שיעור בוקר 26.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ט"ז,

עמ' 1930, דף א'תתקל, אותיות ס"ח-ע"ז

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ו', חלק ט"ז, עמוד 1930, דף א'תתק"ל, אור פנימי אות ס"ח.

פירוש אור פנימי לאות ס"ח

"התפשטות אדה"ר בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה בעת שנברא. כבר נתבאר המאמר הזה כולו לעיל בחלק ח' בסופו. ומשם תדרשנו."

אות ס"ח

"ועתה נבאר ענין אדם הראשון בעת שנברא, ע"ד מ"ש חז"ל במדרש ובתלמוד איך נקשר עם זה שביארנו. כי הנה רז"ל אמרו, כי אדם הראשון נברא גופו מארץ ישראל, ועגבותיו מבבל ומן אקרא דאגמא כו'. וכדי לבאר זה, צריך שנבאר ג"כ מה שאמרו בס' התיקונין, כי בארץ ישראל שלטה יצירה, ובחוצה לארץ שלטה עשיה. ולכן נבאר ענין חילוק ארץ ישראל וחוצה לארץ ועבר הירדן וסוריא כו' מה ענין כל אלו הבחינות. הנה ביארנו, כי אז קודם שנברא אדם, היו העולמות גבוהין יותר במדרגתם."

אות ס"ט

"גם ביארנו, כי גופו היה מארץ ישראל. וכבר ידעת כי בארץ ישראל אין עשיה שולטת רק היצירה, והנה אז היו הו' אחרונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות של הבריאה."

אות ע'

"ומאלו השש אחרונות דיצירה של אז, היה גופו של אדם, כי הגוף הוא סוד אות הואו, וכן היצירה סוד אות הואו. והנה היצירה שולטת בארץ ישראל כנ"ל, ונמצא כי גופו של אדם היה מארץ ישראל שהוא מן היצירה, אשר היא באמצע שתי עולמות בריאה ועשיה וכן הגוף של האדם הוא אמצעי של כללות האדם."

לפי מה שהוא כותב מובן שזה כך.

אות ע"א

"ואמנם הספירה האחרונה מו' ספירות דיצירה, הנה היא נקראת מלכות דיצירה, נוקבא דז"א דיצירה, אשר עתה היא הספירה הששית של עולם הבריאה, והנה שם הוא סוד עבר הירדן מקום בני גד ובני ראובן. והיא בחי' מלכות דיצירה של אז עם כל הג' ראשונות דעשיה של אז, שהם עתה ד' ספירות תחתונות דבריאה."

שאלה: מה הכוונה בספירות של אז וספירות של עתה?

זה מצב שונה. הכול תלוי בכמה האור העליון פועל דרך כל העולמות והספירות על מה שאנחנו מדברים, על איזה חלק מסך כול הבריאה. הוא כותב, "ומאלו השש אחרונות דיצירה של אז, היה גופו של אדם", זה ברור. "כי הגוף הוא סוד אות הואו, וכן היצירה סוד אות הואו. והנה היצירה שולטת בארץ ישראל כנ"ל, ונמצא כי גופו של אדם היה מארץ ישראל שהוא מן היצירה, אשר היא באמצע שתי עולמות בריאה ועשיה וכן הגוף של האדם הוא אמצעי של כללות האדם". בין הראש לרגליים. זה מה שהוא רוצה להגיד.

תלמיד: איזה אור חדש יש עכשיו, כשעכשיו יש ספירות של עתה לעומת אז?

על זה עוד נקרא.

שאלה: עד היום למדנו את כרך ב' חלק ו' בתע"ס, והיום עברנו לחלק ו', חלק ט"ז. למה?

מה זה חשוב?

תלמיד: האם אתה יכול להסביר מה קורה בפרק הזה, איזה אזור בתע"ס אנחנו לומדים?

האם רק עכשיו התחלנו ללמוד את זה?

תלמיד: את החלק הזה התחלנו היום ומהאמצע שלו. לכן אני שואל.

תלמיד: למדנו עד עכשיו חלק ו' בתע"ס היינו לפני "הסתכלות פנימית". אבל בגלל שהיינו עכשיו בסדרת מאמרי רב"ש שעסקה בארץ ישראל, אז בחרנו להביא את הקטע הזה כדי לקרוא אותו ולהתעמק בו יותר, ואחר כך נחזור בחזרה ל"הסתכלות פנימית" חלק ו'.

שאלה: האם בגלל שזה אדם ראשון זה יותר קרוב אלינו או שאין קשר?

זו מערכת. אדם הראשון זו מערכת. אנחנו ממש כלולים בו וזה פועל עלינו.

אות ע"ב

"וכל אלו הד' ספירות תחתונות דבריאה של עתה, הם סוד עבר הירדן, והם ת"ת ונצח והוד ויסוד דבריאה של עתה. אבל מלכות דבריאה של עתה שהיתה אז ספירה הרביעית דעשיה, היא הנקרא סוריא, ומעלתה גרועה מעבר הירדן."

אתם יכולים לעשות שרטוט קטן.

אות ע"ג

"ונמצא כי המלכות דיצירה של אז, היה עבר הירדן של אז. ומלכות דבריאה של עתה היתה אז בחינת סוריא, והששה אחרונות של עשיה של אז, שהם ששה ראשונות דיצירה של עתה, היו חוצה לארץ, לפי שאלו היו אז בחינת עשיה, ונודע כי בחוצה לארץ תלייא עשיה, ושלטא תמן. וכבר ביארנו כי רגליו של אדם הראשון היו מחוצה לארץ."

שאלה: מה משפיע על תזוזת הספירות של אז ועתה?

האור העליון.

תלמיד: זה מתקיים בשורשים. האם יש פה השפעה על תזוזה בענפים?

על אלו שאנחנו לומדים כאן, ודאי.

תלמיד: מה אנחנו צריכים להבין מזה שיש תזוזה?

עד כמה האדם פועל ומשפיע על כל התנועות האלה.

תלמיד: כלומר לפי הרצון של האדם, כמו שאנחנו יודעים, גם המציאות משתנה.

כן.

תלמיד: אם הרצון משתנה, אז האם זה אומר שגם מה שאנחנו רואים פה במציאות משתנה, למשל סוריה ודברים כאלה משתנים?

הכוחות שמשתנים פועלים עליהם.

תלמיד: האם גיאוגרפית יש שינויים?

גיאוגרפית אין שינוי כי זה דומם. יש איזשהם שינויים, אנחנו נלמד אחר כך, אבל בדרך כלל זה שייך לארץ ישראל.

אות ע"ד

"ונודע כי כל רגל ורגל נחלק לשלשה פרקין. והנה שני הפרקים העליונים שבשני הרגלים, שהם הנקראים עגבותיו, היו מן בבל ומן אקרא דאגמא כנזכר בגמרא."

אות ע"ה

"ואל תתמה מזה, כי קרובות הם לארץ ישראל מאד. כמ"ש במדרש ובירושלמי מעשה בההוא גברא שהיה חורש עם פרתו וברחה מלפניו והוא אחריה עד שהגיעו לבבל קודם הלילה. ואם כן אינו רחוק שיהיה גופו מארץ ישראל ועגבותיו מבבל, שהם שני הפרקים עליונים הסמוכים אל הגוף. ושאר ארבעה פרקים תחתונים שבשתי רגליו, היו מן שאר הארצות שבחוצה לארץ."

האם לא ברור בצורת פשט?

שאלה: מה הכוונה שהיה מישהו שהיה חורש עם הפרה שלו?

אתה לא יודע מה זה חורש עם הפרה שלו?

תלמיד: יודע. מה זה אומר ברוחניות?

ברוחניות אני לא יודע. אתה יכול לדמיין אם אתה רוצה, אבל לא כדאי. הוא מתכוון כאן ליחסים בין הספירות והעולמות, ואנחנו צריכים קצת להתרשם מזה.

שאלה: אי אפשר להתעלם מזה שיש כמו איזו סגירת מעגל של יחסים בין כל המדינות האלה לארץ ישראל ממש היום. האם יש לזה משמעות רוחנית? איך אנחנו צריכים להסתכל על זה?

משמעות רוחנית ודאי שיש, אבל אנחנו לא לומדים את זה ולא כתוב כאן על זה.

תלמיד: אנשים בעולם הזה שקוראים לזה ירדן ולזה סוריה, הם עושים את זה מתוך איזו התעוררות פנימית?

היום?

תלמיד: באופן כללי.

לא, אין באופן כללי. היום אין שום קשר בין מה שכתוב ובין השורשים הרוחניים.

שאלה: אנחנו יודעים שפרצוף מורכב מעשר ספירות. איך אפשר לתאר זליגה בין פרצופים, כניסה של פרצוף בפרצוף? הוא מתאר מערכת של אדם שנפרשת על שלושה עולמות, איך אפשר לתאר את זה?

יש פרצוף שתופס את המרחב הזה בין הטבור הכללי לסיום הכללי.

תלמיד: מה זה אומר שהוא יוצא מעשר הספירות שלו? הפרצוף מתקיים בתוך עשר ספירות, והוא מתאר זליגה בין עשר ספירות לעשר ספירות, לדוגמה שש ספירות שנכללות בפרצוף, הם כאילו בהתכללות מסוימת.

אז מה? יש לך במקום אחד עולמות, ספירות ופרצופים שונים שעולים ויורדים.

תלמיד: איך פרצוף מתקיים בתוך עצמו, בתוך עשר הספירות, והוא גם בהתכללות עם פרצופים אחרים?

מה זה חשוב. דווקא ההיפך. כשאני עושה איזה עסק עם הפרצוף הסמוך, אז יש לנו פרצוף כתוצאה מזה.

תלמיד: וההתכללות הזאת היא גם עשר ספירות בפני עצמה.

כן.

שאלה: האם חוץ לארץ הוא מחוץ לקדושה?

אי אפשר לחתוך סתם כך. אבל בדרך כלל כן.

תלמיד: זאת אומרת שאין מסך או שזה מסך מאוד חלש.

נגיד שאין מסך.

תלמיד: אז ככל שארץ ישראל יותר קרובה, יותר פנימית, כך המסך יותר חזק, יש יותר כוח התגברות.

כן.

שאלה: האם הגוף של האדם הוא תמיד ארץ ישראל?

לאו דווקא.

תלמיד: את ארץ ישראל הוא מתאר שהיא מתלבשת על יצירה.

כן.

תלמיד: האם תמיד זה על יצירה גם כשהגוף למעלה או למטה?

לא. היא עולה ויורדת, וגם גופו של אדם עולה ויורד.

תלמיד: בהתאמה?

בהתאמה אני לא יכול להגיד, זה תלוי על איזה תקופות אנחנו מדברים.

פירוש אור פנימי לאות ע"ה

"אינו רחוק שיהיה גופו מארץ ישראל ועגבותיו מבבל שהם שני הפרקים עליונים הסמוכים אל הגוף. כי ארץ ישראל הוא בחינת עולם היצירה, שקודם החטא היו הד"ר שלה בנוקבא דאצילות, והשש תחתונות שלה, בשש ראשונות דבריאה, דהיינו בחב"ד חג"ת עד החזה דבריאה. וחז"ל אינם מדברים מראשו וגרונו דאדה"ר, אלא מגופו שהוא בחינת שש תחתונות דיצירה, שהם היו אז בשש ראשונות דבריאה. והמלכות דיצירה העומדת במקום החזה דבריאה, היא בחינת עבר הירדן, וכוללת ג"כ בחינת ד"ר דעשיה שהיו מלבישים אז הד"ת תנה"י דבריאה, ומהם נעשו בחינת הגוף דאדה"ר, מחזה ולמטה עד סיום הת"ת שלו, כנ"ל. ומלכות של ד' הראשונות דעשיה, שהיתה במקום מלכות דבריאה של עכשיו, היא בחינת סוריא הקרובה לבבל. ורגליו של אדה"ר שהם בחינת שש תחתונות דעשיה, המלבישים לשש ראשונות דיצירה עד החזה, הנה מקום זה הוא בחינת חוץ לארץ, ונמצא שרגליו הם מבחינת חוץ לארץ. אלא הרגלין נחלקים על ג' שלישים, וב"ש עליונים שלו, הנקראים עגבותיו, הם מבחינת ב"ש עליונים דו"ק דעשיה, שהם בחינת בבל, הסמוך לסוריא שהיא מלכות דד"ר דעשיה, כנ"ל. וז"ש אינו רחוק שיהיה גופו מא"י ועגבותיו מבבל" כי רק סוריא ועבר הירדן מפסיק ביניהם, שהם בחינת ד' ספירות ראשונות דעשיה, שמהם נעשה חלק הגוף שלו שמחזה ולמטה עד סיום ת"ת כנ"ל, ונמצאים ב"ש עליונים של ו"ק דיצירה שהם בבל, שהם סמוכים לבחינת א"י, דהיינו למלכות דיצירה שהיתה בחזה דבריאה, כמו עגבותיו הסמוכים אל הגוף שלו."

שאלה: הוא כותב שד' הראשונות שלה קודם החטא היו בנוקבא דאצילות. אז איך ארבע ספירות נמצאות בתוך אחת?

זה לא חשוב. זה תלוי בעוצמת המקום.

תלמיד: זאת אומרת ההתלבשות היא לפי האיכות.

כל העולם שלנו או העולם התחתון נכנס כגרגיר בתוך העליון.

תלמיד: אולי זה מסביר את החלק השני, שהמרחק בין ישראל ובבל הוא רק סוריה ועבר הירדן, שלכאורה יש שם ארבע ספירות אבל זה מאוד קרוב. האם יכול להיות שיש ארבע ספירות אבל מאוד קטנות ביחס אלינו?

כן.

שאלה: איזה תיקונים המקובל צריך לעבור כדי לגלות את המפה הרוחנית הזאת?

הוא צריך להיכנס לארץ ישראל וגם לעולם שארץ ישראל נכללת בו, שזה עולם הבריאה, ולהשתדל להבין שם מה מקומו, ומהמקומות הסמוכים למטה או למעלה, ומתוך זה הוא כבר ידע יותר מה צריך לעשות.

תלמיד: האם כל עוד הוא לא עושה את כל התיקונים שעכשיו תיארת, התמונה הזאת לא מתגלה לו?

איך תתגלה? היא יכולה להתגלות רק ביחסים עם כלים יותר עליונים או יותר תחתונים.

תלמיד: איך המקובל מגלה שהעולם שלנו הוא כמו גרגיר של חול במציאות? הם נותנים תמיד את הדוגמה הזאת. מה זה אומר שהעולם שלנו הוא כמו גרגיר של חרדל כלפי כל המציאות הרוחנית?

כי כך הוא מגלה.

תלמיד: מאיזו בחינה הוא מסתכל על העולם שלנו כמו גרגיר? כי הרי הוא חי בעולם שלנו.

הוא חי בעולם שלנו והוא אומר שכלפי העולם העליון העולם שלנו הוא כגרגיר.

תלמיד: מה זה אומר "גרגיר" מבחינה איכותית, האם שאין בו משמעות, אין בו נפח?

אין בו משמעות, אין בו הבחנות, והוא ממש כנקודה.

תלמיד: האם זו נקודה שיש לה פוטנציאל?

זה ברור, על זה לא מדובר.

תלמיד: ואנחנו שחיים באותו גרגיר ומרגישים אותו כעולם גדול מלא רצונות ומילויים, מה זה הדמיון הזה?

עוד מעט תראה שידברו בצורה כזאת.

תלמיד: מה יגידו?

שכל מה שאנחנו מגלים בעולמנו כולל הכוכבים, הפלנטות ובכלל, הכול הוא כגרגיר חול.

תלמיד: מי ידבר ככה?

אנשים ידברו.

תלמיד: מאיפה יגיעו להם שכל והרגשה?

מתוך כך שאנחנו מתקרבים לגילוי העולם העליון ולומדים אותו, זה ישפיע באור העליון על כולם.

תלמיד: מה ההרגשה הזאת גורמת לאדם להרגיש, האם שצפוף לו פה, חנוק לו פה והוא צריך לצאת מהגרגיר הזה?

זה שצפוף ברור שצפוף ושהוא חייב לצאת. אבל הוא לא יגלה שעל ידי המרחקים האלה שמתגלים מנקודת העולם הזה, הוא יוצא ועולה לממדים עליונים. לא.

תלמיד: הוא לא יגלה את זה?

לא. כי מה יש לו?

תלמיד: אז מי יגלה ואיך יגלו?

יגלו אלו שרוצים לגלות את המציאות העליונה שהיא מעבר לעולם הזה.

תלמיד: האם זה ישפיע גם על אלה שנמצאים במציאות הגשמית?

כן, זה ישפיע גם עליהם.

תלמיד: אבל הם לא יגלו.

זה יתגלה להם איכשהו, אבל נחכה. בטוח שאנחנו נצטרך לגלות את מציאותינו כאן ועכשיו לעומת כל הדרגות כשאנחנו מתחילים לפתוח את העיניים.

תלמיד: האדם שיוצא מהגרגיר של העולם שלנו ומתחיל להיכנס לעל מנת להשפיע, ללשמה, מתחיל לעבוד, מגלה לראשונה את הרוחניות, מה מתוך המפה הזאת שאנחנו עכשיו קוראים עליה מתגלה לו?

עניין לשמה שהוא הולך לרכוש פותח לו את המציאות.

תלמיד: ומה מתוך המפה הזאת שעכשיו אנחנו קוראים עליה, של אדם הראשון, העולמות והמקומות, הוא מגלה?

הוא מגלה לפי המידה שהוא מתקדם.

תלמיד: המדרגה הראשונה הזאת ביחס לכל המפה המפורטת הזאת שהאר"י ובעל הסולם כותבים עליה, מה מתוכה הוא קולט?

תתאר לעצמך שאם אתה כבר מתלבש על תנה"י דבריאה, אז לפי זה נפתח לך עולם היצירה.

תלמיד: האם תנה"י דבריאה זו התחלה?

לא, אבל זה העיקר.

שאלה: אז מה זו ההתחלה של רוחניות מהמפה הזו?

ההתחלה של רוחניות היא כשאתה מתעלה מעל עשר הספירות הפרטיות שלך.

תלמיד: ונכנס לאן?

אתה נכלל כמו במעלית בדרגה יותר עליונה.

תלמיד: איך היא נקראת?

שליש תחתון דתפארת דעליון.

תלמיד: ואיפה המפה שהוא מתאר פה כלפי המציאות?

אז הוא מתחיל לארגן לעצמו מפה אחרת, איפה הוא נמצא ביחס לחוץ לארץ, לארץ ישראל, לבבל ולסוריה וכן הלאה.

תלמיד: האם הוא בכלל מבחין במקומות האלה אם הוא רק נמצא בשליש תחתון דתפארת?

כן. זה כמו שאתה מגיע למפה, ובתוך המפה אתה מתחיל להיכנס לכל המקומות.

שאלה: מה ההבדל בין נשמת אדם הראשון לבין העולמות שהוא נמצא בהם?

הוא פנימיות והם חיצוניות.

תלמיד: האם אפשר להגיד שזה כמו אור וכלי?

לא, יש להם גם אורות וגם כלים.

תלמיד: לאדם הראשון יש גם אורות וגם כלים.

כן, גם.

שאלה: כתוב שאדם הראשון התפשט בשלושה עולמות, בריאה, יצירה ועשיה. האם זו מערכת שמייצגת את כל האנושות לאן שהיא צריכה להגיע?

כן. מאותו מקום האנושות צריכה לעלות לגמר התיקון וזה המקום שאליו היא צריכה להגיע.

תלמיד: מה זה אומר שהגוף של המערכת של האנושות נמצאת בארץ ישראל, אבל הרגליים מחוץ לארץ ישראל? עם הרגליים הולכים, ובגוף מתקיימים. אז האם האנושות הולכת מחוץ לארץ ישראל ומרגישה בארץ ישראל?

כן. לא מדובר על חלקי הגוף, מדובר על הנשמה.

תלמיד: איך אני מדמיין מה הם הרגליים של הנשמה? הרי אני מדמיין את זה על הגוף שלי, עם הרגליים אני הולך, עם הידיים אני עושה מעשים.

גם הנשמה כך פועלת עם חלקי הגוף שלה.

תלמיד: אז מה זה אומר ללכת מחוץ לארץ ישראל ולהיות עם הגוף בארץ ישראל?

זה נקרא שאתה נמצא בהשגה של ארץ ישראל, בחלק ממנה, וחלק אתה משיג על ידי הרגליים שלך, חלק על ידי הגוף שלך, חלק על ידי הראש שלך, וכך אתה משיג.

אתה צריך הרבה יותר לקרוא.

שאלה: לפי מה שאני מבין, אם בן אדם מגיע להשגה רוחנית, אז נפתח לו חלק מהחכמה הזאת, כי זאת חכמה, זו לא הרגשה, בן אדם ממש רואה את הדברים האלה.

כן.

תלמיד: אנחנו יכולים לקחת את זה בתור קריטריון לעצמנו לגבי המצב שלנו. כלומר אם לא גילינו את הדבר הזה או לא רואים אותו, אז זה אומר שלאדם ברור שהוא לא בהשגה רוחנית.

כן.

תלמיד: בדרך כלל רוב השיעורים אנחנו מדברים על הרגשה, על הרגשה של חיבור, הרגשה של השפעה, אבל זה מטעה כי בהרגשה אתה יכול להתבלבל, ופה אין בלבול, או כן או לא.

נגיד. מה הלאה?

תלמיד: כי הרב"ש הרי אומר שהאמת מתחילה כשאתה מגלה את השקר. רק כאשר נגלה באמת שאנחנו לא שם ולא חיים באיזו אשליה של השפעה, של חיבור, נוכל להגיע לתפילה האמיתית.

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתעלות מעל עשר הספירות הפרטיות שלנו. מה זה אומר?

כדי להבין צריכים ללמוד את המבנה.

שאלה: איך המקובל משיג את התמונה הזאת, את המפה הזאת? האם בהרגשת העשירייה שלו הוא עולה לאיזו גאוגרפיה רוחנית?

על ידי קשר עם החברים והתקשרות לכוח העליון הוא מקבל תכונות שהן כל הזמן מזדככות, וכך נותנות לו הרגשה שהוא עולה בסולם המדרגות.

תלמיד: מה זה אומר שהתכונות מתמעטות?

התכונות האלה הן לא קטנות, ההיפך, הן גדלות.

אות ע"ו

"והרי עתה ביארנו איך אדם הראשון לוקח מכל העה"ז, וגם היה גופו באורך התפשטות שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה גם כן והכל אחד. והנה נתבארה הבחינה הראשונה, איך היו העולמות בעת שנברא אדם הראשון. וביארנו איך ראשו וגרונו היו תוך ג"ע, וגופו ורגליו בשאר העולם."

אנחנו למדנו את זה.

פירוש אור פנימי לאות ע"ו

"הבחינה הראשונה איך היו העולמות בעת שנברא אדה"ר וכו'. ויש לדעת, שבחינה זו הראשונה, נחשבת לבחינת הקביעות של המוחין דבי"ע, אלא שירדו ממקומם מחמת החטא דעצה"ד."

אות ע"ז

"ועתה נבאר הבחינה השניה והיא אחר שנברא אדה"ר והכניסו הקב"ה בג"ע כי אז היה מחצי יום ששי ומעלה, אשר אז בהכרח מתוספת הקדושה בעולמות כולם, כמבואר אצלנו בענין ערב שבת. כי משעה חמישית של ערב שבת מתחילים העולמות להתעלות למעלה ממקומם, וקדושה נתוספת בהם כנזכר אצלנו בסוד ה' יתירה הנז' בפ' ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, לרמוז אל שעה חמישית כנזכר."

פירוש אור פנימי לאות ע"ז

"משעה חמשית של ערב שבת מתחילין העולמות להתעלות וכו' בסוד ה' יתירה וכו'. פירוש, כי ששת ימי בראשית, ה"ס חג"ת נה"י, ונמצא יום הששי שהוא יסוד, שבו נמתקו ונשלמו כל חמשה ימים שהם חג"ת נ"ה, שז"ס יום הששי ויכולו השמים וכו'. כי ע"כ נקרא היסוד "כל" ע"ש שכולל ה"ס חג"ת נ"ה, כנודע. ויום הששי עצמו נחלק לי"ב שעות, ששש הראשונות הם ה' חסדים שביסוד, שהם מיתוק ה' הימים חג"ת נ"ה מצד החסדים, ונמצא שעה החמשית שהיא בחינת הוד, ושעה הששית היא בחינת עצמו מצד החסדים. ושש שעות האחרונות הם מיתוק ה' הימים חג"ת נ"ה מצד הגבורות שבהם, ושעה הששית ובין השמשות היא בחינת עצמו מצד הגבורות הממתיק את ה"ג חג"ת נ"ה.

ועיקר המיתוק נופל על יום חמישי שהוא הוד, שהוא המלכות הקרובה אל הקליפות, וז"ס ה' יתירה דיום הששי הרומזת לשעה חמשית, שהיא החסד המיוחס לספירת הוד. ולפיכך כשמגיע שעה חמישית בערב שבת מתחילים העולמות להתעלות למעלה ממקומם וקדושה נתוספת בהם, כי אז כבר נמתקו כל ה' הימים חג"ת נ"ה מצד הה"ח שביסוד. וע"כ יש עליה לכל העולמות למעלה ממקומם."

(סוף השיעור)