שיעור בוקר 10.11.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: האמונה למעלה מהדעת, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות. אנחנו נמצאים בקטע מספר 77.

אני כל הזמן נמצא במעין מלחציים, איך לקרב, איך להסביר את הדבר הזה יותר ויותר, כך שיהיה קרוב לבן אדם, בכל פעם יש לי צורות כלשהן, אולי כך להסביר אולי אחרת, אבל בכל זאת אני עדיין לא רואה שהגענו. בכלל למקובלים תמיד היה קשה לקרב את העניין הזה לבני אדם.

תארו לעצמכם דבר כזה, יש את צורת הבורא, השפעה, ויש את צורת הנברא, קבלה, והנברא רוצה מהחומר שלו, מהחומר של הקבלה, ממנו הוא בנוי, לעשות מעצמו את צורת הבורא, צורת ההשפעה. לכן הוא מצמצם את עצמו לגמרי כמו שלמדנו, כבר עברנו על זה בתלמוד עשר הספירות חלק א', וקודם גם ב"פתיחה", ומתחיל לבנות מעצמו את צורת הבורא. הוא פותח את הרצון לקבל שלו, ומשתמש בו כך שיהיה אך ורק בצורת ההשפעה וכך הוא הופך להיות נברא. זאת אומרת, הוא מבקש מהבורא דוגמאות, עזרה, אבל בעצם מה שהוא רוצה והוא עומד על כך, שהוא סגור ומאפשר לעצמו לעשות רק פעולות שדומות לבורא, אומנם שהוא עושה אותן ברצון לקבל שלו. זה נקרא שהוא עושה פעולות ברצון לקבל בעל מנת להשפיע, כך הוא גדל מנקודת האפס, כי הוא בעיבור, אחר כך לידה, יניקה, מוחין וכן הלאה. זה מה שאנחנו לומדים. שכול הדרך שבה אנחנו מתקדמים היא תמיד בכוח ההשפעה, כי אנחנו רוצים שהוא ישלוט, שהוא ייתן צורה לרצון לקבל וכן נתקדם.

אנחנו נמצאים כבר בפסקה 77. אבל ממש הייתי אפילו חוזר, כי יש פסוקים מאוד יפים גם בהתחלה. אני בכל זאת חושב שאולי באמת נלך לתחילת הקובץ הזה בפסקה מספר 3.

קריין: קטע מספר 3. אומר הרב"ש.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב." אני צריך לתאר לעצמי שככה זה. "והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך," זאת אומרת, הוא לא משיג את הדברים האלה, הם לא נמצאים בצורה כזאת לפניו, הוא רק מתאר לעצמו כאילו הם כך. "מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב." יש לו שתי צורות, צורה אחת שהוא באמת רואה וצורה שנייה שאותה הוא כן רוצה לתאר, שהבורא מתלבש בכל העולם ומנהיג אותו בטוב ומיטיב. "וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

זאת אומרת, הוא בונה את הבורא מתוכו, האדם עושה מעצמו את דמות הבורא, במידה שהוא יכול לתאר מה זה נקרא "השפעה", מה זה נקרא "טוב ומיטיב" וכך הוא יותר ויותר עושה מעצמו את דמות הבורא, הוא גדל כך ונקרא "אדם". אמנם בפנים הוא רצון לקבל, החומר שלו הוא רצון לקבל, אבל הוא משתדל לבנות מעצמו את דמות הרצון להשפיע. התנהגות כזאת שלו נקראת "אמונה למעלה מהדעת", הדעת, הרצון לקבל בפנים, וכוח ההשפעה, כוח האמונה שדומה לדמות הבורא הוא למעלה מזה, כך הוא מתנהג מחוצה לעצמו, למעלה מהרצון לקבל שלו.

זו בעצם כל העבודה שלנו בינתיים. הוא לא מבקש שהבורא יתגלה, כי אז זה יהיה בתוך הדעת, והבורא ימחק לו את כל היגיעה, העבודה, אלא איך שהוא יכול לתאר את הבורא, איך שהבורא מתנהג, כך הוא עושה מעצמו ואז זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

"דוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת, היינו אפילו שהוא מרגיש בחינת חושך בדרך הזה, ואף על פי שהוא מבין, שאם היה המלכות מאירה בגלוי ולא על דרך ההסתר, אלא שהגוף היה מרגיש את גדלות ה', היה לו בטח יותר קל ללכת הלאה, ולזכות להיות תמיד במצב עבודה, ולא היה לו שום ירידות, מכל מקום הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, דווקא בזה שהוא מתנגד לגילוי הבורא, הוא לא רוצה שהבורא יחייב אותו, יתגלה בו אלא הוא מעצמו רוצה לאט לאט, ממש מאפס בהתגברות על עצמו, לבנות מזה את דמות הבורא. כאילו שיש לנו איזו פלסטלינה, חומר, משהו ואנחנו מהחומר שלנו, מהרצון לקבל בונים את דמות הבורא, המשפיע. זה מה שקורה כאן.

ולכן יש כאן צמצום, הסתר, הכאה ורק אחר כך יש את דמות הבורא שאנחנו בונים מעצמנו. וזה נקרא "פרצוף".

"דוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת, היינו אפילו שהוא מרגיש בחינת חושך בדרך הזה," כי הבורא לא מגולה "ואף על פי שהוא מבין, שאם היה המלכות מאירה בגלוי ולא על דרך ההסתר, אלא שהגוף היה מרגיש את גדלות ה', היה לו בטח יותר קל ללכת הלאה, ולזכות להיות תמיד במצב עבודה, ולא היה לו שום ירידות, מכל מקום הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

כי הוא רוצה בעצמו לבנות, ממש בחושך את דמות הבורא. כל פעם לחשוב, להבין, להרגיש, לנחש איך זה נקרא להיות בורא, המשפיע, בכל מיני הזדמנויות שמתגלות לו.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו," כאילו הבורא מתלבש בי, איך אז אני הייתי מתנהג, מדבר, רואה, מרגיש, מגיב "ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב." אם זה היה מגולה ולא נסתר כמו עכשיו, אלא מגולה איך אז אני הייתי מתנהג, איך הייתי מקבל את צורת העולם ואיך הייתי מגיב על זה. "והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך," אין דבר כזה. "מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים," כך אנחנו צריכים לנהל את עצמנו, לשחק. "שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב," בכל זאת מקרב אותו במשהו, נותן לו כל פעם יותר שכל, יותר רגש להבין איך זה נמצא בעולם, דרגות גילוי הבורא לנברא. "ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים," זאת אומרת מכל הרצונות אתה בוחר ברצון להשפיע. "אהבת אותנו" זאת אומרת מקרב אותנו, את הרצונות שבנו "ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא." שהבורא משחק עימו, מנהיג אותו, מלווה, משוך אותו. "ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

יש לנו כל יום ויום וכמה פעמים ביום אפשרות להשתדל להרגיש את המצב שאנחנו בונים את עצמנו בדומה לבורא. מצד אחד נמצא הבורא מאחורי המחיצה, מצד שני כאן נמצא אני. ואני צריך לבנות מעצמי, מחתיכת חומר, פלסטלינה, אני צריך לבנות מעצמי את דמות הבורא. ואני לא רוצה שהוא יתגלה אלא אני בעצמי בונה אותו, זו בעצם עבודת האדם. תראו עד כמה העבודה הזו מיוחדת. אנחנו לא נותנים את זה, לא מוסרים לבורא לעשות אלא מעצמנו רוצים לעשות את עצמנו.

אז אני עומד אחרי המחיצה ואני מתחיל מעצמי, מחתיכת פלסטלינה, נגיד לבנות את עצמי שכל דבר שאני בונה, אפילו הדבר הכי קטן שאני מתחיל לבנות, כולו יהיה בצורת השפעה. ואז אני צריך לחשוב מה זה הבורא, התכונות שלו, רצונות, כוונות, פעולות ואיך אני צריך בזה לבנות את עצמי. אני עצמי עדיין לא קיים, אני רוצה רק לבנות כך את עצמי מחתיכת הפלסטלינה שיש לפני. ואז אדם עושה מעצמו אדם הדומה לבורא. זאת העבודה שלנו, כך הבורא רוצה שאנחנו נגיע להזדהות, להשתוות, להידמות לו לגמרי, לאט לאט.

קריין: אומר הרב"ש:

"בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת," זאת אומרת הוא לא מסתכל על שום דבר, הוא לא רוצה שהבורא יתגלה, הוא לא רוצה את זה, הוא רוצה שהבורא יישאר בהסתר. זה נקרא שהוא מצמצם את עצמו, שם מסך ואומר, עד כאן לא רוצה. אני רוצה להבין, להרגיש, לחשוב איך הייתי דומה לבורא, את הצורה הזאת אני רוצה לעשות מעצמי. זה נקרא שהוא עושה צמצום לגמרי על עצמו ומתחיל להיבנות בדומה לבורא. "ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה. ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות," אין לו כלום, מתחיל מאפס, רוצה שהרצון לקבל שלו יתגלה, יתחיל להראות רק בתנאי שהוא יהיה כהשפעה, "נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם".

ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה." זאת אומרת לעשות מהרצון לקבל, מהחומר שלי, מהתכונות, מההרגלים, מכל דבר, אני עושה צמצום עליהם. ואני רוצה לבנות מהם רק מה שדומה לבורא. כך נקרא שאני גדל כעובר. "וזה נקרא "עיבור", כנ"ל, שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות."

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

כך אדם מתחיל לאט לאט לגדול. לא עושה שום דבר, אלא רק עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת, יותר השפעה מצידו וכך נקרא שהוא גדל.

קריין: אומר הרב"ש:

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע." בהתחלה אדם מצמצם את עצמו לגמרי שלא נשאר לו כלום, אלא אותה נקודה שהבורא ברא בו שנקראת "נקודה שבלב". היא יכולה לגדול, סביבה יכולים לגדול כל מיני תכונות, צורות שדומות לבורא, צורות להשפיע. ואז סביב הנקודה הזאת, יתגבש משהו כמו שסביב טיפת זרע מתחיל להצטייר בשר, ואז נעשה מזה עובר רוחני. זאת אומרת, משהו שדומה לבורא יכול לגדול סביב הרשימו הראשון שנמצא באדם. "והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת"." אנחנו צריכים לקבל את זה כעובדה, שהבורא מעורר בי כל מיני מחשבות ורצונות לעצמי. כל זה בכוונה, מדוד, בדיוק לפי הדרגה שלי שאני יכול לעשות על זה צורת השפעה. לכן מה שמתגלה בי, בעל מנת לקבל, שאני רוצה את זה ואת זה ואת זה ואת זה, זו בדיוק אותה חבילת הרצון לקבל שעכשיו מתגלה, שעליה אני יכול, כמו פסל, לעשות צורת אדם, צורת השפעה. "וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

סדנה

איך אנחנו מקבלים כל פעם מחשבות ורצונות שמתעוררים בנו ובונים מזה את דמות הבורא? איך אנחנו על פני מה שמתעורר בנו בונים מזה את דמות הבורא?

*

איך אנחנו בזה שכל אחד מאיתנו, למשל אני נמצא בעשירייה, בלי עשירייה אני לא מסוגל לעשות את זה, כשאני נמצא בעשירייה, ואני משתדל לעשות פעולות השפעה כלפיהם ומקבל מהם דוגמאות בחזרה אלי, ושוב משתדל להיכנס איתם לאיזו אינטראקציה, התקשרות הדדית, אני משפיע להם והם משפיעים לי, אז איך אנחנו בצורה כזאת הדדית יכולים למצוא איזו צורה בינתיים שבמשהו דומה לבורא? וכך כל פעם ממשיכים יותר ויותר ויותר, עד שאנחנו מתחילים לגלות בינינו שאנחנו בנינו איזו מערכת יחסים כזו, שהיא מערכת השפעה. והמערכת הזאת מתחילה לקבל רוח חיים, היא מתחילה לחיות מעצמה. משהו נוסף מאיתנו, מחברי הקבוצה ומה שנוסף, אנחנו מתחילים לגלות שזה הבורא, זה "אתם עשיתם אותי".

איך אנחנו על ידי התקשרות כזאת, אינטראקציה כזאת בינינו בהשפעה הדדית זה לזה וזה לזה, מגיעים לצורה משותפת שהיא תיקרא "בורא"?

אתם תדברו, זה יתגלה בעצמו העיקר לדבר, העיקר לחפש.

*

איך אני בכל רגע מרגיש את עצמי כלפי החברה? אני אדיש אליהם, לא מרגיש אותם או שאני רוצה לדחות אותם או שאני רוצה לקרב אותם ונמצא כל פעם בכל מיני כאלו מערבולות, רגשות כאלו, ורוצה לסדר מכל הרגשות האלה משהו יותר [גבוה], איזו מערכת אינטראקטיבית שפועלת כל פעם בתנועות, גדלה כל פעם בהתקשרויות שונות בתוכם.

איך אני כל הזמן מסתכל על מה שאנחנו בונים בעשירייה, שמזה תצא דמות הבורא? כי אנחנו לא רוצים לגלות את הבורא, אנחנו רוצים לבנות אותו לפי כמה שאנחנו כולנו יכולים לתאר אותו ביחד בינינו. איך אנחנו מארגנים את החברה שלנו שהיא תהיה בדמות הבורא?

*

האם אנחנו יכולים להגיד כל אחד על העשירייה שלו, שהוא מרגיש שמתייצבת שם כבר דוגמת הבורא, איזה דמות הבורא? אנחנו לא נרגיש אותו ולא נגלה אותו בשום צורה אחרת, רק בקשר בינינו, כתוצאה מההתקשרות הנכונה בינינו. האם יש לנו כבר איזו התקשרות נכונה בינינו, שאנחנו מגלים אותו? או אולי בצורה הפוכה, מריבות, בעיות, התנגשויות כאלו אנחנו מרגישים שרק להפוך אותן, וכבר נגלה את דמות הבורא? דבר והיפוכו, הסתרה וגילוי, ביחסים בינינו.

*

איך אני ביחס לעשירייה, משתדל להשלים מה שחסר לי, דמות הבורא? איך אני ביחס לעשירייה שלי, משלים ביחס שלי עד שזו תהיה דמות הבורא?

*

שאלה: אנחנו למדנו עכשיו על אמונה למעלה מהדעת, איך אנחנו משתמשים בזה כדי לבצע את כל הפעולות שדיברת בשאלות? מה העבודה של האמונה למעלה מהדעת, איך הפעולה הזאת עוזרת לנו להשיג את ההשפעה ההדדית בינינו, את החיבור?

אנחנו רוצים בינינו לבנות יחסים כאלה שהם יקראו "בורא", "בו-וראה". אין יותר אפשרות לגלות את הבורא אלא ביחסים שבינינו, בין הרצונות לקבל שיהיו בהתייחסות אחד לשני בעל מנת להשפיע. רק בצורה כזאת.

תלמיד: ואיפה ההתעלות ללמעלה מהדעת נותנת לנו להגיע לזה? איפה הפעולה הזאת עוזרת לנו?

אנחנו עושים את הפעולות האלו של השפעה הדדית, למעלה מהרצון לקבל שלנו, שכל אחד מצמצם את הרצון לקבל שלו ומשתמש בו אך ורק כדי מעליו להשפיע לזולת, לחברים.

תלמיד: ההתקשרות בינינו בהשפעה הדדית זה לזה, נעשית על ידי אמונה למעלה מהדעת? זאת אומרת ההשפעה עצמה היא באמונה למעלה מהדעת?

כן, נגיד שזה ככה. זו ההתחלה הנכונה.

שאלה: נתת הרבה מאוד נקודות כלפי העבודה הזו באמונה מעל הדעת, הדבר הפשוט ביותר, כשמתחילים עבודה מתוך חושך מוחלט ובלי להבין כלום, מה אני צריך לעשות קודם כל ולאחר מכן כדי לעבור מיד לצורה הזאת של הידמות לבורא?

ממה אתה מתחיל כשאתה מתחיל לייצב את הפסל?

תלמיד: מהמחשבה הכללית, מהבנת המטרה.

אז בכמה שאנחנו מסוגלים, כך אנחנו מתחילים לעשות. אנחנו צריכים לבנות עשירייה שהיא תהיה בהשפעה הדדית, שיהיו כאלה חוקים, צורות קשר בינינו בתוך העשירייה, שבזה אנחנו נייצב את דמות הבורא. עד שהוא יתגלה בינינו בצורה המלאה, עד שהעשירייה שלנו היא תתרחב לגבולות של כל האנושות, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם¹", ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"², שאנחנו נהיה בית ששם מתגלה הבורא, כלי כזה, כך אנחנו בונים.

תלמיד: אתה גם הצבת קריטריון כזה בהתחלה, שאני צריך שלא לרצות לגלות את הבורא, אלא לפעול עצמאית.

ודאי, כי אני רוצה מעצמי לבנות את הבורא, אנחנו מעצמנו רוצים לבנות את הבורא, ולכן אנחנו אפילו מתנגדים לזה שהוא יתגלה. אנחנו רוצים לגלות אותו מהחומר שלנו, ודאי.

תלמיד: אז אני חייב להחזיק כל הזמן את המחשבה הזאת, שזה סוג של צמצום, שאני לא רוצה שזה יתגלה?

כן ודאי, זה נקרא צמצום, כן. אני לא רוצה לגלות את הבורא, אני בעצמי רוצה לבנות את הדמות שלו, מעצמי, אני רוצה להיות אדם.

תלמיד: אז אני לא רוצה שהבורא יתגלה בשבילי, אבל מה קורה כשאני רוצה לבקש בשביל החברים?

אני רוצה בקשר ביני לאחרים לעשות כזאת רשת קשר בינינו, שזה יקרא "בורא" "בו-וראה". שזה יקרא "שכינה", הרשת קשר בינינו המתוקנת, תיקרא "שכינה", ובה אנחנו נגלה את הכוח שמחייה אותה, ששורה בה, זה נקרא "בורא".

תלמיד: אבל אם אני מבקש בשביל החברים שלי, אני מבקש שגם הם יימצאו מעל הרצון הזה?

וודאי. כולנו רוצים להיות למעלה מהצמצום. אנחנו לא רוצים לגלות את הבורא, אנחנו רוצים לבנות את הבורא. "אתם עשיתם אותי" כמו שהוא אומר, בזה אנחנו נגיע לדרגת אדם, אנחנו נגדל, אנחנו נבין, אנחנו נרגיש, ונהייה מאסטרים.

תלמיד: מה זה הקיום הזה מעל הרצון האגואיסטי שלנו, ואפילו מעל הרצון לגלות את הבורא, זה מאמץ מעל עצמנו, איך אפשר?

אנחנו רוצים למצוא אותו בינינו, בינינו, באף אחד זה לא נמצא, בינינו, כאלו צורות של השפעה, שהצורות האלה באמת נמצאות בהתקשרות בינינו מאחד לשני, מחוצה לנו, מחוצה לרצון לקבל האגואיסטי הפרטי שבכל אחד. ואז מהצורות האלה שמחוצה לנו, אנחנו מחברים רשת כזאת של חיבור הדדי וזה נקרא שכינה.

תלמיד: הבורא הוא שנותן דוגמאות של השפעה כזו?

הוא עומד מאחורינו, אנחנו לא יודעים איך הוא מסובב לנו את זה, רק אחר כך אנחנו נגלה איך מלכתחילה הוא נמצא בכל דבר. גם במצבים שאנחנו מבינים או לא מבינים, מחפשים, מוצאים, כן, לא, הוא בכל זאת נמצא בכל דבר. כמו שאנחנו כלפיי הילדים הקטנים שלנו, כשאנחנו מארגנים ועושים בשבילם את הכול, אבל להם בכל זאת נראה שהם עושים את זה בעצמם. כשאנחנו גדלים אנחנו מגלים שהבורא עשה את זה, אבל בינתיים גדלנו, כך שזה טוב לנו, וזו רק ההוכחה שגדלנו נכון.

שאלה: מצד אחד הליכה מעבר למחשבה ולמעלה מהדעת, זאת אומרת להתרחק מהצורות והדמיונות, מצד שני אנחנו הולכים ביחד ליצור דמויות של הבורא, שזה צורה, זה פסל, זה קצת מבלבל אותי.

אז תמשיך וזה יתברר. תמשיך ויתברר.

שאלה: האם לבנות את שמות הבורא דרך העשירייה משמע שאני מגיע להשתוות הצורה עימו?

כן וודאי. כן.

שאלה: ממה שאתה אומר ההרגשה היא כאילו אנחנו כבר נמצאים בגילוי הבורא אבל אנחנו לא מצליחים להבחין בזה, כאילו אנחנו בערפל. איך מתוך הערפל הזה אנחנו לאט לאט מגיעים לפוקוס?

כשאתם בונים ביניכם כזאת מערכת השפעה הדדית והיא מתחילה לחיות בעצמה ולהחזיק אתכם, זה נקרא ש"הארון מחזיק את מי שנושא אותו". ככה זה יהיה. בינתיים להמשיך.

שאלה: איך בזמן הסדנה להחזיק נכון בקשר עם עצות הרב"ש כדי שהתשובות יהיו מצד אחד מהרב"ש ומצד שני בעשירייה?

זה רק לפי הניסיון. לאט לאט לפי הניסיון, תעשו כמה שיותר סדנאות, תקראו כמה שיותר מה הוא כותב. את כל הפסוקים שאנחנו מביאים לכם לכאן, אתם צריכים לקרוא כמה פעמים ביום.

שאלה: אותה עבודה כשמופיע יחס שלילי כלפיי החברים, כלפיי עשירייה וכולנו מתקנים אותו יחד ליחס חיובי, יוצא שזה ממש כמה דקות ביום. איך לעסוק בזה כל היום?

אני מסוגל להיות בזה כל היום, מה אני צריך לראות את החברים או לשמוע אותם? אני נמצא איתם בהידברות פנימית. נגיד שאתה מתרגז על מישהו ונמצא איתו בקטטה, אז אתה כאילו כל הזמן רוצה להגיד לו משהו, להוכיח לו משהו, נכון שזה קורה? ככה אתה צריך להיות עם החברים, רק בצורה חיובית אם אפשר.

שאלה: האמונה מעל הדעת שעליה קראנו כעת, הרי על זה כותב הרב"ש כשהוא מדבר על לקבל את החבר בשלמות ,ולאחר מכן לראות מעלותיו ולא את חסרונותיו בדעת כאמצעי.

הכול נכון, אבל קודם אני צריך לראות שאני מסתכל עליו בצורה שלילית, ואז להתגבר על זה ולהשתדל לראות אותו בצורה חיובית.

שאלה: כשאנחנו אוספים את המוזאיקה הזאת ומחברים את הרצונות של החברים אנחנו לא יודעים איזו תמונה תתגלה בסוף. אנחנו צריכים לתאר לעצמנו משהו, האם זה מה שנקרא אמונה מעל הדעת שאנחנו ממשיכים להתחבר בלי לדעת איך הבורא יתממש?

אני בונה את הצורה הנכונה מתוך זה שמתגלה כמה שמתגלה צורה לא נכונה. ואני כל הזמן רוצה לייצב צורה יותר נכונה, יותר בהשפעה, כך אנחנו עובדים. הבורא דואג כל פעם להעביר לנו כלי שבור, כדי שכל פעם נתקן אותו במשהו. ככה זה עובד.

שאלה: מה נכון לבקש מהבורא כדי לתת לו נחת רוח?

אנחנו מבקשים מהבורא רק דבר אחד, כוח השפעה. כי לא חסר לנו כלום, רק שיהיה לנו כוח השפעה כדי שנוכל לקבוע יחסים נכונים בינינו ומתוכנו, מכוח ההשפעה המשותף, לבורא.

שאלה: כשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים לגלות את הבורא, או לא רוצים לגלות אותו, האם זה אומר שאנחנו לא רוצים שתכונת ההשפעה תתגלה בנו בלי מאמץ? ואנחנו יודעים שזאת תכונה שלנו ובכל זאת אנחנו הולכים כנגד התכונה הטבעית הזאת ובאמצעות הערבות רוצים להשיג אותו, על זה מדובר? וברור לחלוטין שאין לנו רצון ושאנחנו זקוקים לרצון הזה, כי באמצעותו עולים, אפשר לומר את זה?

נכון. הכול נכון.

שאלה: זה חשוב בעשירייה להדגיש את המעלות של החברים, ואם האיכות הזאת לא תהייה בחבר אז הכול נופל?

כן. זה נכון.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה להיות בערבות

לא, את זה אתה צריך בעצמך כל הזמן לפתח.

שאלה: לרצות לעבוד מתוך הסתרה כמו שהבורא היה נגלה, רק כדי להשפיע לחברים ושהם ישיגו את הגילוי האם זו אמונה מעל הדעת?

זה חלק מזה. חלק מזה.

שאלה: הבורא, והשפעה, נראה כאילו אלה תכונות זהות. אבל משום מה אתה שומע את זה כל פעם אחרת, כאילו אין בזה משהו משותף, וזה משום מה מתחלף.

הבורא זה הכוח הכללי של הטבע שכלפינו מתגלה ככוח השפעה, ואצלנו אנחנו רוצים להידמות במה שאנחנו יכולים מכוח הקבלה שלנו, שידמה לבורא, לכוח ההשפעה. לכן כדי לעשות את זה אנחנו צריכים להתחבר בינינו בניגוד לכוח הקבלה שלנו, להשתדל להיות כאחד, גם זה בניגוד לכוח הקבלה שלנו, ולהתחיל לעבוד למען הזולת. זאת אומרת, בינתיים בינינו ככוח כנגד הקבלה שלנו, ועוד ועוד, כל הזמן נגד, כל הזמן מעל לכוח הקבלה שלנו.

שאלה: על ידי מה אני משלים בעצם אותו פער בין הרצונות שלי לבין דמות הבורא שאנחנו רוצים לבנות?

אני לא משלים, אני בונה את זה על זה. על פני הרצונות לקבל שלי, אחרי הצמצום שאני לא משתמש בו בלקבל אלא רק בעל מנת להשפיע, בצורה הפוכה ממני, שאני מעדיף את הרצון של החבר יותר מהרצון שלי, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו", בצורה כזאת אני מפתח בי מתוך הרצון לקבל שלי כוח השפעה, רצון להשפיע, למעלה ממנו, בצמצום, מסך ואור חוזר, וכך אני מתקשר לחברים. בצורה כזאת אני בונה להם והם איתי רשת קשר בינינו שנקראת כבר "פרצוף".

שאלה: אני יודע שהגישה שלי כלפי העשירייה צריכה להיות של שיתוף. מה אנחנו צריכים לשתף בתוך העשירייה?

את הרצון שלנו להשתתף יחד למעלה מכל אגו פרטי שבכל אחד.

שאלה: איך לא ליפול לתעתועים של דמיון מהי דמות הבורא?

יש לפנייך קבוצה, אם אתה עובד בקבוצה, לא יהיה לך שום דמיון.

שאלה: אם אנחנו לא בטוחים שאנחנו בונים נכון את היחסים לשם בניית מערכת הבורא, האם כדאי לבנות יחסים כאלה, כלומר האם אפשר לפעול בניסוי ותהייה?

אנחנו חייבים כל פעם לבדוק את עצמנו אם אנחנו נכון או לא נכון בונים משהו לפי מאמרי רב"ש, ולהמשיך.

שאלה: מתוך כוונה לבנות תמונת הבורא בתוכנו, האם יהיה נכון לרשום כל יום את ההתגברויות בעשירייה ולקרוא לאוסף ההתגברויות הזה "דמות הבורא"?

תעשו מה שאתם חושבים, העיקר להתקדם. לרשום או לא או איך לקרוא לזה, אני לא יודע. תנסו, תראו אחר כך עד כמה זה משתנה.

שאלה: אני נמצא כל היום בהתקשרות פנימית עם העשירייה, מהו הדבר הכי חשוב שאני צריך להספיק להשיג בזמן המפגשים הפיזיים הקצרים האלה?

אתם צריכים לבדוק את זה לפי רב"ש. דיברנו על זה כל כך הרבה שאין לי יותר מה להוסיף. תחפשו בעצמכם.

שאלה: כשאני מנסה לתת חשיבות לחברים וחשיבות הדרך, בכל זאת אני מרגיש שחלק ממני נהנה כשאני עושה את זה. מה עושים עם הדבר הזה?

שום דבר. ממשיכים. נהנה, נהנה, העיקר שזה לקראת החיבור. בלי תענוג אי אפשר לחיות.

שאלה: מה זה היצר הרע?

זה הרצון, יצר זה רצון. ורע, שאתה מגלה שהוא לרעתך.

שאלה: עם איזה חומר דלק מגיעים לאמונה מעל מהדעת, מה מניע אותה?

אנחנו משתדלים על ידי קנאה, תאווה וכבוד בקבוצה, לעורר את עצמנו להגיע לחיבור ולהשפעה ולהידמות לבורא.

שאלה: מה זה המקום הזה שבו אנחנו מגיעים לצורה משותפת?

המקום הזה הוא מקום ההשפעה ההדדית בין כל החברים.

שאלה: האם כל אחד בעשירייה בונה חלק מאותו הבורא?

כן, כל פעם אנחנו בונים ומוסיפים עוד ועוד חלק מהבורא, כאילו להידמות לו. ומחוצה לנו אין דבר כזה שקיים כבורא, אלא דווקא אנחנו בונים אותו לכן זה נקרא "בוא וראה". ומחוצה לנו אין, אנחנו עוד נגלה אחר כך שהדבר הזה לא קיים. הוא קיים רק בתוך הנבראים שבונים אותו, ואז כלפיהם הוא מתגלה וכלפיהם הוא קיים כבורא שלהם.

שאלה: כלפי מה הכי טוב להגדיר את ההפרעות כדי להתקדם מבחינה איכותית באמונה?

אנחנו יכולים הכי טוב לאתר את ההפרעות כלפי חיבור הקבוצה.

שאלה: אנחנו כל הזמן שומעים שאנחנו צריכים לתאר שכביכול זכינו וכביכול כבר קיבלנו. מה זה אומר "לתאר לעצמנו"?

הסברתי את זה כבר אלף פעם. אתם צריכים לתאר שאתם נמצאים במערכת השפעה וכך להתנהג.

שאלה: כשאנחנו בונים את הכלי בעשירייה, מהי הצורה האידיאלית או הצורה הסופית שאנחנו צריכים לתאר לנגד עינינו?

שאתם מחוברים כולם בלב אחד, עד כדי כך מחוברים שמרגישים שיש לכם באמת לב אחד, ושם בטוח מתגלה הבורא.

(סוף השיעור)

---

1. (ירמיהו, לא", ל"ג)↩

2. (ישעיהו, נ"ו, ז')↩