שיעור צהרים 28.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1698

מאמר 220, "שאלות בעבודה"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1698, מאמר 220, "טעם בדברים קטנים וגשמיים".

טעם בדברים קטנים וגשמיים

"ניתן לנו טעם בדברים קטנים וגשמיים, בכדי שכשנתבגר נדע איך לשמור על דברים רוחניים וחשובים.

אנו רואים ילד קטן משחק במשחקים שהוריו קנו עבורו. וכל עוד שהוא מוצא טעם, הוא משחק בו. ואחר כך הילד זורק או ששובר אותו בכוונה תחילה. וכשאביו צועק עליו, "הלא אני הוצאתי הרבה כסף על הצעצועים האלו, ומדוע אתה שובר, או זורק, או מאבד בכוונה או שלא בכוונה". והילד לא מבין אפילו מה שאביו מדבר.

וכשמתבגר מעט, אזי הוא מתחיל להבין, אך על כל פנים עדיין לא יכול לשלוט בעצמו לשמור על דברים שלא זקוק להם, אלא הוא מוכרח לשבור אותם, כי כבר הורגל מקטנותו, שכל דבר שאינו נצרך לשעה, מוכרחים לקלקל.

ואחר כך, כשמתבגר יותר, כבר יש לו לכח השליטה להחזיק דברים בביתו, אפילו שאין מוצא עכשיו טעם בהם. עד שבא לידי הבנה, שאפילו בזמן שכבר לא מוצא ענין בהדברים האלה, גם כן לא צריכים לקלקל, אלא שדברים האלו ישמשו לילדים קטנים. היינו שהדברים האלו ישתמשו לאנשים הפחותים ממנו בדעה.

ולולא התרגילים האלו, אזי אפילו האדם המבוגר היה נוהג כן. למשל, בזמן שאינו מוצא טעם בהבגד שיש לו, אזי היה קורע את מעילו. אבל מהנסיון הוא כבר יודע, שאפשר שהמעיל הזה ישמש לאדם הפחות ממנו במעלה, היינו בעשירות, אזי הוא מוכר לעני או שנותן מתנה לעני, ובודאי לא מקלקל אותו.

ומזה אנו באים, שהאדם, בכדי שיוכל לשמור על רוחניות ופנימיות המלובשת בהתורה, מוכרח לעבור את התרגילים הנ"ל על דברים גשמיים, וכשיסיים אותם, אזי יכולין לתת לו גם כן רוחניות.

והרמז לזה, "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", וחז"ל אומרים "איזהו שוטה המאבד מה שנותנין לו"."

אנחנו מכירים בעצמנו איך התייחסנו בילדות לצעצועים שלנו ואחר כך לדברים אפילו יותר חשובים. אם אנחנו לא צריכים אותם, הם הופכים לאפס בעינינו ואנחנו אפילו לא צריכים לראות אותם, כאילו נעלמים מעולמנו. וכך יכול להיות גם עד היום הזה, מה שאני לא צריך, אני יכול לאבד.

רק אם אדם מבין מתוך הניסיון שלו, או מתוך החינוך, שאסור לנו להתייחס בזלזול למה שהיה נראה לנו קודם טוב, לפי זה אנחנו יכולים לעצור את עצמנו ולא לאבד את הדברים שנראים לפי ההתפתחות שלנו, שאין לנו צורך בהם.

שאלה: כדי לשמור משהו, צריך קודם לרכוש אותו. מאיפה אקח את הרצון הגדול לרוץ לקראת החיבור המשותף, לקבל את כל מה שאתה רוצה לתת לנו, לקבל מהחברות, מהחברים?

מהבורא. הבורא הוא המקור של כל מה שאנחנו צריכים ולכן אנחנו צריכים לפנות אליו.

תלמידה: אני צריכה לבקש את הרצון הגדול הזה?

את יכולה לפנות עם כל רצון לבורא ולבקש.

תלמידה: אני צריכה לבקש עבורי ועבור החברות, עבור הכלי העולמי?

כמו שאת רוצה.

תלמידה: האם צריך לשמור על החיבור שהשגנו בעשירייה?

אני צריך לשמור על החיבור שהושג בעשירייה, בוודאי.

תלמידה: איך?

כל הזמן לחשוב על זה שאת רוצה להגדיל אותו, אז את בטוח לא תאבדי אותו.

תלמידה: להגדיל, זאת אומרת הכנה לפני כל חיבור? מהי הכנה נכונה?

העניין שלך בזה.

תלמידה: האם אני יכולה להשפיע על החברות, על החיסרון שלהן?

כן, אתן יכולות להשפיע אישה על חברתה.

תלמידה: איך?

בפעולות שלכן, במילים.

שאלה: מה עלינו לשמור לצורך שימוש עתידי בעבודה הרוחנית שלנו?

לשמור על הקשר בינינו, על הנטייה לבורא וכל הזמן לחדש את הקשר הזה שיהיה עוד יותר גדול וגם שהנטייה לבורא מכולנו תגדל.

שאלה: איך אנחנו יכולות להבחין על מה עלינו לשמור בדרך, מה לשים בצד, מה עלינו לקרוע?

אנחנו צריכים כל הזמן לפתח את הקשר בינינו ואת הקשר שלנו עם הבורא. חוץ מזה אנחנו צריכים לנסות כל הזמן להגדיל את הקשר בינינו, ובינינו לבין הבורא.

תלמידה: מה זאת אומרת להגדיל את הקשרים בעשירייה?

זה שאנחנו נזקקים זה לזה עוד ועוד, זקוקים יותר איש לרעהו. אני מסתכל על החברים שלי ורואה שבלעדיהם אני לא אוכל. אחד נותן לי דוגמה, ההוא מעצבן אותי אבל זה נותן לי עבודה על עצמי וכן הלאה. כלומר כל אדם בעשירייה הוא הכרחי. כך הבורא מארגן את זה עבורנו.

שאלה: כלומר, אם יש התרשמות שלילית מהחבר זה מוערך?

בוודאי שכן. מהם אני מצפה פחות לתחושות או רגשות חיוביים., להיפך, השלילי מתאים יותר לעבודה שלי על עצמי.

שאלה: איך אדם יכול לשמור על עצמו מרוח שטות?

הוא צריך לכוון את עצמו לקשר עם החברים וכל הזמן לשמור את הקשר ולהשתדל אפילו להגדיל אותו עוד ועוד. בכך הוא שומר על עצמו מרוח שטות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתת לאחרים את הדברים הרוחניים האלה?

זה עוד יותר חשוב מאשר לקבל משהו, לכן אנחנו רוצים להשפיע, לתת.

תלמידה: איך כשאנחנו נמצאים בשמחה, לא לאבד את היראה בפני הבורא?

אם אני מחובר עם החברים ואני כל הזמן רוצה לתמוך בהם, לתת להם משהו, אז הכול מסתדר לי.

תלמידה: אם יש מצב קשה ואתה צריך להצדיק את הבורא ולהיות בשמחה, הבורא יחשוב עלי "מה אתה שמח? אתה צריך להיות ביראה". על זה אני שואלת.

אנחנו צריכים בכל זאת לחשוב איך דרך החברים לפנות לבורא. זה העיקר.

שאלה: הבורא מתקן את הנשמות שלנו באיטיות, מנה אחר מנה. האם אפשר לזרז את שלבי ההתפתחות הרוחנית? במה זה תלוי?

בקשר שלכן בעשירייה. אם את לבד מבקשת, זה דבר אחד, אבל אם יחד אתך מבקשות עוד כמה חברות, ועוד יותר טוב כל העשירייה, אז הבורא עונה מיד וככל האפשר בצורה ישירה.

שאלה: החכמים אומרים, "איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו". איך עלינו לא לאבד ברוחניות את מה שנותנים לנו?

אם אתן נאחזות בזה יחד, מחזיקות בזה יחד, ולא כל אחת בנפרד, לבד, אז תוכלו להחזיק בכל מה שהבורא ייתן לכן. וכשהוא יראה שאתן יחד משתוקקות להיאחז בזה, הוא ייתן לכן דברים חשובים.

שאלה: כדי לא לאבד את מה שניתן לנו, אנחנו צריכים לשמור על זה וגם להבין את הערך של מה שקיבלנו. איך נוכל לתת את הערך הנכון והאמיתי למתנות שאנחנו מקבלים?

אנחנו מקבלים את זה מלמעלה מכך שרוצים להתחבר ולקרב את החברים לבורא. מתוך זה תהיה לנו חשיבות של הקשר בינינו והקשר עם הבורא, ואנחנו נשמור על הדרגה שלנו.

שאלה: נשמע שמזה שאנחנו מטפלים בצורה לא נכונה בגוף הגשמי שלנו, כתוצאה מזה הוא מת.

לא. נראה לנו שהגוף הגשמי מת בגלל שאנחנו מזלזלים בו, אבל האמת שהסיבה הנכונה למוות הגשמי היא הזלזול הרוחני.

תלמיד: איך האדם צריך להתייחס בצורה רוחנית נכונה לגוף הגשמי שלו, כדי שהוא יוכל לתפקד בצורה נכונה ולעזור לו ברוחניות?

הוא צריך לתת לגוף בצורה מאוזנת את כול מה שהגוף דורש, אבל בקו אמצעי, ואז הוא לא יטעה ביחס לגוף.

שאלה: הטבע שלנו הוא כזה שכשמשהו כבר לא משרת אותנו, אנחנו מזלזלים בו. איך בדרך הרוחנית להיזהר מזה? איך להתגבר על הזלזול ולכבד ולהעריך כל דבר שגרם להתפתחות הרוחנית שלנו?

אם הקבוצה משתדלת להחזיק בהתקדמות הרוחנית, אז היא לא תזלזל במטרה הרוחנית.

שאלה: איך לייחס לבורא בצורה נכונה את המצבים שהוא נותן לנו? איך לנהל איתו שיחה בצורה נכונה?

מאוד פשוט, כמו שאת מדברת עם עצמך, כך תדברי עם הבורא.

תלמידה: לפעמים אני כועסת על עצמי וגם על הבורא ואני לא רוצה לכעוס על הבורא. אני מרגישה שאני לא רואה, שהעיניים שלי עיוורות, אז איך אוכל לראות את המציאות כמו שהיא?

צריכים יותר ויותר לחשוב על יחס הבורא אלינו, עד כמה הוא טוב ומטיב בכול, אומנם אנחנו לא מרגישים את זה תמיד. במידת האגו שלנו שבוער, אנחנו מאשימים אותו, מזלזלים בו, דוחים אותו. אבל אם לא היה לנו אגו, אז היינו ממש צמודים אליו.

שאלה: שמעתי שהעשירייה מראה לי באיזה אגואיזם אני נמצאת, ובכך מראה לי את הקשר עם הבורא, כלומר הבורא מראה לי את זה דרך העשירייה. האם אני אוכל לבקש ישירות מהבורא להתקשר לעשירייה, או לבקש מהעשירייה שהן יעזרו לי?

גם זה טוב וגם זה טוב. גם דרך החברות וגם מעצמך.

תלמידה: איך עלינו להתפלל יחד כדי שכל העשירייה תידבק בכלי העולמי?

תנסו להתחבר ביניכן כך, שמכן תצא תפילה אמיתית משותפת. זה יהיה טוב, זה מאוד משפיע.

שאלה: האם הסיבה להיווצרות רוח שטות היא האגו שלנו?

בטח.

תלמיד: האם רוח השטות קיימת באגו מלכתחילה, או אפשר להימנע מזה איכשהו?

לא, אי אפשר להימנע מזה בשום דרך. הבורא בכוונה מפתח אותה כדי לתת לנו הזדמנות לגדול יותר ולהתגבר על האגו.

שאלה: הרבה זמן לא יכולתי להסכים עם הבורא בעניין אחד. אבל עכשיו הסתובבו הדברים כך, ופשוט הבנתי והרגשתי שהבורא עשה את כל זה בשבילי, כדי לשמח אותי, שאני אתקדם, וגיליתי אותו כטוב ומטיב. איך להפיץ בין החברים שלי שמה שהבורא עושה הכול לטובה?

תדבר על זה.

שאלה:, למה עם הזמן האדם מאבד את החשיבות של מה שהבורא נותן? למה החשיבות יורדת?

כיוון שהאדם כל הזמן צריך לרומם את הבורא בעיניו, להגדיל אותו. ואם הוא שוכח מזה, אז מיד הבורא נופל בעיניו ואין לו למי לפנות.

תלמידה: האם זה קשור להרגשת השמחה שאדם מרגיש ממה שקיבל?

כן.

שאלה: אני מרגישה שהקשר שלי בעשירייה צריך להיות נקי וממוקד, רק במחשבות והתקרבות לבורא, ולכן אני מרגישה התנגדות לשתף את העשירייה במצבים גשמיים או לבקש מחשבה, כי זה מוריד את החברות. האם אני גאוותנית ולא מוכנה להוריד ראש לחברות, או שהדאגה שלי נכונה?

לא. צריכים קודם כול לבקש על הרוחניות ואחר כך על הגשמיות. בזה שאת מטפלת ברוחניות, יכול להיות שגם הגשמיות תתוקן.

שאלה: כתוב "ומזה אנו באים, שהאדם, בכדי שיוכל לשמור על רוחניות ופנימיות המלובשת בהתורה, מוכרח לעבור את התרגילים הנ"ל על דברים גשמיים, וכשיסיים אותם, אזי יכולין לתת לו גם כן רוחניות." האם זה אנחנו שמחליטים על התרגילים, או זה הבורא לבד מחליט?

הבורא מחליט. בהתאם למצב שלנו, אבל הבורא מחליט.

תלמידה: אז כשאנחנו עושים תרגילים בעשירייה, כמו תרגילים שאתה נותן לנו לעשות, האם זה גם עוזר לנו?

ודאי שכן.

תלמידה: אם נעשה הרבה תרגילים כאלה, נגיע יותר מהר לרוחניות?

כן.

שאלה: אנחנו אוהבים את מה שאנחנו דואגים לו. בירידה אנחנו מרגישים דחייה מהבורא, אבל כשאנחנו עוברים את זה, אנחנו מבינים שזה מגדל אותנו. איך לא לפחד מהירידות ולקחת את התמיכה של הבורא?

להיות כולם יחד בקבוצה אחת ולהחזיק זה בזה, אז לא יהיו לכם כאלה בעיות. אתם צריכים להרגיש שאתם נמצאים יחד עם החברים.

שאלה: מה צריכה לבקש קבוצה או עשירייה מהבורא על מנת להתקרב לתכונתו בזמן קצר?

לבקש בדיוק את זה. להתקרב בתכונות לבורא.

תלמיד: כשאני רוצה לשאול שאלה, יש לי איזו הרגשה לא נוחה בפנים. מה לעשות?

לא יודע, תשאל את הבורא.

שאלה: כאן נאמר על דברים שאתה כבר לא צריך, מדובר על זלזול?

כנראה שכן.

תלמידה: אם יש לנו בקבוצה שבעה אנשים קבועים שנוכחים, וכל היתר מתנדנדים, זה מפריע לקבוצה?

כן, בטח שזה מפריע.

תלמידה: איך להשפיע?

בשום דרך לא להשפיע על זה. אלא להגביר את החשיבות של המפגשים שלכם, כך שכולם יהיו.

שאלה: איך לקשור. אנחנו צריכים לשמור ולא לאבד, אבל להשפיע וכל הזמן לחדש. מה אנחנו מחזיקים ומה מחדשים?

כל פעם זה תלוי בחשיבות.

שאלה: מה המסר הרוחני של חוסר ודאות?

שאני רוצה לדעת איך אני יכולה לבקש מהבורא את העלייה שלי, כדי לעשות לו נחת רוח.

שאלה: מה זאת תפילה אמיתית משותפת?

משותפת שאתם מתאספים בקבוצה יחד ומתקשרים יחד, מתחבקים יחד ופונים יחד לבורא ברצון אחד, בכלי אחד, לבורא אחד ואתם בקבוצה כאדם אחד. ואז תצליחו.

שאלה: אחרי שהיה לנו איזה מצב של חיבור, או איזו מתנה כזאת שקבלנו מהבורא, אנחנו רוצים להחזיק בזה, איך להחזיק בזה בלי שזה יהפוך לאיזו קליפה שלא מאפשרת לנו להמשיך ולגדול ולהיות עוד יותר בהשפעה?

אנחנו כל הזמן צריכים להיות בתפילה, לא להפסיק.

תלמיד: אז זה בסדר לקבל את זה, שהמצב מתחלף ואנחנו שוב מרגישים ריקים ולא מצליחים להחזיק?

כן, ודאי. אבל אנחנו ממשיכים בלבקש יותר ויותר מכל מצב חדש.

שאלה: כשאנחנו מתפללים, עושים סדנה ואחרי הסדנה נפרדים, זה פספוס כי נהיה חיבור וזה אולי הזמן הכי חשוב להעלות הודיה ותפילה. מה דעתך?

אני חושב שאחרי השיעור שאתן מתחברות כדאי לכן להיות עשר דקות רבע שעה בחיבור ביניכן ולברר מה אתן צריכות לעשות, כדי להוציא תועלת גדולה מהשיעור, מהחיבור.

שאלה: כשאנחנו עוברים למדרגה חדשה, האם אנחנו צריכים לשמור על כל מה שעברנו עד עכשיו, או שלזרוק את זה ולהתקדם?

לא. אני צריך להיות דבוק לאותו רצון, לאותה הכוונה שעכשיו אני נמצא בה, ולא שהיה לי במשך זמן, לא. שתהיה לך כל פעם תפילה לפי המצב שלך.

שאלה: מהתשובה שלך הבנתי, שאדם בעצמו לא יכול להרגיש שעכשיו הוא מאבד מה שנתנו לו. איך על האדם בעצמו לעזור לעצמו, או איך על הזולת לעזור לו?

תתחברי במחשבה, בצורה פנימית, נפשית עם החברה ויחד איתה תבקשי מהבורא את מה שהחברה רוצה.

שאלה: איך אני יכול לצאת מהמצב הגשמי שלי, להשלים עם התנאים הגשמיים שלי. ולהשתוקק לקבל חכמה רוחנית?

תתחיל לבקש חכמה רוחנית, התקדמות ברוחניות ואז הגשמיות שלך גם תשתפר.

שאלה: יש כאן דוגמאות, אנו רואים ילד קטן משחק במשחקים שהוריו קנו עבורו וכל עוד הוא מוצא טעם, הוא משחק בהם. ואחר כך הילד זורק או ששובר אותו. או אדם שגדל עם בגד שהיה לו ועכשיו קטן, הוא יכול לתת או למכור אותו. בחיי העשירייה, באיזה אופן אנחנו יכולים לשמור את הרוחניות, כשאנחנו משפיעים זה לזה. מה חשוב לשמור ולא לשבור?

ברוחניות אנחנו יכולים רק להשתוקק לקראת חיבור יותר ויותר גדול. ובזה אנחנו נשמור על עצמנו מלאבד בדרך גורמים חשובים בדרך שלנו.

שאלה: שמעתי שבשביל לא לאבד דברים חשובים, אדם צריך להעביר את זה לעשירייה, לחברות. יש פחד לא ברור מה כן להעביר ומה לא להעביר, איך נכון להשפיע, איפה יש ביטחון שאני מעבירה את דברים טובים ובכלל משפיעה להם טוב?

את צריכה לפני כן להתחבר לחברות, להרגיש את הרצונות שלהן ואז יחד איתן להתפלל.

תלמידה: אבל להרגיש את הרצונות שלהן, זו כבר פעולה רוחנית זו כבר תשובה מהבורא, כי זה בלתי אפשרי שהוא לא עונה. אז איך מגיעים לסנכרון הזה?

עניתי לך.

(סוף השיעור)