שיעור הקבלה היומי11 ספט׳ 2021(צהריים)

חלק 1 הרב"ש. החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו. 12 (1986)

הרב"ש. החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו. 12 (1986)

11 ספט׳ 2021

שיעור ערב 11.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

רב"ש, כרך א', עמ' 246, מאמר "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"

אנחנו נמצאים באותו נושא עיקרי, איך להשיג כלים דהשפעה על פני כלים דקבלה שלנו שבהם נבראנו, וזה נקרא לעלות מדרגת דעת לדרגה אמונה או השפעה למעלה מהדעת, מעל הדעת. כך אנחנו צריכים לראות את המסלול שלנו. ולכן המאמר מהרב"ש כאן מאוד מיוחד וגם השם שבו נקרא מאוד מיוחד, "החיסרון העיקרי שעליו להתפלל, מהו". שמענו לא פעם אחת שהעיקר היא התפילה, הבקשה, ולפי הבקשה אנחנו מקבלים מהבורא את הרצונות, את התיקונים עליהם, המילויים בהם וכן הלאה. לכן כאן הוא רוצה להסביר לנו מהו החיסרון שעליו אנחנו צריכים להתפלל, שאנחנו רוצים שהחיסרון הזה יגדל יותר ויותר וממנו נתפלל שהבורא יתקן אותו, ימלא אותו, יסדר אותו, מהו.

יש לנו חיסרון שמלכתחילה זה רצון לקבל כמו שנולדנו ואנחנו צריכים עכשיו לראות מהו החיסרון העיקרי שעליו אפילו אנחנו צריכים להתפלל. להתפלל על חיסרון? צריכים להתפלל על המילויים, לא הוא אומר, דווקא חיסרון זה מה שאנחנו צריכים. אז נשמע, המאמר נמצא בחומר הלימוד שלנו, אפשר להשיג אותו בכל השפות. בבקשה תמצאו אותו ונקרא אותו יחד. ובזמן הקריאה בואו נחשוב על כך שאנחנו יחד מבקשים מהבורא ואז התפילה שלנו תהיה לא רק נכונה ועל העיקר, החיסרון הוא העיקר, אלא גם כן עוצמתית מכולנו, כולנו יחד. בבקשה בעזרת ה', בהצלחה.

החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו

"ידוע, ש"הבריאה" נקראת חסרון. לכן היא נקראת "יש מאין". והאדם הנברא הוא מלא חסרונות. ומשום זה, בכדי שהאדם יצליח בהעבודה, שהוא הולך למלאות חסרונותיו, הוא צריך לדעת מקודם, מהו החסרון העיקרי שעליו יתן זכות קדימה לכל חסרונותיו. והיות שיש חסרונות רוחניים וחסרונות גשמיים, עלינו לברר קודם כל, מהו נקרא רוחניים, ומה אנו מכנים גשמיים.

והנה בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" (דף ג', אות י"א) כתוב שם וזה לשונו "ועם זה תבין גדר האמיתי להבחין בין רוחניות לגשמיות. כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהיא בחינה ד', הוא נקרא "גשמי", והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעיניו בעולם הזה. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם "רוחניות".

לפי זה יוצא, ש"גשמיות" נקרא, מה ששייך למלאות את הרצון לקבל שלנו. זאת אומרת, שכל מה שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא "גשמיות". ומה שעובד לתועלת ה', נקרא "רוחניות".

ובהאמור מובן מאליו, שהכלי על גשמיות, היינו חסרון למלאות את התועלת עצמו, אין אנו צריכים לדאוג להמציא לנו כלי של רצון לקבל בעמ"נ לקבל, משום שהכלים כאלו נתן לנו הבורא תיכף בהתגלות הבריאה. כידוע, שמחשבת הבריאה, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו", ברא יש מאין הרצון לקבל, שישתוקק לקבל טוב ועונג. והבורא בטח שממלא בהכלי הזה כרצונו יתברך. נמצא, שעל הכלים דקבלה אינם צריכים לבקש.

לכן התפלה שנותנים עבור גשמיות, היא רק על המילוי, דהיינו שה' ימלא לנו את כל מה שאנו מרגישים שחסר לנו. כי הרגשת החסרון, הוא מה שמביא לנו יסורים. והיסורים שבהרגשתנו, הם הסיבה שאנו נעשה את כל מה שביכולתנו, למלאות חסרונותינו.

מה שאין כן בזמן שאנו צריכים להתפלל על רוחניות, שה' ימלא את חסרונותינו, כי החסרון על רוחניות תהיה הסיבה להתפלל, שה' ימלא את מבוקשנו, מטעם שיש לנו יסורים מזה שהחסרון עוד לא קבל מילוי, הלא החסרון הזה עוד לא נולד בנו. היינו, שיחסר לנו למלאות את הכלי, הנקרא "כלי דהשפעה", כנ"ל, שזהו ההבדל בין רוחניות לגשמיות. ש"כלי הגשמי" נקרא כלי דקבלה, שהוא רוצה למלאות את התועלת עצמו. ו"כלי רוחני" נקרא כלי, שרוצה דוקא למלאות את תועלת ה', ובניגוד לתועלת עצמו.

וכלי זה לא נמצא בטבע הבריאה. כי מצד הטבע, אדם נולד רק בכלי של תועלת עצמו. ומה שאנו אומרים להגוף שלנו, שצריכים לעבוד לתועלת ה', את ענין זה הוא לא יודע אפילו מה שמדברים אליו. כי לא עלה על דעתו, שיש ענין שלא להסתכל על תועלת עצמו, אלא שיחשוב כל היום על תועלת ה'. ובפרט ששומע, שכדאי לוותר על תענוגים ששייכים לאהבה עצמית, לצורך תועלת ה'.

וכל כך מוזר הדבר להגוף, בשעה ששומע, שצריכים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, תיכף מתחכם ושואל, אני רוצה לדעת, אם אתה רואה אנשים שהולכים בקו הזה, שבשבילם גם אתה רוצה לעשות כמוהם. נכון, הייתי מסכים עמך, אבל תגיד אתה בעצמך, כמה אנשים אתה רואה, שכל מחשבתם בחייהם הוא רק לדאוג מה שנוגע לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. ואם נאמר, שכן אתה יודע, שיש אנשים, שהולכים בקו הזה, אבל כמה השקיעו יגיעה וזמן, שתהיה להם היכולת, שכל מעשיהם יהיו רק בעמ"נ להשפיע. ובעיקר, כמה זמן צריך דבר זה לקחת. חודש, חודשים, שנה, ושנתיים. ועוד יותר הוא מתחכם לשאול, אם כולם השקיעו זמן ויגיעה, הצליחו לקבל דרגה זו, שיוכלו לכוון בכל מעשיהם בעמ"נ להשפיע. ובדברים האלו יש להם כח להרחיק את האדם מהעבודה, השייכת לדרך השפעה.

היוצא מכל הנ"ל, שלגבי רוחניות, הנקרא "לעשות נחת רוח ליוצרו", אין לאדם חסרון כזה. אלא להיפך, שאם באה לו לאדם איזו מחשבה, שצריכים לעשות משהו להשפיע לה' בלי שום תמורה, תיכף מתקומם לנגדו כל המחשבות והרצונות של הגוף, וצועקות, אל תהיה טיפש ויוצא דופן ללכת נגד דרך העולם, שיודעים, שעיקר המחייב לעבוד, הסיבה היא, תועלת עצמו.

ורק עם כח זה הוא יכול לעסוק בתו"מ. והגם שיודע, שצריכים לעבוד לשמה, אבל על זה יש תשובה כללית, שהוא מקיים מה שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה, היות מתוך שלא לשמה הוא יזכה לשמה". אבל אין צורך לדאוג על זה, היינו שיבדוק את עצמו, אם באמת הוא התקרב קצת לבחינת לשמה. אלא הוא יודע, שסוף הכבוד לבוא, היינו שבטח הוא יגיע לבחינת לשמה. וממילא אין צורך אפילו לחשוב, מהו הפירוש של לשמה, כי בדבר שאין מוטל עליו לעשות, אין צורך לחשוב ולהכנס בפרטים, לדעת מהו ענינו. אלא הוא חי כמו הכלל כולו.

אי לזאת, יש הבחן גדול בין התפלה שמתפללים על גשמיות, לתפלה שמתפללים על רוחניות. כי על רוחניות צריכים מקודם להתפלל על הכלי. זאת אומרת, על חסרון, היינו שירגיש צער ויסורים, בזה שאין לו הכלי זה, הנקרא "רצון", היינו שישתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו."

מאמר מאוד חזק, מאוד מיוחד והכול מחובר לעניין אחד, שאנחנו נבין כמו שהוא אומר במשפט האחרון, "לכן יש לבקש מהבורא על מה שבאמת חסר לו להאדם. וזה כלי דהשפעה", רצון להשפיע, שנרצה להשפיע, ואז הבורא ייתן לנו רצון להשפיע וייתן לנו שפע שנקבל אותו ברצון להשפיע שלנו, בחזרה לבורא וכך נהיה עימו בהשתוות הצורה.

שאלה: קצת התבלבלתי כי במקום אחד הוא כותב שצריך לבקש על הכלי, הרצון, ובמקום אחר הוא כותב שצריך לבקש שיתנו לו קצת תענוג מלמעלה?

ודאי שאדם משתוקק לתענוגים, למילויים, אבל כל העבודה שלנו היא להבחין מה באמת חסר לנו. אם לאט לאט אנחנו מרגישים שעכשיו אנחנו מפתחים כלי דאמונה למעלה מהדעת, אם אנחנו מפתחים עכשיו את הכלים האלו, זאת אומרת שאני לא רוצה להשפיע לעצמי אלא רוצה להשפיע לבורא, אז על זה אני צריך להתפלל. מה למדנו בימים האחרונים? שאנחנו צריכים כלי של אמונה למעלה מהדעת, כלי שנוכל ממנו להשפיע לבורא, לעשות לו נחת רוח. אין לנו את הכלי הזה, אז צריך לבקש ממנו שיסדר לנו, על זה כל המאמר. אנחנו לא יכולים סתם לחכות עד שיהיה לנו רצון להשפיע, אנחנו צריכים לדרוש מהבורא שיסדר לנו רצון להשפיע, ועם החיסרון הזה אנחנו באמת נוכל להתקשר לבורא, כי את החיסרון הזה הוא יכול לייצב בנו ואת החיסרון הזה הוא יכול למלא בנו.

שאלה: איך מורגש החיסרון בינינו? מה זה, שאנחנו ננסה להשפיע?

אתה מבין מה זה חסר? חסר לי. בהתחלה אני מרגיש שאין לי כל כך רצון לקבל כמו שהיה קודם, ואחר כך אני מתחיל להרגיש שאין לי לדאוג לעצמי, ממש אין לדאוג לעצמי, מדובר גם על כל החיים האלה, על הכול, כאילו נמאס לי. מתוך זה אני מתחיל לחשוב, אז מכאן והלאה אני יכול לדאוג לבורא, כי אם לא לעצמי לעשות נחת רוח, מזה אני כבר מתרחק, אז אולי לבורא. דיברנו על כך בימים האחרונים דווקא, ואז יש לי שאלה, מה אני אעשה עם זה? וכאן מה שאני יכול לעשות, דווקא עם זה אני יכול להתפלל לבורא. כי אני לא נמצא ברצון לקבל, אני רוצה שיהיה לי רצון להשפיע, שהבורא יבנה לי, ייצב לי רצון להשפיע, וזאת התפילה שיכולה להיות תפילה אמיתית, נכונה ומגיעה אליו, ואני בזה לא שובר שום דבר אלא דווקא ההיפך, מקיים קשר בינינו. אני רוצה להשפיע לו, הוא רוצה להשפיע לי, אז אני רק מבקש מה שישפיע לי? שישפיע לי כוחות שיבנו בי רצון להשפיע, שיבנו בי כלי, ואז הכלי שלו רצון להשפיע והכלי שלי רצון להשפיע יהיו בהשתוות הצורה, וכך אני מגיע לדביקות. תחשבו על זה.

שאלה: בפסקה האחרונה הוא כותב "תבקשו ממנו אך ורק רצון להשפיע". רצון להשפיע אני מבקש לעצמי או לעשירייה? ואיך אני יכול לבקש רצון להשפיע, אני אפילו לא יודע מה זה, אני מפחד לקבל משהו שאני לא יודע, מה אני מבקש בכלל?

שיהיה לך רצון להשפיע לבורא, פשוט ולעניין, שיהיה לי רצון להשפיע. כמו שיש לך ילדים ויש לך רצון להשפיע להם בצורה טבעית, קיבלת את זה גם מהבורא, עכשיו אתה מבקש מהבורא שיהיה לך רצון להשפיע לו לבורא, זה הכול, אין כאן שום דבר מיוחד שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו, יש לנו בעולם הזה גם כאלה דוגמאות.

שאלה: אם גיליתי עכשיו שאין לי שום חיסרון, שום צורך ליהנות לבורא, אחרי שגיליתי את זה, הוא אומר במאמר שיש שתי דרכים, או שאני מגדיל את גדלות הבורא או אני שאני מגדיל את הסבל שאין לי את החיסרון הזה. אז מה ההמלצה פה בדיוק?

אני צריך להתקשר לחברים ויחד איתם לברר מה זה נקרא חיסרון להשפיע לבורא. איך אנחנו מגיעים לזה שחסר לנו, או חיסרון ללא חיסרון שכאילו חסר לנו, ואז אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו, שייתן לנו, אנחנו רוצים שיחסר לנו רצון, חיסרון להשפיע לבורא. למה אפשר לדמות את זה? תתאר לעצמך שאתה מכניס למשפחה עוד ילד זר, מאומץ, ואין לך אליו שום רגש, ואז אתה פונה לבורא שהוא ייתן לך רגש לאותו ילד. ודאי שזה לא פשוט, אבל אתה נמצא כאן במעגל חברים ועל ידי האור העליון שפועל עלינו, אתה יכול לבקש והבורא מחכה לבקשתך ויעשה לך את החיסרון הזה, ואז תרצה להשפיע נחת רוח לו, תרצה להשפיע לו. ואז עם הנטייה הזאת להשפיע לו אתה כבר תהיה קשור אליו, ותתחילו להרגיש זה את זה. במידה שתרצה להשפיע לבורא באמת, תתחיל לגלות אותו.

שאלה: הבורא משחק איתנו. אז הבורא שיחק איתי כזה משחק שכבר אין לי רצון ליהנות.

נפלא. טוב מאוד שאתה כבר לא רוצה לקבל שום תענוגים. על זה דיברנו בימים האחרונים שאדם כבר מתייאש מלקבל תענוגים ולא רוצה אותם ולא אכפת לו, עובר לנקודה ניטראלית, לא חשוב לי שום דבר, וכאן דווקא מקום שהוא יכול להפנות את עצמו לבורא. ולבורא אני יכול להשפיע? לעצמי ממש איבדתי את כל הרצון והכוח, ולבורא? כאן הנקודה שהוא יכול להתחיל לעשות זאת.

תלמיד: עכשיו הכול לבן ואני רוצה שהצבעוניות, מגוון הצבעים יחזור.

אנחנו מדברים על זה ואתה לא רוצה לשמוע. על זה אנחנו מדברים.

שאלה: בטקסט שקראנו יש איזה פסוק שמעלה שאלה. כתוב שאחרי שהאדם בנה את הכלי דהשפעה הוא צריך לבקש מילוי. ואנחנו מכירים את המשפט שאומר ש"יותר מאשר העגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק". האם עצם בניית כלי השפעה לא מראה על הרצון של האדם לקבל את המילוי?

אני לא מפולפל כמוך. אני רוצה לעשות כמו שכתוב וזהו. עכשיו אנחנו למדנו שצריכים להתפלל על החיסרון להשפיע לבורא, את הרצון הזה אני רוצה שיהיה לי. יש לי רצון לקבל מהטבע, ועכשיו אני נמצא במצב שאני יכול להתחיל לבקש על הרצון להשפיע, הבורא יכול לעשות גם אותו. על זה מדובר.

תלמיד: אני מתכוון לזה שאחרי שאדם משיג את הרצון להשפיע, הרי זה מובן מאליו שהבורא רוצה למלא אותו, אז למה הוא צריך להתפלל על המילוי?

כדי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: עצם הבקשה עושה את נחת הרוח?

גם הבקשה וגם שהאדם מקבל על מנת להשפיע, כמו הפרצוף הרוחני שאנחנו לומדים, בזה הוא עושה נחת רוח לבורא.

שאלה: מה זה אומר לבקש רצון להשפיע לבורא, האם זה לבקש כוח, חשיבות, לדאוג לעשירייה ולכל העולם, שכל אחד יגיע לאמונה למעלה מהדעת?

כמו שרב"ש כותב כאן, "אני מתפלל לבורא שייתן לי רצון להשפיע. כמו שהוא נתן לי רצון לקבל שייתן לי עכשיו רצון להשפיע", דרך עשירייה, דרך כל העולם, אליו, לבורא עצמו, רצון להשפיע. ואז לפי הרצונות האלה זה נקרא "אני לו והוא לי", אנחנו נתחיל להרגיש זה את זה.

תלמיד: זאת אומרת שבכל מקרה צריכה להיות פה חלוקה לשכבות כאלה של עשירייה והעולם, כי אנחנו יודעים שלבורא אין כלי כזה של רצון לקבל?

זה לא בגלל זה דווקא, אלא אתה לא תצא מהאגו שלך אם אתה לא תעביר אותו דרך עשירייה ואחר כך אפילו דרך העולם. זה לא שלבורא יש בעיה לשמוע אותך, אלא לך יש בעיה לכוון את עצמך נכון להשפעה אם אתה לא מעביר את זה דרך עשירייה.

שאלה: מה בא קודם, רצון להשפיע או כלי של השפעה?

רצון להשפיע זה הבורא. אצלנו לא נמצא רצון להשפיע, אנחנו נמצאים ברצון לקבל שהוא מקבל צורה כזאת שהוא מוכן לקבל כדי להשפיע לבורא. כי לבורא אין מה לתת. אם אתה רוצה לקבל כדי להשפיע לו נחת רוח, ממש רק בשביל זה, זה נקרא שאתה משפיע לו.

שאלה: במאמר כתוב שעלינו לבקש כלי להשפעה גם אם אנחנו מרגישים שאנחנו לא זקוקים לו. אבל זה החיסרון, כי אנחנו כן זקוקים לכלי הזה, מה עושים במצב כזה?

בכל זאת מבקשים כלים דהשפעה, רצונות להשפיע ממני לחברות וממני לבורא.

שאלה: אם אין ייסורים אז אין חיסרון אמיתי לתפילה, זה מה כתוב במאמר, אבל אנחנו צריכים לעבוד בשמחה, אז איך לשלב את הניגוד הזה, את ייסורי אהבה עם הנאה מאור הבורא?

צריכים לעבוד אפילו שאין חיסרון, כאילו שיש. רק על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו נקבל את החיסרון האמיתי, ואז נתחיל לעבוד עימו.

שאלה: אם אדם נמצא בהרגשה שההשתוקקות לבטל את האגו מאוזנת, כמובן שצריך לבקש מהבורא לבטל את האגו, אבל מה יכול להכריח אותי לבקש? כאילו יש חומה שלא נותנת לבקש.

זה מפני שאין לך את תמיכת הקבוצה. אם אתם נמצאים יחד בקבוצה ומדברים על זה, אז תראי עד כמה יהיה לך קל לפנות לבורא ולבקש ממנו כוח השפעה. כתוב שקנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם הגשמי, ומביאים אותו לעולם הרוחני, אז הכול תלוי בנו.

שאלה: אם תכננתי לעשות פעולה והייתה לי כוונה להשפיע, ואז גיליתי שיש בה כוונה אגואיסטית, היא כביכול התעוררה או נגלתה, האם יש אפשרות לחזור לכוונה המקורית ולעשות את הפעולה או שזה כבר אבוד?

את יכולה לשחק עם זה כמה שאת רוצה. הכול בידיים שלך.

שאלה: מה לעשות עם החסרונות הנוספים, האם לכוון אותם לחיסרון להשפעה או להתעלם מהם?

אנחנו מדברים רק על החיסרון להשפיע לבורא, כל יתר החסרונות יתקבלו בהתאם לכמה שאנחנו עובדים נכון למטרה, אפילו לא צריכים לבקש עליהם.

שאלה: איך מתבטא החיסרון האמיתי הזה לעשות נחת רוח לבורא? הרי אנחנו מרגישים שאנחנו מתחברים עבורו, ואנחנו נהנים מהחיבור הזה וכך נותנים נחת רוח לבורא. אז מה אנחנו צריכים לבקש, כוח לא ליהנות מזה?

לא צריכים לבקש לא ליהנות, אלא צריכים לבקש שיהיה לנו חיסרון ליהנות לבורא.

שאלה: אני הקשבתי לעצות שנתת לי והתחלתי להתנהג באדיבות לאנשים ואני הבעתי את הרצון שלי להשפיע, אבל זה הצליח לי רק ב50%, ביתר המקרים אני הבנתי בבושה רבה שאני אותו זבל כמו תמיד. איך אני יכול למסור את השליטה הזו לבורא ולא לטבע שלי?

על ידי זה שאתה תבקש מהבורא את הטבע שני, זה נקרא רצון להשפיע. אז כל הזמן להיות בבקשה לבורא שייתן לך רצון להשפיע. כמו שהוא ברא רצון לקבל הוא יכול לתת לך רצון להשפיע. נקודה.

תלמיד: האם אפשר לקרוא לזה כבר חיסרון, זה שאני מתבייש, שאני לא מצליח?

אני לא רוצה לדבר על זה בכלל, לא אכפת לי כל הדברים האחרים. אני רוצה לבקש מהבורא, לדרוש מהבורא שיבנה בי רצון להשפיע לו, זה הכול. ומה שיש לי עוד שים את זה בצד, העיקר שיהיה לך חיסרון להשפיע לבורא. ואל תעלה שום שאלות אחרות ורצונות אחרים, אחרת לא תצליח.

שאלה: מה ההבדל בין הרצון להשפיע לבין הנקודה שבלב שיש לנו כבר?

הנקודה שבלב זה תחילת היחס שלנו לרוחניות, בלעדיה אי אפשר. אבל מהנקודה הזאת אנחנו צריכים לפתח חיסרון להשפיע לבורא ועל זה אנחנו צריכים להתפלל. כל הכוח לבנות בנו חיסרון נמצא בו, בבורא, אז אנחנו מבקשים. וצריכים לבקש כל עוד לא נקבל את זה, עד שנקבל רצון להשפיע לו. רוצים לא רוצים, זה לא חשוב, אני מבקש. כמו ילד, אם הוא רוצה משהו לא אכפת לו כלום הוא דורש ואחרי רגע יכול לזרוק, אבל דורש.

שאלה: בתהליך החדש שאנחנו עוברים הכול נשמע חדש. מה המשמעות או ההרגשה שאני אמור להרגיש לגבי הסבל או השמחה כדי לבנות את החיסרון הנכון?

אתה תתחיל לעשות ואתה תרגיש מה שיהיה לך בדרך. פחות תחשוב על הרגשה אלא יותר על המאמץ שלך שאתה מפעיל אותו כלפי הבורא.

שאלה: אני לא מצליח להבין את נקודת המפנה במאמר, רב"ש לא כותב שום דבר. הוא כותב על איזה תהליך שאי אפשר, וזה לא ניתן, ואין לנו כוחות ולא הבנות וכלום ובעצם היה יכול את כל המאמר לסיים במשפט אחד שאנחנו צריכים לבקש את החיסרון. אני לא מצליח להבין איפה נקודת המפנה שתגרום לנו בסוף לעשות את העבודה בצורה נכונה?

תקרא כמה פעמים את המאמר ואתה תראה עד כמה הוא עקרוני ולמה בחרתי אותו לקרוא במקום השיעור שלנו הרגיל. תקרא כמה פעמים ותראה, ממש עם העט, אתה כותב ליד זה, תבדוק. יש בו ממש דרך עד הכניסה לרוחניות.

שאלה: האם כל המצבים שאנחנו עוברים בגשמיות בסופו של דבר באמת יעזרו לנו להשפיע ברוחניות?

אנחנו עוד לא מסוגלים להבין מה הקשר בין גשמיות לרוחניות ולכן ברוב המקרים אנחנו לא יכולים להצדיק מה שקורה לנו בגשמיות. נראה לנו שהכול נשרף, כל החיים שלנו אין בהם שום צורך בגשמי הזה. אבל זה לא נכון, אנחנו אחר כך נראה שדווקא בגשמיות שאנחנו עוברים, זה הכול מלמעלה כמו ברוחניות וחוץ מתפילה הנכונה לבורא כל היתר מתגלגל ממנו. מתגלגל ממנו וכך אנחנו צריכים לקבל את זה.

תלמיד: תמיד יש מקום לחוזרים בתשובה?

תמיד. תמיד עד גמר התיקון. כולם, כולם, כולם יחזרו בתשובה. כולל הרשעים הכי הגדולים שאתה יכול לקרוא עליהם, כולל פרעה, כולל כולם.

שאלה: הרבה פעמים הבורא עוזר לי דרך החברות ומראה לי איך שתכונת הקבלה שלי מאוד גדולה. האם אני צריכה להשתמש בה כדי לבקש את תכונת ההשפעה?

כן.

שאלה: אם אדם פונה לבורא בפנייה מבוררת, מדויקת ונכונה לבקש באמת חיסרון להשפעה, זה נחשב בעבודה לפנייה מעל הדעת או שהיא בתוך הדעת?

עדין זה בתוך הדעת. למעלה מהדעת זאת תהיה תכונה שאנחנו נקבל מלמעלה. זאת תכונת הבינה. נקבל מלמעלה ואז נעבוד איתה וכך נתקדם.

תלמידה: וכשנגיע לדרגה מעל הדעת אז הפניות שלנו כבר ישתנו?

בהתאם לזה כן.

שאלה: בשיעורים אתה נותן משמעות רבה לקריאת מאמרי רב"ש ואנחנו הולכים לפי העצה הזאת ועובדים לפי החומרים של השיעור. העשירייה שלנו מקדישה כל יום לקריאה, עד חצי שעה ואנחנו כבר במשך שנה עושות את זה. וכשאנחנו עובדים עם המאמרים האלה אנחנו באמת מרגישות התקדמות מאוד גדולה. איך לעבוד נכון בעשירייה עם מאמרי רב"ש כדי שנוכל להיכנס לעומק למאמרים האלה?

יכול להיות שאתן עושות נכון. יכול להיות. גם בעשירייה שלי אנחנו יום יום עוברים על מאמרי רב"ש. בדרך כלל זה מאמר אחד גדול או כמה מאמרים קצרים.

תלמידה: כל ערב אנחנו קוראות קטעים לפני השינה. מה זה בשבילך קטע שצריך לקרוא לפני השינה, ובערב כשהעשירייה נפגשת איך לעבוד נכון עם הקטע הזה?

בערב אני הייתי יותר קורא את הקטעים משיעור בוקר, לפני השינה.

שאלה: מה עושים אם אי אפשר לסבול אדם ספציפי בעשירייה. אדם אחד שאני לא יכולה לעבוד איתו, לא יכולה לשמוע אותו, לא יכולה להיות לידו. מה העבודה כלפי האדם שהוא לא יכול לסבול אותו?

רק את לא יכולה לסבול אותו?

תלמידה: זה לא רק אני. זה מצב בעשירייה של כמה בנות כל פעם כלפי מישהי אחרת, אבל כן, אף אחד לא יכול לסבול.

להמשיך לא לסבול.

תלמידה: מה זה אומר?

זאת העבודה שלכם. אם האדם הזה נמצא יחד איתכם בעשירייה, ובכל זאת הוא נמשך למטרה, אז חייבים לסבול אותו ולאט לאט להתפלל עבורו ולתקן.

תלמידה: ואם יוצא מצב שאתה פשוט לא יכול לשמוע אותו. אתה יוצא מהסדנה כי אתה לא יכול לשמוע את הבן אדם הזה.

הוא מדבר משהו נגד דרך ה'?

תלמידה: זה נתון לפרשנויות.

אני לא יודע מה להגיד. צריך לבדוק, אבל בכל זאת בזה שסובלים אותו מקבלים בטוח שכר.

שאלה: מה זה אומר מה שמפרש רש"י?

אני לא יכול להגיד איפה זה כתוב בעברית ועל מה מדובר. אבל זה לא כל כך חשוב, עוד נברר.

תלמיד: זה באותה הפסקה שבה כתוב "זרוז מיד ולדורות. זאת אומרת שצריך רק לדאוג לכלי, העשירייה היא הכלי שלי?

למה? איזה חיסרון יש בעשירייה? כלי זה חיסרון, איזה חיסרון יש? אני שואל אותך.

תלמיד: זה מה שאנחנו כל ערב מתפללים לפני שהולכים לישון, "תבנה מאיתנו כלי" לקראת השיעור.

איזה כלי? איזה חיסרון אתם מבקשים?

תלמיד: ליהנות לבורא.

אז תגיד ככה, אנחנו מתפללים כל ערב שיהיה לנו חיסרון להשפיע לבורא. מה אתה שואל על זה?

תלמיד: השאלה עלתה מאותה פסקה שבה זה כתוב כלפי אותו החיסרון. שמעתי את המורה שלי ואמר הרבי מפורסוב ומפרש רש"י "אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות".

אני לא מבין את השאלה שלך. אנחנו צריכים לבקש מהבורא שייתן לנו חיסרון להשפיע לו, חוץ מזה לא צריכים כלום.

שאלה: המאמר מדהים ואני אישית מרגיש שצריך לחזור עליו מדי פעם. אז מה שנשאר לנו בעיקר זה תפילה וסבלנות?

תפילה וסבלנות, עד שנקבל עניית התפילה.

שאלה: הייתי רוצה לברר את ההבדל בין החיסרון להשפיע שאנחנו רוצים לבקש, לבין הכוונה שישנה על כל חיסרון שאנחנו בונים, הכוונה דלהשפיע, מה ההבדל פה?

בוא נגיד שאין הבדל. אני רוצה להשפיע לבורא, אין לי לזה שום רצון, שום חיסרון, לא כואב לי, אבל אני יודע עכשיו והרבה פעמים שמעתי שזה חשוב. אז אני פונה לבורא ומבקש "תן לי את החיסרון להשפיע לך, שיהיה לי. כמו שיש לי רצון להשפיע לי, לילדים, למי שאני אוהב אני רוצה שיהיה לי חיסרון להשפיע לך", זה מה שאני מבקש. אני לא אומר על שום דבר אחר, אני לא יודע מה אתם שומעים חוץ מזה. רק דבר אחד חשוב לנו להוציא מהמאמר "אני רוצה להשפיע לבורא". אין לי רצון, אין לי חיסרון, אין לי כלום, אני רוצה שהוא יברא לי. כמו שברא בי רצון להשפיע לעצמי ולקרובים שלי, אני רוצה שגם יעשה לי רצון להשפיע לו. אומרים שהוא כל יכול, את זה אני מבקש.

שאלה: איך זה מסתדר עם זה שאתה אומר שהבורא הוא מה שאני בונה בתוכי, אז מה זה להשפיע לו?

להשפיע לו זה נקרא שאני משפיע לכוח עליון שהוא אחד יחיד ומיוחד, ומחזיק את כול המציאות ומשפיע על כולם, ואני מבקש ממנו שהוא ישפיע לי משהו מיוחד, אני רוצה שיהיה לי רצון להשפיע כמו שיש לו. אל תכנס לפילוסופיות, זה רק יבלבל אותך.

שאלה: איך העשירייה בצורה מעשית יכולה להתחבר בכוונה על מנת להשפיע לבורא? איך אנחנו מגיעים לזה?

כל אחד ואחד שינסה לחבר תפילה פרטית, ואחר כך תדברו על זה שאתם לא מסוגלים להתפלל לבורא, ולא השגתם עדיין שום דבר מהתפילה הזאת, מהבקשה שלכם הפרטית של כל אחד. אז אתם תראו במאמרים, במה שאנחנו עוברים, עד כמה תפילה בציבור היא מועילה. ואז תתחילו לפנות לבורא ולבקש וזה יעזור.

תלמיד: התפילה עבור הכלל זו לא תפילה של אחד עבור כולם, האם תפילת רבים זו תפילה משותפת כללית? מה קורה פה, איך תפילה פרטית הופכת לתפילה כללית?

שאתם יחד, כמו בסירה אחת, רוצים להגיע למטרה אחת, ולכן מעלים חיסרון של כולם כחיסרון אחד.

תלמיד: יש לנו ויכוח בעשירייה, בירור, מהי תפילה פרטית ומהי תפילה כללית. יש מישהו שאומר שתפילה כללית צריכה להיות בהכרח מחשבה משותפת. האם זו מחשבה משותפת או שאיפה, השתוקקות משותפת, כוח רצון משותף? מה זה תפילה?

הכול אותו הדבר. אל תיכנסו לפילוסופיה שתתחילו לברר אם זה כך או כך. זה רצון, רצון של כל אחד להיות יחד עם האחרים ברצון משותף, ואת הרצון המשותף הזה לכוון לבורא שירגיש את החיסרון שלנו. זה הכול ובלי להתפלפל על זה.

שאלה: איך לעבוד נכון במצב של החושך כדי לא ללכת אחורה ולא ליפול לייאוש?

רק לחזק זה את זה. כולם חייבים להיות יחד, לתמוך זה בזה, להרגיש זה את זה ולהרגיע זה את זה. ואתם נמצאים כבר בשלב כזה של התפתחות שזו לא בעיה. אתם רואים את כל העולם מה שנעשה עימו, איך הוא כל הזמן סובל מווירוס אחד, מווירוס שני ומעוד דברים, זה לא ייגמר. זה ייגמר רק בתנאי שזה בכל זאת יחבר אותנו יחד. כל הצרות שעכשיו עוברות על כל האנושות, יש להן מטרה אחת, לחייב בכוח את האנושות להיות יותר מחוברת לגוף אחד, ומאין ברירה האנושות תגיע לזה.

שאלה: האם הפחד זה רגש שמתאים לעבודה הרוחנית או שזה תמיד מגיע מהאגו?

זה בכל זאת מגיע מהאגו, אבל אנחנו כשפונים לבורא, מבקשים שהוא ייתן לנו כוח השפעה. אנחנו לא מבינים בדיוק מה שאנחנו מבקשים, אבל נראה לנו שזה טוב. זה נקרא "מלא לשמה מגיעים ללשמה".

שאלה: כשאני לבד אני מרגיש שאין לי באמת כלום, אין לי רצון, אין לי חיסרון, אבל כשאני מגיע לתוך העשירייה, אני מרגיש פתאום שאני מקבל כוחות וקנאה וחיסרון. אז להתפלל על הכלי, להתפלל על חיסרון, זה להתפלל על העשירייה? כי הם בעצם נותנים לי את החיסרון.

לא להתפלל על העשירייה, אלא להתפלל מתוך העשירייה לבורא, זה יותר נכון.

תלמיד: מה ההבדל בין להתפלל מתוך העשירייה לבין להתפלל על העשירייה?

אני לא מתפלל עבור העשירייה, אני מתפלל מתוך החיסרון של העשירייה לבורא. אליו אני מתפלל, ממנו אני מבקש שייתן לנו כוח להשפיע, אין יותר על מה לבקש.

שאלה: באחד הקטעים כתוב שעדיף להיות במדרגה הנמוכה ביותר כדי לקבל את עבודת הביטול בשמחה ולסמוך רק על אמונה למעלה מהדעת. אבל מה עם הידיעות שאנחנו מקבלים ממך?

אתם מקבלים ידיעה ממני רק כדי לבטל את הרצון לקבל, ובמקומו לדעת איך רוכשים רצון להשפיע.

תלמידה: אם אנחנו מאמינים ללא תנאי בכך שהבורא נותן לנו כל דבר לטובתנו, גם אם אנחנו לא אוהבים את זה, האם האמונה הזאת הופכת את המצב הזה למצב טוב ואנחנו מתחילים ליהנות מהמצב הזה? זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות באמונה למעלה מהדעת?

לא, זו לגמרי לא אמונה למעלה מהדעת, זה עוד רחוק מזה. אבל תמשיכו, אתם צריכים לעבור את המצבים האלה.

שאלה: אם עכשיו אנחנו מתחילים לבקש על החיסרון, האם זו לא כבר התשובה של הבורא? אם אני כבר מבקשת, זה אומר שכבר יש לי חיסרון?

נכון, את חכמה. אבל זה לא מספיק, אנחנו צריכים להעלות את החיסרון ולא שהבורא נותן לנו. הוא נותן, אבל אנחנו צריכים בעצמנו להעלות חיסרון משלנו.

שאלה: כשאני מרגישה חושך, בשלב מסוים אני מבינה שהבורא נותן לי את זה בתור הזדמנות לעלות מעל הדעת. בשלב הזה אני מודה לבורא על החושך שהוא נותן ואז אני מרגישה פחות חושך. הפער בין הרצוי למצוי יורד ורמת המתח בתוך הרצון לקבל שלי יורדת, ואז האפשרות להיות מעל הדעת גם יורדת. יוצא שההודיה לבורא מפריעה לי להיות במצב של מעל הדעת. איך להיות בהודיה לבורא ולהמשיך להישאר בקשר עם הבורא מתוך החושך?

זה יתוקן. תמשיכי גם להיות בהודיה וגם להיות בבקשה, ואחד לא יפריע לשני, אלא הפוך, יחזק את השני.

שאלה: רציתי בשם העשירייה שלנו להודות לך על השיעורים האלו. כי דיברנו בינינו ואמרנו שפשוט זה פלא מה שקורה בשיעורים ומה שקורה אחרי זה, שאנחנו מדברות בינינו ומנסות להוציא מיץ מהשיעורים ובונות תפילה ביחד, כל התהליך הזה זה פשוט מדהים.

תודה רבה.

שאלה: איך קשורה תפילה עבור הכלל לבקשת החיסרון להשפיע לבורא?

כי תפילה עבור הכלל היא גם תפילה עבור השפעה, וגם חיסרון כלפי הבורא להשפיע לבורא זה גם חיסרון להשפעה. הם כולם מאותו סוג ולא מפריעים אחד לשני.

שאלה: כשאנחנו נמצאות במצב השפלות או בסבל, האגו הוא קטן, הוא נמוך. האם זה הרגע הטוב ביותר לבקש את כוח ההשפעה, גם אם נראה שאין לנו כוח? מה אנחנו צריכות לעשות?

להמשיך להתפלל, אין לי מה להגיד לך. להמשיך להתפלל לבורא גם לבד וגם יחד שייתן לנו כוח השפעה, כמו שנתן לנו כוח קבלה שאיתו נולדנו.

שאלה: "עשה רצונך כרצונו", האם זאת הבקשה על שינוי הכוונה של הרצונות שלי? אם זה נכון, איך מממשים את הבקשה הזאת?

איך שאנחנו מדברים, אין לי מה להגיד יותר. אתן מבינות הכול, נמצאות כבר שנים איתנו יחד. כול מה שכתוב.

(סוף השיעור)