בכחול - עצות פרקטיות מרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 17.3.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 -הקדמה לתע"ס*

1. אנחנו ניגשים לחלק מיוחד בהקדמה לתע"ס, הקדמה הכי יסודית וארוכה של בעה"ס שבה הוא מסביר כמה תיקון העולם תלוי דווקא בהתפשטות חכמת הקבלה לרבים, למה התפשטותה לרבים יכולה לתקן את העולם, מה מיוחד בכך שצריכים את התפשטות חכמת הקבלה להמון. השפה לא כל כך קלה, לכן תשאלו ויכול להיות שנוכל לפרש משהו יותר ונתקדם, אבל הדברים האלה הם דברים מאוד חשובים, אלה היסודות.

2. אם אדם לא מגיע בסופו של דבר לכוונות ע"מ להשפיע, לכך שהוא רוצה להתחבר עם הזולת, להשפיע לזולת, אז כל מה שהוא עוסק בו אם הוא לא מצליח למשוך מאור המחזיר למוטב שישנה אותו, כל מה שעשה הולך לקליפה.

3. *לשמה* נקרא ע"מ להשפיע, אנחנו נמשכים להשפעה זה אל זה ודרכינו לבורא. *לא לשמה* זה ההיפך, אבל צריכים, אפילו שנמצאים מלכתחילה ברצון לקבל לעצמנו, להשפיע, להשקיע, ללמוד ולעבוד ע"מ למשוך מאור המחזיר למוטב. הוא מחזיר אותנו למצב הטוב שנתחיל לחשוב על טובת הזולת והשפעה לזולת וכך נגיע לתכונות לשמה, להשפיע. כך נגלה את הקשר הנכון שלנו עם הבורא.

4. כל עוד אני עובד מתוך האגו ולא מתייאש ממנו אני לא יכול לפנות לבורא ובאמת לבקש ממנו שייתן לי את הטבע שלו. לכן כל העבודה שלנו, בשלב הראשון, זה שנתייאש מהתכונות שלנו, מהטבע שלנו. כאן האדם צריך במיוחד חיבור עם הקבוצה, עם הלימוד ועם המורה כדי שהוא ידע בדיוק שההתקדמות שלו צריכה להיות כביכול הפוכה. *ככל שהוא מתקרב בהרגשתו, הוא מתרחק*, כי בהרגשה שלו מבקש הבנה, הכרה, הרגשה, דברים שמקבלים אותם בכוח הרצון לקבל, ורואה שיש לו באמת כלי יותר ויותר ריק. אז איך הוא יכול להמשיך? דווקא כשכך אנחנו מתקדמים, אנחנו עוברים מחסום ואז עוברים לצד השני של המטבע.

5. שפחה זה מצב הקודם לגילוי הבורא, אנחנו צריכים לעבור אותו, שעדיין עוסקים בכלים דקבלה אבל על ידם לאט לאט מתקרבים לכלים דהשפעה. זה נקרא *שפחה דקדושה*. ויש *שפחה טמאה* שאנחנו חושבים שנמצאים ברצון לקבל מתקרבים לקדושה, אבל באמת לא יכולים להתקרב כי זו דרך שמובילה אותנו דווקא לקליפה. במצב שלנו שאנחנו מתחילים לעבוד יש 2 דרכים כביכול לפנינו, דרך הקדושה ודרך הקליפה. הכל תלוי כמה אנחנו מממשים את שיטת הקבלה או מתקשרים בינינו ומבצעים את הכוחות שלנו, או שאנחנו נשארים כמו שאנחנו, עד שמתייבשים.

6. רק בתנאי שאנחנו מגלים את תכונות הבינה, זה נקרא אמונה, אז בתוך תכונת האמונה, תכונת הבינה, באור החסדים, אפשר לגלות את אור החכמה, כלומר את הבורא.
   
   ש: מה זאת שאמונתו צריכה להיות שלמה?
   ר: הוא עדיין לא הגיע לפעולות ההשפעה נקיות ולכן לא יכול לגלות בהן את הארת החכמה, את הבורא.
   
   ש: לא לשמה וזה מה שמאפשר לו להתקדם..?
   ר: במצב של לא לשמה לא יכולה להיות אמונה שלמה.
   
   ש: למה הוא מתכוון.. לאמונת חכמים?
   ר: *האדם חייב להיות דבוק בקבוצה דבוק במורה, וכך יגיע למצב שאור החסדים יוכל להתלבש בו ולהכין לו תשתית לגילוי הבורא*.
   
   ש: אדם יכול למדוד?
   ר: לא. אור חסדים בכלל אי אפשר למדוד וזה לא טוב שהוא לומד ורוצה כך לבצע. הכוונה היא להיות באור החסדים, ע"מ להשפיע, וכאן ההיפך, אין מדידה.
   
   ש: מה עושים עם ההוראות האלה שהיום תנסו למדוד חיבור?
   ר: *מידות מסירות הנפש, מידות הדביקות של האדם בעשירייה. שירצה למדוד זאת ואז יראה שזה אפשרי. יראו לו מהשמים*. גם בזה יש עליות וירידות, אבל אין חכם כבעל ניסיון.
   
   ש: צריך ללמוד מטעם שהבורא מצווה אותו ללמוד?
   ר: אין לו בכך שום עסק פרטי אלא כמו שלומדים, לעשות לו נחת רוח. הכל מטעם הבורא ולא מטעם האדם. *אדם צריך להגיע למצב שלא קיים, אלא אני מבצע משהו מחוצה לי, ולא יהיה לי בכך שום עניין, אלא הכל בע"מ להשפיע. אלו תנאים קשים*.

7. צריכים קודם להמשיך את האור החסדים. ע"י החסד בינינו, כשלא דורשים דבר חוץ מלהשפיע אחד לשני, אח"כ מתוך זה מתעורר אור החסדים וממלא אותנו. מתוך כך אנחנו יכולים גם להמשיך הלאה ולדרוש את אור החכמה כדי שיעבור בתוך אור החסדים וגם ימלא את כולנו. זה נקרא גילוי בפועל של הבורא לנבראים.

8. *משיח* זה האור העליון שמתקן את הכלים ואז בתוך הכלים האלו יכול להתלבש אור החכמה. האור שנותן לאור העליון להתלבש בכלים, נקרא משיח, מפני שהוא מושך אותם מע"מ לקבל לכוונת ע"מ להשפיע.

9. ש: איך אנחנו עובדים על הרגש כדי לגלות את הבורא?
   ר: תפעילו את הרגש. אם תתחילו ביניכם להתייחס ברגש, כך תגלו רגש כלפי הבורא.

10. אלו שלא מגיעים לחכמת הקבלה כדי על ידה לתקן את הכלים שלהם, נמצאים בתורה יבשה ובסופו של דבר מגיעים לקליפות. אלו שעוסקים בחכמה הקבלה, ככל שהם מתקנים את עצמם ומתקרבים לקדושה, הם מתקרבים לבורא. אין אור בעולם שלנו, מה לעשות, לכן הוא אומר או ע"י חכמת קבלה להתקדם לבורא, או שאתה נשאר כמו שנולדת ויורד לדרגת בהמות, כמו שכתוב כולם כבהמות נדמו.

11. אם אתה לא לומד את חכמת הקבלה, אתה נשאר בחזקת בהמה, דומם צומח חי.. אתה יכול לקחת כל מיני ספרים שמקובלים כתבו וללמוד אותם, אבל לא ע"מ להשיג את הכוח השפעה, בורא, חיבור, אלא ע"מ לדעת, להבין, להרוויח משהו. אז התורה שלך תהיה *תורה יבשה*, אין בה מאור המחזיר למוטב ולא תתעלה לדרגת הבורא. כך אתה נשאר או שאתה לוקח את הספרים האלה בצורה נכונה, וע"י החיבור ולימוד חכמת הקבלה לרבים. לרבים, זה הדגש. דווקא בזה תלויה ביאת גואל הצדק. כדי לתקן את הכלי כללי השבור דאדם הראשון, שיהיה ככלי אחד, שיטת התיקון צריכה להתפשט בין כולם.

12. איך אני יכול לדעת שאני לומד קבלה לשם תיקון ולא למען עצמי?
    ר: *לפי המידה בה אתה משקיע בחיבור בקבוצה. שם צריכים לבוא שינויים ותיקונים, רק בזה*.
    
    ש: אני יכול להשקיע בקבוצה גם לעצמי, למען כבוד...
    ר: לפי מה שהמקובלים כותבים. *אתה צריך לראות האם אתה הולך לפי המלצות של מקובלים או לא. זה כל העניין*.

13. הבורא לא עוזב, אבל *קיבלנו הזדמנות להתקרב אל הבורא דווקא עכשיו, היום, בגלגול הזה. אבל נפסיד את ההזדמנות הזאת אם, חס ושלום, לא נרצה לממש אותה בכל יום בחיבור בינינו*.

14. קיבלנו התעוררות והבורא שרוצה להוביל אותנו לגמר התיקון של הנשמה הפרטית והכללית שלנו. לכן הוא סידר לנו את הקבוצות, נתן לנו מערכות כאלה שאנחנו יכולים על ידן להתקדם. אנחנו רואים לפי הטקסטים האלה כמה אנחנו נמצאים בדיוק בתוך המערכה. מה שאין כן, אם לא נשתמש במה שהוא נותן לנו, אז אנחנו כביכול מזלזלים באותה הזדמנות, בהזמנה שהוא מזמין אותנו וכך נגמור את החיים כמו כולם. ודאי שבכל זאת בגלגולים למיניהם אנחנו נתגלגל שוב ושוב לתיקונים, כי לא יידח ממנו נידח, כל אחד בסופו של דבר יבוא לשורשו, אבל *את ההזדמנויות האלה אנחנו יכולים להפסיד. על זה צריכים גם לפחד, ולהשתמש בכל רגע לתיקון*.

15. *בעולם הזה אין לנו יותר מה לעשות. אנחנו רואים יותר ויותר מיום ליום כמה החיים שלנו קצרים, כמה הם ריקניים. אם לא נמלא את עצמנו בתיקון, להתקרב לבורא, אז אנחנו חיים כמו בהמה לכל דבר*.
    
    *לכן יש רק דבר אחד: לעסוק בעולם הזה כדי שהבהמה שלנו תתקיים, וכל יתר הכוחות ותשומת לב לתת להתפתחות הרוחנית* שעליה אנחנו כל הזמן לומדים.

16. ש: היום עשיריות ממה אנו צריכים לחשוש?
    ר: אנחנו צריכים היום לפחד בעשיריות שלנו לא לצאת מאותו מסלול שאנחנו כל הזמן מזכירים אותו, להתקרב זה לזה ואת ההתקרבות הזאת שאנחנו מתאחדים, לכוון אותה לבורא.
    
    *2 דברים יש לנו: להתאחד ולכוון את האיחוד לבורא. כל היתר לא נוגע לנו ממש, אין. כל היתר שייך לעולם הזה, לסדר הגשמי, לכל מיני דברים. אנחנו בעצמנו רק לחיבור ולכיוון הבורא, מבינינו לבורא*.

*חלק 2 – מאמר הערבות*

17. הכוח שאנחנו על ידו מעלים את המציאות הגשמית למציאות הרוחנית נקרא כוח הערבות. זה העיקר, אנחנו צריכים לממש בינינו התכללות ההדדית בין כל החלקים השבורים במערכת השבורה דאדם הראשון אחרי החטא. איך אנחנו מחזירים אותה שוב למצב בו הייתה לפני החטא. כלומר מושכים את כוח הבורא בינינו, כבר בתוספת של כל הכוחות המנוגדים לו שהתגלו בזמן השבירה. כך אנחנו מגיעים לתיקון, לגמר התיקון. הכוח שאנחנו צריכים לגלות בינינו הוא לא כוח חיבור פשוט שהיה לנו, כוח החיבור הטבעי לפני השבירה, אלא כוח הערבות, שכל אחד נכלל באחרים ומספק לאחרים כוחות להחזיק את כולנו יחד. בואו נלמד מה כותב על כך בעל הסולם, מאמר מאוד חשוב.

18. אנחנו צריכים לגלות בינינו, בתיקון שלנו, את כוח הערבות. *ערבות כלומר כוח התכללות הדדי שישרה בינינו. רק כך אנחנו מגיעים לתיקון. אצלנו זה מתבטא בכוח האהבה, ברגשות שלנו, אני אוהב את השני אפילו יותר מעצמי*.

19. זה התנאי, זה נקרא ערבות. אני דואג עבור האחרים כדי לספק להם כל האפשרויות למלאות את הצרכים שלהם בקשר לחיבור ההדדי שלנו.

20. בחברה קטנה קשה מאוד לקיים תנאי הערבות. יש בה בכל זאת התחייבויות ומצבים שכל אחד נמצא במשהו מנותק מאחרים. מה שאין כן, בחברה גדולה, כמו בים הגדול שיש בו כל מיני חלקים של המערכת שקשורים יחד ויכולים לסדר לעצמם כל מיני מערכות שבטוח יכולים לקיים את תנאי הערבות בצורה השלמה.

21. ש: איך לאהוב נכון את החבר כדי לקיים את תנאי הערבות?
    ר: אנחנו צריכים להגיע לחיבור עם החברים כך שמתחילים להרגיש שאנחנו לא יכולים לחיות בהתקדמות רוחנית בלי שאנחנו מתחברים בינינו. אנחנו צריכים גם להגיע בהתחברות רוחנית למצב שאני לא יכול לשמור על עצמי בלי ליפול מהחיבור שבו אנחנו הולכים לקראת גילוי הבורא. אני רואה שאני לא יכול לשמור על החיבור אלא אם כן הבורא יתלבש בנו וייתן לנו כוחות לזה..
    
    *יש לנו לזה כל התנאים מלמעלה. נתנו לנו את כל התנאים, עכשיו זה תלוי רק בכמה שנתאר את זה יותר לעצמנו ונרגיש שחוץ מחיבור, גם בינינו גם בכל העולם בין כל הנבראים, ועל כל הפשעים תכסה אהבה, אנחנו למרות שמתעוררים בנו כל מיני כוחות דחייה, שנאה, ריחוק, אנחנו חייבים כנגד זה, מעל זה, להתחבר, לכסות אותם בכוח האהבה בינינו*.

22. לא שאמא ממלאת אותך בכל מיני דברים הכרחיים בעולם הזה, אלא *הבורא מתחיל לטפל בך ומעורר בך חיסרון לחיים יותר עליונים. כך אתה כבר יכול לסדר את הדברים שלך. בבקשה, אתה רוצה? תתקרב אליהם. אני ממליץ, העיקר לא לעזוב את החיים שלנו, יום יום שיעור, יום יום שיחה עם החברים. דווקא שיחה עם החברים יותר חשובה אולי מהשיעור, יום יום בירור ומדידה כמה היום אני נמצא בבירור הערבות יותר מאתמול. יכול להיות שאני נמצא בערבות פחות, אבל בבירור יותר ,בדיוק יותר. דיוק שלי כלפי מדידת הערבות הוא יותר גדול, מצאתי בו עוד הבחנות נוספות, עדינות* וכן הלאה.

23. איך לברר נכון את הערבות עבור החבר?
    ר: כמה חסר לנו עוד להתכלל ברצון החבר, לחיבור ולדבקות בחברים ובבורא. לעזור לו בכך ולהתפלל עבורו שזה יקרה לו. ע"י זה כולנו ממש מתחילים להרגיש שאנחנו הולכים, נעים לקראת מרכז העשירייה. *שומעים? ככל שאני רוצה לגרום לחבר חיבור עם כולם, ואני תומך דוחף אותו לכך והוא אותי, ע״י זה אנחנו מגיעים למרכז העשירייה. זה נקרא לבנות את השכינה*.

24. אתה לא יכול להיות ערב לעצמך. רק חבר, אפילו בעולם שלנו.

25. ש: המפגשים שלנו במהלך היום יבשים, הם לא ממש חיים..
    ר: אני ממליץ לכם לקרוא את החומר שאנחנו לומדים בבוקר.. אתם נעשים קרים ויבשים מפני שלא מספיק עושים עבודה בחיבור ביניכם ודואגים עליו לעורר זה את זה. *זו עבודה נגד האגו, אין מה לעשות. אם לא תעשו, יהיה יותר ויותר גרוע, עד שתעזבו*.
    
    ש: על איזה נקודה היית ממליץ ללחוץ..?
    ר: קודם כל להתחבר ולהתיישב בכל פרט ופרט שבחיבור בין החברים. *להשתדל לקנא בחברים, ולא לזלזל אלא להעריך כל חבר וחבר. כמה שאתה לא מעריך אותו, תעלה את ההרגשה שלך ההיפך, לגובה. תאר לעצמך שבלי העבודה הזאת שאתה מתמלא בהערכה לחברים, אתה לא מגיע לבורא. כך לפחות תעשו יום יום, ואח״כ נדבר הלאה*.

26. הבעיה היא שכל אחד ואחד, כשהוא משקיע את עצמו, הוא רואה לפי בהתאם לכך כמה הוא גם נופל, כי *הנפילה היא תוצאה מהשקעה בהתקדמות הרוחנית*. אז הוא מתחיל להתפלל, מתחיל לעבוד עם עצמו, עם הקבוצה, כך זה קורה. אבל זו כל הדרך זו כל הדרך עד גמר התיקון.
    
    *בדרך הזאת אין מקובלים שהולכים בקומה זקופה, תמיד הם מרגישים את עצמם שנמצאים תחת העול של התיקונים והחיבורים, ושלא מוצלחים. כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, אבל יחד עם זה העיקר לא להפסיק אפילו לרגע אחד. אמנם שהרבה מחשבות עוברות בכל אחד ואחד, אלו דווקא מחשבות של התקדמות. הבורא מקדם את האדם בכך שדוחה אותו, והאדם צריך בחזרה לטפס לאותו הגובה ולבכות, להתחנן, לתפוס את הבורא, ולא לעזוב, וכך להתקדם*.