שיעור בוקר 02.10.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר 'כתבי רב"ש', כרך א', עמ' 11, מאמר "מטרת החברה – א'"

חכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה, כמו שאנחנו חיים כאן, מרגישים את עצמנו כחיים כאן בגוף שלנו ובחברה. לפי הגדרת חכמת הקבלה, היא מיועדת לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. כשאנחנו חיים כאן בגופים שלנו, בעולם הזה, בהכרת העולם הזה, אנחנו מרגישים את עצמנו חיים את חיי העולם הזה בלבד. ובכל זאת מהאדם הראשון והלאה, ישנם כאלה אנשים שמתעוררים בהם רצונות לגלות את מהות החיים, מטרת החיים, כמו שאומר בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", "מה הטעם בחיים?", "טעם" זאת אומרת מהות החיים.

והשאלה הזאת מאוד מדאיגה אנשים כאלו, הם לא רבים, הם יחידים שבכל דור ודור, אמנם שבזמננו בגלל שהדור שלנו כבר חייב להגיע ממש לגילוי הבורא לנבראים, אז יותר ויותר אנשים משתוקקים לזה, ואת זה אי אפשר לעצור, אי אפשר לעשות עם זה שום דבר, אלא אם ישנם כאלו רצונות באדם, להשיג את מהות החיים, הוא מחפש ובסופו של דבר ימצא מקום, כי הרצון שלו פועל בתוך שדה של כוח מיוחד שנקרא בורא, ואז האדם כמו מטען חשמלי בתוך שדה חשמלי או מגנטי, מגיע לאותו מקום שבו הוא צריך להיות ושם הוא מקבל את התשובה לשאלה שלו. לא מיד, אלא שיטה איך לגלות מה שהוא כל כך משתוקק.

ואדם שמגיע לחכמת הקבלה, אנחנו רואים שיש לו כל מיני שאלות. על העולם הזה, העולם העליון, הגורל, למה זה כך מסודר, מסתובב, מה הקשר בין חלקי המציאות, מאיפה המציאות הזאת, לאן ולפי איזה תכנית היא מתפתחת, מה הגורל של האדם והחברה. ישנן הרבה שאלות. אבל במה שאנחנו נתקעים, חוץ מזה שמקבלים תשובות על השאלות האלה, בינתיים מסבירים לנו את זה בקמפוס קבלה, בכל מיני חוגים, בשיעורים למתחילים, זה טוב, צריכים כך קודם כל להתחיל לענות על מה שהאדם רוצה, אבל אחרי שאנחנו מרגיעים את האדם קצת מהשאלות שלו והוא נכנס לאיזה מצב ככה, שמעלייה נכנס לאיזה מישור כדי להתקדם הלאה, כאן אנחנו לאט לאט צריכים להביא אותו למצב חדש, שלב ב' בהתפתחות שלו, למתחילים, שהיא בניית החברה.

למה לא מיד? כי יש לו שאלות וחסרונות שהוא חייב קצת לקבל עליהם איזה טעם. ועוד מפני שהשלב ב' הזה, בניית החברה מהמתחילים כדי שיממשו בפנים, בתוכם, בקשר הנכון ביניהם את מטרת הבריאה, להשיג את הבורא, זה לא פשוט, זה נגד טבע האדם. זאת אומרת, לדעת הכול, כן, למה לא, אבל להשיג, שהשגה בצורה הגשמית היא בשכל, כי יש לנו כבר רגש והכול מוכן לזה, מה שאין כן בחכמת הקבלה אם אנחנו הולכים להשיג את העליון, אז אנחנו צריכים לעלות לעליון, אנחנו צריכים לשפר את החושים שלנו.

לשפר את החושים אנחנו יכולים רק על ידי זה שאנחנו נתכנן אותם, נסדר אותם בצורה חדשה, אחרת. שהחושים שלנו יתאימו לאותו הכוח שאנחנו רוצים להשיג. ולכן כאן ישנה עבודה גדולה, והיא דווקא מתממשת על ידי החברה. וכאן אנחנו מסבירים לאנשים החדשים, שכדי להשיג את הכוח העליון, את הבורא, הכוח עליון הזה עשה פעולות מיוחדות, קודמות לנו, מה שנקרא "שבירה". שהיינו פעם כרצון אחד והכוח העליון שבר אותנו לחלקים רבים, ואנחנו צריכים שוב לסדר את עצמנו לאותו רצון אחד כמו שהיה קודם, למרות ההתנגדות שהתגלתה בשבירה, שנקראת "יצר הרע". כי רק על ידי זה שאנחנו אוספים את החלקים בכוח, נגד הרצון שלנו, נגד הטבע שלנו, אבל בעזרת הכוח העליון, אז אנחנו בזה מרכיבים את המערכת בעצמנו, בעזרת הכוח העליון, משיגים את הכוח העליון יחד עם העבודה שלנו. אנחנו נעשים כשותפים, עובדים כשותפים על להחזיר את עצמנו למערכת "אדם", ומקבלים השגה פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיינו קודם לפני השבירה. ויוצא שחכמת הקבלה שמדברת על הבורא, על השגת הבורא, אבל השגת הבורא דווקא מתממשת בתיקון הרצון של הנברא, כי הבורא נמצא וממלא את הכול, אלא חסרים לנו הכלים, היינו הרגש והשכל כדי להשיג אותו. אנחנו פשוט לא מזהים, לא יכולים לזהות אותו כי החושים שלנו הפוכים ממנו.

כמו שאנחנו לא יכולים לתפוס גלים למיניהם, קולות שהם גם גלים בעצם, הכול זה גלים, אז הבורא זה גל מאוד מיוחד. שכמה שנשתדל אפילו לבנות איזה מערכת או מכשירי קליטה, לא נוכל לקלוט אותו, כי התכונה שלו הפוכה. היא לא תכונה שנקלטת בכלי קליטה שלנו או במכשירים שמרחיבים את התחומים שלהם. אלה גלים אחרים שאפשר לקלוט אותם לא לפי מערכת הקליטה שקולטת בתוכה, אלא מערכת הקליטה שקולטת מחוצה לה. זה נקרא כלי חיצון, כלי על מנת להשפיע, כוונה על מנת להשפיע, רצון להשפיע.

יש לזה הרבה מאוד הבחנות. כמו שהכלי שלנו כולו מוכר לנו, איך אנחנו מקבלים, קולטים, מעבדים את מה שמקבלים, כך אנחנו צריכים לרכוש את כלי הקליטה ההפוך. ואי אפשר לעשות כאן שום דבר, על ידי אף אמצעי אנחנו לא יכולים להגיע לבנות מקלט לבורא, אלא אך ורק אם אנחנו מתחברים בינינו.

לכן היתה שבירה, שבמידה שאנחנו נוכל לאסוף את עצמנו על ידי ההשפעה, אהבה, הדדיות, חיבורים למיניהם, למרות הכוח המתנגד לזה שנקרא האגו שלנו, אנחנו בהתאם לזה בונים כלי קליטה, מקלט להרגשת הבורא, לחיבור עם הבורא, לדביקות בו. יש בזה הרבה שלבי הקליטה, היכרות, התקרבות, חיבור ודביקות.

לכן מגיעים הרבה אנשים כדי לשמוע את החלק הראשון שאנחנו בו מדברים על חכמת הקבלה, זה לימוד "פתיחה", כמה מאמרים שבם בעל הסולם כותב על כל הדברים, אבל כשמגיעים לשלב ב', כשאנחנו מדברים על החברה, כאן כבר הרבה אנשים מרגישים שזה לא בשבילם. זה באמת לא בשביל אף אחד, אבל אין ברירה. אם אנחנו מבינים, אם הכינו אותנו נכון שאין ברירה אלא דווקא רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לבנות מקלט לגילוי הבורא, להתקשרות, שבזה אנחנו עוברים לשלב אחר של החיים, חיות, קיום, אנחנו צריכים, כאן בנקודה הזאת, להשתדל לדעת להסביר לבני אדם למה זה כך.

אמנם שיש לנו הרבה דוגמאות מכל המקובלים והמון כתוב על זה בתורה ובעוד מקומות, אבל אפילו שזה כך כתוב, בכל זאת הגלות, במיוחד הגלות האחרונה שמתרחשת כבר אלפיים שנה, היא מאוד מאוד הכבידה על בני האדם, שניתקה אותם מחיבור למען גילוי הבורא, שזו גם סיבת החורבן של בתי המקדשים, אבל בכל זאת עכשיו אנחנו רואים שבגלות דווקא לגמרי כמעט ונשכחה תורת האמת הזאת מישראל ואנחנו צריכים להחיות אותה.

ולכן קודם כל צריכים לראות איך אנחנו מסבירים גם לעצמנו, וגם נלמד מזה איך להסביר לאחרים, את חשיבות החיבור החברתי המיוחד הזה מה שמקובלים אומרים, שאך ורק בתוך החיבור הזה אנחנו בונים את הכלי הזה המיוחד, המקלט המיוחד שנקרא "פרצוף", שבו אנחנו יכולים לקלוט את הבורא ולהרחיב את כלי הקליטה שלנו, וכך להתקדם.

שאלה: אמרת שהשלב הראשון זה לרכוש ידיעות כלליות, לענות על שאלות שיש לאנשים, ובשלב השני כבר צריך להתחיל ללמוד איך לעבוד יחד, לבנות את הסביבה, לבנות עשיריה. מהם השלבים בתוך השלב השני?

אני חושב שאנחנו לא כל כך נכנסנו לשלב השני, ואתם גם צריכים לראות איך. אני חושב שקודם כל צריכים לעבור בצורה הדרגתית מהחלק הלימודי, כשכל אחד יושב לחוד, כמו שלומדים כרגיל, כשמתאספים אנשים שונים לשיעורים הראשונים שלהם. אחר כך להושיב אותם בקבוצה, אולי לא עשרה אלא חמישה, ואנחנו ממשיכים ללמוד את הדברים שמעניינים אותם על העולמות, פרצופים, חכמת הקבלה, על העולם הזה, העולם הבא, כל מה שאנחנו לומדים, אבל אנחנו כבר מרגילים אותם לשבת במעגל, בעיגול, ולדבר על זה, ואפשר לשאול שאלות ולשמוע תשובות, שהם יתרגלו לדבר ביניהם.

ובינתיים הנושא הוא אותו נושא, של השלב הראשון, אבל הצורה כבר מתחילה להיות של השלב השני. וכך בנושא השלב הראשון אנחנו מתחילים להרגיל אותם, לא רק לדבר ביניהם ולברר ביניהם, אלא לעזרה הדדית, שידברו יחד ויגיעו לפתרון אחד. לא על דברים חברתיים, בינתיים לא, אלא את מה שאנחנו מלמדים אותם. כמו שבעל הסולם כותב במאמרים שלו, במאמרים מדעיים.

אנחנו עוברים כל מיני שלבים כאלה, עד שהם מתרגלים להיות יחד. ואחר כך אנחנו מתחילים לאט לאט להסביר להם את "חטא עץ הדעת", למה הנשמה התחלקה, כמו שגם אתם עושים, למה הנשמה התחלקה לנשמות פרטיות ומהו עכשיו הריחוק בין הנשמות, שזה האגו שלנו שנכנס למרחק הזה בין הנשמות. ואיך אנחנו יכולים דווקא לנצל את האגו הזה כדי לא להיות כמו אדם הראשון שהיה חיה קטנה, אלא שאנחנו נגיע לאדם הראשון המתוקן, הגדול, הגבוה, פי תר"ך פעמים, מפני שנעלה מעל ההתנגדות הזאת שהתגלתה בשבירה שלו, שנשתמש בה להגברה, הגברת הקשר בינינו. ודווקא בהגברת הקשר בינינו אנחנו נגלה את הבורא ונכיר אותו לעומקו, עד הדביקות השלימה בו.

מאיפה נעשה הריחוק הזה בין החלקים של אדם הראשון שנשברו? האור נכנס. זאת אומרת, שעוצמת האור שמיועד למלא את כל כלי האדם הראשון, פעל בצורה כזאת שהוא שבר את הרצון האחד להרבה רצונות ונכנס כמרחק בין הרצונות, כשנאה, כך שכוח הרע וכוח הטוב הם אותו כוח. האור שנמצא מחוץ לנשמה, האור המקיף, והאור שנמצא בתוך הנשמה השבורה, זה ממש אותו אור.

לכן אם אנחנו מתקנים את הקשר בינינו אנחנו עולים בדרגות האור, שזה הכרת הבורא, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, וכך חמש כפול חמש כפול חמש, 125 מדרגות. זה מה שאנחנו בעצם עושים, אנחנו משיגים את האור, כל פעם יותר ויותר משיגים את הבורא עד שמגיעים לדבקות השלמה שזה בסוף, שם יש פעולות מיוחדות, שאז באמת הפעולה העיקרית שנעשתה על ידי הפעולה האחרונה, זה רב פעלים מקבציאל, זו כבר באמת פעולה מיוחדת.

אבל עד אז כל המדרגות דומות, אמנם שבכל פעם כשאנחנו משיגים אז יש השגה חדשה והתפעלות חדשה. זה מה שאנחנו צריכים להסביר להם, ולכן את האופן הפרקטי כשאנחנו הולכים ומיישמים את החיבור בין החלקים השבורים כדי להשיג את הבורא בין החיבורים האלו, בין החלקים האלו, זה מה שיש לנו בעשירייה, או נניח בחמישייה, לא חשוב. ואנחנו משתדלים להתקרב זה לזה, נפשית, פנימית, באותה השגת הבורא שכל אחד רוצה, רק בניצוץ, לא ברצונות האחרים.

ברצונות החברים אנחנו לא יכולים לעשות איתם כלום, כי כמו שהיינו, כך גם יהיה, זה לא משתנה. לא ניתן לשנות את הרצונות שלנו הגשמיים בשום צורה. את זה אנחנו כבר רואים מהחיים שלנו בעולם הזה. אדם, כמו שהוא היה, ככה הוא יהיה. אלא אם אנחנו יכולים לדכא אותו על ידי פחדים, על ידי כל מיני דברים, אבל שום חינוך כאן לא עוזר. טבע זה טבע.

אלא אנחנו רואים שמידי פעם זה שוב חוזר ואפילו בחברות גדולות, עמים שכבר כביכול היו נראים תרבותיים ומיוחדים, שוב הם נופלים לברבריות, לזה אין שום תיקון. התיקונים הם רק בקשר בין בני האדם שרוצים לגלות את הבורא בקשר ביניהם. אז התיקונים הם בין הרצונות שבהם אנשים משתוקקים להשגת האלוקות. לא עם שום חומריות, כל החומריות נשארת למטה ואפילו יורדת עוד יותר, והאדם מתעסק בזה שהוא לוקח את ההשתוקקות שלו לגילוי הבורא דווקא, ואת זה הוא מחבר עם החברים שלו, את ההשתוקקויות האלה.

נסו לחשוב איך אנחנו אוספים את הניצוצות האלו יחד לניצוץ אחד גדול, ושם אנחנו רוצים לחיות, בו. אם נעשה מאמץ נתחיל כבר להרגיש איך אנחנו באמת מסודרים בניצוץ האחד הזה הגדול, ושם אנחנו כולנו כאחד. זה התרגיל הראשון. וכלפי התרגיל הזה, אם אנחנו משיגים אותו, לא בפעם אחת, אבל אם משיגים אותו אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים כבר בנקודה שנמצאת בשדה של האור, במרחק בינינו, ובמקום היצר הרע, אנחנו מרגישים שנמצא האור. הדרגה הזאת נקראת "עובר", טיפת זרע בתוך הרחם, כבר אנחנו מתחילים, ולכן כתוב "רואה מסוף העולם ועד סופו", "נר דולק על ראשו" וכולי, כל מה שמדובר על זה.

ואחרי זה מתגלה הדרגה האגואיסטית היותר גדולה, וכך אנחנו מתחילים, אבל כל המגמה היא תמיד על פני כל האגו שמתגלה, שמפריד, כאילו אותן הנקודות כשהיינו יחד פתאום הן הולכות ומתרחקות, ומתרחקות לצורה עוד יותר גרועה ממה שהיתה קודם. ואנחנו שוב עובדים על זה ומקרבים אותן, וההתנגדות להתקרבות ולחיבור הרבה יותר גדולה, אבל בהתאם לזה, כשמצליחים מגלים את כוח החיבור, ובו הבורא בצורה עוד יותר אינטנסיבית, גדולה, חזקה. וכן הלאה. כך היא העבודה שלנו.

מזה אתם יכולים להבין שכך אברהם לימד, כך יוסף עם אחיו, שרצה לסדר את זה כך שכל בני יעקוב צריכים להתחבר יחד, רק לא שמעו בקולו. כך פרעה בדרך ייסורים, שממש לחץ על כל הניצוצות האלו, האגו שלנו, ונתן להם הרגשה כל כך רעה שהם ראו שאין ברירה והם חייבים להתחבר ביניהם, וכך משה סידר אותם בשנאה נגד הכוח המפריד שביניהם שזה ה"פרעה". ה"משה" היה כמחבר על ידי הבורא, וה"פרעה" היה כביכול המפריד, ואז בין שני הכוחות האלו הם גדלו בצורה כזאת עד שהתעלו למעלה מהאגו שלהם והתחברו בפעם הראשונה כבר כאיש אחד בלב אחד, במעמד הר סיני.

ואז אנחנו רואים שהפעולה הכי גדולה שסידר משה הייתה שהוא חילק אותם לעשרות, למאות, לאלפים, וזה נתן את הצורה הנכונה לכל הרצונות, לכל הקבוצות, "לכל העם" מה שנקרא. בצורה כזאת, כשהם מתחברים, מוכנים להתחבר, מוכנים להיות בערבות אז מקבלים תורה, את המאור המחזיר למוטב, העזרה מלמעלה, וכן הלאה. זאת אומרת תמיד הכל מסודר לפי ה"מניין" מה שנקרא, תפילה במניין, כל הפעולות במניין, עבודת הקורבנות, בית המקדש, הכל הכל זה במניין.

ו"אין השכינה שורה אלא בעשרה" זאת אומרת שאין הבורא מתגלה אלא בין העשרה כשהם מתחברים. זה בעצם העיקר שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו ולאחרים.

שאלה: כל הלימוד של בניית החברה הרוחנית לפי העקרונות של הרב"ש, גדול, קטן, שווה, ביטול, גדלות המטרה, מתי זה נכנס?

אתם צריכים לראות. אני לא נמצא בקבוצות, אני לא נמצא בחיבור עם האנשים שמגיעים מהרחוב ולכן קשה לי להגיד מתי, אחרי אילו שיעורים. לכן אני אומר שצריכים בהתחלה להושיב אותם כמו סטודנטים, ואחר כך באותם הנושאים שאתם מעבירים בחלק הראשון, לא החברתיים, אלא הלימודיים, אתם כבר מסדרים אותם יחד, שידברו יחד, שיתנו תשובה כוללת, כללית על מה שאתם שואלים. אם אתם לומדים, לא חשוב על מה, למשל "בחירה חופשית" או אפילו "פתיחה לחכמת הקבלה", כל מיני ידיעות משם, בכל זאת שידברו ביניהם כי אתה תסביר להם שבצורה כזאת אתם יותר קולטים את החומר, אתם יותר מכירים, זה ידוע. אז אני בעד לעשות את זה עוד לפני שמתחילים עניינים חברתיים.

ומתי להתחיל עם עניינים חברתיים? יכול להיות שזה תלוי בכל קבוצה, יש קבוצות כאלה, קבוצות כאלו. יכול להיות שיהיו בעיות, חלק מהקבוצה הגדולה 20, 30 אז יש ביניהם יותר מוכנים לזה, יש פחות מוכנים לזה, אבל תלמדו את זה מהחיים.

תלמיד: כשמתחילים לדבר על החיבור בינינו, על פני הפירוד, בעבודה עם תלמידים חדשים יש את העניין של מאוד להיזהר עם קו שמאל ולא להפחיד ולא להרתיע, מה העצה שלך לגבי זה? כי פה ממש נכנסים לתוך "האזור המסוכן" כשמתחילים לדבר על החיבור בינינו, על הדחייה שעלולה להיות?

לא. לא לדבר על חיבור, בינתיים מדברים על אדם הראשון. אנחנו עדיין לא כלום לומדים, הם רק יושבים בחמישייה כדי ללבן את החומר, וכל פעם שאתה אמרת איזה חלק מהלימוד, אתה נותן להם שאלה שהם צריכים ביניהם לדבר עליה כדי יותר לספוג את החומר, זהו, לא יותר מזה. וככה עוד קטע שאתה נותן להם ושוב שאלה שידברו וכך יבינו ש"איש את רעהו יעזרו" כך אתם מדברים על "אדם הראשון" בצורה כזאת.

זאת אומרת זה עדיין לימוד, אבל זה לא מחייב אותם לוויתור ולחיבור, עד שזה ייקלט וייקלט, וייקלט יותר בצורה תיאורטית. כשאתם למדתם מאמרי חברה, כמה פעמים אתם עברתם על המאמרים האלה לפני שהתחלתם להבין ש"זה מה שאנחנו צריכים לעשות?" אבל קודם זה לא נקלט בכלל בראש שאתם צריכים לעשות את זה אלא למדתם את זה שככה, מספרים את זה יפה וזה לא כל כך מחייב אותי.

זה סוג החומר כזה שלא נקלט ברצון לקבל, הוא מדבר על הרצון להשפיע לכן הוא לא נקלט, "מה אומרים?" בזה כולם הופכים להיות לא שומעים או שלא מבינים או שרוצים להגיד שזה לא נכון, לא שלא נכון אבל זה עדיין.. "אומרים, כתוב, יש בזה משהו". הרצון לקבל לא קולט את זה, זה כמו שיש חומרים כאלה שאתה מכניס אותם לתוך איזה נוזל ומוציא והם לא קבלו שום רטיבות מהנוזל, ככה זה.

תלמיד: אני מסכים איתך במאה אחוז, ובאמת זו תקופה מאוד ארוכה, גם אם תגיד הבן אדם לא יישמע וככה זה היה לפחות גם עליי.

לכן לאט לאט אבל תיאורטית הוא יודע שזה כתוב ומדברים על זה, זאת אומרת בצורה תיאורטית הם מדברים על זה שצריכים לבנות חברה, למה זה? מפני שזה "אדם הראשון". תמיד גם ללכת לשרטוטים, המערכת השבורה, המערכת המתוקנת, מה קורה בדרך.

תלמיד: אם אני מבין נכון מה שאנחנו רוצים לעשות זה לבנות ביחד מתודה כזו שמביאה את האדם בסופו של דבר ממש לעבודה בעשירייה, בונה עשירייה ממש בפועל.

כן.

תלמיד: אז יגיע איזה שלב שזה כבר יתחיל להיות "רטוב" כל הסיפור הזה?

אם אתה נותן להם תרגילים והם מדברים ביניהם, ודאי שלאט לאט הם יתחילו להרגיש לא נוח. כאן מתחילה להיות העבודה הפנימית של האדם. כאן צריכים להסביר שכאן הם מתחילים לגלות מה זה יצר הרע, שיצר הרע זאת ההתנגדות לחיבור, לא לשום דבר אחר.

אפילו אם אדם הולך לגניבה, לזנות, ומפריז באוכל, הולך לזלילה, לכבוד, לשליטה, למה שאתה רוצה, לא חשוב, רק נגד החיבור זה נקרא "יצר הרע" בלבד. כל היתר זה בהמיות, לא שזה יפה, אתה יכול להגיד "אבל זה לא שייך להשגה רוחנית כי השגה רוחנית היא בתוך החיבור".

ולכן כשהם מתחילים להרגיש לא כל כך נוח, "אנחנו החמישייה לומדים כמו במעבדה, ואנחנו לומדים במעבדה הזאת מה זה נקרא יצר הרע".

קודם אני לא שמעתי, הוא לא נתן לי לשמוע, עכשיו בכל זאת כשאני קצת מתגבר אני רואה עד כמה שאני לא רוצה. עכשיו בואו נדבר על זה עד כמה שאני לא רוצה, עד כמה שאנחנו לא רוצים, נדבר זה עם זה, עד כמה שלא רוצים לבוא יותר ללמוד, עד כמה שלא רוצים לדבר, עד כמה שלא ולא ולא, בואו נלמד על יצר הרע כי זה הטבע שלנו, זה מה שמפריע לחיבור וכל העולם בכל זאת יתחייב לחיבור, רוצה או לא רוצה אבל מחויב כבר מראש, מלמעלה.

אז בואו נראה איך אנחנו בכלל רואים אנשים והאם מסוגלים לזה או לא מסוגלים, אלו שמסוגלים יגלו את הכוח השני דרך החיבור, שם ישנה איזו "תעלה" כזאת שבה אנחנו יכולים לעבור לתפיסת המציאות החדשה. לא ביצר הרע שלנו או אפילו במצב הבהמי כמו שאנחנו עכשיו נמצאים אלה בצורת ההשפעה, ביצר הטוב. לתת להם כאן הגדרות חדשות, על זה מדברת כל התורה ולכן השפה היא אחרת, מה זה "חיבור", מה זה "אהבה". כך להתחיל כך לבנות כל דבר ברמה אחרת של עשירייה.

תלמיד: ישבנו וחשבנו קצת על התהליכים של הלימוד ואמרנו שהיה טוב מאוד אם היינו יכולים להבטיח לאדם שבא ללמוד "שאתה הולך ללמוד פה עכשיו שיטה איך לבנות עשירייה ואת הדבר הזה אתה תוכל ללמד אנשים אחרים, זאת אומרת לא רק שתלמד בעצמך, אתה תוכל גם ללמד". כי בכל הקורס שבן אדם בא ללמוד, הוא רוצה ללמוד משהו שאחר כך הוא יכול לממש. השאלה אם אפשר לעשות עם זה משהו?

לא, אני לא חושב כי אתה לא יכול למכור לו את העשירייה כמשהו שניתן למכירה, זה לא משהו שאתה נותן לו ביד והוא יודע שאנשים יחטפו ממנו, לא.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שעוד מעט האנשים האלה שבאים עם הגישה הזו, עם החינוך הזה יהיו מבוקשים וכל אחד ירצה לדעת איך לעשות את זה למשל במשפחה שלו כי הוא יוכל להביא משהו מתוך הגישה הזו וכן הלאה.

אני לא הייתי מכביד עליהם בכל הדברים האלה, לא.

תלמיד: לא להיכנס לזה?

לא, הוא בא ללמוד.

תלמיד: הוא בא להשיג את הבורא.

הוא רוצה לדעת מה שבעל הסולם כותב במאמרים שלו, ואפילו לא במאמרי רב"ש. ב"שמעתי" אמנם יש דברים כאלה פיקנטיים, הוא רוצה מה שבעל הסולם כותב במאמרים שלו, גם לא ב"מתן תורה" ולא ב"ערבות", אלא כל אלו על העולם, את זה אתה צריך למכור לו ולא עשירייה שזה נגד הטבע שלו. אחרת זה בלתי אפשרי.

תלמיד: להיפך, אני הולך עם הרצון לקבל שלו, אני רוצה למכור לו איזה כלי להצליח בחיים.

לא, אתה לא נותן לו משהו ביד שהוא יכול למכור והוא לא מרגיש את זה, לא, ולא מתחילים מזה. אתם לא פותחים קורסים לסוכנים, הוא לא בא להיות סוכן, הוא בא ללמוד. ככה להתחיל? אלא אתה יכול להגיד לו אחר כך שזה אפשרי גם לדבר אבל לא, לא הבנתם, אם אני אמרתי כך לא הבנתם אותי נכון.

שאלה: כדי שבן אדם באמת יישאר בשלב הב' וימסור את כל החיים שלו להשיג את מטרת הבריאה וחיבור בין החברים, כמה מזה תלוי בהסבר שלנו וכמה מזה תלוי בשורש הנשמה שלו?

הרבה מאוד תלוי בהסבר שלנו ובסבלנות שלנו ללוות אותו בשלב א' מספיק זמן כדי שייכנס לשלב ב', אבל שלב א' מתחלק לשלב שהם כמו סטודנטים ושלב שהם כבר בעשירייה. ובשלב ב' כשאתם כבר מדברים על יישום חכמת הקבלה שבתוך העשירייה כדי להגיע ל"עובר", אתם קודם כל לומדים את זה גם בצורה שכביכול לא שייכת להם, אלא מה זה "עובר"? באיזו צורה הוא [מתפתח], לומדים את זה כמו בתלמוד עשר הספירות ולאט לאט איך אנחנו מממשים את זה בינינו.

זאת אומרת צריכים לראות באיזה שלבים כן להיכנס כדי שיוכל לסבול, זה תהליך, מה לעשות? תראו באיזה תהליך אתם נמצאים ועד כמה שבכל זאת החיבור לא מושך, וכולם כבר שמעתם על זה כמה אלפי פעמים על ההשגה בתוך החיבור ובכל זאת, על זה לא רוצים לשמוע, "השגה" כן, "חיבור" לא. נקווה שפעם יהיה דור שיתחילו לעבוד עם הילדים על החיבור וזה יהיה להם כאילו דבר רגיל אמנם בצורה אגואיסטית ובכל זאת שיהיו סידורים כאלה שכולם בחיבור, שלפחות הגוף לא יתנגד בינתיים. אבל אחר כך כשילמדו שזה בעל מנת להשפיע, יהיה אותו דבר, אף פעם זה לא ישתנה, תמיד זה יהיה נגד הרצון.

שאלה: בתחושה שלי הרבה פעמים אנחנו מפספסים הרבה בשלב הא'.

אני לא הולך לדבר עכשיו על מה שאתם עושים או לא עושים, אני פשוט אמרתי את מה שאני חושב, ולעשות כאן השוואה בין מה שקורה או לא קורה בקבוצות, זה לא העניין. אנחנו כאן לומדים, זאת לא ישיבה על איך להעביר קמפוסים.

שאלה: בזמן האחרון שמענו הרבה על המורים שלנו. רציתי לשאול מה אופייני לקבוצת בני ברוך 2017? פשוט עכשיו אמרנו שבמצריים היה פרעה ובורא, הכול היה ברור.

מה לא ברור אצלנו?

תלמיד: מה זה אצלנו "פרעה" בעצם?

את "פרעה" אתה לא מגלה מפני שאתה לא רוצה להתחבר עם החברים. תתחיל להתחבר איתם ותראה כמה שיש לך כוח התנגדות לזה, שכחה, דחייה וכן הלאה, זה ה"פרעה".

תלמיד: וזה שעכשיו בדור הזה ב-2017, יש לנו את הכול, את כל המקורות, כל התנאים, הבנין, הכול מסודר, האם זה גם פרעה שמפריע?

"פרעה" זה כוח ההתנגדות לחיבור. נקודה. זה לא שייך לעוד משהו. חוץ מחיבור אין כלום, הכוח שעוזר לחיבור זה ה"בורא", הכוח שמתנגד לחיבור זה "פרעה". עם מי אתם בשותפות? זאת השאלה.

קריין: אנחנו קוראים ב'כתבי רב"ש', כרך א', עמוד 11, "מטרת החברה - א'".

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י.

ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה.:

שאלה: כתוב כאן "אנחנו נתאספנו כאן לתת יסוד על בנין חברה." האם היסוד הזה נשאר או שהוא מתפתח הלאה, ואם כן לאיזו מדרגה?

זה כל הזמן אותו יסוד. מהו היסוד? בחיבור בינינו לתת לבורא להתגלות ולתת לו בזה נחת רוח. להשפיע, להגיע לכוח השפעה על ידי חיבור בינינו.

שאלה: אני רוצה לחדד את זה אם אפשר. מצד אחד הרב"ש אומר "וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו." עד כאן, זה ברור. מצד שני הוא אומר, "שהסיבה מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים." ואנחנו לומדים פה חמש, עשר, עשרים ושלושים שנה, זאת אומרת אני גומר את החיים שלי, ויכול להיות שגם לא אגיע לטוב הבריאה. אז מה בעצם אנחנו לומדים פה? מצד אחד כתוב, להיטיב לנבראיו. ומצד שני, תראה כמה זמן לוקח לעשות את התיקון, ואני סובל כבר שלושים שנה.

אתה סובל שלושים שנה ותסבול עוד שלושים שנה. וגם בגלגול הבא תסבול עוד מאה שנה. אז מה? ובגלגול שאחרי זה, אתה תחיה כבר מאתיים שנה ותסבול מאתיים שנה.

תלמיד: אז מה אפשר להבין מהדברים האלה, מהקיצוניות הזאת? מצד אחד הוא אומר טוב לנבראים, מצד שני, תראה כמה עבודה יש לי לעשות בשביל תיקון הנבראים?

מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו בזה שהם מגיעים לדרגת הבורא, שזו דרגה שבה אתה תרגיש מילוי ללא הגבלה שנקרא אין סופי. שהרצון לקבל שלך יהיה הגדול ביותר, והמילוי שבו בהתאם לזה, יהיה מורגש כמילוי אין סופי. אז מה כאן השאלה? הכל תלוי בהכנת הכלי, הכנת הכלי תלויה בך, עד כמה שאתה יכול להתכלל בחברה.

אתה יכול להגיד, אבל אני נפלתי לחברה שהיא חברה לא טובה. כמו שאנחנו רואים עליך, שכך אתה חושב עלינו. אז כאן השאלה, אם הבורא מביא אותי לחברה לא טובה, האם אני בכל זאת יכול להגיע לזה או לא? כן. גם אם נראה לי שהחברה לא טובה, שהם עצלנים, הם קטנים, הם כאלה וכאלה, אם אני רוצה בכל הכוח, והבורא לא נותן לי הזדמנות אחרת, אז אני מצליח.

זאת אומרת, אני צריך לעורר אותם עד כמה שאפשר, לא שאני מצפצף עליהם. מה זה נקרא שאני נמצא בקבוצה? אם אני משתמש בקבוצה, ואפשר להגיד אפילו מנצל את הקבוצה בכל הכוחות האפשריים, אני מצליח. לא חייב להיות שכולם עולים יחד בבת אחת, לא. יש את רבי יוסי, ויש את התלמידים שלו. העיקר הוא שהאדם משקיע.

תלמיד: לפי מה שאני למד ממך עכשיו, אני יכול לעשות תיקון פרטי, ואני יכול לעשות את זה נניח בחמש שנים?

לא תיקון פרטי.

תלמיד: אין תיקון פרטי?

לא. כשאתה הולך להתחבר איתם כדי לגלות את החיבור ביניכם, אתה תגלה שהם מצוינים. כי "כל הפוסל במומו פוסל". תתחיל לעשות את זה, ותראה איך שהעולם משתנה.

תלמיד: אבל אני יושב בקבוצה של עשרה אנשים, ולמדנו שאתה יכול לעשות גם תיקון פרטי. זאת אומרת אתה עושה את זה בעשירייה, אבל יש כאלה שמגיעים אחרי חמש שנים, ויש כאלה אחרי עשר שנים.

כן, אז תעשה. תעשה את זה תוך שנה, מה זה חשוב?

תלמיד: האם אני יכול להגיע לתיקון הפרטי שלי בתוך העשירייה, יש דבר כזה?

כן. כי אתה תגלה עשירייה שהיא מוכנה, היא יכולה להיות בגובה של מאה עשרים וחמש מדרגות, אם אתה תהיה בגובה כזה, אתה תראה שהם בגמר תיקון.

תלמיד: אז הכול בסדר, אין בעיה.

יש בעיה רק בך.

שאלה: רב"ש כותב פה על שתי מטרות שהאדם צריך לרכוש בחברה. האחת, "שאדם ירכוש התגברות מלקבל תענוג שמרחיק אותו מהבורא, והשניה, "לקבל תענוג שיצמח מזה נחת רוח לבורא". מהו כוח ההתגברות הראשון, והכוח השני שהפוך ממנו, "לקבל תענוג שיצמח מזה נחת רוח מהבורא". מה זה?

האם כוח ההתנגדות ברור או לא?

תלמיד: לא. מה זה כוח התנגדות?

כוח התנגדות זה כוח התנגדות לחיבור. יש כוח התנגדות שהאדם צריך כנגד זה להשתדל למצוא, שזה כוח התנגדות נגד כוח התנגדות לחיבור, כוח בזה שהאדם מתגבר, כוח התגברות.

תלמיד: מה זה כוח התגברות, למה הוא מתכוון?

כוח ההתגברות מגיע לו מהחברה, כשמתפללים ומקבלים מלמעלה מאור המחזיר למוטב.

שאלה: מה זה "יראת ה'", למה צריך בתהליך הזה משהו שקוראים לו "יראה", יש לזה כביכול קונוטציה שלילית, שאני צריך לפחד ולהיות באיזו חרדה, ביראת ה'.

יראת ה' זה לא קונוטציה שלילית, האדם דווקא מאוד מצפה שזה יהיה לו. כי אם תהיה לי יראת ה', אני זז, אני עושה משהו, אני יכול לעבוד נגד היצר שלי, נגד הרצון, הדחיה. יראת ה' זה דבר מאוד חיובי להתפתחות. "יראת ה'" זה שהבורא הוא השולט בהכול. יכולה להיות מזה הרגשה טובה, יכולה להיות מזה הרגשת יראה, שהיא גם טובה, אבל מורגשת ברצון לקבל כמנוגדת לו. זה מצוין.

אם יש לי כל הזמן יראת ה', זאת אומרת שאני מרגיש שאני נמצא בשדה של הבורא, והוא מבצע ועושה את הכול. וכמו שדיברנו בשיעור של יום כיפור, זה גם מה שאני חושב עכשיו, ואיפה אני נמצא ומה שקורה לי, ומה שקרה אי פעם, וגם מה שקרה לי עכשיו, ועם כל הנסיבות לדבר שאני עכשיו נמצא בו, כל זה הבורא הכין לי. יכול להיות שהכין לי את זה לפני עשרים שנה, יכול להיות שהכין לי את זה עכשיו. אבל הכול זה ממנו. מה עליי לעשות? עליי רק לקבוע את ייחודו. אם כל רגע ורגע אני יכול לקבוע שזה הבורא, ולא אני ולא אף אחד אלא הוא, אז אני מתחיל לראות שזה כך.

שאלה: דיברנו עכשיו על כך שאני יכול לגלות שהחברים שלי בעשירייה נמצאים בכל מאה עשרים וחמש מדרגות התיקון, אבל האם אני יכול לגלות שהעשירייה שלי מתוקנת אם בעשירייה שלי החברים לא מגיעים לשיעור בוקר, או מגיעים רק מידי פעם, האם יש לזה משמעות בגילוי שעליו דיברת, או שבתפילה שלי כלפי החברים אני יכול לגלות שהם מתוקנים, בלי קשר למה שאני רואה בחומר, ואין לזה בכלל חשיבות?

בואו נעשה איתכם הסכם ג'נטלמני. קודם כל, האם אתם משתדלים להגיע לכל מה שאתם רק מסוגלים להגיע בחברה כלשהי שנמצאת? נניח כמו שאתם נמצאים עכשיו, שיש לכם ממש את כל הקומפלט, אפילו עוד חבר נוסף. אבל נניח שחצי מכם לא מגיעים, אז תנסה בכל זאת להגיע לזה, שבכל פעם יותר ויותר, אתה חושב איך אתה מתחבר אליהם, איך אתה מגלה ביניכם קשר כזה שיגיע לתכונת הבורא התחתונה ביותר, על אור הנפש, נפש דנפש דנפש דעשיה. זה בכל זאת כבר חיבור עם בינה, כבר חיבור עם הבורא, כבר הרגשת השייכות למערכת העליונה. אחר כך נדבר, האם חסרים אנשים בעשירייה או לא חסרים.

אנחנו נתחיל לדאוג לקומפלט העשירייה, נתחיל לדאוג יותר לחיבור, שכל אחד ירצה להתחבר למרכז שלה. ולא חשוב מה שקורה שם, אלא כמו עם רבי יוסי בן קיסמא, כל אחד שיהיה כרבי יוסי.

תלמיד: אנחנו יושבים כאן ויש לנו שלוש עשיריות. יש לי עשירייה אחת שזו העשירייה שלי, ויש פה עוד חברים מעשיריות אחרות. אני שואל כי אנחנו עכשיו החלפנו את מבנה העשיריות, ועכשיו בשיעור הבוקר אני מנסה לבנות כלי רוחני. בעבור אילו חברים אני מבקש, החברים הקונקרטים שיושבים עכשיו סביבי, או אלה ששייכים לעשירייה שלי ולא הגיעו היום? כי יוצא כביכול שזו עבודה במבנה שונה, בשיעור יש לי עשירייה אחת ובעצם יש לי אחרת, או שאני צריך לבקש על אלו שלא הגיעו ולא על אלה שנמצאים עכשיו סביבי?

זה לא חשוב. אני הייתי בעשירייה שהיו שם שישה אנשים, כך רב"ש בחר וקישר אותנו. שישה אנשים, זה הכול. זה לא נורא. העיקר שאתם תטפלו בכמה שכל אחד נכלל במרכז העשירייה, ואז אתם תגלו שהיא קיימת, ואפשר לעשות חיבור. ואז כל אחד יראה עד כמה שהוא "פוסל במומו פוסל".

שאלה: נניח שיש לך עשירייה קבועה, במהלך היום אתה נמצא איתה בקשר, נמצא איתה כל הזמן. בשיעור בוקר אתה בא ויושב עם אנשים אחרים, חברים אחרים. התפילה משתנה?

למה?

תלמיד: על מה אתה מתפלל?

כל העולם הוא עשירייה אחת.

תלמיד: בלי קשר לאנשים שאני יושב איתם אפילו?

אפילו בלי קשר לאנשים. אלא אנחנו נמצאים עכשיו בגשמיות, אז חשוב לי לראות את הפרצופים האלה, אני רגיל אליהם, כמו ילד קטן שרגיל לכל הדברים הקטנים שלו, אבל בעצם זה לא חשוב. אני אומר לכם מה שלענייננו כאן, אנחנו עדיין כמו ילדים קטנים, "חשוב לנו", "זו עשירייה שלי, אני דואג לה", אבל באמת כל העולם, כל הבריאה היא עשירייה אחת שהולכת להתחבר לרצון אחד בכלל בגמר התיקון.

תלמיד: ועם מי אתה מצייר את המצב הזה של הערבות?

עם עשירייה שנמצאת ככה, באוויר. אני לא מצייר שם לא את הפרצוף שלך לא את הפרצוף שלו ושלו, של אף אחד.

תלמיד: מי נותן לי ערבות?

בקשר שלך לעשירייה, הבורא דרך העשירייה נותן לך ערבות.

תלמיד: בכלל לא הגופים האלה, החברים האלה, בכלל לא הם?

אתם צריכים גופים שיזכירו, שיתקשרו אליך בטלפון, שיהיה עם מי לדבר, בעצם כן, אבל זה בצורה גשמית. בצורה פנימית, רוחנית, שאתה רוצה להתחבר, זה לא כל כך חשוב. אבל אני אומר שוב, זה עדיין לא למציאות כי אנחנו עוד לא עד כדי כך מנותקים, צריכים לחשוב יותר ויותר על מהות העשירייה.

כשרב"ש אומר לנו למה הבורא בחר דווקא בחברים האלו? בחר בהם כי אני צריך יחד איתם להגיע לאיחוד, הוא לא יבחר לי מישהו כמו "שמעון מן השוק", הוא יבחר לי מישהו שנמצא כאן, שהגיע לכאן, ש"ליבו דואב בקרבו".

שאלה: כתוב פה, "בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה'," אני שנים כבר לומד ואני עד היום לא יודע מהן מצוות ה'.

מצוות ה' זה חיבור, להגיע לאהבה, "ואהבת לרעך כמוך", זו מצווה כללית, וכל מה שאתה עושה כדי להגיע אליה, גם נקרא מצוות ה'. אתה עדיין לא מבין ולא מרגיש, אבל מתגלים בך תרי"ג רצונות ואתה צריך לסדר אותם לחיבור, וחיבור של כל הרצונות האלו, אחד אחד, זה נקרא שאתה "עושה מצוות ה'".

תלמיד: יש לי לדעתי הרבה יותר מתרי"ג מצוות, יש לי המון רצונות בחיים.

סך הכל זה תרי"ג רצונות וכך אתה תגלה אותם בעליה בכל המדרגות.

תלמיד: ישנה אפשרות שאני יכול לגלות אותם? זה מאוד יעזור לי לדעת איזו מצווה אני עושה?

כן.

תלמיד: איפה זה נמצא?

איפה זה נמצא? בך. איזה רצון אתה צריך לתקן? רצון לחיבור, כי עכשיו זו דחייה מהחיבור, זה רצון שלילי, אתה צריך להפוך אותו על ידי המאור המחזיר למוטב לרצון חיובי.

תלמיד: כן, זו כבר הפעולה על המצווה.

לא "על המצווה", זאת המצווה. להפוך התנגדות לחיבור לרצון לחיבור, לחיבור עצמו, זאת נקראת "פעולת המצווה", בבחינת העיטין, עצות, זאת אומרת, שאתה מתקן את הכלי, ואחר כך יש עוד פעולה, למלא את הכלי המתוקן באור, שלזה יש גם תרי"ג אורות שעומדים למלא את זה, וזה נקרא "תרי"ג אורחין דאורייתא", תרי"ג אורות התורה, ואתה אז מקבל איזה אור המתאים לאותו הרצון המתוקן, שזה נקרא שקיימת תרי"ג פקודין.

תלמיד: מה קורה עם כל פעולה שאני עושה, כל רצון שמתעורר בי במהלך החיים ואני מגלה התנגדות אליו?

לא מהלך החיים, לא אכפת לי מהבהמיות שלך.

תלמיד: בעשירייה?

בחיבור בעשירייה בלבד.

תלמיד: כל התנגדות לחיבור שאני מגלה בתוך העשירייה שלי ואני עושה עליה איזו פעולה כדי להתחבר ולתקן אותה למרות ההתנגדות, אני עושה למעשה מצווה?

כן. זה נקרא לעשות תרי"ג עיטין, תרי"ג עצות, חיבורים, הכנת הכלי. ואחר כך תרי"ג פקודין, לתקן אותם ולמלא אותם בתרי"ג אורות, פקודות, פיקדון.

שאלה: במאמר הוא כתב קודם "אתן" ואחר כך "אתם", יש לזה איזו משמעות?

נראה לי שלא. "אתן" ו"אתם" משתנה לא רק כזכר ונקבה, אלא יש בזה סיבות יותר פנימיות. אחר כך אנחנו נרגיש אותן. זה בעניין החיבורים בתוך הפרצוף. מאיפה בא בכלל העניין לדבר בלשון נקבה ולא בלשון זכר, אחר כך אנחנו נרגיש את זה.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו מתכוונים בצורה נכונה למרכז העשירייה?

כשבא לנו יותר להשתתף בשיעורים, כשאנחנו מרגישים דחייה יותר גדולה מחיבור. כשאנחנו מבינים שאין שום דבר אחר בחיים שלנו, רק להשיג את הכוח העליון ובעזרתו ממש להבין ולהצליח. כשאין יותר הצלחה בחיים. מה עוד? סימנים בעד ונגד שמתגלים בצורה יותר עסיסית, "לא רוצה", "נמאס", "דוחה". אבל לא שאני באמת כך, אלא אני מגלה שכך זה אצלי, ויחד עם זה אני מגלה חשיבות, הכרחיות, שדווקא זו הדרך וכן הלאה. אלו סימנים להתקדמות הנכונה.

שאלה: בפסקה השלישית כתוב, "שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם." האם מקובל הוא אדם מאושר? האם רב"ש היה אדם מאושר? האם אתה אדם מאושר? ביום כיפור ראיתי אותך מאושר, אבל אלה פרקי זמן.

מה אתה רוצה, שכל החיים יהיו כיום כיפור? כן ולא. כל עוד אדם לא נכלל בכל הרצון המתוקן שלו, שהוא משפיע נחת רוח לבורא, ודאי שהוא לא מאושר. סופית, אי אפשר. סופית זה רק בגמר התיקון הכללי. עד אז, יש ויש. ודאי שאני מאושר מזה שאני נמצא בתהליך של התיקון, שאני גם משפיע משהו לעולם ומקרב את העולם לבורא, אבל עד כמה שזה מסתדר, ודאי שהייתי רוצה יותר. אתה יכול להגיד, אבל "אין עוד מלבדו". בזה אין "אין עוד מלבדו", בזה יש בחירה חופשית שלי וכנראה שאני לא ממלא אותה.

שאלה: מה הקשר בין העשירייה השלמה שעליה אני מעלה מ"ן, שבשבילה אני מגיע כל יום לשיעור הבוקר, לבין מה שאני רואה לנגד עיני, לבין מה שאני רואה כפרצופים פיזיים, מה שהאגו שלי תופס כפרצופים פיזיים? מה הקשר בין העשירייה השלמה לבין מה שאני רואה עכשיו?

צריכים לראות את הניצוצין שיש בתוך כל אחד ואחד. הגוף הביולוגי הוא בכלל לא בעניין, למרות שאנחנו מתרשמים גם ממנו. אני מתייחס לאדם בשני נתיבים, נתיב אחד זה שבורא מביא לי אותו כשותף לחיבור, ודווקא בשותפות עמו אני אגלה את הבורא. הבורא לא רוצה להתגלות לי לבד, הוא רוצה שאני אתחבר עם האחרים, אבטל את עצמי. ולא רק אבטל את עצמי, אלא גם אתחבר איתם כאילו שאנחנו יחד כרצון אחד עם הניצוצין שלנו ואז הוא יתגלה, אחרת הוא לא מסכים להתגלות. זה מאוד מיוחד.

תתאר לעצמך שאתה אוהב מישהו והמישהו הזה אומר, "אתה רוצה שאני אוהב אותך? זה רק בתנאי שאתה תאהב גם את החבר שלי". זה כבר שלושה. אתה מגיע לחבר כדי לאהוב אותו, להתקרב מאין ברירה והוא אומר, "לא, זה בתנאי שיש לי עוד חבר". ואז אתה באמת רואה שאתה מאבד את הכיוון, ריכוז.

במקום בורא, אתה מתחיל לזהות שאתה צריך לאהוב את החיבורים האלו בין הניצוצות שהבורא מחבר, מתקן אותם. זה נקרא שאנחנו מתקנים את הכלי. כך אנחנו צריכים לראות. אבל איך שלא יהיה, בכל זאת אחר כך אנחנו רואים שבלי חיבור, דווקא עם החברים ובצורה כזאת, אני בכלל לא מבין מי זה הבורא, מה זה הכוח הזה. חסר לי חוש הבנה, הרגשה להבין אותו.

ולכן אם באמת אני רוצה להתחבר עם אחד, הוא אומר, "בתנאי שאתה תתחבר גם עימו". אני הולך להתחבר עימו, והוא אומר, "בתנאי שאתה תתחבר גם עימו". ואני נמצא בין תשעה כאלו ולא יודע מה לעשות. אבל לאט לאט כשאני מתחיל כך להתחבר איתם, עם כל אחד בגלל השני, אני מגלה שבזכות זה אני רכשתי חוש חדש.

שדווקא בגלל שהם עשרה ולא אחד, ודווקא בגלל שאני התגברתי. על ידי זה, אפשר להגיד, אני איבדתי את הפוקוס הקודם לראות משהו מסוים, לראות את העולם הזה ואני רואה כמו בתמונת סטריאו משהו פנימה, מפני שאני מסתכל על העשירייה. לאחד אני יכול להתקשר, לשניים זו כבר בעיה. לעשרה? כבר בכלל העיניים שלי מסתובבות [לכל כיוון]. ודווקא בצורה כזאת אני עובר את המחסום הזה ומתחיל לזהות את התופעה הרוחנית ואת העולם הרוחני.

שאלה: כשרב"ש כותב "אנחנו נתאספנו כאן", למי הוא מתכוון? מי זה "אנחנו נתאספנו כאן", זה הגופים שהתאספו פה, זה הפוטנציאל הרוחני?

כן. אותם האנשים שעדיין נמצאים בגופים ורוצים להיות בחברה שמגלה את הבורא. הם לא יודעים האם כדאי להם, לא כדאי, בשביל מה, למה צריכים להתחבר? אבל "נתאספנו". למה? כדי לגלות את הבורא.

תלמיד: מה האחריות שלי כלפי הגופים האלה שנתאספו פה לגלות את הבורא?

אתה אחראי על זה שהם יגלו.

תלמיד: מה זה אומר?

כך, אתה אחראי עליהם.

תלמיד: מצד אחד אנחנו אומרים שהעשירייה זה לא דבר פיזי. מצד שני, אני צריך לדאוג להביא את הגופים האלה לפה.

מה זה "גופים"? תביא רצון. אל תביא גופים. תביא רצונות.

תלמיד: האם אני צריך לדאוג שהגופים אלה, שהרצונות האלה, שהניצוצות האלה, לא חשוב איך נקרא לזה, שהם ישבו פה בשיעור ויקבלו את המאור כדי שנוכל לייצר את החברה הזאת?

כן.

תלמיד: אז יש לי אחריות כלפי הגופים האלה שהתאספו פה?

יש. אולי אתה יכול להביא רצונות ללא גופים, בבקשה.

תלמיד: כי אנחנו מדברים על זה שיש עשירייה, ואתה צריך לדאוג לא לגופים הפיזיים שמתאספים פה, אלא צריך להתחבר עם הפוטנציאל הרוחני שיש בהם, עם הנקודה שבלב. ומצד שני, יש גופים פיזיים ויש לנו אחריות כלפי הגופים הפיזיים האלה.

חבר'ה, הכול תלוי בהתפתחות שלכם. בהתפתחות שלכם, אם אני רוצה להתקשר למישהו ואין לי טלפון אני מבקש ממך, ומתקשר מהטלפון שלך. מה הבעיה? אז אתה בונה מכשיר חדש במקום האחר. בכל זאת, כל אדם, בכל רגע הוא אחר. הרצון שלו אחר, ההתקשרות בינינו אחרת. מה אתם כל כך? אני מבין שזה כך, אבל אני רוצה כבר להזיז אתכם טיפה קדימה.

תלמיד: זאת השאלה, איך לברר את העניין הזה שנקרא "ערבות" בינינו, והאחריות ההדדית שקיימת בינינו.

אני גם מפחד מדי לעמוד על זה, כי ממחר אתם תגידו "אין עשירייה", אף אחד לא ירגיש התחייבות כלפי האחרים, ואז בכלל לא יהיה כלום.

תלמיד: להפך, אני חושב שהרצון של כולם הוא דווקא להעמיק את הקשר ולמצוא את נקודת הערבות שהיא מעבר.

להחזיק את הקשר זה שיש לי כאן עשירייה אחת, עם גוודה לחרה, ויונייטד, נצרת צ’כוסלובקיה, ומי לא. יש איתנו עוד מלא מלא אנשים.

שאלה: מה זה הקשר? איך אפשר להשיג, איך אפשר להסביר את ההבנה הזאת? אנשים אומרים שהעולם הכי מחובר היום, אבל אנחנו יודעים שזה לא כך. אז אם כך, מה זה הקשר הזה?

העולם הולך ומתחבר יותר ויותר על ידי כוח חיצון, על ידי הטבע שזה א-לוהים אם אנחנו רוצים או לא רוצים. אנחנו נעשים יותר ויותר קשורים ותלויים זה בזה. אבל זה לא שאנחנו כך עושים. זה הכוח העליון שכך משפיע עלינו, מחייב אותנו ככה להתפתחות, ואז אנחנו בונים כל מיני מערכות פיננסיות, תעשיות, מסחר, לימוד והכול. כולנו תלויים זה בזה, אבל לא שהעולם מחובר.

האנושות מחוברת בכל מיני קשרים חיצוניים על ידי ההתפתחות שלה, שאותה קובע אותו האור העליון. אבל בצורה כזאת שהאור העליון שמפתח אותנו, מכניס לזה גם בעיות אקולוגיות, זאת אומרת, בעולם הסובב. בדומם, צומח, חי ומדבר, בארבע דרגות האלה, בכולם, הוא מכניס אותנו לקשר כדי שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו נמצאים בעולם עגול, בכפר קטן.

אבל אנחנו, כל אחד, מה פתאום שאנחנו מחוברים? כל אחד רוצה שיהיה לו חדר משלו, מחשב משלו, פלאפון משלו, ואף אחד לא יבוא אליו חוץ מההליקופטר הקטן הזה? הרחפן הזה שיבוא אליו עם פיצה וקולה, או בירה. חוץ מזה אני לא רוצה כלום. אז איזה חיבור זה? אין חיבור. כך בינתיים הבורא לוחץ עלינו עם הכוחות החיצוניים, הוא מחייב אותנו בזה, וזו עדיין דרך ייסורים.

אנחנו מגיעים מבפנים ואומרים, אנחנו חייבים להתחיל להתחבר בינינו. אם היינו מתחברים וכמה שיותר אנשים, אפילו בצורה מכאנית, ככה, לומדים את הדברים האלה במקצת, ובמקצת היינו מחוברים בחוגים וירטואליים כאלו או אחרים, על ידי זה היינו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, את האור המקיף. ואז היינו מגיעים לפלאים. הוא היה עושה לנו תיקונים ללא שום מאמץ משלנו. אפילו אם היינו קצת מחוברים, כי העולם זו עצמה גדולה מאד, אם אנשים היו יודעים על זה, הם היו ממש משנים את גורלם.

שאלה : לגבי תפילה, כשאני מתפלל על החברים יש לנו משימה לבנות פרצוף רוחני. ואני נדבק, ממש מתמוסס עם הניצוצות של החברים, מנסה לעשות את זה, ויש לי עשירייה, נגיד החברים שיושבים סביבי עכשיו, כעת. ואז פתאום אני מרגיש ממש ניצוצות בוהקים, חזקים, עוצמתיים של החברים, נניח חברים שאני מכיר מפ"ת ושאני מרגיש כעשירייה שלי, זו העשירייה שלי כרגע. זאת אומרת, זה לא משנה איפה נמצאים, או זה יכול להיות לא עשרה חברים אלא עשרים, והניצוצות הם בכל הכלי העולמי. מה זה בשבילי בעבודה המעשית בשיעור הבוקר?

לא. אם לידך יש את החברים שלך, אלה החברים שלך. הכי טוב אם העשירייה היא לא איזו עשירייה רוחנית, פיקטיבית, אלא העשירייה שבמקום. אנחנו בכל זאת מדברים על התאספות של אנשים במקום אחד. אבל אם אין ברירה, ולא יכולים, אז אפשר גם בצורה וירטואלית. אבל לא להחליף את החברים שנמצאים לידך עם עשירייה וירטואלית. לא, בשום פנים ואופן לא.

אלא היום דיברנו קצת על שתי נקודות והן יכולות להיות לכם באמת בעייתיות כמו למתחילים, סליחה שאני כך קורא לכם "מתחילים". נקודה אחת היא, שאפילו אם חסרים אנשים בעשירייה, אנחנו ממשיכים כאילו שהם נמצאים, זה דבר אחד. ודבר שני, אפילו שאני רואה שהעשירייה נופלת בעיני, אני צריך להעלות אותה, ולקדש אותה, כי כל הפוסל במומו פוסל. להתחיל לעבוד בזה קצת, כי גם זה שייך לקשר עם הבורא, עם "אין עוד מלבדו". הוא מסדר לי כזאת ראייה, הוא מסדר לי כזה מעמד, מאמץ שיהיה מצדי וכן הלאה. אז להיות קצת יותר גמישים. אנחנו צריכים כבר להתחיל להיות יותר רוחניים.

(סוף השיעור)