שיעור בוקר 06.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 121, מאמר "פתיחה כוללת", אותיות ד' – ו'

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 121, מאמר "פתיחה כוללת", אות ד'.

1. אות ד'

"וצריך מקודם להבין תכונת כל עולם ועולם מא"ק ואבי"ע. שאבארם אחד לאחד. ונתחיל מעולם הכתר, שהוא עולם אדם קדמון. וכלי ראשון שלו הוא עולם העקודים. וז"ל הרב ז"ל בשער עקודים פ"ג בא"ד. והנה כל עשר ספירות יצאו, אבל לא יצאו יחד כולם. רק מתחילה יצאה בחי' מלכות מעולם העקודים. ומלכות הזו יצאה בבחי' נפש וכו'. ואח"כ נמשכו ויצאו שאר החלקים עד הכתר וכו'. ובבוא הכתר נמצאת המלכות שלימה מכל ה' אורות פנימיים שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה וכו'. והיו חסרים עדיין כל הספירות הנ"ל. שיצאו בלי תשלומין. לכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל תשלומיהם. ואמנם עתה בחזרה היה הכתר חוזר בתחילת כולם. והנה בהתעלם הכתר עלתה אור החכמה במקום הכתר. ובינה במקום חכמה. וז"א במקום בינה. ומלכות במקום ז"א. ואח"כ נתעלם גם החכמה להמאציל. ועלתה הבינה אחר החכמה לכתר. והז"א לחכמה. ומלכות לבינה. ואחר כך נתעלם גם הבינה. ועלה הז"א לכתר. והמלכות לחכמה. ואח"כ נתעלם גם הז"א. ועלה המלכות לכתר. עד שנסתלקה גם המלכות למאציל. ואח"כ שוב חזר האור מהמאציל, והתפשט בהם. אמנם לא על סידורם כבתחילה. אלא אור הכתר לא חזר ויצא ונשאר נעלם. וע"כ יצא אור החכמה בכלי הכתר. ואור הבינה בכלי חכמה. ואור ז"א בכלי בינה. ואור מלכות בכלי ז"א. ונשאר כלי מלכות בלי אור כלל עכ"ל בקיצור. עוד שם: עשר ספירות דעקודים יצאו מתתא לעילא, מתחילה יצא המלכות. ואח"כ הז"א. ואח"כ הבינה. ואח"כ החכמה. אח"כ הכתר עכ"ל.

וצריך להבין היטב, ענין יציאת הספירות מעילא לתתא ומתתא לעילא. הנזכר בדברי הרב. דודאי, שאין המדובר בערכי מעלה מטה, קודם ואח"כ, שבזמן ומקום. אלא בערך קודם ונמשך, עילה ועלול. וא"כ איך אפשר שהמלכות תצא בתחילה, ואח"כ הז"א, ואח"כ הבינה, עד הכתר שהוא השורש לכולם, יצא לאחרונה. שהוא תמוה לכאורה. ומי ומה נתן והיפך העליונים למטה והתחתונים למעלה.

והענין דכבר נתבאר סדר ע"ס דאור ישר. שהם ה' מדרגות זה למטה מזה. דהיינו על פי שיעור הזדככות דכל או"א מאור העב שנשתנה צורתו, דהיינו הבחי' הד'. אשר בחי' א', להיותה בבחי' העלם בכח, היא חשובה במדרגה. ובחי' ב' שכבר יצאה מכח אל הפועל ע"י שהתגברה ברצון, גרוע מבחי' א'. ובחי' ג' גרוע מבחי' ב'. עד שבחי' ד' שהיא המלכות. גרוע מכולם בשביל העוביות שבה שהיא יותר מכולם. כנ"ל ע"ש.

גם נודע, שאחר שיצאה כלי המלכות עבר עליה צמצום הא'. שלא לקבל בבחי' ד'. שזה הכח העיכוב נקרא מסך. ואשר האור ישר יורד מא"ס ב"ה, ופוגע במסך שבהמלכות, אז נעשה זווג דהכאה, ויוצא ע"י זה ע"ס דאור חוזר. כמו"ש בפנים בענף ג' ע"ש. והנה בע"ס דאור חוזר האלו, נהפכו המדרגות בערך ע"ס דאור ישר. דע"ס דאו"י יהי' כל היותר זך, יותר עליון במעלה ויותר משובח כנ"ל. אמנם בע"ס דאור חוזר, יהי' כל היותר עב, יותר עליון ויותר משובח. והוא משום שהמלכות היא הכתר והשורש לע"ס דאו"ח האלו, לסבת מסך העב שלה המעכב על האור מלירד על הבחי' ד' שלה, וע"כ שב המלכות להיות כתר, בסוד נעוץ סופו בתחילתו. כמו"ש בענף ג' בפמ"ס ע"ש. ונמצא שהז"א מקבל האור מהכתר דאו"ח, וע"כ נחשב הז"א לדרגת חכמה. והבינה נחשבת לדרגת בינה משום שמקבלת מז"א השב להיות חכמה כנ"ל. והחכמה דאו"י, נחשב באו"ח, לז"א. להיותו מקבל האו"ח מהבינה. וכתר דאור ישר, נחשב למלכות באו"ח. להיותו מקבל מהז"א כנ"ל. והנך מוצא, שכל הזך בהמדרגה, יהי' יותר נמוך במעלה ושבח. והבן היטב.

אמנם ע"ס דאו"ח מתחברים ומשתלבים יחד בעשר הכלים. ובחיבורם כאחד, נמצאים כל המדרגות בערך השוה. כי המלכות, יהי' קומתה שוה עם הכתר מצד האו"ח ששב המלכות להיות כתר כנ"ל. וכן הז"א, שוה עם החכמה להיות הז"א בחי' חכמה דאור חוזר כנ"ל. והחכמה, שוה קומתה עם הכתר להיות הכתר מקבל ממנה האו"ח, כמו שהחכמה מקבל מהכתר את האור ישר. וכיון שהז"א שוה קומתו עם החכמה כנ"ל והחכמה עם הכתר. נמצא גם הז"א, שוה קומתו עם הכתר. והבן. ונמצא בזה, שבסיבת יציאת הע"ס דאו"ח מבחי' הד', הושוו כל המדרגות שבע"ס, בקומה שוה עד הכתר."

שאלה: אם הצמצום, המסך הוא על בחינה ד', איך יש עשר ספירות דאור חוזר, למה אין רק כתר דאור חוזר?

מה זה נקרא שהמסך הוא על בחינה ד'?

תלמיד: זאת גם השאלה, האם כל שאר הבחינות גם מצומצמות באיזושהי צורה?

זאת השאלה, לכן אתה שואל. אם המסך הוא על בחינה ד', אז זה אומר שיש לנו עבודה גם על כל הבחינות הקודמות.

תלמיד: האם הן גם מצטמצמות באיזושהי מידה?

זו חובה, אחרת איך בחינה ד' מצומצמת.

תלמיד: איפה קורה הזיווג, האם הוא קורה במלכות או בכל ספירה?

זיווג קורה במלכות דכל ספירה.

שאלה: הוא כותב בסוף האות שנוצר שוויון בין הכלים והאורות. איך זה שכתר עם אור חוזר של מלכות שווה למלכות עם אור חוזר של כתר, במה הם שווים?

אם לא ניכנס לספירות, אז ככל שיש לך זכות בכלי, כך אתה צריך לעבוד עימו לעומת העביות שבכלי.

תלמיד: כתוב, "אמנם ע"ס דאו"ח מתחברים ומשתלבים יחד בעשר הכלים. ובחיבורם כאחד, נמצאים כל המדרגות בערך השוה."

כי לפי העביות שיש בתוך הכלי, לפי זה יש גם צמצום ואור חוזר, ואז יוצא שכולם פועלים בצורה אישית יחסית, אבל כל אחד מתחבר לכולם בכוח שלו. כל מדרגה ומדרגה, כל ספירה וספירה, הכול פועל כביכול כאחד. זה לא חשוב שאחד מרים אלף טון והאחר מרים גרם אחד, אלא כל אחד עושה את הפעולה מכל מה שיש לו.

תלמיד: זאת אומרת כולם פועלים במקסימום מאמץ.

כן, ולפי זה מקבלים. כי לא שוקלים אדם לפי כמה הוא עשה, אלא עד כמה הוא רצה. מה שכל אחד מקבל מלמעלה, שווה או לא שווה, זה לא תלוי בו.

שאלה: "פתיחה כוללת" שאנחנו קוראים עכשיו, האם זו פתיחה כוללת על הספר "פנים מאירות ומסבירות?

כן.

תלמיד: האם זו פתיחה שבעל הסולם כתב עוד לפני שהוא כתב את "הפתיחה לחכמת הקבלה" או אחרי? מכיוון שהוא כותב "נודע אחרי שכך וכך היה", זו תוספת למה?

אני לא יודע, לפעמיים הוא היה כותב ומוציא לאור הרבה יותר מאוחר ממתי שכתב. לכן להגיד בדיוק שהוא כתב את זה לפני פתיחה והקדמה לפתיחה או ל"עץ חיים", אני לא יכול להגיד.

תלמיד: הוא כותב בתחילת המאמר הזה, לאלה שבקיעים בלימוד "עץ חיים", לכן נראה שהוא מפנה את זה ל"עץ חיים" ואולי לאחר מכן הוא כתב את "תלמוד עשר הספירות".

ב"עץ חיים" הוא התכוון אולי לא לעץ חיים עם הפירוש שלו, אלא ל"עץ חיים" של האר"י. אז "עץ חיים" של האר"י היה קיים 500 שנה לפניו.

תלמיד: זאת אומרת, לא יודעים בדיוק.

לא. אני לא יכול להגיד ואחר כך יגידו בשמי שזה כך, אני לא יודע.

תלמיד: את "תלמוד עשר הספירות", האם הוא כתב לפני או אחרי זה?

את "תלמוד עשר הספירות" הוא כתב כמעט בסוף חייו.

שאלה: באמצע הפסקה האחרונה הוא כותב, "והחכמה, שוה קומתה עם הכתר להיות הכתר מקבל ממנה האו"ח, כמו שהחכמה מקבל מהכתר את האור ישר". זה שהחכמה מקבלת מהכתר את האור הישר את זה למדנו, זה ברור, אבל איך הוא כותב ש"החכמה, שוה קומתה עם הכתר להיות הכתר מקבל ממנה האו"ח"?

אלא ממי כתר מקבל אור חוזר אם לא מהחכמה?

תלמיד: האם הוא מדבר פה על הזדככות הפרצוף?

על השתוות הפרצופים. על ידי אור ישר ואור חוזר כל הפרצופים מתחברים ומשתווים.

שאלה: בתחילת אות ד' הוא כותב ש"היו חסרים עדיין כל הספירות הנ"ל. שיצאו בלי תשלומין. לכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל תשלומיהם". על איזה תהליך הוא מדבר כאן?

הוא מדבר על אור חוזר.

תלמיד: האם כבר כאן הוא מדבר על אור חוזר?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהוצרכו לקבל תשלומיהם? מה זה מוסיף?

על ידי האור החוזר הוא מקבל תוספת אור ממה שהיה לו ומשיג את מהות המדרגה.

תלמיד: כלומר ההתפשטות בלי שיש אור חוזר זה לא סוף.

האור ממלא את כל המציאות, אבל כול המציאות מתבהרת דווקא על ידי האור החוזר שמעלים התחתונים.

שאלה: מה הוא רוצה להסביר פה, האם שחכמה השתוותה עם כתר וזעיר אנפין השתווה עם חכמה, ובגלל זה זעיר אנפין השתווה גם עם כתר?

כן.

תלמיד: מה זה אומר?

שבאור חוזר כולם מגיעים לדרגת כתר.

תלמיד: ולמה דווקא הוא מדבר על זעיר אנפין שהשתווה עם כתר שזה התיקון השלם?

כי לא חסר לזעיר אנפין אלא להגיע לאור הכתר.

תלמיד: האם בזה נוצרת השתוות?

כן.

אות ה'

"והנה עשר ספירות דעולם העקודים חזרו ונתעלמו. וצריך להבין סיבת הסתלקות שלהם. והנה הרב אומר הטעם דבעת שיצאו לא יצאו שלימים, וע"כ חזרו והסתלקו כדי לקבל תשלומיהם כמו שמובא דבריו לעיל.

אמנם צריך להבין ענין החסרון, וענין התיקון שהגיע להם ע"י הסתלקותם הזה, וכאן כתב הרב שהחסרון היה מפני שהכתר לא יצא אלא בבחי' נפש, ובמקום אחר כתב שהחסרון היה מפני שאור פנימי ואור מקיף יצאו מנקב אחד, והיה מבטשים זה בזה, וז"ל בהיכל א"ק שער ו' שער העקודים פ"א בא"ד ואח"כ באו הטעמים התחתונים, שהם מתחת לאותיות, שהם בחי' אורות היוצאים דרך הפה של א"ק משם ולחוץ, והנה בכאן התחברו האורות חיבור גמור, כי הרי הם יוצאים דרך צנור א' לבד וכו', וכיון שכבר נתחברו האורות המקיפים ופנימיים יחד, לכן מכאן התחיל להתהוות בחי' כלים וכו'. לכן ה' אורות פנימיים והאורות מקיפין יצאו קשורים יחד, וע"כ נקראים עקודים מלשון ויעקוד את יצחק וכו', ולכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחי' כלים וכו' עכ"ל. פי', דאורות דאוזן ודחוטם הי' האור פנימי מתפשט דרך נקבים השמאלים דאוזן ודחוטם, ואור מקיף היה מתפשט דרך נקבים הימנים דאוזן ודחוטם. וע"כ נתקיימו ולא נסתלקו, משום שיש כלי מיוחד לאו"פ, וכלי מיוחד לאו"מ. אמנם באורות דפה, שאין שם אלא נקב אחד. והיו האו"פ והאו"מ בכלי אחד, ע"כ היו מבטשים זב"ז וע"כ הי' מסתלק האור ונפלו הכלים למטה. כלומר דנפלו ממעלתם, וניתוסף עיבוי על עיבוי הקדום, ובזה נעשו כלים, כי הסתלקות האור גומר ומשלים בחי' הכלים.

וכדי להבין היטב ענין הב' נקבים, דאוזן, וחוטם דא"ק. וענין נקב אחד, דפה דא"ק. וענין ה' פנימיים וה' מקיפין. וענין הביטוש, וענין הכלים והעיבוי, צריך אני להאריך, להיות שדברי הרב בענינים האלו נאמרים בקיצור נמרץ, ומכ"ש בעניני המקיפין, שלכאורה סותר את עצמו בכל דרוש ודרוש, דפעם אומר שמחוטם, ולמעלה מחוטם, הי' בהם ה' אורות פנימיים כח"ב זו"ן וה' אורות מקיפין כח"ב זו"ן, אמנם מפה ולמטה, נפסקו מקיפי בינה זו"ן, ולא נשאר אלא ב' מקיפין כתר חכמה, וה"פ כח"ב זו"ן, ופעם אמר שמעולם הנקודים ולמטה, נפסקו המקיפין התחתונים, אבל באורות דפה, יש עוד ה' אורות מקיפין וה' אורות פנימיים, ופעם אומר שבכל אבי"ע יש ה"פ וה"מ, ועוד סתירות כאלו."

יש כל מיני דברים שאנחנו לא כל כך יכולים לברר אותם לפי הספר "עץ חיים" בצורה שברורה לנו. אני לא חושב שיש כאן על מה לשאול, כי הוא שואל על עצמו ומשאיר את זה ללא תשובה.

שאלה: מה זה עולם העקודים? מה זו ההתהוות הזאת?

עקודים, נקודים, ברודים. עקודים זה עולם א"ק.

תלמיד: מה יש שם שהוא מסביר?

הכול עקוד במלכות אחת, בכלי אחד.

תלמיד: האם זה שייך לצמצום א'?

זה עובד לפי צמצום א'. עקודים, נקודים, ברודים. עקודים אנחנו לומדים שזה מתקיים בצמצום א'. נקודים, אנחנו ידעים שלמטה מטבור נעשה עולם הנקודים. וברודים זה אחר כך, עוד נלמד.

אות ו'

"ובפנים הספר [פנים מאירות ומסבירות] באתי בארוכה, ופה אקצר ועולה כדי שלא לצאת מהענין, ועי' בענף א' וענף ד', בסדר עשר הספי' בסוד ד' הבחי' דע"ס דאור ישר ואו"ח, ונתבאר שם, שבכל עשר ספי', נמצא ב' בחי' התפשטות וב' בחי' התעבות, המתפשטים מהשורש, שהוא הכתר דע"ס האלו, דמתחילה מתפשט החכמה, והיא בחי' התפשטות בהרחבה, כלומר שהתפשטות הזה כולל כל האור הנמשך מא"ס אל הנאצל ההוא, והכלי שנק' אור העב, דהיינו הרצון לקבל הכלול בהתפשטות האור, שמחמת זה קונה שינוי צורה מהמאציל שאין בו בחי' קבלה, וע"כ נעשה כהה מן האור, עדיין איננה מגולה, בהתפשטות הזה דהרחבה, כל עוד שאינו מתגבר ברצונו אחר תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, אמנם כלול הוא מאור העב הנ"ל, מצד המאציל שרצונו להשפיע אליו. ולפיכך הוא מחויב לגלות כלי קבלה שלו, ולהוציאה מכח אל הפועל, ולפיכך היא מתעבה בדרך התפשטותו, כלומר שמתגבר ברצונו להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, וזה ההתעבות שנעשה בהתפשטות הזה, נגדר בשם לפי עצמו, מסבת התגברותו, ונקרא בינה, דכהה מן אור החכמה, שבה נגלה הרצון לקבל בפועל. ובינה זו, אינה ראויה עוד לבחי' כלי ממש, להיות עצמותה מעצם החכמה כנ"ל, אלא היא שורש לכלי, כי אין הכלי יכול להתגלם בשלימות, זולת מהתעבות הנעשה בהתפשטות השני, שהיא נק' התפשטות ע"י חלון, פי' שתוספת השפע שהמשיכה הבינה ע"י התגברותה, מתפשט הימנה ולחוץ, ונקרא אור דחסדים, לאפוקי מהתפשטות דהרחבה הא', שנקרא אור העצמות.

והנה התפשטות דע"י חלון המתפשט מהבינה נקרא ז"א, והוא מתעבה ג"כ בדרך התפשטותו, כמו התפשטות הא', והיינו, שגם הוא מתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מן הבינה, שבזה הוא מוציא כלי הקבלה הכלול בו אל הפועל כנ"ל, והנה ההתעבות השני הזה, נקרא בשם לפי עצמו, משום דע"י ההתגברות נעשה כהה מן האור דהתפשטות, ונקרא מלכות.

והנה בחי' ד' שהיא ההתעבות שנעשה בהתפשטות שע"י חלון שנק' מלכות, היא הכלי קבלה הגמורה, ולא ג' בחי' שקדמו לה שהמה נשתלשלו רק לגלות בחי' זו הד', על דרך הנ"ל.

ועליה עובר סוד הצמצום הא', ומונעת את עצמה שלא לקבל שפע בבחי' זו הד', מטעם שינוי הצורה שמתגלה בה, וכח העיכוב הזה, נק' מסך או פרגוד, כלומר כי מעכבת את השפע להאיר ולהתפשט בעצמה, והבן".

שאלה: מה ההבדל בין ההתפשטות בהרחבה והתפשטות על ידי חלון? מה הן ההתפשטויות האלה?

זה ההבדל, על ידי איזו ספירה או תכונות האור מתפשט.

תלמיד: למה הוא מתכוון כשהוא כותב בהרחבה?

אנחנו עוד נלמד. הרחבה, חלון, יש הרבה הבחנות.

שאלה: הבינה שרוצה להידמות לכתר, להיות משפיעה, להיות בתכונה של הנותן, למה זה נקרא התעבות?

איך היא יכולה להיות כמו הנותן? כי יש בה כבר רצון לקבל, אבל היא צריכה להפעיל אותו כדי להיות כמו הנותן.

תלמיד: האם זה שחסר לה משהו זה כבר הופך אותה ליותר רצון לקבל?

כמובן שיש לה יותר רצון לקבל.

תלמיד: אדם שרוצה להידמות לכתר, למאציל, האם זה אומר שפועל בו יותר רצון לקבל?

ודאי. כדי להיות כמו הכתר הוא צריך להיות עבה מאוד ולהפוך את העביות הזאת לזכות. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לאט לאט זה יסתדר לנו, אנחנו עכשיו רק מתחילים לדבר על דרגות התיקון, מאיפה, למה.

שאלה: איזה מעשים נבחנים לאור חוזר?

את כל מעשי ההשפעה אפשר לצרף לפעולות האור החוזר.

(סוף השיעור)