שיעור בוקר 02.05.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482,

מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

"כתבי בעל הסולם", עמ' 482, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות".

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)"

כלל ופרט

"המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

דעלך סני לחברך לא תעביד

ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

שאלה: כתוב "עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך"". מה זה אומר?

במילים אחרות זה אומר שאנחנו צריכים להגיע לדרגת הבורא. לדעת את כל התורה, לדעת את הבורא, לדעת את הקשר בין אדם לבורא, מה אנחנו עושים בחיבור בינינו, לאיזו מהות אנחנו מגיעים בעצמנו. להשתמש בתורה כולה, שכל תפקידה לרומם את האדם עד דרגת הבורא.

תלמיד: להביא אותנו לגובה שנוכל לקיים את הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך"..

כן.

שאלה: צריך קודם להתעלות לאיזו רמה שאז נוכל לקיים? מה זה "להביא אותנו לגובה שנוכל לקיים "ואהבת.."?

שאנחנו נרצה שזה יתקיים בנו, כי זה מתקיים רק לפי רצונו של האדם.

שאלה: הפסקה הזאת מתחילה עם סיפור על נוכרי שבא ואומר "תלמד אותי". ולא רק "תלמד אותי", "כשאני עומד על רגל אחת". מה פתאום שהוא בא והוא דורש כזה דבר, ומה זה בכלל נוכרי?

נוכרי זה אדם שאין לו שום דבר, אפס אפסים אבל הוא מבין שיש לו צורך ורוצה למלא אותו, אז הוא בא להלל.

תלמיד: הנוכרי הזה בעצם מבין שיש איזה מקום שהוא צריך לעלות אליו?

כן.

תלמיד: מתי אדם מגיע להבנה הזאת?

הוא אומר לו קודם כל, תלמד אותי את כל התורה כולה, אבל כמו שאני.

תלמיד: האם כשאנחנו מתחילים, נגיד, ללמוד את חכמת הקבלה, אז אנחנו נחשבים

לנוכרים האלה שבאים?

ודאי. ודאי שזה לא תלוי במי הוא, מאיזו משפחה. זה אך ורק תלוי בכמה הוא מוכן לזה או לא.

תלמיד: אני מבין. זה פשוט מתחבר לי למה שענית קודם, שהכול תלוי ברצון של האדם, ואני מנסה להבין מה מביא את האדם להיות במקום הזה שפתאום הוא רוצה להתעלות?

אנחנו לא דנים בזה. הרצון של האדם זה נקודת המוצא שלו. עם זה הוא בא ללמוד תורה.

שאלה: הפיצול הזה שיש בתפיסה של האדם, בין זה שהוא רוצה להיות דבוק בבורא, לבין זה שהוא רוצה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", מאיפה הוא נובע?

מהאדם עצמו.

תלמיד: כשהם אומרים, "יש מצוות", זה משהו שהוא מובנה במערכת. יש כזה דבר שנקרא "מצוות בין אדם לחברו" ויש "מצוות בין אדם למקום". נכון?

אני לומד כמו שכתוב.

תלמיד: אז הוא שואל פה בעניין פרשיות בתורה בדינים שבין אדם למקום, איך יכול להיות ש"ואהבת לרעך כמוך", זה כביכול במצוות שבין אדם לחברו, וזה מכסה גם את המצוות שבין אדם למקום?

כן. זה מה שהוא רוצה להגיד, שכל המצוות מכוסות על ידי היחס של האדם לחברו.

תלמיד: אז למה יש מצוות בין אדם למקום?

זה בינתיים. אחר כך אתה רואה שהם נכנסים, נכללות גם כן במצוות שבין אדם לחברו.

תלמיד: אז ה"בינתיים" הזה, ה"נכללים", איך מסדרים את הפזילה הזאת שיש לאדם, שיש לו כביכול מצוות בין אדם למקום והוא יכול לדמיין לעצמו שהוא מצטער על זה שהוא לא דבוק בבורא?

זאת הבעיה בתוך האדם, שהוא לא מבין שמה שהוא עושה לחבר זה אותו דבר כמו שהוא עושה לבורא.

תלמיד: אז איך להגיע למצב שהאדם מצטער שאין לו אהבת חברים כמו שהוא מצטער על זה שאין לו דבקות בבורא?

זה תלוי עד כמה האדם רוצה להיות דבוק בכל מצווה ומצווה בבורא, ואז הוא צריך להבין שמתוך זה שנמצא עם חברים,אז הוא מגיע לאותה דרגת החשיבות. ואם הוא מתייחס לבורא כמו לחבר ולחבר כמו לבורא, אז הוא נמצא כבר בדבקות.

תלמיד: אז זה המצב הרצוי, שהוא מתייחס לבורא כמו לחבר ולחבר כמו לבורא?

כן.

תלמיד: עכשיו, נניח שמתעורר באדם איזה צער על זה שהוא לא דבוק בבורא. איך הוא מתחיל לעשות את החיבור בין זה שעכשיו הוא מצטער כביכול, על זה שהוא לא דבוק בבורא, לבין זה שהוא צריך להצטער על זה שאין לו אהבת חברים?

הוא כל הזמן נמצא כנראה בהשוואת הצורה שלו לחברים ולבורא, ולא מרגיש בחברים פחות חשיבות מהבורא.

תלמיד: זה המצב שהוא רוצה להגיע אליהם, אבל בפועל הוא רואה שיש הבדל בין זה שנדמה לו שהוא מצטער עכשיו שהוא לא דבוק בבורא, שהוא רחוק מהבורא?

שיחלק את זה לשש מאות עשרים וחמש מדרגות וכך יחשב. כך הוא יצטרך להעלות חשיבות מ"ואהבת לרעך כמוך" ל"ואהבת את ה' אלוהיך".

תלמיד: אז בצורה פרקטית, מה הוא צריך לעשות בפנים? עכשיו התעורר בו רצון, צער על זה שהוא לא דבוק בבורא. עכשיו הוא צריך להגיד לעצמו, מה?

הוא צריך להגיד לעצמו, ש"כמו שאני עכשיו שומע שחשוב לי להיות בדבקות בחבר, זאת אומרת מאהבת החבר, בדבקות בחבר אני יכול להגיע לדבקות בבורא, אז אני מבקש שעכשיו תהיה לי מדרגה שנייה בדבקות לחבר".

תלמיד: ומה לעשות עם הפער הרגשי? כי הצער שהוא לא דבוק בבורא הוא תופס אותו כי הוא ברגש שלו, והפער, והמחשבה שהוא לא דבוק לחבר, שאין לו אהבת חברים, זה משהו שהוא שמע.

שמע. ומה צריך לעשות? צריך להתייחס לחבר כמו לבורא. "כמוך", כמו שכתוב.

שאלה: לגבי "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". הרבה פעמים אני רואה שאני עושה לחברים מה ששנוא עלי, אבל אני שם לב לזה רק בדיעבד.

בכל זאת, זה מלמד אותך. כך לומדים.

תלמיד: איך להגביר את הרגישות לפני המעשה?

אי אפשר. רק כשאתה עובר אז אתה יכול להרגיש מה עשית לעומת מה שצריך לעשות.

לכן ירידות ועליות, ירידות ועליות. אלה המצבים שאנחנו עוברים.

שאלה: "ואהבת לרעך כמוך", למה יש את התוספת "כמוך"?

עם מי ללכת, עם מי להשוות?

תלמיד: תמיד אנחנו חושבים "שכמוך" זה כמו שאני אוהב את עצמי.

זה בדיוק כמו את עצמך. כמוך - כמו את עצמך.

תלמיד: אבל כשאנחנו מנסים להתרומם לכלל הזה, אנחנו רוצים למחוק את עצמנו. אנחנו לא יכולים בכלל לחשוב על עצמנו כשאנחנו הולכים לעשות פעולה של אהבה לחבר. כאילו ה"כמוך" לא מסתדר.

אבל אתה חייב במשהו להעלות את אהבת החברים. קודם אהבת חבר, אחרת אתה לא מגיע בכלל לתחילת התיקון.

תלמיד: אני יכול להגיד "כמוך". נגיד, "ואהבת לרעך כמוך", כמו שהבורא אוהב?

לא. מאיפה הוא יודע איך הבורא אוהב?

תלמיד: איך אני מתאר את פעולת האהבה, אני צריך לדמיין איך הבורא אוהב, איך הוא משפיע, איך הוא עושה?

כן.

תלמיד: כי אם אני מסתכל על עצמי, אני לא יכול לתאר לעצמי.

לפי הדאגה. אז אתה לא יודע, אתה לא מוכן. אתה לא מבצע, אבל אתה צריך לדעת שכך זה נעשה.

שאלה: כך נעשה, מה? אני מתאר את האהבה העצמית שלי וממנה..

מצד הבורא זה היחס שלו לאדם.

תלמיד: האם אני צריך לדמות את היחס הזה?

כן.

שאלה: איך אהבת הזולת מחייבת את האדם לעלות למעלה מהדעת?

אני בינתיים לא יכול להגיד. אבל נראה לי שאתם יכולים לתאר שאם אתם צריכים להגיע לאהבת החבר בדרגה ראשונה, אז אתם חייבים כבר להפעיל את הפעולות למעלה מהדעת.

שאלה: הנוכרי שאין לו כלום, בא להלל ואומר, "תעשה בי שינוי. תגייר אותי, כדי שאחר כך

תוכל ללמד אותי. מה זה השינוי שהעליון צריך לעשות במי שבא לפניו כדי שאחר כך אפשר יהיה ללמד אותו, מה השינוי שצריך לקרות?

צריך להעלות אותו לדרגה שיוכל להסביר לו מה שהוא מבין.

תלמיד: האם זה תנאי, אחרת הוא לא יוכל ללמוד תורה בכלל?

כן. אחרת איך ילמד?

תלמיד: מאיפה הנוכרי יודע שהוא צריך קודם כל לעבור גיור ואחר כך ללמוד?

הגיור כאן זה לא סתם גיור. הגיור כאן זה שהנוכרי יבין על מה התורה מדברת. מה זה נקרא, "ואהבת לרעך כמוך" לעומת אהבה עצמית. כל הדברים שהתורה מדברת על עליית האדם לדרגת הבורא לאט לאט, דרגה ראשונה, לפחות.

תלמיד: מה הקשר בין התשובה של הלל שהוא אומר לו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", לבין הבקשה של הנוכרי שביקש שיגייר אותו? מה יש בפעולה הזאת שהוא נתן לו, שהיא מין עצה כזאת?

הוא נתן לו עצה שלמה, שאם הנוכרי מגיע לקביעת התנאי "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", מזה כבר מתחיל להיות "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: כתוב שכל כל מה שהתורה נותנת לנו זה בסופו של דבר כדי להגיע לרום המעלה, שזה לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך. למה זה החלק שנחשב לרום המעלה, למה לא ואהבת את ה' אלוקיך שזו כביכול התכלית, הדבר הנרצה באמת. לכאורה, כך אנחנו לומדים.

לתקן את טבע האדם זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך.

תלמיד: אנחנו באמת מבינים שזה התיקון, למה זה נחשב לדבר הכי גבוה?

כי מתוך החלק הראשון אתה יכול לקיים גם את החלק השני שהוא "ואהבת את ה' אלוקיך".

שאלה: בן אדם רגיל להצדיק את עצמו, כל הזמן לראות את עצמו בסדר ובחוץ לא בסדר. "אל תעשה לחברך" זה לא להרשיע את החבר, זה להצדיק אותו במשהו, לשמור על זה שהוא יהיה שלם? מה הפעולה של אל תעשה?

כמו את עצמך, מה יש כאן להוסיף.

תלמיד: אני רואה שאת עצמי אני תמיד מצדיק, אני לא רואה את הפגמים של עצמי.

אז כך אתה צריך להתייחס לחבר.

תלמיד: האם הגר הזה שרוצה להתגייר כביכול אמור בצורה כלשהי להיכנס כמו לעיבור, הוא צריך להישמר לא ליפול מאיזו מדרגה?

הוא צריך לתקן את כל הרצונות שלו שאיתם הגיע, לעל מנת להשפיע לזולת.

תלמיד: וזה תלוי בצורת היחס שהוא ישמור כלפי הזולת?

כן.

שאלה: האם אני צריך לאהוב את החברים שרוצים להיות איתי בדרך, במטרה, ובאמת משקיעים איתי בדרך, או גם את אלה שבכלל לא באים לשיעורי בוקר ולא מוכנים לתת מעצמם, אני צריך לאהוב?

כאן יש איזה תנאי, שאם מגיעים אנשים ואומרים "אנחנו רוצים להיות מחוברים איתכם". אנחנו מקבלים אותם, ונותנים להם זמן להתכלל, אחר כך אנחנו מתייחסים אליהם כמו לוותיקים.

תלמיד: אמרת לא פעם שחבר בשבילי זה אחד שבא להתחבר איתי.

בסופו של דבר זה המשפט, כן.

תלמיד: נכון, אבל אם הוא לא בא לעבוד, להתחבר איתי, הוא לא עושה שום מאמץ, מבחינתי אני גם לא מרגיש אותו, הוא לא איתי, אז איך אני יכול לאהוב אותו, איך אני יכול לבנות איתו משהו?

אז הוא עדיין לא חבר, נכון.

תלמיד: אתה אומר צריך לתת לחבר כזה זמן. כמה זמן?

אני לא יודע, אל תכניס אותי לכל מיני משפטים כאלו. כביכול בן אדם הוא מכונה, וכשהוא בא אליי אני יכול כבר לשים עליו שעון ולסדר כך שבעוד שבוע ושלושת רבעי השעון יצלצל בזמן מסוים, ובזה הוא גמר את התיקון הראשון. גם רבי הילל לא אומר לך, הוא נותן כללים.

תלמיד: אתה צודק לא מדובר פה על זמן באמת, אבל השאלה איך אנחנו מפעילים פה את הרגש שלנו?

זו כבר שאלה אחרת, איך אנחנו דנים את האנשים שבאים אלינו? לאיזה צורך? איך אנחנו מרגישים את עצמנו? מאיזו דרגה אנחנו שופטים אותם? והיום או בעוד שנה למשל, מה יקרה לנו ואיתם? אני לא יכול להגיד לך, זה כבר לא שייך ללימוד, זה שייך כבר לתנאים המשתנים.

שאלה: בחלק הזה נאמר "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". מה ההבדל בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", מה התוספת שיש ב"ואהבת לרעך כמוך"?

לאהוב זה הרבה יותר מרק לא לשנוא, לכן הוא אומר "ואהבת לרעך כמוך" זה תנאי מאוד קשה אם בכלל אפשר לקיימו.

תלמיד: מה הילל מנסה לומר לנו כשהוא מנסה לומר שאתה צריך לעבור מ"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ל"אהבת לרעך כמוך", איך מתבצעת התוספת הזאת, מה התוספת הזאת?

זאת תוספת בכלים, כי לעבור מאהבה עצמית לשנאה עצמית ולאהבת הזולת, זה כל ההבדל שאנחנו צריכים להרגיש ביחס לכלי של האדם עצמו כלפי הכלי של הזולת.

תלמיד: זה לא לגמרי מוסבר מה התוספת שאתה מוסיף כדי לעבור מ"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", שמעביר אותך ל"ואהבת לרעך כמוך", הוא לא מסביר בדיוק מה התוספת אלא הוא רק אומר שצריך לעבור מזה לזה.

כן, הוא לא אומר מהו האמצעי שעל ידו אפשר לעבור משנאת הזולת לאהבת הזולת.

זה נכון, על זה עוד נצטרך לדבר, אבל את זה כנראה אדם צריך להשיג מתוך האמצעים שלו, זאת אומרת מתוך מה שיש בידו.

שאלה: אמרת שניתן לחלק את החשיבות של אהבת חברים למדרגות אפילו לתר"ך מדרגות, מהי ההדרגתיות הזאת של חשיבות האהבה לחברים?

מ-0 עד אהבה שלמה יש לנו 625 מדרגות, ומשנאה עד 0 גם כנראה מינוס 625 מדרגות, אז אנחנו צריכים לעבור את כל הסולם הזה בתיקון שלנו.

תלמיד: לפעמים נראה לך שאתה אוהב חבר - לא אוהב, חושב עליו - לא חושב, איך להגדיל את הרגישות?

את זה הבורא עושה. הבורא מעלה אותנו לדרגת החיבור והאהבה, והוא יעשה בנו את השינויים.

שאלה: במאמר מדובר על ואהבת לרעך כמוך", האם פעולת האהבה לזולת זה משהו שאנחנו עושים בכוחותינו עצמנו או האם זאת מתנה מהבורא על המאמץ שלנו על היגיעה שלנו להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"?

לא, אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו.

שאלה: מה זה זולת, איך זה קשור לחבר?

הזולת כעיקרון זה כל אדם שאיתו אני צריך להתחבר לפי מחשבת הבריאה.

תלמיד: איך זה קשור לחבר?

על החברים אני יכול להתאמן, הוא יכול להתאמן עליי, אני עליו, וכך ניתן לבטא את כל סוגי היחסים.

שאלה: האם אנחנו משתמשים במצוות של בין אדם למקום כדי להתחזק במצוות של בין אדם לחברו?

גם כן.

תלמיד: והאם להגיע לאהבת ה' דרך אהבת הבריאה שלו?

כן.

תלמיד: זה המסלול.

כן.

שאלה: "ואהבת לרעך כמוך" זו עבודה מלמעלה ולאהוב את עצמי זה מלמטה, זה כמו עבודה מראש לתוך.

אני לא מכיר דבר כזה, ראש, תוך, עבודה כזאת, עבודה אחרת. אם את לומדת וקוראת ספרים, אז שם תחפשי את התשובות.

שאלה: מה אני מחשיב כנקודת האל חזור, כשאני יודע מהו החבר שלי שאני הולך איתו עד הסוף עד שאני אממש איתו את כל האהבה, ולא מסתכל אחורה, מנסה ומנסה ובסוף מבין שהמטרה שלי איתו להגיע לאהבה, שזה הוא? הרי אני לא בוחר.

נקודת האל חזור זאת המטרה הסופית שלך.

תלמיד: האם בתהליך אני כל הזמן מברר האם זה אותו חבר שעליי לבנות איתו אהבה או שזה לא אותו חבר?

גם זה.

תלמיד: כלומר לא ניתן לסכם מראש שעכשיו הולכים עד הסוף.

אתם יכולים לסכם.

שאלה: ביומיים האחרונים התחלנו את ההכנה לכנס, עשינו סדנאות הכנה. הכנס יתקיים בעוד שבועיים והנושא שלו "עולים למעלה מהדעת". קראנו אתמול מאמר שנקרא "ענין למעלה מהדעת" של הרב"ש, שם הוא כותב, שאדם צריך לראות את החברים בתוך הדעת, שהם יותר שומרי זמן, שהם מבצעים את כל מה שאומרים מגידי השיעורים למעשה, ושהם ממש עוסקים לשם שמים, את זה הוא צריך לראות בתוך הדעת. ואם הוא לא יכול לעשות את זה כך, אז הוא צריך לקבל את זה למעלה מהדעת שככה זה.

כשאנחנו מתכוננים לכנס, מה זה בשבילנו עכשיו העבודה הזו של למעלה מהדעת?

למעלה מהדעת זה דבר מאוד קשה, רק בעזרת ה' אדם מגיע לזה. למעלה מהדעת זה אומר שאתה מקבל כל חבר כאילו הוא כבר נמצא בגמר התיקון ולא יכול לסטות מהמצב שלו.

תלמיד: איך מכניסים רגש לזה שהוא כאילו נמצא כבר בגמר התיקון כדי שזה לא יהיה שטחי?

אני כל הזמן בודק את עצמי ואיך החבר נראה בעיניי, ואיך אני מתרשם מהפעולות שלו למעלה משכלי, וכך ממשיך.

תלמיד: מה זה להתרשם מהפעולות של החבר למעלה משכלי?

שהוא צודק בכול.

תלמיד: האם אני מקבל את זה בעיניים עצומות, או שאני צריך ממש להרגיש שהוא צודק בכול?

אתה צריך גם בהרגשה לקבל את זה.

תלמיד: על ההרגשה אני לא שולט, איך אני מגיע למצב הזה?

על ידי תרגילים אתה מתחייב להגיע גם בהרגשה.

תלמיד: בהכנה לכנס אנחנו מאוד רוצים להכין את עצמנו עם תרגילים, להרגיש את זה שהחבר צודק בכול. איזה תרגילים אנחנו יכולים לעשות בשבועיים שיש לנו עד לכנס?

בשבועיים שיש לנו אני ממליץ לעשות תרגילים של "ואהבת לרעך כמוך" בעשיריות, ופעם בשבוע או פעמיים בשבוע לעשות תרגיל בכל הקבוצה. ואז לראות איך אתם מקבלים את כל החברים, האם בלב פתוח, או בספקות, בכל מיני בעיות, במה עוד.

תלמיד: מה זאת אומרת תרגילים בתוך העשיריות ותרגילים בתוך הקבוצה, מה לדוגמה?

תרגילים בתוך העשיריות זה ברור לנו, ותרגיל בתוך הקבוצה זה כמו בכל הקבוצה שלנו, פתח תקווה.

תלמיד: האם כמו ישיבת חברים כזו שבה אנחנו עושים תרגיל של "ואהבת לרעך כמוך"?

כן. אנחנו צריכים להשתדל לראות את עצמנו שבאמת נמצאים בכלי אחד.

שאלה: אם היה לי חבר אחד, אז הייתי יכול ללכת אחריו בעיניים עצומות. אבל אם יש לי כמה חברים ואני לא רואה איך הם מתחברים יחד. יש לכל אחד את הדעה ואת הדרך שלו, אומנם אני מקבל את כולם כגדולים, אבל הם לא מתחברים לי לדבר אחד שהולך יחד קדימה, שאני יכול ללכת אחריו בעיניים עצומות.

נניח שהם היו חיים בכמה יבשות, האם אז היית יכול לתאר אותם יחד?

תלמיד: למה כמה יבשות זה משנה? זה נראה שיש יותר מיבשות ביניהם. לכל אחד יש אופי שונה, תפיסה שונה, כל חבר הוא עולם שלם. איך לחבר לעולם אחד את כולם, את כל העולמות האלה, את כל היבשות האלה?

צריכים לעשות תרגילים.

תלמיד: בהקשר של למעלה מהדעת. אנחנו הרי עובדים בעשירייה לא עם חבר אחד. אם אנחנו עכשיו לקראת הכנס רוצים לעשות עבודה בעשירייה בלקבל את כל החברים אז איך לקבל את כולם? אני גם מרגיש שצריך לכלול את כל החברים בתוך הפעולה הזאת של הכנה לכנס, איך אני כולל את כולם בצורה שהם כולם הופכים לי כאחד שאני יכול ללכת אחריו?

תחפש מאמרים כאלו מרב"ש, מבעל הסולם, מתהילים, ותשלח את החומר הזה לכולם. ואחר כך תראה, לפחות באותו חומר ששלחת להם, עד כמה הם באים טבולים בו כאחד.

שאלה: בתרגיל הזה לראות את הכלי המשותף שלנו, האם אני צריך לראות את עצמי בתוך הכלי או רק את החברים?

גם את עצמך.

שאלה: האם התרגילים האלה צריכים להיות פנימיים או גם חיצוניים?

פנימיים.

קריין: האם תרצה לסכם את השיעור?

היו לנו כמה קטעים, מאמרים בעניין "אהבת הזולת" בעיקר, אבל בכל זאת הם כחלק ממאמרים שמביאים אותנו ל"אמונה למעלה מהדעת".

בהצלחה לכם. באהבה מכולנו. כל טוב לכם.

(סוף השיעור)