שיעור בוקר 30.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

יראה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "יראה". נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, אנחנו בקטע מספר 2.

אתמול שאל אותי אחד החברים האם יכולה להיות אהבת הבורא יותר מאהבת החברים. זו שאלה שפה ושם דיברנו עליה, אבל כשקיבלתי את השאלה, התחלתי לראות שכנראה לא כל כך מובן שלא יכול להיות שאתה מתייחס לבורא יותר מאשר לחברים. כי החברים זה הכלי שצריכים להכין קודם, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". ולכן אנחנו צריכים להבין שבמידה שאנחנו נמשכים לבורא, עוד לפני זה אנחנו צריכים להימשך לחיבור עם החברים.

למעשה זה לפעמים קורה הפוך. אפשר להגיד שתמיד זה כך, שאדם נמשך לבורא, כי זו המטרה שלו ולפי הטבע שלו הוא לא מרגיש שהחברים יכולים להיות יותר חשובים לו, אפילו שיש לו חברים, ואהבת חברים ועשירייה. כלומר אנחנו מתחילים את הדרך שלנו במשיכה למצוא את הכוח העליון, את מי שמנהל אותנו.

אבל כשנמשכים אליו, אנחנו לאט לאט מתחילים לגלות שיש כאן עניין הכלי, שהוא אהבת החברים, חיבור, חשיבות האנושות אפילו, חשיבות הכלי. ויוצא שהיחס לזולת הופך להיות עבורנו יותר קרוב מהיחס לבורא. אמנם הבורא חשוב יותר והוא המטרה, והמטרה הסופית, אבל עם זאת מתגלה בנו חשיבות החברים. וזה מפני שאם הבורא מאיר, הוא מאיר דרכם, ואז יוצא שכך אני מקבל את חשיבות החברים יותר ויותר, ומתחיל לדאוג לייצב את החברה בליבי, כי היא בעצם הכלי, הלב שלי, ובכלי, בלב שלי אני מגלה את הבורא ואת היחס שלי אליו.

לכן לשאלה שנשאלתי נדרשת תשובה פשוטה - חשיבות החברה צריכה להיות בשבילנו היום החשובה, הגדולה. אומנם המטרה הסופית, הבורא תמיד נמצא לפנינו ככוכב הצפון, אבל להגיע לכוכב הצפון הזה אנחנו יכולים רק במרכבה שנקראת עשירייה.

קריין: קטע מספר 2 בנושא "יראה" מתוך הרב"ש.

"עיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו. וזה כמו שאומר שם וזה לשונו, "שישים לִבּוֹ וּמַאֲוַויָּיו באותו מקום, הנקרא "יראה", שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון וחשק, המותאם והראוי למצות המלך".

ובזמן שהאדם זוכה לאמונה כזו, כלומר שתהיה מורגשת בלבו גדלות ה', אז הגוף וכל האברים, היינו הרצונות והמחשבות והמעשים, בטלים נגד המלך כנר בפני אבוקה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

יש לנו חוק "שניים מקרא ואחד תרגום". אם אנחנו קוראים קטע מהמקורות, אנחנו צריכים לקרוא אותו פעמיים, ואת כל התוספות וההסברים עליו, מספיק לקרוא פעם אחת. כי בין שאתה מבין או לא מבין, לפחות שהמקור יישאר בך.

קריין: שוב קטע 2.

"עיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו. וזה כמו שאומר שם וזה לשונו, "שישים לִבּוֹ וּמַאֲוַויָּיו באותו מקום, הנקרא "יראה", שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון וחשק, המותאם והראוי למצות המלך"."

זאת אומרת, שירצה להגיע ליראה, שבאמת תהיה לו נטייה ורצון להגיע למצב שהוא נמצא ביראה, בפחד, בחרדה, האם הוא עושה במאה אחוז מה שאפשר כדי להתקרב, כדי להשפיע לבורא.

"ובזמן שהאדם זוכה לאמונה כזו, כלומר שתהיה מורגשת בלבו גדלות ה', אז הגוף וכל האברים, היינו הרצונות והמחשבות והמעשים, בטלים נגד המלך כנר בפני אבוקה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

שאלה: במה עלינו לראות את גדלות הבורא?

לפי מידת היראה שאנחנו רוצים לפתח בנו, לפי זה נגלה את גדלות הבורא. איך זה מתפתח? במידה שאנחנו עושים לשם כך כל מיני מאמצים, לחשוב עם החברים יחד, במה כל אחד נמצא, האם הוא קרוב או רחוק מבורא, עד כמה הבורא עושה את הכול, מקיים את הכול, מפעיל את הכול, ושאדם שייך לבורא ונמצא בשליטתו.

אבל זאת גישה בהמית הייתי אומר, כמו שהחי, גוף חי מפחד ממה שנמצא מעליו. ולכן אנחנו צריכים להשתוקק לבורא, על אף שעוד לא מסוגלים, דווקא מפני שהוא גבוה, והוא מקור לכול לא מפני שהוא שולט עליי אלא מפני שהוא נמצא במידת ההשפעה, במידת האהבה, ועוטף את כולם, כולל את כולם, ממלא את כולם במידה הזאת.

ואפילו שאני לא מרגיש, כי אני נמצא בצורה הפוכה ממנו, אבל אני משתדל כל הזמן לחשוב על זה עוד ועוד, ושהיחס הזה אליו, שהוא גדול ומקיים ומנהל ושולט בכול באהבה, ומושך אותנו לחיבור, כל הזמן יהיה אצלי בתת ההכרה.

שאלה: מהו אותו מקום של יראה שצריך להשתוקק אליו?

יראה זו הרגשה פנימית, חרדה פנימית שאני עדיין לא נמצא במצב שאני חושב כל הזמן על הבורא, על אף שהוא הכול. הבורא סידר כך, שאמנם הוא הכול ומנהל הכול וסובב הכול ובכלל נמצא ושולט בכול, אבל עם זאת הוא נסתר כדי לתת לנו אפשרות לגלות אותו בכל דבר ודבר, שהוא מלא עולם, ושנעשה זאת מצד עצמנו, לפי המאמצים שלנו. שאנחנו נכין את הכלים, כך שהם יהיו מחוברים ביניהם במידת השפעה כזאת, שאנחנו נגלה אותם ככלי אחד, ובהם, בכלי האחד הזה, נגלה בורא אחד.

תלמיד: מה זה אומר להפנות את המבט או את תשומת הלב שלנו לזה?

אתה צריך לחזור למחשבה הזאת, לעובדה הזאת כמה פעמים ביום, עד שתתחיל לחיות את זה כל הזמן. לא חשוב במה אתה עוסק בעולם הזה, אתה נמצא גם בהרגשה הזאת כל הזמן. מי שמתחיל ללמוד את חכמת הקבלה מקבל איזו הארה כזאת שמחזיקה אותו בזה, ואז הוא הולך כמו מהופנט זמן מה, אבל אחר כך עוזבים אותו, לא נותנים לו את ההארה הזאת, היא נעלמת יותר ויותר, כדי לתת לאדם מקום להמשיך בעצמו את ההארה הזאת מהבורא אליו, עד שהיא תהפוך לאור נרנח"י.

שאלה: מה הקשר בין יראה ובין לקיים תורה ומצוות למען תועלת הבורא?

לקיים תורה ומצוות למען הבורא, זה נקרא שאני מסדר את כל הרצונות והכוונות שלי בהדרגה ככל שאני מסוגל, כי אני גדל וגדל כמו ילד קטן, זאת אומרת אני יכול להפעיל את עצמי יותר ויותר במחשבות וברצונות, זה נקרא במוחא וליבא, בלכוון את עצמי דרך התבנית של העשירייה לבורא.

זה קשה לי מאוד, במיוחד קשה לי לסדר בעיניי את החברה, שכולנו מחוברים ודרך התבנית הזאת אני מכוון את כולנו לבורא. שאני מגיש לו את העשירייה כך שהוא יכול להתלבש בה, למלא אותה, ליהנות ממנה, בזה שהוא מתגלה כלפי הנבראים. כי לעשות נחת רוח לבורא, זה לתת לו אפשרות להתגלות לנבראים.

וזה מה שאני משתדל לעשות, לפחות לפעמים, אבל אני חוזר לזה מפעם לפעם יותר ויותר, וודאי שגם הבורא עוזר לי בזה, עד שאני מתחיל לראות שאת כל החיים שלי אני חי דרך הכלי הזה, שאני מתאר לעצמי שאנחנו מחוברים יחד ונמשכים לבורא. והבורא מצידו במידה הזאת מתקרב אלינו, עד שאנחנו מתחילים להיכנס זה בזה. הבורא נכנס בנו, ממלא אותנו, מסדר אותנו, מסובב אותנו כך שאנחנו נעשים יותר ויותר כלי נכון למילוי שלו, וזה נקרא "גילוי הבורא לנבראיו".

שאלה: אם אני מתפלל כדי להשיג את היראה הרוחנית הזאת והבורא עונה לתפילתי, האם זה כמו לרכוש את הרצון להשפיע, ואם כן, האם זה מצב קבוע או שכל פעם יש כניסה ויציאה מהמצב הזה?

זה לא יכול להיות מצב קבוע כי אז אנחנו נעצרים בו ולא יכולים להתקדם עד לגמר התיקון. לכן אין דבר קבוע אלא הכול בא ומשתנה, שוב לירידה ואחר כך שוב לעליה כמו גלגל שמסתובב וכך אני נוסע מכאן ועד גמר התיקון. לא חשוב לי איך הגלגל הזה מסתובב כי העיקר בכל המצבים האלה של ירידות, עליות, חושך, אור, יותר חשיבות או פחות, שאני צריך ללמוד איך לא לצאת מהקשר עם הבורא. וכשאני אלמד להיות בקשר עימו בכל מצב ומצב שהגלגל מסתובב אז אני אהיה מוכן לגמר התיקון, למצב שבו כבר אין שינויים אלא דבקות שלמה וקבועה שלי בבורא.

תלמיד: האם להשיג את היראה הזאת זה כמו להשיג את הרצון להשפיע?

יראה זה עדיין לא הרצון להשפיע, יראה היא כלי לרצון להשפיע, אבל זה בדרך, זו בניית הכלי. כלומר, אני מפחד שאני לא יכול לעשות נחת רוח לבורא ושאני לא יכול להיות כלי לגילוי שלו כדי שהוא יהנה ממני.

שאלה: מהי היראה, האמונה שהמאמר מדבר עליה, ואיך אנחנו יכולים לעבוד את האמונה הזו ביחד עם יראה?

הקשר בין אמונה ויראה הוא שבכלי של יראה מתגלה האמונה.

שאלה: איפה נמצאת יראת ה', בי או בעשירייה?

גם באדם אבל בצורה מיוצבת נכון זה בעיקר בעשירייה ששם יראת ה' הופכת להיות לכלי ממש לגילוי הבורא. הבורא יכול להתגלות בכלי של השפעה לפי חוק השתוות הצורה בין האור והכלי, ולכן אם אנחנו נמצאים ביראה יחד, זה מצביע על יציבות ומוכנות הכלי לגילוי הבורא, כי היראה היא הכלי לגילוי הבורא. בעל הסולם כותב בסוף "הקדמת ספר הזוהר" שפקודי אורייתא פקודא קדמאה, שהפקודה הראשונה, המצווה הראשונה בתורה היא היראה. הפעולה הראשונה שאנחנו צריכים להשיג זאת היראה.

שאלה: אני מבין בשכל מהי יראה אבל האם יש מעבר שבו אני ארגיש את היראה מהבורא?

אתה תתחיל להרגיש שהבורא מסדר לך יראה אליו. אתה תהיה בחרדה האם אתה יכול להגיע להשפעה אליו, אתה תתחיל לחשב ולכבד עוד ועוד את כוח ההשפעה שתוכל לקבל מהבורא ואז להתייחס אליו בצורה כזאת - אני רוצה שהאור העליון ישפיע עלי ושכתוצאה מזה אני אתייחס לבורא בחרדה, האם אני יכול להשפיע לו.

שאלה: יראת ה' זה משהו שהוא בר מדידה? אם כן, כמה יראה צריכה להיות בעשירייה כדי שיבנה בה כלי לגילוי הבורא?

אנחנו לא יכולים למדוד זאת כי אין לנו בכלל כלים לזה, אבל מידת היראה היא אותה מידה של הצמצום, המסך והאור החוזר שמפתח הרצון לקבל המשותף בין החברים כלפי הבורא.

תלמיד: אמרת שהמסך והאור חוזר מפתחים את ההשתוקקות אל הבורא וזה לא כל כך ברור כי אלו מילים רוחניות ואנחנו בכל זאת נמצאים עדיין בעולם הגשמי. האם תוכל להסביר בפשטות, מה אנחנו כעשירייה צריכים להשיג ביחס לבורא כדי שהוא בעצמו יבנה בינינו כלי לגילויו?

זה מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו לומדים יחד, אנחנו משתדלים להתחבר לפחות בזמן הלימוד יחד, במשך היום אנחנו מתחברים או לפחות חושבים על זה שאנחנו מחוברים, כי אפילו אם אין לי עשירייה חזקה, אז בכל זאת אני נמצא בגוף גדול עם הרבה עשיריות שחושבות מדי פעם על מצבן בפנים ועל מצבן כלפי הבורא. זהו כלי גדול שאין כמוהו בעולם, אנחנו באמת הכלי של הדור האחרון שמתקרב לבורא ולכן נמצא בטיפול שלו. אנחנו יכולים להרגיש מיום ליום איך זה קורה ואיך הבורא מטפל בנו.

אנחנו צריכים להשתדל להעביר עוד קצת את כל מה שאנחנו לומדים דרך העשירייה, עוד ועוד עד שנתחיל להרגיש שבצורה כזאת אנחנו קשורים ונכללים בבורא שמטפל בכל אחד מאיתנו דווקא דרך העשירייה. זה קשה ואורך הרבה זמן, סבלנות ועצבים, אבל זאת המערכת וכך היא עובדת. אנחנו צריכים לגרום לחיבור של החלקים שנשברו מהכלי של אדם הראשון.

שאלה: אנחנו לומדים להצדיק את הבורא בסיטואציות השונות שפוגשות אותנו בחיים, האם אפשר להשוות זאת עם יראת ה'?

זה חלק מיראת ה' כי אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו בכל זאת הולכים מצד לצד, צעד אחר צעד במצבים הנכונים כי אנחנו מלווים על ידי האור העליון שמשפיע עלינו. לכן אפילו כשאנחנו עושים מעשים ומאמצים לא נכונים פה ושם, אנחנו כמו ילדים שלא יודעים מה הם עושים, וההשגחה העליונה מכוונת אותם לגדול, רק כאן אנחנו בכל זאת יכולים להוסיף לעבודת הבורא. הכול עבודת ה', אבל מצידנו חשובה הנטייה לחיבור ולערבות. לכן בעל הסולם כותב במיוחד על זה, "שניים נמצאים בסירה", מאמר "הערבות", ואת מה שכתוב במאמרים למתחילים שעוסקים בחיבור בינינו ואחר כך לבורא אנחנו צריכים להוסיף, ובמידה שאנחנו מוסיפים זאת הבורא מוליך אותנו בצורה מועילה יותר.

שאלה: האם הרצון לכך שתהיה לך יראת ה', משמעותו גם לפחד להיות מנותק מהעשירייה, האם סוג כזה של פחד עוזר לנו?

כן, אתה צודק. אנחנו צריכים לפחד לא להתנתק מהעשירייה. הבורא עושה לנו לפעמים כאלו תרגילים, הוא מקרב אותנו לעשירייה ואחר כך מרחיק אותנו ממנה. יש בזה כל מיני תרגילים, עברתי עליהם פעם, ולא מיד אלא אחרי זמן מה אדם מתחיל להשיג שהבורא באמת עשה את הדברים האלה בכל זאת לטובתו.

שאלה: האם היראה מגיעה לאדם מאהבה לבורא או מפחד מ"עונש" מהבורא?

היראה באה לאדם כתשלום, כפרס, הוא מתחיל לפחד האם הוא עושה דברים נכונים והאם הוא בכלל יכול לעשות נחת רוח לבורא. יראה היא ממש תשלום, פרס שהאדם מקבל.

תלמיד: האם היראה מגיעה מאהבה לבורא?

היא מגיעה מאהבת הבורא לאדם.

שאלה: האם אפשר לקיים כזאת התקשרות של יראה לכוח עליון, בלי שקודמת לה אהבה?

אהבה לא יכולה להיות בלי יראה, היראה קודמת לכול. אם לא תהיה לנו יראה, פחד אז לא נוכל להגיע לשום מגע עם הבורא.

תלמיד: האם כדי שאני אפחד ולא בשביל עצמי, אז אני צריך קודם כל לאהוב?

קודם כל אתה מפחד עבור עצמך מתוך האהבה העצמית הבהמית שלך. האם אני אשיג משהו או לא? האם החיים שלי יעברו סתם או לא? זה מה שעובר על כל אחד. עד שמתוך כך שאתה מתחבר עם החברים ולומד, המאור המחזיר למוטב מביא לך כבר חשבונות חדשים, שאתה עושה זאת באמת כדי להגיע למצב שאתה מתבטל כלפי הקבוצה והבורא ורוצה ממש להיטמע בה.

תלמיד: מה ההבדל בין שהסיבה שמחייבו את העבודה זה להאמין בגדלות ה' לבין גדלות ה'?

זה אחר כך יסתדר, אל תתחיל למיין ולמדוד ממה אתה נפעל, אלא יותר טוב שתימשך למטרה.

תלמיד: אתה חוזר ואומר שהדרך קשה, דורשת זמן סבלנות ועצבים. איך אפשר להמתיק את זה בלי להתנתק מהדרך?

אנחנו צריכים להמתיק את זה אך ורק על ידי שאנחנו מארגנים את עצמנו יותר, בונים קשר במערכת שלנו, עושים כל מיני כנסים, חיבורים, דואגים לחברים שנחלשים. כתוב, כל מה שבידך תעשה, "חוץ מצא", חוץ מלצאת. כי הבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם ידו על גורל הטוב, כמו שהוא מסביר לנו במאמר "מתן תורה", ואומר לאדם, קח את זה, והאדם צריך כבר להתחזק. וחיזוק זה בעצם כל העבודה שלנו, במשך כל החיים. לחזק את עצמנו בנטייה לקבוצה, לבורא, לגמר התיקון, בצורה מתמשכת.

שאלה: הזכרת להעביר את כל ההבחנות דרך המנגנון של העשירייה, כלומר אם אני עכשיו רוצה לקחת את נושא ההארה ולהעביר אותו דרך העשירייה, איך עושים את זה?

בהתחלה, החיבור דרך העשירייה נראה לנו מלאכותי, כנטל שהבורא מלביש עלינו ואומר "קחו את זה", כמו ששמים רתמה ועול על הסוס. בהתחלה זה נראה לנו מיותר, בשביל מה אנחנו צריכים את זה, ואחר כך אנחנו רואים שזה הכלי ובלי הכלי הזה, אי אפשר.

אנחנו מתחילים להימשך בעצמנו לעשירייה ולסדר אותה נכון, מפני שדווקא בצורה שזה מסודר נכון, אנחנו מרגישים עד כמה הבורא מתלבש בה, על ידי המושכות ועל ידי כל הכלי שאנחנו הלבשנו על עצמנו, למרות שקודם לא חשבתי שהעשירייה כל כך חשובה.

כשאמרו לי את זה קודם, חשבתי שאין ברירה, אבל אחר כך ראיתי שדווקא אם אני מלביש על עצמי את העול, זה נקרא "כשור לעול וחמור למשא", דווקא על ידי העשיריה, אני יכול להתקדם לבורא, ודווקא על ידה הוא מוביל אותי לגמר תיקון. רק בגמר התיקון אנחנו משיגים את החיבור השלם בינינו ואתו את גילוי הבורא בחיבור השלם.

תלמיד: איך אני לוקח את ההבחנות של יראה מהבורא ומעביר אותן דרך העשירייה, מה זה להעביר דרך העשירייה?

אני לא יכול להשיג יראה כלפי הבורא, אם אני לא משיג את היראה כלפי החיבור עם החברים. אנחנו צריכים לגלות עד כמה היום אנחנו רחוקים מהחיבור, לא דואגים בכלל ולא אכפת לנו. במידה הזאת לא אכפת לי להתקרב לבורא. זאת מדידה אמתית.

תלמיד: זאת הבחנה מאוד בולטת, חוסר הנטייה לחיבור וחוסר האכפתיות מהחיבור וחוסר היכולת לזוז כלפיו.

זאת כבר השגה.

תלמיד: אבל זה לא משתנה.

זה כבר לא פשוט.

תלמיד: אני אומר שזה לא משתנה, זה נהיה לי רק יותר קיצוני ויותר גרוע?

וזה עוד יתחזק, לכן תלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה. הדחייה, הריחוק וחוסר היכולת לקיים חיבור בינינו, מתגלים עוד ועוד. יחד עם זה, מתגלה דרישה מבפנים, שבכל זאת את החיבור חייבים. שני הדברים האלה מתחילים להתגלות זה כנגד זה, הדרישה וההכרחיות, השנאה והדחייה.

הכול מתפרץ בדרישה לבורא, בתפילה משותפת, במיוחד מהעשירייה כלפי הבורא. ואז הבורא מתחיל לטפל, הוא טיפל גם קודם, אבל אז מרגישים שהוא מטפל.

תלמיד: איך קורה השינוי הזה? אתה תרצה חיבור בשלב כלשהו, או שתמיד אתה לא תרצה את הדבר שנקרא חיבור?

תרצה קודם כל בצורה פורמאלית ואחר כך יותר רגשית ונחוצה, אבל זה בעצם עיקר הכלי הרוחני שלנו.

שאלה: בכלי של יראה מתגלה אמונה והכול מתברר במחשבה. בסוף הוא אומר -והמחשבות ומעשים בטלים נגד המלך, מה הכוונה?

ככה זה קורה.

שאלה: מה זה אומר שכל פרט בעשירייה מציג או מייצג את הבורא?

בסך הכול העשירייה היא עשר ספירות שבהן אנחנו מגלים את הבורא. עשירייה זה הכלי והבורא נמצא למעלה מהכלי ומסדר את הכלי כדי להתגלות בו. ואז בבניית הכלי הזה מתגלה באיזו מידה אנחנו משתוקקים לחיבור עמו, רוצים להיות בעל מנת להשפיע, מבקשים ממנו כוחות השפעה, באיזו מידה הוא מפעיל אותנו אחרי הקלעים, וכמה מתגלה אלינו בצורה ברורה. הכול קורה בעשירייה בלבד.

ואחר כך אנחנו רואים במקום עשירייה, לאט לאט בהצטברות אליה, איך יקרו כל התיקונים של אדם הראשון שכולם יניעו את עצמם ועל ידי המאמצים שאנחנו עושים - יתקרבו יותר ויותר ויתחברו יותר ויותר, וכך יצטבר שוב לכלי אחד דאדם הראשון וזה גמר התיקון.

שאלה: האם זה נכון לומר שאם יש יראה וגדלות ה' אז אדם כבר עובד בלשמה?

אם יש יראה ואהבה זה גמר התיקון. יראה זה הכלי ואהבה זה האור שממלא את הכלי.

שאלה: מה זה אומר להתחבר בזמן הלימוד, מה זה נקרא בזמן הלימוד להעביר כל מה שאנו לומדים דרך העשירייה?

אנחנו רוצים יחד לחשוב שהאור שמשפיע עלינו בזמן הלימוד, משפיע עלינו והוא מחבר אותנו ומסדר אותנו כך שאנחנו יכולים להיות קצת יותר מחוברים בינינו, צמודים בינינו וראויים לזה שנהיה ככלי אחד של נשמה אחת.

שאלה: מדוע אחרי שמשיגים את האהבה זה לא מכבה את היראה והיראה ממשיכה?

קודם כל יראה צריכה להימשך כי אנחנו עוד לא נמצאים בגמר התיקון. ולכן יראה ואהבה אלה בעצם שתי ההשגות שהכלי שהולך לתיקון - צריך לעבור. כל פעם יראה-אהבה, יראה-אהבה, יראה-אהבה.

שאלה: האם מתוך גילוי היראה מתעוררת בושה?

הבושה מלווה פה ושם את כל אחד בצורה פרטית, יכול להיות שהיא לפעמים מלווה את כל העשירייה, אבל זו לא חובה.

תלמיד: אמרת שכשאני מגלה שאני לא ביראה לחברים או לעשירייה זו כבר השגה גדולה.

בדרך - אם הבורא רוצה להראות לי שאני לא נמצא בדאגה לעשירייה, אז על ידי זה אני מקבל כביכול הזדמנות לדאוג לחיבור בעשירייה ומודה לבורא על זה שגילה לי את הפגם הזה.

תלמיד: אני רואה שכל המושגים האלה כל כך רחוקים ממני שהידיים שלי נרפות ואני כאילו שוכח את עצמי ויוצא מהמצב הזה. בהרבה מקומות כתוב שזה מצב שמהווה התקרבות, אז איך להישאר במצב הזה ולהתעמק ולא לברוח?

העצה הראשונה זה להתחבר עם החברים ולהשתדל להתקרב לקשר איתם יותר, ובזה להשיג ביטחון.

שאלה: הזמן בשביל לעבוד לא מספיק לי אף פעם. נראה לי שאני לא מצליח לאחוז בבורא, הוא בורח לי ואולי יהיה לי הזמן בשביל לאחוז בו. והמצב הזה שאני חש זו יראה רוחנית או יראה אגואיסטית?

בינתיים הכול יראה אגואיסטית אבל היא מתקרבת להיות יראה הרוחנית.

קריין: קטע מספר 3 של בעל הסולם:

"דרשו חז"ל "הכול בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים", הוא משום שהכול הוא יכול לתת חוץ מיראה. כי מה שהקב"ה נותן, הוא מוסיף אהבה ולא יראה.

ובכדי לקנות את היראה הוא על ידי סגולת תורה ומצוות. היינו, כשהאדם עוסק בתורה ומצוות על הכוונה לזכות לעשות נחת רוח ליוצרו, הכוונה הזו, הרוכבת על מעשי המצוות ולימוד התורה, מביאים את האדם לזכות לזה. אחרת האדם יכול להישאר, אף על פי שמקיים תורה ומצוות בכל פרטיה ודקדוקיה, ומכל מקום הוא יישאר רק בדרגת דומם דקדושה.

ולפי זה יוצא, שהאדם צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק בתורה ומצוות. וזה עניין שדרשו חז"ל "שתהיה קדושתכם לשמי", שפירושו, שאני אהיה הגורם שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, שאתם רוצים ליהנות לי, היינו שכל מעשיכם יהיו בעל מנת להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ח, "יראת ה' הוא אוצרו")

שאלה: כתוב פה שהוא "מוסיף", כתוב "רוכבת". לימדת אותנו "אני לדודי ודודי לי" או חצי שקל שהכול צריך שיהיה באיזו נכונות שאני מביא את עצמי ואז הבורא יכול בעצם להחזיר.

כן.

שאלה: לא ברור למה "הכול נמצא בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"?

כי את הכול עושה הבורא, אבל עושה את זה עליך, לפי איך שאתה מכין את הכלי שלך. והכלי שלך נקרא "יראה". רק את זה אתה צריך להכין.

תלמיד: אבל למה זה לא בשליטה של הבורא?

אחרת לא יהיה נברא. זה מה שהנברא צריך להכין.

תלמיד: איך זה שיש משהו שלא נמצא בשליטה של הבורא?

אז תמחק את הנברא, תשאיר רק את הבורא וזהו. אלא מה שיש בנברא, ברצון לקבל שהבורא ברא ולכן זה נקרא "הנברא", בזה שיש לו תכונה מיוחדת שהוא יכול לפתח אותה אפילו, זאת היראה. בזה הוא נעשה מנותק מהבורא, נעשה חופשי, יש לו בזה בחירה חופשית לגדל את התכונה הזאת ולהיות כאדם הדומה לבורא, העומד לידו.

אדם צריך להיות בכל המבנה שלו דומה לבורא ושיהיה לגמרי דומה לבורא חוץ מהבחן אחד, שמה שהוא בונה בתוכו, זה הבחירה החופשית שלו, "את זה אני רוצה, את זה אני דורש", זה נקרא "נצחוני בני", אחרת אין תועלת מכל הבריאה. יש הבחנות בבריאה שנכללות בהבחן אחד וזה הבחירה החופשית המבדילה בין האדם לבורא, וזה נשאר וקיים ולכן האדם עומד ברשות עצמו. זאת ממש מתנה מלמעלה.

שאלה: מה המשמעות של "דומם דקדושא", לאיזו דרגה הכוונה?

דומם דקדושא זו הדרגה הראשונה של ההשפעה, למשל כמו תינוק שעדיין לא מבין ולא יודע לעשות כלום אבל קיים איכשהו בזכות מה שקיבל מההורים, מהטבע, שקיבל מכל מיני צורות קיום. הכול עדיין קורה על ידי העליון כשהוא בוכה, דורש וכן הלאה, זאת אומרת זה לא שלו אלא כך הוא חי בצורה אינסטינקטיבית. גם אנחנו נכנסים לרוחניות ומתחילים להתפתח מדרגת דומם דקדושא בצורה אינסטינקטיבית עד שגדלים רוכשים עוד ועוד תכונות רוחניות ואז נעשים עצמאים.

שאלה: הוא כותב פה שהקדוש ברוך נותן אהבה ולא נותן יראה, זה נראה לי הפוך לגמרי עם כל המכות והמלחמות ואולי מכת רעב, יש לי יראה אין לי אהבה. איזו אהבה נותן הבורא בדיוק?

נחיה ונראה.

שאלה: הפעולה הראשונה שצריך לבקש מהבורא שיעשה עלינו זה אהבת חברים או יראה?

אתה לא יכול להשיג אהבת חברים אלא אם אתה מתקדם דרך יראה, האם תהיה לי אהבת חברים, האם אני נמצא בזה, האם אכפת לי שאין לי את זה. תפתח את השאלות האלה, הן נמצאות בך, הבורא כבר מכניס בך את זה אבל אתה לא שם לב אליהן, "זה לא חשוב לי".

תלמיד: על מה המיקוד צריך להיות עכשיו, על היראה או על אהבת חברים?

יראה שאין לי אהבת חברים.

שאלה: אמרת קודם שעשירייה מורגשת כדבר מכביד כמו שור לעול אבל אחר כך המצב מתהפך ואנחנו דווקא רוצים מעצמנו שעשירייה תתלבש בנו, תמשוך אותנו. מתי קורה המעבר הזה, באיזו דרגה, באיזה מצב?

זה לא ייתן לכם כלום אם אני אגיד לכם מתי כי הדרגות האלה בינתיים נעלמות, נמצאות מעלינו ולכן זה יקרה, שכשור לעול וחמור למשא, במקום שאתה כל הזמן תעשה את זה באונס, אחר כך זה יהיה ברצון.

שאלה: כתוב "ובכדי לקנות את היראה הוא על ידי סגולת תורה ומצוות." וכתוב גם "כשהאדם עוסק בתורה ומצוות על הכוונה לזכות לעשות נחת רוח" אז הוא מפעיל את הפעולה הזאת. אם אני מבין נכון מדובר על המאמצים שאנחנו עושים בחיבור, ושם צריך גם להכניס את הכוונה עבור הבורא?

העיקר זה על ידי חיבור.

תלמיד: אני מרגיש שאולי פעם זה נראה ברור והיום זה מורגש עוד יותר כלא ברור. איך מכניסים את הבורא במאמצים שלנו לחיבור? כאילו זה נראה עמום וחסר גישה להרגשה הזאת בלב.

תמשיך. אתה תעבור שלבים שבהם אתה תחשוב שאתה מתקרב לחיבור, אחר כך אתה תגלה שאתה לא מתקרב, אחר כך אתה תגלה שאתה מאוד רחוק, ואחר כך מחשיבות החיבור אתה תוכל להשיג, לבקש את הבורא שיעזור לך בזה ואז יחד עימו אתה תגיע לחיבור. אולי יהיה מצב שאתה תרגיש שהחברים רוצים לזרוק אותך מהעשירייה ואז אתה תפנה לבורא ותבקש ממנו שהוא יבוא איתך לעשירייה ותגיד להם ש"אני מביא אותו", כמו שההורים מביאים את הילד הקטן לגן. חכה חכה, זה יהיה.

שאלה: תכונת היראה זה מה שמבדיל את הבהמה מאדם?

נגיד.

שאלה: זאת אומרת כביכול להיות חופשי מהדאגות לעצמי?

אני לא רוצה לדבר על זה, אתה תסתבך בזה.

שאלה: מה זה, תמיד לזכור ברמת המחשבה?

שכל הזמן אתה תהייה במחשבה על זה.

שאלה: האם יראה מולידה תפילה עבור החברות?

וודאי שכן. כי אם אני נמצאת בחרדה האם יש לנו בכלל חיבור, האם תהיה לנו עשירייה במקום שבו אנחנו נגלה את הבורא, את הקשר עימו, אז וודאי שאני מתפללת גם עבור החברות.

שאלה: היראה הזאת מעוררת בי תחושה של עצב. איך אנחנו עובדים עם זה כדי להרגיש גם שמחה?

אני נמצא מול מצב שבעצם צריך להיות לי ברור מאוד, שאם אני גורם לחיבור של העשירייה בעיניי, זאת אומרת ברגשות שלי, בזה אני מגלה את הבורא. כי העשירייה זה הכלי והגילוי שבתוך הכלי הזה, זה הבורא. דבר פשוט. וזה נמצא לפניי, רק אני לא מגלה את זה. יכול להיות שיש לי חברות כאלה שהן מגלות את זה ואני לא מגלה. אז אני צריכה לדאוג להגיע למצב שאני מתפללת, משתוקקת, עושה הכל כדי לחבר את העשירייה יחד ושהבורא יתגלה שם. ככל שאני מתקרבת לזה, משתוקקת לזה, כך אני גורמת שזה יקרה לי פעם, ואז אני אוכל גם לחלק לאחרות.

שאלה: מה אדם צריך לעשות בעשירייה כדי לקבל את הפרס הזה של יראה?

הוא צריך לחשוב למה עדיין הוא לא מחובר לחברים שלו בעשירייה בצורה כזאת שהבורא מגולה ביניהם, למה כוח ההשפעה, כוח האהבה לא מגולה ביניהם.

יכול להיות שהוא מתאר לעצמו את הבורא כמשהו שהוא לא אהבה ולא השפעה הדדית ולא חיבוק ולא חיבור, כנראה שהוא מתאר לעצמו את הבורא כאיזו מין תכונה אחרת. אז אנחנו צריכים באמת טוב טוב לחשוב מיהו הכוח העליון שבטבע שמחבר את הטבע, ששולט על כל הטבע? זה כוח החיבור. ואם האדם רוצה להתחבר לכוח החיבור הזה, לשייך את עצמו לכוח החיבור הזה, בבקשה, שיראה שכך הוא רוצה.

שאלה: האם באמת יכול להיות לנו רצון חופשי אם הבורא נותן לנו את היראה?

כן, וודאי, הרצון הוא חופשי.

שאלה: האם יש פחד אחר הקשור לבורא מלבד הפחד שלא אוכל להשפיע לו?

לא. אם זה כלפיי הבורא יש רק פחד אחד.

תלמידה: האם פחדים של העולם הגשמי יכולים להיות קשורים איכשהו ליראה כלפי הבורא?

לא. כי זה הבורא בעצמו שנותן לנו את הפחדים האלה כדי לעורר אותנו להתקרב אליו.

שאלה: בקטע 2 כתוב "בזמן שהאדם זוכה לאמונה כזאת, כלומר שתהייה מורגשת בליבו גדלות ה'", מתי ובאיזה מצב האדם מרגיש ויודע גדלותו של הבורא, האם זה אחרי שיש לו מסך?

כן.

שאלה: שמתי לב שכאשר אני קצת מנותקת מהבורא, גם בגשמיות מתגלים דברים רעים ואז אני מיד נזכרת לפנות לבורא בחזרה. רק רוע מזכיר לי על בורא, בשמחה קשה לשמור איתו על קשר, איך לשנות, להפוך את המצב הזה?

לעורר את הקבוצה שהיא תגלה עוד ועוד שהבורא נמצא באהבה, בחיבור, ולשם אנחנו צריכים להימשך.

(סוף השיעור)