שיעור בוקר 24.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 392, מאמר "הערבות"
קריין: כתבי בעל הסולם עמוד 392, מאמר "הערבות", "שכל ישראל ערבים זה בזה".
ישראל הם אלו שמשתוקקים לבורא ומתחברים כדי להשיג אותו. החיבור ביניהם נקרא "ערבות".
הערבות
(המשך ממאמר "מתן תורה")
"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).
וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."
תלמיד: אנחנו רוצים שתסביר לנו את כל מה שיש בתוך השורות שקראנו. יש כאן כמה דברים – בטרם שכל אחד מסכים, אהבה לזולת, שום דאגה בעד צרכיו עצמו, נעשה ונשמע, ברית.
כדי ליצור את הנבראים ולתת להם את האפשרות להשיג את המדרגה, את המצב, את ההרגשה, את ההשגה בדרגת הבורא, לשם זה צריך שהנבראים האלה יוכלו להרגיש שהכול קורה בהרגשה ולא בשכל, אלא בחוש ההרגשה שנקרא "רצון". איך נוכל ליצור ולהביא את הרצון עד למצב כזה שבו הרצון הזה יהיה מסוגל להרגיש את הבורא, את כל הבריאה? כשאנחנו אומרים בורא אנחנו מתכוונים לכל המציאות שקיימת, לכל הבריאה שניתנת להשגתנו. איך זה קורה?
לשם זה הבריאה נוצרה כפי שאנחנו לומדים עליה. זהו רצון שלאחר מכן גדל ומתפתח עד לכדי שהוא מתדמה לבורא. הוא מגלה בתוכו את הרצון האגואיסטי שלו שהפוך לחלוטין לבורא, נחרב, ועליו לשקם את עצמו בעצמו מתוך מצב הפוך לבורא למצב דומה לבורא. זו כעיקרון אותה הדרך שאנחנו צריכים לעבור.
חלק מהדרך הזו אנחנו עוברים בהכנה מצדנו כשאנחנו עוד לא מרגישים את עצמנו, כפי שקורית ההתעברות בעולם שלנו - יש שני כוחות, האב והאם, ובחיבור ביניהם יוצרים את כל התנאים להתפתחות של הילד, של הרצון החדש שנובע מתוכם ומתפתח כבר באופן עצמאי. כך גם אנחנו צריכים לעשות. כלומר עלינו לתאר את עצמנו כרצונות עצמאיים שנשלטים על ידי הבורא אבל לגמרי לא תלויים בו, כלומר לקבוע במה החופש שלנו ובמה התלות המוחלטת שלנו, העדר העצמאות שלנו. שני הכוחות ההפוכים בתוכנו צריכים לעבוד במקביל ואנחנו חייבים לאזן ביניהם, לקשור ביניהם ולכוון אותם כדי שהם יוסיפו זה לזה, ישלימו זה את זה. וכך מתוך שני הכוחות המנוגדים האלה, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, יצמח משהו שיקרא "הידמות" או דומה לבורא. כלומר באותה המידה שבה יש בכוח הזה הופכיות לבורא, במידה הזאת היא תעבוד כדי להביא להידמות לו. הנברא שיצמח מכך יקרא "אדם" מלשון דומה, דומה לבורא.
איך משיגים זאת? זה מושג באמצעות כך שקודם כל הנברא שנוצר על ידי הבורא הוא הפוך לו לחלוטין וקטן מאוד. לאחר מכן הוא ממשיך להתפתח, לגדול, ומתגלה בו רצון להידמות לבורא שהוא בכלל לא הרצון שלו, זה תלוי בבורא, והוא הנקודה שבלב. הנקודה שבלב גדלה ומעוררת גם גדילה של הרצון האגואיסטי. כך אנחנו מתפתחים עד למצב שנקרא "גיל שלוש עשרה" או "מצווה", גיל עשרים, אלו כביכול שנים בהתפתחותנו. ואנחנו מגיעים למצב, שמה שלא יהיה, מתוך הרצון האגואיסטי ההתחלתי שלנו שאנחנו כבר מרגישים אותו עכשיו וקובעים שהוא הפוך לבורא, אנחנו רוצים להתרחק, להיפרד ממנו ולהידמות לבורא, כלומר לשנות את הרצון שלנו.
אנחנו לא יכולים לשנות את הרצון, הבורא יצר אותו כאגואיסטי, כרצון לקבל, אבל אנחנו יכולים להוסיף לו כוונה להשפיע. זו המשימה שלנו, לקבל מהבורא את תכונת ההשפעה שתורגש בנו ככוונה להשפיע. כלומר אנחנו מקבלים עלינו כמו חותם של הבורא. הרצונות שלנו נותרים בעינם, נשארים כמו שהם, אבל מעליהם תשלוט הכוונה על מנת להשפיע.
הכוונה הזו על מנת להשפיע תתחיל מאפס, משורש, מה שנקרא "צמצום", צמצום הרצון לקבל, והכוונה תלך ותתפתח ככל שהרצון לקבל יגדל והרצון להשפיע שמעליו יגדל. כך נצליח בטבע שלנו, ברצון לקבל, לגדול כל הזמן ולהיות דומים לבורא, כי הכוונות שלנו כבר יהיו כוונות להשפיע. כלומר נמשיך להתפתח כנבראים ברצון לקבל ודומים לבורא בכוונה להשפיע. בזה מסתכמת המשמעות ותהליך ההתפתחות שלנו. עד שכל הרצונות האגואיסטיים יופיעו ונוכל להלביש אותם על הכוונה להשפיע, זו הדרך שנצטרך לעבור, ועכשיו אנחנו מתחילים להיכנס אל תוך הדרך הזו בהדרגה.
הדבר החשוב, העיקרי הוא שכל אחד מאיתנו יהיה מוכן לעזור לאחרים. זו לא עזרה למישהו אחר שאני צריך כביכול לעשות, אלא זו ממש בנייה של עצמנו כדומים לבורא. כלומר אין כאן עזרה הדדית בצורה של מתן, או סיוע לאחרים, אלא אנחנו בונים את עצמנו כדומים לבורא. זה לא כמו בעולם האגואיסטי שלנו, אלא להיפך, ההשפעה ההדדית, העזרה ההדדית דווקא בעבודה שלנו, בעבודה לקראת הידמות לבורא, היא מהווה בנייה עצמית.
תלמיד: אם תוכל לקרוא את השורות האלה וממש לעבור דרכן.
"וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל", כל המשתוקקים לבורא, "נעשו ערבים זה לזה.
כי לא נתנה להם" שיטת התיקון בטרם שהם יהפכו, יגיעו למצב שבו כל אחד מהם יסכים לקבל עליו את התנאי של אהבת הזולת, כמו שכתוב, בשיעור של "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו," בכל עומקו, בכל גובהו.
כלומר, "דהיינו", שכל אחד מהאנשים האלה יקבל על עצמו את התנאי של לדאוג ולעבוד בעד כל האחרים, כל בני העולם, למלאות את כל הרצונות שלהם, את כל הצרכים שלהם, "לא פחות ממה שהוטבע באדם," ממה שטבעו של האדם מעורר בו דאגה "בעד צרכיו עצמו".1
שאלה: איך לעשות את זה?
זה מושג רק באמצעות דוגמה, כשכל אחד מהווה דוגמה לאחרים. אני חייב להראות לכל אחד, להפגין בפני כל אחד עד כמה אני עושה את זה בשביל האחרים.
סדנה
באיזו דרך אני יכול להראות לאחרים כיצד אני דואג לכולם, לכל הקבוצה שלנו?
*
השורות האלה מכילות בתוכן את כל מה שאנחנו צריכים לעשות. על מה מדובר כאן? כל עוד לא נגיע לערבות הדדית על בסיס "ואהבת לרעך כמוך", לא נקבל את התורה, והתורה היא אור שמלובש ברצונות שיצר הבורא. כלומר כעיקרון הוא כותב כאן על החוק הכללי - "ואהבת לרעך כמוך" מהווה את הכלל המרכזי של כל המציאות, של כל היקום, שכתוצאה מקיומו אתה מגלה בתוכך את כל הבריאה. נשתדל לא לשכוח את זה ולאט לאט איכשהו להתקרב לזה.
תלמיד: גם הנשים התאספו לתמוך בכנס. חברה כותבת "גם לנשים יש כנס וירטואלי חזק מאוד בלטביה, במוסקבה, שהוא מקביל לחלוטין לכנס שלכם. גם אצלנו היו התאספויות קבועות של חברות שהובילו קבוצות נשים מכל העולם שבהן ביררנו את התפילה שלנו ואת תפקיד הנשים, והבנו שנשים לא יכולות לחיות ולהתאחד למען עצמן בלבד אלא הן חיות ומתאחדות למען הגברים, למען הדור הבא ולמען העולם".
אני מסכים איתה לחלוטין. אנחנו הגברים צריכים ללמוד מהנשים איך לעשות זאת. יש להן טבע שמלכתחילה מכוון יותר מחוץ לעצמן, ואנחנו נשתדל גם להידמות לזה ולהיתקן בעצמנו.
(סוף השיעור)
שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).
"וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."↩