שיעור צהריים 27.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - העבודה היא השכר

קריין: שיעור בנושא - "העבודה היא השכר", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 8. רב, בבקשה.

אנחנו פשוט צריכים להמשיך את מה שדיברנו קודם ולהתקדם לפי המסמך.

קריין: אז קוראים במסמך "העבודה היא השכר", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 8, כותב בעל הסולם.

"בזמן שאדם בא ואמר, שהוא נתן יגיעה גדולה, בזה שקיים תו"מ, אמר לו הקב"ה "לא אותי קראת יעקב", היינו לא החבילה שלי לקחת, אלא החבילה זו שייך למי שהוא אחר. היות שאתה אומר, שיש לך הרבה יגיעה בתו"מ, בטח שהיה לך בעל בית אחר, שבשבילו עבדת. לכן לך אליו, שהוא ישלם לך. וזה שכתוב "כי יגעת בי ישראל".

זאת אומרת, מי שעובד אצל הבורא, אין לו שום יגיעה אלא להיפך, תענוג והתרוממות רוח. מה שאין כן, מי שעובד לשם מטרות אחרות, אז הוא לא יכול לבוא בטענות להבורא, מדוע הבורא לא נותן לו חיות בעבודה. היות שהוא לא עבד עבור ה', שהשם ישלם לו עבור עבודתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

כל העבודה שלנו צריכה להיות במטרה להגיע למצב שאנחנו עובדים רק בשביל הבורא ואז לא נרגיש שום יגיעה ושום טרחה, אלא באמת הכול יהיה במנוחה, בקלות ובשמחה, בהתרוממות רוח, באהבה, ולכן לזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: במה תבוא לידי ביטוי היגיעה של האדם?

היגיעה היא כדי להגיע לאהבת הבורא, נקרא לזה כך בצורה עגולה, ושום דבר חוץ מזה. אחר כך אין שום יגיעה, היגיעה היא רק במקום שאין אהבה.

תלמיד: האם ברגע שהאדם מתחיל לעבוד את הבורא ומקבל תענוג והתרוממות אין יותר יגיעה, מתבטלת העבודה שלו?

ודאי. תראה את היחס של האימא לתינוק, עד כמה היא לא מתעייפת לסדר לו את הכול ולשרת אותו מכל וכל כי בשבילה זה תענוג לעשות את זה בשבילו.

תלמיד: רק בגמר התיקון קורה שאנחנו משתחררים מיגיעה?

לא, במהלך

התיקונים, ככל שאנחנו יותר ויותר מקרבים את עצמנו לבורא, מחשיבים אותו בעינינו כגדול, כמו החבילה שסוחבים מהקרון לאדם גדול, כך אנחנו לא מרגישים את היגיעה אלא היא הופכת לשכר, לתענוג.

תלמיד: מהי החבילה של הבורא? מה זה לסחוב את המזוודה של הבורא ששם אין קושי?

לעשות כל רגע בחיים למענו.

שאלה: מה זה אומר בכל רגע לפעול למענו?

אני רוצה לעשות משהו בכל רגע ורגע בחיים כדי לגרום לבורא ממני תענוג, מצב רוח, זה מה שאני רוצה.

תלמיד: איך אני יכול לתת לו מצב רוח?

אני מבצע פעולות כאלו שמהן יהיה לו תענוג ממני.

תלמיד: אפשר איכשהו להרגיש את היחס שלו?

ודאי שאנחנו צריכים להגיע לזה שאנחנו מרגישים שהבורא נהנה מאיתנו והוא שמח מאיתנו, וכך אנחנו ממשיכים יותר ויותר לעסוק במה שנקרא "תורה ומצוות", שאני מבצע כל מיני פקודות, כל מיני מעשים שמהם הבורא נהנה ממני, שעל ידם הבורא נהנה ממני.

שאלה: האם כל יום עלינו לחשוב שאנחנו מוכנים לעבוד בשמחה בשביל הבורא ולעשות את המשימות שהוא נותן לנו עכשיו?

כן, יום יום כך אנחנו צריכים לחשוב, עד שמתרגלים לזה ועד שמגיעים דרך זה למצב שזה באמת קורה לנו.

שאלה: באיזו מדרגה של ההשגה הרוחנית העבודה הקשה הזאת מפסיקה להיות קשה והופכת לקלה? מאיזה רגע קל ללכת לשיעורים, להשתתף במפגשי זום, במפגשי חברים?

ברגע שאתה מתחיל לאהוב את הבורא לפחות קצת, במידה הזו מפסיק להיות לך קשה.

קריין: 9, כותב הרב"ש.

"לפום צערא אגרא. היינו הוא רואה אחר כך, זה שנתן יגיעה, זה היה השכר שלו. לפי שיעור היגיעה כך הוא השכר, מטעם שהיגיעה היא השכר, וה' נתן לו את הרצון להתייגע."

(הרב"ש. 844. "יגיעה היא השכר")

כן. זה לפי אותה דוגמה של האימא והתינוק. הטיפול בתינוק עבורה הוא בדרך כלל תענוג והיא לא צריכה שישלמו לה על זה, אלא העבודה עצמה בטיפול התינוק היא היגיעה והיא השכר. אותו דבר אצלנו, בדוגמה מהתורה. אם אדם מתקרב לבורא ובאמת עושה הכול למען הבורא, אז הוא לא צריך שום שכר נוסף, אלא רק שתהיה לו הזדמנות להשפיע לבורא, לעבוד למענו.

את זה אנחנו צריכים לראות יום יום, האם אנחנו מסוגלים להתקרב למצבים כאלו. זה מאוד חשוב כי זה דבר פרקטי, מעשי מאוד - האם בזה שאני עושה משהו לחברים, האם בזה שאני עושה משהו לבורא, אני מרגיש תענוג, אני מבין שאני גורם בזה תענוג לבורא. וכך אנחנו יכולים להתקדם ולהבין איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: יש מצבים שאני מרגיש שהיגיעה שלי היא לא נעימה, אני צריך לדרוך על האגו שלי, כל הוויתורים האלה לא נעימים לי.

בכל זאת תמשיך.

תלמיד: ויש מצבים אחרים שאני מרגיש שכר, זאת אומרת אני לא מצליח להצליב בין היגיעה והשכר שהם אחד?

תלוי על איזו יגיעה ועל איזה שכר אתה מדבר. אם אני פתאום מגלה את עצמי שוכב על חוף הים, שומע את הגלים, שותה משהו קר, יפה, טעים, אז זה בשבילי שכר או יגיעה? זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו נותנים יגיעה ואיפה אנחנו מקבלים שכר.

תלמיד: איך למצוא שכר רוחני ביגיעה?

השכר הרוחני מגיע ומורגש בֵמקום היגיעה עצמו.

תלמיד: ומה מקום היגיעה שלנו?

היגיעה שלנו היא יגיעה וטורח שאחר כך אנחנו מבקשים עליה איזה תשלום.

תלמיד: כשאתה מקבל שכר רוחני, מה קורה עם הקושי של היגיעה? אתה עדיין סובל ויש לך שכר רוחני, או שהקושי מתבטל?

השכר הרוחני הוא שלא מורגשת היגיעה, היגיעה הופכת לשכר. כמו אימא ותינוק, או לפעמים כשאנחנו עושים משהו שאוהבים, שהיגיעה היא השכר. כמו ילדים שיוצאים לשחק כדורגל או משחק אחר, האם בשבילם זו יגיעה או שכר? השכר הוא בֵמקום היגיעה.

תלמיד: ואם אני לא אוהב כדורגל, כלומר אני בסיטואציה שאני לא אוהב את הפעולה שאני עושה כרגע.

לכן אנחנו לומדים שצריכים להגיע לאהבה ואז לא יהיו לך בעיות, אז אתה תרגיש שיש לך שכר בַמקום.

שאלה: אני מרגיש שאני לא מסוגל לעשות אפילו דבר אחד עם תענוג למען עצמי כי כל פעם שאני עושה משהו עם תענוג למען עצמי אני מתחיל לחשב האם כדאי או לא כדאי לעשות את זה, האם זה בזבוז זמן, וזה כל כך מתיש אותי, אז אני לא כל כך מבין איך לעשות ומה אני צריך לעשות כדי לעבוד נכון?

אתה צריך להתקרב לאהבת חברים, פשוט מאוד, ואז הכול יהיה לך יותר ברור. לחשוב על זה אפילו שזה לא נעים, ולאט לאט תבין, תתרגל לזה, תבין שזה אותו דבר כמו אהבה כלפי הבורא, שלהתייחס לחברים או להתייחס לבורא זה בעצם אותו הדבר.

תלמיד: האם הבלבול הזה, מה אני צריך לקחת לטובת הכלים שלי או לא לקחת לטובת הכלים שלי, נובע מזה שאני לא מספיק מחובר לחברים?

כן, תנסה להלביש את זה בחברים ויהיה לך יותר ברור.

שאלה: איך לגרום לכך שהעבודה תמיד תהיה במגע עם הבורא? איך אנחנו יכולים להפוך את העבודה הזאת לעבודה אינסטינקטיבית כמו אימא עם הבן שלה, כי אנחנו מנסים ועושים אבל תמיד חסר משהו?

אנחנו צריכים לעשות מאמצים, לתאר לעצמנו שאנחנו עובדים במגע עם הבורא. זה לא הולך בצורה אינסטינקטיבית כמו אימא עם תינוק, אבל לאט לאט זה מתקרב ואנחנו מתחילים להרגיש בזה גם ניצוצי אהבה והתקרבות.

שאלה: באילו כלים אני צריכה לאהוב את הבורא ומה זה בדיוק אומר לאהוב את הבורא?

אני צריכה לאהוב את הבורא ברצון לקבל שלי שלאט לאט, מתוך זה יהפוך להיות לרצון להשפיע.

קריין: קטע מספר 10, כותב בעל הסולם.

"בכדי שהיגיעה יעשה מגע עם ה', יש כאן תנאי קשה מאוד. והוא, שהיגיעה צריך להיות אצל האדם בבחינת הידור. שהידור נקרא אצל אדם דבר חשוב. מה שאין כן, אם היגיעה אינה בחשיבות, אין הוא יכול לעבוד בשמחה. היינו שיהיה לו שמחה, מזה שיש לו עתה מגע עם ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: האם צריך לבנות כזאת מערכת, מסגרת בתוך העשירייה שתכוון את כל החברות להשקיע מאמצים ברוחניות?

בעשירייה בהכרח צריך לעשות דבר כזה. בעשירייה אנחנו צריכים לבנות כזאת אווירה שתמשוך אותנו לרוחניות, להדדיות, לאהבה, להתחייבות הדדית וכן הלאה. את זה אנחנו צריכים ליצור בעשירייה, אז יהיה לנו קל יותר לגלות את יחס הבורא כלפינו כיחס של אהבה, ובכלל יהיה לנו קל בכול.

קריין: קטע מספר 11, כותב בעל הסולם.

"כתוב "אז תתענג על ה'", שפירוש של "אז" הוא מקודם, שהיא תחילת עבודתו, לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה, מה שאין כן אח"כ כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל על עצמו אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין שהוא עובד, בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו. והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם. ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'.

שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם שיוכל לעבוד באמת לשם ה', נמצא שגם אז התענוג שהוא מקבל הוא "על ה'", היינו לה' דוקא."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: מה זה אומר להאמין שבעבודתנו אנחנו עושים נחת רוח לבורא ולא משנה איזה טעמים אנחנו מקבלים מזה?

אנחנו בכל מקרה מהנים לבורא, עושים תענוג לבורא ככל שאנחנו עובדים. אפילו שאנחנו עושים את זה בינתיים בעל מנת לקבל. כמו תינוק, ילד קטן שהוא לא יודע לעשות אחרת אבל הוא בכל זאת עושה את זה מפני שיש לו דרך זה קשר עם אימא. כך זה אצלנו. מה שאין כן אחר כך, כמו שהוא אומר כאן באותו פסוק, אנחנו באים על ידי העבודה כבר ליחס אחר, חדש. ואז אנחנו עושים את כל העבודה לשם ה' ואז מקבלים את התענוג מסיבה זאת, ולא מזה שמקבלים תענוגים, אלא מהסיבה - למי אנחנו מהנים.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לגילוי שהאגו זה החבר הטוב ביותר שלנו ושהבורא הוא זה שברא את האגו באהבה גדולה עבורנו, האם זה יכול להיות מדד לזה שאנחנו מתקדמים נכון?

יכול להיות. תלוי איך אנחנו מתייחסים לזה.

תלמידה: ואז אנחנו מתחילים להשתמש באגו הזה בכוונה הנכונה ונגלה את תכונת הבורא בקשרים בינינו?

כן. זה נקרא "לקבל בעל מנת להשפיע".

תלמידה: ואז מהחיבור נקבל תענוג גדול ונוכל ליהנות בזה לבורא?

כמובן.

שאלה: ככל שאנחנו משנים את הכוונה, התנאים הקשים נהיים יותר קלים או שזה קשה עד סוף התיקון שלנו?

התנאים הופכים להיות קלים מאוד. אם אני אוהב, מיד הכול הופך לנפלא, טוב, מיטיב, קל.

שאלה: איך הולכים יחד האווירה בעשירייה והמאמץ של כל אחת? כי אנחנו מאד שונים, כל אחת עושה מאמץ אחר. איך לא לכפות, איך לא ללחוץ?

זה הכול מגיע מתוך העבודה המעשית. אי אפשר לפרט את זה במילים, זה רק מבלבל. אז התשובה לשאלה צריכה להיות, שזה משהו שיתקבל כתוצאה מהמאמצים שלכן להתחבר, זה הדבר היחיד שאני יכול להגיד.

שאלה: כתוב כאן שהאדם צריך להאמין שהבורא מקבל את עבודתו. זה שאנחנו עושים נחת רוח לבורא, זה משהו שתמיד צריך רק להאמין בו או מתישהו זה יהיה בידיעה?

אנחנו נדע ונראה ונשיג את זה, זאת תהיה העבודה המשותפת שלנו עם הבורא.

שאלה: מדוע אדם מרגיש כאב שהוא לא יכול להשפיע לבורא אפילו רגע אחד, שעה אחת, וזה תמיד שהוא עושה עבורנו, אז למה הוא גורם לנו להפרעה כזו?

כדי שאנחנו אחר כך נקבל תענוג מזה שאנחנו משיגים באמת את האפשרות להנות לבורא.

שאלה: מי כופה על האדם לעבוד את ה' ולמה?

הבורא. ודאי.

תלמיד: למה זה לא בא מתוך האדם?

כי הוא רוצה להביא אותנו לשלמות.

תלמיד: שלמות נעשית בכפייה?

למה לא?

תלמיד: כי אם בדבר שכופים עלי אני לא רואה שלמות, אני מגיע לשלמות כאשר אני עושה את זה מאהבה ומרצון.

אהבה ורצון, טוב לדבר על זה, אבל בחיים שלנו על עצמנו אנחנו מרגישים עד כמה בכל זאת העבודה היא קשה ולא פשוטה, והטעמים שאנחנו מרגישים גם לא כל כך מתוקים. אלא לאט לאט אנחנו מתקרבים וכבר מתחילים להבין למה זה כך, ואז כל דבר מר הופך למתוק.

שאלה: אבל שכופים עלי משהו יש לי רצון לברוח מזה, אין לי רצון להפוך את זה לאהבה. מישהו כופה עליי, מכריח אותי, אז אני רוצה לברוח. למה הבורא עושה את זה ככה?

כדי שאתה תרצה לברוח ותרגיש שאתה רוצה לברוח.

תלמיד: זה לא כל כך ברור, אם אני רוצה לברוח אז אני אברח.

לא, "אם צריך אז תברח, אם לא צריך אז לא תברח", זה לא תלוי ברצון שלך, זה תלוי במה שהבורא עושה איתך.

תלמיד: זאת אומרת שבדברים האלה אין מה לשאול. כופים, אני עושה, אני מניח שזה מהבורא וטוב לי.

"כופים אותו עד שאומר רוצה אני"¹.

שאלה: האם השכר הוא להרגיש שהודות לחברים יש לנו את הכוח לעבוד בשבילו כל הימים, כל הזמן?

כן, בהחלט כך.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין שהבורא מקבל את העבודה שלנו?

בזה שאנחנו מתחילים להסכים עימו, לאהוב אותו, רוצים להתקרב אליו, מקבלים אותו, אלה סימנים שאנחנו באמת עובדים יחד עם הבורא.

שאלה: קודם אמרת שאם אני הולכת לקראת קשר של חיבור עם החברות, אז לפחות במשהו אני מתחילה לאהוב את הבורא. ואם אני נמצאת בקשר הזה עם החברות, עם העשירייה, 24/7 כל הזמן במחשבות האלה, זה גמר התיקון, או איזו בדיקה של הבורא?

בודקים אותך, זה לא גמר תיקון, זה עדיין מאוד רחוק מהתיקון, אבל נותנים לך הזדמנות.

שאלה: האם אפשר לומר שבעיקרון הבורא משתמש בנו כדי לבצע את התוכנית שלו, להוציא לפועל את התוכנית שלו?

כן, ודאי.

תלמיד: אם כך מה התפקיד שלנו בתוכנית הזאת, ואיך אנחנו עושים נחת רוח לבורא במקרה הזה?

לגלות את תוכנית הבורא, ולבצע אותה.

תלמיד: מה זה אומר לבצע אותה, מה זה אומר ש"אני" מבצע את זה, הרי אנחנו אומרים שהבורא עושה הכול?

לא, הבורא עושה בתנאי שאני מסכים, בתנאי שאני רוצה. הוא יעשה גם אם אני לא רוצה, אבל החשוב כאן הוא שאני הולך יחד עימו.

תלמיד: וללכת יחד עימו זה אומר להיות בשמחה?

כן, זה סימן.

תלמיד: איזה עוד סימנים יש לכך שאני הולך יחד איתו?

נלמד את זה בדרך.

שאלה: אנו אומרים שכופים את הבן אדם עד שאומר "רוצה אני". האם יכול להיות מצב שהוא רוצה אבל זה עדיין מוקדם בשבילו? הוא כאילו מסכים לזה, אבל עדיין מוקדם בשבילי.

סימן שזו עדיין לא כפייה, כי הכפייה היא כשאומר "רוצה אני" למרות שלא רוצה. ברור לו שקודם לא רצה, וגם עכשיו הוא לא כל כך רוצה, אבל הוא מקבל את זה על דרך הכפייה.

שאלה: מצד אחד אנחנו לומדים שעבודת ה' היא נעימה, קלה, מצד שני ההכבדה בעבודה מופיעה רק שאנחנו מתחילים לעבוד את ה', וכשאנחנו עובדים את האגו לא מרגישים את הכבדות?

מה לא מובן?

תלמיד: אם אנחנו מרגישים כבדות בעבודה, זה אומר שאנחנו עדין לא עובדים את ה'?

אם אתה מרגיש כבדות בעבודה הרוחנית, בלהשפיע, לאהוב, לתת, לסדר, להתקרב, להתחבק, סימן שאתה עדין לא נמצא בעבודה רוחנית.

שאלה: בקטע 11 כתוב שהבורא מקבל את עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ומה הצורה של עבודתם. מה הכוונה?

שחשוב שנסכים עם כל דבר שהבורא עושה איתנו, זה העיקר.

שאלה: יש בי כעס עצום ורגשות מאוד חזקים. אני מאוד מאמינה בדרך שלנו, וזה נותן לי הרבה שמחה, ואני עובדת בעשירייה. אבל לאור כל מה שקורה בחוץ יש בי המון שנאה וכעס. מה אני עושה עם כל הרגשות האלה?

לכי החוצה ותשתתפי שם, מה את רוצה מאיתנו? אנחנו נמצאים בעולם אחר לגמרי.

תלמידה: אני מבינה, אבל מה אני עושה עכשיו? אלה רגשות שבאים מתוכי, מה אני עושה עם זה כדי לעזור לכל הכלי העולמי, להביא את כל הדבר הזה למשהו טוב יותר?

אין לי מה להציע לך. גם אני במשהו מסכים איתך, אבל אין ברירה. אנחנו חייבים להמשיך בעבודה שלנו, ודווקא היא תעזור לכולנו להגיע לשלמות.

תלמידה: יהיה פה בסוף טוב?

בסוף יהיה טוב, אם אנחנו נהיה טובים.

תלמידה: תודה, תבורך.

לכן אני לא מתרגז על אף אחד, אלא רק על עצמי, ועל התלמידים שלי.

שאלה: להשפיע לבורא, זה רק להגדיל את חשיבותו?

מספיק לעלות את חשיבותו למידה שבה אני באמת יכול להשפיע לו ברגע הנתון.

שאלה: בלאהוב את הבורא יש תמיד הודיה ומגע עם אהבה אמיתית. אבל איך האהבה שלנו יכולה להתעלות מעל כל הייסורים, מעל כל הפירוד, ולקבל כוח בדיוק מהמכשולים האלה בשביל להתקרב אליו יותר?

רק על ידי תפילה אליו, רק על ידי בקשה מהבורא אנחנו יכולים להגיע למצב שבהחלט נקבל את התשובה, ונקבל עזרה. אז אנחנו נבין מה עלינו לעשות בצורה יותר מדויקת, פשוט להתקרב יותר ויותר לבורא. דרך החברים, במידה שאני מתקרב לחברים, משקיע בהם, בחיבור בינינו, במידה הזאת יש לי תקווה להתקרב לבורא, להתחבר אליו, ולהשפיע לו.

תלמיד: אז התפילה נאחזת בו, אנחנו תמיד נאחזים בו ובתפילה?

כן, נכון.

שאלה: אמרת שהיגיעה היא איפה שאין אהבה, מה זה אומר למלא את הסאה של היגיעה?

לתת לבורא את כל מה שאת יכולה.

שאלה: אם אנחנו נמצאים בירידה, בייסורים אבל בכל זאת משחקים באהבה. את מי אנחנו מרמים, את האגו או את החברות?

אנו מרמים את עצמנו.

תלמידה: למה?

כדי בכל זאת להתקדם, ואחר כך בהדרגה נראה שלא כדאי לרמות את עצמנו, ונתייחס לעבודתנו יותר ויותר נכון וברצינות.

תלמידה: לשחק באהבה זה לא יחס רציני לעבודה?

אם בינתיים זה משחק, זה עדיין לא רציני.

שאלה: הקבלה מלמדת אותנו לעבוד בעולמות הרוחניים. מדוע כשאנחנו מרגישים כבדות בגוף זו אינדיקציה לכמה טוב אנחנו עושים את העבודה שלנו אם אלו שני עולמות שונים לגמרי?

כי אז אנחנו רואים כמה אנחנו עדין לא מספיקים להידבק בבורא וזה נותן לנו מקום עבודה.

שאלה: כתוב שמרגיל את עצמו לעבוד בהשפעה ולא בודק אם הוא מרגיש טעם בעבודה. אני עוד לא מרגישה טעם בעבודה ואני אמורה מתישהו להרגיש טעם, אבל הודות לעבודה אני מחליטה לא לבדוק את עצמי. האם אני עושה נכון שעכשיו אני נמצאת במצב שאני לא מרגישה טעם בעבודה, או שאני צריכה להרגיש טעם כדי שאחר כך אני אוכל לא לבדוק ולדחות?

אל תבלבלי את עצמך, טוב יותר אם תקראי עשר פעמים את מה שכתוב בקטעים האלה ומתוך זה הם ישפיעו עליך.

תלמידה: אני לפעמים קוראת עשרים פעמים.

אז כך תוכלי לברר יותר טוב.

תלמידה: יש הרגשה שאני צריכה לקבל החלטה לעשות או לא לעשות, וכאן פתאום אני מוצאת את עצמי במצב שאני לא מרגישה טעם בעבודה ואפילו לא מבינה איך הגעתי לזה?

תקראי שוב את מה שלמדנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לעשירייה להעמיק יותר בחשיבות של להשתתף ולהאיץ את העבודה שלנו כלפי הבורא?

רק בהתעמקות בחיבור עם החברים, שם אנחנו נמצא קשר עם הבורא. "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

תלמידה: איך אני יכולה לעזור לעשירייה להתעמק בזה יותר, שכל העשירייה תהיה יותר בעבודה הפנימית?

אנחנו לומדים את זה בכל הפסוקים. קודם כל בדוגמה.

שאלה: איך לעבוד נכון עם דאגה כדי שזה לא יהיה רק לבור הזה של הכאב והרצון לקבל, אלא שבאמת זה ינותב לעבודה רוחנית?

כשאנחנו מתקרבים לחברים ורוצים לבטל את המרחק הרגשי בינינו, רוצים לתאר שכולנו נמצאים בלב אחד משותף, וכך משתדלים לחיות כמה שיותר זמן במשך היום, אז אנחנו מגיעים למצב של דבקות. ככה זה עובד.

שאלה: במהלך העבודה שלנו בתוך הכבדות אנחנו מנסות להפוך את כל זה לשמחה, האם זו הנוסחה שמובילה למגע עם הבורא, להרגיש שמחה?

כן. מגע עם הבורא תמיד מביא שמחה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהעבודה שלנו היא בבניית היצר הטוב, כי הדבר היחיד שנוצר זה היצר הרע, וזה דווקא משמח את הבורא שאנחנו יוצרים אותו בעזרת התפילה, התורה?

אפשר להגיד כך. בעזרת היגיעה אנחנו נותנים לבורא את ההזדמנות למלא אותנו, לשכון בנו, ובצורה כזאת מופיע עוד כוח חיובי אחד בעולם שלנו.

קריין: קטע מספר 12. כותב הרב"ש.

"ענין "כריתת ברית" יהיה הפירוש, כשהאדם מקבל על עצמו העבודה, אפילו בשלא לשמה, הוא צריך לכרות ברית עם הקב"ה, שיעבוד אותו בין שיש לו חשק ובין שאין לו חשק. 

אבל יש להבין, במה תלוי החשק. זה תלוי רק בהשכר. כלומר, בזמן שנותנים הרבה שכר, אז החשק לעבודה לא מתפסק. ורק בזמן שהשכר מוטל בספק, אז עובר חשק של עבודה, ועובר למנוחה. כלומר, שמרגיש אז יותר טעם במנוחה. עד כדי כך, שהוא אומר "אני מוותר על העבודה, עבודה זו יכול לעבוד מי שרוצה, כי זה לא בשבילי". וכריתת ברית הוא, בזמן שהתחיל ללכת בעבודה אפילו של שלא לשמה". 

(הרב"ש. מאמר 31 "מהו כריתת ברית בעבודה" 1987)

שאלה: כשאני עושה מאמצים מעל הכוח שלי, מעל לרצון שלי, כדי לאהוב את החברות, ואני לא מצליחה להרגיש את השמחה, אני בכזה בלבול שאני לא יודעת איך אפילו להבחין אם הכוונה היא טובה, האם זה אומר שהיגיעות שלי לא שוות כלום?

אין דבר כזה שיגיעה לא שווה כלום. כל יגיעה נותנת משהו, מקרבת בינינו ולבורא. אפילו קצת, רגע קטן שאני פועל בו נגד האגו שלי, אני עושה בזה עבודה רוחנית ומתקרב לבורא. לכן לא לזלזל בזה.

כל דבר שאפשר לעשות צריכים לעשות כדי להתקרב לחברים ומתוכם אחר כך לבורא, וזה קורה בהדרגה, עוד טיפה ועוד טיפה. זה כשאנחנו רוצים להגיע לאיזשהו מקום רחוק, אז איך אנחנו עושים זאת? אנחנו נוסעים ונוסעים אבל מגיעים. אותו דבר כאן.

שאלה: אם הבורא מקבל את כל העבודה, את כל המאמצים, את כל התפילות, האם יש מצב שבו הוא לא מרוצה ממה שאנחנו עושים?

אין דבר כזה. בינינו, אני מקווה שתשכחו זאת, הבורא מרוצה מכל דבר שלנו. כמו שאנחנו עם התינוק, לא חשוב מה הוא עושה, על ידי זה הוא בכל זאת גדל וזה העיקר. לכן הבורא נהנה מכל דבר שאנחנו עושים.

תלמידה: עצם זה שאנחנו חושבים שאנחנו עושים לו נחת רוח, האם זה יותר בשבילנו?

כן. אנחנו תמיד נותנים לו תענוג, אבל רוצים להיות מסודרים עם התענוג באותו קו. העיקר הוא שאנחנו מיום ליום מתקרבים אליו.

שאלה: האם כריתת הברית בעשירייה היא מצב פנימי שלנו, או שזאת פעולה מיוחדת של העשירייה כולה שמתבטאת בפעולות חיצוניות?

כריתת ברית בעשירייה יכולה להיות מצב מיוחד של העשירייה, כשהם מסכמים ביניהם שהם בהכרח כל פעם יבדקו את הקרבה זה לזה וכל הזמן ישתוקקו להתקרבות. זה למעשה הכי חשוב, העיקר. כי רק מתוך המאמץ המשותף להתקרבות הם יוכלו להשפיע על הבורא.

תלמידה: כשאנחנו מגיעים לעשירייה אנחנו מגיעים כדי להתחבר. האם בברית אנחנו שמים תנאים או עדיין לא?

אנחנו לא שמים שום תנאים. אנחנו שמים תנאי אחד בלבד, "תקרב אותנו אליך". אנחנו לא צריכים חוץ מזה שום דבר אחר. תנאי עוד יותר טוב הוא "תן לנו את האפשרות להנות אותך".

שאלה: אם אנחנו מתחברים לחלוטין עם החברים בצורה מלאה, אז אנחנו יכולים להרגיש את הבורא בצורה מלאה. מה זה להרגיש את הבורא בצורה מלאה?

שהוא ממלא לנו את הלב, שכל הלב מתמלא עם הבורא.

(סוף השיעור)

---

1. "כופין אותו, עד שיאמר רוצה אני" (משנה, סדר קודשים, מסכת ערכים, ה', ו')↩