שיעור ערב 28.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות",

אותיות כ"ב - כ"ז

אות כ"ב

"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו."

זה מה שלא כל כך מובן לנו, שהיחס לבורא והיחס לחבר צריך להיות במידת חשיבות שווה, אנחנו חושבים, "חבר זה חבר, היום ככה מחר ככה, כמו ילדים שמתקוטטים ואחר כך מתחבקים. אבל עם הבורא"? אז צריך להבין שהפעולות שלנו בתיקון העולם ממש שקולות למידת החיבור בינינו, והבורא רק מוסיף לכך את האור, את הגילוי שלו, אבל בעצם אנחנו עושים את הכול. ולכן ההתפעלות שיש בינינו מהחיבור צריכה להיות דבר גדול מאוד, מעל הכול. כי אנחנו לא צריכים יותר מחיבור בינינו. העיקר שנבנה מקום משותף בינינו ואז נוכל לגלות את הבורא ולעשות לו נחת רוח, זה הכול. לכן אני צריך חברים, אני צריך למשוך אותם ליצירת המקום הזה, וככול שנצליח אלה כל החיים שלנו, כל המטרה שלנו, בכך אנחנו מתחילים ומסיימים את כל הייעוד שלנו בעולם הזה.

"כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו." אין ביניהם שום הבדל בחשיבות וגם לא במעשה, כי כלפי הבורא אנחנו לא יכולים לפעול ולעשות משהו, כל העשייה שלנו היא רק בחיבור בינינו, עם החברים, כדי להשפיע לבורא מקום שיוכל להתגלות ואז הבורא יתגלה בינינו. בינתיים אין מקום, הכלי שבור, הקשר בינינו שבור. במידה שנוכל להתגבר על השבירה בינינו, על השנאה, הדחייה, הריחוק, אז בהתאם לכך נתקרב וגם נגלה בצורה אוטומטית את הבורא מתקרב אלינו. כתוב "אתם עשיתם אותי", שאנחנו בקשר בינינו מקרבים את הבורא אלינו ובזה מגלים אותו. ואין כאן שום דבר שיכול להפריע, לעזור, אנחנו בעצמנו יכולים לבנות את הקשר ובו לגלות בורא וכך להגיע לגמר התיקון. "נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.

כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.

שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.

וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."

שאלה: "מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש," האם "אחד" זה הגורם השלישי?

לא. מתחברים יחד עד שאין הבדל. אני בעצם מבצע את הפעולות שלי בין החברים, אבל מכוון אותם שעל ידי זה אנחנו כולנו מתקרבים לבורא, וכך אנחנו מממשים את העבודה שלנו לחיבור הכללי.

תלמיד: שכלית זה ברור. אתה שם שומשום, אתה לוקח שומשום שחברך שם.

אז בכל רגע ורגע אתה צריך לדאוג שאתה מוסיף את השומשומים האלו, וזה תלוי רק בך, בכוונה שלך. יותר ויותר ויותר להיות מחובר בכל מיני צורות עם החברים בעשירייה ולפנות לבורא שיעזור לך לממש את זה.

תלמיד: אבל רגשית להבין שזה מה שמכריע את כל העולם, זה דבר נורא, לחשוב שרגע לא חשבתי על העשירייה ובגלל זה - מה יכול לקרות?

מה יכול להיות? יכול להיות וודאי שפספסת. אבל על ידי דברים כאלו אנחנו לומדים. נופלים - קמים, נופלים - קמים, עד שיודעים לשמור את הכוונות שלנו לחיבור בינינו כדי לתת מקום לבורא.

תלמיד: אבל המשמעות של ההתקדמות היא יותר אחריות לכאן ולכאן?

כן. ודאי. אנחנו מתקדמים, אני רואה שאנחנו יותר ויותר נכון מבינים את הדברים האלה, מקבלים אותם ומסכימים להם ואפילו פה ושם יכולים לממש, כך מגיעה ההתקדמות.

שאלה: אנחנו יודעים שרק "מעלים בקודש לא מורידים בקודש". מה זה אותו שמשום בעשירייה?

יש לנו הזדמנות בכל רגע לגרום להתקרבות בינינו כדי שהכלי שלנו יהיה יותר צמוד, יותר אחיד, ואנחנו שוכחים או מזלזלים בזה, לא עובדים על חשיבות החיבור, ואז אנחנו מפספסים את ההזדמנויות שהבורא נותן לנו בכל רגע. זה הכול. כשנרגיל את עצמנו כל הזמן לחשוב על החיבור כדי לתת מקום לבורא להופיע בינינו, אז הופעתו בינינו תחבר אותנו ממש לרצון אחד, לכוונה אחת, לכלי אחד, כך אנחנו כבר נתחיל לעבוד בעולם הרוחני.

תלמיד: האם העשירייה צריכה להפנים ולהרגיש שמישהו נותן, לוקח?

לא. כל אחד שידאג עבור עצמו באיזו מידה הוא נמצא בנטייה לחיבור של כולם, באיזו מידה הוא דואג שגם החברים לא יעזבו את הנטייה הקבועה, וכך בערבות - כולנו נדאג יחד להתחבר לעשירייה אחת. אין בזה הרבה דברים. סך הכול מצב אחד שאליו אנחנו צריכים להשתוקק.

תלמיד: בדוגמה של הסירה זה כמו לקדוח חור?

כן, ודאי.

תלמיד: בכל זאת בעשירייה עלינו להבין מתי אנחנו מבצעים את זה, האם זו צריכה להיות הבנה משותפת או כל אחד אחראי על עצמו?

כל אחד ואחד אחראי על עצמו וגם אחראי לתת לאחרים דוגמה איך לשמור על שלמות הספינה ועל הערבות הכללית המשותפת.

שאלה: מה האמצעים להתאפק על התאוות הקטנטנות, האם עלינו לצייר את הנזק מכך?

ודאי שהנזק הוא קודם כל, כי על ידי זה אנחנו מתרחקים מהמטרה וממש כאילו מפנים את הספינה למקום אחר, כאילו לא מכוון למטרה, ואנחנו צריכים כך לתאר את עצמנו. העיקר להחזיק בינינו את גוף הספינה, דפנות הספינה, אנחנו חייבים להיות בערבות הדדית. אני עוזר לחברים גם להיות באותו כיוון, באותה הכוונה - כך להתקדם. המטרה נמצאת לפנינו יחד ומשיגים אותה רק במידה שאנחנו מייצבים את עצמנו יותר ויותר נכון, זו העבודה שלנו. קודם כל לשמור על הקשר בינינו ואחר כך על הכיוון, אבל קודם על גופה של הספינה שיהיה כלי.

שאלה: איך להתחיל להרגיש בושה מהקבלה?

בושה מהקבלה אני יכול להתחיל להרגיש כשאני מרגיש את החברים בכמה הם משפיעים וכמה הם נמצאים בקשר הדדי ביניהם. כשאני מסתכל עליהם אני מתמלא בקנאה שאני לא נמצא איתם ביחסים כאלו, וזה מביא אותי לחרטה על מה שאני עושה, שאני צריך לדאוג לכוחות שלי.

שאלה: מהי אותה תאווה שעלינו להימנע ממנה, מאיזה מעשים להימנע כדי לא לגרוע מהעולם ללכת אחורנית?

לא נחשוב על עצמנו כעל כל אחד לחוד, אלא על כולנו יחד, זה העיקר.

שאלה: כתוב שאם הוא לא הצליח להתאפק מהתאווה והחזיר את כל העולם אחורנית, איך אפשרי דבר כזה?

כן. באמת כך קורה מפני שאנחנו מלכתחילה נמצאים בכלי אחד, אומנם אנחנו קיבלנו כלי שבור, כמו שאנחנו קונים לילד קופסה עם קוביות והוא צריך מהקוביות האלו להרכיב נגיד בית, אז כך אנחנו - קיבלנו קופסה עם קוביות, שזה אנחנו וצריכים להרכיב בינינו בניין שנקרא "בית המקדש", בית של קדושה, בית של השפעה, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקון הכללי.

תלמיד: אני מנסה להבין באופן מעשי. נגיד שאני יושב בשיעור, מה זה שתאוותך הקטנטנה מפריעה?

כל מחשבה, כל רצון שפועל לא לחיבור בינינו זה רצון הפוך מהתיקון ובאמת אין לו מקום בקדושה, לא שייך לרוחניות, ואדם על ידי מחשבות ורצונות כאלו ודאי שמתרחק מהרוחניות. אבל מתוך זה נותנים לנו גם הזדמנות שוב לקום ושוב לקום, כך אנחנו מגיעים למצב שמתגבר בנו ניסיון איך לתקן את עצמנו, איך להעמיד את עצמנו בצורה נכונה, וכך מתקרבים למטרת הבריאה. אנחנו צריכים בסוף לחבר את כל הדברים הרעים ואת כל הדברים הטובים שכולם יהיו מכוונים ומחוברים לתיקון הכללי, לחיבור הכללי.

שאלה: אנחנו מקבלים בכל שיעור ושיעור אוסף של תרגילים והמלצות מה לעשות ולבצע. האם אני צריך לדאוג כשעושים את כל התרגילים ואז להוסיף מהיום ליום השני, וככה להביא את זה לעשירייה, או כל יום להיות דבוק בתוך השיעור?

כן. אתם צריכים להיות דבוקים בתוך השיעור, אבל בפגישות שבין השיעורים אתם צריכים לחזור על מה שדיברנו בזמן השיעור ולממש ככל שאפשר.

תלמיד: האם להוסיף ולעשות את התרגילים של אתמול, או לחיות את התרגילים של היום בלי מה שהיה אתמול?

למה לא לעשות את התרגילים של אתמול, הם כבר לא בתוקף?

תלמיד: אם יש כל כך הרבה תרגילים, אז איך אני אסתדר עם זה?

זה לא הרבה, אלה בסך הכול כללי החיבור ולא יותר. תקיים את "ואהבת לרעך כמוך" וזהו, תעזוב את הכול ורק את זה אל תשכח.

תלמיד: איך אני יכול להישאר ממוקד?

תבקש מהחברים, אי אפשר להיות לבד בזה אלא רק ע"י ערבות. "איש את רעהו יעזורו", שיתנו לך תמיכה ומספיק רק במחשבה, ואז לא תוכלו להתנתק מזה.

שאלה: הזרע של השומשום הוא דבר שנחשב לכל כך קטן שהוא לא ניכר ולא משמעותי. האם בגלל שאנחנו לא יכולים להכיר בחשיבות שלו אנחנו עדיין צריכים לעבוד איתו?

אין לנו יותר על מה לעבוד, זה הגודל של הרצון להשפיע שנמצא בכל אחד שמתרומם מהחיים שלו לקראת הבורא. זה גרגיר של שומשום הנמצא בליבו של כל אחד, לעומת הלב הגדול שחושב על כל הדברים האחרים. לכן אנחנו צריכים לאסוף את השומשומים האלה יחד, ואז יהיה לנו מספיק כוח לכוון את ליבנו בעזרת הבורא, יחד עם הבורא, לכיוון הדבקות בינינו ועימו יחד. זה מה שיקרה.

שאלה: מה זה לתת מקום לבורא להתגלות?

מקום לבורא להתגלות זהו מקום שאנחנו בונים, שכולו מחובר מחלקים אגואיסטים שמחוברים ביניהם בנטיות ההשפעה ההדדית. אם אנחנו מרכיבים כך את המקום, אז הוא נקרא בורא, בוא וראה מה שעשית, וזה נקרא "אתם עשיתם אותי". מתוך זה אנחנו לומדים את המקום הזה, מכירים אותו, את הרצונות שבו, את הכוונות שבו, את העביות שבו, וכך אנחנו מתחברים לבורא.

אנחנו יכולים ללמוד את הבורא ממש כמו כל דבר אחר. הוא כוח השפעה שמתגלה בעולם שלנו בתנאי שאנחנו בונים בשבילו תנאים כאלה שבהם הוא יכול להתגלות. ואז הוא מתגלה, ואנחנו לומדים אותו, עובדים עימו, משתמשים בו ומתחברים עימו.

שאלה: רצינו לדעת איך להיות שותפים שלך ולעזור להכריע את הכף. בכנס האחרון היה נראה שאנחנו עולים מדרגה בלקיחת האחריות על החיבור, אנחנו עבדנו בפועל על הערבות והשאלות ששאלנו נראה שהגיעו מעבודה משותפת על המקורות ולא רק מחיסרון פרטי. האם הלמידה והעבודה מהסוג שהיה בכנס מתאימות רק לכנסים, או שאנחנו יכולים לשלב עבודה כזאת בין הכנסים, בתוך השיעורים? האם יש מקום לדבר הזה, האם אנחנו מוכנים לזה?

כתוב "ויהיו בעינייך כחדשים", יום יום האדם חדש, התנאים חדשים, ולא צריכים לחכות לכל הכנסים האלה, לגמרי לא. אלא יום יום צריכה להיות אווירה חדשה, יגיעה חדשה והשגה חדשה. בהצלחה.

תלמידה: תלמידים בכנס העבירו את השיעור ובעצם נתנו לעשירייה לברר בתוך עצמה, ואחרי זה אתה נכנסת לשיעור והעשיריות המחוברות באו אלייך אחרי העבודה המשותפת. כרגע זה לא קורה, האם זה משהו שאתה רואה שיכול לקרות?

זה חייב לקרות יום יום.

שאלה: מהו הרגש ההתפעלות שבעל הסולם כותב שהוא שווה אם הוא מגיע לאדם מהעבודה בין אדם למקום או בין אדם לחברו?

הרגש ההתפעלות צריך להיות אותו הרגש. אומנם אנחנו לא יודעים מהו הקשר עם הבורא, אבל אנחנו יכולים לבנות את הקשר בין החברים ואז להבין מה צריכה להיות מידת והרגשת הקשר בינינו לבורא. כי הכול מגיע רק מתוך הבריות ומתוך החיבור בינינו.

אתם רוצים להכיר את הבורא? בבקשה, יש לכם הזדמנות להתקשר ביניכם ושם להכיר אותו. לבנות את התבנית הזאת שנקראת בורא, להתקרב אליה, להתכלל בה, להידבק בה ולהתחיל להרגיש מה זה להיות בתוכה, בתוך החיבור הזה ובתוך ההרגשה הזאת – זאת השגת הבורא ואין יותר מזה, כך משיגים את הבורא. תפסיקו לדמיין לעצמכם שזה משהו שנמצא איפשהו באוויר. זאת תכונה רוחנית מיוחדת שנקראת "בוא וראה", ואם תתחילו להתחבר ביניכם, אז תראו עד כמה הוא בהישג ידכם.

שאלה: התרשמתי שאם אני לוקחת את השומשום שלי מהמאזניים, אז אני לוקחת את כל העולם אחורנית, והרי הבורא נותן לי את התאוות הקטנות האלה. מה צריכה להיות הפעולה שלי כדי שאני אשים את השומשום שלי?

הבורא תמיד מוסיף לנו יצר רע. זה מצב חדש שבו אנחנו מרגישים כמה אנחנו יותר אגואיסטים, ממש נדחים מהחברים וכן הלאה. כך קורה תמיד בכל רגע וזה נקרא "מחדש מעשה בראשית". הרצון לקבל שלנו נעשה יותר גדול כדי לתת לנו הזדמנות לגדול יותר בכל פעם. לכן נשתדל לעבוד עימו בצורה מעשית נכונה, ואז נרגיש שאין כאן בעיה, בפרט שכולנו יותר ויותר מבינים מה עלינו לבצע ושכל המצבים לפעולות הנכונות נמצאים לפנינו. לכן נתחבר בינינו כדי לדמות את החיבור לתכונות הבורא, להשפעה הדדית.

שאלה: אני יודע שמקובלים חייבים לעבוד והתחלתי לעבוד, אבל כתוצאה מזה אני מרגיש חוסר בחברים ואני נאלץ לוותר על חלק מהשיעורים ושומע אותם אחר כך בהקלטה. אני לא יודע איך להצדיק פה את הבורא ולא מבין את הבעיה שלי.

אני לא יודע מהי העבודה שלך, כמה אתה עסוק בה וכמה כוחות יש לך, אבל אתה צריך לסדר את הדברים כך שתהיה פנוי לפחות בשלוש השעות של השיעור שלנו. אין עם זה בעיה כי אלו שעות שאפשר להקדיש אותן ללימוד ושבהן אנחנו גם מתאספים ומתחברים. אתה חייב לסדר את הדברים כמו שצריך, ולא יעזור לך אם תגיד לי, אלא יעזור רק אם תעשה לפי מה שנדרש ממך.

שאלה: איך אני יכול לראות את החבר כביטוי, כצורה של הבורא? על מה אני צריך להתמקד בשביל באמת להרגיש זאת בלב?

זה לא פשוט. אני צריך להשתדל לראות ביחסים שלי עם החברים עד כמה הבורא מכין לי כאן מקום לתיקון, ואיזו צורה מתוקנת יותר אני יכול להוסיף ביחסים בינינו. כך זה צריך להיות.

שאלה: לפעמים נראה שההרגשה, המצב של אהבת הבורא, זה המצב הכי גבוה. אבל איך מגיעים למצב שבו אהבת הבריות ואהבת ה' מתחברים?

אנחנו נדבר על זה כשזה יהיה אקטואלי. אל תקפצי מעל מה שאנחנו נמצאים, יש עוד הרבה מה לעשות.

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה."

לא לחשוב שתיקון העולם שייך רק לקבוצה קטנה שנקראת ישראל, בכלל לא, אלא היא שייכת באמת לתיקון של כל האנושות כולה. אם כך, למה זה קורה שפתאום בין כל העמים נולדה קבוצה כזאת קטנה שנקראת "ישראל"? וסך הכול רק לפני כמה אלפי שנים הקבוצה הזאת קמה בין כל העמים.

"אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו."

הייתה לבורא באמת בעיה, איך למסור לקבוצה כל כך רחבה, אגואיסטית, ממש שבורה על ידי האגו שלה, טבועה בתוך האגו ממש עמוק, איך הוא יכול להגיע לקבוצה הזאת, כלומר לכל האנושות, עם המטרה שהם צריכים להגיע לאהבת הזולת, לחיבור ביניהם, למסירות נפש אחד כלפי כולם, איך אפשר שזה יקרה שבערבות הדדית הם יתקנו את עצמם? זה לא יתכן.

אתה לא יכול לשנות שום דבר בטבע מקצה לקצה. אתה לא יכול להעביר את האנושות מקצה שבו כולם נמצאים בשנאה הדדית, מתוך הטבע שלהם, לא מסוגלים אחרת, לא מבינים ולא שומעים, ולהעביר אותם לקצה השני, לאהבה הדדית ללא שום פשרות, רק אהבה, איך אפשר? איפה נמצא כאן המעֲבר, האמצעי שמעביר אותם מקצה לקצה?

"מלבד האומה הישראלית," כלומר, לא הייתה לבורא ברירה אלא הוא צרף בתוך האנושות קבוצה מיוחדת, מלאכותית, זה לא עַם אלא קבוצה מלאכותית, שיכולה להיות כמעבר בין האנושות האגואיסטית שתתנתק מהאגו שלה ולאט לאט תתהפך לאנושות אלטרואיסטית. הקבוצה צריכה להיות באמצע כמלווה, כמכוונת את כל התהליך הזה והיא נקראת לפי התפקיד שלה ישרַאל, ישָר-אל.

"מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים." הבורא הכניס אותם לתוך המצרִים, שמצד אחד הם קיבלו רצון לקבל מאוד גדול, ומצד אחר הם הרגישו כמה השעבוד הזה של הרצון לקבל משפיע עליהם וממש מוריד אותם. "ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.

ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר"." הקבוצה הזאת התחברה מתוך הלחץ הגדול שהיה להם מהטבע שלהם, וגם מהמצב החיצוני, שכל הסביבה לחצה עליהם עד כדי כך שלא הייתה להם ברירה אלא להתחבר ולהיות "כאיש אחד בלב אחד". הבורא סידר להם תנאים מיוחדים לתיקון, לא שהם בעצמם היו יכולים להגיע לזה. "ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד"." כך הם היו מחוברים. "מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב." "ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."

על ידי זה שהם התנתקו מעצמם והתחברו כולם לכולם, נעשה חיבור ביניהם, וכך הם בנו מקום להשראת השכינה, לזה שהבורא נמצא בהם, ממלא אותם, ואז כולם היו מתוקנים ומחוברים. זה מה שאנחנו צריכים, לבנות מקום משותף בינינו לגילוי הבורא.

שאלה: אנחנו רואים שצרות תמיד מלכדות אותנו, ואז קורה משהו ושוכחים. האם צריך להסכים עם זה או לחפש דרך אחרת?

אם אנחנו מקבלים את הצרות האלה בזמן הנכון ובמצב הנכון והן מחברות בינינו, אז אנחנו בהחלט מתקדמים לקראת הבורא ולקראת מטרת הבריאה.

תלמיד: האם נכון לצפות שנתאחד בלי צרות, בלי בעיות?

אנחנו מכוונים רק למטרה וכל מה שיתגלה בדרך צריכים לקבל בברכה, כי כל מה שמתגלה אלו תנאים שלעת עתה מתאימים לנו כדי להתקדם למטרה.

שאלה: אם הייסורים ממרקים את הנפש, האם צריכים לשאוף לייסורים בדרך הרוחנית? האם ככל שיש יותר ייסורים, כך אנחנו יותר מצליחים בהתפתחות הרוחנית?

זו טיפשות כך לחשוב וכך לדבר. אנחנו צריכים להבין שמחשבת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ולבורא אין ברירה והוא רק דוחף אותנו לזה יותר. לכן אנחנו צריכים לקבל את ההתקדמות שלנו בכל מקרה שיהיה, ולהבין שהכול מגיע אלינו בכל רגע ורגע כדי לקדם אותנו להשגת המטרה. ואנחנו, על פני כל המצב שמתגלה, צריכים לראות בזה הזמנה לחיבור יתר. ולא לשים לב למה שקורה בינינו, אלא איך אנחנו הופכים את המצבים האלה להזדמנות לקשר יותר הדוק בינינו.

שאלה: מהם הייסורים הגדולים והנוראיים שבעל הסולם מתאר פה?

זה כדי להראות לנו את האגו שעדיין שורה בנו, ומפריע לנו להתחבר בינינו ולגלות את הבורא במלוא הכוח שלו.

תלמיד: לא מדובר על כל סבל שאדם סובל אלא על ייסורים שהם מכוונים?

כל סבל וסבל שאדם סובל, ואפילו שהוא לא מרגיש שהוא סובל, גם את זה צריכים לקחת בחשבון, ואנחנו צריכים על פני כל ההרגשות האלה להתחבר. כתוב בתורה שאם אדם מכניס יד לכיס בכוונה להוציא משם נגיד דולר אחד, ובמקום דולר אחד הוא מוציא משם שני דולר אז זה עונש. למה עונש, דווקא ההפך אם חשבתי שיש רק דולר אצלי בכיס? כי כשזה לא לפי הרצון שלך, לא חשוב לאיזה כיוון, זה עונש. לכן אנחנו צריכים להבין שהעונש תלוי ברגש האדם, עד כמה הוא מכוון את עצמו למטרה, אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: באיזה אופן החיבור שלנו בעשירייה ואפילו חיבור כל הכלי העולמי יכול להשפיע על תיקון כל העולם הגדול?

אנחנו נמצאים ברצונות רוחניים, אפילו שהם קטנים מאוד אבל רוחניים, ולכן הם גבוהים מאוד מכל האנושות. אם נעבוד נכון עם אותם הרצונות שלנו בכוונה להתחבר בינינו ולהשפיע לבורא, אז אין שום בעיה שבזה נכוון את כל המציאות, כל העולם, כל האנושות לכיוון הנכון. כי באמת לפי טיב הרצונות שלנו אנחנו הרבה יותר גדולים מכל האנושות. זה כמו שאדם אחד יכול לנהל מיליון תרנגולים, אין שום בעיה.

שאלה: למה בשלוש שנים של לימוד ועבודה בעשירייה שום דבר לא עזר לי לצאת מאבדות וייסורים גשמיים?

כנראה שאתם לא משתדלים בכל זאת ליצור את הכלי הזה של החיבור. רק בו אנחנו יכולים להתקדם, ולא רק להתקדם גם לקבוע איך מתקדמים, בקצב, בכיוון, לכן אני יכול רק לספר לכם עוד ועוד שצריכים להשתדל בחיבור ביניכם. ברגע שבכל זאת תנסו להתחבר כמו שכתוב אצלנו במאמרים, באיגרות, בכל מה שהשאירו לנו בעל הסולם ורב"ש, אנחנו בטוח נצליח.

שאלה: איך בערבות בינינו מתבטאת הקבלה?

שאנחנו מתחברים בינינו בערבות הדדית וכל אחד עכשיו מקבל כדי להעביר לחברים, אז אנחנו אם כך הופכים להיות לכלי קבלה בעוצמה גדולה מאוד, זה כלי קבלה על מנת להשפיע. כי ככול שאני מקבל אני מקבל כדי להשפיע דרך החברים בחזרה לבורא, ולהגיש לבורא את כל הרצונות המשותפים שלנו בכוח הערבות. את הצלחת הזאת שאנחנו שם מחוברים יחד בכוח השפעה הדדית אנחנו מגישים לבורא, וכך אנחנו מגיעים לכלי של נשמה.

שאלה: נאמר בקטע, שעם ישראל סבלו ייסורים 400 שנה לפני שאמרו נעשה ונשמע, כאיש אחד בלב אחד. כאשר כל ייסורי העולם נופלים על האדם איך הוא מעביר את כל הדאגות האלה ואת הייסורים שהוא מרגיש לקשר עם הבורא ועם החברים?

אנחנו לא צריכים ללמוד ממה שהיה בעם ישראל בהיסטוריה שלו, אנחנו צריכים ללמוד, אבל אנחנו לא צריכים לחשוב שהיום אנחנו צריכים לעבור את אותם המצבים, זה לא חוזר. מה שהיה נכון לבניית הכלים שם, אצלם, היום זה לגמרי שלב אחר. אנחנו קבלנו את התורה, את התכנית לתיקון העולם, ואנחנו צריכים לממש אותה בקשר בינינו במצבים, בתנאים הנוכחים, זה הכול. וכשאנחנו לומדים את ההיסטוריה אנחנו לא צריכים להתבלבל, אנחנו לא צריכים לעבור את אותם השלבים שהם עברו. אין לנו את גלות מצרים ולא שום דבר, אנחנו רק צריכים חיבור בינינו ומתוך זה אנחנו בונים מקום לבורא להתגלות. כל השבירה הייתה, וכל החיבור נמצא לפנינו ממש בהישג יד.

שאלה: אם אנחנו מבררים את התורה שאתה מעביר לנו, זה אומר שאנחנו מסכימים ללכת לאותה מטרה?

כנראה שכן, תשאל את עצמך.

שאלה: למה יש רק קבוצה קטנה של רצונות שמרגישה את הכרת הרע תחת שליטת האגו עליהם, וכל האנושות לא מרגישה את הכרת הרע? ובמה זה תלוי בכלל שהם ירגישו?

יש קבוצה קטנה שנקראת בני ברוך שהם מגלים את הכרת הרע, ומתוך זה הם מגלים את מה שהם צריכים לעשות ולמה להגיע, וחוץ מזה יש אנושות גדולה. ההבדל ביניהם הוא שבאותה קבוצה קטנה יש כלים גדולים מאוד, רוחניים, ולאותה קבוצה גדולה שהיא כל האנושות יש רצונות קטנטנים בגובה של העולם הזה ולכן הם לא צריכים יותר. מספיק להם שאנחנו נתקדם ונחבר אותם אלינו, זה מה שאנחנו משתדלים לעשות. הכול מתגלה בינתיים בצורה מאוזנת, בצורה נכונה, גם בנו וגם בהם.

שאלה: ישראל הם אלה ששואפים לחיבור, אם כך למה בעל הסולם מזכיר את זה שעמדה להם הזדככות אבותיהם הקדושים, מהו העניין של האבות הקדושים?

כי כל פעם מתגלה רצון לקבל חדש, וצריכים שוב ושוב לעבוד עליו כדי להוסיף כוח לשומשומים, כדי שיתחברו יחד לעוצמה גדולה, שהבורא יוכל להוציא אותנו מהמצב שלנו לגאולה.

תלמיד: מה זה קשור לאבות?

אנחנו צריכים כל פעם לעבוד על הרצון לקבל שלנו שמתגלה ומושך אותנו להיפרד, להתרחק זה מזה, ואנחנו צריכים ההפך להשתדל להתקרב זה לזה, ובפנייה לבורא לבקש שיחבר בינינו עד שנעשה במשהו "כאיש אחד בלב אחד", ונוכל להתעלות למעלה מהאגו שלנו.

שאלה: הערבות היא בין החברים בעשירייה, ויש גם קשר עם חברים שמחוץ לעשירייה, מה צריך להיות היחס הנכון בעבודה עם חבר שהוא לא בעשירייה שלך?

אנחנו צריכים להתחבר עם החברים שלנו שבתוך העשירייה. עם אנשים שהם מחוץ לעשירייה אנחנו יכולים להיות במצבים טובים, אבל זה לא שאני נמצא איתם בערבות. אני נמצא בערבות בעשירייה בלבד. לכל אחד ואחד יש קרובים, חברים, כל מיני, אנחנו לא משתפים אותם בקשר הערבות בינינו. יש התחברות בעשירייה, אחר כך תהיה התחברות בין עשיריות, בין מאות ובין אלפים, אבל זה הכול בכל זאת על פני היסוד של העשירייה שלנו.

אות כ"ד

"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית", זאת לא אומה, זה כך נקרא, זאת קבוצה שהתחברה לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ומוכנה ללכת עד גמר התיקון, "גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה". כי כולם היו בעל מנת לקבל ברצון האגואיסטי השבור ממש. "אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.

באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ".

אות כ"ה

"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה."

זאת אומרת, אין לנו ברירה אלא אם אנחנו רוצים להגיע לקיום המצווה "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו לא יכולים להיות סתם בעשירייה ואפילו בעשר או מאה עשיריות זה חייב להיות מושג של "אומה שלימה". זאת אומרת, שיש הרבה אנשים ברצון לקבל שלהם המפוזר, שונה, מנוגד זה לזה ושהם עובדים על פני הרצון לקבל, על העובי שלו, על ההתנגדות שלו לחיבור, וכך אפשר לומר שהם מגיעים לתוצאה כזאת שמצד אחד יש להם עביות גדולה מאוד, ומצד אחר יש להם נטייה גדולה לחיבור.

"ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת." של החיבור ההדדי, הם מוכנים לזה או לא. "ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה.

אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?"

כאילו זה לא הוסכם, זה לא הוזכר בתורה, לא כתוב על כך. והוא אומר שכן רק השאלה הזאת חייבת להיות. נראה איך הוא כותב.

שאלה: יש לי הרגשת בושה עצומה בפניך במיוחד כי אתה כל כך משקיע בנו ואנחנו עוד לא הגענו לתיקון, אני גם מתבייש בפני העולם כולו כי הוא סובל. זוהי בושה ממש שורפת, אבל כלפי העשירייה אני רוצה כמובן לעזור להם אבל לא מרגיש בושה כלפיהם.

זו בעיה, כי אתה לא מספיק מבין כמה העשירייה תלויה בך ורק אתה ביגיעה שלך גורם להם עדין שהם נמצאים במצב שהם נמצאים ולא בגמר התיקון. אתה אשם וכך אתה צריך לקבל את זה ולעבוד מתוך הפעולה הזאת. לתקן את זה.

שאלה: האם אני לא יכול לקיים את המצוות ו"אהבת לרעך כמוך" כל עוד אני נמצא במצרים?

לא, יש כאן עניין של תנאי. האם אתה רוצה להגיע לחיבור בין כולם או לא? כדי להראות לך כמה החיבור חשוב אז מעבירים אותך דרך התקופה שהיא נקראת 400 שנות גלות. בתקופה הזאת אתה מתחיל להרגיש כמה רע להיות ברצון לקבל ואז כשאתה מבין שאתה חייב להפטר מהרצון לקבל אחרת אתה לא משיג שום דבר טוב בחיים שלך וכך אתה מוכן לקבלת התורה.

תלמיד: אבל אני לא יודע איך אני מסוגל לעשות את המעבר, כאילו ממצרים, כי זה כמעט היפוכו של הדבר?

נכון, אתה נמצא בעל מנת לקבל, ברצון האגואיסטי. ואתה לא מתאר לעצמך איך אתה יכול להתעלות מעליו לפעולות ההשפעה. איך לעלות מהעולם הזה לעולם העליון, את זה אי אפשר לתאר. אבל ממך לא דורשים שאתה תעשה את זה, ממך רק רוצים שאתה תרצה שזה יהיה. וכל היתר עושה הבורא, מה שנקרא "ה' יגמור בעדי".

שאלה: מה ההבדל בין החיבור הרוחני לחיבור הגשמי. נתת לנו תרגיל שנדון בינינו במי אנחנו נותנים אמון, מי יוביל אותנו. והיתה לנו גם התנגדות גם פחד ביישום התרגיל הזה. מה ההבדל בין החיבור הרוחני לחיבור הגשמי. אני מבינה שקבוצה זה אוסף העשיריות. עבודה בעשירייה זה לפי הרב"ש והעבודה בקבוצה זה בין המאות לפי הערבות?

אין הבדל בין העבודה לפי רב"ש והעבודה לפי בעל הסולם. זה אותו דבר וגם בעשירייה וגם במאות וגם באלפים, ואפילו בין מיליונים. כי סך הכול מדובר על החיבור בין בני אדם. ולכן כשמגיעים לחיבור בין העשירייה, אנחנו לא מדברים על חיבורים יותר מהעשירייה, כי משם ברור לנו מה צריך לקרות. ואם נניח אני מדבר על עשירייה שהיא נמצאת בעולם האצילות, אז אני צריך לחשוב שזו עשירייה שהיא נמצאת בדרגה של 10,000 ואפילו יותר. תלוי באיזה ז"ת, ג"ר של הישסו"ת, של החכמה. אבל זה כבר מדובר על החיבור של המון עשיריות יחד.

תלמידה: לגבי האגו שגדל אצל אותם אנשים שכבר נמצאים בהובלת הקבוצה. האגו רק גדל, איך להימנע מזה?

אתם צריכים כולכם לעזור זה לזה. ודאי שכולנו עדיין שקועים ברצון לקבל, אבל צריכים להחזיק כל אחד ואחד, ולא לתת לאף חבר ליפול.

שאלה: כשאני פתאום מגלה שלא חשבתי על העשירייה, או שהיה לי ניתוק בזמן השיעור, האם אפשר לתקן בדיעבד. איך נכון להתייחס ולתקן נכון ולהתקדם מיד?

אין לי כאן תשובה, אלא ממש חיבור בכל האמצעים, בערבות הדדית. לגלות את האהבה, ההשתתפות, ללמוד יחד, לשיר, לקרוא, ככל האפשר.

שאלה: ואם כל הניסיונות שלי לעזור לעשירייה, לא נותנים שום תוצאה. זה אומר שהכוונה שלי לא נכונה, אולי אני להיפך גורמת נזק לעשירייה ולא יכולה לעזור להם בשום דבר. אני פשוט לא רואה, אני מבקשת מהבורא עזרה, ואני לא מקבלת ממנו תשובה. כלומר, רק הירידות שלי גורמות לתוצאה עוד יותר גרועה?

זה נדמה לך. את צריכה להמשיך ולא לחכות שהבורא יסביר לך איפה הוא עוזר לך. כי זה יהיה לקבל, זה יהיה כקבלה. אז צריכים לבקש ללא שום תשובה.

שאלה: איך מעבר ראוי בא לידי ביטוי?

קודם כל תודה לגברת שאת שואלת סוף סוף. איך מעבר הראוי זה צריך להיות שאנחנו באמת מרגישים, שאנחנו באמת מרגישים את העומק הירידה שלנו. ושאנחנו עושים מאמץ ומחזיקים זה את זה ופונים לבורא, ומקבלים ממנו כוחות. ומתחברים על ידי כוחות האלה ומוציאים את עצמנו בזה מבור עמוק להר גבוה. וזה אפשרי לעשות, תנסו ותראו כמה אתם כך יכולים לעשות. אתם מסוגלים, העשירייה שלך במיוחד מסוגלת.

שאלה: אני לא יודעת אם הבנתי נכון או לא, אבל אמרת שכל אחד מאיתנו אשמים, שהחברים לא משיגים את התיקון הזה. האם תוכל להסביר את זה בבקשה?

אני אפילו לא יודע מה להסביר, כל אחד אחראי על האחר. אם אנחנו נמצאים בערבות הדדית, אז אני צריך להבין שאם החבר לא מגיע לרוחניות אני אשם, אני לא תומך בו מספיק. ואז ודאי שאני צריך לקבל על זה עונש ממש, מכות. מפני שהבורא לא עוזר מספיק לחבר שלי, כי אני לא מבקש עבור החבר, אני לא דואג להיות בערבות.

שאלה: איזו גישה צריכה להיות לנו מול חברה, שמביעה את אהבתה לעשירייה, אבל באותו זמן היא אומרת שהיא לא אגואיסטית במקביל?

תסבירו לה שאנחנו כולנו אגואיסטים. וצריכים עוד הרבה לעבוד כנראה, כדי לראות את עצמנו כאגואיסטים. לפעמים נתקל באנשים שאומרים לי, אני כבר נמצא בעולם האצילות ועוד כל מיני כאלה אמרות. זה מחוסר הכרה אלמנטארית ממש ראשונה במה שהוא נמצא.

שאלה: האם נכון לחשוב שהבעיות בחיים הגשמיים, זה אור מקיף. והבעיות בעשירייה זה אור פנימי?

אני לא חושב שכדאי לנו להיכנס לזה. למרות שיש משהו במה שאתה אומרת, אבל אל תתחילו לפתח את הדברים האלה, זה רק יבלבל אתכם. בואו נלך יחד עם כולם, בטוח נצליח.

שאלה: איפה מתאספים כל זרעי השומשום. ואיך אני יכולה להיות בטוחה שהחברות משתמשות בזרעי השומשום להתקדמות שלהן?

כל התוצאות טובות מהמאמצים שלנו הן מתאספות במלכות הכללית וברגע שהיא מתמלאת בשיעור המספיק אז אנחנו נרגיש את העלייה. הכמות הופכת להיות לאיכות ואנחנו נתעלה לדרגה הבאה.

שאלה: אנחנו עשירייה ממש צעירה, פחות משנה. וכשאנחנו שומעים את השיעורים, אני תופסת את עצמי בהבנה, שאני לא זוכרת את המושגים מחכמת הקבלה, שלמדנו בקורסים הראשונים. האם לשים דגש על חיבור בעשירייה או כן לחזור על המושגים?

אני לא יודע מה להגיד לך, תעשי מה שאת חושבת. אם את רוצה להוסיף לשיעורים שלנו עוד משהו ממה שלמדתם בקורס שלנו בבקשה, את יכולה להיכנס שוב לקורס וללמוד גם שם. אם זה במסגרת שלנו אין בעיה.

שאלה: לגבי המצב של חברות שעוזבות את העשירייה. מצד אחד אנחנו אחראיות עליהן ומצד שני אנחנו לא צריכות ללחוץ. איך לשמור על הגבול הזה?

אני לא יודע מה להגיד. זו כבר דאגה ככל שאתן דואגות זו לזו ולחיבור הקבוצה. אתן צריכות ביניכן לדבר ובעיקר לפי כך אתן תתחילו להגיע לזה.

שאלה: למה העשיריות בגרמניה לא מחוברות ביניהן. מה עוד אנחנו צריכים לעשות, בשביל שתהיה בינינו ערבות?

כי אתם לא דואגים שהן יהיו מחוברות. אתם הגברים צריכים לעזור לנשים, שיתחברו יחד ויופיעו בשיעור שלנו יחד. זה תלוי בכם.

תלמיד: אני חושב שהוא שאל, בכלל על העשיריות, לא רק על הנשים.

וגם בכלל העשיריות הגרמניות הן לא כל כך יכולות להתאסף, הן לא קולטות את מהות החיבור. שרק בחיבור אנחנו מגלים מדרגה עליונה יותר, עוד מתחברים עוד מדרגה עליונה יותר, וכך עוד ועוד. זה האמצעי היחידי לעלות מדרגה רוחנית, רק להיות בחיבור בינינו עוד ועוד.

שאלה: האם העומק של הירידות שעליהן דיברת, מורגש באופן אישי או בכל העשירייה. או שכל חברה צריכה להרגיש את זה לבד בפני עצמה?

גם כך וגם כך. גם כל אחת וגם כולם יחד.

קריין: אנחנו באות כ"ו.

אות כ"ו

"ותדע, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא, ששלח הקב"ה לישראל, ע"י משה רבינו, קודם קבלת התורה, כמ"ש (יתרו, י"ט פסוק ה'): "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש. אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל. ויבא משה, ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה. וישב משה את דברי העם אל ה'". ע"כ."

"והנה לכאורה, הדברים אינם מותאמים לתפקידם. כי השכל מחייב, באם אחד מציע לחבירו, איזו עבודה לעשות, ורצה לשמוע הסכמתו, הריהו צריך לבאר לו דוגמה ומעין של תוכן העבודה ההיא. וגם שכרה. אשר אז נמצא מקום להמקבל, לעיין בה, אם למאן אם להסכים.

וכאן, בב' מקראות האלו, אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמא של העבודה, ולא שום שכר חלף העבודה. כי אומר: "אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". ואינו מפרש לנו, לא את הקול, ולא את הברית, על מה שיחולו. אח"כ אומר: "והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ". שאינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה עלינו. דהיינו, להתאמץ להיות סגולה מכל העמים, או הוא הבטחה טובה אלינו.

גם יש להבין, הקשר שיש כאן לסיום הכתוב "כי לי כל הארץ". אשר ג' התרגומים: אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, והירושלמי, נדחקים כאן לתקן את הכתוב הזה. וכל המפורשים: רש"י ורמב"ן וכו'.

והאבן עזרא מביא בשם ר' מרינוס, אשר "כי" הזה הוראתו אע"פ. ויפרש: "והיתם לי סגולה מכל העמים, אע"פ שלי כל הארץ". ולזה נוטה גם דעתו עצמו, עש"ה.

אולם פירושו זה, אינו מותאם עם חז"ל, שאמרו "כי" משמש בארבע לשונות: או, דלמא, אלא, דהא. והוא עוד מוסיף לשון חמישי: אעפ"י. ואח"כ מסיים הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וגם כאן אינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה, וחובה להתאמץ בדבר זה, או הוא הבטחה טובה.

גם מלות הללו "ממלכת כהנים", אין לו פירוש, ואין לו חבר בכל התנ"ך. ובעיקר צריך להגדיר כאן, על כל פנים, איזה הבחן, בין "ממלכת כהנים" ובין "גוי קדוש". שהרי, לפי המשמעות הרגילה של כהונה, הרי זו בחינה אחת עם קדושה. וממילא מובן, שממלכת, שכולה כהנים, הרי זה גוי קדוש. ואם כן, המלות "גוי קדוש" מיותרים."

זה פלפול גדול למי שלומד ואוהב את הדברים האלה. אנחנו מבינים כמה זה מבולבל רק בשביל מה הוא עושה את זה אנחנו לא מבינים, מה בעל הסולם רצה להגיד לנו על זה בתוך כל הטקסטים האלה שהוא מפרש לנו במחקר לינגוויסטי שיש לכך הרבה צורות משמעות. אבל אחרי שהוא מבלבל אותנו בזה, תראו מה הוא כותב הלאה.

אות כ"ז

"אולם, על פי כל אותם הדברים, שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה. דהיינו, שמציע להם באמת, בדברים האלו, כל צורתה ותוכנה, של ענין העבודה של התורה ומצות, ואת כל מתן שכרה, הראוי להשמע."

זאת אומרת אין כאן יותר מדי, זה מה שאני מציע לכם לעשות וזה מה שתקבלו, "זו עבודה וזו שכרה", בבקשה זה מה שאני שם לפניכם.

"כי צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'.

ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש.

כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'.

ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן, שהוא משום, מה שהוכחנו לעיל באות י"ד וט"ו, עש"ה.

אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית', שהוא תכלית הבריאה, כנ"ל באות ו', עש"ה.

והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש". שע"י הדביקות בו ית', נעשינו קדושים, כמ"ש: "קדושים תהיו לה' אלקיכם, כי קדוש אני ה' מקדישכם".

והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך". דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים. ובעל כרחינו יש לנו להודות, אשר זהו ההגדרה היחידה, שאך אפשר להבין בענין "הממלכת כהנים" הזו. כי לא תוכל לפרשה, בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי יהיו המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי יהיו הנותנים?

וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים. הלא כבר נאמר "וגוי קדוש". אלא בהכרח, שכל המשמעות שבהדבר, אינו אלא, רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם. והיינו, השיעור של "ואהבת לרעך כמוך", הכולל כל התורה כנ"ל.

ובמלות "גוי קדוש" מתבטא כל צורת המתן שכר, שהיא הדביקות כנ"ל."

אני חושב שזה לא מובן הרבה ממה שקראנו. לכל אדם ואדם הוא בכוונה כותב את זה לאלו שאוהבים ללמוד, אוהבים להיות שקועים בתורה. אבל לנו יש כאן דבר פשוט, אנחנו צריכים לעבוד בעד החיבור ואז אנחנו נקבל שכר שזה גילוי הבורא בינינו.

שאלה: אמרת שמה שעם ישראל עבר כדי לקבל את התורה בהיסטוריה, לנו אין אותם תנאים. אז אילו סימני דרך אנחנו צריכים לקבל כדי לדעת שאנחנו נמצאים בדרך לקבלת התורה?

אנחנו נמצאים כבר במאה ה-21 ולכן כל העבודה שלנו צריכה להיות לא כפי שהייתה לפני אלפי שנים, אלא ממשיכים הלאה, הכרת הרע כבר יותר ברורה לכולם. ברור לנו שכולנו אגואיסטים. ברור לנו שרק האגו שלנו מפריע לנו לקבוע חיים יפים טובים לכולם. ברור לנו שאנחנו תלויים זה בזה ולא יכולים להיפרד זה מזה, אלא צריכים לקבוע בינינו חיים יפים, טובים רק יחד. ברור לנו שאנחנו לא מגיעים לתוצאות יפות לבד, אלא רק בחיבור בינינו.

אנחנו עוד לומדים, וזה הכי החשוב שבקשר בינינו אנחנו מגיעים להשגה רוחנית, אנחנו מעלים את עצמנו לעולם העליון, וכך בעולם העליון אנחנו מגלים חיים רוחניים שלא קשורים לזמן, למקום, חיים נצחיים לא מוגבלים, זה מה שחשוב לנו, ואת זה כבר אפשר להשיג בימינו, ולכן מתגלה לנו חכמת הקבלה, והמקובלים כותבים ממש בצורה כזאת לטובתנו.

שאלה: האם אפשר לומר שהשומשום הזה הוא כוונה על כל רצון?

כן, ודאי שזה נכון. אנחנו סופרים בדרך כלל רצונות אבל רצונות שהם מכוונים על ידי כוונה נכונה. זה נכון גם זה וגם זה.

תלמידה: בדוגמה הזאת שבמקום שני דולרים מוציאים רק דולר אחד, בעצם כל מה שלא תואם לכוונה שלי זה עונש בשבילי?

כן.

תלמידה: איך אפשר לעבוד מתוך העברות עם המצב הזה מעלה בי ביקורת לעצמי, לעשירייה, ביחס לאחריות שלי ואני לא יכולה להתקדם?

קודם צריכים להתחבר עם החברות בתוך העשירייה ואחר כך להעלות את העניין של הערבות.

שאלה: בשיעור הבוקר אמרת שהחיבור בינינו זה חיבור של חברים וחברות בעשירייה וגם חיבור בין העשיריות. היום התאספו עשיריות האם זה אומר שאנחנו כבר נמצאים באותה רמת החיבור שאנחנו יכולים לעשות כבר עבודה בין העשיריות ולחזק את העבודה הזאת? האם אתה מרגיש איפה אנחנו צריכים לחזק את הקשר הזה. היינו מאוד רוצים לקבל את עצתך.

אני מאוד רוצה לראות אתכם כבר בדרגות כאלה גבוהות, אבל נראה לי שאנחנו צריכים עוד לעבוד על החיבור בינינו, בתוך העשיריות. זה שעשירייה אחת נותנת דוגמה ותומכת בעשירייה הסמוכה, זה טוב. אבל בכל זאת החיבור בתוך העשירייה זה העיקר. אנחנו צריכים להתחבר בהתאם למבנה של העולם העליון עשרה, ועשרה. והחיבור בין העשיריות יבוא אחר כך. זה יתגלה בעצמו שאנחנו כך מחוברים.

שאלה: אנחנו רוצות קודם כל להודות לבורא עולם, שיש לנו רב כמוך. שאתה כמו משה, מושך אותנו כל יום מהגשמי לרוחני. תודה רבה לך.

תודה.

תלמידה: אתה כל הזמן אומר שישראל מזרזים את הזמנים. מחר יש לנו בשעה טובה ערב איחוד. אם כל הנשים כולנו נבוא באמת עם הכוונה לחיבור, וכוונה של ביחד "כאיש אחד בלב אחד". ונהיה מאחורי הגברים, האם יש סיכוי שנקבל את התורה בינינו?

הסיכום יהיה בסוף הערב. סיכוי יש תמיד, ואנחנו צריכים מפעם לפעם לראות, כי בכל זאת אנחנו מממשים פרוטה ופרוטה כל פעם מצטרפת לחשבון גדול, עד שזה קורה.

אני מחכה לכם מחר.

תלמידה: בעזרת ה' נעשה ונצליח.

שאלה: אחרי שנים שהתנהגתי בחוץ קצת דומה למה שהתנהגתי בקבוצה ביחס טוב, למרות שהייתי נפגעת וסובלת. שמעתי שאת החיבור אנחנו עושים רק בקבוצה. ואז שיניתי את היחס שלי ליחס רגיל. והרגיל שלי הוא מאוד אגואיסטי, ונראה שכל מי שפגע בי בעבר, היום בדיוק אני עושה הפוך ואני פוגעת בו. אני לא יודעת איך להתייחס יפה לאנשים בלי איזו עבודה פנימית, קשר כלשהו במחשבה שלי עם הקבוצה?

אני לא שומע מה שאת אומרת. אני רואה בך מבולבלת לגמרי, את צריכה להוריד את עצמך ולבנות את עצמך מחדש בצורה פשוטה, ביחס יפה קודם כל לעשירייה שלך, ולא להתבלבל בין כל העשיריות והעולם. בעשירייה שלך את צריכה לבנות יחסים ידידותיים בין כל החברות נקודה. תתחילי לעשות את זה, אחר כך נדבר הלאה.

שאלה: מה לעשות עם זה שלאורך השנים הקריאה במאמר "הערבות" מעוררת סוג של פחד, של חשש, שלא נצליח לקיים את זה. שלא משנה מה אנחנו עושים, לא נגיע לשם. איך עובדים עם הפחד הזה, מצד אחד רואים שזה קיים, וכנראה שזה כך. אבל מה עושים עם זה, איך מתקדמים עם זה?

אנחנו לא יכולים לייצב את הערבות. הבורא נותן את הערבות הזאת, הוא נותן כוח, העושה שלום זאת אומרת, חיבור במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, ולא אנחנו. אנחנו צריכים רק להשתדל לבנות רשת קשר בינינו, ככל שאנחנו מבינים שהיא דומה לערבות. ומהבורא לבקש כל פעם שיעדכן את רשת הקשר בינינו עוד ועוד, עד שנגיע לצורת הערבות הנכונה, "ה׳ יגמור בעדי" תמיד אני מתחיל את העבודה ואני מצפה שהבורא יגמור את העבודה, וכך זה יקרה ויהיה מוצלח.

תלמידה: אנחנו כולנו עושות את המאמץ, את הקשר הזה בינינו. אבל איך אפשר להרגיש את המצב הזה, שהוא מעדכן את זה. שכאילו התמלאה הסאה, ועברנו למדרגה הבאה?

אנחנו נעשה כול מה שמותר, וכך בתוך היחסים האלה בינינו, שאנחנו בונים בתוך הקבוצה. אנחנו נרגיש שיש לנו אווירה שאנחנו מזמינים את הבורא שיעשה, שיסיים את החיבור בינינו. אנחנו נרגיש את זה. והוא ירגיש שאנחנו מוכנים לזה ומזמינים אותו, והוא יבוא כאורח.

שאלה: בנוגע ל"גוי קדוש". אם ישראל היא לא אומה, אלא רק מי שרוצה להידבק בו. אנחנו בני ישראל הפיסיים, איזה אמצעים יש לנו כדי שהוא יתן לנו את הברכה הזאת?

אנחנו צריכים להיות כמו המורים המסבירים לכל האנושות מה העתיד של האנושות הנכונה, שצריכה להיות. חיבור בין כולם בצורה הדדית, בהשתוות הצורה זה עם זה. שאין גדול ואין קטן אלא כולם חברים, כולם שווים. ומבקשים בנטייה בינינו שהבורא יופיע ויממש את החיבור בינינו, זה מה שצריך לעשות.

אין כאן עניין של "עם ישראל", כולם הופכים להיות בסופו של דבר משתוקקים ומכוונים לקשר עם הבורא, אבל באמת אין כזה דבר "ישראל". יהודי הוא מי שנמצא בייחוד עם החברים, עם כולם ומשתוקק לאיחוד, לחיבור עם הבורא.

שאלה: ממה מתחילה הערבות מתוך הכוונה שלנו. או שצריך להיות איזשהו בסיס, שזו המסגרת של העשירייה?

אנחנו בונים עשירייה בצורה פשוטה. עשרה אנשים או כמה שהם 6, 7, 8, אבל ככל האפשר קרוב לעשרה. ואז אנחנו מתחילים ללמוד, איזה חוקים צריכים להיות בחיבור בינינו, שבתוך החוקים האלו, בתוך הקשר הזה בינינו יתגלה הבורא.

החוקים האלה הם צריכים להיות חיבור, השפעה הדדית, עזרה הדדית. ומתוך זה אנחנו לומדים מה הטבע של הבורא, כדי שיתלבש בנו. אלה דברים מאוד פשוטים, קשה לממש אותם, אבל להבין שכך צריך להיות זה לא קשה.

תלמידה: אבל כשמדובר על השומשום, האם מדובר על זה שאני עושה משהו לא נכון, בכוונה שלי ביחס לעשירייה, שאני לא מממשת את הערבות. או שטכנית לא הגעתי לאיזה מפגש?

ודאי שאת חייבת להופיע בכל מיני חיבורים בקבוצה, כדי לתמוך בהם. וגם דרך הטלפון וגם דרך המחשב וגם בצורה פיסית להופיע. ולעשות כל מיני פעולות שאתן עושות יחד, זה ודאי שחייב להיות. ומתוך זה תרגישו כמה שאתן מחוברות, ואז תתחילו להרגיש שבחיבור ביניכן, גם מופיע הבורא הכוח עליון, ההשפעה הכללית.

תלמידה: ואם חברה לא הגיעה לפגישה, ואני חושבת עליה לא כל כך טוב. מי גונב את השומשום אני או היא, ומי צריך לתקן את זה?

תמיד תגידי שאת אשמה, וזה יהיה בטוח.

שאלה: מה הוא השורש הרוחני של הערבות?

זו "ערבות" ערבות הדדית.

תלמידה: בשיעור הבוקר אמרת שהכלי הזה נשבר בגלל הערבות. אבל מה הייתה הסיבה לשבירה הזאת?

זה מלכתחילה היה. זה בחטא אדם הראשון, ואנחנו צריכים לממש את החיבור.

שאלה: אתמול הייתה לנו פגישה עם התלמידים, והם אמרו שהם מרגישים שהם כל הזמן נמצאים בסביבה של מורים. האם זה טוב?

זה טוב אם כך אדם מרגיש.

שאלה: נאמר שהגאולה מגיעה כהרף עין. בזמן האחרון אנחנו עוברים שיעורים מאוד יפים על ערבות, וכאילו חסרה לנו ההחלטיות כדי להגיע, פשוט לשקוע בזה ב-100% עם הראש ועם הלב. וכל שבת אנחנו מכינים סעודה בשש בערב. מה עלינו לעשות כדי לחדש את הערבות הזאת ולהגיע למצב?

לא להתנתק מהמחשבה, שאנחנו כל הזמן דואגים לחיבור בינינו שנקרא "ערבות". זה כמו שאתם חותמים בבנק, במשטרה, בכל מקום שאתם חותמים, שאתם אחראים זה על זה, כל אחד אחראי על כולם. וכל הזמן תחשבו על זה כולם אחראים על כולם, אז קבוצה הזאת נמצאת בערבות. אז אפשר לדבר עליהם שהם נמצאים "כאיש אחד בלב אחד". והבורא כבר יכול להתחיל להתגלות בהם במשהו.

תלמיד: רצינו להזמין אלינו מישהו כאורח. חשבנו להזמין את כל "בני ברוך" מי שיגיע יגיע. ובתוך זה גם מחשבה אולי גם הרב יסכים להגיע אלינו כאורח, וזה יחזק אותנו?

אתם צריכים קודם כל להשתדל להתחבר ביניכם. אתם רוצים לזרוק את העבודה שלכם על מישהו מבחוץ, לא. אתם חייבים לממש את החיבור הזה מבפנים.

שאלה: בקטע שקראנו באות כ"ו כתוב, שאחרי שה' דיבר עם משה כל העם אמר שהוא יעשה הכול. האם הזקנים מדברים עם העם, מי הם הזקנים שמדובר עליהם?

הזקנים הם אלה שמבינים את מטרת הבריאה, את התהליך שצריך לעבור כדי להגיע אליה, הם מסכימים עם השיטה הזאת. "זקן" נקרא מי שרכש חכמה.

תלמיד: האם הזקנים הם אלה שמחליטים מה הולכים לעשות ולא העם?

לא, אני לא אמרתי כך. זה אתה אומר, תצטרך לקרוא שוב, אבל זה לא חשוב לנו, אנחנו צריכים פשוט להחליט על ערבות הדדית בעשירייה וכך להתקדם. אני לא ממליץ לכם להיכנס למה שכתוב שם ולהתחיל להתפלפל, זה יבלבל אתכם.

שאלה: בהתחלה אנחנו מרגישות אהבה לחברה מתוך הקרבה כשאנחנו מצליחות להתגבר על האגו. האם אחר כך יגיע הרגע, שנרגיש את האהבה הזאת לחברה כמתנה מהבורא?

כן.

שאלה: לפעמים יש לי תחושה שהבורא מצפה ממני ליותר ואני מרגישה שאני מאכזבת אותו. בעשירייה אני מרגישה בושה כי אני לא עושה מספיק, איך לעבוד עם ההרגשה הזאת?

צריך לעבוד לא עם הרגשה בלבד אלא עם המציאות. יש לך קבוצה טובה, יש לך הכול, תכנסי קצת יותר פנימה בדיוק למה שאת צריכה לממש, ותנסי לבנות קצת יותר מערכת שקרובה אלייך. תצליחי.

שאלה: איך להיות מרוכזות בעבודה המשותפת בחיבור בינינו, ולהרגיש בה טעם וליהנות בעבודה?

יפה שאלת. במידה שרוצים לקבל תשובה, צריך להיות ברור לכל החברות שאתן מתחברות ודורשות מהבורא תשובה, ומקבלות את התשובה הזאת בשמחה. זה יקרה.

שאלה: לפעמים זה נשמע שכל העבודה שלנו היא עבודה רוחנית בינינו, ולפעמים זה נשמע שאנחנו צריכות לעשות פעולות הפצה בשטח, ולפזר את ההסברה ברשת. האם יש צורך בשני הדברים האלה באותה מידה, או שבכל זאת העבודה בעשירייה מועילה יותר לתיקון, שכן העולם הוא הכלי שלי?

אם אתן יודעות לעשות עבודת הפצה ברשת, זה מאוד חשוב, ובזמננו זה יכול להועיל יותר מהעבודה בינינו, כי העולם צריך את זה.

שאלה: האם אנחנו צריכות להתחשב ברצון של כל חברה להתקדמות העשירייה, או רק באותם רצונות שיש להם איזה מענה ברצונות של חברות אחרות בעשירייה?

העיקר הוא היחסים בתוך העשירייה.

(סוף השיעור)