שיעור בוקר 17.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1326,

מאמר "מהו שכהן גדול יקח לאשה בתולה, בעבודה"

מהו שכהן גדול יקח לאשה בתולה, בעבודה

תשנ"א - מאמר כ"ט

1990/91 - מאמר 29

"הזה"ק אומר (אמור דף י"ג ובהסולם אות ל"ח) וזו לשונו "מצוה זו היא שישא הכהן הגדול בתולה. זהו שכתוב, אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. שואל, ולמה צריכים שיקח רק בתולה בלי פגם. ומשיב, אלא אשה היא כוס של ברכה, שאם טעמו פגמו. כלומר, שמרמזת על המלכות, הנקראת כוס של ברכה. והכהן, המקריב קרבן לפני ה', צריך שיהיה שלם בלי פגם, וכו', כי המומים פוסלים בכהנים. שלם בגופו, שלם בנוקבא שלו, לקיים בו, כולך יפה רעיתי ומום אין בך", עד כאן לשונו.

ויש להבין זה, מה מרמז לנו בעבודה "כהן גדול", ומהו "בתולה", ומהו "אלמנה", "גרושה", "חללה", "זונה". שרק בתולה שאין בה פגם, את זה יקח. היינו, ש"בתולה" אין לה פגם. מה מרמז "בתולה שאין בה פגם". ומהו הקשר בזה שאומר, שאשה מרמזת על כוס של ברכה, שהיא מלכות.

הנה האר"י הקדוש אומר על מלכות, שכל יום היא חוזרת להיות בתולה (תע"ס חלק י"ב דף א' - קע"ד), שהיא רק בחינת נקודה, וצריכים לבנותה מחדש, עד שהיא משגת בחינת גדלות. וכמו שכתוב בשער הכונות (חלק ב' דף י') כי כל יום הוא ענין בפני עצמו ו"אין לך שום תפלה מיום שנברא העולם עד סוף העולם, שתדמה לחברתה כלל ועיקר, ובכל יום ויום, מתבררים ברורי נצוצות חדשים, שלא נתבררו מעולם, עד העת ההיא".

ובבחינת עבודה יש להבין זה, כי מלכות נקראת בחינת "מלכות שמים", שהאדם צריך לקבל על עצמו בכל יום קבלה חדשה. ואין זה מספיק במה שקבל אתמול בחינת מלכות שמים, אלא כל יום היא בחינה בפני עצמה כנ"ל. לכן עלינו להאמין, שבכל פעם, שאנו מקבלים עלינו מלכות שמים, זה נבחן שמבררים ניצוצין, שהיו מחוץ לקדושה, הנקרא (בשער הכוונות) "שהנצוצין האלו היו מקודם שבויים בין הקליפות, והעלו אותם לקדושה ע"י קבלת מלכות שמים וע"י התעסקות בתורה ומצות".

וזה כמו שאנו אומרים בהתפלה ("רבונו של עולם", אחרי ספירת העומר) "ועל ידי זה ישפע שפע רב בכל העולמות". לכן מובא בספרים הקדושים, שהאדם, בעת קבלת מלכות שמים "בקריאת שמע", יקבל על עצמו מלכות שמים ויכוון שהקבלת מלכות שמים תהיה במסירת נפש. והיות שכל יום הוא בחינה חדשה, שצריכים לבנות את המלכות, שתהיה בבחינת גדלות, כל פעם התחדשות חדשה.

לכן בא הרמז של "כהן גדול", שבעבודה נקרא "העובד ה'", היינו מי שרוצה להתקרב לה' בבחינת גדלות הוא נקרא "כהן גדול". וכשהוא הולך לקחת "אשה", הנקראת "מלכות שמים", הוא צריך לקבל "בתולה". כי "בתולה" נקראת שעוד לא נפגמה, כי בתולה נקראת כמו שכתוב "קרקע בתולה", שהוא כנוי לאדמה שלא נעבדה מעולם, כמו שכתוב "קרקע בתולה היתה", שלא עבדה אדם מעולם (ע"ז ל"ב).

כלומר, שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, כאילו אף פעם לא היתה לו מלכות שמים ואצלו זהו דבר חדש, וממילא הוא צריך עתה לחשוב, שהוא הולך עכשיו לעשות דבר חדש שמעולם לא ידע מזה, נמצא, שהקבלה זו שמקבל על עצמו, הוא צריך להתבוננות יתירה, בכדי לדעת מהי קבלת מלכות שמים, מה זה דורש, בכדי שתהיה עליו יראת שמים.

זאת אומרת, האדם צריך לעשות חשבון נפש, מה יש לו לעשות שיהיה ענין זה דבר תמידי אצלו. כלומר, מה דורש ה' מהאדם שקבל על עצמו עול מלכות שמים. הנה הכתוב אומר "מה ה' אלקיך דורש מעמך, כי אם ליראה אותי". ולחשוב מה זה יראה. מה שאין כן אם האדם לאחר שהפסיק מלזכור ענין קבלת מלכות שמים, לא חשוב מאיזה סיבות, ואח"כ נתעורר שוב לקבל מלכות שמים, אין הוא צריך להמשיך את קבלת מלכות שמים עליו מבחינת מה שהיה לו קודם שנפסק ממנו, ולומר, שאני צריך ללכת ולעורר את בחינת מלכות שמים, היינו שיהיה בהמשכיות. אלא הוא צריך להתחיל עבודה מחדש.

ויש לדמות זה לאדם שמת והיו לו מקודם דברים יקרי ערך. ובאו אח"כ הבנים שלו ורוצים לקבל את הירושה, מה שעזב להם אביהם. ועל זה בא חז"ל ואמרו (אבות פרק ב' י"ז) "והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך". ויש לפרש, היות אם האדם בא למצב ששכח הכל, היינו שקבל ירידה, הרי הוא כמת. כלומר, מקודם הוא היה אדם חי, היינו שהיה לו מלכות שמים, שזה נקרא שהוא היה "דבוק בחיי החיים". וכשנפסק לו זה הוא נקרא מת, על דרך שאמרו "רשעים בחייהם נקראים מתים".

וברוחניות סיבה ומסובב נקרא "אב ובן". נמצא, שעכשיו הוא נקרא "בן" ורוצה לקבל על עצמו ממה שנשאר אחר מיתת "אביו". יש לפרש על זה "שאינה ירושה לך", אלא האדם צריך עתה להתחיל דף חדש בעבודת ה', כאילו עכשיו נולד, ועכשיו הוא רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואין לו ממי לקבל ירושה.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה מרמז לנו בעבודה "כהן גדול" ו"כהן הדיוט". יש לפרש, ש"כהן" נקרא זה שהוא עובד ה'. ויש שהם עובדים, השייכים להכלל. והם נקראים בשם "כהן הדיוט". ויש שהם רוצים לעבוד בבחינת הפרט, להגיע לבחינת גדלות, שהוא לעבוד בדרך האמת. והוא נקרא "כהן גדול".

ואצל כהנים גדולים יש סדר עבודה, שהוא סדר אחר לגמרי ממה שנוהג בבחינת הכלל. זאת אומרת, כי בזמן שהאדם עוסק בתו"מ בבחינת המעשה ועל הכוונה הוא סומך על הכלל. ויש אנשים שרוצים לעבוד גם עם בחינת הכוונה, היינו שהם רוצים לכוון, שכל מעשיהם יהיו לשם שמים.

היינו ש"כהן הדיוט" נקרא, שעבודתו היא בבחינת הכלל. ו"כהן גדול" הוא שעבודתו היא בבחינת הפרט. ובזה יש לפרש מה שהזה"ק אומר "ולמה צריכים שיקח רק בתולה בלי פגם". ומשיב "אלא אשה היא כוס של ברכה, שאם טעמו פגמו". שיש לפרש, ש"כהן גדול", היינו מי שרוצה להיות עובד ה' בדרך האמת, אסור לקבל אשה, היינו מלכות שמים מבחינת מה שכבר נפגמה אצלו. כלומר, להמשיך את בחינת מלכות שמים ממה שהיה לו בטרם שקבל ירידה, שזו כבר לא נקראת "בתולה", היות שהיתה לו המלכות שמים הזו מקודם לכן ונפגמה.

זאת אומרת, כדוגמת כוס של ברכה "אם טעמו פגמו", היינו המלכות הזו כבר טעמו מטרם שקבל את הירידה. וזה נקרא "אם טעמו פגמו", היות שכבר קבל ירידה. נמצא, שכבר פגם במלכות זו. לכן הוא צריך לקבל על עצמו מלכות שמים מחדש, כאילו שאף פעם לא טעם טעם של מלכות שמים, כנ"ל, וצריך לפתוח דף חדש בעבודה.

ובאמור יש לפרש מה ששאלנו מהו שכתוב "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא יקח". הנה אלמנה, יש לפרש, לאחר שהאדם קבל ירידה, האדם כבר נבחן למת. נמצא, האשה הקודמת, שהיא המלכות שמים שהיתה לו מלפני הירידה, היא נחשבת לגבי האדם כמו אלמנה.

וכמו כן יש לפרש מהי גרושה בעבודה. היינו, שהוא גירש אותה, מטעם שהיא לא מוצאת חן בעיניו, כי ברגע שהאדם אינו מסכים לעבוד בשבילה, מטעם שאינו מרגיש את חשיבותה זה נקרא "שהאדם מגרש את האשה". והגם שהיא לא רוצה להתגרש, מטעם שיש לה רחמנות עליו, היות שהמלכות רואה, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, ומרחמת עליו, אבל הוא מגרש אותה, אפילו שלא לרצונה.

וזה ענין שהדין הוא "שהאשה מתגרשת בעל כורחה", היות ברגע שלא מוצאת חן בעיניו, זה נבחן שהוא מגרש אותה. לכן העובד ה', שנקרא כהן גדול, לא יחזור לקבל אותה האשה שהיא גרושה, אלא הוא צריך עכשיו להתחיל לקבל עול מלכות שמים מחדש, כנ"ל, ולא להתחשב עם מה שהיה.

וכמו כן, יש לפרש חללה, שלכהן אסור לקבל אשה חללה. שיש לפרש כנ"ל, כי בזמן שהאדם מתעורר שוב לעבודת ה', אם הוא בבחינת "כהן גדול", היינו שהוא רוצה לעבוד בגדלות ה'. כלומר שידוע, שבזמן שהאדם עובד בכדי לקבל תמורה עבור עבודתו, הוא לא מסתכל מי הוא הנותן, אם הוא אדם חשוב או לו, אלא שהוא מסתכל על התמורה. זאת אומרת, שאם בעל הבית הוא אדם פשוט ונותן משכורת כפולה מכפי שנותן אדם חשוב שיש לו איזה מפעל ומשלם משכורת, בטח האדם יעבוד אצל מי שנותן משכורת גדולה.

מה שאין כן אם האדם עובד בלי משכורת אלא מטעם שהוא רוצה לשמש אדם חשוב, בטח האדם הזה מחפש תמיד לראות, מי הוא החשוב ביותר ואצלו האדם רוצה לעבוד. ובהאמור יוצא, מי שרוצה לעבוד בבחינת הגדלות, היינו, שעבודתו בנויה על גדלות ה', היות שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה, הוא נקרא "כהן גדול", כנ"ל "שכהן נקרא עובד ה' שרוצה להתקרב לה'", כמו שמפרשים על הכתוב "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", שמפרשים מכם שהקרבן הוא מכם עצמכם, היינו זה שהאדם מתקרב לה' נקרא "כהן גדול".

ולאדם הזה אסור לקחת אשה חללה, היינו, שתמיד בזמן שהוא הולך לקבל אשה הוא יקבל תמיד בתולה, היינו שאף פעם לא היה לה בעל, שפירושו שאף פעם לא היה משמש עם המלכות הזו, אלא תמיד מוכרחה להיות אשה חדשה. מה שאין כן אם כבר השתמש עם מלכות הזו, וקבל ירידה, ונפסקו לו את הקבלת מלכות שמים, וזהו מטעם שחילל אותה ולא התנהג עמה כמו שצריכים לתת כבוד למלכות שמים והתנהג עמה בבזיון, לכן לא יקבל אותה בחינה עוד הפעם, היות שכבר חיללה.

אלא, כנ"ל, שכהן גדול צריך להשתדל לקבל תמיד אשה בתולה, היינו שיצייר לעצמו שהוא מתחיל עכשיו לעבוד עבודת הקודש, ומה שהיה עד עכשיו לא מענין אותו, אלא הוא אומר שהוא מקוה, שמכאן ולהבא הוא ישמור אותה ויכבד אותה. וזה שכתוב "והוא אשה בבתוליה יקח".

וכמו כן יש לפרש מה שכתוב "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא יקח, כי אם בתולה בעמיו יקח אשה". ויש לפרש מהו זונה בעבודה. והענין, כי בעת שהכהן הגדול רוצה לקבל עול מלכות שמים, הוא צריך לקבל בתולה, שפירושו כנ"ל "קרקע בתולה", שהיא כינוי לאדמה שלא נעבדה מעולם. וממילא אין לדרוש מהאדמה הזאת שתיתן תבואה לאכול, זאת אומרת שמהאדמה הזאת אין האדם יכול לפרנס עצמו, אלא לאחר שיעבד אותה ויתן להאדמה כל הדרוש לה, אז האדם יכול לפרנס עצמו מן האדמה ולא מקודם לכן.

ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם מקבל עול מלכות שמים הנקראת "אשה", הוא צריך להיזהר, שלא ירצה שהאשה תהיה "זונה" מלשון זן ומפרנס. כלומר, שאם הקבלת עול מלכות שמים תפרנס אותו, כלומר שיהיו לו מזונות על ידיה בזמן שהוא עוסק בתורה ומצות, אז הוא מוכן לקבל אותה, אחרת אין הוא מוכן לקבל את האשה הזאת. זה נקרא בעבודה "אשה זונה".

אלא הוא צריך לקבל עול מלכות שמים בבחינת עול, היינו "כשור לעול וכחמור למשא", בלי שום תנאים. וזה נקרא "אשה בתולה", כנ"ל, שהיא בחינת קרקע בתולה, שאינה נותנת שום מזונות. ואם האדם מסכים לאלו התנאים, אז הוא יזכה להיות "כהן גדול" לקרב עצמו לה'.

ובהאמור יש לפרש בדרך העבודה מה שאמרו חז"ל (קידושין ע', ע"א) וזו לשונם "כל הנושא אשה לשם ממון הווין לו בנים שאינם מהוגנים, שנאמר בה' בגדו, כי בנים זרים ילדו". ויש להבין מה זה "הנושא אשה לשם ממון". הפירוש הוא כנ"ל, כי "אשה" נקראת בעבודה מלכות שמים. והוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, מטעם שהוא שמע, שיש לה הרבה ממון, שממון נקרא, שהיא תפרנס אותו, כלומר שע"י המלכות שמים יהיה לו טעם בתורה וטעם בתפלה, אחרת מספיק לו שהוא ממשיך באותה דרך שקבל מצד החינוך.

ובגלל מה הוא צריך עכשיו לקבל על עצמו עול מלכות שמים ולתת יגיעה, אם אין המלכות שמים מוסיפה לו פרנסה, שיהיה לו עכשיו ממה לפרנס עצמו יותר בהרחבה. מה שאין כן ממה שהוא מקבל עכשיו פרנסה, היינו כל המזונות שהוא מוצא עכשיו בתענוגי עולם הזה אין לו סיפוק. לכן הוא רוצה לקבל מלכות שמים.

זה נקרא "הנושא אשה לשם ממון", כלומר שכל הצורך שיש לו לקבלת מלכות שמים הוא בכדי להמציא סיפוק לאהבה עצמית. וזה נקרא גם כן שהוא "נושא אשה שאינה מהוגנת", כי קבלת מלכות שמים, מובא בכל הספרים הקדושים, צריכה להיות במסירות נפש. ויש על זה הרבה פרושים.

ולפי שאנו לומדים, יהיה הפירוש, שהוא מקבל מלכות שמים לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שפירושו, שעל ידי זה שהוא מקבל על עצמו מלכות שמים, הוא רוצה "שיתגדל ויתקדש שמיה רבא" ולא לתועלת עצמו. נמצא, שאם הוא מקבל מלכות שמים לתועלת עצמו, נקרא זה "אשה שאינה מהוגנת". וזה נקרא "לשם ממון", כי ממון הוא הכוונה שמזה הוא יוכל לפרנס עצמו, היינו שע"י הממון יהיה לו סיפוק בחיים. אלא האדם צריך להשתדל שיקח אשה לשם שמים, כלומר המלכות שמים, הנקראת אשה, תהיה לשם שמים ולא לתועלת עצמו.

ובהאמור נבין מדוע האדם צריך לקבל את האמונה למעלה מהדעת, כי מדרך העולם הוא, שהאדם מסתכל תמיד על רווחים, היינו אם האדם לא רואה שירויח משהו מהעבודה, הוא בוחר להישאר במצב של מנוחה ולא רוצה לעשות שום תנועה, רק באופן שירויח משהו.

לכן כשאומרים לאדם, שהוא צריך לקבל מלכות שמים לתועלת ה', היינו למען שיתקדש שמו יתברך, שואל הגוף "מה יהיה לי מזה שאני אקבל על עצמי מלכות שמים, ומה יהיה הרווח שלי מזה". אומרים לו, אין מילים לזה שהגוף יוכל להבין את זה. אלא אתה צריך להאמין, שזהו דבר גדול בשבילך, בזה שיש לך זכיה לשמש את המלך. וזה נקרא "למעלה מהדעת", מטעם שאין מילים לומר להגוף, שיהיה בידו להבין את הכדאיות.

לכן בזמן שאין האדם רואה את הרווחים בתוך הדעת, זה נקרא שהיגיעה מרובה מהשכר, כי השכר אין הוא יודע מהו, והיגיעה הוא רואה, ואין הוא צריך להאמין על היגיעה. לכן, כל זמן שהאדם עוד לא זכה ליראת ה', הוא מסתכל תמיד על היגיעה, היות את התועלת מהעבודה הזו אין הוא יכול להבין, אלא רק להאמין למעלה מהדעת. לכן עבודה זו נקראת עבודה קשה וצריכים לרחמי שמים.

ובזה נבין מה שכתוב (כי תצא) "ואתה עיף ויגע, ולא ירא אלקים". היינו כנ"ל, היות היגיעה הוא רואה שנותן, והתועלת מהעבודה הזאת הוא עוד לא רואה, רק צריך להאמין, נמצא שהאדם נעשה עיף ויגע. וזה הכל מטעם שעוד לא זכה ליראת אלקים. שהאדם צריך לדעת, שהאמונה היא הכלי. ובזמן שהכלי נגמר כל צרכו וכבר ראוי לקבל, תיכף השפע ממלא את הכלי של האמונה, שהיא למעלה מהדעת. והשפע נקרא "יראת שמים", שאור הזה האדם משיג לאחר שנתן את הכלי הזה, הנקרא "אמונה למעלה מהדעת". ומטרם שהאדם זכה ליראת ה', האדם סובל יגיעה, משום שהאור אינו מאיר לו.

נמצא, האדם שרוצה לקבל עול מלכות שמים, הוא צריך לעבוד בבחינת למעלה מהדעת. כלומר, שזה יהיה לא לתועלת עצמו אלא לשם שמים, כנ"ל. וזה נקרא "למעלה מהדעת" מטעם שאין הגוף מסכים לזה, כי הוא לא מבין אלא רק מה שהוא לתועלת עצמו.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל אמרו "אין ציבור עני". וידוע, ש"עני" נקרא שהוא "עני בדעת", כמו שאמרו חז"ל (נדרים מ"א) "אין עני אלא בדעת". ואאמו"ר זצ"ל אמר, שמלכות נקראת "ציבור". ובזה יש לפרש "אין ציבור עני", היינו מי שמקבל עול מלכות שמים למעלה מהדעת, אין זה נקרא שאין לו דעת והוא עני, לכן הוא מקבל עול מלכות שמים. אלא להיפך, הוא עומד במדרגה שהיא למעלה להדעת, כלומר שהיא עוד יותר חשובה מדעת. כי ענין "מעלה" ו"מטה" בעבודה פירושו למעלה היינו למעלה בחשיבות, ולמטה נקרא למטה בחשיבות.

וזהו שאומר "אין ציבור עני", שפירושו, שמי שמקבל על עצמו בחינת מלכות שמים למעלה מהדעת, אין הוא נקרא עני, היינו שאין לו דעת. נמצא, שעיקר עבודה היא לעבוד בבחינת למעלה מהדעת, כי זה שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים נקרא "למעלה מהדעת", כנ"ל, היות שזהו נגד דעתו של הגוף. אבל האדם צריך לדעת, שגם לתורה אנו צריכים, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".

וזהו שכותב בספר "פרי חכם" (אגרות דף ס"ד) וזו לשונו "כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשורשה ולהידבק בו יתברך, כמו שכתוב, לאהבה את ה' אלקיכם, וללכת בכל דרכיו, ולשמור מצותיו, ולדבקה בו. ומי יודע דרכי השם יתברך. אמנם זה סוד "אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו, כמו שכתוב "והסירותי את לב האבן מבשרכם". ואז יתדבק בקונו, על כן מוטב, להשתוקק לציוויא דמאריה (היינו לבחינת תורה), "דמאן דלא ידע אורחין דמאריה וצווין דמאריה, שהם רזין דאורייתא, איך יעבוד ליה".

ובהאמור אנו רואים, שהאדם צריך להשתדל להשיג בחינת תורה. ובכדי להשיג בחינת תורה, צריך האדם לקבל את בחינת מלכות שמים למעלה מהדעת. כלומר, בבחינת שהיא נגד דעתו של אדם, היינו שבשביל עצמו אינו צריך לשום דבר רק לתועלת ה'. ובזה יש לפרש מה שכתוב (ויצא) "והיה זרעך כעפר הארץ". הנה "זרעך" היינו בנים. ובעבודה נקרא "בנים" הבנה בתורה ומצות. וה' הבטיח ליעקב שההבנה בתו"מ יכולים להשיג רק בזמן שהאדם מסכים להיות כ"עפר הארץ", היינו שהוא מסכים לקיים תו"מ אפילו שהוא לא מרגיש בזה שום הרגש, ואינו טועם בהתו"מ אלא טעם עפר, היות שהוא אומר "אני עובד עבור ה'". "ואם הוא רוצה, שאעבוד בשבילו באופן הזה, אני מסכים", אז הוא זוכה לגדלות ולהבנה."

שאלה: כל המאמר הוא כותב על לקבל עול מלכות שמיים מחדש בכל רגע. איך מקבלים כל רגע מחדש עול מלכות שמיים?

כל רגע לראות תנאים חדשים להתקשר למלכות שמיים. מתוך השלבים שהוא עובר יהיה לו מספיק הבנה וניסיון לקבל אותה.

תלמיד: יש מצבים שכלפי חוץ בחושים רואים שאותו מצב נשאר, התנאים לא משתנים, כך נראה. איך בכל זאת מצליחים לראות שהתנאים משתנים?

זה תלוי על מה האדם מסתכל. יכול להיות שהוא מסתכל על המעשים בלבד, יכול להיות שהוא לא מסתכל על דרגות האמונה שיש לו, עד כמה היא קשורה למצב שלו. זה תלוי באדם.

תלמיד: נניח שהמצב הקודם היה טוב.

מה זה טוב?

תלמיד: לדוגמה, הכנס היה מוצלח והוא הסתיים, ועדיין מרגישים את ההרגשה הטובה שהצלחנו והיה טוב. אבל לפי מה שאני מבין מכאן צריך להתחיל מחדש, למחוק את מה שהיה לפני רגע ולהתחיל מחדש.

נגיד.

תלמיד: רגש טוב קשה יותר למחוק, הוא נשאר, רגש שלילי קל יותר אולי להתנתק ממנו ולהתחיל מחדש. במצבים האלה שקשה להתנתק מהם איך מוחקים אותם? איך לוקחים הרגשה שהיא טובה, מוחקים אותה, ועכשיו אין לך כלום ואתה מתחיל לעבוד מחדש?

במה ההרגשה טובה?

תלמיד: הרגשה של ביטחון. היה מצב שנתן סוג של ביטחון, ולפי מה שהוא כותב פה אתה לא צריך לחכות שההרגשה הזאת תעבור, אלא אתה צריך כל הזמן לחדש, כאילו מה שהיה נגמר, ועכשיו אתה מתחיל משהו חדש, אם זה טוב או רע לא חשוב.

איך אתה מנהל רגש כך שאפשר להגיע למצב שאתה מוחק אותו לגמרי ומתחיל רגש חדש? כי הרגש נשאר. נניח שבתוך העשירייה היה מצב מסוים, לפעמים הוא יכול להישאר גם שבוע, לפעמים הוא עובר אחרי יום, איך עושים את זה?

זה תלוי באדם.

תלמיד: זה תלוי באדם ברמה שהוא עובד על זה ורוצה שזה יקרה? מה הכוונה תלוי באדם?

האדם יכול לשנות את ההתפעלות שלו, את ההתרגשות שלו, ועל ידי זה לשנות את הכיול של התפיסה שלו.

תלמיד: בעבודה הפנימית שלנו, אם אני אקח את העצה שנתת בהתחלה, אם איזה תנאי עכשיו משתנה לי, אז אני צריך לנסות לראות את הכול מחדש, כלומר כל התמונה השתנתה מבחינה רוחנית לא בגשמיות, ואני צריך להתייחס לזה מחדש.

כן.

תלמיד:. יש תחושה שהבורא כביכול מאוד קנאי, הוא רוצה שתתחשב רק בדעה שלו.

כן.

תלמיד: ונראה שהוא עושה את זה בצורה מאוד מניפולטיבית. אם אתה מנסה ללכת לפי דעת אחרת, אז הוא כאילו נותן לך, אבל אז הוא מכין לך איזה בור ובסוף אתה יוצא עם אכזבה גדולה. למה הוא עושה את זה?

כדי ללמד את האדם.

תלמיד: אבל יש תחושה שהלימוד הוא בכוח, בכפייה, הוא לא לימוד שהוא נעים לבן האדם.

בהתאם לטבע האדם, לרצון לקבל של האדם, הבורא כך מתייחס אליו.

תלמיד: אומנם זה לא נעים ברצון לקבל, אבל אם אנחנו מסתכלים בדרך שלנו, אז נראה שהאדם סוטה מהמסלול, ויש מצבים שהבורא כביכול צריך לקחת את ההגה ובכוח להחזיר אותו למסלול הנכון, לעשות לו כמו פעולת תיקון. אבל התחושה שבמצבים האלה שהוא מתערב קשה ברגש לקבל את זה, לוקח הרבה זמן עד שאתה מצליח לראות את זה כעזרה. איך לזרז את התחושה הזאת? בשכל אתה רואה שזה עשה לך טוב, ברגש אתה עדיין לא שם, קשה להגיע בהרגשה לראייה הזאת.

צריכים להשתדל לעבוד בעיקר ברגש, להתחבר לאותם אנשים שעובדים בצורה כזאת, וכך להמשיך.

שאלה: אישה בתולה זה הרצון שלי לבורא שהוא נקי ממחשבות, מזיכרונות, ואין משהו שמפריע לו, נכון?

כן.

תלמיד: ואישה גרושה זה מה שמפריע לי, שאני זוכר משהו, אני בא עם כל מיני טענות לבורא, נכון?

נכון.

שאלה: האם יש תנאים לרחמי שמים או שזה מזל?

מה זה מזל?

תלמיד: טיפות, שמטפטף עליך.

ודאי שיש תנאים לרחמי שמיים. זה תלוי בפעולות האדם, עד כמה האדם מכניע את עצמו ורוצה לקבל את התנאים האלה, ובהתאם לזה הבורא מתקרב ועושה עימו.

שאלה: אני מבין שכדי להיות כהן גדול אדם צריך להידבק בה', ובמצב כזה הוא נצרך לכלי ללא פגם, מה שנקרא אישה בתולה, וזה לעומת הדימויים האחרים שהוא מביא, אישה זונה, אלמנה, וכולי, שהם למעשה פגם בכלי, כי הם בכוונה על מנת לקבל ולא על מנת להשפיע. כל ההגדרה שלו של אישה, אני מבין שזה למעשה רצון שאנחנו צריכים לתקן.

השאלה שלי מבוססת על העובדה שאנחנו פה ב"בני ברוך" ובכל הכלי העולמי, בהשתוקקות גדולה ביותר שבאמת בכנס הזה נבנה כלי משותף. אנחנו יכולים לעשות את זה באמונה מעל הדעת, והוא מציין פה גם את היראה. מעבר למילים הגדולות האלה, לפחות לחלק מאיתנו, איזו עצה אתה יכול לתת לנו במילים שלך, כדי שבאמת הפעם לא נפספס בכנס הזה ונוכל לחבר את ניצוצי הקדושה, נוכל באמת לבנות כלי שכל אחד יוכל לראות בו את האור?

אני חושב שעל ידי החיבור בינינו למעלה מכל ההפרעות נוכל להגיע לעוצמת חיבור כזאת שהבורא יהיה מחויב להביא אותנו לקשר עימו.

תלמיד: האם את החיבור הזה נשיג בהשפעה איש על רעהו, בדבקות?

כן, כרגיל.

שאלה: מה זה מלכות שמיים?

מלכות שמיים היא אותה הבחנה, בחינה, דרגה, שממנה הבורא מתייחס אלינו.

תלמיד: ואיך מתקשרים למלכות שמיים?

ההתקשרות שלנו מבינינו לבורא מביאה אותנו למלכות שמיים.

תלמיד: איך כל פעם לקבל מחדש מלכות שמיים?

ודאי שאנחנו כל פעם עושים את זה. צריכים להשתדל, צריכים לעשות.

תלמיד: אבל אם אנחנו כל הזמן בזה, אז מה זה כל פעם מחדש?

אנחנו כל הזמן יכולים להתקשר למלכות שמיים.

תלמיד: כשהוא אומר כל פעם מחדש, מה היה לפני ומה יש אחרי? מה כל פעם מחדש קורה כאן?

לפני זה היה מצב אחר, יכול להיות שהשגנו, שהיינו דבוקים במלכות שמיים. עכשיו התנאים השתנו, ואנחנו צריכים לחפש איך אנחנו עכשיו יכולים להיות דבוקים בה.

תלמיד: מה אדם מחדש כאן מצידו?

את הדבקות, את הרצון.

תלמיד: איך הוא לא מתחשב עם המצב הקודם שהיה לו שהוא מרגיש אותו?

הוא מתחשב, כי ממנו הוא עולה עכשיו למצב הבא.

תלמיד: האם לעלות באמונה למעלה מהדעת זה לקבל על עצמו מלכות שמיים?

כן, אפשר להגיד.

שאלה: יש פה שימוש באמונה שנקרא בחינת גדלות, שאני לא כל כך מבין. כתוב, "מי שרוצה לעבוד בבחינת הגדלות, היינו, שעבודתו בנויה על גדלות ה', היות שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה, הוא נקרא "כהן גדול"". למה בחינת גדלות היא שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה?

הוא רוצה רק שהגדלות עצמה תיתן לו כוחות לעבוד בדבקות עם הבורא.

תלמיד: מה זו בחינת קטנות בגישה הזו?

בגישה הזו קטנות פירושה שהוא לא מסוגל לדרוש את זה.

תלמיד: קטנות וגדלות אלו לא אותם המונחים שאנחנו לומדים ב"תע"ס", פה אלו הבחנים אחרים.

כן.

שאלה: בעבודתנו בעשירייה, במאמץ להיות מבוטלים, להיות משרתים, אם הבנתי נכון, נאמר במאמר שאנחנו מקבלים מעין סיוע שנקרא "ומום אין בך". מאותה גדלות של הבחנה, שאני רוצה שכר ואני ממש עושה יגיעה להתייחס נכון לעזרה מלמעלה, מה זה שאני פתאום פוגם בסיוע שקיבלתי אם זה מהחברים הגדולים או מהספרים?

אני לא יכול לחבר את מה שאמרת.

תלמיד: נצייר שאנחנו בזה, והתלמיד מרגיש חזק, שהוא כבחינת כהן גדול, הוא מעל כל חשבון של שכר, והוא מקבל חיסרון נקי מכל פגם, לא צריך לעורר בו קו שמאל, ופתאום הוא מוצא את עצמו שהוא עושה פגם. כשאנחנו, "בני ברוך", במצבינו הנוכחי נכנסים לכנס, מה זה נקרא לפגום?

"לפגום" בדרך כלל זה כשאני נופל מהרמה של אמונה למעלה מהדעת לתוך הדעת.

תלמיד: כדי להתאושש מהר, חוץ מזה שהוא מפליל את עצמו ומיד מסדר איזו תפילה, האם זה להיכנס לספרים ולקרוא?

להתבטל כלפי הקבוצה שלו.

תלמיד: לקנות מיד מה שכתוב לנו מהשכל הפועל, שזה בשבילנו מעל הדעת?

כן, על בטוח שזה יעזור לו.

שאלה: אמרת שלפגום זה ליפול מדרגה למעלה מהדעת לתוך הדעת. אבל זה תמיד כך, כי אם הייתי למעלה מהדעת, כלומר היה לי כוח השפעה יותר מכוח קבלה, אז הבורא מוסיף עוד רצון לקבל ואני נופל.

כן.

תלמיד: אז איפה הפגם שלי, בזה שנפלתי?

כן. אתה לא חייב ליפול. אם אתה הולך באמונה למעלה מהדעת, אז זה לא אומר שאתה נופל אם קיבלת איזו דרגה גדולה יותר משלך. אלא מתחשבים בך ונותנים לך תנאים לקבל את הדרגה שהיא למעלה מהדעת בעוד כשאתה נמצא בדרגה הקודמת.

תלמיד: אם אני בתוספת הרצון עושה מאמצים לחדש כוונה על מנת להשפיע על פני אותו רצון חדש שקיבלתי, אז אין שום פגם בו.

כן.

שאלה: איך אנחנו עובדים נכון עם הכוונה?

מבקשים שהבורא יעזור לנו לממש את הכוונה.

תלמיד: אני אנסה לשאול בצורה אחרת, רב"ש אומר שאנחנו צריכים לעבוד תמיד מבחינת הפרט ולא מבחינת הכלל, כי הכלל עושים רק מעשים ללא כוונה, והפרט עושים את המעשים שלהם כבר עם כוונה. איך עכשיו כשאנחנו נכנסים לכנס שומרים על בחינת הכוונה שלנו ולא פשוט עושים מעשים?

אצלנו "מעשים" זה נקרא שינוי הכוונות.

תלמיד: אפשר להסביר איך אנחנו עושים את זה?

שאנחנו רוצים לעלות באמונה למעלה מהדעת, וכך כל פעם לעלות, לעלות.

תלמיד: יש איזו דרך כי אנחנו באיזה גל כזה של הכנס, ומרגישים שאנחנו ממש במעשה אחד כל הכלי.

כן.

תלמיד: איך אנחנו עוזרים אחד לאחר לעורר תמיד את הכוונה הזאת שרב עכשיו אמר, שלא חס וחלילה ניפול ממנה, שלא באמת נעשה איזה פגם?

אם אנחנו נשתדל לעשות את זה יחד, יהיה לנו סך הכול כוח אינטגראלי, אנחנו נוכל לעלות לדרגה חדשה.

תלמיד: וכל המעשים שאנחנו נעשה מעכשיו עד סוף הכנס, נקרא לזה, תקופת הזמן הזאת, המעשים האלה הם כבר כוונה? אני מרגיש שחסרה איזו נקודה מאוד קריטית של אחיזה.

אני מבין אותך, נגיד שיש לכולנו נקודה פוטנציאלית כזאת של אחיזה במרכז הכלי החדש של האמונה, ואנחנו כן יכולים לגלות אותה, לטפס אליה, וכך להמשיך.

תלמיד: לחדש את האמונה הזאת בכל רגע זאת בעצם העבודה שלנו עכשיו?

כן.

שאלה: כשאנחנו נכנסים לכנסים, בעיקר לכנסים הגדולים, יש תופעה שאנחנו מתכנסים בתוך עצמנו, מתחברים בינינו, עובדים גם בינינו בעשירייה , גם בכלי העולמי, יותר ויותר, ואני לא יודע אבל הפעם הזאת, הכנס הזה, העולם מבחוץ, ההרגשה שלי, שהוא משחק תפקיד מאוד מאוד גדול בהכנה לכנס הזה.

זאת אומרת ככל שאנחנו מתכנסים יותר בינינו, וזה ממש מורגש בשבוע האחרון איך כל הכלי כך הולך ומתחבר, בחוץ המציאות סביבנו יש לי מילה אחת להגיד, היא פשוט משתגעת, מה שקורה בחוץ הוא בלתי הגיוני בשום מקום.

האם בכנס הזה בכלל להתעסק בלנסות לתקן את החוץ, או פשוט לעזוב את זה ולהתעסק רק בנו? כי אני ביום האחרון נמצא באיזו הרגשה שאולי בפעם הזאת, הכנס הזה, אנחנו יכולים לקבל הרבה עזרה דווקא בגלל הקושי שיש בחוץ, לחיבור המאוד מיוחד בינינו.

אנחנו צריכים לעזוב את כל העסקים שלנו ולהשתדל לראות בחיבור שלנו את העתיד של כל המדינה, העם, והעולם.

תלמיד: והאם בזמן הכנס בכלל לכוון לנסות לתקן בחוץ, או פשוט לעזוב את זה, פשוט לשכוח מזה וממש להיות בתוך העבודה בינינו וזהו?

בתוך עבודת החיבור אנחנו מתקנים את הכול, אין לי יותר מה להוסיף. העיקר זה החיבור בינינו.

שאלה: ענית קודם לחבר שאנחנו צריכים לעשות את זה יחד.

כן.

תלמיד: דווקא פה אני נכשל, מה זה יחד? אני קודם מתקשר לבורא ומקבל ממנו כוחות, או קודם אני מתקשר לחברים, מה הסדר?

כל אחד איך שהוא מבין, עם כל השאלות, עם כל הנטיות, עם כל החשבונות הנכונים, או הלא נכונים, אנחנו צריכים כולנו להתכלל בבורא והוא יסדר לנו את העתיד שלנו.

תלמיד: אז לאחוז בבורא תמיד?

זו ההתחלה והסוף של הפעולות.

שאלה: להמשיך את החבר במה שהוא הזכיר לגבי הכנס, אז באמת ההרגשה היא שיש לנו אחריות מאוד גדולה על הכתפיים בגלל מה שקורה בחוץ, לא הרגשתי אף כנס אחריות על מה שקורה בחוץ, עכשיו זה ממש מרגיש.

כן.

שאלה: אתה רק שומע קצת חדשות ואתה פשוט לא יכול לסבול את זה. אמרת בכנס לעבוד ביחד, והיו לנו כנסים בעבר שממש התכוננו אליהם ברמה מאוד מדוקדקת ואמרנו שחצי יום ראשון מגיעים כולם מתרגשים, אבל אחרי זה נכנסים לאיזו עבודה פנימית.

איך אתה מציע שהכנס הזה יראה מבחינת העבודה שלנו, מבחינת הריכוז שלנו?

אני חושב שאנחנו כבר לפני הכנס צריכים להשתדל להגיע לחיבור ומתחילת הכנס והלאה כבר להיות בחיבור באופן פעיל, וכך להמשיך.

תלמיד: זה כנס שהוא יותר פנימי, אנחנו צריכים להיות ממש מרוכזים בפנימיות.

כנס מאוד פנימי. אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מתחברים ממש בלבבות, עד כמה אנחנו מתקרבים זה אל זה, עד כמה הבורא משפיע עלינו, על כולנו יחד, ובמידה שאנחנו מתחברים יחד אנחנו יכולים לקבל את השפעתו, רק במידת החיבור בינינו, ואני חושב שאז נצליח.

תלמיד: איך לשלב נכון בין שמחה, כי זה כנס ואנחנו שמחים, לבין רצינות פנימית?

חייבת להיות רצינות מאוד גדולה. אנחנו נמצאים בימים כאלה ובמצב כזה קיצוני שחייבים להרגיש את עצמנו כנמצאים במבחן רוחני.

תלמיד: אז אם נסכם את העצה שלך, אתה אומר להתחיל מהרגע את ההכנה הזאת הרצינית, ושמגיעים לכנס כבר לרוץ.

כן.

שאלה: רציתי גם לשאול אותך מטעם המוזיקה. אנחנו קבלה לעם ואנחנו צריכים איזה קשר אל העם וגם באים אלינו לכנס הרבה תלמידים שהם יחסית חדשים. אנחנו מתלבטים עם החברים, כי יש גם צפייה מהכלי העולמי להתפרצויות שמחה כאלה, אנחנו מנסים להרגיש מה האיזון הנכון בין שירים פנימיים ומרגשים, לבין שלפעמים כן צריך להתפוצץ. איך לקחת את ההחלטות האלה בזמן אמת כי אנחנו לא יכולים להיות מנותקים מהעם לחלוטין?

לא, אנחנו לא צריכים להיות מנותקים, ההיפך, אנחנו רוצים ככל היותר למשוך אנשים לחיבור בינינו, לחיבור שלנו, כך שכולם יצטברו.

תלמיד: יש לך איזו עצה לתת לנו, איזה קו מנחה, איך לבחור את השירים נכון איך לעשות את האווירה שתתאים בדיוק כדי לאזן בין מה שקורה בינינו לבין מה שקורה בעולם?

לא.

שאלה: מורגשת מאוד האחריות הגדולה שיש לנו כלפי הכנס. חזרתי עכשיו לישראל ואני מרגיש שהמצב כאן מאוד שונה ממה שהיה לפני השביעי באוקטובר. מה תפקיד הכלי העולמי בלתמוך בכנס הזה?

כמו שאנחנו נמצאים כאן גם הכלי העולמי נמצא אתנו. וככל שהם מתפעלים ממה שקורה כאן כפול המרחק מאתנו אליהם, כך הם יכולים להשפיע אפילו יותר מאתנו על תוצאות הכנס. להיות מחוברים בלב אחד, בצורה אחת, בפנייה לבורא ובהשתוקקות אליו, לדרוש ממנו שימלא את כל החלל שבינינו, את זה אנחנו רוצים, שלא יהיה מקום פנוי לשום דבר חוץ ממנו.

תלמיד: כשאני מגיע לכאן, אני מרגיש שאנחנו נמצאים כמו על אי ומסביב יש פשוט שגעון אחד גדול. איך הכלי העולמי יכול לעשות משהו כדי שהחברים בארץ ירגישו שהם לא לבד?

אנחנו לא צריכים לתמוך כל כך איש בחברו אלא להתחבר בבורא אחד, זה מה שאנחנו צריכים. זו צריכה להיות המטרה הסופית שלנו, אני מקווה שנגיע לכך.

תלמיד: הבנתי מהמאמר שעבודת הפרט היא שכל אחד ירגיש את אותה עבודה גם בכוונה וגם בפעולה. כשכל אחד מאיתנו מתרכז בה למען החיבור, למען החברים, למען אותו הכלי, באמונה שלמה שכל החברים שלי עושים אותו הדבר, זאת בעצם פעולת החיבור. בזה כל הכוח שלנו, שכל אחד בונה לעצמו את אותו הכלי, אותו כוח החיבור לכך.

קודם כל לזה, נכון. זה בעצם ברור לכולנו.

שאלה: יש פה הסבר על היראה שלא ברור לי. הוא כותב "שהאדם נעשה עייף ויגע. זה הכל מטעם שעוד לא זכה ליראת אלקים. שהאדם צריך לדעת, שהאמונה היא הכלי. ובזמן שהכלי נגמר כל צרכו וכבר ראוי לקבל, תיכף השפע ממלא את הכלי של האמונה, שהיא למעלה מהדעת. והשפע נקרא "יראת שמים". בדרך כלל רב"ש מסביר במאמרים רבים, גם ב"אהבת חברים", גם ב"מטרת החברה", שיראה היא השער לאמונה ולא השפע שמתפשט בכלי.

נכון.

תלמיד: קודם כל באה היראה, שיראה היא המצווה הראשונה, ומזה אדם מגיע לאמונה. פה הוא כותב שאמונה היא הכלי והיראה היא האור שמתפשט בתוך הכלי.

גם זה וגם זה נכון. תלוי רק מאיזה מצב אנחנו באים, מאיזו נקודה אנחנו באים לתוך העניין. אבל בכל זאת, היראה היא העיקר.

תלמיד: כי אנחנו לא מדברים הרבה על כך אלא בעיקר מתעסקים באמונה. אבל אני מרגיש, ודיברנו על כך בעשירייה, שיש צורך להגיע ביראה גדולה לכנס הזה, ברצינות שעליה דיברת. אבל אנחנו אומרים גם שאמונה וביטחון באים ביחד.

אסור שזה ימחק את זה.

תלמיד: איך עושים זאת?

אני לא חושב שיש בכך משהו שמוחק, שזה מוחק את זה. נראה בהתחלה שאמונה סותרת את הביטחון, וביטחון סותר את האמונה. אבל אם אנחנו מייצבים נכון את האמונה והביטחון, אז אנחנו מתחילים לראות לא שהם מנוגדים אלא הם מוסיפים זה לזה. ככל שיש לי נחיצות בביטחון, כך אני יכול להשתמש באמונה והיא מגדילה וממלאה לי את הביטחון, וככל שאני רוצה את האמונה, כך אני ממלא אותה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבכיוון כללי האמונה היא עבודה במוחא, למעלה מהדעת, והביטחון הוא ההרגשה שמתפשטת בלב כתוצאה מזה?

אפשר לומר.

תלמיד: אנחנו רוצים שהביטחון והיראה לא יסתרו זה את זה, כי אני צריך להגיע לכנס בביטחון מוחלט ולא להסתמך על רשימות העבר, שהיו מאות כנסים, אלא לבוא, כמו שלמדנו מהמאמר הזה, מחדש ובביטחון מוחלט.

ואז מה עם היראה?

תלמיד: מה עם היראה?

היראה לא מכבה את הביטחון, אלא שני אלו הם בשני נושאים. הביטחון הוא בבורא, והיראה היא האם אוכל לקיים את ההבטחה שלי לבורא.

שאלה: אמרת שחייבת להיות רצינות גדולה מאוד בכנס הזה. ואנחנו גם נמצאים בימים ובמצב חיצוני שבו חייבים להרגיש את עצמנו במבחן רוחני.

כן.

תלמיד: באיזה מבחן רוחני אנחנו נמצאים?

האם אנחנו באמת מסוגלים להיות באותה רמה שהכוח העליון דורש מאיתנו.

תלמיד: אנחנו מסוגלים?

זה תלוי בנו. האם באמת ברצינות אנחנו יכולים להגיד על עצמנו שאנחנו רוצים כן לפרוץ למערכת העליונה.

תלמיד: מה נקרא שאנחנו עוברים את אותו מבחן רוחני, שאנחנו מצליחים בו? מה תהיה ההצלחה מהכנס הזה?

שאנחנו מעלים את עצמנו באמונה למעלה מהדעת למעלה מכל הספקות.

תלמיד: הנושא "אמונה למעלה מהדעת", הוא מאוד גדול ועמוק.

מה לעשות.

תלמיד: בכנס הזה הולכים להיות מאות תלמידים חדשים ממסגרות לימוד שונות בארץ, בעולם, שישתתפו איתנו פיזית גם בכנסי מראה, גם יגיעו לכאן הרבה תלמידים חדשים כמו החברים שכאן הגיעו היום לראשונה. זה באמת דבר גדול ומשמח. מה אתה ממליץ לאותם תלמידים חדשים שמשתתפים לראשונה בכנס?

אני ממליץ לערבב ותיקים וחדשים ככל האפשר, ממש. כל אחד שרוצה לקבל איזו הדרכה, תרגום, עצה, יוכל בשקט לראות. האם אתם יושבים בשולחנות?

תלמיד: אנחנו יושבים בעשיריות הקבועות שלנו ליד שולחנות ויש התאספויות בעולם שגם יושבים בעשיריות או בערבוביה.

זה בסדר, זה טוב.

תלמיד: האם לצרף אלינו חדשים לקבוצות, לעשיריות?

כן.

תלמיד: וכמובן יש גם תרגום וכל מה שציינת, קיים. עבור תלמיד חדש, ויש כאלה מאות, פעם ראשונה שהם מתכללים באירוע כזה, במעמד רוחני כזה, איך התלמיד יכול להפיק מקסימום תועלת מהכנס הראשון שלו?

להתבטל כלפי הקהל ויספוג בצורה כזאת כמה שאפשר יותר.

שאלה: איך נדע שאנחנו לא חוזרים למצב הקודם כשאנחנו מתעוררים אחרי נפילה ולא "מתאלמנים" או "מתגרשים"?

איך נדע? לפי התוצאות - תדעו. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מרגישים את עצמנו בדרגה יותר גבוהה, בביטחון יותר, בקשר בינינו יותר.

שאלה: כיצד לזכות לגדלות והבנה ברוחניות?

רק לפי שאנחנו מתחברים יחד ודורשים את זה מהבורא.

שאלה: איך למדוד את ההכנעה שלנו לבורא?

במידה שאנחנו מבינים שבלי עזרת ה' אנחנו לא יכולים להשיג שום דבר.

שאלה: מה זה "לשם שמיים"?

מה זה לשם שמיים? כל מה שאני יכול לעשות, אני עושה רק כדי להעלות את גדלות הבורא בעיניי.

שאלה: אם אני מחשבת את העבודה על בסיס של 24 שעות, האם יש בכך יתרון לירידות מאשר לעליות?

לא. בכל זאת, העליות יותר חשובות מהירידות. את הירידות אני עוד צריך להבין, להרגיש אותן, לפענח אותן נכון, לנתח אותן, כך בסדרת פעולות אני עושה אותן ראויות לפעולה נכונה.

שאלה: מורגש חיסרון מאוד גדול לגבי איך אנחנו נתחבר בדבקות ולעשות את התיקונים הנחוצים בכל הכלי העולמי. מה אתה ממליץ לנו לעשות מעכשיו ועד סוף הכנס בשביל להשיג את הדרגה הנחוצה כדי לכסות את החסרונות האלה?

רק חיבור ביניכם. להשתדל להבין זה את זה, ושזה יהיה בעצם הדאגה העיקרית היחידה, המיוחדת, במידה שאנחנו מתקשרים בינינו, בצורה כזאת אנחנו יכולים להבין מה עלינו לעשות ונהיה מסוגלים לעשות את זה.

שאלה: אנחנו רגילים שבכנסים שלנו יש הרבה שמחה, יש סעודות, שיעורים.

אז מה יהיה? יהיה.

תלמיד: מה זה אומר להיות באמונה למעלה מהדעת במצבים האלו? כי אנחנו יודעים שאמונה למעלה מהדעת אלה המאמצים שלנו נגד הרצון לקבל, נגד הדחייה.

נקווה שתבינו שיש עוד מצבים יותר נעלים, טובים, משמחים.

תלמיד: ובמצבים משמחים גם יש עבודה למעלה מהדעת?

כן, ודאי. כל השמחה היא באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה זה אומר "למעלה מהדעת" כשהאדם שמח?

שהוא נעשה קרוב לבורא, הוא מרגיש שהוא מתקרב למרכז הבריאה, למרכז של כל העולמות, שהבורא עוזר לו, מושך אותו, תומך בו, מחזיק אותו, ומתוך זה כמו כן לכל המקובלים מכל הזמנים. אז אנחנו צריכים להודות על זה.

שאלה: אז העיקר זה הודיה?

בעיקר זה הודיה.

תלמיד: נאמר שישתתפו בכנס הרבה חברים חדשים, גם ממקומות כמו הפיליפינים, יפן ואפריקה, סין.

הם מגיעים לכאן?

תלמיד: הם לא מגיעים לכאן אבל מתאספים במקומות שלהם, זאת אומרת, שהכלי ממש מתרחב. ואם אני מסתכל 'בתוך הדעת', אני רואה שיש בעיות שונות. יש כאן כלי ישראלי שהוא על סף הישרדות, ויש עוד מקומות בעולם ואנשים אחרים, שאמנם אין להם את הבעיות האלה, אבל יש להם בעיות אחרות, ויש גם חברים ותיקים שלומדים שלושים שנה ויש כאלה ששמעו השבוע בפעם הראשונה את המושג "למעלה מהדעת". אז איך ומה יכול לחבר בינינו?

מה שיכול לחבר בינינו זה שאנחנו כולנו מאותו רצון הבורא שמשפיע עלינו ומגדל אותנו, ושאנחנו צריכים להגיע אליו ולראות איך כל המציאות מפסיקה להיות מבלבלת במה שהיא נמצאת ובמה שקורה. אני נדהם לשמוע את מה שקורה בעולם ואיך שהמפרשים רוצים להסביר את זה בצורות כאלה מוזרות, וזה ממש חבל. נקווה שאנחנו נגיע למצב שיהיה לנו, לכולנו, ברור שמי שלוקח על עצמו רשות להסביר ולדבר צריך להיות בכל זאת אדם מורם מעם, מרומם.

שאלה: אז אני מבין שמתוך הדעת אנחנו אמורים בוודאי לעזוב את ה'דעת', כי כל אחד מגיע עם ה'דעת' שלו, עם הבעיות שלו שאותן הוא מפרש לעצמו. האם אנחנו צריכים להתחבר למעלה מזה?

כן.

שאלה: ומה יש שם למעלה?

החיבור שלנו. אנחנו צריכים לעזוב את כל המצבים האינדיבידואליים שיש לכל אחד ולהתקרב זה לזה באופן כזה שלא רוצים לקבל בחשבון שום דבר פרטי של כל אחד אלא סך הכל רק את העניין הכללי, שאנחנו חייבים לגלות את עצמנו נמצאים במרכז הבריאה. את זה לגלות.

שאלה: זאת אומרת, שאדם שמגיע צריך לשחרר את המחשבות על הבעיות הפרטיות שלו, על המדינה שלו?

לגמרי.

שאלה: והשאלות שעליו לשאול הן למעלה מזה?

כן, ביומיים האלה של הכנס אנחנו נמצאים מנותקים מהמציאות.

שאלה: ואיך אחר כך נקשור את ההשגות שלנו למציאות? כי אנחנו רוצים שהמציאות תשתנה.

זה לא יהיה קשה, לא. נוכל לרדת אליהם ברצון חדש, בטבע חדש.

שאלה: הזכרת שכרגע אנחנו מתקרבים למרכז הבריאה, מאד מורגש שכרגע אנחנו מרכז הבריאה, האם זה נכון?

כן.

שאלה: מה הכוונה? ואיך זה מורגש?

זה אומר שאם אנחנו באמת נרצה לחבר אלינו את כל האנושות עם כל הקצוות שלה, בזה נוכל לעשות צעד גדול קדימה לקראת הבורא ולגלות אותו באופן שהוא טוב ומיטיב ומסדר את כל העולמות באופן שאנחנו נתקרב אליהם ונסדר אותם.

שאלה: מורגש שאנחנו מקבלים הרבה מאוד תמיכה בזכות שאנחנו במרכז הבריאה כרגע. מהי אותה התמיכה שאנחנו מקבלים מלמעלה?

אני חושב שהבורא מעוניין מאוד מאד בעבודה שלנו, ועלינו להיות מוכנים לסדר את כל הכלי העולמי שמגיע ומתקשר אלינו, שנוכל להעניק להם חום, מקום בינינו, חיבוק, אהבה וכך הם יוכלו למצוא את מקומם בינינו בצורה נכונה וברורה.

שאלה: יש הרגשה שיש מלאכים שמגנים עלינו. האם התחושה הזאת נכונה?

כן. בטוח שכן. אלה הכוחות שמוכנים להעלות אותנו לרקיע עליונה.

שאלה: יש המון התכנסויות חדשות בעולם, כמו חברים מאזורים שמזמן לא היו איתנו, או אנשים חדשים שהצטרפו. אם איזו מחשבה, תפילה, האדם צריך להגיע לכנס? אם היית נוסע למפגש עם חברים בארץ שלך, איך היית מתכונן לזה?

הייתי נוסע ומגיע למקום שם נמצאים החברים שלי, הקבוצה שלי. ומה שאני ממליץ לעשות זה להכין את הכול מראש, כדי שבזמן הכנס אני לא אחשוב איך אני מבין את האנשים האחרים עם המכשיר שמתרגם לי את השפה שלהם, אלא אני נמצא בקשר עם חבריי שאני התנתקתי מהם עד לזמן הכנס, וכן הלאה. זאת אומרת, העיקר זה לעשות קשר בין בני אדם בעולם הזה ממקום למקום, מארץ לארץ. ככה זה.

שאלה: נניח ואני נוסע עם אוטובוס במשך עשר שעות מהכפר שלי לעיר הבירה למקום שבו אנחנו מתאספים שם, כל החברים. איזו עבודה צריך האדם לעשות עם עצמו בדרך?

אנחנו למדנו ולומדים את זה כל הזמן, שאנחנו מתחברים ומגיעים למצבים כאלה שכל הלבבות מתחברים ללב אחד, וכל המוחות למוח אחד. וכך אנחנו מגיעים לרצון גדול. אני חושב שהכול לפנינו ואין כל כך מה לחשוב על זה. פשוט להיות כמה שיותר על כל החומר שלמדנו בבוקר, בצהריים, ויש לנו גם את הלימוד מחר. צריכים להתאסף וללמוד איך אנחנו צריכים להתחבר. סך הכול, זה העניין.

(סוף השיעור)