שיעור צהריים 10.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לא לברוח מהמערכה

קריין: שיעור בנושא - "לא לברוח מהמערכה", קטעים נבחרים מן המקורות.

שבכל מצב ומצב שעובר עלינו נוכל תמיד להוסיף להתקדם למטרת הבריאה שהיא מטרת החיים שלנו, ולא לברוח ממנה גם לא לרגע קט, ובכלל. אז "לא לברוח מהמערכה" זו אחת העצות שהמקובלים נותנים לנו, והם כותבים עליה הרבה מאוד.

כי אם אנחנו מקבלים בגלגול הזה בו אנו נמצאים בעולם הזה רצון לגלות, ולהתקרב לכוח עליון, לבורא, ופתאום אנחנו מוכנים אפילו לרדת לקשר עימו, אז ודאי שחבל, ואין דבר יותר נורא מזה. לכן בואו נראה מה הם כותבים.

קריין: "לא לברוח מהמערכה", קטע מספר 1, כותב הרב"ש.

"צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".

לכן אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים"."

(הרב"ש. מאמר 19 "בוא אל פרעה - א" 1985)

שאלה: איך אנחנו יכולות לעזור לחברות שיש להן מחשבות של ייאוש?

ייאוש זה דבר שצריך להתעורר, וטוב שזה קורה. זה לא אומר שאנחנו נופלים ברוחנו. הייאוש הוא מכוחותיו עצמו, מזה שאנחנו לא יכולים להתקרב לבורא. אחוריו עומדת המדרגה הבאה שבה אנחנו מתחננים, מבקשים מהבורא שימשוך אותנו אליו, יראה לנו באיזה אופן להתפתח, ואיך להתקדם. כך שייאוש הוא לא סימן רע, אלא טוב, אם זה ייאוש מכוחותיו, כי אחריו מגיע הביטחון בעזרת ה'.

תלמידה: איך לחזק את החברות

על ידי דוגמה אישית. להראות שאנחנו לא כאלה חזקים, לא כאלה מיוחדים, לא כאלה מתקדמים, אבל אנו יודעים שדווקא ככה צריך להתקדם לבורא. לאט לאט מצב שאליו הוא מושך אותנו, אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה, כל הזמן לבקש ממנו שיעזור לנו, ולתמוך אחד בשני.

שאלה: מה המשמעות של "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל ימנע עצמו מן הרחמים"?

זאת אומרת, אפילו שאני יודע שאני לא מסוגל לכלום, וששום תפילות שלי עד היום, וכנראה גם התפילות שלי מחר ומוחרתיים גם לא ישיגו כלום, אבל אני בכל זאת ממשיך, מפני שאני מתייחס לרחמי ה'. עד כמה הוא רחמן, עד כמה הוא יכול לתת לנו, ולקרב אותנו, רק לזה אני מתייחס, אני לא מפסיק להאמין בזה, ולצפות לזה.

תלמיד: כאשר אדם סובל בחייו הגשמיים מכאב פיזי או נפשי, מה המטרה של זה?

כביכול זה כדי לנתק אותו מהמצבים הרוחניים. ואם זה לא דוחף אותו החוצה מהרוחניות, אז הבורא מגדיל את זה, ומביא לו כמו שהוא מסביר במקום אחר, בעיות מאוד גדולות בהתקדמות. ואם האדם גם אז לא מפסיק לנסות להתקרב לבורא, אז הוא כבר מקבל עזרה.

תלמיד: האם הכיוון הנכון הוא לכוון את הסבל, והכאב הזה כלפי הרגשת שכינתא בעפרא?

בכל זאת, עליה אנחנו בונים את היחס שלנו לשכינה. נכון.

שאלה: הוא כותב פה "אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו". על איזו "מלאכה" הוא מדבר פה?

על המלאכה לקרב את עצמו לבורא, למרות שהוא מקבל כל הזמן דחיות, והפרעות.

תלמיד: והסיבה שהוא מתעצל היא לא בגלל שהבורא בעצם מרחיק אותו?

כן, ודאי, הבורא מרחיק את האדם כדי לקבל מהאדם מנה נכונה של תפילה ויגיעה, ואם האדם עושה זאת, אז הבורא מכניס אותו לעולם האמת. ואם הוא מתעצל או מסיבה כלשהיא מפסיק את היגיעה, אז הוא נשאר באותה דרגה, ויכול להיות שרק בעוד שנים רבות הוא שוב ימשיך בדרך.

תלמיד: הוא אומר פה ש"האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש." על מה ההתגברות?

על זה שהוא ממשיך להתפלל.

תלמיד: והייאוש ממה?

את הייאוש הבורא שולח, כדי שיהיה לו על מה להתגבר ולהתפלל.

תלמיד: שולח לו ייאוש שהבורא לא שומע?

כן, הכול לפי אותה סיסמה של הבורא אומר "בראתי יצר רע".

שאלה: אם אנחנו עוברים מצבים ואם אני לא יכול אלא להתפלל על עצמי, איזו תפילה אני צריך לעשות?

אתה נמצא עם החברים, אתה נמצא מול הבורא, נסה להוציא מכל ההתקשרויות האלה משהו שיכול לעזור לך לעמוד במקום, או אפילו להתקדם איזה צעד קדימה. אנחנו למדנו הרבה על כוח החברה, על כוח הערבות, אז בבקשה, נסה.

שאלה: אם הבנתי את השאלה של החבר, פה הוא אומר "אל ימנע את עצמו מן הרחמים, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו", שהוא כביכול כל הזמן צריך להתפלל שהבורא יעזור לו. מצד שני תמיד יש את הקונפליקט שעל עצמי אסור לי להתפלל, אז מה לעשות, מה היא התפילה שמותר לי לעשות?

אתה יכול להתפלל על עצמך גם כן, רק כדאי לך אם יש לך הזדמנות להתפלל על החבר.

שאלה: הזדמנות, כלומר?

שיש לך הזדמנות להתפלל על החבר, לבקש עבורו, והיא דרך צלחה יותר, כי כך אתה מתעורר מהר יותר. הבורא בודק אותנו משני הכיוונים, עד כמה אנחנו מבקשים על עצמנו, ועד כמה אנחנו מבקשים על החברים. וכאן אנחנו צריכים להבין שאם יש לנו כוח, ודאי שאנחנו צריכים לבקש על החברים, אבל אם כבר אין כוחות, אז אנחנו נופלים למצב שלפחות על עצמנו אנחנו יכולים לבקש.

קריין: קטע מספר 2, כותב הרב"ש.

"השכל מחייב, שבכל יום ויום האדם צריך להתקדם וללכת קדימה, והאדם רואה שזהו ממש להיפך, שכל יום הוא הולך אחורה. אם כן השכל מחייב לאדם לומר, שהעבודה זו, היינו ללכת בבחינת השפעה, זהו לא בשבילו. אלא זוהי עבודה בשביל יחידי סגולה. והוא מבין שיותר כדאי לו לברוח מהמערכה. ומה אומרים לו, שהוא צריך עוד פעם ללכת באמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על מה שהדעת מחייבת אותו לעשות. וכמו שכתוב במאמר "אמונת רבו" (משנת תש"ג), שאין האדם מסוגל לראות את מצבו האמיתי, אלא צריך ללכת למעלה מהדעת, ורק באופן כזה יכולים להגיע להמטרה לזכות לדביקות ה'."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)

שאלה: איך אדם יכול להיות רחום כמו הבורא?

אני לא יודע אם אפשר להשיג דבר כזה, אבל צריך להשתוקק לכך. לדבקות לבורא אנחנו צריכים להגיע איכשהו, לכן צריך להתקרב לכך ככל האפשר.

שאלה: יוצא מכך שהעבודה שלנו היא התגברות מתמדת, והחסרונות ששולח הבורא הם מקום לעבודה כדי שנכסה אותם באהבה, כן?

כן.

שאלה: שאלה לגבי תפילה, לאיזה מצב הבורא רוצה שהאדם יגיע? האם הוא רוצה שהאדם יסחט את הלב שלו בתפילה עד שלא יישארו לו כוחות, או שהוא רוצה שתמיד יהיו לו עוד כוחות?

אנחנו צריכים להגיע להזדהות עם הבורא מתוך כך שיהיה מובן מה אנחנו צריכים להשיג.

שאלה: מה זה להזדהות עם הבורא? לא הבנתי.

אלה כל התכונות שאני יכול לשייך לבורא, אני גם רוצה לשייך זאת לעצמי ולהשיג אותן בפועל.

שאלה: אבל כשאנחנו מתפללים, מאיפה יש כוחות להתפלל כל הזמן? זו פעולה מאוד תובענית. מאיפה האדם מקבל כוחות, או שהוא צריך להגיע לסחיטה טוטאלית של כוחותיו?

יש לנו כוחות להתפלל ולבקש מפני שזה שייך לרצון לקבל שלנו.

שאלה: אם האדם לא רואה את מצבו האמיתי, אז בעשירייה אנחנו לא צריכים לעשות חשבונות עד כמה התקדמנו בחיבור?

כן.

שאלה: אנחנו יכולים לעבור ארבעה מצבים בדרך. אני מתקדמת, אני לא מתקדמת, העשירייה מתקדמת, אני שמחה, העשירייה לא מתקדמת, אני לא שמחה. ככה, בצורה גסה. מה המצב האמיתי בהתקדמות, עליו אנחנו יכולים להגיד שאנחנו בכיוון הנכון?

קשה להגיד. בכל רגע נתון זה יכול להיות משהו אחר. העיקר הוא להיות מחובר עם החברים, לרצות ביחד איתם.

שאלה: גם לפי המצב בעשירייה וגם לפי הקטע הראשון כתוב ש"אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים". לא מזמן היה 17 בתמוז ואתה התייחסת לכך. אחר כך נכנסתי לבלוג שלך וקראתי שם פוסט חזק, "י"ז בתמוז", שהשאיר בי רושם חזק.

האם יש כזאת הרגשה שהבורא נאלץ ברגעים מסוימים להרים מעל צווארינו חרב חדה? כלומר, הטבע שלנו הוא כל כך הופכי עד שצריך להיות איזה אירוע קיצוני, כמו שהיה המפץ הגדול בפיסיקה לדוגמה, שבאמת יכול להביא לכך שהטבע הזה יקבל תיקון, שינוי, או תוספת של השפעה. מה שאני רוצה לשאול הוא גם לגבי "חרב חדה מונחת על צוארו", עד כמה זה הכרחי? ומי עושה את הפיצוץ כדי שהטבע ישתנה?

כמובן שאת הפיצוצים עושה הבורא, אבל אנחנו צריכים כל הזמן לנסות ולהתקרב למצב הזה.

שאלה: איך לשנות את תפיסתנו מתוך הדעת, כי אמרנו בקטע הזה שבתוך הדעת אנחנו אומרים שלא כדאי לעשות מאמצים כי זה לא בשבילנו, שעדיף לוותר. אז איך לשנות את תפיסתנו בתוך הדעת ולהסכים שצריך לקבל איזה מצב למעלה מהדעת?

אנחנו יכולים לקבל כל מצב רוחני אך ורק בתנאי שאנחנו נמצאים למעלה מהרצון לקבל שלנו, שנקרא "למעלה מדעתנו". לכן אנחנו צריכים להיכנס שוב ושוב לתפילה ולבנות בקשות נכונות, יותר פנימיות, יותר מדויקות, לבורא, ולבקש ממנו לתקן אותנו. פשוט להתקרב, להכניע את עצמנו ולבקש.

שאלה: תמיד יש פחד גדול שיזרקו אותנו מהדרך הרוחנית, האם יש איזה סימנים בעולם הגשמי שלנו שזה כבר לא יקרה?

אף פעם לא יכול להיות כזה ביטחון כי זה תלוי אך ורק בבורא. הוא כמובן רוצה להביא את כולנו לתיקון השלם, הסופי, אבל הוא מחכה עד שאנחנו נתחיל להתקדם בהתאם לאותה התקדמות המצב של גמר התיקון.

שאלה: איך לא להפריע לבורא לעשות את התיקון?

זאת בעיה, כיוון שאנחנו יכולים לא לבקש ממנו, או כן לבקש ממנו, או פשוט לחכות עד שהוא יתקן משהו, או יעשה משהו, ואנחנו לא יודעים באיזו צורה, באיזה אופן טוב לנו יותר לפעול. אנחנו לא יודעים, כך שצריך להתייעץ עם החברים, להיות יחד, כולם, כמו בלב אחד, במחשבה אחת, ואז נהיה בטוחים יותר בכך שאנחנו מתקדמים בצורה נכונה קדימה אפילו בחשכה, בעלטה גמורה.

שאלה: מה זה אומר בשביל הקבוצה ביחד להתגבר על ההפרעות באמונה למעלה מהדעת?

כאשר כולם מתחברים יחד ומנסים לבקש מהבורא גילוי כלפיהם של החיבור ביניהם, אז יש כאלה תוצאות.

שאלה: אמרת שיש לנו כוחות להתפלל ולבקש מפני שזה שייך לרצון לקבל שלנו. האם תפילה אמיתית היא כשאין כוחות להתפלל יותר ואנחנו נשארים רק עם זעקה פנימית לעזרת הבורא?

כן.

תלמידה: אז כל עוד יש לנו כוחות להתפלל זה עדין לא תפילה אמיתית למעשה, זה הכול ברצון לקבל?

כן, עדין לא כל כך. אבל לא יכולים בזה לשחק, אלא האדם צריך לבדוק את הלב שלו, עומקי הלב ומשם להוציא את התפילה.

תלמידה: אז תפילה אמיתית היא ממש ללא מילים, כאילו ממש בלי מילים, זה פשוט זעקה?

נכון.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפריע לבורא לעשות איזה שהיא פעולה עלינו? במה?

כך כמו שאנחנו מרגישים את זה. כאן זה יותר עניין של הרגשה מאשר שכל.

שאלה: איך אפשר להתגבר על המצב שמרגישים כבדות שבאים לשיעור בוקר, או שמשתתפים עם העשירייה? אפילו לקרוא טקסטים זה נהיה קשה ונראה שגם העצות שמקבלים מהחברים כבר מכירים אותם, מה לעשות במצב כזה?

להשתדל להיכנס למאמר בצורה חדשה. שאנחנו כן יכולים להגיע לתוכן הפנימי שלו ואנחנו בטוחים שהבורא יעזור לנו. שוב ושוב בצורה כזאת לגשת.

שאלה: מה ההבדל ברוחניות בין שכל, ידע, להבנה, בין דעת או סיבה ותוצאה?

מה הן ההבחנות האלה?

צריכים תמיד להבדיל בין שכל, ידע ואמונה. כי האמונה צריכה להיות יותר גבוהה ובה אנחנו בעצם רוצים להתקדם, כי זה כוח הבורא, זה הכוח הרוחני. בו אנחנו עושים ובו מתקדמים. מה שאין כן שכל וידע שייכים לעולם הזה, לכלים הגשמיים שמקבלים בהם תשובה מהרצון לקבל.

שאלה: כשהבורא מגלה לך עבודה חדשה, מתוך הניסיון אתה מבין שבלי הבורא אתה לא תסתדר כיוון שכבר קבלת מספיק מכות ואתה רוצה לקחת את הבורא איתך אבל זה כאילו אומר לך תפעל ותקבל כוחות לפעול. איך לבדוק אם אני פועל נכון, או לא פועל נכון, איך להתחיל שלב חדש להיות בטוח שאני פועל נכון?

דווקא לפעול. צריך להתחיל לפעול בצורה כזאת שהכול יפתח. שאתה תוכל להתחיל להרגיש את הדרישה שלך לבורא.

שאלה: מה חסר לנו כדי להבין, שהבורא הוא באמת זה שמנחה אותנו?

חסר לנו חיבור בקבוצה, שאני אשמע את זה מתוך החברים. הבורא הוא מושג כללי, שאנחנו מייצבים אותו בתוך הקבוצה. ואם אנחנו מחוברים נכון ובעוצמה וצורה נכונה, אנחנו מקבלים משם תגובות ששייכות להשפעת הבורא אלינו. לכן אנחנו עושים את הבורא, אנחנו מייצבים אותו, אתם עשיתם אותי וכך אנחנו מתקרבים ליחס נכון בינינו לבורא.

שאלה: ידוע שנשים מתחברות אם הן צריכות לתת למישהו משהו, זה מחבר אותנו. והייתה אסיפה של נשים וזה מאוד חיבר בין שתי העשיריות, עבדנו על זה מאוד קשה, התוצאות היו מאוד טובות. סביב מה נשים יכולות להתחבר, כדי שהעשירייה שלהן תהפוך ליחידה של השפעה?

כל אחת מהנשים יכולה להתחבר סביב כל קבוצת הנשים. וכולן יחד שירצו להתקבל לבורא בתוך החיבור ביניהן, לחבק אותו, לייחד את עצמן סביב הבורא. ואז תצליחו.

קריין: כותב הרב"ש, קטע מספר 3.

"אדם המאמין, שהכל עושה ה', ובטח ה' עושה הכל לתועלת האדם. אם כן הירידות שהאדם מקבל, הוא אומר, שה' שלח לו את המצבים האלה בטח לטובתו. זה נותן כח לאדם, שלא יברח מהמערכה, אף על פי שהוא לא רואה, שה' משגיח עליו, היינו שירגיש, שה' עוזרו. אלא שלא די, שלא התקדם בעבודה, אלא הלך אחורה. אבל אם הוא מאמין, שה' עוזר לו, בזה ששולח לו את הירידות, ממילא כבר האדם אינו בורח מהמערכה.

כי הוא אומר, שה' כן עוזרו. אבל לא באופן שהאדם מבין, היינו בעליות. אלא שה' נותן לו עזרה בדרך הירידות. לכן אמונה זו מחזקת אותו, שלא יברח מהמערכה, אלא הוא מצפה לעזרת ה', ומתפלל, שיהיה לו כח להמשיך בעבודה, עד שה' יפקח את עיניו ויזכה לדביקות ה'."

(הרב"ש. מאמר 42 "מהו, "ידע שור קנהו וכו' ישראל לא ידע", בעבודה" 1991)

שאלה: מה זה אומר להאמין שהבורא עוזר לי, או שעושה את הכול לטובתי. זו הרי איזו הרגשה, זה לא סתם שנאי משכנע את עצמי. איך להגיע לכזאת הרגשה?

אני צריך להגיע למצב שאני דורש מהבורא, שיעזור לי להאמין בזה שהפעולות של הבורא, הן לטוב ומטיב. גם לאחרים, גם לכולם, גם לי, שכולם יכולים לגלות אותו כטוב ומטיב לרבים ולטובים. וכך זה יכול לרדת בסולם, בפירמידה, שאנחנו נרגיש ונבין את כול הגישה שלו לבריות. ואז אנחנו נתכלל בעולם אין סוף, בזה שהוא זה שעושה עשה ויעשה, ויעשה כל המעשים כולם בעניין הרחמנות.

שאלה: העזרה הזאת מהבורא האם היא מגיעה כאיזה גילוי, כאור כהרגשה?

כגילוי הבורא.

שאלה: מהו הצעד כעשירייה עכשיו להגיע לדבקות ה'?

הצעד להגיע לדבקות ה', שהעשירייה מעוררת חיסרון בכל הכלי ככול האפשר, ולבשל את החיסרון הזה, אז מתחילה להבין ולגלות יותר ויותר שאלות של קיום שמיוחדות, שאלות שלא מופיעות בנו כבר זמן מה. אבל בעצם אנחנו צריכים אותן, בשביל מה אנחנו צריכים את כל העלייה הרוחנית הזאת? לא שנרגיש טוב. אלא שאנחנו נהיה בטוחים בזה שהולכים בדרך משלב לשלב, ככה זה.

תלמיד: אתה אמרת להגיע לחיסרון משותף.

כן.

תלמיד: וחיסרון משותף זה דרגה לפני הדבקות ה'?

כן.

תלמיד: איך אנחנו יודעים שהגענו לחיסרון משותף?

יש על זה סימנים.

שאלה: לפעמים הירידות מתונות ואני צריכה לחשוב על זה קצת כדי להבין מה אומר הבורא. לפעמים הן בולעות אותי כך שאני לא מוצאת את עצמי ואין שום דרך לצאת מלבד להתחנן. למה יש הבדל בדרגות של הירידות?

ההבדל בין סוגי הירידות הוא כדי לעורר באדם כל פעם תגובות שונות על מצבים שונים של ירידות, כדי שמתוך כל הדברים שעוברים עליו הוא ילמד על עצמו, ואז הוא ישתדל להיות למעלה מכל השינויים הללו.

שאלה: יש מצב שאתה שוכח ואפילו לא יכול לזכור דברים. ניסיתי להיזכר בשמות של אנשים ולקח לי כמעט שעתיים להיזכר בשם אחד. איך יוצאים מהמצב הזה?

את צריכה לפנות לרופא ולא למקובל. אומנם גם זה שייך לקבלה, אבל לא נורא שאת שוכחת דברים שלא שייכים ממש לתיקון עצמו.

שאלה: כשבעשירייה מנסים לפתור איזו שאלה מאוד חשובה ואנחנו לא מגיעים להסכמה כוללת, אבל פנימית, נאמר בי או בחברים אחרים, יש הסכמה. אחרי זמן מה אנחנו שוב מעלים את השאלה והחברים כבר מגיעים להסכמה, אבל אז יש לאדם סתירה. למה צריך להתייחס, האם כשהיית בסדר עם זה או כשיש סתירה?

אני לא יודע מה לעשות, ההסבר לכך מגיע עם הניסיון. עליכן להבין שצריכים להתכופף בפני החברות, לנסות ולמצוא את נקודת המבט המשותפת שלכן, ואם לא, אז אולי לשים את השאלה הזאת בצד, להמשיך להתעסק בדברים אחרים ומפעם לפעם לחזור אליה. הדרך שלנו לא פשוטה, אנחנו בונים כלי רוחני משותף שלא היה קודם לכן, לכן נתייחס לזה בצורה רצינית.

שאלה: אנחנו לא מאמינים שהבורא הוא טוב ומיטיב. מי שברא אותנו נותן לנו כל רגע לנשום, לאהוב, הוא נותן לנו את כל מה שיש לנו, ואנחנו לא מאמינים שהוא "טוב ומיטיב". איזו עוד הכרה אנחנו צריכים? איזה רע אנחנו צריכים לגלות בנו?

צריך לרמוז זה לזה וייתכן שהקנאה תביא אותנו למדרגה הנכונה.

שאלה: איך לצאת ממצב שבו אני מרגיש תחושת אשמה שגורמת לי לאבד את כל הכוחות?

נראה לי שצריך לפנות לאותו החבר שאיתו יש לך בעיה, ומזה תגיע להחלטה נכונה לגבי מה לעשות. אולי לדבר איתו על זה ברמה אובייקטיבית - לא שלך, לא שלי.

שאלה: בזמן התפילה או אחריה, יש רצון להיתקע במצב הזה, להיעצר בו, אבל בכל זאת נופלים. אם האור הוא אין סופי, אז גם החושך הוא אין סופי, ואנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים להגיע לאור. איך לעצור ולא ליפול אל תוך החושך לגמרי?

אם תרצו יחד, כשאתן מפנות מקום זו לזו שזה משהו מאוד לא פשוט בשבילכן, אז זה יכול לעבוד.

שאלה: חברה מתארת את גדלות הבורא כ"טוב ומיטיב", אבל היא מתארת דמות אדם במקום דמות של כוח. איך נכון לתאר את אותו הכוח?

ככוח העליון שפועל על כולנו שזהו הבורא, לפחות כך.

שאלה: בקטע כתוב שהבורא עוזר אבל לא בדרך שמובנת לאדם, כלומר בעליות. נראה שאנחנו לא יודעים איך להשתמש בעליות בעבודה, ויותר ברור לנו איך לעבוד עם מה שנקרא "ירידות". מהי עליה, ואיך לא לפספס אותה בעבודה?

רק אדם שחווה זאת יכול לתאר את זה, ולמי שעוד לא חווה זה מאוד מורכב.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשייך את החיסרון לבורא ולהרגיש שהוא לטובת ההתקדמות שלנו, בזמן שהחיסרון עצמו מורגש כל כך רע?

למה הוא מורגש רע?

תלמיד: כי אדם מרגיש שהוא רחוק, מיואש, לא ראוי, דחוי, הבורא לא עונה לו.

ואז הוא מרגיש רע, כלומר הוא מרגיש רע עקב ההרגשה השלילית ברצון לקבל שלו. אם הוא יחליף אותה להרגשה חיובית, כך שההרגשה השלילית הקודמת דווקא מקדמת אותו לרצון להשפיע, האם אז הוא יוכל להרגיש טוב? כן או לא?

תלמיד: כן, אבל הוא מרגיש רע, הוא מרגיש רחוק. איך הוא יכול לעשות את ההיפוך הזה בהרגשה?

בעזרתך, תספר לו כמה הדברים האלה מקדמים אותו לאמת. שהוא ייהנה לא מהרגשה נעימה אלא מהאמת, זה הבדל, "אמת תקנה ואל תמכור".¹

(סוף השיעור)

---

1. משלי כ"ג, כ"ג.↩