שיעור בוקר 17.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות,

אותיות ל"א-ל"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, מאות ל"א.

עכשיו אנחנו מתחילים, ניגשים לחלק מיוחד בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, וזו ההקדמה הכי יסודית, ארוכה של בעל הסולם, שבה הוא מסביר עד כמה תיקון העולם תלוי בהתפשטות חכמת הקבלה דווקא ברבים, למה אדם אחד או קבוצת אנשים לא יכולים לתקן את העולם אלא דווקא אנחנו זקוקים להתפשטות חכמת הקבלה בהמון, מה המיוחד בזה.

נקרא ונלמד. הדברים האלה הם דברים מאוד חשובים, אלה היסודות.

אות ל"א

"וצריכים מאד, להסביר פעם, למה תלויה ביאת גואל צדק, בהתפשטות לימוד הקבלה לרבים, המפורסם כל כך בזוהר, ובכל ספרי הקבלה. וההמונים תלו בזה בוקי סריקי, עד לבלי סבול." במילים אחרות, למה צריכים לפרסם את חכמת הקבלה בין כולם, ממש בין כולם ללא שום הגבלה ולמה בזה תלוי תיקון העולם הכללי.

"וביאור ענין זה, מפורש בתיקוני זוהר (תיקון ל', ד"ה "נתיב תנינא"), וז"ל:

"נתיב תנינא [נתיב שני], ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מאי ורוח [מה זה "ורוח"?], אלא בודאי בזימנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחא בינייהו וכו' [אלא בודאי, בזמן שהשכינה יורדת בגלות, הרוח הזה נושב על אלו שמתעסקים בתורה משום שכינה שנמצאת ביניהם]".

אפילו כשאין ידיעה כללית על הנהגת הבורא בעולם, בכל זאת בזמן הגלות יש כאלו אנשים כמו שאנחנו רואים, שמדור לדור משיגים את הבורא ובצורה כלשהי ממשיכים למשוך את ידיעת הבורא לכולם.

"כל הבשר חציר, כלא אינון, כבעירן דאכלין חציר [כולם הם כבהמות שאוכלות חציר]. וכל חסדו, כציץ השדה (ישעיהו, מ'). כל חסד דעבדין, לגרמייהו עבדין [כל חסד שעושים, לעצמן עושים], וכו'." כולם נמצאים ברצון לקבל ולכן זה נקרא ימי הגלות ורק יחידים שנמצאים ביניהם משיגים משהו. "ואפילו כל אינון, דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין [ואפלו כל אלו שיגעים בתורה, כל חסד שעושים לעצמם עושים]".

אף שלומדים תורה, לומדים אותה בצורה שלא רואים בה שום דבר חוץ מסיפורים וחוקים יבשים.

"בההוא זימנא [באותו זמן], ויזכור, כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים ע"ח) לעלמא [לעולם], ודא איהו רוחא דמשיח [וזה הוא רוח המשיח]. וי לון מאן דגרמין [אוי להם למי שגורם], דיזיל מן עלמא [שילך מן העולם], ולא יתוב לעלמא [ולא ישוב לעולם], דאלין אינון דעבדי לאורייתא יבשה [שאלו הם שעושים את התורה יבשה], ולא בעאן לאשתדלא בחכמת דקבלה [ולא רוצים להתיגע בחכמת הקבלה], דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה [שגורמים שיסתלק מעין החכמה], דאיהו י' מינה [שהוא י' ממנה] וכו'. והאי רוח דאסתלק, איהו רוח דמשיח, ואיהו רוח הקודש [וזה הרוח שהסתלק הוא רוח של משיח והוא רוח הקודש], ואיהו [והוא] רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'."

זאת אומרת, שכל הרוחות, הגילויים שיכולים להגיע מלמעלה ולרחף על פני כל בני האדם, לא מגיעים לבני אדם ועדיין הם נמצאים בחושך.

"פקודא תנינא, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. דא אהבה [זה אהבה], דאיהי [שהיא] אהבת חסד, הה"ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב], ואהבת עולם אהבתיך, ע"כ משכתיך חסד. ועלה אתמר [ועל זה נאמר], אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, עד שתחפץ וכו', רחימו ודחילו [אהבה ויראה], עיקרא דיליה [שהם עיקרו]. בין טב ובין ביש [בין טוב ובין רע], ובגין דא אתקריאת, האי יראה ואהבה [ומשום זה נקראת זו יראה ואהבה], על מנת לקבל פרס. ובגין דא [ומשום זה], אמר קב"ה, השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאיהו רחימו בלאו פרס [שהיא אהבה בלא פרס], ולא על מנת לקבל פרס, דיראה [דיראה] ואהבה על מנת לקבל פרס, איהי [היא] של שפחה. ותחת שלש רגזה הארץ וגו', תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גברתה."

יש כאן איזה תנאים שמספרים לנו עליהם, שאם אנחנו נקיים אותם אנחנו נוכל להגיע למשהו, ואת התנאים האלה אנחנו צריכים לברר. התנאים שאנחנו צריכים לקיים נקראים "שפחה" ולמה שנצטרך להגיע - "גברתה", מלכות האמיתית.

אות ל"ב

"ונתחיל לבאר, את תיקוני הזוהר, מסיפא לרישא. כי אומר, שהיראה והאהבה, שיש לאדם, בעסק התורה והמצות, על מנת לקבל פרס, דהיינו שמקוה, שתצמח לו איזו טובה, מחמת התורה והעבודה, הרי זו בחינת שפחה, שעליה כתיב: "ושפחה, כי תירש גברתה". שלכאורה קשה: הרי קיימא לן "לעולם יעסוק אדם, בתורה ובמצוות, אע"פ שלא לשמה". ולמה רגזה הארץ? ועוד יש להבין, דבר היחס של העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה דוקא? גם המליצה "שיורשת את גבירתה" - איזו ירושה ישנה כאן?" העיסוק שלנו בחכמת הקבלה, שנקרא "בתורה" , צריך להיות כדי להגיע לגילוי הבורא. זאת בעצם השאלה, איזה סוג גילוי, איזה סוג עיסוק בתורה אנחנו צריכים, מה אנחנו צריכים לעשות, איך ללמוד כדי לגלות את הבורא.

אות ל"ג

"והענין תבין, עם כל המתבאר לעיל בהקדמה זאת, כי לא התירו את העסק של לא לשמה, אלא, משום, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, בהיות המאור שבה מחזירו למוטב.

ולפיכך, יחשב העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה המסייעת, ועובדת את העבודות הנמוכות, בעד גבירתה, שהיא השכינה הקדושה, שהרי סופו לבא לבחינת לשמה, ויזכה להשראת השכינה. ואז, נחשבת גם השפחה, שהיא בחינת העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה דקדושה, שהרי היא המסייעת ומכינה את הקדושה. אך נקראת בבחינת עולם עשיה של הקדושה."

יש בהשגת הרוחנית שני שלבים. שלב ראשון הוא הסתרה, יגיעה, שאנחנו צריכים להוסיף לזה הרבה מאמצים ועדיין לא רואים את התוצאות שכל כך נמשכים אליהן, והשלב השני הוא כשאנחנו כבר מגלים את התוצאות שעליהן עבדנו קודם.

"אמנם, אם אין אמונתו שלימה ח"ו, ואינו עוסק בתורה ובעבודה, אלא רק מטעם, שהשי"ת צוה אותו ללמוד, כבר נתבאר לעיל, שבתורה ועבודה כאלה, לא יתגלה כלל המאור שבה, כי עיניו פגומות, ומהפכות האור לחושך, בדומה לעטלף, כנ"ל. ובחינת עסק כזה, כבר יצאה מרשות שפחה דקדושה, כי לא יזכה ח"ו על ידיה לבוא לשמה. וע"כ באה לרשות השפחה דקליפה, שהיא יורשת את התורה והעבודה האלו, ועושקתן לעצמה". אם אדם לא מגיע בסופו של דבר לכוונות על מנת להשפיע, לזה שהוא רוצה להתחבר עם הזולת, להשפיע לזולת, אז כל מה שהוא עוסק, אם לא מצליח למשוך מאור המחזיר למוטב שישנה אותו, הולך לקליפה.

"ולפיכך רגזה הארץ, דהיינו השכינה הקדושה, שנקראת ארץ, כנודע. כי אותן התורה והעבודה, שהיו צריכות לבא אליה, לרכושה של השכינה הקדושה, עושקת אותן השפחה בישא, ומורידה אותן לרכושן של הקליפות. ונמצאת, השפחה יורשת, ח"ו, את הגבירה".

שאלה: מה המשמעות שגילוי הבורא היא תוצאה מיראה ומאהבה?

הוא אומר שצריכים להיות יראה ואהבה, אבל מה זה בדיוק, איך לפרש את זה, אנחנו עוד נלמד. רק לזכור שהוא כתב כאן שצריכים להיות יראה אהבה וחיבור מסוים ביניהם כדי שיהיה להם גילוי הבורא.

שאלה: איך לקבוע שאנחנו עובדים בלא לשמה, שאנחנו הולכים בדרך הנכונה?

"לשמה" זה נקרא על מנת להשפיע, וזה שאנחנו נמשכים להשפעה, זה אל זה ודרכנו לבורא, זה נקרא ל"שמה", ו"לא לשמה" זה ההיפך. ואף על פי שנמצאים מלכתחילה ברצון לקבל לעצמנו, אנחנו צריכים להשקיע בזה וללמוד ולעבוד על מנת למשוך מאור המחזיר למוטב, ואז הוא מחזיר אותנו למצב הטוב כדי שאנחנו נתחיל לחשוב על טובת הזולת ועל השפעה לזולת, וכך נגיע לתכונת "לשמה", להשפיע ובכך נגלה את הקשר הנכון שלנו עם הבורא.

שאלה: אנחנו עוברים כל כך הרבה מצבים בשיעור, בפגישות במשך היום, זה כמו להיכנס למכונת כביסה. איך אני יכול להפריד את עצמי מהאגו שלי ולדעת מה לעשות בדיוק בשביל הבורא ובשביל החברים?

אנחנו לומדים מה אנחנו צריכים לעשות בעיקר בינינו החברים, כדי שהקשר שלנו יהיה מתאים לתכונת ההשפעה של הבורא, לפחות במשהו, ואז נתחיל להרגיש לפי השתוות הצורה את הבורא בכלים שלנו.

וכאן העיקר זה שהכלי שאנחנו מכינים לתיקון הוא בעצם הפוך מהקדושה, וכל עוד אני לא מתייאש מהעבודה שלי, שאני לא מגיע לשום תוצאה יפה, נכונה, אני לא יכול באמת להגיע אליה. כי אני עובד מתוך רצון לקבל, מתוך האגו שלי וכל עוד אני עובד מתוך האגו ולא מתייאש מהאגו שלי, אני לא יכול לפנות לבורא ובאמת לבקש ממנו שייתן לי את הטבע שלו.

לכן כל העבודה שלנו בשלב הראשון היא שאנחנו נתייאש מהתכונות שלנו, מהטבע שלנו. וכאן אדם צריך במיוחד חיבור עם הקבוצה ועם הלימוד, עם המורה, כדי שהוא יידע בדיוק שההתקדמות שלו צריכה להיות כביכול הפוכה. ככל שהוא מתקרב בהרגשתו, הוא מתרחק, כי בהרגשה שלו הוא מחפש הבנה, הרגשה, הכרה, דברים כאלה שמקבלים אותם בכוח הרצון לקבל ורואה שיש לו באמת כלי יותר ויותר ריק. אז איך הוא יכול להמשיך? דווקא בצורה כזאת שאנחנו מתקדמים אנחנו עוברים איזה מחסום ואז אנחנו עוברים לצד האחר של המטבע, כמו שהוא כותב כאן.

שאלה: מה ההבדל בין למען השכינה לבין למען הבורא?

אנחנו נלמד עוד מעט. יש הבדל. עכשיו בשבילנו בכלל שום דבר לא מדורג לכל מיני אופנים, אבל אחר כך אנחנו נראה שיש הבדלים. אלה בכל זאת אופנים של כוחות ההשפעה שנמצאים לפנינו, חלק מהם אנחנו קולטים וכך אנחנו מתקשרים למקור שלהם שנקרא בורא.

שאלה: מה זה "תורה יבשה"?

תורה יבשה, שאין לה כוח עליון. הלומדים לומדים ולומדים על מנת לדעת את החוקים היבשים שצריכים לקיים וזהו ואין להם שום השגת הבורא, שום הרגשה מה נמצא למעלה מאיתנו.

שאלה: אמרת שאחד התנאים שנגיע להיות במצב של שפחה. מה זה המצב שפחה?

שפחה זה מצב הקודם לגילוי הבורא שאנחנו צריכים לעבור אותו. עדיין עוסקים בכלים דקבלה, אבל על ידם לאט לאט מתקרבים לכלים דהשפעה. נקרא "שפחה דקדושה". ויש "שפחה טמאה", כשאנחנו נמצאים ברצון לקבל אנחנו חושבים שמתקרבים לקדושה, אבל באמת לא יכולים להתקרב כי זו דרך שמובילה אותנו דווקא לקליפה.

במצב שלנו כשאנחנו מתחילים לעבוד יש שתי דרכים כביכול לפנינו - דרך הקדושה ודרך הקליפה - והכול תלוי בכמה אנחנו מממשים את שיטת הקבלה. או שאנחנו מתקשרים בינינו ומפצים, מבצעים את הכוחות שלנו, או שאנחנו נשארים כמו שאנחנו עד שמתייבשים.

שאלה:, באות ל"ג, הוא כותב "אמנם, אם אין אמונתו שלימה ח"ו, ואינו עוסק בתורה ובעבודה, אלא רק מטעם, שהשי"ת צוה אותו ללמוד" אז לא יתגלה המאור ונהייה עטלף. מה התנאי שאמונתו צריכה להיות שלמה והוא צריך לעסוק בתורה ועבודה מטעם שהשי"ת ציווה אותו ללמוד?

רק בתנאי שאנחנו מגלים את תכונת הבינה, שנקראת אמונה. בתוך תכונת האמונה, תכונת הבינה, באור החסדים אפשר לגלות את אור החכמה, את הבורא.

תלמיד: הוא מתחיל ב"שלא לשמה", הוא לא נמצא בבינה, מה זאת אומרת שאמונתו צריכה להיות שלמה, על איזו אמונה מדובר?

זאת אומרת שעדיין הוא לא הגיע לפעולות השפעה נקיות ולכן לא יכול לגלות בהם את הארת החכמה שזה הבורא.

תלמיד: אני הבנתי מהפיסקה שהתלמיד צריך להיות עם אמונה שלמה במצב של "לא לשמה" וזה מה שמאפשר לו להתקדם ל"שמה". מה זה אמונה שלמה במצב של "לא לשמה"?

במצב של לא לשמה לא יכולה להיות אמונה שלמה.

תלמיד: למה הוא מתכוון - צריכה להיות אמונתו שלמה, לאמונת חכמים?

כן. הוא חייב להיות דבוק בקבוצה, דבוק במורה ואז על ידי זה הוא יגיע למצב שאור החסדים בהחלט יוכל להתלבש בו ולהכין לו תשתית לגילוי הבורא.

תלמיד: אדם יכול למדוד כשהוא באור חסדים ?

לא, אור חסדים בכלל אי אפשר למדוד וזה לא טוב שהוא רוצה כך לבצע. הכוונה להיות באור החסדים, זאת אומרת על מנת להשפיע. כאן ההיפך, אין מדידה.

תלמיד: אז מה אנחנו עושים עם ההוראות שאנחנו שומעים לא פעם, כמה התקדמתם בחיבור היום, תנסו למדוד?

מידות מסירות הנפש, מידות הדבקות של האדם בעשירייה.

תלמיד: את זה כן צריך למדוד?

כשירצה למדוד את זה ואז יראה שזה אפשרי. יראו לו מהשמיים. וגם בזה יש עליות וירידות, אבל "אין חכם כבעל ניסיון".

תלמיד: מה זאת אומרת שהוא צריך ללמוד מטעם שהבורא מצווה אותו ללמוד?

זאת אומרת שאין לו בזה שום עסק פרטי אלא כדי כמו שלומדים - לעשות נחת רוח. הכול מטעם הבורא ולא מטעם האדם. האדם צריך להגיע למצב שכביכול לא קיים, אלא אני מבצע משהו שמחוצה לי ועל מנת שיהיה מחוצה לי, ולי אין ולא יהיה לי בזה שום עניין, אלא הכול על מנת להשפיע. אלה תנאים קשים.

אות ל"ד

"ופירשו תיקוני הזוהר, סוד השבועה: דאם תעירו, ואם תעוררו, את האהבה, עד שתחפץ. שההקפדה היא, שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא אהבת חסד, כי זהו הנחפץ. שהוא נמשך, דוקא ע"י העסק בתורה ובמצוות, שלא על מנת לקבל פרס.

והטעם, כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש, באור החסד הזה, שהמשיכו ישראל. ואור החכמה הזה, ה"ס הכתוב: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (ישעיה י"א), הנאמר על מלך המשיח. כמו שנאמר שם להלן: "ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ"." כלומר, מכל העמים יתאספו אותם החלקים מהנשמה הכללית של אדם הראשון, שיכולים לאט לאט להתקבץ עוד ועוד עד שכולם יתחברו יחד.

"כי אחר שישראל ממשיכין, על ידי אור החסד, את אור החכמה, בסוד רוח חו"ב וכו', אז מתגלה המשיח, ומקבץ נדחי ישראל וכו'. הרי, שהכל תלוי, בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך, אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך, אור החכמה. שז"ס השבועה "אם תעירו ואם תעוררו וכו'", כי הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות, אי אפשר, זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה, מסודרים כן."

צריכים קודם להמשיך את אור החסדים על ידי החסד בינינו, ולא דורשים חוץ מלהשפיע אחד לאחר, ואחר כך מתוך זה מתעורר אור החסדים וממלא אותנו. מתוך זה אנחנו יכולים להמשיך הלאה, לדרוש את אור החכמה כדי שיעבור בתוך אור החסדים וימלא את כולנו. זה כבר נקרא גילוי הבורא בפועל לנבראים.

שאלה: מה זה "סדר צינורות" ברוחניות?

יש 32 נתיבות חכמה, יש דרכי חיבורים בין הספירות שבהן עובר אור החכמה, כי הספירות האלה כבר מתמלאות באור חסדים ואז הן מוכנות להיות בעל מנת להשפיע, ואור החכמה עובר בספירות האלה. זה נקרא 32 נתיבות החכמה, ל"ב נתיבות החכמה.

שאלה: מהו המשיח?

משיח זה האור העליון שמתקן את הכלים, ואז בתוך הכלים האלו יכול להתלבש אור החכמה. לכן האור הזה שנותן לאור העליון להתלבש בכלים נקרא "משיח" מפני שהוא מושך אותם מעל מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: מה ההבדל בין תכונות של שפחה לתכונות של גבירתה, כיצד אנו מבחינים בין המאפיינים האלו בעבודה?

"שפחה", זה אור החסדים שצריך להתלבש בכלים דקבלה, לקדש ולתקן אותם, ו"גבירתה" זה כבר אור החכמה שמתלבש באור החסדים וממלא את הכלים ומתקן אותם סופית. כלומר, להשפיע על מנת להשפיע זה תיקון הכלים, זה נקרא "שפחה", ולקבל על מנת להשפיע שאור החכמה מתלבש כבר בתוך הכלים, זה נקרא "גבירתה".

שאלה: איך אנחנו עובדים על הרגש כדי לגלות את הבורא?

תפעילו את הרגש. אם תתחילו ביניכם להתייחס ברגש אז תגלו בזה גם רגש כלפי הבורא.

שאלה: באיזו צורה אנחנו יכולים לעורר אהבת חסד, מהי "אהבת חסד"?

"אהבת חסד" זו נטייה לנתינה, אני רוצה להשפיע חסדים, להשפיע, פשוט להשפיע לאחרים. בקבוצה זה התנאי לתחילת בניית רשת ההשפעה ההדדית בינינו שאחר כך בה מתגלה הבורא.

שאלה: במשך השנים של הלימוד חומר הדלק אצלי השתנה מרצון פרטי לגילוי עולמות עליונים לרצון להשפיע לחברות ולבורא, כבר לא חשוב לי לגלות עולמות עליונים, האם זו התקדמות נכונה?

כן, זו ההתקדמות הנכונה.

שאלה: כשמתקדמים אנחנו צריכים להרגיש חוסר יכולת להתקרב זה לזה עד כדי צעקה, אבל אם אנחנו מרגישים יראה וחום זה לזה, האם זו קליפה, שקר עצמי?

זה לא שייך אחד לשני, אני יכול להרגיש ריק לגמרי מהשגת מטרת הבריאה, ואני יכול להיות מרוצה מאיך שאני נמצא עכשיו.

שאלה: האם יש הבדל בין יגיעה וסוג עבודה שאנחנו עושים בזמן ההכנה לבין היגיעה שבסופו של דבר תביא לנו את גילוי הבורא?

שתי היגיעות האלה נמצאות בתוך האדם והן משתנות, מתקשרות ונפרדות, אבל אחר כך הן הופכות לאחד, לרצון אחד להשפיע דרך כל הנבראים לבורא. הנבראים הם הכלי והבורא הוא המטרה, האור.

אות ל"ה

"וזה שפירשו עוד: "ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים. מאי ורוח אלקים? אלא בודאי, בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח, נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו [מהו ורוח אלקים? אלא בודאי, בזמן שהשכינה יושבת בגלות, הרוח הזה נושב על אלו שמתעסקים בתורה, משום שכינה שנמצאת ביניהם]".

פירוש הדברים: שבזמן גלות, בעת שישראל, עדיין עוסקים, בתורה ומצוות שלא לשמה, אמנם אם הם בבחינה זו "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", הרי השכינה ביניהם, אלא בבחינת גלות, מטעם, שעדיין לא בא לשמה, וכנ"ל, בסוד השפחה דקדושה.

וז"ש: "בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו [משום שכינה שנמצאת ביניהם]", כלומר בהסתר. אבל סופם, לזכות לגילוי שכינה. ואז, הרוח דמלך המשיח, מרחפת על העוסקים, ומעוררת אותם לבא לשמה, בסוד "המאור שבה מחזירם למוטב", שמסייעת ומכינה להשראת השכינה, שהיא גבירתה."

אם אנחנו מתכוונים להגיע ללשמה, לעל מנת להשפיע, לגילוי הבורא, לגילוי אור החכמה בכלים שלנו, אז אפילו שהכלים שלנו עוד לא לגמרי מתוקנים אפילו באור החסדים, אבל אם זו הכוונה שלנו, אנחנו הולכים בדרך הנכונה למטרה ומגלים בה את השכינה בכל השלבים שלה. כלומר הכלי שלנו מיתקן ומיתקן בכל השלבים שלו עד שמגיע לתיקון כזה שבו מתגלה אור החסדים, ואחר כך באור החסדים מתגלה גם אור החכמה, וכך אנחנו מגיעים לתיקונים.

"אמנם, אם ח"ו, אין העסק הזה דשלא לשמה, ראוי להביאם לשמה, מטעמים הנ"ל, אז מצטערת השכינה ואומרת: "כל הבשר חציר, כלא אינון, כבעירין דאכלין חציר [כולם הם כבהמות האוכלים חציר]". פירוש: שלא נמצא בעוסקים בתורה, אותו רוח האדם, העולה למעלה, אלא שמסתפקין ברוח הבהמה, היורד למטה.

ומפרשים שם הטעם: משום דכל חסדו כציץ השדה, ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין [כל אלו שמשתדלים בתורה, כל חסד שעושים לעצמם הם עושים]. כלומר, שכל עסקם בתורה ומצות, הוא לתועלתם ולהנאתם עצמם, ואין העסק בתורה, מסוגל להביאם לשמה ח"ו.

וז"ש שם: "בההוא זמנא [באותו זמן], ויזכור כי בשר המה, רוח הולך ולא ישוב לעלמא [לעולם], ודא איהו רוחא דמשיח [וזה הוא רוח המשיח]. פירוש: שעליהם, אין רוחא דמשיח מרחפת, אלא הולכת מהם ולא תשוב, כי השפחה הטמאה עושקת תורתם, ויורשת את הגבירה, כנ"ל, משום שאינם בדרך, לבא מתוך שלא לשמה לבחינת לשמה, כנ"ל.

וע"כ מסיק שם: דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה [שאלו הם שעושים את התורה יבשה ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה]. פירוש הדברים: כי אעפ"י, שאינם מצליחים, ע"י העסק בתורה הנגלית, משום שאין בה מאור, והוי יבשה [ונמצאת יבשה], מסיבת קטנות דעתם (כנ"ל אות ט"ז, ד"ה "והנה"), מ"מ הרי יכולים להצליח, על ידי העסק בלימוד הקבלה, משום שהמאור שבה, מלובש בלבושין דהקב"ה, דהיינו השמות הקדושים והספירות, אשר בנקל, היו יכולים לבא, באותה הבחינה של "שלא לשמה המביאתם לשמה".

שאז, היתה רוח אלקים, מרחפת עליהם, בסוד "המאור שבה המחזירם למוטב". אמנם, בשום אופן, אינם חפצים בלימוד הקבלה. וז"ש: "וי לון דגרמין, עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא, והאי רוח דאסתלק, איהו רוח דמשיח, כמא דאתמר, דאיהו רוח הקדש, ואיהו רוח חכמה ובינה וכו' [אוי להם, שגורמים עניות וחרב וביזה והרג ואבדן בעולם, וזה הרוח שהסתלק, הוא רוח המשיח, כמו שנאמר רוח הקדש, והוא רוח חכמה ובינה וכו']".

אלו שלא מגיעים לחכמת הקבלה כדי לתקן את הכלים שלהם על ידה, הם עוסקים בתורה יבשה, ובסופו של דבר מגיעים לקליפות. ואלו שעוסקים בחכמת הקבלה, ככל שהם מתקנים את עצמם הם מתקרבים לקדושה, מתקרבים לבורא. בעצם אין בעולם שלנו מה עוד לעשות, לכן אומר בעל הסולם, או שאתה מתקדם לבורא על ידי חכמת הקבלה או שאתה נשאר כמו שנולדת ויורד לדרגת בהמות, ככתוב "כולם כבהמות נדמו".

שאלה: המשיח, האור של החסדים, מתעורר לפי היחס שאנחנו רוכשים בעשירייה?

בדיוק, יפה מאוד, לפי איך שאנחנו מתייחסים זה לזה בעשירייה כך אנחנו מעוררים את האור העליון, והוא מגיע אלינו, סובב אותנו ומקדם אותנו לחיבור ולקדושה.

שאלה: יוצא שלא לשמה זה רק אם אני לומד את חכמת הקבלה?

אם אתה לא לומד את חכמת הקבלה אז אתה נשאר בחזקת בהמה, דומם, צומח וחי שיש לנו בעולם הזה. כדי לצאת מדרגת החי ש"כולם כבהמות נדמו", ולהתעלות לדרגת המדבר, אתה צריך כוח מיוחד שמגיע מלמעלה, מדרגה יותר עליונה, מהבורא שישפיע עליך, ואז תתעלה מעל דרגת החי לדרגת האדם, הדומה לבורא במשהו.

תלמיד: בכל הקטעים האלו הוא עושה הבחנה בין העניין של התורה היבשה להיות בלא לשמה.

כי אתה יכול לקחת כל מיני ספרים שמקובלים כתבו אותם וללמוד אותם, אבל לא על מנת להשיג את כוח ההשפעה, הבורא, חיבור. אלא על מנת לדעת, להבין, להרוויח משהו. ואז התורה שלך היא תהיה תורה יבשה, שאין שם המאור המחזיר למוטב, ואתה לא מתעלה לדרגת הבורא וכך אתה נשאר.

או שאתה לוקח את הספרים האלה בצורה נכונה ועל ידי החיבור, וזה מה שהוא אמר לנו באות ל"א שם התחלנו היום.

אז כך הוא אומר גם באות ל' ובתחילת אות ל"א. "וצריכים מאד, להסביר פעם, למה תלויה ביאת גואל צדק, בהתפשטות לימוד הקבלה לרבים," "לרבים" זה הדגש.

וגם לפני זה, במשפט לפני אות ל"א הוא אומר, "ולרבים דוקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, בב"א." מה העניין הזה שהתפשטות חכמת הקבלה לרבים? כדי לתקן את הכלי כללי שבור דאדם הראשון שיהיה ככלי אחד. לכן שיטת התיקון צריכה להתפשט בין כולם.

שאלה: איך אני יכול לדעת שאני לומד קבלה לשם תיקון ולא למען עצמי? איך להרגיש את זה?

איך אתה יכול להרגיש האם אתה עוסק בחכמת הקבלה כדי לתקן את עצמך או סתם כדי להיות חכם? זה לפי כמה אתה משקיע בחיבור בקבוצה. כי רק שם צריכים לבוא שינויים ותיקונים.

תלמיד: אבל אני יכול גם להשקיע בקבוצה למען עצמי, למען הכבוד, למען הוקרה. איך לדעת שאני עוסק בכל אלה לשם הפצה?

לפי מה שהם כותבים אתה צריך לראות האם אתה הולך לפי ההמלצות של מקובלים או לא? זה כל העניין.

שאלה: האם יש כזו אפשרות שאנחנו נהפוך ללמוד חכמת הקבלה ליבשה?

ודאי שכן, בכל אחד ואחד. אם אנחנו לא משתוקקים על מנת להשפיע, למשוך את המאור המחזיר למוטב שיישרה בינינו, שכל אחד יישאר בתוך עצמו ולא רוצים לצאת כל אחד מתוך עצמו כדי להיות מחוברים בלבנו יחד ללב אחד, אם אין לנו נטייה כזאת, אם אנחנו לא מבקשים את הבורא שיעזור לנו להבין מה זה חיבור יחד, שייתן לנו איזו מין נטייה לכך, איזה רצון לכך, איזו תכונת ההשפעה שתהיה לנו בכך, אם אנחנו לא משתוקקים לזה אז אנחנו נמצאים בסכנה, ויכולים להישאר כך לעולם ועד.

יהיו אחר כך תיקונים. ברור שיהיו, כי הבורא לא עוזב את זה, אבל אנחנו קבלנו הזדמנות להתקרב אליו דווקא עכשיו, היום, בגלגול הזה, את זה אנחנו נפסיד חס ושלום, אם לא נרצה לממש את זה בכל יום בחיבור בינינו.

תלמיד: האם בסופו של דבר אנחנו צריכים חיסרון נכון?

חיסרון הבורא נותן.

אות ל"ו

"המתבאר, מדברי תיקוני הזוהר, הוא, שישנה שבועה, שלא יתעורר אור החסד והאהבה בעולם, עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות, יהיו על הכונה שלא לקבל פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה, שז"ס השבועה "השבעתי אתכם, בנות ירושלים, וכו'".

באופן, שכל אריכות הגלות, והיסורים שאנו סובלים, תלויים ומחכים לנו, עד שנזכה, לעסק התורה ומצוות לשמה. ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה והחסד הזה, שסגולתו להמשיך, סוד הכתוב "ונחה עליו רוח חו"ב וכו'". ואז נזכה לגאולה השלימה.

גם נתבאר, שאי אפשר, שכל כלל ישראל, יבואו לטהרה הגדולה הזו, זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת.

משא"כ, בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם, מטעם המבואר לעיל, באות כ"ב, ד"ה "אכן". ובזה נתבארה היטב, האפסיות, שבקושיא הרביעית והחמישית, שבתחילת ההקדמה."

אנחנו נמצאים בדרך וקבלנו התעוררות והבורא רוצה להוביל אותנו לגמר התיקון של הנשמה הפרטית והכללית שלנו.

לכן הוא סידר לנו את הקבוצות, הוא סידר לנו את הדברים, הוא נתן לנו מערכות כאלה שאנחנו יכולים על ידם להתקדם. ולפי כך אנחנו רואים, וגם לפי הטקסטים האלה כמה אנחנו נמצאים בדיוק בתוך המערכה.

מה שאין כן, אם לא נשתמש במה שהוא נותן לנו, אז אנחנו כביכול מזלזלים באותה הזדמנות שהוא מזמין אותנו וכך נגמור את החיים כמו כולם.

ודאי שבגלגולים למיניהם אנחנו נתגלגל שוב ושוב לתיקונים, "כי לא יידח ממנו נידח" וכל אחד בסופו של דבר יבוא לשורשו, אבל את ההזדמנויות האלה אנחנו יכולים להפסיד. ועל כך צריך גם לפחד ולהשתדל להשתמש בכל רגע בתיקון.

שאלה: איך אפשר להזמין את המשיח לכלי של העשירייה שלנו?

זה מה שאנחנו לומדים כל הזמן. אנחנו צריכים ביחד להתחבר, ביחד לבקש מהבורא שיחבר אותנו, שיקרב אותנו אליו, שייתן לנו כוח השפעה בינינו ובינינו אליו. וכך אנחנו מתקרבים.

הדרך לא פשוטה, הדרך ארוכה, ואנחנו כל פעם צריכים לעבוד נגד האגו שלנו ובברורים כאלו, אבל זה הולך. בכל זאת בעולם הזה אין לנו יותר מה לעשות. אנחנו מיום ליום רואים יותר עד כמה שהחיים שלנו קצרים, עד כמה שהם ריקניים, ואם אנחנו לא נמלא את עצמנו בתיקון להתקרב לבורא, אז אנחנו חיים כמו בהמה לכל דבר.

לכן יש בעצם רק דבר אחד. לעסוק בעולם הזה כדי שהבהמה שלנו תתקיים, וכל יתר הכוחות ותשומת הלב לתת להתפתחות הרוחנית ועליה כל הזמן אנחנו לומדים.

שאלה: אנחנו לומדים פה על גאולה. מה יש בלשמה שאפשר לומר שבלשמה זו הגאולה. גאולה ממה?

הגאולה היא מהכוח האגואיסטי, בעל מנת לקבל. שהכוח הזה האגואיסטי מנתק אותך מהחיים הרוחניים, מהרגשת הבורא, מהרגשת המציאות האמיתית, ואתה חי חיי בהמה. כמו שהבהמות והחיות הן דואגות רק לעצמן, למשפחה שלהן, לצאצאים שלהן, כך גם אתה תהיה סגור בזה בלבד.

גם אתה צריך להיות בזה, אבל בשביל מה אתה חי בסך הכול? כדי להגיע דרך החיבור, דרך התיקון של הנשמה שלך לדבקות בבורא, לדרגת הבורא אתה צריך להגיע. כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".

תלמיד: יש עוד שיטות שאפשר להגיע ל"גאולה", או שרק בחכמת הקבלה?

עד כמה שאני בדקתי, אין.

תלמיד: שום דרך?

בשום דרך. כי אף שיטה לא משתמשת בכלים כמו חכמת הקבלה.

תלמיד: איך אפשר לתמצת את חכמת הקבלה בשביל להגיע "לשמה"?

חכמת הקבלה זאת חכמה שהיא מעוררת את המאור המחזיר למוטב, שמעוררת כוח עליון שישפיע עלינו ויתקן אותנו ויעלה אותנו עד דרגתו.

תלמיד: למשוך את האור המחזיר למוטב זה רק בשיטת הקבלה?

כן. אין לך אף שיטה שמדברת בכלל על דברים כאלה. שאנחנו הרצון לקבל וצריכים לתקן את עצמנו שנהיה בעל מנת להשפיע ועל ידי זה מגיעים לדבקות בבורא וכן הלאה, וכל 125 מדרגות, עולמות. תביא להראות לי.

תלמיד: מה הנוסחה? איך אני מושך את האור המחזיר למוטב הכי מרוכז, כאילו בריכוז הכי גבוה, מה השיטה הכי טובה?

כשאתה נכנס לקבוצה אגואיסטית כמוך, ואתם כולכם ביניכם מחליטים שאתם פועלים בחיבור ביניכם כמה שאפשר. ואם אתם מגלים שאי אפשר, אז אתם פונים לכוח העליון. ובזה שאתם מגלים כל פעם כמה אתם חסרים תכונות ההשפעה, אז אתם פונים לכוח עליון שהוא יסדר ביניכם את התכונות שלו. שהוא כבר יופיע בכם.

זה מה שאתם מבקשים. "הבורא אנחנו רוצים שאתה תופיע בינינו, שאתה תקשור אותנו יחד, אנחנו דורשים את זה ממך". זאת השיטה, שיטה מאוד פשוטה, אין כאן איזו מן תרכובת של תנאים ודברים, זו שיטה טבעית.

אתה נמצא בכוח הקבלה, חסר לך כוח השפעה שהוא כוח שנמצא ושולט בדרגה יותר עליונה מהעולם שלך, אז תבקש ממנו.

תלמיד: אתה אומר שזו השיטה הכי קלה, אבל בעצם אותה שיטה באה לעבוד על האגו שלי.

כן.

תלמיד: זו לא שיטה כל כך קלה.

אבל זה לא שאתה עובד אלא האור עובד, האור העליון, אבל אתה צריך לדרוש ממנו את זה.

תלמיד: צריך לקבל חיסרון לזה?

זאת אומרת, להיות כל הזמן בתפילה.

שאלה: מה הכוונה שרוח המשיח יכולה להיעלם?

זה שיש לנו נטייה לרוחניות נקרא שיש בנו קצת את רוח המשיח. וכשאנחנו מתפללים שיבוא יותר ויותר האור העליון וישפיע עלינו, נקרא שאנחנו מזמינים את המשיח.

שאלה: מי או מה קובעים את דרגת הזכות בפעולות?

אנחנו בעצמנו קובעים ככול שאנחנו מתחברים בינינו. ככול שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, בכך אנחנו קובעים את דרגת הזכות בינינו.

שאלה: מיהי השכינה בשבילנו?

השכינה בשבילנו הן התכונות שלנו שיכולות להתחבר יחד כדי שבהן, מפני שהן שונות ובכל זאת מסכימות להיות יחד, יתגלה הבורא.

שאלה: מה המשמעות של "ורוח אלקים מרחפת על פני המים."?

המשמעות היא, שמגיע אור חכמה ומרחף על פני המים שהם אור החסדים וממלא אותם.

שאלה: האם יראה היא התרחקות ואהבה היא התקרבות ורק באמצעות שתיהן מגיעים לבורא?

כן, נכון.

שאלה: איך לא להחמיץ הזדמנות שניתנה לנו?

על ידי חיבורים בינינו המושכים את הבורא לתקן את החיבורים למלא אותם ולהתגלות בהם.

אות ל"ז

"והקושיא השלישית, שהיא הפחד שלא יחמיץ - הנה אין כאן פחד, ולא כלום. כי ענין הנטיה מדרך ה' ח"ו, שקרתה פעם, היתה מב' סיבות:

א. או שעברו על דברי חז"ל, בדברים האסורים לגלות,

ב. או משום, שתפסו דברי הקבלה, במשמעותם החיצונית, דהיינו בהוראות גשמיות, ועברו על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"."

פעם היו לימודים בחכמת הקבלה בהם היה אפשר לגשם את הדברים. אבל כל הכוחות עליהם אנחנו מדברים הם בעצם כוחות רוחניים ואנשים שקראו את ספרי הלימוד ראו אותם בצורה גשמית, כאילו זה נמצא בעולם שלנו בכל מיני דמויות וצורות גשמיות. ודאי שלא יכול להיות ובכלל לא ניתן לראות כוחות רוחניים במצבים גשמיים. ולמה לנו יותר קל להבין את זה? כי אנחנו כבר מכירים הרבה כוחות טבע כמו כוח מגנטי, חשמל ועוד דברים שאנחנו לא רואים, אבל יכולים לגלות אותם בעזרת כלים ומכשירים נוספים. בזמנים קודמים לפני מאתיים, שלוש מאות שנה, אנשים לא היו מודעים לכך, ולכן כששמעו על כוחות רוחניים מהר מאוד רצו לגשם אותם ולגלות אותם בגשמיות.

"וע"כ, באמת היתה חומה בצורה, מסביב החכמה הזו, עד היום. אשר רבים ניסו, והתחילו, בלימוד, ולא יכלו להמשיך בו, מחסרון הבנה, ומחמת הכינויים הגשמיים.

אשר ע"כ, טרחתי בביאור "פנים מאירות ופנים מסבירות", לפרש את הספר הגדול "עץ החיים" מהאר"י ז"ל, ולהפשיט הצורות הגשמיות, ולהעמידן בחוקי הרוחניים, למעלה ממקום ומזמן. באופן, שיוכל כל מתחיל, להבין הדברים בטעמם ונימוקם, בשכל בהיר ובפשטות גדולה, לא פחות, כמו שמבינים גמרא ע"י פירוש רש"י ז"ל."

על כך הוא טרח, לבנות בחכמת הקבלה צורת לימוד שאנשים לא יוכלו להתבלבל, לא יוכלו לתאר לעצמם שהם לומדים על מלאכים ועל כל מיני צורות שאותן הם יכולים לדמיין כקיימות כאן לידנו בעולם הזה. ההיפך, שיהיה ברור להם שמדובר בכוחות הפנימיים של האדם. כמו שאנחנו לומדים בחמישה החושים שלנו, על דומם, צומח וחי מסביבנו, כך אנחנו יכולים ללמוד על כוחות רוחניים, שאותם אנחנו לא יכולים לראות, אבל יכולים להרגיש בתוכנו. כלומר, כל העבודה שלנו היא להסביר שחכמת הקבלה היא חכמת התפיסה, איך לקבל, לתפוס את המציאות האמיתית. חלק ממנה אנחנו יכולים לתפוס בראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, בחמשת החושים הגופניים שלנו, וליתר הכוחות, לחלק שאנחנו לא יכולים לתפוס, נצטרך לפתח כלים נוספים ואז נתפוס גם אותם. כך אנחנו לומדים ולזה אנחנו משתוקקים.

שאלה: ממה אנחנו צריכים לחשוש היום בעשיריות?

צריך לפחד שמא נצא מהמסלול אותו אנחנו כל הזמן מזכירים, התקרבות זה לזה ואיחוד בינינו שאותם אנחנו מכוונים לבורא. שני דברים מוטלים עלינו, להתאחד ולכוון את האיחוד לבורא. וכל היתר לא נוגע לנו. ממש אין. כול היתר שייך לעולם הזה, לסדר הגשמי, לכל מיני דברים. אנחנו פועלים רק לחיבור בינינו ואת החיבור הזה מכוונים לבורא.

שאלה: במאמר כתוב שחסד ואהבה לא יראו את העולם לפני שלישראל תהיה את היכולת להשפיע נחת רוח ליוצרם. האם אתה חושב שעכשיו הזמן שישראל ירכשו את הכוונה להשפיע או שזה מוקדם עדיין?

אנחנו נמצאים בדרך. "ישראל" נקרא כל מי שמשתוקק להגיע לבורא, ישר- אל, ואני מאוד מקווה שאנחנו מתקרבים למטרה הזאת ונתחיל להרגיש ולגלות אותה בקרוב ואז נממש אותה. העיקר לא לפחד כלל והעיקר לא לעזוב אלא להמשיך עד בלי די, עד הגאולה השלמה. בחיים האלו, בחיים הרוחניים, בעולם הזה, בעולם הרוחני, לא חשוב, רק להמשיך ולהמשיך עד גמר התיקון הכללי.

שאלה: מהם הכלים הנוספים, החדשים, שאנחנו נצרכים להם בשביל לגלות כוחות שנמצאים מחוצה לנו?

אלה כלים שצריכים להתעורר בנו, הם נמצאים בנו, אבל לא מגולים. על ידי כך שאנחנו נמשכים זה אל זה ולבורא, הבורא מגלה את צורות הקשר בינינו, הקשרים האלה בעצם קיימים אבל אנחנו לא מרגישים אותם. זה כמו שתסתכלו על מפה ותגדילו בה את הדיוק עוד ועוד, ואז פתאום תראו שיש הרבה דרכים במפה, הרבה דברים, כל מיני פרטים. כך אנחנו מגלים מתוך ההשתוקקות שלנו לחיבור את צורות החיבור שישנן בינינו, ובאותן צורות חיבור אנחנו מתחילים לראות פרטי פרטים של הקשרים בינינו, שהם בעצם הכלי הרוחני. ובו, בתוך הכלי הזה אנחנו מגלים את הבורא. איך הוא מחייה את כל הכלים האלו, איך הוא מתגלה בהם, ואז אנחנו לא מסתכלים כבר על המפה עצמה, אלא על איך אנחנו מגלים את הבורא דרך המפה. ואז יותר ויותר בצורה מוחשית, רגשית, אנחנו נכללים, חיים עימו. זה ממש דומה לפתיחת מפה במחשב ושינוי הרזולוציה בה. כך מתקרבים.

שאלה: כפי שאנחנו קוראים במאמרים, אנחנו צריכים לתקוע בשופר המשיח עם ההפצה שלנו, אני מרגיש שאיכשהו שבארגון שלנו אנחנו לא משקיעים בדור העתיד, כלומר בדור הצעיר. ברמה הבינלאומית איך לנו שום תוכן, שום מטרה או פרוייקט הפצה שמכוון לדור הצעיר, שהוא העתיד שלנו. מה דעתך לגבי זה, ואיך נוכל ליצור תוכן חדש ומותאם לדור הצעיר?

אנחנו צריכים בינתיים ללמוד הרבה, להבין מה יש לנו מחכמת הקבלה ומה הדרישה מצד הדור הצעיר ולהשתדל לקרב את זה לזה. בתחילת דרכי, בערך לפני כארבעים שנה, כתבתי כמה ספרים למתחילים. אם אתם יכולים גם לכתוב, אבל בצורה מאוד מאוד פשוטה, שתהיה ברורה לכל אחד, לגברים, לנשים, או יכול להיות לאלו ולאלו יחד, לילדים אני לא חושב שצריך, זה טוב. תנסו.

תלמיד: התחלנו תוכנית לצעירים והייתה לנו הצלחה כבירה. למעלה מ-1500 איש בטורקיה צפו בה ואני מרגיש במידת מה שהטורקים, במיוחד הצעירים, מרגישים ריקנות עצומה בחיים שלהם, במיוחד בהקשר זה. יש צורך, ממש חלל גדול. כשהגעתי לדרך הזו, לא היו כל כך הרבה אנשים צעירים בכלי הטורקי, הייתי לבד. אבל אז הם התחילו לבוא. ועכשיו אנחנו כשלושים וחמישה חברים צעירים, אני מרגיש שיש נחיצות. אולי אפשר לעשות משהו כלפי זה?

ודאי שאפשר לעשות הרבה מאוד כלפי זה. אני מאוד מקווה שתעשו. יש לכם את כל התנאים עכשיו בטורקיה, דור מפותח, עם חזק, מכשור להשיג קשר טוב בכל מקום, וגם תרגומים שנעשו על ידי החברים הטורקים שלנו בטורקית וגם באנגלית כי טורקיה איכשהו קרובה לשפה האנגלית. לכן אני מציע שתעשו.

שאלה: האם עלינו לראות את האומות הפיזיות כהמצאה של הבורא בתור מחסום שעלינו להתגבר עליו?

כן. אנחנו צריכים להתגבר מעל הגבולות, ההגבלות, המרחקים בינינו. להיות כולנו כאיש אחד בלב אחד, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים להביא את עצמנו לצורת אדם הראשון לפני השבירה. נקווה שזה יקרה.

(סוף השיעור)