שיעור בוקר 18.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מתן תורה", עמ' 385

אותיות א'-ה'

קריין: "מתן תורה", "כתבי בעל הסולם", עמ' 385.

תשתדלו לשמוע את זה כאילו אתם שומעים זאת פעם ראשונה, תשתדלו ותראו עד כמה יש בזה.

מתן תורה

"ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).

"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).

אות א'

"מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך".

שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?"

אות א'

"מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך".

שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?"

שאלה: כתוב, כלל גדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך". למה לעשות נחת רוח לבורא זו לא המצווה, הרי מטרת הבריאה היא לא ואהבת לרעך"?

אנחנו לא שואלים על בעל הסולם, אם הוא כותב כך, הוא כתב. למה? איך אני אגיד לך? זה כמו שעכשיו יקומו עשרים איש ולכל אחד דעה משלו, מה יצא לך מזה?

אות ב'

"ואם עוד אפשר לנו להתיגע, ולמצוא איזה דרך, איך שהוא ליישב דבריהם שבכאן, הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט. באותו הגר שבא לפני הלל (שבת, לא ע"א) ואמר לו: "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]".

הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו על היכנה. שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור". דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם."

שאלה: מה הכוונה שאי אפשר לגמור מצוות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם? חייבים את ה 612 מצוות כדי לקיים "ואהבת לרעך"?

כן. כי אם זה הכלל של כל המצוות, אז אתה מקיים את כולן ואז אתה מקיים אותה, אחרת אתה לא יכול לקיים אותה. רק אותה אי אפשר לקיים.

תלמיד: וצריך לקיים את ה612 מצוות בצורה של "ואהבת לרעך כמוך"? מה הקשר ביניהן?

קשר פנימי. שאם זה הכלל, אז הוא כולל את כולם.

תלמיד: המצווה הזאת מעל כל ה-612 מצוות?

יוצא שהיא התוצאה.- הכלל.

שאלה: בטקסט אומר "[כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]", בסוגריים "(התרגום של "ואהבת לרעך כמוך")." מה הכוונה שזה התרגום? חשבתי שאלה שתי מדרגות.

לא. אלה לא שתי מדרגות. זה כאילו אותו דבר. שאם אתה נמצא ב"אהבת לרעך כמוך", אז אתה עושה לשני רק דברים טובים.

תלמיד: חשבתי שאהבה זו המדרגה הכי גבוהה.

כן.

תלמיד: לפני שמגיעים לזה אתה מתחיל ב- "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"?

לא, אין כבר מה לעשות אם הוא נמצא כבר באהבה.

תלמיד: לכן המדרגה לפני היא לא לפגוע, לא לעשות לשני משהו ששנוא עליי. זו מדרגה אחת ואחרי זה אתה יכול להגיע ממש לאהוב?

כן.

תלמיד: אבל פה הוא קורא לזה "תרגום". אז לא הבנתי.

כך כותב.

אות ג'

"ובטרם נחדור לעומק הדבר, יש לנו להתבונן בהמצוה הזאת גופה. כי נצטוינו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מלת "כמוך" אומר לנו, שתאהב את חבירך באותה השיעור שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום פנים שבעולם. זאת אומרת, שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר, ולמלאות צרכי כל איש ואיש, לכל הפחות מכל האומה הישראלית, לא פחות כמו שאני עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמי.

אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות, כי לא רבים המה שיוכלו ביום העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמו. ואיך אתה מטיל עליו עוד לעבוד ולספק את משאלות כל האומה? וזאת לא יתכן כלל לחשוב, שהתורה מדברת על דרך הגזמה. כי ע"כ מזהיר לנו התורה: "לא תוסיף ולא תגרע וכו'", לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק הנמרץ".

שאלה: מה זה אומר ש"כל התורה על רגל אחת" כי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" ואת היתר צריך ללכת וללמוד?

כי "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", זו עוד לא אהבה, זה עוד לא "ואהבת לרעך כמוך". זה רק להסתלק מהשנאה, שאתה לא מרביץ לשני. אבל לחבק, לאהוב, כמו שצריך לאהוב, אתה צריך ללמוד את זה. לכן כתוב, אם אתה כבר הגעת למצב שאתה לא שונא אותו, אלא רוצה להגיע עכשיו מהמצב הניטראלי לאהבה, בוא ללמוד.

שאלה: אני אדם לא דתי, אין לי עניין במצוות בין אדם לחברו ולא במצוות שבין אדם למקום, לא תרי"ג מצוות. איך אני יכול להתייחס נכון לכתוב "שיהיה שייך גם לי"?

זה שייך לכל אדם ואדם. זה לא שייך לדת, כמו שהוא אומר. אלא כל אחד חייב להיות באיזה יחס יפה וטוב לזולת. אז חכמת הקבלה מסבירה לנו מה זה נקרא היחס הטוב הזה.

שאלה: אנחנו יודעים שהיו אלפי מקובלים והרבה ספרים והם היו גם במחלוקת אחד עם השני, ופה בעל הסולם בוחר רק שני מקובלים, הילל ורבי עקיבא. מבחינתו זאת ההוכחה, משני משפטים מהם שזו מצווה אחת שכוללת את הכול. למה זה?

כי שני המקובלים האלה, שני החכמים הגדולים האלה נמצאים ביסוד של היהדות ואין ספק שמה שהם אמרו אלה דברים קדושים ומגיעים מדרגה רוחנית עליונה. ודבר נוסף, אם בעל הסולם לוקח אותם, אז הוא כבר מבין שאחריהם אין בדיקה.

אני מבין אותך, נראה לך כך, איך יכול להיות שיש הרבה חכמים בישראל ובאומות העולם והם לא נמצאים ליד האמרה "ואהבת לרעך כמוך"? אז תדע שזה מוסכם בתורה, שהדבר שאומר הילל ורבי עקיבא ועוד כאלו, זה מעל כל הספקות והדרגה הכי גבוהה שיכולה להיות.

אות ד'

"ואם מעט לך זה, אומר לך, שפשטו של המצוה הזאת של אהבת זולתו, מחמיר עוד עלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו, על דרך שכתבו התוספות בשם הירושלמי (קידושין, דף כ ע"א) בהפסוק "כי טוב לו עמך", האמור גבי עבד עברי.

וזהו לשונם: "דפעמים, שאין לו אלא כר אחת, ואם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו להעבד, הרי אינו מקיים "כי טוב לו עמך", שהוא שוכב על כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, הרי זו מדת סדום. נמצא, שעל כרחו צריך למסרו לעבדו. והאדון עצמו שוכב על הארץ". עכ"ל. עש"ה.

ונמצינו למדים אותו הדין גם בהכתוב שלנו, בהשיעור של אהבת זולתו, שהרי גם כאן השוה הכתוב את מילוי צרכי חבירו כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת "כי טוב לו עמך" שבעבד עברי. באופן, שגם כאן במקרה, אם אין לו אלא כסא אחד ולחבירו אין כסא כלל, יוצא הפסק הלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחבירו, הריהו עובר על מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כי אינו ממלא צרכי חבירו, כמו שהוא ממלא צרכי עצמו. ואם הוא אינו יושב עליה וגם אינו נותנו לחבירו, הרי זו רשעות כמדת סדום.

אלא שמחויב ליתנה לחבירו לשבת עליה, והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו, שכן הדין אמור בכל הצרכים, שמצויים לו וחסרים לחבירו. ומעתה צא ולמד, אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה?"

שאלה: זה נשמע ממש צבוע. הוא אומר, אם יש לך עבד, אתה חייב לתת לו את הכר או את הכיסא לפני שאתה יושב עליו או לפני שאתה ישן עליו. אבל פה מדובר על עבד, איך אתה מקיים מצווה כזו ואתה מחזיק עבד כאילו? זה נראה לא הגיוני כאילו.

תעזוב את העבד, אתה לא מבין מה זה להיות בעל הבית ומה זה להיות עבד, תעזוב את הדברים האלה. יתר הדברים מובנים?

תלמיד: כן, אבל את עניין העבד, אני באמת לא מבין.

אל תיכנס לדברים שאתה לא מבין בהם,

תלמיד: זה כאילו נוגד את ההיגיון, איך אני אמור להבין את זה?

תבין רק דבר אחד, את מה ששייך אליך במסגרת החיים שלך, איך אתה צריך להתייחס לאנשים.

שאלה: החלק הזה תמיד מבלבל. יש לי מחויבות לכלל ישראל ואני צריך לדאוג לכל אחד ואחד מהם, שכל מה שהוא צריך יהיה לו?

לא, וודאי שזה בלתי אפשרי, התורה לא מדברת בהגזמה. אבל אם יש לפניך אדם עליך לדאוג לו קודם ואחר כך לעצמך.

תלמיד: וזה בתנאי שיש לי הכרחיות? הוא לא מזכיר זאת אבל זה כבר קיים באופן טבעי?

כן, כתוב, "וחי בהם ולא שימות בהם".

תלמיד: יש לנו חבר בעשירייה שאין לו פרנסה והוא מחפש עבודה. האם אנחנו בעשירייה צריכים לתת לו כסף כדי לכלכל את עצמו או שאנחנו לא נכנסים לדברים האלה בינינו?

אם אתם נמצאים בעשירייה מתוקנת, אתם צריכים להיות "כאיש אחד". זאת אומרת, אתם צריכים לחבר כל מה שיש לכם, לחלק לעשרה חלקים, וחלק אחד שייך לו.

תלמיד: זה מאוד רחוק מהמקום שאנחנו נמצאים.

אני אומר לך שכך צריכה להיות הגישה בעתיד. יותר אין לי מה להוסיף.

שאלה: לפי ההסבר של בעל הסולם נשמע שאני עבד של החבר, אני צריך לספק לו את כל מה שהוא זקוק לקיומו. אבל בהמשך הוא שואל מבלי לתת תשובה האם אפשרי לקיים זאת, ואם כן, הוא אומר "צא ולמד"?

כן, כי ודאי שזה בלתי אפשרי, אם כן מה אנחנו עושים? אנחנו משתדלים להתקרב לזה כמה שאפשר, במסגרת הנוכחית בחיים שלנו.

אות ה'

"ויש לנו להבין מקודם כל: למה נתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, ולא נתנה לכל באי העולם בשוה יחד? היש כאן חס ושלום משום לאומיות?

וכמובן, אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת. ובאמת, שכבר עמדו חז"ל בשאלה זו, שזהו כונתם במה שאמרו ז"ל (ע"ז, ב ע"ב), שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, כנודע.

אולם מה שקשה לדבריהם: אם כן למה נקראנו עם הנבחר, כמו שנאמר "בך בחר ה'" וכו', מאחר שלא היה מי שהוא מאומה אחרת שירצה בה? ועוד, שהדברים מוקשים מעיקרם: היתכן שהקב"ה בא עם תורתו בידו, ונשא ונתן עם עמי הארצות הפראים ההם, או ע"י נביאיו? אשר לא נשמע מעולם כזאת, ואינו מקובל על הלב כלל."

שאלה: האם גם בעבודתו הגשמית למילוי צרכי עצמו, אדם צריך להיות בכוונות על מנת להשפיע ובכך הוא ממלא את מצוות הדאגה לכולם?

בעבודתו הגשמית אדם חייב בכל זאת להיות ישר כלפי בעל הבית או המדינה, תלוי מה קורה, וכך הוא יסדר את עצמו נכון.

שאלה: אני לא יכול להגיע לאהבת הזולת בלי עזרת הבורא, יוצא שכל הפעולות שאני עושה נועדו רק כדי להגיע לתפילה לבורא?

כן.

שאלה: מהן 612 המצוות בלימוד שלנו? נראה שאני לא מכיר אף אחת מהן.

המצווה העיקרית היא "ואהבת לרעך כמוך" וכל יתר המצוות הן מרכיבים של אותה מצווה.

שאלה: בשאלתו האם אפשר בכלל לקיים את המצווה, בעל הסולם כביכול מטיל ספק האם אפשר בכלל לקיים את כל התורה. הרי הטקסט בתורה מאד מדויק, למה בעל הסולם שואל שאלה כזאת?

הוא אומר שזה החוק הכללי והעליון של הטבע כולו, של כל הדרגות והעולמות לאהבת הזולת, ולכן אנחנו צריכים לקיים אותו, אם אתה מקיים את החוק הזה, אתה כביכול מקיים נכון את כול המציאות, ואם אתה לא מקיים, כלום לא יעזור לך, כמה שתעשה למען עצמך אין הצדקה לשום דבר.

תלמיד: זאת אומרת, זה התנאי לכל התורה כולה?

כן, לכן כתוב "כלל גדול בתורה", כלל שכולל את הכול.

תלמיד: מה אפשר ללמוד מהגישה הזאת של בעל הסולם, בה הוא מעורר שאלה ומטיל ספק ביכולת לקיים את המצווה? איך אפשר לקיים את המצווה הזאת?

אי אפשר לקיים, ברור שאי אפשר, כי אנחנו לגמרי הפוכים ובכל הצורות. אבל זה עומד לפנינו כתנאי שאם אנחנו רוצים לקיים את החוק הכללי של הטבע, נצטרך להגיע להבנה ולקיום הכלל "ואהבת לרעך כמוך". רק בצורה כזאת נגלה את הטבע כמנגנון אינטגראלי אחד עליון.

תלמיד: יש פה אמירה מאד חזקה של בעל הסולם שאי אפשר לקיים את הכלל הזה, והוא כותב זאת בעצם לכל העם שאומר שאי אפשר לקיים את הכלל הזה.

כן, זה ברור שאי אפשר.

שאלה: כתוב, "ואהבת לרעך כמוך"? למה כמוני?

הוא מסביר לנו אחר כך.

תלמיד: אבל אמרת בהתחלה להתייחס למאמר כאילו זו פעם ראשונה שקוראים אותו. נראה שבעל הסולם מכין אותנו למשהו. למה הוא מכין אותנו פה?

להבין את הכלל הזה ולהשתדל להתקרב לקיים אותו.

תלמיד: אני אשאל את זה מכיוון אחר. הוא אומר שאם אני לא אתן לחבר או לעבד את הכר זו מיטת סדום, אבל למה שאני אסבול?

אני לא הולך להיות אפוטרופוס כאן ושופט, נלמד יחד ותבין.

תלמיד: אני מנסה להבין איך להגיע למאמר הזה, אנחנו יודעים שהמאמר מאוד חשוב.

נלמד יחד ונבין כמה שאפשר, אתה מבין מה צריכה להיות הגישה?

תלמיד: לא. זה מה שאני שואל בדיוק, מה צריכה להיות הגישה?

אני גם לא יודע.

תלמיד: למה התכוונת כשאמרת, תגיעו למאמר הזה כאילו זו פעם ראשונה שאתם שומעים אותו, מה לעשות?

אני מבין שלפחות מובן לך איך להגיע למאמר שאתה שומע אותו כאילו בפעם הראשונה.

שאלה: הבנו שאת המצווה הזאת כמו שהיא כתובה וכמו שאנחנו מבינים אותה אי אפשר לקיים, ומצד אחר ברור שחייבים להגיע לערבות בעשירייה, זאת אומרת אין שאלה מה הצעד, וגם כשאנחנו כל יום שואלים אותך, אתה חוזר על זה שנגיע לערבות בינינו.

מה הצעד הבא להתקרב עוד מילימטר לערבות הזאת, אמנם המטרה בסוף מאוד גבוהה אבל בכל זאת אני רוצה שבסוף היום נהיה קרובים לערבות מילימטר יותר מאתמול?

יש לך עשירייה, תשתדל להתקרב אליהם במילימטר אחד. אין לי יותר מה להמליץ.

שאלה: מה צריך להיות היחס כלפי הבורא כדי שנקיים בפועל את כל התנאים למצווה הזאת?

היחס לבורא צריך להיות, שהוא הכוח העליון הכולל בתוכו את כל הטבע ואת כל החוקים.

שאלה: האם אני צריך להיות עבד כלפי הבורא, ושהוא ישלוט על כל הרצונות והכוונות שלי כדי לבצע ערבות כלפי החברים?

אנחנו צריכים לפנות לבורא ולדרוש ממנו גם הסבר, וגם כוח לבצע את מה שהוא דורש מאיתנו.

שאלה: ענית לחבר שיש מצב של עשירייה מתוקנת. סיפרת לנו שבזמן רב"ש היו אנשים שניסו לחיות חיים משותפים כאלה, ושרב"ש מאוד כעס, ויצא אחר כך שהאנשים שהציעו את הרעיון של חיי קהילה בסוף עזבו. למה הרב"ש כעס על זה? למרות שאני אישית לא אוהב את הרעיון, אבל נראה שעל זה בעל הסולם כותב?

כי אי אפשר לקבל על עצמנו חוקים שאנחנו לא מסוגלים לקיים. אסור לקבל על עצמנו חוקים שאנחנו לא יכולים לקיים.

תלמיד: מה הכוונה, למה אתה מתכוון?

אם אין בכוחם של האנשים לקיים את חוקי הקשר שהערבות דורשת, אז בכלל אסור להם לגשת לזה. היו לנו כל מיני דברים כאלו, אספנו את כל הכסף שהיינו מרוויחים, וחילקנו אותו לעשרה חלקים. אחר כך היה לנו.. אני לא רוצה אפילו לדבר על זה, עשינו הרבה מאוד פעולות, והכול לא היה בסדר. כי זה לא היה לפי הדרגה שיכולנו לקיים. לפי הגשמיות ודאי שכן היה אפשר לעשות כך, אבל לא לפי הרוחניות, ולכן נכשלנו בזה.

תלמיד: זה מובן. יש אצלנו בעשירייה קצת נסיגה, וכבדות, החברים קצת עייפים, ורצינו לשאול מה אפשר לעשות בשביל העשירייה, כדי לחזק אותה?

אתם צריכים לבדוק האם אתם הולכים לפי הכללים שחכמת הקבלה אומרת לנו, ולא בצורה שאנחנו רוצים לברר מה חכמת הקבלה אומרת, אבל לא כל כך מקיימים את החוקים האלו, ואז ודאי שיוצאת לנו תנועה צולעת. זה דבר אחד.

ודבר שני, אתם צריכים להבין שכל מה שמגיע אליכם לא מגיע בגלל שאתם כך, אלא בגלל שהבורא שולח לכם מלמעלה את המצב הזה, ואתם צריכים להתחבר, ולדבר עימו בצורה כזאת, שהוא נותן לכם מצב כזה, ואתם רוצים להראות לו מצב כנגדו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבטוח אם אני מקיים את מה שתלוי בי ב-ואהבת לרעך כמוך, הבורא ישלים את העבודה? או שאני צריך להגיד שהכול תלוי בהם, איך האדם צריך לראות את זה?

האדם צריך לראות שהוא תלוי גם במה שהוא עושה, וגם במה שהם עושים, ולהשתדל לחבר את הדברים האלה יחד. עוד נדבר על זה.

שאלה: למה הם נקראים העם הנבחר אם אחרי הכול אף עם אחר לא רצה את התורה?

גם הוא שואל על זה, מפני שאנחנו צריכים בסופו של דבר להמשיך ולגלות את הבחירה האמיתית שלנו בבורא העולם.

שאלה: בסופו של דבר הזולת זה החושך שאנחנו הופכים לאור?

זולת זה החבר שלי. על איזה חושך אתה מדבר?

תלמיד: אבל ככה אנחנו מתחילים את החיבור הפיזי.

אל תמציא משהו שלא שמעת בשום מקום, מה זה הפילוסופיות שיש לכם? איפה ראית דבר כזה, תשלח לי את זה.

שאלה: אמרת היום שיש מצוות שאסור לנו לקיים, כי אי אפשר לעמוד בהן, כמו לקחת את הכסף ולחלק בין כולם. ובבלוג שלך נתת דוגמה על נח שבנה תיבה, ולקח אליה את כל הדברים שהוא לא יכל להשתמש בהם, ושם אותם בצד. האם זה אותו דבר?

כשאמרתי שאי אפשר לעמוד בזה, לא לזה התכוונתי. פשוט היום כל מה שאני שומע נראה לי ממש לא מציאותי.

שאלה: בן אדם שמגיע לייאוש מוחלט מהאגו, והדבר היחיד שנשאר לו זה שהוא לא רוצה לעזוב בגלל שהוא דואג לחברים, האם זה נחשב אהבת חברים?

כן.

שאלה: עבד עברי צריך לאהוב אותו כאילו הוא היה הבורא ולהודות לו?

אני לא יודע על מה להודות לו, אבל אתה צריך להתייחס אליו בעצם כמו לכל אדם אחר, ולהתחלק עימו במה שיש לך. אבל אלה לא חוקים שאנחנו צריכים לקיים היום. לכן אל תתפסו אותי בחצי משפט, ותתחילו לסובב אותו כאילו אתם נמצאים בדיון בבית משפט. רק תבינו את העיקרון, לפי העיקרון של התורה כולם שווים, וכולם קרובים.

תלמיד: איך אני יכול להשיג לשמה אם אני עדיין לא בלשמה?

משתוקקים, ואז בדרך עוברים את שתי המדרגות של לא לשמה ולשמה, העיקר להשתוקק.

שאלה: איך אתה מסכם את השיעור הזה?

אני לא יודע מה להגיד. יש קטעים שמהם אני מרוצה מאוד, ויש קטעים שמהם אני לא מרוצה. אני חושב שהבעיה היא שאני, לפני שהייתי מגיע לשיעור, הייתי קורא את החומר, את הקטעים שנלמד בשיעור, ולכן לא הייתי לומד אותו בפעם הראשונה בזמן השיעור, אלא כבר לפני הייתי מברר ומתעמק בו עם שאלות, כך צריך להיות.

וכאן אני רואה שאנשים פתאום מדביקים את עצמם לעניין של העבד, או לכל מיני דברים לא חשובים, לא לזמננו, ולא לעניינו. אני חושב שאתם צריכים להבין שמה שהוא כותב כאן, הוא כותב לנו, ואנחנו צריכים להשתדל להיכנס לתוך הטקסט.

חוץ מזה אני רואה שהרבה אנשים ישנים, מה הסיבה? אני מבין שאין מספיק שעות ביממה, אבל בכל זאת צריך קצת יותר לדאוג למנוחה. מה הסיבה לעייפות, מישהו יכול להגיד לי?

שאלה: היום דיברנו על המצב הזה של לעמוד בתחתית ההר, יש לנו מצבים שאם אנחנו משאירים אותם כמו שהם, אנחנו מהר מאד יכולים ליפול לעייפות, לאדישות. אמרת שאנחנו צריכים עוד ללמוד על המצבים האלה, ואיך אפשר להפוך אותם. איך להפוך מצב שנראה אבוד, למצב של התרוממות. יש הרבה מצבים כאלה בשיעור, שהמצב נראה אבוד, ואז נכנסים לאדישות, ונרדמים, במקום באותו רגע יחד להפוך את השיעור. אולי צריך ללמוד איך.

אני לא חושב שאנחנו נמצאים במצב אבוד, ואני לא רואה הצדקה לכזאת הרגשה, יש מצבים שאדם צריך להרגיש בהם כך, אבל עכשיו זה לא זמן כללי כזה.

תלמיד: זה העניין, כי תוך כדי השיעור יש משברים כאלה, כך המצב נראה באותו רגע, ואז אנחנו נרדמים, ואולי מאבדים חשיבות. איך הופכים את זה באותו רגע למשהו אחר?

אין לי מה להגיד. גם אני עברתי את כל המצבים, ובכל זאת אני לא יכול להצדיק את הגישה הכללית הזאת, שהיא כזאת כבדה ומחייבת כל אחד ליפול תחת משאו.

שאלה: אני דווקא רוצה להעיד הפוך, שמורגש שאנחנו בזמן חדש, במצב חדש. היום פשוט התעוררתי יותר מוקדם ו"לא מניח לי לישון" כי היה לי חשוב להגיע לכאן, ולהיות יחד עם החברים.

מצוין.

(סוף השיעור)