שיעור בוקר 08.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 69, דף סט,

הסתכלות פנימית, פרק ו', אות ס"ה – ס"ו

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 69, ס"ט, הסתכלות פנימית, פרק ו', אות ס"ה.

אנחנו ממשיכים. "תלמוד עשר הספירות" זה לא ספר קטן, זה בכל זאת מעל אלפיים דפים, ולכן אנחנו צריכים לראות כאן איך אנחנו מתקדמים. ההתקדמות ב"תלמוד עשר הספירות" היא לא בזה שאנחנו מבינים בברור מה כתוב בכל רגע ורגע, בכל דף ודף, אלא אנחנו רוצים להשקיע בזה את היחס שלנו.

אנחנו רוצים שמה שאנחנו לומדים ישפיע עלינו כמאור המחזיר למוטב, שהכוח הפנימי שיש במילים האלה הוא ישפיע עלינו ויתקן אותנו. זה קודם כל. אז בואו נקרא ותשאלו במקום, נתקדם איכשהו.

פרק ו'

מבאר: הטעם למה מסך דבחי"ד מעלה או"ח עד הכתר, ובחי"ג עד החכמה וכו', שהוא, כי מדת גדלו של או"ח הוא, כפי שיעור האור שהיה יכול להתלבש בבחי"ד, אם המסך לא היה דוחה אותו לאחוריו. ומבאר ג"כ שהע"ס דאו"י הן ממעלה למטה, דהיינו שהזך שבהן הוא משובח יותר. וע"ס דאו"ח הן ממטה למעלה, דהיינו שהעב שבהן הוא משובח יותר.

אות ס"ה

האו"ח נחלק לספירות, ע"פ הלבשתו את

הספירות דאור ישר.

"ומהמתבאר תבין היטב, את שיעור מדתו וגדלו של האור החוזר הזה, שאינו לא פחות ולא יותר, אלא כשיעור האור, אשר המסך החזיר לאחוריו, דהיינו, חלק הזה שהיה ראוי להתפשט בבחי"ד, לולא החזיר אותו המסך לאחוריו. ועלה למעלה, והלביש את הבחינות דאור העליון, דהיינו, את בחי"ג הנקראת ז"א, ובחי"ב שנקראת בינה, ובחי"א שנקראת חכמה, וגם את השורש שנקרא כתר, משום זה נבחנת בחי"ד, שנתחלקה בעצמה, על אותן ד' המדרגות, אשר האו"ח שלה הלבישן ונעשו ד' בחינות זו למעלה מזו, בכלי דבחי"ד עצמה, משום שהאור שהיה שייך לה, עלה והלביש ד' המדרגות האלו. וע"כ נחשבת הבחי"ד לבחינת שורש אליהן, שנקרא בשם כתר דאור החוזר הזה."

נשמע קודם כל שאלה, אחר כך אולי נחזור על זה.

שאלה: מה זה אומר שבחינה ד' התלבשה ומלובשת בבחינה הקודמת, זעיר אנפין, בינה?

בחינה ד' זה רצון לקבל, שבכל הבחינות הקודמות אין בהן רצון לקבל כמו בבחינה ד', ולכן בחינה ד' שמנוגדת לאור, הפוכה ממנו ממש, היא שעושה על עצמה צמצום, מסך, דחייה, היא מגיבה על פעולת האור בזה שהיא מחזירה כביכול את האור בחזרה, והיא רוצה בחזרה להשפיע על מקור האור, על הכתר. ולכן במידה שהיא רוצה להשתוות, להידמות, להשפיע לכתר, כך היא מעלה ממנה תגובה שלה, "אור חוזר" מה שנקרא, עד הכתר. ואז יוצא שבחינה ד' היא עכשיו מגיעה לכתר.

תלמיד: אז יוצא שבחינה ד' מלכתחילה צריכה להיות מכוונת להשתוות, להידמות לכתר ואז היא מתקשרת עם זעיר אנפין.

נכון. מאיפה זה נובע? אני אצייר, אולי זה יהיה יותר ברור. אנחנו למדנו איך מד' בחינות מגיעה לנו ההתפתחות שבד' הבחינות האלו, שורש, א', ב', ג' וד', ורק בחינה ד', הבחינה אחרונה היא הרצון לקבל ממש (ראו שרטוט).

אז בחינה ד' עכשיו, כשהיא קיבלה, היא עשתה צמצום, צמצום א', ואחר כך היא מחליטה שהיא רוצה להגיע למצב שיהיה לה אור חוזר, ואחרי זה היא צריכה שיהיה לה גם מסך.

ואז היא מגיעה לפעולה, היא נמצאת ומגיע אליה מה שכתוב כאן, היא כולה מתחלקת לעשר ספירות. מגיעות אליה ספירות האור. האור הזה מתלבש בספירות של שורש, א', ב', ג', וד', והאור שמגיע הוא עובר דרך כל הספירות האלה עד ספירה ד'. וכשהוא מתלבש בעשר הספירות האלה יש תנאי, שמלכות דוחה אותו, ואז מתפתח כאן אור חוזר.

ויש לנו אם כך, שתי נטיות. אור ישר ואור חוזר. אור ישר זה מה שמגיע לנו מלמעלה למטה, ואור חוזר זה מה שמגיע לנו מלמטה למעלה. זה מה שבעל הסולם אומר לנו כאן.

"אור חוזר נחלק לספירות על פי התלבשות הספירות דאור ישר". כמה שיש לנו ספירות דאור ישר, כך לפי זה יש לנו התלבשות בהם של אור חוזר, וההפך, כמה שיהיה לנו אור חוזר, כך מתלבש בזה אור ישר.

שרטוט

שאלה: מטרת הבריאה היא לקבל את האור או לדחות את האור?

מטרת הבריאה היא להגיע לדבקות בבורא שזה מתבטא על ידי זה שאם הרצון הוא לקבל אז דוחים את האור, ואם הרצון הוא כבר על מנת להשפיע אז מקבלים את האור.

תלמיד: בהמשך למה שקראנו עכשיו, אם אני מבין נכון, אחרי שמלכות דאין סוף התרוקנה והאור חוזר הוא בבחינת קו, ג' ספירות ראשונות או אפילו ד' ספירות ראשונות כולל כתר הן מתמלאות באור, אין בעיה. היחידה שלא מתמלאה ועליה מדובר זו המלכות.

כן. מלכות לא מתמלאה.

תלמיד: ד' ראשונות מלאות, וכשהיא עושה מסך ומקבלת אור ישר זה בעצם מה שנמצא בד' ראשונות?

כן. מלכות מתמלאה רק באור חוזר.

תלמיד: מכוח אור חוזר.

מכוח אור חוזר.

תלמיד: ואז בעצם הפרצוף שנוצר, אם קצת מתקדמים הלאה, זה מלכות וט' ראשונות שהן מלאות באור?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל מה שמעל מלכות.

כן.

תלמיד: אוקיי. זו חלוקה אחת. איך אנחנו גם מקבלים את החלוקה של ראש תוך סוף, שראש זה רק ג' ראשונות ותוך שהוא מלא באור הוא כבר כאילו בתוך מלכות, הוא חלק ממלכות?

על זה אנחנו נדבר עוד מעט.

שאלה: איזה שינוי יש ביחס של מלכות לספירות שמעבירות לה את האור לפני הצמצום ואחרי הצמצום?

לפני הצמצום לא היה שום איסור ומלכות הייתה מתמלאה מכל האור, ואחרי הצמצום כבר על המלכות יש תנאי של צמצום שבמקבל על מנת לקבל האור לא נכנס, ואז היא נשארת ריקנית, והיא פועלת רק בצורה של אור חוזר.

תלמיד: כן, אבל איך הספירות האלה נתפסות ביניהם לפני צמצום ואחרי הצמצום, הספירות שמעבירות לה את האור?

אני לא מבין מה אתה מתבלבל. אני יושב מול בעל הבית, הוא נותן לי, ואני עושה חשבון, כמה אני יכול לקבל וכמה לא. זה הכול. ואתה שם עם איזו פילוסופיה שלך מתבלבל, קבל את זה בצורה פשוטה.

תלמיד: מה זה בעל הבית?

בעל הבית? הבורא.

תלמיד: אבל אנחנו במציאות של רצון לקבל וספירות במערכת. מה זה בעל הבית?

אבל מקור, יש לך מקור לאור?

תלמיד: אבל אין לי קשר עם המקור שלו.

באור הזה יש לך רצון להשפיע, שזה בא מבעל הבית, מהבורא? נכון או לא?

תלמיד: נכון. אבל מולי לא עומד בעל הבית. מולי עומדת מערכת, ואני לא תופס אותה.

לא. זה לא נכון. אם אתה חושב כך אז אתה בכלל לא נמצא בצורה הנכונה, בתפיסת המציאות הנכונה. אתה עומד מול הבורא ובינך לבין הבורא ישנה מערכת, שהמערכת הזאת עכשיו מבדילה בינך לבינו, ואתה רוצה להתאים את עצמך לבורא.

תלמיד: זה מה שאני שואל. איך ההתאמה הזאת נעשית לפני הצמצום? איזה שינוי עוברת מלכות אחרי הצמצום?

זה מה שאנחנו לומדים. על ידי צמצום, מסך ואור חוזר מלכות מתאימה את עצמה לבורא כך שהשפעה מהבורא שנקראת "אור ישר" מגיעה לאותה המהות, כמו שהמלכות עושה לבורא. מכתר למלכות וממלכות לכתר, ובעשרים הספירות האלה מלמעלה למטה וממטה למעלה, אנחנו רואים איך הם מתקשרים.

שאלה: איך אפשר לגרום לאור החוזר הזה, שאינו לא פחות ולא יותר, אלא בשיעור האור, אשר המסך החזיר לאחוריו? איך אפשר להסביר את זה בצורה פרקטית בעבודה שלנו שזה לא יהיה פנטוז?

כמה שאתה מתכוון לטובת בעל הבית, במידה הזאת אתה יכול לקבל ממנו.

תלמיד: מה מהות הפעולה בפשטות, אפשר להסביר?

אתה דוחה קודם כל את הכול, כי הרצון לקבל שלך עכשיו צריך להתייצב נכון עם הגישה החדשה לבעל הבית, ולמדוד, לשקול כמה בעל הבית נותן לך וכמה אתה יכול לתת לו, ואז בצורה כזאת אתם באים למצב שאתם יכולים להגיע להשתוות, להזדהות, לחיבור.

תלמיד: היום כפי שאתה רואה את זה, בקבוצות שלנו אנחנו מצליחים לגרום לאור החוזר שעכשיו דיברת עליו? אחד במידה כזאת, אחד במידה כזאת, אבל מצליחים לעשות את זה?

אנחנו בודקים עד כמה בעל הבית רוצה לתת לנו, וכמה אנחנו מסוגלים להחזיר לו, ולפי זה אנחנו צריכים לעבוד. אבל לפני שאנחנו בודקים, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי"¹, אני לבעל הבית ובעל הבית אלי, אני צריך לעשות צמצום, שכל הדברים שאני עכשיו הולך למדוד, את כל הדברים האלה אני מודד בנטייה דלהשפיע שלי לבעל הבית, וכך זה קורה. ממש לטובת בעל הבית, כל הזמן לטובת החברים ולטובת הבורא. אם אתה משתדל כך לייצב את עצמך אז בנטייה הזאת אתה יכול למדוד הכול נכון.

תלמיד: כן, אבל השאלה היא האם אנחנו מצליחים לגרום לזה, לאור החוזר, היום במידה שלנו, איפה שאנחנו נמצאים?

חוץ ממך.

תלמיד: בסדר חוץ ממני, אבל חלק מצליחים לעשות את זה?

כן.

שאלה: למה המורים מציירים לנו את זה דווקא בצורה כזאת שהאור מגיע מלמעלה למטה ומוחזר מלמטה למעלה? ככה זה מורגש בהם? כך הם מרגישים? למה זה מתואר כך?

כך אנחנו מקבלים את המציאות, שהכוח עליון, המשפיע, הוא למעלה, למעלה מהשכל, למעלה מהרגש, למעלה מהתפיסה שלנו, לכן גם בצורה גיאומטרית, שרטוטית או בצורה גיאוגרפית, לא חשוב איך, תמיד זה כך. זו תפיסת המציאות שיש לנו. אין מה לעשות, כשאתה מדבר עם בן אדם והוא אומר על מישהו שהוא יותר חזק ממנו, הוא אומר שהוא גבוה ממנו. הכוח עליון הוא גבוה, למעלה.

זה לא רק אנחנו, זה בכל מקום, בכל שיטה, בכל מדע, המשפיע הוא למעלה, המקבל הוא למטה. גם ב"זוהר" כתוב שהזכר פניו למטה ונקבה פניה למעלה. זה עניין מקבל ומשפיע. משפיע הוא מלמעלה למטה, מקבל הוא ממטה למעלה. כשנגיע למצב שכל מה שיש ברצון לקבל וברצון להשפיע יהיה בהשתוות הצורה אנחנו נגיע שוב לעיגול כמו שהיה לפני הבריאה.

שאלה: כשהאור העליון מתפשט, האם האור הישר מביא להיווצרות העביות והאור החוזר הוא זה שבונה את הזכות. זה נכון?

לא. אור ישר מגיע לנו כמו שאור חוזר מגיע לנו מהאור העליון, מהבורא. רק שהאור הישר מגיע לנו מרצונו להיטיב לנבראיו, והאור החוזר מגיע לנו לפי התגובה שלנו, שאנחנו רוצים להיות בהשתוות הצורה, ובמידה הזאת אנחנו מקבלים מהאור שמאיר עלינו, כוח שיכול לתת לנו אור חוזר.

שאלה: כשאתה אומר לקבל מהבורא האם אתה מתכוון שאני מקבל מהבורא עבודה בעשירייה? מה אני מקבל מהבורא?

אם אתה נמצא בעל מנת להשפיע יש לך הרגשה שאתה נמצא בקשר עם הבורא ואתה מקבל ממנו.

שאלה: שאלה בקשר לצמצום. אם נלך לדוגמה הידועה של האורח מול בעל הבית שמתבייש, שהוא עומד מול בעל הבית ואז הוא מצמצם את עצמו, השאלה האם בעבודה שלנו ההקדמה לצמצום זה קודם כל להרגיש את נוכחות הבורא בעצם בכל מצב שקורה לנו? אנחנו צריכים לעבוד על נוכחות הבורא, לראות את הבורא מולי?

לגבי "אני רואה את הבורא מולי" אני לא יודע מה להגיד לך, אבל אתה צריך להרגיש שאתה המקבל וכשאתה המקבל יש לך הרגשה שיש מישהו מולך שהוא פועל עליך ונותן לך, ואתה מרגיש בזה בושה ואז אין לך ברירה ואתה עושה צמצום. זה בתנאי שאתה עובד בקבוצה ואז אתה מגביר את כוח ההשפעה עליך מלמעלה, ועל ידי ההשתתפות בקבוצה אתה גם יכול להגביר את כוח ההשפעה שלך בחזרה מלמטה.

זאת אומרת, שכבר בקבוצה אתה מבצע את פעולת הצמצום. במילים אחרות, פעולת הצמצום לא יכולה להתרחש אם אתה לא מקבל את כל הספירות עד המלכות המשותפת, ואז מתוך זה אתה מגלה את כל התגובות מהמלכות המשותפת.

תלמיד: זאת אומרת, מתוך החיבור שלי, עם ניסיונות חיבור עם החברים, עם הקבוצה, אנחנו מקבלים את הכוח הזה, אני לא אגיד כוח השפעה, אבל בעצם את הרגשת הבורא?

כן.

אות ס"ה

האו"ח נחלק לספירות, ע"פ הלבשתו את

הספירות דאור ישר.

"ומהמתבאר תבין היטב, את שיעור מדתו וגדלו של האור החוזר הזה, שאינו לא פחות ולא יותר, אלא כשיעור האור, אשר המסך החזיר לאחוריו, דהיינו, חלק הזה שהיה ראוי להתפשט בבחי"ד, לולא החזיר אותו המסך לאחוריו. ועלה למעלה, והלביש את הבחינות דאור העליון, דהיינו, את בחי"ג הנקראת ז"א, ובחי"ב שנקראת בינה, ובחי"א שנקראת חכמה, וגם את השורש שנקרא כתר, משום זה נבחנת בחי"ד, שנתחלקה בעצמה, על אותן ד' המדרגות, אשר האו"ח שלה הלבישן ונעשו ד' בחינות זו למעלה מזו, בכלי דבחי"ד עצמה, משום שהאור שהיה שייך לה, עלה והלביש ד' המדרגות האלו. וע"כ נחשבת הבחי"ד לבחינת שורש אליהן, שנקרא בשם כתר דאור החוזר הזה."

שאלה: מובן איך מלכות מתרחבת ל-ג' הבחינות הראשונות וכוללת אותן בכוח האור חוזר, אבל איך הבחינות הופכות לספירות? איך המלכות מזהה את הספירות?

אלה אותן הבחינות שהאור הישר עובר דרכן למלכות, ומלכות מעלה בחזרה אליהן את הרצון שלה להתחבר עם האורות האלה, אז האורות האלה של אור חוזר בתגובת המלכות, הופכים את הבחינות האלו שורש, א', ב', ג', לספירות. מה זה ספירות? הן מתחילות להאיר, כי מלכות מוסיפה להן את הרצון לקבל שלה רק שהוא בעל מנת להשפיע, ולכן הן מתחילות להאיר והופכות להיות מבחינות, לספירות.

תלמיד: הרצונות לקבל שמלכות מעלה הם אלה שהופכים לספירות?

הכוונות על מנת להשפיע שמלכות מעלה מעצמה כלפי הכתר דרך כל ההבחנות, ההבחנות האלה הופכות לספירות, כי יש בהן עביות מהמלכות וזכות מהכתר וכשהן נפגשות יחד אז נעשות לספירות.

תלמיד: אז הספירות זה הכלים המתוקנים של המלכות?

"ספירות" זה הכלים המתוקנים של המלכות ולכן הם נקראים "ספירות" מהמילה ספיר, מאיר. מאיפה הם מאירים? מזה שהם כבר נמצאים באיזו הזדהות עם האור.

תלמיד: אז מלכות לא מזהה בעצם את האור שמחוצה לה, מלכות מזהה את הכלים המתוקנים שלה והכלים האלה הופכים לספירות?

כן, אבל אי אפשר להגיד בכלל שמישהו מזהה משהו מחוצה לו, אין דבר כזה בכלל ברוחניות, במציאות בכלל, מזהים את מה שנכנס לרצון לקבל בלבד.

אות ס"ו

ע"ס דאו"י הן מלמעלה למטה, וע"ס דאו"ח

ממטה למעלה.

"ונמצא עתה, ב' בחי' עשר ספירות בנאצל, שהן: ע"ס מלמעלה למטה, וע"ס ממטה למעלה, כי יש ע"ס באור העליון, שהן: השורש, שנקרא כתר של האור העליון. וד' בחינות הנמשכות מהכתר, שבחי"א נק' חכמה. ובחי"ב נקראת בינה. ובחי"ג נקראת ז"א. (כולל שש ספירות חג"ת נה"י) ובחי"ד, היא מלכות, וסדרן הוא מלמעלה למטה, שפירושו, מן הזך אל העב, כלומר, שכל הזך יותר הוא חשוב יותר, והזך מכולם דהיינו השורש, נקרא כתר. ואחריו, כלומר העב מעט מכתר, נקרא חכמה, וכו', עד שהעב מכולם, שהוא מלכות, היא פחותה מכולם."

אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד, מה שאנחנו עכשיו קוראים, כתב איש מאוד מאוד מיוחד שהגיע להשגות גבוהות מאוד והוא לא כותב אף מילה שלא יוצאת מתוך ההשגה הנעלה שלו. אם אנחנו מתקשרים למילים האלו, אפילו שאנחנו לא כל כך מבינים, אז אנחנו מקבלים מזה הארה, את המאור המחזיר למוטב, וכך אנחנו מזככים את עצמנו וכך אנחנו מתקדמים. אם אנחנו לא עושים את זה, זה כמו שחמור מסתכל בתוך הספר כשהוא לא מבין כלום.

אז בבקשה, אתם צריכים לחשוב מה מטרת הלימוד שלכם. לא להיות עד כדי כך אדישים, אלא איך יותר לעורר את עצמכם, איך להבין יותר, להרגיש יותר, לבקש מהבורא יותר הבנה, יותר הרגשה. כי אי אפשר בצורה כזאת להישאר, מה יהיה לי, מה יהיה איתי אם אני כך אשאר, בהמה? אז אנחנו צריכים בכל זאת להתרומם.

שאלה: עכשיו אמרת שאנחנו חייבים להתקשר עם הטקסט הזה, איך אנחנו כעשירייה יכולים להתקשר בצורה פרקטית ממש עכשיו עם הטקסט הזה, מה אנחנו צריכים עכשיו לעשות כדי להתקשר?

מה שבידך לעשות תעשה. כל דבר שאתם קראתם, שמעתם, בוא נחבר את כל הדברים האלה יחד ונדרוש ונשתוקק לכל זה. אחרת איך?

תלמיד: מה אנחנו דורשים כשאנחנו קוראים תע"ס?

יופי. עכשיו אנחנו נכנסים לסדנה.

סדנה

מה אנחנו דורשים מהלימוד? ידע, שכל, כוונה, חיבור, לא יודע מה, אולי שינוי מזג האוויר, לא חשוב לי מה. סדנה, כולם נמצאים בבירורים.

*

אני רק רוצה להוסיף לזה, שאנחנו נמצאים בזמן מיוחד. בזמן הזה, בחלק הזה של השנה שאנחנו נמצאים קרו בדרך כלל מצבים, אירועים מאוד לא טובים לאלו שגם מתעסקים בחכמת הקבלה, וגם שייכים להשגת הבורא, זה חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני, כל מיני אירועים כאלה שאופייניים לחלק הזה של השנה, לזמן הזה. ולכן לא פלא שאנחנו גם מרגישים איזו הכבדת הלב, הכבדה כזאת, כבדות ששורה עלינו. אבל יחד עם זה אנחנו חייבים להתעלות למעלה מזה, אז מה אם זו כבדות? לא חשוב, אנחנו צריכים בכל זאת להיות מעל זה. לכן בואו נתרומם, נתעורר ונגיע למצבים שהם טובים. שאנחנו נעשה את המצבים האלה ולא שהמצבים יכתיבו לנו איך אנחנו צריכים להיות, אלא ההפך.

שאלה: איך להתרומם מהכבדת הלב הזאת שנפלה עלינו פתאום?

הסברתי שזה לא פתאום, וזה מכוון מלמעלה, שיש זמנים לטובה וזמנים לרעה. זה זמן לא כל כך טוב, זאת אומרת יש אורות שמשפיעים על כל האנושות ועל אלו שמתעסקים בחכמת הקבלה בהתקרבות לבורא במיוחד, שהם נמצאים תחת השפעת הזמנים, השפעת הזמנים זאת אומרת לא שהזמן פועל עלינו אלא האור העליון כך מאיר. אז נשתדל להיות למעלה מזה, דווקא נתעלה, ועוד מעט זה יעבור בכל מקרה.

תלמיד: אנחנו מסוגלים להיות נגד האורות האלה?

במשהו כן, במשהו, לא לגמרי. אנחנו בכל זאת תלויים בכוח העליון. אין לנו עדין צמצום, מסך, אור חוזר, כלי שאנחנו ביחד מתרוממים ופועלים, ודווקא פועלים נגד "כוכבים ומזלות" מה שנקרא. אין לנו עדיין את הרמה הזאת של ההשפעה, אבל אנחנו מתקרבים לזה. לכן אני מסביר עכשיו שאנחנו צריכים למרות זאת להתעורר וכך להמשיך.

(סוף השיעור)

---

1. "אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו', ג').↩