שיעור בוקר 26.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית,

עמ' 19, דף י"ט, פרק ד', אותיות י"ז-י"ט

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 19, דף י"ט, פרק ד', אות י"ז.

אות י"ז

האדם ניזון משמרי הקליפות, וע"כ משתמש

עם הרצון לקבל כמוהם.

"ובזה תבין שורש הקלקולים, שנכלל תיכף במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו. אשר אחר כל ההשתלשלות ה' עולמות הכוללים, שהם: אדם קדמון, ואבי"ע, ונתגלו הקליפות ג"כ בד' עולמות אבי"ע, דטומאה, בסוד זה לעומת זה עשה אלקים, אז נמצא לפנינו, הגוף העכור הגשמי שנאמר עליו, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משום שכל יניקתו מנעוריו הוא משמרי הקליפות, שכל עניני הקליפות והטומאה, הוא ענין צורת "הרצון אך לקבל" שיש בהם, ואין בהם מהרצון להשפיע ולא כלום. ובזה נמצאים הפוכים הימנו ית', שהוא ית' אין לו רצון לקבל ח"ו כלל וכלל, וכל רצונו הוא, רק להנות ולהשפיע. וע"כ נקראות הקליפות מתים, כי בהפוך צורתם מחי החיים, נמצאים נחתכים ממנו, ואין בהם משפעו ית' כלום. וע"כ, גם הגוף הניזון ע"י שמרי הקלי', נמצא ג"כ נחתך מחיים, והוא מלא זוהמא. וכ"ז הוא משום "הרצון אך לקבל" ולא להשפיע, הנטבע בו. כי רצונו תמיד פתוח, לקבל העולם ומלואו לתוך בטנו. וע"כ רשעים בחייהם נק' מתים, כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה משורשם, שאין להם מבחי' ההשפעה כלום, נחתכים הימנו ית', והמה מתים ממש. ואע"ג שמדומה, שגם הרשעים יש להם מבחי' ההשפעה, שנותנים צדקה וכדומה, אמנם כבר אמרו עליהם בזוהר, דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם, ע"ש. אמנם, הצדיקים העוסקים בתורה ובמצוות ע"מ שלא לקבל פרס, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, מזככים את גופם בזה, ומהפכים את כלי הקבלה שבהם, על בחי' ההשפעה. ע"ד שאמר רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו' ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה (כתובות ק"ד). ובזה נמצאים דבקים בו ית' ממש, להיות שצורתם שוה לגמרי ליוצרם, בלי שום שינוי צורה כלל. וזה שדרשו ז"ל על הפסוק, ולאמר לציון עמי אתה ודרשו בהקסה"ז אות ס"ז, עמי אתם בשותפות, אשר הצדיקים המה שותפים עם הבורא ית', בהיות שהוא ית' התחיל הבריאה, והצדיקים גומרים אותה, להיותם מהפכים כלי הקבלה, על כלי ההשפעה".

תלמיד: מה זה "זיכוך"?

זיכוך, זה שהרצון לקבל המוטבע בנברא יכול בהדרגה להסתלק ממנו, ומה שבא במקומו, תמורתו, זה הרצון להשפיע. זה נקרא פעולת הזיכוך.

תלמיד: כלומר יש בבן אדם משהו שרוצה להשפיע מלכתחילה, וזה מתגלה?

לא. אנחנו לא קופצים כמוך, אלא רק ההגדרה הזאת.

תלמיד: כתוב שהרשעים נחתכים מחיי החיים ואין בהם משפעו ית' כלום, לעומת הצדיקים שעוסקים בתורה. איך להיות כמו הצדיקים שעוסקים בתורה עם הכוונה שהם לא ייחתכו מהבורא המשפיע?

אנחנו יכולים לעסוק בכל דבר. אבל ישנו כוח בבריאה שבה כולנו נמצאים, ואם אנחנו רוצים לקבל מהכוח הזה שינויים שיקרו בנו, אז אנחנו מתארים לעצמנו את השינוי, מתארים לעצמנו מעשה כזה שהאור העליון יכול לפעול עלינו. ואז אנחנו משתנים, הכוונות שלנו משתנות, מה אנחנו רוצים שייצא מהפעולות שלנו, מהמעשים שלנו. זה אותו השינוי שמביאים עימם המעשים של הצדיקים.

תלמיד: מה זו הכוונה הזו, ההשפעה הזו, שאנחנו רוצים לבנות?

זה אומר שאתה לא רוצה שום דבר לעצמך, אלא רוצה לפעול רק עבור הבורא. מובן שלאף אחד מאיתנו אין כזאת כוונה, אבל כמו שנאמר כאן כבר בתחילת החלק הזה, אנחנו מסוגלים למשוך את האור הזה, את הכוח הזה שיתקן אותנו, ואז גם אצלנו יהיו הכוונות לפעול למען הבורא במה שנראה אפשרות.

תלמיד: הוא כותב שהשורש של הקלקולים הוא כבר ממחשבת הבריאה דרך כל המדרגות.

כן.

תלמיד: באות ט"ז למדנו שרק אחרי האור החוזר יש את הכלי של הרצון לקבל שניתן לטומאה. איך עובד העניין הזה?

אנחנו גם על זה נדבר עכשיו.

תלמיד: מה הם שמרי הקליפות, ואיך לכסות אותם באהבה? איך להתגבר על המכשולים שהם מעמידים בפנינו?

גם את זה נלמד. עכשיו אנחנו נמצאים בתחילת ההיכרות, שהקליפות נמצאות איתנו. ואז נראה איך עושים את התיקון הזה.

תלמיד: הוא מזכיר פה את אבי"ע דטומאה ואחר כך את העולם הגשמי. מה זה אבי"ע דטומאה ומה זה העולם הגשמי שהוא מדבר עליו?

כמו שכתוב "זה לעומת זה עשה אלוהים". שיש כנגד כוחות דהשפעה כוחות דקבלה, וכנגד אבי"ע דקדושה את אבי"ע דטומאה וכן הלאה. עוד נלמד, עוד לא התחלנו בזה.

תלמיד: מהי המשמעות של "הבורא התחיל את הבריאה והצדיקים גומרים אותה"?

הבורא התחיל את הבריאה לפי התוכנית שלו, ולפי התוכנית הזאת אנחנו נמצאים בין שני עולמות. בסופו של דבר עלינו לבחור לאיזה עולם אנחנו רוצים להיות שייכים, ובהתאם לזה לבחור את הפעולות שאנחנו רוצים שיתקיימו בבריאה.

תלמיד: כשאנחנו קוראים את הטקסט, במיוחד את תלמוד עשר הספירות, יש הרגשה שגם אם אתה לא מסוגל להבין, זו אמת, זו הרגשה של הודיה, של גדלות. מה נותן לנו את ההתרשמות הזאת, האם זה משהו בחיבור בינינו בתוך העשירייה, או בקשר לבעל הסולם? כי הטקסט גם מדבר על זה שאנחנו צריכים להיפרד מהרצון לקבל שלנו. אז ממה מגיעה ההתרשמות?

ההתרשמות מגיעה מהמילים שבעל הסולם כתב לנו. ואנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו, להשתוקק לעבור אותם השינויים, ומה שכתוב בתלמוד עשר הספירות שישפיע עלינו, שישנה אותנו, ומזה ידמה אותנו לבורא. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה.

תלמידה: בעל הסולם מסביר שקדושה מוגדרת על ידי הכוונה להשפיע, אור חוזר. אבל בקליפות אין כוונה להשפיע, ואז הקליפה מתה. אז מאיפה יש להם כוח התנגדות?

עוד מעט נלמד את זה.

תלמיד: מה ההבדל בין קליפה לבין תחילת המדרגה הבאה? לדוגמא, העשירייה מחוברת, האם קליפה הכוונה שקיים כוח שמושך לפירוד ולשבירה בתוך העשירייה, או שאת החיבור היא משקיעה במשהו יותר חיצוני ולא בתוך העשירייה דווקא?

לא. אני חושב שעלינו כאן להמתין. אני יכול לדבר, אבל תיכף נלמד את זה, תיכף נוכל לברר את כל השאלות האלה. עדיף שנעבור אותן דרך בעל הסולם.

תלמידה: לגבי לא לקחת תענוג לעצמו. ברגע שהאור מתגלה ואנחנו מתמקדים במקור התענוג, במקור האור, ונמצאים בהודיה, האם זה אומר שאנחנו לא מקבלים תענוג לעצמנו?

גם את זה נלמד. עוד לא נתקלנו בזה.

תלמיד: האם הרשעים נשארים רשעים ורק הצדיקים עובדים בהשפעה?

כן. רשעים עובדים בקבלה, צדיקים עובדים בהשפעה.

תלמיד: האם הרשעים משתנים והופכים להיות צדיקים?

כן, גם רשעים יכולים. וזו מצווה גדולה, פעולה גדולה, שהם יכולים להגיע לפעולות ההשפעה.

תלמיד: מה מעורר את הרשע שבאדם כדי לשנות את ליבו, לשנות את הכוונה?

הרצון לקבל שבתוך הנברא משתוקק להגיע לאור, כי רואה בו משהו חזק, עליון, שלם. לכן על ידי הלימוד אנחנו משתנים ומתקרבים לאור, לבורא בסופו של דבר.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהבורא הוא זה שמתחיל את הבריאה, והצדיקים הם אלו שגומרים את הבריאה. מה הכוונה שהצדיקים גומרים את הבריאה?

אדם, כאשר הוא מתחיל ללמוד חכמת הקבלה, תע"ס, הוא מתחיל לראות איך על ידי הלימוד בקבוצה, בצורה נכונה, בלימוד נכון, הוא כל הזמן עובר שינויים. זו בעצם מטרת הלימוד שלנו. על ידי לימוד בתלמוד עשר הספירות אנחנו מתחברים בינינו, הכוח שלנו נעשה יותר גדול, יותר מכוון לבורא, ואז אנחנו מרגישים את השינוי שאנחנו עוברים.

תלמיד: איזה שינויים אנחנו עוברים בלימוד התע"ס?

על ידי לימוד התע"ס אנחנו עוברים מכוונות על מנת לקבל שישנן בנו מתחילת הבריאה, לכוונות על מנת להשפיע.

תלמיד: בכל פעם כשאנחנו לומדים ופותחים את הספרים, האם אנחנו צריכים להיות מכוונים לזה שאנחנו עכשיו עוברים תיקונים?

כן.

תלמיד: באחת התשובות אמרת שיש לנו אפשרות למשוך כוח שיתקן אותנו. אבל אנחנו לומדים במקומות אחרים שהכוח הזה כאילו מגיע מעצמו. אז מה נותן לנו אפשרות לעלות מ"ן, או שאנחנו צריכים לעשות איזה פעולות מיוחדות כדי למשוך את התיקון?

הכרחי שיהיו מעשים מאיתנו. אנחנו נלמד מה עלינו לעשות חוץ מהלימוד. באיזה אופן אנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו כדי שהכוחות שלנו יתחברו ויתגברו. זה מה שנצטרך ללמוד ולממש.

תלמיד: הוא כותב שמאז שיש מסך נפתחות בנברא שתי מערכות, אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה.

כן.

תלמיד: אבי"ע דקדושה על ידי האור חוזר יכול לקבל אור עליון. האם אבי"ע דטומאה זה כל הרצון שהנברא צמצם כדי שהוא לא יכול לעבוד בעל מנת להשפיע?

לא. אבי"ע דטומאה זה הרצון שהנברא רוצה להשתמש בו כמו שהוא, על מנת לקבל, ולכן נקרא אבי"ע דטומאה. לא מקבל שום אור והיא לאט לאט מתגלה בתיקונים.

תלמיד: כתוב "זה לעומת זה ברא אלוהים". האם הכוונה כלפי הרגשה שלנו, שאני מרגיש קדושה וקליפה ביחד?

הכול מדובר כלפי האדם.

תלמיד: זאת אומרת אין דבר כזה רק להיות קשור לקדושה, זה גם קדושה וגם קליפה?

מה זאת אומרת להיות קשור או לא קשור. אתה עכשיו יכול לתאר לעצמך אלף ואחד מצבים. אז אני אומר לך הכול צריך להיות כמה שיותר קרוב למקור.

תלמיד: מה זה שאדם מרגיש רצון לקבל כקליפה?

נלמד את זה. נלמד.

תלמיד: שמעתי שעל ידי פתיחת התע"ס אנחנו מרגישים את השינויים שאנחנו מקבלים כל יום. איך מהשינויים האלה אנחנו מרגישים את השותפות עם הבורא?

כשאתה מתקשר לבורא, בהתאם שאתה משתנה אז הבורא בעיניך משתנה ואתה מרגיש את עצמך שמתקרב אליו.

תלמיד: בתחילת הקטע הוא כותב שעל ידי זה אנחנו נבין את שורש הקלקולים.

כן.

תלמיד: איך מתוך השינויים שאנחנו עוברים אנחנו לומדים את שורש הקלקול, מה זה להבין את שורש הקלקולים שלנו?

שורש הקלקולים זה הרצון לקבל שאנחנו קיבלנו אותו מתחילה. וכל יתר הפעולות שלנו כולן מכוונות אותנו לקדושה אם נעשה אותן נכון על מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שרק הצדיקים שותפים שלו?

צדיקים זה מי שמצדיק את הבריאה, מצדיק את הבורא ומקבל בכל מצב ומצב שהוא עובר כאלו יחסים מהבורא, שהבורא צודק, מצדיק את הבריאה, רוצה להעלות את האדם לגובה של עצמו וכך מתקדמים.

תלמידה: בסוף אות י"ז כותב בעל הסולם, "ע"ד שאמר רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו' ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה (כתובות ק"ד)." האם האדם יכול להגיע למצב שאפילו באצבע הקטנה שלו הוא לא מרגיש תענוג?

רבינו הקדוש היה גדול, ולא סתם נתנו לו את התואר, "הקדוש". לכן מה שהוא אמר, זו אמת, כך הייתה ההשגה שלו.

תלמיד: לפי מה שאני מבין גם רשע זו דרגה גבוהה, אדם פשוט לא יכול להיות בבחינת רשע. מה זה אומר שאני מגלה בשיעור שאני רשע ומה לעשות עם זה?

במהלך הלימוד שלנו אנחנו מתחילים להבדיל במחשבות ובפעולות של האדם בין הצד החיובי והשלילי. לכן במהלך הלימוד נברר, אילו מהפעולות שלנו הן חיוביות, שליליות, במעשה, בכוונות וכך נמשיך להתקדם.

תלמיד: האם עכשיו אני צריך לחפש בתוכי את הרשע הזה?

לא תוכל למצוא, לא אותו ולא אותו. בשביל זה צריך עוד יותר להתעמק בלימוד. בהמשך תרגיש מתוך הלימוד למה הוא משתייך, לצורה חיובית או לצורה שלילית, וכך נמשיך להתקדם.

תלמידה: מה ההכרח בחשיבות הקליפות?

הקליפות עושות לנו הסתרה ועל ידי כך שאנחנו לומדים נכון, מושכים את האור העליון דרכנו, אלינו, אנחנו מתקנים את הכוונות שנראות לנו על מנת לקבל והופכים אותן לעל מנת להשפיע. זה נקרא "תיקון".

תלמידה: האם שורש הקלקול הוא הרצון לקבל עצמו או התלות שלי ברצון לקבל?

לא. הרצון לקבל עצמו הוא הבסיס לכל הקליפות, לכל המעשים והכוונות הלא נכונים.

תלמיד: איך אפשר להשתוקק לשאוף ללמוד את תע"ס על מנת להשפיע ולא על מנת לקבל?

תחשוב על זה כל הזמן. אין לי כרגע בקשה אחרת.

תלמיד: האם אפשר לחדד, לדייק, למי מתגלה התע"ס? למי שחושב על זה או למי שסבלני בלימוד? מהי התכונה העיקרית שצריכים ללמוד כדי לגלות את התע"ס?

העיקר להיות דומה לבורא.

תלמיד: כתוב "נמצא לפנינו, הגוף העכור הגשמי שנאמר עליו," ואחר כך כתוב "יצר לב האדם רע מנעוריו," מלא זוהמה. אם נביא בחשבון שהכול בא מאין עוד מלבדו וזו מערכת שמפתחת את הנברא, מה המשמעות של היחס השלילי לרצון לקבל ולכלים דקבלה?

הבורא חילק את כל המציאות לשניים, לאור ולכלי. ואנחנו שמתחילים להיכנס לתוך הלימוד, לתוך חומר הבריאה, מתחילים לזהות שזה שייך לחלק ההשפעה וזה לחלק הקבלה, כך מתקדמים. עד כדי כך שמקבלים כוחות מהבורא, כוח קבלה וכוח השפעה, וצריכים לברר מה שייך לקבלה ומה שייך להשפעה. זו העבודה שלנו, בהדרגה נלמד את זה.

תלמיד: כתוב "ע"ד שאמר רבינו הקדוש, לא נהניתי אפי' באצבע קטנה (כתובות ק"ד)." איך זה משתלב עם זה שאנחנו חייבים לעבוד בשמחה בכל המצבים?

שמחה יכולה לבוא מכל מיני כיוונים. זה שאני יכול לעבוד לא לפי הרצון לקבל שלי, אלא לפי הרצון להשפיע ואני מכוון את עצמי בעבודה שלי להשפעה לבורא, זה יכול להיות אצלי התענוג הכי גדול. לכן לא להתבלבל בין ממה אני יכול ליהנות לבין מה שאני עושה.

את כל העולם שהצדיקים פותחים, את העולם הרוחני, הם פותחים על מנת להשפיע, לא על מנת ליהנות בעצמם.

תלמידה: איך נוכל לבדוק את הכוונה שלנו, האם אנחנו עושים לעצמנו או על מנת להשפיע?

תבדקי לאט, תשאלי את השאלה הזו, ותראי איך בהדרגה השאלה תתפתח בך, תיפתח בך.

תלמידה: כתוב "לא ליהנות אפילו באצבע הקטנה". האם אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות צמצום על השמחה שלנו?

בינתיים שום דבר. אנחנו לומדים מה שלומדים, מה ששומעים, לפי זה אנחנו מתקדמים. אחר כך יבואו עוד מדרגות.

תלמידה: כשאתה מתקשר לבורא, בהתאם לכך שאתה משתנה, הבורא משתנה בעיניך. למה הכוונה שהבורא משתנה בעיניי?

הכוונה שהבורא משתנה היא, שכך נראה לנו. לא שאני משתנה, אלא כנראה שהבורא משתנה. משתנה התמונה, תמונת המציאות שאני מרגיש.

תלמידה: מה זה אומר להעמיק בלימוד ואיך ליישם את זה בעשירייה, כי לא לכל החברות יש אותו רצון להעמיק בלימוד?

על ידי הלימוד אני רוצה לשנות את עצמי, להיות משפיע לבורא. כדי להשפיע לבורא, אני נכלל ברצון הכללי של החברים ויחד רוצה גם דרכם להשפיע לבורא. זה מה שקורה.

תלמידה: איך נגיע להשתוקק לבורא לבד, מה חסר לנו כדי לאהוב בצורה שלמה?

אנחנו לומדים, פשוט צריכים לפתוח את הספר שאנחנו לומדים ממנו וללמוד יחד אתנו. בהדרגה לנסות לתרגם, לעשות שיעורים. אבל הכול בזמן הלימוד, להיות צמוד אלינו.

תלמידה: מה חסר לנו כדי להגיע למצב שאנחנו תלויים בצורה רגשית בעשירייה, עד שיהיה רצון אחד?

את זה תיתן לנו ההתחייבות להתחבר לעשירייה עד כדי כך שגם בעליות, גם בירידות, בכל מיני מצבים אנחנו רוצים להרגיש את עצמנו קשורים לעשירייה האחת שלנו ורק בה, דרכה, אנחנו מתפללים לבורא, מתקרבים לבורא, הכול יחד בעשירייה שלנו.

תלמיד: יש חברים שמתאמצים, משתתפים בשיעורים, פעילים איתנו. האם כל הפעולות האלה נחשבות פעולות של צדיק, או הם רק פעולות של השפעה?

אנחנו עוד נגיע למקום איפה שיכולים להבדיל בין פעולות רשע ופעולות צדיק. בינתיים רק לומדים מה שכתוב.

תלמיד: האם אדם יכול להבחין איפה האמת, בקליפה או בקדושה?

זה מאוד קשה. אנחנו נלמד את זה, לאט לאט במשך הלימודים אנחנו נלמד איך להבחין.

תלמיד: שמעתי שהקליפות עושות הסתרה, איזה הסתרה הן עושות, הרי הקליפות הן הכרחיות, נחוצות.

ודאי שהן הכרחיות, הן מראות לנו איפה הרצונות שלנו, הכוונות שלנו, המעשים שלנו, איפה הם לא נכונים. לכן ללא קליפות אנחנו לא יכולים להתקדם.

תלמיד: איזה הסתרה הן עושות הקליפות?

על כל פעולה של האור יש פעולה של הקליפה. נלמד את זה, בלי זה לא ניתן להתקדם.

תלמיד: איך עשירייה אחת יכולה לעזור לעשירייה אחרת להתחבר לבעל הסולם בזמן לימוד התע"ס כדי לשמח את בעל הסולם, כדי שהוא יוכל ללמד אותנו בצורה פנימית?

כשיתחברו יחד כמה שאפשר וזה ודאי ישמח את בעל הסולם.

תלמיד: כתוב, "זה לעומת זה עשה אלקים". ובפרקים הקודמים קראנו שבתחילה "היה הוא ושמו אחד", ועכשיו פתאום הוא מקבל נטייה שונה. איפה השתנה התהליך הזה הרי הבריאה היא להיטיב לנבראיו? ופתאום הפך להיות שהגוף למעשה ניזון מהקליפות.

כן.

תלמיד: איפה זה השתנה, כתוצאה ממה?

זה השתנה מהבורא. שכדי להעביר את האדם לדבקות בבורא, באור העליון, ב"אמת", אז הבורא חייב לבנות מערכת עולמות, העלמה. עולמות זה מהסתרה, מהעלמה, ללמד את האדם מה זה גילוי ומה זאת הסתרה ובצורה כזאת האדם לאט לאט מגיע להבנה מי זה הבורא, איך הוא מנהיג אותנו ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקרב אליו. זה הכול עוד לפנינו.

תלמיד: הוא כותב שמתוך שינוי הצורה אנחנו ממש נחתכים ממנו ומתים.

כן.

תלמיד: אנחנו צריכים להגיע להרגשה כזאת, שכל דבר שהוא לא השפעה זה מוות?

נתפתח ונראה, עכשיו בינתיים אנחנו לא מרגישים לא זה ולא זה. אנחנו רק קוראים דברים ולא יודעים שאנחנו כבר מהם לא רחוק.

תלמיד: הוא כותב אבל שזה נמצא בשורש שלנו, במחשבת הבריאה ממש.

כן.

תלמידה: כתוב שהצדיקים גומרים את הבריאה, מה זה אומר לגמור את הבריאה ומה יש אחר כך?

זה להגיע למצב שהרצון לקבל שהבורא ברא יש מאין, הוא כולו משווה את עצמו עם האור וכך הם נמצאים יחד, מתמלאים זה בזה, ובצורה כזאת הם מתקרבים להשלמה כזאת שכל אחד מהם משלים את השני. וזהו, בזה הנברא שהוא רצון לקבל של התחתון, יכול להשוות את עצמו עם הרצון להשפיע של העליון ויהיה בכוח לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: איך מושגת מדרגת הצדיק?

תלמד.

תלמיד: בעשירייה? בעבודה בין החברים?

אני לא רוצה לענות, תלמד איפה זה.

תלמיד: ואם אני בעבודה בעשירייה לא מסוגל להצדיק התנהגותו של אחד החברים, מה עלי לעשות?

אז לא מסוגל. אז תלמד איך להשיג מה שאתה משתדל לעשות ולא יכול, ומתוך זה תתקרב.

תלמיד: לא יכול להתקרב אליו.

זה נדמה לך. אל תהיה תקיף שאתה לא יכול, אולי אתה צריך לנסות עוד עשר שנים.

תלמיד: האם להסתפק בצמצום וזה יעזור? בעבודה בתוך העשירייה לצמצם אותו, לא רוצה להתייחס לצורת ההתנהגות שבעיניי היא לא עוזרת לחיבור בתוך העשירייה, ההפך, היא רק מזיקה.

זה מתוך הגאווה.

תלמיד: גאווה מצד מי?

שלך.

תלמידה: איזה מודעות צריכים לפתח לצאת מהמצב של המוות, של היניקה מהקליפות?

אנחנו צריכים להתקשר לקדושה, זה הכול, ואז אנחנו נתמלא במידה מסוימת של כוח השפעה מלמעלה מהבורא וזה יעלה אותנו למעלה מהקליפות.

אות י"ח

כל המציאות כלולה בא"ס ב"ה, ונמשכת יש

מיש, ורק הרצון לקבל בלבד הוא מחודש,

ונמשך יש מאין.

"ודע, דכל ענין החידוש, שהמציא הבורא ית' בזו הבריאה שאמרו ז"ל, שהוציא אותה יש מאין, אין זה החידוש נופל, זולת על הצורה של הרצון להנות, המוטבע בכל נברא. שיותר מזה, לא נתחדש כלום בסוד הבריאה. שז"ס יוצר אור ובורא חושך, ופי' הרמב"ן, דמלת בורא, מורה על חידוש, דהיינו מה שלא היה מקודם זה. והנך רואה שלא נאמר ובורא אור, והיינו משום שאין בו חידוש, על דרך המצאת יש מאין, כי האור וכל הכלול באור, שהוא כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם, כל זה נמשך, יש מן יש, כלומר שכבר כלולים הם בו ית', וא"כ אין בהם בחי' חידוש, וע"כ נאמר יוצר אור, להורות שאין בו בחי' חידוש ובריאה, אבל על החושך, שהוא כולל כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים, עליהם נאמר, ובורא חושך, כי המציא אותם יש מאין ממש. כלומר, שאין זה ח"ו במציאותו ית' כלל וכלל, אלא שנתחדש עכשיו, אשר השורש לכולם, הוא הצורה של "הרצון להנות", הכלול באורותיו המתפשטים הימנו ית'. אשר מתחילה היא רק כהה מן האור העליון, וע"כ נקראת חושך בערך האור, אבל לבסוף, משתלשלים ויוצאים מחמתה הקליפות, ס"א, והרשעים, שהם נחתכים לגמרי על ידה משורש החיים. שז"ס הכתוב ורגליה יורדת מות, פי', רגליה, מורה על לשון סוף דבר, ואומר שרגליה של המלכות, שהיא בחי' הרצון להנות, שישנו בהתפשטות אורו ית', בסוף משתלשלת הימנה בחי' המות לס"א, ולהניזונים ונמשכים אחרי הס"א."

תלמידה: איך השיעור יכול להפוך לתפילה שתעורר את הלבבות של החברים?

זה תלוי במוח ולב של התלמיד שלומד ומרגיש מה הוא עובר בראש ומה הוא עובר בלב. וכל זה יכול לעלות ממנו ועד המקום מאיפה שירדה אליו המחשבה, הרצון. ככה זה עובד.

תלמיד: על כל מילה שאני אומר אני צריך לבנות כוונה, האם זה כך?

לא, אפשר על כמה מילים, על משפט.

אות י"ט

בהיותנו ענפים נמשכים מא"ס, לכן הדברים

הנמצאים בשורשנו, הם לנו לתענוג, ושאינם

בשורשנו, יהיו לנו לטורח וליסורין.

"אמנם אפשר להקשות, כיון ששינוי, הצורה הזה של הרצון לקבל מחויב להמצא בבריות בהכרח, דאם לא כן, איך תהיינה נמשכות הימנו ית' ותצאנה מכלל בורא לכלל נברא, שלא יצוייר זה, אלא על ידי שינוי הצורה כנזכר לעיל. ועוד, הרי שצורה זו של הרצון להנות, היא עיקר טיב כל הבריאה, אשר מחשבת הבריאה סובבת עליה, והיא ג"כ מדת כמות הטוב והעונג, כמו שהארכנו לעיל, שע"כ נקראת מקום, ואיך נאמר עליה, שנקראת חושך, והיא נמשכת עד לבחי' מות, כי עושה במקבלים התחתונים, בחי' הפסק ופירוד מחי החיים ח"ו. ועוד צריכים להבין, מה ענין החרדה הגדולה הזאת המגיע למקבלים מחמת שינוי הצורה מעצמותו ית', ולמה חרי בה, האף הגדול הזה.

וכדי להסביר לך די באר את הענין הדק הזה, צריך לבאר מקודם, מוצא כללות התענוגים והיסורים, המורגשים בעולמנו. ותשכיל זאת, בידוע, אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו, ולכן כל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בו גם הענף ויאהב אותם ויחמדם, וכל הענינים שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם, לא יסבול אותם, וישנא אותם, והנה חוק זה, נוהג בכל שורש עם הענף שלו, ולא יעבור. ומשום שהוא ית' וית', הוא שורש לכל בריותיו אשר ברא, וע"כ כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושם לנו, ויונעם לנו, משום שטבענו קרוב לשורשנו. וכל הענינים שאינם מצויים בו ית', ואינם נמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלו נגד הטבע שלנו, ויהיה קשה לנו לסבלם. דהיינו, אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאד את ענין התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, שאין התנועה נוהגת בו כלל, וע"כ הוא ג"כ נגד טבענו והיא שנואה, עלינו, ועד"ז, אנו אוהבים את החכמה והגבורה והעושר וכל המעלות הטובות, היינו משום שהמה כלולים בו ית', שהוא שורשנו, ושונאים אנו מאוד את הפוכם, כמו הסכלות, החולשה, העניות, והבזיונות, וכדומה, היינו בשביל שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו, וע"כ הם מאוסים ושנואים עלינו עד אין לסבול.

אמנם צריך לחקור, איך אפשר שתמשך לנו איזו המשכה, ולא תהיה ישר ממנו ית', כי אם מקוטבה של הבריאה עצמה. אלא למה דבר זה דומה, לעשיר אחד שקורא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק לו מכסף וזהב בכל יום ויום, וכל יום מרובה משל חברו, ותבחין שהאדם הזה טועם במתנותיו העצומים של העשיר, ב' טעמים, משונים זה מזה, בבת אחת. כי מצד אחד טועם תענוג גדול לאין קץ מכח ריבוי מתנותיו, ומהצד השני קשה לו לסבול ריבוי ההטבה, ומתבייש בעת קבלתו, שהדבר מביא לו אי סבלנות, מחמת ריבוי המתנות שמרבה עליו בכל פעם. וזה ודאי שהתענוג שיש לו מן המתנות, נמשך לו ישר מן העשיר הנותן, אמנם קושי הסבלנות, שהוא טועם במתנות, אינו נמשך לו מן העשיר הנותן, אלא מתוך מהותו עצמו של המקבל, שמתעוררת בו בושה, מחמת הקבלה, ומתנת החנם, ובאמת שגם זה מסבב לו העשיר כמובן, אבל באפן בלתי ישר."

תלמידה: ממה שקראנו עכשיו יוצא שלענף נעים כל מה שקיים בשורש. וכשאנחנו עוברים את דרך התיקון אנחנו כאילו מתכווננים למה שקיים בשורשינו, אבל מאיפה יש לנו את כל הרצונות שלא כלולים בשורש?

ויהיה עוד יותר, ואנחנו צריכים להסכים עם זה ולבדוק ולראות שהם לא מופיעים משום מקום. ככה שבהדרגה אנחנו נכיר את כולם ונרגיש איך נוכל לתקן אותם.

(סוף השיעור)