שיעור בוקר 05.05.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 02.05.2018

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/aAQNnFKc?activeTab=downloads&mediaType=video

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא ל"ג בעומר

אנחנו לומדים שתחילת הבריאה היא, מהרצון להיטיב לנבראיו. לכן יצאו ד' בחינות דאור ישר, העולמות, שבירת העולמות, תיקון העולמות אבי"ע, ואחר כך נשמת אדם הראשון שגם גדלה ונשברה. ואנחנו צריכים מכל ההכנה הזאת הגדולה, גם בעולמות וגם בנשמה, לחזור למצב המתוקן. שאם אנחנו אוספים כל השברים האלו, אנחנו מגיעים להבנת הבריאה, להבנת הבורא, לתכנית הבריאה, ונעשים בעצם כמוהו שזו המטרה.

בתהליך הזה אנחנו עוברים כל מיני שלבים. ישנם שלבים שאנחנו צריכים לעשות מאמצים כדי להתחבר, לאסוף את השברים האלו. ובמידה שאנחנו לוחצים על עצמנו שנהיה כמה שיותר צמודים במוח ולב, בזה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב בהתאם לזה, והוא פועל עלינו, ועוזר לנו להתחבר בצורה הנכונה.

ישנם זמנים שאנחנו לא כל כך מסתדרים, מצליחים להתחבר, לקרב את עצמנו זה לזה, ואז האור העליון לפי תכנית הבריאה הוא פועל עלינו. אם אנחנו מאחרים אחרי התכנית, אז הוא פועל יותר, ואז הוא לוחץ עלינו ואנחנו מרגישים בעיות, צרות למיניהן בחיינו ובקיומנו. זה גם מקרב אותנו, אבל לא בצורה הרצויה לא בעינינו, ולא בעיני הבורא. אמנם שהיא כן מתקיימת.

חוץ מזה, בתכנית הזאת ישנם תהליכים מיוחדים שהם נמצאים, קורים בזמנים מיוחדים שנקראים "מועדים", שזו ההארה המיוחדת שהיא כל פעם שונה המתגלה בתדירות מסוימת, שזה ימים, לילות, שבועות, חודשים וכן הלאה. כל זה שמות של ההארות מלמעלה שמאירים ודוחפים אותנו, מושכים אותנו לתיקון, ואנחנו צריכים לדעת, איך אנחנו משתמשים בהם.

ובתיקונים האלו אנחנו מבדילים במיוחד בתיקון שזה מצרים, יציאה ממצרים, קריעת ים סוף, קבלת הערבות, והכנה וקבלת התורה. שיש בזה הרבה שלבים. אבל בעיקר זה יציאה ממצרים שזה לפני הפסח. חג הפסח זה תחילת החירות. בפסח אנחנו משיגים כלים להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך מושכים את הכלים האלה, מתקנים אותם עד ל"ג בעומר, שבזה מתקנים את הכלים דהשפעה. לכן זה נקרא "זמני הקטנות" עם כל החוקים שבזה. אחר כך מל"ג והלאה, זה כבר תיקון הכלים בלקבל על מנת להשפיע. שאז זמן הגדלות, עד שאנחנו מתקנים את כל הכלים ומסוגלים לקבל את כל האור מתוך כלים שלנו בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "קבלת התורה". אלה השלבים שבהם אנחנו נמצאים. כדאי לנו לדעת את זה, כדאי לדבר על זה, כי בזה אנחנו גם כן מעוררים את המקורות העליונים שישפיעו עלינו ויקדמו אותנו לקדושה.

קריין: קטע ראשון מתוך רב"ש ב'.

"הנה חג השבועות ממשמש ובא, שהוא זמן מתן תורתינו. ידוע ששבועות הוא בחינת מלכות בעולמות והלב בהאדם. כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על "מקדש שביעי", ששביעי הוא מלשון שֶׁבִּי-הוא.

דכוונתו, שה' יתברך מלביש בלב האדם, וזמן מתי יכולים לפרש שהתורה מתלבש בנפש האדם לכן נקרא שבועות - ונקרא מתן תורה, דהיינו שהתורה מתלבש אז בלבות כל אחד ואחד מהכלל ישראל. שבזמן הספירה מפסח עד שבועות הוא בחינת טהרת הכלים, שהוא בחינת טהרה בליבא ומוחא. וכשהכלים נגמרים זוכים אז לבחינת תורה.

ולכן, לפני פסח היה הכנה בטהרת הכלים על בחינת אמונה, הנקרא בחינת מצוה, ועל ידי יציאת מצרים זכו לבחינת אמונה בסוד "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ואחר פסח, מתחיל העבודה לטהרה לבחינת הכנה לקבלת התורה. ובזמן כשהתורה מתלבשת בנפש האדם, אז נקרא שבועות זמן מתן תורתינו."

(רב"ש ב', אגרת נ"ב)

זאת אומרת שהיום אנחנו חוגגים ל"ג בעומר. "ל"ג" זה נקרא, שנגמרים כלים דהשפעה. זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד. בתוך הוד, הוד שבהוד, ומתחיל להיות כלים דקבלה לתקן אותם בעל מנת להשפיע, שזה מהוד שבהוד ועד מלכות. ולכן זה שלושים ושלושה ימים סך הכול תיקונים של החפץ חסד. זמן הקטנות, דרגת הבינה שרוכשים על הכלים שאיתם יצאו מהמצרים.

ולמה זה חג? קודם כל מפני שאנחנו עשינו הכנה טובה, כדי לתקן את כל הכלים האלה בקטנות, וכבר מובן לנו מזה שאנחנו יכולים להגיע גם לגדלות. מה זה נקרא ש"אנחנו מתקנים", הרי תיקנו רק חלק מהכלים, זה לא נכון, אין מקצת ברוחניות, אנחנו מתקנים את כל הכלים, את כל עשר הספירות, את כל הכלים שנמצאים בנשמת האדם הראשון, אבל מבחינת להשפיע על מנת להשפיע.

ולכן אם אנחנו מדברים על הספירות, אז זה עד דרגת מלכות שבט' ראשונות, שזה ההוד, הוד שבהוד. ולכן אנחנו יכולים להגיד, אם אנחנו תיקנו בלהשפיע על מנת להשפיע את כל הרצונות שלנו, אז אנחנו ודאי שיכולים להגיע גם ללקבל על מנת להשפיע. ולכן זה חג. אבל מעכשיו והלאה צריכים להיות יותר מחוברים ומסורים זה לזה, ויחד בינינו להכין את הכלי לקבלה לעל מנת להשפיע. לקבל אור בעל מנת להשפיע זה נקרא "קבלת התורה". "תורה", זה "אור החכמה" שמקבלים בכלים דקבלה, דלקבל על מנת להשפיע. לכן זה שלב יותר חשוב, שלב ב'. אבל בכל זאת הנקודה הזאת ל"ג, היא נקודה מאוד קריטית. זה ממש בגבול בין כלים דהשפעה לבין כלים דקבלה, ולכן אנחנו חוגגים את זה.

יחד עם זה אנחנו יכולים להבין את האירועים האלה בהיסטוריה, שבל"ג בעומר מתו עשרים וארבעה תלמידי רבי עקיבא. הם היו מחולקים לשניים עשר אלף זוגות. ולמה הם מתו? כתוב, מפני שהפסיקו להעניק כבוד זה לזה. זה תיקונים ודאי, תיקונים שצריכה להיות שבירה לפני התיקון. אבל החג הזה של ל"ג בעומר, הוא מסמל לנו חיבור, אחדות כמו כל חגי ישראל שהם מדברים על הפירוד ותיקון. רב"ש אומר, "כשכלים נגמרים זוכים לבחינת תורה".

תלמיד: רב"ש אומר "ולכן, לפני פסח היה הכנה בטהרת הכלים על בחינת אמונה,".

קודם כל מה זה?

"אמונה" זה נקרא, להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: ומה זה "טהרת הכלים"?

טהרה. תיקון הכלים. לטהר אותם מלהיות תחת השפעת הרצון לקבל.

תלמיד: הוא אומר "ואחר פסח, מתחיל העבודה לטהרה לבחינת הכנה לקבלת התורה." מה ההבדל ביניהם?

ההבדל הוא, שלפני הפסח אנחנו צריכים להגיד שהייתה רק בריחה מהכלים דקבלה. מפסח עד ל"ג בעומר, יש תיקון הכלים בלהשפיע על מנת להשפיע. ומל"ג בעומר עד שבועות תיקון הכלים זה לקבל על מנת להשפיע. רק תיקון, המילוי הוא בשבועות.

שאלה: אז מה השינוי בעבודה בין זה לבין זה? מה עושים בעבודה פה ומה עושים בעבודה שם?

להשפיע על מנת להשפיע, זה תיקון של קטנות הכלים, שעובדים רק עם כלים דשורש א' וב' דעביות, בכל הספירות שורש א' וב' דעביות, שמטהרים אותם מעל מנת לקבל, ומעלים אותם לדרגת הבינה ולהשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: מה הקשר, מה סוג העבודה, מה עושים במצב כזה בעצם?

"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך.".

שאלה: זה שתי המידות האלה?

לא. זה בלהשפיע בעל מנת להשפיע. השני זה "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: אותה העבודה הייתה לנו בין חנוכה לפורים, אז מה ההבדל עכשיו בתיקון הכלים?

חנוכה זה תיקון כלים שדומה לל"ג בעומר. גם שם היה מדובר על להשפיע על מנת להשפיע, על תיקון כלים דהשפעה. גם בל"ג בעומר זה תיקון כלים דהשפעה, אבל אלו מצבים שונים. כאן זה אחרי יציאה מגלות מצרים, כשמתגלים כל הכלים בעל מנת לקבל ואז מתקנים אותם וזוכים לתורה ואז התיקונים האלה של להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע ואחר כך קבלת התורה, זה רק כדי להתחיל לתקן את הכלים.

אפילו שמתקנים כלים להשפיע על מנת להשפיע, קטנות, ומתקנים מל"ג בעומר עד מתן תורה, לקבל על מנת להשפיע, הכול רק כדי לקבל את התורה, אור שמתחיל לתקן את הכלים. זה לא גמר התיקון. זו קבלת האור שאתו אתה יכול לעבוד.

חנוכה זה אחרי שבירה מיוחדת, מסוימת. פורים זה אחרי גילוי החטא, גילוי החורבן באיזושהי צורה. כל החגים האלו הם מין סימנים, תיקונים, אבני דרך שאותם אנחנו חייבים לעבור כדי להגיע לגמר התיקון הסופי. לכן החגים האלה, הסימנים האלו חוזרים בכל מיני צורות במשך תהליך התיקון, שזה נקרא "ההיסטוריה של עם ישראל".

תלמיד: אלה אותם הכלים או שאלה כלים שונים?

שונים. מצבים שונים, כלים שונים. שבירות ותיקונים, שבירות ותיקונים. אתה לא יכול בבת אחת לתקן את הכלים. כי כל פעם אתה מתקן כדי לראות שהשבירה יותר עמוקה, מתקן עוד פעם, רואה שבירה עוד יותר עמוקה. מה ההבדל בין ע"ב לגלגלתא? ע"ב זו אותה גלגלתא שרואה את עצמה כמה שהיא יכולה להוסיף ולתקן את עצמה, מה שבהתפשטות הראשונה לא יכולה לתקן. היא מגלה עכשיו את התוספת.

שאלה: איך הם מתקנים אם עוד לא קבלו שיטה ואור איך לתקן? זה רק בשבועות. איך מתקנים בשלב הזה, עם מה?

יש אור שמגיע לתיקון הכלים, שמגיע לפי המאמצים. קבלת התורה זה כבר שאתה מוכן לקבל אור שממלא את הכלים, מתקן את הכלים, אבל בצורה מיוחדת. זה עדיין לא גמר תיקון. זה עדיין בשלבים.

כשאתה בורח ממצרים, היינו, לא רוצה להשתמש בכלים דקבלה, במילים אחרות, אז מגיע לך כבר להיות בצמצום. כשאתה עושה צמצום, ומתרחק ממצרים, אתה עובר אפילו קריעת ים סוף, אז יוצא שאתה הולך לתקן את עצמך בלהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך כבר אפילו בלקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, אתה רוצה לעשות את זה.

מה שאתה עושה הוא שהאור שאתה הולך לקבל יהיה אור שיתקן גם את הכלים דקבלה, קבלת התורה, זה לא מילוי הכלים אלא קבלת המאור המחזיר למוטב. מאור המחזיר למוטב לקטנות, ומאור המחזיר למוטב לגדלות.

יש כאן תיקונים הדרגתיים. כמו שאנחנו לומדים, שוב ראש השנה, שוב חנוכה, שוב פסח, שוב פורים, ושוב שבועות, מעגל השנה. זה אומר רק עד כמה שאנחנו בכל שלב ושלב צריכים לעשות תיקונים בששת אלפים שנה של קיום העולם.

שאלה: כל השנים לא הבנתי מה זה ספירת העומר, אפילו שמים את זה על הקירות, סופרים כאילו את הימים האלה.

אנחנו לא סופרים קירות ולא סופרים ימים, אנחנו סופרים הבחנות. ספירות אלה הבחנות, הרצונות שלנו שאנחנו צריכים לתקן.

תלמיד: זה גם דבר מיוחד, ככל שהקבלה הייתה מוסתרת בעם, הדבר הזה השתחל בכל השכבות, ונהיה דבר שמתעסקים בו.

כן, אבל אתה ראית איך שקוראים את זה. ממלמלים מהר וזהו, גמרנו. אף אחד לא מדבר על התיקונים ממש. איזה תיקונים, "ועכשיו אני מתקן מה שפגעתי בספירה כזאת". ברור שלא מדובר על משהו, אלא ככה. כרגיל כמו כל המצוות.

תלמיד: אבל זה משהו מאד מעצבן. זה כאילו, אי אפשר לגעת בו בכלל, וצריכים להגיד, צריכים לעשות. וגם עכשיו זה מצד אחד מאד מבולבל.

צריכים לעשות. עושים וזהו. מה אנחנו יודעים מה אנחנו עושים בנטילת ידיים או בכל מיני מצוות אחרות? כל המצוות לא שייכות למשמעות הגשמית. מה יש בהן מגשמיות? שום דבר. אתה יכול להגיד שכשרות זה יותר בריא, ותפילה זה מביא לך יותר בריאות ועוד כל מיני דברים? לא. אסור לך אפילו את זה. זה דבר אי רציונאלי, למעלה מהטבע, שאם אתה מקיים את זה, כביכול אתה קשור עם הכוח העליון, שכך אדם צריך לעשות. לכן גם זה.

וכשאתה יוצא בערב בראש חודש וקופץ כלפי הלבנה ומברך אותה, כמו שאתה רוקד לפניה, אז מה יש בזה? עד כדי כך שמי שרואה את זה מבחוץ הוא חושב שהוא נפל בין שבט שממש ככה חוגג משהו, שעוד מעט תהיה כאן מדורה, ייקחו איזה גופה, ייצלו אותה שם ויאכלו אותה. ממש ככה. איזה מנהגים? לכן זה היחס למצוות של כל האנשים, לא רואים בזה שום רציונאליות, אז מה לעשות? אבל באמת, הטקסט עצמו בל"ג בעומר הוא טקסט מיוחד שכתוב ממש בסידור ש"מה שפגעתי בספירה כזאת" וכולי. מאד קרוב לקבלה.

תלמיד: מצד אחד זה מאד מדוד. מצד שני כאילו כל התיקון, כמו שכתוב במאמר, הולך לקראת אמונה. אמונה, ו"אנכי ה' א-לוהיך". וגם בעשרת הדברות מתחיל מ"אנוכי", ואחר כך זה מתפרש כבר לעשר. מה התיקון הכללי ולמה מצד אחד יש לנו דבר מאד מדוד כמו ספירות, ומצד שני זה כאילו לא כל כך ברור?

אתה מתקן את כל הספירות מההתחלה ועד הסוף בלהשפיע על מנת להשפיע עד דרגת הבינה, ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע מבינה עד המלכות. כשאתה מסיים את כל התיקונים, אז אתה יכול להתחיל לעבוד עם האורות, עם הכלים, שזו כבר קבלת התורה. יש לך את כל האורות, כל הכלים שאתה יכול לעבוד אתם, לתקן אותם ולמלאות אותם באור העליון. "לך ה', חסד, גבורה, תפארת, נצח, והוד", זאת אומרת שמדובר על כלים דהשפעה שצריכים לתקן ואחר כך כלים דקבלה.

לא רואה כאן משהו. נקרא עוד. בואו נקרא הלאה. אולי נראה עוד משהו. אבל למעשה, התהליך הוא מאד ברור ופשוט.

קריין: קטע שני מתוך "קדושת לוי", פרשת "ויצא".

"הבחינה הזאת של יציאת מצרים מאירה עד ל"ג בעומר, ומל"ג בעומר מתחיל ההארה של מעמד הר סיני, שהיא קבלת התורה." זה כבר בכלים דקבלה, אור החכמה שמקבלים. זה מל"ג והלאה. וזהו "ויקרא לו יעקב גל עד", כלומר כיון שמגיע "גל", שהוא מרומז על ל"ג בעומר, אז מתחילין להאיר בחינות הארה של קבלת התורה. ומילת "עד" הוא מלשון "עדי עדיים", כלומר, שעד ל"ג בעומר היה ההארה של יציאת מצרים, ומל"ג בעומר מאיר ההארה של קבלת התורה שמרומז במלת "עד", שרומז על התורה."

(קדושת לוי. פרשת ויצא)

נקודה מאוד מאוד עקרונית, ל"ג, שממנה והלאה ממש מקדשים כלים למתן תורה.

קריין: קטע שלישי, מתוך רב"ש ב', אגרת נ"ט.

"ובענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר את עצמו לה'. "עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר. דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר. וספירת העומר, המפורשים אמרו שהוא מלשון "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". שפירושו הוא, שעל ידי זה שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז האדם זוכה שיתגלה עליו אור ה'. נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד, היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר העומר הזה. וזה סוד ספירת העומר, שהאדם מאיר באור ה'. והיות שיהודי כלול מז' מדות, וצריכים לתקן אותם שיהיה לה', ויש כלל שכל מדה כלולה מחברתה, לכן יוצא לנו ז' פעמים ז', הרי הם מ"ט ימים." "יהודי" זה נקרא הנשמה, מהמילה ייחוד שצריכה לחבר את כל החלקים האלה 7 כפול 7, 49. "לכן אנו סופרין מ"ט יום עד קבלת התורה. כי העומר הוא משעורים. שהכוונה, שהוא בא משעורים, על ידי זה שהוא משער בליבא את גדלות ה', כמו שפירש הזהר הקדוש על הפסוק "נודע בשערים בעלה", אומר הזהר הקדוש, "כל חד וחד לפום מאי דמשער בליבא" [כל אחד ואחד לפי מה שמשער בליבו], באותו שיעור שורה עליו האור של הקדוש ברוך הוא על האדם. וזה נקרא בחינת אמונה. וכשהאדם זכה לאמונת ה' אז נקרא בחינת בהמה. וזה ענין שהעומר היה של שעורים, שהוא מאכל בהמה, שהכונה שעוד לא זכה לדעת התורה. מה שאם כן בשבועות, שזוכין לקבלת התורה, אז מקבלין את הדעת התורה, לכן מקריבים את מנחת חיטין שהוא מאכל אדם, שהוא בחינת מדבר. מה שאם כן מטרם שזכה לבחינת תורה שהוא בחינת מדבר, אז נקרא מנחת שעורים, שהוא מאכל בהמה. ואז נקרא מאלמים אלומים, שהוא בחינת אלם, שהוא רק בחינת חי ולא מדבר. שרק על ידי התורה זוכין לבחינת מדבר."

(רב"ש ב', אגרת נ"ט)

זאת אומרת לגילוי האורות, אור דחכמה שמתגלה בכלים דקבלה.

שאלה: מה זה לתקן ספירה בעל מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע?

לתקן זה נקרא "תיקון", צמצום, מסך, אור חוזר, כל מה שצריך להיות וגם בקטנות, זאת אומרת קטנות זה חפץ חסד, אם הכלי נמצא בחפץ חסד הוא כבר מתוקן לעבודה, הוא עוד לא יכול להתחיל איזה עבודה כי יכול להיות שצריכים לקבל עוד תוספת מסכים והכול אבל הוא כבר נמצא במצב של לא לעצמו, הוא נמצא כבר בדרגת בינה, זה נקרא שמתוקן.

שאלה: ל"ג בעומר הוא מעבר מלא לשמה לשמה?

יש הרבה מדרגות במעבר הזה מלא לשמה לשמה, אפילו ביום הראשון של הספירה, השני של הספירה, אנחנו כבר מתקנים, אנחנו כבר עוברים מלא לשמה לשמה כל פעם יותר ויותר, זה לא שבבת אחת יש תיקון. כל מה שפגעתי בספירה כזאת וכזאת, כתר דכתר, חכמה דכתר, בינה דכתר וכן הלאה ככה 7 כפול 7.

שאלה: שמעתי בשיעורים שלך שאנחנו לפעמים בהמות ופה בטקסט אנחנו לא בהמה, על מה מדברים?

להשפיע על מנת להשפיע זה נקרא "בהמה", לקבל על מנת להשפיע זה נקרא "אדם", אלו שתי רמות קדושות.

תלמיד: אני כבר מתבלבל.

מנחת שעורים, חיטה, בהמה אוכלת אותו דבר כמו אדם, אוכלת גרעינים, האדם חייב לעשות מזה מאכל.

תלמיד: אז מה אנחנו ומה העבודה שלנו?

העבודה שלנו לעלות לדרגת אדם בסופו של דבר זאת המטרה, להיות הדומה לבורא בלקבל על מנת להשפיע. שיווי הצורה.

"ובענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר את עצמו לה'. זה העיקר, במשך כל החמישים יום. ""עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם," שעושה צמצום "ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" זה בסדר (ברכות ט') "ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר." משתדל הכול לעשות לכיוון ה' "דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר. וספירת העומר, המפורשים אמרו שהוא מלשון "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". שפירושו הוא, שעל ידי זה שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז האדם זוכה שיתגלה עליו אור ה'." עד כמה שהוא מקרב את עצמו לבורא "נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד, היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר העומר הזה. וזה סוד ספירת העומר," אם אדם מתקשר בצורה כזאת, הוא מקבל איזו הארה. יש כאן גם עניין של זמנים מיוחדים. "שהאדם מאיר באור ה'. והיות שיהודי" היינו זה שמקבל את ההארה הזאת נקרא "יהודי", ששם קשורים כל הספירות האלו כבר יחד. לכן נקרא "יהודי" מייחוד "כלול מז' מדות, וצריכים לתקן אותם שיהיה לה', ויש כלל שכל מדה כלולה מחברתה, לכן יוצא לנו ז' פעמים ז', הרי הם מ"ט ימים. לכן אנו סופרין מ"ט יום עד קבלת התורה. כי העומר הוא משעורים. שהכוונה, שהוא בא משעורים, על ידי זה שהוא משער בליבא את גדלות ה', כמו שפירש הזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", אומר הזהר הקדוש, "כל חד וחד לפום מאי דמשער בליבא" [כל אחד ואחד לפי מה שמשער בליבו]," גדלות הבורא "באותו שיעור שורה עליו האור של הקדוש ברוך הוא על האדם. וזה נקרא בחינת אמונה." עד כמה שהבורא גדול בעיניו והוא משתוקק אליו, מאיר עליו האור מלמעלה שמתקן אותו. זה נקרא בינתיים "אור האמונה". "וכשהאדם זכה לאמונת ה' אז נקרא בחינת בהמה." וזה לא פשוט. "וזה ענין שהעומר היה של שעורים, שהוא מאכל בהמה, שהכונה שעוד לא זכה לדעת התורה. מה שאם כן בשבועות, שזוכין לקבלת התורה, אז מקבלין את הדעת התורה, לכן מקריבים את מנחת חיטין שהוא מאכל אדם, שהוא בחינת מדבר. מה שאם כן מטרם שזכה לבחינת תורה שהוא בחינת מדבר, אז נקרא מנחת שעורים, שהוא מאכל בהמה. ואז נקרא מאלמים אלומים, שהוא בחינת אלם, שהוא רק בחינת חי ולא מדבר. שרק על ידי התורה זוכין לבחינת מדבר."

שאלה: מה ההבדל בין אור אמונה והאמונה עצמה?

"אור אמונה" זה האור העליון שמגיע אלי ונותן לי יכולת להיות באמונה למעלה מהרצון לקבל שלי. עוד לא לקבל על מנת להשפיע אבל להיות בלהשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא "אור האמונה". שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי.

אני לא יכול להידמות לבורא בפעולות של השפעה אקטיבית, אבל לא להיות שייך לרצון לקבל שלי אני כבר יכול. לא להיות שייך זאת אומרת לעלות למעלה מזה.

תלמיד: איך מביאים את זה שזה יגיע אלי אור האמונה?

אור האמונה הוא חייב להגיע.

תלמיד: איך?

זה האור העליון, באור עליון אין אמונה. אבל כשהוא משפיע עליך לפי הדרגה שלך הוא מביא לך תיקון. תיקון, כשאתה מתעלה למעלה מהרצון לקבל שלך ויכול להיות לא שפוט בו נקרא שקיבלת אור האמונה.

תלמיד: מה יש בל"ג בעומר שאומרים "הוד שבהוד", מה המושג הזה?

חסד, גבורה, תפארת, נצח הם 4, 4 כפול 7 שווה 28, ועד 33 יש עוד 5. אתה הגעת לחסד, גבורה, תפארת, נצח, ויש לך הוד, ובהוד יש לך חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד שבהוד. למה הוד שבהוד? משם מתחילים להיות כבר כלים דקבלה, מלכות, מהוד שבהוד. ולכן במקום הזה אנחנו כבר נכנסים לטהרת כלים אחרת, לקבל על מנת להשפיע.

לכן, צריכים שם להתחיל להתקשר בינינו עוד יותר, עוד יותר להתקשר. לכן בל"ג בעומר מתו 24,000 תלמידי רבי עקיבא, כי הם כנראה היו עדיין מחוברים ביניהם בלהשפיע על מנת להשפיע, אבל בלקבל על מנת להשפיע כבר לא יכלו ולכן מתו.

הוד שבהוד זה כמו שבסידור, קח סידור ותמצא, גם תמצא בברכות בשחרית, "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים.. " וכן הלאה. "כל" זו אותה הנקודה.

תלמיד: אומרים שרבי שמעון בעצם עזב את העולם בהוד שבהוד, בל"ג בעומר. הספירה עצמה הוד שבהוד היא כל כך גבוהה?

מתחילים לתקן כלים דקבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: רק מתחילים?

כן, כי להשפיע על מנת להשפיע תיקנו.

קריין: קטע מספר 4 מתוך "מאור ושמש", פרשת אמור.

"ימי ספירה, הן מורים על האחדות, כפי שכתוב בספרים הקדושים, ולכן מתו תלמידי ר' עקיבא בין פסח לעצרת, מפני שהימים אלו מורין על האחדות, והם לא נהגו כבוד זה לזה, ולכן הביא מעשה דבר קפרא באמצע דרשות העומר, שלא חרה לבר קפרא אלא על שלא הזמין אותו עם חבריו, שבימי הספירה צריך האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה להשגת התורה בחג השבועות."

(מאור ושמש, פרשת אמור)

זאת אומרת לא יכול היה להתגבר על השנאה שלו בלקבל על מנת להשפיע, לכלים דקבלה שלו, ולכן יש על זה סיפור שלם.

שאלה: מה זה נקרא כשאדם נמצא בלהשפיע על מנת להשפיע, שהוא לא נוהג כבוד בחברים?

להשפיע על מנת להשפיע זה "תעזוב אותי מכולם". האגו שלי לא שולט עליי, אבל להתחבר עם החברים אני לא חייב. אם אתה מדבר על הקדושה, אני לא יכול, אני לא הולך על זה, הכלים שלי לא מאפשרים לי את זה.

אתה רוצה שאני אחבק אותו? אני לא יכול לחבק. אני לא אגרום לו רע, זה כן. הגעתי לתיקון שאני לאף אחד לא גורם רע. זה תיקון גדול, זה בינה, זה למעלה מהדעת, למעלה מכל הכלים דקבלה שלי. אבל לא שאני עובד עם הכלים דקבלה שלי גם בעל מנת להשפיע, את זה אני לא מסוגל.

תלמיד: וזה נקרא לא לנהוג כבוד בחברים?

כנראה שכן.

תלמיד: מה זה אומר לא לנהוג כבוד בחברים, זה לא להתחבר איתם?

לא להתחבר, לא להשפיע להם, לא למסור את עצמך אליהם, אלא ככה. זו מידת התיקון. אל תחשוב שאלה אנשים מקולקלים, מטומטמים, קטנים וכן הלאה, אלה אנשים גדולים מאוד והלוואי לנו להגיע לזה. אתה מבין על מה מדובר?

אבל האור העליון משפיע להם ומשפיע עדיין בצורה כזאת שהם מוגנים מהרצון האגואיסטי שלהם, אבל לא יכולים לעבוד עימו בצורה אקטיבית כדי להתקשר לאחרים. שאני אשפיע לזולת, שאני אהיה כמקור האור, ככוח בשבילו, את זה אני לא מסוגל. אני לא אגנוב, אני אהיה טוב לאחרים בצורה שאני לא מזיק לשום דבר, אני מה שנקרא "אזרח טוב". אבל שאני אהיה ממש המשפיע? לא, עוד לא קיבלתי תיקון כזה.

שאלה: איזה סוג של יתר חיבור דורש המעבר הזה מ"להשפיע על מנת להשפיע" ל"לקבל על מנת להשפיע"?

אלה תיקונים שונים מאוד. כי אתה מתחיל לעבוד עם הרצון לקבל שלך בחזרה, כמו שהיית במצרים, כמו שהיית בשבירה. אתה מעורר את הכלים האלה שבהם, בתוכם אתה נהנה, ואתה צריך עכשיו על ידי זה שאתה נהנה בכלים דקבלה להעביר את התענוגים האלה לזולת. זה מאוד מאוד לא מובן.

תלמיד: מדובר על אותה עשירייה שהיא נמצאת בחיבור מסוים והיא צריכה להגיע לסוג אחר של חיבור?

כל פעם היא מגיעה לסוג חדש של חיבור.

תלמיד: אז מה חסר בחיבור בשביל לעבור משלב כזה לשלב כזה?

להתחיל להתקשר בכלים דקבלה בינינו. אני לא יכול יותר להסביר לך, אין לנו הרגשה בזה.

קריין: קטע חמישי, מאור ושמש רמזי ל"ג בעומר.

"מצינו שאמר רבי היזהרו בכבוד חבריכם, דהיינו שזה יודה לדברי זה. ותלמידי ר' עקיבא מתו, מפני שלא נהגו אחווה ביניהם, דהיינו שלא היו מודים זה לדברי זה, ולא היו מתקנים מידת הוד כראוי. וביום ל"ג לספירה, שהוא הוד שבהוד, שאז נמתקו כל הגבורות בשרשן, והגבורות מודין להחסדים, נתקן זו המידה, לכן נהפך להם היום הזה ממוות לחיים. ור' שמעון בן יוחאי היה תמיד מזהיר להחברים שלו על האחדות והיה מעלה הגבורות לשרשן, ע"י תשובה, והגבורות מודים להחסדים שיתגלו על כנסת ישראל. לכן אנו עושים ביום הילולא שלו, יום טוב, שיום ל"ג בעומר, שהוא הוד שבהוד, נמתקו כל הגבורות בשרשן, ואנו מודים ומשבחים לאל ית', על זה שביום זה, הגבורות מודים להחסדים ומסכימים שיתגלו על הכנסת ישראל, וזהו הוד שבהוד."

(מאור ושמש. רמזי ל"ג בעומר)

שמתחילים לעבוד עם כלים דקבלה, לתקן אותם.

שאלה: הוא כותב פה ש"שמעון בר יוחאי היה תמיד מזהיר להחברים שלו על האחדות והיה מעלה הגבורות לשרשן,". קודם כל למה הוא הזהיר את החברים?

אתה שואל אותי על רבי שמעון?

תלמיד: מה שכתוב.

מה שכתוב, כתוב. אבל גם לא אני כתבתי את זה.

תלמיד: למה הוא מתכוון בזה שהוא אומר שהוא מעלה את הגבורות לשרשן. מה זה "להעלות הגבורות לשרשן"?

"גבורות לשרשן" פירושו שהוא היה מעורר את התיקונים על הכלים דקבלה.

תלמיד: למה אני אמרתי? כי גם אתה כל הזמן מזהיר אותנו בשיעור, "תיזהרו, תיזהרו".

אני מזהיר אתכם ממש להכין את עצמנו ליתר חיבור. אני לא אומר איזה חיבורים, להשפיע על מנת להשפיע, כלים של קטנות, גדלות, התכללות, אני אומר פשוט, לעסוק כמה שאפשר יותר בהתכללות.

הזמנים הם מיוחדים לזה, גם הכנס שאנחנו עושים הוא מאוד לעניין דווקא, בזמן הנכון, ואנחנו צריכים להשתמש בזה. אבל רק אחדות, אין יותר מה לעשות. זה בכלל שייך לכל ימות השנה, אבל במיוחד בכנסים ובזמנים כאלו עוד יותר.

שאלה: הוא ממשיך ואומר, "ע"י תשובה". מה זה המושג הזה על ידי תשובה?

תשובה זה "תשוב ה' לגבי ו'", שהרצון לקבל מתחיל לעבוד תחת השפעת הבינה. שבינה, הרצון להשפיע, כוונת ההשפעה היא קובעת עד כמה אני משתמש ברצון לקבל שלי. הבעיה היא לא להבין את חכמת הקבלה, אלא לממש אותה. סך הכול אין פה כלום, הבעיה היא רק לעשות.

קריין: קטע שישי מתוך ליקוטי הלכות.

"עיקר הפגם של תלמידי ר' עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שהוא בחינת השתוקקות וכיסופין, שעי"ז עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך מרבי עקיבא, שהיה בחינת התגלות התורה. וע"כ אמר רבי שמעון בר יוחאי, "אנן בחביבותא תליא", שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא בתלמידי האר"י ז"ל שהזהירם כמה וכמה פעמים, שיהיה ביניהם אהבה גדולה, ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאולה על ידם, אך שנתקלקל ע"י המחלוקת שנעשה בין החברים, ע"י נשותיהם. כי עיקר המשכת התורה, הוא ע"י אהבה וחסד, שהוא בחינת השתוקקות וכסופין דקדושה, שעי"ז זוכין לקבלת התורה ולכל טוב."

(ליקוטי הלכות. הלכות דם, הלכה א')

שאלה: בקטע הקודם היה כתוב על להודות לדברי חברים. גם הם עשו סדנאות?

אני לא חושב שזה נקרא סדנאות, אני לא יודע מאיפה המילה הזאת "סדנאות", לא אני המצאתי אותה. אבל זה שהיו דיבורים, קוראים לזה התוועדות, ישיבות, אספות, זה תמיד היה, תמיד.

התחברות לפני השיעור, בזמן השיעור, אחרי השיעור, מאוד חשובה. לדעת עם מה נכנסים לשיעור, באיזו צורה מעבירים, במה מתחייבים, איך מוציאים מהשיעור ידיעה מה השגנו כדי לתקן, למשוך לעתיד. זה תמיד תמיד היה.

זה הבדל גדול בין לימוד חכמת הקבלה לבין שאר חלקי התורה. האמת שגם את שאר חלקי התורה צריכים ללמוד בצורה כזאת, אבל משום שלא מדברים שם על החיבור כאמצעי להשגה רוחנית, לכן זה לא כל כך מדובר. אלא ההפך, העיקר להראות את החכמה, את היכולת להוכיח וכן הלאה. וכאן לא, כאן רק חיבור זו התוצאה הרצויה.

תלמיד: מה זה צורת ההתקשרות הזאת להודות לדברי חברים?

צורת ההתקשרות?

תלמיד: כן, אם הכול חיבור אז מה זו צורת התקשרות להודות לדברי חברים?

אנחנו רוצים להתקשר כדי לקבל בקשר בינינו גילוי הא-לוהות. מה זה כל התורה? זה גילוי הא-לוהות. מה זה כל חכמת הקבלה? זו שיטה לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. אז לשם זה לומדים, לזה מצפים.

ולכן אני לא מצפה לשום דבר אחר, חוץ מגילוי הא-לוהות. ומה זה גילוי הא-לוהות? זה להשפיע על מנת להשפיע, כמו שאנחנו משיגים ביציאת מצרים עד ל"ג בעומר. ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, שאנחנו מכשירים את הכלים, עד שבועות. ובשבועות מתחילים לקבל כבר ממש אור החכמה בכלים דקבלה, בעל מנת להשפיע. זו קבלת התורה.

תלמיד: אנחנו יוצאים עכשיו לשדה התעופה. רצינו להגיד כמה מילים.

קודם כל אנחנו מאוד מאוד מתרגשים. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו עושים את זה, אבל אף פעם לא הייתה כזאת הכנה, כזאת השתתפות של כל הכלי העולמי שלנו כאחד. כזאת גדלות, כזאת יראה, כזה פחד והכנה גדולה מאוד.

בכלל, עברנו לימוד גדול מאוד בהכנה לכנס הזה. מה זה להיות נציגים ולהיות חברים ולהיות תלמידים. אתם תהיו צמודים אלינו לא סתם בלו"ז אלא בלב ממש, זה כנס שבו כל קבוצה בכל הכלי העולמי שלנו היא הנציג והיא ראש החץ והיא ממש מחזיקה את הכתר של כל הכנס הזה, זה כנס שהוא באמת התחלה של גל חדש שכל הכלי העולמי שלנו כולו כאחד מתחבר אליו בכל העולם. אנחנו צריכים להכין את עצמנו לספיגה כזאת של כל הכלי העולמי בתוך הלב של כל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו משתוקקים להרגיש אתכם כאחד ממש והבורא יעזור לנו ואנחנו נעשה את זה.

נהייה ביחד חברים. לחיים.

לחיים, בהצלחה.

קריין: קטע 7 מתוך "תלמוד בבלי, מסכת יבמות".

"אמרו: שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שומם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ולימדה להם, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה."

(תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב')

זאת אומרת המשיכו אותה השיטה, אותו הכיוון, חיבור עד ובכבוד זה לזה, "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: מה זה להיות חברים? לא כתר, לא מלכות, אלא חברים.

חברים זה נקרא מחוברים יחד כולם למטרה אחת. וכל מה שצריך להיות במטרה הזאת, כל אחד מוכן להקריב, להוסיף לקופה המשותפת.

תלמיד: ובמה החברים שווים?

שווים בזה שכל אחד נותן את כולו להשגת המטרה, כל אחד במה שהוא.

קריין: קטע שמיני מתוך "אדיר במרום".

"והנה עד זמן האדרא, אע"פ שהיה הקשר והברית ביניהם, אך בהיותו כמו ארעי, היה נקרא ברית של עמוד אחד, דהיינו של קשר א'. ועתה רצה רשב"י לקשר הקשר הב' ויהיה קשר אמיץ וחזק, והתיקון היוצא מהם יהיה תיקון גדול. וכבר אלו העשרה חברים באמת היו מקושרים מצד שרשם, בסוד עשרה חסדים דאו"א, כמפורש בדברי רבינו הקדוש האר"י ז"ל. ורשב"י היה בסוד היסוד עצמו המחברם. ועכשיו בתיקון זה של האדרא, נתאמץ הברית בב' קשרים, ומשם והלאה אין שטן ואין פגע רע."

(אדיר במרום ח"א - עת אימת ניתב בקיימא דחד סמכא)

שאלה: מה זה אומר שאנחנו קושרים את כל הרצונות יחד, מה זה אותו "עומר" שאנחנו מדברים עליו?

לאותה המטרה, "כי בו ישמח ליבנו". באותה מטרה. אנחנו לא יודעים מה זה לקשור את הלבבות, אלא המטרה המשותפת היא מחייבת ועושה את זה. אנחנו רק רוצים שכל אחד יקשור את עצמו כמה שאפשר לחברים ולבורא. את זה לא לשכוח, זה חייב להיות דרך החברים לבורא. ואז מלמעלה דווקא, מהבורא, יבוא הכוח המקשר בין כולנו. לא שאנחנו עושים את זה. אנחנו צריכים, וזה יכול להיות קשה, אבל אנחנו צריכים רק להבין, לדעת, להרגיש, שאנחנו לא מסוגלים לעשות כלום ולא צריכים לעשות שום דבר ודורשים מאיתנו רק דבר אחד "תפנה עם הבקשה שלך, תבקש, כלום חוץ מזה. אל תעשה שום דבר חוץ מבקשה". זה הכול.

אז כל אחד בקבוצה צריך רק לבקש וכמה שיותר נכון, יותר מדויק לברר את הבקשה. וכל הזמן להיות בבקשה. זאת אומרת, אתה ככה נודניק, אבל כל הזמן בצורה כזאת, שזה עוד יותר מדויק, עוד יותר מדויק, עוד יותר בירור, והכל בתוך הבקשה. בלבד. זה נקרא "עבודת ה'", זה נקרא התגברות, הכול לקראת הבקשה.

שאלה: איך אנחנו כקבוצה הופכים להיות תלמידים של רבי עקיבא ולא ליפול למצב של תלמידיו שמתו כי הפסיקו לכבד זה את זה?

קודם כל צריכים להיות בדרגה של תלמידי רבי עקיבא. וליפול מהדרגה שלהם, אנחנו לא מבינים מה זה. וחוץ מזה אנחנו נמצאים בזמן אחר לגמרי שכבר אנחנו צריכים להגיע לגמר התיקון, לוקחים אותנו באוזן ומושכים לכיוון גמר התיקון. לנו זה לא יקרה. אנחנו כבר אחרי הגלות האחרונה, הגדולה, ועכשיו רק תיקונים ועליות.

שאלה: למה מתייחס מותם של תלמידי רבי עקיבא, האם מדובר על רצונות המתגלים בלי תיקון, חוסר אור?

אני לא יכול להגיד לך. וודאי שמדובר בשבירה שהיא המשך של חורבן בית המקדש, נפילת הכלים. נפילת הכלים עוד ועוד, זה מה שקרה עד שלגמרי לגמרי כל הכלים נפלו, כל עם ישראל יצא לגלות והתחילה הגלות. הם היו האחרונים, אפשר להגיד כך, שהיו מסיימים את השבירה, את חורבן בית המקדש השני.

קריין: קטע 9 מתוך "אדיר במרום".

"והיה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו. כמו שנעשית המשנה על ידי התנאים, ורבנו הקדוש חיבר סברת כולם ועשה מהם ספר המשנה. כך רצה רבי שמעון בר יוחאי, שיחובר ספר כלול ממאמרי כל בני ישיבתו, ויהיה הספר מחובר על התורה. כי החיבורים מדברים על עניינים פרטיים, אך הזוהר הנעשה על התורה, זה נקרא הפתח הגדול של כללות התורה."

(אדיר במרום, כ"ד)

זה לכבוד ספר הזוהר.

שאלה: בציטוט 8, מה זה קשר א', קשר ב'.

קריין: "והנה עד זמן האדרא, אע"פ שהיה הקשר והברית ביניהם, אך בהיותו כמו ארעי, היה נקרא ברית של עמוד אחד, דהיינו של קשר א'. ועתה רצה רשב"י לקשר הקשר הב' ויהיה קשר אמיץ וחזק, והתיקון היוצא מהם יהיה תיקון גדול."

אני חושב שזה להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע.

קריין: קטע 10 מתוך בעל הסולם "מאמר לסיום הזוהר".

"הדביקות השלימה וההשגה השלימה, מתחלקת לקכ"ה מדריגות כוללות. ולפי זה, מטרם ימות המשיח, אי אפשר לזכות בכל קכ"ה המדריגות. ויש ב' הפרשים, מכל הדורות לדורו של המשיח:

א. שרק בדורו של המשיח, אפשר להשיג כל קכ"ה המדריגות, ולא בשאר הדורות.

ב. שבכל הדורות, בני עליה, שזכו להשגה ולדביקות, מועטים הם, כמ"ש חז"ל על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", ש"אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה", דהיינו לדביקות ולהשגה. אבל בדורו של משיח, יכול כל אחד ואחד, לזכות לדביקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".

חוץ מרשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה המדריגות בשלימות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, נאמר: "חכם עדיף מנביא". וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חבורו הגדול, רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה המדריגות."

(בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר)

מכאן אנחנו צריכים קודם כל להבין באיזו דרגה היה בעל הסולם שהיה יכול להבין את הזוהר ולפרש אותו. הספר הזה שנפתח לפנינו, עד כמה יש בו עוצמה גדולה ואנחנו, על ידי שימוש בחכמת הקבלה ובספר הזוהר יכולים להגיע באמת לגמר התיקון, לכל 125 המדרגות.

שאלה: בקטע 7 כתוב שתלמידיו של רבי עקיבא מתו מחוסר כבוד בינם לבין עצמם. וזה השלב שכאילו אנחנו מתמודדים איתו עכשיו. איך אפשר להשתמש בכנס בשביל לבנות את האהבה בינינו?

תלמידי רבי עקיבא היו בלהשפיע על מנת להשפיע ולא בלקבל על מנת להשפיע, כך אני מבין, ולכן מתו. "מתו" ברוחניות זה הסתלקות המוחין, זה נקרא "מיתה". אנחנו צריכים להשתדל להתחבר, אנחנו כולנו מתים כך גם כן. אנחנו צריכים להתחבר בינינו, להשתדל להיות עד כדי כך מחוברים שנספק אחד לשני את האור העליון המחזיר למוטב שכך הוא יעבור דרכנו. נתחבר בינינו, כל אחד יעזור לשני להיות מקושר ושיקבל את המאור המחזיר למוטב וכך אנחנו, מה שלא עושה אחד, השני עושה. כמו שאנחנו זורקים חבל זה לזה, עוזרים זה לזה, תומכים זה בזה, אנחנו כך בנויים להיות במערכת שכל אחד אם הוא עוזר לשני, דווקא בגלל שהוא עוזר לשני, כל אחד מצליח.

אף אחד לא יכול לתקן את עצמו. אף אחד לא יכול למשוך את עצמו מתוך הקליפה, מתוך הרצון לקבל, "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסורים", רק האחרים יכולים למשוך אותו. לכן אם יש בינינו קשר, מה שלא היה באותם הזמנים לתלמידי רבי עקיבא, אם יהיה לנו קשר, אנחנו ודאי שהרבה הרבה פחות מהם, מי אנחנו לעומתם, אבל בדרגה שלנו אם אנחנו נשתדל אז אנחנו ממטה למעלה יכולים להתחיל לעלות. העיקר הקשר.

מפני שאף אחד לא מתקן את עצמו. אם הוא קשור לאחרים ואחרים אחראיים עליו הם מוציאים אותו מהבוץ של על מנת לקבל וכך כל אחד ניצל על ידי האחרים. אם אין לפניכם תמונה כזאת, ציור כזה, אם אתם לא מרגישים את זה בלב, זו בעיה גדולה מאוד.

שאלה: זה אומר פרקטית שהרוחניות של החברים יותר חשובה מהרוחניות שלי?

פרקטית זה אומר שמה שיש לחברים זה יהיה לך ולא יותר אף פעם, ואם הם לא ירצו לא יהיה לך כלום. אם הם לא יתנו לך לא יהיה לך, פשוט.

תלמיד: מה ההבדל בין להשפיע על מנת להשפיע לבין לקבל על מנת להשפיע? לקבל על מנת להשפיע זה אומר שאני מקבל עבור החברים?

וודאי. אלא מה, עבור עצמך? איפה הכלים שאתה צריך למלאות? תמיד דיברנו שאנחנו נקודה וממלאים את הכלים שמחוצה לנקודה. כל הכלי הזה, שלי.

תלמיד: האם הרוחניות של החברים, הדאגה לחברים יותר חשובה מהקבלה שלי?

זה נקרא הקבלה שלך.

תלמיד: אני מוכן לקבל רק עבורם?

אתה לא יכול לקבל עבור עצמך אף פעם. אנחנו מדברים על כלי רוחני, על מנת להשפיע, כולו. מה זה על מנת להשפיע? אתה צריך להיות כלפיהם גדול, עליון, שממלא אותם. רק בשביל זה קיים כצינור. וכל אחד בעצמו נשאר "חפץ חסד" והתוספת שלו רק במידה שהוא צריך למלאות אותם. והכלים דקבלה שלי? כלים דקבלה שלי זה אח"פ דעליון שאני משתמש בהם כדי למלאות את התחתון. מי זה התחתון? כל ט' החברים שלי. כלפי החברים כל אחד יכול להיות עליון.

שאלה: לא הבנתי מה זה לתת לחברים רוחניות. מה אתה יכול לתת להם?

לתת לחברים רוחניות זה נקרא לקבל מהם שאיפות, חסרונות, מטרות, כל מה שהם רוצים, ולמלאות אותם בכוח תיקון של חפץ חסד והמאור המחזיר למוטב, להעביר להם את הכול. את החסרונות שלהם להעלות למעלה ממני, להתכלל מהם ולהעלות למעלה ממני ולהעביר אחר כך דרכי בחזרה אליהם. להיות כ"בכור נוטל פי שניים" כעליון, כאחראי, זה מה שאני כלפי החברים. בצורה כזאת שאני עובד נקרא שאני עובד בהשפעה. מה יש לי מזה? זה שאני נותן להם זה מה שיש לי, יותר מזה אין. מה שאני משקיע בהם זה כל התענוג שלי, זה כל החיים שלי, זה הכול.

תלמיד: קודם אמרת שאתה לא יכול להיות יותר גבוה מהחברים.

אני לא יכול להיות יותר גבוה מהחברים, כי אני סך הכול חי מהחיסרון שלהם.

תלמיד: אז איך אתה נותן להם אם אתה חי מהחיסרון שלהם?

אני לוקח את החיסרון שלהם, מפני שאני נכלל מהחיסרון שלהם אז יש לי יכולת להעלות את החיסרון שלהם לבורא, לעלי עליון.

תלמיד: אז החיסרון שיש לכל אחד זה בשביל החבר?

אך ורק. זאת המערכת האינטגרלית, כך היא עובדת.

תלמיד: דיברנו שצריך להשקיע בתפילה, כל הזמן לברר את הבקשה, זו אותה בקשה שמבוססת על החיסרון של החברים?

בלבד. אם אני נמצא בלהשפיע על מנת להשפיע, בהכנת הכלים, אז אני עובד עם הרצון שלי. אני רוצה אז להתעלות למעלה מהאגו שלי, למעלה מהרצון שלי.

תלמיד: הרי יש לאדם נטייה לממש גם את הרצון שלו.

זה הרצון שלי. הרצון שלי זה למלאות אותם ודרכם את הבורא.

תלמיד: איך אתה עושה את המעבר הזה שהרצון שלהם יהיה הרצון שלך?

זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו". עם איזה רצון אני אעבוד אם לא עם הרצון שלהם? הרצון שלי זה רק בהמה. הרצון שאני מקבל מהם, אמנם אתה יכול להגיד "והרצון שלהם הוא רוחני?", לא, אבל כשאני מקבל את הרצון שלהם אצלי הוא רוחני, זה נקרא "הגשמיות של החבר זו הרוחניות שלך".

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בכנס בשביל לבנות ולחזק את החיבור בינינו ולהשיג את האהבה הזאת בינינו?

להבין שזו הזדמנות. שאני יכול באמת להתכלל עם כולם, לקבל חיסרון מכולם, יכול להעלות את החיסרון הזה לבורא, לרצות להיטמע בהם. ואפילו שאני לא שואל ולא עונה ולא כלום, אבל אני נכלל בהם, כבר יש לי התכללות, כבר אני נמצא באיזו עבודה שכולם עושים. עבודה בכנסים זו עבודה שיכולה להיות מאוד מאוד אינטנסיבית, מאמצת. מרוכזת. ואפשר להרוויח מאוד דווקא בזמן הכנס, דווקא על ידי החיבור, התכללות, הכנעה, עזרה פה ושם, כל מיני כאלה דברים שאני בא להיטמע בהם, אני בא למלאות אותם כמה שאני מסוגל לקבל מהם שאיפות ולהעלות אותם לבורא וכל הזמן להיות המסדר ביניהם לבורא, מהבורא אליהם, ככה כל הזמן להיות כצינור. תנסו לעשות את זה ותראו עד כמה שזה מעלה אתכם, נותן פתאום הרגשת המערכת.

קריין: קטע מספר 11 מתוך בעל הסולם "מאמר לסיום הזוהר".

"אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח. כי אמרנו, אם מדריגות המעיינים, אינן בכל השיעור של מדריגת, המחבר לא יבינו רמזיו, משום שאין לשניהם השגה משותפת. וכיון, שמדריגת בעלי הזוהר, היא בכל הגובה של קכ"ה מדריגות, אי אפשר להשיגם, מטרם ימות המשיח. נמצא, שבדורות שלפני ימות המשיח, אין השגה משותפת עם בעלי הזוהר. וע"כ, לא היה יכול הזוהר להתגלות בדורות, שקדמו לדורו של המשיח. ומכאן הוכחה ברורה, שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח. כי עינינו הרואות, שכל הביאורים על ספר הזהר, שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים, מהמקומות הקשים בזהר. וגם באותו המקצת, שכן ביארו, סתומים דבריהם, כמעט כדברי הזהר עצמו. ובדורנו זה, זכינו לפירוש "הסולם", שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר. ומלבד זה, שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר, בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך, שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'"."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

ולכן אנחנו צריכים להשתמש בספר הזוהר ככל האפשר כדי להתקרב לתיקונים.

קריין: קטע מספר 12 בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות".

"כתוב בזוהר דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה, והגם ששלימות הדעת מקוה לנו, בביאת משיח צדקינו, אמנם כתיב יהיב חכמתא לחכימין וכו' ואומר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, וע"כ להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה, והבן היטב. וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה."

(בעל הסולם. "פנים מאירות ומסבירות", ה')

אנחנו נקרא עכשיו מכרך י"ב "זוהר לעם" קטעים נבחרים על רבי שמעון בר יוחאי, היום זה יום ההילולה שלו, ומה שלא נספיק עכשיו אז ודאי אנחנו נמשיך בערב בשיעור זוהר לפני הסעודה.

קריין: אנחנו קוראים מכרך י"ב מספר זוהר לעם קטעים נבחרים מעמוד 322.

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)

שמעון מן השוק

".159 בכתוב, ויאמר אלקים, נעשה אדם, יש סוד, שאינו נגלה אלא ליראיו. פתח אותו זקן הזקנים ואמר, שמעון שמעון, מי הוא שאמר, נעשה אדם, וכתוב בו, ויאמר אלקים, מי הוא כאן השם אלקים הזה? וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון, ולא רבי שמעון, אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. הרי עתה השעה לפתוח בסוד הזה, כי כאן יש סוד, שלא ניתנה רשות לגלות אותו, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות.

כי נודע, שהסודות שנגלו לחכמי הזוהר, היו ע"י השגות האורות של המדרגות העליונות, בדרך השראה. ויש בהם פנים ואחוריים, שפירושם העלם וגילוי. ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג.

כמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון ולא רבי שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה.

לפיכך תכף אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. שאין מדרגה גבוהה ממנו. ואמר, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות, שעתה נראה, שהשיג רשות לגלות הסוד הגבוה הזה."

("נעשה אדם", בראשית-א)

קודם כל מה לומדים? יש ירידה תמיד לפני העלייה, גם אצלנו הקטנטנים קורה אותו דבר, זה דבר ראשון. ודבר שני, לא להיבהל מאף ירידה, כי עולים ממנה. בשביל זה היא מתרחשת. וחוץ מזה רואים עד כמה האיש הזה רבי שמעון היה מיוחד, ענק, שהגיע לכל 125 המדרגות.

בכייתו של רבי שמעון

.119" בכה רבי שמעון ואמר, אף אני יראתי מהקב"ה, ממה ששמעתי. נשא ידיו על ראשו, ואמר, והרי רב המנונא סבא אור התורה, אתם זכיתם לראותו פב"פ, ואני לא זכיתי בו. נפל על פניו, וראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח.

אמר לו רב המנונא סבא, רבי, בעולם ההוא תהיו שכנים לראשי הישיבות לפני הקב"ה. מיום ההוא והלאה, היה קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא, פְּנִיאֵל. כמ"ש, כי ראיתי אלקים פנים אל פנים.

שיבח את עצמו, שגם הוא משמש באותה היראה של חבקוק הנביא, ממה ששמע מהזמן שעבר, שבכתוב, שמעתי שמעך יראתי.

בהיכל המלך המשיח כבר מוכנים ומזומנים כל התיקונים, הצריכים להתגלות בגמה"ת עם ביאת המלך המשיח, אף פרט קטן לא ייחסר. ואלו הנשמות, שבהיכל המלך המשיח, הן כל אלה, שכבר זכו לגמה"ת משורש נשמתם עצמם.

ולכן אמר, שראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח. כי רב המנונא סבא הוא בעל התיקונים הללו שבהיכל המשיח, שהוא עוקר הרים דס"א, שנדמה לצדיקים כהר גבוה. והוא מדליק נרות, מתקן את המסך החדש מבחינת הס"ג, להעלאת מ"ן בגמה"ת. כי המ"ן נקרא מאורי האש, והוא כמ"ש, נר ה' נשמת אדם. כי אור השמש מורה על ירידת המ"ד, דוגמת אור השמש היורד אלינו מלמעלה למטה. ומאורי אש הוא או"ח, העולה מלמטה למעלה, כמו שלהבת העולה מהנר. וזה שני התיקונים:

א. להעביר הס"א,

ב. להעלות ולהדליק הנרות בהיכל המלך המשיח.

והם בידיו של רב המנונא סבא. ואלו צדיקים גמורים, הצריכים לאלו שני התיקונים, זוכים בהם ע"י גילוי נשמת רב המנונא סבא. ובישר לו, כי גם הוא ותלמידיו, רבי אלעזר ורבי אבא, יזכו לאחר פטירתם לשמש בהיכל המלך המשיח, ויהיו שכנים לו שם. ויהיו שם ראשי ישיבות לפני הקב"ה."

("שתי נקודות", הקסה"ז)

זאת אומרת, שלא היו עדיין בתיקון השלם, עוד לפני פטירתם.

הישיבה במערה

.187" ראה שתי ציפורים, שהיו באות ועפות על הים. הרים קולו ואמר, ציפורים ציפורים, הרי אתן מעופפות על הים. הראיתם את המקום, שבן יוחאי שם? חיכה מעט. אמר, ציפורים ציפורים, לכו והשיבו לי. עפו והלכו. נכנסו בים והלכו להן.

פירוש. כי רבי שמעון ברח מפני המלכות, שציוותה להורגו. והסתתר הוא ובנו במערה אחת, ולא ידעו איפה הוא. וע"כ יצא רבי פינחס בן יאיר לבקשו באיי הים.

.188 מטרם שיצא לאונייה, והנה באו הציפורים. ובפיה של אחת מהן מכתב אחד. וכתוב בתוכו, אשר רבי שמעון יצא מהמערה עם רבי אלעזר בנו. הלך רבי פינחס אליו. ומצא אותו שהשתנה, וגופו מלא נקבים ופצעים, מרוב הישיבה במערה. בכה עליו, ואמר, אוי שראיתיך בכך.

אמר לו רבי שמעון, אשרי חלקי, שראית אותי בכך. כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך.

כי מרוב שנים שישב במערה, היה מוכרח לשבת שם בתוך החול, כדי לכסות עירומו ולעסוק בתורה. מחמת זה נוקב ונפצע בשרו.

בכה עליו רבי פינחס ואמר, אוי לי, שראיתיך בכך. ענה לו רבי שמעון, אשרי חלקי, אשר ראיתני בכך. שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך. כלומר, שלא הייתי זוכה לגילוי סודות התורה. כי כל רוממות חכמתו הגדולה, זכה באותם י"ג (13) שנים, שהיה מוסתר במערה."

("יציאת רבי שמעון מהמערה", הקסה"ז)