שיעור בוקר 11.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מתקשרים לעשירייה אחת" - קטעים נבחרים מהמקורות

הבורא שברא את הרצון לקבל יש מאין, הוא סידר לו כל מיני תנאים כדי שהרצון לקבל הזה יהיה נברא. נברא נקרא שהוא יהיה הפוך מהבורא, מצד אחד, ומצד שני שהוא יהיה נברא שלם, זאת אומרת שיוכל להשיג את שלמות הבורא ולהיות באותה השלמות. אחרת הבורא לא יכול לעשות, כי מתוך שלמותו, מה שהוא עושה, הוא עושה דבר שלם. אומנם השלמות הזאת היא מתגלה לנו במשך הזמן, בפעולות הנמשכות, ואנחנו לא רואים מקצה לקצה איפה זה נגמר ומה תהיה התוצאה, אבל אנחנו צריכים להאמין למקובלים שכך הכול מסודר. לכן באותו רצון לקבל שהבורא ברא, מלכתחילה כשהוא ברא הוא ברא את הרצון לקבל מתוך המטרה שלו, להביא את הרצון לקבל להזדהות, לאותה התכונה כמו שהוא בעצמו. לכן בתוך הרצון לקבל הנברא, נמצאת השתוקקות, נטייה להגיע לגילוי הבורא, לדרגת הבורא, לתפיסה, לחיבור עם הבורא, בכל מיני מידות ואופנים בכל נברא ונברא.

כי הרצון לקבל שהבורא ברא הוא עובר שבירה, וכל הרצונות מתחילים להרגיש כוח הפוך מהבורא, רצון לקבל. אנחנו צריכים לגלות אותם, ולגלות שבאמת המצב האמיתי שלנו הוא לחזור לאותו מצב כמו שהיינו לפני השבירה, כמו שאנחנו באמת, ונמצאים בשורש שלנו. שקיים רק הכוח העליון הזה ובו אנחנו קיימים, אנחנו לא יוצאים ממנו כי לא קיים שום דבר חוץ ממנו. ומה שנראה לנו, מתואר בנו שאנחנו נמצאים מחוצה לו, הפוכים ממנו, או שבכלל הוא לא קיים ואנחנו בעצמנו קיימים בצורה מאוד מוזרה, שלא יודעים מהי הצורה הזאת, זה הכול נדמה לנו בינתיים כדי שאנחנו בעצמנו נגלה את הרצון, הנחיצות, ההכרחיות לחזור להתייחד בבורא.

הרצון שהבורא ברא, שקיים כביכול מחוצה לו, הרצון הזה נקרא "נשמה". ובאמת חוץ מהבורא והרצון שהוא ברא, הנשמה הזאת, לא קיים שום דבר. ואנחנו כחלקי הנשמה מרגישים את עצמנו שכל אחד קיים בנפרד, שלא חשוב לי מה קורה עם האחרים, אני יכול להתעניין בהם רק במידה שאני מרגיש שאני תלוי בהם. במידה שאני לא תלוי בהם, לא יכול להיות שיתעורר בי איזה רצון, איזו מחשבה עליהם, הם לא קיימים. עד כדי כך הם לא קיימים, שאנחנו לא מרגישים, לא זוכרים. אנחנו לא יכולים לקבל בחשבון את כל האחרים, כי אם אני ברצון שלי לא מרגיש תלות בהם אז הם לא קיימים, קיים רק מה שמתגלה ברצון. את הרצון הזה אנחנו צריכים לתקן כדי לחזור לכלי שלם, להתכלל עם כולם וכך להרגיש את הבורא בצורה השלמה. זו העבודה שלנו.

לכן החכמה הזאת, השיטה הזאת היא נקראת חכמת הקבלה, איך אנחנו מקבלים, מגלים את המציאות האמיתית, מחברים את כל החלקים שלה יחד. ובהתאם לזה, בכל החלקים האלה שהיו נפרדים, שבורים, מרוחקים זה מזה, וככל שהם עכשיו על ידי המאמצים שלנו מתחברים, אנחנו מגלים בהם אור, כוח שממלא אותם. הבורא שברא את הרצון לקבל, יחד עם הרצון הוא כביכול נשבר בתפיסה שלנו עד כדי כך שלא נמצא, ואנחנו מרגישים אותו רק ככוח החיות שלי. וככל שאנחנו משתדלים בחזרה לחבר את החלקים האלו, בהתאם לזה אנחנו יכולים לגלות את הבורא בצורה יותר ויותר אמיתית, קובעת, קיימת, בכל מיני אופנים.

הרצון שהבורא ברא ומילא אותו בעצמו, בכל האור שלו, בכל הכוח שלו, נקרא "נשמת אדם הראשון", הוא "אדם הראשון", הוא "אדם" כי הוא דומה לבורא. ואחר כך הוא עובר כל מיני מצבים, הרצון הזה, מתחלק, נשבר, החלקים מתרחקים ועוברים כל מיני שינויים פנימיים, והחלקים האלה נקראים נשמות בני אדם.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שמטרת הבריאה היא, שאנחנו מאותה נשמה שהבורא ברא שנקראת אדם או אדם הראשון שנשברה לחלקים, ואנחנו החלקים האלו, אנחנו צריכים להשתדל לאסוף את עצמנו שוב למערכת אדם אחד. זה נקרא להיות תלויים זה בזה בצורה שלמה, ולהתחבר עד כדי כך, שאנחנו נהיה לפי הרצון שלנו, לפי הכלי, התכונות שלנו, דומים לבורא לגמרי. בהתאם לזה, כמה שאנחנו משתדלים, מצליחים להתחבר, אנחנו נרגיש בתוכנו שהבורא נכנס ושורה בנו. ואז מרגישים בזה דבקות של כוח ההשפעה, הבורא, בכוח הקבלה שלנו, הנבראים.

קריין: קטע מס' 1, כותב הרב"ש.

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

שאלה: איך אפשר להרגיש את החסרונות שלנו על ידי זה שמשלבים אותם לרצון אחד?

אנחנו כך מתחברים. גם בטכניקה, גם במחשבים אנחנו מבינים, שאם אנחנו מחברים יותר ויותר תאים של זיכרון, אנחנו יכולים להרכיב תוכנה יותר מתקדמת. אם הרבה אנשים, אפילו זרים, אבל מתחברים יחד, יש להם יותר יכולת להבין, לבדוק, לאתר את הדברים. חיבור הוא תמיד מביא להעלאת דרגת ההרגשה והבירור. כך אנחנו מתחברים. זה בעולם שלנו.

בעולם הרוחני, זאת אומרת ברוחניות, העניין הוא שאנחנו צריכים להתחבר ברצונות שלנו. אנחנו לא יכולים לעשות מהרצונות רצון אחד. אלא השבירה הייתה והשבירה נמצאת והיא נשארת, ואפילו שאנחנו מתקנים אותה, אנחנו רק מתקנים. זאת אומרת, כל אותם השברים וההבדלים שנעשו, ריחוק בין חלק לחלק בנשמת אדם הראשון, כשנשברה כל המערכת, זאת אומרת רצון אחד להרבה מאוד רצונות זרים, הם נשארים זרים. ומעל המצב הזה שהם כולם זרים, רחוקים, שונים, אנחנו מחברים אותם יחד, וזו העבודה שלנו. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לחזור לאותה מערכת של אדם כמו שהייתה לפני השבירה, אלא "כאילו" כמו שהיא לפני השבירה. אנחנו מתקנים לגמרי את השבירה, וכל החלקים השבורים שהם היו רחוקים ושונים ושנואים הם נשארים בצורה כזאת, ואנחנו מרכיבים קשרים מעליהם. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

ואז יש לנו מזה כלי בעוצמה הרבה יותר גדולה ממה שהייתה לפני השבירה. כי אנחנו מקבלים בחשבון גם את כל השבירות הללו, וגם את כל התיקונים מעליהן, ולכן כל השוני, הניגודיות שהתגלו בזמן השבירה, אנחנו לוקחים את זה כרצון לקבל המוגבר, ובכל זאת מעליו, מעל כל השוני שיש בין החלקים שלו, שנאה, דחייה, אנחנו עושים קשרים, חיבורים. ואז ברצון לקבל המתוקן הזה אנחנו יכולים להרגיש את הבורא במלואו, את הכוח העליון כמו שהוא, את האור העליון בצורה שהוא ממש נרנח"י, זאת אומרת בכל האופנים שלו.

מה הרווחנו מכל התהליך הזה שהייתה נשמה אחת, נשברה, האור הסתלק ממנה ואנחנו מגיעים בחזרה לחיבור של כל החלקים האלו? שבזה שהשבירה נמצאת ואנחנו מרכיבים חיבורים למעלה מהשבירה, אנחנו לוקחים את כל אותה עביות, אותה שנאה, אותו האגו שהתגלה בשבירה, ועליהם אנחנו עושים תיקונים. זאת אומרת הרצון לקבל שלנו הוא נעשה גדול מאוד על ידי השבירה, ואנחנו לא מוחקים אותו ולא רוצים לעשות ממנו שום דבר, רק לכסות מעליו את החיבור בינינו. ואז יוצא שעוצמת החיבור שיש לנו אחרי התיקונים, העוצמה הזאת כתוב שהיא "פי תר"ך פעמים", זה מספר כזה מאוד מאוד גדול, שאנחנו משיגים חיבורים כאלו. ואז במספר החלקים השבורים ובחיבורים שביניהם, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לאתר בכל החלקים השבורים והמורכבים שוב, המתוקנים שוב, את הבורא, אנחנו יכולים להרגיש אותו במלואו בתוך הרצון שלנו. אנחנו מגיעים ליכולת בתוך הרצון השבור והמורכב בחזרה משני המצבים ההפוכים האלה, להכיר את הכוח העליון, מדבר והיפוכו.

שאלה: בחיבור שלנו בעשירייה אנחנו מדברים על כך שבתוך החיבור אפשר לקלוט את הנשמה, את אדם הראשון. מה ההבדל בין החיבור בינינו לבין החיבור בנשמת אדם הראשון?

אדם הראשון זה כלי לפני השבירה. זה פשוט רצון אחד, הומוגני, שלא התחלק לחלקים. ואנחנו כבר רצונות גדולים, שהם גדלו כך על ידי האור שנכנס לתוך הרצון, שבר אותו להרבה חלקים, התגלה בו בצורה כזאת, ולכן החלקים האלה הם הפוכים, הם שבורים, וכך אנחנו משיגים אותו.

תלמיד: איך לתאר את המצב שאליו עלינו להשתוקק? אנחנו מתחברים בינינו, אבל החיבור הזה עדיין לא מספיק כדי באמת להידמות למערכת הזאת.

אנחנו צריכים להשתדל להרכיב את עצמנו בצורה כזאת שלא יהיה הבדל בין כולנו, שכולנו נרגיש שאנחנו חלקי מערכת אחת, וכל אחד פועל למען כל המערכת. כך אנחנו משיגים את הבורא אבל כשהוא פועל כבר בכל המערכת על ידי המאמצים שלנו, ובכמה שאנחנו מתאמצים להחזיק את המערכת כמערכת אחת, אנחנו מגלים אותו בעוצמה יותר גדולה.

בורא זה נקרא "בוא וראה". "בוא", זאת אומרת תבוא, ו"ראה" זה תראה, תגלה למה שאתה הגעת. זאת אומרת הבורא זה לא משהו שנמצא מחוצה לנו, זה מה שאנחנו משיגים מהאור העליון בתוך הכלי. ולכן אנחנו עושים אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". זה מה שאנחנו מגלים דווקא על ידי השבירה, על ידי הניגודים שבנו, אנחנו מגלים יותר ויותר תנאים שבלחבר אותם בכל מיני צורות אנחנו משיגים הרבה מאוד הבחנות שבסך הכול מהן אנחנו מרגישים, מבינים את הבורא.

שאלה: מה הוא הכלי הזה של אדם הראשון שהיה כרצון אחיד, ולמה היה מכוון כדי שאנחנו בעבודה בינינו נוכל להידמות לאותו רצון?

אדם הראשון לפני השבירה זה נקרא רצון לקבל מאוד קטן, כמו נגיד תינוק שנולד שלא חושב על שום דבר, חוץ מזה שהוא קיים ובו נמצא כוח החיות. כך האדם הראשון לפני השבירה. המצב הזה שהבורא מילא אותו ולא היה שום הבדל בין האדם, בין הרצון הזה, לבורא כי הוא נמצא כולו בשליטת הבורא, המצב הזה נקרא "גן עדן". גן עדן זה כמו נגיד תינוק שנמצא בידיים של אימא ומקבל ממנה כל מה שהוא צריך, זה נקרא "גן עדן" בשבילו, מה הוא צריך יותר. זה המצב כביכול שהיינו בו בתחילת הבריאה.

ואחר כך על ידי פעולות מיוחדות שעוד נלמד אותן, פתאום נרגיש שהתעורר רצון לקבל אגואיסטי גדול, והרצון הזה מתחיל לתת לנו הרגשה שאנחנו שונים, שכולנו מורכבים מהרבה חלקים, שהכוח שממלא אותנו בהתאם לזה הוא לא כוח אחד אלא הרבה חלקים זרים, שונים. כך אדם הראשון מתחיל להרגיש על ידי הגברת הרצון שבו, שהוא כלול מהרבה חלקים, זה נקרא שבירה. וכל זה מחויב שיקרה כדי לתת לאדם הראשון, לאותה מערכת מורכבת, משוכללת, יכולת מתוך הניגודים שבה, ככול שהחלקים הפוכים או מחוברים, ככול שיהיו בניגוד וחיבור, לגלות את הכוח העליון.

תלמיד: בתחילת השיעור אמרת שעלינו להתחבר ברצונות ואחר כך אמרת שלאדם הראשון הייתה אחידות ברצון, היה לו רצון אחיד. מה זה רצון אחיד אם לכל אחד מאיתנו יש הבדל ברצונות אחרי השבירה, איך יכולים להגיע לתכונת האחידות?

אנחנו לא יודעים מה אתה קורא. פשוט היו רצונות לא מפותחים ולכן הם לא היו כל כך מנוגדים זה לזה, זה היה רצון אחד. ואחר כך, במידה שהרצון לקבל הזה גדל והוא גדל על ידי המאור שמאיר עליו, הוא מתחיל להרגיש שיש לו כל מיני חלקים, והחלקים האלה הם זרים, שלכל חלק וחלק מהרצון יש רצון משלו, שונה מאוד מהאחרים. ואז הם מתחילים להרגיש ביניהם הבחנות יותר גדולות, ריחוק וכן הלאה. אתה מבין מה קורה בין קבוצת אנשים פרימיטיביים, פשוטים, שהם כגוף אחד, אין בהם כל כך שוני, ואם אתה לוקח את האנשים האלו ומתחיל לגדל, לחנך אותם, למלאות אותם בכל מיני חכמות, בכל מיני אבחנות, הם מתחילים להיות מאוד שונים, כל אחד מאוד שונה מהשני. הכול תלוי בעוצמה ובטיב הרצון שיש בכל אחד ואחד. זה מה שקורה בחלקים האלה.

האור העליון שמשפיע על הרצון לקבל הפשוט, לאט לאט מגדל את הרצונות, את הרצון הזה, בכל אחד ואחד בצורה שונה, לפי אותו שורש שיש בכל רצון ורצון. איך נעשו בעולם שלנו כל כך הרבה חלקים על פני כדור הארץ? דומם, צומח, חי, בני אדם ובכל אחד ואחד אתה יודע כמה סוגים יש? מיליוני סוגים. כמה סוגים יש לך במינרלים ובכל מיני צורות החי בכל מיני רמות, מאיפה זה מגיע? זה מגיע מהאור הפועל על הרצון, מפני שיש שינויים ברצון, אז אותו אור עליון אפילו שהוא אחד, פועל על כל הרצונות האלה בצורה שונה בכל אחד. כך אנחנו מבינים שהתפתח אפילו הטבע שלנו על פני כדור הארץ. אבל קודם זה לא היה כך, היה הרבה יותר פשוט, פרימיטיבי בחלקים הדומים זה לזה.

תלמיד: בסופו של דבר כמו שאמרת, עלינו שוב להידמות ולהפוך למערכת אחת של מערכת האדם. האם המערכת הזאת תהיה דומה בפשטות שלה למערכת הראשונה של האדם או שהיא תהיה בדרגה אחרת לגמרי?

מערכת האדם שאנחנו מגיעים אליה, היא לא כמו המערכת הראשונה, המערכת הראשונה הייתה פשוטה, אחידה מפני שלא היה בה ריבוי רצונות, ריבוי הבחנות. זה היה נגיד כמו תא ראשון, או כמו תינוק קטן שאין לו שום הבחנות כלפי עצמו. ומה שיקרה איתנו הוא שנקבל הרבה הבחנות בצורות מנוגדות, בזה שאנחנו דוחים, שונאים זה את זה, ובזה שאנחנו מתחילים להרגיש כמה אנחנו רחוקים זה מזה, נגלה יחד עם זה את החיבור בינינו, מה שנגלה הוא, ניגוד גדול ביותר ובהתאם לזה חיבור גדול ביותר. וזה בעצם השוני מהמצב הראשון, שבו לא היה ניתוק, ניגוד, ולא היה חיבור, ואצלנו כן יש. לכן במצבים האלו, בין כל המצבים שמגלים לנו ניתוק לכל המצבים שמגלים לנו חיבור, בין שני אלה אנחנו מגלים את הבורא שממנו מגיעים שני הכוחות המנוגדים האלה, כוח ניתוק וכוח חיבור, ולכן אנחנו אומרים "בורא", "בוא וראה". עושה אור ובורא את החושך.

.

שאלה: לא ברור לי למה הבורא ברא מהשבירה של נשמת אדם הראשון, בהרכבה שלו, את השיטה הזו שמשאירה את האפשרות רק למעט אנשים להצליח, וכל השאר נשארים כל החיים שלהם בלי למצוא את התשובה הזאת?

אומנם זה עדיין לא שייך לסדר ההסבר אבל אני אענה לך. אנחנו נמצאים בהתפתחות הרצונות. ובהתפתחות הרצונות האלו, יש בינינו חלקים כאלה כמו בטבע הכללי, דומם, צומח, חי, מדבר, ולא כל החלקים האלה מתפתחים באותה צורה. גם בבני אדם אתה רואה, יש בני אדם שמתפתחים יותר ויש כאלה שמתפתחים פחות. יש בני אדם שכבר התפתחו לפני אלפי שנים בציוויליזציה שלהם, בהתקשרות, וכן הלאה, ויש כאלה שרק עכשיו מתחילים להתעורר להתפתחות גשמית, ומי יודע מתי תבוא ההתפתחות הרוחנית.

זאת אומרת, יש פה תוכנית. את התוכנית הזאת אנחנו לא מכירים כי אנחנו בכלל לא יודעים איפה אנחנו נמצאים ומה עושים. אבל לאט לאט במידה שנתקדם, נראה איך זה עובד. לכן אל תחשוב שיש כאן איזה [הבדל], אומנם נראה לנו שאלו מתפתחים יותר ואלו פחות, אבל בסופו של דבר כולם מגיעים לאותה התוצאה. ובדור האחרון שבו אנחנו נמצאים עכשיו, כולנו מקבלים אותה תוצאה. אתה יכול להגיד "איך יכול להיות שלאנשים שפעלו עבור כל ההתפתחות האנושית ולאנשים שלא עשו כלום, תהיה תוצאה אחת?", כי הם לא אשמים בזה, הכול נובע מתוך הרשימות שיש בכל אדם, שיש בכל אומה, בכל קבוצה, ובכל ציוויליזציה. ולכן אנחנו צריכים רק להתקדם לפי מה שמתעורר בנו, ובסופו של דבר למרות זאת, כל אחד וכולם יחד מגיעים לתוצאה אחת, שהבורא ישרה בכולנו יחד בעוצמה שווה, ולא יהיה הבדל בין כולם. מפני שאנחנו כולנו שייכים למערכת אחת, לרצון אחד, אז יש הבדלים בדרך אבל אין הבדלים בסוף.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאם אני לא מרגיש תלות במשהו, אז זה לא קיים אצלי ברצון, אני לא מבחין בזה, אני לא רואה את זה. אם אני מסתכל על העשירייה, על החברים, אני לא מרגיש שאני תלוי בהם. באילו רצונות אני יכול להרגיש את התלות הזאת שאני תלוי בהם טוטאלית?

אתה צריך להתקדם הלאה, ולהרגיש שבסופו של דבר למרות שלא חשבת קודם, מתגלה לך שאתה תלוי בקבוצה, זה בערך, אחר כך תתחיל להרגיש שהרצון שלך, שאתה מגלה את הבורא, לא נמצא בך, אלא זה הרצון המשותף של הקבוצה. וכל אחד ואחד נמצא ברצון הזה, בכמה שאתם מסוגלים להתחבר. ובהתאם לזה, אתם מתחילים להשיג את הבורא, שמתחלק לחלקים בתפיסה שלכם, שאתם רוצים להתחבר אבל מתחברים בצורה חלקית, עד שאתם יכולים להתחבר עד כדי כך, שהרצונות שלהם מתחילים להתמזג ולהביא לכם תוצאה אחת. ואז הבורא יתגלה שם כאור אחד פשוט, הממלא את כל הרצון, שנקרא "ממלא את כל המציאות". ואז ההבדל בין זה שאתם שבורים ביסודכם, לזה שעכשיו הגעתם במאמץ שלכם לחיבור ולגילוי אור אחד, יהיה ההבדל בין הכלי לאור, והוא ייתן לכם עוצמה ועומק בהשגת הכוח עליון.

שאלה: מה החטא של עץ הדעת?

זה שהוא רצה לקבל את האור שמילא את הכלי, על מנת לקבל, לא יותר. יש לנו רק חטא אחד, זה על מנת לקבל, ויש רק מצווה אחת, זה על מנת להשפיע. אין יותר, הכול מאוד פשוט, או אחד או אפס.

תלמיד: נראה שבפעולה הזאת דווקא התחיל התיקון האמיתי. אז למה זה חטא?

לא, זה לפי הפעולה. לפי הפעולה שהוא קיבל על מנת לקבל את האור העליון שהיה נמצא בו, זה נקרא "חטא", שהוא עשה פעולה שהיא הפוכה מהבורא.

תלמיד: חטא זה הכרת הרע?

זה עוד לא הכרת הרע, אבל זה הפוך מהבורא ולכן זה נקרא "חטא".

שאלה: כשחבר כבר יודע שהוא תלוי בחברים והם תלויים בו, במה זה מחייב אותו, איך זה מחייב אותו לפעול?

אם הוא תלוי בחברים, הוא לא יכול להגיע לכוח העליון, להכרת הבורא, לתיקון הנשמה שלו, לחלק שלו במערכת אדם הראשון. אם הוא מבין את זה, אז הוא צריך לעשות פעולות, איך להתחבר איתם כדי להביא על החיבור ביניהם, לא על עצמו, ולא על האחרים, אנחנו לא צריכים לתקן את הרצונות שבכל אחד, אנחנו צריכים לתקן את הקשרים המקולקלים שבינינו, את זה צריכים לתקן. ואת זה באמת צריכים להבין, כמה שהרצונות שלנו צריכים תיקון. במה בדיוק? בקשר בינינו, לא בכל אחד ואחד. וכך צריכים להסתכל על כל אחד.

שאלה: מורגש שכוח השבירה הראשוני ממשיך ומתחזק בתאוצה והתפשטות רק בבני אדם במקום להיחלש ולסגת ולהיתקן. מתי יקרה ההיפוך מהתפשטות השבירה לכיוון של התכנסות ואיחוד?

כשאנחנו נתקן אותה. מה השאלה בכלל?

תלמיד: אבל מה חומר הדלק של התאוצה שממשיכה? למה זה לא היה כוח שבירה שנשבר, ואז עכשיו הוא מתכנס, למה זה מאיץ?

כוח השבירה מתגלה כלפינו במידה שאנחנו מתפתחים. וככל שאנחנו נפתח רצון ונטייה לחיבור, אנחנו נגלה כמה שהשבירה עברה לעומק של היחסים בינינו, ואנחנו נגלה אותה יותר. אנחנו רואים את זה גם בהתפתחות האנושית, כמה שאנחנו מתחברים, מתקרבים לנטייה יותר גדולה, כך אנחנו מרגישים את עצמנו שבורים יותר. זה ברור ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

ועד שאנחנו נגלה את כל הרצון הגדול והשבור, ואת כל הצורות שלו, אנחנו לא נוכל לתקן אותו. וכל התיקונים שאנחנו עכשיו משתדלים לעשות, זה רק כדי לתת לנו אפשרות לגלות את השבירה יותר לעומק, זה נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כל מי שמשתדל ומגיע להבנה, להכרה יותר גדולה בבריאה, רואה את הבריאה עוד יותר שבורה אבל הוא מסוגל להרגיש את זה, להחזיק את זה.

שאלה: האם "נשמתו" שהוא מחלק לשישים ריבוא נשמות, זו העשירייה? ומה זה המספר הזה בעצם, אם אפשר לדעת. ושאלה שנייה, אמרת בפתיחה שהרצונות שלנו מאוד התפתחו היום והם מאוד מפותחים, האם בגלל זה אתה אומר כל הזמן שאנחנו הדור האחרון וזה הזמן שלנו להגיע לתיקון אדם הראשון, לרצון אדם הראשון?

אנחנו מתפתחים בזה שאנחנו מגלים כמה שאנחנו שבורים. בהתאם למאמץ שלנו לחיבור, אנחנו מגלים יותר ויותר כמה שאנחנו לא מחוברים. ואז בדבר והיפוכו, בשני הצעדים הללו, ימין ושמאל, כך אנחנו נתקדם לגילוי השבירה במלואה, ולתיקון שלה. זאת התשובה על שתי השאלות.

קריין: קטע מספר 2. כותב בעל הסולם.

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה"ר. ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

זאת אומרת כאן בעל הסולם שוב מסביר לנו שנבראה רק נשמה אחת, רצון אחד. הרצון הזה אחר כך התרסק להרבה מאוד רצונות, כל רצון ורצון שהתחלק מהאחרים, מרגיש את עצמו לגמרי לגמרי לא מחויב בכלום לאחרים אלא רוצה להשתמש באחרים כדי להיטיב לעצמו, בעצם לא הפוך. ולכן הנטייה הזאת נקראת "אגו", שעם שבירת הנשמה לחלקים אז התגלה האגו, זאת אומרת הניגוד שביניהם שכל אחד דואג לעצמו, שכך הוא מרגיש את עצמו.

ואומנם זה התחלק, אומר בעל הסולם שאותה הנשמה, אותו האור העליון, נמצא בכל אחד ואחד בשלמות, שכל השבירה נעשתה כלפינו, כביכול שאנחנו רואים את זה שאנחנו מחולקים, שאנחנו רחוקים זה מזה, אבל באמת אנחנו רק צריכים לגלות עד כמה אנחנו נמצאים בכוח אחד, באור אחד, במערכת אחת. ולפי המאמצים שלנו אנחנו חוזרים בראיה שלנו, בהשגה שלנו, להיות באותה מערכת שהיא כלי אחד ואור אחד "הוא ושמו אחד" מה שנקרא.

שאלה: איך לדייק את החיבור בעבודה בינינו?

פשוט מאוד, שכולנו משתדלים להיות בכל רגע ורגע בחיינו מכוונים לחיבור בינינו ובמרכז החיבור בינינו לראות שם את המטרה הרצויה שלנו, המצב הרצוי. אני רוצה להתקשר לחברים ולהיות איתם ברצון אחד כך שלא ארגיש שיש בינינו איזה הבדל, רצון אחד. כולנו שונים מאוד אבל זה לא מפריע לנו להתחבר ולהיות ברצון אחד, לגלות בינינו כוח השפעה הדדי שזה יקרא "בורא", "בוא-וראה", וכך להגיע לכלי אחד ואור אחד.

תלמיד: זה חשוב לשמור על השוני בינינו בעבודה, בהתפתחות?

לא, אנחנו לא צריכים לשמור על השוני, אנחנו צריכים לשמור רק על החיבור מעל השוני. אנחנו לא צריכים לבטל את השוני, לא לבטל את האגו, לא לבטל את השנאה, אנחנו צריכים מעל זה, בלי לשים לב לזה, למה שמפריד ומרחיק אותנו, אנחנו צריכים מעל זה לפרוש את כוח האהבה. זאת אומרת, אני מסתכל על החברים, אני רואה בהם הרבה מאוד תכונות, פעולות, רצונות, מחשבות, שאני לא אוהב אותם. אני שמח מזה שאני מגלה את זה, כי אני מקבל מזה שדה עבודה על פני כל הניגודים האלו שאני רואה בהם כלפי, כדי להתייחס אליהם בצורה שאני אוהב אותם ורוצה להיות מחובר אליהם יחד עם כל מה שמתגלה בהם, יחד עם זה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

אני לא מחייב אותם לחשוב כמוני ובכלל להתקיים כמוני אלא יש לנו רק דבר אחד משותף שזה הבורא, שאותו, כשאנחנו יחד, דווקא בחיבור כזה שאף אחד לא מפריע לשני, אלא רק עוזר לו, אנחנו כך יכולים לגלות את הבורא.

שאלה: האם ניתן לומר שאותו גילוי של האור של אדם הראשון זה חלק מתוך תכנית הבריאה, שהבריאה היא באותה האיכות כמוהו?

אני לא יודע מה זה שהבריאה היא באותה איכות כמו האור העליון שהתגלה בבריאה, אני לא מבין את השאלה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעבוד מחוברים בעשירייה על רצון אחד? זה השכר שאנחנו צריכים לרצות? אז איך אנחנו יכולים להשיג את השכר הזה?

רצון אחד זה נקרא "רצון להשפיע", אין לכם רצון אחד. אם כל אחד יעשה מעצמו רצון כמו האחרים אז אתם תהפכו להיות לדומם, את זה אסור לנו לעשות. בזה אתה מבטל את כל האישיות שיש בכולם. אלא דווקא על ידי כך שיש ריבוי רצונות, ריבוי מחשבות בכל אחד ואחד אבל אתם רוצים לחבר אותם, לכוון אותם כולם להדדיות, לתמיכה, לעזרה, ולבורא אחד, אז זה נקרא "כי בו ישמח לבנו", בבורא, באור אחד, בנתינה אחת. כמה שכל אחד מסוגל מתוך הכלים שלו להיות בנטייה לאחרים זו בעצם העבודה שלנו, כך אנחנו צריכים לעבוד.

קריין: קטע מספר 3, כותב בעל הסולם.

"הגוף עם אבריו – אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו. 

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. 

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

כן. זה ברור לנו, שהכול תלוי בעבודה המשותפת שלנו. שכל אחד שמתקן איזו נטייה נכונה מעצמו, איזה תיקון פרטי שלו, אז בזה הוא גם מעורר באחרים, כי כולנו קשורים יחד בכל זאת בגוף אחד, הוא מעורר באחרים גם התקדמות.

ואנחנו רואים את זה גם בקבוצות, בכל מיני חיבורים שלנו שאם ישנם אנשים שהם מתקדמים, ואפילו לא רק בקבוצות מקובלים, גם בכל מיני הקבוצות אחרות, ודאי שמה שמתעורר בכל אחד ואחד זה משפיע על האחרים.

כי אנחנו עוברים שבירה, שבירת האדם הראשון, ומה שנראה לנו שאנחנו מחולקים וכל אחד פועל בפני עצמו, זה רק נדמה לנו. האמת, שאנחנו נמצאים כולנו במערכת אחת. זה לא סתם בעולם אחד, באוויר אחד, אלא אנחנו כולנו קשורים באלפי קשרים, ואנחנו רק לא מבינים את זה, לא מזהים את זה, כמה שאנחנו כולנו תלויים זה בזה.

ואז חכמת הקבלה מגלה לנו את התלות הזאת, והשימוש בתלות הזאת, שהתלות הזו עברה שבירה רק כלפי ההשגה שלנו, אבל כמה שאנחנו מתקנים את עצמנו בעל מנת להשפיע אנחנו מתחילים לראות את אלפי צורות הקשר שבינינו, ואז אנחנו חוזרים למצב של אדם הראשון התקין, המתוקן. ואז העולם כולו טוב.

קריין: קטע מספר .4

"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש." 

("זוהר לעם". פרשת "תולדות". מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)

שאלה: כמה חשוב להשתמש בדמיון שלנו בלב ובמוח, כדי לתאר לעצמנו את מצב השלימות הזה שבינינו בשעה שאנחנו לומדים, בשעה שאנחנו מתחברים?

כדאי לנו לתאר את מצב השלימות, ולהשתדל להיות בו כל הזמן ולא לפחד שזה דמיון. אלא כמה שאנחנו יחד, העיקר יחד בקבוצה משתדלים לבנות יחסים בינינו כמה שיותר מתוקנים לפי הבנתנו, זה יועיל לנו מאוד באמת להגיע לתיקונים.

שאלה: האם כוח השבירה נמצא גם בתוך הנשמה השבורה?

כוח השבירה נמצא רק בתוך הנשמה השבורה. לא גם, אלא אך ורק.

קריין: קטע מספר 5.

"הסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

זה סימן שהגוף נתקן, הרצון לקבל נתקן בעל מנת להשפיע, שאז האור העליון, הבורא מתגלה בו במלואו.

שאלה: מה זה מרכז העשירייה, מה זה אומר, למה אני לא מרגיש את המרכז הזה?

מרכז העשירייה זאת נקודה שבה אנחנו כולנו נמשכים כדי להתחבר זה עם זה, כולנו יחד, ושם אנחנו שנמצאים במרכז העשירייה מפסיקים להרגיש כל אחד את עצמו, אלא מרגישים רק את כולם, זה נקרא "מרכז העשירייה".

שאלה: מה זה אומר ש"הנשמה נמצאת בכל כללות ישראל"?

האדם מרגיש שהנשמה שלו, הרצון לקבל שהוא השיג, הרצון לקבל הזה כולל בתוכו את כל הרצונות של כל הנבראים. הוא רוצה לחבר אותם, הוא רוצה להחזיק אותם ולהביא אותם למילוי לבורא.

תלמיד: בקטע 5 כותב בעל הסולם, "ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה", מה זה אומר?

שאז האור העליון פועל לחיבור הזה שהוא השיג בצורה השלימה. זה נקרא "חד מקבל חד", כלי אחד ואור אחד, ומתחברים זה עם זה.

תלמיד: איך זה מתממש בעשירייה, איך זה מורגש בעשירייה?

אני לא יכול להגיד לך איך זה מורגש, תנסה להשיג את זה ואז תרגיש. איך אני יכול להגיד לך איך? מרגישים כלי אחד, חיבור אחד, אור אחד, בורא אחד, "הוא ושמו אחד".

שאלה: אמרת קודם שכוח השבירה נמצא רק בנשמה השבורה, אבל זה לא מגיע מ"אין עוד מלבדו"?

כוח השבירה לא מגיע מ"אין עוד מלבדו", זה מתגלה רק בכלי, אין בבורא את כוח השבירה.

תלמיד: אבל הוא יצר את הכלי, הוא שבר את הכלי?

את זה צריכים ללמוד, אני לא יכול להסביר לך עכשיו את כל התהליך, אבל זה לא שייך לבורא. אתה יכול להגיד, "הבורא שבר את הכלי", בעצם הוא גרם לזה, אבל לא שיש בו משהו שממש יגרום לשבירה בצורה ישירה.

שאלה: קטע מספר 6.

"שורש כל הנשמות למעלה הוא בבחי' אלפים ושם כל הנשמות אחד. אך כשנמשכין למטה א"א להמשיכן כי אם ע"י שמחלקין אלפים למאות [...] ואז נמשכת כל נשמה ונשמה למטה למקומה לגוף השייך לה וכל עבודת האדם להמשיך על עצמו האור ממעלה למטה מבחי' אלפים למאות בבחי' מאה […] וכל זה כדי לגלות אמתתו ית'."

("ליקוטי הלכות". חשן משפט הלכות)

הלשון לא כל כך רגילה לנו כי זה מ"ליקוטי הלכות". זה מקור שאנחנו רק לפעמים נוגעים בו. מה הוא רוצה להגיד? שבאמת בכל מקום ומקום, בכל פרט ופרט שהנשמות מתחלקות, אנחנו נצטרך ללמוד את הדברים האלה.

יש בסך הכול תהליך די פשוט. המערכת היא אותה המערכת, אבל בכל זאת בכל מצב ומצב מפני שיש לנו רצון ואור והם כל פעם שונים ממצב למצב, אז אנחנו נצטרך לראות בזה הרבה מאוד אופנים, איך שמתחלקות הנשמות והאורות מתחלקים, ואיך שהן אז מצטרפות זו לזו.

קריין: קטע מספר 7.

 "האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה."  

("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)

שאלה: מה זה נקרא "ריבוי אנשים"?

כמה שיותר אנשים יהיו מחוברים ביניהם בהשגת הכלי לגילוי הבורא כדי לגרום לו נחת רוח, אז בזה אנחנו נתקרב יותר לתיקון, לגילוי הכלי האמיתי השלם ובו הבורא השלם.

תלמיד: אבל אנחנו מדברים על עשיריות, מדברים על חיבור איכותי בעשירייה.

אנחנו רוצים להיות יותר מחוברים, אנחנו רוצים שנהיה כולנו סביב כדור הארץ מחוברים. בינתיים אלו שיש להם איזו שייכות לתיקון, ואחר כך אלו האחרים שיקבלו מאיתנו התפעלות ולא יישארו סתם קיימים במצב שהם לא מכירים את הכוח העליון. שכולנו נכיר את הכוח העליון שמנהל אותנו, שאנחנו נגלה אותו, שנתחיל לגלות בינינו סדר פעולות הדדיות "אני לדודי ודודי לי"¹. ובצורה כזאת נתחיל לתקן את כל העולם, כל המציאות הגשמית והרוחנית בצורה כזאת שהבורא, כוח האור, השפעה ואהבה, הבנה, השגה, הוא ימלא את כל המציאות למעלה מזמן, תנועה ומקום. שאנחנו נעלה למצב שאין שם את ההגבלות האלו, לעולם של האור העליון.

תלמיד: הוא כותב "צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו".

כן, אלא איך עוד אתה יכול לגלות את הבורא? ככל שאתה מתחבר עם כל הנשמות, אתה מרחיב את העשירייה שלך עד המידה האמיתית, שזה כל הכלים שהבורא ברא, ולפי זה אתה מקבל, מגלה אותו במלואו, ואתה נעשה כמוהו, אתה מצד הכלי והוא מצד האור, וזה "נקרא חד מקבל חד".

תלמיד: אז איך לתאר את זה? יש נשמה אחת? יש הרבה נשמות?

נשמה אחת. רצון אחד שהבורא ברא. וזה שהרצון הזה התרסק, נשבר ואחר כך שוב מתחבר וניתקן, זו העבודה שלנו. שעל ידי זה שאנחנו משתתפים יחד כדי לחבר את כל הרצונות השבורים האלה, על ידי זה אנחנו מתחילים להבין מה קורה שם במכאניקה הפנימית הזאת. זה כמו שאתה נגיד מכונאי ומסדר את המנוע באוטו, אז אתה לוקח את כל החלקים ומסדר אותם יחד שהם יעבדו יחד במערכת אחת לכיוון אחד וכן הלאה.

אומנם יש שם לגמרי מערכות שונות ולא דומות זו לזו, אבל כולנו למטרה אחת, וכך אנחנו צריכים להרכיב את עצמנו, ואז מתוך זה אנחנו מתחילים להבין עד כמה הכוח העליון שברא את המערכת, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", שאנחנו מתעסקים במה שהבורא עשה, "ממעשיך", "הכרנוך", אנחנו מכירים אותו, את השכל שלו, אותו בעצמו משיגים. זאת בעצם מטרת כל ההתפתחות שלנו.

תלמיד: במה כל חבר בכלי העולמי צריך להתרכז בחיבור, מה זה אומר ש"צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו"?

עכשיו אנחנו מדברים רק על העשיריות הפרטיות שלנו, וכשאנחנו נלמד כל אחד ואחד עד כמה הוא נכלל בעשירייה, מתחבר לעשירייה, עד כמה הוא מתחיל לגלות בזה רצונות שלו, מחשבות שלו, יכולות שלו, בהתאם לזה אנחנו נגיע לזה שכל עשירייה תגדל, תוכל להתחבר להרבה עשיריות. עכשיו אנחנו מדברים על חיבור יחידים לתוך העשירייה, אחר כך אנחנו נדבר על העשיריות ביניהן, אחר כך העשרות הופכות להיות לאחד ומאות לעשרות וכן הלאה.

כל פעם החיבור בינינו יהיה בדרגה יותר ויותר גדולה גם בכמות וגם באיכות ואז נבין מה זה נקרא עלייה מכמות לאיכות, שככל שאנחנו עובדים בדרגה ראשונה באורות נפש, אז בדרגה יותר עליונה אנחנו מדברים ועובדים עם אורות של רוח וכן הלאה, וכך אנחנו מגיעים לעוצמת אורות גדולה יותר.

שאלה: נגיד היום בערב כשאנחנו באים לאירוע כזה כללי כמו הסעודה המשותפת העולמית שלנו, עם איזו תפיסה אנחנו צריכים לבוא?

כשאני בא לאירוע כזה כדי להתחבר עם כולם, אנחנו לא יושבים בעשיריות. אנחנו רוצים לזמן האירוע, לפחות לשעה וחצי האלו להיות לא מחוברים לעשיריות. כביכול לצאת מהעשיריות החוצה לכלי הכללי שלנו ולא להישאר סגורים בתוך העשיריות. ואחר כך נחזור לעשיריות, אבל בכל זאת להרגיש שיש לנו קשר עם כולם. ודאי שהכול מלאכותי, אבל זה בכל זאת ייתן לנו מאמץ ולפי המאמץ הזה נוכל להרגיש איך הכוח העליון, איך הבורא בכל זאת מתחבר אלינו ועוזר לנו בזה. העבודה שלנו שנמצאת לפנינו היא כמה שיותר להשיג חיבור בעשירייה ולעבור לחיבור בין העשיריות.

תלמיד: וההכנה לפעולה הזו של התכללות בעשירייה הכללית שלנו של בני ברוך, ההכנה לפעולה הזאת עד היום בערב צריכה לקרות בתוך העשירייה הפרטית או כבר להתחיל לחשוב מה זה נקרא להתכלל בתוך העשירייה הכללית הזו?

אנחנו צריכים להעביר אחד לשני את הרצון, היכולת, הנחיצות לחיבור משותף בינינו, בין העשיריות.

תלמיד: וזה צריך לקרות עד היום בערב?

כן. במשך היום כולנו צריכים להיות בכוונה שאנחנו כולנו מחוברים, כולנו עשירייה אחת ולכן עושים בערב סעודה אחת לכולם.

תלמיד: אז כבר במהלך היום אנחנו חושבים שאנחנו כולנו עשירייה אחת.

כן. ולפי זה אנחנו מזמינים אור. לא כל אחד פרטי קצת על עצמו אלא אור אחד גדול עלינו, ואז פועל עלינו אור אחד גדול וכך מפעיל אותנו. ונקווה שאחר כך כשאנחנו חוזרים לעשיריות פרטיות הן כבר יהיו עשיריות יותר חשובות, יותר עוצמתיות.

תלמיד: נגיד אתמול עבדנו כל אחד בעשירייה הפרטית שלו והיום כהכנה לאירוע אנחנו רוצים לחשוב כל אחד על העשירייה הכללית, במה שונה המחשבה הזו?

זה שונה בזה שאנחנו חושבים על העשירייה הכללית ששם זה רצון אחר לגמרי, יותר גדול, וגם שאנחנו מפעילים בזה את האור העליון בצורה יותר עוצמתית, יותר כללית. זה אחרת, זה כמו דרגת נפש ורוח. זה דרגות אחרות של הפעלת הכוח העליון.

שאלה: מה זה אומר להעלות את הכול לשורש העליון?

זה שאני מייחס את כל החיבור שלנו לבורא וכל העבודה שלי וכל הנטייה שלי היא כולה כדי לכוון את עצמי אליו.

תלמיד: איך שומרים על איחוד הכלי?

איך שומרים על איחוד הכלי. רב"ש כותב על זה כל כך הרבה שאני לא יודע אפילו איך להגיד לך, פשוט שומרים על איחוד הכלי כל הזמן, כי אם לא איחוד הכלי אז אין לנו קשר, שום מגע עם רוחניות. המגע הראשון ברוחניות זה שאנחנו משיגים איחוד הכלי ואז אנחנו מפעילים את איחוד הכלי כדי להתקשר לבורא, לאור. לכן איחוד בינינו, חיבור בינינו, שמירה על זה, זו בעצם הדאגה הראשונה שלנו, זו הפעולה היסודית שצריכה להיות בתוך הקבוצה.

שאלה: כתוב בקטע "ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכול לעלות לשורש תיקון השכינה". למה נבראים ואנשים, מה ההבדל ביניהם?

יש הבדל, יש אנשים, נעשים, נבראים, יש הרבה שמות. בינתיים זה לא חשוב לנו, זה דרגות.

שאלה: לגבי הסעודה של היום. אמרת לא להיות בעשירייה אלא להתחבר עם כל הכלי. אם להודות, יש לי איזה פחד לצאת מהעשירייה שלי. מה זה אומר, שאני לא חושב עכשיו על החברים שלי בעשירייה?

זה לא נכון, אני לא עוזב את העשירייה. אתה צודק, טוב ששאלת, אנחנו לא דיברנו על זה. אני לא עוזב את העשירייה, רק אני לא מתקשר אליהם בצורה מעשית, לא מעורר אותם, אבל מהעשירייה אני בכלל אף פעם לא יוצא, זה מה שקיבלתי מלמעלה וככה זה, לא יוצא. אלא מה שאני עושה, אני עם העשירייה שלי הולך להתקשר עם כל העשיריות האחרות שישנן בכלי הכללי העולמי שלנו.

כי אם אני יוצא מהעשירייה ונעשה אני כאחד אז אין בכלל אני, האדם בעצמו לא נמצא, הוא לא קיים, הוא לא נספר. המספר עשר זה יחידה, זה כמו אחד ברוחניות, אבל אני לא עובד על החיבור שלנו אני עובד על זה שאני לוקח את העשירייה שלי בהרגשה שלי ועובד לחיבור עם כל העשיריות שבעולם.

תלמיד: אז מה זה אומר שאני עובד עבור חיבור של כל העשיריות בעולם?

כל העבודה שלנו היא בפנים לכן זה נקרא עבודת הנסתר, שאנחנו מתאמצים בפנים כך להיות בהרגשה כללית, בנטייה כללית כזאת בינינו, שברצון שלי אני רוצה לכלול את כל הכלי הכללי העולמי יחד איתי וזה מספיק. אם אני חושב על זה ורוצה שזה יקרה אני בזה פועל, אני מפעיל בזה את המציאות.

תלמיד: זה כאילו בשתי רמות, אני בחיבור בעשירייה ואנחנו בחיבור עם כל הכלי העולמי?

כן.

שאלה: כביכול תמיד אתה מכוון אותנו לעשירייה שלנו, אחר כך בני ברוך, אחר כך העולם, מה החידוש פה בעבודה היום?

אני רוצה להתחבר עם כל הכלי העולמי ואני לשם כך לא עוזב את העשירייה בכל זאת. עשירייה אני אף פעם לא עוזב אחרת אני לא נמצא ברוחניות, אבל אני לא שם את העשירייה שלי כעיקר, אלא שאני אחד, למרות שאחרי העשירייה, הולך ומתחבר לכל העשיריות שבעולם.

תלמיד: אני אחד ואחרי העשירייה?

אני כולל אותם בתוכי.

תלמיד: ואז אני הולך ומתחבר עם כל.

עם כל הכלי העולמי.

תלמיד: שאני מתאר אותו גם כעשיריות או כיחידים או איך אני מתאר את הכלי העולמי?

לא לא, כעשירייה אחת.

תלמיד: כעשירייה אחת. זאת אומרת אני כעשירייה אחת הפרטית שלי מתחבר עם העשירייה הגדולה הזו?

כן.

תלמיד: ומה זו העשירייה הגדולה?

אני לא יכול להסביר. אלה דברים שהם צריכים להיות מתוארים באדם לאט לאט הם יתגלו. אלה סתם מילים שיהיו לנו עכשיו ובלבול בין כולם אם אנחנו נמשיך. זה צריך להתגלות ברצון, בהשגה, בהכרה ואז זה יהיה ברור יותר. אבל לעומת זה יהיה לנו ברור יותר אחר כך לחזור לעשירייה ומה היא העשירייה שלנו הקומפקטית האישית שלי.

שאלה: אני חושב שהרבה חברים כבר שואלים אם זה באמת עוזר. יש איזה ברור כי בדרך כלל בשיעור יש משהו שאתה יכול לכוון אליו ואילו כאן כאילו הכול נעלם עכשיו. ויש איזה חוסר ידיעה מה לעשות אבל בגלל השאלות של החברים הדברים הופכים ליותר ויותר ברורים.

מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו כמו שהסברת עכשיו, איך אנחנו יכולים לעורר את הרצון הזה מבלי לעזוב את העשירייה ולהתקדם לשלב הבא, למצב הבא כי אני אישית מבולבל אני לא יודע איך להחזיק כי השיעור הזה שונה מכל השיעורים הקודמים עד כה. נראה שכאילו אין התרשמות?

אני מבין אותך, אני מבין אותך והבלבול הזה הוא לטובה וקצת בסבלנות תחכה עד שזה יתיישב. אתה תהיה מבולבל גם כלפי העשירייה שלך, גם כלפי הכלי העולמי ועוד מעט זה הכול יסתדר ויעבור. תן לאור העליון שעכשיו כולם, כל אחד לפי ההבנה שלו רוצים לעורר אותו ולמשוך לפי ההבנה הפרטית של כל אחד ואחד, תן למצב הזה קצת להתייצב. ואתה תראה שהכול מסתדר.

שאלה: זה בירור מאוד טוב עכשיו שאם אנחנו העשירייה מאסיה שמגיעה לאירוע הזה הערב, מה עלינו להביא כעשירייה? מה כל עשירייה צריכה להביא לסעודה הזו כעשירייה?

רצון להיות מחוברים, גם בעשיריות וגם בכלי הכללי כעשירייה אחת, זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים גם בני ברוך שיהיה כעשירייה אחת הכלולה מהרבה מאוד עשיריות פרטיות, זה בסופו של דבר מה שאנחנו צריכים, ואחר כך מי יודע מתי אנחנו גם נחשוב כך על כל העולם. ואם אנחנו נשיג קשר בין העשירייה שלנו הפרטית לעשירייה הכללית של בני ברוך, אנחנו נוכל דרך המנגנון הזה תחתון ועליון להשפיע על כל העולם, ואז אנחנו נהיה תחתון, עליון ועלי עליון, וכולנו כך קשורים לבורא. זה מביא לנו עוצמה אחרת לגמרי של התחברות לכוח עליון.

שאלה: מתוך הניסיון אנחנו רואים שהחיבור בינינו בעשירייה זה מבנה שאינו יציב, אנחנו נשברים לפעמים ואז שוב מתחברים מעל השבירות. לא ברור כל כך למה זה יכול מתישהו להסתיים, למה האדם שבונים אותו מחדש לא יישבר יותר אף פעם?

לא יכולה להיות שבירה מפני שאנחנו כבר שבורים, ובשבירה הזאת אנחנו נפלנו עד לתהום, עד הסוף שאין מקום יותר נמוך ומזה מתחילים רק להיתקן. אנחנו נמצאים בדרך התיקון, ולכן כשכל פעם מתגלה בנו שאנחנו עוד שבורים ועוד שבורים זה כדי להראות לנו איזה עוד מקומות בינינו, רצונות בינינו אנחנו צריכים לתקן. זה הכול.

ולכן בואו נעשה בינינו קשר נכון ואנחנו נראה שכל פעם שאנחנו מגלים איזה דבר שלילי זו לא שבירה חדשה, אלא אנחנו מגלים מקום עבודה חדש. דווקא הפוך שאנחנו מושכים אור יותר עליון, יותר גדול מלמעלה, אז אנחנו נגלה את החלקים שלנו השבורים למטה.

שאלה: כל מי שמתאסף וירטואלית איך כדאי לשבת בעשירייה המקורית או להתערבב גם כן בעשיריות?

לא, אנחנו לא יושבים בעשיריות המקוריות, אנחנו יושבים כל אחד ואחד איך שהוא יכול לשבת באולם הגדול אצלנו או בעולם הווירטואלי, זה לא חשוב איפה. העיקר בשבילנו, הם יכולים להתאסף כמו שהם רגילים בעשיריות זה לא חשוב, העיקר בשבילנו שבאותה הסעודה, זאת אומרת באותו זמן אנחנו רוצים להרגיש את עצמנו יותר השייכים לעשירייה אחת, ואיך אנחנו מתחברים לעשיריות האלה החיצוניות כביכול. אני לא רוצה להגיד זרות כי זה לא זרות, אלה החברים שלנו, אבל חיצוניות, וכך נגלה קצת יותר, נתחיל להרגיש מה זה נקרא התרחבות הכלי.

למה? אנחנו כאילו הגענו למצב שאנחנו איכשהו מחוברים בעשיריות שלנו פרטיות, אבל עכשיו שאנחנו נלך להתחבר לעשיריות חיצוניות אז אני ארגיש בזה צורך לחיבור יתר בעשירייה המקורית שלי. זאת אומרת, אם אני הולך להתחבר לעשירייה חיצונה אז אני מאליו ארגיש צורך להיות מחובר יותר בעשירייה הפרטית שלי המקורית. זה תמיד ככה.

זה כמו שהילד קטן שהוא רץ לשחק במשהו שלא מוכר לו, אז פתאום הוא רואה איפה שהוא נמצא ואז הוא מרגיש איפה אמא, איפה אמא והוא רץ בחזרה לאמא. אותו דבר אצלנו, אני מקווה מאוד שקודם כל זה יעזור לנו להיות יותר מחוברים בעשיריות המקוריות שלנו, זאת בעצם הסיבה לזה שאנחנו עושים כזה ערב. כי באמת להגיע עוד לחיבור מחוצה לעשיריות זה עוד מוקדם לנו, אבל זה רק לצורך חיבור פנימי יותר.

תלמיד: איך לזהות מה זו העשירייה החיצונה הזאת שבגללה אני צריך יותר חיבור עם העשירייה המקורית?

זה כל הכלי שלנו העולמי. מה זאת אומרת? כל הכלי העולמי שמחוצה לך, שאתה כמעט ולא מרגיש אותם. אתה רואה אותם במסכים, אתה מכיר הרבה חברים לפי השמות, אבל בעצם אתה לא מרגיש שהם באותו לב ונפש נמצאים איתך. כך אנחנו שנצא אליהם קצת יותר, נרצה להתחבר איתם יותר, אז אנחנו גם לפי זה נרגיש צורך בחיבור פנימי שלנו, שאסור לנו לצאת החוצה אם אנחנו לא מצוידים בקשר פנימי בינינו.

שאלה: רציתי להגיד מהצוות שעובד על הסעודה קודם כל שיש לנו המון המון תוכן מדהים ומרגש ששלחו לנו המון חברים מכל העולם לסעודה הזאת שתהיה מאוד מיוחדת. זה מצד אחד, ומצד שני יש הרבה חשש מקרב הרבה חברים שהסעודה הזאת לא תהיה כמו הסעודות הישנות, שנוכל בעצם לעלות מדרגה בסעודה הזאת, שנוכל להתקרב יותר למה שאתה קראת לו פעם "סעודת מקובלים אמיתית". איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו בסעודה הזאת באמת עולים כיתה בתוכן, בהתנהלות, בהתכנסות, בהכול?

לי אין מה להגיד יותר ממה שאמרתי, שזה הכול תלוי בחיבור ביניכם. תפסיקו להסתכל עלי שכאילו אני אעשה הכול, אין לי כוחות כאלה, אני רק נתתי לכם הסברים ואתם עכשיו תממשו את זה. זה הכול. אני אומר בשיא הרצינות, לא לחפש, לא לצפות ממני שתבוא איזו עזרה מלמעלה ותעשה איתכם מה שאתם רוצים, הכול תלוי במאמץ שלכם, בכוונה שלכם.

תלמיד: זה ברור לחלוטין.

אם כך, מה השאלה?

תלמיד: אנחנו חוששים להגיע למצב שהארוחה הופכת למין איזה מופע כזה מאוד יפה, מאוד חגיגי.

אל תגיד לי את הדברים האלה, זה הכול יתרחש לפי מה שאתם תעשו. אני בארוחה הזאת בא להשתתף אתכם בצורה הפאסיבית ביותר.

תלמיד: אולי בעצם הדברים הם לא אלייך, אלא בעצם אל כולנו, זה מין איזו בקשה שאנחנו לא נהייה בסעודה כבאמת רק מצפים לאיזה ריגוש חיצוני אלא שבאמת העבודה היא שלנו.

אני לא יודע, אל תספר לי, תגיד להם. אני רוצה רק שתגיעו להצלחה, האם אפשר להגיע להצלחה לפני השבירה, בלי שבירה? יכול להיות כן, יכול להיות לא, צריכים להשתדל, תשתדלו כמה שאפשר, בכל זאת זה המאמץ שתעשו והמאמץ הנכון הוא יישאר, הוא נכנס לתוך הכלי ונשאר.

תלמיד: מה האומדן אם כל עשירייה אחרי הסעודה תצא ותעשה איזה סיכום, מה האומדן של סעודה מוצלחת מבחינתנו, שהאירוע הזה הצליח מעל ומעבר?

אני לא רוצה לענות על השאלות האלה, אני רוצה שאתם בעצמכם תדונו על זה, תבינו, תרגישו, ואפילו שיהיו בחוסר אונים ובחוסר הבנה, מודעות, לא חשוב, גם זה טוב. כשאני נותן לכם תשובה אני כאילו סותם את השאלה, ואני לא רוצה את זה לעשות, הכול לפניכם.

שאלה: אז היום מחכה לנו הסעודה החשובה הזו, העשירייה שלנו לפני הסעודה תיפגש פעמים, איך אתה מציע לנו להיפגש לקיים את המפגשים האלה כדי לעשות את ההכנה הנכונה לסעודה?

אני באמת לא יודע. אני היום לא נותן לכם שום הכוונה, שום דבר. תעשו מה שלמדתם, תחפשו במקורות, מה שאתם רוצים כל אחד ואחד, רק לא לבלבל מדי זה את זה, אבל זה הכול תלוי בכם. בעיני הסעודה כבר מתחילה. מי שהכין אותה נכון אז יאכל אותה וייהנה ממנה, ומי שלא הכין אותה נכון אז לא יבין ולא ירגיש ולא תהיה לו שום תוצאה נכונה. זה הכול תלוי בכם.

שאלה: כשעובדים בעשיריות שלנו אנחנו עובדים יחד עם החברים, אנחנו מתייחסים כלפי החברים, אנחנו עובדים בערבות הדדית. איך אנחנו מתייחסים בזמן הסעודה לכלי העולמי, כמו שהיינו למשל מתייחסים בעבודה בעשירייה? אם תוכל לתת איזו עצה איך לעבוד בצורה הזו כלפי כל הכלי.

כמו שאתה רוצה להתכלל בכלי שלך, בעשירייה שלך, כך אתה רוצה להתכלל בכל הכלי העולמי ועושה מאמץ לזה. רק יש לך עכשיו כלי פנימי, העשירייה שלך, ואתה בלי לערב אותם בצורה הגשמית, עם המטען שיש בלבך, אתה מגיע ועכשיו אתה רוצה להתכלל בכל הכלי העולמי.

תלמיד: איך אתה עושה את זה? כשאתה עובד בקבוצה, אתה עובד עם ערבות ומחויבות הדדית. איך אתה יכול לתאר לעבוד בערבות הדדית כדי לבנות את הקשר הזה עם כל הכלי העולמי, איך עושים את העבודה המעשית הזאת עם כל הכלי?

אנחנו צריכים לזה להגיע. זה כתוב במאמר "הערבות", איך אנחנו צריכים להגיע כולנו, כל הנבראים, לכלי אחד שהתכונה שלו העיקרית זה הערבות, היינו חיבור הדדי, שכולנו אחראים על כולם ואז בצורה כזאת יהיה כלי אחד שבו יתגלה הבורא בכל עוצמתו. תתחילו להרגיש מה זה לארגן את זה, איך לעשות את זה. מהיום ועד הערב תחשבו ותכינו את הדברים, לרובם יש היום יום חופש ובערב אנחנו נדבר על זה.

: 8 כותב הרב"ש.

""קהלה קדישא" ["קהילה קדושה"]. הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. ואח"כ ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מנין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה. ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא" ["בכל עשרה השכינה שורה"]. שפירושו הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה."

(הרב"ש. מאמר 5 "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך" 1984)

קריין: 9 כותב הרב"ש.

"אמרו חז"ל (סנהדרין ל"ט) "כל בי עשרה שכינתא שריא" ["בכל עשרה השכינה שורה"]. ידוע שמלכות נקראת "עשירי". גם ידוע שהכלי המקבלת נקראת גם כן בשם ספירת "המלכות", שהיא ספירה עשירית, המקבלת השפע עליון. והיא נקראת "רצון לקבל", וכל הנבראים נמשכים רק ממנה. ומשום זה אין עדה פחות מעשרה, משום שכל ענפים הגשמיים נמשכים משורשים העליונים. ומשום זה לפי הכלל "אין אור שלא יהיה בו עשר ספירות", לכן לא נקרא בגשמיות "עדה", שיהא ניכר לדבר חשוב, אם אין שם עשרה אנשים, לדוגמת למדרגות עליונות."

(הרב"ש. מאמר 28 "אין עדה פחות מעשרה" 1986)

אנחנו צריכים להיות בערך כאלו. לא המספר בדיוק קובע אלא פחות או יותר זה לפי הדוגמה של הפרצופים, ספירות עליונות, איך שמסודרים, אנחנו צריכים להשתדל לסדר את עצמנו גם כן.

שאלה: הוא אומר, "והיא נקראת "רצון לקבל", וכל הנבראים נמשכים רק ממנה. ומשום זה אין עדה פחות מעשרה," זה ברור "משום שכל ענפים הגשמיים נמשכים משורשים העליונים.", מה קשר יש בין העולם הרוחני ובין העולם הגשמי בנקודה הזו?

צריכה להיות התאמה בין גשמיות לבין רוחניות. כי ההבדל בין גשמיות לרוחניות שהמבנה שיש לנו בעולם הרוחני, בהתקשרות הרצונות עם האורות, זאת אומרת רצון לקבל ורצון להשפיע, הקשר ביניהם שיש בעולם הרוחני הוא לא מתאים לקשר בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, או בכלל כל התכונות האגואיסטיות שיש לנו בעולם הגשמי. והעבודה שלנו היא לעשות את הסדר הזה. אנחנו נמצאים בעולם הגשמי וגם יכולים להיות בעולם הרוחני, ואז אנחנו צריכים בעולמנו כאן, בעולם הגשמי, ביחסים בינינו רק בדרגת בני אדם, להביא את הקשר בינינו לצורה הרוחנית.

תלמיד: זאת אומרת הגשמיות בפעולות שלנו, כמו הסעודה וכל הדברים מסביב, וגם הלימוד משפיע על העולם הרוחני, הקשר כן משפיע על כל העולם הרוחני.

משפיע על עולם הרוחני כדי להביא מהעולם הרוחני השפעה עלינו כאן. ושאנחנו נקים את השכינה מעפר, זאת אומרת נסדר את המצבים שלנו שיהיו כמו ברוחניות.

תלמיד: איך מתחברים הכי טוב בין העולם הגשמי לעולם הרוחני?

הכי טוב זה דרך הלב שלנו.

תלמיד: דרך חיבור בינינו.

כן.

תלמיד: איך עושים חיבור בסעודה?

אני לא יודע, אני לא מארגן את הסעודה, אני לא שייך לזה. זה נקרא ישיבת חברים, סעודת חברים, אני לא נמצא בזה, אני כאורח בלתי קרוא.

תלמיד: מהניסיון שלך, כשבאים לסעודה כזאת על מה צריך לחשוב, חוץ מאשר לדבר בינינו אחרי שנה שפתאום רואים אחד את השני?

לא, לא "חוץ מלדבר בינינו", אל תדברו ביניכם. צריכים לחשוב כמו שאתה אומר, על מה צריכים לחשוב? לחשוב זה לא לדבר, צריכים לחשוב איך אנחנו מחוברים יחד בעשירייה אחת.

תלמיד: ומה התפילה שצריכים להרים ביחד?

אתם תחברו את התפילה.

שאלה: בקטע כתוב "מלכות שמקבלת שפע עליון", מה זה ?

זו מלכות הכללית שהיא מקבלת את כל אור האין סוף שמתגלה בסופו של דבר בה. אין מקום שבו האור העליון יכול עוד להתגלות אלא רק במלכות. כל התיקונים שלנו כולם תיקונים במלכות.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים בלבבות ודורשים האם זו המלכות?

הרצונות שלנו הם חלקי המלכות. מלכות היא הרצון הכללי, והיא שבורה. אנחנו מחברים את החלקים האלו יחד, כדי שהאור העליון יאחד אותם, יחבר ביניהם ויוכל להתגלות בהם בשלמות. זה גם לפי הרצונות וגם לפי השבירות, שכול זה יביא לעוצמת גילוי האור פי תר"ך פעמים ממה שהיה עוד לפני שבירת אדם.

תלמיד: מה זה השפע העליון?

זה נקרא האור העליון, נרנח"י שצריך להתגלות.

שאלה: אם מדי פעם יש הרגשה כזאת של כל הרצונות של כל החברים בכלי העולמי והם לא מחולקים לעשיריות אלא רק נקודות שבלב של כל המשתוקקים להתחבר, האם להשתדל להתמקד בעשירייה שלי או לבקש לחבר את כולם יחד?

תנסו לחבר את כל העשיריות יחד. ודאי שכל אחד נמצא בעשירייה משלו, אבל אנחנו רוצים לצאת מהעשירייה שלנו, לא לצאת ולעזוב אותה, אלא להרגיש את העשיריות האחרות שהן שייכות גם לעשירייה שלי ושכולנו הופכים להיות לעשירייה אחת. ואני רוצה שהעשירייה הזאת היה תהיה חיה וקיימת ממש לנצח עד שהבורא יתגלה בה בצורה שלמה. זו מטרת הבריאה שלנו ומטרת התיקון שלנו, מטרת הקיום של הדור האחרון, הכול בזה מתגלה.

קריין: 10. כותב "זוהר לעם".

"וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האיברים. כי כל העשרה הם כאיברים של גוף אחד, שבהם שורה השכינה. כי האדם, בפעם אחת עשה אותו הקב"ה, והתקין לו כל האיברים ביחד."

("זוהר לעם". "נשוא". מאמר "מדוע באתי ואין איש", סעיף 106)

בית הכנסת זה מקום שבו מתכנסים, מתחברים, נכללים זה מזה, מגיעים לחיבור כולם יחד. זה לא סינגוג (synagogue) ועוד כל מיני כאלה מקומות, לא חשוב לי איך לקרוא להם, אלא זה מקום לחיבור, בית של התכנסות, התחברות בין כולם, זה מה שאנחנו צריכים. ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו רוצים לבנות מתוכנו מקום כזה שיקרא בית של כניסה לכולם. בסופו של דבר זה בית המקדש. רק בית כנסת אנחנו יכולים לבנות, זו הכניסה שלנו שאנחנו מתחברים בינינו יחד. ובית המקדש, לפי החיבור שלנו כשהוא מגיע לעוצמה מיוחדת, אז אנחנו מתחילים להרגיש שבית הכנסת הזה, הכניסה, ההתכנסות שלנו, מתמלא באור העליון שזה האור הרוחני, אור הבינה ולכן הוא נקרא כבר "בית המקדש". "בינה" זה נקרא קודש. ואז כשאור הבינה, אור ההשפעה ההדדי ממלא את כל ההתכנסות שלנו, זה נקרא שאנחנו מגיעים לחיבור הנכון, לבית המקדש.

שאלה: כתוב כאן שאנחנו צריכים להימצא בו זמנית בהתאספות אחת.

שלא כל אחד שבאה לו הזדמנות, התעוררות מלמעלה או מעצמו, אלא אנחנו משתדלים יחד כולנו להיות "כאיש אחד בלב אחד", בנטייה אחת לחיבור.

תלמיד: זה לא זמן פיזי נכון, לא לזה הוא מתכוון?

להרגיש גם את זה כהכרחיות להתחבר בזמן הפיזי, בזמן האסטרונומי, שאנחנו רוצים להיות מחוברים.

תלמיד: אנחנו רוצים להיות עכשיו מחוברים עם החברים בעשירייה, האם זה אומר שאנחנו נמצאים באותו בית התאספות?

זה לפי הרגשה שלכם. אתם צריכים להביא את עצמכם למצב שאתם ממש מרגישים את החיבור ומצפים בתוך החיבור לגלות את הבורא. כוח השפעה הדדי שימלא אתכם ויתגלה כמקור שלכם.

שאלה: רציתי לשאול בקשר לסעודה, האם אנחנו יכולים להיות עם עשיריות אחרות בווירטואלי למרות השפות?

אני לא יודע, זה תלוי ביכולת הטכניקה שלנו. אם יכולים אז כן. מצדי אתם יכולים לראות את כול המשתתפים בתנאי שהם משתתפים מהחוג שלנו, של בני ברוך העולמי. בבקשה, ודאי שכן. ורצוי לא להתרחק עם איזו קבוצה ולשבת איתה יחד בפינה ולא להשתתף באירוע הכללי.

אני גם לא מעורב בשום הכנה. אני אולי אגיד כמה מילים בזמן הסעודה, אבל באמת זו סעודת חברים, זו ישיבת חברים, וזה כמו שאני בדרך כלל לא מופיע בישיבת החברים. אז כאן אני מופיע קצת ככה כנוכח, אבל לא שאני עושה נאום, מחבר אתכם ומעורר אתכם, לא, אתם צריכים לעשות את זה לבד, ואתם עושים את זה מצוין. אני רק מוזמן לשבת איתכם יחד, זה הכול. לכן אל תשימו לב אלי, הכול תלוי בקשר ביניכם.

קריין: 11. כותב הרמ"ק.

"פירשו רז"ל (ברכות מ"ז ב') על הנמנה מעשרה ראשונים בבית הכנסת, אפילו מאה באים אחריו, מקבל שכר כנגד כולם, מאה כמשמעו, מפני שהעשרה הם כלולים אלו באלו, הרי הם עשר פעמים עשרה הרי הם מאה, וכל אחד מהם כלול ממאה, אם כן אפילו יבואו מאה הוא יש לו שכר מאה, וכן מטעם זה ישראל ערבים זה לזה, מפני שממש יש בכל אחד חלק אחד מחברו, וכשחוטא האחד פוגם עצמו ופוגם חלק אשר לחבירו בו, נמצא מצד החלק ההוא חבירו ערב עליו, ואם כן הם שאר זה עם זה.

ולכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חבירו ועינו טובה על טובת חברו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא הוא ממש. ומטעם זה נצטוינו ואהבת לרעך כמוך."

(הרמ"ק. "תומר דבורה")

שאלה: מה זה נקרא ש"כבודו יהיה חביב עליו כשלו"?

כך כמו שאתה שומע. שאני אעריך ברצון להשפיע שלי את החבר לא פחות ממה שאני מעריך ברצון לקבל שלי את עצמי.

קריין: 12. בעל הסולם כותב.

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם." שימו לב, לכל העולם אדם פרטי יכול לגרום עלייה או ירידה. "כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ח)

שאלה: בעל הסולם אומר "כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים," מה הכוונה שלא יתגלה הכלל עד שלא יהיה גילוי הפרטים שבו?

כל עוד לא תתקן את כול הפרטים אז הכלל לא יתגלה. זה לא ברור? יש לך עדיין קלקולים במערכת, ועד שכל המערכת תתקן את כול הקלקולים שבה אחד אחד, עד אז המערכת בעצמה היא תהיה בסך הכול מקולקלת.

תלמיד: ואז הוא אומר "ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים". אם באים לסעודה כולם, הרי לא כולם באותה רמה, לא כולם נמצאים בראש שלהם כמו כולם.

זה לא חשוב, כל אחד ואחד לפי ערכו.

תלמיד: בכל העולם?

בכל העולם, כן. מה זה חשוב גדול, קטן? כל אחד שמתקן את עצמו בצורה יחסית בכמה שהוא נכלל בכולם, נקרא שהוא מתוקן. ואז במידה הזאת הוא מקבל את האור הגדול הכללי של כולם.

תלמיד: זאת אומרת באים לסעודה כדי להתכלל עם כולם?

כן. נגיד היום יש תינוק שנולד, מה ההבדל בינו לבין זה שנולד לפני עשרת אלפים שנה בעולם הזה? ההבדל הוא שהתינוק של היום מקבל את כל הטיפול שמקבלים התינוקות, אוכל, ביגוד, תרופות, יחסים, כל מיני דברים ששייכים לזמנו. אבל הוא עשה משהו? הוא לא עשה כלום, רק לפי ההכוונה הכללית, הפעולה הכללית, הוא נולד בזמן שמקבל כזה טיפול.

שאלה: לפי מה שאתה אומר, אפילו שלמדתי קבלה נניח רק שבוע, ובאתי והתכללתי עם כל אלה שלומדים עשרים שנה, בעצם אני זוכה באותו אור שכולם זוכים, זו ההתכללות אתה אומר?

לפי ההתבטלות שלך.

תלמיד: אבל כולם זוכים באותו אור?

לפי ההתבטלות של כל אחד.

תלמיד: במידה שלו.

אתה רוצה שאני אענה לך מה שאתה רוצה?

תלמיד: לא, אני שואל אותך, זה עוד לא ברור לי.

אז תשמע מה שאמרתי, כל אחד לפי מידת ההתבטלות שלו.

תלמיד: בעל הסולם בקטע מדבר על האינטרס של הכלל לעומת הפרט, שהוא שווה. היום זה לא כך בעולם, היום האינטרס של הכלל והאינטרס של הפרט נוגדים זה לזה. ופה הוא כאילו אומר שבן אדם אחד יכול להרים, ולהכריע כביכול את הכלל, לכף זכות, או הפוך. זה ממש שינוי תפיסה.

זה רוחנית, הוא מסביר לך מה זה ברוחניות, זה לא שייך לגשמיות לכל מיני תקופות, אלא ברוחניות כל אחד ואחד הוא קובע, כלפי עצמו, את העלייה או הירידה של כל העולם, איך שהוא מקבל את העולם.

תלמיד: אז אם מסתכלים על זה ברמת הקבוצה, מה צריך לקרות בקבוצה, בעשירייה, שהאינטרס של הכלל והפרט לא ינגדו זה את זה אלא ישלימו זה את זה?

כן, עד שהם יגיעו למצב שיש להם אותו דבר, אותו עניין, אותה מטרה, אותן הפעולות, רק כל אחד מתוך שורש הנשמה שלו.

קריין: 13, מאור ושמש.

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד – למצוא את השי"ת, דכל בי עשרה שכינתא שריא [שבכל עשרה השכינה שורה], ובודאי אם יש יותר מעשרה, בודאי יש יותר גילוי שכינה, וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת השי"ת והאיך למצוא את השי"ת, ויהיה נתבטל אצלו, וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם, ונמצא עמהם, ונפתח להם ממילא כל הישועות וכל הברכות וכל השפעות טובות ממקור הרחמים."

("מאור ושמש". פרשת ויחי)

מילים יפות, זה "מאור ושמש".

שאלה: אלה באמת מילים יפות. מהי העבודה הזו של "יקבץ עצמו לחברו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת השי"ת"?

להתפעל מהחברים. פשוט מאוד, להתפעל מהחברים, וזה הכול תלוי בעין היפה שלך. כי אם העין צרה אז תראה בהם את ההיפך, עד כמה שכל אחד מקולקל בכל מיני קלקולים.

שאלה: חשבתי שהכול יכול להתגלות רק בעשירייה ואילו כאן כתוב שאם יש יותר מעשרה אז יש התגלות גדולה יותר של השכינה. למה הכוונה?

הכוונה היא ש"ככל שזה יותר מעשרה" זה אותם העשרה רק בעוצמה יותר גדולה, בחזקת מאה, אלף וכן הלאה אבל זו אותה עשירייה, אין יותר מעשרה. כמו שמלכתחילה הבורא ברא כלי שבו עשרה חלקים, לא יותר מזה, ועשרת החלקים האלו הם מה שאנחנו צריכים לתקן, וכמה שאנחנו מתייצבים יחד בכלי העולמי אז אנחנו בסך הכול מחזקים את העשירייה בצורה עוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר עוצמתית.

זאת אומרת יש לך גוף קטן, תינוק קטן, ואם אתה מוסיף לו עוד ועוד תינוקות, הרבה הרבה, הוא הופך להיות, אותו התינוק הראשון, לתינוק גדול, חזק, חכם, אבל זה אותו מבנה, עשר ולא תשע ולא אחד עשר, זה תמיד. אומנם זה נראה לנו הרבה מאוד אבל זה הרבה מאוד פרטים של העשירייה המקורית ולכן אנחנו צריכים כך לחשוב עליהם, אין שום דבר חוץ מרק לחשוב על העשרה.

אם יש לנו קבוצה של אלפים שזה בני ברוך העולמי, זו העשירייה, אם יש לי עשירייה מקורית, גם זו העשירייה, יש לנו כל מיני צורות של עשיריות שם, מאה, מאתיים, אלף, אלפיים, זו הכול עשירייה אחת, רק שבעשירייה יותר גדולה, שם אפשר לגלות אורות יותר גדולים, גילוי הבורא יותר גדול, זה נקרא "ברוב עם הדרת המלך".

אז נקווה שאנחנו נגיע מכאלו מצבים שלנו למצב שהבורא יתגלה בצורה יותר ברורה, יותר קרובה לנו, ונקדם בזה את הגילוי שלו. ככל שאנחנו מתחברים בכמות יותר גדולה כך אנחנו מקרבים את גילוי הבורא יותר.

קריין: 14, "שם משמואל"

"לשון אסיפה הוא יותר התאחדות בלב ונפש מלשון קיבוץ, כי קיבוץ שייך גם בגופים לבד אף שהדעות בלתי מתאחדות, אבל לשון אסיפה בבני אדם הוא בלב אחד ג"כ, והוא לשון אסיפה מבחוץ לבפנים ששם מתאחדים ביותר."

("שם משמואל")

תלמיד: ממה שדיברנו קצת עם עשיריות אחרות זה מרגיש לי כאילו הסעודה הזאת הולכת להיות ממש "פיצוץ".

פיצוץ יכול להיות רק למי שמשתתף נכון, למי שמשתתף לא נכון לא יהיה שום פיצוץ. אדם יכול לשבת כאן אצלנו, אדם יכול לשבת בדרום אמריקה ואפילו באוסטרליה, זה לא חשוב איפה, העיקר זו ההשתתפות שלו בלב עם כולם, ושיהיה לו ברור לְמה הוא רוצה להגיע, לאיזה חיבור הוא רוצה להגיע כדי לקרב את עצמו לגילוי הבורא. זו הזדמנות, זה ממש כמו מעלית שיכולה להעלות אותו כבר לקומת גילוי הבורא. הכול תלוי באדם, "פיצוץ" זה לא יהיה פיצוץ באיזה משהו, אני בכלל רציתי לעשות את הסעודה הזאת שלא יהיה אוכל, שיהיה כמו שהמקובלים פעם חיו בצמצום, אז הם אכלו לחם, בצל וקצת שמן ושתו קצת משקה וזה הכול. כך זה גם היה אצל הרב"ש הרבה זמן.

אז מה שאני רוצה להגיד, שנקווה ל"פיצוץ", אם אתה משתתף אז יכול להיות שיהיה פיצוץ.

תלמיד: הבנתי שהחברים באים ושהאוכל שם יהיה אהבת החברים והסעודה הזו הולכת להיות משהו. איך להתכונן לדבר כזה ענק?

אני לא יודע, תשאל את המארגנים במשך היום, אחרי השיעור.

תלמיד: אפשר רק להגיד תודה רבה למארגנים באמת מכל הלב.

כן, אני אתך בזה. בסדר.

שאלה: מהי הפגישה מהחוץ כלפי פנים שמביאה ליותר איחוד?

כמה שמבחוץ מתקרבים יותר פנימה זה מביא כוח יותר גדול. כי למי שנמצא בחוץ יש עביות יותר גדולה לעומת מי שנמצא כבר בפנים, ולכן הוא מביא תוספת עביות לכלי ולפי זה יש הזדמנות לגלות את האור העליון ביתר עוצמה. דווקא קירוב הרחוקים הכי מועיל לגילוי הבורא.

שאלה: על ידי מה כל אחד מתקן את עצמו ומקדם אחרים לתיקון?

זה מה שאנחנו למדנו, אין לי יותר מה להוסיף, יש המון חומר על זה.

שאלה: כיצד ליצור קשר עם חברים על מנת להתחבר לבורא?

איך ליצור קשר עם החברים אני לא יודע, אתה צריך לשאול על זה את מארגנים ואז תדע איך להתחבר איתם ואיך לגלות את הבורא בקשר ביניכם. זה הכול לא לעכשיו אתה צריך לברר את זה קודם ועוד אולי היום לא מאוחר. תשאל ושיכתבו ל"בורד וורלד כלי" ומשם שיזדרזו לענות לכל אחד ואחד.

שאלה: שמעתי בשיחה שלך על הסעודה שאמרת אולי שש פעמים, "לחם מלח שמן, דברים פשוטים", ודווקא על זה חזרת, למה זה חשוב? אני מבין שאין לנו אוכל אבל למה לזה אתה מתכוון?

לא, דווקא יש אוכל, מכינים אוכל די פשוט, חתיכת עוף וגם לחם ובצל, יש אוכל. למה? כי אמרו לי שאנשים מגיעים בסוף היום אחרי העבודה והם לא הולכים הביתה אלא מגיעים לכאן ולכן צריכים לתת להם לאכול. אני הסכמתי. אבל באמת סעודה היא רק לשם סעודה והעיקר זה החיבור, זה הכול.

תלמיד: אבל למה המקובלים לא מעדיפים לאכול משהו טעים אלא במקום זה רק לחם?

מקובלים היו בכל אלפי שנות קיום הקבלה מזמן אדם הראשון מלפני 5800 שנה, אז הם חיו תמיד בצמצום וזה מה שהם יכלו לעשות. ובכלל איך האנושות בכל הזמנים ההם הייתה חיה? העיקר זה הלחם ואולי עוד משהו, אם היה עוד מלח ושמן אז זאת כבר סעודה.

תלמיד: אבל אנחנו כבר לא בזמנים האלה, אנחנו יש לנו הכול, חשוב לנו להיות בכל זאת כמוהם?

חשוב לנו להתאסף כדי להתחבר ולא להתאסף כדי לאכול.

בואו אנחנו נשאיר לכם זמן שאתם תדברו עכשיו איך אתם רוצים להתכונן לסעודת ערב ואיך אנחנו נתחבר בערב.

קריין: עכשיו אנחנו נעשה סדנה בעשיריות. אנחנו רק יכולים להגיד שכן שמענו את רב אומר בשיעור שצריכים לחשוב איך אנחנו מחוברים יחד בעשירייה אחת בסעודה וכשנשאלה שאלה מה התפילה שצריך להרים ביחד אז הרב המליץ אתם תחברו את התפילה. אולי זה הולך ביחד עם מה שעכשיו שמענו שאנחנו נברר איך אנחנו מגיעים לסעודה הזו, אולי מה התפילה שלנו כדי באמת להגיע ולעשות את החיבור הזה עשירייה כאחד?

בואו נעשה בירור בעשיריות.

סדנה

דונו ביניכם על ההכנה לסעודת הערב, כיצד אנחנו נתחבר בערב ומהי התפילה שלנו כדי לעשות את הסעודה כעשירייה אחת?

(סוף השיעור)

---

1. אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים. (שיר השירים, ו', ג').↩