שיעור בוקר 17.07.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון

קריין: שיעור בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון - קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "שבירת הכלים", קטע מספר 4.

"אנו צריכים להאמין, במה שאמרו לנו חז"ל, במה שאמרו, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות. כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזוהר דף קע"ג) וזה לשונו, "והנה גם זה סוד שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו". נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה."

(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)

תלמיד: מה זה אומר "עיקר התענוגים נמצאים בקדושה"?

אם אדם נמצא במחשבות קרובות להשפעה, אז הוא נמצא קרוב לרוחניות.

תלמיד: איזה תענוגים יש בזה?

מה שהוא מתאר לעצמו. אין בזה כל כך מה לחלק.

תלמיד: הוא כותב, שכל התענוגים הגשמיים הם רק עניין של נהירו דקיק בערך התענוגים שנמצאים ברוחניות. האם יש לנו איזו יכולת שימוש בתענוגים הגשמיים כדי להתקדם בתהליך התיקון?

יש, אבל הם לא כדי לקצר לנו את הדרך ולדחוף אותנו אל התיקון. כל התענוגים, בלי יוצא מן הכלל, אנחנו צריכים לראות שהם כולם באים מעבירות ותיקונים, ועלינו ככל האפשר להפריד ביניהם יותר, ולראות במה אנחנו יכולים להשתמש כדי להפריד ביניהם.

תלמיד: העשירייה עוברת הרבה אכזבות, איך למרות כל האכזבות בדרך עדיין לגלות קדושה?

הדרך שלנו היא לא דרך קצרה. נתנו לאדם נגיד מאה שנה שיתעסק בזה וזו דרכו. אין כל כך אפשרות לקצר או למתוח את הדרך, אלא ככל שאדם מקשיב למה שאומרים מקובלים, אז הוא יכול לעשות את הדרך הזאת בצורה יותר נוחה, יותר מהירה, להתפעל ממנה בצורה יותר קדושה, וכך מתקדם.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להתבונן בתענוגים, להבדיל ביניהם ולראות במה אנחנו יכולים להשתמש. איך לעשות את העבודה הזאת בצורה נכונה בכדי לזהות את ניצוצות הקדושה ולחזור למצב ההתחלתי שקראנו בקטע?

אני חושב שזאת עבודה קבוצתית. טוב אם נחלק כך את הכול לפי קדושה וקליפה, בצורה כזאת שנוכל לראות את עצמנו משתמשים בשימוש הקדושה. שהאור העליון משפיע עלינו, מסובב אותנו ומקרב אותנו לקדושה.

תלמיד: מה זה סוד שבירת הכלים?

סוד שבירת הכלים זאת פעולה רוחנית שנעשתה מלמעלה, וכתוצאה מזה בכל הרצונות של בני אדם נמצא גם אור, נמצאים גם ניצוצי קדושה וניצוצי השפעה, מעורבים זה עם זה. העבודה שלנו, על פני כל המקרים שעוברים עלינו, היא שבזה נגלה את האמת, שאין לנו דברים חשובים יותר חוץ מלהיות בגבול בין קדושה לקליפה.

תלמיד: נאמר בקטע "שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות". האם כשמדובר על "נהירו דקיק" מדובר על איכות התענוג או על כמות התענוג?

לא. זה יכול להיות יותר איכות או יותר כמות, ואנחנו לא עומדים על זה שהם מתחלקים, כלפי מה ולפי מה. אלא אנחנו משתדלים רק לעבור קדימה, וכמה שיותר לקבוע גדר בין גשמיות ורוחניות וכך להתקדם.

תלמיד: האם יש הבדל בין איפה או איך אנחנו מרגישים את המקום שבו אנחנו מרגישים את התענוג?

לא, אין הבדל כל כך. אנחנו יכולים להיות יותר ברוחניות ולהרגיש פחות, או להיות יותר בגשמיות ולהרגיש יותר. כל הדברים האלה צריכים לעבור עלינו כדי לתת לנו הרגשה בהשגה.

תלמיד: אני מבין שיש קדושה ויש קליפה, ויש גם גבול בין קדושה לקליפה.

כן.

תלמיד: מה זה הגבול בין קדושה לקליפה?

הגבול בין קדושה לקליפה הוא עיקר הבירור שלנו. למעלה מהגבול אנחנו מחשיבים את זה כקדושה, ולמטה מהגבול אנחנו משייכים את זה לקליפה.

תלמיד: האם אנחנו לא רוצים להיות רק בקדושה?

העבודה שלנו היא בזה שאנחנו היינו מאוד רוצים להיות יותר בקדושה אבל זה בלתי אפשרי. נראה לי שחשוב לנו יותר שלהיות בקדושה זו המטרה.

תלמיד: מה הבירור שאדם עושה בגבול בין קדושה לקליפה?

הבירור הוא בכך, שבקדושה כל הפעולות קשורות להשפעה, ובקליפה כל הפעולות של האדם קרובות יותר לקליפה.

תלמיד: מה זה הגבול? מה האדם צריך לשמור בעצמו שלא ללכת לקליפה וללכת לקדושה? מה בדיוק העבודה שלו שם?

העבודה בגבול בין קדושה לקליפה היא ביתר בירור. שמה שעכשיו שולט על האדם ומושך אותו לאיזה כיוון, אם הכוחות האלו יהיו שייכים להשפעה או לקבלה.

תלמיד: מה מכריע בגדר הזה שם?

האדם מכריע.

תלמיד: לפי מה אני אכריע לכאן או לכאן? מה הם התנאים המוקדמים שיקבעו את ההחלטה?

אין כל כך ממה להכריע. אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות בהבדל יותר ברור בין קדושה לקליפה, כך להפריד בין שני הקצוות האלו, ואז נראה איך אנחנו מסתדרים.

תלמיד: אם הדרך שלנו היא קצרה, למה אנחנו צריכים לזרז את הפעולות?

אחנו צריכים לזרז את הפעולות מפני שיש לפנינו הרבה מאוד חומר בידיעה, בתכונות שלו ואנחנו צריכים דווקא לחלק בין כל מה שמתעורר בנו, ששייך או לקליפה או לקדושה. איך אנחנו עוברים מקליפה לקדושה ואיך אנחנו בהתאם לזה מתקדמים.

תלמידה: איך לעשות חיבור בעשירייה, בכל החיים שלנו וגם בתענוג הגדול שאנחנו מוסרים לבורא?

זה תלוי בנו, ביחס שלנו למה שמשפיע עלינו, השפעה או קבלה. באיזו מידה אנחנו בוחרים ביניהם, באיזו מידה אנחנו רוצים להיות קרובים יותר למקובלים או לבורא. אלה עיקר ההבחנות בינינו, בין קליפה לבין קדושה.

קריין: קטע מס' 5.

"הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים.

והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות (אור ישר)."

(הרב"ש. 179. "עיבור- א")

תלמיד: מה זה אומר שניצוץ דקדושה נכנס לכלי דקבלה, מה בדיוק קורה בפעולה הזאת?

כשהניצוץ דקדושה נכנס לכלי הקבלה, זאת אומרת, שעכשיו יש לנו עוד הבחנות ששייכות לכלים דקבלה ואנחנו יכולים להעלות אותן, להוריד אותן, לעשות בהן כל מיני השוואות וכך להתקדם.

תלמיד: הוא אומר בקטע שזה רק בבחינת רשימו בינתיים.

כן.

תלמיד: אז מה מעצים ומפעיל את הרשימו הזה, מה הופך את הרשימו ומוציא אותו מהכוח אל הפועל?

את הרשימו מפעיל האדם שבו הרשימו הזה פועל. אנחנו צריכים להשתדל לסובב את עצמנו עד שמהות הרשימו תהיה לנו ברורה, למה הוא התעורר, לאיזה כיוון. לפי זה אנחנו נדע מהו סוג הרשימו ואיך אנחנו יכולים על ידו להיות יותר קשורים לקדושה.

תלמיד: האם הרשימו זו התרשמות מהקשר לקדושה?

כן.

תלמיד: האם כשאדם משתוקק, או משתדל, או עושה פעולות לנסות לממש אותו, הוא לאט לאט מקבל איזו הרגשה מהרשימו הזה?

כן. ככה בדיוק פועל.

תלמיד: איך להתגבר על הקליפה כדי להתקדם בהתקדמות הרוחנית שלנו?

אנחנו צריכים לחלק בין הרשימות שמושכות אותנו יותר לקדושה ופחות לקליפה, וכך נברר את הכוחות בכללות של קדושה וקליפה. אחרי זה אנחנו צריכים פשוט לראות איפה אנחנו נמצאים כלפי השפעה או כלפי קבלה, זה עיקר הבירור בשבילנו.

תלמיד: מה זה אומר לקבל את ניצוצות הקדושה על מנת להשפיע?

לקבל את ניצוצות הקדושה על מנת להשפיע זה נקרא שאני משתדל להיות קשור ככל האפשר עם פעולות ההשפעה.

תלמידה: כשאנחנו עובדים בהפרדה הזאת בין קדושה לקליפה, מה אנחנו צריכים לעשות עם הרצונות האגואיסטים, אנחנו צריכים להעלות אותם, להתפלל לבורא שיתקן אותם, מהי הפעולה?

להבדיל בין הקליפה לקדושה, בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, וככל היותר להרחיק זה מזה.

תלמיד: הרבה פעמים בעשירייה אנחנו אומרים, חברים צריך להעלות מ"ן, אבל מה זה אומר להעלות מ"ן באמת בלב ובמוח?

כשאנחנו רוצים להתקרב לקדושה, להשפעה, ובזה לתת לפעולה הזאת יותר כוחות, ולכן ככל שנשתמש בזה יותר, נראה עד כמה אנחנו יותר קרובים לזה.

תלמיד: האם בכל ניצוץ שאנחנו מקבלים, אנחנו צריכים להשתמש, בין שזה טוב ובין שזה רע, כדי לייחס אותו לבורא ולהתקרב לבורא?

כן. אנחנו יכולים להשתמש גם בכוח הטוב וגם בכוח הרע, העיקר הברור ביניהם, באיזה תנאים אנחנו משתמשים, או בזה, או בזה. ברור ותיקון, זה מה שיש לנו בעבודה עם הרצונות שלנו, למה לשייך כל רצון ורצון, ומה לעשות עמו.

תלמיד: איך בעשירייה אנחנו יכולים לזהות את הניצוץ דקדושה, כדי להפוך את הרצון האגואיסטי שלנו לערוץ של השפעה?

אבל כבר יש לנו ניצוץ ברור, כן?

תלמיד: כן, איך להשתמש בניצוץ דקדושה שיש בנו, כדי להפוך את הרצון האגואיסטי להשפעה?

רק יותר ויותר להיכנס לתוך הטבע שלנו ולשייך מה שיש בנו או לקדושה או לקליפה, עד כמה שנראה לנו.

תלמידה: אני מרגישה שאני מכריחה את עצמי לעבוד בדרך הרוחנית, אני לא מרגישה מזה תענוג. מה זה תענוג רוחני?

התענוג הרוחני הוא כמו התענוג הגשמי, יש כאלה פעולות, מצבים שאת נמשכת אליהם, וכאלו שדוחים אותך. אז לפי זה אנחנו מרגישים לְמה נמשכים.

תלמיד: כל העבודה שלנו היא בחיבור, אבל עלינו לעשות כל מיני בירורים בתענוגים, ברצונות שלנו, איך לשלב בין זה לזה?

על ידי הבירור שאנחנו עוברים משאלה לשאלה, ממצב למצב וכך יותר ויותר אנחנו מבררים את המצבים.

תלמיד: אני מזהה בשאלות שאלה שחוזרת על עצמה, אולי אתה תנסה לעזור, אחרי שביררנו ומיינו את הרצונות שלנו, זו קליפה, זו קדושה, מה הלאה, איך ממשיכים מכאן?

אחרי זה ממשיכים עם מה שאנחנו ביררנו.

תלמיד: עשינו חלוקה סך הכול.

אז יש סך הכול חלוקה, עד כמה יש הבדל בין החלוקות, עד הכמה אנחנו יכולים להתקרב לצד ראשון ולהתרחק מצד השני, לפי זה אנחנו כבר מתחילים לבנות לעצמנו אווירה.

תלמיד: מה זה האווירה הזאת?

אווירה זאת אומרת לְמה אנחנו רוצים להתקרב וממה רוצים להתרחק.

תלמיד: אז אני יוצר שטח חדש אחרי שמיינתי את הקדושה והקליפה.

זה לא שטח חדש, זה אותו שטח שהיה לנו, אין כאן שום דבר חדש.

תלמיד: איפה מקום העבודה הזה של הבירור, מה זה המקום הזה שמברר?

מברר זה בדיוק באמצע בין קדושה לקליפה ועד כמה אנחנו רוצים לשייך את עצמנו לקדושה.

תלמיד: והפעולה שלנו אחרי שבררנו להתרחק מהקליפה, להתקרב לקדושה?

כן.

תלמיד: על הגבול הזה אני צריך לשמור? מקום הבירור הוא תמיד נשאר או שאני צריך לעבור לקדושה ולהיות שם?

לא, זה הכול לפי איך אתה מברר, מה שאתה רוצה, מה חשוב לך.

תלמיד: מה זה האווירה הזאת, זה אווירה של גדלות ה'?

לא, זה לא שייך כל כך לגדלות ה', זה שאני רוצה לשייך את עצמנו יותר לקדושה, אז אני יותר עסוק בזה, אני מרגיש יותר את המשיכה הפנימית שלי, עד שכל כולי נמצא בזה.

תלמיד: מה גורם לי להימשך לקדושה ולהידחות מקליפה?

חשיבות.

תלמיד: ואיפה התיקון פה, אני רק משייך את עצמי, אבל איפה אני לוקח את הקליפה והופך לקדושה, נראה כאילו אני נמשך לצד אחד, אז איפה התיקון, במה הוא בא לידי ביטוי?

התיקון הוא בדיוק באותם הכוחות שאני משייך אותם לקדושה או לקליפה.

תלמיד: הקליפה באופן טבעי מושכת יותר וככל שמתקדמים כך היא נהיית מושכת עוד יותר. איך מתוך הבירור הזה אנחנו יוצרים מצב שהקדושה תמשוך יותר חזק?

אנחנו צריכים לראות מאיזה כיוון בא לנו כוח ההשפעה או כוח הקבלה, עד כמה אנחנו יכולים לשייך את עצמנו לאחד מהכוחות האלה ואיפה יש כאן גבול בין כוחות ההשפעה לבין כוחות הקבלה. איפה אנחנו יכולים להיות תחת הכוח הזה, קבלה או השפעה, איך אנחנו יכולים להיות תחת הכוח הזה, קבלה או השפעה, ולשמור על הגבול הזה.

תלמיד: מתוך הבירור רואים שיש קדושה ויש קליפה, יש השפעה וקבלה, אבל הקבלה יותר מושכת. איך יוצרים מצב שהקדושה תמשוך יותר, שהיא תנצח? כי אנחנו חומר, רצון לקבל, הוא ילך למה שנראה לו יותר מושך.

כן.

תלמיד: איך יוצרים מצב שהקדושה תמיד תהיה חזקה יותר?

אם הקדושה תמיד תהיה חזקה יותר, אז אנחנו לא נעשה את הבירור. הבירור נעשה במיוחד כשאנחנו מתפללים לאיזה צד לשייך את עצמנו.

תלמיד: אז צריך להיות כל הזמן בתפילה שהקדושה תהיה חזקה יותר?

כן, זה העיקר.

תלמידה: האם אפשר להגיד שבעשירייה כל הזמן פועל עליי כוח הקדושה?

זה תלוי איך את מתארת את זה לעצמך, איך את מתקרבת לבורא. אם אתם חושבים שבחלק הזה של הכלי, פועלת עליכם משיכה מצד הבורא, אז כן.

תלמידה: איך עשירייה יכולה לארגן את עצמה כדי לזהות אם היא נמצאת במצב של קבלה ואז לעבור לקדושה?

אני חושב שכדאי לנו לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים רוב הזמן וברוב הכוח שלנו בצד ההשפעה ואז נרגיש כמה אנחנו קרובים לכך, או לא.

תלמידה: האם המסך יכול לגמרי לבטל את התענוג?

האם המסך יכול לבטל טעמים?

תלמיד: תענוג.

זו שאלה מסובכת הייתי אומר. אבל בכל זאת, כשאנחנו מבררים לאט לאט את השאלה הזו, אנחנו יותר מבינים שהבירור נעשה יותר בשייכות לנשים לעומת גברים, וכך מתקדמים.

תלמיד: למדנו שהרב"ש היה אומר, ביחס לעשירייה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה. יש לנו עשיריות קטנות יחסית ויש עשיריות שיש בהן מעל עשרה חברים. האם אנחנו אמורים להיות רגישים לעשיריות אחרות?

לא.

תלמיד: זאת אומרת שאם בעשירייה אחת יש 15 חברים ובעשירייה אחרת 5 חברים זה בסדר?

זה לא בסדר, רצוי שיהיו עשרה ולא פחות, ואפילו שיהיו יותר קרוב לעשרה תמיד.

תלמידה: מה תפקיד הקליפות בדרך ההתפתחותית שלנו?

לברר לנו מה זה טוב ומה זה רע.

תלמידה: שמעתי שבעבודה הקבוצתית טוב אם נחלק את הכול לפי קדושה וקליפה ובצורה כזאת נוכל לראות את עצמנו משתמשים בשימוש של קדושה. איך עשירייה יכולה לאבחן בין קליפה לקדושה בצורה מעשית?

רק על ידי זה שמשמשים בקבלה או בנתינה מכמה צדדים כל פעם. מעבירים את עצמנו מצד לצד ואז בהדרגה, אנחנו מתקדמים לקדושה.

תלמיד: האם אנחנו בכלל במצב שאנחנו יכולים לעשות את הבירור הזה בין קדושה לקליפה, או שכל העבודה שלנו היא פשוט למשוך את הבורא לעבודת הבירור?

אנחנו תמיד צריכים למשוך את הבורא, כי אחרת לא נרגיש נכון היכן אנחנו נמצאים, לא נרגיש נכון לקראת מה אנחנו מכוונים, מה משפיע עלינו וכן הלאה. כלומר, בלי הכוח של הבורא שיהיה בין הכוחות שלנו ויראה לנו מה טוב יותר ומה רע יותר, איך להבדיל את הכלים אלה מאלה וכן הלאה, בלי הבירור הזה, לא נצליח בשום דרך לברר לעצמנו מי אנחנו, ממה אנחנו בנויים, למה אנחנו רוצים להגיע.

תלמידה: אם זיהיתי שאני נמצאת עכשיו בתענוג מקבלה, מה הפעולה שאני צריכה לעשות כדי להתעלות מעליו?

את צריכה להשתדל להתעלות למעלה מהבירור הזה של קבלה והשפעה, לסדר את עצמך בצורת השפעה ככל האפשר, ואז לעבור לכלים דהשפעה ולהישאר בהם ככל האפשר.

(סוף השיעור)