שיעור בוקר 12.12.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 467

קריין: מאמר "השלום בעולם", בספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 467, "תנאי החיים של הדור האחרון".

הגענו ממש לסיום מאמר "השלום". זה מאמר חשוב מאוד שכולו מסביר לנו על הדרך של העולם לנקודה הסופית המתוקנת.

תנאי החיים של הדור האחרון

..". ראשית צריך כל אחד להבין היטב, ולהסביר לסביבה שלו, אשר שלום החברה, שהיא שלום המדינה ושלום העולם - תלויים זה בזה לגמרי, כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה." זאת אומרת, אפילו שיהיה מיעוט כלשהו הקטן ביותר במדינה של אלפי אלפי אנשים, בכל זאת המיעוט הזה לא ייתן לכוח העליון לשלוט על המדינה בצורה כזאת שהמדינה תגיע לשלמות. אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שכולם מחוברים, כולם מבינים, כולם מרגישים שהם נמצאים בגוף אחד וברצון אחד, מלאים במילוי אחד וקיימים כולם כל אחד עבור כולם. אז לא יהיו, לא מיעוט ולא רבים, אלא רק בצורה שכולם יהיו מחוברים יחד.

"ואם אין כחו מספיק להלחם עם הנהגת המדינה פנים בפנים - הריהו צודה להפילה בדרך עקיפין, כגון לשסות המדינות זו בזו, להביאם לידי מלחמה, כי טבעי הדבר שבעת מלחמה יתוספו עליהם הרבה בלתי מרוצים, אשר אתם יש להם תקוה להשיג רוב מכריע להפיל הנהגת המדינה. ולהקים הנהגה חדשה נוחה להם, הרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר לשלום המדינה". אם אנחנו מדברים על תנאי החיים של הדור האחרון, אנחנו צריכים להגיע למצב שכולם יבינו, ירגישו, יסכימו ויבצעו את החיבור במלואו בין כולם.

"ולא עוד אלא אם ניקח בחשבון את אותו החלק הנמצאים תמיד במדינה אשר המלחמה היא אומנותם, וכל תקוות הצלחתם, כמו מלומדי המלחמה, והעוסקים בהספקת צרכי החימוש - שמבחינת האיכות החברתית הם מיעוט חשוב מאד, ואם עוד נצרף עליהם את המיעוט שאינם מרוצים, מהחוקים הקיימים הרי לפניך בכל שעה רוב בנין גדול המשתוקקים למלחמות ולשפיכות דמים". בכל חברה וחברה אנחנו תמיד יכולים למצוא מיעוט לא מרוצה, אבל המיעוט הזה בהתארגנות נכונה יכול להביא את המסה הגדולה שלא מרוצה לכך שירצו להשיג משהו, ואפילו אם הם מרוצים, אבל רוצים להשיג עוד משהו, זה מספיק כדי לגרום להפלת הממשלה והמשטר בכלל.

"הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם." זאת אומרת, אף אחד מהאומה לא יכול להיות רגוע שיהיה עתיד טוב לו ולילדים שלו, אפילו אם יש רק אדם אחד לא מרוצה. ראינו כאלה מקרים בהיסטוריה שאדם אחד הפך את כל המשטר והתהליך באיזו מדינה, לכן אנחנו צריכים להגיע למצב שכולם לגמרי קשורים זה לזה, תומכים זה בזה, ומארגנים ביניהם יחס של תמיכה, אהבה, וקשר כזה, שדווקא הוא, הקשר הזה, הוא האחראי ומביא לנו עתיד טוב ובטוח.

"ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו".

צריכים להסביר שאין לאנושות שום אפשרות להירגע ולהיות בטוחה בעתידה הנכון והטוב אם היא לא תסכים לתנאי הדור האחרון שבעל הסולם כותב, שהם ברורים לנו, רק אנחנו לא רואים איך אפשר להשיג את זה, אבל תיאורטית זה מה שצריך להיות.

שאלה: לפי המאמר המצב הרצוי האידיאלי הוא ברור, כולם מחוברים, מרגישים שהם חלק ממערכת אחת, והמצב הקיים הוא גם מאוד ברור ומאוד מורגש הקיום האגואיסטי, אבל בין שני המצבים יש תהום ענקית ולא ברור בכלל איך עושים את הצעד הראשון או איך מגיעים בצורה הדרגתית מהמצב הנוכחי למצב הרצוי?

על ידי זה שאנחנו מקיימים את הדברים האלה בינינו בעשיריות אפשר אחר כך להגדיל את העשיריות למאות ולאלפים וכן הלאה. זה מה שאנחנו לומדים. נתחיל לממש את זה בתוכנו, מתוך זה נדע איך לעשות את זה במעגלים חיצוניים גדולים יותר.

שאלה: אדם מקצועי שעסק כל ימיו בעניין מסויים, במה הוא יעסוק בחברת העתיד?

אנחנו לא מדברים על זה עכשיו. גם עכשיו יש בחברה שלנו מלא מקצועות ועסקים שאין בהם שום צורך, שהם קיימים פשוט כדי לתת מקום לאנשים שיעבדו וזה על חשבון האקולוגיה, על חשבון כל דבר. אנחנו צריכים קודם כל לתת לכל אחד ואחד את המקום הנכון שלו לפי המקום שלו במערכת האנושית. זאת אומרת, לבטא את עצמו ב"ואהבת לרעך כמוך" ככל האפשר באיזה דרגות התחלתיות, יותר חיבור, יותר חיבור וכן הלאה, ומתוך זה נדע איפה המקום של כל אחד ואחד וכולנו יחד.

שאלה: מה היהדות, אותה אידיאולוגיה כמו שהיתה פעם יכולה לספק לעם ישראל?

אותו דבר כמו לכולם. עם ישראל הוא פשוט אותה הקבוצה שניסתה בעבר לזמן מה לעשות חיבור, לא הצליחה, והפעם בזמנינו אנחנו צריכים להצליח.

שאלה: בעל הסולם אומר כאן שבכל חברה וחברה ישנם אנשים שלא מרוצים וזה מספיק כדי להפיל ממשלה או בכלל להביא למלחמות. מה ניתן להציע לאותם אנשים? הם לא שומעים קבלה, זה לא מעניין אותם.

בינתיים אנחנו לא מדברים על פתרון ממש, אנחנו מדברים איך צריכה להיות בנויה החברה, וכאן בעל הסולם אומר שהחברה צריכה להיות בנויה כך שעד האדם האחרון כולם מבינים, כולם מרגישים שיש רק דרך אחת, ורק מצב מתוקן אחד, והוא חיבור באהבה, ואז אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו נמצאים במצב האחרון שנקרא "הדור האחרון".

תלמיד: למה בעל הסולם מעלה את כל זה על הכתב? הוא יודע שאנחנו לא טיפשים, אנחנו יודעים את זה.

הוא נותן לנו תמונה עתידית של כל האנושות.

תלמיד: אנשים קראו את זה?

אני לא יודע, למה אתה רוצה להסיט אותי מהדרך, אני מסביר מה שכתוב במאמר של בעל הסולם ואתה אומר לי משהו אחר, האם קראו, האם עשו על זה ביקורת? אף אחד לא קרא, אף אחד לא מבין ואף אחד לא דיבר על זה, ואם מישהו ידבר אז אני מראש אומר לך שזה רק מישהו שלא מבין מה שכתוב כולל אתה.

כי בעל הסולם מדבר אלינו מגמר התיקון שזה מה שצריך להיות, זה נקרא "הדור האחרון", מצב המערכת כשהיא מגיעה לגילוי הבורא בצורה השלמה, לפי החיבור של כל החלקים יחד, שהכלי והאור יהיו שווים. על זה הוא מדבר ועל זה אין ויכוח. אתה שואל אם מישהו קרא ומישהו דיבר, מה אכפת לי אם קרא מישהו מהחיות האלה שקיימות בדרגת חי בעולם הזה.

תלמיד: ולפי דעתך ניתן לממש את זה?

בטוח שכן, ולשם זה אנחנו עובדים.

שאלה: גם בעלי החורבן מחרחרי המלחמה הם חלק מהמערכת, הם גם חלק מההתפתחות למטרת הבריאה, אז למה הם יוצאים מהכלל בחלק הזה?

הם חייבים להיות בתוך המערכת, כי בלי זה אתה לא תדע איפה יש ליקויים, איפה עדיין יש מצבים לא מתוקנים, הם נקראים "בעלי החורבן".

תלמיד: לזה התכוונתי, שגם להם יש מקום במערכת והם גם משרתים איזו מטרה, לכן לא ברור מה בעל הסולם מנסה להגיד פה.

הוא רוצה להגיד שכל עוד יהיו כאלו שאנחנו לא נטפל בהם והם לא ישתכנעו ולא יתקנו את עצמם לדרגת החיבור השלמה אז זה לא נקרא "הדור האחרון".

שאלה: אבל למה צריך לטפל גם בהם אם הם גם משרתים את המטרה בסופו של דבר?

הם משרתים את המטרה כדי שאנחנו נתקן אותם ועל ידי התיקונים האלו אנחנו נגיע למצב שמבפנים נגלה את כל השלילה שבינינו ומבחוץ על פני זה נכסה בחיבור ואהבה.

היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית

"והנה, כאשר נסתכל ונתפוס בשכלנו היטב את תכנית הנזכרת - נראה שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה.

אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו.

כי הקבלה העצמית, אף על פי שמתוארת אצלנו בצורות שונות, כגון רכוש, קנינים מחמדי הלב, העין, והחיך וכדומה, הרי כל אלה מוגדרים רק בשם אחד: "תענוג", באופן שכל עיקר הקבלה לעצמו שאדם מתאוה, אין זה אלא שרוצה להתענג.

ועתה, צא ודמה לך אם נקבץ את כל שיעורי התענוג שמשיג האדם במשך שבעים שנותיו לצד אחד, ונקבץ את כל הצער והיסורים שסובל, לצד השני, עד כדי שאילו היה החשבון לנגד עיניו - היה מעדיף שלא להוולד.

ואם כן הוא הדבר, איזו קבלה לעצמו משיג האדם בעולמנו, אם נניח שמשיג עשרים אחוז של תענוג בחייו, לעומת שמונים אחוז יסורים, הרי, כשנעמיד זה מול זה, ישארו שישים אחוז יסורים ללא שום תמורה.

אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים".

אומר בעל הסולם, אם נפתח עיניים ונסתכל על המציאות, אז נראה עד כמה כולנו נמצאים בעסק שהוא לגמרי לא לטובתנו, אף אחד לא עובד בשביל עצמו, כולנו עבדים לאותו מצב שאנחנו באים אליו, כל אחד מייצר מה שמייצר ולא נהנה בסופו של דבר ממה שיש לו, ואנחנו מסודרים בקשרים בינינו צורה כזאת שאנחנו רק עושים צרות זה לזה, ואולי ב-10% ממה שכל אחד מאיתנו מייצר אנחנו משתמשים לחיים שלנו, למילוי שלנו, וכל היתר הולך לכל המציאות.

אנחנו עוד לא מדברים כאן על כך שאנחנו קיימים במציאות אגואיסטית ולכן התוצאה מכל פעולה ופעולה שלנו, מבניית מכונות, מעשיית דברים, היא באחוזים מזעריים בלבד. אנחנו בונים איזו מכונה, ומוציאים ממנה הספק טוב של 10%, 5%, לא יותר, ואנחנו בזה לא מרוויחים אלא מפסידים אבל אין לנו ברירה. לכן אנחנו הורסים יותר ויותר את כדור הארץ, עוד מעט הוא ממש יתרוקן מכל האוצרות שלו ואנחנו לא נדע איך להתקדם הלאה. אנחנו כבר רואים את זה באופק.

זאת אומרת, בצורה כזאת כמו שאנחנו קיימים, גם בצורה חברתית וגם בצורה אנושית כאיזה זן שחי על פני הפלנטה, אין לנו חיים טובים עכשיו ומכל שכן הבטחה לחיים יותר נכונים וטובים בעתיד. ולכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לעשות חשבון על ידי מה אנחנו משנים את הקיום שלנו לצורה כזאת שבאמת נגיע לחיים מספקים לכולם וכך נגיע לעולם המתוקן מתוקנים בעצמנו.

שאלה: התיקון שלי בעשירייה ישפיע איכשהו על העולם?

כמו שבעל הסולם אומר כאן, אם נשאר בחברה אפילו אחד לא מרוצה, הוא יכול לשנות את הכול. כך גם כל אחד שמשנה את עצמו ממצב שהוא לא מרוצה, למצב שהוא מרוצה, ממצב שהוא לא מבין, למבין וכן הלאה, ודאי שבזה הוא מכריע את כל העולם לכף הטוב.

שאלה: האם כדי להגיע לתלות מוחלטת בין האומות נחוצה ממשלה עולמית?

אני לא נותן פתרונות, כלפי ממשלה עולמית וקשר בין העמים. אנחנו קוראים יחד את מה שבעה"ס כותב, אני לא רוצה לקבוע כאן כל מיני מצבים. ודאי שהחיבור הסופי של כולם עם כולם למעלה מהאגו זו המטרה הסופית. אבל לפני כן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים את זה.

קודם אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו, בתוך העשיריות שלנו, בתוך הארגון שלנו, ואז נהיה בעלי ניסיון ונוכל לדעת איך לגשת לכל האנושות. נשתדל לעבוד עימה כך שהיא תבין ותראה את העתיד שלה בצורה נכונה וטובה. ושזה לא דמיון, אלא זו המציאות שחייבים לממש.

אנחנו לא יכולים להיעלם מעל פני כדור הארץ, אנחנו לא יכולים לגמור את עצמנו, בכל זאת נצטרך להגיע או בדרך הטובה, או בדרך הרעה, אבל להגיע למציאות המתוקנת הסופית שכבר נמצאת קבועה וקיימת. סוף מעשה במחשבה תחילה, לכן בואו נשתדל להבין איך להגיע אליה.

וודאי שזה קשור לכל מה שאנחנו עושים עכשיו בינינו, עם עצמנו. צריכים לחשוב. וזה קשור אלינו אפילו כשאנחנו עושים פעולות כאילו פרטיות בעשירייה, זה בכל זאת משפיע על כל העולם, וכבר עכשיו צריך להבין את זה. הפעולות שלנו בעשיריות לגמרי משפיעות, והן משפיעות הרבה מאוד על כל העולם, ועל כל המציאות.

שאלה: כתוב פה שכל הסתירה מקבלה לעצמו לבין להשפעה לזולתו, למרות שזה נראה למעלה מהטבע האנושי, זה בעצם פסיכולוגי בלבד. אתה יכול להסביר את זה?

כי הכול נמצא בנו עכשיו, עוד לפני שיש לנו צמצום, מסך אור חוזר והשתוות, לפני ההתחברות עם האור העליון, לכן זה נקרא פסיכולוגי. ואנחנו בכל זאת צריכים להגיע מהפסיכולוגיה כמו שבעל הסולם אומר לנו במאמר אחר. ואנחנו דווקא יכולים להשתמש בפסיכולוגיה המטריאליסטית, וכך להתקדם יותר.

תלמיד: אפשר להבין מכך שזה בעצם שלב מקדים והכרחי לקראת השינוי הרוחני?

לא, לא לנו, וגם לא לכל העולם. אנחנו רק צריכים להבין שאנו נמצאים בהכרת הרע, והתיקון מהכרת הרע הוא רק בחיבור בינינו. לא צריך כאן פסיכולוגיה ממש עם כל הפלפולים שלה, ועם כל הדברים האלה, זה רק יבלבל אותנו ואת כל העולם. עדיין לא ראינו מזה שום דבר טוב, לא בפסיכולוגיה, זו לא הדרך.

זאת אומרת, אנו משתמשים בזה כי אנחנו נמצאים בדרגת הפסיכולוגית. אני עדיין לא נמצא בדרגה רוחנית, אני נמצא עכשיו ברגשות שלי, וסך כל הרגשות שלי זה נקרא הפסיכולוגיה שלי. זה שם שהיוונים העתיקים נתנו, והוא בא מהמילה פסיכו. אבל אני לא הולך להתעמק בזה, אין לי בזה שום עניין, אני רק רוצה לדעת איך להגיע לחיבור, סך הכול זה מה שמדאיג אותי.

תלמיד: זה ברור, אז בעצם הכוונה היא שאנחנו צריכים בהתחלה להבין את ההשפעה כדבר טוב לנו בתוך האגו?

כן, זה העיקר, ואת זה אנחנו לומדים מהעשירייה. אני מסתכל עליהם, ואז מתוך קנאה, תאווה, וכבוד, אני רואה שכדאי לי להגיע לתכונת ההשפעה. על ידי זה אני מתקדם אפילו בצורה אגואיסטית, ואחר כך מתוך שלא לשמה, מגיע לשמה.

שאלה: אמרת שעל ידי כל המעשים שלנו בעשירייה, אנחנו משפיעים באמצעותם או דרכם על כל העולם. איזה פעולות קונקרטיות שלנו ישפיעו באופן החזק ביותר, החיובי ביותר על העולם?

חיבור, זה ברור. אין לנו עוד מה לעשות, רק החיבור בינינו בצורה ישירה משפיע. אנחנו נמצאים באותה מערכת עם כולם, ולא יכולים להתנתק ממנה, אז החיבור בינינו הופך לכוח הפנימי ביותר, המשפיע ביותר, והמכריע לכל העולם, לכל המציאות האנושית. ככל שנתחבר יותר, פתאום נרגיש את עצמנו מזרזים את התפתחות העולם לכיוון הטוב.

שאלה: האם אפשר להגיד שאותם חוקים שמתוארים במאמר ברמת העולם, יכולים להתאים לכל ארגון, לכל חברה? אם מישהו לא מרוצה, אז לא יהיה שלום לא בחברה, לא בארגון, לא במקום עבודה, ולא במשפחה?

ודאי, ככל שאנשים יותר מחוברים, תהיה להם יותר הצלחה, ואם הם פחות מחוברים אז לא תהיה להם הצלחה, ברור. כמו שכתוב שאי אפשר להחריב עיר נידחת. אם יש לך עיר של רשעים, אבל הם מחוברים ביניהם, אתה לא יכול לכבוש אותה. לא יכול, עד כדי כך החיבור ביניהם מחזיק בתוכם את כוח הבורא. למה בורא? הלא הם רשעים, אבל הם יחד, אין יותר חזק מאשר להיות יחד, וזה מה שאנחנו צריכים לקיים בעשירייה.

שאלה: איך אפשר להגיע למצב שכולם מרוצים?

נעבוד על זה. "איך", זה תלוי עד כמה כולנו מבינים, מרגישים, מקבלים את שיטת התיקון, ומממשים אותה בפועל, ואז לפי זה אפשר להגיד שכך זה יקרה, בהסכמה שלמה.

שאלה: האם יש תקווה לפתח בהמונים, דרך חינוך ותעמולה, נטייה או תכונה של אהבת הזולת, או שרוב האנשים חייבים בהכרח להגיע לעבודה רוחנית?

רוב האנשים לא יכולים להגיע לעבודה רוחנית, אלא כמו שבעל הסולם כותב בסוף ההקדמה לספר הזוהר, שאנחנו צריכים לעשות חיבור בינינו ומתוך החיבור בינינו נגיע למצב ששיטת החיבור, עוצמת החיבור יתפשטו גם לכל האנושות. אבל לא שאנחנו צריכים ללמד את כולם וממש להסביר לכולם את כל שיטת הקבלה, ממה אנחנו בנויים, מורכבים, איך לקרב את החלקים שבינינו, האנושות לא צריכה את זה. מי שצריך צריך, מי שלא לא. אבל מה שצריכים זה ללמד אותם שבחיבור בינינו אנחנו משיגים דרגה עליונה יותר מהקיום האנושי, שהעתיד הטוב שלנו תלוי רק בחיבור בינינו. את זה כן להסביר.

שאלה: בתור נשים, האם זו התחלה טובה לקרוא ולהסביר את המאמר הזה למשפחות שלנו, לילדינו? האם זו דרך נכונה לתקן את עצמנו?

אתן צריכות לפנות למחנכים שלנו ואני בטוח שיש להם אותם המאמרים, אותו חומר שאנחנו לומדים, רק בהעברה קלה המתאימה לילדים, לנוער, לבנים ובנות.

אנחנו צריכים להכין זאת, והבעיה שאנחנו צריכים להשקיע בזה זמן ומאמץ, אבל זה כדאי, זו בטוח השקעה טובה. מי שמסוגל לזה, שיתקשר לאחראיים כדי לא לעשות עבודה סתם, ולהיכנס לכאלו מערכות שבהן אתם מכינים חומר לעתיד העולם.

שאלה: מהו אדם מרוצה, ומה מאפשר לאדם להפוך להיות מרוצה?

זה תלוי באדם. כל אחד מגיע לאיזשהו שובע ממה שהוא מקבל, כל אחד משלו. מרוצה זה דבר שהוא לפי הכלים שלו, לכן אין לי כאן מה לענות. אבל אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר, כמו שהוא כותב כאן במאמר, להיות מרוצה או לא מרוצה זה תלוי בהתפתחות. אז אם היום אני מרוצה, מחר אני כבר יכול להיות לא מרוצה.

להביא את האנשים למצב שהם כולם מרוצים זה נקרא למלאות אותם לפי כל הכלים שלהם במילוי השלם שנקרא אור אין סוף, בכלי אין סופי. אם כולנו נתחבר יחד ונמלא את עצמנו באור אין סוף, זה יהיה גמר התיקון. לפני זה ודאי שיהיו כאלה לא מרוצים והם יקדמו אותנו לגמר תיקון.

שאלה: איך אלטרואיסטים מתקנים את עצמם?

אלטרואיסטים מתקנים את עצמם בכך שיוצאים לאוויר העולם ומספרים לכולם מהי תכלית הבריאה ומושכים את כולם לאותה התכלית.

קריין: זו הפסקה שביקשת מ"הקדמה לספר הזוהר", תחילת אות ס"ח.

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו."

זו פסקה אחת. וישנה פסקה על הפצה, על כך שאנחנו צריכים לגרום לזה שכל אומות העולם יתחברו כאח"פ לגלגלתא ועיניים ויצטרפו לתיקון הכללי. זה כמעט בסוף ההקדמה.

סדנה

אני מבקש להתייחס לסדנה בצורה רצינית, בדרך כלל אתם חושבים שזה לא כל כך חשוב. זה חשוב.

יחד כולנו נתכלל ונדבר, מה אנחנו חושבים על העבודה שלנו בתיקון העולם? בתיקון עצמנו מהעשירייה לבני ברוך, ומבני ברוך לכל העולם ובחזרה, מה אנחנו חושבים, מה אנחנו ממליצים לעצמנו לעשות? כי בעתיד הקרוב אתם תראו עד כמה העולם ממש מאבד את כל העשתונות ומתקרב למלחמה. מה אנחנו יכולים לעשות עבור העולם?

*

קריין: מסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".

"הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]". דהיינו, כמבואר. אכי"ר."

(סוף השיעור)