שיעור בוקר 29.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 538, מאמרי "שמעתי",

מאמר כ"ב "תורה לשמה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 538 מאמרי "שמעתי", "שמעתי" כ"ב "תורה לשמה".

כב. תורה לשמה

שמעתי ט' שבט תש"א

"עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]".

"אית דין [יש דין]" נקרא, שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה.

וכן להיפוך, כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים מיום ליום, עד לתכלית השיפלות שישנם במציאות.

כשמסתכלים על ב' מצבים האלו, אז רואים "שאית דין, ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]". מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום. אז רואים "שאית דין צדק [שיש דִּין צדק]". פירוש, שרואים שדוקא זהו הדרך הטובה ביותר, ומסוגל וראוי להגיע אל האמת.

וזהו שנקרא "שהדין הוא צדק", שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות התכלית. היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית.

לכן אם לומדים על מטרה זו, להבין זאת "שאית דין ואית דיין", זה נקרא "תורה לשמה". וזה הפירוש מאמר חז"ל "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". ולכאורה היה צריך לומר "שמביא לידי מעשים". היינו, שיוכל לעשות מעשים הרבה, לשון רבים ולא לשון יחיד.

אלא הענין הוא כנ"ל, שהלימוד צריך להביא לו רק לבחינת אמונה. והאמונה נקרא "מצוה אחת", שהוא "המכריע את כל העולם כולו לזכות". והאמונה נקרא "עשיה", מטעם שמדרך העולם הוא, שמי שעושה איזה דבר, מוכרח להיות מקודם איזה סיבה, שהוא יחייבו לעשות בתוך הדעת. וזה כמו יחס משותף שכל עם עשיה.

אבל בזמן שהוא דבר למעלה מהדעת, שאין הדעת נותן לו לעשות את הדבר, אלא להיפוך, אז מוכרחים לומר, שבמעשה זו אין שום שכל, אלא מעשה לבד. וזה פירוש "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו וכו' לכף זכות". וזה הפירוש "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה", היינו לבחינת עשיה בלי דעת, הנקרא "למעלה מהדעת"."

תלמיד: למה עשייה לבד בלי שכל נקראת מצווה?

כי העשייה הזאת מזמינה על האדם כוח מיוחד, אור מלמעלה, וזה מספיק לו בינתיים כדי להתקדם.

תלמיד: אני אתן דוגמה פרקטית. אנחנו מדברים על כך שבכל דבר צריכה להיות כוונה, לדוגמה יש מפגש של העשירייה והרצון של האדם לא תומך בזה, לא רוצה ללכת, אבל הוא בכל זאת הולך בלי רצון, מושיב את עצמו בכוח בלי שום כוונה. האם יש בזה כבר אלמנט של מצווה?

כן.

תלמיד: אפילו כך בצורה גסה.

כן.

תלמיד: כתוב בתחילת המאמר, הוא לומד "בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות", ואחר כך בעל הסולם חוזר על הנקודה הזאת וכותב "אלא הענין הוא כנ"ל, שהלימוד צריך להביא לו רק לבחינת אמונה."

איך הלימוד בכדי לדעת בבירור שיש כוח אחד, מביא לו את נקודת האמונה?

מתגלה הבורא.

תלמיד: מה נקרא ללמוד לדעת בבירור בתוך הדעת ממש בלי שום ספיקות שיש דין ויש דיין?

זה מה שהוא רוצה כתוצאה מהלימוד, הלימוד הוא כדי לגלות את הכוח העליון לאדם, זה אמצעי.

תלמיד: למה זו אמונה אם אתה רוצה בתוך הדעת ממש לדעת שיש בורא, שיש כוח אחד?

אנחנו לא מסוגלים להשיג את הבורא בתוך הדעת.

תלמיד: בדיוק. אז מה זה שהוא רוצה ללמוד ולדעת בבירור בתוך הדעת ממש?

זה מה שהאדם רוצה.

תלמיד: הוא רוצה על אף שהוא יודע שהוא לא יכול להשיג את זה?

יודע או לא יודע זו כבר לא כל כך השאלה, כי זה לפני שקיבל מלמעלה יחס של הבורא.

תלמיד: בעל הסולם כותב "בזמן שלא הולכים לפי דיני תורה של אמת תכף נענשים".

כן.

תלמיד: מה זה נקרא שנענשים?

נענשים זאת אומרת מתרחקים מהמטרה.

תלמיד: ואז בתוך הדעת אפשר להבין שצריך ללכת רק לפי הדין של אמת, בכלים של השפעה?

יש הבדל אם אדם מתקדם למעלה מהדעת או בתוך הדעת או למטה מהדעת, הכול ניתן לאדם.

תלמיד: זה חשוב להבין בתוך הדעת שרק בכלים דהשפעה הוא יכול להגיע לבחינת אמונה?

כן.

תלמיד: מהו המצב הזה "לדעת שיש דין ויש דיין"?

לדעת שלכל הפעולות שלו, במחשבה, ברצון, בפועל, יש תגובה מלמעלה ומראש הוא כבר צריך לכוון את עצמו לכך שיש לו תשובה על כל שאלה שמתעוררת בו.

תלמיד: בעל הסולם אומר שכדי להגיע לזה צריך שתהיה אמונה.

כן.

תלמיד: ולהתרכז בזה, לרצות שתהיה אמונה. אם יש אמונה והיא למעלה מהדעת, אז איך בתוך האמונה הזאת יש דעת שנקראת "יש דין ויש דיין"?

זה תלוי באמונה שלו. אם הוא מקבל את מציאות הבורא, את שליטת הבורא עליו, ורוצה לקיים את מה שהבורא רוצה ממנו, אז הוא מתקרב לבורא ומגיע לדבקות.

תלמיד: זאת אומרת, הוא צריך לרצות את שליטת הבורא ומתוך זה הכול מתברר.

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים שעיקר העבודה הוא ללכת באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה, בלי חקירות, בלי לבדוק כל צעד בשכל, אם כך למה חשוב לדעת בתוך הדעת שיש דין ויש דיין?

כי זה אומר שהאדם מגיע להשתוות עם הבורא. ששינה את עצמו עד כדי כך שבתוך הכלים שלו הוא מגלה שיש דין ויש דיין.

תלמיד: אבל אם כל הגישה היא להתבטל, ללכת מעל הדעת, אז למה אני צריך לדעת שהכול מתנהל בצדק, שיש משגיח ואיך הוא פועל בכל פרט? מה זה תורם לי?

זה תורם לכך שאני מתקרב למשגיח העליון והוא מתקרב אליי.

תלמיד: זה סימן לכך שהאדם מתקדם נכון בהשתוות הצורה לבורא?

כן.

תלמיד: מצד אחד בעל הסולם כותב פה שיש דין ודיין בזה שאתה הולך בבחינת אמונה ואז אתה רואה שאתה מתקדם בעבודה ויש דין ודיין, ומצד אחר הוא אומר שאם אתה לא הולך על דרך האמת, אתה מיד נענש, ואז הוא אומר שזאת הדרך הראויה להגיע לאמת. איך זה מתיישב בדיוק?

כי הוא מתקרב לבורא לפי השתוות הצורה, ולכן מתקרב.

תלמיד: אנחנו חייבים לראות את שני ההפכים בתוכנו בכל רגע, גם את דרך האמת וגם את דרך השקר, אחד מול האחר?

אפשר להגיד שכן.

תלמיד: הוא אומר ששם נעשה דין צדק, דווקא ברגע שאתה נענש, שם אתה רואה שיש דין צדק יותר מאשר דרך אחרת.

בסדר.

תלמיד: מה ההבדל בין למעלה מהדעת ולמטה מהדעת בעולם?

כי הדעת זה אותו מקום שאדם יכול במוח ובלב להגיד ולהסכים ולעשות מתוך הנקודה הזאת, וכך הוא בודק את עצמו.

יש בתוך הדעת, למטה מהדעת ולמעלה מהדעת. בתוך הדעת זה מה שהוא עושה לפי מה שגופו דורש, ויש לו גם כוחות לעשות. למטה מהדעת, זה על אף שהגוף דורש, הוא הולך למטה מזה, זאת אומרת לא מסכים לקיים דרגה יותר עליונה. למטה מהדעת זה על אף שהוא יודע שהיה צריך לעלות למעלה, להשיג משהו נגד הפנימיות שלו, הוא לא עושה את זה.

תלמיד: בתחילת המאמר בעל הסולם כותב שהאדם לומד כדי לדעת בבירור שיש דין ויש דיין. את העצה הזאת אני מבין, אבל עדיין האדם צריך לבחור לא לברוח מהעבודה. כלומר הוא יכול להבין שדרך ההשפעה זאת הדרך היחידה שצריך ללכת בה, אבל כיוון שקשה לו מאוד לקיים את זה, הוא יכול לסגור את עצמו ולברוח מזה. האם זה קיים בתוך המצב הזה או שפה הוא גם לא יכול לברוח?

אני חושב שהוא עומד מול האמת, וכבר לא מסוגל להגיד שיכול ללכת למעלה או למטה.

תלמיד: מבחינת בירור האמת יש לו אמת. אבל האם לא צריך עוד משהו כדי ללכת בדרך הזאת?

רק לבצע.

תלמיד: את הביצוע הזה הוא יכול לעשות, אבל הוא לא יכול לשמור על הקו הזה לאורך זמן, הוא מיד עף מזה. גם אם יש לו אמת, גם אם הוא נוגע בה, הוא לא יכול להכריח את עצמו ללכת בזה כי יש לו בחירה לברוח מזה. הוא יכול להגיד, אני לא רוצה לדעת על זה. האם הוא יכול לעשות כזה דבר או שכבר אין לו אפשרות כזאת?

אדם שרואה את האמת לפניו לא יכול לזוז מזה.

תלמיד: אז בעצם אדם מכניס את עצמו לתוך מקום שלא תהיה לו ברירה?

זו בעצם הבחירה.

תלמיד: הוא מדבר על זה שדרך העולם שמי שעושה איזה דבר, זה צריך קודם להיות בתוך הדעת ולמעלה מהדעת זה ממש בלי שכל. וגם שהמטרה זה להגיע ללשמה. אנחנו אומרים שמתוך שלא לשמה באים לשמה. בלא לשמה יש לכאורה דעת, יש שכל, יש סיבה, יש פעולות רבות.

איך מגיעים מלא לשמה לשמה. האם צריך לשנוא מאוד את המצב של לא לשמה כדי לצאת ממנו. מה המעבר בין לא לשמה ללשמה?

המעבר הוא בזה שאדם עושה את כל הפעולות שהוא מתאר לעצמו שהן באמונה למעלה מהדעת, ומגלה שאין לו לזה כוחות ומבקש מהבורא שיהיה לו כוחות.

תלמיד: בכל הפעולות האלה שאדם חושב שהוא עושה בעצמו מעורב לכאורה גם הרצון לקבל, יש לאדם סיבה למה הוא פועל?

יכול להיות שכן.

תלמיד: הוא מצפה לשכר?

כן. יכול להיות שכן.

תלמיד: הוא מבין שתוך כדי פעולה בלשמה הוא חייב את עזרת הבורא, כי הוא בעצמו לא יוכל להגיע לזה.

כן.

תלמיד: איך אחרי שהוא מבין את זה, להמשיך לעשות פעולות של לא לשמה?

להגיע מלא לשמה ללשמה, האדם מסוגל רק על ידי זה שהוא יודע שלא נמצא בלשמה ולא יכול לעשות אחרת.

תלמיד: יש איזה רכיב של ייאוש שצריך להיות בלא לשמה?

כן, ייאוש זה אלה דברים רגילים כשרוצה משהו לעשות ולא נותנים לו. אז הוא נמצא מיד כמו ילד בייאוש.

תלמיד: איך התפילה של האדם משתנה, נניח בתחילת הדרך כשהוא חושב שהפעולות שלו יש בהן תועלת גדולה להביא אותו למטרה, או כשהוא מבין שזה אפשרי רק בעזרת הבורא. איך תפילת האדם משתנה במעבר מלא לשמה לרצון להיות בלשמה ממש?

הוא צריך להגיע למצב שכבר ברור לו שבעצמו הוא לא מסוגל להגיע ללשמה. אלא רק על ידי תפילה שהיא תצא מתוך ליבו ותהיה מכוונת ישר לבורא, רק התפילה הזאת יכולה לעזור לו.

תלמיד: בגלל זה אומרים שה' קרוב לנשברי לב?

כן.

תלמיד: הוא כותב "אבל בזמן שהוא דבר למעלה מהדעת, שאין הדעת נותן לו לעשות את הדבר, אלא להיפוך, אז מוכרחים לומר, שבמעשה זו אין שום שכל, אלא מעשה לבד. וזה פירוש "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו וכו' לכף זכות"." בעולמו של הבורא, יש איזושהי הכרעה לאדם. מה הוא מכריע כאן, מה זו הכרעה?

הוא מכריע על סוף הבירור שלו, שלא רואה לפניו בשכל שיש לו עוד מה לעשות.

תלמיד: מה העצה להתקרב יותר להכרעות ולא להתפשרויות שהאדם מכריע בכל רגע. זה גם די מאפיין את התקופה שלנו, ככל שכאילו הדור מתקדם, הוא נמנע מלהכריע.

כן.

תלמיד: איך מגיעים יותר להכרעה לנחישות מה העצה?

צריכים לחשוב על מה שיש לפניך, מה שאתה מסוגל עם מה שנותנים לך מצד הטבע. ואז אתה רואה שבאמת לעשות משהו למעלה מהטבע, אתה לא מסוגל.

תלמיד: ואז אני מקבל את המצב ולא מכריע. מה אני כן מכריע?

שאתה לא מסוגל לעשות בעצמך שום דבר, אלא רק אם הבורא ייתן לך, וכשתרגיש את זה, אז תוכל לבצע.

תלמיד: אז מהי נקודת ההכרעה באותה הנקודה שאני לא יכול?

זאת הנקודה, שאתה לא יכול.

תלמיד: ואז איך מפה מגיעים לבצע איזושהי פעולה?

כי אתה לא מסוגל. אתה רואה את זה ואז לא נשאר אלא רק הבורא שיעשה במקומך.

תלמיד: זאת אומרת, שמאותה נקודה מצד אחד הוא לא מסוגל, הוא מכיר את זה, מבין, ומצד שני, הוא פתאום מבין שיש פה כוח במציאות שלו.

כן.

תלמיד: זו הכרעה.

האדם מכריע.

תלמיד: קודם סיפר חבר על ישיבת חברים, שהוא נמצא בנקודה שאין לו רצון להגיע לישיבת חברים ופה בדיוק יש נקודת ההכרעה. הוא יכול להתפשר ולהגיד, "טוב. בפעם הבאה אני אבוא" או יש נקודה שהוא כן קם ומגיע. יש כאן הכרעה.

כן.

תלמיד: היא חיצונית, אבל מה יכול לעזור לאדם להגיע להכרעות נכונות כאלו חיצוניות?

אם הוא בוחר בכל רגע משהו לעצמו, לצעד הבא שלו, אז בזה הוא מכריע.

תלמיד: קודם אמרת שהכרעה זה להצליח להכניס את הבורא למשוואה. זה נכון?

נגיד.

תלמיד: מה זה אומר להכניס את הבורא בחשבון של האדם, כשלפני זה לא היה בורא, עכשיו יש בורא וזו הכרעה ואז אני פועל.

אתה מכריע רק בזה שאתה בוחר לתת לבורא את מקום הבחירה ועבודה שלו.

תלמיד: כתוב, "בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום."

כן.

תלמיד: ו"כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים מיום ליום," ו"שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום,". מדוע אנחנו לא מרגישים את התגובה מלמעלה על המעשים שלנו?

אנחנו צריכים לגדול בבחירה חופשית בצורת ההשפעה, כי בצורה כזאת אנחנו מתקרבים לבורא. ואם לא היתה לנו אפשרות כזאת, אז לא היינו יכולים לבחור בזה ולהעדיף את זה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לדעת כדי להרגיש ולהבין את התגובות שמגיעות מלמעלה?

אנחנו צריכים בשביל זה להרגיש את המעמד שלנו, איפה אנחנו נמצאים ובדיוק למה מכוונים.

תלמיד: אילו מאמצים עלינו להשקיע כדי להרגיש את האמת בבירור בלי להשאיר מקום לספק?

אנחנו צריכים חיבור ושהחיבור שלנו יהיה מכוון למטרה האמיתית.

תלמיד: מהי פעולה, איך רואים את פעולת האמונה בחברים?

כל חבר וחבר הגיע מתוך התפתחותו למצב שהוא מראש מסכים עם מה שהוא עובר.

תלמיד: מה היחס הנכון כלפי דין ודיין בתהליך ההתפתחות שלנו בדרך?

דין ודיין מגיעים לנו מהכוח העליון, ממדרגה יותר עליונה שאליה אנחנו מתכוונים לעלות.

תלמיד: מה זאת אומרת ש"כל חבר יגיע למצב שמראש יסכים עם מה שהוא עובר"?

הוא מאמין למעלה מהדעת שמי שמנהל אותו זה הכוח העליון.

תלמיד: האם נקודת ההכרעה קורית בשכל או כשהאדם בשכל רואה הפוך והוא בכל זאת מכריע שהוא רוצה לסמוך על הבורא, רוצה שהבורא ייתן לו את תכונת ההשפעה?

בדרך כלל זה צריך להיות נגד השכל.

תלמיד: איך יש לאדם כוחות להכריע אם השכל אומר לו הפוך?

הוא רואה את שתי האפשרויות שנמצאות לפניו.

תלמיד: אם הוא רואה אז זה לא נקרא שזה בשכל?

אם אני אגיד לך שהוא רואה בשכל הפנימי שלו?

תלמיד: מה זה?

לא לפי ידיעה ברורה, לא לפי התכלית, אלא לפי מה שנמצא לפניו.

תלמיד: האם את המצב הזה הוא עושה בזכות כל מיני נקודות התגברות שהוא אסף במשך הדרך?

כן.

תלמיד: לאט לאט, במשך העבודה, הוא מגבש יותר יכולת הכרעה שהיא נגד השכל.

כן.

תלמיד: על התורה אנחנו אומרים שזה המאור המחזיר למוטב וכאן הוא כותב, "עיקר תורה לשמה". האם אפשר להגיד על התורה לשמה שזה האור שמברר לנו בין הכוונות למעשים?

"תורה לשמה" זה שאנחנו יכולים לקבל מלמעלה כוחות שבעזרתם אנחנו מחליטים על הפעולות והפעולות האלה מקרבות אותנו ממש לבורא.

תלמיד: כלפי המדרגה העליונה אנחנו צריכים לעבוד בביטול בלי שכל, בלי עיניים, בלי אוזניים, פשוט לבטל את עצמנו. מה זה נקרא "יש דין", "רואים את המציאות", כאילו מתקבל פה איזה רושם. מה זה "יש דין ויש דיין"?

יש לפניך אפשרות לבחור איך להתקדם, למה להתקדם, וזה נקרא ש"יש דין ויש דיין". ואתה לא יכול להכריע את זה בתוך הדעת, אלא רק למעלה מהדעת.

תלמיד: מה זה שהוא כותב שהאדם צריך לדעת "בבירור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת"? אם אני מראש יודע שאני מבטל את עצמי, מבטל את הדעת שלי, שם את עצמי בתוך החברה, הולך איתם, מעבר לזה אני צריך לדעת עוד משהו?

האם מה שהחלטת זה נכון.

תלמיד: אם אני החלטתי אז כנראה שככה זה.

ככה. כך כל אחד שופט לעצמו ומבין את עצמו.

תלמיד: מתי מקבלים תורה לשמה, כשנמצאים בלשמה או בלא לשמה?

מלא לשמה מגיעים ללשמה.

תלמיד: הבנתי שתורה לשמה זה שמקבלים כוחות מלמעלה שבעזרתם מתקרבים לבורא. אבל איך אדם זקוק לכוחות עוד לפני שהוא נכנס ללשמה? שם הוא זקוק לכוחות. אז מה זה "תורה לשמה"? אני מבין תורה שהוא זקוק לה כשהוא בלא לשמה, אבל כשהוא בלשמה מהי התורה שם?

זו תורה שמתקיימת לפי הכוחות הרוחניים.

תלמיד: ומה זה "תורה לא לשמה"?

שמתקיימת לפי הכוחות הגשמיים.

תלמיד: אם הבנתי אותך קודם בחלק הראשון של השיעור, אתה אמרת, "לכל הפעולות של האדם במחשבה וברצון יש תגובה מלמעלה, ומראש האדם צריך לכוון את עצמו שלכל שאלה יש לו תשובה," אז אם יש לי איזו קושיה או בלבול או שאלה שאני לא פותר אותה, מה זה אומר, שהתשובה כבר מוכנה לי איפשהו? איך להתייחס לזה?

איך להבין את הקושיה?

תלמיד: יותר את התשובה אני רוצה.

תשאל שוב את השאלה.

תלמיד: שמעתי ש"לכל הפעולות של האדם במחשבה או ברצון יש לו תגובה מלמעלה," לכל פעולה שלו, "ומראש האדם צריך לכוון את עצמו שיש לו תשובה על כל שאלה שמתעוררת בו."

אז אם יש לאדם קושיה כלשהי, שאלה כלשהי, זה אומר שהתשובה כבר מוכנה לו?

זה ודאי.

תלמיד: מה אדם צריך לעשות כדי למצוא את התשובה ולא להיתקע בה, כי אני רוצה את התשובה לשאלה.

הוא צריך להגיע בכלים שלו להשתוות באותו מצב שרוצה להגיע.

תלמיד: אבל הוא לא יודע מה התשובה, מה המצב, יכול להיות שהתשובה הפוכה מהשכל שלו.

לא יודע, נכון.

תלמיד: אז איזו השתוות תהיה לו, לְמה?

למה שהוא נכון לתאר לעצמו למעלה מהדעת.

תלמיד: ואם אדם לא מקבל תשובה?

סימן שעדיין לא הגיע למצב שהוא יכול לפתור את השאלה.

תלמיד: אז אני לא מבין, התשובה מוכנה לו, רק הוא לא יודע לשאול נכון, הוא לא יודע לדמיין נכון את התשובה? מה זה אומר שהוא הולך למעלה מהדעת כדי למצוא תשובה?

הוא לא יכול להגיע למצב שהשאלה והתשובה נפגשות.

תלמיד: כן, בדיוק. התשובה מוכנה, השאלה התעוררה בו, איך הוא עכשיו מחבר ביניהן, מביא את התשובה לשאלה?

הוא צריך להביא את עצמו לדרגת התשובה.

תלמיד: אבל הוא לא יודע מה זה התשובה הזאת, כי זה הפוך מהשכל והדעת שלו.

אם זה הפוך מהדעת והשכל שלו, סימן שהוא עוד לא מוכן.

תלמיד: איך האדם צריך לזרז את גילוי התשובה?

על ידי הכוחות שהבורא מכין לו, שנמצאים לפניו.

תלמיד: ואם אדם מבין את התשובה, או לפחות מדמיין מה מצפים ממנו, ולא מסכים עם התשובה?

אם לא מסכים אז לא מסכים, לא מגיע לו. הוא לא יכול לפטור את עצמו מלפתור את השאלה. אין כאן אפשרות אחרת.

תלמיד: בעניין למעלה מהדעת. אדם רואה מולו אלף קילו הוא יודע שהוא לא יוכל להרים את זה. מה מפה הוא עושה בדיוק? השגת הכוח להתמודד בכלל עם מה שעומד מולו עכשיו, במה זה תלוי?

זה תלוי עד כמה אדם מאמין שהוא מסוגל.

תלמיד: והוא ברר והוא ראה שהוא לא מסוגל, לא יכול אין לו כוחות להתמודד אתו, מה הוא עושה?

אין לו בררה, זאת אומרת שהוא במצבו עדיין לא מסוגל. שיברר מה צריכים לשנות במצבו כדי שיראה את עצמו כן מסוגל.

תלמיד: האם הכוחות אמורים לשנות בו?

כן.

תלמיד: כשהוא עומד מול התיקון, אז המאור המחזיר למוטב הוא כאופציה לתקן בו, זה העניין?

נגיד.

תלמיד: יש לו סביבה, ואז מה הוא עושה?

הוא צריך לסדר את היחסים שלו עם הסביבה, כך שיקבל מהסביבה כוחות לפתור את הבעיה.

תלמיד: הוא כותב שאמונה נקראת "מעשה", מצווה אחת שנקראת "מעשה". מהו המעשה?

המעשה הוא הנתינה.

תלמיד: איך אפשר לתת אם השכל הוא הפוך מזה? מה גורם לכך שיהיה מעשה?

אני לא יכול להגיד. צריכים לראות את המצבים, ואז לבחור מהם מה זה מעשה בתוך הדעת, מה זה למעלה מהדעת, ומה זה למטה מהדעת.

תלמיד: הוא מתחיל מזה כשהוא אומר שהוא רוצה לראות שיש דין ויש דיין, ואז הוא מגיע למצב שהוא חייב אמונה בשביל להגיע לזה.

כן.

תלמיד: ואז אומרים, אם הוא עשה את הפעולה הזאת שנקראת מעשה, אמונה, מצווה אחת, אז מתגלה לו שיש דין ויש דיין. אבל הוא גם כותב שהפעולה הזאת היא נגד הדעת, הדעת לא נותנת תמיכה בזה.

ודאי, זה נקרא אמונה למעלה או למטה מהדעת. אנחנו רוצים כל הזמן אמונה בתוך הדעת, ואז מה עושים? דנים, מה יש, איזה כוחות אנחנו צריכים כדי לרכוש את המדרגה הזאת, וכך מתקדמים.

תלמיד: הרציונל אומר משהו אחר, לא לעשות, לקבל מזה משהו, להרוויח מזה משהו, אבל צריך להיות מעשה שהוא נתינה. מה מביא לעשות את המעשה הזה? איזה חשבון יכול להיות כזה שבסוף הוא יגיד שכדאי להיות בנתינה? ואם כדאי, אז הוא כבר מרוויח מזה.

ככה זה נשמע, כן.

תלמיד: אמרת שהבחירה היא בזה שלא תהיה ברירה, שהבורא ישלוט. בשיעורים יש מצבים שרוצים להיכנס למצב כזה ולא לחזור לאיפה שהיינו. איך לגייס כוחות להמשיך עם זה הלאה?

על ידי החיבור עם הסביבה הנכונה זה מה שיכולים לקבל, כוחות נוספים מהסביבה הנכונה.

תלמיד: את הסביבה הנכונה אנחנו בוחרים יותר ויותר, נכון?

כן, האדם בונה.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן לדון איך אנחנו לוקחים כוחות וממשיכים קדימה.

כן.

תלמיד: מה זה ללכת על פי דינים של תורה של אמת? מה אנחנו צריכים כדי שלא נענש ונתרחק מהמטרה? מה אנחנו צריכים מול עינינו לשאול ולברר כל הזמן?

אנחנו צריכים כל הזמן לראות לפנינו הזדמנות להגיע למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: מה זו ההסתכלות הנכונה על שני המצבים, על דין ועל דיין? הוא כותב שאנחנו צריכים להסתכל על זה כל הזמן בצורה נכונה. איך ההסתכלות שלי היא הסתכלות נכונה?

את זה אתה צריך לברר, אף אחד חוץ ממך. כשאתה מסתכל על משהו, כשנותנים לך לראות, אז לפי זה אתה צריך להחליט אם אתה מסכים עם זה, לא מסכים, אם זה מה שרצית, אם זה מה שאתה בשום מצב לא מסוגל, וכן הלאה.

תלמיד: חופש הבחירה שהבורא נותן לי כל רגע זה ללכת אליו ולהיצמד אליו ולא להתייחס למה שעיניי רואות או השכל שלי אומר.

כן.

תלמיד: כשאני מבטל את עצמי, מה אני עוד רוכש בטבע החדש הזה שהבורא רוצה שאני אצמד אליו?

אתה מקבל מזה כוחות, כוחות הכרעה, וכך מתקדם.

תלמיד: כוחות ההכרעה הם מעל הדעת?

כן.

תלמיד: מה יש באמונה שנותנת לאדם התרוממות רוח וכוחות נפש עליונים?

באמונה, בכוח האמונה יש את כוח האור, המאור, שהוא ממלא את הנשמה, מתקן אותה, מסדר אותה.

תלמיד: הוא כותב פה שדווקא מכוח הקבלה, מאותה שפלות עולים לתכלית. האם בכל רגע אנחנו מחדשים את האמונה הזו, מחזיקים אותה בקביעות?

כן. בכל רגע.

תלמיד: במה זה תלוי?

זה תלוי בעדינות של האדם.

תלמיד: ההשתנות לטובה שהוא כותב פה, מה משתנה, האם אני משתנה, המציאות משתנה?

בעיניך הכול משתנה.

תלמיד: מה האדם נותן לבורא, האם את השוואת הצורה אליו, או את האפשרות לתת לבורא להנות לנבראיו?

אפשרות להיטיב לנבראיו.

תלמיד: איך האדם הופך להיות תורם, שותף מועיל לחברה, ולא רק מצפה לקבל ממנה כוחות ושהיא תזין אותו? איך הוא הופך להיות המשפיע לחברה?

איך הוא מגיע להשפיע לחברה?

תלמיד: כן, ולא רק מצפה לקבל מהחברה?

הוא צריך להחליף את היחס שלו לחברה, ללימוד, למצבים הבאים.

תלמיד: איך לא לקבל את החברה כמובן מאליו, כמו ילד שמקבל את ההורים שלו כמובן מאליו, שהם צריכים להזין אותו, בתת מודע או במודע, ולהיות פתאום הורה אחראי לחברה? איך אפשר לעשות שינוי כזה בזמן שאדם נמצא בתוך החברה, כך שיתחיל להיות הורה של החברה ולא המנצל את החברה?

זה תלוי איך הוא מתחבר לחברה, או כמקור הכוחות או כמקבל הכוחות.

תלמיד: איך אדם יכול להפוך מקור הכוחות?

שדרכו הם עוברים לקבוצה.

תלמיד: מה גורם לאדם להרגיש אחראי על הסביבה, שהסביבה היא שלו, שהיא תלויה בו?

זה תלוי במה הוא מרגיש את עצמו כשנמצא בסביבה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

איפה הוא מרגיש שהוא נמצא במצב שהוא אחראי, במקום של אחריות. זה הכול תלוי כבר בזה שהבורא כך משנה את האדם.

תלמיד: יש רמת השתתפות של עבודה בעשירייה, ואנחנו תמיד אומרים שהעבודה העיקרית של האדם היא בעשירייה. אבל זה רק מקיים את העשירייה שלי, זה לא מקיים את הסביבה. מה גורם לאדם להרגיש שבלי הסביבה אין לו עשירייה, אין לו בורא? האדם יכול להסתפק רק ב"אני והעשירייה שלי", מה מוציא אותו מעבר לזה לראות את כלל החברה, את התלות שלו בכלל החברה?

רק האחריות שלו על כל הקבוצה, על העשירייה. זה תלוי במקור של הקבוצה.

תלמיד: מה זאת אומרת המקור של הקבוצה?

מאיפה הוא מגיע, לאיזה תפקיד הוא מגיע לעשירייה שלו, האם כדי להתכלל עם כולם או כדי למשוך את כולם.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שאדם צריך להתכלל, ועכשיו אתה אומר שהוא צריך למשוך, מה זה למשוך?

למשוך זה להיות באמת בין המובילים.

תלמיד: האם בהתפתחות של האדם יש שלב שהוא מתכלל, ויש שלב יותר מתקדם שהוא צריך לראות את עצמו כמושך?

כן. הייתי אומר מוליך.

תלמיד: האם זה טוב ונכון לשאוף להיות כל הזמן באהבת חברים, זו שאיפה נכונה?

לא. אף מצב עד גמר התיקון לא יכול להיות שלם. ולכן אם אתה מצביע על איזשהו מצב, אז אפשר להגיד שהוא לא שלם.

תלמיד: גם אם הוא יורד ממנו, אז הוא כל הזמן מחדש אותו. ולהיות בגובה של אהבת חברים, ברור שהוא יורד ממנו, ברור שמתחדשים בו כלים.

כן.

תלמיד: איך אפשר להיות בכזאת מגמה? האם מקובל נמצא באהבה לחברים כל הזמן?

לא.

תלמיד: הוא יורד מזה.

יורד, עולה.

תלמיד: אבל כשאנחנו שמסתכלים עליך, אנחנו רואים שכל הזמן יש בך את הרוח הזאת.

זו רוח כללית.

(סוף השיעור)