סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 09.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
עיבור - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – עיבור, קטע מס' 7.
"האדם צריך להיות שמח בחלקו, היינו כמה אחיזה שיש לו בתו"מ, לזכיה גדולה הוא זה בעבורו, כי הוא רואה שיש אנשים, שה' לא נתן להם את המחשבה ורצון אפילו לזה שיש לי כן קצת אחיזה, זה נקרא כח העיכוב, שלא יפול מהעבודה, וגם הוא יוולד אח"כ, היינו שמהעבודה זו, שהוא שומר עצמו בעיבור, היינו בתחילת עבודה, שיהיה ב' קוים, היינו שמאל וימין, הוא יזכה להיוולד, ולהיות לבחינת יניקה דקדושה, כנ"ל, שע"י כח המצייר וכח המעכב, תצא מהעבודה זו ולד שלם בקדושה."
(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה" 1991)
סדנה
איך הכוח המעכב והכוח המצייר צריכים להתקשר בנו כדי שיהיה לנו ציור של וולד?
איך שני הכוחות האלה, הכוח המצייר והכוח המעכב, יתקשרו באדם, בכל אחד מאיתנו, כדי שיתנו לנו את ציור הוולד?
*
איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו חיבור בין שני הכוחות האלה, המעכב והמצייר, שמהם נולד משהו אמצעי שנקרא "וולד". שני הכוחות האלה מגיעים מלמעלה ובונים ביניהם משהו שנקרא "הגוף השלישי".
*
איך אנחנו יכולים לצייר לעצמנו שמשני דברים הפוכים, כוח מעכב וכוח מצייר, יוצא משהו שלישי, וולד, גוף שלישי שנולד ומתחיל להתקיים על ידי שני כוחות מנוגדים? איך אנחנו יכולים לאתר את זה, לצייר את זה, לדמיין שקיים דבר כזה?
*
קריין: קטע מס' 8.
"אחר העובר יש בחינת לידה, עד שמתגדל הוולד, ונעשה על ידי תיקונים לבחינת גדול, הנקרא, שזכה לבחינת מוחין דקדושה. כי יש לפרש "עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים.
נמצא, שעיקר הוא בחינת העיבור. כמו בגשמיות, בזמן שהאשה נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, שהאשה צריכה להתעבר. ואח"כ בדרך כלל האשה כבר תלד גם כן."
(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
שאלה: לגבי המהות של הכוח המעכב. מדובר פה על כך שיש לי נניח את המחשבות על הבורא, הרגשת ערך כלפי חברים, ויש כוח נוסף, כלומר אני רואה שאין את זה לאחרים וזה מוסיף לי כוח בגלל שאין את זה לאחרים. נראה שזה אגואיזם טהור, אבל הוא כותב שאין שלמות בלי זה.
כדי לפסל מחמר איזו דמות אנחנו חייבים שני כוחות, שני כיוונים. כיוון אחד שיוסיף לתוך הדמות הזאת חומר, כלומר להוסיף, להגדיל חומר, והכוח השני הוא שיעצב אותו, ייתן לו צורה. שני כוחות מנוגדים צריכים להיות בקשר ביניהם ובצורה כזאת הם צריכים לתת לכם את התוצאה הרצויה. אותו דבר קורה גם בהיווצרות הוולד ובגדילתו בכל אורגניזם.
תלמיד: אני שואל על המהות.
בלי ששני הכוחות האלה יהיו באיזון דינמי ביניהם לא יקרה כלום, זה חוק הטבע.
שאלה: יש אותנו החברים שבעשירייה, ולכל אחד מאיתנו יש את הכוחות המנוגדים האלה, חבר אחד דוחף אותנו, האחר מעכב אותנו. מה זה בינינו העובר שמתחיל להופיע, האם זו מדרגת חיבור?
זה נמצא בכל אחד מכם, זה לא ביניכם בעשירייה, זה בראש ובראשונה בתוך כל אחד מכם.
תלמיד: מה יש בכל אחד מאיתנו?
שני כוחות מנוגדים שמופיעים, כוח הגדילה וכוח העיכוב.
תלמיד: אני מבין את זה, כל אחד מאיתנו גם מרגיש את זה בצורה כזאת או אחרת. אבל מה לאחר מכן מתחיל להיווצר בנו ולהתפתח כעובר משני הכוחות האלה?
אז כבר בכוחות שלכם, במחשבות שלכם, בכוונות שלכם, אתם מנסים להתחבר ביניכם כדי ליצור מתוך כולכם את הצורה הנכונה שהיא כבר תהיה כביכול דומה לבורא.
תלמיד: מה זו הצורה הזאת כשאנחנו מתחילים להתמודד עם הכוחות האלה?
אתם מפסלים יחד, אתם משחקים כמו שמשחקים בתוך ארגז חול, כך אתם מפסלים ביניכם כזאת צורה, כזאת דמות, שהיא תראה לכם את המצב הטבעי שלכם שאתם רוצים להשיג.
תלמיד: מה זה אומר שהדמות הזאת כבר מתייצבת בינינו בתוך עשירייה?
אתם מקבלים מלמעלה את כוח העיכוב ואת כוח הגדילה ומשתמשים בשני הכוחות האלה כדי לעצב את היחסים ביניכם ולקבל את הדמות הנכונה.
תלמיד: האם העובר הוא צורת בורא שכבר קיבלה איזושהי צורה נכונה בעשירייה?
נכון.
תלמיד: מהי הדמות הזאת, האם חיבור נכון?
זה החיבור הנכון ביניכם.
תלמיד: האם זו נקודה שכבר קיימת, מורגשת עבור כולם?
עבור כל אלה שמשתתפים בזה.
תלמיד :ומה זה כולל, את המאמצים של כל החברים?
את כולם, את כל אלה שמשתתפים בזה.
תלמיד: האם זה קיים בנפרד מאיתנו?
זה משהו משותף שמתקיים ביניכם.
תלמיד: איך אפשר לבדוק אם זה קיים בתוך עשירייה?
תעבדו על זה, אין שום ברירה אחרת, ואז תרגישו.
שאלה: מבחינה גשמית העיקר הוא העיבור, ואחר כך כל המערכת של האישה כבר נפעלת והיא לא צריכה לדאוג מהבחינה הזאת. מבחינה רוחנית, האם יש רגע שבו אתה מבין שהעיבור הרוחני התרחש ועכשיו על בטוח הוא הולך להיוולד, או שעד לפני הלידה שלו הוא לא מבין את זה?
את כל זה נרגיש במהלך העבודה המשותפת שלנו, עבודת החיבור. כל זה תלוי אך ורק בחיבור שלנו.
שאלה: יש פה כוח מצייר, כוח מעכב, וגם קו שמאל וקו ימין. מהו כוח מצייר ומהו כוח מעכב בעבודה שלנו?
אנחנו עובדים כך. לפי הכוח המצייר אנחנו רוצים לחבר בינינו דברים, לפי הכוח המעכב חלק אנחנו מחברים וחלק לא מחברים בכל מיני צורות. זה כמו פסל שעושה פסל, כך אנחנו עושים.
תלמיד: לא כל כך מובן.
תתחיל להשתדל לעבוד בפנים ואתה תראה שיש לך שתי עבודות כאלה.
שאלה: האם ניתן לתת כאן דוגמה אחרת, כשהחמר נמצא בבית מלאכה אז הפסל ביד אחת מעכב אותו, ביד שנייה נותן לו צורה.
כן, אפשר לתת כזאת דוגמה, אני מסכים. אבל בכל אופן של עבודה יש את שני הכיוונים האלה.
שאלה: מה המטרה או התפקיד של העובר הרוחני?
להידמות לבורא.
תלמיד: אם אני מבין נכון מדובר על מערכות שמשתייכות למוח וללב, גם מבחינה אישית, גם מבחינת עשירייה, ואנחנו עוברים מהפרטי לעשירייה.
נכון.
שאלה: האם הכוח המעכב הוא מתוך העשירייה, הוא זה שמתבסס על הערבות?
כן.
שאלה: יש כוח מעכב וכוח מפתח, וביניהם הוולד, כוח הביניים כביכול. לא ברור לאיזה כיוון, לאיזה צד נוטה מצב הביניים הזה?
כלפי הכוח המתפתח.
תלמיד: אז הנטייה שלו בכל זאת לכיוון ההתפתחות?
כן, כמובן, אבל עדיין נדרש לו כוח המעכב.
תלמיד: בשביל מה?
כדי לייצב, לתת צורה לעובר הזה.
שאלה: כשאנחנו תופסים את הבורא, אז שני הכוחות נמצאים בו זמנית, הכוח המעכב וכוח המפתח?
כן, ודאי, שני כוחות נמצאים בו זמנית.
שאלה: האם הכוח שנקרא ולד ואחריו נוצר עובר זה הכוחות שבתוך העשירייה שבסוף יוצרים את הפרצוף הרוחני?
וולד זה תוצאה מהכוחות שבהם אנחנו משתמשים.
תלמיד: האם זה תורם ליצירת הפרצוף הרוחני?
זה תוצאה מיצירת הפרצוף הרוחני.
שאלה: הבנתי שהבורא נותן לנו שני כוחות, ברא שני כוחות, והכוחות האלה נמצאים כדי שנעבוד ביחסים בינינו בעשירייה. והתוצאה שמתקבלת מהעבודה זה הוולד החדש?
כן, זה ולד החדש.
שאלה: על שני כוחות אנחנו מדברים, הכוח המפתח, שהוא מייצב, אני מבינה שהוא מרחיב, מפתח, וכוח העיכוב, זה שנותן את הצורה לגוף הרוחני. והכוח הזה שנותן צורה רוחנית, על בסיס מה הוא פועל, על בסיס הרשימו הרוחני שכבר עברנו כדי להגיע לגמר התיקון?
זה עובד על בסיס הרשימו הכללי. שני הכוחות פועלים, הכוח המפתח, המרחיב, והכוח המעכב, המייצר והמעכב הם שני כוחות שעובדים כזוג.
תלמידה: האם על בסיס מה שעברנו ברוחניות מתייצבים גם ההרחבה וגם הכיווץ, כך אנחנו מתקדמים קדימה?
נכון.
שאלה: האם נחווה את שני המצבים, הכוחות האלה, עד שניוולד בהכרה או באהבה?
כן, הדרך שלנו היא כך. סך הכול כולנו נגיע לגמר התיקון, כולנו נגיע לתוצאה הרצויה, כי הבורא הוא למעלה מכולם, אבל הכול תלוי בעד כמה אנחנו רוצים להזדהות עימו, להתכלל עימו בעבודה הדדית בבריאה.
שאלה: אנחנו מדברים על הוולד החדש, ואנחנו יודעים שבתוך האם השליה והרחם הם החשובים ביותר להגן עליו. האם אתה יכול להסביר לנו מה זו השליה בהתפתחות העובר והעיבור, ומה הרחם? ומה הכוונה או מהי הסביבה שנקראת רחם?
שאלות מאוד חשובות, אבל אנחנו נדבר עליהן ונלמד אותן במשך הזמן. זה ייקח לנו עוד זמן להבין כל תפקיד ותפקיד של הדברים האלה, מהם הכוחות שהם פועלים עלינו ומתפקדים כמו רחם, שליה, כל דבר ודבר, יש שם הרבה מאוד מערכות ואנחנו נלמד את זה.
שאלה: בנוגע לשני הכוחות ההפוכים, המנוגדים, באלו תנאים הכוח האחד לא מבטל את הכוח השני?
זה האדם שולט, שהכוח הראשון לא יבטל את הכוח השני, אלא יעבדו יחד.
אם שני הכוחות האלה זה הכוונה האלטרואיסטית שלי והטבע האגואיסטי שלי?
אנחנו צריכים לשלב בין שני הכוחות האלה כך שתצא לנו מתוך זה התפתחות אלטרואיסטית.
שאלה: יש שני כוחות, המעכב והמפתח, כדי להרגיש אותם, כדי לשלב ביניהם, צריך להיות משהו ביניהם, כך לפחות לפי החוקים הגשמיים. גם ברוחניות יש משהו ביניהם?
אנחנו מלכתחילה מקבלים כוח שבא לנו מתחילת הבריאה, שזה כוח, נקודה אחת, שהיא לא מתפתחת, שהיא לא זזה, שהיא לא עושה שום פעולה, וכלפי הנקודה הזאת אנחנו בעצם סופרים את כל הקיום. על הנקודה הזאת אנחנו אומרים, דע שבתחילה היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות, ולא היה שום..", והכול היה רק אור עליון שממלא את כל המציאות, שנמצא במנוחה מוחלטת. המנוחה המוחלטת הזאת היא הנקודה שממנה הבריאה מתחילה.
שאלה: האם הכוח המעכב זה מה ששומר את הכוח שלנו בעיבור, שלא ייפול הרצון לקבל וגם לא יחרוג מההתכללות של העשירייה?
גם נכון.
תלמיד: האם זה נותן את הצורה של הכלי ובתוכו יכול להתפתח העובר?
נכון.
שאלה: אפשר להגיד שכוח המצייר זה אימפולס להתפתחות שלנו, זה כוח שמאל, זה קו שמאל, וכוח המעכב זה כוח של דבר שלם, שמאפשר להתפתח רק כדי להבליט את הדבר שלם?
כן. אלה שני כוחות מנוגדים, הראשון מפתח והשני לא נותן להתפתח למעלה מהגבולות.
שאלה: זה נקרא לידה רוחנית, כיוון שאתה לא יכול לעשות את זה בעצמך, לכן צריך חיבור. האם זה נכון?
עיבור זה תהליך שחייב לעבור על טיפת הזרע עד שיגדל ממנה עובר שלם, ובמשך זמן העיבור העובר מקבל את כל הכוחות הנדרשים מהעליון שלו, מאימא. והוא מקבל מאימא מפני שהכוחות האלה באים לאימא מאבא, זאת מערכת מאוד מורכבת, אנחנו עוד נלמד את זה. ודאי שחכמת הקבלה לא מסבירה את זה לפרטי פרטים, אבל אפשר להיכנס ולחקור את הדברים האלה, זה מעניין מאוד.
שאלה: אמרת שהאדם מכריע איזה כוח עכשיו משפיע עליו. איך האדם יכול להכריע אם הוא נמצא תחת הצמצום והכוחות מבחוץ משפיעים?
אני לא אמרתי כך. בזמן העיבור אנחנו יכולים רק להשפיע על העליון על ידי ביטול כלפי העליון. וגם בביטול כלפי העליון אין לנו כל כך כוחות לבטל את עצמנו, אלא אנחנו מבטלים את עצמנו מפני שחייבים, אין לנו ברירה, העליון נותן לנו פקודה ואנחנו מבטלים את עצמנו, וכך אנחנו גדלים. בדרגת הביטול אין לנו עדיין בחירה חופשית בשום דבר.
שאלה: בנוגע למצב שאנחנו מרגישים כרגע כמו מצב של הרדמה, כמו מצב בין שמיים לארץ שאתה כאילו לא נמצא בשום מקום. איך אפשר לבוא לחיבור במצב כזה? כמו אסטרונאוט בחלל הפתוח, הם קשורים לתחנת החלל ויש הרגשה כאילו אתה קשור לתחנת החלל. לא מובן אפילו על מה להישען, במה להיאחז במצב כזה. מהו הקריטריון שצריך?
הקריטריון הוא להיות יחד. הקריטריון שלנו הוא להיות ביחד, להתחבר יחד כדי להיות כמו שנאמר "כאיש אחד בלב אחד". כאדם אחד בתוך לב אחד. כך עלינו לפעול. ובמקרה כזה בטוח שלא נעוף לשום מקום, לא ניעלם ובטוח שנתפתח כיון שההתפתחות שלנו היא אך ורק בחיבור. ולמרות שבכל רגע נתון המשמעות של החיבור, הסגנון של החיבור, המבנה של החיבור הוא שונה, בכל זאת עלינו לשאוף רק לדבר אחד, לחיבור. מה עוד אפשר לצרף לחיבור שלנו, מי עדיין לא מחובר? את כל המרכיבים האלה עלינו לאתר ולחבר. ובזה מסתכם העיצוב של הולד.
תלמידה: אפשר להגיד שמצב כזה הוא כמו אובדן חומר הדלק האגואיסטי?
בעיקרון כן.
שאלה: אני מאוד מתרשם מזה שכל מה שאנחנו לומדים מיוצג גם בעולם הזה, כל הכוחות כמו ההיריון והלידה. למה הבורא עשה כך שאנחנו נראה את כל הכוחות והתופעות האלה גם בעולם הגשמי?
פשוט זה לא יכול להיות אחרת. הגשמיות היא תוצאה מהרוחניות ולכן זה לא שנעשה בכוונה כדי לתת לנו כאן הדגמה מה קורה ברוחניות. אלא פשוט ככה הכוחות פועלים מלמעלה עד למטה בכל רמות הטבע. ולכן כמו שלמעלה יש לנו את כל הכוחות האלה והם מתחברים ומולידים כל מיני צורות חדשות של חיבור, רצון לקבל ורצון להשפיע, כך זה מגיע לדרגה הגשמית שלנו וגם כאן זה מוליד גברים, נשים ואת חיבור בינינו, ואנחנו מולידים צאצאים וכך אנחנו מתקיימים.
זה לא שמישהו עשה סתם בצורה מלאכותית. פשוט מלמעלה עד למטה אותו החוק. משתנה רק דבר אחד, שמלמעלה עד למטה בכל רמה, בכל דרגה יש יחס שונה בין כוח קבלה לבין כוח ההשפעה, בלבד. אבל באמת, הכול קורה לפי "אני ה-ו-י-ה לא שיניתי"1. ולכן ככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו רואים שכל הבריאה היא באמת מערכת אחת. רק בכל הדרגות יש לנו הופעה שונה בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה.
שאלה: האם יכול להיות שחבר בעשירייה יכול להרגיש מצב של הריון?
ודאי. עיבור, יניקה, מוחין, כל המצבים האלה עוברים עלינו ואנחנו מרגישים מה קורה ברוחניות. כן. ודאי שכן.
שאלה: האם אפשר לומר שהכוח המעכב זה הכוח שעוזר לקרקע אותי בעשירייה, לחבר?
כן. נכון לחלוטין.
תלמידה: האם ניתן לומר שאני בונה את החיבור כביכול כצורת החברות בתוכי וזה כאילו מעבה את המסך שלי?
בינתיים אתן יכולות לחשוב בצורה כזאת.
תלמידה: והאם ניתן לומר שאם אני לא משיגה חיבור אז כדי שאותו הכוח שמגדל אותי ימשיך לפעול עליי?
את מדברת על הרבה דברים שאחר כך אפשר לסובב בצורות שונות. ועם האופי שלכן זה יכול להביא אתכן להשלכות הפוכות. אז כדאי להיזהר.
שאלה: האם עלינו לראות את הכוח המניע כאמונה למעלה מהדעת ואז האם הכוח המניע הוא טריגר בשבילנו לעלות לאמונה למעלה מהדעת?
ודאי שכן. יפה.
שאלה: האם אנחנו צריכים להרגיש בעשירייה משהו מיוחד כדי שנוכל להגיד הנה אנחנו עכשיו בעיבור, ולהיכנס לשמירה יתירה ביחסים בינינו? האם יש איזו הרגשה מיוחדת בעיבור הזה כדי שנהיה הכרתיים, ומודעים לתהליך הזה?
כן. תיכנסו.
תלמיד: מה זאת אומרת תיכנסו? איך נוכל להגיד שהעשירייה שלנו בעיבור ולא להתנתק מזה? מה ההרגשה הזו?
הרגשה שאתם מבטלים, כל אחד את עצמו, ונדבקים יחד לנקודה מרכזית אחת שלכם.
תלמיד: וממש כל אחד מרגיש את זה בתחושה שלו, הנה אנחנו אוחזים באותה נקודה?
כן. כולם הופכים לטיפת זרע, מוסרים את עצמם לעליון, והעליון עושה מאיתנו מה שהוא רוצה.
שאלה: איזו תגובה צריכה להיות בתוכנו כשיש את הפעולה של הכוח הבונה והמעכב? זה בכיוון של התגברות, בכיוון של ביטול, או שכל פעם זה דורש מאיתנו תגובה שונה, איך זה עובד עלינו?
אני לא יודע להגיד איך זה עובד עלינו. זה פשוט עובד בשני כיוונים, מצמצמים אותנו, ומרחיבים אותנו, מצמצים ומרחיבים, וכך עושים מאיתנו פורמט חדש
תלמידה: אז מה התגובה שלנו שאנחנו נכנסים לזה מתוך רצון, מתוך רצון לעבוד עם הכוחות האלה, איזה תגובות אנחנו מפתחים בנו על זה?
אנחנו סופגים בתוכנו את הכוחות, גם בעד וגם נגד, ומצפים שמזה יצטייר העיבור.
תלמידה: זה מתבטא בכוונה? זה מתבטא בשינוי של הכוונה מה לקבל להשפעה?
גם כן.
שאלה: אמרנו ששני הכוחות האלו נמצאים בכל אחד מאיתנו, אבל האם אפשר להגיד שלפי טבעם יש אנשים שיש בהם יותר כוח המצייר?
לא. בכל אחד יש את שניהם.
שאלה: האם הכוח המצייר נולד מהביטול של הרצון לקבל עבור עצמי? האם אני צריך להתאמץ בלבטל את עצמי, או לפתח את הכוח המצייר?
אנחנו לא צריכים לבטל את הכוח המצייר, אלא פשוט להתפתח הלאה. ודאי שהתפתחות אחת מגיעה על חשבון הכוח השני, אבל לא בזה שאנחנו מבטלים אותו, אלא אנחנו רק מייצבים את הקשר הנכון ביניהם.
שאלה: באיזו תפילה אנחנו חייבים להיות בבקשתנו לאור המחזיר למוטב, שהכוח המעכב ישמור עלינו?
שישמור עלינו, שלא ייתן לנו לברוח מחוצה לבניית העובר.
תלמיד: תודה. גם הכוח המצייר נכנס תחת מה שאמרת הרגע?
כן.
שאלה: אני רוצה לחזור לדוגמה של פסל, שמפסל צורה מחומר. אני פשוט לא תופס את הדוגמה, כי הפסל מכיר את החומר, ומכיר את הצורה שצריכה להיות בסוף. אבל אנחנו, איך אנחנו עובדים עם הכוחות האלו בדיוק? מה זה שאנחנו עושים צורה מכוחות מנוגדים?
אנחנו לא נמצאים בעבודה של הפסל, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, והבורא עושה עם הידיים שלי, על ידי, את כל הצורות שאני צריך לקבל.
אני לא מפסל את הפסל מחמר או מחומר אחר, אלא אני נותן את עצמי בהסכמה שלמה שהבורא יעשה ממני מה שהוא רוצה, וכך הוא עושה ממני אדם הדומה לו יותר ויותר.
תלמיד: אז אני פשוט צריך להסכים עם משהו חיובי או משהו שלילי שמגיע מהבורא, כביכול שאני מרגיש את זה?
אתה חייב להסכים עם הכול.
שאלה: לגבי הכוח המצייר והכוח המעכב, יש חברים שאומרים שהכוח המצייר הוא קו ימין והמעכב הוא שמאל, ויש כאלה שאומרים, שהמעכב הוא ימין, והמצייר הוא שמאל. מה נכון?
זה לא חשוב לנו עכשיו.
שאלה: האם שני כוחות האלו הם בעצם שני מצבים שאנחנו מרגישים, פעם בעלייה ופעם בירידה?
אפשר להגיד כך, אבל זה עוד לפנינו, מה אתם קופצים? איפה קראתם על הדברים האלה שכבר אתם שואלים?
שאלה: בקטע 7 במשפט הראשון כתוב לגבי הלידה. מה זה בחינת לידה ברוחניות בעשירייה?
לידה בעשירייה, זה שכולם בפעם הראשונה מתחברים לגוף אחד. אז כבר מתחילה יצירת הוולד שלהם.
תלמיד: בהמשך מדברים על אותה ההתגדלות או גדילה. מה זאת אומרת?
שהחיבור ביניהם גדל בעביות, וגדל בצורה.
שאלה: הרב"ש נותן דוגמה לעיבור של האישה. אנחנו יודעים שאישה מאוד רוצה להתעבר, וכשהיא מאוד רוצה לפעמיים העיבור מתרחק ממנה. איך בעשירייה פועלים נכון כדי שהעיבור לא יתרחק מאיתנו?
מתקשרים בינינו יותר ויותר, וסך הכול מייצבים מצבים נכונים לכניסה לעיבור.
שאלה: איך בדיוק שני הכוחות האלה נוצרים, מתבססים?
על ידי זה שאנחנו מתקדמים יומיום. יומיום משתמשים בשיעורים, שומעים מה החברים שואלים, נכללים מהשאלות שלהם, והתשובות על השאלות, וככה מתקדמים. פשוט מאוד. צריכים להשתמש בצורה יותר אקטיבית בחיי הקבוצה.
שאלה: שמענו כל כך הרבה שאלות לגבי שני הכוחות האלה, נראה לי שכל הבלבול הזה נובע מתוך קטע מס' 7 שפשוט תלשו אותו מהמאמר השלם. אם נקרא את כל מאמר י"ח של רב"ש, שם כתוב מאוד ברור מה ימין, מה שמאל. אז ברשותך הייתי ממליץ לכולם אולי במשך היום לקרוא את המאמר. הוא לא כל כך ארוך, והכול יתבהר, מה רב"ש מתכוון, כוח המעכב, כוח המצייר.
אז בואו באמת נקרא את המאמר בשיעור הצהריים ב-12:00.
שאלה: האם קיימת יציבות ברוחניות?
ככל שאני מחזיק בסביבה שלי, כך אני נמצא ביציבות. אפילו שמשתנים כל מיני תנאים, אני נמצא ביציבות, כי אני מחובר לסביבה.
שאלה: הכוח המעכב, את מה הוא מעכב בדיוק?
הכוח המעכב הוא כדי שלא תצא גדילת העובר מחוץ לגבולות הטבעיים שלו.
תלמידה: מה זה אומר?
את לא יכולה לתאר את זה לעצמך? והכוח המצייר הוא שבתוך הגבולות הרגילים שלו, הנורמליים, יצטייר הוולד בכל חלקי הגוף שלו.
תלמידה: בגשמיות לעובר יש מקום מוגדר, העובר נמצא ברחם, הוא לא יכול לצאת משם.
אבל הוא יכול לגדול לכל מיני כיוונים לא רצויים. הוא צריך לקבל צורת אדם. ולכן יש כאן את הכוח המצייר מבפנים ואת הכוח המעכב כביכול מבחוץ, ועל ידי שני הכוחות האלה הוא מקבל את צורת האדם הקטן.
תלמידה: איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?
אותו דבר. עשירייה צריכה לקבל צורה מיוחדת שכך היא תתפקד אחר כך, בכוח המצייר ובכוח המעכב, בלי שני הכוחות האלה אי אפשר לעשות שום דבר.
את רואה איך התינוק הקטן זורק ידיים, רגליים, הוא לא יודע מה לעשות איתן, כי אין לו את שני הכוחות האלה שפועלים בהרמוניה ביניהם. ולאט לאט הוא לומד איך לעבוד בהתקשרות הנכונה בין שני הכוחות, ואז הוא נעשה חכם ויכול לבצע בכל האיברים שלו כפי שהמוח שלו מכוון אותו.
תלמידה: איך להשתמש בכוח המצייר בעשירייה?
את צריכה לחשוב. את שואלת דברים שהם ברורים. תדברי עם החברות מה זה הכוח המצייר ותנסו להפעיל אותו.
שאלה: אנחנו כבר מספר שנים נמצאים בדינמיקה מתמדת של התפתחות העשירייה, בשיעורים, בפגישות. אם להניח שאנחנו כבר נמצאים במצב של עובר, האם זה יכול להפריע להתפתחות שלנו?
אם אנחנו מתקשרים בינינו, אז אנחנו מתפתחים בצורה נכונה ונקבל את כל הידיעות שאנחנו צריכים.
תלמיד: אני חושב שהכוח המעכב הוא "אין עוד מלבדו", והכוח המצייר הוא היצר הרע, אבל גם ניתנה לנו "תורה תבלין".
יפה מאוד.
שאלה: אנחנו מבינים ששני הכוחות הם פעולת הבורא עלינו. האם אפשר להבין את זה כך שהכוח המצייר מגיע מהעשירייה?
הכוח המצייר נובע מהעשירייה והמעכב מהבורא, בעיקרון כן.
שאלה: האם הכוח המפתח הוא זה שמגדיל לנו את הרצון לקבל, והכוח המעכב הוא זה שנותן לו צורה של השפעה?
נכון.
שאלה: האם הכוח המצייר שקושר אותי לבורא עוזר לי גם בביטול כדי ליצור צורה חדשה, צורה הרבה יותר מחוברת?
כן.
תלמידה: האם הכוח המצייר צריך להיות גדול יותר מהכוח המעכב?
הוא לא צריך להיות יותר גדול, חס ושלום, אם הוא יהיה יותר גדול, אז זה יהיה כמו גידול בגוף, אלא זה צריך להיות מאוזן. בין שני הכוחות האלה חייב להיות איזון.
שאלה: מרגיש שכל הבירורים האלה מחזקים את השכל וההבנה אבל מרחיקים מהרגש. איך לעבוד עם זה נכון? האם לא יותר נכון לעשות את הבירור בתוך העשיריות?
תעשו בירור בתוך העשיריות ותראו שיש לכם בזה גם רגש.
שאלה: נתת עכשיו דוגמה מאוד ציורית עם הפסל והחמר. החומר הזה הוא בעצם אני, והבורא בעצמו עובד על החומר הזה. השאלה היא כלפי הביטול והמסירות. האם ההודיה היא אותה צורת ביטול והכנעה שהבורא מצפה מאתנו והוא יקבל מזה נחת רוח?
לא. הודיה היא לא סוג של ביטול.
תלמידה: איך להביא לתהליך כזה שזה יהיה תהליך שייהנה אותו?
ההודיה יכולה לבוא לידי ביטוי רק בזה שאתם חוזרים אחרי הבורא, אתם עושים מה שהבורא רוצה לעשות בכם. בהתפעלות מההוראות שלו, מהמחשבות שלו, אתם מראים לו את ההתרשמות שלכם, את ההודיה שלכם.
תלמידה: האם זאת לא הכנעה?
זו לא הכנעה, זה יותר גבוה מהכנעה. אתם מכירים בדרגה האלוהית שלו.
תלמידה: האם אפשר להגיד שזאת אהבה לבורא?
לא. לא צריך להתבלבל.
שאלה: מה זה אומר להתחבר, אפשר להגיד שאני כאילו בונה את צורת החברות בי?
אפשר.
תלמידה: אתמול ענית לחבר שאפשר להגיד שהאדם מתעבר בחברים והחברים בו. מה זה אומר?
אנחנו מתכללים זה בזה. בכל אחד מאתנו יש עשירייה שאותה אנחנו מתארים, מרגישים במידה מסוימת, מעצבים, בונים.
שאלה: יש לנו את הכוח המצייר ואת הכוח המעכב. מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כדי לתת לכוחות האלה להשתלב יחד לקו האמצעי?
אנחנו מתחילים להבין בהדרגה איך לשלב אותם יחד. איך להביא אותם לקו האמצעי.
תלמיד: איך אנחנו עושים את זה?
זה עוד לא לעכשיו, אנחנו צריכים להגיע לשיעורים יותר מתקדמים. אנחנו צריכים להוריד את שני הכוחות האלה למצבים שבהם נוכל לשלב ביניהם ואחר כך להעלות את הקשר ביניהם למצב שנוכל לעשות עליהם זיווג דהכאה. כלומר, שיהיו ביניהם גם עביות וגם זכות כך שמהם יוכל להיוולד הגוף השלישי, התוצאה מהם. אנחנו נלמד את זה.
תלמיד: יש לנו רצון גדול מאוד בעשירייה, השתוקקות גדולה לגלות את שני המצבים האלה, אז אנחנו מחפשים את הדרך לעשות את זה.
כן, בסדר גמור, נעשה את זה. טוב מאוד שאנחנו כבר משתוקקים לכך. עוד מעט נתחיל ללמוד על העיבור הראשון, עוד מעט נכנס לזה.
שאלה: האם אפשר להגיד שאנחנו צריכים להתעלות לרמה שבה אנחנו בעצמנו מנהלים את הכוחות האלה, שולטים ומפעילים אותם, ולא שהם יפעלו עלינו?
זה טוב שיש לך רצון כזה, אבל אנחנו עוד צריכים להבין מה כן נמצא בכוחותינו ומה לא, אחרת נביא את עצמנו להפלה רוחנית.
תלמיד: איך לעשות כך שהוא לא יפסיק לדאוג לנו? לפעמים יש הרגשה שהבורא או הכוחות שמטפלים בנו, כאילו נעלמים. למה זה קורה, מה נדרש מאתנו כתגובה?
זה קורה מפני שאנחנו לא מבינים את כל התהליך במלואו. אז הכול בסדר, הבורא לא עוזב אותנו, אף לא לרגע.
שאלה: אם יש השתוקקות להביא ילדים לעולם, אז במה תלויה היכולת להתעברות? מה הגוף השלישי הזה צריך?
הגוף השלישי הוא תוצאה משני גופים שהיו קיימים והחליטו להתחבר ואז יש לנו גוף שלישי, שהוא הרבה יותר מורכב. וכך לפי תכנית הבריאה, על ידי החיבור מדור לדור, אנחנו מגיעים בדורות האחרונים לייצוב כזה, שיכולים להגיע לגמר התיקון. את כל היתר נלמד אחר כך.
(סוף השיעור)
-
"אני ה-ו-י-ה, לא שָניתי" (מלאכי ג’, ו’).↩