שיעור בוקר 30.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא "אורות דפסח"

קריין: ליקוטי מקובלים בנושא "אורות דפסח", קטע מספר 1.

"צריכים לדעת, שאורות דפסח סגולתן הוא לזכות לאור האמונה. אבל לא לחשוב, שאור האמונה הוא דבר קטן, כי הקטנות והגדלות תלוי רק בהמקבלים. כי בזמן שהאדם אינו עובד על דרך האמת, אזי הוא חושב שיש לו אמונה יותר מדי, ובשיעור האמונה שיש בו, הוא יכול לחלק לכמה אנשים, אזי המה יהיו יראים ושלימים. מה שאין כן מי שרוצה לעבוד את ה' על דרך האמת, ובודק את עצמו בכל פעם, אם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש "ובכל לבבך". אזי הוא רואה, שתמיד הוא בחסרון עם בחינת אמונה. היינו שתמיד יש לו גרעונות בבחינה זו. ורק בזמן שיש לו אמונה, אזי הוא יכול להרגיש, שהוא יושב תמיד בפני המלך."

("בעל הסולם. "שמעתי". מ"א. "מהו קטנות וגדלות באמונה")

קריין: קטע מספר 2.

"אדם המבקש את האמת, הוא הנצרך לאור האמונה. ואדם כזה, אם הוא שומע או רואה איזה סגולה להשיג את האור האמונה, הוא שומח כמו שמוציא שלל רב. לכן אלו אנשים, שהם מבקשי האמת, אזי בחג הפסח, שאז סגולה לאור האמונה, אזי אנו קוראין בפרשה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי אז זמן המסוגל לזכות לזה. "

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"א. "מהו קטנות וגדלות באמונה")

תלמיד: הוא כותב, "שאורות דפסח סגולתן הוא לזכות לאור האמונה". מה מיוחד באורות דפסח שדווקא הם מסוגלים להביא לנו את אור האמונה? למה כל האורות בכל ימות השנה לא מסוגלים להביא או להביא בפחיתות ביחס לאורות דפסח? מה יש שם?

יש שם את כוח הבורא שמאיר לאנשים שמחפשים את אור האמונה, והוא מוכן לעזור לבני אדם שמחפשים את האמונה.

תלמיד: מה זה אור האמונה?

אור האמונה זה כוח שנותן לאדם, שמביא לאדם, יכולת להיות באמונה כלפי כל מה שהוא מגלה באותו זמן שנקרא פסח, פָסָח, פוסח, לכן אור האמונה הוא כל כך מיוחד. הוא מעלה את האדם ממצב של שפלות, ריקנות, למצב של אמונה.

תלמיד: כלומר אורות דפסח מכשירים אותנו לקראת אור האמונה.

כן.

תלמיד: והמטרה שלנו היא אור האמונה.

כן.

תלמיד: אבל איך אפשר להיות בחיסרון תמידי לאור האמונה שהוא המטרה?

הזמן הוא מיוחד, ואנחנו צריכים להתכונן לזה.

תלמיד: מהי בדיוק ההכנה שלנו?

אנחנו רוצים את אור האמונה שהוא אור גדול מאוד, מיוחד. ואם אנחנו מצפים לאור האמונה, אז זו ההכנה הנכונה לתקופת הפסח.

תלמיד: בשביל מה האדם צריך את אור האמונה?

כי אחרת הוא לא יוכל להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו, ואילו אור האמונה מעלה אותו.

תלמיד: מהי בדיוק ההשתוקקות שיש כאן לאדם שהיא לא קבלה, שהיא לא לקבל את האור הזה לעצמו?

אבל הוא רוצה לקבל את האור, כי אור האמונה נותן לו יכולת להתעלות למעלה מהאגו שלו עד שהוא יוצא ממצרים.

תלמיד: באיזה כלי האדם מקבל את אור האמונה?

ברצון לקבל. האדם מגיע למצב שאור האמונה מאיר לו על כלים דרצון לקבל, ומכשיר אותם שיהיו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אורות דפסח אלה אורות שמכינים אותנו לקראת האמונה.

כן.

תלמיד: איזו הכנה אנחנו צריכים לעשות עכשיו כדי לזכות לאורות דפסח שיכשירו אותנו לאור האמונה?

אנחנו צריכים לצפות לאורות האמונה כי הם מעלים אותנו לדרגת האמונה. עלינו להשתוקק להיות באור האמונה, ושזה יהיה לנו כפרס גדול לתקופה שנקראת פסח.

תלמיד: האם אמונה ואור אמונה הם היינו הך?

אמונה זה מצב, ואור האמונה זה הכוח שפועל באותו מצב.

תלמיד: מה זה בדיוק אורות דפסח?

אנחנו נולדנו וקיימים ברצון לקבל לעצמנו, ואז מגלים לאט לאט מהו אותו הרצון שאנחנו נמצאים בו. ככל שאנחנו מרגישים, אלו כל האורות שמרגישים בתקופת פסח, שאנחנו לא מסוגלים לצאת מהגלות, יחד עם זה אנחנו מאוד רוצים ומצפים שנתעלה למעלה מהמצב הזה ליציאה מהגלות.

תלמיד: אנחנו לומדים תמיד שאור נכנס לתוך הכלי לפי המצב של הכלי. זאת אומרת, הכלי הוא זה שמעורר את האור. מה שונה באורות דפסח מאורות במצב אחר? כי פסח זה מצב פנימי, למה המצב הזה הוא כל כך מיוחד?

אנחנו נולדנו וקיימים ברצון לקבל לעצמנו על מנת לקבל, ומגלים בהדרגה עד כמה אותו רצון לקבל שולט בנו ולא נותן לנו לצאת ממנו, זה נקרא "גלות". וכשאנחנו מחליטים שחייבים לצאת מהגלות, אז אנחנו כבר משתוקקים להתקרב לאותו האור שיחזיק אותנו במצב שהוא למעלה מהגלות, לאור הגאולה. וכך אנחנו זוכים ליציאה ממצרים.

תלמיד: האם המצב המיוחד של פסח, ההתנגשות והמאבק, הוא שמייצר הזדמנות מיוחדת?

כן. הוא מייצר לנו הזדמנות מיוחדת, כך שאנחנו מאוד רוצים לעבור ממנו לשליטת הרצון להשפיע.

תלמיד: למה דווקא בתקופה הזאת חשוב לעבוד על דרך האמת?

יכול להיות, כמו שכתוב בכמה מקומות, שבתקופה כזאת אנחנו מרגישים יותר את השעבוד, ומבינים שאין לנו ברירה אלא להתקרב זה אל זה, ובכוח המשותף להשיג כוחות יציאה ממצרים, מהגלות, מהרצון לקבל לעצמו. זו התקופה, תקופה מאוד מיוחדת, ואין תקופה יותר חזקה מתקופת יציאת מצרים.

תלמיד: שמעתי שבתקופה הזאת אני צריך לגלות את הרצון האמיתי שלי.

כן.

תלמיד: מה אני צריך לגלות ברצון האמיתי שלי בתקופה הזאת בשונה מיתר התקופות?

זה רצון לצאת מעל מנת לקבל שהוא ממש הפוך ממה שנולדתי, ממה שגדלתי והתרגלתי בחיים שלי. כאן זה משהו חדש במיוחד.

תלמיד: איך אנחנו מכינים את עצמנו לאורות האלה? אתה אומר וגם אנחנו מרגישים שיש משהו מיוחד בתקופה הזאת. איך אנחנו מכינים את הרצון שלנו שלא נפספס את התקופה הזאת?

ללמוד את מה שאנחנו לומדים. החומרים, המאמרים, הכול מכוון לעורר את אורות הפסח. ואז קורה שיוצאים.

תלמיד: הוא כותב שאני צריך להיות כל הזמן בחיסרון לאמונה. מה זה אומר?

אנחנו צריכים להרגיש שחסר לנו אור האמונה ואנחנו לא יכולים ממש לחיות בלעדיו, כי זו הרגשה שאנחנו כל הזמן נמצאים בשליטת הרצון לקבל שלנו. יוצא שמאוד רוצים לצאת ממנו, ומשתדלים לאסוף עוד כלים, הבחנות, תפילות, בקשות, כדי שיהיה לנו ממש כוח לעלות ממצרים.

תלמיד: זאת אומרת, עם זאת שאני מגלה ורוצה לגלות את הרצון האמיתי שלי, אני מקבל כל הזמן חיסרון לאמונה.

כן.

תלמיד: הסברת עכשיו שבתקופה של פסח האדם יכול לזכות לאורות דאמונה על ידי אורות דפסח. האם מלבד פסח האדם לא צריך את אור האמונה?

צריך, אבל יש תקופות שהן יותר קרובות ליציאה מעל האגו, ויש תקופות שהן יותר קרובות לאגו, ואנחנו צריכים לעורר את המצבים האלו שבהם כל האורות והאמצעים להשיג את אור האמונה פועלים עלינו.

תלמיד: וההליכה למעלה מהדעת היא לאורך כל הדרך, לא רק ביציאה מהגלות?

היא לאורך כל היציאה עד גמר התיקון.

תלמיד: מה זה אומר שיוצאים ממצרים, הרי הכלים עוד לא מוכנים באמת להשפעה? מה משתנה בתפיסת המציאות או ביחס של האדם כלפי הכוח העליון בעבודה, שנחשב שהוא יצא ממצריים, מה מתחיל פה משהו חדש?

הצטברות האורות, המשיכה אליהם, לתפילות, כך שבסופו של דבר הם פועלים על האדם בצורה כזאת שהוא מרגיש את עצמו שמתעלה למעלה מכוח הרצון לקבל שמושך אותו ומחזיק אותו למטה, והוא משתוקק להתעלות מעליו.

תלמיד: ההשתוקקות הזאת היא רק בפסח או שזה משהו שמתחיל ללוות אותו אחר כך בצורה מסוימת?

כן.

תלמיד: איך לתאר את החיים שלנו, את המציאות שלנו אחרי פסח? האם תהיה לנו יותר השתוקקות שתלווה אותנו בצורה טבעית יותר, זה יהיה יותר בתוכנו, מה קורה שם אחר כך?

בתקופה הזאת אנחנו מרגישים את כל הכוחות שפועלים עלינו כדי להחזיק אותנו יותר ברצון לקבל, ובהתאם לזה אנחנו לומדים אותם, מרגישים אותם, ומגלים שבאמת מטרת החיים שלנו היא להתעלות למעלה מהכוח הזה שמחזיק אותנו בתקופת פסח. וכך על ידי הצטברות הכוחות, התפילות, הפעולות, החיבורים שלנו, מה שכתוב על פסח, אנחנו בעצם זוכים לגאולה, ליציאה מתחת שליטת הכוחות.

תלמיד: שמעתי שצריכים להרגיש שחסר לנו אור האמונה ואנחנו לא יכולים לחיות בלעדיו. מה זה אומר שלא יכולים לחיות בלעדיו?

אור האמונה הוא זה שמעלה את האדם למעלה מהרצון לקבל שלו לרצון להשפיע, לחיבור עם החברים שלו, ולכן אנחנו מגלים דווקא בפסח עד כמה אנחנו לא מסוגלים יותר להרגיש ולסבול את המצב שלנו, ואנחנו מתפללים, משתוקקים, בבקשות, בתפילות להתעלות למעלה מאותו המצב שנקרא גלות.

תלמיד: מה אנחנו לא יכולים לסבול במצב?

אנחנו לא יכולים לסבול את שליטת הרצון לקבל עלינו שזה נקרא גלות מהרצון להשפיע.

תלמיד: אני מנסה להבין אם הסבל הוא מכך שאנחנו לא מבקשים מהבורא שישלוט עלינו או מזה שאנחנו עדיין ברצון לקבל?

אנחנו עדיין ברצון לקבל ועוד לא הגענו למצב שאנחנו מבקשים מהבורא לצאת מהרצון לקבל והוא עושה את זה עלינו.

תלמיד: עד שאנחנו מבקשים מהבורא נדמה לנו בעשירייה שאנחנו יכולים לצאת לבד.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהעבודה בינינו תביא לצעקה ולא נחשוב שבכוחנו לצאת?

אנחנו פשוט צריכים לבדוק את הקשר בינינו, את הכוח שמחזיק אותנו במצרים, ואת היכולת שלנו להתעלות ממנו.

תלמיד: אז העבודה שלנו היא כל הזמן לכיוון הזה, לכיוון של השפעה, אבל השליטה של האגו היא שאנחנו לא מבקשים מהבורא.

כן.

תלמיד: איך לשנות את זה ולהתכוון להגיע לבקשה ממנו שישנה?

אנחנו רואים שככל שאדם רוצה להחליף את המצב שלו למצב אחר זה עוד לא מספיק. הוא צריך לדעת כאן עוד כמה פרטים שיש בגלות, זאת אומרת במצב מחוץ לרצון להשפיע, ואיך הוא מתעלה מהמצב הזה, מהרצון לקבל לרצון להשפיע, וזה מה שאנחנו צריכים ללמוד. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו לא יכולים יותר לסבול להיות בטבע המקבלים.

תלמיד: איזה פרטים אנחנו צריכים עוד לאבחן, לזהות?

פרטים שאנחנו נמצאים בשליטת הרצון לקבל שלנו ולא חושבים על הגאולה.

תלמיד: בחלק הקודם ששמענו קיבלנו הבחנות, התעוררו בנו הבחנות מהימים האלה. למה לשים לב כדי שבאמת נזהה מה הגלות שאנחנו נמצאים בה, איזה עוד הבחנות נדרשות כדי לדייק את העבודה?

בכל אחד מאיתנו יש גם רצון לקבל וגם במשהו רצון להשפיע, קטן. אם אנחנו מתחברים בינינו ברצון להשפיע הקטן שבכל אחד, אז אנחנו יכולים להגיע לכזה כוח שעל ידו נוכל להתעלות למעלה מהמצב הנוכחי וכך לצאת ממצריים.

תלמיד: איך אפשר למנוע מפרעה לקחת את אור האמונה לעצמו?

המאבק עם הפרעה הוא מאבק שנמשך די הרבה זמן, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי להיות מסוגלים להרגיש את פּרעה, להרגיש את הכוחות שלו, את השליטה שלו, מאיזה צד אנחנו מגיעים כדי לנתק אותו משליטתו בנו, וכך אנחנו מתקרבים לגאולה.

תלמיד: עוד שליטה של הרצון לקבל היא שהוא לא נותן לאדם להאמין שאפשר לצאת משליטתו. זה נכון?

כן.

תלמיד: איך מתגברים על הצורה הזאת?

על ידי זה שמתחברים יחד ואוספים את הרצונות הקטנים שלנו, וכך מגיעים לכוח שמסוגל להוציא אותנו ממצרים.

תלמיד: איך אוספים את הרצונות הקטנים האלה? כי יש את ההרגשה של השליטה, אבל ההרגשה שכנגד לא מתגלה, אז איפה מתגלים הרצונות הקטנים שאנחנו צריכים לחבר אותם?

הרצונות הקטנים שלנו יכולים להתחבר לפי הכוונה שלנו שאנחנו רוצים להיות מחוברים ולעבוד כולנו ברצון אחד, אז זה יקרה.

תלמיד: איך אפשר מתוך העבודה הזאת גם להוציא תפילה, שבאמת תהיה תפילה אמיתית?

להשתדל לקרב את הלבבות ולהרגיש בלב הכללי שלנו אותה נטייה לצאת ממצרים, להתחבר בינינו, וכך נתחיל להרגיש איפה הוא בדיוק אותו השביל שבו אנחנו יוצאים משליטת פרעה.

תלמיד: האם בכל מצב של הכרת הגלות אנחנו צריכים לעלות למעלה מהדעת שלנו?

אפשר להגיד שכן.

תלמיד: אמרת עכשיו באור האמונה אדם יוצא ממקום השפלות לגאולה. איך בעבודה למעלה מהדעת, במצב של גלות, לסדר את הלב כדי שנעשה נחת רוח לבורא?

על ידי החומר שהשאירו לנו הגדולים שלנו, בעל הסולם, רב"ש ועוד. על ידי כל אותם הפסוקים אנחנו מתעלים מעל עצמנו, אנחנו מתחברים בינינו, אנחנו נמצאים מול הבורא ואז אנחנו בפעולות כאלה ובתפיסה שלנו, אנחנו מצפים שהוא יעלה אותנו למעלה מהגלות, מהניתוק בינינו ומהניתוק מהבורא, וכך זה קורה.

תלמיד: נגיד יש חברים בעשירייה שלפעמים יש להם התעוררות עולה ויורדת, פתאום מזהים חבר שיש לו התרוממות, הוא מחפש, הוא משתוקק איך להשפיע, איך לעזור, ממש מהפנימיות שלו. אם מזהים דבר כזה אצל חבר, איך מתחברים לזה, מה עושים עם זה? זה כאילו נמצא שם, זה יכול לעבור, אני רואה את זה, אבל אני לא יודע איך להשתמש בזה, איך למנף את זה נכון.

צריכים להיות מוכנים לחיבור בינינו, כדי שעל ידי החיבור לקנות מדרגה יותר גבוהה בחיבור וכך יותר ויותר. אין כאן משהו מיוחד, אלא כמו שאנחנו קוראים שהעיקר זה החיבור.

תלמיד: בינתיים זה כאילו החבר שם ואני כאן. קורה שאני רואה אותו אבל אני לא יכול לעזור לו להשפיע במצב שהוא נמצא, בין אם הוא נמצא בעלייה, בין אם הוא נמצא בירידה. אבל נגיד שכן יש לו התעוררות, אני רוצה להתחבר לזה, אני לא יודע מה לעשות.

להשתדל להתחבר.

תלמיד: ואז מה אני עושה יחד איתו?

רוצים יחד לעלות.

תלמיד: אני מנסה להגיע לזה שהוא ירגיש שגם אני רוצה, אבל אני לא יודע איך לעשות את זה.

אם אתה מחבר את הרצון שלו לעלייה וחוסר היכולת שלו לעלות, עם היכולת שלך לעלות יחד, אז אתם ממש משלימים זה את זה ושניכם עולים למצב חדש.

תלמיד: מה צריך להיות היחס שלנו לאגו בתקופה הזאת?

בתקופה הזאת אני חושב שאנחנו צריכים לדקדק ממש בחיבור, בלהתקרב זה אל זה ולעזור כל אחד לשני. לא להסתכל על הכוחות השליליים שבכל אחד מהחברים אלא ההיפך, להבין שהכוחות השלילים האלה מתגברים עכשיו כדי שאנחנו נתגבר מעליהם עוד יותר, וכך בעבודה הזאת אנחנו יכולים להגיע למצב שאין מי שיעצור אותנו.

תלמיד: דווקא בגלל שבתקופה הזאת האגו יכול יותר ויותר לדפוק לנו, אני צריך לראות את זה כעזר כנגדי.

אנחנו צריכים לא לשכוח שהאגו שלנו זה עבד של פרעה. לכן כל מה שקורה עם כל הכוחות שלנו שאנחנו מזהים בכלל בכל המציאות, זה סך כול הכוחות שאנחנו צריכים את כולם כדי איתם להגיע לחיבור השלם.

תלמיד: כתוב, האמינו בה' ובמשה עבדו. מה זו האמונה במשה עבדו, איך היא שונה מהאמונה בה'?

יאמינו בבורא ובשליח שלו, משה. בצורה כזאת אני יכול להתקרב למצב של היציאה מהמצרים.

תלמיד: יש הרגשה שהתקופה הזאת, בדיוק לפני פסח, מאוד מיוחדת ויש איזו דריכות,

יראה. הסברת קודם על הגלות, כאילו יש בן אדם שיש לו איזו מחלה אבל עדיין לא התפרצה, אז הוא מרגיש את החיים שלו רגיל, הכול טוב. ברגע שהמחלה מתפרצת, הוא פתאום מוכן לעשות הכול כדי שהשליטה שלה בו תיעלם. האם אנחנו צריכים בתקופת ההכנה לפני הפסח, להגיע להרגשה שאנחנו רוצים לעשות הכול כדי לצאת?

כן.

תלמיד: האם האורות שיש בפסח, אורות האמונה שלמדנו עליהם קודם, יכולים לפעול רק אם אנחנו מגיעים למצב הזה שאנחנו רוצים לעשות הכול כדי לצאת?

כן.

תלמיד: אז הקריטיות של התקופה הזאת, כמו שאני מבין עכשיו, היא להגיע להרגשה הזאת של גלות. אנחנו צריכים להגיע למצב הזה, כי אם לא נגיע לזה האורות האלה לא יפעלו בפסח.

נכון.

תלמיד: אם זה כך, אז איך בתקופה הזאת, בכמה ימים עד הפסח, אנחנו מגיעים להרגשה הזאת? איך אנחנו מתרכזים בלהגיע למצב שאנחנו רוצים לצאת, שזה בוער לנו, זה כואב לנו?

על ידי זה שכולנו רוצים להיות ככל האפשר צמודים יחד בינינו, ומהמצב הזה קרובים לבורא, מתחבקים כולנו ועם הבורא יחד, ורוצים שאותו החיבור, של כולנו והבורא יחד, יעלה אותנו למצב שנקרא "יציאת מצריים".

תלמיד: איך מה שתיארת עכשיו מביא להרגשה הזאת שאנחנו רוצים לצאת? איך זה גורם לזה?

על ידי הריכוז שלנו, הרצונות, התפילות, אנחנו כן יכולים להגיע למצב שהבורא יעשה את זה.

תלמיד: אז בתקופה הזאת עכשיו עד שיתחיל פסח, צריכים להיות, כפי שאני מבין, במתח עצום, כי אחרת נפספס את זה.

כן.

תלמיד: דווקא בפסח יש דגש על ההכשרה של כלים. מה זה כלי כשר בעבודה שלנו, ממה הוא מורכב?

כלי כשר הוא כלי שרוצה כל הזמן להרגיש במצב הפרטי שלו יותר גבוה.

תלמיד: ולמה דווקא בפסח מכשירים כלים?

כי זה הזמן. לכן זה נקרא "פסח" "יציאת מצרים".

תלמיד: איך בעבודה בינינו, בקשרים בינינו בעבודה, אנחנו מכשירים כאלה כלים?

על ידי חיבור יותר ויותר ביניכם, ומתוך החיבור, כשמגיעים למצב הפנימי שבו כולנו נמצאים "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו זוכים ליציאת מצרים.

תלמיד: אנחנו מקבלים עזרה בפסח ומכשירים את אותם הכלים ליציאת מצרים. האם אנחנו ממשיכים הלאה עם אותם הכלים? האם זאת נקודת פתיחה חדשה?

מה יהיה הלאה אני לא יודע, אני יודע שעכשיו אנחנו צריכים לתאר לעצמו ולקבוע בעצמנו מה זה נקרא "יציאת מצרים".

תלמיד: יש בינינו הרגשה מסוימת של גדלות הבורא, אבל מצד שני זה מטשטש קצת את החיסרון, כי אנחנו מחכים שהוא יפעל, כי הוא זה שאמור לפעול בנו.

אבל הוא פועל לפי תנאים שאנחנו נהיה מוכנים.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כלפי ההרגשה הקטנה הזאת שישנה? האם אנחנו צריכים להגיד שזה כוח הבורא או להגיד שאנחנו צריכים לפעול כלפי חיבור, כאילו שהכוח הקטן הזה לא נחשב?

אנחנו צריכים להשתדל להיות יותר קרובים זה אל זה, להתחבר זה עם זה, ובחיבור שאנחנו משיגים בינינו לגלות חיבור עם הבורא, וכך מהמצב הזה לרצות להמשיך הלאה, כי אין לנו דרך אחרת, אין מצב אחר אלא רק לעלות למקום הגאולה.

תלמיד: איך להתנפל על החיבור הזה שצריך להיות בינינו? לא להתקדם אליו צעד אחר צעד, אלא ממש לתקוף את החיבור הזה?

לתקוף זה נקרא שכולם מגדירים אותו כרצון אחד של כולם, וכך מתקדמים.

תלמיד: נתת קודם הכוונה ברורה, אמרת שבתקופה הזאת צריכים לדקדק ממש בחיבור, להתקרב זה לזה, לעזור זה לזה, לא להסתכל על הכוחות השליליים שיש בכל אחד מהחברים. איך עושים דבר כזה?

על ידי מאמץ, מאמץ הלבבות, שכולנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, דבוקים בינינו, ובנקודת הדבקות בינינו להיות דבוקים בבורא. הכול כדי להביא אותנו לגאולה.

תלמיד: עוד לפני שאני מדבר על חיבור בין החברים, אני שואל איך אני בכלל בולם את עצמי מלא לראות את הכוחות השליליים שבהם? העיניים שלי רק מראות לי את התכונות השליליות שלהם, שהם עושים הכול רק לעצמם, זה מה שאני רואה.

זו ג'יפה כזאת של האגו שעכשיו עולה יותר ויותר, מעוור אותי לגמרי. האם אני צריך להגיד לעצמי, "לא, זה לא מה שאני רואה, הם יפים, קדושים"?

אתה לא רוצה לשמוע לקולות כאלה פנימיים שלך, אלא אתה רוצה להתנתק מהם ולהתחבר עם הכוחות הפנימיים שלך שרוצים להיות יחד עם כוחות החיבור שהחברים שלנו מוציאים.

תלמיד: אבל אני עבד של פרעה, אני מסוגל רק לשמוע אותו, זה מה שהוא משמיע לי.

סתם אתה אומר כך, אין דבר כזה. אנחנו מלאים גם כוחות חיוביים ומוכנים לחיבור, ואם נדבר על זה, אם נרצה את זה, כך זה יקרה.

תלמיד: איזה כוחות חיוביים יש באדם?

מה שיש. לא לחשוב שכולנו רשעים וזהו. יש בכל אחד חלק מהאדם הטוב.

תלמיד: איך אני עובר מהאדם הרע לאדם הטוב? איך אני עובר מהכוחות השליליים ששולטים בי לכוחות החיוביים שבי?

אתה לא רוצה להסתכל על הרע שבך אלא רק על הטוב שבך, ובצורה כזאת אתה יותר ויותר מתעלה מעל הרע.

תלמיד: למה שזה יעביר אותי מעל הרע אם אני אתחיל לחשוב כך? איזה כוח יש פה שישנה אותי? זו לא פסיכולוגיה, "אני אחשוב טוב ויהיה טוב", מה הכוח שירים אותי?

זה כוח פסיכולוגי, שאנחנו על ידי הרצון שלנו, יכולים לחבר את כל התכונות שלנו הגרועות כביכול, ולהיות מחוברים, ועל ידן אנחנו משיגים את החיבור האמיתי, וכך מתקרבים לבורא.

תלמיד: מאיפה תגיע הצעקה לבורא? ממה נובעת הצעקה לבורא, הצורך הזה?

אני לא יודע מה זה צעקה, עוד לא יודע. מה שכתוב בתורה "וייאנחו בני ישראל מן העבודה" אלה דברים שיכולים להיות מאוד גבוהים, אלא לעת עתה אני מחבר את כל הדברים שנראים לי שייכים לעלייה, ליחָד.

תלמיד: אמרת שעל ידי הפסוקים האלה של פסח שכתבו בעל הסולם ורב"ש, אנחנו מתעלים מעל עצמנו, מתחברים בינינו, יש בהם כוח. מה הכוח שיש במקורות האלה של פסח שמסייע לנו?

הכוח שיש במקורות שלנו עבור הפסח הוא שיש בהם קשר עם אותם הכוחות שעל ידם פעם יצאנו ממצרים, ולכן אנחנו יכולים לעורר אותם עכשיו שוב.

תלמיד: עוד שאלה בעניין המקורות. המאמרים שבעל הסולם והרב"ש כתבו על פסח מתארים את המעבר הזה, הם עשו את המעבר הזה, הם יצאו ממצרים, בעל הסולם, הרב"ש והמקובלים.

כן.

תלמיד: בזה שאנחנו מתאמצים לקרוא דווקא את המאמרים האלה במיוחד בזמן פסח, יש פה גם עניין של זמן, עם איזושהי דרישה שקרובה במשהו למצב שהם היו, זאת ההזדמנות? כי בעל הסולם גם כתב מאמרים אחרים, על עולם האצילות וכולי, אבל המאמרים האלו יותר קרובים, בהם טמון המאמץ המרכזי?

כן.

תלמיד: ואיך לחבר את זה לדברים שהנחת אותנו, לדקדק יותר בחיבור בינינו? כי כביכול ביציאת מצרים התחושה שזה תהליך אישי לכאורה, ברור שזה לא. איך לחבר בין העבודה בעשירייה, העבודה בקבוצה, לבין תהליך יציאת מצרים?

יציאה מהעשירייה וחיבור עם העשירייה ככוח אחד, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אבל זה גם קורה לנו ויקרה לנו, אנחנו פשוט צריכים יותר ויותר להיות דבוקים במה שיש לנו במקורות.

תלמיד: יציאת מצרים זה תהליך פרטי?

כן.

תלמיד: אדם יוצא ממצרים? עשירייה יוצאת ממצרים?

אדם, עשירייה, כל העם יוצא ממצרים.

תלמיד: אז איפה פה חיבור הכוחות המשותף? במאמץ של כל אחד לצאת, של כולם יחד?

במאמץ של כל אחד כשהם מתחברים יחד ומחזיקים זה את זה, ככה יוצאים.

תלמיד: מצב גאולה, מהו המצב הזה? אנחנו לא נמצאים במצב הזה.

זה שאנשים מרגישים שנמצאים בגלות, זאת אומרת כמו בבית סוהר, ורוצים לברוח ממנו, להתעלות למעלה מכל אותם הכוחות שמחזיקים אותם בפנים, זה נקרא "גלות". והתרחקות מהשליטה שלהם, נקרא "גאולה".

תלמיד: אז אנחנו כל פעם שעושים מאמץ לקראת המצב הזה, גאולה, אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בגלות יותר ויותר גדולה, כביכול לא הגענו למצב של הגאולה.

בסדר. צריכים להמשיך.

תלמיד: במצב שבעל הסולם כותב עליו, הדרך להגיע למצב לשמה, היא לא לשמה וזה הכרחי, במצב הזה יש לנו גם מצבים של עליות וירידות. איך לא להיתקע במצב הזה?

קודם כל נגיע למצבים האלו, שאנחנו מרגישים שחייבים לברוח מהם, ונעשה מאמץ משותף יחד כך שנקבץ את הכוחות והחיבור, וכך נתחיל להתעלות למעלה מהכוחות שמחזיקים אותנו במצרים. ואז נעשה יציאה. יש הרבה מה לדבר אבל בן אדם שמגיע לזה וטועם קצת מזה, הכול ברור לו.

תלמיד: פרקטית, מה ייתן לנו כוח לבנות מערך התקפי עכשיו לקראת פסח, ולא איזה חיבור נחמד, אלא משהו שאנחנו עושים לקראת התקפה רצינית?

זה ייתן לכם כוח חיבור של כוח הטוב שנמצא בכל אחד, ועל ידו אתם תתעלו למצב הגאולה.

תלמיד: מה ייתן לנו את כוח הזה? מה צריכים לעשות בשביל לקבל נכונות כזאת לצאת למתקפה ?

תפילה.

תלמיד: אנחנו כחברה עוברים במקביל תהליך של חיזוק העשיריות, והערב יש לנו מפגש כזה. איך להתחבר לתהליך של חיזוק העשיריות בחברה כחלק מיציאת מצרים?

תנסו, ככל שאתם יודעים, כך וכך, תראו איך שזה מתחבר, איך אפשר לפעול.

תלמיד: אפשר לחבר את זה?

אני חושב שכן.

תלמיד: אני רוצה לשאול על המעבר הזה בין בקשת העזרה הנכונה, המדויקת, לבין קבלת המצב הזה שנקרא "אור האמונה". אם כבר מגיעים לבקשה כל כך נכונה, מדויקת, למה זה לא מספיק?

מאיפה אתה יודע שבקשה נכונה ומדויקת?

תלמיד: כנראה כשמגיעים לבקשה אז יודעים, לא?

לא. אתה רואה שלפעמים ילדים קטנים בוכים, צועקים, צורחים כאלו שזה סוף העולם.

תלמיד: כשאדם מזהה שהוא כבר נמצא בתוך הרצון לקבל באופן מוחלט, הוא מזהה שזה מהבורא, שהוא נתן לו את זה, הוא מבקש ממנו עזרה לצאת מזה. יש פה מרכיב של הרבה הכנה. הוא כבר מבקש לצאת מהדבר, זה נשמע מדרגה מאוד מאוד גבוהה שהוא כבר נמצא במצב כזה.

אני לא יודע אם מאוד גבוהה. אנחנו כבר ראינו שאחרי מדרגה הזאת יש לנו איזו תקופת האנחה כביכול, ואחר כך שוב אנחנו מתפרצים ברצון להתחבר ולהשפיע, וכן הלאה. זאת אומרת, אין כאן איזה הבחן שאנחנו יכולים לפיו להגיד "או, זהו הסוף, כאן אני צריך לעמוד ולצעוק, וכל עוד הבורא לא ישפיע לי אני לא עוזב אותו".

תלמיד: אז מה יש בקבלת אור האמונה שפותר את הבעיה, שהוא הפתרון לזה?

אור האמונה ממש מראה לאדם, פותח לאדם עיניים לראות מה זה נקרא מצב של אמונה, ואז הבורא מאיר לו והוא מסכים לזה.

תלמיד: ובקבלת אור האמונה עדיין יש פרעה, או שהוא כבר לא קיים פרעה, זהו, יש רק בורא?

אין פרעה. יש רק בורא.

תלמיד: זאת אומרת קבלת אור האמונה זה כבר היציאה ממצרָים.

כן.

(סוף השיעור)