שיעור בוקר 12.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 29.10.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/SLJVKGi0?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות ק"ל – קל"ב)

שיעור 56

בעולם הנקודים יצאו כתר, אבא ואמא וזו"ן בקטנות. גלגלתא עיניים דכתר היו במקומם ואח"פ שלו נפולים באבא ואמא; גלגלתא עיניים דאבא ואמא היו במקומם ואח"פ שלהם נפולים בתוך זו"ן; גלגלתא עיניים דזו"ן היו במקומם, עד הפרסא ואח"פ שלהם נפולים למטה מפרסא עד הסיום.

לאחר הקטנות קיבלו כל פרצופי ניקודים קומת גדלות ונשברו. הרשימות מהשבירה עלו לראש דס"ג, ועל הרשימות שנותרו מהשבירה הוליד ראש דס"ג את עולם האצילות. פרצוף עתיק דאצילות נעתק מכל פרצופי הניקודים ומכל פרצופי האצילות. הוא יוצא על עביות א' שורש ומתפשט ממטה למעלה. לכן התפשטותו נמשכת עד סיום רגלין. דבר אינו מפריע לו להתפשט עד הסיום. עתיק שמתפשט עד סיום רגלין הוא עתיק דצמצום א'.

לאחר עתיק דצמצום א', יוצא עתיק דצמצום ב'. עתיק דצמצום ב' מתייחס ליתר פרצופי אצילות בהתאם לצמצום ב'. הוא מתפשט רק במקום שבו יתר פרצופי אצילות יכולים להתפשט, היינו מטבור הכללי עד הפרסא, ומפה דראש שלו יוצא פרצוף אריך אנפין.

בנוסף לעתיק דצמצום א' ועתיק דצמצום ב', אנו לומדים כי על עתיק נוסף כביכול, שלוקח לעצמו כנוקבא את החצי העליון של הכתר דנקודים (ראה שרטוט מס. 1). אם כך, למי בדיוק אנו מתכוונים כשאנו מדברים על עתיק: לעתיק ה"גדול" דצמצום א', לעתיק ה"אמצעי" דצמצום ב' או לעתיק ה"קטן" שמתלבש על חצי העליון של הכתר דניקודים? התשובה היא שאנו מתייחסים לאותו פרצוף עתיק, אלא שכל פעם הוא מתנהג אחרת כלפי פרצוף מסוים. גם בעולם שלנו כל אחד מאיתנו יכול לשמש בכמה תפקידים: כאב למשל, כמורה או כגבר. לכל תפקיד יש קיום בפני עצמו והוא אינו שייך לאחרים. כך גם פרצוף עתיק: עתיק בפני עצמו הוא צמצום א' ובלתי מוגבל. כלפי הפרצופים האחרים עתיק הוא צמצום ב' ויכול להופיע לכל אורכו של עולם האצילות. כלפי עולם הנקודים עתיק לוקח כנוקבא את גלגלתא עיניים דכתר דנקודים.

שרטוט מס. 1

כפי שנאמר לעיל, אריך אנפין יוצא מֶפה דראש דעתיק ומלביש עליו מפה דראש ומטה. אולם אם מדובר על סדר עמידת הפרצופים זה תחת זה, הרי שאריך אנפין עומד כולו מתחת לעתיק. סדר התלבשות הפרצופים זה בזה – גלגלתא בע"ב, ע"ב בס"ג וכו' – מתאר את סדר קבלת האורות, את השטח בעליון שאליו שייך התחתון. ניתן לדמות זאת לאם שמרימה את תינוקה עד החזה ומניקה אותו. אמנם האם מעלה את התינוק לגובה שלה, אך דרגתו תחתונה מדרגתה.

יש עניין של קבלת האורות מהפרצוף העליון, ויש עניין של סדר עמידת הפרצופים בזה אחר זה. לפי סדר עמידת הפרצופים בזה אחר זה, במקום שנגמר הפרצוף העליון יש חתך ואחריו מתחיל הפרצוף התחתון. לפי סדר הלבשת הפרצופים זה את זה, התחתון מתלבש על המקום שממנו הוא מקבל מהעליון ומשם הוא מקבל. יש שתי צורות של קשר בין הפרצופים, והן נפרדות זו מזו.

ע"ב למשל יוצא מפה דראש דגלגלתא, מתפשט למטה מפה דראש דגלגלתא עד טבורה, ומתלבש על התוך דגלגלתא בראש תוך וסוף שלו, בכל חלקיו. אולם אם מדובר על מקום עמידתו של ע"ב כפרצוף בפני עצמו ולא על הלבשתו את גלגלתא, ודאי שהוא עומד למטה מגלגלתא. כל הכלים דע"ב הם מסיום דגלגלתא.

באצילות ניתן לראות זאת בצורה ברורה מאוד והחלטית. באצילות, סדר התלבשות הפרצופים זה על זה שונה לגמרי מסדר עמידת הפרצופים זה תחת זה. וההבדל הזה כל הזמן בולט. אריך אנפין למשל יוצא מפה דראש דעתיק ומלביש לעתיק מפה דראש דעתיק ולמטה, אך מקום עמידתו הוא למטה מעתיק.

באותיות קכ"ט – ק"ל כותב בעל הסולם כי עתיק לוקח כנוקבא את ג"ע דכתר דניקודים, ואריך אנפין לוקח כנוקבא את אח"פ דכתר דנקודים. עתיק ואריך אנפין משמשים אפוא ככתר דנקודים וככתר דאצילות. אלא שלפעמים הכתר דאצילות הוא רק עתיק, לפעמים הוא רק אריך אנפין ולפעמים שניהם יחד. גם בעולם הנקודים יצא הכתר תחילה בקטנות, בגלגלתא ועיניים, ורק לאחר מכן בגדלות, יחד עם האח"פ.

כשיצא הכתר דניקודים בגדלות, יחד עם האח"פ, חיבר לעצמו את אבא דניקודים והעלה אותו אליו בגדלות דמין הא'. לאחר מכן מסר את האורות לאבא, אבא העביר אותם לאמא ונעשתה שבירה. כך, בדומה לעולם הניקודים, גם באצילות יש כמה צורות של כתר דנקודים וכמה אופני הפעלה שלו.

1. בשיעור הקודם למדנו כי הנוקבאות שעתיק לוקח מניקודים כדי לתקנן הן: גלגלתא עיניים דכתר, ג"ר דאבא, ד"ר דאמא וז' כתרים. מדוע עתיק לוקח את ד' הראשונות דאמא ולא את ג' הראשונות? כי אמא היא בינה, והחסד דאמא זך עד כדי כך, שגם הוא שייך לג"ר שלה, לכתר חכמה בינה.

   אם כן, ג"ר דאבא, ד"ר דאמא וז' כתרים, שייכים גם הם לפרצוף הכתר דאצילות. ז' כתרים הם ז' שורשי הזו"ן בפרצוף הכתר. לפעמים אנו אומרים כי ז' הכתרים נמצאים בתוך אבא ואמא, למעשה הם נמצאים בתוך הכתר דניקודים. עוד בצאתו, הכוונה של כתר דניקודים היא זו"ן. והכוונה הזו חייבת להימסר גם לכתר דאצילות. רק כך יוכל עתיק לקחת בחשבון את ז' הכתרים, ובכל פעולותיו לדאוג לכך שייצא הפרצוף התחתון הנכון ביותר.

שרטוט מס. 2

אות ק"ל

"ופרצוף א"א דמ"ה החדש, שיצא בקומת חכמה, בירר וחיבר אליו את חציו התחתון דכתר הנקודים, שהם האח"פ דכתר, שבעת הקטנות היו בהמדרגה שמתחת הכתר, דהיינו בחכמה ובינה דנקודים (כנ"ל באות ע"ז), ונעשה לבחינת נוקבא אל הא"א דמ"ה החדש. ונתחברו יחד זה בזה. וסדר עמידתם הוא ימין ושמאל, שא"א דמ"ה שהוא הזכר עומד בימין, וא"א דב"ן שהיא הנוקבא, עומדת בשמאל."

אח"פ דכתר שנפולים בתוך חכמה ובינה דניקודים שהם אבא ואמא דנקודים, נעשו נוקבא לפרצוף אריך אנפין. אריך אנפין הוא הזכר, המתקן והממלא, והאח"פ דכתר דנקודים הם כנוקבא שלו, כחסרונות. באריך אנפין הזכר בימין והנקבה בשמאל. לעומת זאת בעתיק, הזכר למעלה והנוקבא למטה, פנים באחור.

"ומה שפרצוף עתיק דמ"ה לא לקח גם את חציו התחתון דכתר נקודים, הוא, כי עתיק מתוך שהוא ראש הא' דאצילות, שמעלתו גבוהה מאד, לכן לא חיבר אליו רק הכלים דפנים דג"ר דנקודים, שבהם לא אירע שום פגם בעת השבירה, מה שאין כן בחצי הכתר התחתון, שהם אח"פ שהיו נפולים בעת הקטנות בחו"ב, ואח"כ בעת הגדלות עלו מחו"ב ונתחברו בכתר דנקודים (כנ"ל באות פ"ד), אשר אח"כ בעת שבירת הכלים, חזרו ונפלו מהכתר דנקודים ונתבטלו, כנ"ל, הרי המה כבר נפגמו עם נפילתם וביטולם, ואינם ראוים משום זה לעתיק, ולכן לקח אותם א"א דמ"ה."

בבחינה של התפתחות השבירה, ניתן לזהות מיהם הכלים שקשורים לשבירה ומיהם הכלים שאינם קשורים. כלומר, איזה כלים גרמו לשבירה, ואיזה לא. גלגלתא עיניים דכתר דנקודים, הכלים דהשפעה הזכים ביותר, אינם קשורים לשבירה. דרכם אפשר להעביר את האור. לעומת זאת, אח"פ דכתר דנקודים, כן קשורים לשבירה. אח"פ דכתר הם כלים דקבלה. בהם כבר מתחיל להיווצר מלמעלה רצון לקבל כדי למסור את האור לאבא ואמא.

בקטנות דניקודים אח"פ דכתר אינם מופעלים, בגדלות כן – הם מקבלים אור חכמה ומעבירים אותו לאבא ואמא. גם לאבא ואמא יש גלגלתא עיניים. בקטנות ניקודים גלגלתא עיניים דאבא ואמא נמצאים בפעולה ואינם זקוקים לדבר. בגדלות ניקודים המצב שונה: אם אח"פ דאבא ואמא מתחבר לגלגלתא עיניים דאבא ואמא ועובד איתם יחד, הרי שגלגלתא עיניים שייכים לגדלות, ואם האח"פ אינו מתחבר עימם, הם אינם שייכים לגדלות. כך או אחרת, האח"פ של כל מדרגה שייך תמיד לגדלות, לשבירה.

מכאן מובן מדוע גם במדרגה הזכה ביותר – אפילו בכתר דניקודים שיצא על ב' דהתלבשות, שהיא בינה ממש – האח"פ של המדרגה פועל בתוך השבירה ומעביר דרכו בכוונה את האור הגדול ששובר את הכלים. לכן לא יתכן שגלגלתא עיניים דכתר דנקודים ואח"פ דכתר דניקודים יהיו זהים ביחס לשבירה. אח"פ דכתר דניקודים התבטל כתוצאה מהשבירה וחזר לקטנות, ואילו לגלגלתא עיניים דכתר דניקודים כאילו לא קרה דבר, לא בקטנות ולא בגדלות. השבירה כביכול אינה קשורה לגלגלתא עיניים דכתר דניקודים.

לכן עתיק, המנותק מהשבירה ומהתיקונים, יכול לקחת לו כנוקבא רק את גלגלתא עיניים דכתר דנקודים. ואילו אריך אנפין, ששייך לתיקונים וקובע את סדר התיקונים באצילות ובנשמות שבעולמות בי"ע, יכול לקחת את אח"פ דכתר דנקודים ולבנות את עצמו על גביו.

גם גלגלתא עיניים דאבא ואמא אינם שייכים לשבירה. הם זכים יחסית. אמנם גלגלתא עיניים דאבא ואמא דניקודים ואח"פ דאבא ואמא דניקודים התחברו בעת הגדלות לפרצוף אחד וגרמו לשבירה, אולם יש הבדל גדול בין גלגלתא עיניים של אבא ואמא דניקודים לבין האח"פ שלהם. אח"פ דאבא ואמא דניקודים קיבלו את המ"ן דזו"ן ובהתאם לכך "שפכו" לתוך הזו"ן את כל האור הגדול של גמר התיקון ששבר את הכלים.

ההבדל בין גלגלתא עיניים דאבא ואמא לבין אח"פ דאבא ואמא, גדול יותר מההבדל בין גלגלתא עיניים דכתר ואח"פ בכתר. הוא מורגש במערכת האצילות בצורה חדה וברורה יותר, כי מערכת האצילות חייבת להבדיל בין הכלים שמשמשים להשפעה בלבד ואין בהם הגבלה, לבין הכלים שעובדים בקבלה על מנת להשפיע וההגבלה בהם מוחלטת ומלאה. בכלים שעובדים בקבלה על מנת להשפיע לא תיתכן קבלת אור חכמה, אלא רק בהתכללות, באח"פ דעליה, בהתאם לתנאים השונים והמרובים שעולם האצילות מציב בפני הכלים השבורים.

סיכומו של דבר, אריך אנפין נבדל מעתיק כפרצוף נפרד שקובע את כל סדרי התיקונים באצילות, והנוקבא שלו היא אח"פ דכתר דנקודים. לכן אריך אנפין ולא עתיק, הוא הכתר של עולם התיקון. עתיק מנותק מהשבירה, הוא אינו מרגיש את החסרונות של הכלים השבורים. כל תפקידו של עתיק הוא להעביר את האורות ולשמש כמתווך בין צמצום א' ועולם אדם קדמון לבין צמצום ב' ועולם האצילות. ויש לו תפקידים נוספים.

אות קל"א

"ופרצוף או"א דמ"ה החדש, שהם בקומת בינה, ביררו וחיברו להם את חצים התחתון דחו"ב דנקודים, שהם האח"פ דחו"ב, שבעת הקטנות היו נפולים בהז"ת דנקודים, אלא אח"כ בעת הגדלות נקודים, עלו ונתחברו לחו"ב דנקודים (כנ"ל באות צ"ד), ואשר בעת שביה"כ חזרו ונפלו להז"ת דנקודים ונתבטלו (כנ"ל באות ק"ז), ואותם ביררו להם או"א דמ"ה לבחינת נוקבא אליהם "

שרטוט מס. 3

בשרטוט הנ"ל מתוארים חלקי עולם האצילות בהתאם לגובה כלים שהם מבררים אליהם כנוקבאות. אריך אנפין מיועד לשרת את אבא ואמא. לכן הנוקבא שלו היא אח"פ דכתר. אבא ואמא דאצילות עומדים בגובה האח"פ דאבא ואמא דניקודים שהיה נפול בגלגלתא עיניים דזו"ן דנקודים, כי זה גובה החיסרון שלהם. היעוד של אבא ואמא דאצילות הוא לשמש את הזו"ן.

לא הגלגלתא עיניים של אבא אמא הם העיקר, לא אותם צריך לתקן. אבא ואמא צריכים לתקן את מה שהם נתנו לזו"ן. עליהם לתקן את האח"פ שלהם שהיה נפול בזו"ן ולאחר מכן עלה למקומו והעביר את אור החכמה לזו"ן. לכן בכל הסולם אומר שאבא ואמא לוקחים כנוקבא את האח"פ דאבא ואמא דנקודים שהיה נפול בתוך גלגלתא עיניים דזו"ן בקטנות.

שאלה: כל פרצוף עליון מוסר את האורות לפרצוף תחתון ממנו ...

העליון עושה זיווג דהכאה, מקבל ומעביר דרכו את הכול. אבל רק חלק קטן מאוד הוא מוסר לפרצוף שאחריו.

שאלה: אם עולם הנקודים קודם לעולם האצילות, מדוע הוא אינו מקור האור לאצילות.

מצד אחד, אלמלא עולם הניקודים נשבר, היו האורות עוברים דרכו למציאות שאחריו. מצד שני, אלמלא עולם הניקודים נשבר, לא הייתה שום מציאות אחריו. מדוע? כי עולם הניקודים בגדלות רצה לקבל על מנת להשפיע את כל האור של גמר התיקון.

שאלה: אם כך, מנין אצילות מקבל את האור?

עולם האצילות מקבל את האור ממקום הולדתו, מראש דס"ג. עולם הנקודים נולד מנקבי עיניים דראש דס"ג. עולם האצילות נולד ממצח דראש דס"ג. משם הוא לוקח אורות. כל העולמות למטה מטבור דגלגלתא, הם פעולות של ס"ג. כל מה שקורה למטה מטבור נכלל בהוי"ה דס"ג.

קוצו של יוד דהוי"ה דס"ג הוא כתר דס"ג. י' דהוי"ה דס"ג היא חכמה דס"ג, ה' ראשונה דהוי"ה דס"ג היא בינה דס"ג. בבינה דס"ג יש צמצום ב'. לכן בזעיר אנפין דס"ג, שהוא ו' דהוי"ה דס"ג, יש מילוי אלפין, כך: ואו. האות א' היא סימן לצמצום ב'. הקו האלכסוני שבאות אלף מסמל את הפרסא, הי' העליונה מסמלת את גלגלתא עיניים והד' ההפוכה, התחתונה, מסמלת את האח"פ. בה' תתאה דס"ג יש מילוי יודין, כך: הי. מיליו יודין הוא תוצאה מהשבירה.

עולם האצילות שיוצא מס"ג וכל התיקונים שבו, נכללים כולם בס"ג. בהוי"ה דס"ג יש את כל מה שנמצא למטה מטבור, מירידת נקודות דס"ג למטה מטבור ועד לגמר התיקון. בתחילה ראש דס"ג מוציא את פרצופי הנקודות דס"ג כדי להתחבר עם נה"י דגלגלתא ולקבל מהם חסרונות. לאחר מכן הוא מוציא את עולם הנקודים בקטנות, ובגדלות הוא שובר אותו. ראש דס"ג מוציא גם את עולמות אבי"ע. ראש דס"ג מוליד את אדם הראשון ושובר את אדם הראשון. ראש דס"ג עושה הכול. אין מערכת אחרת.

הסיבה לכך ברורה, מקורה עוד בד' בחינות דאור ישר. האור הוא בחינת כתר. חכמה רוצה לקבל את האור ובינה רוצה להידמות לו. מכאן נובע הכל. אלמלא רצתה חכמה להידמות לשורש בסופה, לא היה קורה דבר. כיוון שחכמה רצתה להתעלות מעל עצמה, לא לקבל, ולהשתוות עם הנותן, יצאה בחינה ב' שהיא בינה. מכאן והלאה החלה כל ההשתלשלות. אלמלא כן לא היה בה צורך.

בבחינה א', שהיא חכמה, יש נברא עם כלי משלו ואור משלו. בעל הסולם מסביר שבחינה א' היא כללות כל האור והכלי שהבורא מקדיש לבריאה. בבחינה א' הבורא כביכול אומר לנברא "בבקשה, זה בשבילך". כך, דווקא משום שהנברא מקבל, הוא מתחיל לחשוב ולברר. לא די לו להיות מקבל, הוא רוצה להיות כמו הבורא.

מנקודה זו והלאה מתחיל כל תהליך ההתפתחות. ההבחנה שלא די להיות מקבל והרצון להיות כמו הבורא, הם כבר בחינת בינה. בינה נמצאת אפוא בתוך החכמה, ולאחר מכן יוצאת בפני עצמה, בפועל. בינה היא גם ס"ג שמתפתח בהמשך התהליך. לכן ס"ג קובע כל סדר ההתפתחות והתיקונים.

אלמלא נקודות דס"ג, דבר לא היה קורה אחרי עולם א"ק. בעולם אדם קדמון הכלים עם האורות מסודרים זה מול זה, כמו כתר וחכמה בארבע בחינות דאור ישר. האורות הם כתר, והכלים המלאים באורות הם חכמה, או חמשת פרצופי א"ק. כמו בחינה א' שמלאה כולה באור, כך יצאו חמשת פרצופי אדם קדמון, נרנח"י אורות בכח"ב זו"ן. אלא כיוון שבינה אינה נחה ולפי שורשה חייבת להגיע להשתוות הצורה, היא הולכת עד הסוף וממשיכה להפעיל את התהליך הלאה באמצעות נה"י דגלגלתא.

ויש הסבר נוסף, מצד שני, מצד האורות המקיפים ונה"י דגלגלתא. בנה"י דגלגלתא נמצאים הרצונות שדרכם הבורא רוצה לעורר את בינה. אם בינה רוצה להשפיע ולהשתוות לבורא, עליה להשתמש ברצונות שהבורא רוצה למלא. אם בינה תמלא את הרצונות של נה"י דגלגלתא, היא תשווה את רצונה לבורא.

הבורא רוצה למלא את נה"י דגלגלתא. הנברא לעומת זאת, אינו רוצה למלאותם, כי בכך הוא שומר על השתוות הצורה. אולם נברא שממלא את הרצונות שמעלה מטבור בלבד, אינו נמצא בהשתוות הצורה. יש הבדל בין הכלים שמעל לטבור דגלגלתא, לבין הכלים שמתחת לטבור דגלגלתא.

גלגלתא נחלקת לראש, לתוך ולסוף. בתוך דגלגלתא, הנברא דומה לבורא. אבל האור מקיף, שהוא הבורא, רוצה למלא את גלגלתא בסוף שלה. בסוף דגלגלתא, למטה מטבור, נמצאים הכלים דקבלה של גלגלתא. למעלה מטבור נמצאים הכלים דהשפעה שלה. לכן, אם הנברא רוצה להיות כמו הבורא, עליו למלא את הכלים דקבלה שמתחת לטבור.

הנברא עשה צמצום על הכלים דסוף שלו, אך בצמצום הזה הוא אינו משתווה לבורא. בצמצום הזה הוא דומה לבינה דאור ישר שדוחה את כל החכמה. כדי להיות כמו הבורא, הנברא חייב להשפיע לבורא כמו שהבורא משפיע לו. הבורא כביכול אומר לו "תמלא את הכלים דקבלה שלך, ובזה תשפיע לי".

האור מקיף שלוחץ על הטבור נותן לבינה הרגשה של בורא ושל נברא. בינה עומדת בין הבורא לבין הנברא, בין כתר למלכות, ומשום כך היא חייבת למלא את הכלים דקבלה שמתחת לטבור. היא עושה זאת באמצעות הג"ר שלה והז"ת שלה. הג"ר שלה כלול מכתר. הז"ת שלה כלול ממלכות. בינה מחויבת למלא את הכלים דקבלה שמתחת לטבור, עוד מבחינה ב'. אם היא לא תמלא את נה"י דגלגלתא, סימן שהיא אינה רוצה בהשתוות הצורה. נמצא כי הרצון של בינה להגיע להשתוות הצורה, מחייב אותה למלא את הכלים דנה"י דגלגלתא. וממנו נובעת כל ההתפתחות.

לכן ס"ג לוקח את הרצונות דנה"י דגלגלתא, בונה קשר בינו לביניהם בנקודות דס"ג, שובר אותו בעולם הניקודים, ובונה את עולם התיקון באצילות.