שיעור בוקר 06.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "מתחברים ללשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא הכנה לכנס "מתחברים ללשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות. קטע מספר 8.

"הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא יאמין בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, הנקראת אמונה, אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת.

נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג.

זאת אומרת שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, שתיה, שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עושה פעולות שאנשים יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא משיג תענוג.

אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות ואיכות. מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

קריין: קטע מספר 9.

"כשמתחילים ללמוד לנשים ולקטנים וכלל עמי הארץ, אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה. ובדרך כלל נמשכים כולם אחרי ההתחלה, כלומר מה שנתנו להם לדעת את הסיבה שצריכים לתורה, הן סיבות של שלא לשמה, ולא מטעם "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". וממילא רוב העולם בכלל לא מבינים, שיש ענין שכר, הנקרא "דביקות ה'".

לכן דעת הרבים שולטים על האדם, שהוא לא צריך את לימוד התורה, בכדי שע"י זה תהיה בידו היכולת להגיע להכוונה אמיתית. כלומר שע"י התורה יהיה בידו לכוון בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. שזה יביא לו בחינת דביקות להדבק בה'."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

תלמיד: אני רוצה לשאול על קטע 8, מה הכוונה להאמין בה'?

שיש כוח עליון מאיתנו שהוא הקובע והוא השולט במה שאנחנו נרגיש, נחשוב, נקבל, ואנחנו צריכים בהתאם לזה לסדר את הרצון, את הדיבור, את המחשבה.

תלמיד: האם יש הבדל בין להאמין בה' לבין פעולת אמונה, לפעול באמונה?

לפעול באמונה זה נקרא שאני יודע שהכוח הזה קיים בעולם ואני מחפש להרגיש אותו.

תלמיד: הרבה אנשים בעולם מאמינים שיש כוח כזה, אז מה מיוחד בפעולת האמונה, מה האדם עושה חוץ מידיעה שקיים כוח ששולט בעולם?

אני רוצה להיות איתו בקשר, אני נמשך אליו ומרגיש אותו ומתחבר אליו.

תלמיד: מה ההבדל האמיתי בין תענוג גשמי לבין תענוג שבא מאמונה?

תענוגים גשמיים אנחנו יכולים לקבל על ידי חמשת החושים שלנו. תענוג רוחני אנחנו יכולים לקבל מזה שכולם רוצים להרגיש את הבורא ולהגיע להידבק בו, וזה אפשרי על ידי סולם המדרגות.

תלמיד: אבל בכל זאת מה ההבדל המהותי בין התענוגים? התענוג הגשמי מורגש דרך חמשת החושים, התענוג הרוחני מורגש דרך חוש אחר, אבל מה ההבדל המהותי בתענוג עצמו?

בזה שאני גם מרגיש שזה בא מהבורא, מהשפעת הבורא אליי.

תלמיד: וברגע שהאדם טועם את טעם האמונה, יוצא שהוא כמו נרקומן, הוא מחפש שוב לחזור ולהרגיש את התענוג הזה, הוא בעצם מוּנע שוב מקבלה?

קודם נרגיש ואחר כך נדבר.

תלמיד: איך אפשר לתאר מה קורה באדם כשהוא מרגיש שהבורא משחרר אותו מהכוונה בעל מנת לקבל? כשהוא נכנס ללשמה אז הבורא משחרר אותו מהכוונה בעל מנת לקבל, איך אפשר לתאר מה קורה באדם, איך הוא מרגיש את זה?

האדם, מכל מקום, מכל סיבה שקודם היה עושה משהו כדי להרוויח, להיות קשור, להתמלא, חוץ מזה שהוא מקבל איזו הרגשה, הוא גם מרגיש בתוך זה שהיא באה מהבורא בכוונה אליו, ושבזה הבורא רוצה למלא אותו.

תלמיד: האם יש אפשרות לאדם, אפילו בכל מדרגה, לתאר איך תיראה המדרגה כשהוא ישתחרר מהכוונה שלו על מנת לקבל, או שזה תמיד יהיה בהפתעה, בהרגשה שהוא מעולם לא תיאר לפני זה? האם יש לנו איזו דרך להתקרב לזה מראש?

להתקרב מראש אפשר, אבל בכל זאת מתוך מצב שלא לשמה הוא מגיע לשמה.

תלמיד: במצב הזה של הלא לשמה, הוא יכול לתאר לעצמו את השכר שיהיה לו כשהוא יתהפך ללשמה?

ממש לתאר, לא.

תלמיד: איזה קשר יש לו עם הפנים, עם המצב המתוקן שלו?

שמה שהוא מרגיש מגיע מהבורא.

תלמיד: בקטע הזה ובהרבה קטעים אחרים אנחנו לומדים שהדרך ללשמה חייבת לעבור דרך לא לשמה, ופה רב"ש מתאר שאדם יכול לדמיין תענוגים רגילים שהוא מכיר, "מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה"". האם זה נכון לתאר לעצמנו "לשמה" במושגים של תענוג, כי יש דברים שהייתי רוצה להרגיש?

את זה האדם מרגיש, אז הוא רוצה לקבוע לעצמו איזה תענוג שמגיע לו כביכול מהבורא, והוא רוצה להרגיש עוד תענוגים שבאים מהבורא, לאו דווקא שהם באים כתענוגים, העיקר שזה מגיע מהבורא.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שבלי תענוג אדם לא יכול לזוז. זאת אומרת, מצד אחד לתאר תענוג של השפעה זה נותן כוח, מוטיבציה, ומצד אחר זה לא נכון, זה לא לשמה. הגישה הזאת טובה או לא?

כאן אדם נמצא במצבים שהוא עדיין לא יכול לקבוע, לברר עד כמה הוא נמצא כבר בתענוגים שנמשכים ישר מהבורא או מאיזה סיבות מסביב. ולכן הוא צריך להיות מכוון ככל האפשר למשהו שמקבל מהבורא.

תלמיד: אני מרגיש שאני לא באמת יכול לדאוג לחברים או לאהוב אחרים. מותר לבקש לעשות טוב?

תבדוק, ואם תרגיש שאתה עושה טוב לאחרים, לבורא, אז תשתדל להמשיך.

תלמיד: כדי שיהיה תענוג צריך שיהיה כלי מתאים.

כן.

תלמיד: יש לאדם כלי של אמונה, יש כזה דבר לפני שמתחילים בכל העבודה הזאת?

לפני זה לא, כי כלי של אמונה זה נקרא שיש לאדם יכולת להרגיש את הבורא.

תלמיד: מאיפה אני מקבל כלי כזה?

אתה בכוח רוצה לפתוח כלי כזה שיהיה לך יחס לבורא, וביחס הזה אתה תקבל משהו ממנו.

תלמיד: מה זה אומר בכוח לפתוח את הכלי הזה? כי רב"ש כותב פה בקטע 8 שזה לא סתם כלי, זה כלי יותר גדול מכל הכלים האחרים.

כן, אז אתה עושה מאמץ פנימי, להבין יותר, להרגיש יותר, להתקרב יותר במה שאתה מסוגל, וכך אתה רוצה להגיע להרגשה קרובה יותר לבורא.

תלמיד: יש סיכוי לאדם לקבל כלי של אמונה בלי שהוא מקבל איזו התעוררות מהסביבה שלו? יכול להיות משהו כזה מעצמו, "רוצה אני"?

לא, הוא בכל זאת חייב להיות באיזה קשר עם הסביבה, אבל תלוי איזה קשר, אנחנו יכולים להיות בקבלת תענוגים שמובנים לכולם.

תלמיד: אני שואל את השאלות האלה כי נראה שלפני שיהיה בי כלי של אמונה שבו אני ארצה להרגיש את הבורא, אני צריך משהו שידחוף אותי לרצות כלי של אמונה. זה נכון לחשוב כך?

כן.

תלמיד: רב"ש מדבר בקטע 8 על תענוג מפעולות גשמיות ועל תענוג מפעולת אמונה. לתענוג מפעולות גשמיות אני נדחף, אני צריך להתאמץ כדי שזה לא יקרה, והשאלה היא מה מאפיין פעולת אמונה?

זה באמת מגיע ממישהו שהאדם לא יודע מיהו, שהוא לא יכול לתאר, לא יכול לאתר, לא יכול לקרב לעצמו, אלא אם כן יעשה מאמצים ויהיה לו יותר ברור. ואחר כך ישתדל שהקשר שלו להרגשת האמונה יהיה כשער לתפיסה גדולה יותר, עמוקה יותר, רגשית יותר, וכך ילך ויתקדם.

תלמיד: אני רוצה לתת דוגמה שאני מניח שכולנו מכירים ומרגישים והיא כנס. לפני הכנס יש הרבה התנגדויות, הפרעות, אנשים שרוצים להגיע וזה לא מסתדר, היום הראשון של הכנס יוצא ביום עבודה ואנשים צריכים לקחת חופש. ודקה אחרי שמגיעים לכאן לכנס, אתה לא מצליח להבין איך בכלל חשבת לא לבוא, איך הייתה ההתנגדות, כי אתה חווה פה תענוג מאוד חזק. האם הדוגמה הזאת תואמת למה שהסברת קודם?

לא, זה הרבה יותר ולא קשור כל כך לזמן, תנועה ומקום, על אף שזה מגיע דווקא בהתלבשות בהם, אבל נרגיש ואז נחליט.

תלמיד: מהו התענוג הזה שאנחנו מרגישים כתוצאה מהחיבור בכנס?

התענוג הזה הוא מפני שיש סביב כל אחד עוד הרבה כאלה שדומים לו, גופים שגם להם יש יחס מיוחד למה שקורה סביבם, וההרגשות האלו שמתעוררות ביחיד הן בתוך שדה גדול שבו נמצאים עוד אחרים, וכל זה פועל כמקיף על כל אדם ולכן הוא מרגיש ומשתנה.

תלמיד: וזה לא תענוג אמונה עדיין, זה לא התענוג שעליו רב"ש כותב כאן?

לא, אבל בכל זאת זה מביא לכך. כל דבר שהאדם מרגיש, גם שלילי, גם חיובי, מייצב אותו בתוך הכנס.

תלמיד: בלא לשמה מה שמניע את האדם זה תענוג, זה מה שרב"ש כותב פה בקטע 8, הוא מכוון לתענוג יותר גדול ממה שיש לו היום. ובלשמה הוא מנותק מהתענוג, ומה שמניע אותו זה גדלות המלך, זה שהוא רוצה להיות קרוב לכוח העליון. האם בלא לשמה אנחנו כבר יכולים לכוון לאותו מקום שנקרא לשמה? האם אנחנו יכולים להגיע לברורים העמוקים האלה מה זה בדיוק לא לשמה, האם צריך להתעמק בבירור הזה, או שזה בסוף מתנה והפתעה?

כן, אני חושב שצריכים להתעמק בבירור ובכל הפעולות שיכולות לעורר ולקרב את הבירור וכך להתנגד וללכת יחד. בקיצור, לבדוק את הקשר שלנו עם הכוח העליון שלפי כוונתנו פועל עלינו ומזמין לנו את הרגשות האלה, כך צריכים לעשות.

תלמיד: האם אתה יכול לכוון אותנו, מהי נקודת המפתח כך שכבר נרצה להתקדם?

לא. העיקר זה דווקא החיפוש איפה אני מתחיל להרגיש את הקשר שלי עם נקודת ההשפעה של הכוח עליון.

תלמיד: והחברים חייבים להיות סביב העניין הזה כתמיכה.

שיהיה כתמיכה.

תלמיד: מה נותן לנו החיפוש, הבירורים שמגדירים לנו את המאמץ לחפש את התענוג בשביל מישהו אחר, לא בשביל עצמי? למה גורם הבירור שמגדיל לנו את החיסרון, את הכלי הזה?

הכלי הזה כמעט ולא קיים בנו, מטבע הדברים אני לא דואג למה שלא שייך לי. ולכן כדי לדאוג לאחרים אני חייב קודם להיות קשור אליהם, יכול להיות בצורה הדדית, וכך להתקדם לקשר.

תלמיד: שמעתי את הרב אומר שזה צריך לבוא דרך הקשר עם הסביבה, אבל לא מחייב דרך הסביבה. אנחנו צריכים לרכוש איזשהו רכוש שלא קיים בנו, חוש שישי, לא יודע איך לקרוא לו אפילו, כך שאני ארגיש את התענוג לא בעצמי אלא בזה שאני ממלא מישהו אחר, בזה שאני נותן תענוג למישהו אחר. במה המאמץ הפנימי שאני עושה משנה את המעבד שלי כך שהתענוג יהיה עבור מישהו אחר, שאני איהנה בשביל מישהו אחר? הרי זה לא בטבע שלנו, זה לא דבר שאני נולדתי איתו בכלל. איך אני משנה את הטבע שלי כך שאני איהנה לתת למישהו אחר?

אני לא יודע איך לשנות את הטבע שלי. אני מדבר בצורה יותר פשוטה. יש הרבה אנשים שנמשכים כמוני לאותה המטרה, לאותו כוח שיכול להיות מורגש בנו ככוח עליון, כוח אחד, ואנחנו רוצים יחד להגיע אליו.

תלמיד: אמרת שהקשר צריך להיות הדדי.

כן.

תלמיד: מה זה אומר קשר הדדי, שאנחנו בונים את הקשר הזה בצורה הדדית?

שאני מתחיל להרגיש שמה שמגיע אלי הוא ממקור עליון ואני רוצה להיות מחובר אליו בחזרה.

תלמיד: הקשר ההדדי הזה, זה בעצם קשר עם הבורא דרך החברים, אני נותן ואני מקבל דרך החברים, אנחנו מקבלים ונותנים זה לזה כמעגל סגור כזה, כשדה שאנחנו מרגישים שם את הכוח העליון בינינו?

זה לא חייב להיות. זה יכול להיות קשר ביני לבינו, ולא שאני מרגיש בזה השתתפות של כל באי עולם.

תלמיד: אני לא מדבר על כל באי עולם, אני מדבר עכשיו על העשירייה שלנו שאנחנו מתמקדים בה בתקופה האחרונה ומנסים דרך חיזוק הקשר בינינו לחזק את הקשר עם הבורא. למשל בעשירייה שלנו כל ערב אנחנו בונים תפילה משותפת, ואנחנו כל יום מנסים להתמקד בתפילה הזאת יותר ויותר קרוב לחיסרון האמיתי שלנו. האם כשאנחנו עושים כל פעם מאמץ, ומבררים בקשר בינינו מה עוד חסר לנו, ומביאים את זה לתפילה משותפת כל יום, זה בעצם משנה לנו את היחס בין זה לזה בנתינה, בהשפעה?

ודאי שכן.

תלמיד: בקטע 8 רב"ש קורא לכל הדברים שאדם משתמש בחיים סגולות שמביאות לו תענוג, והוא מפרט אכילה, שתייה, שינה, מלבושי כבוד. אבל על סגולת אמונה הוא לא אומר שזה רוחניות עדיין, הוא אומר שזה אמצעי להשגת תענוג יותר גדול, וכל זה נקרא עדיין לא לשמה. אז איפה נקודת המהפך, איפה העל מנת להשפיע?

העל מנת להשפיע זה כבר יחס שאין בנו מהלידה בצורה טבעית, כי בצורה טבעית אנחנו נמצאים ברצון לקבל בלבד, אלא כתוצאה ממאמצים, מחיבורים, מכל מיני פעולות שאנחנו לומדים על ידי כך שמשקיעים בזה, אנחנו מגיעים למה שנקרא פעולת השפעה.

תלמיד: אני מדבר על אמונה, רב"ש קורא לזה סגולת אמונה, והוא כותב שהיא סך הכול מביאה לו תענוג יותר גדול, כי התענוגים שלו מקודם היו מצומצמים באיכות ובכמות. על ידי זה שהוא משתמש בסגולת האמונה הזאת, ואז מגיעים אליו תענוגים יותר איכותיים וכמותיים, מה מתהפך שם? בשביל מה הוא צריך עכשיו על מנת להשפיע?

כי בפעולה על מנת להשפיע הוא יכול יותר להתנתק מעצמו, ובמידה הזאת להדבק בהשפעה לבורא, וכך לעשות מספר פעולות, להתרחק מעצמו ולהתקרב לבורא.

תלמיד: בתוך הלא לשמה יש אזור שמיועד להתהפך ללשמה, וזו האמונה שהאדם עובר?

אנחנו לא יכולים לדבר על דברים שעוד לא ממש נמצאים בנו, זה רק יביא לבלבול.

תלמיד: גם אני שמתי לב לסגולה הזאת, שכדי לזכות לתענוגים צריך סגולה, ולדביקות בה' רב"ש קורא שכר, שזה משהו שהוא תוצאה של פעולה ועבודה, וזה כאילו משהו טבעי. למה הוא קורא לדביקות שכר, ולכל היתר סגולה?

כי את כל הפעולות חוץ מהדביקות אנחנו חייבים לבצע כדי להגיע לדביקות, הם כאמצעים והדביקות היא כמטרה.

תלמיד: אבל שכר הוא בדרך כלל תוצאה של עבודה וסגולה היא משהו טבעי שניתן לאדם שאיתו הוא משיג תענוג, כמו ששמענו פה עכשיו.מה העבודה שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לדביקות? כי אני לא יכול לתאר לעצמי מה זו דביקות, אני מניח שגם שם יש איזה תענוג כי הכול פועל בשביל תענוג. אז מה העבודה של האדם כדי לקבל את השכר הזה? כי אם הוא יעבוד בדבר אחד הוא לא יקבל את זה, אלא בדרך כלל נותנים לו שכר על איזו עבודה מאוד מדויקת שהוא עושה.

אני לא יכול להסביר מה זה נקרא "דביקות", זה בכלל לא ניתן להסביר, אפשר לעורר על זה איזה שורש העליון, ואז אתה יכול לתאר אותו.

תלמיד: מה זאת אומרת לתאר שורש עליון? זה משהו שאני מוצא אותו בתוכי? שאני מחפש?

אם אני נותן לך איזו דוגמה, איזה ציור, ואתה דרך הציור הזה יכול להגיע להרגשה של אותו הכוח העליון ויכול להתקשר אליו בצורה רגשית ולקבל ממנו איזו התרשמות, זה מקרב אותך.

תלמיד: העבודה היא לחפש את התמונה שאתה מצייר לי, בתוכי? זו העבודה למעשה?

כן.

תלמיד: ואם לא, הרי לא תמיד אני מצליח לצייר את זה, אני יכול לדרוש או לבקש שיצטייר בי הדבר הזה והבקשה הזאת גם נחשבת לעבודה?

כן.

תלמיד: בקטע הזה הוא מתאר אדם שנמצא בלא לשמה, ועושה פעולה הנקראת אמונה, הפעולה הזאת היא בעצם הניסיון שלו להשפיע?

כן.

תלמיד: ואז הוא כותב פה שהוא עושה אותה, "כי היא מביאה לידי התרוממות רוח, ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים מכפי שיש לו בזמן שאין עושה את הפעולה הזאת". זה סוג של להשפיע על מנת לקבל, אבל הוא בעצם עושה את הפעולה הזאת כי זה מביא לו את התענוג הזה, והוא כנראה מגלה את המצב הזה.

אני לא יודע. מה אתה שואל?

תלמיד: כשהאדם נמצא בלא לשמה, ואמור לעבור ללשמה, זאת אומרת, הוא צריך לגלות שהכוונה שלו במאמצים האלה היא לא נכונה, ולתקן אותה?

יכול להיות.

תלמיד: האם התהליך הוא אחר, שהוא באיזה שלב מפסיק להרגיש תענוג בפעולות האלה, ואין לו בכלל כוחות לבצע אותן?

ככה אתה מתאר.

תלמיד: אני שואל.

לא, אין כאן שאלה, זה לא המקום שבו אנחנו דנים.

תלמיד: בעוד שבועיים בדיוק אנחנו נשב פה אלפי אנשים, שעושים יגיעה אדירה להגיע ולהכין את עצמם, ויש תענוג מאוד גדול בזה, מתחבקים עם אנשים שהרבה זמן לא ראינו, ומתגעגעים אליהם, וגם יש פה סדרה של הרבה פעולות שנעשה, שיעורים, וסעודות, וסדנאות. איך לקחת את כל העוצמה של כל ההכנה, למין חלון הזדמנויות ולדייק אותה באמת לזה בלבד, ולא לשום דבר אחר?

זה הכול על ידי ההתאמצות הפנימית שלנו, בכוחות הפנימיים שלנו.

תלמיד: צריך לפחד לפספס את ההזדמנות הזאת?

כן, זה תמיד. כמו בכל מצב.

תלמיד: רב"ש אומר פה שיש המון אמונה, שאדם חושב שהוא ייהנה ממנה ואנחנו צריכים לבוא לפה, לאיזו נקודה שלא להנות ממנה סתם, אלא להגיע לדבקות בבורא. לא עוד סוג של הנאה רגילה, אלא לעשות פה איזשהו מהפך. מה יש דווקא בכנס או בהזדמנות כזאת של אוסף של הרבה יגיעה, שהוא אפשרות לקפוץ לזה?

במיוחד זה חיבור של אנשים, של לבבות, נקודות שבלב, שרוצים להתקשר, להתחבר כדי להיות נקודה אחת גדולה, שמפני שהיא תוצאה מהחיבור בין הנקודות שנמצאות ביניהם, גם בנטייה וגם בהפוך זה מזה, אז יש בהן אפשרות לעשות פעולה דומה למה שאנחנו לומדים - בחיבור. ובהתאם לזה אנחנו, אפילו אם נמצאים למטה מרמת החיבור, יכולים להגיע אליו ולהשפיע עליו. וכך יתחברו הנטיות, הרצונות, התפילות שלנו, למטרה אחת, לנקודה אחת, ואנחנו נרגיש את התוצאה הזאת בינינו.

תלמיד: חיבור בעולמינו ברצון לקבל זה תענוג גדול, כולם אוהבים להתחבר סביב משהו, ופה זה צריך להיות חיבור לגמרי אחר, מאד מדויק, מאוד עדין. איך נשמור על הדיוק והעדינות שיובילו אותנו ולא שזה יהיה עוד תענוג של חיבור?

אנחנו רוצים להתחבר בתנאי מאוד מיוחד, כמו שכתוב, "שהשכינה תשרה בינינו", ואם אנחנו נדע איך למשוך את השכינה ואיך לשמור עליה, אותו החיבור לא יעלם, לא יברח מאיתנו, ואנחנו נוכל להרגיש בו משהו שהוא מעלינו, לא שייך לטבע שלנו אלא לטבע העליון.

תלמיד: עכשיו אנחנו שבועיים לפי הכנס, איך מדייקים יותר ויותר מיום ליום, את הרצון הזה שדיברת עליו עכשיו?

אני חושב שמי שנמצא איתנו, לפי הכמות והאיכות שאנחנו דורשים בשיעורים שלנו יום יום, יש לו אפשרות, הזדמנות להגיע לנקודת קשר עם כולם ובנקודה הזאת, ברצון הזה הוא יוכל להגיע. כל אחד.

תלמיד: אנחנו רוצים להוסיף לקדירה הזאת בינינו ככל היותר מרכיבים כדי שידחפו אותנו קדימה. לרב יש כבר חשבונות דלהשפיע, איך אנחנו נדבקים ברב כדי ללכת קדימה איתו? ומה זה יכול לתרום לנו?

זה יכול לתרום לכל אחד ולכולם יחד עוד כוח. אני לא אדבר על איזה כוח ובאיזה כיוון ובאיזו עוצמה, לא, אלא עוד כוח להשגת אותה המטרה. כוח להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: שמעתי קודם שאמרת, "אנחנו רוצים להתחבר בתנאי מאוד מיוחד, שהשכינה תשרה בינינו". מה זה אומר שהשכינה שורה בינינו?

אנחנו נגלה שאנחנו נמצאים בשדה שתכונת השדה הזה היא "הארת השכינה". ואנחנו נמצאים בשדה הזה, ובמידה שאנחנו נהיה קשורים יותר לטבע השדה, לעל מנת להשפיע, בזה אנחנו נצליח ביותר בכמות הזמן, בכמות היגיעה - בחיבור.

תלמיד: אפשר להגיד שהשכינה שתשרה בינינו היא השדה הזה של השפעה שאתה דיברת עליו עכשיו?

כן, ודאי.

תלמיד: מה מיוחד בשדה כזה של השפעה? איך הוא משפיע על כל אחד מאלו שמתחברים בתנאי הזה?

הוא עוזר להם להתחבר, במשהו.

תלמיד: אמרת להרגיש שמה שאני מקבל, מגיע מהבורא, השתמשת הרבה בביטוי הזה, "מגיע מהבורא". איך אדם עושה יותר את ההבחנה שמה שעכשיו מגיע לי, מגיע לי מהבורא ולא מאיזו התעוררות פנימית שלי?

על ידי המאמץ שלו בכוונה, בכמות ובאיכות.

תלמיד: ויש רמז אולי במה שאני מרגיש, שזה דווקא מגיע מהבורא? איך אני מברר שמה שקרה עכשיו בתוכי הגיע מהבורא או שאני פשוט צריך להגיד שזה הגיע ממנו וזהו?

לא, תנסה להתרכז בזה ולחפש שם עוד נקודות אחיזה.

תלמיד: מה אני צריך לחפש?

קשר.

תלמיד: אנחנו שומעים על קבוצות שעושות יגיעה למעלה מהדעת. החברים החליטו להגיע לכנס, הייתה להם עבודה, הם התאמצו למעלה מהדעת, זה מורגש, אלו מאמצים שמורגשים שהם בלא לשמה שצריך להביא לשמה. איזו אחריות יש לי לעזור להם שיגיעו ללשמה, לדבקות, שהכלי הזה יתהפך, ואיך אני מממש את האחריות הזו?

בזה שאנחנו משתתפים יחד בשיעור ומקווים שהשיעור הזה ישפיע על כל המשתתפים שלנו, על החברים שלנו בעולם כולו, זו כבר השתתפות. חוץ מזה צריכים שכל אחד ייתן ככל האפשר כוחות להכנה לשיעורים, ולקשר בין הקבוצות ולאנשים בודדים מכל הקבוצות שלנו.

תלמיד: אז התגובה המועילה להתפעלות שאנחנו מקבלים מפעולות כאלה מחברים, גם בתוך העשירייה, היא לדאוג ליתר קשר בין כל החלקים?

כן.

תלמיד: לפני שנכנסנו ללימוד הלשמה כהכנה לכנס, עסקנו בעקרון הערבות. שמעתי מחברים שהם מרגישים שיש פער בין שני הדברים שלמדנו. לשמה מורגש יותר כדרך אישית, התפתחות אישית, רוחנית, וערבות מורגשת כעבודה קבוצתית, זה יותר בולט.

כן.

תלמיד: איך אפשר לחבר את עניין הלשמה לעבודה בעשירייה?

אם כל אחד לא מתאמץ להיות בלשמה, אז אנחנו לא יכולים להגיע לערבות. זה נשאר כאיזו מטרה, אבל לא שאנחנו כבר נוגעים בה ויכולים לחזק.

תלמיד: לכאורה אני יכול לשבת בקבוצה אחת גדולה ולא בעשירייה וללמוד על לשמה, כל אחד איך הוא מתקשר, מחפש לאחוז בבורא, וכביכול אני לא באמת נזקק לחברים בשלב הזה.

כן.

תלמיד: איך אפשר לקשור בין השניים, בין עבודת הלשמה לבין עבודת הערבות בעשירייה? לראות שזה צריך את זה ולא מדובר רק בעבודה פרטית, אלא בעבודה קבוצתית?

צריכים יותר לחשוב ויותר לממש בחיבור בינינו איך על ידי החיבור אנחנו יכולים לייצב כיוון, כוונה, למטרה יותר מדויקת, לייצב את החיבור שלנו יותר חזק ומכוון כך שכל העבודה שלנו תיכנס למה שנקרא "כאיש אחד בלב אחד". בלב הזה כולנו נרגיש את עצמנו שייכים רק לפעולה אחת, לצמצם את הלב הכללי לליבא, שזו נקודת החיבור של כל הלבבות יחד וזו המטרה. בתוך הלב האחד הזה נרגיש שכולנו נמצאים שם יחד בביטול עצמנו, ורק הכוחות שלנו, בלי לקבוע מי ומה, רק הכוחות האלו פועלים בלהימשך זה אל זה למרכז העשירייה.

תלמיד: מהי פעולת הצמצום הכללי, צמצום הלב הכללי לליבא?

הלב הכללי זה לאסוף את כל הלבבות ללב אחד כך שכל התכונות, כל הנקודות שלהם, יתחברו יחד לחיבור אחד.

תלמיד: ביומיים האחרונים אני שומע מסר חזק שאנחנו צריכים לא לאבד קשר עם הבורא, לחפש את הבורא בכל מצב, לאתר אותו, לאחוז בו, זה נשמע כעבודה פרטית שלי שאני צריך לעשות.

למה לא של העשירייה?

תלמיד: מהי עבודה של עשירייה לאחוז בבורא? כי אני עובר מצבים שונים, עליות, ירידות, אכזבות, שמחות וכולי. אני שומע שאני צריך להתאמץ פה.

ואת התוצאה מזה, אתה רוצה גם להרגיש לבד?

תלמיד: ענית לי, התוצאה היא בעשירייה. וזאת נקראת עבודת עשירייה, בתוצאה או בעבודה?

לא, בעבודה.

תלמיד: מה זה אומר שעשירייה עובדת יחד?

במאמץ לחיבור שבמרכזו אתם מגלים דבקות בבורא.

תלמיד: אז למה העבודה מורגשת כפרטית שלי? אני מקבל את המצב, זה לא אנחנו, לא מורגש שאנחנו עובדים יחד.

לזה אתה צריך להגיע. אומנם אתה מרגיש את עצמך כנקודה לבד, אבל אתה רוצה להגיע להיות בקשר עם כולם במרכז החיבור.

תלמיד: במהלך היום אם עובר עליי איזה מצב, אני אמור לחפש את הבורא שמוליך אותי בתוך המצב, שולט עליי, פועל בי, אני צריך לאחוז בו. איפה פה עכשיו העשירייה, איפה אני מכניס אותה, נעזר בה, נתמך בה?

כשאתה מתחיל להרגיש את עצמך כנקודה בדידה, בודדת, זה צריך להשפיע עליך לעשות את כל הפעולות ב-360 מעלות שכולן מחייבות אותך לחיבור.

תלמיד: אני חושב ששמעתי אותך אומר שחברים נכנסים ללשמה, לא עשירייה.

עשירייה הם חברים, אז מי עוד?

תלמיד: הכוונה כאדם פרטי, לא נכנסים כעשירייה ללשמה אלא כל אחד בזמנו, בתורו.

כן, אבל אדם צריך בכל זאת לחשוב על העשירייה שלו.

תלמידה: אם בלא לשמה יש תענוג גדול יותר מכל תענוג גשמי, איך נוודא שזה לא יעצור אותנו מלהתקדם לשמה?

התענוג שאנחנו מגלים בחיבור בינינו לא יכול להופיע בלא לשמה. בכל זאת, ההארה שנמשכת מהמרכז שלו היא הארה שמעוררת אותנו לשמה.

עוד נדבר על זה. עדיין התשובה שלי לא מכסה את השאלה.

תלמידה: שמעתי שכל מה שאנחנו מרגישים בא מהבורא. כיצד נוכל לעבוד עם הרגשות האלה בצורה הנכונה?

אנחנו כל הזמן בעצם לומדים רק איך לכוון כל מיני צורות שאנחנו מתעוררים לנקודה אחת, למטרה אחת, לדבקות.

תלמיד: כתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". איך אנחנו קוראים לעזרת ה' באמת, איזו הכנה או תפילה לכך אני צריך? לפעמים אני מרגיש שאין לי כוחות. מה לעשות?

צריכים להשתדל להתחבר עם כל עשירייה שאני נמצא, לחבר, להקיף את כל הכוחות, ציפיות, סיבות ותוצאות שאנחנו יכולים לאתר בקשר בעשירייה של כל אחד ואז בהתאם לזה נמשיך להתאסף בנקודת מרכז העשירייה. אחר כך ממרכז העשירייה למרכזים יותר גדולים, עוצמתיים ואז נרגיש כל פעם איך אנחנו מגיעים בעיגולים האלו מעשירייה לעשירייה.

זה בעצם מה שאנחנו צריכים להרגיש.

תלמיד: האם מתוך העבודה בעשיריות האדם עצמו צריך לשאוף להתפרץ להיכל המלך, או שהוא חייב לקחת את כל החברים איתו?

לא. הוא מתחיל את הדרך בזה שהוא לבד וממשיך לבד. אנחנו לפעמים מדברים על האוסף שלנו, כולנו, כולם כאגודה אחת, אבל בעצם זו ההתאספות החופשית שלנו, אז כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו פועלים בתוך העשירייה.

תלמיד: האם זה נכון שכל אחד מהחברים ישאף להתפרץ לשמה?

כן.

תלמיד: האם צריכה להיות אווירה בחברה שכל אחד ינסה להתפרץ לשמה, לברר מה זה לשמה, כמובן מתוך העבודה בעשירייה, אבל זו עבודה אישית כלפי הבורא?

כן. זו עבודה אישית שמגיעה מתוך סכום היגיעות של החברים.

תלמיד: להרגשתי עניין הבעירה בחברה, אם החברה כולה תבער, אז כולנו נזכה, כולנו נהנה מזה.

כן.

תלמיד: בעל הסולם אומר ששערי התחרות לא ינעלו לעולם. אולי אפילו בין מקובלים שנמצאים כבר בחשבונות דלהשפיע, הייתה תחרות. יכול להיות דבר כזה?

אני לא הרגשתי את זה. יכול להיות בעתיד.

תלמיד: האם פה בחברה יהיה נכון לייצר איזו אווירה של תחרות נכונה, יש דבר כזה? קנאה, תאווה, כבוד, בכיוון הזה.

כן, אבל בקשר לתחרות, צריכים עוד לבדוק. זה הכוח הטבעי שמתפרץ מתוך האדם ולכן אנחנו צריכים ללמוד איך לשמור עליו ואיך להסכים לעבוד עימו.

תלמיד: איך בעצם לעבוד איתו ממצב שהוא ממש אגואיסטי גמור, לשכלל אותו כדי להתחבר בינינו?

עוד לא עכשיו.

תלמידה: יש לי רצון לחיבור עם הרב, עם החברות, להתעלות מעל האגו שלי. איך להשתמש בכוח של הרצונות שמתעוררים בי, לכיוון המטרה?

צריכים להשתדל לאסוף את כל הכוחות שיש בי, שאני יכול בהם להתחבר לאיזה כוח מוביל אחד, סיבה אחת, מטרה אחת, כל מיני פעולות, תחנות שבהם אני יכול לאסוף אותי כאחת וכתוצאה מזה צריכה להיבנות בי מערכת שאני אהיה בחיבור אחד.

תלמיד: אני רוצה לשאול על שתי דוגמאות שונות, האחת, אדם מנסה להגיע לשיעור, הוא מתקשה, מתאמץ, נותן יגיעה, פונה לבורא ובסוף מצליח. האחרת, חבר מגיע לשיעור ולכאורה נראה שאינו מתאמץ. איך זה שאינו מתאמץ מפצה על כל המאמץ שהראשון השקיע. מה ההבדל בין השניים?

תבדוק כמה יעזור לך לחשוב על התקדמות דרך קנאה, תאווה וכבוד. כמה הכוחות האלו יתנו לך אפשרות בכל זאת לקום ולהמשיך בכל פעם. אז נדבר עוד.

תלמיד: אנחנו לומדים שמגיעים מלא לשמה ל-לשמה, איזה תרגיל במחשבה, בתפילה, אנחנו יכולים לעשות עבור הכוונה לשמה? איך באופן פרקטי להתחיל את התפילה שלי שהיא עם אינטרס אישי, אגואיסטית, אפילו אם היא עבור החברים? איך להיפטר בהדרגה מהכוונה האגואיסטית שתהפוך ל-לשמה?

תשווה את המטרות שלך ואת המטרה הכללית המשותפת ותראה כמה המטרה שלך נעלמת בתוך המטרה הכללית.

שאלה: המטרה הכללית והמטרה ליהנות לבורא, הן אותו דבר או שהן מטרות שונות?

המטרה ליהנות לבורא לא מובנת לנו, עבורנו אלה רק מילים. אנחנו צריכים לעשות זאת יחד איכשהו בתוך העשירייה.

תלמיד: בתחילת קטע 8 הוא אומר שהכניסה לעבודה מוכרחה להיות בלא לשמה. לא לשמה הוא שקר שאנחנו אוספים ואז יש נקודה קריטית בה ההתאספות של כל המצבים עוברת ל-לשמה. אנחנו כקבוצה התאספנו, עשינו עבודה גדולה, הגענו למאסה קריטית ומובן שאנחנו צריכים להגיע לכנס בו יש כבר עבודה אחרת. איפה השקר יותר גדול, כשאנחנו מעבירים ל-לשמה פה או בכנס? מה אנחנו כקבוצה מביאים לכנס?

העבודה בקבוצה היא העיקר. וההכנה העיקרית לקראת הכנס היא לראות את הכלי שלי, איפה אני נמצא כרגע, במה אני בלא לשמה, ואיך לאט לאט אכופף את התכונות האלה ל-לשמה. זו בעצם ההכנה שלנו לכנס.

תלמידה: קודם כששאלו אותך אם כל אחד צריך לרצות להתפרץ להיכל המלך, אמרת "כן, פחות או יותר". מה זה אומר "התאספות חופשית"?

חופשית, אני לא יודע לפרש. חופשית זה לפי הרצון.

תלמידה: לפי הרצון, כל אחד רוצה לדאוג לעצמו. על מה לשים דגש? מה זאת אומרת ההתאספות הזאת היא לפי הרצון? לא צריך לכפות את עצמי לרצות להיות בחיבור?

ודאי.

תלמידה: אז אני לא יכולה לרצות להתפרץ להיכל המלך כי אז אני לא כופה את עצמי לכלום.

את צריכה להשתדל לכוון את ההתפתחות שלך לכך שאת מכינה את עצמך לשרת את המלך.

תלמידה: אבל האגו אומר לאדם אתה יכול לשרת את המלך לבד למה אתה צריך עכשיו את הסיפור הזה?

אחרת לא תהיי מוכנה.

תלמידה: באחת השיחות אמרת שאתה רואה אותנו בודדים או יחידים, אתה לא רואה קבוצה. איך בכנס נהפוך לקבוצה?

העניין הוא שכשאתן חושבות על חיבור ביניכן כל אחת חושבת על עצמה כמרכז ושכך היא מתקיימת. זו בעיה במיוחד לנשים, גם לגברים יש אותה בעיה, אבל לא באותה מידה.

תלמידה: אז מה יעזור לנו לשבור את הקיר, את המחשבה הזאת?

כרגיל התפילה. תפילה לבורא בה אנחנו צריכים להעלות מ"ן למדרגה יותר עליונה שתשפיע עלינו ותתקן אותנו.

תלמידה: והבורא שומע רק תפילה אמיתית?

כן.

תלמידה: מה צריך להישבר בפנים כדי להגיע לתפילה אמיתית לפני הכנס?

להשתדל. שכל אחת תדבר עם האחרות ותראה איך היא משפיעה עליהן ואיך הן משפיעות על הכלי הכללי שלנו. לא להיות פסיביים בעניין הזה.

תלמידה: אם אנחנו לא במרכז אז מה הציור הנכון?

אם אנחנו לא במרכז אז אנחנו לא נמצאים. ממה אנחנו מתחילים להיכנס למרכז? מזה שאנחנו משפיעים לבורא. השאלה היא, האם יש לנו תכונות כאלה שבחיבור שלהן יחד כן נשפיע לבורא.

תלמידה: בכל מקום שאני מסתכלת אני רואה בעיות וייסורים, אבל אני לא מצליחה להתרגש מהם, לא מרגישה שזה נוגע בי אם זה לא משהו שחוויתי בעצמי. איך מגיעים להרגשה ולדרישה עבור הזולת?

להמשיך, לא להפסיק ולהשתדל לאסוף כלפי מה שביקשתי אתמול, כלפי מה שהצטערתי, כלפי מה שנמשכתי למטרה וכן הלאה. מה במיוחד מאתמול אני יכולה להוסיף היום. וכך לכוון את עצמי יותר ויותר מהצורה בה אני לבד, אבל עם כיוון חד למטרה.

תלמידה: אני מבינה שאני צריכה לבקש, לדרוש, אבל אני מרגישה שהלב שלי פשוט נעצר ולא פועל.

זה נכון, אבל זה שלב שאת חייבת לעבור. נקווה שזה יקרה בזמן הקרוב. העיקר להבין שאנחנו נמצאים בשלבים האחרונים שלפני הכנס כדי להגיע אליו בדרישה נכונה. להיות מוכנים לשאלת הבורא.

(סוף השיעור)