028_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/vD1aEUbp?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 279, דף רע"ט. "לוח התשובות לפירוש המלות". אות מ'

השאלה שלך. אתה שואל, למדנו, למדנו מטבור דגלגלתא שהוא לא רוצה לקבל. אומרים שיש לו אור דחסדים בהארת חכמה. לכן אתה שואל, אחר הסתלקות האורות, שכלי לא רוצה לקבל, מדוע נשאר רשימה, שנשארת אור דחסדים בהארת חכמה?

אז צריכים לדעת הבדל. אני לומד שבכל צמצום יש אור דחסדים בהארת חכמה. רק מה אנו אומרים? אם יש מסך, אז המסך משמש בשני תפקידים, מסך ועביות. מצד אחד, הוא מלביש האור, מצד השני, הוא לא רוצה לקבל האור.

נמצא, כל זמן שיש מסך, שיש קבלה, אומרים על מקום הגבלה, מאיר משהו, שנקרא אור דחסדים בהארת חכמה. אבל בזמן שנאבד לו המסך, שבשביל זה מסתלק האור, אין כבר ממה לדבר. ישנו רק צמצום לבד, לא יותר. והיות ש... צמצום, אז צריך להיות משהו, איזה חיות, אז הוא אומר, נשאר רשימו. מתי נשאר רשימו? על צמצום בזמן שאין מסך במדרגה. זה תיקח בחשבון.

אם יש מסך, אז אם אחד, אז חלק הוא מקבל, החלק השני שלא רוצה לקבל, שהוא נקרא ... מגביל האור, שם יש אור דחסדים בהארת חכמה, שהוא מטבור למעלה נקרא התלבשות, על ידי המסך. מטבור למטה המסך לא רוצה לקבל. אם כן, מי לא רוצה לקבל? המסך.

אבל בזמן שיש הסתלקות האור אין כבר מסך. רק צמצום. בצמצום לא יכול להיות שום אור, רק מה? רשימה לבד. זה תיקח הבדל בין מסך לצמצום. שאני מדבר מצמצום אין שום דבר. הצמצום ממה שהיה ממקודם, אז יכולים לומר רק רשימה. מה שכן, מסך זה דבר חי, הוא מקבל כאן כן וכאן לא, אז בלא גם כן מאיר.

נותן כלל, אם אין חכמה במדרגה, לא יכול להיות הארת חכמה. שיש חכמה למעלה מטבור, איך אני ממשיך הארה למטה מטבור. אשר חכמה בכלל, מטעם הסתלקות המסך ומה, הוא נשאר בצמצום. מה שבעולם הנקודים, שנקרא שכלי נשברה, מטעם ששם לא נשאר צמצום. הוא עבר את הצמצום. זה כל ההבדל.

מ) מאציל:

מה הפירוש, מאציל? אז הוא נותן כלל, שזה בדרך כלל אנחנו מכנים המלכות של ראש, נבחנת למאציל כלפי עה"ס שנקראות גוף. זה פירוש אחד. עוד הוא אומר, וכן כל מדרגה עליונה, כלפי התחתונה הימנה, נקראת "מאציל".

אם כן, הוא נותן לנו שני פירושים על מאציל. אחד, כל מדרגה עליונה לגבי תחתונה, וכמו כן, הראש כלפי הגוף. הוא רוצה לבאר בדיוק, מי המשפיע לגוף? הוא אומר, מלכות דראש. זה הרבה פעמים מכנה מלכות דראש בשם מאציל, למי? לגוף.

מא) מוגבל:

כשהאור אחוז ותלוי במדת עביות שבכלי, שאינו יכול להתפשט שם, לא פחות ולא יותר ממדת עביות שבו, נקרא, שהוא "מוגבל" תוך הכלי.

כאן השאלה, כתוב שאור מוגבל תוך הכלי. מדברים מאור, אור זה דבר רוחני, איך מגבילים אותו? היות שכל הגבלה נבחן, כמה שהוא משיג, נקרא הכלי מוגבלת. הכלי לא יכולה לקבל יותר מהאור. באור אין שום שינויים. אם כן, מה זה מוגבל? האור מוגבל תוך הכלי? הכלי לא יכול להשיג אותו יותר. הגבלה לא על האור, רק על מי? על הכלי.

מב) מכים ומבטשים:

מה שייך לומר ברוחניות מכים ומבטשים? מפרש.

האורות, שהמה הפוכים בטבעם זה לזה, והמה באים להתלבש בנושא אחד, כגון או"מ ואו"פ, שאותה מדת עביות שבמסך, אשר ממשיכה ומגדילה את האוה"פ, היינו שיכול לשמש מעביות, דהיינו מסך. נגיד מסך בחינה ג', נמצאת דוחה ומעכבת את האוה"מ, מלהתלבש בפרצוף, היינו, מה שהיא לא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, היא דוחה אותו.

נמצא, כן, ומתוך ששניהם באים להתלבש בפרצוף, ע"כ המה "מכים ומבטשים" זה בזה, עד שהאוה"מ מתגבר ומזכך את העביות המעכבת שבמסך, והאוה"פ מסתלק משם, והאוה"מ קונה לו כלים חיצונים בפרצוף, שהוא מאיר בתוכם.

כאן צריכים לתת את הקדמה קצרה. אם למשל אנו אומרים שהוא מקבל על בחינה ד', אומנם על בחינה ג' לא מקבל. אדרבה, אם לא יכול לקבל על בחינה ד', על בחינה ג' שיותר קטן, יותר חיצון, יותר, בטח שהיא יכולה לקבל, אומרים, לא.

מדוע? שאומרים על בחינה ד', זה המקסימום שלו, יותר לא יכול לקבל. נמצא, כשאור מאיר, מאיר מה שיכול לקבל, וזה נקרא התלבשות עד הטבור. שבא לטבור, שנקרא מלכות, פירוש הדבר, הוא מקבל אותו יהיה בעל מנת לקבל, יותר, יותר לא יכול לקבל. נמצא, אור מקיף מבחוץ. לא נותן לו להיכנס בפנים. מי? המסך. נמצא שהמסך, חלק הוא מקבל, וחלק הוא מגביל, שלא רוצה לקבל אותו. וזה נקרא אור מקיף.

אז אומרים, הם מקיף, מבטשים זה בזה. היות שהם הפוכים בטבעם. אור מקיף טוען, רצונו להיטיב לנבראיו היה כל האור, אז גם הוא רוצה להאיר בתוך המדרגה. אור פנימי אומר, לא, אני לא יכול לקבל יותר מזה, אבל הוא טוען, אם תישאר בזה, המטרת הבריאה אף פעם לא יבוא לידי שלמותו. לכן הוא מזכך את העביות שבמסך. פירוש הדבר, לא עביות הוא מזכך, כבר המסך לא יכול לשמש עם עביות שהיה מקודם. וממילא נסתלק אור פנימי.

אל תשאל לשום דבר. לומדים, בחינה אחרונה נאבדת, המסך, האור מקיף החליש אותו, את המסך, את המסך הזה. הוא יכול עכשיו לקבל על ג'. מדוע? ד' כבר אין לו. נמצא שאור מקיף, מה שהיה אומר מקודם, שרצונו להיטיב, מעוד כמה אחוזים על בחינה ג'. אומרים, אין העדר ברוחניות, אז ד' נשארת, באופן כזה תתגלה כל האורות בזה אחרי זה.

תלמיד: אז מה שהוא אומר, מה הפירוש על הבחינה…

רב"ש: נמצא, על מה מאיר עכשיו אור מקיף? על בחינה ג'. שנזדכך בחינה ג', ועל בחינה ב'. כל… מה זה פנימי חיצון? כאן פנימי חיצון המסך. עביות גדולה נקרא פנימיות. עביות קטנה נקרא חיצון.

מה זה חיצון? זה לא משתמש. אם הוא מקבל, צריך להיות המקסימום, זה נקרא תמיד פנימי. אבל מה, מה שהיה מקודם חיצון, נעשה עכשיו פנימי. נעשה אור פנימי ממש. ומה נעשה אחר כך אור מקיף? ב'. ואחר כך איך מאיר אור מקיף בס"ג? על בחינה ב'. נמצא, כל פעם אור מקיף שמאיר בתוך המדרגה מהבחינה יותר קטנה בפנימיות. אבל האור מקיף נכנס בפנימי, חלקים יותר קטנים. עד שיתגלה כל אור מקיף בפנימיות הכלים.

אור מקיף שמאיר בכלי שאין לו מסך גם כן. דוגמה, למדנו בצמצום ב', שאין יותר משלושה כלים, כתר חכמה בינה. אור הנשמה בפנימיות הכלי דכתר, אור הרוח בפנימיות הכלי דחכמה, אור הנפש מיתקנת דבינה. וזעיר אנפין נעשה כלי חיצון, נעשה כלי מקיף לאור החיה. מלכות נעשה כלי מקיף לאור היחידה. בסדר.

נשאלת השאלה, זעיר אנפין במלכות, שאני אומר, מקבל מקיף חיה מקיף יחידה, מקבל בפנימיות על מנת להשפיע או לא? הם יצאו ממדרגה, מדוע? משום שרצו לקבל על מנת לקבל?

ואומרים, במקבל על מנת לקבל מקבלים הארה בבחינת מקיף. זה נקרא הארה בבחינת מקיף. אם יש הבדל, אם אור מקיף נעשה פנימי, כבר פירוש אחר, כבר נקרא אור מקיף. אז ... אומר, חלק מאור מקיף מאיר עכשיו בפנימיות. או שאני אומר, לא, שמאיר עכשיו גם כן בחינת מקיף. נמצא, שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. זה הבדל עצום בין זה לזה.

מה שנסתלק ממנו, אומרים, אין העדר ברוחניות. זה נשאר. רק מה, הוא לא רואה את זה. אם אתה זוכר, הוא נתן משל על זה, מורי רבי, זיכרונו לברכה, אתה זוכר? המשל ... המשל, כבר דיברנו …

מה שכתוב, אור פנימי ואור מקיף מבטשים זה בזה שנראה שכל האור מכה באור השני, אז הוא מפרש באור פנימי, שכוונתו על המסך. מה זה אור מקיף ומה זה אור פנימי? ומה זה כלי? מי ברא את הכלי?

אומרים, רצונו להיטיב לנבראיו ברא כלי שנקרא רצון לקבל הנאה ותענוג. הנקודה אחת. ב', הבחינה הזאת, המכונה שורש הנבראים, מלכות דאין סוף, חשקה בהשתוות הצורה. נמצא עכשיו, מה צריך להיות עכשיו, מלכות? שכל האור, נגיד משל, המאה אחוז שקיבלה בעל מנת לקבל, שזה נקרא נגיד רצונו להיטיב לנבראיו, היא רוצה לקבל את האור הזה רק בעל מנת להשפיע.

עכשיו, המלכות הזאת, שלא רצתה לקבל בעל מנת לקבל, המכנה צמצום. ואחר כך המלכות הזאת רצתה לקבל בעל מנת להשפיע, מכנה קבל במסך. המלכות הזאת קיבלה בפנימיות בעל מנת להשפיע, והשאר היא לא רוצה לקבל.

נמצא, עוד הפעם. אור פנימי מה שיש בה, בא גם כן מצד המאציל. רצונו להיטיב. ואור מקיף שלא מקבל, גם כן מצד מאציל, על בחינה אחת, רצונו להיטיב. מי מכה? אני יכול לומר כלי בעצמה, או יכול לומר אור מעורר.

היינו, מצד אחד היא רואה שאין לה מסך לקבל יותר. מצד השני, בא רצונו להיטיב לנבראיו, שברא הכלי, ואומרת, אם תישאר ככה, אף פעם הכלי לא תקבל את המטרה. נמצא, כאילו נגיד שה... ששניהם, האורות, חולקים על המסך, ואתה יכול לומר אדם בעצמו מתבלט בזה כאילו, אם לעשות כך, לעשות כך.

נמצא, שאנו לומדים תמיד על אור עליון, על האורות. אבל במה האורות? לא אור שלעצמם. אורות שיאיר בחינת הכלי. אור כשלעצמו, אם תתעמק, אין שום שינוי. רק מה, כל השינויים כאן, איך שיאירו בכלי, לא מצד האור. אם כן, אני לא מדבר אור כלפי האור. כאן המחלוקת, אור כלפי אור או כלפי הכלי? לכן מדברים עוד הפעם בקשר לכלי, לא בקשר לאור.

מה שאנחנו לומדים, באור אין שום שינוי. אנו או... כפי עצמו. אז יש שינוי באורות כלפי המקבלים. וכאן האור פנימי, אור מקיף ממד... כלפי מה אנו מדברים? כלפי אורות וכלפי מקבלים? כלפי מקבלים, בזה לומדים עוד הפעם בחינת הכלי.

אין לך אור, שלא יהיה בו אור פנימי ואור מקיף. מדוע? אם הכול צריכים לקבל הזיווג דהכאה, ועושה מסך, כל אחד ואחד, אם אני אומר, מסך דבחינה ד', אז זה חלק מקבל בבחינה ד' וחלק לא מקבל.

אם אני אומר, הזיווג נעשה על בחינה ג', חלק כן מקבל. נמצא, כל מדרגה, יש למעלה מטבור, למטה מטבור. למעלה מטבור אנו מכנים מקום שכן מקבל, ולמטה מטבור נקרא מקום שלא מק… יכול לקבל. ועל זה מה אתה שואל?

אמרנו, היה הסתלקות האור גם למעלה מטבור. אז למעלה מטבור זה גם כן לקבל. אתה לומד פשט למעלה מטבור, למטה מטבור, זה כל העניין. למטה מטבור נקרא מקבל על מנת לקבל.

תלמיד: כלי.

רב"ש: יש מציאות שמותר פעם לקבל זה?

תלמיד: לא.

רב"ש: אם כן, מה אתה שואל?

שאלה מג) מעורב:

מה שייך לומר ברוחניות מעורב? אז הוא אומר, כשאורות מתדבקים זה בזה מטעם השואת צורתם זה לזה, מכונה זה בשם חיבור האורות, אבל אם יש ביניהם שינוי צורה, אלא שמתחברים, משום איזה קשר שיש ביניהם, המשוה אותם יחד, מקודם לא היה זה, הרי זה נקרא עכשיו בשם "מעורבים יחד".

כי שינוי הצורה שביניהם אינו נותן אותם להתדבק יחד לאחד ממש, אלא שנשאר בהכרח הבדל ביניהם. אמנם השואת המעלה שקנו, מערבת אותם זה בזה יחד, עד שאינו ניכר דל בפני שוע. זה פסוק.

כגון, מהו הנמשל? שגם או"י המלובש באו"ח, כיון, שאו"י אינו יכול להאיר משהו, זולת לפי גדלו של או"ח, נבחנים משום זה, שהמה מעורבים יחד, כי העביות שבאו"ח, יש לה אותה המעלה והחשיבות כמו הזכות שבאו"י, וע"כ העביות והזכות מעורבות זו בזו, ושינוי הצורה שביניהן אינו ניכר.

מה השאלה? מה זה, מעורב ברוחניות? שני דברים שנתערבו יחד. אז צריך להיות דבר אחד? שאתה מעורב, משמע, שזה ניכר בפני עצמו, שזה לא ניכר בעצמו. רק מה שמעורב לא ניכר כל כך.

העניין הוא, מה הנמשל? אור ישר, זה אור הבא מלמעלה. אור חוזר, זה כבר תולדה הבאה מהמסך. לא אור הנדחה, אבל זה כבר בא מפרסא פרישה, זה אור ישר. אם כן, הם שניהם מינים, אין דומה זה לזה.

ויש מציאות שהיא בחינה אחת, מבחינה אחת, הם כן דומים זה לזה. היינו, כמו שהוא משפיע אור ישר, רוצה להשפיע, כך אור חוזר רוצה להשפיע, שעל ידי זה יכול אור ישר להאיר באור חוזר. אם לא היה אור חוזר זה, הכוח הזה שרוצה להשפיע, בעיה שלא יכול להאיר בתוך הכלי.

נמצא, מצד אחד, הם שני דברים נפרדים. זה שפע הבא מלמעלה, וזה כוח של אור חוזר. בחינה שנייה, שמזה שיש השתוות הצורה ביניהם, זה כמו רבים, שזה כאילו לא ניכר ביניהם שום שינוי. רק בבחינת מה אין שינוי? ששניהם רוצים להשפיע. אבל זה הבדל יש באור, זה אור חוזר, זה אור ישר. זה מפרש מעורב.