שיעור הקבלה היומי18 מאי 2021(בוקר)
שיעור בוקר 18.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
עבודה בכוונה - קטעים נבחרים מהמקורות
למה עבודה בכוונה היא כל כך חשובה? זה בעצם המרכז של כל הלימוד, מאמצים, עבודה, פעולה שאנחנו עושים. מפני שכוונה, מה זאת אומרת כוונה? לכוון את הלב שלנו, לכוון את הרצון שלנו, הרצון שלנו לבורא שהוא הכוח היחידי ש"אין עוד מלבדו" שפועל בכל המציאות. ואנחנו הנבראים והוא ברא אותנו בצורה מנותקת ממנו כדי שאנחנו נוכל להימשך אליו, לכוון את עצמנו אליו.
לכן כל הבריאה היא נקראת בר, בריאה מהמילה בר מרוחניות, מהבורא, מההרגשה שלו, כדי לתת לנו הזדמנות דווקא לפי הרשימות שהוא מעורר בכל אחד מאיתנו, ואז אנחנו מתחילים להשתוקק אליו, לחפש אותו, זה חסר לנו בחיים.
אם אנחנו מממשים את הרשימות האלה בצורה נכונה, שרוצים להתקשר בינינו כדי יחד למצוא אותו, רוצים ללמוד משהו מהפעולות שלו כדי להידמות לו במשהו, אז אנחנו צריכים בעצם כל היום וכל הלילה להיות מכוונים ומשתוקקים אליו. שבכל פעולה ופעולה, מחשבה שלי, מה שאני מפעיל, מגלה, אני רוצה שהכול יהיה מכוון אליו, להתקרב אליו, להידמות לו, לעשות לו נחת רוח. ואז מידה כנגד מידה, אני גם כן מקבל ממנו עוד יותר הזדמנויות להתקשר ולהתקרב אליו.
לכן הכוונות הן לא סתם שאנחנו עושים פעם ביום, אלא הכוונה היא בעצם מייצבת לי את כל הפעולות שבחיים. שאם אני רוצה להתקרב לבורא, לגלות אותו, להרגיש אותו, להיות דבוק בו, אז אני צריך עם המחשבה הזאת לעשות את כל הפעולות בחיים. כמו שכתוב "ובשכבך ובקומך ובלכתך בדרך"1 וכן הלאה.
זאת אומרת, בכל רגע ורגע בכל פעולה ופעולה אני צריך איכשהו לצרף שם את הבורא, את המקור היחידי לכל המציאות. ואם אני כך משתדל לעשות, משתדל לייצב את עצמי בצורה כזאת, אז בטוח שאני אקבל ממנו עזרה, גם זה בכוונה שלי. והעזרה שלו תתגלה בזה שאני באמת ארגיש אותו יותר ויותר, ככול שאני משתוקק אליו אני ארגיש שהוא משתוקק אלי, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי"2, בצורה הדדית.
ואז יוצא לנו שכוונה זאת לא סתם איזו תוספת קטנה ששוכחים אותה, אלא זאת הנטייה מתוך מרכז ליבי ובה אני קובע את המגע הקבוע ביני לבורא, בינינו. וכשהמגע הזה יהיה מכוון נכון לבורא, אז דווקא חוץ מהרצון האגואיסטי שלי, הבורא ברא כאן תנאים חיצוניים כאלו שהם מייצבים את הנטייה האגואיסטית שלי כך, שלאט לאט אני בזה הופך להיות לכוונה בעל מנת להשפיע.
שעם החברים שלי, עם העבודה ההדדית כך אנחנו מתחילים לאתר יחס יותר ויותר נכון וקבוע שלנו ל"אין עוד מלבדו". ולראות אותו כהוא הראשון והוא האחרון בכל ההכוונות שלנו, כוונות שלנו, וכך אנחנו מגיעים לזה שמגלים אותו בכל החושים שלנו הרוחניים. זאת אומרת, שכל זה יהיה בעל מנת להשפיע כמו ש"אני לדודי ודודי לי" בצורה הדדית, בהשתוקקות הדדית בינינו, וכך אנחנו נכנסים לעולם האמת, לנצחיות.
זה הכול תלוי במאמץ שלנו, עד כמה אנחנו נייצב את עצמנו יותר ויותר נכון. העבודה הזאת היא עבודה יומיומית, העבודה הזאת צריכה כל פעם חידוש, ו"איש את רעהו יעזורו"3. שאנחנו בזה צריכים לתמוך זה בזה, לחזק זה את זה, כי רק ביחד אנחנו מייצבים בינינו את אותו מושג שנקרא בורא, ומכוונים את עצמנו בצורה הנכונה אליו. זאת אומרת למקום נכון בצורה נכונה, וזה אפשרי רק אם אנחנו מלכתחילה דואגים להיות בבניית הכוונה הזאת ביחד כולנו. זאת בעצם ההתקדמות שלנו בעניין הכוונות.
שאלה: מה זה אומר להימצא כל הזמן בכיוון לבורא בקביעות, מה זאת הקביעות הזאת?
להיות מכוון קבוע לבורא, זה נקרא שאני משתדל לבנות את עצמי בכל פעולה, בכל מחשבה, בכל הרצון שלי שאני מכוון את זה אליו. ואז יוצא שאין בי מחשבה, דיבור, מעשה, מה שלא יהיה, שאני לא מכוון אליו. אם אני לא מכוון אליו זה נקרא שאני נמצא בדרגת דומם, צומח, חי. ואצלם זה גם כן הרבה יותר ממה שאצלי, כי יש להם קשר טבעי עם הכוח העליון. ואני חייב בכל הכוחות שלי, זאת אומרת מחשבה, רצון, פעולה, הכול לכוון לבורא בלבד וכדי לעשות לו נחת רוח, כך אומרים. אבל מה זאת אומרת כדי לעשות לו נחת רוח? כמו שהוא ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו, אז אני צריך בחזרה להיות בכל הפעולות שלי, של הנברא, כדי להיטיב לבורא. וכך אנחנו נתחבר יחד ביחסים דומים, טובים זה לזה.
תלמיד: כדי לכוון את עצמי לבורא אני צריך לשנות את המציאות שלי למחשבות על החברים, למחשבות על הבורא שבחברים בעשירייה, יוצא שזה משהו שמבטל אותי.
אם אני משתדל לכוון את עצמי בכל מה שאני עושה שאני רוצה על ידי זה להתקרב לבורא, להרגיש את הבורא, להיות בנטייה אליו, לשלוח בזה ממני לו, למסור לו בזה את היחס הטוב שלי אליו, אז כך אני יותר ויותר מתקרב לאני לו והוא לי, עד שאנחנו מתחילים לגלות זה את זה. ודאי שזה אני מגלה, מהבורא מצידו אין שום הסתרה הוא ממלא את כל המציאות, הכוח, התכונה הזאת של השפעה.
אלא כמה שאני משתדל להיות משפיע לו דרך כל ההזדמנויות שלי, בזה אני מתקרב אליו. זאת אומרת, אני קם בבוקר, מתרחץ, מתלבש, אוכל, יוצא לעבודה, עובד, נכנס לחנות, חוזר הביתה, מטפל במשפחה, לא חשוב מה שאני עושה, מה שאני עושה אני הכול עושה בליווי של הכוונה שלי לעשות בזה נחת רוח לו.
תלמיד: איך אפשר לעשות לו נחת רוח, בכאלה כביכול פעולות שנדמות כמרוחקות ממנו? בעשירייה ברור, ישנה השפעה הדדית שלנו, אהבה ותפילה ברור, על כל היתר איך בזה להשפיע לבורא.
אם אני מקבל שהבורא סובב את כל המציאות והוא יוצר לי את כל החיים, וכל רגע בחיים קורה אך ורק על ידי זה שהוא מייצב לפניי את התמונה הזאת, אז אין שום בעיה שכל רגע, כל פירור של הרגשה שלי אני מייחס בחזרה הכול אליו. כי אני רוצה על ידי קבלת העולם שלי בצורה נכונה להודות לו, להחזיר לו, כי על ידי כל פריט ופריט הכי קטן שיש לי במציאות שלי, אני יכול להתקרב אליו, אני יכול להזדהות עימו.
ולכן לא חשוב מה שאתה עושה, אתה יכול לצחצח שיניים, אתה יכול להתלבש, אתה יכול ללכת, לשבת, לאכול, לעבוד בכל מיני עבודות, הכוונה תמיד צריכה ללוות את כל הפעולות שלך, את מה שאתה מְכֻוָן [אליו] דרך כל המציאות ובמיוחד כל העשירייה שלך לבורא.
שאלה: אתה מדבר על כוונה כמשהו שקל לעשות, אפשר לצחצח שיניים, לעשות עוד משהו, אבל הכוונה שהייתה לי אתמול זאת לא הכוונה שהייתה לי היום, אני מנסה לצבור עוד כוחות אבל זה לא הולך. רוב הזמן אני שוכח את הכוונה הזו ואני לא רואה את הסיבה. אם אני כבר יודע מה הכוונה, אני לא כל כך יודע איך לייצר אותה.
בכל רגע יש רגע חדש, כוח חדש שפועל עלי, אחרת לא היינו מזהים שזה רגע חדש. ולכן בכל רגע צריכה להיות לנו כוונה חדשה, שינוי. שעוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר אני אוחז בכוח העליון שממנו אני מקבל את החיים עם כל מה שיש, עם כל העטיפה של החיים, ואני מתייחס אליו דרך כל העטיפה הזאת כי הוא מקור החיים. ואז כל הזמן אני נעול על זה ואין לי בזה שום בעיה אלא ההיפך, זה נקרא שאני משחק עימו, "אני לדודי ודודי לי". ככה זה עובד.
שאלה: שמעתי אותך אומר קודם שאם אני מכוון את עצמי נכון לבורא אז יש תנאים חיצוניים שמייצבים את הנטייה הזאת, שאני הופך את הכוונה לעל מנת להשפיע. מה הם אותם תנאים חיצוניים שמייצבים את הנטייה הזאת?
זה כל החיים שלנו, כל העולם שלנו. שאני נמצא בחיים שלי מהבוקר עד הלילה, מה זה נקרא שאני מרגיש את העולם שבו אני חי? זה הבורא שמייצב לי כל מיני כאלה תמונות שהן עוברות במוחי ונראה לי שאני חי באיזה סרט, זה החיים שלנו, ובשביל מה נתנו לי אותם? הבורא מקרין לנו את הסרט הזה של העולם הזה כדי שאנחנו על פני הסרט הזה נסדר את הכוונה שלנו אליו. ואז על ידי זה שאני באמת מסדר כל פעם את הנטייה אליו בכל רגע ורגע שאני חי את החיים שלי, את הסרט הזה.
יוצא שאני בסופו של דבר דבוק בו ומגיע לדבקות כזאת שכל העולם נעלם ואני מרגיש שסך הכול הוא קיים כדי שאני אבריח אותו, שאת ההעלמה, "עולם" מהמילה "העלמה", אני אזיז ואגלה את הבורא בצורה ממש פרונטאלית לפניי, שאני והוא הופכים להיות כאחד וההעלמה הזאת דווקא תהפוך להיות החיבור בינינו.
שאלה: דיברת על הנושא של לייצב כוונה ביחד בעשירייה. איך מייצבים כוונה ביחד?
על זה אנחנו עוד צריכים לדבר וללמוד. יש בזה שני דברים, פנימי וחיצון. הדבר החיצון, שאנחנו עוזרים בצורה החיצונה בדוגמאות זה לזה איך אנחנו משתדלים להיות דבוקים בכוונה לעשות כל דבר לבורא, לקראתו, להנאתו ועוד דברים, ואיך אנחנו על ידי זה צריכים להתחבר. כל חכמת הקבלה נמצאת בזה, כי אין לנו יותר מה לעשות אלא להיות דבוקים בכוונה נכונה כלפי הבורא.
אנחנו בזה נראה איך ועל מה העולם הרוחני שאנחנו לומדים בתע"ס ובעוד מקורות מדבר [כשמדבר] על העולם הרוחני, על פני איזה כוונות אנחנו מגיעים ולאיזה חיבורים עם הבורא. כי יש לנו רצון לקבל, למעלה מהרצון לקבל זה כוונה, צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה, ואז אנחנו מגלים את הבורא בהתאם לכוונה שלנו, שאנחנו מעמידים אותה למעלה מהרצון שלנו.
אור חוזר זה הכוונה שלנו כלפי הבורא. לפי ההשתוות של האור החוזר הזה, הכוונה שלנו כלפי הבורא, והכוונה שלו כלפי הנבראים, שזה אור ישר, לפי זה אנחנו מתחילים להרגיש אותו, עד שמגלים דבקות בו.
שאלה: דיברנו על כוונה ועל דוגמא אישית לחברים בכל מיני פעולות, איך אני נותן דוגמא אישית?
קודם כל על ידי זה שאנחנו נמצאים בעשיריות, בזה שאני פועל דרך העשירייה שלי אני מעורר אותם ומעורר את כול יתר העשיריות, כי הכול זו מערכת אחת. זה שאנחנו לא מגלים אותה בצורה כזאת, זה לא אומר שאנחנו לא נמצאים בה, אנחנו נמצאים בכל הדברים האלה, רק הקשרים האלה כלפינו נעלמו וזה נקרא "חטא עץ הדעת", חטא אדם הראשון. אבל לא שאנחנו באמת נחתכים זה מזה, אלא זה רק כלפי התפיסה שלנו בלבד. הכול זה כלפי האדם המשיג, אדם שנמצא בעולם שלנו.
שאלה: איך להאמין בזה שאני נמצא בכוונה הנכונה, מהי האינדיקציה שלי לכוונה נכונה?
אנחנו צריכים לראות את זה רק מתוך הניסיון. אתם רואים, כל פעם אני מדבר על עוד משהו, נכנסים עוד לעולם הכוונות, זאת אומרת ביחס שלנו לבורא, כי אין לנו יותר. יש בורא שזה כוח ההשפעה הכללי, יש רצון לקבל שהוא ברא מחוצה לו, ויש את יחס הבורא לאותו רצון לקבל שהוא ברא מהרצון להשפיע שלו, וצריך להיות היחס שלנו מהרצון לקבל שלנו, רצון להשפיע כלפי הבורא בחזרה.
הרצון להשפיע של הבורא והרצון לקבל שלנו הם הפוכים, אבל בכוונות של הבורא להשפיע לנו ובכוונות שלנו להשפיע לבורא אנחנו צריכים להיות דומים. אצלנו הכוונה הזאת נבנית על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, על ידי הרבה פעולות נגד הרצון המקורי שלנו, שאני צריך להפסיק להשתמש עם הרצון לקבל על מנת לקבל ולעבור לעבוד עמו בלקבל על מנת להשפיע. בזה אנחנו מתקרבים לבורא ומתחילים להרגיש זה את זה, מתחילים להבין את הבורא, וכך עד שמגיעים לדבקות בו. הכול תלוי בכוונה שלנו.
שאלה: מה זה אומר ש"אין עוד מלבדו"?
"אין עוד מלבדו" אנחנו מגלים לאט לאט. לפי היכולת שלנו להתקרב לבורא ועל ידי זה שאנחנו כל הזמן מייצבים את הכוונות שלנו כלפי הבורא, לפי זה אנחנו מתחילים להיות יותר קרובים זה לזה. אנחנו לא יכולים להתקרב זה לזה באמת, חוץ מהרמה הגשמית הזאת שכאילו אנחנו מתקרבים. אלא להתקרב לבורא הכוונה היא שאנחנו מתכוונים אליו, ואז בכוונות אליו אנחנו מתחילים להתחבר. הבורא מחבר את הכוונות שלנו אליו לכוונה אחת, ולפי זה אנחנו נעשים לפרצוף רוחני. וכך אנחנו מתחילים להרגיש את העולם הרוחני, את מציאותנו כיחד, זה נקרא "חד מקבל חד". במידה שמגלים את הבורא, מגלים את עצמנו כאחד, עשרה כאחד. במידה שמגלים את עצמנו עשרה כאחד, מגלים אותו שנמצא מולנו אחד.
שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי להימנע מכך שהאגו שלנו ירמה אותנו לגבי הכוונה שלנו בעשירייה?
אנחנו רק צריכים לכוון את עצמנו לבורא כל אחד ואחד יותר ויותר, בכל פעולה ופעולה, כמו שאנחנו היום מדברים, ואז נגלה שבזה אנחנו יכולים לעזור זה לזה. כך שכל אחד שעושה עבודה, מתוך זה שאנחנו כלולים במערכת אדם הראשון זה מזה, אנחנו מתחילים בזה גם להשפיע זה לזה. אם אנחנו לא עושים פעולת קבלה אלא פעולת השפעה, היינו בכוונה דלהשפיע, אנחנו בזה מעוררים מערכת אחת ויחידה וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: דיברת על הנטייה שלנו לגלות את הבורא, להיות מכוונים אליו גם במצבים שזה לא עובר דרך העשירייה, שאנחנו לא מתרשמים מהעשירייה אלא מחיי היומיום שלנו. ותמיד היה לי חשש מעבודה כזו שלא תפגע בכוונה של החיבור, כי הכול מושג רק מתוך התפעלות והעבודה שלנו בתוך העשירייה, שלא ייצא מצב שאני עובד לבד מול הבורא. אתה יכול לחזק או להסביר איך שתי העבודות האלה יכולות לעזור אחת לשנייה?
אלה לא שתי עבודות, יש לנו רק עבודה אחת, לכוון את כל הפעולות, את כל הפעימות שלנו לבורא, ובזה שאנחנו מכוונים כל אחד את עצמו אליו, אנחנו בזה צריכים עוד להתחבר בינינו, שזה יגרום לפעולה לבורא באמת ולא סתם לאוויר. אם אנחנו לא מתחברים בינינו, אנחנו לא מעבירים את המאמצים שלנו אליו, כי הבורא זה נקרא "הכולל". זאת אומרת כל המאמצים שלנו להתייחס אליו לא יגיעו לתוצאה נכונה אליו אם אנחנו לא נרצה להתחבר מהמאמצים האלה יחד. זה נקרא "צעקה במדבר" אם אדם עושה את זה לבד. כדי שזה יגיע לבורא, אנחנו חייבים להתחבר. כמו שדיברנו היום, אם במשך כל הפעולות שלי מהבוקר עד הלילה הכי קטנות וגדולות, לא חשוב איזה, אני מתכוון לעשות לבורא נחת רוח, אז בפעולות האלה אני צריך לראות איך אני מתחבר עם האחרים כדי לגרום לו נחת רוח, כי אני בעצמי לא מסוגל לבצע את זה. פשוט כדי להגיע לבורא אני חייב עוד חברים. ואז אני מגלה שהנטייה שלי לבורא יכולה להתקיים בתנאי שאני מחובר עם החברים לפי הכמות, לפי עוצמת החיבור בינינו.
אחרת זו לא העבודה שלנו, זה פשוט סתם. ואני צריך לראות איך העבודה שלי בכוונה מיום ליום נראית לי יותר ויותר חשובה ועיקרית, שסביב הנקודה הזאת לכוון את עצמנו לעשות נחת רוח לבורא, סביבה כל הפעולות שלנו. שבכל פעולה ופעולה אני קודם כל מודד האם אני עושה בזה נחת רוח או לא. כי לפי "אני לדודי ודודי לי", זאת אומרת כמה שאני רוצה להשפיע לבורא וכמה שהבורא רוצה להשפיע לי, בזה אנחנו נפגשים ואני מתחיל לגלות את הבורא. יוצא לי שהעבודה בכוונה בתוך עשירייה היא בעצם אותה הנטייה, אותה העבודה, אותו המאמץ העיקרי שאני כך עושה כלפי הכוח העליון ומגלה אותו ונכנס בו למצב הנצחי והשלם שלי.
שאלה: איך הרצון החופשי שלנו קשור לכוונה שלנו?
עם הרצון אנחנו לא יכולים לעשות כלום, הוא מתעורר ונכבה. והרצונות האלה הם מסך כל הרצונות שמתגלים במערכת אדם הראשון. אבל הכוונה היא עלינו, שאני כל פעם צריך להשתדל לייצב את עצמי, לכוון את עצמי לבורא, שאני מבצע את הפעולה הזאת כדי להתקרב אליו, לשלוח לו את הלב שלי. ולכן בעיקר בשבילנו זה לא הרצון אלא הכוונה.
את הרצונות אנחנו לא בוחרים אלא הבורא הוא זה שמעורר את הרצון שלנו, את הלב שלנו, ואנחנו לא צריכים לעשות על זה שום בירור, לא אכפת לי ולא חשוב לי איזה רצונות עכשיו מתעוררים בי. העיקר זו הכוונה, שאני רוצה לתקן בכל רצון ורצון שמתגלה את היחס שלי לבורא, לעשות בשימוש כל רצון ורצון שמתעורר בי נחת רוח לו. ובמיוחד זה מתגלה בזה שאני קודם כל משתדל להיות מחובר על פני כל רצון חדש עם החברים שלי.
שאלה: האם הודיה היא ביטוי הכרחי לכוונה הנכונה?
כן. הודיה חייבת להיות ביטוי הכרחי לכוונה הנכונה. כתוב שחייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב, שלא חשוב מה שאני מקבל, אלא אני מקבל מה שמגיע לי מתוך המערכת שאני נמצא בה ולכן אני חייב לתקן מה שמתגלה בי. כך אנחנו צריכים להשתדל לקבל כל רגע ורגע בחיים.
שאלה: מה זה אומר שאני מגלה שמצד הבורא אין כל הסתרה?
אני יכול לגלות שהבורא הוא לא נסתר אלא מגולה, ורק בכוונות שלי נכונות או לא נכונות, אני או מגלה אותו או מסתיר אותו. והבורא זה האור העליון שממלא את כל המציאות, הוא לא נסתר מאיתנו, אלא צמצום נעשה על הרצון לקבל שלנו כדי שנתעלה מעל הצמצום. וברצון לקבל שלנו אבל שיהיה בכוונה על מנת להשפיע, במידת הכוונה הזאת אנחנו כן נגלה את הבורא.
שאלה: צמצום, מסך ואור חוזר, האם יש לזה ביטוי בממד הגשמי?
אתה יכול להגיד שכן, אבל אנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לעשות אותו על פני הרצונות שלנו כמה שאפשר. מה זה בעולם הגשמי? ברצונות לקבל האגואיסטים אני רוצה לעשות צמצום, מסך ואור חוזר, להשתמש ברצונות האלה בעל מנת להשפיע.
שאלה: איך הופכים לאדון על הכוונה הרוחנית?
על ידי תשומת לב ומאמץ.
שאלה: איך לא נטעה בבחירה של המעשה, בבחירת הפעולות שלנו?
המעשה לא חשוב כל כך, חשובה הכוונה. אתה קודם צריך לייצב את הכוונה ואחר כך לעשות מעשה, אם יש בזה צורך. בדרך כלל יש הרבה דברים שנגמרים בכוונה, כי כוונה ברוחניות היא המעשה.
שאלה: אם אנחנו רוצים להרגיש את גדלות הבורא איך אנחנו צריכים להתייחס אליו דרך צורות הפוכות, שליליות, שאנחנו רואים?
כי אנחנו מבינים שמה שאנחנו רואים בצורה הפוכה זה בגלל שהרצון האגואיסטי שלנו הופך לנו את כל יחס הבורא אלינו כטוב לרע. לכן זה נקרא יצר הרע, כי לפי התכונה שלו הוא הופך את הכול לרע, וכשאנחנו מגיעים לתיקון שלו סך הכול אנחנו משתמשים באותו רצון רק בכיוון שהוא לא הופך את כל יחס הבורא להפוך, לא עושה לנו אינוורסיה.
שאלה: שמעתי שני דברים, אחד שבמאמצים שכל אחד מאיתנו עושה בכוונה שלו הבורא בא ומחבר את הכוונות שלנו לאחת ובזה אנחנו מתחברים. ודבר שני שאנחנו לא יכולים לעשות את זה בלי להתחבר בינינו קודם. אתה יכול לסדר לי את הדברים?
לא. אנחנו צריכים פשוט להשתדל לעשות מה שדיברנו. תשמע עוד פעם מה שדיברנו, נראה לי שאתה קצת טועה, לא הבנת בדיוק על מה מדובר. תשמע שוב ותראה שתבין יותר.
שאלה: הרצון החדש שמתעורר מעורר את הרשימות שלנו, אבל אם אין בו כוונה מה ניתן לעשות עם זה?
הרצון מתעורר בכוונה אגואיסטית, לא שאין לו כוונה, יש לו כוונה אגואיסטית שאני אשתמש בו כדי שהאגו שלי ייהנה. ואני צריך אז להשתדל לעצור את זה ולמעלה מהרצון הזה לבנות יחס שלי לבורא, שאני עכשיו רוצה על ידי הפעולה שלי ליהַנות לו, לעשות נחת רוח לו, ולפי זה אני מייצב את היחס שלי אליו. לא חשוב איזו פעולה אני עושה, אני יכול לקום, להתרחץ, להתלבש, לאכול, ללכת לעבודה, לעשות כל מיני עבודות, ללכת לקניות, לחזור הביתה, כל מיני דברים לעשות, אבל השאלה היא האם בכל רגע ורגע שאני מבצע את הפעולות האלה, הרגילות לחיים שלנו, כל אדם עושה את זה, האם אני לפי הפעולות האלה מכוון את עצמי, את הלב שלי, שאני רוצה דווקא גם מתוכן לעשות לו נחת רוח.
אני לא צריך לעשות פעולות שונות, אני רק צריך כל הזמן להיות קשור בכוונה אליו, שאני עושה את החיים שלי לזה, שאני רוצה כל רגע בחיים, כמו שאני מקבל כל רגע בחיים ממנו, לכוון כל רגע בחיים בחזרה אליו. כשאני עושה, כשאני חי עכשיו את הרגע הזה, זה בשבילך וזה בשבילך וזה בשבילך וכן הלאה. ואז אני מתחיל להגיע למצב שאני קשור אליו ובקשר שאני עכשיו מעמיד בינינו מצידי, במאמץ שלי, אני מתחיל להרגיש את הקשר ההדדי בינינו ואני מגיע לגילוי הבורא לנברא.
אתם צריכים לשמוע כמה פעמים את השיחה שלנו עכשיו מתחילת השיעור, חצי שעה ראשונה, ולהשתדל לממש את זה.
שאלה: מצד אחד הפנייה האמיתית לבורא צריכה להיות משותפת, בכוונה אחת ולב אחד, אבל מצד שני אני מתחיל ממצב שאני לא מרגיש את הלב האחד. איך להתחיל את הבקשה הזאת, הרי היא מתחילה מעצמי, והאם הבקשה להרגיש את הלב אחד תתקבל למרות שהיא מעצמי?
לעשות. אתה שואל לפני שאתה עושה. תעשה כל הזמן מה שאנחנו מדברים, תשתדל ותשתדל כמו ילד קטן שלא הולך לו שום דבר אבל הוא מסתדר ועושה מאמצים גדולים כדי לא לעזוב, כדי בכל זאת להצליח, ואז תצליח. תלמד מהילדים הקטנים.
תלמיד: אני מנסה, אבל אני נתקע בקיר.
יופי, תמשיך. ותתפלל.
שאלה: כשעושים את הפעולות האלה, לפחות מנסים לעשות את הפעולה הזאת, להחזיק את הכוונה הזאת, אתה פתאום מגלה שאתה מצליח ויש איזה רגע נעים, אבל אז באותו רגע אתה פתאום נזרק. הרגע הנעים הזה פשוט נכנס לך לרצון לקבל, איך להחזיק אותו נכון?
אם כולך מכוון לעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא אז אתה צריך לא להיות כל כך מושפע מזה אלא אתה נהנה מזה שיש לך נטייה לבורא ואתה מקבל מזה דווקא גם הרגשה נעימה אבל אתה צריך לעבוד על פני ההרגשה הנעימה הזאת, שהיא לא תקלקל לך את החיים שלפי ההרגשה נעים או לא נעים אתה עכשיו צריך להיות קשור לבורא. אלא אתה קשור אליו מפני שאתה מקיים את הכוונה שלך בחיים שכל החיים צריכים להיות מקושרים לשורשם העליון הרוחני. שמזה אתה מייצב את כל המציאות שהיא מפזרת לך את כל הכוחות והרצונות והיחסים מהבורא אליך, אתה בחזרה מחזיר אותה, את כל המציאות, לאותו מקור אחד, ואז המציאות הזאת הופכת להיות לעולם הרוחני.
שאלה: שמעתי שאמרת שכל מה שאנחנו עושים אנחנו צריכים לעשות את זה עם הכוונה לעשות נחת רוח לבורא, אפילו כשאנחנו מצחצחים שיניים, אוכלים, הולכים ברגל. מה הקשר לעשירייה, לקבוצה, איך אני יכול לקשר את הרצונות האלה לקבוצה?
שכל אחד ואחד, כל פעולה ופעולה, כל רגע ורגע שהוא מבצע או שעובר עליו הוא מייצב אותו לבורא, מכוון אותו לבורא כמקבל ממנו, וכך כולנו רוצים להיות מחוברים באותה עבודה, באותן הנטיות, באותה הכוונה.
תלמיד: לבורא אפשר לכוון, אני יכול לדמיין לעצמי שאני עכשיו עושה לו נחת רוח, אבל אני לא מבין מה הקשר בין זה שיש לי רצון לצחצח שיניים או ללכת לטייל לבין העשירייה?
כל עשירייה שתהיה בצורה כזאת מכוונת לבורא, כל אחד ואחד, אתם כבר מקושרים למקור אחד שלכם, אתם כבר מקושרים למקור אחד. ואז מה שקורה, "כי בו ישמח ליבנו" זה נקרא, שעל ידי זה שאנחנו משתוקקים לשורש אחד אנחנו מתחילים להרגיש בינינו באמת קשר. אנחנו לא מרגישים קשר בינינו, אתם מדברים, אתם שרים, אתם מתחבקים, כל זה בסדר גמור אבל זה לא קשר, הקשר שעליו אנחנו מדברים זה רק הקשר הזה שמגיע דרך הבורא שהוא המקור שלנו, ממנו אנחנו כולנו.
ולכן כשאנחנו רוצים להתחבר אליו אנחנו גם מרגישים לפי זה נטייה להתחבר בינינו. אנחנו יכולים להשתדל גם להתחבר בינינו אבל זה יהיה כאילו מאמץ וזה טוב שנעשה אבל לא יותר מזה. בכל זאת החיבור הנכון הוא שכל אחד משתדל להיות דבוק בבורא ובדבקות בבורא שם אנחנו מגלים את החברים בדרך ומתחברים בינינו. בסופו של דבר בו בסך הכול אנחנו מתחברים כולנו.
שאלה: האם בזה שכל אחד שיש לו רצון לכוון לבורא, ובזה אנחנו מתבטלים כלפי הרצון הכללי ואפשר לעשות לו נחת רוח?
תשתדל לחשוב עם עצמך ותבין בזה יותר.
שאלה: כולנו נושמים אבל לא כולנו מודעים לזה. באיזה רגע אני נעשה מודע לזה שאני נושם. האם אני יכול לבטא לבורא הודיה בגלל שאני נושם, או אני יכול להקדיש את הנשימה הזאת עבורך כדי לשמח אותך?
עבורי אתה לא יכול לעשות את זה ולא כדאי ואין בזה שום עניין, אלא כלפי הבורא כן, וכל נשימה כל רגע בחיים, אנחנו רוצים להיות קשורים אליו כי הוא מקור החיים שלנו, ממנו אנחנו מקבלים הרגשה שאנחנו חיים וקיימים וממנו קיבלנו גם הרגשה שהוא מייצב אותנו ואז כך אנחנו צריכים לחזור אליו.
שאלה: אם האור המחזיר למוטב מתקן את הכוונה שלנו, איך אנחנו יכולים להרגיש את זה בכלים גשמיים?
אני לא יודע מה זה כלים גשמיים. ברצון לקבל שלנו אנחנו לא נרגיש את זה, אנחנו נרגיש את זה רק בהתייצבות הרצון להשפיע. התוצאה של האור העליון מורגשת רק בכלים שלנו דהשפעה, הכלים המתוקנים.
שאלה: האם אני צריך להיזכר כל הזמן בבורא או בעשירייה?
אנחנו קודם כל צריכים לחשוב על הבורא שהוא המטרה של ההתפתחות הרוחנית שלנו. הוא מקור החיים, הוא הכול וכדי לגלות אותו, להגיע אליו, לעשות לו נחת רוח, להיות קשורים אליו, אנחנו צריכים עשירייה. הפעולות שלנו כולן דרך העשירייה, המטרה היא להגיע בפעולות האלה לבורא.
שאלה: איך אנחנו יכולים לכוון את הכוונה שלנו, כדי להביא נחת רוח לבורא בצורה נכונה, כשאנחנו חיים את החיים היום יומיים שלנו? כשאנחנו עם העשירייה זה ברור, אבל איך לעשות את זה בחיים היום יומיים שלנו בכל דבר ודבר?
זה תלוי בך, איך אתה עם המחשבות שלך עם הרצונות שלך, אתה עם עצמך. כל העבודה הרוחנית זו עבודה פנימית והיא לא נראית בחוץ, לכן היא נסתרת מאחרים ולכן היא נקראת "תורת הנסתר". תשתדל בכל רגע ורגע בכל הרצונות והכוונות שלך לכוון לבורא, בסך הכל אין יותר מזה. וכמה שנלמד יותר ונעשה יותר, העבודה הזאת היא תהיה יותר ויותר קונקרטית, לעניין, ממוקדת ומכוונת בצורה יותר חדה.
שאלה: האם צריך להשתדל לבנות כוונה נכונה, לא מתוך פחד מפני הבורא, אלא מתוך הודיה?
ודאי שרק כך אנחנו צריכים לכוון לבורא. לא מתוך הפחד, אלא מתוך הודיה, מתוך אהבה, מתוך החיבור, מטוב. מרע אתה לא מכוון לבורא. לא יכול להיות. לא תהיה לך נקודת מגע עם הבורא אם אתה נמצא בהרגשה רעה.
שאלה: אם אני מצחצח שיניים, או הולך לחדר כושר, אני מתחזק את הגוף כדי שיהיה לי כוח לעבוד בעשירייה, הולך לסופר, או אוכל, וכדומה, כל הזמן הראש בזה. איך אני שומר על [הכוונה] שכל רגע בורחת?
זו בעיה שלך, איך אתה שומר על זה. אבל אנחנו מדברים על זה שצריכים לשמור ואז תחפש איך. חברים יהיו לך, ותעשה את החזרה לשיעור בוקר עוד פעם פעמיים ביום, עוד כל מיני דברים. ואל תשאל אותי "איך"? אני לא מחלק עצות. עצות תחפש אולי בכל מיני כתבים. אבל אתה חייב להגיע לזה.
שאלה: אמרת שהכוונות עלינו. האם לא הבורא מעיר ומפרמט בי כוונות, רצונות, חסרונות, האם הוא עושה את זה ישירות עלי, או דרך החברים?
גם וגם.
שאלה: מה אני צריך לעשות, אם אני מרגיש שאני נהנה ביותר בזמן שאני נמצא עם העשירייה? זה מדאיג אותי שזה הרגשה אגואיסטית.
זו הרגשה אגואיסטית. נכון, אבל זה נותן לך בכל זאת אפשרות להתקדם. תתקדם לזה שאתה תשפיע להם את ההרגשה הנעימה הזאת ותחזיר אותה אליהם, וכבר זאת השפעה.
שאלה: מה הקשר הקיים בין כוונה למסך?
המסך רק שומר על הרצון לקבל שלי שאני אעבוד למעלה ממנו, למעלה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה המסך. והכוונה בהתאם לזה, עד כמה שיהיה לי מסך. הכוונה היא תוצאה מהמסך, אם אנחנו מדברים כבר על כוונה רוחנית.
שאלה: כוונה בעשירייה אני רואה שזה קל. אם אני רואה שחבר לא מתוקן אז אני מתבטל, אני מתחבר אתו, ולאט לאט אני רואה אותן כאוהב ומשפיע. אבל בעולם החיצון, אני גם צריך להשתדל לראות שהעולם הוא אוהב ונותן? איך לבדוק את עצמי שבניתי כוונה נכונה?
תתחיל לקבל הבחנות מלמעלה, האם הכוונות שלך נכונות או לא. זה עוד לא מתברר. אני מבין אותך.
שאלה: אמרת שמעל כל הרצון, אנחנו צריכים במשך היום להצליח לבנות את המבנה הזה של צמצום, מסך ואור חוזר. איך עושים את זה?
זה לא נכון שאנחנו צריכים על כל רצון לעשות איזה קונסטרוקציה. אנחנו צריכים אולי לעבוד בצורה יותר כללית, שאני כל הזמן רוצה להיות קשור לבורא, וכל המחשבות, הרצונות שעוברים דרכי, אני צריך לשייך לו, שזה בא ממנו, ואיך אני צריך אז להגיב בהתאם, כשאני מאתר כביכול, שזה בא ממנו?
אני עוד לא מגלה שזה בא ממנו, אבל כך אני מתאר לעצמי, שכל הרצונות והמחשבות, זאת אומרת כל הלב והמוח שלי מקבלים מהבורא את המילוי שלהם. ועכשיו השאלה, איך אני מגיב לאותו מקור עליון, לבורא, מתוך מה שאני מרגיש במוח והלב שלי.
אז אני צריך להגיב כך, שקודם כל "אין עוד מלבדו" ומה שאני מקבל במוח ולב זה מרצונו להיטיב לי ועכשיו אני צריך להשתדל לאתר איך אני צריך להגיב. זאת אומרת, זה שאני מודה לו, זה נקרא ש"צריך אדם להודות על הרע כמו על הטוב", ולהבין שהתגובה הנכונה, טובה או רעה, כל מה שאני מקבל מהבורא, צריכה להיות שאני מודה לו ושאני רוצה להשתדל להתעלות למעלה ממה שאני מקבל ממנו בכוח השפעה בחזרה.
בינתיים כך. אחר כך אנחנו נלמד איך עושים את זה, אם באמת מרגישים רע. איך אנחנו הופכים את הרע לטוב.
שאלה: ואם להפך, הוא נותן לך תענוג ואתה יכול ליהנות ממנו, אבל אתה רוצה להשפיע לו?
אנחנו צריכים לחיות בכוונה, ולא חשוב לי מה אני מרגיש לעצמי. אלא אני צריך להרגיש מה שאני מרגיש, ומעל זה לבנות את הכוונה שלי, שהכול כדי לעשות נחת רוח לבורא בחזרה. כך צריך להיות.
שאלה: האם לבקש עבור החברים זה מספיק בשביל שתתייצב בהם כוונה נכונה?
כן. תנסה. אתם רוצים לקבל ממני כאלה תשובות שאפשר כאילו להשתמש בהן לעולם ועד. התשובות שלי הם רק לעת עתה, שתשתמשו ועל ידן תתקדמו ותתחילו להשיג את כל מוסר ההשכל מחיי היום יום בתוך הכוונה.
שאלה: בעבודה הזאת שתיארת לנו, נראה כאילו זו עבודה שלי עם הרצון מול הבורא. איפה בפעולה הזאת אני מכניס במחשבה, בכוונה את העשירייה?
לאט לאט תוכל לצרף גם את העשירייה לזה. כל אחד ואחד שכך משתדל מתוך העשירייה יוכל גם להרגיש קשר בכוונות שלכם. הרצונות ודאי שונים, המחשבות ודאי שונות, על כך כתוב, "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" גם המחשבות וגם הרצונות לא שווים, אבל אתם תוכלו להתחבר בכוונה. שכל אחד ואחד, מכל רצון ומכל מחשבה שיש בו ירצה להיות מכוון לבורא. ולכן אתם מחברים יחד את כול הכוונות שלכם לבורא לכוונה אחת. וכך הכול בכוונה, "הכול במחשבה יתבררו."
תלמיד: זה כאילו נראה בלתי אפשרי לחבר, להרגיש את הרצונות ואת מה שהחברים עושים. אני עובד לבד, אני מול הבורא כרגע. לא מובן, איך זה מתחבר?
כול עוד אתם לא מתחברים בבורא אתם גם לא מרגישים זה את זה.
שאלה: האם אני יכול להיות בטוח לגבי איכות הכוונה אם אני מכוון באופן מודע להשפיע רק בעל מנת להשפיע, או שהאגו שלי עדיין מחזיק בי ואני לא יכול לעשות בירור כזה?
אתה יכול להשתדל לעשות מה שאתה רוצה עם הפעולות והכוונות שלך, אבל להיות בטוח שהן נכונות תוכל רק אם תתחבר לעשירייה ותתחבר במשהו איתה עם הבורא. אז על ידי האור העליון, במידה שהוא ממלא את החיבור ביניכם, את הכלי, תרגישו כמה אתם נמצאים באמת.
שאלה: כל פעם שאנחנו משיגים עלייה כלשהי, נדמה שאנחנו נמצאים בכוונה נכונה. אבל אז מתגלה שכל זה היה בשביל עצמנו, וכך בכל פעם. איפה כאן האמת? הגעתי למשהו או שהכול צריך להתחיל מההתחלה?
אתה לא הגעת עדיין לאמת, אתה נמצא בדרך. אז תשמע יותר ותלמד יותר ותעשה מה שאנחנו אומרים.
שאלה: האם לכוון כל פעולה לבורא, זה יכול להיות לכוון כל פעולה למחשבה של העשירייה?
לא, זה לא אותו דבר. אנחנו רוצים להיות מכוונים לבורא, כדי להיות מכוונים לבורא אנחנו פונים לעשירייה, וכך אנחנו אומרים שאנחנו נפגשים עם העשירייה ועם הבורא בנקודת מפגש אחת. זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".
שאלה: מה אני עושה אם אני רואה שהתגובה שלי רעה כלפי הבורא?
שום דבר. אתה ממשיך בכוונה, בתפילה, שהכוונה שלך תשתנה, ודאי. בשביל מה אנחנו עובדים עם הכוונות? שהן ייתקנו. שהיחס שלנו ייתקן. אין לנו שום דבר לעשות חוץ מכוונה. את הרצון לקבל הבורא ברא, הרצון להשפיע, הוא האור העליון, הוא הנותן, ומה שבסך הכול אנחנו צריכים לעשות הוא לבנות את היחס הנכון מהרצון לקבל, שהוא יהיה בעל מנת להשפיע. זה הכול כוונה.
לכן אני אומר, ממתי שאתה מתחיל בבוקר לצחצח שיניים ולעשות כל מיני דברים, ועד הלילה כשאתה הולך לישון, אתה כל הזמן משתדל להיות בכוונה הנכונה לבורא, לעשות לו נחת רוח. אפילו שאתה לא יודע מה זה, ולא יודע איך לעשות זאת, תגיד שאתה רוצה לעשות את זה.
תלמיד: גם התגובה הרעה מנוהלת על ידי הבורא?
אלא מי עוד? יש עוד מלבדו?
שאלה: במאמצים שלי לקראת הכוונה הנכונה בעשירייה, איך אני יכול להימנע מלהגדיל את האגואיזם שלי?
אל תחשוב על האגו שלך, תחשוב על כך שאתה רוצה כמה שיותר להתקרב לבורא ולעשות הכול לפניו, זה הכול. אתה רוצה להיות ממש כל הזמן לפניו, "שיויתי ה' לנגדי תמיד". ואיזה כוונות יהיו, טובות יותר, פחות, לא חשוב, העיקר כל הזמן להשתדל להעמיד את עצמך כלפי הבורא, כי אתה רוצה לגלות אותו, אז תשתדל לתאר שהוא נמצא לפניך ואתה דורש, רוצה לגלות אותו.
שאלה: "הכל במחשבה יתבררו" של מי המחשבה שלי או של העשירייה?
שלך.
קריין: יש משפט יפה מבעל הסולם המסכם את כל מה שלימדת היום. באיגרת י"ח אומר בעל הסולם.
"אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול."
(בעל הסולם. אגרת י"ח)
אמן. אמן זה אמת.
קריין: אנחנו נמצאים במסמך "עבודה בכוונה" בקטע השמיני. אומר הרב"ש.
"האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד התורה, שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא. וכמו כן בעת קיום המצות, גם כן לא לשכוח הכוונה, שע"י זה שמקיים את המצות, בסגולה זו הבורא יעביר ממנו ההסתרה, השורה על רוחניות, אלא שיקבל הרגשה של גדלות ה'."
(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
קריין:בקטע התשיעי אומר הרב"ש.
"צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה שלו מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. אז אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו כלים דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", שבזה מסתלק הצמצום וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה מתחיל להרגיש את הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם מאיר האור דלהטיב לנבראיו."
(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
קריין: בקטע העשירי, אומר בעל הסולם.
"אחר כוונת הלב הן הן הדברים, ורחמנא ליבא בעי [והקב"ה דורש את הלב], וכיון שנקודת לבו דבוקה בי, אינו צריך ליותר, לחזור אחר מעשים, שהמה נחוצים ונאותים, רק לקטני הדעת, שאין להם דרך אחר."
(בעל הסולם. אגרת מ"ה)
כל הזמן בכל זאת לכוון את עצמו למטרה, ואז כלפי זה, לברר את כל מקרי החיים.
קריין: בקטע 11. אומר הרב"ש.
"כשאנו לומדים תורה, יש שם להבחין את ב' הענינים הנ"ל: א. להמשיך בחינת מאור, שיעשה לנו כלים דהשפעה. ובלי מאור התורה, אי אפשר להשיג כלים אלו. אי לזאת, למה הוא מצפה, שישיג שכר עבור לימוד התורה, כל חשקו הוא רק להשיג את הכלי הזו, שנקרא "כלי דהשפעה". וזהו דוקא לאחר שהתחיל בעבודה דלהשפיע, ועשה הרבה מאמצים, שיוכל לעשות מעשים רק בכוונה דלהשפיע. ורק אז הוא יכול להגיע לידי ידיעה, שבחינת הרצון לקבל, שנטבע בו מצד הטבע, אי אפשר לבטלו. ואז מתחיל להבין, שהוא זקוק ל"רחמי שמים", שרק הקב"ה יכול לעזור לו לזכות לכלי דהשפעה. ועזרה זו באה מבחינת "המאור התורה"."
(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
המטרה שלנו היא לא לבטל את הרצון לקבל, לא למחוק אותו, לא לעשות מעצמו אפס, "אני לא רוצה שום דבר". כי אם אני לא רוצה שום דבר, אז אני הופך להיות שום דבר, אנחנו צריכים רק להפוך את הכוונה שלנו בשימוש ברצון לקבל. ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" זאת אומרת, לחשוב רק על הכוונה והרצון לקבל שיגדל כמה שיותר, זה רק ייתן לי מדרגה רוחנית יותר ויותר גבוהה.
שאלה: איך התיקון הפרטי שאני מבצע בחיי היום יום שלי, מתקן את מצב האנושות?
כי אנחנו קשורים יחד דרך מערכת אחת, ואם אני יותר קרוב מהם לבורא, אז אני הופך להיות המעביר מהם לבורא ומהבורא אליהם. לכן אפילו שהם לא חושבים על זה, אני יכול להתכלל עם הציבור ולספוג מהם את התקוות, רצונות, כוונות שלהם, לתקן אותם בי, ולהעלות לבורא ומהבורא בחזרה. כך אנחנו עובדים.
שאלה: איך אפשר לבטא את המושג "תורה" כלפי חיבור?
"תורה" זה האור העליון שבא לתקן את הרצונות שלנו, כוונות על הרצונות שלנו, האור הזה נקרא "תורה". זאת אומרת הכוח המתקן את האדם נקרא "תורה".
שאלה: בקטע 10 לא ברור לי הקטע שאומר שהם נצרכים והכרחיים למצוא את הרוח כי אין עוד דרך אחרת.
קריין: נקרא שוב את קטע 10.
"אחר כוונת הלב הן הן הדברים, ורחמנא ליבא בעי [והקב"ה דורש את הלב], וכיון שנקודת לבו דבוקה בי, אינו צריך ליותר, לחזור אחר מעשים, שהמה נחוצים ונאותים, רק לקטני הדעת, שאין להם דרך אחר."
(בעל הסולם. אגרת מ"ה)
בעצם הדבר הוא פשוט, הבורא מעורר רצונות, ואנחנו צריכים לדאוג שהטיפול ברצונות האלו, העבודה ברצונות האלו, תהיה כמו בעבודה ברצונות דלהשפיע, להידמות לבורא. הוא מעורר בנו כל פעם רצונות לקבל, ואנחנו צריכים על ידי שימוש בכוונה על מנת להשפיע, לעשות את העבודה, אומנם ברצונות לקבל, אבל זה יוצא בעל מנת להשפיע, זה כל התיקון שלנו. יוצא שהתיקון הוא בכוונה, שהיתה קודם כוונה על מנת לקבל טבעית, ואנחנו הופכים אותה לעל מנת להשפיע. והבורא מעורר כאלו רצונות, כאלה תכונות, כאלו נסיבות, שהם יכולים להצטרף לכוונה החדשה שלנו בעל מנת להשפיע כל פעם יותר ויותר. כך אנחנו גדלים.
שאלה: אנחנו צריכים לרצות שהבורא יבטל את ההסתרה?
אנחנו לא צריכים לבקש ביטול ההסתרה, אנחנו צריכים לבקש לעלות למעלה מההסתרה. שלמרות ההסתרה, אנחנו רוצים לעבוד עוד יותר בעל מנת להשפיע. ואז ההסתרה נעלמת מתוך זה שהיא נכנסת לגילוי הרוחני בעל מנת להשפיע. כשאני נכנס להשפעה, אז ההסתרה עוזרת לי להיות בהשפעה, כי איך אני יודע שאני נמצא בהשפעה? בגלל שאני לא רואה כלום ובכל זאת משפיע.
שאלה: במצבנו היום אם אנחנו נמצאים בהסתרה ועושים את העבודה שאתה מלמד, יוצא מצב שלפעמים ההסתרה נעלמת ובן אדם נרגע, כבר לא מבקש, לא נמצא במאמץ.
אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לא לדאוג להסתרה, אלא לדאוג להשפעה למעלה מההסתרה. אין לי יותר מה להגיד, רק בצורה כזאת יכולים להינצל מכל המכות.
שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו לא משנים את התכונות שלנו, רק את הכוונות.
כן.
תלמיד: אבל אם אני בן אדם גס ולא מחייך לחברים, אז אני אשאר באותה תכונה שלי? איך זה יכול להיות?
יכול להיות שאתה תצטרך לעשות פעולות הרבה יותר גדולות, ואת הפעולות בעצמן, יותר מהחברים, זה תלוי ברצון לקבל שלך, אבל אם תתכלל איתם, תעבור בעצם יחד איתם, כמעט יחד איתם את כל הדרך. הכול תלוי במידת ההכנעה שלך כלפי החברים. כמו שכותב רב"ש במאמרים שלו על החברה.
תלמיד: אז אני כן צריך להשתדל להיות חייכן ולא גס.
אני לא אמרתי "חייכן", אתה לא צריך להיות ליצן, אתה צריך להשתדל להיות כמה שיותר דבוק בבורא, ודבוק בבורא אתה לא יודע מה זה, אין בורא, זה משהו כמו אוויר שאתה לא יכול לאתר אותו, אלא אתה צריך להיות דבוק עם החברים. בסך הכול בלייצב דבקות בחברים אתה מתחיל להרגיש שגם דבקות בחברים זה כמו אוויר, כמו הבורא שנעלם אבל יש לך כאן אפשרות לייצב את המושג הזה לפניך ולהידבק בו. ולכן אי אפשר אחרת להגיע לדבקות בבורא אלא לדבקות דרך הבריות.
שאלה: כתוצאה ממה שדיברנו שצריך לראות את הבורא בכל רגע ורגע, להחזיק כוונה, האם גם עכשיו כשאני שואל שאלה אני צריך להחזיק בכוונה של לראות את הבורא בכל דבר ודבר?
ודאי, איך אחרת?
(סוף השיעור)