שיעור צהריים 10.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 446, "הקדמה לספר הזהר", אות ס"ג

קריין: נקרא קטעים מתוך הספר "הבחירה היהודית: איחוד או אנטישמיות.

האמת היא שחשבנו לעשות את זה בבוקר, כי בבוקר יש הרבה יותר אנשים ואנחנו רואים שדווקא שומעים את זה יותר ובשמחה. אני אמרתי על זה ולא שמעתם.

אין מה לעשות, אנחנו צריכים קהל גדול שיהיה איתנו יחד ויתכלל מתוך הספר הזה. עכשיו יש לנו בקושי עשרה אחוז מכמות התלמידים בבוקר. נראה מה שיהיה היום ומה שיהיה מחר בבוקר.

אז נקרא "הקדמה לספר הזוהר", "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, אות ס"ג.

קריין: "הקדמה לספר הזוהר" ב"כתבי בעל הסולם" עמ' 450.

אות ס"ג

"ולפי"ז תבין, שבאמת אין קץ, לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".

ולפיכך, נבררו תחילה, הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות, שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל, קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.

וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זכות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, כמ"ש בהקסה"ז, ד"ו, ד"ה "ומה". ועכ"ז, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.

ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."

זאת אומרת, העולם קיים מתחילת התיקון ועד גמר התיקון ששת אלפים שנה, שזה שלוש, שלוש, שלוש, עד שמגיע למלכות שזה גמר התיקון. זה חב"ד, חג"ת, נה"י של הכלים שכך הם נפתחים, מתגלים. ולכן באלפיים השנים הראשונות הכלים זכים מאוד, באלפיים השנים האמצעיות הם יותר כבדים, מצד אחד כבר נגלתה להם התורה ויש נושא לתיקון, אבל מצד שני עדיין לא יכולים לבצע את התיקון. ורק הכלים האלה שמתגלים באלפיים האחרונות, אלה הכלים של נה"י, ששייכים למלכות, שקרובים למלכות, הם אותם הכלים שבהחלט זוכים לתיקון, ואנחנו שייכים לשכבה התחתונה ביותר של הכלים של נה"י. ולכן עד כמה שאנחנו גרועים וכבדים ומטומטמים הייתי אומר, אטומים לתיקון, זה לא חשוב, אלא חשוב שאנחנו כן ראויים לבצע את התיקון לפי כללות בניין כל הנשמות.

נקרא שוב את אות ס"ג.

אות ס"ג

"ולפי"ז תבין, שבאמת אין קץ, לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים. כי זה הכלל, בכל הפרצופין, של העולמות ושל הנשמות, אשר "כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף".

ולפיכך, נבררו תחילה, הכלים דחב"ד, מהעולם וכן מהנשמות. ולפיכך היו הנשמות, שבב' אלפים הראשונים, גבוהות לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל, קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים, מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ, כנ"ל.

וכן אח"כ, בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן, עוד זכות עד מאוד, כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, כמ"ש בהקסה"ז, ד"ו, ד"ה "ומה". ועכ"ז, עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות.

ולפיכך, בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."

שאלה: למעשה אנחנו מבינים שזה בלתי אפשרי להגיע לגמר התיקון אם לא כל האלפיים, אלפיים, אלפיים יהיו שלמים. ואם כן אנחנו עדיין במצב הזה לא שלמים, יש עוד 220 שנה.

זה לא עניין של זמן. הנשמות מתגלות גם לפי קצב התיקון, זה נקרא "אחישנה". יש בזמן, "בעיתו", בעת, ויש "אחישנה" שאנחנו ממהרים את הקץ. אז אם אנחנו נמהר את הקץ, אנחנו יכולים לסיים אותו היום.

תלמיד: אלפיים השנים שהן חב"ד למעשה הן הרחוקות ביותר.

הן זכות.

תלמיד: הן הכי זכות מול יתר האלפיים ואלפיים. ובכל אופן אנחנו רואים שהאלפיים האחרונות הן האלפיים החזקות שלמעשה עושות את כל השלמות של התיקון. אם כן, לא נוכל להגיע לגמר התיקון אם לא נשלים את כל האלפיים האחרונות.

נכון. אבל אתה יכול לעורר גילוי של האלפיים האחרונות בכלים על ידי זה שאתה תזדרז בתיקון, זה נקרא "אחישנה". אחישנה זה שאתה ממהר את הזמן. זה נקרא "ישראל מקדשים את הזמנים". אם אתה נמצא ב"ישר א-ל", אתה מקצר את הזמנים.

תלמיד: ואז אנחנו לא צריכים לחכות לעוד 220 שנה.

אתה לא צריך לחכות. אין דבר כזה לחכות. זה לא עניין של ששת אלפים שזה חייב להיות, אלא זה עניין של כל הנשמות שצריכות להגיע לתיקון.

תלמיד: ששת אלפים זה שנים?

ששת אלפים נניח שזה שנים, כדי שיהיה לך קל לקבל את זה.

תלמיד: זה לא חייב להיות שנים במושגים שלנו.

זה לא שאתה יכול ככה לשבת ולחכות עד שזה יקרה. זה לא יקרה ככה. אלא מעוררים את הנשמות על ידי כל מיני אמצעים כך שהן יתעוררו. אל תדאג. לבורא יש מספיק אמצעים.

שאלה: מה זה בכלל נשמות זכות או גרועות, לפי איזה מדד זה נמדד?

אנחנו רואים את זה משבירת הנשמות, משבירת הכלים. שיש לך פרצוף של עשר ספירות, וכשהן נופלות ומתערבבות אז יש ביניהן ערבוביה והן צריכות להתברר. וכשהן מתבררות הן מתבררות לפי העביות שלהן, חב"ד, חג"ת, נה"י.

תלמיד: אבל במציאות שלנו, לפי מה נמדדות נשמות גרועות או זכות?

על ידי ההשתוות עם האור בלבד. האור שמגיע ופועל על הנשמות השבורות, עד כמה שהן יותר קרובות לאור שיכולות להתעורר ולרצות להיתקן, הן נכנסות לתיקון והאור מתקן אותן.

תלמיד: זה לפי ציר זמן, אפשר לומר שאלו שחיו פעם היה להם יותר קל להיתקן, היום זה יותר קשה?

נכון. כן. אנחנו גם רואים את זה.

תלמיד: זה קשור למידת הרצון שלהם להתחבר אחד עם השני או היכולת להתחבר? מה זה גרוע וזך בדברים האלה?

עביות. ולפי העביות, הפגם שקרה להם על ידי השבירה. עד כמה שהם היו יותר עליונים, הם היו יותר עליונים עם המסך שהם קיבלו וחשבו על מנת להשפיע, ואז זה התהפך לעל מנת לקבל, והכלים האלה שהיו יותר למעלה נופלים הכי למטה. זאת אומרת קודם נשברים הכלים הכי טובים. זה כמו שבעל הסולם כותב בסוף ההקדמה שמהטובים תחילה, משהו כזה. אז קודם נשברים הכלים הגבוהים מאוד עם רצון לקבל גדול אבל עם המסך. כשהם נופלים הם נופלים למטה. אחריהם באים כלים מקומה שנייה ומקומה שלישית, מלמעלה למטה הקומות האלה. אבל יוצא שכל קומה שנשברת גוררת לפניה ואחריה את הכלים האחרים, כי כולם נמצאים כעשר ספירות. בהתקשרות הזאת הם מתחילים להתקשר בצורה כזאת, ואנחנו נלמד את זה, זה עסק שלם, איך כל דבר גורם לכלים האחרים גם ליפול וגם להיכנס למקום ששייך לו. כי כל אחד נכנס, אני לכאן ואתה לכאן והוא לכאן וכך זה משפיע אחד לשני. נפילת הכלים זה מצב מאוד מורכב.

ואחרי שכל זה נשבר כולו ומתייצב, יוצא שמתחיל התיקון והתיקון כבר נמצא באלפיים, אלפיים, אלפיים. וגם בתיקון יש הרבה שאלות, כי יש לך עניין של תיקון שהולך לפי העביות ויש לך תיקון שהולך לפי האופי. יכול להיות שזו דרגת בינה, חכמה, זעיר אנפין, נצח והוד שהם שונים באופי, יותר קרובים או יותר רחוקים. ואז עם המסך או בלי המסך יש להם נטיות מאוד שונות והפוכות. אי אפשר בכלל להסביר, רק קצת כדי שתתרשמו מה זה נקרא "שבירה".

תלמיד: אני שואל בדיוק על התיקון דווקא מלמטה למעלה. נאמר לפני אלפיים שנה אמר רבי עקיבא כלל "ואהבת לרעך כמוך", זה תקף עד היום, זה לא השתנה.

לא.

תלמיד: מה ההבדל בין מי שהיו נניח תלמידי רבי עקיבא לתלמידי הרב לייטמן היום? במה בא לידי ביטוי ההבדל בזכות ובעביות?

שכולנו מקיימים את תפקידו של אברהם אבינו.

תלמיד: זה משותף אבל מה ההבדל?

כל אחד בדרגה שלו. אתם מבינים שהנשמה שלי זו לא נשמת רבי עקיבא ולא נשמת אברהם, זה משהו אחר לגמרי במידה, בתכונה, בהכול. גם אתם, כל אחד צריך להשתדל להיתקן ולמשוך אחריו עוד ועוד אנשים לתיקון. ואז זה יוצא לפי התפקיד שנקבע מלמעלה, קורה או לא קורה, אבל אין בזה שום הצטיינות מצד האדם עצמו, הכול עושה הבורא.

תלמיד: אז מה זה אומר שאז הן היו זכות והיום הן יותר עבות, במה זה בא לידי ביטוי?

כל הכלים הם שונים בעביות? אז לפי זה. עם המסך זך, בלי מסך עב. חב"ד חג"ד נה"י, כל ההבדלים בהם זה רצון לקבל ובהתאם לזה עם המסך או בלי המסך.

שאלה: האם הדורות הראשונים שהיו זכים הם הכרחיים כדי להביא אותנו לתיקון וכיצד?

כל דור ודור עושה את העבודה שלו שבלי העבודה שלו לא יוצא לנו דור הבא לתיקון.

שאלה: מה זו שבירה?

שבירה זה נקרא עיבוד המסך.

תלמיד: נגדיר את הנר"ן כשלמים.

נר"ן?

תלמיד: הוא כותב, ברגע שאני אצטרף לתיקון אז יהיה נר"ן שלמים.

כן, כי אורות נפש, רוח, נשמה, הם מתגלים על ידי הכלים דנה"י.

שאלה: ומה זה נקרא שהם שלמים?

שלמים. איפה כתוב מה שהוא רוצה? "כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים" נפש, רוח, נשמה, זה מה שצריך להתגלות בכלים של חב"ד חג"ת נה"י. והיחידה מקבלים רק בגמר התיקון. אבל כל אורות דנר"ן אנחנו צריכים להביא אותם לכולו, לשלמים. אותם הכלים של נר"ן, זאת אומרת את הכלים האלה אנחנו צריכים לתקן, אנחנו יכולים לתקן בשלמות.

אות ס"ד

"ובאמת, נמצאת קושיא זו, עוד בדברי חז"ל, במס' ברכות, דף כ': "א"ל רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי? בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין וכו', אמר הויות דרב ושמאל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין, תליסר מתיבתא. ואלו רב יהודה כד הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. א"ל קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו'". עכ"ל, עש"ה.

הרי שאע"פ, שהן למקשן והן למתרץ, היה ברור, שהראשונים היו חשובים מהם, מ"מ, מבחינת התורה והחכמה, היו רב פפא ואביי יותר חשובים מהראשונים.

הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר."

זה ערך הפוך אורות וכלים, כמו שאנחנו לומדים בכל מקום. עד כמה שהכלים הם יותר עבים, הם יותר גרועים, הם יותר נמוכים, אבל הם דווקא בתיקונם יכולים להביא האורות יותר גדולים, גבוהים. ערך הפוך אורות וכלים. כלים נמוכים, אורות גבוהים.

שאלה: "ולפי זה תבין שבאמת אין קץ לשיעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים" במה אין קץ?

בזה שהם היו בכלים הזכים ביותר. זה נקרא "דורות", זה כלים זכים, אבל אנחנו הדורות האחרונים עבים, אבל כשאנחנו מגיעים לעבודה שלנו אנחנו דווקא ממשיכים אורות הגדולים ביותר. אבל איפה מתלבשים האורות האלה הגבוהים ביותר, הגדולים? בכלים הגבוהים ואנחנו למטה מקבלים מזה רק הארה קטנטנה. ככה זה. אז מה אנחנו? מפסידים שאנחנו מחכים עד גמר התיקון כמעט ובסוף כל התיקונים אנחנו רק מוזמנים איכשהו להשתתף. ואנחנו לא מבינים כלום ולא יודעים כלום ובקושי, בו בקושי משהו מעלים איזה מ"ן קטן, אבל מ"ן הזה שהוא עובר דרך כל הכלים הגבוהים, הקודמים שכבר תיקנו את עצמם, הוא הופך להיות מ"ן גדול ואז הוא מזמין שם בדרגה הגבוהה ביותר, אצל רבי שמעון או אצל אברהם, משה רבינו הוא מזמין שם אורות גדולים והאורות הגדולים האלה הם מתלבשים שם אברהם יצחק יעקב וכל האלו ולנו עד שזה יורד בסוף שלנו אנחנו זוכים לאיזה ניצוץ קטן, איזו הארה קטנה מאוד. אז גם מבחינת העבודה אנחנו בכלום וגם בבחינת הקבלת האורות אנחנו בכלום ואנחנו בכלום, חוץ מזה שאנחנו מושכים את האורות הגדולים ביותר בכלים שלהם הגבוהים ביותר, זה אנחנו עושים. בלעדינו הם לא יוכלו את זה לעשות. וזו הזכות שלנו.

תלמיד: למה בלעדינו הם לא יכולים לעשות את זה? מה חסר להם?

איך? הם לא מסוגלים. הם לא מסוגלים להעלות מ"ן.

תלמיד: חסר להם מה, שהם לא מסוגלים?

אין להם חיסרון. החיסרון הוא אצלנו. ככה זה. לכן אמנם שאין קץ לזכּוּת של הכלים הראשונים, אין קץ לחשיבות של הדורות האחרונים. ערך הפוך אורות וכלים. אנחנו משלימים להם את הכול. ובזכותם אנחנו מקבלים את הכול גם. עוד נדבר על זה.

אות ס"ה

"ואין להקשות לפי"ז: א"כ, למה אסור לחלוק על הראשונים בתורת הנגלה?

הענין הוא, כי במה ששייך, להשלמת חלק המעשי מהמצות, הוא להיפך, שהראשונים, נשלמו בהם יותר מהאחרונים. והוא משום, שבחינת המעשה, נמשכת מהכלים הקדושים של הספירות, וסודות התורה וטעמי המצוה, נמשכים מהאורות שבספירות.

וכבר ידעת, שיש "ערך הפוך מהכלים להאורות", שבכלים, העליונים נגדלים מתחילה, כנ"ל אות ס"ב. וע"כ נשלמו הראשונים, בחלק המעשה, יותר מהאחרונים. משא"כ באורות, שהתחתונים נכנסים מתחילה. וע"כ נשלמים בהם התחתונים, יותר מהראשונים. והבן היטב."

הוא קצת מתחמק מהסבר. נקבל את זה כמו שיש, מה לעשות. מכאן הוא מתחיל את הסיום שלו המפורסם.

אות ס"ו

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.

וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.

וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.

וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.

וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."

שאלה: מה הכוונה שאנחנו מקבלים הארה קטנה. מה זה אומר "הארה קטנה"?

הארה, לא אור אלא הארה קטנה. כמו שיש לך אור גדול, שמש והארה קטנה שמגיע לך מנר.

תלמיד: מה זה אומר הארה, איך זה מתבטא בנו?

הארה קטנה שהיא לא יכולה לתקן הרבה אלא מה שהכלים שלנו דורשים. באור אין שינוי, האור נמצא בכל מקום במנוחה מוחלטת, באותה העוצמה האינסופית. אלא ברצון שלנו, בכוונה שלנו, בהזדהות עם האור, אז אנחנו מרגישים אותו נגיד ממדורה גדולה עד נר קטן.

שאלה: כתוב "נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם."

כן.

תלמיד: מה הזרע שלהם? אם ישראל זה מזרע אברהם יצחק ויעקב ומה זה זרע אברהם יצחק ויעקב?

העניין הוא שכל הנשמה היא מתחלקת, (ראו שרטוט מס' 1) כבר ציירנו את זה לא פעם אחת, לראש וגוף. שזה גם לא מלכתחילה אלא אחרי שבירה שהתחילו להתבהר, אז יש ראש וגוף. זה נקרא "ישר - אל" וזה נקרא "אומות העולם". אמת שכולם זה אומות העולם, אבל יש חלק שהוא מגיע קודם כל לתיקון ולכן הוא נקרא "ישר-אל" ישראל . ומה ההבדל כי כאן ישראל זו עביות שורש וא' וכאן אומות העולם זו עביות ב' ג' ו ד'. אז לפי זה קל לתקן את הכלים של ראש שהם יהיו מכוונים ישירות לבורא וקשה לתקן את הכלים של הגוף שהם יותר עבים ב' ג' ו ד'. כאן גם ב' מתחלקת כאן שזה ג"ר דבינה וזה ז"ת דבינה, אבל ככה אנחנו מייחסים. ז"ת דבינה אנחנו מייחסים כבר לגוף ולכלים דקבלה.

אז ישראל זה כלים דהשפעה ואומות העולם זה כלים דקבלה. ולכן קודם מתקנים את ישראל שהם יהיו כצינור ודרכם האור העליון יוכל להתפשט קודם לראש ואחר כך לגוף כרגיל. אבל זה בתנאי שלפני זה כבר ישראל פונים לגוף, לוקחים כאן חסרונות ואז את החסרונות האלה מעלים לראש ומראש מעלים למעלה ואז מגיע אם כך תשובה מלמעלה. העליה הזאת היא נקראת מ"ן והירידה הזאת היא נקראת מ"ד. ככה זה עובד ולכן ישראל הם נקראים "המעבר".

שרטוט מס' 1

שאלה: בעל הסולם כותב פה "בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". מה גורם לאדם מישראל לראות את אומות העולם כגרי צדק וכגופו עצמו?

אתה לא שואל לפי מה שהוא אומר. מה הוא אמר?

תלמיד: הוא אמר שכל אדם מישראל גופו בנוי מגרי צדק מאומות העולם.

מה כתוב? תקרא.

תלמיד: "בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם".

ומה אתה שואל?

תלמיד: איך אדם מישראל מחשיב את אומות העולם לגרי צדק כגופו עצמו?

כי כך הוא רואה, הוא עובד איתם בצורה כזאת. זה הרצון לקבל ששבור, שעובר תיקון, ואז הם נקראים "גרי צדק". גר זה מי שהיה ברצון לקבל ותיקן אותו, וקיבל על הרצון לקבל שלו מסך בעל מנת להשפיע, ואז הוא נקרא גר צדק. אחר כך הוא יקרא "צדיק", ועוד יותר ועוד יותר גבוהות המדרגות.

תלמיד: אבל מה גורם לזה? מה גורם למציאות הזאת להתקיים באדם מישראל?

אדם מישראל זה נקרא רשימות של גלגלתא ועיניים. זה שיש לו רשימות מאח"פ זה נקרא הגר שבו, "הגר שבקרבך". כשהוא מתקן את האח"פ הזה, הוא מגיע למצב שהגר שלו הופך להיות "גר צדק" נגיד.

תלמיד: אני לא מבין את המעבר הזה של דבוקים לפנימיות והופכים לגופו עצמו.

כשהוא משתמש בכל הרצונות האלה בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאת הכלים האלה שהיו בעל מנת לקבל והיו מחוצה לו, הוא מצרף אותם לעצמו ומשתמש בהם על מנת להשפיע.

תלמיד: איזה מין תהליך זה, איך בן אדם עושה דבר כזה?

רצונות שלו. אתה מבין שזה הכול רצונות שבאדם.

תלמיד: ואיך אני מתרגם את זה ליחסים בחברה או בעשירייה או בקבוצה?

אני לא יודע. בזה אתה תסתבך. מספיק לי בזה להסתבך איתך.

שאלה: יוצא מזה שבעצם אומות העולם אין להם בחינת ישראל בכלל, הם לא יכולים להבין את ישראל, נכון?

לאומות העולם אין בחינת ישראל מצד אחד, ומצד שני יש. כי על ידי שבירת הכלים יש בהם גם ניצוצין, אבל ניצוצין כאלה שהם מיועדים רק להרגיש את ההתעוררות מאיתנו.

ושוב, אני מדבר על רצונות, לא על בני אדם. אתם מבולבלים מאוד.

תלמיד: לגבי הצינור הזה, בעצם תפקיד הראש, הוא כאילו עושה סוג של אדפטציה, סוג של תרגום של הרצונות של אומות העולם?

נכון. כל הראש קיים כדי מהאין סוף להעביר את אור אין סוף למטה לגוף לתיקון ולמילוי (ראו שרטוט מס' 2).

תלמיד: אז הוא בעצם מרגיש איזשהו רצון באומות העולם, ואפילו שהם מרגישים את זה ככה, אז הוא אומר הם מרגישים את זה ככה, אבל האמת היא שזה אחרת, ואת זה הוא מעלה? זה מה שהוא עושה?

אני לא מבין אתכם. אני לא תופס את השפה שלכם, את מה שאתם מתארים.

תלמיד: יש נגיד רצון באומות העולם.

מה זה אומות העולם?

תלמיד: רצון לקבל שבאדם.

כן.

תלמיד: עכשיו האדם מרגיש שהרצון הוא לאיזשהו משהו אחר שלא קשור לפנימיות בכלל.

נגיד. כן.

תלמיד: מה בעצם עושה הראש, הוא עושה סוג של תרגום של הרצון הזה למשהו של פנימיות ואז ככה זה עובד?

יש כאן רצונות. מאיר האור מלמעלה, הרצונות מתחילים לפי האור להתייצב, מקל לכבד. אז יש כאן מיון. על ידי המיון הזה כל רצון ורצון כבר יהיה שייך לאיזו פעולה, לאיזו עבודה, למשהו. ואז האור העליון שמיין אותם, מחבר אותם ומתחיל לעבוד איתם. אדם צריך רק לעורר את האור העליון והאור עושה את הכול (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

קודם כל, ישראל ואומות העולם זה דבר יחסי. מי שמשתוקק להגיע לגילוי הבורא הוא נקרא "ישר א-ל", מי שלא משתוקק לזה הוא נקרא "אומות העולם". זה לא חשוב מה אימא ואבא שלו ומה כתוב לו בדרכון, הכול תלוי רק בנטייה שלו. ולכן האדם בעצמו כל הזמן יכול להשתנות, הוא יכול להיות היום ישר א-ל, ובעוד רגע הוא יכול להיות שייך לאומות העולם, זה לא דבר קבוע, אלא ברוחניות הכול אך ורק לפי המעשים בלבד.

שאלה: מדובר עלינו, על אנשים שקיבלו השתוקקות לבורא?

מדובר רק על אנשים שיש להם רצון לתקן את עצמם, להתקרב לבורא, להידבק בו. אך ורק. ולא באף אחד אחר.

תלמיד: וכל החלוקה הקודמת שהוא סיפר שיש פנימיות של האומות העולם וחיצוניות של אומות העולם, פנימיות ישראל וחיצוניות ישראל, איזו חלוקה זאת?

זה גם באדם אחד, קודם כל, שיש לו כאלה וכאלה רצונות, וגם בכללות הנשמות.

תלמיד: בעולם הנוכחי שאנחנו נמצאים, כל הכוחות האלה גם מתבטאים במשהו?

אתה לא רואה את זה, אבל ישנם, כן.

תלמיד: אפשר להבין את זה באיזושהי צורה?

לא, אי אפשר להבין, צריכים לגלות ואז תבין. כמו שכתוב "אין דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב", מה אתה מבין בזה? תגלה ותראה.

שאלה: ערך הפוך אורות וכלים, דיברת על אור חכמה, שאנחנו מקבלים הכי קצת, הם מקבלים הכי הרבה, אבל אור חסדים אנחנו מקבלים?

אור חסדים מתפשט בכל מקום בלי שום הגבלה. לא לפי המדרגה.

תלמיד: אבל לנו יש את הצורך הכי גדול, זאת אומרת הם מקבלים פנימי, אנחנו מקבלים מקיף.

מי הם?

תלמיד: הדורות הראשונים.

נגיד שאתה ככה מקבל. אז הדורות הראשונים מקבלים ודאי שלפניך.

תלמיד: מקבלים לפניי את אור החכמה הכי הרבה, לאט לאט אור החכמה יורד ונהיה ממש קצת עד הדור הזה, אבל אור חסדים הוא בלי הגבלה.

כן. אור החסדים מתפשט בכלים שהם נמצאים תחת המסך. מספיק רק צמצום כדי שאור החסדים יתפשט.

תלמיד: והחסדים מתקנים עד שאורות מקיפים נעשים פנימיים?

כן.

תלמיד: אני מנסה לקלוט את הציור הזה.

נכון, מה אני אשקר לך בדבר כזה?

תלמיד: לא, אני שואל אם זה כך.

נכון אמרת. הוא רוצה לשמוע שוב שהוא צודק. אמרת הפעם נכון מאוד.

שאלה: אם כן גם אם האדם הנברא יתקן את החיצוניות שבו ואת הפנימיות שבו זה לא מספיק כול עוד לא יתוקנו גם אומות העולם החיצוניים והפנימיים שמחוצה לו?

כן, בינתיים.

תלמיד: מה פירוש בינתיים? זה יגיע לגמר תיקון.

בינתיים, הכוונה בשבילך.

תלמיד: בשבילי אישית?

אני לא יכול להסביר לכם מהי התמונה האמיתית. אין כאן אומות העולם ואין כאן ישראל, יש רק פרצוף אחד, וזה קשה. יותר טוב בינתיים, כמו שאתם תופסים בצורה חלקית אלו ככה ואלו ככה, שיהיה.

שאלה: מה עלינו לעשות בכל רגע כדי להיות ישראל ולא אומות העולם? אמרת שאנחנו כל פעם מתחלפים.

להתחבר בינינו ולדרוש חיבור ואחרי החיבור לדרוש את המאור המחזיר שיביא לנו כוונה בעל מנת להשפיע. זה נקרא ישראל שמכוונים להשפעה. זה הכול.

שאלה: מדוע אומרים "האור העליון", מה הכוונה בתוספת המילה "עליון"?

בגלל שהוא נושא בתוכו כוח השפעה, כך נראה לי. הוא גם מתפשט מדרגות עליונות יותר זכות ליותר עבות. צריכים לראות לפי ההגדרות יכול להיות שהוא מדבר על זה.

אות ס"ח

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו.

ובזה יתבאר לך, מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק, בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות, לגאולה שלימה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר, לגאולתם של ישראל מבין האומות?"

זאת אומרת, שבזכות הזוהר יוצאים בני ישראל מהגלות. מהי הגלות, מהי הגלות בין האומות ועל מה בכלל ספר הזוהר מדבר? האם הוא מדבר כאן, בעולם הגשמי שאנחנו פתאום חס ושלום חוזרים מאמריקה לישראל זה נקרא שבורחים מגלות כל כך נוראית, לגאולה שבאים לפתח תקוה ללמוד חכמת הקבלה?

אות ס"ט

"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".

אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו, אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה, שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל, כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת, שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה, כמו שהיתה ח"ו דבר, שאין צורך בו כלל."

זאת אומרת, מהי התרופה היחידה להעלות את העולם שלנו לצאת מכל הסבל ומכל הסיכויים האלה המפחידים שעומדים מלפנינו? אך ורק לימוד חכמת הקבלה ומימוש שלה בעשיריות.

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

"ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה.

אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.

"בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

אנחנו רואים איזה קללות ואיזה דברי יושר אומר הזוהר בתיקון הזה, ב"תיקון ל'". מי שלומד את חכמת הקבלה, לומד את ספר הזוהר, אז מתקדם לתיקון וזוכה למה שזוכה, מה שאין כן מי שלא עוסק בזה או עוד יותר גרוע, מי שמתנגד שיעסקו בזה, הוא ממש גורם צרות לעולם. כבר על עצמו לא מדברים.

אות ע"א

"וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר, שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה, רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר - שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים, על פנימיות התורה.

ואז המה גורמים, במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות, שישנן בעולם, מגבירות את עצמן, על כל חלקי הפנימיות שבעולם. כל אחת לפי מהותה:

א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה.

ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם.

ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו." זאת אומרת כל מה שהעולם אומר עלינו שאנחנו אשמים בזה שיש בעולם כל הצרות האלה, זו אמת. אין לנו מה להגיד.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל"." בעקבות ישראל "דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו."

הם זה ישראל, כי התיקון הוא רק עליהם לעשות.

שאלה: הם זה ישראל, ישראל זה אנחנו, בני ברוך?

נכון.

תלמיד: אבל אנחנו עושים את העבודה שלנו.

אתה עושה את העבודה שלך?

תלמיד: אנחנו משתדלים לעשות.

משתדלים לעשות, אבל כנראה שלא עושה. אם אתה רואה שבעולם יש לך כאלו דברים, אז קודם כל אתה לא עושה את העבודה.

תלמיד: אז איפה אני לא עושה את העבודה?

בחיבור ביניכם כדי להמשיך מאור המחזיר למוטב. בצורה הגבוהה ביותר, אתה נמצא למעלה מכולם, ואם אתה לא מושך משם מאור, הוא לא יתפשט למטה.

תלמיד: יוצא שעם כל האנטישמיות הזאת שעולה עכשיו בעולם ונגד ישראל, זה אומר שאנחנו נכשלים?

כן, זה אתה, אתה.

תלמיד: אני נכשל? במה?

כן, בזה שאתה לא מבצע את עבודה שלך.

קריין: מספר "מאור עיניים".

"אמרו רז"ל "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל", ו"אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל". "אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל" - "בשביל" הוא לשון מסילה ודרך, שתיקנו שביל מעבר השפע. ובהיפך, קלקול השביל גורם דינין ופורענות ח"ו, מאחר שאין ייחוד. שישראל מופרדים משורשם הכללי שהוא א"ס, נפרד ח"ו כל העולם והנבראים גם כן."

(מאור עיניים. פרשת פנחס)

תלמיד: מלחמת הכוחות שיש עכשיו בישראל עצמה, במדינה, היא גם כתוצאה מזה?

זה עוד יותר גרוע. כי כשיש לך כאן מלחמת כוחות אתה מקרין לכל העולם מלחמות גדולות.

תלמיד: מה זה המלחמה הזו, מה קורה פה בישראל?

זה שאתה, ששייך לשמאל, לא מחובר לחבר שלך ששייך לימין, ואתם לא יכולים להתייצב נכון כדי להביא את ישראל לתיקון בקו האמצעי, ישר, ובזה אתה גורם רע לכל העולם.

תלמיד: איך אנחנו מתחברים עם החבר? איך להגיע לחיבור הזה?

אם אתם משתדלים להתחבר אז קודם כל תפילה, ומעשים כמה שאתם מסוגלים. ומעל כמה שאתם לא מסוגלים, אז תפילה, ואז תראו מה יקרה. הוא אומר לך "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל", זאת אומרת בעקבות ישראל.

תלמיד: זה נורא מה שקורה, באמת.

זה עוד לא נורא, אתה עוד לא מתאר לעצמך עד כמה שזה נורא. כשזה יתגלה לך, אז בוא נראה איך תדבר על שואה ועל כל הדברים האלה. אסור לנו לדבר בצורה כזאת, אבל בואו לא נשכח שרק אנחנו בעלי הבחירה.

"ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]". דהיינו, כמבואר. אכי"ר."

אין כאן מה להוסיף, זה כתוב בצורה כזו שזה יכול להיות כהקדמה או כסיום לספרו של חיים.

שאלה: למה בצורה טבעית התגובה של אומות העולם היא להשמיד את ישראל, הרי גם מזה הם לא יקבלו מאור, אם הם ישמידו את ישראל, למה הם רוצים להשמיד?

אני לא מדבר על אומות העולם, אין להם בחירה, אני מדבר על ישראל שיש להם בחירה, ושהם יכולים בשינוי היחס שלהם לתיקון, לגרום לכך שכל העולם יתקרב לתיקון.

תלמיד: ואם הם לא עושים את העבודה שלהם, אומות העולם באים ורוצים להשמידם. הרי לא יצא להם כלום מזה.

אני לא יודע, אלה ספקולציות שלך, אתה יכול להמשיך בזה במקום אחר, זה לא אכפת לי. כתוב כך? כתוב. הוא אומר לך שאלה חוקי הטבע, לך תתווכח. על מה יש לדבר בכלל? הוא אומר לך שאלה חוקי הטבע. ישראל קיבלו את השיטה? קיבלו. השיטה הזאת נמצאת? נמצאת. הם משתמשים בה או לא? לפי איך שהם ישתמשו, כך הם יקבלו. זה הכול. מה יש כאן לדבר? אני לא מבין מה הטענות שלך. "אבל אנחנו לא יודעים, אנחנו לא מבינים, אנחנו כאלה". בסדר. זה ככה. אני לא מבין אותך. יורד עכשיו מבול מהשמיים ואנשים מתים בדרך, אז תגיד מי אשם, למה זה ככה? לא, אלו חוקי הטבע. אתה לא מבין, לא מבין, אבל איך שזה קורה, קורה.

תלמיד: פשוט נראה שהמטרה של הטבע לא ברורה.

הטבע זה חוק. והחוק הוא לקרב את כל באי העולם לתיקון, לעל מנת להשפיע. והוא לא עושה חשבון מה שמעת, או לא שמעת, מבין או לא מבין. הגיע הזמן, נתנו לך אולי אי שם, פה ושם איזה הזדמנויות, השתמשת בזה? לא, החוק מגיע ומבצע את הפעולה שלו.

תלמיד: אם בסופו של דבר מטרת הבריאה היא שאומות העולם יקבלו את האור, אז למה הם הולכים להשמיד את ישראל, הם לא יקבלו מזה אור, ולא יתמלאו מזה.

לא, לא כולם, אתה רואה, נישאר קצת והם יממשו את התיקון. אני לא רוצה אפילו לדבר על הדברים האלה, על הטענות שלך.

שאלה: קודם קראנו שהצדיקים הם הראשונים להינזק והם יינזקו הכי חזק במקרה שלא יבצעו את המטרה שלהם. למה דווקא אנשים הכי קרובים לרוחניות, האנשים שמנסים לבצע את העבודה הם הראשונים להינזק והכי חזק?

כי בהם כנראה זה תלוי, כי כנראה בהם תלוי התיקון יותר מאשר באנשים הפשוטים ולכן החשבון מתחיל איתם.

תלמיד: אבל זה לא סותר? הם הרי מנסים להתקרב.

לא, הם אחראים על הדור. יש כאן אחריות קולקטיבית, כולם נמצאים בערבות.

תלמיד: זאת אומרת נוצר להם נזק מעצם הטבע, זאת אומרת זה פשוט בגללם כי הם לא עושים את העבודה?

כן, הדור כולו נשפט.

שאלה: אם ישראל צריכים להביא את הפתרון, להביא את גילוי השכינה, יש פה עשיריות שכן עובדות, שכן עושות את העבודה שלהן במעגלים שלנו?

כן.

תלמיד: יש להם את הכוח להביא, לעלות את המ"ן כמו שצריך ולקבל תשובה?

כנראה.

תלמיד: כנראה. אז למה לא מתבצעת פה תפילה של כל העשיריות לתיקון השכינה ואז נתפתח ונצא משם?

מחכים לך.

תלמיד: מחכים רק לי?

מחכים לך שאתה תבוא ותארגן את התפילה, תעורר אותם. בסדר?

תלמיד: בסדר גמור.

יופי. קח איתך חברים, ותעשו.

שאלה: הוא אומר שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל הוספת, "בעקבות".

בשביל ישראל, כן.

תלמיד: מאיפה אדם מקבל כוח להגדיל את הכרת הרע שהכול תלוי בו והכל בגללו? אדם קרוב לעצמו, הוא לא יכול.

אם לא יכול שישב בבית עד שיבואו אליו להורגו.

תלמיד: בשביל שלא יבואו להרוג אותו מאיפה האדם מקבל את הכוח בשיטה שהכרת הרע תגדל בו מיום ליום?

מאמצים.

תלמיד: מאמצים במה?

מאמצים צריכים להיות יומיומיים. בחיבור. רק בחיבור. ואחר כך תפילה מהחיבור, הפצה מהחיבור, הכול מתוך החיבור.

תלמיד: מה זה החיבור הזה?

חיבור נקרא שכולנו מתחברים למעלה מהדחייה ורוצים שמתוך החיבור הזה אנחנו נזרז את ההתפתחות הרוחנית שלנו לקראת החיבור, לקראת האהבה תגיד, משהו.

תלמיד: נגיד שאני רוצה שהחבר שלי בעשירייה יוכל להחזיק יותר את הכרת הרע מעכשיו לרגע הבא, למה אני מתפלל?

אתה עושה את המאמץ ומתפלל שהוא ירצה.

תלמיד: שהוא ירצה מה?

שהוא ירצה כמו שאתה אמרת, מה אתה רצית ממנו?

תלמיד: שהוא יוכל להחזיק את הכרת הרע.

יופי. אז אתה תעשה מאמצים בהכרת הרע ותתפלל שזה יעבור אליו, שהוא יכיר את הדברים האלה, "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה".

תלמיד: ובזה אני עוזר לו פיזית, זה נקרא תמיכה?

כן, זו תמיכה.

שאלה: יש הבדל בין פעולות החיבור שצריכים להיות בין גברים לבין פעולות חיבור בין נשים?

אני דיברתי היום על זה, הייתה לי כאן קבוצה, כמעט כולן נשים, אז הן שאלו הרבה על החיבור. אני רואה שהן קולטות קצת את זה.

תלמיד: איזה סוגים ופעולות של חיבור צריך לעשות?

כול מה שאפשר. גם נשים, גם גברים, כל אחד לפי הדרגה, לפי הרצון, לפי זמנו. ככה זה.

כל היתר במאמץ ובתפילה.

(סוף השיעור)