שיעור בוקר 02.09.20 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו ממשיכים בנושא "חוק הערבות". קטעים נבחרים מהמקורות. המשך מקטע מספר 15. מתוך הרב"ש מאמר 15. "תפלת רבים".

"העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים. זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג. אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל."

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

כל הקטעים האלה שאנחנו עכשיו יכולים לקרוא מהדף הזה, הם כולם מדברים על קיום חוק הערבות בינינו.

אין ברירה, אלא אדם צריך להשיג רגש ושכל של הקבוצה. רק כשהוא נמצא בזה לעומת זה שהיה קודם בעצמו, ועכשיו נמצא מחובר עם הקבוצה, רק בצורה כזאת הוא יכול להיות דבוק בבורא. זאת אומרת, הוא בונה את הכלי לדבקות בבורא שזאת הקבוצה, ואחרת הוא לא מגיע אליו. זה שאנחנו צריכים לשכנע את עצמנו כל פעם יותר, ויותר, ויותר לבנות כלי לגילוי הבורא, זה נקרא "להתחבר בקבוצה". אין ברירה, זה מה שיש. ולכן על זה כל התפילות, על זה כל המטרות שלנו.

קריין: קטע מספר 16. מתוך הרב"ש. מאמר 15. "תפלת רבים".

"אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח. והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'."

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

זאת אומרת, הוא עושה חשבון רק מצד הבורא, רק לעומת להשפיע נחת רוח לבורא, ולכן לגמרי לא רוצה להתחשב עם עצמו, רק עם העשירייה. שהעשירייה יחד, עד כמה שהיא מסוגלת להיות כאחד, בזה היא כלי להשפיע לבורא.

קריין: רב"ש. אגרת מ"ב.

"כתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא.

ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.

תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

(הרב"ש. אגרת מ"ב)

זאת אומרת, מתי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו לא מכוונים לעצמנו, שאנחנו מכוונים לקבוצה, יותר נכון למרכז הקבוצה, ועוד יותר נכון לאותו כוח שצריך שם להתגלות ומנהל אותנו, שנמצא בהסתרה במרכז הקבוצה, שזה הבורא.

שאלה: הוא כותב בציטוט 15, שאדם מבקש מהבורא לתת לו הבנה שהכול יהיה למענו. מה זה העיקרון הזה?

שאנחנו צריכים לראות כמו שכתוב, "הכול עשה ה' למענו". שהבורא הוא הכול עשה, כדי שאנחנו נשפיע לו. נשפיע לו, לבורא אין אישיות, הבורא זה תכונת ההשפעה שהיא לא נתפסת אצלנו, אלא רק בתנאי שאנחנו הרצון לקבל שלנו מכוונים בעל מנת להשפיע. שמוסיפים לרצון לקבל כוונה על מנת להשפיע, בזה אנחנו דומים לבורא. לכן השגת הבורא זה רק לפי השתוות הכוונה שלנו עם הרצון שלו. ברצונות אנחנו לא יכולים להיות אף פעם דומים זה לזה. הרצון שלנו תמיד הוא רצון לקבל, הרצון שלו הוא תמיד רצון להשפיע, ורק לפי הכוונה שלנו אנחנו יכולים להיות בהזדהות.

שאלה: רב"ש אומר כאן בציטוט, אני לא מבקש על עצמי, אלא כי הכלל יכול להנות את הבורא יותר ממה שאני יכול. איך להגיע לכזה מצב של להעריך את התועלת של הכלל?

זה עניין של צמצום ואור חוזר, שאתה רוצה להשפיע לבורא מכל האפשרויות שלך. ואם אתה תוותר על קבלה עצמית שזה יהיה לטובת הבורא, אז אין לך חשבון אחר, אלא כמה להשפיע לו יותר. זה מה שאנחנו מבינים ממה שקורה אחרי הצמצום. צמצום זה שאני לא רוצה להתחשב עם עצמי, אמנם שמאוד רוצה. כי כך כתוב "המצמצם את רצונו, אף על פי שמאוד רוצה". ככה עובדים אחר כך, למעלה מצמצום.

תלמיד: כתוצאה מהצמצום אני מגיע להבנה של מה יותר עושה נחת רוח לבורא, יותר תועלת?

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, זה תלוי מהמצב שלך. אבל אתה לא דורש להבין, אתה מבקש כוחות ליישם את זה. שאם נגיד לכל החברים או לאיזה חבר יש הזדמנות להשפיע לבורא יותר, אז אתה עושה לחבר הזה את כל ההזדמנויות, את כל האפשרויות שהוא ישפיע ולא אתה.

תלמיד: ואיך אני מבין את זה שיש לו אפשרות להשפיע יותר לבורא? איך אני מגיע?

אל תדאג. את מה שצריך הבורא ייתן לך. אל תהיה חכם. העיקר הכול להעביר דרך השכל, זה לא יעזור. אתה מגלה את הכלי של הנשמה, ולא בונה את הבניין. אז תתייחס לזה שיש מישהו שבונה ומחזיק.

שאלה: אני מרגיש אנחנו במרדף של חתול ועכבר עם הבורא, או באיזה רומן כזה שזה דחיפה ומשיכה. האם אנחנו מייצרים את הכוונה בקבוצה שאנחנו כל הזמן נמשכים למרכז, ואז זה נעלם, ואז אנחנו שוב בונים את זה מחדש, כל פעם מחדש, וזה אחישנה?

כך זו ההתקדמות, מפני שאנחנו כל פעם צריכים לגלות חיסרון חדש, ועל ידו עוד יותר ועוד יותר להתקדם.

שאלה: האם כל תפילה צריכה לכלול בקשה עבור כל הכלל, או פעם אחת על העשירייה, פעם אחרת על הכלי עולמי?

התפילה שלנו היא צריכה לכלול את כל המציאות, את כל העולם. יותר נכון בסופו של דבר את כל האנושות.

שאלה: איזה פעולות קורות באדם כשהוא מרוכז ועובד במרכז העשירייה?

את זה אתה תעשה ותגלה. כל הפעולות שהן עבור בניית הכלי. מה אפשר להגיד.

שאלה: מה זה מרכז הקבוצה, ומה ההבדל בין מרכז הקבוצה לבין מרכז העשירייה?

מרכז העשירייה או מרכז הקבוצה, זה המקום איפה שכל הלבבות מחוברים יחד.

שאלה: האם התפילה המשותפת, זה בעצם השתוקקות לאהבה ולהשפעה כלפיי העולם?

כן.

קריין: אנחנו בקטע מס' 18 מתוך רבי מנחם מנדל מקוסוב, "אהבת שלום".

"מתפלל על חברו הוא נענה תחילה. כי האדם המתפלל על חברו נעשה צינור ההשפעה, להשפיע לחברו, שעל ידו הולכת השפע, ובעל כורחו הוא נענה תחילה, כיון שעל ידו הוא עובר ההשפעה."

(ר' מנחם מנדל מקוסוב. אהבת שלום)

נעשה מזה סדנה קטנה של חמש דקות. אתה תקרא שוב, ושכולנו נדבר על זה.

סדנה

ה"מתפלל על חברו הוא נענה תחילה. כי האדם המתפלל על חברו נעשה צינור ההשפעה, להשפיע לחברו, שעל ידו הולכת השפע, ובעל כורחו הוא נענה תחילה, כיון שעל ידו הוא עובר ההשפעה."

עכשיו כולם בעשיריות דנים על הנושא הזה, על הקטע שקראנו עכשיו.

*

אם אני מתפלל עבור החבר, זה נקרא "שאני נכלל מחיסרון של החבר, מחיסרון של הזולת", ואז ודאי שאני בזה נעשה יותר קרוב לאור, ואני בזה הופך להיות למעביר את האור לאחרים. לכן כל כך חשוב לנו להתכלל בעשירייה, כי בזה כל אחד נעשה לכתר כלפי האחרים. המקבל מהבורא, מתקשר לבורא, ומעביר מהבורא אור לכל החברים. לכן להתכלל מכל החסרונות של עשירייה ולהציג אותם כלפי הבורא, זו בעצם הדרגה הכי גדולה שישנה לאדם.

אנחנו קוראים לזה, איך? ש"צ, שליח ציבור. מה זה שליח ציבור? זה שהוא לוקח את כל החסרונות של הציבור ופונה לבורא, ומקבל מהבורא תשובה, ומעביר לכולם. איזה תפקיד גדול.

קריין: קטע מס' 19 מתוך מאמר "הערבות".

"ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחיסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצוות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להישאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם.

ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשניים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!"."

(בעל הסולם. "הערבות", אותיות י"ז-י"ח)

זאת אומרת לא מספיק שאני משפיע לחברה, זה ברור, אבל אם אני לא משפיע זו גם עבירה גדולה מאוד, כי בזה אני לא משתתף איתם ועושה גם חור בספינה. לכן אני חייב, אם אני נמצא בקבוצה, להיות בהשפעה, אני לא יכול להיות ניטרלי, "תעזבו אותי, אני לא עושה כלום". זה כמו שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להיות בעולם שלנו ו"אני לא שייך לאף אחד, מה אתם רוצים ממני, אני לא נוגע באף אחד, אני לא מזיק לאף אחד", מפני שאני נמצא בעולם ואני חלק, תא אחד מהכלי הכללי של אדם הראשון, מהנשמה, אני מחויב כלפי האחרים להיות בקשר עם הבורא כדי להעביר דרכי אור, שיכול לעבור רק דרכי לכל הנשמות, לכל הכלי הכללי. ובעשירייה זה פי כמה וכמה ודאי שחשוב.

לכן אין דבר כזה שאדם בעשירייה הוא יהיה אדיש, ניטרלי, לא בעניינים ולא בכלום, אלא חייבים אנחנו גם לדרוש מכל חבר וחבר השתתפות אקטיבית בתוך העשירייה. והעשירייה צריכה לכוון כל אחד ואחד איך לעשות זאת. יחד לדון על הדברים האלה, כי אתם בונים בזה את הנשמה שלכם. בזה נקרא שכולם ערבים זה לזה, גם מצד החיוב וגם מצד השלילה. לא יכול להיות שאני לא עושה משהו וזה בסדר, אם לא עשיתי מה שמוטל עליי לעשות כלפיי העשירייה אני נמצא בעבירה.

שאלה: מהי השתתפות פעילה? כי בסופו של דבר לכל אדם בעשירייה יכולה להיות הגדרה משלו, אז מה ההגדרה שלך, שנברר דרכך?

אין לי הגדרה משלי והגדרה משלך והגדרה בכל אחד ואחד, אין אצלנו דמוקרטיה, אנחנו נמצאים בעולם הרוחני ולא בארצות הברית, ולכן אין חופש בחירה ואין לכל אחד חופש לחשוב מה שהוא חושב. יש עלינו כוח עליון והוא קובע מה שאנחנו צריכים להכניס למוח וללב שלנו. ורק בצורה כזאת.

אנחנו כולנו נקראים עבדי ה', עבדים ועובדים, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות ברוחניות. ולכן אם אתה נכנסת לעשירייה אתה חייב, מחויב לקיים מה שהעשירייה צריכה לקיים כולה כדי להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא. זה הכול. ולא שלכל אחד יש אפשרות לחשוב מה שבא לו, אלא כולם צריכים להגיע למצב שמדברים, ורב"ש כותב על זה, שמדברים על מטרה אחת, על התנהגות, על כל דבר אחד. ברור שכל אחד מקיים את זה מתוך הרצון לקבל שהבורא מעורר בו אבל צורת העבודה, מטרת העבודה, היא חייבת להיות מוסכמת על כולם, לכל אחד ואחד.

שאלה: התאספנו עם הקבוצה היפיפייה של סן פרנסיסקו לעשות שיעור ביחד. אם אני לא אבקש את האור מהבורא בשביל החברים הם לא יקבלו את האור ממנו אם אני לא אבקש בשבילם?

הם לא יקבלו. זה נקרא שאתה קודר חור בסירה. זה מה שהוא אומר מצד השלילה ומצד החיוב, שאתה חייב להתפלל עבורם. ואם אתה לא מתפלל, לא מבקש, אז הם לא יקבלו, כי אתה בזה עושה חור בסירה בזה שאתה לא מבקש. "אבל אני לא עשיתי להם כלום", זה שאתה לא עושה בשבילם העברת האור מהבורא אליהם זה נקרא שאתה פוגע.

קריין: שוב קטע מס' 19 מבעל הסולם, מאמר "הערבות".

"ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחיסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצוות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להישאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם.

ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשניים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!"."

(בעל הסולם. "הערבות", אותיות י"ז-י"ח)

זאת אומרת אם אני לא מוסיף עבור החברים, זה נקרא שאני שובר את העשירייה. אפילו שאני כאילו לא עושה כלום, מה עשיתי? אני גורם בזה, בכל רגע ורגע שאני לא מוסיף, אני בזה גורם לשבירה. וזה חייב להיות אצלנו מקובל בצורה חריפה ביותר. כי הבעיה היא שאת כל העברות הרוחניות אנחנו עושים בזה שאנחנו יושבים ככה ואני לא עושה כלום, "מה אתם רוצים ממני, אני לא עשיתי כלום".

אין דבר כזה. חוק ברוחניות, אם אתה לא מוסיף, אתה גורע בכל רגע ורגע. ודאי שמתחשבים בשמיים עם כל השכל שלנו, עם הרגש שלנו, עם כל מה שהבורא נותן. אבל בכמה שהוא נותן הזדמנות להיות פועלים לטובת העשירייה, בכמה שאתה מרגיש, כמה שמבין, למעלה מהשכל, גם למעלה מהרגש, הוא חייב לפעול למען העשירייה. זה חוק, לפי זה מתחשבים, בוכלטריה חדשה, אחרת, חשבון חדש.

מצד אחד אתם יכולים להגיד, אבל כתוב "שב ואל תעשה עדיף", תראו מה שכותב על זה גם בעל הסולם. יש על זה הרבה, כדאי לנו להביא את הקטעים האלה.

שאלה: אנחנו רוצים לשאול על המצב שדיברת, שלא עושים כלום, ועל השפעת הקבוצה על החבר. כאשר הקבוצה נמצאת במצב כזה, איך היא מונעת מאדם אחד להחזיק את כל הקבוצה כבני ערובה?

לקרוא מקורות בלי לדבר, רק לקרוא מקורות. אני לא רוצה ללכת לפי השכל שלך, ולפי הדיבורים שלו, ולפי המחשבות שלו, אני רוצה לקרוא רק מקור רוחני, וכמה שאפשר למלא את השכל והרגש שלי בדברי בעל הסולם ורב"ש. זהו, אני לא רוצה לשמוע מילה אחת מאף חבר. קודם כל אנחנו צריכים למלא את עצמנו בהבחנות רוחניות, ואחר כך נראה מה לעשות עם זה.

שאלה: על מה אני יכול להתפלל אם הבורא בכל זאת דואג לנו בצורה הכי טובה שיכולה להיות?

אתה רוצה להתפלל עבור האחרים, כי אתה רוצה שהבורא יתייחס אליהם עוד יותר טוב בגלל התפילה שלך. אתה מבקש עבור כולם, זאת התפילה שלך, אין יותר. אחרת הוא לא שומע, הכול מסודר כך שחוץ מזה הוא לא שומע. כי התפילה שלך עבור כולם היא גורמת לחיבור כל הכלי, להחזרת הכלי לצורה השלמה, כמו בנשמת האדם הראשון, זה רק על ידי התפילות שלנו, מכל אחד עבור כולם, וזה נקרא ערבות.

שאלה: כשאומרים לחברים "בואו לשיעור", הם עונים "אין כפיה ברוחניות".

מה זה נקרא שברוחניות אין כפיה, ועוד איך שישנה כפיה. כשאתה נכנס לעשירייה, אתה ניכנס לעבדות אצל החברים, אתה חייב לקיים את כל מה שהם מחליטים, וכך כל אחד כלפי כולם. תתאר לעצמך שאתה ניכנס לעשר ספירות, לעשרה תנאים, עשרה חוקים, עשרה כוחות, וכל תשעת הכוחות שולטים עליך ומכופפים אותך, כך שאתה חייב להיות בהתאם אליהם. איך יכול להיות שהמערכת הזאת תתקיים אם כל אחד יהיה חופשי, מה זאת אומרת להיות חופשי? מה יש לכם? רוחניות זה כוחות מאוד נוקשים, או חיים או מוות, ככה זה.

שאלה: האם מותר ליהנות מהאור שהחברים מעבירים לחברים מהבורא?

אנחנו יכולים ליהנות מגילוי הבורא בתוך הקבוצה בתנאי שאנחנו באמת נהנים מזה. זאת אומרת שאנחנו כולנו מתחברים, כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים ואנחנו מקבלים בתוכנו בכלי אחד, בצמצום, במסך, את גילוי הבורא, ואנחנו כולנו יחד בהשפעה זה אל זה, משפיעים מתוך זה אליו, זה באמת נקרא קבלת האור על מנת להשפיע.

שאלה: יש לנו עשירייה טובה, אבל יש לנו שניים או שלושה חברים שלא משתתפים, מה צריך לעשות?

מה צריך לעשות? אתה אמרת שהעשירייה יפה, טובה. זה מה שאנחנו שומעים. אז מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: יש לנו איזה חבר שניכנס רק פעם ביום לזום.

לא אכפת לי, אל תחזור על זה, אני כבר שמעתי על הדברים היפים האלה שלכם. מה אתה רוצה שאני אגיד?

תלמיד: איך להתנהג איתו?

אתם לא יודעים איך לקיים את העשירייה, והעשירייה לא טובה. אם מתוך העשרה יש שניים שלושה כאלה, אז אין עשירייה בכלל.

שאלה: האם נכון להגיד שבסופו של דבר כל החברים מהעשירייה פועלים באיזשהו שלב כש"ץ, ואז האור זורם בתוך העשירייה מחבר אחד לשני כל הזמן?

כן, בצורה כזאת ודאי, שאנחנו מצליחים להחליף את הש"ץ ואת הגבאי, האנשים שמנהלים את החברה ומחזיקים את החברה. הגבאי יושב אחורה בספינה, הוא אחראי על המנוע, והש"ץ הוא מקדימה ואומר לאן אנחנו מכוונים, ושניהם יחד צריכים להחזיק את הספינה. לכן כדאי לנו יום יום להחליף אותם, כדי שיום יום מי שמגיע הוא מרגיש שעכשיו הוא חייב. אנחנו לא מבינים עד כמה שישאלו מאיתנו על התפקוד הזה מהשמיים, הבורא ישאל.

תלמיד: ומה אם אני לא בתפקיד הש"ץ אבל אני מתפלל עבור החברים, האם אני בפועל מקיים את התפקיד של ש"ץ למרות שזה לא התור שלי?

לא חשוב, שכולנו נהיה ש"ץ וכולנו נהיה גבאים. אבל פעם אחת בצורה גשמית יוצא לך במשך היום להיות אחראי, כן.

(סוף השיעור)