שיעור בוקר 12.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העיקר הוא התפילה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – העיקר הוא התפילה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 4.

"אין אור בלי כלי. אין מילוי בלי חיסרון". למה? זה כל ההבדל בין הנבראים שנמצאים בדרגות "דומם", "צומח", "חי", לבין הנבראים שנמצאים בדרגת "מדבר", כי הנבראים שנמצאים בדרגות דומם, צומח או חי, לפי החיסרון שהם מגלים בהם, כך הם מקבלים מה שמגיע להם כדי להתקיים בצורה נכונה למטרה הנכונה, ואנחנו לא. בדרגת מדבר אנחנו לא יכולים להסתפק רק בחיסרון שמתגלה בנו, שזה בדרך כלל חיסרון לאוכל, מין משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, חיסרון אגואיסטי, אלא אנחנו צריכים להיות דומים לבורא, לכן נקראים "אדם", "בני אדם".

ולכן אנחנו צריכים להשתוקק להיות דומים לבורא. ואת החיסרון הזה במקום החסרונות האגואיסטיים שלנו שמתגלים, אנחנו צריכים להעלות כחסרונות מיוחדים לדבקות בבורא או במילים אחרות להתאים את עצמנו לבורא, להיות בהתאמה, בהידמות ולכן נקראים "אדם", להיות אדם. וזה הבדל גדול בין מה שיש במצבנו לעומת מצב של דומם, צומח, חי.

זאת אומרת מי שרוצה לגדול בחיסרון של אדם, צריך להבין שזה לא כמו החסרונות של אנשים שונים אחרים ולא כמו שהיה לו בדרגות הקודמות שגדל כדומם, צומח, חי אלא הוא צריך לגדול בהידמות לבורא.

ולכן כאן אנחנו צריכים להבין מהן תכונות הבורא, אותה דמות שאנחנו רוצים להכיר, להתקרב אליה, כי להתקרב אפשר רק לפי השוואת התכונות, הרצונות, הכוונות, והמטרות. ולכן יוצא לנו שהדרגה שבה אנחנו רוצים להיות אדם, הדומה לבורא, היא דרגה מאוד מיוחדת, הפוכה מהדרגות הקודמות. כי בכל הדרגות הקודמות דאגנו רק לגדל את האגו שלנו, "תהיה יותר חכם, יותר חזק", "יותר ויותר ויותר" לעומת האחרים. בדרגת הדומה לבורא אנחנו צריכים להידמות לבורא, ולהידמות לבורא זה לגמרי לא להיות יותר חזק, לא להיות יותר חכם, כי כמו שכתוב לא החכם למד וכולי, אלא אנחנו צריכים להידמות לבורא רק בזה שאנחנו מקושרים לאחרים, משפיעים לאחרים.

וכאן נמצא כל המכשול הגדול שלנו, כי זה הולך בניגוד לתכונות דומם, צומח, חי שבנו, שהן תכונות אגואיסטיות, וכאן אנחנו צריכים לגדול אחרת.

לכן כשאנחנו מגיעים לדרגת אדם, הדומה לבורא, כאן אנחנו נתקעים בחוסר הבנה, בחוסר הרגשה, בחוסר יכולת לעשות משהו, ובמקום לקנות התקדמות בהתפתחות שלנו בדרגות, כמו שקודם שעלינו מכיתה לכיתה יותר ויותר כמו בבית ספר, כאן אנחנו צריכים לקנות עלייה בתפילה. כי לנו אין שום יכולת לעלות למדרגות של דימוי לבורא. להידמות לבורא אנחנו יכולים רק בתנאי שנקבל ממנו כוח הפוך, אחר, חדש, שלא היה לנו קודם - כוח השפעה.

ולכן לא נשאר לנו כאן מה לעשות, אלא להכיר עד כמה מה שיש לנו הפוך מהבורא, ועד כמה אנחנו צריכים להשתנות כדי להתקרב אליו, להידמות לו. לכן כשאנחנו מתחילים לברר מה קורה, למה אנחנו לא מתקדמים? למה אנחנו לא יכולים להבין את הבורא? יוצא שבעצם הכול נמצא לפנינו, רק אנחנו לא מרגישים חשיבות להתקדמות בתכונות הבורא, להשפיע לזולת, וכאן הבעיה.

לכן כשאנחנו מגלים את התכונות שלנו, צריכים לדבר בינינו ולחקור מה המקובלים כותבים על תכונות הבורא, עד כמה אנחנו שונים, עד כמה תכונות הבורא הפוכות משלנו, ועד כמה אנחנו בצורה אינסטינקטיבית דוחים את תכונות הבורא, ממש דוחים. ואז מה נשאר לנו? רק לבקש.

אבל לבקש אנחנו יכולים בתנאי שאנחנו באמת צריכים את זה, זקוקים לזה. מה נעשה? אני לא רוצה. אפילו כשאומרים לי שזה טוב, לי אין כאלו הכנות שאני ארצה את זה. ויותר מכך, לרצות את תכונות הבורא זה להיות כנגד עצמו. מה עושים?

וכאן אנחנו נתקלים באמת במערכת מיוחדת שהיא "עזר כנגדו", מצד אחד יש לנו את האגו שלנו שדוחף אותנו לעצמנו, אחורה, להמשיך את ההתפתחות בדומם, צומח, חי, במקום שבו האגו נמצא, אבל מצד אחר כדי להביא אותנו לדרגת המדבר אני צריך לקנות את תכונות הבורא, ואלה תכונות של השפעה, אהבה, יציאה מעל עצמי להתקשר לזולת, לדאוג לזולת, כדי כביכול להתלבש בו ולדאוג לטובתו, וזה בדיוק ההיפך מהטבע שלנו. איך עושים את זה?

רק על ידי הכרת המצב שהטבע שלנו הוא כולו מושך אותנו לתוך הרצון לקבל, והטבע של הבורא ההיפך, הוא הרצון להשפיע. ולעבור מהטבע שלי לטבע של הבורא אני יכול על ידי כמה אמצעים, וקודם כל שרע לי, לא חשוב מאיזו סיבה ברצון לקבל שלי, ואני מתחיל להעריך מהנקודה שבלב שיש בי, את ההתחלה של הרצון להשפיע.

אני נכנס לחברה שהבורא הכין לי ואומר, "קח לך, תתלבש בה, בתוך הסביבה הזאת, תעשה את הפעולות שאני מלמד אותך וכך אתה תגדל ותבין מה אתה צריך להיות". זה ההיפך ממך, נכון. זה שאתה עכשיו לובש על עצמך כאילו בגד חדש זה ההיפך ממך אבל לאט לאט אני אעזור לך שאתה תתרגל אליו ואתה תראה שזה טוב. אתה תראה את המהות, את מטרת הבריאה, הכול. יהיה לך יותר ממה שאתה רואה בחיים האלו, בלבושים שלך דומם, צומח, חי. בהם אתה לא יכול להשיג יותר אבל כשאתה תתקדם אתה תגיע למצב שתראה את העולם דרכי, דרך תכונת ההשפעה. ואז יהיה לך עולם אחר, "עולם הפוך ראיתי".

כך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שהרוחני נמצא למעלה מהגשמי והוא הפוך מהגשמי, ולזה אנחנו צריכים להגיע. ולמה אנחנו צריכים בצורה כזאת לקבל את ההתפתחות שלנו? מפני שיתרון האור הוא מתוך החושך. אנחנו לא יכולים אחרת להעריך רוחניות אלא אך ורק במידה שהיא מרימה אותנו מהגשמיות. וכך נתקדם.

נקרא ונשתדל להבין את הפסוקים האלה שיבנו בנו עוד ועוד הבחנות עלייה מגשמיות לרוחניות. חוץ מזה אנחנו כבר לומדים ויודעים שההתקדמות שלנו תלויה בהתחברות בינינו. כי ברוחניות יש לנו סך הכול מערכת אחת שבה כולם, ברצונות שלהם, בכוונות שלהם מחוברים יחד בעזרה הדדית. במידה שאנחנו מצליחים להרכיב את המערכת של הקשר הפנימי בינינו, במידה הזאת אנחנו יכולים להרגיש חיים, את זרימת החיים בתוך המערכת והיא נקראת האור העליון או בורא. וכך אנחנו מתקדמים.

לבורא יש גם כמה דרגות. יש דרגה שאנחנו לא מבינים ולא מכירים אותו, עוד לא מלובש בשום צורה בכלי שלנו. ואחר כך לפי ההשתוות עימו אנחנו יכולים להגיע למצבים שמכירים אותו יותר ויותר ויותר. זאת אומרת שכביכול הבורא יורד במדרגות אלינו וכך אנחנו נשיג אותו לפי השתוות עימו. "הוא רחום, אף אתה רחום", "הוא חנון אף אתה חנון", זאת אומרת במידה שהוא נמצא בהשפעה, בהתקרבות אלינו, כך אנחנו נוכל לעלות אליו בתכונות ההשפעה. ואז במידת ההשפעה בינינו כך אנחנו נכיר, נבין, נרגיש אותו.

יוצא שאנחנו צריכים כאן חיבור בינינו המתגבר. בתוך החיבור בינינו להרגיש מה המשותף בינינו ואת המשותף בינינו נקבל כאותו מקור שבו יתגלה הבורא. וכך אנחנו נתעלה יותר ויותר. ואז נחליף את תכונת הקבלה לתכונת ההשפעה עד דבקות בבורא.

יש כאן הרבה שינויים, הרבה מדרגות. אבל באמת, העבודה שלנו היא להתחיל לפסוע בתוך המדרגות האלה ובצורה שאנחנו יחד עושים זאת ועוזרים זה לזה. והבורא ממש מפרגן לנו ועוזר לנו בכל וכל. ככל שאנחנו משתדלים להתקרב אליו לפי תכונות ההשפעה בינינו שאנחנו רוצים לפתח, אז לפי זה אנחנו מקרבים אותו והוא עוזר לנו.

הפסוקים מדברים בעיקר על התפילה. למה? כי אין לנו אפשרות להתחבר בינינו, אין לנו אפשרות להתקרב לבורא, מכל שכן להתחבר אליו, אלא אך ורק על ידי זה שאנחנו מגלים את החסרונות הנכונים שלנו.

זאת אומרת חוסר חיבור, חוסר רצון להתקרב, חוסר רצון להידמות לבורא. אנחנו כולנו רוצים את הכוח עליון. למה לא? ודאי שיהיה לי טוב אם אני אדע אותו, אראה אותו, ארגיש אותו, אם זה יהיה בידיים שלי.

אבל זה לא טוב. הגישה הזאת רק דוחה אותנו. לכן אנחנו צריכים כאן להשתדל, על ידי זה שנמצאים בקבוצה, לשנות את הדרישות שלנו, הכוונות שלנו, התפילות שלנו. והכול נעשה דווקא על ידי הרגשת החברים, הרגשת החיבור.

שאלה: שמעתי שאמרת ש"לא החכם למד". אנחנו אומרים שקנאה, תאווה וכבוד מוציא את האדם, מקדם אותו, כאילו מגרה את האגו של החברים. האם זה כן מקדם אותנו לחיבור או לא?

קנאה, תאווה וכבוד, מה זה שייך לשכל, לחכמה? אין לזה קשר.

תלמיד: לדוגמה, אם אני מראה לחברים שאני כאילו מתקדם בחומר וגורם להם לקנא באיזו צורה, זה לא גורם להם לרצות להתחבר עוד?

יכול להיות שכן ויכול להיות שדוחה אותם. אני לא יודע. עדיין תלוי באיזה כלים הם מקבלים את זה, מרגישים את זה, איך הם עובדים עם זה.

שאלה: הרצון לקבל הולך וגדל האם צריך להתנגד לו?

אנחנו צריכים לדאוג לא לרצונות שהבורא מעורר בנו, כי "אין עוד מלבדו" ודאי שזה בא ממנו אלא איך אנחנו משתמשים עם הרצונות האלו. את זה צריכים לזכור טוב טוב. כל דבר ודבר שמתעורר בי אני צריך לבדוק באיזו מידה הוא מקרב אותי למטרת הבריאה ולא איך נראה לי עכשיו ברצונות האגואיסטיים שלי, טוב או רע.

שאלה: אתה מדבר על רוחניות שמנוגדת לגשמיות, אבל הרי בקשרים שבינינו, אם אנחנו רוצים להאמין למישהו, האמונה עצמה היא מנגנון מסוים שמניע אותנו כלפי הקשר.

אותו הדבר גם בעולם שלנו. אני רוצה להכיר מישהו, רוצה לתקשר אתו, אם זה גבר או אישה, אני עדיין מנסה להאמין בו, להאמין לו ולפתח כאלו מצבים בינינו שהקשר הזה מכאן ואילך ילך ויתחזק. האם זה שונה?

אולי השאלות שלך טובות, אבל הן לחלוטין לא קשורות לנושא שלנו, אלה לא אותן השאלות שעלינו לדון בהן. תחכה קצת.

קריין: אנחנו בקטע מספר 4.

 "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, הנקרא "רצון להשפיע". וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע. 

ולפי ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו החסרון אמיתי, כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, על מה שאין לו הכח שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת. ומקבל סיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". 

(הרב"ש. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)

שאלה: לא הבנתי בדיוק למה הכוונה כשרב"ש אומר, אם הוא לא יודע מה הוא מאבד אז אין לו כלי שנקרא "רצון להשפיע". הטבע שלנו לא מרגיש את הרצון להשפיע אז איך האדם יודע מה הוא מאבד?

זו בדיוק הבעיה. אם היינו יודעים כמה אנחנו מפסידים מזה שאין לנו רצון להשפיע אז היינו קודם כל משתוקקים לרצון להשפיע בצורה אגואיסטית, "איפה אני יכול לקנות רצון להשפיע כדי להרוויח, להצליח בחיים?" לכן הרצון להשפיע ומה שאנחנו יכולים לרכוש, להשיג על ידי הרצון להשפיע נסתר מאתנו, אחרת נכבוש אותו בצורה אגואיסטית. זה נקרא שהגנב רץ לפני כולם וצועק "תתפסו את הגנב".

הרצון האגואיסטי אף פעם לא יעזוב אותנו, הוא ירוץ אתנו יחד לכל התענוגים הרוחניים. אבל מפני שהתענוגים הרוחניים הם הפוכים מהתענוגים הגשמיים, קורה דווקא ההפך, הרצון לקבל לא רוצה את זה, הוא לא נותן לנו להגיע לזה, מתנגד לזה. ואז יוצא ההפך, אנחנו לא רוצים, וצריכים לעבוד נגד הרצון, כאילו נגד הזרם. אתה נמצא באיזה נהר, נגיד, ואתה צריך להתקדם נגד הזרם. אתה מבין איזו התנגדות יש לך?

וההתנגדות הזו זה הרצון להשפיע, הוא לא נותן לך להתקדם עם הכוונות האגואיסטיות שלך. מה אתה צריך לעשות? לבקש מהבורא, כי ממנו בא גם הרצון לקבל וגם הרצון להשפיע, הוא המקור של שניהם, שיעזור לך לקבל חשיבות יותר גדולה לרצון להשפיע, עד כדי כך שהרצון לקבל לאט לאט לא יורגש כהפרעה.

וההיפך, אחרי שאתה עושה צמצום, ובמין תגובה פסיכולוגית אתה לא רוצה להתייחס לקבלה כמו למשהו טוב, אז אתה מתחיל גם את הקבלה להפוך להשפעה. ואז יוצא שככל שאתה מקבל יותר, אבל בעל מנת להשפיע, יש לך מזה רווח עוד יותר גדול, אתה מתחיל לייצב תכונות השפעה, פעולות השפעה כמו הבורא. אז יהיה "אני לדודי ודודי לי".

עוד נגיע לזה.

קריין: אנחנו בקטע מספר 5.

"צריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו הכח הזה, אז נקרא, שיש לו כבר על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי הלב מרגיש את מה שחסר לו. אז על תפלה זו באה עניית התפלה. היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כי אז יש לו כבר אור וכלי. אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול להשפיע." 

(הרב"ש. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)

יש כאן כמה דברים, איך אנחנו יכולים לפתח תפילה נכונה, אפילו ביחס למה שאנחנו מרגישים שחסר לנו? ואיך אנחנו יכולים לפתוח את המצב שבנו בזמן שאנחנו לא מכירים מה חסר? זה נקרא "לבקש מה', שייתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש". כלומר לא חסר לי אם אני לא יודע מה חסר לי. אז איך בכל זאת אוכל לפתח בי חיסרון למה שאני לא מרגיש? נניח שאני שומע שלהשפיע זה דבר טוב, לאהוב, להתחבר עם החברים בתוך הלב ממש, זה דבר מצוין אבל אין לי שום נטייה, הרגשה, חיסרון לזה – מה אפשר לעשות?

יוצא שכאן אנחנו נמצאים במצב של חוסר אונים. האם יש לנו חיסרון שאנחנו לא מרגישים? איך אפשר להיות בחסר בזמן שאני לא מרגיש? אם אני נמצא בחברה וכולנו מדברים על זה, אנחנו מדברים על המצב שלא מרגישים אבל אנחנו כן רוצים להרגיש אותו, למה? כי אנחנו רואים שאחרים מדברים עליו והחיסרון הזה נמצא כביכול, אז אני גם מקבל את החיסרון הזה. זה מה שהוא אומר.

"אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול להשפיע." אם גם על זה אני מצטער, אז בהחלט יש לי כבר ממה לזוז קדימה.

שאלה: כתוב שמוטל עלינו לעשות חשבון נפש בכדי שנוכל להבין לְמה חסר לנו רצון להשפיע. ופה כתוב שצריך לעשות תורה ומצוות כדי להגיע לתכונת ההשפעה. האם זה קשור שאני עושה תורה ומצוות ורק אחר כך אני יכול לעשות חשבון נפש?

תורה ומצוות זה נקרא אמצעים להשיג את תכונת ההשפעה.

תלמיד: זה יכול להיות אפילו פעולות הכי פיזיות בעולם הזה, כלפי החברים?

תעשה מה שאתה חושב שיכול להביא לך את תכונת ההשפעה, כי זו תכונת הבורא. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

תלמיד: ואז תבוא ההרגשה הזאת ולאט לאט תתבשל?

ודאי שתבוא הרגשה. אם תעשה פעולות כמו הבורא אתה תרגיש מה זה.

שאלה: האם את ההשפעה האמיתית אנחנו יכולים לגלות רק בתוך המערכת של קבלה למען ההשפעה?

אנחנו לא יכולים בכלל להרגיש מהי השפעה. "תכונת ההשפעה" היא הבורא. אנחנו יכולים להכיר בתכונת ההשפעה רק מתוך תכונת הקבלה, כי זה אנחנו - בלבד. אנחנו רק תכונת הקבלה. איך אנחנו יכולים להגיע למצב שתכונת ההשפעה תהיה מורגשת בנו? כשתכונת הקבלה תעבוד בעל מנת להשפיע, אז נכיר אותה. רק בצורה כזאת.

שאלה: מתוך מה שאני רואה הבעיה כאן לא שאין לי השפעה, אלא בכך שאין לי ייסורים מזה שאין לי השפעה, והפתרון כפי שאני רואה זה לבקש על הכלי. האם כדאי לבקש שיהיו לנו ייסורים מכך שאין לנו השפעה?

לא, אנחנו לא מבקשים שיהיו לנו כאב וייסורים, אנחנו מבקשים שתהיה לנו הערכה לתכונת ההשפעה והחיבור. אנחנו אף פעם לא יכולים לבקש על משהו שלילי מפני שאין לבורא שלילי אלא ההיפך. אנחנו צריכים לבקש רק לעלות, להעריך, לרומם את תכונת ההשפעה בעינינו, את זה אפשר לבקש.

אני מבין שהדברים האלה נכנסים לאט לאט, צריכים לתת להם זמן שיכנסו בנו, שיתקנו אותנו, שאנחנו נספוג אותם ונמשיך אותם יותר מאוחר, וכן הלאה. לאט לאט זה יכנס. אין ברירה, חייבים לבצע את זה בצורה הדרגתית. תמיד כך זה קורה.

שאלה: האם ההבנה באה לפני החיסרון ואם כן, איפה אנחנו בונים אותה ההבנה?

הבנה לא יכולה להיות לפני החיסרון. תשאלו דבר שלם, אתה שואל חצי מהדבר. מאיפה אתה לוקח את השאלה?

שאלה: על פני מה מתגלה חיסרון חדש?

החסרונות החדשים מתגלים מתוך העבודה שלנו, מזה שאני בדרך כלל מתקרב לחברים ומהם אני מקבל חסרונות חדשים, או שאני מתרחק מחברים וגם אז אני מקבל חסרונות חדשים. אבל מהתקרבות, החסרונות הנכונים - כדי להשפיע, מהתרחקות - חסרונות לקבל.

שאלה: נשמע שהקטע מדבר על לבקש מהבורא להעביר אותנו מהסתרה כפולה להסתרה יחידה. זה יהיה נכון לראות את זה כך?

הוא לא מדבר על זה בגלוי, ולכן אני לא אומר. זה מקום לבלבול.

שאלה: הבורא לא נותן תחושה של חיסרון, אז איך להכין את עצמי לבקשה למען חיסרון להשפעה?

על ידי זה שאני מסתכל על החברים והם נראים לי יותר חכמים, יותר מבינים, יותר קשורים זה לזה, מתוך כך אני מתחיל לקנא, והקנאה הזאת כבר מקרבת אותי דרכם לבורא.

שאלה: הזכרת שיש חסרונות טבעיים שהם ברמת דומם, צומח וחי, ובתוך החסרונות האלה יש חסרונות שהם למותרות ויש חסרונות להכרחיות. איך עובדים נכון עם אותם חסרונות להכרחיות ומכוונים אותם נכון לחיבור?

אנחנו לא מדברים עכשיו על רצונות דומם, צומח, חי שיש בחיים שלנו, כי הם לא חשובים לי, אלא אנחנו צריכים לפתח למעלה מהם חיסרון להיות דומים לבורא, חיסרון שאותו אנחנו מפתחים בתוך העשירייה. את זה אנחנו מפתחים.

תלמיד: אפשר לפתח חיסרון למה שאמרת עכשיו אם יש חסרונות שעדיין לא מולאו בהכרחיות?

צריכים להשתוקק והבורא כבר יעשה את המיון.

תלמיד: מדוע רב"ש לא קיבל אנשים שלא עבדו, שלא היו נשואים, שעדיין החסרונות האלו לא מולאו אצלם? הוא אמר קודם כל תטפלו בדברים האלה ואז תבואו ללמוד. למה היה הניתוק הזה?

כי לפי ענף ושורש גברים חייבים להיות נשואים ועובדים, כך חייב להיות כל גבר וגבר. והוא הרי קיבל רק גברים. היום אנחנו מקבלים את כולם, זה זמן אחר, תקופה אחרת, וכך נתקדם בינתיים. אני מקווה שבכל זאת כל אחד ואחד יסתדר גם בחיים הפרטיים שלו. העולם מאוד השתנה במאה השנים האחרונות, לכן אין מה לעשות, זו תקופה אחרת. אם אנחנו מדברים על התיקון הכללי אנחנו לא יכולים להעמיד אותם התנאים שהיו קודם, כי העולם משתנה - התנאים משתנים.

תלמיד: האם ריכוז המאמצים לחיבור יכולים לסדר לאדם גם את ההכרחיות שלו?

כן. אני לא הולך לפתח איזו פילוסופיה חדשה ולא אוהב שאלות כאלה. הזמן גורם, העולם דורש, ואנחנו בהתאם לזה צריכים לעשות, העיקר לקרב את האנשים לתיקון. גם לא נשואים למדו אצלנו רק לא באותו חדר קטן שאליו נכנסו רק גברים נשואים. אצל בעל הסולם זה היה עוד יותר גרוע, הוא לא נתן לאף בחור להיכנס לחדר הלימודים שלו. התחתנת? עכשיו אתה כבר יכול להיכנס וללמוד. מה ההבדל? עכשיו אתה כבר נשוי, יש לך נוקבה ואתה כלי שלם, זה לפי השוואה בין רוחניות לגשמיות.

בדורנו כבר לא מתחשבים בזה כי כולם צריכים להגיע לתיקונים, כמו שבעל הסולם כותב, שחור, לבן, אדום, צהוב, לא חשוב מי, גם גברים וגם נשים, גם נשואים וגם רווקים, כולם חייבים כבר להיכנס לעבודה בתיקון הסופי.

שאלה: רב"ש כותב בקטע שצריך להבין מה המאמצים שאנחנו צריכים לעשות, האם אנחנו יכולים להשיג את ההבנה רק דרך קנאה או שיש גם צורות אחרות?

כתוב "קנאה, תאווה וכבוד". קנאה, תאווה וכבוד מעלים את האדם מהעולם הזה לעולם הרוחני. כשאנחנו מתחילים להרגיש באחרים יותר הצלחה, אז על ידי זה האגו שלנו פועל כדי לקדם אותנו לרוחניות. אומנם זה כביכול נגד האגו, אבל זה לא בדיוק נגד, כי האגו ברוחניות הרבה יותר גדול הוא רק עובד בעל מנת להשפיע ולא בעל מנת לקבל, ושם הוא לא מוגבל. אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: האם עלינו לבקש חיסרון להשפיע עבור החברים ובאותו זמן צריך לראות אותם כגדולים? כלומר למרות שאני רואה אותם גדולים שהבורא בכל זאת ייתן להם את הדרגה הבאה?

אני רוצה לראות את כל החברים גדולים ונמצאים בגמר התיקון. מחוברים עד כדי כך שצורת החיבור שלהם תהיה גילוי הבורא, זה מה שאני רוצה לראות, עד כדי כך אני רוצה בטובתם. ואני? אני לא דורש לעצמי כלום, רק לסייע להם להגיע למצב כזה.

שאלה: האם החיסרון מזה שאני לא מרגיש כפי שכתוב בקטע, זה אותו דבר כמו להרגיש ייסורים מזה שאני לא מסוגל להתחבר לחברים?

כן.

שאלה: איך לעבוד עם חיסרון שהולך ומתגלה, ואיך לתאר נכון את החסרונות האלה בעשירייה?

אנחנו צריכים לעבוד עם כל חיסרון וחיסרון ולסובב אותו בצורה כזאת שהוא יוכל לסייע לנו להיות יותר מחוברים, דבוקים, בחיבור הדדי, כדי שאנחנו נרגיש את עצמנו סגורים בינינו בצורה כזאת שהבורא נמצא בתוכנו. ולא שכל אחד מרגיש את עצמו לחוד, אלא כולנו נמצאים יחד כמו בכדור אחד, בונים את הכדור הזה, את הרשת הזאת, ספירה כזאת בינינו, ובתוכה אנחנו רוצים להרגיש קשר בינינו שהוא נקרא בורא. למה? כי זה מה שאנחנו עושים במאמצים שלנו, בונים אותו. זה מה שנקרא "אתם עשיתם אותי".

שאלה: איך מגיעים לבקשה משותפת בעשירייה שאם לא משיגים את כוח ההשפעה אז "טוב לי מותי מחיי", עד כדי כך?

כשחושבים יחד, "איש את רעהו יעזורו". כשאנחנו משתדלים לחבר, לייחד את הרצונות, מחשבות, תשוקות, מטרות שלנו לאחד, אז אנחנו מתחילים להרגיש שבאמת חסר לנו הכוח העליון. יש לנו הכול חוץ ממנו, ואותו אנחנו צריכים. מה זה אומר שאנחנו צריכים אותו? אם הבורא לא יעזור לא נוכל להצליח, ורק אותו אנחנו צריכים. הכוח הזה הוא טוב ומיטיב, הכוח הזה הוא החיבור הנכון, האידאלי, המוצלח בינינו, אותו אנחנו צריכים שיתלבש בינינו ויקשור אותנו, אותו אנחנו מזמינים ואותו אנחנו מייצבים. זה בעצם מה שאנחנו צריכים. תנסו לחשוב על זה כל הזמן עוד ועוד, עד כמה אנחנו רוצים שהכוח הזה יהיה במרכז בינינו, אנחנו נחזיק אותו והוא יחזיק אותנו.

תלמיד: אם נחשוב על זה יחד כמו שאמרת עכשיו, אז נגיע למצב של בקשה משותפת, אפילו לאותה בקשה שהכוח הזה יהיה בינינו?

אם אנחנו כל הזמן נשתדל להיות בקשר בינינו, לתאר את כל הכלי העולמי שלנו ככדור שבו אנחנו יכולים להחזיק בקשר בינינו על ידי הבורא, ואנחנו בינינו יכולים לייצב את הבורא בהשתוקקות, בהתחברות בינינו, אז אנחנו נגיע לזה. זה קרוב ממש, זה צעד או שני צעדים מקסימום קדימה מאיתנו עד שנתחיל לגלות אותו בקשר. תנסו רק להתרכז בזה ולא לעזוב אותו.

שאלה: בשני הפסוקים הרב"ש כותב שנחוצה תחושת החיסרון והעיבוד הפנימי כיוון שעדיין חסר לי הרצון להשפיע. אבל מעולם לא היה לי רצון להשפיע, לא חשתי כזה רצון, אז איך לרכוש כזה חיסרון אם אתה לא יודע למה הכוונה בחיסרון הזה?

כל חכמת הקבלה דווקא מדברת על כך, איך אנחנו מגיעים לחיסרון הנכון. שהחיסרון הזה יהיה המילוי שלנו, חיסרון להשפעה זה יהיה המילוי שלנו. כי המילוי נמצא בשפע, הוא ממלא את כל המציאות, רק הוא לא יכול להיות מורגש אלא רק לפי החיסרון שלנו לאותו המילוי בדיוק.

לכן אנחנו צריכים את זה. ואל תדאג, גם המילוי וגם החיסרון יתגלו אם תתקרב לאמת, שאתה באמת תרצה ליהנות מהשפעה. מזה שאתה רוצה להרגיש את הזולת, למלא את הזולת, להיות בו, בצורה כזאת תרגיש את ההתחברות שלך עם הבורא. הוא ממלא את הכל וגם אתה רוצה למלא את הכול. כך זה יקרה.

שאלה: מה היא המדרגה "לב מרגיש" בעבודה?

שהרצון לקבל כבר מתחיל להתפעל מפעולות השפעה אז זה נקרא הלב מרגיש.

שאלה: להרגיש את הזולת, למלא את הזולת, להרגיש חיסרון להשפעה ולהרגיש התקרבות לבורא, האם יהיה נכון להתרכז בכל הכוחות שלי כדי לבקש את אותם הדברים למען החברים?

זה צריך להיות כך אבל יחד. גם חסרונות וגם העבודה צריכה להיות כזאת. הכול צריך להתממש בתוך העשירייה, הכול, שום דבר מחוץ לזה.

תלמיד: מה זה אומר בתוך העשירייה?

בהשפעה לחברים ובקבלה מחברים, כל הזמן רק בתוך העשירייה.

שאלה: כיצד תלויה כוחה של התפילה במימוש הערבות בינינו?

מידת הערבות זה כוח התפילה, זה כוח הקבוצה. אי אפשר אחרת למדוד את הקבוצה אלא רק לפי כוח הערבות שיש ביניהם, אין ערבות אין קבוצה, אין בה כוח, פשוט אין.

שאלה: מה זה נקרא לבוא להיטהר?

לבוא להיטהר זה נקרא שאני מגיע לעשירייה כדי להתחבר איתם, עד כדי כך שהחסרונות שלהם זה החיסרון שלי, כל מה שיש בהם זה שלי. ואני לא רוצה חיים אחרים רק להיות שקוע בהם.

שאלה: מהו חשבון הנפש שעלינו לעשות.

כמה שאני מעביר את המטרות, הפעולות מעצמי לקבוצה, זה החשבון. כי נפש זה נקרא עשירייה, מהות העשירייה זה הנפש שלי ואחר כך נשמה, רוח, נשמה, חיה, יחידה זה הכול נמצא בתוך הקשר שלי עם העשירייה, במידה שאני מחובר.

שאלה: האם להתמיד בתפילה, פירושו להישאר כמה ימים באותה תפילה?

את זה אני כבר לא יכול להגיד, זה תלוי איזו תפילה, איזה תנאים, איזו קבוצה, אבל טוב להתמיד.

שאלה: אם עלינו לראות את החברים כמתוקנים ושלמים איך בכל זאת נוכל להתפלל עבורם בעשירייה?

אני רוצה לעזור להם, אני רוצה להשתייך אליהם, להתחבר אליהם. אולי זה נראה שאני אגואיסט, אבל בצורה כזאת, כשאני רוצה להתחבר אליהם, אני רוצה להוסיף כי אני מעריך אותם.

תלמיד: האם במקרה כזה, ההודיה לבורא מספיקה כדי להגדיל את החיסרון?

הודיה לבורא זה לא מספיק, יש עוד בקשות, מה אני רוצה אחרי שאני מודה לבורא.

שאלה: כיצד ניתן בתפילה לברר את החיסרון שמוביל לכלי הרוחני?

קשה לי היום לענות על השאלות שלכם, כי הן כלליות וחסרים נתונים בכל שאלה, מאיפה זה נובע? ולכן אתם יכולים גם בצורה כזאת לקבל את התשובה ממני לכל הכיוונים. נגיד מה שאלת עכשיו?

תלמיד: כיצד ניתן בתפילה לברר את החיסרון שמוביל לכלי הרוחני?

אתה מבין שזו שאלה כללית. צריך להמשיך באותה דרך ותקבלו תשובה. בצורה כזו, זו שאלה שאין עליה תשובה ופשוט צריכים לפתוח ולחפור עוד ועוד.

שאלה: איך העשירייה מאבחנת את עצמה כמחוסרת הכרה, במה מתבטאת תכונת ההשפעה בעשירייה?

חוסר הכרה זה כבר מצב גבוה, כשהם מבינים שהם נמצאים בחוסר הכרה, שיש לפניהם משהו, אבל הם לא יכולים להכיר את הדבר הזה שנמצא לפניהם. זה כאילו נובע מהעתיד, אבל חוסר הכרה גם יכול להיות מהעבר, שגם כל מה שהיה להם כאילו נמחק, ואז אין להם חוסר הכרה בעבר ויכול להיות הרגשת חוסר הכרה בעתיד. וזה חסרונות לכלי מקיף לעתיד ולכלי שהזדכך מהעבר, ואז בהתאם לזה הם נמצאים קרחים מכאן ומכאן כי אין להם נתונים, אין להם רשימות איך להתקדם.

אנחנו, גם גברים וגם נשים, נמצאים במצב שחסרים לנו אותיות העבודה. אנחנו מרגישים כבר מצבים אבל עוד לא יכולים לבטא אותם במילים הנכונות, לכן לא מבינים זה את זה.

שאלה: איך אפשר לבקש מה שלא יודעים שחסר, איך להגיע לבקשה שלא תהיה שקר?

לא יכולים, לכן זה כמו תינוק שבוכה. אם הוא בוכה לפחות מהמדרגה שלו, מהמצב שלו, אז האמא מבינה. זאת אומרת אם עשינו איזו פעולות לפחות לכיוון הנכון, להתחברות ולהתקרבות בינינו, אז העליון מבין אותנו, כי אנחנו נמצאים בשליטה שלו, באזור שלו, באותה המגמה.

אבל אם אנחנו לא נמצאים בפעולות הנכונות בינינו, אז העליון לא יענה לנו. אומנם וודאי שהוא רואה את כל המצבים של התחתון, אבל הוא לא ישנה לנו את המצבים, מפני שאנחנו לא עיבדנו אותם נכון. ומה שיכול להיות, שהוא ימשיך בפעולות שלו, עד שאנחנו נגלה את המצב שלנו כנכון, ונפענח אותו נכון.

שאלה: בפיסיקה מדובר בתכונה מחוץ לתפישת המציאות הנוכחית שלנו, אז כיצד נוכל להבחין בתכונה רוחנית?

אתם לא יכולים להבחין ברוחניות, עד שאתם לא מתייחסים זה לזה איכשהו בצורה רוחנית. אתם צריכים להשתדל להתייחס בצורה רוחנית זה לזה ואתם צריכים להתפלל שזה יקרה, וזה יהיה נכון. זה נקרא, "ה' יגמור בעדי". אני רק מעלה מ"ן והתשובה על המ"ן תגיע אלי ותיתן לי מצב, כוח, הבחנות נכונות ואני כבר אדע מה זה נקרא להיות בהשפעה ולבצע את זה. זה אומר ששוב אני מעלה מ"ן, שוב אני מבקש ושוב אני כך עושה.

שאלה: מה זה אומר לקבל חסרונות מהחברים?

חסרונות מהחברים זה נקרא, שאני מסתכל עליהם ורואה עד כמה שהם מוצלחים ואם אני לא רואה אותם בצורה כזאת, סימן שאני ממש לא מסתכל עליהם, אלא מסתכל על עצמי. ולכן העבודה שלנו היא להגיע למצב שאנחנו כן רואים נכון אחד את השני ומשתדלים לראות נכון אחד את השני.

קריין: קטע מספר 6.

"מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: האם אנחנו צריכים לבקש ממנו להשפיע את החיסרון מה שאין בנו, כך מתחילים?

אנחנו צריכים להתחיל לבקש מהבורא מזה שאני מרגיש חיסרון מהחיבור בינינו. בחיבור בינינו בקבוצה כשאני מרגיש שהחברים יותר מוצלחים ממני, אפילו בצורה אגואיסטית, אז כבר יש לי חיסרון. אבל כשאני מרגיש כך אז אני כביכול מעריך אותם יותר ממני וזה כבר טוב. כלומר בכל דבר יש דבר והיפוכו. לכן חשוב לנו להתייחס נכון לגילוי החיבור בינינו עד כמה יש בו חיובי ושלילי, וגם השלילי אינו שלילי אלא הוא גילוי שנולד מהקשר בינינו, לכן הוא בכל זאת מביא אותי לחיובי. לכן רק להמשיך בקשר בינינו ומתוכו להתחיל להתפלל. תעשו מה שאתם רוצים אבל רק אחרי שאתם בודקים עד כמה אתם קשורים יחד.

שאלה: אנחנו מתקרבים להשפעה, אז איך להתפלל עבור ההשפעה ורק עבור ההשפעה?

אני לא חושב שאפשר ללמד את זה כי תפילה זו עבודה שבלב. לכן אנחנו צריכים להשתדל לרכך את הלב, להחזיק אותו בצורה שיתפעל, שיתרגש ושיהיה יותר קרוב לאחרים. זה שאנחנו נעשים יותר טיפשים זה טוב, כי אז אנחנו מאין ברירה מגיעים למצב שצריכים למצוא את עצמנו בתוך ההרגשה ולא בתוך השכל. לא להצטער שאתם כאילו מאבדים את השכל ואתם לא כמו שהייתם קודם. קודם עשיתם הכול מתוך השכל, ועכשיו אתם צריכים לראות את עצמכם יותר רגשיים.

הרגש יבוא ואחריו יבואו הבחנות שכליות חדשות שבתוך הרגש. אתם תצטרכו ללמוד רגשות, איך למיין ולשקול אותם, וכך תגיעו למצב שתוכלו לנהל את הרגשות שלכם באופן שתהיו קרובים יותר זה לזה וכלפי הבורא. תוכלו לבנות מכל הרגשות האלה כל מיני צורות - משולשים, עיגולים, קווים עולים, יורדים, את הכול נוכל לבצע בתוך הרגש שלנו, בכוחות הרגש שלנו. כוחות הקבלה, כוחות ההשפעה, הכול יהיה לפנינו. ויש בהם עוד הרבה דברים שכאשר יבואו אנחנו נדע איך לעשות זאת.

שאלה: מה זה אומר לבטל את עצמי כלפי הבורא באופן מעשי?

לבטל את עצמו כלפי הבורא בצורה פרקטית, בפעולות, זה לבצע את המצווה שלו, את הציווי שלו שהוא להתקרב לזולת ובקשר עם הזולת לגלות את הבורא. בורא זה כוח השפעה, אהבה וחיבור, ואתם צריכים לגלות, לייצב ולהעצים אותו בין החברים, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי". עלינו להגיע למצב שאנחנו מייצבים קשר כזה בינינו. את זה אנחנו צריכים לבצע בצורה פרקטית.

שאלה: האם אנחנו צריכים להתפלל לבורא כדי שייתן לנו את הקנאה בחברים, והוא מעורר את הסיטואציה בעשירייה כדי שנוכל להגיע לזה?

ודאי, קנאה זה דבר מאוד מועיל.

תלמיד: האם בתור התחלה אנחנו יכולים לבקש זאת גם בצורה מכנית?

ודאי, יש הרבה דברים שאנחנו נמצאים בהם לא ברגש אלא בשכל, ואפילו לא מתוך השכל שכדאי או לא כדאי, אלא מכך שאנשים יותר גדולים מייעצים לנו, נותנים לנו עצה, ואנחנו מקבלים ומשתמשים בהן.

שאלה: כתוב "והוא מבקש מהבורא שיעזור לו שתמיד יהיה עם צדקתו". מה זה אומר "שיהיה תמיד עם צדקתו" אם תמיד יש לו את הרצון לקבל?

על תפילה שלמה הוא אומר, "היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו". עם צדקתו - הכוונה שהוא ירצה תמיד להיות בהשפעה, שזאת תהיה תפילה שלמה, שכל הרצונות שלו יהיו מכוונים אך ורק להשפיע, שיהיה לו רצון אחד שלם רק לכיוון זה, כמו שהוא כותב "בלי שום פשרות לעצמו".

קריין: קטע מספר 7.

"חטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו. 

מה שאין כן אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. נמצא, שהתפלה אינה שלימה." 

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

אם באמת היינו מבקשים מכל הלב שלנו ממה שבינתיים אנחנו יכולים להרגיש ולפתוח, כי בודקים את האדם במידה שנותנים לו מלמעלה, אבל במידה שנותנים לו מלמעלה אם הוא מסוגל מתוך זה לפעול כלפי הבורא, זה מספיק כדי שהוא יפתח לו את הכול. אלא כל הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להגיע למצב שבאמת נבטא את המצב שזקוקים לעזרת הבורא.

לכן הרב"ש מתחיל את הקטע כך, "חטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'.", אין יותר חטאים אלא יש לנו רק חטא אחד, שאנחנו לא פונים לבורא בכל אותו הכוח שהוא פותח בנו. אנחנו לא נמצאים במסירות לבורא, בתלות בבורא שיעזור לנו ככל שהוא מסוגל, והוא מסוגל במידה שאנחנו מבקשים. הבורא אף פעם לא יעזור יותר מהחיסרון שאנחנו יכולים להעלות אליו. אז בבקשה תביאו זאת בחשבון.

שאלה: אתה תמיד אומר שהאדם צריך להעלות תפילה דרך הקשר עם החברים. כשאני מסתכל דרך החברים אני רואה תכונות טובות שהאגו שלי אוהב או תכונות רעות שהאגו שלי לא אוהב, אבל איך אני יכול להרגיש את החיסרון שלהם? איך אני יכול להרגיש מה הם צריכים ממני ולמלא את החיסרון שלהם?

מה שחסר לחברים זו העזרה שלך. אם היית מבקש עבורם, הם היו מקבלים דרכך מהבורא את מה שחסר להם. הבעיה שאתה לא מרגיש את החיסרון שלהם, אתה לא דואג להם, אתה לא מתקשר אל הבורא בשבילם, לכן הם סובלים, אתה סובל והבורא סובל, והכול באשמתך.

תלמיד: לפני כן היה מספיק להתבטל ולהמשיך, מנקודה מסוימת אנחנו חייבים להשתמש באגו שלנו בצורה הנכונה, בדרך הנכונה. מרגיש כאילו ברוחניות ככל שאנחנו מתקדמים אז צריכים לרדת יותר לרזולוציה של פרטים.

נכון, כך זה בכל מדע ושיטה, ככל שאתה רוצה להיכנס פנימה יותר ולהתקדם יותר אתה צריך לדאוג יותר לפרטים הקטנים כי מהם מורכב הכלל הגדול. תראה עד כמה האנושות מתפתחת ועושה את הכול, ובחיבור בינינו אנחנו מייצבים היום את האנושות, מייצרים את המכונות, את הטכנולוגיה שלנו, ועד כמה זה נעשה יותר ויותר מורכב והכול כתוצאה מהרוחניות. זו התכללות הספירות, הפרצופים, העולמות, עוד ועוד, עד שנתחיל להתקרב לכלי אינטגרלי אחד ואז נגלה שהכול הוא אחד, כולם כלולים מכולם, ובזה אנחנו מגיעים למהות אחת. כך זה יהיה.

תלמיד: אז אני צריך לבקש מהבורא שאני רוצה להרגיש את החברים שלי ואני גם רוצה להיות שותף שלו במילוי החיסרון שלהם. האם זו בעצם השפעה כשאני מעלה מ"ן לבורא עבור החברים שלי?

כן, ודאי. להשפיע לחברים או להשפיע לבורא זה אותו דבר אם אתה מדבר על הרוחניות אין הבדל.

שאלה: מה היא בדיוק העזרה שאנחנו צריכים לבקש מהבורא?

העזרה שאנחנו צריכים לבקש מהבורא היא רק דבר אחד גדלות ההשפעה יותר מזה לא חסר לנו. אם תהיה בינינו גדלות ההשפעה יותר מגדלות הקבלה כל היתר אנחנו נוכל לבצע נכון.

שאלה: אמרת שעלינו לשאוף דרך ההרגשה לבנות צורות בקרב החברים בעשירייה, מהי הדרך או הצורה הכי מתקדמת אליה עלינו להגיע לשאוף?

עיגול. כולנו מחוברים בנקודה אחת או בעיגול.

שאלה: בקטע 7 "חטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש" וזה ממשיך "תפלות כל פה" הכול כתוב ביחיד, האם לכל אחד מאתנו יש אחריות אישית מעבר לעבודה בעשירייה?

כן. כמו שאנחנו לומדים במושג הערבות כל אחד ערב לכולם.

שאלה: בשיעורים קודמים למדנו שהעיקר זו תפילת רבים או למען רבים או גם וגם. והיום הדגש על תפילת היחיד. מה מותר ומהם הכללים לבקש עבור עצמך בתחום הזה כמו שהיום אנחנו לומדים?

יש לנו רק לבקש עבור דבר אחד, חיבור, אין יותר. זו התוצאה משבירת הכלי ובחיבור אנחנו מגלים מה חסר לנו חיבור כמה שאנחנו הפוכים מהחיבור, איך לתקן את הדחיה שלנו מחיבור, איך אנחנו באמת צריכים להתחבר, מה זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד".

הרצונות יכולים להתחבר אם הם רצונות שונים, ודאי שלא, כי בהשפעה מרצון לרצון אנחנו יכולים להתחבר במה שמייצבים הרצונות כל אחד כלפי האחרים בזה אנחנו יכולים להתחבר. ולכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" אז יש לו התנגדות יותר גדולה יש לו קושי להבין את השיטה, להרגיש את השיטה.

אנחנו רואים אצל אנשים שבאים אלינו כמה קשה להם כי הם יותר אגואיסטים, הם יותר רחוקים מהרוחניות מאחרים, לכן הם מרגישים שהם חייבים להתקדם.

זה לאו דווקא כמו בכל יתר החוכמות שאנחנו רואים כאילו מורידים את השמנת את הכי טובים, כאן הכי טובים בינינו הם הכי גרועים, יש בהם רצונות יותר גרועים והם יותר עקשנים, יותר קשים והם אלה שמגיעים לחוכמת הקבלה. אחר כך "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" כמו כן בדבר והיפוכו.

(סוף השיעור)