוצה ממנו שום דבר, רק שייתן לך כוח להתבטל אליו ולעשות כל דבר שהוא צריך.

5. ש: מה זה שאדם מקבל על עצמו את עול מלכות שמים?
   ר: זה כמו שהגעתם לאיזושהי עבודה ואתם מתבטלים כלפי מנהל העבודה, לא חשוב מה שהוא עושה ומה שהוא דורש, אתם מוכנים לבצע. זה *נקרא ביטול כלפי העליון*. עכשיו אני מתבטל כלפי הרצון לקבל שלי, אפילו בלי לשאול אותו, ומה שהוא דורש ממני אני מקבל זאת אפריורי, כלומר מראש אני מוכן. כך אני מתבטל, אבל עכשיו אני רוצה להתבטל כלפי דרגה יותר עליונה, שזה הבורא, ולא מתבטל כלפי הרצון לקבל שלי אלא כלפי התנאים שלו.

6. *אני צריך להיות בשמחה כשאני מתבטל כלפי העליון ולא מתבטל כלפי הרצון לקבל, כלפי האגו שלי שישלוט עליי ויכניס אותי לכל מיני מצבים שאני יכול רק להתבייש מהם*.

7. כלי דכתר זה כלי דהשפעה של העליון. נמשיך, לאט לאט, זה לוקח זמן, כי לא מקבלים לפי השכל, לפי כמה שתחשוב על כך, בכל זאת תתבלבל. אנחנו לומדים מה זה נקרא בכל זאת הבחנה רוחנית, ועד שהיא לא מתגלה באדם הוא לא יכול להבין לשמוע נכון.
   
   ש: איך מקבלים את זה?
   ר: שומעים, שומעים עד שלאט לאט זה מתחיל להתבהר. אתה רואה, כמה חודשים אנחנו עם האמונה למעלה מהדעת? 4-3 חודשים? גם לפני כן דיברנו על זה שנים, אבל מדי פעם, בלי לשים דגש על זה. צריכים בסבלנות להיכנס לזה, צריכים אולי עוד כמה חודשים, אבל לאט לאט מתרגלים למילים ולמושגים. דווקא ע"י החיבור בינינו זה עובר מאחד לשני, וכך נתקדם.

8. *העיקר בשבילנו זה להשתדל לתאר לעצמנו למי אנחנו שייכים, למי אנחנו עובדים, לרצון לקבל שלי או לבורא? יש אחד משניים, מלך זקן וכסיל ומלך מלכי המלכים. אז או לזה, או לזה*.

9. וודאי שהרצון לקבל עומד אחרי כל הפעולות שלנו אין לנו בינתיים אפשרות להתעלות למעלה ממנו, להיות בהשפעה ממש. אבל בכל זאת אני מתחיל להבדיל או שברצון לקבל שלי אני עובד לבורא, לכלל האנושות, לחברים, כביכול מחוצה לי, או שאני עובד לרצון לקבל שלי נטו בלבד. זה ההבדל בינתיים.
   
   לאט לאט, אח"כ אנחנו מתקרבים להבחנות יותר אמיתיות. *אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו עכשיו הבחנות רוחניות, לא יכולים, אלא לאט לאט ע"י זה שאנחנו עושים כאלו תרגילים, אנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו ונותן לנו אפשרות להתחיל להבדיל בין זה שאנחנו עובדים לעצמנו, או לכלל לחברים, או לבורא. אז אנחנו מקשרים את המדרגות האלו יחד, מהמצב האגואיסטי, שאני רק עם עצמי, עם מצב ביניים, שאני עם החברים, ועם המצב שעם החברים אני מגיע לבורא*.

10. אם אתה משייך את עצמך לבורא, זה נקרא שאתה הולך באמונה למעלה מהדעת. נסה להיכנס למושגים האלה, אני יודע שהם לא יבואו עכשיו ולא יתבררו היום. זה ייקח עוד חודש, עוד חודשיים, עד שיהיה לך יותר ברור ברגשות פנימיות, במוח ובלב.

11. שמחה מזה שהוא מתבטל כלפי העליון, נקראת *שמחה של מצווה*. כי ציווי מלמעלה הוא שנתבטל כלפי הבורא בזה אנחנו נכללים בו. אם יש לנו מכך שמחה, היא נקראת שמחה של מצווה.

12. ש: השתוקקות.... ?
    ר: ההשתוקקות חשובה מאוד. מה זה השתוקקות? *ההשתוקקות היא השמנת של הרצון*, כלומר הרצון, המדרגה העליונה הנקייה, נקראת השתוקקות.
    ש: להימצא בחיפוש אחרי עליון כל יום מחדש?
    ר: כן, יופי, נכון.
    ש: כל יום מחדש זה בשמחה?
    ר: השתוקקות ושמחה לא כל כך קשורים זה לזה, אלא כשאדם שמחפש ומעריך את ההשתוקקות שהוא משיג, אז הוא בשמחה.

13. ש: למה ככל שמתקדמים, מאבדים חשיבות הבורא דרך החברים?
    ר: בכל מדרגה ומדרגה אנחנו צריכים שוב ושוב לבנות את חשיבות הבורא, חשיבות העליון, כי זה הפער בין המדרגות. *אם אני עובר ממדרגה למדרגה, אז הרשימו שלי נעלם, מתחלף עם רשימו יותר עליון. אם אני רוצה לעלות, אז אני צריך לבנות את חשיבות העליון ממצב האפס. זה לא ממצב אפס אלא ממצב השלילי*, כי אנחנו עולים בצורה כזאת שעולים ויורדים, עולים ויורדים, כמו שכתוב על מלאכים יורדים בסולם המדרגות.
    
    ש: מה זה מצב פתי?
    ר: *פתי זה מי שלא עובד עם החכמה שלו אלא עובד עם כוח האמונה שלו. העבודה הרוחנית לגמרי לגמרי לא דורשת מהאדם שיהיה חכם, הוא צריך להיות כמה שיותר מסור. כאן עניין הפתי, ככל שהוא עושה מעצמו אדם פשוט, כך הוא יותר מצליח*.
    ש: איך לא לסמוך על עצמי אלא על קשר עם חברים והבורא?
    ר: *נסה להתקשר לחברים ולבורא, במקום להתקשר לעצמך, ואז תראה מה חסר לך. על זה תבקש, וכך תתקדם*.

14. ש: בורחים מייסורים ורודפים אחרי תענוגים...?
    ר: תלוי מה אתה מגדיר כייסורים וכתענוגים. זה כבר תלוי בך. אצלנו בעולם הזה יש דוגמא מאוד בולטת למצב שהייסורים וכאבים, אבל בכל זאת אנחנו מסכימים אליהם. תראה את נשים, כמה הן סובלות מכך שלא יכולות להיכנס להריון, כמה הן שמחות מכך שנמצאות בהריון. כל הכאבים ואי הנוחות לא עוצרים אותם, דווקא ההיפך, הם כולם רוצים להיות עוד פעם במצב הזה אם זה אפשרי. זאת דוגמא שלמען לידת המדרגה הבאה, בני האדם מסכימים לסבל, לכאב, ולכל מיני מצבים כאלה.
    
    זה מה שהבורא עשה, לכן אם אנחנו הולכים להוליד את המדרגה הרוחנית הבאה, אנחנו צריכים לתאר אותה כדבר עליון, גבוה, כמו לידה. כואב לנו שאנחנו לא יכולים לעלות אליה ולבצע את פעולת הבורא, פקודת הבורא.
    
    תלמד קצת מהנשים, כמה הן משתוקקות לזה, רוצות ומצפות לזה. זה לא הוכן במין האנושי סתם. יש לנו בדרגות רוחניות, למרות שאנחנו הולכים בסבל, אבל אנחנו בזה מולידים את המדרגה הרוחנית הבאה. כאן צריכים להסכים עם מה שאישה עוברת ולהשתדל להוליד את המדרגה הבאה.

15. ש: כשחבר במצב שפלות, מה הבורא רוצה מהעשירייה?
    ר: שיעזרו לחבר. העיקר בשבילנו זה לא לחשוב כל אחד על עצמו אלא להסתכל על האחרים, איך אני יכול לעזור לכולם, איך אני מושך את זה ואת זה ואת זה למעלה. *נראה לי שאני עוזר לחברים, אבל בעצם אני עוזר לחלקים שלי* שנמצאים כביכול בחברים. אני מסתכל על החבר ומתאר את עצמי שזה חלק ממני שנמצא מחוץ לי. בצורה כזאת אני יכול לאתר אותו, יותר ברור במה לעזור לו ובמה לתקן אותו.
    
    אין מחוץ לאדם שום דבר, רק הכוח העליון. לכן כשאנחנו רוצים להתחבר לבורא, אז בשבילנו כמה שיותר ויותר לאסוף את עצמנו לאיש אחד בלב אחד. נסו לתאר את זה, לכן *ככל שאנחנו בכל זאת בקבוצה מתקשרים יותר קרוב זה אל זה, וככל שאנחנו מחבקים זה את זה ובחיבוק הזה מתחילים לעלות, כך אנחנו באמת מעלים את עצמנו כלפי הבורא. זו העבודה, והחברים צריכים להבין את זה וגם לעשות אותו דבר מצידם*.

16. עלייה זה נקרא שקיבלתי רצון לקבל יותר גדול נוסף, ואני את הרצון לקבל הזה מעלה לתיקון. זה נקרא שהוא הולך ומיתקן. כלומר ירידות ועליות, ירידות ועליות, כך אנחנו מעלים את עצמנו, מתקנים את עצמנו.

17. ש: אתה מנסה לעלות מעל הדעת ולא מצליח?
    ר: ממשיכים. אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שהכוח העליון הוא עליון ואליו אנחנו צריכים להתבטל. אנחנו צריכים לבקש את המצב הזה, שתהיה לנו אפשרות להתבטל, להבין שצריכים להתבטל כלפי העליון, וכך נעלה.
    
    ש: תרגיל שאתמול נתת לעשיריות.. זה עבודה פרטית של כל אדם?
    ר: מתחילים כל אחד לחוד. כמו ילדים קטנטנים שעד גיל שנתיים, אפילו אולי יותר, לא יכולים לשחק יחד, אין להם עדיין הרגשת יחד. אחרי גיל שנתיים הם מתחילים לשחק זה עם זה, יש להם עניין של החברה. כך אנחנו גם בעבודה רוחנית, בזמן הראשון בעבודה רוחנית. אנחנו לא יכולים להתקשר בינינו. אח"כ כן, כבר יש לנו רגשות כאלה שאנחנו יכולים להעביר אותם על האחרים, לתאר את הרגשות של הזולת בנו. אז אנחנו מסוגלים להתחיל להתקשר.
    ש: נכון לשתף את החברים בתוצאות..?
    ר: לא, צריכים ללמוד איך לעשות את זה כדי לא לפגוע באחרים.

18. ש: קיבלתי גילוי אני נמצאת בממש הכנעה בפני הרצון לקבל.. ויש בי הודיה לרב ובורא שגילה לי?
    ר: עלייך להודות לבורא, הוא גילה לך את המצבים האלה.
    ש: איך עכשיו מכל המיקס הזה להגיע למדרגה החדשה?
    ר: בזאת שאת רוצה, עם כל האגואיזם הזה שלך, להתעלות ולהידבק בתכונת ההשפעה והאהבה, להידבק בבורא ובחברים. *עם כל האגואיזם הזה שלך, עם כל מה שיש בך, אין לך מה להסתיר מהם. את פשוט רוצה להיות איתם. אין שום דבר מלבד זה. כלפי הבורא המצב הזה מאוד מאוד מניב פירות*.

19. ש: איך להעביר לחברים את ההרגשה שחושך זה היהלומים שהבורא מחלק לנו הזדמנויות..?
    ר: להעביר לחברים בזאת שאתם מדברים כמו שמדבר רב"ש, כמו שאני, להבדיל, מדבר אליכם. שכל האנשים, כלומר כל החברים יקבלו דוגמאות והתרשמות ממה שאתם עוברים, רק לא מתוך הלב. אסור לנו לגלות אחד לשני ממש את עומקי הלב, את *מצפוני הלב*. אלא קצת בכל זאת להראות באיזשהם רמזים כל אחד לשני שאנחנו כולנו נמצאים בחיפוש, בכניסה לרוחניות. זה נקרא דופקים בתשובה.
    
    ש:אפשר להתפלל תפילה משותפת שהחברים לא יפספסו את ההזדמנויות?
    ר: אנחנו כבר נמצאים שעה וחצי בשיעור, ו- 20 דקות לפני זה הייתם בהכנה. אנחנו רק על זה מדברים. אז תגיד לי בבקשה, אני מאוד מכבד אותך, *אני רוצה לשמוע מה אתה רוצה לתת לי כעצה. מה עוד חסר לי כדי לרומם, לעבוד להעלות אתכם*?
    
    *אני כל בוקר מרגיש שאני חייב להעלות את כל הכלי הגדול שנמצא לפניי, ממש כמו שהורים מעלים את התינוק על הידיים. כך אני משתדל להעלות אתכם*. *תמליצו לי מה לעשות עוד יותר. אני אשמח, אני אעשה הכל, זו העבודה שלי, זו באמת מטרת החיים שלי, להביא אתכם למצב שתיכנסו ללשמה*.

*מאמר מתן תורה*

20. ש: אם אני מרגיש שהפעולות שאנו עושים מבדלים אותי מהאנושות, אני הולך בדרך לא נכונה?
    ר: לא, אני לא יכול להגיד את זה כך, כי זה כאילו שאני קובע. אני צריך לקבל הדרכה רק מאנשים שנמצאים בדביקות בבורא. מה שהם אומרים, אני יכול לקבל כהדרכה.
    ש: ואם בינתיים בפעולות שאני עושה אני יותר נפרד מהאנשים..?
    ר: זה חשבון שלך, תעשה מה שאתה רוצה, אבל יש אנשים שמגלים את הבורא, הם נקראים מקובלים אמיתיים, משתוקקים לגלות את הבורא, משתוקקים להיות קרובים, דומים לו. אם אתה רוצה להיות כמוהם, להתקרב לבורא, אז אתה צריך לשמוע מה שהם אומרים, לקבל את התרגילים, את המעשים שהם ממליצים לעשות.

21. ש: מה חסר לנו.......
    ר: *חסרות לנו דוגמאות בינינו, כמה כל אחד רוצה להשפיע לחברה, ודרכה לבורא*.
    ש: איזו דוגמא?
    ר: שכולם יראו בכולם כמה כולם רוצים להגיע לחיבור ביניהם, ומביניהם לבורא.

22. ש: אנחנו נותנים דוגמאות אחד לשני, אולי חסר לנו דוגמאות טובות..?
    ר: מה שתוכלו לברר ביניכם. *אתם סתם שואלים אותי, כי אני לא יכול לתת לכם תשובות. תדונו ביניכם על כל מיני מצבים ותמצאו בזה את התשובה*.
    ש: למה דווקא דוגמאות יכולים לעזור לנו? למה לא תפילה משותפת?
    ר: *גם את זה תעשו, בבקשה. דברו ביניכם מה יכול לעזור לנו, כי סוף סוף אנחנו מסתובבים אולי בעיגולים כאלו ולא מוצאים את הכתובת הנכונה*.

23. ש: אין לי את הכוונה הפנימית לתת להם דוגמא..?
    ר: *תראי להם איך את אוהבת אותם, איך את מוכנה לעשות הכל כדי שגם הם יאהבו זה את זה*.

24. אנחנו פועלים מתוך הרצון לקבל, זה הטבע שלנו. טוב לי, אני מתקרב. רע לי, אני מתרחק. אני לא חושב על זה פעמיים. יש תפקוד אחר לנברא, שהוא נמצא לא ברצון לקבל אלא ברצון להשפיע, הפוך מהרצון לקבל. למה זה מביא אותי? לכך שאני מתחשב בכוח השפעה, בבורא, יותר מאשר בכוח הקבלה של עצמי. אז יוצא שמה שלטובת הבורא, נעשה אצלי חשוב יותר ממה שאני עושה לעצמי.
    
    *תנסו להסתכל כך על החיים. אני קם מהמיטה ומתחיל לתפקד, אני רוצה לקבוע את הפעולות שלי בצורה כזאת שמה שטוב לבורא, אני עושה, אני רוצה לעשות בשבילו, לטובתו, להנות לו. זה הכל*.
    
    *במקום כל הזמן לחשוב על עצמי, זה אצלי אוטומטית מתעורר, אני מחזיק את עצמי כל הזמן לחשוב, כל הזמן להיות מכוון לטובת הבורא. מה קשה? בואו ננסה כאלו תרגילים. ככל שכל אחד ישתדל, כך אנחנו מייצבים בזה אווירה מיוחדת, בועה כזאת, שבה נתקיים, שיש לנו חברה שכולם חושבים בה על גדלות הבורא, איך לעשות לו נחת רוח, איך לקיים את רצונו*.
    
    ש: יש נקודה הרגשה שמתפספסת. לעשות נחת רוח לבורא..?
    ר: לא נורא. כמה שהיא מתפספסת, מתפספסת, אל תדאג לזה. אל תדאג, אנחנו בכל זאת נגיע לתיקון. אנחנו צריכים להשתדל להתקרב לזה.

25. בעשירייה אני חייב להגיע עם החברים למושג אחד, שזה אנחנו כולנו כאחד, כאיש אחד בלב אחד. מתוך המושג אחד, כשאנחנו מכוונים את עצמנו לבורא, שהוא אחד, בזה אנחנו גומרים את כל התיקון, הבריאה חוזרת למקורה.
    
    *אנחנו נמצאים עכשיו בקו מאוד מאוד פשוט, מתוח מכאן עד גמר התיקון. אין לנו לאן עוד לברוח ואין לנו שום אפשרות להתבלבל. אם אנחנו מחזיקים את זה כך אנחנו בצורה קרובה ומהירה ביותר מתחילים להרגיש את המרחב הרוחני ואת עצמנו בו, ואיך כל האנושות צריכה לעבור אחרינו. אתם תראו שזה יהיה כך, ללא שום ספק, אתם תראו*. אלו לא פילוסופיות ולא פסיכולוגיות, זו פשוט עובדה, חוקי הטבע, זה מה שכתוב בתורה.

26. הגענו לסיום השיעור, *היה דווקא שיעור טוב, ביררנו הרבה דברים והייתה התקשרות מיוחדת בינינו. אני דווקא מרוצה מהשיעור הזה, נקווה שנמשיך את הקו הזה יותר ויותר, ונעלה*. תודה לנשים, הן היו היום צנועות במיוחד, לא עלו הרבה שאלות. נו, אז גם טוב.