שיעור בוקר 02.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 183, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות פ"ו-פ"ז

מאיפה זה מגיע אלינו? מתוך זה שיש חולשה גדולה לתקן את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. אפילו שהאור העליון פועל על הרצון לקבל, הוא לא בבת אחת יכול לתקן אותו שתהיה בו כוונה על מנת להשפיע. את הרצון בעצמו אנחנו לא מתקנים, אי אפשר לנגוע בו, זה הבורא ברא רצון, אלא את השימוש, איך להשתמש ברצון הזה, לטובת עצמך או לטובת מי שנמצא מחוצה לך, זאת השאלה. השינוי הזה נעשה על ידי האור המחזיר למוטב שפועל על הרצון לקבל, ואז הרצון לקבל יכול לשנות את הכיוון שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

צריכים כאן לציין, שהבורא ברא רצון לקבל בצורה שלא רוצה לעצמו ולא רוצה לאחרים. אלא זה כמו שאנחנו בונים איזו מכונה, איזה מחשב, ולפני שאנחנו ממלאים אותו בכל מיני פקודות, בכל מיני נתונים, מחברים פקודות ונתונים יחד למערכת הפנימית, אז המכונה הזאת היא סתם מכונה, זו חתיכת ברזל. לכן יוצא שאנחנו צריכים עוד להתאים את הרצון שלנו לאור העליון, שיטפל בנו, שיתכנת אותנו, שיסדר אותנו, ולכן הרצון לקבל עובר הרבה הרבה פעולות, עד שמתעורר מתוך הבריאה יצור כזה כמו אדם שמוכן לעבודה רוחנית. זו לא סתם חתיכת ברזל עם סיליקון בפנים שכבר יכולה לעבוד.

כאן אנחנו מתחילים לדבר איך תכונת ההשפעה שנקראת תכונת הבינה, מתקשרת לתכונת הקבלה שהיא תכונת המלכות, ואיך שתי התכונות האלו מתחילות להשפיע זו על זו. בהשפעה הדדית זו על זו, בינה על מלכות, ומלכות על בינה, התכונות האלו מתחילות לבנות מערכות. כל אחת בולעת את השנייה ובתוכה היא מבשלת אותה, בינה נכללת ממלכות ובונה את המערכות שלה, זה נקרא ז"ת דבינה, ומלכות נכללת מבינה ובונה את המערכות של בינה בתוכה, זה נקרא ג"ר דמלכות, וגם ביניהן ככל שהן יכולות להתקשר. ובמה הן מתקשרות? כי בכל זאת כל אחת מהן נשארת בתכונות שלה רק בהתרשמות חיצונה מהתכונות של הזולת. אז איך יכול להיות כאן קשר?

מה קורה איתנו שאנחנו נמצאים ברצונות ובמחשבות שלנו, במוח ובלב משלנו, וגם מקבלים משהו מבחוץ. עד כמה השפעת המוח והלב החיצוניים, שמשפיעים על המוח והלב שלי, יכולים לשנות אותי, עד כדי כך שאני מקבל מה שיש בהם כשלי ומתחיל לעבוד איתם. ויכול להיות שאותן התכונות שקיבלתי מבחוץ נעשות, ואיך נעשות אצלי אולי יותר חשובות מתכונותיי הקודמות. זאת השאלה. זאת אומרת יש כאן הרבה דברים שאנחנו עוד נצטרך לעבוד איתם, ומה שאנחנו עכשיו נלמד שלא יהיה לנו כחומר שטחי, בינה מלכות, מלכות בינה, ואיך קופצים קטנות, גדלות, אלא שנדע איך לעבוד בעצמנו עם ההבחנות הללו.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ו

"דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף," כמו הפרצוף שנחלק לראש, תוך, סוף, גם הנקודות. יש לנו טעמים, נקודות, תגין ואותיות. טעמים אלה אורות שמתפשטים מפה עד הטבור של הפרצוף. נקודות אלה אורות שמופיעים בהסתלקות הפרצוף, זאת אומרת זה אותו האור שהיה בתוך הפרצוף שהשפיעה עליו ההגבלה, שלא רוצה לקבל יותר שזה יהיה על מנת לקבל, ולכן הוא בעצמו מגרש את האור, הוא מגרש את עצמו מלקבל את האור שמילא אותו, וזה נקרא "נקודות". זאת אומרת בכל עליית מלכות מטבור לפה ישנה התגברות גדולה מאוד. אומנם האור הפנימי הוא מאוד נעים, הוא אור החיים שמילא אותו, אבל עכשיו הוא מגלה שהוא לא יכול להיות באור החיים הזה, שזה מאוד מסוכן, הוא יכול להפוך כאן להיות בעל מנת לקבל. זאת אומרת אותו המילוי שמופיע לו כחיים, יכול עכשיו להפוך למוות, כי הוא ינתק אותו מהבורא, ממקור החיים. לכן יש כאן בעיה, שהפרצוף, הכלי בעצמו מגרש את האור הפנימי שכל כך היה נעים, ובאור הפנימי דווקא היה חיבור, חיבוק, דבקות בין הבורא ונברא, אבל אין לו ברירה הוא חייב לגרש אותו כי זה מסוכן מאוד, יכול להיות שהוא יכנס בעל מנת לקבל ובזה כל הפעולה שלו תהפוך להיות לקליפה.

הוא אומר שהנקודות האלה שבאות בהסתלקות האורות, נחלקות ל-ג׳ בחינות ראש, תוך, סוף. "שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם." יש להן הרבה נקודות, אבל בסך הכול הסימן שלהן הוא חולם. הצורה עצמה היא נקראת ו', וכדי לציין את הנקודות, אנחנו מציינים אותן בצורה כזאת שיש ו' עם נקודה למעלה, על זה הוא מדבר. ויש עם נקודה בפנים בתוך ה-ו׳, ועם נקודה למטה (ראו שרטוט מס' 1). ו' זה הכלי, ואם האור נמצא למעלה ורוצה להיכנס לתוך הכלי, זה נקרא חולם. אם האור נמצא בתוך הכלי, זה נקרא שורוק. אם האור נמצא למטה מהכלי, זה נקרא חיריק. זה סימן שהאורות נמצאים למעלה מהכלי, בתוך הכלי או למטה מהכלי, זה מה שמציינות לנו הנקודות בינתיים.

הוא אומר כך, "דע, כשנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף," ככה הן נקראות. נקודות של ראש זה חולם, נקודות של תוך זה שורוק, ונקודות של סוף זה חיריק. "שהם נקודות עליונות למעלה לאותיות נכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות נכללות בשם שורוק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכו נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת לאותיות נכללות בשם חיריק."¹

שרטוט מס' 1

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי האותיות פירושו כלים, דהיינו ספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשי לכלים ולא כלים ממש." אנחנו יודעים שהראש זה לא כלים, אלה תכניות, מחשבות, אבל לא הכלים בעצמם, לא רצונות. תכנית איך להשתמש ברצון זה נקרא ראש. "ונקודות פירושו אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם," אור שמשפיע על הרצון הוא מתחיל להפעיל את הרצון, הרצון מתחיל כבר לזוז.

"היינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו לכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו למדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי האור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם ומהמדרגה שלמטה מחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות לאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב ס"ג שהוא אור החיה," אור גדול, אור החכמה. "ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בהם." ואז האור הזה הוא מחבר את חלקי הגוף של הפרצוף, אח"פ לגלגלתא ועיניים. זה נקרא שמנענע את הכלים.

קריין: שוב אות פ"ז.

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם," זאת אומרת יכולים להעלות אותם, להוריד את הכלים, על ידי זה שנותנים להם כוח והם מתחזקים. "והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה להוריד כלים או להעלות כלים? אני יודע שיש אפשרות לקבל את האור בעל מנת להשפיע או לא לקבל?

להוריד או להעלות את הכלים אפשר על ידי השפעת האור עליהם, שאז הם עולים מהדרגה שהם נמצאים לדרגה יותר גבוהה, מקבלים כוח השפעה יותר גבוה.

שאלה: רשום שהחולם והחיריק הם באותיות, ורק על שורוק רשום שהוא דהיינו ו'. אנחנו יודעים שגם בעברית שורוק מופיע בדרך כלל ב-ו', יש סיבה לזה?

לא. ו' כאן זה רק סימן של הכלי. ודאי שכן, כי בדרך כלל מה שמשתנה משתנה ה-ו׳ שבפרצוף, חלק הזעיר אנפין שהוא מצטרף לראש או נופל בחזרה, אבל אין כאן יותר מזה. צריכים לקבל את זה בינתיים כך, שזה גוף הפרצוף, האורות נמצאים או למעלה או בתוכו או למטה. כשהם למטה הם יוצאים ממש לקליפות, כשהם בתוך הפרצוף הם מקבלים בעל מנת להשפיע, ובראש הפרצוף הם מאירים ומזמינים את הפרצוף לקבל אותם בעל מנת להשפיע.

שאלה: נראה שהעיקר זה הנקודות והכלים. למה דווקא יש להם חשיבות כל כך גדולה ולא לטעמים או תגין?

הכול חשוב, אבל תלוי מי דוחף את הכלי לתיקונים. האורות שמופיעים בצמצום ב' בראש הפרצוף ובתוך ובסוף, האורות האלו שהם בעצם מנענעים את הכלים הם החשובים, לכן אנחנו לומדים את זה כאן.

חוץ מזה יש עוד הרבה אורות, פנימיים, מקיפים, לא חשוב איזה, ויש הרבה חלקי כלים שנמצאים כאן. אבל העבודה שלנו היא לברר מה בעצם דוחף את הכלי לתיקון, במה תלוי התיקון, לאן נמשך הקו, מי משפיע עליו, זה מה שאנחנו רוצים לדעת.

שאלה: אנחנו אומרים שהנקודות אלה האורות שיורדים כתוצאה מהזיווגים שנעשו בעת הזדככות המסך. אחר כך הוא מדבר על הנקודות שהן אור ע"ב ס"ג. על איזה אורות אנחנו מדברים פה?

נצטרך לדבר על זה בצורה יותר פתוחה. אתה צודק.

שאלה: הוא אומר "שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה," מה מהות הפעולה הזאת שהוא מנענע את הכלים?

תמיד האור מנענע את הכלים, האור זה הבורא. כי אם הוא לא היה פועל על הרצון לקבל, הרצון לקבל היה נשאר כמו שהוא, בלי לזוז, אפילו מהמצב הכי גרוע. הרצון לקבל בעצמו לא מסוגל לעשות שום דבר, הוא נמצא במצב לא שהוא במנוחה, דווקא האור נמצא במנוחה מוחלטת, אבל הרצון לקבל לא מסוגל לזוז אם לא עוזרים לו, אם לא מזיזים אותו. לכן כדי לפתח את הרצון לקבל צריכים עוד רצון להשפיע שיפעל עליו ואז הרצון לקבל ישתנה. וכאן אנחנו בדיוק מדברים על זה, איך הרצון לקבל משתנה על ידי השפעת האור.

תלמיד: אפשר לשייך את זה לעבודה שלנו או שעדיין לא?

עוד מעט.

שאלה: בפ"ו הוא אומר שחולם הוא נקודות עליונות שמעל לאותיות, ובפ"ז הוא אומר שאותיות הן ספירות דגוף, כי עשר ספירות דראש הם רק שורשים. אז לאן משויך החולם, לראש או לגוף?

חולם משויך לאור שמופיע כלפי הכלי ומאיר למעלה מהכלי, הוא לא נמצא בתוך הכלי אלא מאיר למעלה מהכלי, האור הזה נקרא "חולם". שורוק זה אותו האור אבל הוא מורגש בתוך הכלי, והשם הכללי שלו הוא שורוק.

תלמיד: אז למה הוא אומר ספירות דגוף כעשר ספירות דראש הם רק שורשים, כאילו שחולם לא משויך לשם?

למה לא משויך לשם? חולם, שורוק, חיריק אלה אורות, הם לא כלים. אורות שמאירים למעלה מהפרצוף, למעלה מהספירות דגוף הם נקראים "חולם".

שאלה: כתוב שהורידו את ה' תתאה חזרה לפה של כל מדרגה. האם ה' תתאה זו מלכות?

כן.

תלמיד: למה היא לא נקראת "מלכות" אלא ה' תתאה? מה בעל הסולם רוצה להדגיש בזה ומה זה אומר שהורידו אותה חזרה לפה? היה נדמה לי שפה נמצא מעל למלכות.

יש עשר ספירות דראש, עשר ספירות דתוך, עשר ספירות דסוף, ויש את בינה (ראו שרטוט מס' 2). מלכות עלתה לבינה וזה נקרא "צמצום ב'". ואז הצורה הזאת שפרצוף יכול לעבוד רק בחלק מעצמו זה נקרא "קטנות", שיש בו רק כתר, חכמה וחצי בינה. האורות שיש לו הם נפש ורוח בלבד. מגיע האור העליון שנקרא "אור ע"ב ס"ג", והאור הזה מוסיף כוחות לאותם הכלים דקבלה שהיו למטה, והכלים האלה גם מקבלים עכשיו כוונה לעבוד בעל מנת להשפיע. זאת אומרת עכשיו יכול לעבוד כל החלק העליון [הראש] של הפרצוף בעל מנת להשפיע, וזה נקרא "גדלות". זה ההבדל. מי עשה את זה? אור ע"ב ס"ג, הוא עושה את זה. אם היה לנו בראש של הפרצוף קטנות ואחר כך גדלות, אז אותו דבר יש לנו בגוף. גדלות זה עשר, אז יש לנו עשר ספירות שבתוך ועשר ספירות שבסוף, והפרצוף נעשה גדול.

שרטוט מס' 2

שאלה: איפה בשרטוט הורידו את המלכות התחתונה חזרה לפה דכל מדרגה?

מלכות שהייתה בבינה ירדה למקום שלה. ואותו דבר מבינה דתוך למלכות דתוך, ואותו דבר בסוף (ראו חיצים מבינה למלכות בשרטוט מס' 3).

תלמיד: כלומר, הבינה מתחלקת לעשר ספירות?

לא. למה בינה? עשר ספירות דראש, עשר ספירות דתוך, עשר ספירות דסוף, עבדו קודם כל במדרגה הקטנה, עבדו בקטנות רק בחלק מהפרצוף, ובגדלות עובדים עם כל הפרצוף.

תלמיד: כלומר, בקטנות זה החלק התחתון של המלכות?

לא. למה?

תלמיד: למה נאמר שמורדים בחזרה את ה' תתאה? באות פ"ז נאמר, "והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה,"

בטח. ההגבלה הזאת שהייתה בכל מדרגה ומדרגה שעמדה בבינה עכשיו היא ירדה למקומה. יש לנו עשר ספירות (ראו שרטוט מס' 3), מלכות (M), בינה (B) וכתר (K). מלכות שעולה לבינה זה נקרא "צמצום ב'" ואז כשהיא עומדת בבינה זה נקרא "קטנות" וכשהיא יורדת בחזרה, כשמגיע אור מלמעלה ומלכות יורדת מבינה למלכות בחזרה זה נקרא "גדלות".

תלמיד: ברור. אז המלכות פשוט עולה למקום שבו קודם לכן הייתה בינה.

כן.

תלמיד: אם אפשר חידוד, למה בעל הסולם מדגיש כאן את ה' תתאה ולא מלכות? חשוב לנו לדעת על זה?

אנחנו לפעמים אומרים מלכות ולפעמים אומרים ה' תתאה כדי לציין שהיא יכולה לעלות ולרדת. מלכות בעצמה לא עולה ולא יורדת, אלא שליטת המלכות שהיא עולה או יורדת, אנחנו אומרים שזו ה' תתאה שעולה לה' ראשונה או לא. במלכות זו גם ה', אבל היא נקראת "ה' תתאה", ובבינה זה גם ה', והיא נקראת "ה' ראשונה".

בעברית אנחנו כותבים את כל האותיות של הפרצוף י' ה' ו' ה'. י' זה כתר וחכמה, ה' זה בינה, ו' זה זעיר אנפין ו-ה' זה מלכות. גם לבינה וגם למלכות יש אותן האותיות, ה', לכן אנחנו אומרים שבינה זו ה' ראשונה, והמלכות זו ה' תתאה. כך אנחנו מפרידים ביניהן.

שרטוט מס' 1

תלמיד: כשאנחנו אומרים ה', אנחנו מדגישים את היכולת שלה לנוע ממקום למקום.

לא, לא רק זה, זה הרבה יותר מזה.

שאלה: אמרת שהאור שמגיע מעל הכלי הוא חולם ובאמצע הכלי שורוק וכן הלאה, האם אפשר להשתמש לגבי הפרצוף בכינויים האלה לאור הישר שמגיע אל המסך בתור חולם, לזה שנכנס פנימה אור פנימי בשורוק וכן הלאה?

אנחנו נלמד. בדרך כלל אנחנו משתמשים בדברים האלה בצמצום ב' בעולם הנקודים, ולפעמים בעולם התיקון, באצילות.

שאלה: הנקודות זה האורות שמסתלקים מהראש תוך סוף בשרטוט של הגדלות?

נקודות זה האורות שיוצאים מהפרצוף.

תלמיד: איפה נמצאים החולם, השורוק, החיריק?

כל האורות נמצאים בפרצוף, אבל אנחנו מדברים תמיד על אורות שהם קובעים עכשיו את המצב שבפרצוף. לכן אם אנחנו מדברים על אורות שיוצאים מהפרצוף, אנחנו מדברים על הנקודות. כי בתוך האורות האלה מעורבת מלכות שנקראת "נקודה שחורה", ומפני שהיא משפיעה על האור, מגרשת אותו, אז האורות האלה שמסתלקים מהפרצוף הם נקראים נקודות.

שאלה: איך יכול להיות שאור חיה יכול להיכנס לגוף, שזה כלים דקבלה?

כל אור יכול להיכנס לתוך הכלים בהתאם לכוונות שיש בכלי. אם בכלי יש רצון לקבל קטן אז הכלי מתבטל לאור והאור יכול להיות בתוך הכלי, לשרות בתוך הכלי, וזה נקרא אור חלש, אור של נפש, רוח, קצת מהאור של נשמה. ומפני שהרצון לקבל שנמצא בתוך הכלי הוא חלש אז מספיק שהוא מתבטל כלפי האור והאור יכול למלאות אותו.

זה כמו בחיים שלנו, הילדים מתבטלים כלפי הגדולים ולכן אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים למלא אותם, לסדר אותם, לטפל בהם. ככל שהם גדלים ומקבלים עצמאות אז אנחנו דורשים מהם, וצריכים לדרוש, אחרת אנחנו נקלקל אותם והם יישארו ילדים, לכן דורשים כדי שהם יוכלו כבר לטפל בעצמם בחיים שלהם. זה נקרא גדלות.

אז יש לנו שני מצבים בחיי האדם ובחיי הכלים הרוחניים, שהם קטנות וגדלות. כשיכול להשתמש בכלים דקבלה של עצמו על מנת להשפיע נקרא שהוא גדול. כשלא יכול להשתמש בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע, זאת אומרת אין לו קשר ישיר עם הבורא אלא הוא צריך לקבל את זה דרך האחרים שהם יהיו כמקשר בינו לבורא, אז נקרא שהוא נמצא במצב הקטנות.

את כל הדברים האלה, איך הם מסתדרים, אנחנו תיכף נלמד בעולם האצילות.

שאלה: קודם בלימוד "פתיחה" היה רצון חזק, מילוי אגואיסטי, ואילו עכשיו האוזניים והלב סגורים. מה לעשות?

אתם לא מבינים עד כמה אנחנו לומדים עכשיו יותר ויותר על מבנה הנשמה שלנו. אלא הבעיה, שאין לנו איתה קשר ישיר ולכן אני יכול לקרוא אלף פעם איזה משפט ואני לא מרגיש אותו. לא מרגיש אותו, מה אני אעשה? כאן זו בעיה.

ולכן אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל ללמוד את הדברים האלה בצורה הנדסאית, לצייר כמו שאני מצייר כל מיני דברים כאלו, ותדברו ביניכם, תשלחו אחד לשני את הציורים שלכם, תשאלו. אפשר להתבלבל בזה, אפשר לטעות בזה, לא יקרה שום דבר, אתם בסך הכול לומדים מכניקה רוחנית. זה מאוד חשוב. ודאי שזה לא יותר חשוב ממאמרי "שמעתי", אבל בכל זאת צריכים איכשהו להיות קשורים לידע הזה וכלולים בו.

שאלה: מצד אחד האור מנענע את הכלים, מצד שני הוא נמצא במנוחה מוחלטת, מצד שלישי הכול מורגש מהיחס של הכלי לאור. אז מה הזווית שכל פעם נבחר להסתכל ממנה?

אנחנו נלמד במשך הזמן איך אנחנו צריכים להסתכל על חולם, שורוק, חיריק, על כל השינויים למיניהם שישנם בכלי. איך הכלים עולים ויורדים. אנחנו נלמד את זה, עוד כמה שיעורים והכול יסתדר. עכשיו אנחנו נכנסים למצבים חדשים שיש לנו עם כלים דצמצום ב' וצמצום א', האור העליון שפועל כך וכך. ויש כאן הבחנות חדשות, חולם, שורוק, חיריק, קטנות, גדלות, פרסה שעולה ויורדת. אז זה הכול יסתדר, העיקר להמשיך.

אני מאוד שמח שלא הרבה נשים יוצאות מהשיעור של ה"פתיחה".

שאלה: מה ההבדלים בין שורוק למלאפום?

אין הבדל, ככה זה נקרא.

שאלה: האם הנקודות הם האורות לאחר התיקונים?

נקודות אלו האורות שיוצאים מהכלים מתוך הגבלת הכלי, לחץ של המלכות שלא רוצה, לא יכולה לקבל אותם בעל מנת להשפיע ואז האורות האלה מרגישים צמצום. אם היו מרגישים צמצום בראש אז זה היה מתוכנן, אבל כשמגלים את האורות האלה כשהם לא רצויים בגוף, אז הם נקראים נקודות. מאיפה? או שיש לחץ של אור מקיף על אור פנימי כמו שזה היה בגלגלתא, בע"ב, ואז מגרשים את האור לתוך של הכלי והכלי מתרוקן, או עוד סיבות. בכל זאת נקודות זה האור, שבתוך האור מעורבת הגבלה, מלכות.

שאלה: האם אחרי צמצום ב' מה שנשאר זה רק לעלות לקבלה בעל מנת להשפיע?

אחרי צמצום ב' אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו מתקנים את הכלי שלנו שנמצא בצמצום ב' שיכול לעבוד רק עם כלים דהשפעה, כתר, חכמה וג"ר דבינה, איך אנחנו יכולים להרחיב את הכלי הזה לז״ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. האם אנחנו יכולים לקבל כוח המסך, ואם יכולים לקבל אותו אז להרכיב אותו על ז"ת של ראש וז"ת של תוך וז"ת של סוף הפרצוף שנמצא בצמצום ב׳, להחזיר יכול להיות בצורה כזאת את הפרצוף לצמצום א', ולעשות חשבון איך אני אקבל את האורות של צמצום א', זאת אומרת נרנח"י, בתכנון שלי בראש, אחר כך בתוך ואחר כך בסוף. זו העבודה שלנו, עבודה בצמצום.

שאלה: איך האורות, הנקודות שהפרצוף כבר דחה עדיין מנענעים את הפרצוף?

האורות שיצאו מהפרצוף בגלל שהפרצוף לא יכול להחזיק אותם בעל מנת להשפיע, האורות האלה כבר היו בתוך הפרצוף ולכן הם נמצאים מחוצה לפרצוף והם עומדים ומחכים עד שהפרצוף שוב יוכל לקבל אותם בחזרה בעל מנת להשפיע. אנחנו לא יכולים לגמרי לגרש את האורות האלה כאילו שהם לא היו בנו. הם היו בנו, במסכים שלנו, ולכן יש לנו קשר איתם אפילו שעכשיו אנחנו לא יכולים להחזיק אותם בעל מנת להשפיע, והם ייכנסו אחר כך.

לכן כמו שלמדנו במאמר "חיל בלע ויקיאנה", כל האורות שהחזקנו בנו ואחר כך הם יצאו מאיתנו, כל האורות האלו נכנסים לים של הסטרא אחרא ואחר כך אנחנו בכל זאת מקבלים אותם. בתנאי שהם היו בעל מנת לקבל, אז הם נכנסים לים של הסטרא אחרא, אבל אם אנחנו גירשנו אותם מפני שאלו אורות גדולים יותר מהמסך שלנו, שאני לא יכול להחזיק אותם יותר בעל מנת להשפיע ולכן אני מרחיק אותם יפה, אז הם ודאי נמצאים סביבי ועומדים עד מתי שיהיה לי שוב כוח לקבל אותם בעל מנת להשפיע. זה לא נקרא "חיל בלע ויקיאנה", זו ממש העבודה שקיבלתי, ראיתי שאני לא יכול, גירשתי, ועכשיו אני עומד לקבל בחלקים, בפרוסות. כך אנחנו עובדים.

צריכים להיות בסבלנות, אנחנו נמצאים כאן ממש בכניסה לעבודה מעשית.

שאלה: מה זה אור? זה אנרגיה, כוח?

אור זה הכול. זה הופעת הכוח העליון כלפינו, שאנחנו לא מרגישים את העליון בעצמו אלא מרגישים רק מה שמקבלים ממנו. כמו בעולם שלנו, אני אף פעם לא מרגיש אף אחד, אני רק מרגיש איך אני מתרשם ממישהו, אבל לא שזה הוא בעצמו. אותו דבר האור העליון, מה שמתקבל בתוך הכלי מאיזה מקור, מקור חיצון, נקרא "אור".

תודה רבה לנשים ותודה רבה לכולם, ועד מחר אנחנו בכל זאת נקרא עוד פעם את המאמר שלנו, שמעתי מ"ה, "ב' בחינות בתורה ובעבודה", שאותו היינו צריכים לקרוא היום. זה לא מאמר פשוט כי רב"ש כתב אותו מתוך מילים שבעל הסולם דיבר, ואנחנו יודעים על עצמינו שלא תמיד אפשר לדבר בצורה חלקה ועקבית. בכל זאת בוא נקרא אותו עוד פעם, נחלק אותו, נסדר אותו ולמחר בבוקר אנחנו נהיה יותר מוכנים להבין את המאמר מכל הצדדים ולעומק.

(סוף השיעור)

---

1. "דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק."↩