שיעור בוקר 20.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לשיעור

האזנה לקטעים נדירים מתוך שיעוריו של הרב המקובל ברוך שלום אשלג,

בתוספת ביאור של תלמידו וממשיך דרכו, הרב לייטמן.

"אדם צריך להגיע ליראה זו, כל הפחד שלו, תחשוב מה שאמרתי, לזה צריכים את המטרה. לאן הוא נוסע? לטבריה – 831. אבל אני יורד בבני ברק.

זאת אומרת, אדם צריך להגיע לידי יראה. איזו יראה? זה נקרא קטורת. אבל תלוי לאן רוצים לעלות! עוד הפעם ... שם תקבל יותר אהבה עצמית לתועלת עצמו ... לא עולים. כלים רוצים אהבה עצמית, מקבלים? אני רוצה הרבה כסף נותנים לי? רוצה הרבה כבוד – נותנים לי? רק אני רוצה.

בעבודה, אף על פי שהגוף לא מסכים, הנה אנחנו צריכים להאמין שזה לטובתנו, אבל נכשלים, מדוע נכשלים? לימדתי פעם, משל שלי, אני מדבר רק על שינה. בזמן שאני ער, אני לא מרגיש טעם בשינה. אז אמרו לי, "תבוא מחר ללמוד בשעה שלוש או ארבע [בבוקר]" אני שומע – "כן". אני בוחר בתענוג, שיהיה לי קצת, שאני אומר שלוש-ארבע, מה מוותר זה – "שום דבר, שינה". ואני לא צריך לישון עכשיו, אני ער.

שבא אחר כך, שלוש-ארבע, אני טועם טעם בשינה, אז אני צריך לוותר על תענוג הזה, שאני מרגיש עכשיו, זה ודאי שאני מרגיש, אני אבוא בשלוש-ארבע, אקבל תענוג? זה בספק. יש כלל בחז"ל: "אין ספק מוציא מידי ודאי", לכן נכשלים.

מדוע נכשלים? אני הסכמתי, שאני מוותר על תענוג של גרם אחד בכדי לבוא ללמוד. אבל לא בשביל חצי קילו תענוג, על זה לא ויתרתי, זאת אומרת, אם היה לי בלילה אותו טעם של שינה, בשעה שלוש מצלצל הטלפון – בטח לא הייתי אומר לו שתבוא לעורר אותי! זה נותן לי בתור משל, בשביל זה נכשלים על כל הדברים, מדוע? אני ... ... ... ... זה יעבור, זה נקרא עבודה. וזה נקרא תפילה שבלב."

רואים כמה שהיה קשה לו לדבר לפעמים. כמה היינו אצל רופאים ועשינו תרגילים כל יום, אני זוכר אותם בעל פה. יש חמישים מילים מיוחדות שצריכים להגיד, כדי לפתוח גרון.

הוא אומר שלא יכולים, יש על זה הרבה אמרות, שלא יכולים לדון את המצב אם לא נמצאים בו, בקיצור. כמו שבערב קשה להאמין שבבוקר לא יהיה לך כוח ולא תרצה לקום. כי בערב יש לך תענוגים אחרים מאשר תענוג בשינה, לשחק במשהו, ככה זה, כמו עם ילדים שקשה להשכיב אותם. "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו", זאת אומרת אדם, את עצמך. למקום שאתה צריך לדון, אתה צריך להיות בו, עם הרצונות, עם המחשבות, עם ההרגשות, אז תוכל לדון. זה נקרא "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" שהוא נמצא בזה, אחרת לא יכול לדון.

זה כך, הדרך היא דרך שאדם צריך להיות שופט לעצמו, לראות את עצמו גם מהצד, בכל המצבים ממצב למצב, עד שמגיע לקו אמצעי ואז הוא כן יכול להיות שופט.

מה יש לנו היום?

תלמיד: יש לנו שאלה לסדנה, מהו הדבר החשוב ביותר להתקדמות בדרך?

בעיניי זאת תפילה, בקשה. שאנחנו יודעים להפעיל בקשה מאיתנו, לא חשוב מה שהיה, באיזה מצב נמצאים, זה הכול הבורא נותן ומייצב. אלא ממה שיש בנו להפעיל בקשה לבורא. מכולם יחד אותה בקשה, מלב אחד, זה הכי חשוב.

כתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום"¹, זאת אומרת, שאי אפשר להגיע לתפילה.. אם זאת תפילה אמיתית אז למה כל היום? אלא כל פעם אם אדם מתייחס נכון לפנייה לבורא, אז מיד הוא מקבל תגובה. ועל התגובה הוא מפעיל עוד, מחדד את הבקשה, ומקבל עוד תגובה, ועוד מחדד את הבקשה, וכך זה "אני לדודי ודודי לי" כל הזמן. זה הולך בסיבובים כאלו, עד שנכנסים למצב של מעגל כזה שעובדים יחד. לא שהוא שואל ובורא עונה, בורא פונה אליו והוא מגיב, אלא שגם הבקשה וגם התגובה הן באות כאחת. ואחר כך הוא רואה שבמה שמבקש כבר גם בזה עונה. זה במידת הדבקות שיש ביניהם, שלא צריך לחכות לתשובה, כבר בבקשה עצמה נמצאת התשובה.

(סוף ההכנה)

mlt_o_rav_2018-08-20_lesson_achana_n1_p0_hfTSZSw6