שיעור בוקר 30.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

חובת ישראל כלפי האנושות - קטעים נבחרים מהמקורות 

קריין: אנחנו קוראים במסמך מקורות בנושא חובת ישראל כלפי האנושות. בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ח.

קודם כל צריך להזכיר שוב, אני לא יודע מי נמצא לפנינו, כי כל הזמן יש עוד ועוד אנשים חדשים, ישראל זה נקרא מי שמכוון למטרת הבריאה, כל אדם בעולם, לא חשוב מי ומה הוא. כמו שעם ישראל ביסודו הוא לא עם, אלא קבוצת אנשים עם אידיאולוגיה מיוחדת שאברהם מסר להם.

בואו נקרא.

 "אל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו." (בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ס"ח)

זאת אומרת אסור לנו לחשוב בסגנון "אני אחכה עד שכולם יתעוררו, אז גם אני אתעורר" וכן הלאה, לא. אלא כלל ופרט שווים. הוא אומר שכל אחד ואחד הוא לא חלק מהכלל ולכן עושה איזו עבודה פרטית שלו, נניח אם מאלף אנשים אחד מתעורר, אז הוא עושה עבודה אחד חלקי אלף. לא נכון. כלל ופרט שווים הכוונה היא שהאחד יכול לעשות עבודה כמו של כל הכלל. ברוחניות אנחנו לא מבינים את החוק הזה, אבל הוא כזה. אחד שווה לכולם, זה לא מובן, אבל זה כך. החוק הוא מאוד, מאוד בעייתי להבנה, לקליטה. הוא קצת מובן יותר, לאסטרופיסיקאים, אני עכשיו שומע לפעמים שהם מדברים על כך, אלו שמתעסקים בכל מיני עניינים של הפיסיקה הקוואנטית, והם הולכים עוד למעלה מזה כבר, לפרקטלים וכן הלאה, הם מדברים קצת על זה שכל הכלל שווה לפרט אחד. בכל אחד ואחד יש את הכלל.

וגם אנחנו דיברנו והתעסקנו בזה, שאדם אחד יכול לגרום תיקון לכל העולם, ולא בגלל שהוא אחד מיוחד, אלא בגלל, כמו שאנחנו אומרים שאין יותר מעשירייה, מה זה אין יותר מעשירייה? ומה עם האחרים? [והרי] לידך יש עוד עשיריות אחרות? לא, אנחנו לא תופסים את זה, אבל זו עשירייה אחת בלבד. כלי.

ומה שאני רואה, אצלי זה פתאום שיבוש בראייה ואני לא רואה נכון, רואה הרבה תלמידים, ככה בסיבובי הראש שלי, אני רואה הרבה עשיריות, זו תפיסה לא נכונה, זו עשירייה אחת, זו תפיסה לא נכונה, זה אדם אחד. ולכן כלל ופרט שווים הוא עניין עמוק. גם כלפי מה שדיברנו בשיעור הראשון היום, חובת גילוי שיטת התיקון בעולם המודרני בקשר לעם ישראל, האנטישמיות, כל מיני אומות העולם, החברים שלנו מכל העולם וכן הלאה, אנחנו צריכים לראות בכל אחד ואחד עד כמה זה ממש שייך לו, לנשמה שלו. נתקדם לזה איכשהו.

שאלה: באיזה מעשה אדם, או עשירייה, מעלים או מורידים את כל העולם?

בחיבור בלבד. מה אתה עושה בעשירייה שלך אם לא חיבור? מה יש לך לעשות? אני לא יודע על מה אתם מדברים או דנים שם. מיום ליום אתם צריכים להרגיש עד כמה אתם יותר ויותר קרובים, בלבבכם להתחבר, וההיפך יכול להיות בדעות שלכם, ואתם נעשים יותר עשירים, יותר מורכבים בדעות, ויחד עם זה, לעומת זאת, אתם נעשים יותר מאוחדים ברצון אחד.

תלמיד: במה אנחנו צריכים לזהות דעות שונות? באיזה נושאים?

שכל אחד ואחד מתוך הנקודה שלו רואה את התיקון [בצורה] שונה. ואתם לא מסוגלים אפילו לעשות כאן השוואה בין אחד לשני. לא יכולים, כי זה לא שייך, אתה לא יכול להבין אותו. אתה שומע מה הוא אומר, אבל לא יכול להיכנס למוח וללב שלו ולהרגיש כמוהו.

שאלה: מה הכוונה, "כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים."?

כי כלל הוא סכום מיוחד של הפרטים. אבל הוא לא סכום כמו במתמטיקה, זה לא סכום בלחשב סכומים ולחשב אינטגראליים, או שורות פורייה שם, זה לא כך, אין לי מילים. אי אפשר להסביר רוחניות בגשמיות. אבל כלל ופרט שווים אלה לא מילים יפות, אלא שבכל אחד יש הכול. וזה שאנחנו רואים הרבה אנשים, בינתיים זו סטייה כזאת שלנו.

קריין: ציטוט מס' 40 של בעל הסולם, מתוך "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ז.

"בהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש: "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל." (בעל הסולם. הקדמה לספר הזוהר”. ס"ז)

אני רואה שיש אנשים שעשו כאן בינתיים צחוק ועוד כל מיני דברים כאלו. אתם לא מבינים שאת הזלזול הזה לא תוכלו לכסות אחר כך בחודשים של לימוד.

נקרא שוב.

"בהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש: "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ס"ז)

זאת אומרת, הכול תלוי בכמה אנחנו מעלים את הרוחניות למעלה מהגשמיות. בזה אנחנו גורמים להעלות את החשיבות שלנו, חשיבות התיקון, גמר התיקון, כל התהליך הזה בכל העולם. אנחנו יכולים בזה לשלוט על מה יהיה חשוב יותר לאנשים ומה פחות. אתם שומעים את זה או לא?

נקרא שוב.

"בהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש: "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ס"ז)

הכול תלוי עד כמה אנחנו, כל אחד בתוכו, מעלה רוחניות על פני גשמיות. בחשיבות הזאת, בפער ביניהם, אנחנו פועלים ככה על כל העולם וכל העולם יחשוב כך. זה מחייב.

קריין: בעל הסולם מתוך הקדמה לספר הזוהר, אות ס"ז.

"שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש: "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ס"ז)

יש לך פתרון לכל הבעיות המתעוררות בעולם.

שוב.

"שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש: "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ס"ז)

בני ישראל נקראים כל אלו שיש להם נקודה שבלב והם נמשכים לגלות את מטרת הבריאה.

קריין: זוהר לעם, פרשת בשלח.

"אין דבר בעולם שישבור כוחם של עמים עכו"ם, כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה. שכל זמן שישראל עוסקים בתורה, מתחזק הימין, ונשבר כוחם ועוזם של העמים עכו"ם. ומשום זה נקראת התורה עוז, כמ"ש, ה' עוז לעמו ייתן. ובשעה שישראל אינם עוסקים בתורה, מתחזק השמאל, ומתחזק כוחם של העמים עכו"ם, שיונקים מהשמאל, ושולטים על ישראל, וגוזרים עליהם גזרות שאינם יכולים לעמוד בהם."

(זוהר לעם. פרשת בשלח, 305-306)

שאלה: יש אם כך התנגדות קבועה, מה המקור של אותה התנגדות פנימית וחיצונית? ההתנגדות בכל אדם ואדם נובעת מתוך זה שיש רצון לקבל ורצון להשפיע, רצון לקבל של הנברא ורצון להשפיע של הבורא, ושניהם צריכים להתחבר, אבל חיבור ביניהם לא יכול להיות כי הם הפוכים זה מזה, ולכן צריכה להיות ביניהם מערכת שמקשרת את הרצון לקבל ואת הרצון להשפיע, זה נקרא צמצום, מסך, אור חוזר, כל המערכת הזאת שנקראת מערכת רוחנית. ואז בסופו של דבר הנברא יכול להגיע לדבקות בבורא.

לכן התנגדות, התנגשות, [עימות] של זה כנגד זה מחויב מהיסוד של הבריאה שישנו בורא בלבד, ואם הוא רוצה לברוא את הנברא כדי ליהנות לו אז הנברא חייב להיות הפוך מהבורא, הוא חייב להיות כלול מכל הרצונות של אותם הדברים שהבורא רוצה לתת לו. זאת אומרת, הוא חייב להיות מהרצון לקבל, כי בבורא אין לא רצון לקבל ולא רצון להשפיע, אלא כלפי הנברא יש רצון להשפיע ובתוך הנברא יש רצון לקבל, אבל הדברים האלו לא קיימים לפני מחשבת הבריאה. לכן כך זה מסודר, שמתחילת הבריאה היחס בין הבורא לנברא הוא יחס של שני דברים מנוגדים ואיך הנברא מסוגל, משתדל, להגיע לחיבור למעלה מהניגוד. בכל פעם הפער בין הבורא לנברא מתגלה יותר, והנברא בכל פעם, בהתאם לזה, מקבל אפשרות לכסות את הפער הזה ולהידמות לבורא.

הנברא אם כך כלול בשתי מערכות, מרצון לקבל שהוא ההיפך מהבורא והתיקון של הרצון לקבל שהיא כוונה על מנת להשפיע, שזה הדומה לבורא. וכך מתוך זה.

תלמיד: אנחנו לומדים שהכול תלוי בנו, כי אנחנו בעלי השיטה, ולנו יש עשיריות בדרך לרוחניות.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו מפרסמים משהו אחר. אנחנו לא מפרסמים שכל האנטישמיות תלויה במקובלים, אלה אנחנו מפרסמים שהכול תלוי ביהודים, שאפילו אין להם מושג על רוחניות, יוצא שאנחנו לא לגמרי מפרסמים את האמת.

נכון, אתה צודק, אני מסכים אתך. אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, ואז הכול יהיה מתוקן. ובכול זאת, זה מצד אחד. מצד שני, למה לא נברא אדם אחד או קומץ קטן של אנשים, אלא יש לך מיליונים? אנחנו עוד לא מבינים את זה. אבל אתה רואה שהבורא רוצה להתגלות באינסוף נשמות פרטיות, דווקא כך, לכן אני לא אומר שאנחנו צודקים. אני לא אומר שאנחנו מצליחים ביציאה שלנו לעולם, אבל חייבים אנחנו לפרסם את זה לכול העמים. כמו שהבעל שם טוב אמר, מתי יבוא המשיח? כשהוא שאל את המשיח, אז המשיח אמר, "מתי שמעייני יתגלו החוצה".

בעל הסולם כותב גם בהרבה מקומות, שבהתפשטות חכמת הקבלה דווקא ברבים, אנחנו נזכה לתיקון הכללי. כל אחד ואחד בעולם אפילו שכאילו לא עושה שום דבר, אבל הוא עושה, הוא עושה איזה תיקונים, ולא שאנחנו בלבד. אנחנו צריכים עוד ועוד, כמו שהוא כותב, לכן אנחנו צריכים לפרסם חכמת הקבלה ברבים, ולזרז לזה תיקון.

שאלה: אם אני רוצה שהיום הרוחניות תהיה לי יותר חשובה מאתמול, מה אני עושה, מה אני מוסיף?

אני חושב שאתה צריך להתפעל מהחברים. תנסה לראות אותם בצורה כזאת, שהם כל הזמן חושבים על זה. אני בטוח שאתה תראה את זה, כי זה באמת כך. מה שאנחנו רואים, אנחנו רואים בעיין שלנו שמקלקלת את הכול. אתה תראה שכולם נמצאים בחיבור, וכולם נמצאים בנטייה לתיקון, וכולם רוצים את זה, אלא כלפינו זה נראה מקולקל.

רב"ש היה אומר עוד יותר מזה. הוא היה אומר, כל העולם נמצא בעבודת ה', כל העולם מבצע הכול, רק אנחנו לא רואים. אז התיקון הוא לא לתקן את העולם, אלא לתקן את הראייה שלנו. יש ויש, אתה מבין? שעד שלא נגיע לאמת, בכול זאת זה יהיה אצלנו מסובב עוד ועוד.

שאלה: זה ממשיך מאוד לבלבל הכלל והפרט. מקובלים, אם הם מגיעים למצב הזה שהם מתוקנים, למה הם כותבים? או אם רב"ש אומר שהוא רואה את כולם מתוקנים, אז מי זה ה'אנחנו' שצריכים עוד לתקן את עצמנו? אני רואה בהרבה מאוד מהשלבים בהתפתחות של ההיסטוריה, שכשהיו מקובלים גדולים, היו יחד עם זה הרבה צרות. למשל בעל הסולם היה בתקופה של מלחמות עולם, והיו דברים נוראיים בעולם. והוא דווקא, שהוא נמצא במצב שהוא מתוקן כל כך, איך יכול להיות שפרט וכלל שווים כשהוא בעצם כולו מתוקן, והעולם נראה בדיוק הפוך?

אני שמח לשמוע את זה ממך. ומה?

תלמיד: זאת השאלה. איפה הכלל והפרט שווים? במה הם שווים? שמעתי פה שכשאנחנו נצליח להתרומם מבחינתנו, גם העולם יתחיל להתעורר כנגד הדבר הזה.

ודאי, עכשיו קראנו. עכשיו קראנו שאם אנחנו מעלים את עצמנו, אנחנו מעלים את העולם.

תלמיד: אז בעצם זה שאנחנו נגיד מעלים את ישראל שבנו על פני האומות העולם שבנו, דווקא אומות העולם בחוץ גם עולים, גם מתרוממים.

כן.

תלמיד: אז למה פה כתוב הפוך, שאם אנחנו מתעסקים בפנימיות שלנו, מעלים את הפנימיות על פני החיצוניות שהם אומות העולם, אז אומות העולם.

אנחנו גורמים לזה, שכל העולם עולה. גם בסוף הקדמה לספר הזוהר הוא כותב כך, שאז זה מתפשט מלמעלה למטה. הכול תלוי בזה שעם ישראל מתחיל לחזור לעבודה שלו.

תלמיד: כשמקובלים עוסקים בפנימיות, או נגיד בני ברוך עוסקים בפנימיות, מה הביטוי של זה בעולם צריך להיות? צריך שיהיו מלחמות, כאילו שזה סוף של איזה עידן?

לא.

תלמיד: לא.

כאילו לא.

תלמיד: אבל נראה שכדי שיהיה שינוי, תמיד עובר דרך איזו מלחמה או שינוי מאוד גדול בעולם. דווקא שיש מקובלים, אז באים כאילו שינויים גדולים בצורת צרות, בצורת מלחמות.

צודק. כן. ראה רבי עקיבא.

תלמיד: רבי שמעון היה צריך להסתתר במערה מכל הבלגן שהולך שם. כך לפחות מספרים שהיה.

כן.

תלמיד: זה קורה הרבה, חוץ מדוגמה אחת עליה שמעתי, שבזמן שלמה המלך היה שקט ארבעים שנה בכל העולם, ולא היו מלחמות. אבל חוץ מהדוגמה הזאת, כל הדוגמאות זה תמיד כשיש התעוררות בפנימיות, בעולם יש כאוס גדול.

זה כנגד זה. אני לא יכול להיות עורך דין ואפוטרופוס של כל הדברים האלה, אני מעט מאוד מבין בזה. לכן כל העבודה שלנו היא שאנחנו לומדים מהפסוקים, כי אני רוצה שהם יכנסו ללב ולמוח שלכם, וכל אחד שישתדל לשתות אותם כמה שאפשר, ולהתמלאות מהם. וכל פעם אז אתה תחשוב כך או אחרת, אבל הכול לפי המקורות. אפילו מקורות שונים ומנוגדים כאלו שאתה עוד לא מסוגל לחבר אותם, אבל ככה זה.

גם בקשר להפצה שלנו, אתם רואים כמה שאנחנו בעצמנו נמצאים עדיין בחוסר שקט ובבעיות. אתה נוגע בעצב גלוי, אתה מבין. זה כמו בטיפול שורש שמגיעים לעצב, זה נעים? כאילו אין דבר יותר כואב. אבל שם זה עצב כמו חוט, אתם מכירים את זה, וכאן אתה מגיע לעצב הגלוי של האומה, שאתה מגלה את העצב הזה. ומה לעשות? אני לא יודע. לעשות תרדמה, איזו זריקת הרדמה? לדבר שקר, אז בשביל מה אנחנו? אם כך סוגרים את זה והולכים הביתה. אם אנחנו לא פועלים לתיקון, אלא מחפשים עד כמה שיהיה נוח לנו וטוב, אז צריכים לחפש דרך נכונה יותר שאולי מתאימה יותר לעם. אבל לא על ידי זה שאנחנו נשתוק. לא.

אתה בסך הכול רואה עד כמה שבעל הסולם הוא פתח את הכול, בצורה שהיה מסוגל לפתוח באותם הזמנים. אם הוא היה היום עם כל האמצעים של היום, מה זה.

שאלה: אם זה כמו עצב חשוף כזה שמאוד כואב, אז למה?

בטח, זה אומה, אתה מאשים את כל העם. אפילו גויים אולי לא מסכימים אתך, אומות העולם גם לא מסכימים, איך אתה כך חושב על עם ישראל? זה שהם אומרים שהם אשמים, זה מילא. כך וכך חלק מהם, לא כולם, ואתה אומר על זה בצורה ברורה.

זאת אומרת, אם יש עד חמישה אחוזים נגיד מאומות העולם אנטישמים, נגיד חמישה אחוזים בינתיים, אז חמישה אחוזים. אתה אומר לא, זה נכון, זה במאה אחוז צודק, אנחנו כולנו אשמים, אנחנו כולנו ככה. איך זה יכול להיות?

תלמיד: אז אני אומר כמו אצל רופא שיניים, ללכת לעשות הרדמה, ולטפל טיפול עדין כזה.

לא. כי אדם צריך בהכרה שלו, בהבנה שלו, בהשתוקקות שלו לעשות עבודה נכונה עם העצב הגלוי. אתה מבין. הוא צריך דווקא לגלות אותו, ולעשות כאלו עבודות שדווקא הכאב בעצב הגלוי הוא הביא אותו לפתרון הנכון. הוא לא צריך לעקור אותו, להוציא אותו עם המחט ולזרוק. לא. זה כל העניין. אנחנו צריכים לעבוד עם הרגשות האלה, ולתקן אותם.

שאלה: לא ברור הצורך לכאב. אני אצל הרופא בטיפול, רוצה לקבל טיפול, למה אני צריך לכאוב?

אם עדיין זה כואב, סימן שלא תיקנת. לא מובן.

תלמיד: לא.

לא כל כך.

שאלה: ענית חובש, למה לא קצת גז צחוק להקל קצת?

כי אז לא תוכל לתקן. הבורא מעורר לך כאב, צרות, בעיות, במידה שזה יעזור לך לתקן. מעלים בקודש, לא מורידים בקודש. במידה שאתה מסוגל להתמודד עם הכאב הזה, ולא לאבד עשתונות ולהתחיל לתקן את עצמך, במידה הזאת הוא כל הזמן ממלא. עד שמגיע מצב שניתן למשחית רשות, ואז חס ושלום.

כאב הוא כל הזמן צריך להיות לידך, וכל הזמן אתה מתייחס אליו יותר, פחות. איך אפשר מקסימום אופטימאלי. אני מקבל חיזוק מהחברה, חיזוק מהלימוד, חיזוק מזה, אז אני יכול יותר להתמודד עם הכאב. כאב מצד שמאל, זה מצד ימין, על שניהם אני מתקדם.

שאלה: במילים האחרונות שאמרת נשמע שפתחת פה משהו חדש ואולי אפשר לדבר עליו. איך משתמשים בכאב? איך אנחנו לומדים לחיות עם הכאב הזה?

זה קו שמאל לעומת קו ימין. כך אנחנו מתקדמים. אתה לא יכול אחד בלי השני.

תלמיד: כן, אבל המושג הזה של כאב, לי לפחות נשמע ממש חדש. אבל מעבר לזה רציתי לשאול משהו אחר.

למה חדש? אני שמתקדם, אפילו רב"ש היה אומר, "שיסבול". אם אתה לא מרגיש שאתה עובד עם כאב על איזו תופעה סימן שאתה לא מעלה את עצמך למעלה מהדעת.

תלמיד: אבל הכאב שעכשיו דברנו עליו הוא כאב שבא מהתפקיד של העם היהודי, מהסבל של העולם, זה כאב אחר ממה שדברנו עליו עד עכשיו.

אז מה?

תלמיד: אני חושב ששווה להרחיב על זה, אולי אפילו לעשות על זה שיעור.

אני לא יודע לדבר דברים יפים, לעורר את הלב, זה לא אני, אני בכל זאת כאילו מדען בזה.

תלמיד: בכל אופן רציתי לשאול על הפרקטיקה של ההפצה, כי שמענו דוגמאות היום שאם אתה בא עם האמת הגלויה לאנשים, אז אולי הם פשוט לא יפרסמו. נגיד שיש שתי אפשרויות, אתה בא עם האמת הגלויה ואומרים לך, לא נפרסם שום ספר כזה ויותר מזה גם לא נשמע מימך יותר בעתיד כלום, לא רוצים לשמוע אותך. ואם תרכך את המסר אז נגיד ידפיסו עשרת אלפים ספרים ואנשים ייקנו.

אתה צודק.

תלמיד: משתי האפשרויות האלה מה עדיף?

ודאי שעדיף לכתוב את האמת ולשים בצד, מי שרוצה שייקח את הספר מהארכיון שלנו או מאמזון נגיד, אבל לכתוב לחוגים הרחבים ספר אחר.

תכתבו רומן, את הדברים האלה בדרך כלל כותבים בצורה שאתה עושה מזה סרט או סיפור ודרך הסיפור אתה מגלגל את הדברים כך שזה יוצא מובן לאחרים, אתה מסביר ברגש את כל התהליך.

שאלה: בסוף ההפצה שלנו היא רק להוציא דברים מאיתנו החוצה כמו בדוגמאות ששמענו על המקובלים שלפעמים היו כותבים ושורפים או צריך שפיסית יגיע ספר לבן אדם או סרט או משהו והוא יקרא אותו?

אני מסכים איתך ב 100%, אני רוצה לראות תוצאות מהדיבורים שלך.

תלמיד: אני שואל איזה משני הדברים האלה חשוב, בסוף הידע הזה צריך להגיע למישהו או לא?

כן. אנשים בעולם צריכים לדעת על הדברים האלה שאנחנו לומדים, איכשהו, באיזו מידה, אבל חייבים. כי כולם בני אדם, וכולם צריכים לתת איזו מחשבה קטנה בזה שהם מתחברים למערכת הכללית של כל העמים יחד ולבורא.

תלמיד: אז אם אנשים כן צריכים ממש לקרוא את הספר ולדעת למה זה יותר טוב שנדפיס ספר שאף אחד לא קורא מאשר נדפיס עשרת אלפים ספרים שאולי יקראו.

בבקשה תדפיסו. אני לא מבין אותך. אני מסכים איתך, מה אתה רוצה עוד?

תלמיד: אני מנסה להבין, אולי אני לא שואל ברור.

אתה שואל ברור ואני עונה לך ברור, כן צריכים לעשות. מה הלאה אתה שואל? שוב אתה שואל למה זה חשוב או לא חשוב? אמרתי לך שזה חשוב.

תלמיד: אני רק שואל כלפי מה שהבנתי ממך, שצריך לשים את האמת כמו שהיא אפילו אם אף אחד לא קורא אותה.

זה בצד גם, אני בעד זה, אני בעד להגיד מה שיש. חוץ מזה, צריכים לעשות עוד דברים כדי להגיע לקהל, נכון. יש לך את זה בכל חכמה, בכל מדע. חכמת הקבלה היא מדע שמסביר לנו מה קורה בעולם, איך העולם מסתובב, איך אנחנו מקבלים מלמעלה את ההשגחה וההנהגה, איך אנחנו צריכים להתנהג בהתאם לזה שרוצים או לא רוצים ומה בידינו לשנות, מה בכוחנו לשנות, את הכול מסבירה חכמת הקבלה.

ועכשיו אנחנו נמצאים במצב מסוים שאנחנו יכולים להסביר גם על כל התופעות האלה, אז אתה יכול להסביר אותן בכל מיני צורות יפות, לא יפות. אבל אי אפשר להשתיק את העניין כי בזה תלוי קודם כל הגורל האנושי, עד כמה ובאיזו צורה אנחנו מתקדמים לגמר התיקון, וזה חובה, זה פשוט חובה. אם אני קורא נכון מה שאומרים לי המורים שלי, אז זה חובה. אתם יכולים לפרש איך שאתם רוצים, אני לא, אני מפרש את זה כך. זה שאתה יכול לשבת בינתיים והכול בסדר, אני לא יכול, אצלי זה לא בסדר.

אם אתם לא מרגישים את העניין הזה, אני לא רוצה להגיד "חכה ותראה מה שיהיה", אני לא רוצה לאחל את זה לאף אחד. אתם לא מבינים עד כמה שזה משתנה מיום ליום. אתם לא סופרים את זה, אתם בעצמכם סתומים. אתם לא מבינים מיום ליום מה שמתרחש, איזו השגחה יותר ויותר שלילית יורדת כל פעם לעולם שלנו.

זה בינתיים, אבל אחר כך נכנס עוד שלב שמתחיל מהטובים שבהם, זה השלב שלא כדאי לחכות עד שזה יקרה. זה כתוב, אני לא רוצה להרחיב על זה.

שאלה: פעם קראתי שבאותה מידה שמתגלה אור גדול בעולם הוא מגלה את כל הרע בעולם. ואז העניין הוא האם יעשו תיקון או לא יעשו תיקון. אז השאלה היא, אם יתגלה מקובל כזה גדול או "בני ברוך" זה מביא יותר כאוס בעולם לפי הנוסחה הזאת, זה פשוט מביא יותר צרות.

אלה פילוסופיות שלך. אני לא יודע, אני לא בעל הבית.

תלמיד: אז למה באותה תקופה שהתגלה בעל הסולם היתה מלחמת העולם השניה? שאלה פשוטה.

זה לא שייך אחד לשני.

תלמיד: למה?

כי מתגלה המקובל בדור מיוחד, דווקא בכל הצרות האלה שמלוות את הדור ונותנים לו אפשרות לגלות את האמת. אתה שואל איזו קורלציה יש בין זה לזה, אני לא יודע להגיד לך. לא יודע, לא רוצה להיכנס לכל הספקולציות כאלה. אני לומד מה שאפשר ללמוד, מה שניתן לנו. העיקר לא זה, העיקר מה תעשה אחרי כל הדברים האלה, או שאתה הולך עכשיו הביתה ואחר כך לעבודה ולא אכפת לך כלום, "אני למדתי היום, ברוך ה' הכול בסדר", או שאתה יוצא וברור לך מה שאתה צריך לעשות. אחד משניים.

שאלה: השיעור הזה חשוב מאוד, ונתחבר בזה עם כל הכלי העולמי אחרי השיעור הגדול הזה.

אנחנו כולנו רוצים להתקדם ובזה תלויה ההתקדמות שלנו, זה מה שאני רוצה שתבינו. זה לא שאנחנו פועלים למען יהודי אמריקה או למען תיקון העולם הכללי שיהיה משהו. אתם בעצמכם רוצים להתקדם? בזה תלויה ההתקדמות שלכם. פשוט מאוד. זה חד וחלק, זה לא שאנחנו עכשיו נלמד "תלמוד עשר הספירות" ומזה יהיה תיקון. לא יהיה תיקון, לא יהיה שינוי בזה, תראו מה שבעל הסולם אומר. ולכן אני עומד על זה, כאילו שאין יותר חלקים יפים וטובים.

אבל כל החברים שלנו שאנחנו רואים, מוסקבה, פיטר, סוצ'י, קייב, טביליסי, קרובניק, וילנוס, ראשון, סן פיטרבורג, סנטיאגו, שאוליי, אירופה, הולנד, ארצות הברית, קנדה, מלא מלא אנשים, אתם צריכים להבין אותנו, שאנחנו מדברים על ההתקדמות שלנו, ושלא יסתובב לכם בראש שזה עניין של יהודים ולא יהודים. זו הנקודה שבלב שצריכה להתעורר יותר ויותר, וצריכה להבין שהיא צריכה לעורר את כל העולם, אותה אנחנו צריכים לעורר.

שאלה: תודה רבה שהסברת את זה יותר לעומק. אנחנו רוצים להדגיש את זה אחרי שיעור הבוקר עם צוות הערבות העולמי, ולייחס את הנושא החשוב הזה לכנס, המשימה של ישראל כלפיי האנושות, תפקידם, ותודה רבה שהדגשת את זה עוד יותר. מאוד מאוד חשוב שנתחבר לזה, סביב זה, ככלי העולמי. אחרי הסיכום בעשיריות יהיה מפגש של צוות ערבות, כולם מוזמנים.

(סוף השיעור)