שיעור בוקר 20.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 408. מאמר "השלום", ט"ב, ד"ה: ונודע זה לחכמי הטבע

"ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר, לא יניע האדם בלי מוטיב-פאואר, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן, הוא משום, שנדמה לו, שבהניח ידו על השלחן, יהנה ביותר. ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא, בכל שבעים שנותיו, מבלי להניעה ממקומה. ואין צריך לומר לטרחא גדולה.

ואם תאמר, שיש עצה על זה, להעמיד משגיחים עליהם. באופן, שכל המתעצל בעבודתו, יענש, ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם, את המוטיב-פאואר לעבודתם? כי העמידה במקום המיוחד, והשגחה על אנשים, להניע ולייגע אותם, היא גם כן טרחא גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר, כמו הרוצה להניע מכונה, בלי תת לה חמרי דלק.

ולפיכך, משפטם חרוץ, להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה. דהיינו, שיעשו אלו המעשים, של השפעה לזולתו, מבחינת העבודה להשי"ת, כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהוא הדביקות בו ית', על דרך שנתבאר במאמר "מתן תורה", אות ו', שדביקות הזה, מגיעה להעובד, במדת שפעו הנעים רבת העונג, ההולך ומתרבה אליו, עד שיעור רצוי, להתרומם בהכרת אמתיותו ית', הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב "עין לא ראתה אלקים זולתיך".

וצייר לעצמך, אם האכר והפועל, היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת, בעת עמלם לאושרם של החברה, בטח, שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב-פאואר, בסיפוק גמור, ליגיעה גדולה, עד להרים את החברה למרומי האושר.

ואמת הדבר, אשר הבנת הדבר באופי כזה, צריכה לטיפול רב, ובסדרים נאמנים. אולם הכל רואים, שאין להם זכות קיום, זולתו מצד הטבע העקשנית, שלא תדע פשרות. וזהו, שרציתי להוכיח במקום זה.

והנה הוכחתי בעליל לעיניך, מצד התבונה הנסיונית, מתוך הסטוריא המעשיות, המתרקמת לעינינו, אשר אין תרופה לאנושיות, בשום פנים שבעולם, זולת אם יקבלו על עצמיהם, מצות ההשגחה, שהוא "השפעה לזולתו", כדי לעשות נחת רוח להשי"ת,"

מצד אחד אנחנו מחויבים בסופו של דבר להגיע לזה. כי כל מה שאנחנו עוברים, יחייב אותנו להתייאש מכל סדרי החיים שאנחנו מעצבים על ידי כל מיני תיאוריות שלנו, ונתייאש ונשבור את עצמנו ממש, מצד אחד. מצד שני, לא נוכל לממש שום דבר, כי על מנת להשפיע, מי יודע איך להתחבר, איך לסדר את הכול? אנחנו רואים שאנחנו שוב ושוב נתקעים באיזה מצב. מצד הרצון האגואיסטי שלנו אנחנו מבינים שאנחנו מוכנים להרוס את הכול, אבל מה יהיה מזה? ומצד הרצון להשפיע, אנחנו מבינים שטוב להתחבר ולהיות כבר בלי כל הגאווה הזאת, בלי כל השכל הבהמי הזה שרוצה להרוס הכול רק כדי לשלוט לרגע, אבל אנחנו גם לא יכולים. אז לחיבור לא יכולים להגיע, ולפירוד לא יכולים להגיע, ומה לעשות?

כאן האנושות צריכה לעצור ולהבין, שאין בידה שום אפשרות לבנות איזו צורת חברה, שנוכל לשרוד לפחות בלי המכות הגדולות. אי אפשר. עברנו כל מיני צורות אגואיסטיות, שעכשיו אנחנו גומרים אותן. אין יותר צורה אגואיסטית. אנחנו יכולים עוד קצת ועוד קצת על ידי זה שאנחנו לא משנים את החברה, אלא אנחנו על ידי הטכנולוגיה כל פעם עושים כל מיני שינויים כאלה, להרחיק את האדם מהאדם, לעשות ביניהם טלפונים במקום שידברו ביניהם, שלא יגעו זה בזה, שיהיה לכל אחד איזה מקום שיתכנס יותר פנימה עם כלי התקשורת האלה, וכולי. אבל בסך הכול אי אפשר להימנע מזה שאנשים ירגישו שאין ברירה, שחייבים להיות ביחסים טובים ולא מסוגלים. אין ברירה, אסור לנו להמשיך יותר בקיום החברה האגואיסטית, לא יכולים יותר להיות לא לפלוס ולא למינוס. מה לעשות?

כאן צריכה להתגלות חכמת הקבלה שאומרת, שיש לי גם את זה וגם את זה. לא צריכים להתרחק זה מזה, ויחד עם זה אפשר לעשות חברה שכל אחד ירגיש את עצמו חופשי. כל אחד רוצה להיות בעל הבית? בבקשה. כל אחד רוצה להיות חופשי, רחוק מהאחרים? בבקשה. כל אחד רוצה להרגיש שהאחרים קרובים לו ומוכנים לעזרתו? בבקשה. הכול אפשר לממש בחברה שחכמת הקבלה מציעה לעשות. אנחנו צריכים להבין את זה בעצמנו איך זה נעשה כשאנחנו פועלים בעל מנת להשפיע, שמקבלים כוחות, מגלים את גדלות הבורא שבו אנחנו בונים את עצמנו בתוכו ממש, אז הכול מסתדר. אחרת אין שום סיכוי להתקיים.

קריין: עמוד 409 טור א' כותרת "האחד".

"האחד הוא - "ואהבת לרעך כמוך", שהיא תכונת העבודה גופה. דהיינו, ששיעור היגיעה, להשפעת זולתו, לאשרם של החברה, צריכה להיות, לא פחות מזה השיעור, המוטבע באדם, לדאוג לצרכי עצמו. ולא עוד, אלא שצריכים להקדים, צרכי זולתו על צרכי עצמו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ד'.

וכתוב השני הוא - "ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך", שזוהי המטרה, המחויבת להמצא לעיני כל, בשעת היגיעה לצרכי חבירו, שהוראתו, שעושה ומתייגע, רק כדי למצוא חן בעיני הבורא ית', שאמר, ועושים רצונו ית'.

"ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו". כי יחדל אביון וכל מעונה ומנוצל מן הארץ. ואושרו של כל אחד, יעלה מעלה מעלה, מכל ערך ושיעור.

אולם, כל עוד שתמאנו, ולא תרצו לבא בברית עבדות השי"ת, בכל השיעור המבואר, אז הטבע וחוקיה עומדים הכן, לנקום את נקמתה ממנו, ולא תרפה אותנו, כמו שהוכחנו בעליל, עד שתנצחה אותנו, ונקבל את מרותה, לכל אשר תצוה אותנו, כמבואר.

והנה, נתתי לך מחקר מדעי מעשי, ע"פ בקורת התבונה הנסיונית, בדבר חיוב המחלט, לכל הבריות, לקבל עליהם עבדות השי"ת, בכל לבבם ונפשם ומאודם".

שאלה: למי בעל הסולם כתב את המאמר הזה? זה באותם קונטרסים שהוא רצה לפנות לקהל הרחב?

ודאי שהוא מסביר לקהל הרחב. הוא לא מסביר את זה כעבודת ה'. הוא מסביר את זה כמצב החברתי המתקדם ודאי, וכותב את זה לכולם.

תלמיד: אז רואים שהוא באמת פיתח פה שפה חדשה. כל העניין של הטבע במקום א-לוקים, וחוקי הטבע, וההשגחה המטרתית. הוא ממש פיתח שפה חדשה, וגם אתה המשכת אותה ועזרת מאוד להסביר את הדברים בצורה שנשמעת יותר ברורה וטובה למי שלא רוצה לשמוע על א-לוקים וכיוצא בזה.

אפשר להבין את ההסבר של בעל הסולם, עד שמגיעים לאותו חטא אחד שחטאה האומה הרוסית, שעליה לא יסלח לה הקדוש ברוך הוא.

למה? כי הכוח הכללי של הטבע, האינטגראלי, הגלובלי, שמחובר למנגנון אחד, לגוף אחד, לאורגניזם אחד, הכוח הכללי הזה מתנגד ולא נותן לשבור אותו, לא בצורת קבלה ולא בצורת השפעה. אתה חייב לשמור על האיזון במה שנותנים לך. יש לך טולרנס מסוים, גבולות, שבהם אתה יכול לשחק קצת כמו בכל חוק, יש לך קצת מִפה וקצת משם, אבל אתה לא יכול להפר את החוק. אתה לא יכול לחייב את האדם לעבוד ברצון איפה שהוא לא רואה רווח עצמי. אתה לא יכול כי זה נגד הטבע. אתה רוצה לאנוס את הטבע? זה לא ילך. זה מה שהוא מסביר.

אז הוא אומר הא-לוקים לא יסלח. הא-לוקים זה בגימטרייה הטבע. הטבע לא יסלח, כי זה מנגנון. בזמנו לא יכולת להגיד שהטבע הוא כזה וכזה. היום כולם מבינים שאנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית שלא נותנת לנו לעשות מה שבא לנו. אנחנו לא יודעים אפילו איך זה עובד. אולי אני חופר כאן חור כדי להוציא נפט ובמקום אחר יש לי רעידת אדמה, או פה הר געש, ושם התקררות או התחממות, אני לא יודע, אנחנו לא מבינים איך אנחנו משפיעים, לגמרי לא מבינים.

לדוגמה, יוצאת חללית מתוך כדור הארץ. כדור הארץ זה מערכת מאוזנת עד הטיוטה האחרונה, עד ממש דיוק, ואתה לוקח עכשיו עשרה טון חומר למשל וזורק אותו החוצה מתוך כדור הארץ. הוא מתחיל כבר לזוז, אתה מפר לו את האיזון. אפילו מבחינת החומרים, מבחינת הכוחות, אני כבר לא מדבר מבחינת המסה עצמה. אנחנו לא מבינים איך אנחנו משפיעים על זה, בכל דבר.

בעצם בכל מה שאנחנו פועלים על פני כדור הארץ, כל מיליארדי האנשים, שזה לא לצורך מחיה והתפתחות רוחנית, כל זה הופך להיות ככוח נגדנו שאנחנו מגלים, הייסורים שאנחנו מרגישים. כל דבר. תתאר לעצמך את כל הטכנולוגיה, הטכניקה וכל הדברים האלה שאנחנו עושים, ואני לא מדבר על היחסים בין בני אדם, אפילו בצורה מכאנית, כמה אנחנו מייצרים? כמה שורפים? כמה זורקים? הטבע לא סובל את זה. את זה אפשרי להסביר לבני אדם.

שאלה: איך מיישבים את ההתנגשות בין הצרכים שלי לבין הצרכים של הזולת? לי יש רצונות, לך יש רצונות, כל אחד רוצה משהו בחברה.

אני צריך לספק את הרצונות שלי, אם אנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית, רק כדי להשתתף, להתכלל במערכת הזאת. זה החוק. תשאל פיסיקאים, מתמטיקאים, ביולוגים, הם יגידו לך איך הגוף האינטגראלי צריך להתקיים. איך הוא מתקיים? כל תא מקבל רק מה שצריך לתוך הקיום ולשיתוף עם האחרים. זו הבעיה שאנחנו לא מבינים את זה, לכן כולנו שמנים.

תלמיד: אני צריך לוותר על הצרכים שלי?

לא. לוותר על העודף, כי עודף זה יותר גרוע מחוסר.

תלמיד: אני רוצה לקשור את זה קצת לאקטואליה הישראלית. השבוע נחקקו הרבה חוקים שונים. חוק הלאום, חוק הגיוס, חוק הפונדקאות.

הם רוצים לצאת לחופש, אז הם עושים את זה. אחרת לא יתנו להם לצאת. ככה מחוקקים חוקים.

תלמיד: אחרי הכול נחקקו חוקים. עדיין יש ציבורים שלמים שזה מתנגש. יש רצונות שלי, ויש רצונות של הזולת.

זה תמיד כך, לכן זה חוק. אם זה היה מקובל על כולם, לא היינו צריכים לחוקק חוק. חוק הוא תמיד למישהו זה לטובה, למישהו זה לרעה. ודאי, אלא מה זה נקרא חוק? חוק שאתה שם כלל שאסור לנו להפר אותו, גם מצד החיוב, וגם מצד השלילה.

תלמיד: איך נגיע לאושרה של החברה?

ודאי שלא. כול עוד אתה לא מטפל באוכלוסייה, ומעלה אותה לרמה כזאת, שהחוקים האלה יתכללו בה ולא נצטרך שום הגבלות מבחוץ. יהיו הגבלות מבפנים, כל אדם יגביל את עצמו ויגיד זה לא, זה לא לטובת המערכת הכללית האינטגרלית. אסור לי כך לעשות, אחרת זה בכל זאת יפגע בכולם ויפגע בי. אני לא מבין אולי ולא מרגיש, אבל אם אני עושה את זה לרעת כולם אני עושה ממש פגם גדול בנשמה שחוזר אלי. פעם אני אגלה את זה, אבל בינתיים אסור לי בכל זאת את זה לעשות.

תלמיד: יוצא שאני מוותר על הרצונות שלי, על הצרכים שלי?

ודאי, על הרצונות שלך על מנת לקבל, בהם אתה קוטע את עצמך מהנצחיות ושלמות, לא נורא שאתה מפסיק להשתמש בהם, אלא זה עוזר לך להעביר את עצמך לעל מנת להשפיע, בזה אתה קונה נצחיות ושלמות. הכול תלוי בחינוך, אין מה לעשות.

שאלה: אותם האנשים ששומעים את ההסבר שלנו בשפה החדשה שבעל הסולם פיתח במאמר ואתה ממשיך, שחייבים להתחבר ויש תלות הדדית ואנחנו כמו במצמד, אי אפשר להשתחרר מהתלות הזאת. אבל אני עדיין מבקש שתחדד את ההסבר, לָמה צריך לעשות את זה כדי לגרום נחת רוח לבורא, לָמה בלי זה, זה לא קורה?

"בורא" נקרא המערכת האינטגרלית עצמה, אין בורא ללא נברא. זה מה שאנחנו יכולים להגיד. נניח יש לך מערכת והיא דוממת, לא יכולה לזוז, זה כוח שאם אתה תחבר את החלקים שלה, ברגע שאתה מחבר את כל החלקים היא מתחילה לזוז, מתחילה לעבוד. הכוח שאתה הפעלת מתוך זה שחיברת נכון את כל החלקים, הכוח הזה נקרא כוח החיים, זה ה"בורא".

תלמיד: ומה זה לגרום לו נחת רוח בשפה הזאת?

לטובת כול המנגנון הזה אתה עובד. איפה אתה יכול לתאר לעצמך שהבורא, שהוא טוב ומיטיב ואינסופי, ואין עוד מלבדו וכולי, חוץ מהמערכת הזאת, איך אתה יכול לגרום לו נחת רוח? רק בזה שאתה מפעיל אותו במערכת, אתה מפעיל את המערכת. לכן זה נקרא "בוא וראה". אל תייחס לבורא משהו שאתה מגלה חוץ מהמערכת, אין דבר כזה. במערכת האינטגרלית שכל החלקים נכנסים לנעילה הנכונה, החיים הפנימיים במערכת נקרא "בורא". יותר פנימי.

תלמיד: אני לא בטוח שאני אצליח להסביר את זה כמו שאתה מסביר, אני מרגיש שהחלק הזה בהסבר שלנו חסר, הצעד האחרון המשמעותי הזה.

אנחנו עוד נדבר על זה, תכין שאלות, שתהייה אפשרות לחטט בהם יותר.

תלמיד: שמעתי אותך עכשיו אומר שחברה שמתנהלת בהשפעה כל אחד יוכל להיות חופשי. אם הוא רוצה להיות בעל הבית, בבקשה, ואם הוא רוצה להתרחק מאחרים, בבקשה.

ודאי, אין דבר יותר חופשי מלהתכלל בכולם ולעבוד עבור כולם. לָמה? כי אתה לא עבד לרצון האגואיסטי שלך, אלא ההיפך, אתה הופך את הרצון הזה כדי להשפיע לחברה, ואת החברה אתה מגלה כנשמה שלך, אז אין יותר חופשי. בנשמה שלך אתה מגלה את כל העולם. זה לא העולם שלנו, כל העולם באמת, ועולמו הצר של האדם הלא מתוקן, הוא פשוט רואה שאין שם מה לעשות, הוא נעלם, העולם הזה, התפיסה הזאת מתאדה כך, נעלמת.

תלמיד: דווקא השן הבודדת בגלגל השיניים בתוך כל המערכת היא הכי חופשייה?

הרגשת החופש. כשאנחנו עוברים דרך המחסום, מחסום תפיסתי, אז אנחנו מרגישים את החופש ואור אחר, אור של חופש, הכול לבן.

שאלה: כול עוד אנחנו לא מחברים את כל החלקים במערכת, אין בורא?

אין בורא.

תלמיד: מה זה אומר שהחברים אומרים "הבורא נתן לך את המצב, הכול בא ממנו"?

אם אתה פונה אליו אתה פונה למערכת הכללית שבה אתה נמצא והקבוצה נמצאת, ואתה מבקש מהכוח הכללי שנסתר בתוך המערכת, המערכת הזאת רק כלפיך שבורה, אז אתה פונה למערכת, לכוח הכללי שלה, למצב המתוקן שלה, שיעזור לך להיות החלק המתוקן בה.

תלמיד: גם אם אני לא יודע איך נראה המצב המתוקן?

אתה לא יכול לראות את זה לפני שאתה תהיה מתוקן. זו ממש גישה מטריאליסטית פשוטה, יש לך אתה, קבוצה וטבע הכללי, זהו.

שאלה: כל מה שמדובר מאוד גבוה לאדם הפשוט.

אנחנו לא מדברים אל האנשים הפשוטים, רק ליחידי סגולה.

תלמיד: החבר קודם התחיל לשאול גם על החוקים והתחלת קצת להסביר, האם אתה יכול להוסיף?

אני אומר לכם, להסביר את זה ניתן אם אתם מתארים את האדם והקבוצה כמעבדה כדי להתכלל בכל האנושות ובכל המציאות כמערכת אחת, אין פה שום דבר שאי אפשר להבין.

תלמיד: העיקרון שהטוב שלי כרוך בטוב של אנשים אחרים, הוא מאוד גבוה להבנה.

אם אתה לא מסתכל על המערכת הכללית אז היא מנותקת ממך, צריך להיות שקוע בזה, צריך להבין, צריכים עשרות סרטים, הסברים, שהאדם יבין שהוא נמצא במערכת אינטגרלית. יש לך כל מיני סרטים דמיוניים, תעשו דמיון כזה, אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, אין לנו לאן לברוח. אתה חי ומת בכול החוקים האלה, רק שהחוקים האלה במקצת נסתרים ממך. לָמה? שיהיה לך רע מזה שאתה לא נמצא בהם, ותרצה לגלות אותם על ידי זה שתתקן את עצמך, תשנה את עצמך, תלמד את זה. בעל הסולם מסביר את זה וגם רב"ש, נותנים לך, כמו לילד לגו, תתחיל לאסוף אותו, על ידי זה תקבל שכל. תדרוש כוח, ועל ידי זה תגדל, בלי זה תישאר קטן, או שתהיה גדול אבל ילד [בהבנה]. אתה חייב להכיר את המערכת כולה. [צריך] שכל אחד יכיר את כל המערכת.

תלמיד: מדובר במידת הזהירות. מתוך ההבנה שאנחנו נמצאים בתוך מערכת אינטגרלית, אתה חושב שזה עיקרון שאנחנו באמת יכולים ללכת איתו להפצה?

כן, חייבים, כי זה מתגלה לנו במציאות, אנחנו נמצאים במערכת שכולנו קשורים וכולנו חונקים זה את זה. זה מתגלה ואין פתרון, ולא יהיה פתרון. רק השיטה שלנו, כי היא כוללת גם את הרצון האגואיסטי שהבולשביקים האלו רצו לחתוך אותו, וגם הרצון האלטרואיסטי, ליברלי, לא חשוב מה, הכול, גם הרצון לקבל וגם הרצון להשפיע, השיטה הזאת כוללת את שניהם, לכן אין לך שיטה אחרת ואין לך יותר מה לגלות, חוץ ממלחמות וצרות.

תלמיד: רק לאדם שרוצה לבדוק את עצמו אם הוא פועל בצורה נכונה כלפי המערכת האינטגראלית?

לאחרים אנחנו לא יכולים להגיע כל עוד לא ירגישו שהם סובלים. לכן אנחנו צריכים לעשות הפצה כמה שיותר קרובה לכל אחד ואחד, אפילו בן אדם שקצת סובל יבין את סיבת הסבל שלו, ואם לא, אז אחרי מלחמה עולמית. אבל בכל זאת אנחנו חייבים להכין את השיטה, שכל אחד לפי הרמה שהוא מרגיש שכבר די, הוא יוכל להבין את השיטה.

שאלה: אמרת שהאנושות הביאה את עצמה למצב שבו היא תצטרך לחוות סבל גדול.

אם היא לא תשמע בקולנו.

תלמיד: אם כך איך אנחנו יכולים למנוע מהעולם או לחסוך מהעולם לעבור דרך כל הייסורים הגדולים האלה?

על ידי הפצה, אין יותר שום אפשרות, ועל ידי עבודה פנימית שלנו ודאי, כי אם אני משנה את איזון הכוחות שבתוך מערכת אדם הראשון, על ידי זה העולם מתקדם בצורה יפה לתיקון, וגם בחיצוניות על ידי הפצה. הפצה פנימית והפצה חיצונה.

תלמיד: אנחנו רוצים לעדכן, אנחנו פחות משבוע לפני ההתכנסות הגדולה שלנו בכנס אירופה, ובהמשך להתכנסויות של קבוצות שונות אנחנו גם בשבוע הבא נתכנס כאן, בפתח תקווה, כל הגברים של קבוצות ישראל. אנחנו רוצים להתכלל, בהמלצה שלך, בעשיריות אקראיות. שלחנו טופסי רישום לכנס מראה הזה. נעדכן לגבי החשיבות להירשם ואיך זה יעזור למערכת להתכלל.

מכל קבוצות ישראל הגברים מוזמנים לבוא לכאן?

תלמיד: כן. אנחנו צופים להתכנסות של מינימום 500 גברים מכל הארץ, שלחנו טופסי הרשמה, בטופס החבר ממלא את כל השיעורים שבהם מתכנן להיות במהלך הכנס, כי אנחנו רוצים שבכול שיעור תהיה לחבר עשירייה אקראית אחרת, הוא יקבל מראש הודעה שיידע לאיזו עשירייה הוא שייך.

לכן אתם צריכים את הרישום מראש.

תלמיד: היום נשלח עוד פעם וגם נשים את ההודעה בסביבה טובה. אנחנו נפרסם את זה בכל דרך אפשרית כדי להגיע לכל החברים.

מאוד חשוב להירשם כמה שיותר מהר, עד יום שני, כי אנחנו רוצים לעשות את זה מאורגן ומסודר.

אנשים שבאים ביום שישי יכולים להישאר ללון כאן?

תלמיד: תצא הודעה מסודרת בדיוק איך אפשר להתנהל, אבל אנחנו נדאג לכולם.

בסדר. יהיו סעודות?

תלמיד: בטח, יהיה פה כנס מראה צמוד למה שקורה באיטליה.

בסדר גמור.

תלמיד: ביום ראשון הצוות של אירופה יעשו עדכון כולל לגבי כל הלו"ז. נעבור יחד על איך ייראה הכנס, ויהיו גם שאלות שיעלו מהכלי אירופאי ובכלל.

תשלחו לי אי-מייל, כך שאם יש משהו שאני צריך לשנות משם, אשנה, וגם לראות מה אתם ממליצים, מה אתם מבקשים.

תלמיד: אנחנו מתחילים להיצמד לכנס החל מיום חמישי בערב, שיעור 0, וגם כל יום שישי וכל יום שבת, וגם תהיה אפשרות למי שיכול ביום ראשון, להיות צמוד לכנס.

בסדר גמור.

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר שזה מאמר מדעי ניסיוני.

אנחנו צריכים להגיע באמת למצב שהוא יהיה מובן לנו כהוראות ברורות להפצה ובכל הצורות.

תלמיד: זה נראה שהבורא רצה לבדוק את החומר שממנו אנחנו בנויים, איך אנחנו מגיבים ואת כל השבירות. איך אני צריך להתייחס למחשבה הזאת בכלל?

זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", כי באמת כך אנחנו משיגים.

תלמיד: תמיד הייתה לי בעיה קשה בין עצמותו לבין הבורא. "אני בניתי שמיים וארץ", זאת אומרת זה הבורא, וכל השאר זה כבר משהו שמעבר להשגה שלנו?

"שמיים וארץ", הכוונה היא שכל מה שאתה רואה לפניך זה המערכת שהבורא, הכוח העליון הזה ברא. "ברא" זה עצמותו. וכשברא ואנחנו נמצאים בזה, זה נקרא "בורא". אנחנו נמצאים בתוך הבורא, בתוך הטבע, בתוך א-לוהים. כי כל מה שאנחנו משיגים, אפילו מהכתר, את הכתר לא משיגים, אנחנו משיגים בט' תחתונות.

שאלה: איך אנחנו לוקחים את כל מה שקיבלנו כאן וממשיכים את העבודה הפנימית לסעודת חומוס?

תדברו על מה שאנחנו קיבלנו מהשיעור הראשון, מהשיעור השני ומהשיעור השלישי, על התמצית, הסיכום, ואיך אנחנו מממשים את זה. בעצם אפשר לראות איך שכל החלקים האלה הם קשורים זה לזה ואיך אנחנו מממשים בקבוצה כפרצוף אחד. וכל הפעולות שאנחנו לומדים בסיבה ומסובב, אני מקווה שהם יעברו עלינו ונזכה להגיע לסיומם.

תלמיד: משימה יומית, אם קצת אחרת אז להשתדל לראות את כל המאורעות של החיים דרך הפריזמה של השרטוט, של עשרת הספירות, ראש, תוך, סוף. בעוד שש שעות, בשעה 11:30 לדבר על זה במפגש העשירייה.

(סוף השיעור)