שיעור בוקר 02.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 315, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "שמיים וארץ", סעיפים 156-154

קריין: אנחנו קוראים מספר זוהר לעם, כרך א', עמוד 315 "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "שמיים וארץ", סעיף 154.

אנחנו ממשיכים ללמוד את ה"הקדמה לספר הזוהר", שכוללת בתוכה את כל ספר הזוהר כמו שאומר רב"ש, ועכשיו אנחנו לומדים על היחס בין שני העולמות, העולם העליון והעולם תחתון, ששניהם רוחניים בעצם.

".154 ויש שם שני ממונים שליטים, השולטים, זה בחושך וזה באור. והיו עוינים זה את זה. ובשעה שירד שם קין, התחברו זה בזה, ונשלמו יחד. וראו הכול, שהם תולדות קין. וע"כ, שני ראשים להם, כשני נחשים, חוץ מבעת שאותו הממונה שעל האור שולט. הוא מנצח על שלו, על האור, ומנצח על האחר, על הממונה שעל החושך. ולפיכך, נכללו אותם שבחושך, באותם שבאור, והיו אחד.

ביציאת שם קדוש אלקים, תחילה עולות אותיות אל"ה ומתחברות במ"י, בבחינת סתום בשם, מטעם היותן מחוסרי חסדים. והקודש, חכמה, אינו יכול להתלבש בהם בלי לבוש של חסדים. והם ע"כ סתומים בשם אלקים. ואח"כ נעשה זיווג ב' במ"י, להמשיך חסדים, אשר עתה מתלבשת החכמה בחסדים, ונשלם השם אלקים. שנאמר, מ"י ברא אל"ה. כי ברא אור לאורו. כלומר, לבוש כבוד דחסדים. והתלבש בהם, והתחברו אל"ה במ"י, ונשלם אלקים.

כי במ"י, בינה, יש ג"ר, או"א עילאין, שנתקנו כאוירא דכיא, חפץ חסד (ח"ח), ואינן מקבלות חכמה. ורק ז"ת דמ"י, ישסו"ת, מקבלות חכמה. לכן, בתחילת עליית אותיות אל"ה למ"י, הן עולות לז"ת דמ"י, המקבלות חכמה. ואז הן סתומות בשם אלקים. אלא אח"ז נעשה זיווג הב' דג"ר דמ"י, שהן אוירא דכיא. הן משפיעות לבוש הכבוד, שמאיר לאל"ה. ואז נשלמו בשם קדוש, אלקים.

ונשמת קין הייתה מבחינת אל"ה, בעוד שהן סתום בשם. וע"כ הקדושה, החכמה, הייתה סתומה עליו, מטעם חיסרון של לבוש דחסדים. והנה לא די, שלא העלה מ"ן להמשיך המ"י דחסדים, אלא עוד שרצה להמשיך חכמה מאו"א עילאין. ובזה הרג את הבל, כי גילה האחוריים דנוקבא דז"א. והוא עצמו הפיל נשמתו לקליפות, שהן אל"ה. שמקום קליפות אלו הוא בארקא.

ועניין ב' ממונים אשר שם, הם מאל"ה דקליפות. כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. ובנוקבא יש אחוריים דמ"ה בהסתר ומ"י בגילוי. ואז יכולה להאיר אל הנשמות בשם קדוש אלקים, בתכלית השלמות. כי אז החכמה של האותיות אל"ה, שקיבלו מז"ת דמ"י, מתלבשות בחסדים דג"ר דמ"י, ונגלה שם קדוש.

אמנם בס"א, שכל יניקתן מאחוריים דקדושה, מ"ה, נמצאות בהן אותיות אל"ה בב' ליקויים:

א. מחוסרי חסדים לגמרי,

ב. שהחכמה שבאל"ה אינה יכולה להתלבש שם, מחמת חיסרון של החסדים דמ"י, וע"כ הן שרויות בחושך ולא באור.

והוא הזכר דאל"ה דקליפה. כי הכלים שלו הם כלים דחכמה, אל"ה, אבל ריקים מחכמה, מחוסר חסדים דמ"י. באופן שכולו חושך, הן מחכמה והן מחסדים. אבל מעלתו גדולה בכוח הכלים שלו, שהם היו ראויים לחכמה, אם היה אפשר לו לקבל לבוש חסדים.

והנוקבא של אל"ה דקליפה, היא מאחוריים של מ"ה דנוקבא דקדושה, שהיא כלי של חסדים. אבל בקליפה היא פגומה מאוד, שהיא שורש דפרודא, המזייפת בשם המלך. ויש לה הרבה שמות הטומאה, לפי הקלקולים שלה. אמנם יש לה אור דקיק מכוח הכלים שלה, מאחוריים דמ"ה, שהם בשורשם כלים דחסדים.

ותדע, שאלו הזכר והנקבה דאל"ה דקליפה, הם ב' הממונים שבארץ ארקא: הזכר ממונה על החושך והנקבה ממונה על האור אשר שם. וע"כ הם מקטרגים זה לזה, להיותם הפוכים זה מזה. כי הזכר, היות בו הכלים הריקים דחכמה מאותיות אל"ה, הוא שונא כוח הזיוף והפירוד, שיש בכלים דנוקבא שלו, והוא בוחר יותר בחושך שבו. והנקבה, שיש לה אור דקיק מחסדים, אינה חושקת כלל באור חכמה, ומכ"ש בחושך הזכר, וע"כ מקטרגת בו ובורחת ממנו.

ונאמר, שיש שם שני ממונים שליטים, השולטים, זה בחושך וזה באור. והיו עוינים זה את זה. כי הזכר שולט בחושך, והנוקבא באור. והם מקטרגים ושונאים זה את זה. ומתוך שהם נפרדים זה מזה, אינם יכולים להתפשט כלל, ואין בהם כוח להזיק.

אלא אחר שחטא קין והפיל אותיות אל"ה דקדושה שבנשמתו אל הקליפות ההן שבארקא, התלבשו אז אותיות אל"ה שלו, הסתומות ג"כ מחסדים, בתוך האור דנוקבא דאל"ה דקליפה. שבזה הֶחייה ניצוצין קטנים, שנשארו בכלים דאל"ה של קין מבחינת החכמה. כי האור דקליפה רעה, החייה אותם, בדוגמת אור חסדים דקדושה. שמתוך כך גם הזכר דאל"ה דקליפה הזדווג עם הנוקבא הזו, שהלבישה אל"ה של קין. כי גם לו אותם הכלים של קין. וע"י זיווג זה הוליד קין תולדות, שהן מניצוצי חכמה, שנשארו באותיות אל"ה שלו, המעורבים בכלים דאל"ה של זכר דקליפה, שהתלבשו באור של הנוקבא הרעה דקליפה.

ולכן נאמר, ובשעה שירד שם קין, התחברו זה בזה, ונשלמו יחד. כי ניצוצי חכמה שנשארו באל"ה של קין, התלבשו באור הנקבה דקליפה, שע"י זה חשק בה גם הזכר דקליפה, כדי לקבל וליהנות מניצוצי החכמה דאל"ה של קין.

והזדווגו זה בזה, שהשתתפו יחד, ונשלמו זה מזה יחד. וראו הכול, שהם תולדות קין. שע"י הזיווג הזה יצאו תולדות, התלבשות ניצוצין דאל"ה של קין באור דקליפה. ונמצאו, שנגלו ע"י זה ניצוצי חכמה דנשמת קין. וכולם ראו, שהם תולדות של קין, שנולדו ע"י הזיווג הרע הזה.

וע"כ, שני ראשים להם כשני נחשים. כי מתוך שיצאו מחיבור הזכר והנקבה דאל"ה דקליפה, שמשורשם הפוכים זה מזה, ע"כ התולדות שהוליד קין בעזרתו, יש להם אותם ב' הראשים של אלו ב' הקליפות:

א. האחד נוטה לחושך דכלים דחכמה,

ב. השני נוטה לאור שבכלים דטומאה של הנוקבא דקליפה.

ונאמר, שהם כשני נחשים, כי הם הלעומת של ב' חיות שבמרכבה, שור ונשר.

ב' ראשים יש להם רק בעת שליטת הזכר, שליטת החושך, כי ע"י התלבשותו באור דנוקבא, כדי ליהנות מניצוצי חכמה של קין, נמצא שהוא מקיים גם שליטת הנוקבא שלו בעל כורחו, כי צריך לאור שלו. וע"כ יש אז לתולדות ב' ראשים, זה מושך לכאן וזה מושך לכאן.

משא"כ הנוקבא דקליפה, שאינה צריכה כלל לזכר שלה, שהרי אינו נותן לה מאומה, כי כולו חושך. ולפיכך, בעת שהנוקבא שולטת ורוצה לנצח בטומאה שלה, הרי יש לה שליטה שלמה, ואינה משאירה מבחינת הזכר כלום, ואז גם התולדות של קין, ב' הראשים שלהם, חוזרים להיות אחד.

חוץ מבעת, שאותו הממונה שעל האור שולט. הוא מנצח על שלו ומנצח על האחר. כלומר, בעת שהנוקבא דקליפות שולטת, שהיא בעלת האור, ומתחזקת לנצח על הזכר, שהוא הממונה אחר. ומנצח על שלו, ניצח הכוח שלו, וגם מנצח על האחר, ניצח ג"כ על הממונה האחר, שהוא הזכר. כי היא מנצחת את הזכר תחת שליטתה לגמרי.

ולפיכך, נכללו אותם שבחושך באותם שבאור, והיו אחד. ומשום זה נכללה שליטת הזכר, החושך, בתוך שליטת הנקבה, האור, ונעשו ב' הראשים אחד."

ודאי שקשה לנו להסביר את הקטע הזה באופן רצוף כמו שהזוהר כותב, לכן אני חושב שאנחנו צריכים פשוט להמשיך לקרוא ולהתרגל לזרימת הטקסט, ואחרי שנכיר אותו פחות או יותר, בקריאה, בשמיעה, אז נחזור ונתחיל לברר. אבל נתרגל קודם למה שמדובר, לשמות, למילים.

שאלה: מה זו השליטה של נוקבא על ז"א?

בצורה כללית זה רצון לקבל שרוצה לשלוט על הרצון להשפיע.

שאלה: אנחנו קוראים פה על העולמות של הקליפות ועלה לי רעין להעלות מ"ן בשביל לחבר את הזכר והנוקבא. ואחר כך חשבתי למה לעשות את זה? הרי זאת קליפה. למה אנחנו לומדים על עולם הקליפות? מה צריך לבקש?

מערכות הקדושה והקליפה נבראו יחד והן משלימות זו את זו. אי אפשר להיות בקדושה בלי קליפה ובקליפה בלי קדושה, אלא "זה לעומת זה עשה אלוקים". ולכן אנחנו צריכים לקרוא דווקא בצורה כזאת, איך המערכות האלה מתייצבות. זה מה שזוהר מספר לנו, אחר כך הוא ייכנס פנימה יותר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך את כל הרצונות שמתוארים במאמר לרצונות של העשירייה שלנו? איזה סוג של חיבור צריך להיות בינינו כדי שנהיה אפס אחד כלפי האחר?

הזוהר מסביר לנו איך הקליפה והקדושה עומדות זו כנגד זו, ואיך אנחנו, בני אדם, מבררים בחיבורים בינינו מה יכול להתלבש בחיבור זה עם זה מקליפה ומקדושה כך שבסך הכול האור יתגלה יותר ויותר.

שאלה: יוצא שחסרים לנו חסדים והכול נסתר בחושך.

כן.

תלמיד: מה התועלת שתהיה לנו מהציפייה הזאת מספר הזוהר?

תתאזר בסבלנות וברוגע, תקשיב ותבין הכול.

".155 אלו ב' ממונים, נקראים עפרירא וקַסטימון, והצורה שלהם כצורותיהם של המלאכים הקדושים, בשש כנפיים. אחד הוא בצורת שור, ואחד בצורת נשר. וכשמתחברים, נעשו לצורת אדם.

הזכר נקרא קסטימון, והוא נגזר מלשון קוסטי, שפירושו חורבן. ונקרא כך, להיותו חושך ואינו ראוי ליישוב של בני אדם. והנקבה נקראת עפרירא, מלשון עפר, שאינו ראוי לזריעה. ונקראת כך, להורות שהגם שיש בה אור, עכ"ז אינו מספיק לזריעה ולקצירה, להזין בו בני אדם.

וצורתם כצורת המלאכים בעלי שש כנפיים, להיותם הלעומת של המלאכים העליונים, שיש להם שש כנפיים כנגד ו' דהוי"ה. ולהבדיל מחיות הקודש, שאין להן אלא ד' כנפיים, כנגד אותיות השם אדנ"י. ובא להורות על הגובה של הקליפות הללו, שהן הלעומת של מלאכי קודש העליונים.

הזכר קסטימון בצורת שור, שהוא לבוש ראשון שמתלבש בו ס"א, כמו שנאמר בזוהר, שמשִׁמרי היין יוצא מערער ומקטרג אחד, מזיק הראשון בעולם. והוא בצורת אדם, כשקרב אל הקודש, כיוון שיצא מן הקודש, ורוצה לרדת למטה, להתלבש בלבוש להזיק העולם, יורד הוא ומרכבותיו. והלבוש הראשון שלוקח הוא צורת שור. והראשון למזיקים, מאלו ארבעה אבות המזיקים, הוא שור.

פירוש. כי המוחין העליונים נקראים יין המשמח אלקים ואנשים. ויש בסופם סיגים, שמרי היין. ומפסולת זו יוצא המזיק הראשון לעולם, שבעודו דבוק בקדושה, בשמרים, יש לו צורת אדם. אלא כשהוא יורד להזיק לבני אדם, מתלבש בצורת שור. וע"כ השור הוא הראשון מארבעה אבות המזיקים.

וקסטימון הוא המזיק, שיש לו צורת שור, להורות שהוא שורש כל המזיקים, הנקראים שור דקליפה, הסיגים של המוחין העליונים של השם הקדוש אלקים, אל"ה דקליפה, כנגד אל"ה של השם אלקים, להיותו סיגים ושמרים, העומדים מתחתיהם.

וע"כ, בהיותו עוד מחובר בקדושה, היה לו צורת אדם, כי מוחין אלו דאלקים הוא צל"ם אדם, שעליו כתוב, בצל"ם אלקי"ם עשה את האדם. אמנם בהיפרדו מהקדושה, וירד למקומו לארקא, התלבש בלבוש שור.

ולנקבה שלו שבארקא יש צורת נשר, ע"ש תפקידה לנשר נשמות בני אדם, הנופלות תחת שליטתה. כי נשר הוא מלשון נשירת עלים מהאילן. כי מתפקידה לשוטט בעולם, ולהביא בני אדם למקרה לילה, לפגום ברית קודש, שבסיבת הפגם הזה נושרות הנשמות מבני אדם.

וכשמתחברים, נעשו לצורת אדם. שאם חוזרים ומתחברים בקדושה, להיות שָׁם שמרים תחת היין, הם חוזרים להיות בצורת אדם, כמו שהיו מטרם שירדו לארקא ונעשו למזיקים.

.156 כשהם בחושך, הם מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. והולכים כנחש. ומעופפים בתוך התהום, ורוחצים בים הגדול. כשמגיעים לשלשלת של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם. והם מדלגים לתוך הרי חושך, וחושבים שהקב"ה רוצה לקרוא אותם לדין.

חוץ מבעת, שאותו הממונה שעל האור שולט. הוא מנצח על האור, ומנצח על האחר. ולפיכך נכללו אותם שבחושך באותם שבאור, והיו אחד. שבעת שליטת הנוקבא, אור, חוזרים שני ראשים להיות ראש אחד. אבל כשהם בחושך, בעת שליטת הזכר קסטימון, מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים.

כי הזכר אינו יכול לבטל שליטת הנוקבא, בהיותו צריך להתלבש באור שלה. וע"כ הם כנחש בשני ראשים. והולכים להזיק בדרך הנחש, באותה דרך שהנחש פיתה את חוה לאכול מעצה"ד.

והנה מכוח הראש של הנוקבא דקליפה, נמצאים מעופפים בתוך התהום, ששם שורש הקליפות, הנקרא תהום, שהוא ירידה, שאין למטה ממנה, כמ"ש, יעלו שמיים ירדו תהומות. ומכוח הראש של הזכר דקליפה, נמצאים רוחצים בים הגדול, שהוא החכמה דקליפה. כי ים הוא שם החכמה.

ותדע, שמשום זה נקראת ארקא בשם ארץ נוד, להיותם מתנדנדים תמיד, מחמת שני הראשים של הממונים הללו: פעם עולים בים הגדול ופעם יורדים תהומות."

מה אנחנו עושים כאן? אנחנו שומעים מה שהקריין קורא, וזה אפילו לא חשוב באיזו שפה. פעם דיברנו על זה שאנשים היו מגיעים לשיעורי קבלה ואפילו לא ידעו, לא הבינו את השפה, ובכל זאת היו צריכים לשבת ולשמוע וכך לאט לאט הם התחילו להיכנס מבפנים לתוך העניין. כי חכמת הקבלה לא צריכה שום שכל אלא זו התלבשות של המציאות העליונה לאט לאט בתוך האדם, בתוך הכלים שלנו. לכן גם כאן אנחנו צריכים לעשות את זה.

זאת אומרת, לא צריך שכל, לא החכם למד, אלא דווקא אלו שפשוט רוצים שזה ימלא אותם, שהבורא יטפל בהם, שמוכנים להיות עם כולם יחד, ועם כולם יחד למלא את עצמם בכוח העליון, זה מה שעוזר להם להתחיל להרגיש את חכמת הקבלה מבפנים, להתחיל להרגיש את המערכת העליונה כמו שהיא קיימת למעלה מאיתנו.

לכן לשמוע ולהשתדל לא לשכוח שאנחנו רוצים יחד להגיע למצב שמה שאנחנו קוראים ימלא אותנו, ויהיה לנו ברור מבפנים מה צריך להיות, מהו העולם העליון, מה קורה שם עם כל השמות והפעולות.

"ביאור מלאכים עזא ועזאל. תדע, כי עזא ועזאל הם מהמלאכים הגבוהים ביותר. כי תמצא, שגם אחר נפילתם מהשמיים לעוה"ז, להרי החושך, ונקשרו בשלשלאות של ברזל, היה בלעם משיג על ידם כל מדרגת נבואתו, שעליהם נאמר, אשר מַחזה שד"י יֶחזה, בכוח השגתו לאלו המלאכים, הנקרא, נופל וּגְלוי עיניים.

כי עזא נקרא נופל, ע"ש נפילתו משמיים לארץ. ועזאל נקרא גלוי עיניים, בערך עזא שהקב"ה השליך חושך בפניו. ושמא תאמר, שמדרגת נבואתו של בלעם דבר קטן, הנה לומדים, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באוה"ע קם, והוא בלעם.

וסיבת נפילתם משמיים לארץ, מכוח שקטרגו על האדם בעת הבריאה. אמנם יש להבין, הלוא הרבה מלאכים קטרגו אז, כמו שלומדים, ולמה הפיל הקב"ה רק את עזא ועזאל?

אלא בשעה שעלה ברצונו של הקב"ה לברוא האדם, קרא כיתות של המלאכים העליונים, והושיב אותם לפניו, ואמר, אני רוצה לברוא אדם. אמרו לפניו, מה אנוֹש כי תזכרנו, מה טיבו של אדם זה? אמר להם, האדם הנברא בצלם שלנו, תהיה חכמתו מרובה מחכמתכם.

כי נשמת האדם היא כלולה מכל המלאכים והמדרגות העליונים, כמו שגופו כולל כל בריות העוה"ז. ולפיכך, בעת בריאת נשמתו של האדם, קרא לכל המלאכים העליונים, שיכללו את עצמם בנשמת האדם. כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ששיתף כל המלאכים, שייכללו בצל"ם ובדמות האדם.

ושאלו הם את הקב"ה, מה טיבו של אדם זה, כלומר, מה נרוויח ממנו ע"י התכללותנו בו? והשיב להם, האדם הנברא בצלם שלנו, תהיה חכמתו מרובה מחכמתכם. הבטיח להם, שזה האדם, שיתכלל מהצלם שלנו, תהיה חכמתו גדולה מחכמתכם. ותרוויחו גם אתם ההשגה הגדולה ההיא, שחסרה לכם עתה. שלעת"ל מעלת ישראל תהיה גדולה מהמלאכים. וע"כ השתתפו כולם ונכללו בצלמו של האדם.

ואחר שברא האדם וחטא, באו עזא ועזאל, ואמרו לפני הקב"ה, פתחון פה יש לנו לפניך, הרי האדם שעשית, חטא לפניך. אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם, הייתם יותר גרועים ממנו. והפיל אותם הקב"ה מהמדרגה הקדושה שלהם, מן השמיים. אחר שהפילם הקב"ה מהמקום הקדוש שלהם, טעו אחר נשות העולם, והטעו בני העולם.

ביאור הדברים. כי תראה שלא כל המלאכים באו להתלונן לפני הקב"ה אחר חטאו של אדם, רק עזא ועזאל לבדם. וזה מטעם שידעו, שיעשה תשובה. אך עזא ועזאל ידעו, כי זה הפגם, שהשיגו מחמת חטאו של אדם, לא יתוקן כלל מחמת תשובתו.

ולא עוד, אלא שמוטב היה להם, שלא יעשה תשובה כל עיקר. ולפיכך רק הם התלוננו על חטאו של אדם. כי כלפיהם הוא כמ"ש, מעוות לא יוכל לִתְקוֹן, וחֶסְרון לא יוכל להימנות.

כי שבירת הכלים וחטאו של אדה"ר הם עניין אחד. אלא שמבחינת מציאות העולמות, נקרא שבירת הכלים, ומבחינת הנשמות נעשה בחטאו של אדם.

ונודע, ששבירת הכלים שלטה בשמונה מלכים, מלך הדעת וז"ת חג"ת נהי"ם, אשר בכל מלך מהם מ' (40) בחינות, שהן ע"ס שבכל ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ. ונמצא שמונה פעמים מ' הם ש"כ (320) בחינות. ונקרא ש"כ ניצוצין שנזרקו לכל צד בעת שבירת הכלים.

ועניין התשובה הוא, שע"י עליית מ"ן, אנו מעלים ניצוצין אלו מן הקליפות בחזרה למקומם לאצילות, כמו שהיו מטרם החטא של אדה"ר. אמנם אין כוח בידינו לברר את המלכויות שבשמונה המלכים האלו, כי פגמם למעלה מכוחנו לגמרי. וע"כ אין אנו רשאים לברר אלא רק רפ"ח (288) ניצוצין עם תשובתנו, שהם רק ט' פעמים ל"ב (32). אבל ל"ב הבחינות של המלכויות שבהם, אסור אפילו לנגוע בהן. והוא הנקרא ל"ב האבן.

ומכוח זה נגנזו ג"ר דאו"א, הנקראות או"א הפנימיים. כי אלו ל"ב הניצוצין, שייכים להם, להשלמת ע"ס שלהם. וכל עוד שהם חסרים מהם, אין להם זיווג. אמנם אחר שייגמר הבירור של כל רפ"ח הניצוצין, יימצא ל"ב האבן מתברר מאליו, ואינו צריך למעשה ידינו. ואז כתוב, והסירותי את ל"ב האבן מבשרכם. ואז ישיגו או"א הפנימיים את המוחין שלהם, שזה יהיה בגמה"ת. אבל לפני גמה"ת, לא יוכלו אלו אחוריים דאו"א לקבל שום תיקון ע"י תשובתנו.

ותדע, שאלו המלאכים עזא ועזאל, הם אחוריים דאו"א, שהתבטלו בעת שבירת הכלים. והנה קודם החטא של אדה"ר, חזרו ונתקנו במידה מרובה. ואחר חטאו של אדה"ר, חזרו לביטולם, ואין להם עוד תקנה קודם גמה"ת. ולפיכך התלוננו עזא ועזאל לפני הקב"ה על המוחין שלהם, שהפסידו מחמת חטאו של אדם. כי ראו, שאין להם שום תקווה, שיוכל האדם לתקן אותם ע"י תשובתו.

ולא עוד, כי ראו, שאדה"ר ע"י תשובתו יפיל אותם עוד יותר מדרגתם. כי כל התשובה צריכה להיות רק על רפ"ח ניצוצין, ולא לנגוע בל"ב האבן, השייכים לתיקון או"א הפנימיים, שאליהם מתייחסים המוחין של המלאכים ההם. וכל עניין התשובה והעלאת מ"ן, הוא להסיר הפסולת הזו, ל"ב הניצוצין, מן האוכל, שהם הרפ"ח. ונמצא, שמורידים עוד יותר עזא ועזאל בהסרת הפסולת, שהיא ל"ב האבן, מן הקדושה לגמרי. ולפיכך קטרגו ומנעו את האדם מלעשות תשובה, כי התשובה מורידה אותם עוד יותר. כי ל"ב הניצוצין הללו שייכים לבניינם.

וכיוון שראה הקב"ה, שקטרוגם זה יחליש את האדם מלעשות תשובה. לפיכך אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם, הייתם יותר גרועים ממנו. כי אדה"ר לא קלקל אותם כלל בחטאו, כי הגם שיש להם מעלה וקדושה בהיותם בשמיים, ששם אין אחיזה לקליפות, הנה אין זה שלמות גמורה, בעוד שאינם יכולים להימצא בעוה"ז שלנו במקום הקליפות. וע"כ אמר להם הקב"ה, הרי לא הפסדתם כלום בחטאו של אדם, כי בלאו הכי אינכם טובים ממנו. שהרי כל מעלתכם היא רק מחמת שהמקום גורם.

ודיבורו של הקב"ה הוא מעשה. ותכף נפלו משמיים לארץ שלנו. ואחר שהפילם הקב"ה מהמקום הקדוש שלהם, טעו אחר נשות העולם, והטעו בני העולם. כלומר, כיוון שבאו לעוה"ז, התחילו לברר ל"ב האבן, הכלול בבנות האדם. כמ"ש, ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי טובות הנה, וייקחו להם לנשים מכל אשר בחרו.

כי לא רצו להפריד הפסולת דל"ב האבן, ולבחור רק ברפ"ח, אלא שלקחו מכל אשר בחרו, כלומר גם את ל"ב האבן. ואז נכשלו גם הם בנוקבא לילית הרשעה, ורצו להטעות העולם במעשיהם הרעים האלו, כי לא רצו שהאדם יחזור בתשובה, שזהו בניגוד לשורשם.

מה עשה הקב"ה? ראה שעזא ועזאל מטעים העולם. קשר אותם בשלשלאות של ברזל בהרי חושך. כי ראה הקב"ה, שאם יהיה להם כוח לחזור לשמיים אחר חטאם זה, ייכשלו כל בני האדם אחריהם, ולא יוכלו לעשות תשובה, כי שליטתם תהיה רבה מאוד.

וע"כ, אע"פ ששורשם גבוה, נתן רשות לשורש הקליפות, הנקרא ברזל, כמ"ש, כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. וכיוון שקליפה זו נדבקה בהם, נקשרו בה כמו בשלשלאות של ברזל, בתוך הרי חושך, ולא יוכלו לעלות משם טרם גמה"ת.

ולכן נאמר, כשהם בחושך, הם מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. והולכים כנחש. ומעופפים בתוך התהום, ורוחצים בים הגדול. כשמגיעים לשלשלת של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם. כי אחר שרוחצים בים הגדול, שהוא חכמה דקליפות, קיבלו כוח להתחבר עם עזא ועזאל, שבהרי חושך לקבל מהם חכמה, ועוררו אותם שישפיעו להם מהחכמה שלהם. הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם ההתעוררות דבחינה ד', שהוא גדלות הקבלה, המכונה בשם כעס והתרגזות. כמו שלומדים, כל גרגרן כועס.

והם מדלגים לתוך הרי חושך, וחושבים שהקב"ה רוצה לקרוא אותם לדין. כי לא יכלו לעלות לשורשם לקבל בעדם חכמה, מחמת שלשלאות הברזל שעליהם. ולפיכך נבחן, שהיו קופצים כלפי מעלה ונופלים חזרה, שמחמת זה העמיקו להם מקומם בתוך הרי חושך, וחשבו שהקב"ה רוצה לחדש עליהם כוח הדין, מחמת הקפיצות שלהם לקבל משורשם, וע"כ פסקו מלדלג עוד.

ועכ"ז, אלו שני הממונים שוחים בים הגדול. כלומר, אע"פ שלמעשה לא יכלו להשפיע להם כלום, כי רק דילגו ונפלו, עכ"ז היה מספיק בעד ב' הממונים, לקבל מהם חכמה, עד ששוחים בים הגדול. כי עתה היה להם כוח לשוט שם בים החכמה דקליפה. מה שמקודם, לא היה להם כוח, אלא להתרחץ שם בלבד.

והטעם הוא, כי כל עניין הקליפות הגבוהות הללו, אין בהן מעשה. וכל הפעולות שלהן נגמרו רק במחשבה וברצון בלבד, מחמת היותן הכוחות דפרודא. ובטרם יספיקו לבוא לכלל מעשה, הקדושה מסתלקת משם. וע"כ לא יצויר זה לעולם, שיבואו לכלל מעשה. לכן בעבודה זרה הקב"ה מעניש ג"כ על המחשבה והרצון בלבד, כמ"ש, למען תְפוש את בית ישראל בליבם. וכמו שלומדים, שהאדם נענש על הרהור עבודה זרה שבלב, כמו על מעשה. ולפיכך הספיקו הקפיצות של עזא ועזאל, לקבלת החכמה שלהם, אע"פ שלמעשה לא נתנו להם כלום."

היום לא נקרא יותר את הזוהר, אני חושב שההתרשמות הזאת מספיקה, היא די חזקה ועמוקה. מה שאין כן, אם יהיה לכם זמן אתם יכולים בעצמכם לקרוא כדי להכיר את הטקסט יותר, לא חשוב באיזו שפה, זה טוב אם נחזור ונזכור את הסיפור הזה.

שאלה: פתחת את השיעור ואמרת "לא החכם הלומד", אז מהי צורת הלימוד הנכונה של הזוהר בלי להיות חכם מידי ובכל זאת ללמוד?

אני קורא, אני מתחבר עם החברים, אני עושה כל מיני פעולות הפצה, פעולות חיבור, וזה מה שאני יכול לעשות. יש לי ראש קטן מאוד, נניח בקושי בקושי גמרתי כמה כיתות בבית ספר, אבל זה לא חשוב. לכל אחד ואחד, יש אפשרות במידה מסוימת להתחבר עם הסיפור שהבורא ברא את העולם וציווה על האדם לעשות משהו, ואם הוא מתחבר לאותו הסיפור, זה מספיק לו, כל היתר נעשה מלמעלה. מעצמנו אנחנו רק צריכים להיות כמו ילד קטן שתופס את אמא, ואמא הולכת וסוחבת אותו כשהוא יושב עליה, על הידיים שלה. כך אנחנו.

תלמיד: כשבעל הסולם עלה לארץ וראה את הקבוצה בישראל, מה הוא ראה שם בצורת הלימוד שלא מצא חן בעיניו?

הם היו למדנים. היו לומדים למה זה כך ולמה זה כך, ורצו להוכיח זה לזה איך ללמוד נכון יותר וכן הלאה. זו לא השיטה. השיטה היא על ידי הלימוד דווקא להתחבר יותר ולעזור זה לזה להיות מחוברים יותר, לא להבין יותר אלא מחוברים יותר, כי "לא החכם לומד". אלו שמחוברים לאחרים, שרוצים להגיע לחיבור אחד, שהבורא יתגלה ביניהם, אז במידה שהבורא מתגלה, תבוא אליהם חכמה, חכמה עליונה, חכמה אלוהית.

תלמיד: קראנו עכשיו לקראת הסוף את המשפט "הכול במחשבה ורצון בלבד".

כן.

תלמיד: איך עושים את זה בדיוק בקריאה בזוהר. מה זאת אומרת מחשבה ורצון?

תפתח את הלב וזה יספיק לך.

תלמיד: בלי לנסות להבין מה כתוב שם?

בלי להבין. אפילו אם אתה קורא בסינית.

שאלה: איך מושכים את המאור המחזיר למוטב כאשר קוראים בזוהר?

אני רוצה שהכוח שטמון בטקסט ישפיע עלי ויפתח לי את הלב, ואז אני איוולד באמת באותו עולם שעליו זוהר מדבר. אחרת אני אישאר בעולם הזה.

שאלה: האם הנפילה של עזא ועזאל, הרמייה שלהם, השקר שלהם, מלמדים אותנו שאולי גם במצב של הנקודה שבלב, במצב של השפעה יש את הפחד שמשהו יפריד אותנו מהבורא?

כן, גם זה. נכון.

שאלה: בזמן הקריאה של הטקסט מידי פעם עולות כל מיני מחשבות על הגבלות לגבי מה שלמדנו. האם ללכת עם המחשבות האלה או לכבות אותן, להתנגד להן או לזרום איתן? אם יש מחשבות כאלו זה טוב או רע?

מה שיש או מה שלא, זה לא חשוב, אתה משתדל להיות ככל האפשר דבוק בטקסט, בצורה פשוטה להבין אותו, לספוג אותו, לקבל אותו, כמו ילד ששומע סיפור.

תלמיד: אבל מדי פעם זה מנתק אותי, הטקסט עצמו לוקח אותי למחשבות ואז אני שוב נופל.

זה לא טוב. תחזור ככל האפשר מכל המחשבות הזרות שלך שוב לתוך הטקסט, תזרום יחד עם הטקסט.

שאלה: האם חזרה בתשובה או תשובה זו פעולה מצד החלק האגואיסטי שבי?

חזרה בתשובה זו ודאי פעולה אגואיסטית שבאדם, הוא רוצה להיות יותר קשור עם כל מיני תנאים שכתובים בתורה. אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה אומר שבני האלוהים ראו שבנות האדם יפות ורצו אותן?

לא מדובר על בנות אדם, על יופי, על אהבה ועל מה שיש לנו בעולם הזה. אנחנו עוד נתעמק בזוהר ואז נבין על מה מדובר. מדובר על הרצונות לקבל ולהשפיע אבל לא בגובה של העולם הזה.

תלמיד: זאת השאלה, האם מדובר על הרצון לקבל?

כן, כל התורה כתובה כנגד הרצון לקבל.

שאלה: מה זה אומר שבעקבות התשובה של האדם יש נזק שלא מיתקן? האם זה אומר של"ב האבן לא מיתקן?

את ל"ב האבן אנחנו לא יכולים לתקן אלא רק בגמר התיקון.

שאלה: מה זה אומר הנשר שמרכבה?

מרכבה או עולם אלו הבחנות, הגדרות רוחניות לחלוטין. אנחנו בכלל לא מבינים על מה מדובר.

שאלה: הבורא ענה למלאכים ואמר להם שכל מעלתכם היא רק מחמת שהמקום גורם, והוא אמר את זה לגריעותא. רבי יוסי בן קסמא היה בטוח שכל מעלתו היא רק מחמת המקום שבו הוא נמצא. איזה עוד אפשרות יש כדי שהאדם יהיה בשבח ולא מחמת המקום שהוא נמצא בו?

אני לא יכול להגיד לך כי את זה צריך ללמוד לחוד. מה אתה רוצה לדעת שאתה לוקח זאת מכל מיני מקומות?

תלמיד: אנחנו אומרים שהסביבה היא המעלה היחידה של האדם אצלנו, הוא בוחר בסביבה טובה.

נכון.

תלמיד: וכאן הבורא אומר שהמעלה של המלאכים, והוא אומר את זה לגריעותא לא לשבח, היא רק בגלל הסביבה שבה הם נמצאים. למה הבורא רואה את זה לגריעותא ולא לשבח?

כי יש שם מלאכים רעים, הם עוד לא מתוקנים.

שאלה: בתחילת הקריאה כתוב, שאז כולם ראו שהם היו תולדות של קין, למה הכוונה?

בכולם יש פגם ואי אפשר להשתמש בהם כמו שהם, אלא הם קודם צריכים תיקון.

שאלה: מהו הים הגדול?

הים הגדול הוא ים ובדרך כלל של סטרא אחרא.

שאלה: מה הם חטאיו של אדם? מה אנחנו מנסים להחזיר בתשובה?

החטאים של אדם הם הרצון לקבל שלו בכוונה על מנת לקבל, ואת זה הוא קיבל אחרי חטא עץ הדעת. מה שאנחנו רוצים זה להביא אור עליון על הרצון לקבל על מנת לקבל, כדי שיתעלה מעל הכוונה על מנת לקבל, ובהדרגה, ב-125 מדרגות, נתקן אותו שיהיה בכוונה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: באיזה שלב בלימוד שלנו או מתי אנחנו מגיעים לנקודה הזו של התשובה, שיהיה אפשר להשתמש בזה לתיקון שלנו?

לאט לאט אנחנו נכנסים בשביל של התיקונים. עוד מעט נתחיל להרגיש תוצאות, כשיהיה לנו משהו מצטבר.

תלמיד: מה הם הסימנים שאנחנו יכולים להגיד, "הנה עכשיו אנחנו נמצאים בחטא של אדם"? מה אנחנו מרגישים?

אתה תרגיש שאתה רוצה להיות מחובר עם החברים בכל לב ונפש, ולעומת זאת בלב שלך יתעורר רצון שידחה אותך מהחברים.

שאלה: כתוב שדיבורו של הקדוש ברוך הוא הוא מעשה. מהו אותו הדיבור לפני המעשה?

כמו שבעולם שלנו יש דיבור ומעשה והעיקר הוא המעשה, כך ברוחניות אצל הבורא, אפשר להגיד שהדיבור שלו הוא כמו מעשה אצלנו, שהוא בעצם הפעולה עצמה.

תלמיד: מה צריך להיות הדיבור של החברים לפני המעשה?

אנחנו מתקשרים בינינו בינתיים בדיבור, ומהדיבור יחד אנחנו לאט לאט עוברים למעשה. וגם לא אנחנו, אלא אנחנו פונים לבורא, מתפללים, והבורא עושה עלינו פעולה. כל הפעולות שלנו הן בזה שאנחנו מחליטים יחד על משהו ופונים לבורא שיבצע את הפעולה. לנו אין שום אפשרות לעשות פעולה, אין לנו כוח, אין לנו שכל, הכול עושה הבורא.

שאלה: בזמן קריאת הזוהר הטקסט כל כך משך אותי וזה היה כאילו שאני קורא איזה סיפור מתח, אפילו שכחתי מהחיבור בין החברים. מה לעשות עם זה?

הכול בסדר, תמשיך.

שאלה: בזמן שקראנו יחד את הטקסט, הרגשתי בצורה מעורפלת את התמונות והרגשות שחבויות מאחורי המילים. איך אפשר להיכנס עוד יותר לעומק להרגשה שנמצאת בתוך הטקסט?

להשתדל לתאר שכל זה קורה בך, בפנים, בתוך הלב. הכול קורה רק בתוך הלב.

שאלה: מה התפקיד של עזא ועזאל? זה נשמע שהם בעיקר רוצים להכשיל את האדם שלא יעשה את התיקון.

נראה. בינתיים עוד אין לנו מספיק הוכחות לכאן או לכאן, נכיר אותם יותר. אלו כוחות הנפש שלנו.

שאלה: הזכרת שלא חייבים לקרוא בשפה שבה אתה מבין את הזוהר, ואצל בעל הסולם גם היו תלמידים שלמדו איתו בלי לדעת את השפה. מה משיג מקובל כשהוא קורא ולא מבין את המילים ואת המשמעות, בצורה הפשוטה ביותר של המושגים?

כל אחד משיג את מה שהבורא פותח לו. הבורא פותח את לב האדם, את מוח האדם, ונותן לו הרגשה והבנה לפי המידה שהאדם צריך. זה קורה אך ורק לפי נטיית האדם, כמה הוא רוצה להתקרב, כמה הוא חייב את זה. לכן זה לא חשוב בדיוק באיזו שפה ומה קורה.

אנחנו חושבים שאנחנו מדברים, שאנחנו חושבים במילים, כביכול מחברים את המילים ולפי זה יש לנו משפטים שכליים בראש ומשפטים רגשיים בלב, אבל זה לאו דווקא. אנחנו יכולים לעשות את כל החיבור במחשבה וברצון לא במילים אלא ברגשות. לכן לא להדביק הכול למילים ולמשפטים.

תלמיד: מה הדבר העיקרי שאנחנו צריכים לאסוף, להדביק בינינו?

את החיבור הנכון אנחנו צריכים, ואז בחיבור הנכון בינינו נבנה את הכלי שבו יתגלה הבורא. וחוץ מגילוי הבורא אנחנו לא צריכים שום דבר כי הוא כולל הכול.

תלמיד: נניח שיש לי את החיבור שלי עם העשירייה, יש קשר פנימי בינינו, ויש את מה שאנחנו קוראים בספר הזוהר. איך אני קושר בין החיבור הזה לבין מה שאני קורא, בין השינויים בטקסט והשינויים בקשר בינינו?

תחפש.

תלמיד: האם צריך לנסות לקשור? האם יש קשר בין השינויים בטקסט לקשר בינינו?

ודאי שכן. תחפש. החיפוש הזה הוא בעצם העבודה הכי נכונה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לפתח את מסירות הנפש - בזמן קריאת הזוהר - כלפי הבורא?

בקשר עם החברים. אני בכל כוחי רוצה להתחבר איתם ולמרות שעם כל אחד יש רשת די מורכבת של יחסים, אני בכל זאת רוצה דרך הרשת הזאת להתחבר עם החברים בצורה כזאת שלמרות שיש הרבה מאוד תנאים לחיבור, כאלו וכאלו וכאלו, אני רוצה להיות מחובר איתם עם כל התנאים האלה יחד, ישר. זה מה שאני צריך.

שאלה: בהתחלה יש רק הרגשה בלב של תפילה, אבל אין מילים. עבור מה אנחנו יכולים להתפלל בזמן קריאת הזוהר?

עבור הכול, מבקשות פרטיות עד בקשות כלל עולמיות, למעלה מכל העולמות. על הכול.

שאלה: בפסקה האחרונה של 156 כתוב "הקב"ה מעניש ג"כ על המחשבה והרצון בלבד". האם יוצא מזה שבכוחו של האדם לשלוט על איזה מחשבות הבורא שולח לו?

לא, רק הבורא שולט על המחשבות ועל הרצונות.

שאלה: מי הם המלאכים ששואלים את הבורא שאלות והוא עונה להם, ומהי השאלה שהם שואלים על טבע האדם?

מלאכים זה כוחות האדם. כוחות שפועלים באדם הם המלאכים ואנחנו צריכים להפעיל את כולם לחיבור ולהתקרבות לבורא. כך אנחנו זוכים לעזרה מהבורא וכך אנחנו נתקשר.

שאלה: כיצד כוח החסדים פועל על עולם הקליפות? איך אנחנו עובדים כדי לא להגיע לשם ולא להיתקע בעולם הקליפות, איך אור החסדים עוזר?

צריך להיות רחוקים כמה שיותר מהאגו. לא צריך כלום חוץ מזה.

שאלה: אמרת שהאדם יכול לעבוד ברגש, מבלי להלביש את זה במילים, בצורה. מה היא המהות הפנימית של המילה "חבר", עם מה אני מתחבר?

עם מה אתה מתחבר? אתה מתחבר עם הרצון שלך לרצון של החבר. כך אתם חוזרים להידמות גדולה יותר לאדם.

תלמיד: הרצון של החבר - לֶמה?

אותו דבר. לתיקון, לחיבור. למה עוד אתה מתחבר?

תלמיד: אני חשבתי שחבר בכללות זה רצון ליהנות.

לא, אסור כך להגיד. צריך לקבוע במדויק, עם מה בדיוק אתה רוצה להתחבר.

תלמיד: איך להגדיר את זה בצורה מדויקת?

עם איזה רצון של החבר אתה רוצה להתחבר ולבנות רצון אחד משותף.

תלמיד: ולברר דווקא את הרצון לבורא.

כן.

תלמיד: והרצון לבורא, זה רצון לבורא או זאת כוונה בתוך הרצון של החבר?

כוונה, שאיפה, רצון, לא חשוב. הכול מכוון גם אצלך וגם אצלו כלפי הבורא ואתם רוצים לחבר אותם יחד.

תלמיד: האם נכון לפרש שהרצון, הכוונה, ההשתוקקות לבורא זה רצון להשפעה?

כן, בטח. מה עוד אתה יכול לעשות?

תלמיד: אפשר לפרש רצון לבורא בכל מיני צורות.

לא, אנחנו כבר לא ילדים. אנחנו מבינים שאחרת זה לא עובד.

שאלה: בקטעים הראשונים, מופיעים שני המרכיבים של השם אלוהים, מ"ה ואל"ה. מהם החלקים האלה, איך שאני מבין, זה קדושה וקליפות, חושך ואור.

מ"י זה גלגלתא ועיניים, אנחנו מחברים את אל"ה ומ"י ויוצא לנו גלגלתא ועיניים ואח"פ, עשר ספירות ואז אנחנו יכולים לבקש ולפעול בתוכן.

שאלה: האם עלינו להרגיש את כוחות הנשמה כשליליים, כחיוביים או כמשהו שחיוני כדי להתחבר בינינו?

משהו שהוא חיוני לחיבור.

שאלה: הטקסט היה מרגש כל כך שלא רציתי לעזוב אותו. אני מטבעי ביישנית מאוד, ופתאום מגיע לי רצון לשאול שאלה, וכביכול לא נותן לי מנוח. מהי התופעה הזאת?

זה לא חשוב מהי התופעה, לא לפחד ולא להתבייש אלא לשאול ולהיכנס לתוך הדיון.

שאלה: כתוב שבקשה פרטית פוגעת בנשמת האדם. איך יוצא שאנחנו מבקשים באופן פרטי?

זה לא טוב. אנחנו צריכים לבקש תמיד על העשירייה. אדם הראשון זה העשירייה. יהיו שם מיליארד אנשים או מאה אלף או עשר, לא חשוב כמה, אבל על העשירייה אנחנו מבקשים.

שאלה: איך יכול להיות שמלאכים מדברים לשון הרע?

יש מלאכים טובים ומלאכים רעים, כמו עזא ועזאל לדוגמה.

שאלה: בקריאת הזוהר, יש מצד אחד רצון, כוח שמושך לחיבור ומצד אחר, כעין פנס שמאיר את מקום התיקון. איך בזמן שהוא מאיר לא לפגום בחיבור?

לא לפחד לפגום בחיבור, אלא כל הזמן לחשוב איך להגדיל את החיבור. אתה מגדיל אותו וזהו. אין מה לפחד, רק להגדיל כל הזמן את החיבור, עוד ועוד להגדיל אותו, להרחיב ולחזק אותו.

שאלה: כתוב "הקב"ה מעניש ג"כ על המחשבה והרצון בלבד". אחרי שהוא שולח לאדם את כל המחשבות והרצונות, מדוע האדם נענש על כך? מה העבודה הנכונה שלנו כלפי המחשבות שלנו?

האדם נענש מפני שהוא לא רוצה למחוק את כל המחשבות והרצונות הרעים האגואיסטיים שיש לו.

שאלה: בזוהר מסופר שכלים כאלה, לא לגעת בהם. אבל אנחנו גם אומרים שבקריאת הזוהר צריך פשוט להתבטל, לזרום, ללכת בעקבות החברים בעניים עצומות. באיזה רגע צריך לעשות ברורים ובאיזה רגע ללכת בעיניים עצומות, להתבטל לגמרי?

אנחנו נברר את זה לאט ובצורה הדרגתית, ככל שאני לא אדבר על זה, זה לא יעזור. לאט ובהדרגה, טיפה ועוד טיפה, נבנה בנו היחס הנכון.

שאלה: האם מלאכים שנפלו באים להציג לנו את האגו שלנו כדי שנוכל לקבל אותו?

הם באים להציג לנו את האגו שלנו, זה נכון, אבל לא כדי שנוכל לקבל אותו, אלא כדי שנוכל לעבוד נגדו.

תלמידה: האדם נענש על כך שלא רוצה למחוק את מחשבותיו הרעות, אני בעצמי לא יכולה למחוק אותן, אני צריכה לבקש?

כן ודאי.

שאלה: הבורא רק עושה טוב לנבראיו, אז למה אנחנו שומעים כאן שהוא ברא מלאכים רעים, מלאכים טובים, האם זה רק הראייה שלי?

שתהיה בחירה חופשית לאדם והאדם יוכל לברר מה זה טוב ומה זה רע ולהתקדם בדרך הנכונה, הטובה, שהיא בעצם גם לא טובה בלבד אלא הקו האמצעי שגם הרע מצטרף לטוב.

תלמיד: אז עכשיו אנחנו יודעים שאין רע, גם הרע והטוב הוא טוב.

לא. כל עוד אני לא מברר זה לא נכון.

תלמיד: איך מבררים?

זה מה שאנחנו לומדים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לחפש את הקשר הפנימי בינינו בערבה או בזמן קריאת הזוהר. איך אנחנו מחפשים את הקשר הפנימי בינינו ביחד?

לחפש ביחד זה לבקש מהבורא.

תלמיד: בעבודה הפנימית איך להרגיש את הקשר?

לגבי להרגיש אני לא יכול להגיד לך, תחפש לבד.

שאלה: איך אדם מחליף את המחשבות והרצונות האגואיסטים שלו בקדושה?

בכך שרוצה להשתמש לטובת החברה.

שאלה: איך אנחנו שומרים בחיים את הרצון לגלות את תכונות הנשמה ולגלות הבחנות חדשות?

על ידי זה שלומדים ומתחברים לחברים.

שאלה: כשעוסקים בעשירייה ורוצים להגיע לתשובה, האם בעבודה שלנו בתשובה אנחנו מזהים את לב האבן כדי למנוע ממנו להפריע לנו?

כן.

תלמיד: איך מגדילים את החיבור בעזרת קריאת הזוהר?

חושבים ומדברים בינינו על זה שאין ברירה אלא חייבים אנחנו להתחבר כדי שהבורא ישמע, "שמע קולנו" זה מה שאנחנו צריכים לעלות לבורא. והתפילה תמיד צריכה להיות במניין, בעשרה יחד ככל האפשר ואם יותר אז טוב בהרבה.

אז אם אנחנו רוצים לבקש ולקבל משהו מהבורא, גם לשלוח לו וגם לקבל ממנו, אנחנו צריכים להיות בכמות גדולה ככל האפשר.

שאלה: אז מה זה משנה במקרה הזה איזה טקסט יש ברקע?

מה זה טקסט, שאני אקח איזה רומן ואתחיל לקרוא?

תלמידה: אם אתה אומר שמה שחשוב זה מה שאנחנו חושבים ומתכוונים בזמן הזה.

אבל הטקסט מעורר אותנו לחשוב לאיזה כיוון.

שאלה: מהו האיזון בין האור והחושך במערכת?

האיזון בין אור וחושך, זה שהחושך מצטרף לאור כאחוריים של הפרצוף דקדושא ועוזר לנו עוד יותר לקבל את האור, שהחושך מגיע ונותן לנו ניגודים בין אור לחושך ואנחנו עוד יותר רואים ומכבדים את האור, את הקשר ביניהם, שלא יכול להיות האחד ללא השני, ובסוף אנחנו רואים "חשכה כאורה יאיר", זה מה שיהיה.

שאלה: מה שמחבר אותנו עכשיו הוא ספר הזוהר זה ההסבר שלך. איך בצורה עוד יותר אפקטיבית להתחבר בצורה פנימית לא רק בזכות זה שאנחנו מנסים לחדור יותר עמוק אל תוך המקור אלא ברמת הלבבות, איך לבקש על זה?

רק על ידי העבודה שלנו ושהבורא יעזור לנו להתחבר יותר ויותר.

שאלה: הכוחות שפועלים בפנים משנים את תפיסת המציאות?

ודאי. אנחנו מציירים את תפיסת המציאות. אין מציאות ממש בלעדינו, המציאות מצטיירת לפי הציור שלנו.

שאלה: האם אפשר לקרוא לכוחות האלה, שהם איברים חדשים, חושים חדשים שנוצרים על ידי החיבור בינינו?

כן, ודאי.

שאלה: כתוב בעמוד 319 למטה, בצד שמאל, ששבירת הכלים בחטאו של האדם הראשון הן ענין אחד. ובהמשך כתוב "ועניין התשובה הוא, שע"י עליית מ"ן, אנו מעלים ניצוצין אלו מן הקליפות בחזרה למקומם לאצילות, כמו שהיו מטרם החטא של אדה"ר."

כן.

תלמיד: אנחנו צריכים לעשות תיקונים. איך אני מברר בעבודה שלי, מה אני מעלה. יש את הרפ"ח ניצוצין ויש את ל"ב האבן?

מה שאתה רואה שמועיל לך לחיבור עם החברים, את זה אתה מעלה לבורא ומבקש ממנו שיתקן ויאסוף אותם ומה שאתה רואה שזה עדיין מפריע לך, שאתה לא מסוגל לעבוד עם זה, אז אתה מבקש מהבורא שעם זה אתה לא יכול לעבוד, שיחתוך ממך את זה בינתיים וישמור בצד.

קריין: פסקה אחרונה, טור ב' למעלה. אני קורא טור ב' למעלה,

"לכן בעבודה זרה הקב"ה מעניש ג"כ על המחשבה והרצון בלבד, כמ"ש, למען תְפוש את בית ישראל בליבם. וכמו שלומדים, שהאדם נענש על הרהור עבודה זרה שבלב, כמו על מעשה. ולפיכך הספיקו הקפיצות של עזא ועזאל, לקבלת החכמה שלהם, אע"פ שלמעשה לא נתנו להם כלום."

שאלה: איך שני כוחות מנוגדים חכמה וחסדים נותנים לנו את הרגשת האלוהים?

כשהחכמה מתלבשת בחסדים אז אנחנו מבינים, מרגישים, רואים עד כמה שהיא בהתלבשות שלה בחסדים, מבררת את עצמה וזה מביא לנו את תמונת הא-לוהים.

שאלה: כתוב ב 321 למטה "והטעם הוא, כי כל עניין הקליפות הגבוהות הללו, אין בהן מעשה. וכל הפעולות שלהן נגמרו רק במחשבה וברצון בלבד, מחמת היותן הכוחות דפרודא." איך להבין שפעולות נגמרו רק במחשבה וברצון בלבד?

כנראה שלא צריכים יותר.

שאלה: אמרת שגם אם אנחנו לא מבינים את הזוהר כשאנחנו לומדים אותו הוא עדיין יקרב אותנו לבורא. איך אפשר לבדוק את זה בעשירייה שלי?

כמו שהיום אנחנו כבר שעתיים כמעט נמצאים בלימוד הזוהר וזה משפיע עלינו טוב מאוד. אני מרגיש את התוצאה, אני רואה את התוצאה הזאת, כמה היא נכללת בכל אחד ואחד.

כמה אנחנו מתחילים לשנות את היחס שלנו לטקסט עצמו של הזוהר ועל מה מדובר שם. ואיך אנחנו נתקרב על ידי הספר הזה לבורא. ואחרי כל המלאכים, כל הכוחות האלה אנחנו נתחיל להרגיש את הבורא שמצייר לנו את כול המציאות בצורה ציורית. ואנחנו נרגיש את זה. נחיה כך.

שאלה: אנחנו הרבה פעמים אומרים שאף על פי שלא מבינים מה שכתוב יש חשיבות לשבת עם הטקסט פתוח מול העיניים ולעקוב. להיות בזרימה עם כולם. למה אם לא מבינים בכל זאת חשוב שהטקסט יהיה פתוח מול העיניים?

כי אנחנו לא עושים כלום. אנחנו רק מעלים את החיסרון והבורא לתוך החיסרון הזה נותן ההארה ממנו, אור חכמה. ועל ידי זה אנחנו גדלים. "לא אני ועוצם ידי עושה את החייל הזה"¹ וכולי. אלא הכול נמשך מלמעלה.

גם השאלות, גם התשובות, גם הרגשות, גם המחשבות. הכול בא לנו מלמעלה, מכוח "אין עוד מלבדו". ולכן אנחנו צריכים רק בזמן קריאת הזוהר כמה שאפשר, עוד יותר להתחבר בינינו ולחפש את הבורא בתוך החיבור בינינו. איפה הוא נמצא? איפה הוא נעלם? ותמורת זה אנחנו נקבל ממנו הארה יותר ויותר גדולה, עד שנתחיל להרגיש את הנוכחות שלו בנו.

תלמיד: אם אני יושב בזמן הקריאה ורק שומע בלי טקסט מול העיניים, האם יש הבדל בהתייחסות, בעבודה?

אם אתה לא יכול לקרוא, אז אתה לא קורא. היו אצלנו כמה אנשים שלא יכלו לקרוא, לא בגלל שלא למדו לקרוא אלא בגלל בעיה בעיניים, אז הם ישבו ושמעו. לא היה אז מחשב, לא כלום, כך זה היה בתחילת שנות השמונים.

שאלה: אני רוצה לברר את היחס לתוכן הטקסט מבחינת העבודה שלנו וההשתוקקות שהוא יתלבש בנו. ב"תלמוד עשר הספירות", את כל הנושא של השבירה והקליפות אנחנו כמעט ולא לומדים, וגם ציינת לא פעם שגם הרב"ש היה מדלג על החלק הזה. רק במועדים מיוחדים היינו לומדים את החלק של השבירה. פה בזוהר יש המון פירוט ותאור של כל החלקים האלה, של הקליפות ושל כל עולמות דטומאה. למה השינוי בגישה? ומה אנחנו צריכים לעשות מבחינת העבודה בזמן הקריאה?

על עולמות אבי"ע דטומאה בעל הסולם באמת לא רצה לפרש, כך הבנתי מרב"ש. פה ושם הוא כתב על זה על מנת שמי שלומד יבין דבר מתוך דבר. בזוהר זה קצת יותר מפורט, כי הזוהר כתוב בצורה כזאת שהוא כולל את הכול ומכניס את הכול לתיקון.

תלמיד: כשאנחנו קוראים על העולמות האלה עכשיו, מה אנחנו צריכים לרצות?

אנחנו צריכים לרצות להתכלל בכל מה שקורה בספר, שזה ישפיע עלינו, ייתן לנו כוחות עליונים הכי טובים, כוחות חיבור, ירפא אותנו מהפירוד, ונוכל להשתתף בכל פעולות הבורא בכל לב ונפש.

תלמיד: האם אין משמעות לתוכן של הטקסט?

על התוכן אני לא יכול להגיד, כי איך יכול להיות שלא, הרי אנחנו קוראים ומתפעלים מהטקסט. אבל עם זאת, מפני שזה זוהר, ושמעתי מרב"ש ש"הקדמת ספר הזוהר" כוללת בתוכה את כל ספר הזוהר, את כל הכרכים, לכן אנחנו לומדים אותה. אני עברתי איתו את ההקדמה ואני מוכן עכשיו לסיים אותה ושוב לחזור להתחלה של "הקדמת ספר הזוהר", כי היא עד כדי כך הדבר המועיל ביותר כמו שהבנתי ממנו.

תלמיד: כשאנחנו חושבים ורוצים שהזוהר יביא לנו את כל הכוחות הטובים של החיבור בזמן שאנחנו קוראים על הכוחות הרעים והנפרדים, איך אנחנו מיישבים את הסתירה הזאת?

כנראה שהאור העליון פועל גם על כל הסתירות ומחזיר את כל הרע לטוב.

תלמיד: עכשיו למשל אנחנו קוראים על עזה, עזאל, ועוד כל מיני מלאכים רעים, אמרנו שאלו כל כוחות הנפש שבי. מה אני רוצה? שהם יתגלו? שהם ייתקנו?

שיתגלו, שייתקנו, שיתחברו ויביאו את כל יתר הכוחות לגמר התיקון. שהכול יהיה כרשת אחת אינטגרלית הכוללת את הכול, וכך נתקרב לגמר התיקון שלה.

שאלה: מה זה אומר שמענישים על הספקות? היה נראה לי שספקות עוזרים להתקדמות.

כן, ודאי, אבל אנחנו צריכים לברר אותם. אנחנו מקבלים מהבורא את כל הספקות, את כל הבעיות, ואנחנו עוד צריכים לפנות אליו, לבקש, לדרוש, שיפתור לנו את הבעיות כדי שנהיה בדיוק בקו הנכון.

(סוף השיעור)

---

1. דברים ח' י"ז.↩