שיעור בוקר 05.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 198,

אותיות קס"ג - קס"ה

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 198, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קס"ג.

אות קס"ג

"ועתה נבאר סדר עליות ה"פ אצילות לה"פ א"ק, וג' העולמות בי"ע לישסו"ת וזו"ן דאצילות, החל ממצבם הקבוע, עד להגובה שאפשר להיות בהשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון. שבדרך כלל, הן רק ג' עליות, אמנם הן מתחלקות לפרטים מרובים. והנה מצב העולמות א"ק ואבי"ע בקביעות כבר נתבאר לעיל, כי פרצוף הראשון הנאצל לאחר צמצום א', הוא פרצוף גלגלתא דא"ק, שעליו מלבישים ד' פרצופי א"ק: ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, וסיום רגלי א"ק הוא למעלה מנקודת העוה"ז (כנ"ל באות כ"ז ואות ל"א ע"ש), ועליו מסבבים המקיפים דא"ק מא"ס ב"ה, שלגדלם אין קץ ושיעור, (כנ"ל באות ל"ב, ע"ש). וכמו שא"ס ב"ה מקיף מסביב לו, כן הוא מתלבש בפנימיותו, והוא המכונה קו א"ס ב"ה."

אות קס"ג

"ועתה נבאר סדר עליות ה"פ אצילות לה"פ א"ק, וג' העולמות בי"ע לישסו"ת וזו"ן דאצילות, החל ממצבם הקבוע, עד להגובה שאפשר להיות בהשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון." זאת אומרת, עד גמר התיקון. מאפס עד גמר התיקון, הכול נעשה ונתקן על ידי עליית העולמות בג' מצבים. עלייה ראשונה, עלייה שנייה, עלייה שלישית. שוב, ראשונה, שנייה, שלישית. וכך על כל הבחן והבחן. "שבדרך כלל, הן רק ג' עליות, אמנם הן מתחלקות לפרטים מרובים. והנה מצב העולמות א"ק ואבי"ע בקביעות כבר נתבאר לעיל, כי פרצוף הראשון הנאצל לאחר צמצום א', הוא פרצוף גלגלתא דא"ק, שעליו מלבישים ד' פרצופי א"ק: ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, וסיום רגלי א"ק הוא למעלה מנקודת העוה"ז (כנ"ל באות כ"ז ואות ל"א ע"ש), ועליו מסבבים המקיפים דא"ק מא"ס ב"ה, שלגדלם אין קץ ושיעור, (כנ"ל באות ל"ב, ע"ש). וכמו שא"ס ב"ה מקיף מסביב לו, כן הוא מתלבש בפנימיותו, והוא המכונה קו א"ס ב"ה."

שאלה: בעל הסולם כותב שהאור מקיף של אין סוף מסובב גלגלתא וגם מתלבש בפנימיותו ונקרא "קו". איך זה מסתדר?

סך הכול יש לנו אור שמתחלק לפנימי ומקיף. כמה שמסוגלים לתקן את הכלים אז הם מסוגלים לקבל את האור כפנימי, וכשעוד לא מסוגלים לתקן אותם, הכלים נשארים מחוצה לתיקון המסך והאור נשאר לעומתם כמקיף. מה השאלה?

תלמיד: גם המקיף וגם הקו זה נקרא "פנימיות"?

מקיף לא נקרא "פנימי". אני לא מבין מה אתה שואל.

תלמיד: אני התייחסתי לטקסט.

מה כתוב בטקסט?

תלמיד: בטקסט כתוב כך, "וכמו שא"ס ב"ה מקיף מסביב לו," גלגלתא, "כן הוא מתלבש בפנימיותו, והוא המכונה קו א"ס ב"ה."

איך שייך המקיף לפנימי?

תלמיד: זו השאלה.

אין שאלה, קראת עכשיו שיש אור אין סוף המקיף, וחלק ממנו שיכול להתלבש בקו נקרא "פנימי".

שאלה: בעל הסולם כותב פה קו א"ס ב"ה." מה זה קו א"ס ברוך הוא?

כל מה שאנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, להגביל בכלים שלנו, לפי השתוות הרצון לקבל של הנברא עם הרצון להשפיע של הבורא, זה נקרא "קו".

תלמיד: אם כך אנחנו אחרי העולמות, כי קו בא אחרי העולמות. נכון?

כל העולמות בעצמם זה הקו, אין קו ואין עולמות לחוד. יש או כלים שמסודרים לפי המסכים והם כולם נקראים "קו", וכלים שלא יכולים להיות מסודרים לפי המסכים, שאין כוח לסדר אותם לפי על מנת להשפיע, הם כלים שנקראים "כלים חיצוניים", "מקיפים", שבהם האורות עיגולים.

תלמיד: האם במצב שלנו אנחנו יכולים להביע אהבה חובקת עולם?

זה לא שייך למה שלומדים.

אות קס"ד

"ובפנימיות מ"ה וב"ן דא"ק, יש פרצוף תנהי"מ דא"ק, המכונה ג"כ נקודות דס"ג דא"ק, (לעיל באות ס"ג וס"ו עש"ה), שבעת צמצום הב', עלתה מלכות המסיימת, שעמדה ממעל לנקודה דעוה"ז וקבעה מקומה בחזה דפרצוף הזה, מתחת שליש עליון דת"ת שלו, ונעשה שם סיום חדש על אור העליון, שלא יתפשט משם ולמטה, וסיום חדש הזה נק' בשם פרסא שמתחת האצילות. (כנ"ל באות ס"ח), ואלו הספירות שמחזה ולמטה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שנשארו מתחת הפרסא, נעשו מקום לג' העולמות בי"ע: ב"ש ת"ת עד החזה, נעשה מקום לעולם הבריאה. ונה"י נעשו מקום לעולם היצירה. והמלכות, נעשה מקום לעולם העשיה. (כנ"ל באות ס"ז), ונמצא שמקום ג' העולמות בי"ע, מתחיל מתחת הפרסא ומסתיים ממעל לנקודה דעוה"ז."

זאת אומרת, יש לנו גלגלתא ד'/ד', ע"ב ד'/ג', ס"ג ג'/ב', נקודות דס"ג מב'/ב' עד ב'/א', שיורדות למטה ומשפיעות ב', היינו תכונות הבינה לנה"י דא"ק למטה מטבור עד הסיום ומקבלות משם בחינה ד'.

ואז יש צמצום ב'. שמלכות שעומדת כאן (ראו "מ" בשרטוט מס' 1), שליטת המלכות, לא מלכות שעולה, מלכות לא יכולה לעלות, אלא שליטת המלכות עולה לדרגת בינה. יוצא לנו מזה הגבול הזה שנקרא "פרסא", שלמעלה מהפרסא יוצאים לנו כלים דהשפעה, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה ושליש עליון דתפארת. למטה מפרסא שני שליש תתאין דתפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

כל התכונות האלו, כתר, חכמה, בינה, שזה נקרא "גלגלתא", וחסד, גבורה, תפארת, שזה נקרא "עיניים", סך הכול זה גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. אין בכלל כלים דהשפעה בטבע, אין דבר כזה. אלא זה כלים שמכוח האגו שקטן בהם הם יכולים להיות מבוטלים כלפי האור, והם כלים דהשפעה, והם נקראים "מקום לעולם האצילות".

למטה מפרסא זה כלים דקבלה, שאי אפשר לתקן אותם בעצמם בעל מנת להשפיע, אז הם נעשים כלים לעולמות. שני שליש תתאין זה לעולם הבריאה. נה"י לעולם היצירה, ומלכות לעולם העשייה. למעלה מפרסא זה אצילות.

אז מנקודות דס"ג, על ידי המלכות שנכנסה וסדרה לפי הרצון לקבל את הנקודות האלה לארבע חלוקות, נעשו מהם מקומות לד' עולמות.

שרטוט מס' 1

תלמיד: בעל הסולם כותב "ובפנימיות מ"ה וב"ן דא"ק, יש פרצוף תנהי"מ דא"ק".

כן.

תלמיד: קודם כל, למה זה דוקא ממ"ה וב"ן? אנחנו לומדים שזה מס"ג, והוא קורא לזה "פרצוף תנהי"מ". זה פרצוף?

הוא כותב שזה פרצוף. נקרא כדי שיהיה לנו ברור על מה אתה מדבר.

קריין: אות קס"ד.

אות קס"ד

"ובפנימיות מ"ה וב"ן דא"ק, יש פרצוף תנהי"מ דא"ק, המכונה ג"כ נקודות דס"ג דא"ק, (לעיל באות ס"ג וס"ו עש"ה), נקודות דס"ג דא"ק זה ברור. זה הפרצוף שנקרא "נקודות דס"ג" (ראו שרטוט מס' 2). "שבעת צמצום הב', עלתה מלכות המסיימת, שעמדה ממעל לנקודה דעוה"ז", זאת היא מלכות. "וקבעה מקומה בחזה דפרצוף הזה, מתחת שליש עליון דת"ת שלו," אנחנו אומרים בינה, או תקרא לזה "חזה" (ראו "חזה" בשרטוט מס' 2). "ונעשה שם סיום חדש על אור העליון, שלא יתפשט משם ולמטה," שאור העליון אסור לו להתפשט למטה מפרסא, מהסיום החדש הזה, כי שם אין לכלים יכולת לקבל בעל מנת להשפיע. "וסיום חדש הזה נק' בשם פרסא שמתחת האצילות. (כנ"ל באות ס"ח), ואלו הספירות שמחזה ולמטה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שנשארו מתחת הפרסא, נעשו מקום לג' העולמות בי"ע: ב"ש ת"ת עד החזה, נעשה מקום לעולם הבריאה. ונה"י נעשו מקום לעולם היצירה. והמלכות, נעשה מקום לעולם העשיה. (כנ"ל באות ס"ז), ונמצא שמקום ג' העולמות בי"ע, מתחיל מתחת הפרסא ומסתיים ממעל לנקודה דעוה"ז".

שאלה: אני שואל רק על המשפט הראשון. למה הוא מייחס את האזור הזה של תנהי"מ לפנימיות מ"ה וב"ן דא"ק?

מ"ה וב"ן דא"ק זה מתחת לטבור (ראו שרטוט מס' 2). מעל הטבור יש לנו גלגלתא, ע"ב וס"ג, שהם מתלבשים גם על הפרצוף גלגלתא עצמו ולמטה מ"ה וב"ן. כך הוא מחלק את פרצוף גלגלתא עצמו או לכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אתה יכול להגיד שמעל הטבור זה כתר, חכמה ובינה, ומתחת לטבור זה זעיר אנפין ומלכות. הוא לוקח את פרצוף גלגלתא כפרצוף המקורי שעליו מתלבשים כולם, כשגמר התיקון הוא למלא את פרצוף גלגלתא עד הסוף, להפוך אותו למלכות דאין סוף.

שרטוט מס' 2

תלמיד: למה הוא קורא לתנהי"מ פרצוף? פרצוף אומר שיש ראש, תוך, סוף מתחת לפרסא.

קודם כל יש גם ראש, תוך, סוף, הכול, אבל הוא לוקח את זה כחלק שצריכים למלא אותו. כשפרצוף ס"ג יורד למטה מטבור ורוצה למלא את נה"י דא"ק, מ"ה וב"ן דא"ק, איך אתה חושב שהוא עושה את זה? הוא צריך לצרף לעצמו אותם הרצונות שנמצאים למטה מטבור דא"ק, לצרף אותם לראש שלו, לעשות חשבונות. איך הוא יכול לעשות חשבונות על דבר שזר לו? הוא מעלה את החסרונות שלו למלכות דאין סוף, מלכות דאין סוף מעלה לעצמה את מ"ה וב"ן האלו ועושה עליהם חשבונות, חישוב ואז נותנת להם פתרון משותף בין הנקודות דס"ג ובין הנה"י דא"ק. כך זה קורה.

אנחנו צריכים להבין שמדובר על רצון אחד שבהתאם למה שהולך להשתנות בכל חלק וחלק הוא מנסה לראות, האם הוא יכול להשפיע גם ליתר החלקים. אבל בסך הכול זו מלכות דאין סוף. כשאנחנו אומרים, יש פרצופים כאלו, פרצופים כאלה, זאת אומרת, שחלקים דמלכות דאין סוף הם מסתדרים עכשיו כדי לעבוד בעל מנת להשפיע עם המסכים. יש חלק כזה שמסתדר, חלק כזה, אולי הם משפיעים זה על זה. כך צריך לראות.

לכן נניח, איך יכול להיות שנקודות דס"ג יורדות למטה מטבור לנה"י דא"ק? מה זאת אומרת, סתם לרדת, מה זה מקום מדומה כמו בעולם שלנו שזה יורד? הוא צריך לקחת את הרצונות האלו שבמלכות דאין סוף הכללית שלהם ולראות האם הוא יכול לעשות איתם יחד איזה מילוי על מנת להשפיע או לא. ואיך הוא עושה את זה? הוא בעצמו לא מסוגל, הוא מעלה את המ"ן שלו למעלה למלכות דאין סוף ומבקש. כי הוא בינה ושם זו מלכות, הוא יכול להוסיף למלכות עוד תכונות כלים דקבלה וזה מה שהוא מבקש שמלכות תעשה לו. ובס"ג בעצמו אין כוח לטפל בנה"י דא"ק, הוא בסך הכול ס"ג ומנה"י דא"ק של ד' דעביות, אז הוא מבקש ממלכות דאין סוף "תני לי כוח. רצון יש לי, כוח אין", ומלכות דאין סוף עושה.

לכן מה שהוא מבקש ממלכות דאין סוף נקרא שהוא יורד למטה וממלא את נה"י דא"ק. אבל בעצם סתם בצורה כזאת ישירה אין דבר כזה ברוחניות. אתה צריך לעלות לראש העליון ולדרוש וראש דעליון בודק האם כן, לא ומבצע את הפעולה. אפילו בפרצופים ההם, הכול נעשה על ידי העלאת הבקשה למקום שמסוגל לטפל בזה. אתה משתמש בכל הפרצופים מפני שבכל הפרצופים יש רצון להשפיע וכמה שיותר לקדם כל חלק וחלק לגמר התיקון, לחיבור, להשפעה הדדית וכך הכול עובד. הגיבור הוא לא זה שעושה את המסך, זיווג דהכאה, אור חוזר, קבלה על מנת להשפיע, הגיבור הוא מי שמחפש כל הזמן את מי אפשר לבקש כאן שיכול להיות מסוגל, אחראי על התיקון. זה העיקר. תמיד כלפי הבקשה, העלאת מ"ן, זה כל יסוד התיקון.

שאלה: אתה יכול להסביר בבקשה, מתחת לטבור גלגלתא יש כאילו שבע ספירות, חג"ת נהי"מ למה אנחנו קוראים לזה רק תנהי"מ או לפעמים אפילו רק נה"י?

איזה שבע ספירות יש לנו?

תלמיד: ציירת זעיר אנפין ומלכות, יש שבע ספירות.

כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, אלה ספירות דהשפעה, הן נמצאות למעלה מטבור.

תלמיד: ציירת את זעיר אנפין מתחת לטבור, אולי אני לא מבין.

כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, אלה כלים דגלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, כן?

תלמיד: בפרצוף גלגלתא, החלוקה שציירת באותיות ירוקות (ראו שרטוט מס' 2), כתבת שזעיר אנפין כולו מתחת לטבור או לא?

כן זעיר אנפין מלמטה לטבור.

תלמיד: אלה שש ספירות זעיר אנפין ועוד מלכות מתחת לטבור.

תקרא לזה כך.

תלמיד: למה אם יש חג"ת נהי"מ מתחת לטבור אנחנו רק מדברים על תנהי"מ ואתה לפעמים אומר נה"י? כשנקודות דס"ג באות ומשפיעות שם אתה אומר שהם התערבבו עם נה"י דא"ק ולא עם כל החג"ת נהי"מ.

כלים דקבלה שלא יכלו להיות בעל מנת להשפיע נמצאים למטה מטבור. תקרא להם איך שאתה רוצה, המהות מזה לא תשתנה. ובטוח שאם אתה מדביק איזה שם אז זו בעיה, כי יכול להיות שכלפי חלוקות אחרות השמות ישתנו. אחר כך, כשאתה קורא כאן זעיר אנפין ומלכות למטה מטבור אתה מדבר על נקודות דס"ג, אז אתה מחלק את כל הנקודות דס"ג שירדו לשם לכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד. אז מה?

ישנן הרבה מאוד חלוקות, העיקר בשבילנו זה לדעת לפי איזה קריטריון, לפי איזה עיקרון אנחנו מחלקים את זה ולא את השמות עצמם.

שאלה: בעל הסולם אומר פה לקראת הסיום, "שמקום ג' העולמות בי"ע, מתחיל מתחת הפרסא ומסתיים ממעל לנקודה דעוה"ז". אתה יכול להסביר את המשפט?

כן. ג' עולמות בי"ע הם כלים של ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות של נקודות דס"ג. כי ז"ת דבינה כבר לא יכולה, היא נמצאת תחת שליטת הרצון לקבל שבה, זעיר אנפין זה ברור, ומלכות עוד יותר. הכלים האלו, ז"ת דבינה זעיר אנפין ומלכות, צריכים לתקן אותם בעל מנת להשפיע. במקומם לא יכלו לתקן אותם בעל מנת להשפיע ונשברו, אז אפשר יהיה לתקן אותם בעל מנת להשפיע בעלייתם לעולם האצילות. זה מה שקורה.

בריאה, יצירה, עשייה נמצאים למטה מפרסא, זאת אומרת למטה מפרסא, לעולמות האלה לא יכול להגיע האור העליון. מה לעשות? אפשר להעלות את הכלים האלה. מי מהם שבאמת רוצה לעלות, רוצה להיות שייך לגלגלתא ועיניים, לכלים דהשפעה, אז אפשר יהיה להעלות אותם ולכלול אותם בכלים דאצילות.

"התכללות" זה נקרא שאני לא עובד עם הרצון שלי אלא אני מצטרף לכלים אחרים, לרצונות אחרים, למגמה אחרת. אני בעצמי לא יכול, לא שאני לא צודק, אני רוצה לקבל על מנת להשפיע אבל אני לא יכול לקבל כוחות על מנת להשפיע. לכן אני עושה את התיקונים בזה שאני מצטרף לכלים דהשפעה. כשאני ברצון לקבל לא יכול לקבל תיקון, אני מצמצם את הרצון לקבל שלי. אני רואה שאני לא יכול לעבוד עימו, מה לעשות, יבוא הזמן אולי, אבל בינתיים אני יכול לעבוד עם הרצון לקבל שלי בצורה פסיבית. פסיבית הכוונה שאני לא עובד עם הרצון שלי, כי אי אפשר עכשיו, לא באותם התנאים הסביבתיים בוא נגיד, ואז אני מצטרף למישהו אחר.

כמו שאתה בורח מהמפלגה הזאת למפלגה אחרת. במפלגה הזאת אתה עם הרצון שלך היית רוצה להיות ראש המפלגה, אבל זה בלתי אפשרי, אז אתה הולך למפלגה אחרת ושם נותנים לך להיות לפחות איזה סגן מספר 5, שזה גם טוב במקום כלום. אבל כך אתה מתקדם לתיקון, וזה מה שהם עושים. החשבון שלהם הוא קודם כל חשבון של ויתור על הרצון לקבל הגדול שאין עליו תיקון, זה ויתור גדול מאוד, הוויתור הוא שהם נכללים בכלים דהשפעה עם כל הכוחות שלהם, אתה יודע מה זה לוותר ולתמוך במישהו אחר? אבל בכל זאת אתה רואה שזו הדרך להתקדמות שלך.

תלמיד: ומה לגבי כוח התגברות?

אתה מקבל שם כוח התגברות והכול אבל אתה מבצע תכנית של מישהו, לא תכנית שלך. זאת אומרת, כלים דקבלה כשהם עולים ומצטרפים לגלגלתא ועיניים דעליון הם עוזרים לגלגלתא ועיניים דעליון, הם פועלים שם, הם לא פועלים כמו שהם למטה. אז אתה הולך ועושה את זה, ואתה עושה את זה במסירות נפש כי זו הדרך שלך לתיקון, אתה רואה שאחרת אתה לא מתקדם. אבל אחרי שעזרת להם וקיבלת משם כוחות השפעה נוספים יכול להיות שאתה יכול כבר להתחיל לדאוג לעצמך.

תלמיד: הוא כל הזמן מציין את הכוח שמתחת לפרסא, מעל הפרסא, מה זה הכוח הזה של הפרסא, סוג של שומר?

כוח הפרסה הוא הגבול, שלמטה מפרסא לא יבוא יותר האור העליון מפני שלמטה מפרסא לא יכולה להיות קבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה כוח הפרסא? זה סוג של אור שיודע לשמור שאלה לא יוכלו לעלות ואלה לא יוכלו לרדת?

זה רצון.

תלמיד: של מי, של הבריאה?

רצון שנקבע אחרי הצמצום, זה אותו הרצון מהצמצום שקובע שהצמצום עכשיו לא עובד על כלים דקבלה אלא על כלים שנמצאים למטה מפרסא, שני שליש תתאין דתפארת, נה"י ומלכות שגם בהם אסור לקבל, זאת אומרת, הסיום כביכול עולה למעלה.

תלמיד: זה נשמע משהו א-לוהי כזה, משהו שהוא מין סוג של שומר, שהוא לא ייתן לי לעבור אם אני לא בהשפעה.

כמו שהנברא התחייב בצמצום א' שאף פעם הוא לא יקבל בכלים שיש בהם רצון לקבל, עכשיו מפני שהתגלה רצון לקבל בכלים של תנה"י דנקודות דס"ג אז אותו חוק, אותו איסור חל על הכלים האלו.

תלמיד: קוראים לזה חוק?

כן, אבל אותו חוק, זה לא משהו חדש, פשוט עוד חלק מהכלים נכנסו תחת ההגבלה הזאת.

תלמיד: האם בכל מדרגה יש פרסא או שאין צורך, יש פרסא אחת ובזה נגמר הסיפור. בכל פרצוף?

איפה שיש רצון לקבל שהוא רוצה על מנת לקבל, ואין לו מסך להפוך אותו לעל מנת להשפיע, אז על הכלים האלה חל צמצום א'. צמצום א' הוא על המלכות. אם צמצום א' כביכול מתרחב על עוד כמה כלים, זה נקרא "צמצום ב'".

תלמיד: אם כך פרסא יש בכל מדרגה, בכל פרצוף?

אם ישנו, ישנו. אם לא, לא. צמצום א' זה איסור חמור, פשוט אסור לקבל על מנת לקבל, כי זה הפוך מהבורא. צמצום ב' זה שיש זמנים, מצבים שכלים שנמצאים תחת זה, ולפעמים לא. אתה יכול להביא מאור המחזיר למוטב, והכלים האלה שהם היו נמצאים תחת צמצום ב' שרצו לקבל על מנת לקבל ולא נתנו להם, כי הייתה שם הגבלת הפרסא, אם הם מבקשים אנחנו רוצים כוחות על מנת להשפיע, הם מקבלים כוחות בעל מנת להשפיע. ואז מה הם יכולים לעשות? לעלות למעלה מפרסא. כי פרסא היא גבול שאומרת, באזור הזה אי אפשר לקבל על מנת להשפיע. ומה אז התיקון שלהם? התכללות. שהם עולים לעולם האצילות ונכללים בכלים דאצילות. זה נקרא "אח"פ דעליה".

שאלה: פה הוגדר שהחזה נמצא בעצם בפרסה, שזה קצת שונה מההגדרה של חזה בעולם הא"ק. האם מדובר בשתי הגדרות שונות, חלוקות שונות?

נגיד ששונות. בכל מקום יכולים להיות קצת מקומות, צורות שונות באותם השמות.

תלמיד: לגבי זה שציירת את גלגלתא ועיניים באצילות, חילקת את אצילות לגלגלתא ועיניים. אז הכלים דאח"פ זה גם בהתאמה לבריאה, יצירה, עשייה?

הכלים דאח"פ, זה אוזן, חוטם, פה, זה כלים של בריאה, יצירה ועשייה.

תלמיד: זה כאילו בהתאמה?

אני לא יודע מה זה בהתאמה, אני אומר שהם הם כלים דעולם האצילות, זה כלים של גלגלתא ועיניים. כלים של עולם הבריאה, זה כלים של אוזן. כלים של חוטם, זה של יצירה. ושל פה, זה של עשייה.

תלמיד: כתוב.

כתוב, אתה רואה? אפילו לא ברור, אלא כתוב? בשרטוט לא כתבתי אח"פ. (ראו שרטוט מס' 3) אז יש לנו גלגלתא ועיניים, ויש גם אח"פ. גלגלתא ועיניים זה אצילות, ואח"פ זה בריאה, יצירה ועשייה.

שרטוט מס' 3

שאלה: הנקודה של העולם הזה בשרטוט הזה קיים?

כן. נקודה דעולם הזה. (ראו שרטוט 3) הסיום נקרא "נקודה דעולם הזה", ולמטה מהסיום זה "נקודה". למה זה נקרא "נקודה"? כי אין לה נפח. "נקודה דעולם הזה", ככה זה נקרא. זאת אומרת, הם כאלה רצונות שאנחנו לא יכולים לתקן אותם.

תלמיד: וסדר עליות וירידות לא עובד שם?

לא, היא לא קשורה לשום תיקונים כביכול. אחר כך אנחנו נלמד על ידי מה בכל זאת היא עוברת תיקונים, איפה היא נכללת, באיזה פעולות.

שאלה: יש חלוקה כזאת שעולם העשייה הוא כנגד מלכות, יצירה כנגד זעיר אנפין, יש כזה?

כן, ודאי.

תלמיד: ואז בריאה זה בינה, ואצילות זה חכמה?

כן.

שאלה: אז מה הכתר?

א"ק, א"ק הוא עולם הכתר. גם כתוב כך. (ראו שרטוט 3)

תלמיד: יוצא כאילו במקום הזה של אצילות הוא נחשב חכמה כלפי עולמות בי"ע, מקום עולמות בי"ע, אבל יש לו גם את כל החלוקות.

וגם בעצמו יש לו כל החלוקות. ולפעמים אנחנו מחלקים עולם אדם קדמון לכתר, חכמה. והאצילות אז מתחיל להיות מבינה, זעיר אנפין ומלכות. זה תלוי מה נוח לנו לעשות. אבל עולם א"ק הוא נקרא, "עולם הכתר".

תלמיד: זה מה שמאפשר לאצילות להיות עולם התיקון? הריבוי הזה של הכוחות שיש.

בעולם הכתר יש רק תכניות כמו בראש, בכתר. אבל כל תיקונים הם בחכמה או הם באצילות. שאנחנו מעלים את כל עולמות בי"ע שיש לנו לאצילות, ובאצילות הכול נתקן.

שאלה: אם כל הזמן המשמעות של השמות משתנה, אז מה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר כמו בתוך קופסה לשמור הגדרות וכאילו?

אני לא יודע למה הוא מתכוון, אתה תשמור ואז תבין אותו. אם יש לך סך הכול חמישה כלים שהם מתחלקים לחמישה, חמישה, חמישה ועוד, ועוד, ועוד, אבל תמיד זה חמישה, קוצו של י' וי-ה-ו-ה ואין יותר. או עשר ספירות וכל ספירה לעשר ועשר, ועשר, אז מה אתה רוצה? אז יש לנו כאילו אותם השמות, אבל בכל מקום יש להם כוחות, תפקידים שונים, ואתה לא יכול להשוות ביניהם סתם כך, אתה לא יכול לתפור רגל של פיל במקום רגל של אדם. אבל זה רגליים, וזה רגליים.

שאלה: מה ההבדל בין אח"פ דעליון לבין גדלות דמין הא'? זה עובד אותו דבר.

גדלות דמין הא' נעשה על ידי העליון, ואח"פ דעליה נעשה על ידי התחתון, זה ההבדל ביניהם. גדלות דמין הא', זה שבא אור מלמעלה ונכנס לאח"פ דעליון, והוא מאיר לגלגלתא עיניים דתחתון, וגלגלתא עיניים דתחתון מצטרף אליו, לעשר ספירות דמין. המין הזה המיוחד הזה. מה שאין כן אח"פ דעליה, זה משהו אחר. זה שהתחתון מעלה את המ"ן להצטרף לעליון, מעורר את העליון לפעולה. זאת אומרת, הפעולה היא לא מלמעלה, אלא מתחילה מלמטה.

תלמיד: כאילו זה בכוח וזה בפועל?

לא, גם כוח ופועל נמצאים בזה וגם בזה.

שאלה: מה זה מקום, מה זה עולם?

מקום, זה רצונות עיקריים שהתהוו בד' בחינות דאור ישר, והעולם זה כלים שמסתדרים לפי המסכים שלהם, והם צריכים להיות בהתאמה למקום. המקום זה ה-ו-י-ה הראשונה, ד' בחינות דאור ישר, ולכן הבורא נקרא "המקום" שהוא מקום של כל העולמות, של כל הבריאה.

תלמיד: עולם, זה דרגת השגה של הבורא? עולם זה העלמה, זה כאילו איזו דרגה בהשגה של הבורא. מה זה שעולם מלביש על עולם אחר?

עולה ומלביש, זאת אומרת מגיע לאיזו מידת הזדהות עימו רק בצורה חיצונה, לא פנימית. שיש השגה בהתכללות, ויש השגה בהלבשה.

אות קס"ה

"ונמצאים ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"ז כי ה"פ עולם האצילות, מתחילים ממקום שלמטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל להפרסא הנ"ל ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט. וכבר נתבאר לעיל (באות קל"ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו"ק בלי ראש, כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו"ק בלי ראש, וכ"ש בפרצופי בי"ע. ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר. והתבונן היטב לעיל באות ל"ב."

שאלה: מה זה אומר שרק בחינת ו"ק בלי ראש?

ו"ק זה נקרא זעיר אנפין ומלכות דכלים, נפש רוח דאורות בלי ראש. שכתר, חכמה, בינה, זה הראש ובדרך כלל זו נשמה, חיה, יחידה דאורות.

תלמיד: אז מה זה אומר שבכל העולמות זה רק ו"ק בלי ראש?

קטנות.

תלמיד: גם בא"ק?

גם בא"ק. אם לא מוסיפים חסרונות אז גם בא"ק יש מה שהוא קיבל. זה סך הכל מה יש לו שם?

"ונמצאים ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"ז כי ה"פ עולם האצילות, מתחילים ממקום שלמטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל להפרסא הנ"ל ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט." זאת אומרת מטבור דגלגלתא עומד עולם האצילות עד הפרסא ולמטה מפרסא בריאה, יצירה, עשייה וסיום של כל העולמות. "וכבר נתבאר לעיל (באות קל"ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו"ק בלי ראש," זאת אומרת רק גלגלתא עיניים דכלים בלי אח"פ ורק נפש, רוח דאורות בלי נשמה, חיה, יחידה. קטנות "כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו"ק בלי ראש, וכ"ש בפרצופי בי"ע. ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר. והתבונן היטב לעיל באות ל"ב."

ברור לנו מה שיש לנו בעיגולים שסביב היושר שם האורות האמיתיים וביושר זה רק בהגבלה גדולה מאוד, חמורה מאוד, ולכן זה נקרא ו"ק, קטנות.

שאלה: הזכרנו שהעולם הזה זה נקודה בלי נפח האם אפשר טיפה להרחיב על זה?

לא, אין מה להרחיב על נקודה. נקודה שחורה שאין לה כלום, אין לה שום דבר חוץ מנקודה שחורה, חיסרון אחר וגם קטן, נבזה, שחור, ממש, שאתה דבוק בו לחיסרון הזה ואתה לא יכול לצאת ממנו עד שאתה נגעל ואתה מתפוצץ ומתחנן עד שמוציאים אותך מזה. אתה מרגיש את עצמך בבית סוהר, בצינוק, ואז אתה זקוק, באמת אז אתה זקוק לסביבה שהיא תציל אותך.

שאלה: מאיפה למערכת יש חיסרון להחזיק את עצמה בו"ק בלי ראש? למה זה המצב הקבוע בכלל?

זו שאלה כללית, איך המערכת מחזיקה את עצמה בעל מנת להשפיע? זה מתוך זה שמאיר אליה מאין סוף והלאה בכל המדרגות האור אין סוף, אור של השפעה, אור של אהבה, וכל הכלים בכמה שהם יכולים כלפיי העיקרון הזה הם נמצאים יותר או פחות כלפיי האור הזה ולפי זה מסתדרים, רוצים תיקונים, מתקנים, מתחברים, קמים לתחייה וכן הלאה.

תלמיד: לגבי נקודת העולם הזה ומלכות. נקודת היש מאין ומלכות, מה ההבדל ביניהם?

נקודת יש מאין זה נקודה של הרצון לקבל שהתהווה עוד לפני ד' בחינות דאור ישר, בבחינת שורש, כי שם התהווה הרצון לקבל וזה ברצון הבורא נעשה לכן הוא נקרא יש מאין, מכלום, שלא הייתה שום סיבה, שום גורם לפני זה שהרצון הזה הוא בכלל פתאום יופיע בבריאה, שרוצה ליהנות. זה דבר מאוד מזור שמשהו ומישהו רוצה ליהנות, שיש מישהו חוץ מהבורא, רצון להשפיע, ואז זה נעשה. ואחר כך התפתח, הוא התפתח בצורה שלא היית חושב שאותו אור שהוא ברא את הרצון לקבל ההפוך ממנו, יש מאין, אותו האור מפתח את הרצון לקבל ועושה ממנו בגודל כמו שהרצון להשפיע עצמו. זאת אומרת הבורא בורא ומפתח, מטפח, משהו שהפוך ממנו, ממש אנטי אבל בכל וכל. זאת אומרת חוץ מההבחן שהוא הפוך כל היתר בעוצמה ובצורות ההפכיות האור מביא ועושה. ואז יוצר לך שהרצון לקבל לפי עוצמה ולפי ההבחנות שבו הוא בדיוק כמו האור, כמו הבורא, זה נקרא "זה כנגד זה ברא א-לוהים".ואחרי זה אנחנו לומדים איך שזה מתפתח.

ואחר כך זה מתגלה, זאת אומרת זה כבר קיים באותה הנקודה השחורה שבבחינת שורש בד' בחינות דאור ישר, אבל עד שזה מתגלה זה מתגלה בקליפות, בשבירות, למטה. וכל הדברים האלה הם הושרשו עוד לפני ד' בחינות דאור ישר, כי אותה הנקודה השחורה היא כבר קיימת, אבל בצורה פוטנציאלית, בכוח.

תלמיד: מצד אחד אנחנו אומרים שיש נקודת העולם הזה, כאילו הנקודת יש מאין היא מנותקת מהמערכת, עומדת מתחת לכול, מצד שני היא גם משולבת בתוך המערכת, נגיד שנשבר הנקודים.

אני לא יודע על איזו נקודה אתה אומר שהיא נמצאת למטה מהמערכת.

תלמיד: שאנחנו אומרים נקודת העולם הזה.

זה לא נקודת העולם הזה. הנקודה השחורה שהבורא ברא זה לא נקודת העולם הזה.

תלמיד: אז מה זה נקודת העולם הזה?

למה אתם ככה לוקחים איזו נקודה. ואומרים זה נקרא נקודה וזה נקרא נקודה אז זה אותו דבר.

תלמיד: אני שואל לגבי הנקודה השחורה היא פשוט טמונה בתוך כל המערכת הזאת?

כן, היא נמצאת בד' בחינות דאור ישר בבחינת שורש ששם בורא ברא אותה שהיא הפוכה ממנו ואז דווקא בזכות הנקודה הזאת הכול מתחיל להתפתח לעומתה.

תלמיד: אז בעצם בכל הבחנה פה במערכת היא קיימת.

הנקודה הזאת השחורה בכל הבחנה במערכת היא מופיעה מפני שבלעדיה לא הייתה שום הבחנה בכלל מתגלה, הכול מתגלה כלפיה.

תראו כמה זנבות אנחנו צריכים לתקן ולתקן בדרך. אבל זה טוב. כולם נכללים מזה, אחרת זה יצא שכרו בהפסדו.

אם אתה ישן כל הזמן. מה ייצא לך מהשיעור? אתה לא נכלל עם אחרים, אז אין לך השתתפות איתם, התחברות איתם, אתה לא בונה כלי. גם בשכל אתה לא מבין וגם ברגש אתה לא מתפתח, אתה לא מתחבר אליהם. אז מה ייצא? מה יהיה לך?

שאלה: הוא אומר כאן שעולמות בי"ע הם בו"ק בלי ראש.

עולמות בי"ע?

תלמיד: ואצילות, יש להם ג"ר בראשים שלהם אבל הם לא משפיעים למטה מפה.

נכון.

תלמיד: אז מה ההבדל כביכול בין זה שאין ראש, לבין זה שיש ראש אבל כביכול הוא לא מתפקד?

האמת שהכי קל לי יהיה להסביר אחר כך, אבל רק תבינו שאם בעולם א"ק, אנחנו למדנו שמה שיש בראש הוא מתפשט בגוף, אז אחרי שבירה שהייתה לנו בעולם הנקודים, מה שהיה בראש התפשט בגוף והגוף נשבר, אז כבר העיקרון הזה שמה שיש בראש מתפשט בגוף, הוא לא עובד, הוא הגיע לשבירה. ולכן בעולם האצילות אין.

יש לך בראש משהו ובגוף זה לפי הכוחות ומסכים שישנם בגוף. זאת אומרת שבראש יכול להיות כוח על מנת להשפיע באלף קילו ובגוף, הגוף מקבל פקודה וכוח לקבל על מנת להשפיע בקילו אחד. אין אותו עיקרון כי ראש וגוף הם לא שווים, הם לא נמצאים בחיבור אדוק כזה, כמו שזה היה בעולם אדם קדמון, שם זה למעלה מפרסא, האור מאיר ובאמת יש קשר בין ראש לגוף, ומגוף לראש. באצילות כבר. זה כבר כלים שקמים אחרי השבירה.

תלמיד: אז במה נבדל כל כך אצילות מבי"ע? אם גם שם כביכול זה בקטנות?

אצילות נבדל מבי"ע בזה שבאצילות ישנה יכולת לתקן את הכלים השבורים. בעולם הנקודים. ואחר כך להביא אותם למערכת העולמות אבי"ע המתוקנת, שבהם יכולה להתהוות הנשמה, אדם הראשון, וגם להישבר. ואצילות כבר, מפני שהוא עבר את כל שלבי השבירה והתיקון, הוא יודע איך לתקן את האדם הראשון.

שאלה: באות קס"ה כתוב, "ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט." מה זה אומר שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט?

"ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של" ג' "העולמות" האלה "א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט." מה זאת אומרת שום מיעוט? שהם נמצאים כולם בקטנות, בגלגלתא ועיניים. ובגלגלתא ועיניים של הכלים אתה לא יכול לפגום, כי זה כלים דהשפעה, לא חשוב להם מה קורה מסביב, הם נמצאים במצב שיש להם רק יכולת להשפיע. אין יכולת להשפיע? לא משפיעים. תהיה יכולת להשפיע? אז ישפיעו. אבל מיעוט אתה לא יכול לגרום להם, כי הם נמצאים כך שלעצמם הם לא דורשים כלום, ולאחרים כן ישפיעו במידת היכולת.

שאלה: אפשר להגיד שהמערכת נבנתה במטרה שאחפ"ים מעולמות בי"ע יעלו את המ"ן?

המערכת נבנתה ונתקנה ומחוברת ומוכנה לתיקון, והיא מגיעה למצב הנכון שלה ואז מופיע פרצוף מיוחד שנקרא "אדם הראשון". והוא נשבר, כמו בעולם הנקודים, שהייתה שבירה ואז צריכים לתקן אותו. ההבדל בין העולמות ובין אדם הראשון, שעולמות זה מערכת חיצונה שצריכים לתקן. מה זה לתקן אותה? שצריכים לכלול בה את כל הקלקולים שרק יכולים להיות ברצון לקבל על מנת לקבל, שעובר שלבים ומגיע לעל מנת להשפיע. וכל המצבים שהרצון לקבל עובר כדי לתקן אותו בעל מנת להשפיע, הם צריכים להיות כבר כלולים בעולמות אבי"ע, שהם יתנו לאדם הראשון כל מיני הבחנות מהשבירה הגדולה עד לתיקונים הגדולים.

נניח, מאיפה מערכת העולמות יודעת איך לנהל אותך? כי היא זורקת אותך לכאלה מחשבות ולכאלה רצונות, כשאתה נפגש בזה ואתה עושה כך וכך, פה ושם, ושזה יהיה קשור לכל מיליארדי פרטים אחרים, גם בדומם, בצומח, בחי, במדבר, שהם ישפיעו עליך בצורה פוליטית, אקולוגית, לא חשוב במה בעולם הזה, ובעולמות העליונים ששם זה עוד יותר. מאיפה יש הכנה כזאת? זה מתוך כך שמגיעים עולמות אבי"ע לשבירה ולתיקון.

ואז הם יכולים לנהל את האדם, שהאדם עצמו נולד מהול, גלגלתא ועיניים, מלאך, אין לו יצר רע אין לו כלום, ועולמות אבי"ע מביאים אותו למצב שהוא כן רוצה לקבל בעל מנת להשפיע כל מלכות דאין סוף, רוצה לעשות גמר תיקון, כמו בעולם הנקודים, שהם רצו גם לקבל בעל מנת להשפיע. ואז הפרצוף הזה שנקרא אדם הראשון, הכי פנימי, הכי חזק באגו שלו, הוא הולך על זה, רוצה להיות גדול בלקבל על מנת להשפיע ועובר שבירה, כמו בעולם הנקודים, זה ממש כך, אבל זה מפני שהיה עולם הנקודים ונעשתה שבירה ותיקון. אז כך גם אדם הראשון, ואין כאן שום דבר חדש, כאילו, רק שאדם הראשון זו מערכת יותר פנימית.

אז מה התועלת? התועלת היא שבאדם הראשון זה שיש מרכיב נוסף מיוחד, שבעולמות שם הכל היה לפי המסכים, כלים, אורות, שבירה, הבחנות, כל מה שקרה היה ברור. נניח כמו שכאשר היקום שלנו התפתח לא היה מי שחשב פעמיים איך לעשות, הכל נעשה לפי חוקי הטבע שפעלו מלמעלה, וכך כל החלקים באו לתיקון. שאפילו הזמן מוגדר מראש, ואין מי שמזרז את הזמן, מי שנכנס, אין עדיין הבחן חוץ מ"בורא" שזה נקרא כניסה פרטית של הנברא, של האדם, הדומה לבורא. ואז יוצא שהמערכת הזאת יכולה להיתקן אחרי שבירת האדם, חטא עץ הדעת, או בצורה של בעיתו, בזמנו, שאז פועלים עליו כל חוקי הטבע כמו שבעולם הנקודים, או שהוא יכול לזרז את הזמנים שלו וכך הוא יתקדם בזירוז הזמן. זה נקרא ש"ישראל מזרזים את הזמנים". ובזירוז הזמן שהוא עושה, הוא מציג על ידי כוחותיו עד כמה שהוא רוצה להידמות לבורא. לא כמה שמשפיעה עליו תכנית מלמעלה ומבצעת בו, אלא עד כמה שהוא בעצמו מחפש, כמו זקן "איפה החסרונות שאני יכול להביא אותם לתיקון" כי דווקא בזה הוא עושה נחת רוח. זה שזה יתקיים לתיקון הנרצה הסופי, זה בטוח. אבל נחת רוח זה עיקר על ידי זה שאנחנו זריזים.

ולכן כל אחד ייתן מכה לשכן שיושב לידו, ויסביר לו שאם בזמנים האלו אנחנו נרדמים, לא מתעוררים, אז אנחנו לא עושים נחת רוח. זה שאני קם ויש לי רצון וחשק ואני כן הולך ועושה הכל, זה לא שווה כלום, כי את זה אני קיבלתי מאתערותא דלעילא. אבל אם אני בעצמי, במצב שרע לי ואין לי שום כוח ושום רצון וכן הלאה, ואני נכלל בחברים בצורה הגשמית הגסה, ולשם זה אנחנו נמצאים בעולם הזה שבו אפשר לעשות פעולות ללא כוונות, אז מתוך זה אני מתעורר ומתאושש ומתחיל לקום, ובזה מזרז את הזמנים.

וזה בעצם, רק פעולות כאלה, כשאני קם בעצמי ומחפש איך אני בכל זאת אדליק את עצמי לפעולות רוחניות, רק הפעולות האלה נרשמות על שמי. לכן כתוב ש"אין צדיק בארץ שעשה טוב ולא יחטא"¹. רק במקרה כזה כשהוא קם מהחטא אז נקרא "צדיק".

שאלה: אמרת שיש שני סוגים של השגה, השגה דרך התלבשות והשגה דרך התכללות. לא כל כך ברור מה ההבדל בין שניהם?

אני לא זוכר מה אמרתי בקשר לזה. השגה דרך התלבשות ודרך התכללות, עוד לא כל כך למדנו את זה. דרך התכללות, זה שאני נכלל בעליון ואני בזה מבטל את עצמי ואני משתמש רק בכוחות העליון, בתכונות העליון, ואז ההשגה שלי יכולה להיות רק לפי מידת הביטול שלי, זה כמו קטן או עובר, קטנות.

והשגה בהתלבשות זה כבר השגה שאני מתלבש, שאני בוחר. וזו השגה שאני נמצא, לא מתבטל כלפי העליון, אלא למעלה מביטול של העליון, אני רוצה להידמות לו, בכלים שלו. זאת אומרת, זה כמו ילד, לא שהוא מבוטל כלפי ההורים, אלא הוא רוצה בפעולות של עצמו להידמות לפעולות של ההורים. ואז זה נקרא התלבשות.

ודאי שאין לנו שום דבר חדש בזה ובכלל "אין חדש תחת השמש"², אלא אנחנו צריכים ללמוד מהפעולות העליונות מה לעשות ולהידמות לזה.

שאלה: בכל זאת לא ברור איך בתוך פרצוף הזה של אדם הראשון מתרחשת התוספת הזו שיש לו חופש בחירה, אפשרות לזרז את הזמנים.

זה בזכות זה שאנחנו מנותקים מהבורא על ידי ל"ב האבן ולא יכולים להידבק ולהשוות את עצמנו לבורא, חוץ מהכלים שאותם יכולים לתקן. אבל בכלים שלא יכולים לתקן, יש לנו ממש חושך וחוסר הבנה וחוסר הרגשה, זאת אומרת, גם במוחא וגם בליבא. ואז אנחנו יכולים במוחא וליבא האלה לדמיין את עצמנו לבורא, למרות שאין לנו לזה שום דוגמה. ואז אנחנו בונים את דמות הבורא, מתוך מה שאנחנו רואים בסביבה ומקבלים אולי פה ושם איזה דוגמאות קטנות מלמעלה, ובצורה כזאת אנחנו בונים את עצמנו.

זה שאני רוצה לבנות את הבורא, אני רוצה להשלים את שליטת הבורא על המציאות, אני בזה בונה אותו, זה נקרא "עשיתם אותי" ובזה אני נקרא אדם. זאת אומרת, אני מעצמי, במאמץ שלי רוצה להתנהג כמו הבורא, אני רוצה להיות המעביר שלו במציאות, זה נקרא שאני בונה אותו. שאני עושה מעצמי אדם, הדומה לבורא, הנציג שלו. וכך עובדים. מתוך זה אני מכיר, מבין, מרגיש אותו.

כי הבורא בעצמו הוא לא מתגלה אף פעם, הוא מתגלה מזה שאדם, מתוך החיפושים, מתוך הרצונות, מתוך הדחפים שלו, הוא בונה מעצמו את דמות הבורא. וזה נקרא גילוי הבורא לנברא. הבורא נשאר נסתר, אלא אנחנו נעשים כמוהו.

עוד נדבר על זה. חסרות כאן מילים בינתיים.

שאלה: אתה אמרת שהעיקרון של התיקון באצילות הוא כזה שנתקין איזה כלים שנכללים בכלים אחרים. השאלה האם העבודה שלנו בעשירייה היא גם כזו שאנחנו לא עובדים עם חלק מהכלים ונכללים בכלים אחרים?

ודאי שכן, אבל זה עוד רחוק מאיתנו. איך אנחנו מבררים מה זה ל"ב האבן, איך אנחנו דוחים אותו מלהשתמש בו, איך אנחנו מחפשים כלים דהשפעה שזה עשירייה ונכללים בה. זה הכול כבר יישום אמיתי של התיקונים, זה מה שאנחנו למדנו לפי הכללים אבל עוד לא הבנו מה אנחנו עושים, לאיזה פרצופים, לאיזה פעולות אנחנו שייכים במערכת. אז עוד מעט אנחנו נדע לדבר על זה גם בצורה רגשית כמו קודם וגם בצורה מערכתית כמו שעכשיו לאט לאט מגיעים.

שאלה: לא ברור ההבדל בעבודה בעשירייה בצמצום א' שזה כמו מלכות וט' ראשונות לצמצום ב'.

זאת שאלה נכונה וטובה לסדנה. בבקשה דברו על זה. אני לא אלך להסביר את זה סתם על המגש.

סדנה

מה ההבדל בעבודה בעשירייה בין צמצום א' לבין צמצם ב'?

*

איך אנחנו עובדים בצמצום א'? איזה הגבלות יש לנו בצמצום א'? להשתמש בכל הכוחות שלנו בעל מנת להשפיע לא חשוב אם בהשפעה או בקבלה, בכל הכוחות שאני יכול להתערב איתם אני עושה. איך אני בודק בצמצום ב' איך אני נמצא איתם? צמצום ב' זאת בעיה, מה היא הבעיה? איך אני נכלל איתם בצמצום ב'? מישהו יכול להסביר?

שאלה: מה המוטיבציה להתכללות הזאת מאיפה זה מגיע, האם מצד העליון או מצדינו, מהתחתונים?

גם זאת שאלה, אבל זה לא חשוב מאיפה זה מגיע, מדברים על התכללות, איך אני נכלל עם העבודה הקבוצתית בצמצום ב'? כביכול אנחנו לא יכולים מיד להיכנס לעבודה עם כל הרצונות שלנו, רק עם הרצונות דלהשפיע על מנת להשפיע בינתיים. איך אנחנו עושים את זה?

תלמיד: נניח שאני יכול להשפיע לחבר אבל אם אני אעשה את זה, דרכי יעבור הרבה מאוד אור ואני לא אוכל להתמודד עם האור הזה, או יותר גרוע, החבר לא יוכל להתמודד עם זה וייפול, הוא ייקח את זה לעצמו, אז אני מצמצם מראש ואני לא עושה את זה כי הוא עוד לא מוכן.

עוד.

תלמיד: אולי להשפיע על מנת להשפיע זה לפי מה שנהוג בחברה ולא לפי איך שאני רואה שאני יכול להביא כוחות מעצמי לחברה.

לא, בלי שאתה תביא כוחות לגמרי אתה לא תוכל להצטרף אליהם, אלא איך אתה מבדיל?

תלמיד: אולי הצמצום ב' זה כבר סוג של ערבות הדדית, יש עבודה משותפת במקום שאני מגיע ורק בצמצום א' אני נזהר לא לפגוע בהם, כבר בצמצום ב' יש ערבות, עבודה של חיבור.

כן, זה מההתפתחות מאפס לקטנות ואחר כך לגדלות. אז איך אתה מבדיל בין קטנות לגדלות, במה כן להתערב איתם ובמה לא? באילו פעולות? באילו רצונות שלי?

תלמיד: זה המקום שאני מסתכל על מה שחסר לחבר כמו שרב"ש כותב, רק גדלות המטרה ואת זה אני מנסה למלא לו כל הזמן, זה הרצונות שאני מתמקד בהם כדי למלא אותם.

זה דוגמה יפה, זאת אומרת שרק מה שחסר לחבר אני ממלא. וזה נקרא שאני עובד על כלים דהשפעה, בכלים דהשפעה שלי ובמילוי של החבר. ואיך אני עובד עם הכלים דקבלה שלי כדי למלא את עצמי בעל מנת להשפיע?

תלמיד: ברוחניות זה בגדול, קטן, שווה, זאת אומרת אני צריך לראות את החבר כגדול, כקטן, כשווה ובהכרחיות הגשמית הרצונות לקבל הם פשוט הכרחיות, בזה אני נוהג כמו בעולם הזה, זה לא קשור.

איך אתה עובד עם החבר בגדלות? בקטנות אני הבנתי כך שאתה תומך בו בכל מה שרק אפשר, לא חשוב לך איזה כלים יש לך אתה תומך, תומך, תומך בו. המילוי בו, העבודה שלך בו, ההשקעה בו, נגיד שזה קטנות. ואיך בגדלות?

תלמיד: שאני משחק גדול כלפי החבר, למרות שאין לי את זה, לפי עיקרון המשחק. לא.

לא.

תלמיד: אולי הפוך, כשהחבר רוצה להשפיע לי אני יודע לקבל את זה בחזרה, כאילו להיות הקטן, אני מאפשר לכלים דקבלה בשביל שהוא יוכל להיות גדול ולהשפיע.

אתה מתכוון לגדלות דמין הא'?

תלמיד: לא. דמין הב' שכביכול החבר בא להשפיע לי, למלא אותי, להביא לי גדלות וחשיבות ואני צריך לקבל את זה ממנו.

כן ומה הלאה?

תלמיד: זה הגדלות שלי כי אני מקבל על מנת להשפיע. זה כבר קבלה בכלים דקבלה.

ועם איזה כלים הוא עובד?

תלמיד: כלים דהשפעה. הוא חפץ חסד.

הייתה שאלה איך הוא עובד עם כלים דקבלה. בקטנות הוא ממלא אותך בכל מיני צורות, מסור אליך וזהו. מה עם הגדלות?

שאלה: אפשר להגיד שבצמצום א' בעשירייה אנחנו נהנה לטובת החברים, שאני עובד עבור החברים בצמצום ב', כולנו נהנים מזה שעובדים לטובת הבורא?

זאת אבחנה מאוד מאוד יפה, טובה שהיא קשורה לזה, כן, אבל כבר לתוצאה לא למימוש, זה יפה. אמרת משהו.

תלמיד: אולי רק דוגמה שברמת הדבקות שלי בחברה אני מקבל כוח לעשות פעולות הפצה.

לא. לא נתבלבל עם הפצה. בוא נצא ממסגרת העשירייה.

בינתיים מה שלמדנו, למדנו.

(סוף השיעור)

---

1. "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב, ולא יחטא." (קהלת ז', כ') ↩

2. "מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש." (קוהלת, פרק א', ט')↩